משהיא אולי שמרה את זה?
פעם @טרוף זה הנורמה כתבה סיפור על מרים בת בלגהרוצים משיח!
משהיא אולי שמרה את זה?
כן (בזמנו היא הסכימה לשמור אני כמעט בטוחה) אבל למה נמחק?פעם הייתי ניקית
[הופס. כולם למקומות, לזוז. לזוז דקה.
יופי, מרים נכנסת.
'מרים, סנטר קדימה. כאילו בהתרסה, טוב?'
טוב.]
הנה המשחק מתחיל. אני מביאה סנטר קדימה, כאילו בהתרסה. טוב?
בכלל לא טוב.
אבא נכנס. אבא הוא כהן חשוב אבל למי כל זה יהיה חשוב בעוד חודש או חודשיים או שנתיים כשיחברו את הטבעת של המשפחה שלי לרצפה, בגלל הבת הקלוקלת שלהם.
אני, נעים להכיר.
אבא מסתכל על השמלה שלי, קמט בצידה מעיד על המגילות שדחפתי לתוכה. חכמה יוונית.
אני מחייכת, חיוך עקום ושבור כזה, מקומט כמו הדפים בחצאית שלי.
הרגעים הבאים מתישים אפילו את הדמיון שלי, שניסה לצפות אותם עשרות פעמים במשך מספר שניות. כותב תסריטי אימה מלווים בדמעות. דמעות של אמא.
[מעולה, מעולה. קאט.
מרים, יוצאת החוצה בסערה כביכול.
צעקות של אבא מלוות אותך בדלת.
אקשן!]
מלוות, זה אמור להיות נעים שמישהו מלווה אותך לדלת, אבל החיצים שנתקעים לי בגב שורפים אותי, משהו רטוב זוחל לי על הלחי, בטח זה דם מהדוקרנים האלו שירתה בי הקשת של אבא.
אבא שהיד שלו אף פעם לא רעדה על הסכין, לשחוט? לשחוט. לחתוך? לחתוך. לבתר? כן מהר, בלי לוותר.
רצון ה' בראש ובראשונה. והלב? אפילו כבר לא כואב.
שיהיה לקרבן ועולה.
חץ ועוד חץ ועוד חץ.
החיצים של אבא מורעלים והארס שלהם מתפשט לי בגוף ואוכל אותו, לאט לאט. אבל בטוח.
השמש עוקצת אותי, אני ממשיכה לשחק.
(לשקר?)
[נפולאוס? כנס. היידה.]
'היי, אפשר לשבת?'
סרדיוט יווני עטור דרגות מחייך אלי מתחת למעטה תלתלים שחורים. אני מעבירה יד על השערות הזהובות שלי וזזה טיפונת הצידה. ממש טיפונת.
הוא מתיישב בכל זאת.
אני זזה הרבה.
הוא צוחק.
אני רוצה שהוא ילך.
הוא מתרצן.
'מה, בת בילגה, נכון?'
איך הוא יודע.
המשמרת ה15, אני לא מתבלבל, נכון?
לא מתבלבל לרגע.
והוא מוסיף לא להתבלבל, כל אותו הערב. גם כשהוא שולח יד עטורת צלקות לעטוף את גופי. לקטוף את נשמתי.
הוא מוסיף לא להתבלבל עד שבערב אני מוצאת את עצמי באיזה בר על החומות, מוקפת באויבי עמי.
מוקפת באוהבים ושיכורת חופש.
אני כבר מבולבלת.
[סצנת חתונה.
קול ששון וקול שמחה, קול חתן וכל כלה.]
אני, כנראה.
שיהיה במזל.
אה, איך שכחתי, רק עוד משהו קטן קודם. איך נפולאוס אומר, כמו שמחליפים בשוק. אגוזים בעד חיטים. תרנגולים בעד שוורים.
'את הולכת לעשות עסקה מוצלחת'
אם נפולאוס אומר, הוא לא מתבלבל.
אגוזים בעד חיטים. תרנגולים בעד שוורים. יהדות תמורת תרבות.
'עסקה מוצלחת, ברכותיי.'
כסף עובר לסוחר. (נפולאוס, החתן דנן.)
[ימים עוברים.
יאללה חברה, להתאסף. התפזרתם לי ממש.
נגמרו החזרות והפיספוסים.
קדימה, דרמת האמת מתחילה, כולם בפוקוס.
קטע השיא, בית המקדש. קודש הקודשים.
חומה מתמוטטת, דלת נפרצת.
צבא יוון, להסתער! היי מרים איפה את?
תפקיד ראשי! היידה, לטמא את המקדש!]
אני נכנסת, רועדת, ולא מצרחות הקרב שמקיפות אותי. לא מחיילים יוונים, אפופי תרבות ובעלי השכלה שמשתוללים מסביבי כמו חיות. לא.
אני לא רואה אותם ולא שומעת הראש שלי מריץ קדימה לסוף הסרט, מחייך בסיפוק.
את המעשה שאני עומדת לעשות ינתחו עוד הרבה במהלך ההיסטוריה, יגנו ויקנסו עליו קנסות.
כאב חד עובר לי בגוף, משמרת בילגה תיזכר לעד לדיראון בגלל הסקנדל הזה.
הסנדל הזה.
אני פותחת את קישוריו בנחישות, המצלמה מתקרבת אליו, מתעקשת להיתקע על ידיי הרוטטות עם השרוכים. על נשמתי הרוקדת מחול מנצחים.
ההיכל כמו נעצר למול רגליה המפזזות, של נשמתי.
למול רגלי היחפות.
המזבח נגלה מולי, המזבח שידע קרבנות, עולות ותמידים. המזבח שטרף בכל שנה עשרות ומאות כבשים.
'לוקוס, לוקוס!'
אני מטיחה את הסנדל במזבח הדומם, ששוקט למול צער העם שנטשתי מאחורי, שעומד וצופה בטומאה משתוללת בהיכל כאילו זה בסהכ סרט מסקרן.
'זאב, זאב! עד מתי, אתה מכלה ממונן של ישראל, ואי אתה עומד עליהם בשעת הדחק??'
המזבח מוסיף לשתוק ואני עוד לא יודעת שלסרט הזה יהיה סוף אחר לגמרי. סוף של קומץ חשמונאים קדושים שניצחו מעל לטבע ומעל לשכל.
מעל לכל שכל או חכמה.
חכמה יוונית.
היד שלי עוד אוחזת בסנדל ואני מטיחה אותה שוב ושוב. בשם כל הפחדים ששתקתי, בשם התאוות, בשם האיסורים, בשם הייסורים.
אני מטיחה את הסנדל בשם עם ישראל שנזרקתי ממנו, שברחתי ממנו.
בשם כל הכאב שהוא עובר ויעבור.
בשם ה'.
[מרים, עשית את זה נהדר.
עכשיו, רדי מהבמה בבקשה, אנחנו ממהרים.
יש סלט יווני בחוץ, תאכלי משהו.]
אני אוכלת משהו.
איכשהו תוך שניות ספורות הושלכתי מהבמה העקומה הזאת, מהמגרש ההומה לספסלי הצופים.
על הבמה חכמים, ורבנים.
חז''ל יקראו להם אחר כך. או רז''ל.
הם דנים במקרה שלי. איכשהו, הקטע עם הסנדל תפס הכי הרבה מקום.
נו, מילא. המירה דתה, נישאת לסרדיוט.
אבל הסנדל.
לוקוס. היא קוראת לו, למזבח הקדושה.
גזר דיני נחתם.
אני כבר לא יושבת על הספסלים האפורים כאן, אני צופה ניידת. מסתובבת בעולם, בלי הגוף, כן?
רק נשמה.
מוכתמת המון, שרוטה בקצוות וחורים ענקיים מעטרים אותי מקדימה.
ואני ניידת.
משוטטת ברחובות העולם, נחבטת במילים קשות ומחפשת תיקון.
איזה ספריי פלא. רסס כבס. ונגר טוב שישפץ את העץ הרקוב שלי.
הופה, מה זה? אני מתקרבת קצת.
מישהו עומד שם. אני מכירה אותו קצת, רואים אותו הרבה בשלטי חוצות וכאלה. חיוך טוב יש לו, לאיש.
נראה לי שהוא אמר בילגה.
מתקרבת עוד הרבה.
המילים המתוקות שלו שוטפות אותי, לאט ובגלים. פתאום מישהו מספר את הסיפור האמיתי, כאילו היחיד שהבין מה הלך בהצגה המבולבלת הזאת.
אני שומעת אותו פורט על הנשמה שלי.
פורט את הלב שלי לפרוטות נחושת מבהיקות.
היה לי לב טוב, ונשמה טהורה.
רק מה. אי אי אי.
יש מצב שהרמבם מגדיר כ'יצרו אנסו'.
הוא מלביש את הרגשות שלי בתפאורה הלכתית ופתאום כשהוא אומר את זה, כל כך ברור לי שתורה שמקפידה להגיד, 'בהמה שאינה טהורה' ולא בהמה טמאה. בוודאי לא תספר בריש גלי בגנותה של נערה יהודייה. טהורה טהורה.
ואם ככה מובן וברור. שהסיפור הזה מובא לשבח.
היצר המדובר, לועג לתמימותי.
'מה יכול להיות שבח בזה, אה? לא יכולת לחכות בסבלנות ולראות איך אלוקים הופך את הקערה ונותן גיבורים ביד חלשים? אה?'
חכה בסבלנות. אני גוערת בו.
נתפסת למילים החמות, הטובות טובות האלה. שמפרקות אצלי בפנים הרים של כאב.
כמו תרופה הוא ממשיך להודיע לעולם איך בת ישראל גם כשהיא במצב של 'המירה דתה' ו'נישאת לסרדיוט' עדיין נוגע לה המצב של עם ישראל ובוער בה, עד שהיא חולצת סנדל וצועקת בהיכל.
איפה אתה, אבא??
איך אתה לא בא אלינו, איך.
[טוב, טוב! טוב!
רק אולי קצת פחות דרמטי, שיהיה גם אותנטי.
לא צריך להיות שקוף שזה הצגה.]
אבל זה שקוף.
שקוף יותר מהדמעות שבעיניים שלי.
העיניים שראו יותר מדי ושמרו בפנים ועכשיו הן יודעות שהכל הצגה, עמוסת תלבושות ומסיכות.
אבל מתחת לכולן כולן.
נשמה.
[באלי להגיד גה גה גה. נגמרה ההצגה.
אח, הלוואי. רק שזה סדרה משוגעת בהמשכים.
(ספויילר: בסוף בסוף יבוא נבחר האל על חמור לבן ונוכל להחזיר את כל התחפושות לארון של פורים ולשתות תורה עד דלא ידע.)]
תודה רבה!!רוצים משיח!
פעם הייתי ניקיתאחרונה
שבוע טוב
מי נתן לך רישיוןעיניים טובות
בחיים לא חשבתי שאפשר למשש ככה פגיעות.
החלל הריק בין המילים ללב נשאר דומם, בעיקר מדמם, ובאוזני רק זעקה נוקבת: "מי נתן לך רישיון?!"
הזירה נראית כמו אחרי תאונה קשה במיוחד. הצעדים הכבדים של אחריות מנסרים את השטח עד שהוא מסיים להקיף את הזירה ושולח בי מבט שאין בי כוחות נפשיים להסתכל בו חזרה.
זה רצון. זה רצון. אני ידעתי מיד. הוא שרוע מדמם במרכז הזירה שאשמה מכתרת כעת בסרטים אדומים. תוך כדי אני שומעת אותה ממלמלת-מטיחה לכיווני, נוטפת ארסיות: "לא סתם רצון. זה הרצון הטוב. ה-רצון הטוב".
אני רוצה לצעוק לה שזה לא הזמן כרגע, שהוא מאבד דם יקר, שיטפלו בו לפני שיהיה מאוחר מדי, אבל כל מה שיוצא לי מהפה זה רק יבבות קטועות שכנראה מנסרות את הלב של ביטחון שנדרס במרכז החזה.
מרחוק אני רואה את חמלה נוגעת-לא נוגעת, בטח מפחדת להתקרב. לעזאזל, למה היא נשארת לבהות שם? לא רואה שצריך אותה כאן דחוף?
בטחון משחרר אנחות קטועות מפעם לפעם, מחרחר בצורה שמדאיגה את אשמה ואחריות.
רצון מאבד סופית את ההכרה.
כל העסק הזה מדליק את אשמה שבפנים מיוסרות מתקרבת אליי, מדדה עקב בצד אגודל עד שעיניה ננעצות עמוק בעיני והיא לוחשות אליהן, שוב עם הארס הזה: "את הרגת את רצון".
אחריות ואשמה אוהבות לעבוד יחד, אני כבר מכירה אותן היטב. שני צדדים של אותו מטבע שחוק שכעת נזרק לכיווני ואני חסרת אונים.
חוסר אונים. בחייאת ראבאק איך שכחתי ממנו. אורות כחול-אדום מהבהבים מולי בדיוק כשאני קולטת אותו מתרוצץ בתוך הזירה עד שכמעט ובורח ממנה.
כשהוא יושב ליד מה שנשאר מרצון הוא מזכיר לי ילד כאפות, מחכה לבריון של השכבה שירביץ לו.
אחריות מנסה להזיז אותו מהשטח המסומן. אשמה דווקא גוררת אותו לשבת על רצון, אולי חושבת שבכוחו להנשים אותו. מפגר.
איך תמיד אני נתקעת עם הכוחות האלו, כנראה שוב חוייג המספר הלא נכון בלהט הלחץ והכאוס.
"גם כן כאוס. בגללו התאונה בכלל", אשמה מלכה בלקרוא מחשבות, והמחשבות שלה מלקות בחזרה. אולי זאת האֲשָׁמָה בעצם.
בין חרחור אחד של ביטחון למשנהו יש לי כמה שניות לעצמי ושוב השאלה חוזרת להכות ולהדהד בי, "מי נתן לך רישיון?!"
חבר'ה יש תחרות כתיבההרמוניה
שיר או סיפור קצר עד 250 מילים
הנושא הוא "אמת"
תרשמו בגוגל "מילה במקום 2026" ותראו פרטים
אפשר לשלוח רק עוד 10 ימים
יש פה הרבה מוכשרים...
בהצלחה
וואי תודה, שלחתי עכשיואהבה.
איזה יופי רוצה לשתף?הרמוניה
הבנתי שאסור להעלות לרשת..אהבה.
לפי התקנון.
אולי כשיפרסמו את הזוכים אני אעלה
אהה חחח אופסהרמוניה
לא נורא חוקים נועדו כדי לעבור אותם
חוץ מזה שכאן זה לא באמת רשת זה סך הכל חצר אחורית כזאת..😅
סתם סתם אבל אם באלך תשלחי לי בפרטי
הרמוניה
תודה על ההכוונה
סופר צעיר
הנה אחד משלושה שירים שכתבתי לתחרות
עֵת תָּבוֹא הָאֱמֶת
לְבִקּוּר אֶצְלֵנוּ,
בְּוַדַּאי תִּתְפַּלֵּא
מֵעֹקֶם שְׁבִילֵינוּ.
עִקְבוֹתֶיהָ יְכַסּוּ אֶרֶץ
בּוֹחֶנֶת שֶׁלֶט אֶל דֶּרֶךְ,
תִּשְׁכֹּן בְּלֵב כָּל נַוָּד
תָּסֹב כְּנָחָשׁ כָּל כֶּרֶךְ.
לְבַסּוֹף תַּעֲצֹר הָאֱמֶת
לָפוּשׁ תַּחַת בְּרוֹשׁ,
יַעֲצֹר לְיָדָהּ זָב חֹטֶם
וִינַעְנֵעַ אֶת הָרֹאשׁ.
מוֹפִיעָה בְּכָל מָקוֹם,
וַעֲדַיִן אַתְּ נִסְתֶּרֶת.
לְךָ יֵשׁ רַק דֶּרֶךְ אַחַת
וְלָנוּ יֶשְׁנָהּ כָּל דֶּרֶךְ.
ואוו..!הרמוניה
ידעתי שמוכשרים פה
אהבתי זה נשמע לי פשוט ומקצועי בו זמנית
את הבית השני לקח לי יותר זמן להבין
וממש אהבתי את הבית האחרון
תודה רבהסופר צעיר

לצערי עירי אינה משתתפת
טאבי
וואי...הרמוניה
לא אכפת לי לשלוח בשמך אם אתה רוצה כי אני לא שלחתי חחח
אם זה אפשרי אין לי בעיה
אפשר להחליף זריז את הכתובת במשרד הפנים ואז לשנותטאבי
חחחחהרמוניה
סתם שתדע לקבוע תור זה 7 חודשים מראש..(;
פעם בשנה אפשר לשנות דרך האתרטאבי
גולמי, אבל:
מבעד לאישון עיני
המשתקף באישון עיני במראה
ובאישון עינך
נמצאת, בַּשחור חסר־ניצוץ
כל האמת
האמת כולה
על בושה בלתי־מוסברת
שמלווה את נשימותיי
מוסיפה להן נופך צילי
כמו הפחד מרעשי לילה
הדומה לאמת חבויה בציורים בחול על החוף
הנשטפים בגאות ושפל
ובגלים מתנפצים של אמת
האמת שמספרת על חטאים, אכזבות,
טינה שאני שומר כלפי העולם
לְעולם, ולעצמי
כמו קור בלתי־נסבל
מתלכדים גבישים של אמת ופחד
במערות הלב השחורות כאישון
נשקפת מבעד לְחלון הנשמה
סכנת התמוטטות
תחת כובד כל האמת כולה.
תודהההרמוניהאחרונה
מעניין... בעצם ההגדרה שלך לאמת.. היא כל ההוויה.
יפה מאד!
שיר של יוםטאבי
הכל שר, מזמזם, הומה
מיילל, רועש, סואן
דומה הדבר הזה
למשהו
אך דומם הדבר ההוא
מכבר.
כל קריאה הבנתי דבר אחרבין הבור למים
זה גדול
מרשיםליפא העגלון
שיר של יוםאשר ברא
תקיעת שופר,
קול תרועה.
הנה הוא בא,
הנה הוא בא.
אבל הוא לא ענה,
וגם לא צלצל.
צחוק של ילדים,
רחובות מלאים.
מי זה הוא האיש,
שחוצה את הכביש?
קול מבשר,
אנחה גדולה.
משיח בא.
משיח בא.
שיר של יוםסופר צעיר
אַסְלָה תַּמָּה
אַסְלַת הַחֵן
מְצֻפֶּה בְּפּוֹרְצֵלָן
קוֹרֵאת לִי: הֵן!
קִלּוּחֵךְ קוֹלֵחַ נִיחוֹחֵךְ פּוֹרֵחַ
וְכָל כֻּלֵּךְ אוֹמֶרֶת אַהֲבָה.
בָּרְחָה לִי אַסְלָתִי הַתַּמָּה
נִשְׁבְּרָה הִיא בְּצֵל הַמַּעֲמָסָה
נָפְלָה שְׁדוּדָה
מִי יַרְכִּיבֶנָּה שׁוּב לְמַעֲנִי.
מִקּוֹל שְׁרַבְרַבֵךְ
בּוֹקַעַת זְעָקָה
שֹׁד וָשֶׁבֶר! אָסוֹן נוֹרָא!
נָפְלָה הָאַסְלָה
לֹא תּוֹסִיף קוּם
עַכְשָׁו אֲנִי לֹא שׁוֹמֵעַ כְּלוּם וְהַכֹּל בְּצֶבַע חוּם.
אוי ואבוימשה
שיר של יוםצדיק יסוד עלום
הכלבים בשכונה שלנו נובחים הרבה
מפריעים ללמוד תורה
נובחים נביחות שבעל פה
אין להם מורא
יש אחד מרוט
נכנס לפעמים בצעד ארוך
לא נובח, מחרחר
אין תחרות
הרבה פעמים הוא מאחר
לא הבנתי אותו בפעם הראשונהבין הבור למים
היום ניסיתי שוב, והשיר כביר
מרתק אותי הרקע
חזק ונהדרליפא העגלוןאחרונה
עומק ראוי לשמו. תודה
ג כסלובין הבור למים
היו מניעות העלמות את רגליהן בכיוון מזרח והעלמים היו נפלאים בעיניהם אל תוך אגם
דוּר דוּר עלסו הפרפרים,
גוף גוף שחקו כעוללים
דווי דווי עלו החכמים
שור שור עמלו החסידים
צוף צוף, הגו משוררים!
שיר של יוםאשר ברא
עמדתי בשער ולא נתנו לי להיכנס.
"משפצים כאן",
הם אמרו.
אז חיכיתי על מפתן השער,
הדקות והשעות עברו.
המשכתי להגיד את פרקי התהילים,
שיפעלו שם.
יעוררו רחמים.
על נהרות בבל ישבנו, גם בכינו.
והמואזין קורא לגויים.
והם, ימח שמם- עוברים.
והבאים וההולכים, השואלים והמבררים-
מסתכלים עליי. נועצים.
ודמעות רבות,
אם אשכחך ירושלים.
והקריאת מואזין ממשיכה.
ולי- אין עדיין כניסה!
כך מרגישה גלות.
ואחרי כמה דקות והמתנה של מספר שעות,
אמרו לי: "את יכולה להיכנס עכשיו".
ונכנסתי.
והרגשתי,
ככה מרגישה גאולה.
ככה מרגישה תקווה.
הר הבית?משה
כתבת יפה.
שיר של יוםליפא העגלון
מִזְדָּרֵז לְהַשְׁכִּים, לְעוֹרֵר
אֶת הַשַּׁחַר,
אֶת הָאוֹר הָרִאשׁוֹן
וְכָל שֶׁעוֹלֶה בְּיָדִי
לְגָרֵד מְעַט רְשִּׁימוּ
שידוךxmasterx
הוא נכנס החליט שהגיע הזמן
הוא מוכן ונמאס לו מהמשחקים
שדכנית
זהו להיות רציני
מתיישב מחכה לתורו
מסביבו עוד כמה נשמות אבודות
באות לנסות את מזלן
הוא נכנס
מתיישב מולה היא נחמדה
מחייכת
הוא משתף במה שהוא רוצה מדייק
היא שואלת שאלות והוא עונה
יש לה ניסיון בריקוד המוזר הזה
היא מתחילה לשאול
זו הפעם הראשונה?
כן, הוא עונה קצת בהיסוס
זה בסדר יש כאלה שמגיעים לעדכון גרסה או שדרוג
מה חשוב לך?
נשמה
שהכל יהיה מדויק
היא מקלידה הכל
הכל מתועד שהוא יקבל בדיוק את המילה האחרונה של מה שהוא רוצה
והכל כל כך מושלם
הכל AI
לא צריך אנשים לא צריך כלום רק שרתים
מישהי בחוץ מחכה
באת לשדרג?
שואלת אותה המזכירה
היא עונה שלא
דווקא הפוך, להחליף
להחזיר לדגם הישן.
המזכירה מצקצקת ומעירה משהו על עוד אחת שבאה לחזור לדגם הישן
הוא מושלם מדי היא אומרת למזכירה
אין לו אופי אסרטיביות כלום
אני צריכה משהו חזק לא עדין לא רגיש ולא שביר
תראי ריקי עוד אחת באה להחזיר
בסוף את כל הדור החדש נחזיר וזהו
משטרת התנועהאני הנני כאינני
שלום, כאן משטרת התנועה
שלום, רציתי לשאול האם את מגיעה?
מה זאת אומרת, הזמנתם משטרה?
לא, מה פתאום, למה מה קרה?
רגע, לא הבנתי. סתם התקשרת?
חס ושלום, אבל לא נראה לי התחברת
זו פעם אחרונה, מספיק עם השטויות
למה מה נראה לך? תמנעי לי חוויות?
לא, את לא אמיתית, הלו, מדברת כאן שוטרת
אני חושבת לא קלטה עם מי היא מדברת
טוב נו חלאס, אני מנתקת את השיחה
שלום ולא להתראות לגברברת הקשוחה
היי, את לא תלעגי לי יא שטוחה
וואו וואו, פסים אישיים, לא מקצועי לך חה חה חה
טו טו טו
אני לא מאמינה, היא פשוט ניתקה
תגידי, מה חשבת, יפה שהחזקת יותר מרק דקה
משהאחרונה
אתמול שחתי בערב שבת עם חברה על המקוםבין הבור למים
ואמרו סביבי שאינו קיים עוד, ושאעזוב. נזדעקתי שוודאי שהוא ישנו, אני עוד שבה אליו פעם בפעם וקוראת את החדשים. כעת מששבתי הפורום עוררתם בי המון חמלה, חשתי באוירת תהוכנות(תוהו וכנות), שהפשטות שלה יש בה משהו שובה לב.
יש אמת בזעקת השיר, משהו בלתי אמצעי, זה לא מובן מאליו שאתם כאן, תורמים דמכם ומיישבים את המקום, בכלל לאחרונה אני מבינה שמדובר בסוג של שליחות, לא ברור לי עדיין מה מהותה אך אין ספק שהשירה היא דבר שלוכד בו נצח, שזו מעין נבואה.
@אשר ברא @רחל יהודייה בדם @זכרושיצאנולרקוד @שובי מלכות (שברת אותי) @טאבי @מוריה.
@עיניים טובות ו @אנונימי17 זיקקתם הכל כבר לפני בשרשור שלכם. עפתי על לשירתגובה
@ימח שם ערפאת @צדיק יסוד עלום @סופר צעיר @אברהם יאיר שטרן @חתול זמני אתם מצד הסיפורת! מודה שטרם העמקתי בכתבכם אבל על דבריי אני עדיין עומדת! מקווה לשוב אליהם
וכל המגיבים!! @זיויק @משה ואני באמת לא מספיק מתמצאת בשביל לקרוא לכולם. אבל בקיצור! היה חשוב לבטא! חזקו ואמצו
קריאה לאתגרבין הבור למים
לפני כארבעה חודשים כתבתי פתק בטלפון, כותרתו שיר של יום ומהותו שיר אחד כל יום.
ידעתי שחלדו גלגלי שפתי וזמן רב יקח עד שאכתוב שירה שוב, לומר שהתמדתי תהיה אמת חלקית מאוד, אך עם הזמן התדירות גברה ובימים האחרונים הרגשתי כאילו נמהלתי שמן ועברתי ממלמול שקט לדיבור מפורק, תכף נשורר.
אני הייתי אחת ולעצמי, חשבתי להציע לכם, אם תהיה היענות, לפתוח שרשור שיקרא שיר של יום ויהווה קריאה לאתגר. כל יום ישורשר בו שיר אחד בלבד, מי שתופס תופס, אם שניים פרסמו יחדיו - זכינו כולנו, אבל אם מישהו כבר כתב את השיר היום, יש להמתין למחרת. חושבת שאפשר לנסח כמה חוקים, אתם יכולים להעלות אותם, למשל: לא ניתן לשתף בשיר שנכתב אתמול.
הקיצור! מה אומרים? @כולם ללא יוצא מן הכלל גם אתם המספרים סיפורים
בעד. יוזמה ברוכה. אפשר לבקש ממך למסד את זה?אני הנני כאינני
רק לא מיסודבין הבור למיםאחרונה
אהבתי את האתגר, אני בעד.אשר ברא
לגבי מקום..
סיפורי מעשיות, אבדת בת מלך.
תפתחי לנו?בין הבור למים
ברוכה השבהמשה
כבר ציינתי בפני חבריי שזמרים הם בין רופאים לנביאיםאברהם יאיר שטרן
תודה. מחזקים דברייך.
מעניין שרופאים, תוכל לומר על זה עוד?בין הבור למים
חייבים אותך כאן.זכרושיצאנולרקוד
התפעמות שכזאת אסור לה שתישאר במחשכים.
כנביא האוגר נבואתו הנכספת להתגלות.
נו נבא לנו!בין הבור למים
מאגריי כמעט וייבשוזכרושיצאנולרקוד
"והבור ריק אין בו מים"
טעות למחוקצדיק יסוד עלום
..צדיק יסוד עלום
..
טעות, למחוקטאבי
או שטעות למחוק?
אני מוצא את עצמי נע בין שני הקצוות האלה.