אא"כ השכר הוא ביטוי להערכה וחותמת אלוקית שזה ערך נכון - אז כן.

אני שואל האם שאר החכמות, למרות יוקרתן ומורכבותן, מהזווית האלוקית הן למעשה לא יותר מאוכל למשל - הוא לא כזה חשוב, אבל הוא הכרחי כדי לשרוד פה (למרות שאוכל הוא לא כזה דוגמא טובה, לפי מה שכתבו המקובלים בהסבר הפנימי של עניין האכילה. אבל העיקרון מובן. ואולי יש גם הסבר פנימי לנדון שלנו, אני לא מכיר כזה).

די ברור שזה בהשפעת המנגנון האריסטוטלי אותו אימץ, שכדי להגיע ל'שכל הפועל', יש צורך בעלייה במעלות החכמה באשר היא (מה שמייצר גישה אליטיסטית למדי).

השאלה היא האם גם לאחר שהמנגנון הזה קרס והוכה שוק על ירך, עדיין שרדה האמיתה הזאת.

גם אם עידנו את שיטתו בנושא או הסבירו אותה ע"פ הקבלה. תראה שהגר"א הרמח"ל ראו חשיבות גדולה בלימוד המדעים והחוכמות. הספר היחיד שיש בכתב יד של הגר"א כספר ולא כהערות או סיכומי שיעורים הוא ספר איל משולש בגאומטריה (תרגום של ספר נראה לי ) וכן כתיבת הסיפורת של הרמח"ל ועיסקו במדעים ותלמידו היה רופא כידוע. 

אפשר לשאול האם גם מדעי המחשב בפנים או לא, ומה עולה על מי שזה לא תרם לא להבנת האלקות בכלום.

לפי דעתי גם לאלו יש שכר בקידום העולם ליעדו כמו להבדיל תורה שלא לשמה. אני חושב שלפי הרב קוק קידום עולם החול הוא חלק מהתעלות העולם.  כמו המדרש שבהמצאת המחרשה יש נחמה מקללת האדמה כי היא מקדמת את האדם למצב בו הוא חי בשלום עם הטבע שכבר לא מצמיח לו קוץ ודרדר. כך שגם בחכמה המעשית יש תיקון של הקלקול העולמי מהתוהו והשבירה שלו. 

ספר הליקוטים בהר כה'

והנה בימות החול, אז יש מלאכה, כי המלאכה מורה על היות הדברים צריכים תיקון ע"י מעשה, כי אלו הקב"ה ברא את
עולמו כמו שיהיה לעת"ל, כמ"ש )תהלים ע"ב ט"ז( יהי פסת בר בארץ, שתוציא הארץ גלוסקאות וכו', לא היו צריכים לעשות
כמה מיני מלאכות כדי לאכול, אך עתה צריכים לעשות כמה מיני מלאכות, לחרוש ולזרוע, ולהוציא התבן והמוץ והסובין שהם
הקליפות, ואח"כ לתקנו ע"י האש, שהוא אפיית הפת, גמור כל המלאכות, ואז נשלם ונתקן, וכן כל שאר המלאכות.

קבצים ד ס - המגמה הקולטורית של המדע כולה, אינינו אותו החזון המתגלה לאדם בדיוקו המדעי ביחושו לעולם ומלואו, כ"א בצדדים השימושיים לבד. אבל בכל הענינים התיאוריים, יסוד המגמה היא ההתקרבות אל הגודל, אל האמת ואל הנשגב. והתקרבות זו עושה היא את פעולתה דוקא ע"י הצעדים האטיים שהעולם הולך וצועד, והעולם בגדלו הולך ומתגדל, הולך ומתאדר בההכרה האנושית. ואותו החזון האידיאלי הבלתי גלום במסקנות, שכל דור ודור חותם אותן על מנת לחזור ולפקפק בהן או לחתום הפוכן בדור יבא, כ"א האידיאליות הפנימית המנשאת את האופי האנושי אל מרומיו. רק זה הוא הריוח הנקי מכל עבודת הרוח - וריוח זה לעולם לא יפסד, גם כשהמסקנות המדעיות יקבלו צורה אחרת לגמרי - הנשמה הכללית של הגודל שבהכרה, והארת הרוח, שבהתרחבותה היא מזדהרת והולכת ע"י כל הצורות השונות, שההכרות הגדולות מסגננות אותן בעבודת הרוח התדירה אשר לאדם.

קובץ ה' פ' - כשם שאין השכל הטבעי יכול למלא את מדת הכח הגופני, כ"א האדם צריך להתאמץ שיהיה מלא כח חיים ואומץ גופני, כדי שיוכל השכל לחול עליו בכל תגבורת ערכיו, על פי הכלל של מכירי הטבע, נפש בריאה בגוף בריא, כמו כן אין השכל הנאצל העליון, בצורת הופעת קודש, יכול למלא את המקום של השכל הטבעי, שהוא נערך לגבה ממש כגוף לגבי נשמה. ולעולם צריך אדם למלא את המדה השכלית של השכל הטבעי בכל תכונותיו, כדי שיתקיים, במידתו הרוחנית גם כן, התוכן של נפש בריאה בגוף בריא, כלומר רוח הקודש, מאירה ומפותחה, במסגרת של שכל, נאור צלול ובהיר, מרווה מכל החזיונות האפשריים להכנס בחוג מבטו של האדם, עם כל עומק החידור שבהם. ומדתו של הקב"ה היא, שכלי ריקן אינו מחזיק, וכלי מלא מחזיק, שנאמר יהב חכמתא לחכימין ומנדעא לידעי בינה, ובלב כל חכם לב נתתי חכמה.

יש עוד מה להעמיק ולחפש מקורות אבל זה כרגע מה שיש לי במחשב...

קובץ א יג- (ארה"ק ב התעלות העולם לא זוכר מיקום מדויק)

שמח היה הרמב"ם, כשצורת ההשגחה קבלה אצלו צביון של הדרגה שכלית. וראוי הדבר לשמח על זה, מפני שכל זמן שהאמונה הזאת, שהיא מבססת את חיי העולם, היא מונחת בלא תואר שכלי, איננה מתערבת עם כל גלי החיים של הנפש החכמה, השואפת להשכיל. אבל אחר שקבלה לתוכה צורתה השכלית, הרי היא משתרשת במעמקי הנשמה בכל חדריה ומעמקיה, והאדם מוצא את עצמו מאושר, כשצורתו הרוחנית מתאחדת לחטיבה אחת.

ואי אפשר בלי הפסקה המפורסמת 

שני פרנסים טובים עמדו לישראל, שניהם מלאים ברכת ד' בתורה חכמה, גדולה קדושה, צדק ומשרים, וחמושים ברוח אדיר לעבוד עבודת הקודש, לישר דרכים במסילת התורה והאמונה: הרמב"ם והרמב"ן. שניהם כללו בתוכם את כל אוצר החיים אשר לישראל ולאדם, לפי היכולת האנושי, ולפי הערכים האפשריים להתגלות ברוח היותר ער ויותר נאור. אמנם משני הצדדים אשר להקשבת הרוח: מהצד המסתורי הפנימי, הפאה הימנית, שמשם חוש האמונה העמוק נובע, וממנו תוצאות לכל בינה פנימית, קבלית, אמת רוחנית עליונה, אשר ברוח רזי אמונים היא נקלטת, ותוצאותיה חכמות נעלמות בחוג ההשויה של הצורה ליוצרה בכחן הגדול של נביאים שאינו פוסק מבני נביאים מדור לדור, ומהצד השמאל, הצד ההכרי, המלא שכל וחשבון, בירור והגיון, השופט את כל ערך בהגדרותיו, ומעמיק בתהום ההבדלה שבין המציאות העליונה מעל כל שם ותיאור מציאותי, הנקלט מאור השכל העליון אשר בהקשבה הבינתית המדויקה והדרגית, העסוקה בהבחנת האור האלהי. הפאה השמאלית נפלה למנה, האחרונה לבן מיימון, והראשונה לבן נחמן. אור אל שדי, האומר לעולמו די, ומתוה גבולים לכל חדרי מדי ולכל כחות חיים, ומגלה את הבלטתה המשוכללה של כל יצירה חשובה, האיר בנשמת שני האורים הגדולים. ומוכרחת היתה המסתורית להיות עלומה מגאון ההכרה המנתחת, ואותה ההכרה בעצמה להיות דחויה בזרע מגאון הקשב הפנימי אדיר האמונה. ויחד הם בונים את בית ישראל מזה אחד ומזה אחד, והיו ידיהם אמונה, להחליש את עמלק ואת עמו לפי חרב, ולהקים יד על כס יה.

השאלה היא לא בדיוק השאלת עתיקת היומין אודות נחיצותם, חשיבותם או היתרם של לימודי החול. אלא השאלה היא, בהינתן שכן יש להם חשיבות - מדוע והאם היא עומדת בפני עצמה כמו שחשיבות לימוד התורה עומד בפני עצמו למרות שלא מביא לידי מעשה אלא כלימוד וידיעה גרידא.

לגבי הגר"א - יש אימרה מפורשת בשמו ("כל מי שחסרה לו יד אחת וכו'") שהתועלת בחכמות האלו היא שהן כלי שרת להבנת התורה. אני כלל לא בטוח שראה בזה ערך עצמי, ואפילו לא בתור מגמה כללית של האנושות (כדברי הרב קוק, ראה להלן).

לגבי הרמח"ל - תחומי ענייניו בהחלט מרתקים, בייחוד ביחס לגדולי ישראל באותה תקופה, אבל אני לא מכיר התייחסות שלו בנוגע למניעים שלו וייחסו לתחומים אלו.

לגבי ספר הליקוטים - אני אחדד את ההערה עליו, שוב על ידי הדוגמא של עניין האכילה. הקב"ה ברא את העולם כך שהיצורים החיים יהיו חייבים לאכול כדי להתקיים. באו חכמי הרוח והפנימיות וגילו טפח מאחורי הפרגוד ממחשבותיו של עתיק יומין, מה ראה על ככה, ומהן התועלות שנעשות על ידי פעולת האכילה של בני אנוש, למרות שהם בכלל פועלים מתוך מניעים אינסטינקטיבים הישרדותיים ותאוותנים, ואין להם מושג, וגם לא אכפת להם מה קורה מאחורי הקלעים.

נשאלת השאלה: האם לאחר שגילו המקובלים רז זה, אדם מן השורה שאכל ואכל כל ימי חייו, ולא הניח פינה ומסעדה שלא סעד בה את ליבו, וכמובן עשה את זה כיצור אנושי וכמצוות אנשים מלומדה ולא קישר את אכילתו במחשבתו לכל הנ"ל, האם לאחר מאה ועשרים יש איזו הו"א שיש לו פתחון פה לפני הבורא שעשה תיקונים עליונים ונוראיים על ידי אכילתו? 

כך גם לגבי הסברו של ספר הליקוטים בעניין הצורך בעולם בעשיית מלאכה. הוא מסביר את העצה העמוקה של אותו צדיק שברא את העולם כך. אך האם זה אומר שהחכם יכול להתהדר בחכמתו באשר היא חכמה לפני הבורא? כאשר הנברא יעמוד לני הבורא והבורא ידע שאדם זה יגע כל ימי חייו כדי לחקור את הטבע ואת העולם שבו הוא חי, והביא את יכולותיו עד לקצה כדי לגלות דברים חדשים שלא שמעתם אוזן מעולם, לא מתוך ראייתו כחלק ממארג אלוקי כלשהו, אלא מתוך סקרנות אנושית טיפוסית, האם זה מזיז משהו? יש לזה משקל?

בכל הפיסקאות (המרשימות!) שהבאת עולה כי לקב"ה יש אינטרס כללי בהתפתחות החכמה האנושית, וכי יד ה' בדבר, בתור היד הנעלמה המתווה את ההסיטוריה ומקדמת את העולם. ומתוך זה נגזר שכל אדם החושף עוד גילוי במגרש האלוהות, מסייע, גם בלא יודעין, לקידום העולם. השאלה היא האם לידע אישי של אדם כזה או אחר, יש ערך לפני הבורא (שמבחינתי הוא אמת המידה לערך הראוי להעריכו). האם הבורא יתן לו קרדיט על עצם זה שרכש ידע זה? (שוב, בהנחה שלא כיוון לש"ש, אלא פשוט למד כמו כולם).

אי אפשר לדרוש מעצמו, ולא מהעולם בכלל, אידיאלים נקיים, בלא תערובות סיגים שבאים מצד טבע החומר והעכירות החברותית, וכלל הכל הוא בההתקדמות היותר מוצלחה. לעולם יעסוק אדם בתורה ובמצות שלא לשמה שמתוך שלא לשמה בא לשמה (קובץ ח סח')

כמו שאמרתי כל לימוד מדע וק"ו לימוד תורה וכל דבר שבקדושה עלה ומקדם את העולם עוד שלב ועוד שלב כל עוד מטרת העיסוק היא לעשות טוב. כמובן שאם אדם לומד בכדי לקנטר או מייצר דברים רעים בחכמתו הוא מזיק ומדרדר את העולם. 

הדוגמא של לימוד תורה שלא לשמה היא דוגמא מצויינת להמחשת העניין. זה מורה באצבע שבניגוד לשאר החכמות שלא כ"כ ברור לי כרגע מה מעמדן בזה, בלימוד תורה יש ערך בעצם הידיעה ובעצם העובדה שהמוח שלך מכיל את האינפורמציה הזאת, גם אם לא טרחת לקשר את זה לבורא.

בלימוד על מנת לקנטר (לפי חילוק התוס') אפשר לומר שגם בו עדיין נשמר הערך בעצם ידיעת התורה, אך הנזק כ"כ רב על השכר, שבשקלול הכולל נוח לו שלא נברא (וכעי"ז בתוס' תענית יא. לגבי תענית חלום בשבת), ובפרט שבזה סניגרו עצמו נעשה קטיגורו ממש.

לגבי הגוף של הידע - מחשבה מעניינת, רק השאלה מה טיבו של גוף זה. הרי לבורא עצמו ידוע הכל. מי יהנה ממנו או ישאב ממנו איזה תועלת ומה הנפק"מ בו? זה אמנם מזכיר את דברי הזוהר שע"י לימוד תורה בוראים עולמות חדשים (שמים חדשים וארץ חדשה), מה שאומר שעל ידי לימוד אכן יכולות להיווצר יצירות רוחניות, אך מסופקני לגבי שאר החכמות.

עכשיו עוד מישהי ביקשה עזרה. איזה שאלות יש לאנשים. באה לי אחת קצת מבוגרת, מדברת קצת חלש. אני: הינה עוד צרות. אני עם השיר באוזניות והיא מדברת כאילו אני שומע אותה . מכבה את האוזניות . "כן?" .. היא: אפשר לבקש בקשה? בטח נשמה מה תרצי? עד חצי המלכות. סתם לא באמת אמרתי לה ככה. קיצר היא מתיישבת לידי בספסל, איך אני מעבירה את כל הטקסט הזה לוואטסאפ? אני לוקח את הפלאפון שלה אומר לה הינה יש לך אופציות לבחור למי לשלוח. היא היתה בהלם מנסה להבין איך עשיתי את זה, נתתי נגיעה במסך לאחור, מסביר לה שיש מטוס נייר שהיא רק צריכה ללחוץ עליו ויש לה אופציות למי לשלוח. היא לא האמינה שהאופציה בכלל קיימת 😄

מצווה שניה.

סתם שאלה שעלתה לי הרגע.

טוב זה כבר קרה בשבת ויצאתי קצת טמבל אבל בסדר. לא נדבר על זה כרגע. מי שואל איפה זה עין גנים כשיש גם רחוב כזה וזה גם שכונה?! כן זה אני ששאלת אותו את זה בשבת היי 🙋🏼‍♂️

חחח מצחיק שאני מגיע לפה פעם ביובל עם סיפורים הזויים …

שנה של קיום משאלות לטובה לכל באי ובאות הפורום

אשמח אם זה לא יהיה הנושא כאן...

היה לך קשר איתה. הערכת אותה. עשית איתה דרך. הכי הגיוני בעולם.

היא האשה היחידה, גם בזה היא היתה פורצת דרך לשבור את תקרת הזכוכית.

יהי זכרה ברוך.

לוועדת פרס נובל מאז מארי קירי אין שום תקרת זכוכית

בפועל היתה רק אחת

לא היו גונבים ממנה את הגילוי

מעגל דמים ללא קץ או עוצמת נצח: התודעה היהודית שתכריע את האויב

החרות הפצועה של מדינת ישראל, המנסה לבנות את ביתה הלאומי ללא זיקה עמוקה לשורשיה ולקודש, גובה מאיתנו מחיר דמים יומיומי וכואב. אנו מוצאים את עצמנו במרדף אינסופי של "כיבוי שריפות" מול פני רוע משתנים: פעם אלו בלוני תבערה ועפיפונים המכלים את שדותינו, פעם נחילים של כטב"מים ורחפני נפץ המאיימים על ערינו, ופעם מטחי רקטות, מנהרות ופיגועי טרור מגוונים. אנו ניצבים מול מציאות שבה אין לנו רגע של שקט; מציאות שבה אנו לא מפסיקים לכבות דליקות פיזיות וביטחוניות, מבלי לראות את האופק או את הקץ.

בכל פעם שאנו גוברים על איום אחד, מיד צומח איום אחר במקומו. הניסיונות לפתור את הבעיה בכלים טקטיים, טכנולוגיים או צבאיים בלבד דומים לטיפול בסימפטום ולא במחלה עצמה. אנו משיגים שקט זמני, אך נכשלים פעם אחר פעם מלגמור את הסיפור עד הסוף ולעקור את האיום מן השורש — משום שהשורש האמיתי הוא רוחני במהותו.

אירועים אלו אינם יד המקרה. הטרור הבלתי פוסק, על כל סוגיו וטכנולוגיותיו, הוא תזכורת רוחנית וקיומית רבת עוצמה. האויבים מציקים לנו, אך מלמעלה מכוונים אותנו בניסי ניסים — באמצעות מסרים שמימיים שאין לנו ברירה אלא להקשיב להם — להבין שאיננו יכולים להסתמך על כוחנו ועוצם ידינו בלבד. המציאות דוחקת בנו לחזור "מלא על מלא" לשורשינו העוצמתיים, המוצקים והקדושים.

הטרור והלחימה האינסופית ייפסקו רק מכוח נחישותנו המוחצת, שתנבע מתוך זהות יהודית מבוררת. ברגע שנתחבר לשורש הנשמה המשותפת של עם ישראל, יתקיים בנו: "כל המקום אשר תדרך כף רגלכם בו לכם יהיה" (דברים יא). נחישותנו הרוחנית והמעשית תנפץ את אשליות האויב, כהבטחת התורה: "ונתתי שלום בארץ... ורדפתם את איביכם ונפלו לפניכם לחרב" (ויקרא כו). אז, מתוך עוצמה פנימית בלתי ניתנת לערעור, יסתיים מעגל כיבוי השריפות ויראו כולם את ניצחוננו המוחלט: "וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך" (דברים כח).ל

קטן מידי.

תעבור למצב מחשב

ואז הגדלה/הקטנה על ידי צביטה

החל מלפני כחודש שהחלפנו את הckeditor הנוראינב tiptap.

עכשיו הכל מובן.