העדפתי לשאול דווקא אצל אנשים מנוסים בתחום...
מחפש ונפגש כבר כמה שנים. די מכיר את עצמי ויודע מה אני מחפש. כמובן שאין מושלם ובמשך השנים מצאתי כבר סביבות ה10 בנות שהייתי מאוד רוצה להמשיך איתן, למרות שהן לא בדיוק מה שחיפשתי, אך הן לא רצו בשלב מוקדם/מאוחר בקשר.. ככה שאני לא בררן מדי.
בגדול, הדברים שאני מחפש מתחלקים ל2 רמות (לפחות בעיני):
ברמה הבסיסית - בחורה תורנית, מידות טובות, חרוצה, אחראית ויציבה. ממשפחה טובה, עם מקצוע.
ברמה שמעבר - אשת שיחה (שיש על מה לדבר איתה תמיד. לא אחת ש"אוהבת להקשיב"), חוש הומור, מתוחכמת קצת, בחורה מעניינת, רחבת אופקים, שמתעניינת במגוון תחומים, כשרונית. ורצוי שאוהבת טבע/טיולים (לא עירוניסטית). בחורה קצת יותר אקטיבית. אחת שאוהבת עשייה..
אני אחד שצריך עניין ועשייה. ההורים שלי הם יחסית מהרמה הבסיסית שתיארתי. במשך השנים מאוד לא אהבתי את זה, האוירה בבית היתה משעממת ושגרתית. אני זה שהייתי צריך לגרור אותם ולשכנע לעשות דברים ולגוון את החיים קצת.. באופן כללי הרגשתי די כבוי בבית. כאילו יש פוטנציאל גדול לעשות ולהנות ובגלל ההורים זה לא ממומש (נכון, אפשר עם חברים וזה מה שעשיתי אבל כמה אפשר להסתמך על חברים?)
חשבתי לעצמי כל הזמן שבבית שלי בע"ה זה לא יהיה ככה.
נפגשתי עם הרבה בנות. כאלו מהטיפוס של הרמה הבסיסית לא רציתי להמשיך למרות שהן באמת בחורות טובות. הרגשתי שזה לא מה שאני מחפש ולקשר לא יהיה "דלק". לא תיהיה התלהבות. למרות זאת ניסיתי פעם עם אחת שהרגשתי שבגלל האופי אני יכול להתחבר אליה, למרות שהיא לא היתה ממש הרמה שמעבר שאני מחפש. אחרי כמה חודשים הרגשתי שאני קצת משתעמם איתה אבל החלטתי להמשיך כבר והיה בכל זאת הרבה רצון מצידי. בסוף היא זרקה אותי בלי לומר למה אפילו..
לעומתן היו אחרות שמההתחלה כבר התלהבתי והיה מעניין וממש בסגנון ובאותו ראש. רק מה? הן לא רצו.. היו כאלו שכן רצו אבל הרגשתי שהן מאוד אקטיביות ולא יציבות, שיהיה קשה לי לסמוך עליהן בניהול בית עם ילדים. אז העדפתי שלא..
אז מה עכשו? להמשיך לחפש? חיפשתי כבר כמה שנים ונמאס לי כבר. מי אמר גם שאמצא בסוף?
די! נמאס כבר לחפש. רוצה להתחתן ולהתקדם הלאה בחיים.
אז מה, לוותר על החלומות של הרמה שמעבר, ולהיפגש עם כאלו שפחות נראה לי יהיה מעניין וכיף איתן (לחילופין לחזור לאלו שלא רציתי להמשיך איתן)? או לנסות שוב עם כאלו שנפגשתי בעבר ולא רציתי? לא נראה לי שזה יחזיק, ארגיש משועמם קצת, ושהחיבור קצת כפוי ולא טבעי. מזכיר לי את ההורים שלי, מה שממש לא רציתי.. וכמובן, אני לא בונה על שינויים אצל בת הזוג. וכמו שאמרתי אני מאוד לא אוהב לגרור אנשים לעשות מה שאני רוצה. מחפש אחת שזה יבוא ממנה.
כבר ממש לא יודע מה לעשות.
מפחד גם לעשות טעויות שאח"כ אתחרט עליהן. לא פעם קראתי כאן בפורום על בת זוג שכותבת שבעלה הוא מקסים ועוזר ותומך אבל אפור ומשעמם.. ממש לא בא לי להיות במצב הזה:/
אשמח לחכמתם ונסיונכם.
תודה שהייתם איתי עד כאן.
ותודה מראש לעונים!
מחפש ונפגש כבר כמה שנים. די מכיר את עצמי ויודע מה אני מחפש. כמובן שאין מושלם ובמשך השנים מצאתי כבר סביבות ה10 בנות שהייתי מאוד רוצה להמשיך איתן, למרות שהן לא בדיוק מה שחיפשתי, אך הן לא רצו בשלב מוקדם/מאוחר בקשר.. ככה שאני לא בררן מדי.
בגדול, הדברים שאני מחפש מתחלקים ל2 רמות (לפחות בעיני):
ברמה הבסיסית - בחורה תורנית, מידות טובות, חרוצה, אחראית ויציבה. ממשפחה טובה, עם מקצוע.
ברמה שמעבר - אשת שיחה (שיש על מה לדבר איתה תמיד. לא אחת ש"אוהבת להקשיב"), חוש הומור, מתוחכמת קצת, בחורה מעניינת, רחבת אופקים, שמתעניינת במגוון תחומים, כשרונית. ורצוי שאוהבת טבע/טיולים (לא עירוניסטית). בחורה קצת יותר אקטיבית. אחת שאוהבת עשייה..
אני אחד שצריך עניין ועשייה. ההורים שלי הם יחסית מהרמה הבסיסית שתיארתי. במשך השנים מאוד לא אהבתי את זה, האוירה בבית היתה משעממת ושגרתית. אני זה שהייתי צריך לגרור אותם ולשכנע לעשות דברים ולגוון את החיים קצת.. באופן כללי הרגשתי די כבוי בבית. כאילו יש פוטנציאל גדול לעשות ולהנות ובגלל ההורים זה לא ממומש (נכון, אפשר עם חברים וזה מה שעשיתי אבל כמה אפשר להסתמך על חברים?)
חשבתי לעצמי כל הזמן שבבית שלי בע"ה זה לא יהיה ככה.
נפגשתי עם הרבה בנות. כאלו מהטיפוס של הרמה הבסיסית לא רציתי להמשיך למרות שהן באמת בחורות טובות. הרגשתי שזה לא מה שאני מחפש ולקשר לא יהיה "דלק". לא תיהיה התלהבות. למרות זאת ניסיתי פעם עם אחת שהרגשתי שבגלל האופי אני יכול להתחבר אליה, למרות שהיא לא היתה ממש הרמה שמעבר שאני מחפש. אחרי כמה חודשים הרגשתי שאני קצת משתעמם איתה אבל החלטתי להמשיך כבר והיה בכל זאת הרבה רצון מצידי. בסוף היא זרקה אותי בלי לומר למה אפילו..
לעומתן היו אחרות שמההתחלה כבר התלהבתי והיה מעניין וממש בסגנון ובאותו ראש. רק מה? הן לא רצו.. היו כאלו שכן רצו אבל הרגשתי שהן מאוד אקטיביות ולא יציבות, שיהיה קשה לי לסמוך עליהן בניהול בית עם ילדים. אז העדפתי שלא..
אז מה עכשו? להמשיך לחפש? חיפשתי כבר כמה שנים ונמאס לי כבר. מי אמר גם שאמצא בסוף?
די! נמאס כבר לחפש. רוצה להתחתן ולהתקדם הלאה בחיים.
אז מה, לוותר על החלומות של הרמה שמעבר, ולהיפגש עם כאלו שפחות נראה לי יהיה מעניין וכיף איתן (לחילופין לחזור לאלו שלא רציתי להמשיך איתן)? או לנסות שוב עם כאלו שנפגשתי בעבר ולא רציתי? לא נראה לי שזה יחזיק, ארגיש משועמם קצת, ושהחיבור קצת כפוי ולא טבעי. מזכיר לי את ההורים שלי, מה שממש לא רציתי.. וכמובן, אני לא בונה על שינויים אצל בת הזוג. וכמו שאמרתי אני מאוד לא אוהב לגרור אנשים לעשות מה שאני רוצה. מחפש אחת שזה יבוא ממנה.
כבר ממש לא יודע מה לעשות.
מפחד גם לעשות טעויות שאח"כ אתחרט עליהן. לא פעם קראתי כאן בפורום על בת זוג שכותבת שבעלה הוא מקסים ועוזר ותומך אבל אפור ומשעמם.. ממש לא בא לי להיות במצב הזה:/
אשמח לחכמתם ונסיונכם.
תודה שהייתם איתי עד כאן.
ותודה מראש לעונים!
אולי אנסה שוב יש לי בבית. תודה