לפי שני הסקרים האחרונים של דיירקט פולס (בהפרש של חודש), גוש הליכוד-חרדים לא משתנה כלל בעקבות הקמת מפלגתו של סער. כמעט כל הקולות שסער לוקח הם מבנט, כחול לבן ויש עתיד.
זה או שאי אפשר להאמין לסקרים.
או שבנט צריך לכתוב עוד ספר.
מה שכן, הדעיכה של בנט אכן התחילה מוקדם מהצפוי.
הליכוד+ בנט+ חרדים= 62 מנדטים. הבעיה היא בדבריו הלא אחראיים של בנט לפיהם אין יותר גוש ימין. אם במקום זאת הוא יתאם אסטרטגיה עם הליכוד אפשר להחזיר את הגוש ולהגדיל אותו ב- 5 מנדטים לפחות. זה מחייב את בנט לוותר על חלום ראשות הממשלה למשך 4 השנים הקרובות.
בקדנציה של ביבי וברק
אבל הוציאה מתוכה את יגאל עמיר.
עשיתי את זה טוב?
לפי הסקרים של עד לפני שבועיים, כל מצביע חמישי היה אידיוט נפתליסטי. אך בינתיים הם נחתכו לשניים, ועוד לא התחלנו במערכת בחירות רשמית.
הכביש הורחב בקטעים האדומים שלו, ולגבי קטעים אחרים זה כמו הדיבורים על מסילת ברזל לאילת. אין הצדקה ממשית כלכלית להשקיע בו.
לגבי פנסיה, החוב האקטוארי של המדינה הוא יותר מ- 800 מיליארד שקל! אף אחד ממקבלי הפנסיה התקציבית לא יוותר על מכרה הזהב, ונראה שאתה דורש להעמיס עוד על הקופה הציבורית. לא חבל לך על הזמן?
אבל גם עם 4 מנדטים הוא יעביר את תמיכתו ללפיד וימנע מנתניהו להרכיב ממשלה.
פילג את הבית היהודי כדי לזנב בליכוד, ולחבור לממשלה עם אחיו לפיד. הוא ניזון מסקרים שניבאו לו 14 מנדטים, וסיים מתחת לאחוז החסימה.
כאמור, הוא סיים מתחת לאחוז החסימה, אבל הצליח למנוע מנתניהו להרכיב ממשלה. אם יש מישהו שיכול לקחת קרדיט אמיתי על הממשלה הפריטטית בכיכובו של ניסנקורן הלא הוא האיש המסוכן ביותר לימין- נפתלי בנט, הוא ואין בלתו.
לעניין ערכים, בא לי להקיא על המקלדת מעצם הניסיון לחבר את בנט לערכים במשפט לוגי אחד. במחשבה נוספת מצאתי "ערך" אחד- רק לא ביבי.
(וכבר אמרו על זה רבותינו שהשנאה מקלקלת את השורה)
מבקש ממך לא להתעלם מהעובדות: במהלך כהונתו הקצרה כשר ביטחון בנט רדף כלכלית מחבלים כפי שאף אחד לא רדף מעולם
אבל בנט שרף שני מנדטים ולכן לא היתה ברירה...
אמרת שאנשי ימין יצביעו לסער מצד אחד ומצד שני " סער לא "יגנוב" קולות ימין רבים"
אולי תחליט?
אוה , לא משנה.
אדם בסידני תקף כמה אנשים. העובדה שאביר המוסר, נציג הקב"ה עלי אדמות, הממונה על המצפון נשאר בשוויון נפש ולא פתח על זה שרשור מעידה על כשל מוסרי עמוק.
ומציג את עצמו כאן כשומר מצוות...
מן המעט שנדרש ממנו הוא שיתאפק מתגובותיו "המחכימות" עד מוצאי יום טוב שני של גלויות.
הוא תקע יתד אי שם בין סידני למלבורן ומפיץ רעל קפלניסטי בתפזורת כמו פצצות מצרר.
נזק מדיני זה החומרים שהוא מקושש מן הגורן הקיצון שמאלני ומן היקב הקפלניסטי כדי לעשות מהם צימעס בטמפל שהוא חבר בו, לאחר תרגום כמובן לשפת המקום. לא מפיו אנו חיים
ליהודי אוסטרליה
העובדה שהוא בחר לחיות באדמה טמאה, שלא מתאימה למצוות התורה בשום צורה, היא כמובן היסוד שמביא אותו לעבירה גוררת עבירה, אבל לא בזה עסקתי כאן.
אקלים ים תיכוני, אבל עונות הפוכות
איך אתה יכול לא להזדעזע מאירועים אלימים ביבשת שלך?!
עם ישראל משחרר את צפון הגליל ומי שירא ורך הלבב - ישוב לביתו ולא ימס את לבב אחיו, בשטח או בפורום, כלבבו.
ביומיים האחרונים מתנהל ויכוח ער סביב המהפך בנחל העוג'ה: מי באמת חתום על ההישג? האם אלו נערי הגבעות ואנשי החוות ששינו את המצחאות במקום בגופם, או הפוליטיקאים שדחפו להכשרת המקום ברמה המדינית?
האמת היא שהוויכוח הזה פשוט מיותר. מי שמכיר את המציאות בשטח יודע שזה אף פעם לא "או זה או זה". התהליך תמיד עובד באותה הדרך: השטח גורר את הממשלה. לפני שהנושא בכלל הגיע לשולחנות הממשלה, היו שם האנשים שפעלו בשטח.
קחו למשל את ח"כ צבי סוכות, עוד לפני שנבחר לכנסת, הוא ופעילים נוספים היו שם, יצרו נוכחות והעלו את הנושא למודעות. הוא לא עשה את זה כח"כ, אלא כפעיל בהתיישבות. אילולא הפעילות העקשנית הזו ושל צעירים טובים נוספים, נחל העוג'ה לא היה מגיע לסדר היום הממשלתי, וממילא לא היה מטופל.
זהו דפוס חוזר שאנחנו רואים פעם אחר פעם בהתיישבות: בהר עיבל יש כבר שנים של תפילת שחרית בכל יום שישי, בכל מזג אוויר. בשנתיים האחרונות הצטרפו אליהם שני אברכים שהגיעו ללמוד במקום מדי יום, הם אלו שסללו את הדרך לאישור הממשלתי ולהקמתה של ישיבה במקום בשבועות האחרונים, בדרך להקמתו גם ישוב קבע חדש.
בחומש, העמידה האיתנה של בחורי הישיבה על ההר, למרות כל הפינויים והקשיים, היא זו שהובילה בסופו של דבר את המערכת הפוליטית להכשיר את המקום. כך גם בתנופת החוות. בהתחלה זה לא התקבל בעין טובה, אבל לבסוף הנוכחות היהודית היא זו שקובעת עובדות בשטח ומונעת השתלטות זרה.
הנוסחה פשוטה: התמדה מביאה הכשרה. ברוב המקרים, זה מתחיל בחיכוך. בהתנגשויות מול רשויות החוק או מול ניסיונות של ערבים למנוע מיהודים לשוב לאדמתם. אבל בסופו של יום, העקשנות הזו היא הדלק של המערכת המדינית. אילולא הצעדים הראשוניים והנועזים של אנשי השטח, הממשלה לא הייתה זזה. ואילולא הגיבוי הממשלתי וההכשרה המשפטית, זה לא היה הופך למציאות קבועה בשטח.
לכן, המראה של פוליטיקאים הממהרים לשגר את עוזריהם לצייץ בטוויטר (ללא גילוי נאות על עבודתם אצל אותם פוליטקאים) כדי לתבוע בעלות מלאה על ההישג, הוא לא רק מביך אלא גם מנותק מהמציאות. הניסיון לצייר את המהפך כאילו נולד בהשקעה כספית חוטא לאמת ההיסטורית של ההתיישבות.
מי שמתהדר בכך שוכח את אלו שישנו בשטח בתנאים לא תנאים, מפספס את העיקר: הקרדיט אינו שייך בלעדית לאיש. במקום מלחמות קרדיטים מיותרות, כדאי להכיר במנגנון שעובד, אותו שילוב כוחות שבו החלוצים בשטח הם אלו שפורצים את הדרך וקובעים את העובדות, והמערכת הפוליטית היא זו שמגיעה בעקבותיהם כדי לתת את החותמת הסופית. זו השיטה - והיא עובדת.
למה נתניהו היה צריך להוציא שעתיים לפני ההודעה הרשמית על כך, הודעה מיוחדת על השארתו של אגמון "עד למציאת מחליף (שכבר נמצא)" ולחטוף כל כך הרבה תגובות (הזויות, אבל זה לא משנה) מבפנים?
אנשים יקראו לזה שהוא רוצה 'לשלות בסדר יום', אני קורא לזה שכל ישר שלא נכפף ברוח התקשורת וכו'
זו לא יוריסטוקרטיה, אלא "כל המיצר לישראל נעשה ראש"
אם שופטי בג"ץ, פקידי השב"כ והפרקליטות היו מפעילים את אותם טריקים, שטיקים, לחצים והליכים מנהליים-משפטיים שהם עושים נגד הימין - אבל הפעם נגד השמאל, נגד המחבלים ונגד כל שונאי ישראל -
אז ליל גלנט היה נראה כמו משחק ילדים לעומת מה שהיו עושים לנתניהו כשרצה להעביר חוק לפיטוריו באופן חוקי לחלוטין.
המערכת הזאת לא טועה. היא פועלת בדיוק לפי הכלל התלמודי העתיק (שטיטוס הרשע יישם אותו):
מי שמיצר לישראל - הופך לראש.
מי ששומר על ישראל - הופך למטרה.
זה לא "שלטון משפטנים".
זה מנגנון השמדה פנימי, שקודם את כל מי שפוגע בנו ומדכא את כל מי שמנסה להגן עלינו.
אז.
אבל אכן החה צריך השבת להוסיף מי שברך לאמריקאים, בגלל הנעדרים שם
