תהיה של רווקהחדשה לשאלה
לפני מספר ימים יצא לי להיות בבית כנסת, צמוד לבית כנסת יש מקווה... זה לא אמור להיות קצת בעיתי? הבנתי שממש צריך להקפיד שאף אחד לא יראה את האישה נכנסת למקווה אז לבנות מקווה ליד בית כנסת? נראה לי לא הגיוני... אצלי באיזור יש מקווה באחד הסמטאות רחוק מהבתי כנסת.. מה אתן חושבות?
..הללויה~
היכן מונחת הבעיה שזה יהיה ליד בית כנסת?
התפילות הן עד שמונה גג (כולל בקיץ.) והמקווה בדרך כלל פתוח משמונה, לא לפני.
אין סיבה שמישהו יראה שהיא הולכת למקווה

חוץ מזה שבכל מקום, לא משנה איפה, יכול להיות מצב שיראו שהיא נכנסת למקווה..
צריך להקפיד להזהר שלא יראו. אבל בסוף אנשים הולכים ברחוב וכן יכולים לראות... ואין מה לעשות. לא צריך להשתגע יתר על המידה.
בטח שרואים-הריונית
גם ביום חול זמן ערבית זה זמן של מקווה ובשבת בטח.. וכן, רוב המקוואות ליד בתי כנסת וזה ממש טיפשי
פשוט מתרגלים,.
..הללויה~
אצלנו המקווה נפתח רק בשמונה (הלוואי שהיה נפתח לפני)
וגם לא נמצא בסמוך מידי לבית כנסת אלא מאחריו.. ככה שכלל לא רואים מתפללים

מה שכן זה באמצע הרחוב ממש.
גם בשעון חורף?44444
המקווה בשכונה שלי בשעון חורף כבר נסגר ב-20:00. פשוט הזוי... מעולם לא הייתי בו ביום חול .....
..הללויה~
כן. גם בשעון חורף
אחד המתסכלים בעקרון, במיוחד שאנחנו זוג צעיר ואני פנויה רוב הזמן ורוצה ללכת כמה שיותר מוקדם
הלוואי וזה היה ככה אצלינו.44444
מקווה בשעון חורף זה סיוט לנשים עם ילדים קטנים שעובדות משרה מלאה.

פה המקווה האחרון נסגר ב-21:00.
ביום רגיל הערב שלי מתחיל בשעה הזו, לא נגמר....
ועוד לנשים שעובדות אחה"צ ומגיעות ב-19:00 הביתה זה סיוט....

היתה לי תקופה שהייתי נוסעת לעבודה בבוקר עם דמעות בעיניים ביום של המקווה רק מלחשוב איך הולך להראות היום הזה.....

ב-17:00 סיימתי לאסוף ילדים וב-21:00 הייתי אמורה להיות בחוץ אחרי הכל!!!
וזה שבמקביל צריך להשכיב אותם לישון, לקלח אותם (בזמן שכם אני צריכה מקלחת וזה בחורף וצריך לחכות למים חמים) ולנסות לנהל את הבית בשעות הכי פעילות מהמקלחת.

ביום רגיל לפני 23:00 אני בכלל לא מגיעה למקלחת.....
או מיי גאדLia
איזה קשה... אין לי מילים...

אולי בתקופת החורף תקחי 3 חפיסות ברצף וככה תדללי משמעותית את כמות הטבילות בשעון חורף
אני מניקה עד שאני רוצה הריון ולוקחת גלולות ברצף....44444
שונאת להיות אסורים ושונאת מקווה.
גמני. שונאת.Lia

אם היתה מצווה אחת שהיה אפשר לבטל הייתי בוחרת בזה.

הרבה בתי כנסת פתוחים אחרי שמונהק"ש
והרבה טובלות טובלות בצאת הכוכבים (שזה הזמן הרגיל של ערבית) - 17:00 בשיא החורף, 20:10 בקיץ. עם זמן התארגנות - זה לגמרי חופף למניינים הרגילים של מנחה וערבית.
להיפך, מהותית שעות פתיחה של המקווה מקבילות44444
למנחה- ערבית.

שניהם תלויים בשקיעה וצאת הכוכבים.

אגב, יש בתי כנסת פעילים מאד, במיוחד בשעון קיץ ויש בהם ערבית כל שיה עד 23:00....
זה בדיוק השעות של המקווה.

אני באמת מלכתחילה לא הולכת למקוואות כאלה אם אין אפשרות אחרת.
זה קורה הרבה ובעיקר בערב שבתיונתן1
המועצה המקומית מקבלת אחוזי בניה ומחליטה איפה.
בגלל חלם מצמידים מקוואות לבתי כנסת.
ונגיד שרואים מישהיאסיה
אז בידגיל מה יכול להיות
זה ממש ממש ממש לא נעים.רקלתשוהנ
זה לא ממש קורה במהלך השבוע, אבל בערב שבת שגברים או בכלל זרים רואים אותי נכנסת למקווה, זה ממש לא נעים
את בטוחה שזה של נשים?רויטל.

ואת צודקת מאה אחוז, זה אמור להיות בעיה כי כשאשה טובלת לא צריכים לראות אותה,

כי כשמכרים אותה היא תרגיש לא בנוח, אבל לפעמים אין ברירה ואין מקווה אחר,אבל בגדול

הצדק אתך מאה אחוז, בדברים האלה אין כמו הצניעות.

אולי זו הערה מיותרתאליפ
אבל אני מסכים עם @רויטל.
כלומר ייתכן בהחלט שהמדובר הוא במקווה גברים

בכא אם המקווה קרוב מדי זה בהחלט בעייתי
אבל אם הוא בסביבה לפעמים זה גם עוזר בעיקר בתפילות חגיגיות כאשר בדר"כ הבעל נמצא בביהכנס אשה יכולה לצאת רגע מהתפילה , להשאיר את הילדים אצל בעלה ולחזור אח"כ
בעוד שהליכה רגלית לאזור שיש בו מקווה נשים עלול לעורר תשומת לב
מבודדים את השביל מהולכי רגל. זה מה יש. אכן פאדיחההעני ממעש
באמת בעיה, הרבה פעמים זה השטח שהוקצה ל'מוסדות דת'ק"ש
ועוד לא דברנו על ישוב חשוב, שבו המקווה נמצא בדיוק במעבר של המוסדות בין בתי מדרש, של מאות תלמידים, לפנימיה שלהם...
לא מצליחה להבין את מי ששמו מקוה ליד ביכנ''סבת 30
פשוט מעצבן.
זה שטח שמוקצה מהעיריה למוסדות דת. זה כמעט תמיד ככהמיואשת******
יכול להיות.בת 30
אבל זה מעצבן.
זה נכון....מיואשת******
כן, יש מקומות כאלוה-מיוחד

באמת לא נעים 

לפחות כשהיא יוצאת...יהודה224
הדבר הראשון שהיא נפגשת בו זה בית כנסת... זה נקודה טובה
פעם גרתי במקום כזהnnn
וכל פעם שמישהי היתה יוצאת הבלנית היתה בודקת שאין אף אחד בחוץ. הבעיה היתה שבתות ולהכנס לשם בלי שיראו. זה באמת עניין לא מובן בתכנון של מקומות. אבל אם הלכת בצנעה ובכל זאת מישהו ראה אותך, לא קרה שום דבר. זה לא שאכלת עכשיו ללא ברכה. בסה'כ מישהו ראה אותך הולכת ליד מקווה...
איזו הקפדה מיותרת.אנונימי (2)
אישה שנכנסת למקווה .
יש בזה משהו רע ?

אם יש גברים חולי נפש ברחוב זה בעיה שלהם . לא שלה .

הייתי מעדיפה שמקווה יהיה ברחוב ראשי ומואר ולא בסמטות חשוכות מלאות סוטים מפחידים .
וג'וקים .
אין בזה משהו רעבת 30
יכול להיות בזה משהו מאוד מביך ולא צנוע, אם חברים של בעלי רואים אותי נכנסת למקוה
צודקת, זה באמת לא נעיםחצילוש
ובהרבה מקומות זה ככה.. כמו שאמרו לך, העירייה או המועצה מקצה שטח מסויים למבני דת, איפה שההורים שלי גרים זה ככה. יש גם שביל גישה נפרד, ועדיין למשל בשבתות הוא מלא באנשים וילדים משחקים..
מבאס לאללה. זה מה ישאמא יקרה לי*


לכל הבנות שקראו את השרשור הזהעומק השטחיות
איפה ההלכה שאסור שיראו אתכן בדרך למקווה?
זה סך הכל מנהג שנובע מחוסר פתיחות מינית.
זה מנהג של צניעות, לא של חוסר פתיחות.שומשומ
כתוב שיש להשתדל ללכת מבלי שידעו, עניין של צניעות.
צניעות. מה הקשר חוסר פתיחות?חצילוש
אין לי עניין שכל באי בית הכנסת שמכירים אותי ידעו מתי אני טובלת. לא רוצה להיות פתוחה איתם
בוא כפרה לך למקווה ושכולם ידעו. תהנה.רקלתשוהנ
זה בכלל לא קשור להלכה גם אם לא היה שום עניין הלכתי עדיין הייתי מתביישת שכולם יראו שאני הולכת למקווה.
חוסר פתיחות מינית כמה מגניב לזרוק מילים
לא, זה ממש אסור,כתוב בהלכה..רויטל.

תסתיר העניין שאף אחד לא יראה ולא ידע.

התגלגלתי מצחוק מהתגובה שלךבת 30
חוסר פתיחות מינית?
צודק.
בפעם הבאה שאלך אני אשלח הודעות לכל החברים של בעלי, שידעו, מה, למה לא?
כאילו, אין הלכה שאומרת שאסור שהם ידעו, לא?
יש עניין כזה בהלכה, ידוע לך?פה לקצת
יש עניין שכמה שפחות יידעו
אז אני לא אומרת שצריך לעשות שמיניות באוויר כדי ללכת למקווה כשהרחוב שומם אבל השאלה של הפותחת מובנת בהחלט
תקשיבועומק השטחיות
@שומשומ
@חצילוש
@רקלתשוהנ
@רויטל.
@בת 30
@פה לקצת

אני לא בא ללגלג על המנהג.
אבל זו המציאות. יש בנות שעושות שמיניות באוויר כדי שלא יראו אותן ומשקיעות מלא אנרגיה על זה.
לא אמרתי לכן בשום צורה להודיע לכל העולם מתי אתן טובלות, אבל לא לפחד מללכת ושיראו.
כי זה קטע כזה.
בלניות לדוגמה הן לא חושבות על זה.
ולא רק שהן לא חושבות על זה, בהדרכה לילדה שלהן הן יפתחו את הנושא בצורה ברורה וחשופה. כי זה חלק מהחיים, הן לא יספקו רמזים או יסמכו על השד יודע מי שידבר איתן על מיניות ומקווה.

זה לא הקטע של להסתיר משום צניעות, אני מדבר על הרובד של הבושה וההדחקה.
שיש פחד בסיפור. שצריך להשקיע המון אנרגיה כדי לא להראות שם.
אני אחת מאלה שעושה שמניות באוויר שלא יראו אותירויטל.

יש עיניין כזה שלא ידעו שהאשה טבלה אף אחד בעולם,

כמובן חוץ מהבעל או הבלנית או משהו ששייך לרב או רפואה

מה הקשר לבושה והדחקה?חצילוש
ומאיפה אתה יודע איך כל אחת מדריכה את הבת שלה? יש בלניות שמתייחסות מזעזע לטובלות, בצורה של דיכוי ו"חוסר פתיחות מינית" (כמובן שרוב הבלניות צדיקות וכשרות ולא נוהגות כך, אבל נשים נתקלות גם בכאלה..) אין קשר קלוש בין אישה שמרגש טבעי של צניעות, מצניעה דבר צנוע שהוא רק בינה לבין בעלה לבין דיכוי מיניות. זה ערבוב של מושגים לא קשורים
חצילוש היקרה כל תשובה שלך מעניינת יקרה.רויטל.


❤ כיף לשמועחצילוש
זה ממש לא מה שהיה נשמע מהתגובה הקודמתפה לקצת
ומי אמר לך מה הבלניות חושבות?
ומי אמר לך איך הן מדברות עם הילדים שלהן?
ומי אמר לך שנשים מדחיקות?

הבושה הזאת היא בושה טבעית והגיונית ונובעת מהרצון לא להכניס אף אחד לחדר המיטות שלנו.
בדיוק כמו שנשים לא יספרו לחברות שלהם שהערב הן יהיו עם הבעל, בדיוק באותה מידה הן מעדיפות שלא יראו אותן טובלות כי המשמעות ברורה.
אם זה נכון או לא? אין תשובה. כל אחת ומה שהיא מרגישה ואתה לא יכול להחליט בשביל אף אחד אם הרגש הזה שייך או לא.
מעניין אותי ממש לשמועאנונימי (2)
אם היית רואה חברה או שכנה נכנסת למקווה.
היית משקיעה זמן אישי שלך ומחשבה עליה באותו ערב ?

נראה לי קצת מוגזם להשוות מיששהי שפגשה אותך למישהי שנכנסת למיטה שלך .

אני חושבת שפחות לחץ מועיל הרבה יותר.

גם לך כותבת @רויטל.
תראי אין ספק שהלחץ לא טוב ולא מועילרויטל.

רק יש חובת ההשתדלות לעשות דווקא את המצווה הזאת בשיא הצניעות,

אני התכוונתי רק לצניעות,

שמיניות באויר היה נשמע לי קצת יותר מחובת ההשתדלותאנונימי (2)
תודה שהסברת את עצמך .
אין קשר בין הדברים שנכתבו לבין התגובה שלךחצילוש
ולא דובר על לפגוש במקרה חברה במקווה. לא חייב תמיד לסובב הכל את יודעת.. אפשר גם לומר כן כשאחרים אומרים כן. להיות דובי לא לא זה לא מגניב
איך הגעת לזה?פה לקצת
התשובה כמובן היא לא.
אבל באותה מידה זה לא יגרום לי לספר לחברה שאני מדברת איתה בטלפון שאני צריכה לנתק כי צריכה להתארגן למקווה.
לא כי בלילה היא תחשוב על זה, אלא כי לשתף בזה בנאדם אחר זה להכניס בנאדם זר למקום הכי פרטי ואינטימי שלי.

ואני לא בלחץ. אני לא מתרגשת אם מישהי תראה אותי בדרך למקווה אבל שוב. אני לא אספר לאף חברה שאני בדרך למקווה.
ובכל זאת אני ממש מבינה את מי שזה מאוד מפריע לה שיראו אותה בדרך למקווה.
מסכימה איתך ממש-הריונית
חושבת שאפשר להחליט שגבר, רווק, לא באמת יכול להבין את זה ואין עניין להתווכח איתו..
אוקי . התשובה לא . לכן אני חושבת שסתם מיותר להסתיר יותר מידיאנונימי (2)
ומסכימה שאני לא מספרת את זה בטלפון בדכ 😅

אבל גם לא עוברת כביש ומסתירה את התיק .
תאמת אני פגשתי שכנה דלת מולסיה
למחרת בבןקר היא פתחה את הדלת ואני גם פתחתי אבל מיד סגרתי. הרגשתי כזה לא נח לראות אותה על הבוקר
רגע, קודם כל לא החלטתי לרגע מה נכון ומה לא לאף אחתעומק השטחיות
הצבעתי על עובדה שקיימת בשטח,
והעובדה הזו קיימת,
אפשר להתכחש לה, אבל היא קיימת,
והיא קיימת כי יש פחד,
כי מפחדים שיראו אותנו.
הדרך למקווה לא מלאה באהבה ושחרור,
אלא בהשתקה של משהו,
הסתרה של משהו,
כאילו זה גניבה שאסור שיראו.
שמפחדים שיראו.

כן כן השוותי את זה לרגש של גניבה.
ואני גם אומר שאתן קוראות לזה במילה יפה "צניעות".
אבל צניעות לא מגיעה ממקום של פחד, אלא ממקום יפה, ששלם עם היופי הטבעי שלו. לא מתרברב כדי להראות, ולא פוחד מזה שיראו. זה פשוט מה שזה.

@ח@חצילוש
@רויטל.br />



סליחה, אבל כגבר אין לך זכות לשפוט איך מרגישה הדרך למקווהחצילוש
בשבילי ובשביל עוד נשים למשל, זאת חוויה מרנינה של חיבור לקב"ה, אבל יש נשים שהמקווה בשבילך הוא סיוט, בלנית שמסתכלת ומעירה יותר מדי, הזקנים של בית הכנסת שאחר כך יצחקו על זה שראו אותך נכנסת, ההכנות המתישות והמלחיצות, הלחץ שלא יהיה איזה כתמון שיהרוס הכל או משהו שיפסול את הטבילה ועוד. זה דבר אינטימי ואישי, וכן, זה לא נעים שאנשים ידעו שטבלת באותו היום. נשים בטבע שלהן יותר צנועות מגברים, ולא ממיניות מדוכאת, אלא כי ככה זה, ברוך ה', אז יש מצב שגם לא באמת תבין. זה פשוט לא במקום לשפוט, מעולם לא היית בסיטואציה שכזאת, תהליך ההיטהרות של האישה במהלך כל הימים שקדמו למקווה הוא תהליך מתיש ולפעמים גם מלחיץ, תאר לעצמך שאשתך הייתה באה עם תחתון שלך לרב ותשאל אותו שאלות על המרקם והגוון. עברה בך צמרמורת קלה? יופי. הכל משפיע. ובכל זאת בנות ישראל מוסרות נפשן על טהרת המשפחה, אז חסוך מאיתנו את הצדקנות הזאת, כל אחד יכול לזרוק מילים מפוצצות על סיטואציה שאין לו מושג בה בכלל... כמו שאני אתחיל עכשיו להטיף מוסר לבחורים בני 15 על שמירת העיניים והברית. אין זה מתפקידי, ואין לי שום מושג בזה.
צודקתLia
אני שונאת ללכת למקווה. הולכת עם פרצוף חמוץ ואם הבלנית יותר מידיי חפרנית אני בכלל נדלקת.
יופי אני לא בא לומר שאני מבין את המקום שלך ברמת הזדהותעומק השטחיות
אבל את צריכה להבין שכל אדם בעולם הזה, היה אומר לך שכואב לו שהוא יודע שנוסף לכל הלחץ סביב הבדיקות, יש לחץ שיראו מה ומתי ואיפה הלכת כי זה קשור למיניות.

ברור שאין לי זכות לשפוט מה את וכל אחת אחרת מרגישה. לא שפטתי בשום מקום.
לא הבנתי מאיפה אתה מביע דעה...רקלתשוהנ
ואם אתה באמת רווק כמו שכתוב בכרטיס אישי אז אפילו מכלי שני לא פגשת את הסיטואציה.

הלכת פעם את הדרך למקווה שאתה יודע באיזה רגשות היא טעונה?
ואין קשר לפחד, אפילו לא קצת.
יש לי חשיפה למחקרים גדולים שנעשו בנושא בחברה הדתיתעומק השטחיות
ככה שאת מכירה אותך ואת מעגל החברות במעגל האינטימי שלך אולי, וזה לא הרבה יחסית.

דווקא אלה שפגשו את הסיטואציה מעצמם או מבת זוגם לא בהכרח מכירים את התמונה הגדולה, כי הם מכירים רק את הסיטואציה האישית מאוד שלהם.

אני לא יכול לומר לך מה את מרגישה זה שלך.

איך הדברים שכתבת קשורים למחקרים?רקלתשוהנ
לדוגמא ההודעה הראשונה שלך.

"זה סך הכל מנהג שנובע מחוסר פתיחות מינית"

הנה, מחקר או לא מחקר, זה לא נכון עובדתית. יש הרבה סיבות להתבייש שלא קשורות לחוסר פתיחות מינית. (אגב פתיחות מינית ביהדות היא לא ברחוב, היא בבית)

לדוגמא איך שאתה מתאר את הדרך למקווה איך היא אמורה להיראות ואיך היא בפועל - זה הכל מחשבות שלך מה צריך להיות ועוד מחשבות על איך זה כנראה נראנ שסותרות את הראשונות. אבל זה לא אומר שזה באמת מה שצריך להיות מול באמת המציאות.



נכון. מה שכתבתי זה שלי, זה רגשות שלי, וזה מגיע משם.עומק השטחיות
אז זה לא קשור למחקרים 🤷רקלתשוהנ
ואם זה רגש מול רגש, אז ברור שמי שחוותה את זה תדע יותר מדוייק מה קורה בפועל.

הביטוי חוסר פתיחות מינית הקפיץ אותי, זה כל כך אופנתי היום לזרוק את זה, אבל זה יכול להיות קשור ויכול להיות לא קשור בכלל. כמו הרבה דברים אחרים שיכולים לעמוד ברקע של כל היום הזה, חיוביים ושליליים.
זה כן. תקראי אותם תביני. כתבתי הרגשות מגיעות משם.עומק השטחיות
ואני באמת לא מבין אותך.
רגש שלך מול מה?
את מבינה שאני לא מתנצח איתך נכון?
החוויה של ללכת למקוה ולהסתיר את זה בכל מחיר והשקעת אנרגייה, ופחדים ש.... מה רגש מול רגש פה? אני לא מבין.

כן כן... חוסר פתיחות מינית.
קשור כמו הקשר הכי חזק שאת מדמיינת.
זה לא חוסר פתיחות מיניתLia
אני הכי פתוחה מינית (אני חושבת), ועדיין אני לא רוצה שכולם ידעו שהיום אני הולכת למקווה. שלא תבין, אני לא הולכת עם ראש למטה ורצה כדי שלא יראו אותי, אבל בהחלט זה עושה צביטה בלב ויש הרגשה של בושה וחוסר נעימות. ותמיד זה מרגיש כאילו כולם שמו לב וכולם מסתכלים..

כל הדרך אני ממלמלת שהבושה הזאת תהיה כפרת עוונות
זה לא פחד!...לב אוהב

אתה מבלבל בין הגדרות.

לרצות לחיות בצניעות ולפיכך להמנע מכך שאנשים ייראו אותי הולכת למקווה

לא אומר שזה מגיע מתוך פחד ואנרגיות שליליות. את זה אתה הסקת! 

צניעות לא שווה במשוואה לחוסר פתיחות מינית ופחד. זה המשוואה שלך יש בראש, אל תשליך את זה על אחרים. 

 

כתבת שמה שכתבת זה רגשות שלך, ולכן זה מה שעניתירקלתשוהנ
אבל זה לא באמת מעניין אותי המחקרים.
כי קודם כל יש את ההלכה, ויש את הצניעות הטבעית, ויש את המתח של היום שבא מובנה.
אם מישהו החליט לעשות על זה מחקר ולהחליט שזה חוסר פתיחות מינית שיבושם לו, זה הרבה יותר מורכב.
כמובן שיש כאלה שהולכת למקווה שומםחדות וכו' בגלל חוסר פתיחות מינית. בסדר לכל אחד יש מה לטפל בעצמו.

וכן, אני חושבת שיש לי מושג למה מקווה קשור לפתיחות מינית.
אני רוצה לתקן את עצמי בסדרעומק השטחיות
זה יותר מורכב מחוסר פתיחות מינית בלבד, כי זה מנגנון עמוק יותר שאני חושב שאחראי לרגשות הללו. בעומק בעומק הדיון והרגשות שלי הם כלפי העומק של הדברים. וכדי לפתוח דיון על העומק של הדברים אני אצטרך לכתוב דברים שלא לרוחו הקדושה של הפורום כאן, אז תודה על הדיון.


@Lia
@רקלתשוהנ
הרגשתי צורך להוסיף/לחדד נקודה מאוד משמעותית בעיניינגמרו לי השמות

בעצם אולי ההכי משמעותית בכל התת-דיון שהתפתח כאן וגם לנושא השירשור עצמו.

 

ה-סיבה בהא' הידיעה שאני לפחות לא רוצה שיראו אותי אחרים כאשר אני הולכת למקווה - נעוצה בזה ש***זה משהו של אישי ושלי בלבד*** משהו שהוא ממש בבחינת קודש הקודשים שלנו וזהו. ואף אחד לא יכול להיכנס לשם מבחינתי, לא במחשבה, לא בדיבור ולא במעשה.

ואם אני הולכת או חוזרת מהמקווה ומרגישה שמישהו מסתכל וכו' - אז אפילו הקמצוץ הקטן הזה של מחשבה שיכולה לעבור למישהו "אה, הנה היא טבלה" - לא רוצה שיהיה!

כי מבחינתי, זה נכנס הקמצוץ מחשבה הזו למשהו מקודש אך ורק לאישי ולי.

 

אותו דבר אני ארגיש (אם כי בצורה מעט שונה) אם מישהו יקרא הודעות שאני כותבת לאישי או הוא לי, או יהיה נוכח וישמע דיבורים ביננו או אפילו "רק" מבט בעיניים שאישי לנו בלבד. זה מרגיש לי כאילו "יש שם עוד מישהו בסיטואציה" וזה כבר לא רק רק של שנינו. ולכן הרבה מאוד פעמים ששואלים (אפילו כאן בפורום) על ספרו איך אצלכם בנישואים, או האם טוב, או מה הוא קנה/אמר וכו' - אני לא רואה לנכון לשתף, רק בגלל העובדה שזה רק של שנינו. וכך אני רוצה שישאר.

 

(כמובן שיכולות להיות עוד סיבות לי ולאחרים, אבל זה הבסיס של הבסיס אצלי.)

 

ואם להתייחס לעצם המילים שאמרת שבהרגשתך/*לדעתך יש בזה פן מסוים של חוסר פתיחות מינית - אני לא מסכימה איתך בנקודה הזו בגלל הנ"ל.

בעיניי *דווקא* שזה משהו מיוחד ומדהים בין איש לאישתו - זה נשאר רק שלהם ורק ביניהם, וכל דבר ש"מצרף" לכך עין נוספת, או מחשבה נוספת או אפילו ראייה של אישה שהולכת למקווה - זה לא המקום שבני הזוג רוצים שלשם יכוונו כל הטוב הזה שלהם, וכן, גם כל הפתיחות המינית שלהם.

 

כאשר הפתיחות המינית היא בין איש לאשתו - ושם בלבד - זה הכי הכי מבורך שיש, ומדהים ואפילו קדוש!

כאשר הפתיחות המינית היא בכל דבר שהוא *לא* בין איש לאישתו - שם זה פסול בעיניי.

 

זה בגדול... מקווה שהצלחתי להסביר את עצמי

 

תודה לך! שה' יברך אותך!לב אוהב


תודה רבה, אמן! גם אותך יקרה נגמרו לי השמות


♥♥ את מדויקת. וזה כיף. במיוחד בתחום הזהלב אוהב


כיף ממש לשמוע, תודה לך 🌹נגמרו לי השמות


מדהים!עומק השטחיות

ממש לא באתי לזלזל או לומר שמה שאת או כל אחת אחרת מרגישה לא נכון.

באתי לומר דבר אחר לגמרי.

שהפחד הלחץ והחרדה "שיראו אותי הולכת למקווה" הוא לא נכון, לא שמישהי מרגישה לא נכון, אלא שלא נכון להיות במצב הזה, כי היא לא גונבת ולא עשתה שום דבר רע. 

אין לי מה להוסיף כי זה לא קשור רק לפתיחות מינית, מה שכתבתי על פתיחות מינית היה לא מדויק, זה קשור לרובד עמוק יותר שקשור ללב הרעיון של אשה טמאה\אסורה שגורם להפוך את זה לאישי בצורה הזו. 

אבל אין לי מה להוסיף בגלל שדיון על הרובד הזה לא מתאים לפורום כאן. למרות שזה המהות של הדיון.

 

אנחנו לא מטומטמות.. זה לא יותר מדי מורכבחצילוש
ותאמין לי שלמדנו מספיק באולפנה/מדרשה/הדרכת כלות. אתה לא בא לחדש שום דבר בפתיחות מינית. מקווה זה עניין זוגי ואישי נקודה. איך שלא תסובב את זה. אין פה שום ניכור כלפי התהליך כפי שאתה מנסה להבין בכוח, יש עניין של צניעות, וב"ה שבנות ישראל צנועות ויודעות מה שייך לבפנים ומה לבחוץ.
יופי של תשובה! זה אישי והכי טבעי לרצות שזה יהיה אישיארלט


תודה רבה 🌷נגמרו לי השמותאחרונה
יש לי שאלהלמה לא123

אישה שמקבלת מחזור,וסובלת מכאבי בטן,ומתביישת לבקש מהבוס שלה ללכת הביתה בגלל זה.מתביישת לספר לו את הסיבה

זו גם בעיה בפתיחות מינית?

 

רוצה תשובה אמיתית?עומק השטחיות

לא באתי לכתוב פה כדי לחפש בעיות, אבל כדי לענות לך בכנות אני יאמר לך שהכל תלוי איך אמא של אותה אשה התייחסה למחזור הראשון שלה.

האם היא הייתה פתוחה או לא. 

נכון ולא נכוןלמה לא123

יש ביישנות מוגזמת,ויש ביישנות טבעית ונורמלית

כמו שאני לא ידווח לכל יושבי המשרד מה אני הולכת לעשות בשרותים,כך זה לא מתאים לדווח על כל דבר בחיי הפרטיים

אבל אני מסכימה איתך שהחרדות וההסתרה המוגזמת לגבי מקווה,הם נחלת הדורות האחרונים.אפשר לראות בגמרא שכל היחס לזה בזמנם היה שונה לגמרי

ראה ערך ר יוחנן בן זכאי שישב בפתח המקווה שנשים יסתכלו עליו וכו וכו

הלוואי והיום זה היה דומה קצת במה שהיה בעבר,זה היה מקל מאוד

זה אפילו לא דומהחופשיה לנפשי
יש אנשים שלא "התקדמו" להיות אנשי44444
הפייסבוק או כל שאר הרשתות החברתיות....
אנשים מוזרים כאלה שלא אוהבים לשתף את כל העולם ואשתו בדברים אישיים שלהם, אנשים שאוהבים אינטימיות והיא הדלק לזוגיות שלהם, אנשים שדי חווים היום מכל המטפלים/ פסיכולוגים וכד'... הרבה ריקושטים על האופי שלהם שלא אוהב פרסום/ שיתוף יתר וכד'... (במיוחד אצל דתיים)
הופכים את האופי שלהם ללא לגיטימי וזה חוזר על עצמו בהרבה תחומים.

על נושא של פתיחות וגבולותיה עוד רלוונטי לדבר בתחום שבין הורים לילדים וכד'..... לא בין אישה לחברים של בעלה.....
ובכלל כמו לכל דבר צריך שיהיו גבולות.
אדם שמשתף ב-ה-כ-ל ופתוח ב-ה-כ-ל פשוט מאבד את עצמו ויאבד גם את הזוגיות שלו.
האינטימיות זה אחד הדברים שעליהם זוגיות בנויה וזה הדלק שלה.
כמה אינטימיות זוג צריך?
זה משתנה מזוג לזוג.
כמו שיש זוג שבלי "לצאת" פעם בשבוע הוא לא ישרוד ואחר ישרוד טוב מאד בלי "לצאת" גם 20 שנה.

ובעיני לא לרצות שכולם יצפו בך יוצאת מהמקווה זו אינטימיות יפה שהיא הדלק לזוגיות וגם עניין הרגשה פנימית.

דווקא היום בגלל הרשתות החברתיות ושיתטפי היתר לאט- לאט מתחילים להבין את היופי שבאינטימיות.
המחקרים הללו יוצאים מנקודות מוצא מסויימותק"ש
וממילא מקבלים את התוצאות הרצויות להם...

הגישה היהודית מדורות, היא שצריך להצניע את הטבילה. נקודה.
אין לי מושג מאיפה הביטחון שלך להציג עובדות בשטחפה לקצת
כשאתה אפילו לא נשוי.
מילא היית אומר, אשתי ככה וגם החברות שלה.

אין לך מושג מה עובר בראש ובלב של אישה שמתארגנת למקווה, שבדרך למקווה, שטובלת במקווה ושחוזרת מהמקווה.
אין לך מושג ושום מחקר לא ישכנע אותי.

אתה מדבר כל כך בביטחון כאילו שיש לך מושג על מה אתה מדבר.
בטח שיש נשים שהדרך למקווה אצלם היא שמחה והן מחכות לזה.
ובכל זאת הן לא ינופפו בראש חוצות במגבת כי יש עניין בזה שזה ישאר רק של הזוג ושאף אדם זר לא יכנס לשם.

ואגב, יש צניעות ממקום של פחד.
יש אנשים שצנועים כי מפחדים מגיהנום, כי מפחדים שיראו אותם ויפגעו בהם ועוד כל מיני סיבות.

בקיצור,
זר לא יבין זאת.
מזדהה עם המון מילים בתגובה שלך האמתעומק השטחיות


זה כתוב בדרכי טהרה שצריך להצניע את ליל הטבילה- לא זוכרת בדיו44444
את המונח...

בכל מקרה זה בעיקר עניין של הרגשה. פחות הלכה....
עושים השתדלותפה לקצת
אז אני לך אלך עם מגבת על הכתף כמו הגברים שהולכים למקווה, אבל אני גם לא אשתגע שאף אחד לא יראה.
בכל מקרה, אני לא מתביישת שיראו אותי נכנסת למקווה. (גילוי נאות, עוד לא יצא לי לטבול במקווה שהוא ליד בית הכנסת)

מה שיותר מעצבן אותי זה כל הקהל שמגיע ללוות כלה למקווה, מה הטמטום?!
צריכה לראות את חצי מהעיר במקווה, לא באלי.
ואיזה רעש הן עושות.
זה יותר מבאס אותי מאשר שמישהו יראה אותי בדרך למקווה.
לגבי הסיפא.... לגמרי....44444
מנהג לא ברור....

מה שכן אני המון שנים לא על שמעתי מישהי שנוהגת כך.
גם מי שעושה משהו ביום של המקווה אז זה לא במקווה אלא בבית לאחר המקווה.
בעיה מוכרת מאד.....44444
אני באמת משתדלת לא להסתכל ובשעות פתיחה של המקווה לא לעבור דרכו. כמובן לא בהסחפות....
יש מחיצה בדרך כללאושפיזין מהירח
זה לא בעייתיסוסה אדומה
זה פשוט לא נעים... ובהחלט יש בזה משהו לא כל כך הגיוני.

למה לא נעים? כי זה אינטימי. מעבר לזה, נהוג מאותה הסיבה להצניע את זה.

האם זה בעייתי הלכתית? כנראה שלא...

אפשר מאוד להבין אישה שהסיטואציה לא נעימה לה,
זה אומנם טבעי מאוד, ועם זאת, זה מאבד מהתחושה האינטימית, מעבר לזה יש אנשים סוטים בעולם ואף אחת לא רוצה שמישהו ישתמש בה כהרהור אפילו קטן לסטיה כלשהי.

יצא לי פעם אחת לטבול במקום כמו שאת מתארת,
באמת הזוי מאוד.
אבל חוץ מזה אני גרה באיזור שבו המקווה נמצא באיזור נידח מאוד, ככה שזה ממש נוח.
ברור שאנחנו צריכות לעשות עם זה משהו ולא להשלים עם זה שיש "הקצאה למוסדות דת", אנחנו לא נכות ויש לנו סיי.

בכל אופן, עד אז, צריך לזכור שאנחנו לא עושות משהו רע, ואין מה להתבייש.
חוסר הנעימות מאוד מובן, אבל ללכת למקווה זאת גאווה.
האינטימיות לכאורה נפגעת אבל גם זה תלוי בנו,
ומי שסוטה שיתבייש עם עצמו.

כל זה בינתיים, עד שנעשה עם זה משהו.
ואז הבנתי שהוא נגדי. 😵נגמרו לי השמות

הוא בעצם נגדי ולא בעדי כמו שחשבתי כל הזמן.

הוא מציג מצג שווא, תרתי משמע.

מציג ש"אני כאן בשביל להועיל, בשביל לעשות לך את החיים יותר טובים ומאושרים וקלים"

אבל הוא רוב הזמן משקר.

ואז אמרתי לעצמי רק להתבונן

להתבונן בו, ובי, ובהאם הוא באמת בעדי? האם הוא באמת גורם ליותר אושר?

והתחלתי רק להביט.

פעם אחת הבטתי וראיתי שבאמצע שיחה מאוד משמעותית עם הילד הוא הפריע לי. ותפס את מקומו של הילד. ובעצם בא על חשבונו. ועל חשבוני. ועל חשבון הערך שלי באימהות.

המשכתי להביט, מה היה לו כ"כ דחוף להפריע לי כך לקשר עם הילד? אז הוא ענה: "אה בטח שזה חשוב. הרי שמעת "ביפ!" של הודעה, או צילצול, או אפילו לא שמעת כלום רק ראית אותי - את הריבוע השחור הזה שאני. 

הטלפון שלך.

המסך.

המסיח.

שכל הזמן גורם לי להיסח.

באמת כששמו כן הוא אמרתי לו: "אתה מסיח. ואתה ממסך. אתה מסיח אותי מהחיים האמיתיים שלי. ואתה ממסך את כל מה שבאמת חשוב.

אתה הטלפון שלי.

אבל אני הבנתי אותך, אתה רק מתחפש שאתה בעדי בעוד רוב הזמן אתה ממש נגדי.

ונכון שיש לך גם בני משפחה אחרים בדמות מסכים אחרים, אבל אתה הראש. אתה הכי.

וכולכם באתם אליי לשם מה? 

איך אני אזכור איתך מה עיקר ומה תפל?

אני רוצה לזכור שקודם העיקר.

ורק אח"כ התפל, כשיש פנאי.

אבל אתה? אתה כל הזמן משקר לי אחרת.

פעם אתה אומר לי שהודעה באיזו קבוצה נידחת יותר חשובה מההתלהבות של הבת שלי כשמספרת לי משהו, ואני מקשיבה לך, והולכת אליך, ולא אליה. גם אם עצרת אותי באמצע. אני הולכת שבי אחריך.

אתה באמת שובה, אבל במובן הרע של המילה, אתה לוקח בשבי את הערכים ואת האידיאלים ואת מה שעיקר ואת המהות ואת מה שחשוב לי!"

ופעם אחרת אני מדברת עם חברה פנים מול פנים ואז אתה שוב עושה את זה. הפעם אצלה. והיא עונה או מתעסקת וגוללת עוד ועוד, ופעם אני, ואיפה השיחה פנים מול פנים שלנו נעלמה? למה אתה תמיד מקום ראשון בעצם? למה אתה תמיד בא על חשבון ההווה שלי והחיים האמיתיים שלי?

וכשאני ממשיכה להביט אני רואה שפעם אחרת אתה פשוט גונב לי את הזמן. כן. אתה לא רק מסיח ולא רק ממסך אתה גם גנב.

פעם רציתי לכתוב עליך פתק "גזלן זמן" וככה להשאיר אותך בצד, בפינה. עם השלט שראוי לך.

אתה יודע כמה זמן גזלת לי בחיים?

למשל יום שישי, שהוא כ"כ קצר, ומה אני צריכה את כל הגלילה האינסופית הזו בך ואז להגיע עם לשון בחוץ ולחץ אטומי לשבת?

ומוצאי שבת, ורק יצאה השבת וכבר אתה אומר לי: "הו תראי כל מה שהפסדת! מהר מהר תתעדכני ותמשכי ותגללי עד לפנות בוקר כי הרי יש כ"כ כ"כ הרבה מה..."

ואתה גוזל לי זמן עם המשפחה שלי. וזמן לזוגיות שלי. וזמן לילדים שלי. וזמן לעצמי. וזמן למחשבות. וזמן לעשייה.

כן, אתה גורם לי בעצם להיות צרכנית בלבד

ולא יצרנית

מי אתה? אתה באיזו תחבולה לעשות את כולנו צרכנים?

ואיפה כל היצרנים שבנו?

אנחנו כבר פחות ופחות יוצרים. מעצמנו. ורק צורכים. אותך. וממך.

נהיית המורה שלנו, הרב שלנו, המנהיג שלנו. אתה מחליט הכל, ואנחנו אחריך, כן, שבי אחריך...

אתה חושב שזה כל מה שראיתי בהתבוננות עליך? לא. מסתבר שיש לך עוד הרבה רע בשרוול, במסך. כזה ריבוע קטן אתה וכ"כ מזיק?

אתה יודע למה עוד אתה גורם לי?

אתה גורם לי לחיות במקטעים. הכל מקטעים ולא מסודר.

אתה משליך את הסדר והבהירות לפח וכל הזמן מורה לי לעבוד במקטעים.

"אוקיי אז תבשלי, בסדר, אני לא מונע ממך, בבקשה - תבשלי".

ואז אני מבשלת. אבל אז - אתה שם. על השולחן, או קרוב, ומצפצף, וגם שאתה על שקט אתה עדיין שם קורא לאצבעות ללחוץ עליך ולראות "מה פיספסתי בזמן שהכנתי את התבשיל הזה?"

ואז ככה במקטעים במקום לבשל רצוף - אני אומנם מבשלת - אבל כפול 2 מהזמן וכפול 10 בחוסר ריכוז ובחוסר פניות, והכל בגללך.

המקטעים הבלתי פוסקים האלה, בכל נושא שהוא ולא רק בבישול, כשאני באמצע עשייה אתה מגיע וקוטע.

והמקטעים האלה הם כ"כ מבלבלים

אין ריכוז

אין בהירות

אין פניות

אין צלילות הדעת

אין ישוב הדעת

יש הסחה

יש בילבול

יש מיסוך

מקטעים מקטעים כאלה שגם מבלבלים 

וגם מסיחים מהחיים עצמם

וגם טורדים כשכבר כן עושים משהו אחר

כי "מה עכשיו אני מפספסת"? 

אז תמיד יהיה הלחץ הזה להספיק ולא לפספס במסך שום דבר, בשום תחום

כאשר במהות בעצם מפוספסים החיים עצמם.

אז נכון, רציתי לכתוב עליך "גזלן זמן"

כי הבנתי והבנת גם אתה כבר שלא רק זמן אתה גוזל

אלא גם ריכוז, גם חיים, גם מהות, גם חשיבה, גם יצרנות ולא רק צרכנות, גם החלק הגבוה באדם, אדמה לאלוק, הרי כמה יצרתיות ועוצמות יש בנו כבני אדם!

אבל אתה כמו במזימה כלל עולמית לנתק אותנו בני האדם מעצמנו בכוח.

אבל בכוח מפתה שמתחפש לטוב.

ממש כמו עשיו אתה בפרשת השבוע. רק מתחפש לטוב. אבל אתה רע.

אז אולי עד שבאמת אכתוב עליך איזו מדבקה כזו של גזלן זמן (ואולי לא מדבקה אבל לפחות בראש שלי?), לא משנה, בינתיים החלטתי להתחיל בפועל:

קודם כל לזהות שאתה נגדי. רוב הזמן. ולא בעדי. ואתה לא תעבוד עליי יותר!

ואז כל יום לראות: מה יש לי להספיק היום?

ומה חשוב לי שאעשה ושיקרה היום?

ורק אחרי בירור כל הרצון

ורק אחרי בירור כל המהות של החיים עצמם

ורק אחרי כל ההספקים גם שכל מה שיש לי להספיק טכנית -

רק אז אפשר להקדיש זמן תחום גם לך, הטלפון, המסך. וגם אז לצרוך בך רק תוכן שמקדם אותי.

אבל הבירור הזה הוא כבר נפרד ואני אמשיך להתבונן גם בו, אבל קודם כל זה.

אז לפחות להיום, אנסה את זה.

כי זה חשוב.

כי אני רוצה בעצם להיות בעדי

ולא נגדי.

כהתחלהנגמרו לי השמות

לקחתי לי 3 תחנות קטנות ביום.

א. לקחתי לי את ברכת המזון.

ממש לשים אותך בחדר אחר בזמן הזה, או מינימום לכסות אותך במגבת שלא אראה אותך - ולברך.

ב. בזמן עם הילדים כשחוזרים מהמסגרות לפחות - אתה או בחדר אחר או מכוסה במגבת. שלא רואים ולא שומעים אותך.

ג. בבוקר או לפני השינה להביט החוצה לשמים ופשוט לנשום את האוויר, להביט, ולהינות מיופי הבריאה, אפילו דקה אחת כזו. כשאתה לא נמצא ולא נוכח ולא בהישג יד ועין ואוזן בכלל.

ורחוק מהעין ורחוק מהאוזן ורחוק מהיד - רחוק מהלב.

כצעדים ראשונים זה עולם ומלואו לברך בפניות הזו, לדבר בפניות הזו, לנשום בפניות הזו, חיים!

איזה כיף לחיות באמת

את החיים עצמם 😊

ואפשר גםנגמרו לי השמות

לזכור בתוך סימן היכר עם הומור:

"צדיק, כבר הנחת?" (תפילין)

"צדיקה, כבר הנחת?" (את הטלפון בצד)

וככה נזכור בכל יום האם כבר "הנחנו"

המסך הוא מסךמשה

עוצמת ההתמכרות שלו היא בעיקר בגלל היכולת המטורפת שלו והעוצמה שלו. והתועלת שבו.

רק שעכשיו אני עושה משהו אחר.....

נכון,נגמרו לי השמות

כמו בהרבה דברים שיש להם פוטנציאל טוב גדול וגם פוטנציאל רע/פגיעה גדול ותלוי בנו בעצם לאן ניקח את זה.

ניסיתי להתייחס לנקודה הזו בפסקה שכתבתי בסוף: "ורק אחרי כל ההספקים... - רק אז אפשר להקדיש זמן תחום גם לך, הטלפון, המסך. וגם אז לצרוך בך רק תוכן שמקדם אותי.

אבל הבירור הזה הוא כבר נפרד ואני אמשיך להתבונן גם בו, אבל קודם כל זה."

כלומר התייחסתי כאן לעצם הגזילה של הזמן שבאה *על חשבון* דברים אחרים וחשובים לנו, ערכים שחשובים לנו, מהות ומטרות והחיים עצמם, שהרבה פעמים המסך (ובעיקר הטלפון במקרה שעליו כתבתי אישית) פשוט שואב ושובה וגוזל את הזמן שלנו לחיים עצמם.

וברור שכשכן מקדישים זמן למסך (לטלפון במקרה הספציפי הזה) יש בו פוטנציאל טוב ופוטנציאל פחות טוב והכל תלוי בנו מה ואיך נשתמש בו ולא רק כמה.

כלומר אחרי הכמה שלא יבוא על חשבון החיים עצמם, אתקדם גם לאיך ולמה בתקווה ובהשתדלות שגם המה וגם האיך יהיו תמיד ממוקדים רק לטובה ב"ה.

(כמו בעצם הכתיבה כאן של הפוסט הזה שבו השתמשתי במסך, ובתקווה שלטובה, והמיקוד שלי מול עצמי שזה יהיה במקומות כאלה שהם לטובה ועם תועלת ולא במקומות חסרי טעם וחסרי תועלת של גלילה אינסופית במשהו לא מקדם ולא תורם או חלילה במקרים יותר גרועים של שימוש במרחב הזה לרעה חלילה או כל תחום אחר שבו ניתן להשתמש באותו טלפון או באותו מסך גם לטובה וגם לרעה חלילה).

כאשר המטרה המרכזית שהייתה לי בהתבוננות הזו היא ליצור מציאות שבה אני האדם שולט ומנהל את המסך (הטלפון כאן) ולא הוא מנהל אותי ולא הוא שולט בי ובזמן שלי.

וזה כמובן נכון גם למה ולאיך - כל עוד אני מנהלת ושולטת במה ובאיך והמה והאיך לא מנהלים אותי - מצוין.

פשוט לצערנו הרבה פעמים המסך, הטלפון, שואב גם זמן, גם מה וגם איך והוא בעצם מנהל אותנו ולא אנחנו אותו (בתחפושת כמובן שאנחנו כן, אבל זה רק מצג שווא כאמור כמו שניסיתי להעביר בכתיבה).

הייתה לי שיחה מעניינת על זה השבועמשה

לבחורה בצד שני של השיחה (אחות של שכן) יש ילד בגיל של הבן שלי. היא התחזקה וכתוצאה מזה מתעקשת שלבן שלה לא יהיה סמארטפון. מסיבות דתיות (לה עצמה יש).

אממה, הבחור חנון כבד. כמוני. לא מסתדר עם הכיתה שלו, לא מסתדר עם העולם. הפסיק ללכת לבית הספר כי ממש רע לו שם והמצב שלו התדרדר דרמטית.

סמארטפון עם רשת חברתית שמתאימה למצב שלו ועם חברים ברמה גבוהה היה משדרג לדעתי פלאים את החיים שלו. הוא לא היה צורך שם זבל בגלל תכונות הנפש שלו, הוא היה צורך שם תוכן שמעניין אותו וכל הקונפליקט עם בי"ס היה נעלם כשהיו לו חברים במקום אחר.

מבלי להתייחס למקרה הספציפי הזה,נגמרו לי השמות

(ורק כי אפשר לצלול שם לעוד המון עומקים ורבדים נוספים, מציאת איזונים, מציאת יתרונות נוספים, התאמה באמת לאותו ילד וכן הלאה),

זה בדיוק זה - ודאי שניתן להפיק גם הרבה מאוד טוב מהמרחב הזה. זה נתון ודאי ומאוד גדול ועוצמתי כמו שכתבת מבחינת התועלת שלו.

רק פשוט שנזכור (בכתיבה כאן כיוונתי לעצמי בראש ובראשונה, שאני אזכור) להגיע למציאות שאנחנו רואים את התמונה השלמה בבהירות, מבינים מה היתרונות וגם מה החסרונות של המרחב הזה, ומגיעים למצב שבו אנחנו מנהלים את זמן המסך ואת המסך עצמו ולא הוא אותנו. גם בכמה, גם במה, וגם באיך.

ובתוך זה כמובן דואגים שלא נפספס את החיים עצמם, את הערכים שלנו, את המשפחה שלנו, את הילדים, את עצמינו, את היצירתיות שלנו ולא רק הצרכנות וכן הלאה.

זה נכון כמובן גם לסמארטפון. להגיע לכך שנרוויח את התועלת מבלי להיפגע בדרך. לראות גם את המחירים, לעשות מה שניתן כדי להימנע מלשלם את המחירים (כמו סינון תוכן והגבלת זמן וכו') ואז בתוך מרחב בטוח אפשר יותר להינות גם מהתועלת שניתן להפיק.

רק שאם המרחב עצמו לא בטוח או גורם לי לגזל זמן או לפיספוס החיים עצמם - פעמים רבות יצא שכרי בהפסדי. וכדאי באמת לחתור ל"גם וגם" הזה - גם יצירת מרחב בטוח מכל הבחינות, גם יצירת מציאות שאני שולטת ומנהלת את הכמה והמה והאיך שלי, גם שהערכים שלי והחיים שלי עצמם לא מתפספסים, וגם שאני מגיעה לתועלת מהמסך.

וכאמור יש עוד הרבה מה להאריך

ועוד משהו על סמארטפוןמשהאחרונה

מי שקורא את הפורום המקביל של הרגישים שמע אצלי ולא רק אצלי את המושג "הצפה".

במצב הצפה, הגוף סובל מאוד ממשהו ומוכן לעשות הכל כדי להפסיק את הסבל. הרבה מאוד פעמים "הכל" זה הסלולרי הזה.

כלומר, העניין זה בכלל לא הטלפון. הוא לא מעניין. הוא סתם. העניין זה שיש לי עכשיו הצפה ואני סובל. בשנות התשעים כשהיה לי רע בבי"ס הייתי מסתובב עם רדיו ושומע חדשות בהפסקה (כן החדשות של שנות אוסלו הארורות). אז המורה החרימה לי את הרדיו. זה לא פתר את הבעיה. הבעיה הייתה שהיה לי רע בהפסקה ושבכללי המקום הזה היה לי מקום לא בטוח. סביר להניח שאם הייתי היום ילד בבי"ס הייתי מסתובב עם סמארטפון גלוי או סמוי בשביל לברוח מאותה בעיה. ואז המורה הייתה מחרימה אותו. זה נחמד, זה לא היה פותר את הבעיה.

כמובן שמה שצריך לעשות במצב הזה (וזה במידה רבה המקצוע השני שלי) זה למצוא את שורש ההצפה. ולפרק אותה בעין אוהבת ולא ב"מלחמה עם המכשיר הנייד". הוא סתם מראה.

בעלי נהיה ירוק משוגעאנוני.מית

אנחנו משפחה רגילה לגמרי. זוג וכמה ילדים. בעלי לאחרונה נתפס לכל הסיפור הירוק והחליט שאוטו זה דבר מזהם ותופס מקום וכל זה. אמרתי לו שבשבילי זה קו אדום ואני זקוקה לרכב. אז הוא הפסיק ליסוע איתי.

בשבוע שעבר היה לנו מפגש עם הילד אצל איש מקצוע.

הבעל החליט להגיע עם הילד באופניים. עד כאן מתוק וחמוד. הגיעו רכבו על הכביש (אני רועדת מפחד שיקרה להם משהו), קשרו את האופניים. הגיעו בזמן.

אני בינתיים חיפשתי חניה. לא מצאתי. חניתי בסוף בחניון רחוק והגעתי באיחור. מבטים של "אמרתי לכם" ו"מגיע לך" רגילים.

בדרך חזרה אני מגלה ששכחתי כרטיס אשראי ואי אפשר לצאת מהחניון הזה בלעדיו. אני כותבת לבעלי שיבוא להוציא אותי מהחניון והוא שלח אותי להסתדר לבד ולנסות לשלם עם הפלאפון ושזה בעיה שלי שבכלל יצאתי עם רכב למקום שלא צריך. טוב, ניסיתי וזה עבד בסוף. אבל הרגשתי כל כך רע עם הסיטואציה. הייתי שם לבד ואף אחד לא בא לעזור לי רק בגלל ש"העזתי" לצאת עם רכב לארוע.

מאז שהבעל נתפס לאופניים הוא והילד הבכור חוגגים על זה. זה ממש נחמד שאבא ובן רוכבים, אבל שאר הדברים שקורים. הוא לא מוכן יותר לקחת את האוטו למוסך כי הוא "שלי" (מי בדיוק סוחב לו את הקניות?) וכל מיני דברים כאלה. אז כאילו הוא לא מפריע לי לנהוג אבל בפועל הוא משאיר אותי לבד עם הארוע, ועם להעביר טסט, וכל הדברים האלה.

אי אפשר לטייל כי צריך להביא את האופניים (אני לא יציבה וכבדה מכדי לרכב עליהן) ואחרת הם פשוט לא רוצים לבוא. אין לי כח להיסחב באוטובוסים או לחכות להם וללכת אליהם, פשוט לא רוצה.

אויש נשמע לא פשוט בכלל.קל"ת

מבינה מה את אומרת, הוא סוג של מפעיל עלייך מניפולציה.

זה כמו הרי שזוג נשוי 2 הצדדים מכבסים את הבגדים של שניהם, שוטפים כלים של שניהם ולא כל אחד כשלעצמו. כך גם לגבי הרכב..גם אם כביכול בשימוש הוא רק "שלך" הוא כן צריך לשתף פעולה בתחזוק שלו ולסייע לך כשאת עם הרכב.

ניסית לדבר איתו שיחה נינוחה וגלויה על העניין?

בלי להכנס לסוגיות, זה מעבר לג.ג רגיליםהעני ממעש

ממה נובע

מה עד כעת התול של הבית

והיחסים ביניכם ועם / מול הילדים

כדאי לעבוד בשני כיוונים:נגמרו לי השמות

הכיוון הראשון - בינך לבין עצמך פנימה.

לנסות לראות רגע את המעבר, את הבפנים של בעלך.

כיוון שנשמע שנוצר אצלך מעין ציור של הדבר עצמו "להיות ירוק" כמשהו שלילי או לפחות לא חיובי, והמוח מצמיד לכך את המילים "ירוק משוגע" / "הסיפור הירוק... וכל זה" כלומר יצירת משמעות של איזה משהו לא הכרחי במקרה הטוב ומעצבן, שטותי, מוגזם, "חופר", ומיותר במקרה הפחות טוב.

עצם הגישה והתפיסה שיש לנו במוח על הדברים יכולה להקרין גם פנימה באיך נחווה כל דבר שקשור לזה, וגם להקרין החוצה בפן הזוגי באיך בן/בת הזוג ירגישו שאנחנו חושבים על הנושא.

והכל כמובן קשור להכל.

לכן מיקוד רגע פנימה להבין - על איזה צורך פנימי זה יושב לבעלי?

איזה ערך הוא רואה בכך, בפנים של זה?

(למשל ערך של שמירה על הסביבה, של גדילה כאדם שלפתע דברים חשובים שלא ראיתי קודם או לא ייחסתי להם חשיבות קודם תופסים מקום, ואני כבןאדם משתנה ומתפתח בוחר רגע לעצור ולתת מקום לערכים האלה שבתוכי, וכן הלאה...)

איפה אני יכולה דווקא להעריך את הצעד הזה שלו, לראות בו שורש חיובי של ערך או אידיאל שהוא מנסה לממש כך?

וגם לעשות את אותו דבר על עצמך.

על הצרכים שלך כאן.

מיקוד פנימה ולראות - ואיפה כאן הצרכים שלי?

מהם כאן הערכים שלי?

מה כאן חשוב לי ויקר לי?

(למשל אם זה ערך של שותפות, ביחד משפחתי, יכולת לצאת בהרכב משפחתי בקלילות יותר כדי ליצור זמן וחוויות זוגיות ומשפחתיות, ערך של ניראות וכן הלאה...)

לאחר מציאת הצורך והערך הפנימי של כל אחד מכם ניתן להתקדם הלאה ביתר בהירות.

וכאן זה הכיוון השני: בינך לבין בעלך. כלומר בדינמיקה הזוגית.

כאן כדאי (שוב, לאחר שמבוררים ומעובדים עם עצמנו, כל אחד עם עצמו ועם הערכים והצרכים שלו, במובן היותר פנימי של הדברים) לפתוח בצורה מסודרת ובתקשורת מקדמת את הנושא הזה של "הירוק":

כלומר ממש ליצור מרחב שיחה רגוע, בפניות שלמה, ופשוט לשמוע ולהשמיע אחד לשנייה ואחד מהשנייה.

לשמוע, לעומק, להבין, לעומק, לתת ניראות לכל הבפנים הזה שבסעיף הראשון, לשמוע מבעלך למה (ל' בקמץ) זה בכלל חשוב לו? מה שם משמעותי עבורו? מה זה גורם לו להרגיש?

וחשוב שההבנה וכל השיחה תהיה אצל שניכם ממבט סקרן שבא להקשיב לשני/ה על מנת להקשיב, ולא להקשיב על מנת לענות ולא ממבט ביקורתי/מאשים.

וכמובן לאחר שאת שומעת זאת מבעלך - תאמרי גם את את כל הלמה שלך - את כל מה שזה גורם לך להרגיש, את כל מה שחשוב לך, את הלב שלך.

ובאמת לזכור שאנשים גדלים, משתנים, מתפתחים, וזה בסדר גמור שערך שלא היה עד עכשיו בקדמת הבמה אצלנו פתאום כן יהיה. זה לא משהו רע, אלא גדילה והתפתחות.

לכן לראות זאת ברובד היותר פנימי של מציאת המשמעות וכל הפנימיות של הדברים אצל בעלך יכול לעזור גם לך וגם לו וגם לכם כזוג.

ועל גבי זה ודאי גם למצוא את הערכים שלך ולתקשר אותם נכון.

ובצורה כזו, שאתם מתקשרים את הלב, בשפה של צרכים, בשפה של דיוק צרכים וערכים ומבט פנימה יותר ולא רק לרובד החיצוני - ניתן להגיע גם לפתרונות שיהיו טובים ונכונים *לשניכם*.

כלומר למצוא כאן את ה*גם וגם* ולא את ה"או או". למצוא איפה גם בעלך מרגיש שהערכים שלו יכולים להתקיים, וגם את מרגישה שהערכים שלך ומה שחשוב לך יכול להתקיים, יחד. ולא אחד על חשבון השני.

ב"הצלחה רבה יקרה

ומוסיפה דוגמא מהדברים שכתבתנגמרו לי השמות

לאיך זה יכול להיראות בפועל:

יש בדברים שכתבת הרבה מאוד תתי נושאים שכדאי לפתוח כל אחד מהם בצורה מסודרת.

גם העניין עם החניון.

גם העניין עם המוסך.

גם העניין עם הטסט.

גם העניין עם הטיולים.

גם העניין עם הנסיעות באופניים על הכביש שזה מפחיד אותך.

וגם העניין עם הנסיעות בכלל.

ממש לתת לכל אחד מהם מקום לעומק שבו שניכם מספרים מה חשוב לכם בכל דבר ואתם מוצאים את הפתרון שנכון לשניכם ולמשפחה כולה. שוב עם הרבה וניראות לצרכים של כל אחד ולמשמעות פנימה של הדברים כמו שפירטתי בהודעה הקודמת.

אז אם ניקח לדוגמא רק את עניין המוסך או הטסט,

כתבת: "הוא לא מוכן יותר לקחת את האוטו למוסך כי הוא "שלי" (מי בדיוק סוחב לו את הקניות?) וכל מיני דברים כאלה. אז כאילו הוא לא מפריע לי לנהוג אבל בפועל הוא משאיר אותי לבד עם הארוע, ועם להעביר טסט, וכל הדברים האלה."

אם נבודד רגע את הצרכים של כל אחד מכם:

את:

רוצה שותפות (כמו שהייתה לך עד עכשיו) עם לקיחת האוטו למוסף ולהעביר אותו טסט. אלו דברים שמאוד עוזרים לך שבעלך עושה ומוריד מעלייך ולא את צריכה לעשות אותם. יכולים להיות כאן עוד צרכים כמובן, אבל גם אם זה "רק" זה זה בסדר גמור. מותר לך להרגיש ככה ומותר לך לרצות עזרה ממנו בדברים האלה.

ובעלך:

יש משהו פנימי בתוכו שגרם לו לרצות להשתדל יותר בנושא השמירה על הסביבה והירוק, לכן מבחינתו לא כדאי אוטו, ומכיוון שאת רוצה עדיין את האוטו זה כמובן בסדר, אבל אולי הוא לא רוצה להיות "חלק" באוטו הזה שעבורו מסמל כרגע את האי-שמירה על הסביבה כמו שהיה רוצה לשאוף אליו. וזה גם בסדר גמור. מותר לו שיהיה לו ערך כזה ומחשבה כזו ורצון כזה.

אבל מה עושים כאשר זה מתנגש?

מה עושים שאם הוא לא לוקח את האוטו את נפגעת מזה ומרגישה לבד בודדה במערכה?

כאן באמת חשובה גם הניראות וגם התקשורת במציאת מה נכון לכם כאן.

אבל מתוך מקום שכן רואה ומכבד אחד את הצרכים של השני/ה. אחד את הערכים של השני/ה.

בעלך אותך ואת הצורך שלך בשותפות ולא להיות בודדה ולבד במערכה

ואת אותו ואת הצורך שלו להשתדל ככל יכולתו לשמור על הסביבה ועוד כל מה שיש שם בפנים, למצוא עוד את הערך שיש לו שם והמשמעות שיש לו שם.

כמו שקול פנימי בתוכך רוצה לומר לו: "בעלי היקר. אני מרגישה ככה כל כך לבד מאז שאתה לא רוצה את האוטו. ממש ממש לבד. בודדה במערכה ונשארת לבד ומאחור עם כל כך הרבה דברים ומקומות. עם האוטו, עם הטיולים, עם ההרגשה הזו שאני לבד. וזה מכאיב לי מאוד. אני לא רוצה להיות לבד, אני רוצה אותך איתי."

וקול פנימי בתוך בעלך שרוצה לומר לך: "אשתי היקרה. אני עובר כרגע דברים עם עצמי, וחלק מהתהליך שאני עובד חידד לי ערך או אידיאל שיש לי פנימה של לשמור על הסביבה וכל החשיבות והמשמעות של זה. זה כ"כ בוער בי כרגע ואני מנסה להשתדל כמה שאני יכול. נכון אני רק אדם אחד אבל ממש חשוב לי להשתדל כמה שאני יכול בשביל העולם שלנו, והעתיד של הילדים שלנו. ואולי יש לי שם עוד עומקים שמבקשים לצאת ולקבל ניראות והייתי רוצה לספר לך אותם, לספר לך את הלב שלי פנימה ומה עובר בתוכי פנימה והייתי רוצה שתראי את זה, שתראי אותי. ותמשיכי להעריך אותי גם אחרי שתדעי, כי חשובה לי ההערכה שלך אותי כאדם, זה מאוד יקר לי".

ואז על גבי הניראות הזו אפשר לחשוב יחד:

אולי אני הבעל כן אקח את האוטו למוסך, למרות שאני לא רוצה אוטו, אבל כן כדי לעזור לאשתי ולהקל מעליה ולתת לה את ההרגשה שהיא לא לבד כי זה משמעותי עבורה?

אולי אני האישה אשלם לאיזה אדם שמעביר את האוטו טסט (יש אנשים שממש עובדים בזה ויש לכל מוסך כמעט איזה מישהו כזה שמעביר את הרכבים טסטים) וכך גם אני לא אצרך להעביר וגם בעלי לא?

וכן הלאה לחשוב על פתרונות נוספים שיכולים להתאים לכם כאן.

תודה על זה !אנוני.מית

עכשיו כשאני מתייחסת לזה שוב אני חושבת שאולי זה נושא שהוא נפגע בו עד שהוא שינה כיוון ונהיה ירוק. כתבתי פה למטה. סחבתי הריונות קשים וכאלה והייתי זקוקה לאוטו בשביל פשוט לחיות. מדי פעם הוא היה לוקח את האוטו לסידורים אבל המשמעות של זה הייתה שהייתי תקועה יום שלם בבית ואף אחד מאיתנו לא אהב את זה.

אני אכן בודדה במערכה. לפני כן הרגשתי שהוא תומך בי ומחזק אותי ועוזר לי בזה שהוא מוותר על האוטו ועכשיו בעצם הוא פשוט ויתר עליו סופית ואז אני לבד "עם הרכב הזה שלך".

בשמחה, ואכן כדאינגמרו לי השמות

תמיד לצלול יותר לעומק של הדברים, כי בד"כ ההתנהגות או האמירה שאנו פוגשים ופוגשות מבחוץ זה רק "קצה הקרחון" ורק המעל לפני השטח של סיפור יותר רחב ויותר עמוק שנמצא שם מתחת לפני השטח.

וכאשר מצליחים לראות אותו בבהירות ובהבנה עמוקה זה עוזר גם להבנה עצמה כמובן, אבל גם לקירבה ואפילו גם לפתרונות.

לכן גם כאן, כדאי מאוד לשוחח בנינוחות עם בעלך על כל המקום הזה גם אצלו. ממש מההתחלה כמו שכתבת. ואיך הוא הרגיש, ואיך הוא מרגיש בהווה, ובכלל כל מה שיש בתוכו בנושא הזה, והמבט הסקרן והמשקיב הזה יכול לפתוח המון. ממש המון. וכמובן גם את לו

תגובה מהממת!יעל...

התגובה היחידה בעיניי בשירשור הזה, שבאמת מקדמת

ויכולה לתת כלים מעשיים לפותחת.

בניגוד לשאר התגובות, שרק מעצימות את הכעס והתסכול כלפי הבעל..

תודה רבה 🙏נגמרו לי השמות

סליחה שאני אומרפשוט אני..

אבל נשמע כאילו בעלך בן 16, הגיע לשלב שהוא צריך למרוד ולהרגיש מוסרי ונעלה, וכמו בן 16 טיפוסי - אין חשיבה על ההשלכות, הנפגעים והמציאות.

אולי הוא מזהם פחות את העולם, אבל אשתו עצובה ותקועה עם הרכב בחניון. באיזה עולם ערכי מעוות זה עדיף?

שמחה שיש קול שאומר את זהמישהי נשואה

יש נטייה כל הזמן לצייד את האשה ב:

תבדקי עם עצמך בלה בלה בלה....

ואולי לפעמים יש בעל שמתנהג לא בסדר?

בדיוק כמו שיש מצב שאשה מתנהגת לא בסדר?

ולא לא תמיד זה עניין של

בוא תבדוק עם עצמך איפה אתה צריך להשתנות

חוץ מהילד הזהנפשי תערוג
עבר עריכה על ידי נפשי תערוג בתאריך ג' בכסלו תשפ"ז 2:14

איך הוא "מזיז" את שאר הילדים ממקום למקום?

כי גם אוטובוס מאוד מזהם.

או שהוא ירוק ומתחסד על חשבונך ועל חשבון הילדים.

להעביר טסט,

תני למוסך לעשות את השירות הזה.

יעלה עוד כמה מאות שח אבל יהיה לך ראש שקט.

ותשלחי אותו לעשות קניות בסופר עם אופניים.

הוא מכבס את הבגדים?

הוא יודע איזה זיהום סבון הכביסה מייצר?

נכנס לשירותים? זה גם מזהם

גם לשטוף ידיים וכלים עם סבון.

אם ירוק, אז עד הסוף. לא?

מזון. גם אם הוא אורגני. ממש מזהם בתהליך היצור

עדיף ללכת ללקט עשבי בר.

אבל בתכלס,

כדי לא להתכנס רק בכעס עליו

תנסו יחד להבין מה מפעיל אותו לדבר הזה?

רצון בחופש?

רצון לשמור על הכדור?

להיות מוסרי יותר?

חיסכון כספי?

רק אחרי שתבינו את היסוד לכך,

תוכלו למצוא את עמק השווה בניכם

יש לי שאלה מעניינת לפנימשה

לפני כל הסיפור הירוק הזה - איך היו היחסים בניכם?

כלומר, יש לכם רכב אחד. אני מבין. אתם שניים. יש לכם ילדים. איך הייתה הדינמיקה שלכם?

איך הדינמיקה עם הילד?

הרכב היה בעיקר אצליאנוני.מית

הוא היה רוצה ליסוע איתו לעבודה ואני הייתי צריכה אותו כדי להקפיץ ילדים למסגרות ולחוגים. אז הוא נסע באוטובוסים ודי קיטר על זה.

מתישהו הוא עבר לאופניים והאמת שטוב לו. יוצא מוקדם בבוקר בבגדי ספורט ומתקלח בעבודה. ממש גילה את האור .

בתרגום לעברית פשוטהמשה

הירוק הוא ככל הנראה (בהסתייגות, בלי להכיר אותו) קשקוש שהוא מספר לעצמו כדי לא להודות שאין לו כח להתעמת איתך או שהוא הבין בשכל שאת זקוקה לרכב יותר ממנו ואין לו כח להתמודד עם זה.

כלומר לא איתך - הוא לא יכול לקחת לך את האוטו כי את (כמו שכתבת בעצמך פה למעלה) בהריון וסובלת. אז הוא מבזבז זמן ומתעצבן ובסוף זה מגיע לידי אין לי כח לאוטו הזה בכלל. אידיאליזציה למצב שהוא בקונפליקט פנימי מולו.

  1. הוא לא יבקש ממך את הרכב כי כל מה שהסברת פה שאת זקוקה לו. הוא יודע את זה .

  2. אבל הוא ימשיך לכעוס. הוא לא ויתר בלב שלם. הוא בעצם נכנע

הוא פשוט כועס בשקט וזה מתבטא ביחס שלו לכל הסיטואציה.

הוא רצה את האוטו, לא קיבל, אז הוא מצא לעצמו פיתרון אחר נפלא (שעושה לו גם בריאות ואושר בחיים, שעה רכיבה בבוקר זה בריאות ממש, טוב, חוץ מאוגוסט) ועכשיו הוא חוזר בתשובה שגילה את האור ואומר שאף אחד לא צריך מכוניות רק כדי שהוא לא יצטרך להתעמת עם הצורך והרצון שלו שהוא בעצמו לא מעיז להעלות.

ועכשיו הוא יתחיל למצוא לעצמו אימוני כושר ותחרויות אופניים רחוקות כדי לעשות אידיאליזציה מהסיטואציה. וזה נפלא כי הוא יהיה גבר בריא ואולי גם הבן שלך יצטרף אליו לזה.

מה מצב השיח ביניכם?shindov

לענ"ד, תפנו לרב בעל השכלה במדעי הטבעshaulreznik

למשל, הרב ד"ר מיכאל אברהם שיודע דבר או שניים על פיזיקה, זיהום אוויר וכיו"ב. אולי הוא יצליח לרסן את בעלך ולעזור להגיע לעמק השווה.

מה עניין להכניס ולערב רב?זמירות

במסגרת לימודי ההסמכה הסטנדרטיים לרבנות לא לומדים כלים טיפוליים או מקצועיים לפתרון סכסוכים זוגיים

הם צריכים ייעוץ זוגי מקצועי - ואכן ניתנה כאן (לעיל) התייחסות של יועצת מקצועית מנוסה מאוד

נכון, אבל יש כאן היבטים מדעייםshaulreznik

נניח שמראים לבעל ה"ירוק" באותות, במופתים, במחקרים ובגרפים, שהמכונית המסכנה שלו לא בדיוק תמיט שואה על כדור הארץ, ושאם הוא רוצה להיות עקבי, עליו לוותר על שימוש בחשמל ובשאר הטכנולוגיות?

שוב, מה הקשר להיות האדם שמוכיח זאת בעל סמיכהזמירות

לרבנות ונושא בתואר רב?

אתה באמת חושב שאדם כל כך בוטה, יצליח לשכנע מישהו?הסטורי

נקבתי בשמו בתור דוגמהshaulreznik

מן הסתם, לא חסרים רבנים בעלי השכלה תורנית ולהבדיל חילונית רחבות.

איך רב קשור לעניין?נפשי תערוג

גם שאתה הולך למוסך אתה מחפש מוסכניק שהוא רב?

גם רופא שהוא רב?

למה לא רופא שהוא מוסכניק?

אוליקל"ת

רק בגלל שהרבה פעמים דוסים יותר מחזיקים מדמויות רבניות.

לא שאני מצדיקה את הגישה או חושבת שזה נכון..

ה'רב' שהוצע כאןהסטורי

הוא הכל חוץ מאחד שדוסים (או בכלל אנשים שמאמינים בבורא ובתורה מן השמים) יקבלו ממנו...

טוב, אותו ספציפית אני לא מכירה..קל"ת

עניתי בכללי על העניין של פנייה לדמויות רבניות

יש כאן ממד דתיshaulreznikאחרונה

בבחינת "דייך מה שאסרה עליך התורה".🙂

קפצתי לשאלה מהפורום השכן..פצלשן

איך יודעים מהי רמת המשיכה המספיקה בשביל להחליט להתחתן?

במשך מספר שנים שאני מחפש, הספקתי לפגוש כאלה שהיה ברור לי מהתחלה שיש לי אליהן משיכה חזקה.

לעומתן, היו כאלה שאהבתי אותן מבחינת אופי, וגם המראה היה אחלה, אבל לא הרגשתי משיכה חזקה אליהן (וכמובן לא היתה שום דחייה. כנראה, זה פשוט לא היה הסגנון שמדליק אותי באופן טבעי). כן היה לי רצון לתת חיבוק פה ושם, אבל לא היה לי רצון חזק להתקרב אליהן או לגעת בהן, גם אחרי חודשיים-שלושה. מישהו אמר לי שזו משיכה מספיקה בשביל להתחתן. כנראה שלדעתו המשיכה תתפתח אחרי החתונה, אחרת לא מבין איך זה מספיק. אבל מי אמר שהיא באמת תתפתח? ואולי היא לא?

ברור לי שעם אחת אני ארגיש משיכה חזקה ועוצמתית יותר ועם אחרת משיכה פחות חזקה. השאלה מה הרף הנדרש בשביל להחליט להתחתן?

ועוד שאלה בתור בעלי ניסיון.. ייתכן שלפני החתונה תיהיה משיכה חזקה ואחרי החתונה יתברר שאין באמת משיכה? ולהיפך גם ייתכן?

>>שימושית

לגבי השאלה האחרונה- משיכה זה דבר דינאמי ויכול להיות מצב שהיה משיכה לפני ואחרי החתונה לא ופחות מזה, וכמובן להיפך.

אם יש דחיה ואפילו אם פשוט אין משיכה אז לא חושבת שאפשר וראוי לבנות על אחרי החתונה אבל אם זה רק לא משיכה חזקה אני לא חושבת שזה נכון להוריד על זה.\

נסיוני האישי - שלא בהכרח משליך על מקרים אחריםהברדיצ'בר

אני רק יכול לשתף שהייתי באותה התלבטות כשיצאתי עם מי שהפכה לאשתי, ושההתלבטות האחרונה שנותרה לי לפני שהצעתי נישאוין היתה סביב השאלה האם רמת המשיכה כלפיה מספיקה. ובפועל - מהר מאד אחרי החתונה כל החששות התפוגגו. וגם כיום, אחרי סך שנים וסך לידות - אני לא יכול לדמיין משיכה חזקה יותר לאשתי. היא בעיניי יפיפייה ומושכת ברמה הגבוהה ביותר.

גם אצלי זה הדבר היחיד שאני מתלבט עליופצלשן

אז מה עזר לך להחליט שזה מספיק בשביל להתחתן?

כמה דברים עזרו ליהברדיצ'בר

קודם כל אני רוצה לענות על שתי שאלותיך האחרונות שהצגת בפתיחת השרשור:

כן, וכן.

לכן מה שעבד לי - לא בהכרח יעבוד לאחרים.

ובכן, מה עזר לי?

קודם כל הרבה תפילות וביטחון ב-ה'.

דבר שני - מוכנות נפשית לתת הכל ולבנות קשר של אהבה ונתינה והתמסרות גם על הצד שהמשיכה תתברר כקטנה ממה שאליו ציפיתי. וזה בנוגע גם לציפייה של המשיכה שלי כלפיה, וגם שלה כלפיי. ברוך ה', לא התאכזבתי.

ודבר שלישי - חישוב הסיכויים, האם במכלול העניינים/תכונות ושיקולים סביר להניח שאצליח למצוא מישהי אחרת טובה ממנה. ועבורי התשובה היתה ברורה שאין כמעט סיכוי לכך.

גם בכל דבר לא מושלם שראיתי אצלה - ערכתי השוואה בינה ובין דמות דמיונית של האשה המושלמת שאותה כיניתי - 'דמיונה' - וכל פעם הזכרתי לעצמי שדמיונה היא דמיונית והסחתי את דעתי מהנושא.

לא כל כך הבנתיפצלשן

החלטת להתחתן בידיעה שאולי לא תיהיה משיכה?

תפילות, מוכנות נפשית וחישוב סיכויים יכולים לעזור להתלבטות באופן כללי.

אבל אם יש נושא ספציפי שייתכן והוא חסר, איך הנ"ל עוזרים לפתור את ההתלבטות? צריך לתת לנושא מענה ספציפי..

היה ברור לי שתהיה משיכה,הברדיצ'בראחרונה

רק היה לי חשש שזו תהיה משיכה ברמה נמוכה, שאולי תהיה בבחינת 'פוחת והולך' עם הזמן.

ברוך ה' לא היה כך. אך אני מרגיש שהנכונות שלי להסתפק בפחות היתה מועילה לי במידה וחששותי היו מתממשים. אך חשוב לי להדגיש - אצלי זה לעולם לא הגיע למצב שהיה צריך לעמוד למבחן.

אם אתה מרגיש 'שיכות' אליה, זה בהחלט מספיקהסטורי

לא אומר להתחתן בלי רצון, בלי שמרגישים קשר נפשי. אבל לפעמים מרוב התבחבשות בכל מיני הגדרות סתם נתקעים ומסתבכים.

אם אתה מרגיש שיכות, חיבה, טוב לך איתה, יש לך צפיה לפגישות ולשיחות הטלפון - יש את זה. מעולם לא העסקתי את עצמי כרווק בשאלות הללו ויש משיכה, בהחלט.

כמובן, העבודה האמתית היא אחרי החתונה. כשיש מתחים, המשיכה יורדת וכשיש השלמה ושמחה הדדית - גם המשיכה עולה.

אתה חושב שהיא תישאר צעירה ונאה?אריק מהדרום

הבט על חמותך לעתיד, זו האידיקציה הטובה ביותר לאיך שהיא תראה בעוד 30 שנה.

הבט על אם חמותך לעתיד, זו האינדיקציה הטובה ביותר לאיך שהיא תראה עוד 60 שנה.

איך זה קשורנעמי28

כשאישתו תהיה בת 60 גם הוא יהיה בן 60 אחרי זוגיות ארוכה וקשר עמוק ואחר.

כרגע הוא מתחתן עם מה שהיא היום, והשאלה שלו סופר לגיטימית וחשובה.

זה באמת נושא שלוקחים עליו סיכון בעולם הדתי ומקווים לטוב.

יש משהו בדברייך, מצד 2 גם בקשר לקראת נישואין אפשרמתוך סקרנות

לנסות להתחבר למכלול של האישיות, ולראות אם זה מגביר משיכה.

אני כמובן לא המומחה הגדול, ואלו שאלות שגם אני שואל את עצמי, אבל מרגיש שיש לכל הפחות איזו שהיא בחירה גם בנושא זה...

מאוד אינדבדואלישבורת,לב

אני אישית לא הייתי מתחתנת ככה בשום אופן וגם לא הייתי מתקדמת.

אבל זה לא משנה מה כל אחד אחר מרגיש, משנה רק מה שאתה.

אם הייתי במקומך הייתי משקיעה בבירור עם מטפל לפני הכרעה כזאת גורלית.

צריך להיזהר עם מטפלים..קל"ת

לבדוק לפני ולפנים למי הולכים..יש כאלה שרק עושים נזק..

צודקת. ורק אעיר בהקשר זההברדיצ'בר

שגם מטפלים תותחים ומומחים עלולים לטעות לפעמים.

ובוודאי שאפשר גם לטעות ביישום של ההדרכות/ העצות שלהם.

דוגמה מהמקרה שלי:

התסביך אליו אני נקליתי כחודש לפני שבחרתי להתארס התעצם פי כמה בעקבות הרצאת זום בו אמרה מטפלת ותיקה ובעלת מוניטין דברים לא מדוייקים בנוגע להבדל בין משיכה אצל בנים ובנות: שאצל בנים זה כביכול ברור ודיכוטומי, ומתברר בצורה ברורה תוך פגישות ספורות. בעוד אצל בנות - זה נזיל ומשתנה וכדאי לתת צ'אנס וכיוצא בזה.

כמה סרטים אכלתי בגלל הדברים האלה, ממטפלת שלמען הסר ספק - אני עדיין מחזיק מאד ממנה וחושב שהיא תותחית על בתחום שלה. אגב גםם קיבלתי ממנה (לא באופן פרטני) הרבה מאד כלים טובים ותובנות חשובות בתקופה שיצאתי.

סקרנת אותי, פניתי אליך באישי ברשותך.מתוך סקרנות

מאוד להזהר. נכון.🍀שבורת,לב

זאת שאלה לגבריםנעמי28

אני מניחה שזה שונה מנשים

מהצד שלי הספיק לסמן וי על משיכה בדייטים,

לא הגדרתי כמה ומה החוזק שלה, לי זה עבד.

וזה לשני המינים- גם לזוגות אוהבים עם כימיה טובה המשיכה משנה צורה כל הזמן וצריכה תחזוק, שלב הפרפרים והצפת ההורמונים מוגדר בערך כ3-4 חודשים. לאחר מכן המשיכה תלויה באיכות הקשר מבחינה רגשית ופסיכולוגית

צודקת בהחלטהברדיצ'בר

משיכה היא נדבך חשובשוקולד פרה.

אבל לדעתי הנשית, היא לא הכל.

אולי אצל גברים המשיכה היא הלב של הקשר, אבל גם אז- מי ערב לך שהיא תאהב מגע? שהיא תרצה את אותה רמה של קשר פיזי כמוך?

זה מאוד מתסכל עבור חתן צעיר לגלות שיש משיכה, אפילו בעוצמה, אבל שהצד השני פחות בעניין של מגע.

לכן, השאלה צריכה להיות,

ואני אכתוב פה קצת חשוף, מקווה שהמנהלים לא ימחקו אותי-

היא האם היא סגורה בקשר למיניות, או יותר פתוחה ובקשר (עם עצמה) בנושא.

עד כמה היא נינוחה בקשר לזה. לא נבהלת או בורחת או פוערת עיניים.

זה משהו שאפשר להרגיש אותו, וזה משהו שבעיניי כן שווה לדבר עליו בשלבים מאוד מתקדמים של הקשר.

אני מכירה נשים שלא סובלות מגע.

זה משהו שהן לא יגידו אותו בפגישות, אבל זה קריטי ממש לחיי נישואין.

זה משהו שהופך אח"כ לפצע עמוק בזוגיות. כי באופן טבעי, כשמתרגלים אחד לשני והחידוש פג, מה שנשאר זו הנטייה הטבעית של הנפש.

ואם הנטייה הטבעית שלה זה לריחוק גופני- זה מתכון לתסכול של שנים...

מיניות ומשיכה הופכים אחר כך לסוג של תקשורת. זו תקשורת שמשלימה ומעמיקה את התקשורת הקיימת.

יש ביניכם צחוק, כיף, הומור, פתיחות, עניין זה בזו- זה הלב.

יש משיכה אבל מרחק וקצרים בתקשורת- הקשר ייטה יותר לכובד וכך גם ברובד הגופני.

מקווה שהועלתי

לא חושבת שבחורה בהכרח יכולה לדעת על עצמהפצלושון

לפני החתונה, כשהיא עוד לא הייתה בקשר זוגי

זה אפשרי, בוודאישוקולד פרה.

אפילו אפשר להרגיש בזה. אבל זו באמת שאלה של בשלות.

חבוטנפש חבוטה

מרגיש כל כך חבוט

מכל הבחינות.

נפש

גוף.

ורוח.

זוגיות בסימן שאלה ענק

תפקוד בסימן שאלה ענק

איך קמים כל בוקר?

לא מרגיש אבא

לא מרגיש בן זוג

לא מרגיש.

פרקתי.

דבר אלינו איש יקרדי שרוט

בתרגום לעברית שלימשה

אני גרוע בתור (אבא|בן זוג|מתפקד)

מי אתה בכלל? אתה מסתכל על עצמך מנקודת המוצא של עצמך או מנקודת המוצא של אנשים אחרים סביבך?

בהחלטנפש חבוטה

זוכר ויודע מה היו היכולות שלי

מנקודת המבט שלך או שלהם?משה

מתי זה התחיל?משה

ומי הפעיל אצלך את כל המנגנון הזה של "דחוי" ו "חבוט" ו"כושל"? זה לא תמיד היה שם.

לא אמרתינפש חבוטה

את המילה דחוי.

לא מרגיש גם כזה

אז בסדר. חבוט וכושלמשה

והכי חשוב

בהצלחה !

תודהנפש חבוטה

זה עדין כואב גם כשאתה רושם את זה

שתדע שיש עוד כליםמשה

אני לא חופר פה יותר כי לא הוגן לעשות לך את זה, אבל יש דרך להתמודד עם המצב הקיים

ורגשות תמיד מותר להרגיש. לא לשפוט אותם. זה לא "אני חבוט" אלא "אני אדם רגיל ויש בי עכשיו מחשבה ורגש שאני חבוט".

אם יש יכולותשבורת,לבאחרונה

אפשר לחזור אליהם,

זה מצב הרבה יותר טוב מאחד שאין לו יכולות.

יש זמנים כאלה של עייפות.

מותר להיות מותש ולנשום לרגע מהכל.

טוב שאתה מדבר על זה.

איזה כאב.שוקולד פרה.

גם לי היו תקופות חשוכות כאלו.

תנסה להיזכר בעצמי המיוחד שלך. מה אתה מביא לעולם?

ועוד משהו- יש מישהו שיודע על מצבך?

תודהנפש חבוטה

כן יודעים.

אנשי מקצוע.

מנסה להיזכר מה הבאתי לעולם

הייתי שםוהנה חלום

לאחר המילואים הבלתי נגמרים ולא הצלחתי לחזור לעצמי, לזוגיות ולהורות. הבור חשוך מאוד אבל יש תקווה.

לצד הטיפול אישי ומשפחתי, לי אישית מאוד עזרו הטיפולים גופניים-רגשיים כגון Rebirthing ויוגה-תרפיה.

זה מעולה שאתה בטיפול, אל תשכח שיש תקווה וצמיחה בסוף

כמה כואב וקשה נגמרו לי השמות

שולחת חיזוק גדול ותפילה שתראה ישועה שלמה במהרה ממש בכל התחומים, בחסד וברחמים ובטוב גלוי ב"ה 🙏

וטוב שכתבת שיש לך ליווי ועיטוף מאנשי מקצוע, זה מאוד חשוב שתרגיש שיש לך את המענה ואתה לא לבד, ומקבל כוח והכוונה וליווי ועיטוף וכלים.

שיהיה רק טוב ב"ה

ושיכנס עוד ועוד אור לחיים ותוכל להביט אחורה ולראות איך גם מהתקופה הקשה והחבוטה הזו אספת עוד לימוד ועוד צידה לדרך שעוד תעזור גם לך וגם לסובבים אותך 🙏

ובינתיים להתחזק גם בכל מה שנותן לך כוח אמיתי, ובחוזקות ובעוצמות ובטוב שיש לך ובך, ובטוב שכן נוכח כרגע בחיים, ולראות מה עוד יכול לחזק שם.

תודה רבהנפש חבוטה

מעריך את המילים

כמה זמן זה ככה? נשמע קשה ממשלאחדשה

יודע לומר נק' מפנה?

מספרנפש חבוטה

נקודות מפנה..

רצף של דברים קשים ומאכזבים

מה קרה? ומה קורה?shindov

הרבה דברים קרונפש חבוטה

כרגע בעיקר דעיכה נפשית.

צריכה עזרה עם סינון מחשב לילדיםירדנית

משהו פה לא עובד לי כמו שצריך

מדובר על גילאי 10-14, יש רימון.

הם צריכים את המחשב כדי לעבוד בטימס, לשמוע שירים ביוטיוב, לפעמים צריכים AI ללמוד למבחנים.

איך אני משגיחה על כל זה?

שיחות בטימס לפעמים הילדים ביניהם שולחים סרטונים, אין לי איך לעקוף את זה.

כנל יוטיוב, רוצים לשמוע שירים אבל לא מתאים לי שיסתובבו ביוטיוב, יש דברים (שלא לומר רוב הדברים) שלא מתאימים להם.

AI גם כן רואה שיחות שלא מתאימות..

אנחנו לא בקטע של צנזורה אבל מרגישה שבתקופה האחרונה זה יצא לי משליטה.

מחפשת פתרונות טכניים לפתור את זה, אשמח לשמוע איך זה אצלכם. שאהיה רגועה גם שהילדה נכנסת לחדר ללמוד עם חברה במחשב. כי היום זה היה ממש לא מוצלח

אני טכנופובית פלוס פלוס אז אם אפשר בהסבר למתקשיםירדנית

שום דבר רע בצנזורה במקרה הזהחושבת בקופסא

היית נותנת לאדם זר ברחוב לחלק לילדים שלך חוברות שאת לא יודעת מה כתוב בהן?

רק כדאי לדייק אם הכוונה לכל תוכן שהוא לא למידה וניצול זמן ממש, או תכנים בעייתיים בפני עצמם, כי אלו שני דברים שונים.

כי אם יש לכם רימון ברמה המתאימה, לא אמורים להיות בעיה מבחינת התוכן.

אבל אם רוצים שהמחשב ישמש ללמידה ולא לפנאי, (אני לא יודעת איך עושים את זה בפועל, אבל אני יודעת שזה קיים) אפשר דרך רימון או דרך תוכנה אחרת לחסום אתרים ספציפיים, או הפוך לעשות רשימה של אתרים מותרים בלבד, ואז לחסום גישה ליוטיוב ולai.

פתרון פחות קיצוני הוא להיכנס להגדרות בתוך האתרים האלו, ולחסום אותם כמה שיותר. לשים את חשבון היוטיוב ליוטיוב קידס (מגן מפני תכנים בוטים במפורש, אבל מתיר שטויות ממיסות מוח, שכנראה גם כן כדאי לא לראות)

בצ'אט מצאתי בטעות שיש בתוך ההגדרות שלו אפשרות למנוע ממנו לדבר על תכנים בוטים (ולא ברור לי למה זה לא מופעל כבררת מחדל).

והכי פשוט זה זה להגביר את החסימה ברימון או פלטפורמה חוסמת אחרת.

לגבי מה שחברים שולחים- אולי תמימה, אבל חברים לא ישלחו דברים גסים ממש, לפחות לא בפלטפורמה כזו שמיועדת ללימודים ובפיקוח המורה? עוד אין לי ילדים, אבל אני קצת מזדעזעת מהרעיון של לתת לילדים להמשיך להיות חברים של ילדים שחשודים ברצינות בדבר כזה, אם יש רצון, הם ימצאו דרך אחרת להראות את זה ועצם החברות נשמעת לי בעייתית.

שולחים שם שורטים וכל מיני שירים/זמרים/קליפיםירדנית

שאני לא מעוניינת שיחשפו לזה.

איך ישמעו שירים? לא התחברו לספוטיפיי לצערי.. אבל אולי אם אגיד שאין ברירה.

רימון ברמה בינונית לא חוסם את מה שאני רוצה שיחסום..

רימון ברמה הגבוהה יותר מצריך ממני לפתוח להם את מה שהם צריכים כל רגע.

בטימס אין לי ממש שליטה על מה קורה בקבוצות, וכבר לא מתאים להם שאני עוקבת אחרי השיחות שלהם, שזה סה"כ מובן

אם יש שירים ספציפיים שהם שומעיםהשם שלי

אפשר להוריד את השירים למחשב, ואז לחסום את היוטיוב.

באזור האישי ברימון אפשר לחסום\לפתוח אתרים מסוימיםפתית שלג

כרצונך

ואם החברים שולחים קישורים לסרטונים שהזכרת- ברמת סינון גבוהה כנראה שגם זה ייחסם.

אין כל כל פתרוןמסתתר

אין כ"כ פתרון, מה שכתבת נכון. זה או קצת מדי או יותר מדי. אולי ב"חזקים ברשת", ובארגון "לוקחים אחריות", יש להם פתרונות..

יש תוספים בחנות כרום לדפדפן במחשבנקדימון

שאפשר לחפש שם תוספים עם דירוג גבוה וכמות הורדות של עשרות אלפים (כדי שיהיה לזה אמינות, ואמינות ביצועית).

יש כל מיני תוספים שמסננים שורטס ורילסים ביוטיוב ורשתות חברתיות, תכנים למבוגרים או הימורים וכדומה, חוסמי פרסומות למיניהם. זה קצת התעסקות (אבל לא נוראית), אבל אולי חבר/ה טוב/ה יוכלו לעזור. או לחילופין, הדרכה טכנית את יכולה לבקש ממצב ai בחיפוש גוגל.

וכמו שגם אמרו, אם מדובר על אתרים יותר ספציפיים אז אפשר לחסום ברשימה אישית באזור האישי של רימון, או להעלות רמת סינון לאתרים המסויימים.

אגב, לגוגל יש אפשרות של בקרת הורים (לא ניסיתי אך ראיתי שקיים), ואז את יכולה לחבר את החשבונות של הילדים אלייך ולהגדיר כל מיני דברים. זה גם דבר ששווה לבדוק עליו, ואולי הוא יפתור חלק מהבעיה.

לגבי ai, אין ממש דרך היום לשלוט בזה. לכן נטפרי, למשל, חוסמים את זה גלובלית.

תודה, אנסה לשבת על זהירדנית

(הזדמנות טובה להכיר לך תודה שבזכותך נכנסו להכיר את עמיחי ונינו הי"ד וישבתי והראתי גם לילדים, מה שמראה לי כמה רחוק אפשר להגיע עם חינוך ילדים ולאן אני שואפת)

בשמחהנקדימון

לא הכרתי אותו לפני כן, אבל הנשמה המיוחדת הזו באמת מרימה את העיניים שלנו אל האינסוף.

אלוף אתהפתית שלג

בשביל שירים הייתי עושה ספוטיפיי וחוסמת את יוטיובמרגולאחרונה

ובמקרים שהמורים שולחים סרטון לימודי מיוטיוב- תפתחי לרגע, או תתני מהטלפון שלך נקודתית לזה.

ספוטיפיי יש גם פודקאסטים שעקרונית יכולים להיות לא ראויים אבל לא נראה לי שיש להם סבלנות לזה חחח.

שירים שיוצאים עולים תוך שניה לספוטיפיי. גם שירים חסידיים ושירי קודש יש שם.

ואם הילדים שולחים בטימס קישורים לסרטונים, אז אפשר לחסום אתרים אחרים (כמו טיקטוק, יוטיוב וכו), ואז הם לא יוכלו לצפות בהם.

מה קרה לפאות?פשוט אני..

כשהייתי ילד, ילדי ונערי הציבור הדתי התחלקו בין כמה סוגי פיאות:

פיאות קצרות שמגיעות בדיוק עד לעצם הסמוכה לאוזן, או קצת יותר ארוכות שמגיעות עד לגובה התנוך.

פיאות מעט ארוכות יותר, אשר גולגלו בחן מאחורי האוזן.

וכמובן פיאות ארוכות עוד יותר שכבר לא יכולות להתחבא מאחורי האוזן אלא משתלשלות בגאווה במורד הפנים.

בשנים האחרונות, אני רואה יותר ויותר נוער דתי, כולל כאלה מבתים שעל פניו נראים דוסים, כולל מהתנחלויות ויישובים דתיים מובהקים לאורך ורוחב הארץ, עם תספורת שבה המכונה עוברת עם מספר 0 מעל גובה האוזניים ולא משאירה פיאות כלל. כלומר בחלק העליון של הראש יש שיער כרגיל, אבל בצדדים יש שיער רק בס''מ העליונים ומתחת לזה יש גאלח.

בתקופתי, בבתי ספר דתיים לא היו נותנים לתלמידים להיכנס כך לכיתה, וילד שהיה מסופר כך היה צריך להתבייש במראהו החריג. זו הייתה נחשבת תספורת שלא רק שאינה דתית, אלא היא גם לא מייצגת את הציבור החילוני הנורמטיבי, אלא בעיקר ערסים.

אז איך קרה שאבות שלא מחסירים תפילה במניין ולא מדלגים על לימוד תורה עם ילדיהם, מאפשרים להם להסתפר כך?

איך אימהות המחזיקות בעוז בית יהודי כשר ומשפחה לתפארת, נותנות לילדיהן לגלח את הפאות?

תמונה מתוך AI לשם המחשה

חוץ ממה שאפשר לצחוק על התמונה של הבינהחושבת בקופסא

שהנער הגיבעוניסט מתברר מקפיד (חוץ מעל נזירות מלאה של אי תספורת בכלל) גם על קצוות השרוול כארבע כנפות ושם גם בהן ציציות.

התשובה היא כנראה הגיל של הילד. זו תספורת שהיא "באופנה" בקבוצות מסוימות, והילד רוצה להסתפר ככה, ובשלב מסוים ההורים לא מחליטים לילד איך להסתפר. וכנראה שזו תספורת די מנייסטרים בציבור החילוני עכשיו.

גם אחי השמיניסט החצוף מסופר ככה, ולדעתי זה נראה מכוער וערסי, וחבל על הפאות המתולתלות שהיו לו בילדותו. מה לעשות, אי אפשר להכריח אותם בגיל הזה.

במקרה הבינה גם תפסה לך את הגילאים של הילדים בצורה הדרגתית: מילד חמוד יהודי קטן, שעובר שלב של גיבעוניסט, ואז הופך לערס שמתסובב עם החבר'ה בשתיים בלילה ומשאיר זבל ברחוב.

היום התספורת הזאת יותר טרדנית בכל הציבורברגוע

אבל אני דווקא רואה תופעה הפוכה מקבילה- הרבה יותר נערים מגדלים פאות ארוכות

אני דווקא רואה יותר ילדים עם פיאותניק חדש2

בטח בהשוואה למה שהיה בילדות שלי.

חולשה בחינוךנקדימון

הנערים פשוט לא מקשיבים להורים.אמא טובה---דיה!

כמו נערות אצלינו מבתים סופר דוסים שהולכות עם שרוול קצר ושסע כמעט עד למעלה.

זה לא כי ההורים מרשים. זה אף על פי שהם לא מרשים.

אני חושב שלהרבה מאוד ילדים קטנים חרד"לים יש פיאותמשה

אולי בגיל ההתבגרות יש צורך לשנות משהו והפאות נבחרות כקרבן.

מרד גיל הנעוריםנפשי תערוג

אינטרסטינגימח שם עראפת

איך הילדים שלך מסופרים?

מי אמר שהם מסכימים או מעודדים?shindov

היום לא שואלים.

אני לא מדבר על בני 18פשוט אני..

אפילו בגיל 12 אני רואה את זה, בגיל שבו ילדים עוד לא אוכלים שניצל בחוץ בלי לבקש רשות מההורים

יש לי רעיוןנפשי תערוג

ב"ה בשנים האחרונות יש תופעה של התחזקות המונית

אם שאני הייתי נער. ללכת עם ציציות בחוץ זה היה רק מי שממש דוס או חזק.

הרוב היו הולכים עם פתילות בפנים (ואני מוציא רגע את עניין ספרדים אשכנזים כי זה לא קשור)

כיפה. רוב מי שהתפלל איתנו בבית כנסת. לא היה הולך עם כיפה ביום יום. גם כאלה שהקפידו על אורח חיים דתי.

היום ב"ה אנחנו רואים שגם חבר'ה שעדיין רחוקים מאורח חיים דתי מלא, יכולים להסתובב עם כיפה או ציציות בחוץ

יכול להיות שהוא לא יקפיד על שמירת שבת וכו' אבל עדיין ביום יום הוא יסתובב עם כיפה וציציות בחוץ (מכיר כמה כאלה)

יכול להיות שנערים שאתה רואה שייכים לזרם הזה

זה לא זרם דתי קלאסי

זה יותר מסורתי +

אני לא מדבר על מסורתיפשוט אני..

אלא באמת על טובי בנינו ממשפחות מאוד מאוד דתיות

גיל 12רקאני

זה לגמרי גיל ההתבגרות

אם ילד בן 12 מתעקש להסתפר ככה

אני יכולה להבין את ההורים שמעדיפים לא להיכנס למלחמות על תספורת

לדעתי פאות זה הכי יפה בעולם

אבל אם הילד שלי יתעקש להוריד אני אגיד לו את דעתי ואתן לו להחליט על עצמו

תלוי איזה תספורתנפשי תערוג

אם זה קצר אבל עדיין בגבול ההלכה. ניחא

אבל גלח מלא של הפאה שזה איסור דאורייתא ממש אני אישית (ורוב הדתיים שאני מכיר) לא הייתי מסכים

מסכימהרקאני

אני לא כל כך מכירה את ההלכה הזאת בתור אישה....

אבל יכול להיות שהם כן משאירים קצת ופשוט לא רואים את זה?

בגדול ההלכה היאנפשי תערוג

שאסור להקיף פאת הראש

משמע שאסור לגלח מאיזור הרכה ועד סוף העצם שליד האוזן.

אסור שיהיה מגולח. צריך שיהיה שיער ממשי. והפוסקים נתנו הגדרה של סביב 4-5 מ"מ לפחות.

(לא כתבתי את כל ההלכה אלא בגדול את עיקר הדברים)

רקה, לא רכהירושלמית טרייה

הכל תלוי במזלזוזיק העכבראחרונה

אפילו ספר תורה שבהיכל.

יש הרבה דוגמאות בהסטוריה להלכות שפשוט לא הקפידו עליהם בתקופות מסויימות. בדרך כלל זה חלף.

למשל, יש הרבה עדויות שבליטא לפני השואה גם נשים של גדולי ישראל לא הקפידו על כיסוי ראש.

גם היום, נראה לי שמקפידים הרבה יותר מפעם על שירת נשים אבל הרבה פחות על חצאיות לפי ההלכה.

לא יודע מה גורם לזה...

בעיות שכניםggg

יש לנו שכן מבוגר שגר לבד, בן אדם נחמד וגם נדיב עם הרבה חסד. אלא שבזמן האחרון הוא התחיל לשמוע פודקסטים או שאולי זה טלוויזיה בתוכניות של דיבורים, לא יודעת מה, הוא שומע ממש חזק עד שזה נכנס לנו לסלון ואני משתגעת מהרעש הזה. זה כמה שעות ביום לפעמים ואני פשוט מתחילה לסגור חלונות מרוב יאוש (אבל זה לא לגמרי עוזר).

ממש לא נעים לי לגשת ולדבר איתו. אולי הוא יעלב, אולי הוא לא שומע כל כך טוב. אני לא יודעת מה הסיבה לשמוע כלכך חזק. מה עושים?

מן הסתם, לדבר איתו זה השלב הראשוןפשוט אני..

ואם לא נעים לדבר איתו,

אז פשוט תתרגלי לרעש...

אם הוא אדם טוב ונעיםמתואמת

אז מן הסתם הוא עושה את זה לגמרי בחוסר מודעות, והוא ישמח שיאמרו לו אם מפריע.

פשוט לגשת אליו, לומר לו בחיוך שאתם נהנים לשמוע לפעמים את מה שהוא שומע, אבל לפעמים העוצמה קצת מפריעה לכם, ואוחי אם אפשר לשמוע באוזניות - זה יהיה מבורך.

קצת לא נעים ברגע הראשון, אבל הבעיה תיפתר בסוף.

וכמובן, תמשיכו לשמור איתו על יחסי שכנות חביבים ופתוחים גם אחר כך, כדי להראותלו שאין לכם בעיה איתו, אלא שמדובר רק במשהו נקודתי שרציתם לפתור.

אם הוא מבוגרמתיכון ועד מעון

אולי יש לו ירידה השמיעה ולכן לא שם לב שזה כ''כ חזק

ננסה לדבר איתו. בטח אשלח את בעלי..ggg

השאלה היא כמה מבוגר..קל"ת

😅 50/60 או יותר 80/90?

אם הוא מאד מבוגר אז לא הייתי פותחת את זה מולו גם אם הוא מאד סימפטי..

לנו יש רעש של סקסופון מהשכן..רוצה להתחלף?😜

נראה לי מעל 80ggg

יש לנו שכנה מבוגרת ששרה עם הגברהחושבת בקופסא

בתחלה חשבנו שהיא שמה שירים, אבל הכל אותו קול. יש פלייליסט קבוע שכולל שירי ארץ ישראל הישנה והטובה, let it go, רק תפילה אשא, הלוליה hello silence my old friend, ועוד כמה קלאסיקות מלפני 15 שנה מינימום.

בעיקר בימי שישי או בערבים. אנחנו לא יכולים לצפות את זה. אם אלו היו שירי מסיבות אולי היה לנו יותר אומץ, אבל כרגע אנחנו לגמרי מתפדחים לדבר איתה על זה.

גם מה נעשה? בזמן שהיא שרה היא בטח לא תשמע דפיקות בדלת, ובזמן אחר זה לא קשור.

מצטרפת לשאלה.

כמורה לליקוי שמיעהחיוך2019אחרונה

אני משערת שיש לו ירידה בשמיעה ולכן הוא לא שם לב אפילו שזה כל כך גבוה. אם זה מאד מציק שווה לדפוק להתעניין בשלומו ליצור קשר נעים ואז בעדינות לעלות מודעות שלו לעניין. אולי יש לו מכשירי שמיעה ואיתם הוא יכול לשמוע בפחות ווליום? אולי לשמוע באוזניות? אולי בשעות שיותר נוחות?

זה שיח שצריך קודם להגיע ממקום חברי ומתעניין וממקום מכבד לנסות למצוא פתרון

מחפשים ישוב תורני כייפי,קהילתי וחם לגור בו.מכירים?עינב66

אחרי כחמש שנים, שגרים במקום שלא ממש שמחה בו, מחפשים את המקום הבא..

רוצה מאד ישוב, חם, קהילתי, מחבק.

תורני

עדיף באזור לא מאותגר מידי ביטחונית

לא צפון.

חשבנו על מבואות יריחו, עשהאל...

אבל רוצים לחשוב על עוד כיוונים בסגנון.

יש לכן רעיונות?

אשמח מאד שתחלקו איתי, ואולי תרוויחו שכנה כייפית;)

תורני וכייפי, היילכו שניהם יחדיו? 😉פשוט אני..

יהודית ודמוקרטיתאריק מהדרום

https://www.google.com/url?sa=t&source=web&rct=j&oזוזיק העכבראחרונה

עדי רן כבר חשב על זה

אולי כדאי לבדוק גם את כרמי צור, נגוהות, מעלה מכמשaibrainora

אולי כדאי לבדוק גם את כרמי צור, נגוהות, מעלה מכמש ויישובים באזור בנימין. שווה לברר בכל מקום על חיי הקהילה, האופי התורני ורמת הביטחון בפועל. מאחלת לכם למצוא מקום שתרגישו בו באמת בבית ❤️

היישובים החדשים זה נשמע מדהיםפתית שלג

מכיר כמה מהם

ואני בטוח שיש רמות שונות של דוסיות וכיפיות

מה ההגדרה של כייפי?לאחדשה

יש התיישבות צעירה, זה יותר סגנון צעיר ואחיד, קראוונים הרבה פעמים...

ויש יישובים 'ותיקים' יותר...

כייפי מבחינתי קהילתי וחם, מקבל.עינב66

חושבת שבעיקר כל ההתיישבות הצעירה היישובים החדשיםלאחדשה

זה בא על חשבון נוחות וקרבה לערים, באיזורים 'מסוכנים' אם זה משהו שמטריד אתכם...

ממליצה לבדוק גם את כרמי צור וגוש עציון, יש שם יישוaibrainora

ממליצה לבדוק גם את כרמי צור וגוש עציון, יש שם יישובים עם קהילה תורנית ואווירה משפחתית ❤️

מומלץ מאוד - עטרת.רייצ'וש

זהו יישוב "תורני פתוח" - חם ומשפחתי, עם גבעה סמוכה ובה 14 משפחות של חלוצים.

גיאוגרפית הוא "חור במרכז הארץ" - 40 דקות מירושלים, אריאל, פתח תקווה ולוד. 30 דקות ממודיעין. 15 דקות מעפרה.

המצב הבטחוני די רגוע בשלוש השנים האחרונות מאז פרוץ המלחמה. אין הרבה אירועים באזור. [מה שקרה בעין רייא, ליד נווה צוף, בערב יום הכיפורים הוא היוצא מן הכלל המעיד על הכלל, והמטיילים חזרו למעיינות בהמוניהם].

אני גר באדוריים. היישוב בתמונה ששמו בערוץנחשון מהרחברון

מוזמנים להתייעץ בפרטי. אני כמעט לא כאן.

מבואות ועשאל לא מאותגרים ביטחונית?ggg

אם ככה כל הישובים ביו"ש נחשבים בסדר.