השאלה נשאלת מנקודת מבטו של המאמין, ואסביר:
ישנם הרבה תחומים שבמשך דורות, לאחר הרבה מאמץ ויגיעה, האנושות צברה בהם מסות אדירות של ידע והתמחות - מתמטיקה, פיסיקה, כימיה, פילוסופיה, גיאולוגיה, אסטרונומיה, ביולוגיה, זאולוגיה וכו', וגם תיאולגיה.
זה די ברור שלתחומים שמשיקים באופן ישר למדעי האלוהות אמורה להיות משמעות וחשיבות עצמית, ולא רק ככלי לקיום 'לשבת יצרה'. אך מה בקשר למדעים האנושיים יותר?
הדוגמא הכי מובהקת שאפשר למצוא על מנת לחדד את השאלה היא מדעי המחשב למשל, שכל כולו המצאה אנושית, אנושית מדי. אנשים משקיעים מליוני שעות ללימוד המקצוע ושכלולו ופיתוחו. מה קורה עם כל הידע הזה שנייה לאחר המוות והמעבר למימד אחר? האם הוא נהיה בבת אחת בלתי רלוונטי, ומתברר שהוא היה רק כלי כדי לפרנס את המשפחה בעולם הזה?
וכן בתחומים אחרים פחות מובהקים דוגמת פיסיקה וכימיה - אם אדם למד אותם במשך שנים ולא עשה את הסוויץ' הזה כדי לגזור מהם תובנות וחיבורים לאלוהות, האם שנייה לאחר המוות מתברר שכל ההשקעה וההקרבה היתה טכנית בלבד לשם השרידות פה בעולם, ואין היא מעלה ומורידה כלום שם? וכן לגבי היסטוריה, מתמטיקה וכל השאר.
השאלה נשאלת על רקע האמונה שלגבי תורה או לתיאולוגיה בכלל, יש ערך בידיעתם, והערך הוא חוצה עולמות.
יובהר שאני לא שואל על הרצון הכללי של הקב"ה שהעולם יתפתח ויתקדם, אשר ברא אלקים לעשות וכו', אלא על ערכו האובייקטיבי של הידע כידע, כאשר האינדיקציה מבחינתי לזה היא משקלו וערכו לאחר המוות.
בעצם השאלה במילים אחרות היא: האם אלוקים מעריך ידע, גם כאשר הוא לא מוביל אליו בהכרח, אלא מעצם היותו ידע?
(אני לא יודע אם ניתן לפשוט את השאלה מברכת אשר נתן/חלק מחכמתו לבשר ודם, או מסנהדרין שצריכים להיות בקיאים בשבעים לשון ובשאר חכמות, או מנביא שצריך להיות חכם, כי בכל אלו החכמה כן משרתת מטרה נעלה ואינה עומדת בפני עצמה).
האם יש משמעות עצמית לכל הידע הקיים בעולם?שום וחניכה
אתה בעצם שואל האם אנחנו מקבלים שכר בעולם האמתrivki
או מהי נשמה ומה נשאר אצלנו אחרי 120?
ואם משהו חוזר להיות חשוב אחרי תחיית המתים, הוא כן בעל ערך מבחינתך?
לאו דווקא במובן של שכר.שום וחניכה
אא"כ השכר הוא ביטוי להערכה וחותמת אלוקית שזה ערך נכון - אז כן.
אני שואל האם שאר החכמות, למרות יוקרתן ומורכבותן, מהזווית האלוקית הן למעשה לא יותר מאוכל למשל - הוא לא כזה חשוב, אבל הוא הכרחי כדי לשרוד פה (למרות שאוכל הוא לא כזה דוגמא טובה, לפי מה שכתבו המקובלים בהסבר הפנימי של עניין האכילה. אבל העיקרון מובן. ואולי יש גם הסבר פנימי לנדון שלנו, אני לא מכיר כזה).
הרמב״ם אומר שכןמישהו כל שהוא
ואין לי זמן להאריך
הרמב"ם שאומר שכן,שום וחניכה
די ברור שזה בהשפעת המנגנון האריסטוטלי אותו אימץ, שכדי להגיע ל'שכל הפועל', יש צורך בעלייה במעלות החכמה באשר היא (מה שמייצר גישה אליטיסטית למדי).
השאלה היא האם גם לאחר שהמנגנון הזה קרס והוכה שוק על ירך, עדיין שרדה האמיתה הזאת.
לא מסכים שזה נדחה, תראה שגם רבים אחריו הלכו ככהמישהו כל שהוא
גם אם עידנו את שיטתו בנושא או הסבירו אותה ע"פ הקבלה. תראה שהגר"א הרמח"ל ראו חשיבות גדולה בלימוד המדעים והחוכמות. הספר היחיד שיש בכתב יד של הגר"א כספר ולא כהערות או סיכומי שיעורים הוא ספר איל משולש בגאומטריה (תרגום של ספר נראה לי ) וכן כתיבת הסיפורת של הרמח"ל ועיסקו במדעים ותלמידו היה רופא כידוע.
אפשר לשאול האם גם מדעי המחשב בפנים או לא, ומה עולה על מי שזה לא תרם לא להבנת האלקות בכלום.
לפי דעתי גם לאלו יש שכר בקידום העולם ליעדו כמו להבדיל תורה שלא לשמה. אני חושב שלפי הרב קוק קידום עולם החול הוא חלק מהתעלות העולם. כמו המדרש שבהמצאת המחרשה יש נחמה מקללת האדמה כי היא מקדמת את האדם למצב בו הוא חי בשלום עם הטבע שכבר לא מצמיח לו קוץ ודרדר. כך שגם בחכמה המעשית יש תיקון של הקלקול העולמי מהתוהו והשבירה שלו.
ספר הליקוטים בהר כה'
והנה בימות החול, אז יש מלאכה, כי המלאכה מורה על היות הדברים צריכים תיקון ע"י מעשה, כי אלו הקב"ה ברא את
עולמו כמו שיהיה לעת"ל, כמ"ש )תהלים ע"ב ט"ז( יהי פסת בר בארץ, שתוציא הארץ גלוסקאות וכו', לא היו צריכים לעשות
כמה מיני מלאכות כדי לאכול, אך עתה צריכים לעשות כמה מיני מלאכות, לחרוש ולזרוע, ולהוציא התבן והמוץ והסובין שהם
הקליפות, ואח"כ לתקנו ע"י האש, שהוא אפיית הפת, גמור כל המלאכות, ואז נשלם ונתקן, וכן כל שאר המלאכות.
קבצים ד ס - המגמה הקולטורית של המדע כולה, אינינו אותו החזון המתגלה לאדם בדיוקו המדעי ביחושו לעולם ומלואו, כ"א בצדדים השימושיים לבד. אבל בכל הענינים התיאוריים, יסוד המגמה היא ההתקרבות אל הגודל, אל האמת ואל הנשגב. והתקרבות זו עושה היא את פעולתה דוקא ע"י הצעדים האטיים שהעולם הולך וצועד, והעולם בגדלו הולך ומתגדל, הולך ומתאדר בההכרה האנושית. ואותו החזון האידיאלי הבלתי גלום במסקנות, שכל דור ודור חותם אותן על מנת לחזור ולפקפק בהן או לחתום הפוכן בדור יבא, כ"א האידיאליות הפנימית המנשאת את האופי האנושי אל מרומיו. רק זה הוא הריוח הנקי מכל עבודת הרוח - וריוח זה לעולם לא יפסד, גם כשהמסקנות המדעיות יקבלו צורה אחרת לגמרי - הנשמה הכללית של הגודל שבהכרה, והארת הרוח, שבהתרחבותה היא מזדהרת והולכת ע"י כל הצורות השונות, שההכרות הגדולות מסגננות אותן בעבודת הרוח התדירה אשר לאדם.
קובץ ה' פ' - כשם שאין השכל הטבעי יכול למלא את מדת הכח הגופני, כ"א האדם צריך להתאמץ שיהיה מלא כח חיים ואומץ גופני, כדי שיוכל השכל לחול עליו בכל תגבורת ערכיו, על פי הכלל של מכירי הטבע, נפש בריאה בגוף בריא, כמו כן אין השכל הנאצל העליון, בצורת הופעת קודש, יכול למלא את המקום של השכל הטבעי, שהוא נערך לגבה ממש כגוף לגבי נשמה. ולעולם צריך אדם למלא את המדה השכלית של השכל הטבעי בכל תכונותיו, כדי שיתקיים, במידתו הרוחנית גם כן, התוכן של נפש בריאה בגוף בריא, כלומר רוח הקודש, מאירה ומפותחה, במסגרת של שכל, נאור צלול ובהיר, מרווה מכל החזיונות האפשריים להכנס בחוג מבטו של האדם, עם כל עומק החידור שבהם. ומדתו של הקב"ה היא, שכלי ריקן אינו מחזיק, וכלי מלא מחזיק, שנאמר יהב חכמתא לחכימין ומנדעא לידעי בינה, ובלב כל חכם לב נתתי חכמה.
יש עוד מה להעמיק ולחפש מקורות אבל זה כרגע מה שיש לי במחשב...
ועוד משהו לגבי הרמב"םמישהו כל שהוא
קובץ א יג- (ארה"ק ב התעלות העולם לא זוכר מיקום מדויק)
שמח היה הרמב"ם, כשצורת ההשגחה קבלה אצלו צביון של הדרגה שכלית. וראוי הדבר לשמח על זה, מפני שכל זמן שהאמונה הזאת, שהיא מבססת את חיי העולם, היא מונחת בלא תואר שכלי, איננה מתערבת עם כל גלי החיים של הנפש החכמה, השואפת להשכיל. אבל אחר שקבלה לתוכה צורתה השכלית, הרי היא משתרשת במעמקי הנשמה בכל חדריה ומעמקיה, והאדם מוצא את עצמו מאושר, כשצורתו הרוחנית מתאחדת לחטיבה אחת.
ואי אפשר בלי הפסקה המפורסמת
שני פרנסים טובים עמדו לישראל, שניהם מלאים ברכת ד' בתורה חכמה, גדולה קדושה, צדק ומשרים, וחמושים ברוח אדיר לעבוד עבודת הקודש, לישר דרכים במסילת התורה והאמונה: הרמב"ם והרמב"ן. שניהם כללו בתוכם את כל אוצר החיים אשר לישראל ולאדם, לפי היכולת האנושי, ולפי הערכים האפשריים להתגלות ברוח היותר ער ויותר נאור. אמנם משני הצדדים אשר להקשבת הרוח: מהצד המסתורי הפנימי, הפאה הימנית, שמשם חוש האמונה העמוק נובע, וממנו תוצאות לכל בינה פנימית, קבלית, אמת רוחנית עליונה, אשר ברוח רזי אמונים היא נקלטת, ותוצאותיה חכמות נעלמות בחוג ההשויה של הצורה ליוצרה בכחן הגדול של נביאים שאינו פוסק מבני נביאים מדור לדור, ומהצד השמאל, הצד ההכרי, המלא שכל וחשבון, בירור והגיון, השופט את כל ערך בהגדרותיו, ומעמיק בתהום ההבדלה שבין המציאות העליונה מעל כל שם ותיאור מציאותי, הנקלט מאור השכל העליון אשר בהקשבה הבינתית המדויקה והדרגית, העסוקה בהבחנת האור האלהי. הפאה השמאלית נפלה למנה, האחרונה לבן מיימון, והראשונה לבן נחמן. אור אל שדי, האומר לעולמו די, ומתוה גבולים לכל חדרי מדי ולכל כחות חיים, ומגלה את הבלטתה המשוכללה של כל יצירה חשובה, האיר בנשמת שני האורים הגדולים. ומוכרחת היתה המסתורית להיות עלומה מגאון ההכרה המנתחת, ואותה ההכרה בעצמה להיות דחויה בזרע מגאון הקשב הפנימי אדיר האמונה. ויחד הם בונים את בית ישראל מזה אחד ומזה אחד, והיו ידיהם אמונה, להחליש את עמלק ואת עמו לפי חרב, ולהקים יד על כס יה.
אני צריך שוב לחדד את הנקודהשום וחניכה
השאלה היא לא בדיוק השאלת עתיקת היומין אודות נחיצותם, חשיבותם או היתרם של לימודי החול. אלא השאלה היא, בהינתן שכן יש להם חשיבות - מדוע והאם היא עומדת בפני עצמה כמו שחשיבות לימוד התורה עומד בפני עצמו למרות שלא מביא לידי מעשה אלא כלימוד וידיעה גרידא.
לגבי הגר"א - יש אימרה מפורשת בשמו ("כל מי שחסרה לו יד אחת וכו'") שהתועלת בחכמות האלו היא שהן כלי שרת להבנת התורה. אני כלל לא בטוח שראה בזה ערך עצמי, ואפילו לא בתור מגמה כללית של האנושות (כדברי הרב קוק, ראה להלן).
לגבי הרמח"ל - תחומי ענייניו בהחלט מרתקים, בייחוד ביחס לגדולי ישראל באותה תקופה, אבל אני לא מכיר התייחסות שלו בנוגע למניעים שלו וייחסו לתחומים אלו.
לגבי ספר הליקוטים - אני אחדד את ההערה עליו, שוב על ידי הדוגמא של עניין האכילה. הקב"ה ברא את העולם כך שהיצורים החיים יהיו חייבים לאכול כדי להתקיים. באו חכמי הרוח והפנימיות וגילו טפח מאחורי הפרגוד ממחשבותיו של עתיק יומין, מה ראה על ככה, ומהן התועלות שנעשות על ידי פעולת האכילה של בני אנוש, למרות שהם בכלל פועלים מתוך מניעים אינסטינקטיבים הישרדותיים ותאוותנים, ואין להם מושג, וגם לא אכפת להם מה קורה מאחורי הקלעים.
נשאלת השאלה: האם לאחר שגילו המקובלים רז זה, אדם מן השורה שאכל ואכל כל ימי חייו, ולא הניח פינה ומסעדה שלא סעד בה את ליבו, וכמובן עשה את זה כיצור אנושי וכמצוות אנשים מלומדה ולא קישר את אכילתו במחשבתו לכל הנ"ל, האם לאחר מאה ועשרים יש איזו הו"א שיש לו פתחון פה לפני הבורא שעשה תיקונים עליונים ונוראיים על ידי אכילתו?
כך גם לגבי הסברו של ספר הליקוטים בעניין הצורך בעולם בעשיית מלאכה. הוא מסביר את העצה העמוקה של אותו צדיק שברא את העולם כך. אך האם זה אומר שהחכם יכול להתהדר בחכמתו באשר היא חכמה לפני הבורא? כאשר הנברא יעמוד לני הבורא והבורא ידע שאדם זה יגע כל ימי חייו כדי לחקור את הטבע ואת העולם שבו הוא חי, והביא את יכולותיו עד לקצה כדי לגלות דברים חדשים שלא שמעתם אוזן מעולם, לא מתוך ראייתו כחלק ממארג אלוקי כלשהו, אלא מתוך סקרנות אנושית טיפוסית, האם זה מזיז משהו? יש לזה משקל?
בכל הפיסקאות (המרשימות!) שהבאת עולה כי לקב"ה יש אינטרס כללי בהתפתחות החכמה האנושית, וכי יד ה' בדבר, בתור היד הנעלמה המתווה את ההסיטוריה ומקדמת את העולם. ומתוך זה נגזר שכל אדם החושף עוד גילוי במגרש האלוהות, מסייע, גם בלא יודעין, לקידום העולם. השאלה היא האם לידע אישי של אדם כזה או אחר, יש ערך לפני הבורא (שמבחינתי הוא אמת המידה לערך הראוי להעריכו). האם הבורא יתן לו קרדיט על עצם זה שרכש ידע זה? (שוב, בהנחה שלא כיוון לש"ש, אלא פשוט למד כמו כולם).
אז לפי דעתי כןמישהו כל שהוא
כמובן שהמעלה השלמה היא בעשית הדברים בכוונתם.
ועכשיו נשאל מה היא הכוונה הרצויה.
אדם שלמד וגילה המצאה חדשה במטרה לעשות טוב בעולם לרפא חולים או סתם לעשות טוב לאנשים זו כוונה טובה ורצויה גם אם יש בה חסרון שאינה לשם שמים. כמו אדם שנותן צדקה לעני ואינו עושה זאת לשם שמים.
לגבי הרישא - מאי דפשיטאשום וחניכה
לפי דבריך, כאשר הגיע אלברט אברהם איינשטיין לפני בי"ד של מעלה (למרות שהוא עצמו האמין באל אימננטי, אלוהי שפינוזה, אבל לא משנה), והציג את עצמו: "שלום, אני אלברט, אבי תורת היחסות הפרטית והכללית, נעים מאוד", היה זה כרטיס ביקור נאה מאוד. אני כלל לא בטוח שזה כך. יתכן שכבר מששת ימי בראשית נגזר על איזה גילוי מתי יתגלה ועל ידי מי, ואיינשטיין, כשמו כן הוא, היה כגרזן ביד החוצב אבן.
לגבי הסיפא - זאת באמת סוגיא רחבה בדין שלא לשמה במצוות שבין אדם לחבירו. וכתבתי על זה מעט בעבר כאן: יפה - צעירים מעל עשרים
ואכ"מ.
ועוד יש להעיר בזה, למ"ד שמצוות צריכות כוונה, האם גם בגויים, במצוות שלהם, צריכים הם כוונה. וכמדומה שבשו"ת מחנה חיים ח"א דן בזה, ואין באפשרותי לעיין כרגע.
מה הנ"מ? בהדי כבשי דרחמנא למה לךמישהו כל שהוא
אתה שואל מה היחס שצריך להיות לנו אל אנשי חכמה? נראה לי שמברכים על זה אפילו.
האם הם תורמים לתיקון העולם ? כן!
האם יש להם איפה לשהתפר ? כן, כמו לכולם.
את מה שכתבת שכבר נגזר שזה יתגלה. אנה"נ מגלגלים זכות ע"י זכאי
בודאי שיש נפק"משום וחניכה
כבר כתבתי שאין להוכיח מברכת שחלק מחכמתו, משום שהיא משבחת את הבורא על תופעת החכמה האנושית ומשייכת אותה אליו, ולא ניתן לגזור מזה מסקנה לנידון.
ולכן אין ללמוד מהברכה לגבי היחס המכבד לחכמים, שכן היא מנכסת את החכמה (ואת ההתפעלות הטבעית ממנה) לקב"ה.
לא מעניין אותי באיזו מחלקה בדיוק יושב איינשטיין כמו שמעניין אותי האם גאונתו וגילויו דגדגו את כף המאזניים, ולא בגלל שאיינשטיין מעניין אותי, אלא בגלל שהיחס לחכמה מעניין אותי, והוא רק כאבן (..) בוחן.
לחכמה משנה האם עסקו בה לשמה?מישהו כל שהוא
האם חכמה זה חשוב? עניתי.
האם העיסוק בה במנותק מהקודש יש בו מעלה לאדם? זו שאלה אחרת. שצריך לשאול מה הנ"מ
לכבד הרי צריך גם זקני ע"ה, וק"ו.
אם הנ"מ היא מה נחשב בבית דין שלמעלה לא ברור לי למה זה מעסיק אותנו.
ככל צריך להשתדל לראות את הטוב שבכל דבר , את איך הוא מקדם את הגאולה. חסרונות חשוב לראות רק בשביל התיקון .אז אם אתה מכיר איזה מדען אולי תלך ותגיד לו שילמד מדע לשמה
אני חושב שיש נפק"משום וחניכה
ולכן הבאתי את התיאור הפנטזי בבי"ד של מעלה כאמת מידה ליחס ההראוי.
ולכן אמרתי שהתחושה והעמדה הנפשית והשכליתמישהו כל שהוא
אבל אני לא רוצה לראות ורוד לחינם...שום וחניכהאחרונה
ומה קורה לידע של מי שלמד תורה שלא לשמה? גם אם תגידחסדי הים
יש סיכוי שהידע כגוף ידע יתקיים באיזה מובן רוחני אבל לא יתייחס אל האדם.
כל זה אני מנחש.
מתוך שלא לשמהנפש חיה.
התכוונתי ה'לא לשמה' שנאמר עליו "נח לו שנהפכה שליתוחסדי הים
לא הבנתינפש חיה.
יש סתירה בגמרא. יש מקומות שכתוב על לא לשמה "נחחסדי הים
הראשונים דנו איך ליישב את הסתירה.
זה דרישה מוגזמתמישהו כל שהוא
אי אפשר לדרוש מעצמו, ולא מהעולם בכלל, אידיאלים נקיים, בלא תערובות סיגים שבאים מצד טבע החומר והעכירות החברותית, וכלל הכל הוא בההתקדמות היותר מוצלחה. לעולם יעסוק אדם בתורה ובמצות שלא לשמה שמתוך שלא לשמה בא לשמה (קובץ ח סח')
כמו שאמרתי כל לימוד מדע וק"ו לימוד תורה וכל דבר שבקדושה עלה ומקדם את העולם עוד שלב ועוד שלב כל עוד מטרת העיסוק היא לעשות טוב. כמובן שאם אדם לומד בכדי לקנטר או מייצר דברים רעים בחכמתו הוא מזיק ומדרדר את העולם.
יש סתירה בגמרא מצד אחד הגמרא שהבאתי מצד שניחסדי הים
הראשונים דנו בסתירה ונתנו כמה תירוצים.
תירוץ אחד של תוספות שהבאתי בתגובה הראשונה שלי, שעדיף שנהפכה שליתו על פניו זה דווקא במי שלומד כדי לקנטר את התורה ולבעוט ברבותיו והגמרא שמתוך לא לשמה יבוא לשמה מדבר על אדם שעדיין לא לומד תורה לשמה אבל אין לו כוונות רעות.
יש עוד כמה תירוצים.
למשל, הלא לשמה שהוא מגונה זה שהוא לומד בלי כוונה לעשות.
או שלא לשמה שמגונה זה שהוא לא מתכוון לנסות ללמוד לשמה.
זה סוגיא ארוכה עם המון מקורות ולא דנתי בהכל.
נכוןשום וחניכה
הדוגמא של לימוד תורה שלא לשמה היא דוגמא מצויינת להמחשת העניין. זה מורה באצבע שבניגוד לשאר החכמות שלא כ"כ ברור לי כרגע מה מעמדן בזה, בלימוד תורה יש ערך בעצם הידיעה ובעצם העובדה שהמוח שלך מכיל את האינפורמציה הזאת, גם אם לא טרחת לקשר את זה לבורא.
בלימוד על מנת לקנטר (לפי חילוק התוס') אפשר לומר שגם בו עדיין נשמר הערך בעצם ידיעת התורה, אך הנזק כ"כ רב על השכר, שבשקלול הכולל נוח לו שלא נברא (וכעי"ז בתוס' תענית יא. לגבי תענית חלום בשבת), ובפרט שבזה סניגרו עצמו נעשה קטיגורו ממש.
לגבי הגוף של הידע - מחשבה מעניינת, רק השאלה מה טיבו של גוף זה. הרי לבורא עצמו ידוע הכל. מי יהנה ממנו או ישאב ממנו איזה תועלת ומה הנפק"מ בו? זה אמנם מזכיר את דברי הזוהר שע"י לימוד תורה בוראים עולמות חדשים (שמים חדשים וארץ חדשה), מה שאומר שעל ידי לימוד אכן יכולות להיווצר יצירות רוחניות, אך מסופקני לגבי שאר החכמות.
רעיון כזה של נזק רב על התועלת מופיע בלימוד תורה לא לשמהחסדי הים
אם כי בזוהר משמע שהוא בורא שמים וארץ של תוהו.
במהר"ח אור זרוע לפי הבנתישום וחניכה
אני מסכים לגבי הפשט באור זרוע. רק בתוספות אני לאחסדי הים
הרב עמוס יקר בעיני ה'כולנו הביתה
שיר שהכנתי לזכרו
זכר צדיק וקדוש לברכה
לולאי השיעורים הנפלאים של הרב אהרן לוינחלת
לא הייתי עושה היום כ ל ו ם בבית! ממש! עונג רצוף, הכוזרי, דעת תבונות, רמח"ל, מהר"ל (אם אי י
טועה, אין לי זמן כרגע לבדוק) - תוך השוואה לאפלטון, אריסטו ועוד - חכמה צרופה. נפלא.
פריבילגיה של סבתא … שיכולה להיות פנויה לשיעוריםפ.א.
תוך כדי הדחת כלים, צחצוח פמוטי השבת, או קיפול כביסנחלת
אפילו תוך גדי
הספונג'ה.......וכי קלות כל אלו בעיניך?!
לולאי השיעור שלו הקשבתי היום, לא הייתי עושה כל זאת. או שהייתי עושה
זאת באיטיות, בחוסר חשק, בלשוטט מחשבתית בכל מיני מקומות , העיקר לא
כאן, ליד הכיור, השיש....
השיעורים שלו עוזרים לי לעשות מה (מה לעשות, אני מודה ומתוודה) - שאיני
אוהבת... זה לא נשמע מכובד כל כך, לערבב צלחות ותרסיס לניקוי חלונות
עם דעת וחכמה כל כך נפלאות, אבל זמני לא כל כך פנוי, Young man.......
א
אני לא טיפוס שלומד ללא הרף, הלוואי. אבל, כשלא נמצאים
במסגרת תורנית איזושהי, אז בלי לשמוע משהו תורני, אני
מרגישה שהופכת יותר ויותר לבורה ועמת הארץ.
הלוואי והייתי מקשיבה לרב לוי
ודומיו - יותר. הרבה יותר. וחוצמזה...זה כיף!!
ברור עם זאת, שיש אנשים הרבה יותר עסוקים
ממני. עובדים המון שעות, לומדים, פעילים....
אגב, השיעורים של הרב לוי נמסרים
לציבור של בעלי תשובה, או אנשים
שמתעניינים....ובכל זאת, הם עמוקים,
מלאי מחשבה, משהו!!
א גיט ווך!
יפה! והגית בו יום ולילה 😊פ.א.
כאן צריך לבוא אימג' מחייך אבלאיודעתאיך לעשותאתזה..נחלת
לילמנוחה!
שגיאות הכתיבמכי לאמוצאתאתהמשקםייםשליבפעםהאלפיים...נחלתאחרונה
מר פודלמן ממהר לאכול במסעדה בכשרות צהר לפני שמועצתקעלעברימבאר
הרבנות מבטלת את החלטת המנכל
משגיח צריך להיות גורם מרתיעארץ השוקולד
נראה לי שאצל חילונים להיות די ג'ייעשב לימון
זה כמו המעבר מהצד לעולם האימון והטיפול בעולם הדתי
מין משהו כזה שלומדים בקטן מהצד וחולמים להגביר לאט לאט למקסימום
יש גם די ג'ייס דתיים ויש גם מטפלים ומאמנים חילוניםאריק מהדרום
די ג'ייoo
זה תחום אומנותי
אימון/ טיפול זה תחום פסיכולוגי
יש לא מעט תחומים/ משרות שאפשר להתחיל בקטן ולצמוח
ותכלס קריירה נבנת כמעט תמיד ככה
מקטן (בסוג משרה/ כמות השקעה/ ידע/ משכורת) למשהו שיכול לגדול
את מתארת אמת ממש עצובהפשוט אני..
עולם האימון והטיפול - מין משהו כזה שלומדים בקטן מהצד.
זוועה.
הלוואי שאחד כזה ייתבע פעם, והפיצויים שהוא יצטרך לשלם ילמדו את כל השרלטנים שיש אחריות למעשים שלהם.
שכמו שאי אפשר ללמוד בזום בקורס של חודשיים איך לבנות בניין כך שהוא לא ייפול ברעידת אדמה, כך אי אפשר ללמוד באיזה קורס קקמייקה איך לטפל בנפשות של בני אדם.
ממש ממש מסכימהעשב לימון
אבל זה רווח לצערי
על אף שאני מסכים ברמת העיקרוןאריק מהדרוםאחרונה
א. אדם שבוחר להיות מטופל או מאומן ע"י בוגר קורס ללא ניסיון הרי שהבחירה בידו ועליו לשאת בתוצאות.
ב. אינני רואה בהכרח אינדיקציה לטיב הטיפול ומספר השנים שהמטפל בילה באקדמיה, או במוסד שבו הוא למד.
אולי פה ידעו...זכרושיצאנולרקוד
אני מחפש את הניקית "הדובדבן שבקצפת"
הייתה פעילה פה לפני כמה שנים, אם יש כאלה שמכירים את הניק הנוכחי שלה
ויוכלו להגיד לה או משהו
שאלה לדתיים הלאומיים המכונים דוסיםכְּקֶדֶם
איך אתם עם זה שאתם מתגייסים לצבא שיש בו פריצות ואידיאולוגיה גויית מובהקת של לתעדף את חיי האויב על פניך?
כשאני הייתי שומר בלילות בחדר לידי היה זוג שהתאמן במצוות פרו ורבו מדי לילה והיו לי מפקדים שמצביעים למרץ והולכים למסיבות גייז
התייחסתי רק לאמירה העקרונית שהבאתנוגע, לא נוגע
לעצם העניין, ברור שחסרים חיילים.
אגב, אם הרמטכ"ל לא היה עבד של הפרוגרס, הוא היה דואג שלחרדים שכן מתגייסים היה מסגרת באמת מתאימה, כדי למשוך עוד חרדים להתגייס, במקום לרוץ לתקשורת ולהצהיר הצהרות על גיוס חרדים.
כמו שוינטר אומר-הצבא לא באמת רוצה חרדים.
(אין בדברים הצדקה לההתנהלות החרדית. זה לא הדיון).
עצומה לסגירה של 'שיחה אישית'מחפש אהבה
למה יש את זה בכלל? למה לא מספיק מסרים?
זה ממש מיותר.
מי שמסכים איתי שיצטרף לעצומה...
סתם צוחק בקשר לעצומה, אבל נראה לי זה ממש מיותר.
דווקא יותר נוח ממסריםקעלעברימבאר
מה זה אחלה כליפתית שלג
שהבעיה היחידה בו זה שהוא ממכר.
אה וגם שאין הקלטות.
זה מרגיש כמעט כמו וואטסאפ
יותר נזק מתועלת. עם יד על הלבמחפש אהבה
תלוי בבן אדם ובשימוש שלוארץ השוקולד
נראה לי שפעם היה אפשרות להקליט שםארץ השוקולד
אני זוכר נכון?
גם היום אפשרמשה
כלומר, הש"א לא תומכת בזה. אבל אם המכשיר תומך בזה אז הש"א יודעת להציג.
אולי פעם יהיה לי כח להתמיך את הזוועה הזו. אם זה יקרה, זה יקרה עם תמלול מובנה.
ארץ השוקולד
שלח לי הקלטה בווטסאפמשה
ותראה.
אליעזר המתמלל... אתה בטח מכירנקדימון
Ivrit aiמשה
אבל לווטסאפ מן הסתם יש יכולות טובות מהערוץארץ השוקולד
לא. זה לא כלי של ווטסאפמשה
מענייןארץ השוקולדאחרונה
מה ההבדל בין מסרים לשיחה אישית? זה באמת נראה מיותנחלת
יופי. מי עוד?מחפש אהבה
מסרים זה כמו מיילארץ השוקולד
אם לדעתך זה מיותר, אל תשתמשארץ השוקולד
מפריע לך אל תשתמש לא?חתול זמני
שיר עצוב לט' באבכולנו הביתה
זה השיר השני שלי כאן.
(ע"פ ההיתרים של הרב אוירבך והרב יצחק יוסף לשמוע שירים שקטים בשלושת השבועות)
הכנתי אתמול בAI, מבוסס ברובו על הקינה "למי אבכה".
מה דעתכם?
לדעתי החצי דקה האחרונה הכי יפה.
אם מצא חן בעיני אחד שטוב ביצירת וידאו, מוזמן... אני טוב מוזיקה ולא בוידאו
לְמִי אֶבְכֶּה וְכַף אַכֶּה,
וּבִבְכִי אֲמָרֵר וַהֲמוֹן מֵעַי אֲשַׁנֵּן
הֲלַמִּקְדָּשׁ וְאָרוֹן אוֹ כְרוּבִים
שֶעוֹרבִים וְקִפּוֹד שָׁם יְקַנֵּן
[Chorus]
וסוֹד תּוֹרָה, הֲיֵשׁ מוֹצִיא לְאוֹרָה?
וּמִי הוּא זֶה עֲלֵי הַדּוֹר יְגוֹנֵן
זְכֹר הַשֵּׁם, ואָחוֹר אַל תְּשִׁיבֶנּוּ
קְרַע אֶת הַשָּׁמַיִם וּבוֹא אֵלֵינוּ