כן, אהיה פרופסורית! את בעלי עוד לא הכרתי, אולי הוא יהיה דוקטורט בפיזיקה, אך אולי לא.  איני רוצה להסתמך עליו, ולהיות תלויה בו. אני רוצה לסיים את החודש, ודירה משלי, כן, בארץ ישראל. אז אני אהיה פרופסורית. אני חשה שיש לי כוחות לכך. אני רוצה תארים וקריירה, אהיה פרופסורית, אצליח,  אני רוצה לתרום מעצמי. אין זו המלצה שלי, זה ריבונו של עולם . יש לי נשמה טהורה, ואני מאמינה בעצמי. בהחלט,

 זה חלום שאני מטפחת מאז האולפנא. אני נעולה עליו, ואני אפילו יודעת במה. פרופסורית  לx, וגם, אבל לפני הכל, פרופסורית לחינוך ילדיי, עם תארים הרבה, תואר בנשיות, תואר בנישואים, תואר באמהיות, וגם תואר בפיזיקה.

מדוע אתם מחייכים? אין זו בדיחה. אני יכולה לייצר רכיבים אלקטרוניים בשביל איזה מכשיר חשוב ואני בנוסף לכך אייצר ילדים. אני אייצר נשמות.

אז מדוע אתם צוחקים? האם זה בלתי אפשרי לשלב בין השניים? לא, זה אפשרי מאד, אינני רוצה לגור בדירה שכורה.

ודאי, הילדים שלי קודמים.

אמהות זו פרופסורה וגם עבודת קודש. זו משימה עצומה. אמר רבי ישראל סלנטר, כמדומני: הנגר דורך על שביבי עץ, הזגג על זכוכיות והמחנך על נשמות. אכן, זו אחריות עצומה, אך אני מרגישה שיש לי כוחות לכך.

והממלכה שלי, היא הבית. אהיה גם פרופסורית לבית, בית שמתחלק לשלושה חלקים כדברי המהר"ל (דרך חיים על אבות, א ד-ה).

א. מחסה חומרי מפני גשם ושמש ושאר פגעי הזמן.

ב. מחסה רגשי שבו אדם ירגיש טוב.

ג. מחסה רוחני, שבו יתגדלו כולם באמונה ובמידות טובות.

א. אני אשמח אם יהיה לי בית נעים עם כלים שטופים, מגבות נקיות, פח אשפה מרוקן, מזון אהוב שמחכה, שולחנות ערוכים שמחייכים. אני רוצה כביסה מכובסת ומגוהצת וכפתורים תפורים. צמחיה פורחת, ילדיי רחוצים ושיניהם מצוחצחות. הבית הקטן הזה יהיה גן עדן קטן.

אינני מתכוונת לרוץ ולרדוף אחרי ילדיי כל היום.

ב. אבל הכי חשוב שתהיה בבית שלי אווירה טובה ולא אווירה של דוחק כללי, אוירה נעימה, חמה, עבור ילדיי וגם עבור בעלי, שגם מאד זקוק לזה. אווירה של אמון בילדיי. אז יצמחו שמחים, שלווים, בריאים בנפשם. כמובן, הם לא יגדלו מפונקים, אך לא אשכח לרגע שהם זקוקים כאוויר לנשימה להרגיש אהובים. זאת אני יודעת מרבנו הרב צבי יהודה שלימדנו שראשית חינוך הילד זאת ההנקה. תחילה לא הבנתי מה הוא אמר, אך משהסביר שחינוך הוא קשר, אז הבנתי! זו היתה הברקה עבורי. החינוך אינו דווקא להעניק ידע, אלא להיות קרוב ואהוב ומחבק. ההנקה היא דוגמא לכל ביטויי האהבה, שמתוכם אישיות הילדים צומחת ביושר. הבית הזה לא יהיה עבור בעלי וילדי חזית נוספת בחיים, אלא מקום נעים שבו מקבלים אותם כמו שהם. ואז הם יעשו פלאים בעולם. אפילו עשיית שיעורי בית יחד עם ילדיי תהיה חוויה נעימה.

ג. וביתי יהיה מקום שבו מגדלים תורה ואמונה, יראת שמים ומידות טובות, כי לפני הכל, אני בעצמי אהיה כזאת.

אז אתם רואים מבחוץ אמא מזניחה, שמעדיפה קריירה על פני ילדיה, אבל אני רואה אמא שמסוגלת. מסוגלת לשלב חיי קריירה עם משפחה. היא תעשה הכל בשביל ילדיה.

אני רואה פה אשת חיל: הייתה כאוניות סוחר, ממרחק תביא לחמה

אמא שמסוגלת לפרנס את הבית שלה, שלא יהיה חסר. אמא שלא מבטלת את עצמה ומבינה שבשביל ילדים בריאים- צריך אמא בריאה. ואם מה שיעשה את אמא שלהם בריאה זה לצאת לעבוד, לרכוש השכלה, להביא הכנסה טובה (ולא לשבת בבית)

זה מה שהיא תעשה, גם היא תצטרך להקריב מעצמה. ולשבת לבשל עד השעות הקטנות, אם היא יודעת בכלל איך לבשל.

אולי אעבוד מהבית כדי להיות זמינה יותר אל משפחתי

דבר אחד אני בטוחה בו:

כאשר אומר לילדיי ולבעלי מהבוקר עד הערב: אני אוהבת אתכם ואני מאמינה בכם, ואראה אותם רגועים ושלווים שמחים וצוחקים - אין דבר שיעשה אותי מאושרת יותר.

כתבת את זה יפה

בשפה שיותר מתאימה לשלב שלנו עכשיו,

וזה מדהים

ומלא בעוצמות.

התחברתי לחלום..

ובכלל, אני מעדיף משפחה שבזכות זה שהאמא באמת פרופסורית, האבא יכול ללמוד תורה, ולא משפחה שבשם השוביניזם האשה לא עובדת למרות שהיא רוצה, והאבא יוצא לעבוד למרות שהוא היה יכול להיות ת"ח גדול... 

ולא 'בשביל שהבעל..'

העניין הוא כמה האישה מממשת את עצמה בעולם מחוץ לבית

וכמה הבית הוא לפני הכל.

בעצם מה קודם- תואר בפיזיקה או תואר באמא?

דעתי היא- שזה שוביניזם במסווה

ושוב, אם התואר בפיזיקה, הופך את הבית מבית תורני (למשל) לבית של תורה, כי האבא יכול להיות אברך, אז כן, עדיף תואר בפיזיקה מתואר באמא, והילדים גם ייצאו הרבה יותר טובים ומחונכים ויראי שמיים כשהם יראו את אמא מתאמצת כדי שאבא יוכל לשבת וללמוד תורה, מאשר אם כל יום הם יאכלו שניצל ולא פרוסה עם שוקולד...

רוצה לעשות תואר באמא ושבעלך יעבוד? אחלה. זו גם חובתו כלפייך. 

אבל ההערכה האמיתית שלי תהיה דווקא למי שיוצאת לעבוד בשביל שהבית שלה יהיה בית של תורה. 

לכן אני לא אוהב את המאמר, כי הוא מציב אידיאל שאולי (וגם זה רק אולי) בתנאים אופטימליים הוא נחמד, אבל במציאות עדיף אחרת, כי האידיאל הזה הוא על חשבון אידיאל שהוא (לדעתי) הרבה יותר גדול...

(כהערת אגב, הנשים במצרים היו עושות עבודות של גבר, אז לא ברורה לי טענתו משם...)

הסיבה שאמא יוצאת לעבודה היא דבר ראשון כדי לפרנס את המשפחה שלה ולדאוג לה, אימהות לא נמדדת בכמה חמים היו השניצלים אם והם הגיעו מאריזה קפואה.

אמא עם תואר בפיזיקה היא לא פחות אמא מאימא עם תואר בחינוך או בלי תואר בכלל.

אני לא אומרת שאין הבדל בין סגנונות האימהות שלהן ובסדר העדיפויות, אבל פשוט תבחרי את הסגנון והעדיפות שנכונים לך ותביני שהם לא אוניברסליים.

(להרחבה- מה שכתבתי בהמשך- הגרסא הזו הרבה יותר רלוונטית - נוער וגיל ההתבגרות )

והיא בעצם איך שרוב העולם נוהג בימנו.

אין לי שום דבר נגד עקרות בית, וממש מעצבן אותי איך בשם הפמיניזם והחופש לבחור כל מיני ארגונים קיצוניים משפילים אותן על הבחירה שלהן שהיא באמת נגד הזרם ודורשת אומץ.

אבל, חשוב להבין שבמציאות של ימינו רוב הנשים לא בנויות לבחירה הזאת, וזה בסדר.

פעם העולם של הנשים רוכז אך ורק בבית וזה כל מה שהן נחשפו אליו, והן מעולם לא קיבלו שום כישורים לעשות משהו מעבר לכך, ולא הייתה לנשים עם כישרונות אחרים דרך להביא אותם לידי ביטוי.

גם סתם במובן טכני, אדם עם כישרון בתכנות לא היה יכול לעשות איתו משהו לפני 300 שנה, עוד יותר אישה עם כל כישרון שהוא לא רק בתוך הבית.

בימנו, ככל שאנחנו יותר מתקרבים לגאולה ככה אנחנו משתחררים מקללות עץ הדעת וזה דבר מעולה.

"בצער תלדי בנים"- יש אפידורל, "בזיעת אפך תואכל לחם" -רוב העבודות היום לא כרוכות במאמץ פיזי, "והוא ימשול בך"- זאת כבר ממש לא המציאות.

למה אנשים יוצאים בכלל לעבודה?

א) כדי לפרנס את המשפחה שלהם.

ב) כדי לתרום לעולם עם המקצוע שלהם.

יש כמובן מקרים שאחד מסעיפים לא רלוונטי, קופאית בסופר לרוב לא עובדת מתוך תחושת שליחות, והמשפחה של מארק צוקרברג ממש לא רעבה ללחם.

זה כי סעיף ב' ממותג הרבה פעמים בתור "לקדם את הקריירה", ואז כמובן שזה הגיוני להגיד שזה אגואיסטי, רודף בצע, ומזניח את המשפחה.

(אגב גם לאבות- מנכ"ל בהייטק שהוא רק אבא של שבת גם כן לא אמור להיות מצב נורמלי. באופן מפתיע ילדים גם צריכים אבא)

ואם זה מה שקורה באמת הגיוני לגנות את זה ולספר בחשיבות האימהות. אבל מפריע לי שזה גם בא במתקפה נגד כל הנשים העובדות באשר הן, ולרובן לא מגיע את זה.

ובסוף הכל שאלה של יחס, אם המקצוע הוא תרומה למשפחה ולעולם, בין אם סופרת, גננת, או מהנדסת טילים, אז כמובן שזה דבר טוב ולא אומר שהיא אמא פחות טובה מעקרת בית.

(ובגלל זה נשמע לי גם צורם להגיד שהיא עובדת בלהיות אמא, כאילו שנשים שעובדות בעבודות אחרות הו פחות אימהות ממנה.)

כתבת בדיוק את מה שהוא כתב.

(ובדיוק כמוהו, שום טיעון ענייני, רק תיאור אוטופי)

אני לא חושבת ככה.

בת כמה תהיה האמא כשהבן/ת זקונים שלה י/תהיה בן/ת 13? איך אפשר להתחיל חיים אז? אם אתה או מי שכתבה את המאמר טוענים שצריך להפסיק הכל ברגע שהתינוק הראשון נולד אז מתי האישה תלמד מקצוע כדי שלטענתך אחרי שהילדים שלה יגדלו היא תצא לעבוד?

לגבי מה שאמרת על המצב האידיאלי. המצב בימנו השתנה כמו שאמרת על מצב הנשים כך גם במצב החיים. אורח החיים השתנה כיום אדם מוציא הרבה ממה שהיה לפני 50 שנה (רק תחשבו על מה שהיה לפני 100 שנה) וכיום מאד קשה להסתדר עם 5+ ילדים כשהאבא עובד רק כמה שעות ביום. אז לרוב מה שיקרה זה שהאבא יעבוד כל היום ולא תמיד זה יספיק ואז יגיעו למצב השוביניסטי שהוזכר ולמצב של קושי כלכלי. (אין לי כוונה לתקוף אבל בגלל שישבתי וקראתי את רב הדיון ראיתי צורך להגיב.

לא נראה לי מישהו הגיע לרמה הזאת, סלחו לי על דברי הכפירה-

אבל אני רוצה לעבוד, ושבעלי יעבוד גם כן.

לא משנה לי במה, יכול להיות רב בישיבה יכול להיות מהנדס תוכנה יכול להיות כל מקצוע אחר,

וגם אני אעבוד. (לא ברור לי עדיין במה, אבל יש לי עוד כמה שנים להחליט.)

ברור שאני רוצה שהוא יקבע עיתים, אבל אני לא רוצה אברך, לא רוצה עובד מהצד, אני רוצה בן אדם עם קריירה שמפרנס במשרה מלאה.

וגם אני אעשה את אותו הדבר.

הילדים שלי לא יצטרכו לוותר על המחנה של אריאל או על החוג שחייה ולא נחייה בצמצום.

למה לשחק כל מיני משחקים לשוניים של "חצי משרה" ו"השתדלות"?

ברור שהאימא כשהיא לא עובדת היא עם הילדים, גם האבא.

למה להדגיש בצורה מיותרת?

זה נשמע לך לא דוסי מספיק?

"בית של תורה"- אז מי שלא אברך אין לו בית של תורה, "אמא בבית עם הילדים"- אז מי שלא עקרת בית היא לא בבית עם הילדים.

לכן אתה עושה משחקים לשוניים כדי להיכנס להגדרה הכ"כ צודקת ומוסרית.

אתה נגד בית בלי תורה, אתה נגד אמא לא בבית עם הילדים, איזה צדיק.

אז פשוט שני ההורים עובדים ומפרנסים, ונמצאים בבית, ולומדים תורה, ועושים הכל מהכל.

בלי התפלספויות לשיפור הרגשת הדוסיות.

אני רוצה לעבוד כדי לא להיות תלויה בו, אבל הוא יצטרך לעבוד כדי לא להיות תלוי בי.

ככה חיים, ויש יותר מקום לחופש,

אני ארגיש בנח לצאת לשנה הפסקה מהעבודה אם אני ארגיש לחץ נפשי, ולא אצטרך לסבול עם העובדה שאני המפרנסת היחידה ואם אני מפסיקה לעבוד הבית ניהיה עני.

גם לא מוצא חן בעיני שאבא עובד כמה שעות בשביל ההשתדלות, אם כל הכבוד, הוא חלק מהבית, הפרנסה מוטלת גם עליו.

יוני, בוא תגיד לי איך מגיעים לרמת חיים של בית שאין בו חוסר, עם מפרנסת אחת ויחידה- שאמורה לצאת לחופשה או חצי משרה עד כאשר בנה מגיעה לגיל 13

אה סליחה, שכחתי את התמיכה של האבא מהצד. אופס, זה כבר ממש משנה את כל המשוואה

מאיפה הכסף להאכיל את הילדים אם 2 ההורים ביחד רק עסוקים בלגדל אותם וללמוד תורה? ולאף אחד מהם אין משרה מלאה?

לא הבנתי את ההיגיון שאמא צריכה להתחיל לעבוד פחות בגלל שהיא הביאה ילדים לעולם, והאבא.. טוב... האבא עושה השתדלות.

הגישה שלך באמת לגיטימית לגמרי.

אבל זה לא שהיא הנכונה דווקא.

כל אחד ומה שמתאים לו ושהוא מסוגל.

ומי שזוכה וחי בצמצום למען התורה, אשריו ואשרי חלקו.

וכה דברי הרמב"ם ז"ל

"ולא שבט לוי בלבד, אלא כל איש ואיש מכל באי העולם אשר נדבה רוחו אותו והבינו מדעו להבדל לעמוד לפני יי לשרתו ולעובדו לדעה את יי והלך ישר כמו שעשהו האלהים,

ופרק מעל צוארו עול החשבונות הרבים אשר בקשו בני האדם,

הרי זה נתקדש קדש קדשים ויהיה י"י חלקו ונחלתו לעולם ולעולמי עולמים,

ויזכה לו בעה"ז דבר המספיק לו כמו שזכה לכהנים ללוים

הרי דוד ע"ה אומר י"י מנת חלקי וכוסי אתה תומיך גורלי:

(שמיטה ויובל י"ג י"ג)

"מי שנשאו ליבו לקיים מצוה זו כראוי לה, ולהיות מוכתר בכתרה של תורה – לא יסיח דעתו לדברים אחרים, ולא ישים על ליבו שיקנה תורה עם העושר והכבוד כאחד.

כך הוא דרכה של תורה: פת במלח תאכל, ועל הארץ תישן, וחיי צער תחיה, ובתורה אתה עמל. ולא עליך כל המלאכה לגמור, ולא אתה בן חורין ליבטל.

אבל אם הרבית תורה, הרבית שכר; והשכר לפי הצער."

(ת"ת ג' ו')

ולסיום: אחד מענקי התורה בדורות האחרונים היה מופת הדור מרן ר' שלמה זלמן אוייערבך זצ"ל,

והוא אמר ביום מן הימים לאחיו הצעיר "אתה כבר נולדת בימים הטובים"..

וכשנשאל - מה הם הימים הטובים?

הסביר - כשלפעמים היה בראש חודש ביצה לחלק בין הילדים..

זה קצת יותר צמצום ממחנה או חוג שחיה, אבל הוא צמח ר' שלמה זלמן, אשרי יולדתו...

וברור שיש הרבה ערך למות באוהלה של תורה.

למי שמוכן לזה.

בדיוק כמו ש @someone אמר לא הבנתי מה הוספת על המאמר? - נוער וגיל ההתבגרות

אלו תיאורים אוטופיים מאוד יפים, אבל מה הטענה?

כך ראוי לחיות?

או אולי זה בסדר למתקשים לא להגיע לגמרי ליעד, יעבדו חצי משרה ויעשו השתדלות, אבל זה האידאל?

אם ככה למה לא פשוט לכתוב שני הורים עובדים? - נוער וגיל ההתבגרות

אני בטוחה שיש עוד המון מדרשים במעלת לימוד התורה והצמצום וכל זה שאתה יכול לשלוח בתגובה, אבל העיקר שתענה על זה בכן\לא ונימוק:

מי שרוצה אבא ואמא עובדים ומגדלים ילדים ויש לימוד תורה פשוט לא דוס מספיק?

אתחיל מהסוף, כדרישתך:

ובכן התשובה היא: חלילה!!

אין בזה שום חסרון בדוסיות, ולא עלה על דעת אף אחד (חוץ מכלמיני חרדים למיניהם) לומר שזה חסרון בדוסיות.

מצד שני, היה חשוב לי להדגיש את זה, כי התיאור שלך היה נשמע כאילו זו הדרך, ומי שמצטצמם עבור לימוד תורה יש בזה חוסר אחריות מסויים, אז היה חשוב לי להדגיש שזה לא חוסר אחריות, אלא מעלה! מעלה עצומה! לא לכולם היא מתאימה, לא לכולם היא מיועדת, אבל מי שזכה - הוא קדש קדשים! 

אף אחד לא אומר שמי שלא קודש קדשים הוא לא דוס, הוא דוס דוס, לגמרי, אבל קדש קדשים הוא לא.

וממילא על השאלה: "כך ראוי לחיות?" 

תהיה התשובה - תלוי למי!

לא כל אחד אמור להיות קדש קדשים

יש מי שהתפקיד שלו זה השולחן, ויש המנורה, ויש מזבח הזהב ומזבח העולה, ויש ויש..

כל אדם אמור לברר עם עצמו את כוחותיו ויכולותיו ולהבין את ייעודו עד כמה שידו משגת, וזה מה ש"ראוי".

דיון איתך זה תמיד דבר מחכים.

אגב, לתועלת הענין אני מתייג גם את הניקיות שהצטרפו לדברייך:@סטגדיש @מעונן

כיוון שאיני רוצה שתצא תקלה מתחת ידי, אני מפנה כאן לסיוג וההבהרה שכתבתי בחצי השני של הודעה זו:

דווקא אלו אינם ראיות בכל מקרה.. - נוער וגיל ההתבגרות

כמובן חזרנו לרעיון שרק עקרות בית וחיי תורה הן הדבר הנכון, אז אפילו אין מה לטרוח להסביר למה, זה כ"כ נכון עד שבטוח שאני אחשוב ככה בעתיד, לא צריך לטרוח להסביר למה.

בת כמה את?

את יודעת כמה מבוגרים לא חיים ככה? רובם המוחלט.

ככה שרק מבחינה סטטיסטית ברוב המוחלט של הסיכויים את טועה.

אני לא מאמינה שהמטרה היחידה של אישה בחיים היא להיות עזר כנגד גבר שלומד תורה.

וגם לא שהמטרה היחידה של גבר היא לימוד תורה.

וזה די מעליב שאת מתייחסת לזה כאילו את יודעת יותר ממני מה אני אמורה לעשות בחיים.

ושוב, בת כמה את? רק רוצה לדעת עד כמה את כבר מבינה יותר טוב ממני, כי ברור שאת מבינה מאוד, השאלה עד כמה.

אני הרבה יותר מתחברת לתשובה של @נשמה כללית שכל אחד והתפקיד שלו, יש אנשים שיש להם יכולת לעמוד במחסור וצמצום בשביל התורה ויש כאלה שיש להם תפקיד אחר.

(נשמה, תגיד אם סיכמתי לא נכון. ואני מצטערת על הסלנג הדו משמעי של המשפט הזה)

@שושיאדית, זה באמת קצת מצחיק היומרה, לחשוב שמה שחינכו בסמינר זו האמת לאמיתה, וכולם יבינו זאת כשיגדלו.

סורי, אבל האשה לא נראה רק כדי לעזור לבעל שילמד תורה, לא אומר שזה לא חלק מתפקידה, אבל ממש לא רק לזה, ולא כל הנשים. לא לא לא.

אגב, חושבת, איזה סלנג דו משמעי יש שם?

זה נשמע כזה ערסי ורחובי.

והכוונה היא רק לקצר את השם משתמש שלך.

המשפט שלך היה נשמע קונטרול סי קונטרול וי ממורות סמינר.

ולוידע למה סבבה ומה "דווקא", אני אומר את מה שלדעתי האמת.

וסבבה שאת תומכת בזה ועושה מאמצים, זה לא רלוונטי...

וגם בשורה האחרונה את לא צודקת. (כי אם כן - נוכיח משם שמהות האדם הוא להיות חקלאי, כמו שכתבה @חושבת בקופסא )

וכאמור, אי אפשר לעולם בלא בשם ובלא בורסי וכו' וכו'..

מסכת ברכות  יז.

"אמר ליה רב לרבי חייא: נשים במאי זכיין? באקרויי בנייהו לבי כנישתא, ובאתנויי גברייהו בי רבנן, ונטרין לגברייהו עד דאתו מבי רבנן."

תרגום חופשי: נשים במה זוכות לעולם הבא? בזה שהם שולחות את בניהם לבית הכנסת (מקום לימוד תורה) ומאפשרות לבעליהן ללמוד תורה, ומחכות להם עד שחוזרים מבית המדרש"

אז כן, אם זה מה שהם זוכות בו לעולם הבא, אז זו המטרה. את יכולה להחליט כמה עולם הבא יהיה לך, אם את רוצה להנות מהעולם והחיים ולקבל פחות עולם הבא- עניין שלך.

אבל @שושיאדית צודקת, לדעתי...

לקחת את הפסוק "עזר כנגדו" ולהפוך אותו למנטרה שמוכיחה שכל נשות העולם ייעודן הוא בלהנשא לאברכים, זה סילוף של מורות בסמינר.

זה נכון שזכותן בלימוד תורה היא זו, (ולא בלימוד גמרא עצמי.. כמו שחושבות כל מיני פמיניסטיות כיום) אבל לא שהייעוד של כולן הוא לעבוד לבד עם בעל אברך כל היום.

יש תפקידים שונים וייעודים שונים.

וכמובן, אשרי מי שמתאמצת ומוסרת נפשה על לימוד תורה של בעלה, שבוודאי מעלתה גדולה לאין ערוך, כמוש כבר הבאתי - שאלו הם אנשי קודש הקדשים

שיש הרבה יותר פסוקים בסיפור גן עדן שמדברים על תפקיד האדם לעבוד את האדמה.

"וְאָדָם אַיִן, לַעֲבֹד אֶת-הָאֲדָמָה"

"וַיִּקַּח ה' אֱלֹקים, אֶת-הָאָדָם; וַיַּנִּחֵהוּ בְגַן-עֵדֶן, לְעָבְדָהּ וּלְשָׁמְרָהּ"

"וַיְשַׁלְּחֵהוּ ה' אֱלֹקים, מִגַּן-עֵדֶן--לַעֲבֹד, אֶת-הָאֲדָמָה, אֲשֶׁר לֻקַּח, מִשָּׁם"

אם נחיל את ההיגיון הצר הזה כאן-ייעודם של גברים הוא להיות אך ורק חקלאיים ולעבוד את האדמה.

ברור שאין בימינו מי שטוען ככה, זה כדי להוכיח שלא גוזרים את ייעוד מחצית מהעולם לפי פסוקים חוזרים לפי המשמעות הכי מילולית שלהם.

מעשה בראשית כולו סודות נעלמים, ומלא ביאורים של חז"ל בנגלה ובנסתר

וברור שהייעוד הכי עליון של יהודי הוא התורה ולא החקלאות.

והראיה שהוא הביא היא יותר עניינית מראיה שיביא מישהו מהפסוקים האלו, הוא הביא דברי חז"ל מפורשים על מה שכרה של אשה.

אלא שעדיין, כמו שאמרתי, זה לא אומר שזה הדבר היחיד שיש.

אגב, אני רוצה לסייג את מה שאמרתי:

למעשה הרוב המוחלט של האנשים יכולים לבחור מה יהיה תפקידם, כמו שכתב  הרמב"ם שהבאתי - "מי שנדבה רוחו ונשאו ליבו"

אם נפספס את זה, לא נמצא אף אחד שחושב שהייעוד שלו הוא לחיות בדוחק, לכולם יהיו תירוצים.

הרוב המוחלט של האנשים - יכולים לבחור לחיות בצמצום למען התורה, וזה תלוי באמת בכמות הנכונות שלהם להקריב למענה, כמו שציין @someone

גם כאן חשוב לי לתייג - @מעונן, @סטגדיש

כנראה לא הדגשתי את זה מספיק.

מה שסמוואן הביא זה מאמר נקודתי ומדוייק, הרבה יותר מפסוקים שונים.

כתוב שם שזכותה של אשה היא בכך שהיא מאפשרת לבעלה ללמוד.

יש כאן ראיה חזקה ביותר.

אלא שכפי שעניתי, זה לא אומר שזה הייעוד של כולן.

הגמרא אומרת "אי אפשר לו לעולם בלא בשם ובלא בורסי, אשרי מי שאומנתו בשם, אוי לו למי שאומנותו בורסי"

כלומר - יש הרבה תפקידים, אבל בסוף מי שזוכה הכי הרבה זה מי שמשמש בתפקיד הנבחר.

אז נכון, העולם צריך גם אנשים עובדים, וגם נשים ששבעליהן עובדים.

אבל עדיין - אשרי מי שנדבם ונשאם ליבם להתמסר ללימוד התורה - ובוודאי שכרם הוא אין קץ ואין ערוך.

ואמנם יש כאלו שלא מסוגלים לכך, וממילא בוודאי לא לזה נועדו, אך רוב האנשים מסוגלים לכך, והבחירה בידם, וככל שיבחרו בה ביותר - יקבלו שכר ביותר.

לכן, אם נרצה לדייק את מה שאמרה @שושיאדית - נאמר כך: זה לא שכל המטרה של האשה זה להחזיק בעל לומד תורה, אלא שהמעלה הכי עליונה אצל אשה זה שהיא מחזיקה בעל לומד תורה. וכך על הגברים בעצמם - לא שכל המטרה של הגבר זה ללמוד תורה, אבל המעלה הכי עליונה של גבר זה שהוא לומד תורה.

אגב, בעניין הלעובדה ולשומרה.

אמרו רבותינו: "לעבדה זה תלמוד ולשמרה אלו מצות"

@חושבת בקופסא

וזה שמישהי שמוסרת את נפשה על לימוד תורה תקבל שכר לעילא ולעילא בעוה"ב זה דבר שגם אם לא היה לו שום רמז, זה היה הדבר המתבקש מסברא

כאדם מאמין בתורה, אני חושב שיש יותר מידי נושאים שכן כולם אמורים לחשוב בהם אותו דבר. וכשזה לא ככה - זה לא גיוון אלא כיעור, ולא שלמות אלא חסרון.

בטוח יש המון מדרשים יפים, והם מעולים לחזק את מי שמתאים ובחר בזה.

הם ממש לא סיבה להתנשא על אנשים שלא מתאימים ובוחרים בזה.

רוב התסביכים הפסיכולוגים של אנשים נגרמים מההורים שלהם.

גם אני אחשוף שכמה מהתכונות שאני רוצה בבעלי הן תכונות שאין לאבא שלי.

זה לא אומר שאני אשליך את התסביכים הפרטיים שלי על אנשים זרים באינטרנט.

אז אם זה בגלל דברים שיש לך בבית הגעת למסקנה שמטרה של גבר זה ללמוד תורה ושל אישה לעזור בזה,

זה לא אומר שאת יכולה להשליך את זה על אנשים זרים ולהחליט שמה שמתאים לך חובה לכולם.

אני בשום מקום לא אמרתי נגד הסגנון חיים שאת רוצה, פשוט אני באופן אישי לא רוצה אותו.

את זאת שמחליטה מה טוב בשביל אנשים שאת לא מכירה.

לא שלבת 20 מותר לה להתנשא ולהחליט על אנשים שהיא לא מכירה מה הם יעשו בחיים ומה הייעוד שלהם, אבל זה עוד יותר גרוע כשאנחנו כמעט באותו גיל. (יש לי יום הולדת 17 עוד שבועיים)

יש המון אנשים שעובדים מצאת החמה עד צאת הנשמה והם נתקעים כשצריך ניתוח לב. אין עניים להציג את לומדי התורה כחסרי אחריות...

ההקצנה הזו לא בריאה לאף אחד, ואף אדם נורמלי לא הולך לעבוד במקום ללמוד בטיעון של "ככה אני אוכל לממן ניתוח לב"....

והצלחה רבה לכולנו בשנת הלימודים האחרונה במערכת החינוך, תפילה לשנה שקטה ומוצלחת, בלי הפרעות, בלי מלחמות ומחלות ומגפות …

דווקא יהיה משעמם בלי מלחמות 😅

אבל שיהיו רק מלחמות טובות עם ניצחון שלנו בעה

חח מאז כיתה ו בערך לא למדנו נורמאלי (שנה רצוף)

ובטח גם התחדשת בבגדים חדשים - אז גם ברכות על זה 🥻

ובעוד מקצועות - ברור שאמורים ללמוד הרבה חומר חדש ומאוד רלוונטי לבגרויות

אתם תשרדו את זה, ויום אחד זה יגמר

ו--בסוף שנה נשיר בשנה הבאה נשב על המרפסת ואתם תעשו בגרויות😅

לשרשור הזה

(כרגע טנטטיבית ל 1/7/2027)

לילה טוב ובהצלחה לכולנו !

זרקו כמה בכל שאלה, ככה נתקדם טוב

לפחות בורקסים ורוגעלכים כן

חטיף?

צומח מהאדמה?

היה פעם הולך על האדמה?

מטוגן?

מבושל?

מטוגן

יענו על זה תענה:

לא

כן

לא

מכינים את זה בבית?

זה ארוז בדרך כלל?

שניצלים?

זה משו יחסית בריא? (אפילו שמטוגן)

מורכב מירקות?

מפירות?

עם פירורי לחם?

לביבות?

חציל מטוגן?

ירק כלשהוא מטוגן?

אבל אמרתי לעצמי, מה בריא בזה.

שום

כמו סופגנייה

אבל נחמד לדעת, אולי אני אקנה מעכשיו יותר פלאפל מאשר פיצה ודברים כאלה.

אבל מתלבטת אם להתייאש סופית🙈

כאילו כי יהיה חופש

לאידעת אולי לא מכירים.... אבל באמת מוזר...

או בוואצאפ או באסמס

וגם בפייסבוק אינסטגרם וטיקטוק

ווטסאפ, סמס - אלו לא פלטפורמות להעברת הודעות ודיעות כמו הפורומים כאן

פייסבוק - חשבתי שזה רק למבוגרים.. לא יצא לי להיתקל בנוער

ושני האחרונים - זה למעקב אחרי אושיות רשת. לא מקום כמו הפורומים.

תמיד צריך להשתדל ולפעול, גם להתפלל ולקוות, שיהיה טוב, שיהיה בהצלחה, גם במצבים שנראים חסרי סיכוי

אבל לא נורא, בסוף יהיה טוב.

ואולי לא

חח אז אולי התכוונו לפה😅

להבחנה מתי המציאה של המוצא ומתי לא ….

אבל בכל מקרה, הפורום כנראה השלים את יעודו בעולם ועכשיו הוא עולה בחזרה למעלה

ובאמת עבר בטיס... והיה ככ כיף

למה צריך לימודים? אוףףףף

שאלתי את ידידי הקבוע Gemini, והנה תשובתו לשאלה (מדוע צריך לימודים במתכונת הקיימת של 12 שנות לימוד):

הדיון על הנחיצות והמבנה של 12 שנות לימוד מעסיק רבות את מערכות החינוך בעולם. למבנה הנוכחי יש יתרונות מבניים וחברתיים לצד חסרונות בולטים בעידן המודרני:

מטרות ויתרונות של המתכונת הקיימת

• חיזוק סוציאליזציה ומיומנויות חברתיות: בית הספר מספק סביבה מבוקרת שבה ילדים ובני נוער לומדים להתנהל בחברה, לשתף פעולה עם קבוצת השווים, להתמודד עם סמכות ולפתח אינטליגנציה רגשית וחברתית.

• הקניית ידע בסיסי והשכלה רחבה: המסגרת נועדה להבטיח שכל אזרח יצא לעולם עם אוריינות שפתית, מתמטית, מדעית והיסטורית בסיסית.

• שיוויון הזדמנויות ומוביליות חברתית: מתן מסגרת אחידה לכלל אוכלוסיית המדינה מתוך שאיפה לצמצם פערים סוציו-אקונומיים ולאפשר נקודת זינוק שווה לכולם.

• מסגרת בייביסיטר לאומית והחזקת המשק: מערכת החינוך מאפשרת להורים לצאת לעבודה במשרה מלאה ולהחזיק את הכלכלה מתפקדת.

• הבשלה רגשית וקוגניטיבית: גיל ההתבגרות כרוך בשינויים פיזיולוגיים ומוחיים משמעותיים; 12 השנים מספקות מרווח זמן להתבגרות מלאה לפני היציאה לשוק העבודה או להשכלה הגבוהה.

ביקורות ואתגרים במבנה הנוכחי:

• חוסר התאמה לשוק העבודה המודרני: המודל הקיים נבנה בעידן התעשייתי ומבוסס על שינון והנחתת מידע, בעוד שהעולם המודרני דורש חשיבה ביקורתית, יזמות, יצירתיות וסתגלנות.

• חוסר גמישות והתאמה אישית: למידה בקצב אחיד עבור עשרות תלמידים בכיתה אינה מתחשבת בכישורים, בחוזקות ובקצב הלמידה הפיזיולוגי והאישי של כל תלמיד.

• מיקוד יתר במבחנים ובציונים: שיעור ניכר מהזמן מוקדש להכנה למבחנים סטנדרטיים (כמו בחינות בגרות) על חשבון עומק מחקרי, סקרנות טבעית או פיתוח מיומנויות מעשיות לחיים.

• אובדן זמנים וחוסר יעילות: רבות מהמיומנויות והתכנים הנלמדים לאורך 12 שנה ניתן להקנות בפרק זמן קצר בהרבה באמצעות שיטות הוראה מודרניות וטכנולוגיה מתקדמת. שינויים טכנולוגיים והתפתחות הבינה המלאכותית מובילים כיום מגמה עולמית של לבחון מחדש את מבנה הלמידה, מעבר משינון לצבירת מיומנויות, ושילוב למידה היברידית ומותאמת אישית.

במציאות חיים כזו שהבנות הצעירות היו יוצאות עם הצאן… כמו רחל ולאה, כמו ציפורה - ואנחנו הבנים היינו מגיעים לחפש כלות מבין הבנות הלבושות לבן ורוקדות בכרמים 🙂

נשמע מושלם לפעמים בא לי לחזור לפשטות של פעם

טוב אבל בכל זאת העולם התקדם רק בזכות אנשים שהשכילו ולמדו

אז..... חייב (:

וזה קרע אותי שהוא כתב - מסגרת בייביסיטר לאומית😅😅

ונשים היו במצב עוד יותר גרוע מהגברים.

(המשך תשובה מ Gemini)

לאורך מרבית ההיסטוריה, החינוך וההשכלה שיקפו את התפקידים המגדריים המסורתיים: בנים חונכו למרחב הציבורי, לפרנסה ולמנהיגות, בעוד בנות חונכו למרחב הפרטי, לניהול משק הבית ולגידול ילדים.

התפתחות הפערים בין החינוך לבנים ובנות לאורך ההיסטוריה התבטאה במספר מישורים:

• העת העתיקה והימי הביניים: השכלה פורמלית (קריאה, כתיבה, מתמטיקה ופילוסופיה) הייתה נחלתם של מעטים בלבד – כמעט בלעדית גברים ממעמד גבוה או אנשי כמונה. בנות למדו בעיקר בבית אמהותיהן מיומנויות מעשיות כמו טווייה, בישול וניהול הבית.

• הסללת התכנים הרשמיים: כאשר החלו לקום בתי ספר נפרדים לבנים ולבנות (במיוחד מהמאה ה-18 והלאה), תוכנית הלימודים הייתה שונה לחלוטין. בנים למדו לטינית, מדעים, חשבון ופוליטיקה כדי להכין אותם לאקדמיה ולשוק העבודה. בנות, גם מהמעמד הגבוה, למדו בעיקר נימוסים, צרפתית, נגינה, תפירה וספרות קלה – תכנים שנועדו להפוך אותן ל"רעיות מיומנות ומארחות ראויות".

• נגישות להשכלה גבוהה: עד סוף המאה ה-19, אוניברסיטאות היו סגורות לחלוטין בפני נשים בכל רחבי העולם. המחשבה הרווחת הייתה שלימוד אקדמי מאומץ עלול "להזיק לבריאותן" או אינו נחוץ לתפקידן החברתי.

• הקשר היהודי: במסורת היהודית, בנים חונכו מגיל צעיר ב"חדר" ובישיבות ללימוד תורה, משנה וגמרא. לעומת זאת, חינוך הבנות היה בלתי פורמלי והתמקד בדינים המעשיים של משק הבית.

השינוי המשמעותי החל רק בתחילת המאה ה-20 עם הקמת רשת "בית יעקב" על ידי שרה שנירר, שהמציאה מחדש את החינוך הפורמלי לנשים בחברה החרדית.

תפיסה זו החלה להשתנות בהדרגה בשלהי המאה ה-19 ובמהלך המאה ה-20, בעקבות המהפכה התעשייתית, צמיחת התנועות הפמיניסטיות, והחלת חוקי חינוך חובה אחידים שהשוו את תוכניות הלימודים והנגישו את האקדמיה לשני המגדרים.

חוצמיזה נראלי אנחנו היחידים כאן

אבל הם כבר התחילו לימודים בא' אלול

גמני מתחילה עוד רגע😬

נו אז איך להתחיל?

אבל אני כבר שיעור ב' בישיבה גבוהה,

זה אחרת קצת מלהתחיל שמינית, אבל עדיין התחלה חדשה ונחמדה.

חח זה יתרונות וחסרונות..

ובהצלחה לך שתהיה שנה טובה(:

לשבת

או שזה יוציא מהמיטה את כל הרדומים …

מה עובד במאפייה?

חנות (מאפיה) אהובה וטובה ליד הבית

והחלטה של רגע, לצלם ולשתף כאן

אני רואה פשוט שאתם פעילים...

אמת או חובה

אסוציאציות

שרשור שירים

ועוד...

ואז לפי ההמלצות והאטרקטיביות של המקומות

המומלצים, בוחרים לאן ללכת.

(למשל, לצורך הדוגמא, אם אבקש מעיין מומלץ באיזור טבריה, ואין כזה - אז לא אדע על מעיינות אחרים בארץ שכן מומלצים…🙂)

(אפילו שאת פחות)

פה אין כמעט מגיבים,

יש באזור גוש טלמונים כמה, - עינות ענר, מעיין חרשה, עין דני.

וגם לכיוון ואדי זרקא (עטרת) אמור להיות מעיין חדש שאפשר ללכת, לא זוכר את שמו.

בשומרון באזור שילה/עלי, - עין עוז, מעיין הקטורת, מעיין הגבורה.

בצפון יש את המפורסמים בסגנון המשושים ובאזור שלהם, - משושים, ג'וחדר, ונראלי עוד...

צפון סביבות בית שאן/שדה אליהו, יש - עין נזם, בריכות המפלים, ועוד כמה.

אזור ירושלים יש הרבה בסביבות הדסה עין כרם וההרים, - סטף, עין לבן, עין טייסים, עין חינדק, ועוד הרבה שיש במפות של המקום,

כמובן ליפתא בכניסה לירושלים.

אזור לטרון לכיוון מודיעין יש עין מח"ר

זה מה שעלה לי עכשיו בראש.

טוב אני כותבת כאן דווקא כי באלי להחיות אותו

למרות שכבר מלא ניסו ולא הצליחו.. אממ אז צודק, אולי אני יעבור לצמ"ע🙃

אז נראלי אני באמת היחידה כאן🙈

ולא צריך לפרט עוד

פשוט אין להם סמארטפון עם אינטרנט

(כמוני, אני מהמחשב)

לפחות בהרגשה....(: גם אני מהמחשב

מעניין מה יקרה עוד כמה שנים עם הנוער? כי מצד אחד יש התחזקות ומצד שני התדרדרות...

מה יקרה עוד כמה שנים, נדע עוד כמה שנים,

אני חושב שכרגע הרוב בנקודה של הימשכות אחרי התרבות, אבל ב"ה יש הרבה שלא, והם מספיקים.

בסוף תמיד היה אתגרים ונסיונות ובסוף אנשים נהיים לאנשים טובים ברובם הגדול

(ראו את זה במלחמה שאותו נוער לשעבר שקיטרו עליו קם כמו אריות והגן על עם)

אני לא ידעת אם יש פה בכלל נוער שלא נכנס בצמ"ע😅😅

בכבוד, גורל העולם תלוי בידיכם

בצמ"ע אין כמעט נוער, אם בכלל, אבל יש עדיין קצת אנשים פה בפורומים שנמצאים בכל מיני פינות מוסתרות

וטוב אני עדיין לא גיליתי אותם😅

למרות. שאני בגבול בין נוער לצמה

אני בד"כ לא כ"כ זמין באינטרנט...

אבל העיקר הרצון

חחחח

אם לקרוא לזה בעיה,

אבל בשביל זה יש את בין הזמנים

אין על ביה"ז

אבל ברמת יעילות שלי זה עדיף ככה

לרוב החופש בתיכון ארוך מידי ואתה מאבד את זה

אבל הגיוני שהייתי באמת ממצה אותו

ביהז באמת קצר, על הממוקד אני לא יודע

שאף פעם לא היה לך חופש ארוך?

יש את עין סמיה מעיין חדש ליד כוכש, טוב מאד ויחסית נגיש, יש את עין ראשש פחות נגיש ופחות אנשים, מגיעים דרך מלאכי השלום, יש את הבריכות החדשות בבקעה שדי קרובות לשומרון בריכות הורדוס בריכה ענקית 40×40 מטר בערך גבוה יפה קצת חם, כמובן מלא אנשים אבל תמידיש פינה ריקה במים בגלל הגודל.

באמת שמעתי דברים טובים על עין סמיה, (וגם שיש שם עגלת קפה🙃🙃)

לא מכיר את העגלה קפה האמת

נראלי זה יותר בכיוון של "מצב הנוער בימינו"

מתוך כמה,

שקשורה לכותרת.

בגיל הרלוונטי רציתי מאוד ללמוד שם, מהיכרות עם נוער מהקהילה שלנו שלמד שם באותה זמן ואחרים שסיימו תואר ראשון (לשם כך מוסיפים שנה חמישית, י"ג).

הייתי גם עם ההורים בערב היכרות. אך אני לא ירושלמי ומאוד לא רציתי להיות בתנאי פנימיה.