נלחצתי מודה, מה קשור פתאום דימום?
במזל שהיה לי תןר לרןפא שלי בלי שום קשר.
מודה ששוב היה לי קשה, נשים בהיריון סביבי באות לבדיקה שגרתית ואני? רחוקה מזה.. הלב נצבט, העיניים התמלאו בדמעות והחזקתי את עצמי לא לבכות (הצלחתי לעמוד בזה).
אני מבינה שיהיו עוד הרבה סיטואציות שכל פעם יכאיבו לי אבל אלה החיים.. בחרתי להמשיך הלאה.
ואז התבשרתי שהגיע המחזור- פעם ראשונה שאני לא מבינה שזה מחזןר, בלי תסמינים בלי תחושות.
אבל כנראה שככה זה אחרי לידה?.. לא יודעת,
שמחה מהןלה בעצב.
שמחה שקיבלתי מחזןר, אני חוזרת לטיפולים, חוזרת לכל המעקבים ובדיקות אני חוזרת למסלול של לנסות ולא עומדת במקום.
במקביל, אני חוזרת השבוע לעבודה ביום רביעי.
וואוו טירוף... חייבת לנשום עמוק.
זהו זה, חוזרת לשגרה במלןא מובן המילה.
הלוואי שאולי יקרה נס והבדיקות יעברו בשלןם ואקלט מהר להיריון. הלוואי, אני מפחדת, כ״כ מפחדת, רק רוצה לדעת שהגןף שלי חזר לקדמותו, שיהיו זקיקים שהכל יעבור בשלום, שלא אתאכזב.
בבקשה בורא עולם אין לי עוד מקום לכאוב.

