הכלי המקבל את החיים הניצוקים ממחייה הכל. כל כך עדינה.
כל כך עוצמתית
עד שאם אגש אליה בתוקפנות ואדרוש שינויים ואדרוש פתיחות - תתכנס פנימה, כמו אומרת ''אינני מוכן ליחס שכזה''.
ועכשיו אני - קיים.
עם כל מחשבותיי. המתוקנת והמעוותות.
עם כל רגשותיי- אלה שמחיים ואלה שכובלים אותך בהם.
עם כל כשרונותיי ועם כל סיפור חיי והתדמית שלי.
עם הפנימיות שלי והחיצוניות.
עם הפחד מלהיות לגמרי והחולשה בראותי את אויב נפשי - העמל למען מטרות שלא אני בחרתי.
כואב לי הראש מרוב פירוד וסיבוך, רוצה להירדם ולקום כשהכל רגוע והרבה יותר מואר..
מי יתן לי חופש? - אני. ורק אני.


גם כשמנסים שוב ושוב ושוב.