אז כמו שכתבתי, עברתי פעמיים זירוז עם פיטוצין, ולא לקחתי אפידורל.
בפעם הראשונה, הקושי העיקרי שלי בגלל הזירוז היה שהייתי מחוברת כל הזמן גם לעירוי (פיטוצין) וגם למוניטור (חייבים ניטור רציף, בלי הנחות...), ושמו אותם משני הצדדים של המיטה, אז לא היתה לי שום אפשרות לרדת מהמיטה או אפילו להסתובב עליה. כן ביקשתי שיעמידו אותה במצב של ישיבה, ככה שבין הצירים ישבתי ונשענתי אחורה ובצירים נעמדתי למצב של כריעה ועשיתי ככה סיבובי אגן (לא כי זה הקל על הכאב אלא כדרך לקדם את הלידה).
מה שבפועל כן עזר מאוד להתמודד עם הכאב זה נשימות עמוקות תוך כדי ספירה. הנשימות העמוקות גם עוזרות פיזית (משפרות את זרימת הדם, משחררות אנדורפינים שמקלים על הכאב, מפחיתות מתח. אותן נשימות העלימו לי כמה פעמים כאבי ראש ממש חזקים...), וגם זה עזר לי להרגיש את האורך של הציר ולדעת כמה עוד נשאר לי עד שהוא נגמר.
הרעיון הוא לספור תוך כדי הנשימות- עד 4 בשאיפה, ועד 8 בנשיפה. הספירה בקצב די איטי, בערך במקצב של שניות (כדאי להתאמן מראש, בפעמים הראשונות תסתכלי בשעון תוך כדי, כדי לקבל את התחושה של הקצב הרצוי, אחר כך תמשיכי להתאמן בלי שעון, בערך באותו קצב). בהתחלה קצת קשה לנשום כל כך לאט למי שלא רגיל, אבל אם מתאמנים כל יום כמה דקות זה הופך לטבעי וקל יותר.
שואפים מהאף, נושפים מהפה. כדאי לשים לב שהבטן מתמלאת בשאיפה ולא החזה (כששוכבים על הגב זה יותר טבעי לנשום כך, אז אפשר לשכב על הגב ולהתרגל לנשימות כאלו, ואחר לתרגל גם בעמידה או בישיבה).
הרעיון של הספירה הוא גם כדי לעזור לשמור על הנשימות באמת עמוקות ואיטיות, אבל זה עוזר גם כי ככה ממש מרגישים את האורך של הציר. רוב הצירים הם סביב דקה, אז את יודעת שיש לך רק 5 נשימות כאלו (5*12=60 שניות) ואחרי הנשימה השלישית את יודעת שכבר עברת את השיא ועוד מעט זה כבר נגמר.
בנוסף לנשימות עשיתי תוך כדי גם סיבובי אגן- מסובבים את האגן ל4 כיוונים- קדימה, ימינה, אחורה ושמאלה (הטיות קטנות, רק האגן זז ולא כל הגוף). זה יותר קל בעמידה, אבל אפשר גם בישיבה. זה גם טוב לקידום הלידה (זה אמור לעזור לעובר להתבסס ולרדת), וגם מתלווה לספירה של הנשימות- בשאיפה עושים סיבוב אחד ובנשיפה שני סיבובים.
לקראת הלידה השלישית שלי (השניה עם הזירוז) עשיתי קורס של אמית לידה.
בלידה עצמה, קודם כל ביקשתי שישימו את המוניטור והעירוי מאותו צד, ושיסדרו את המוניטור בצורה שאני אוכל גם לעמוד ליד המיטה. זה ממש הקל ואיפשר לי להיות במנחים הרבה יותר נוחים. גם הביאו לי כדור פיזיו שישבתי עליו בין הצירים. המיילדת (בעין כרם) היתה מקסימה וזרמה עם כל הבקשות (וגם עם הבקשה הכי משמעותית - להתחיל את המינון של הפיטוצין נמוך מאוד ולהעלות בהדרגה, כמו שכתבתי בהודעה הקודמת).
בצירים, בהתחלה השתמשתי רק בשיטה של הנשימות (בהתחלה זה בעיקר כתרגול כי הצירים עוד לא ממש כואבים). ברגע שהצירים התחילו להיות כואבים יותר השתמשתי בשיטה של אמית, במקביל לנשימות, וזה ממש הקל על הכאב.
מבחינת קידום הלידה אני לא יודעת כמה השיטה של אמית עזרה, כי בפועל מתחילת הזירוז ועד הלידה עצמה ארך לי אותו משך זמן (כ-7 שעות) בשתי הלידות עם הזירוז. אבל מבחינת ההקלה על הכאב זה היה מאוד משמעותי. עד השעה האחרונה לקראת הלידה הכאב היה לגמרי נסבל. בשעה האחרונה היה כבר קשה אבל זה באמת היה כבר ממש הסוף.
ועוד דבר שנשמע פשוט אבל זה מאוד משמעותי - בכל ציר להתמקד רק בלעבור אותו, בלי לחשוב כמה עוד נשאר. ובין הצירים להתמקד רק במנוחה, באגירת כוחות, ולא לחשוב על ההמשך.
בהצלחה רבה!
