תינוקת בת חודש וחצי, שבוע וחצי אחרי הלידה ינקה באופן מלא ואחר כך בגלל מצב בריאותי שלי הפסקתי להניק כמה ימים.. אחרי אותם ימים כבר היה קשה להניק והייתה חסרת סבלנות. המשכתי לשאוב ולשלב תחליף כי לא הספיק החלב.
הלילה אחרי הרבה זמן שלא ינקה הנחתי אותה עליי לשינה, פתאום התחילה לחפש לאכול ולרדת למטה עם הראש לכיוון החזה. כשהגיעה למרכז ניסתה ממש לאכול אז החלטתי כבר להתגבר על הפחד ולשכוח מניסיונות קודמים שכשלו וכן לנסות להניק. בהתחלה שמה עליי את הראש וחייכה והייתה רגועה מאוד.. אחר כך עשתה פרצוף עצוב וניסתה לינוק אז עזרתי לה. הצליחה קצת אבל בגלל שהפטמה שקועה היא התקשתה מאוד. נכנסה ממש לשיגעון וניסתה בכל הכוח לאכול. אני יודעת שלא הייתה רעבה כי חצי שעה לפני אכלה כמות יפה של אוכל (תחליף לצערי).
היא התחילה ממש להשתגע ולצרוח ולנסות לינוק וכרגיל נכנסתי לפניקה והערתי את בעלי יותר נכון הוא התעורר מהרעש. היא בכתה בכי שלא אופייני לה בטון.. בעלי הרדים אותה ונרדם בעצמו ורק אני נשארתי ערה ובוכה מהתסכול ומהכאב שראיתי כמה היא רוצה ואני לא יכולה לתת לה.
קשה לי.. אני מרגישה שהיא צריכה את ההנקה. את החום והקרבה שלי. ושאני לא מצליחה לתת לה את זה. בגלל רגשות האשם שאני לא מניקה אני מרימה אותה המון.. דואגת תמיד לחבק ולנשק ולהיות נוכחת אבל מרגישה שזה אף פעם לא ישתווה להנקה. מתוסכלת מאוד וכבר הבאתי יועצת הנקה והמליצה על פטמות סיליקון אבל לא קניתי ומתלבטת אם לקנות ולנסות.
נראה לכן שבגיל חודש וחצי יש סיכוי להחזיר אותה לינוק באופן מלא? ואיך מגבירים חלב? מישהי השתמשה בכדורי חילבה ויכולה להגיד האם באמת עזר? אין יום שאני לא מרגישה כאב ותסכול מהנושא הזה.. אשמח לעצות שלכן
הלילה אחרי הרבה זמן שלא ינקה הנחתי אותה עליי לשינה, פתאום התחילה לחפש לאכול ולרדת למטה עם הראש לכיוון החזה. כשהגיעה למרכז ניסתה ממש לאכול אז החלטתי כבר להתגבר על הפחד ולשכוח מניסיונות קודמים שכשלו וכן לנסות להניק. בהתחלה שמה עליי את הראש וחייכה והייתה רגועה מאוד.. אחר כך עשתה פרצוף עצוב וניסתה לינוק אז עזרתי לה. הצליחה קצת אבל בגלל שהפטמה שקועה היא התקשתה מאוד. נכנסה ממש לשיגעון וניסתה בכל הכוח לאכול. אני יודעת שלא הייתה רעבה כי חצי שעה לפני אכלה כמות יפה של אוכל (תחליף לצערי).
היא התחילה ממש להשתגע ולצרוח ולנסות לינוק וכרגיל נכנסתי לפניקה והערתי את בעלי יותר נכון הוא התעורר מהרעש. היא בכתה בכי שלא אופייני לה בטון.. בעלי הרדים אותה ונרדם בעצמו ורק אני נשארתי ערה ובוכה מהתסכול ומהכאב שראיתי כמה היא רוצה ואני לא יכולה לתת לה.
קשה לי.. אני מרגישה שהיא צריכה את ההנקה. את החום והקרבה שלי. ושאני לא מצליחה לתת לה את זה. בגלל רגשות האשם שאני לא מניקה אני מרימה אותה המון.. דואגת תמיד לחבק ולנשק ולהיות נוכחת אבל מרגישה שזה אף פעם לא ישתווה להנקה. מתוסכלת מאוד וכבר הבאתי יועצת הנקה והמליצה על פטמות סיליקון אבל לא קניתי ומתלבטת אם לקנות ולנסות.
נראה לכן שבגיל חודש וחצי יש סיכוי להחזיר אותה לינוק באופן מלא? ואיך מגבירים חלב? מישהי השתמשה בכדורי חילבה ויכולה להגיד האם באמת עזר? אין יום שאני לא מרגישה כאב ותסכול מהנושא הזה.. אשמח לעצות שלכן
