אני מטופלת אצל פסיכולוגית שנה וחצי.
לא מרגישה שום התקדמות. כלום.
לפני שבועיים אמרתי לה את הרגשותיי. אחרי כמה פעמים שהתחמקתי מהפגישות
ואשכרה במקום להקשיב לי ניסתה לומר לי את מה שהיא מרגישה. שכן יש התקדמות ועומק ותוצאות וכליםם ובלה בלה בלה...
נפגשתי איתה היום לאחר שהחלטנו לנסות לשפר (לא מובן לי איך אני המטופלת צריכה להסביר לפסיכולוגית איך לעבוד איתי)
והרגשתי שממש לא בא לי לפגוש אותה. הרגשתי שזה ממש נטל עבורי
התחלו לדבר והיא ניסתה לברר איתי שוב מה אני רוצה. ופשוט לא היה לי כוח לדבר איתה.
לא זוכרת מה אמרתי והתחילה להאשים אותי ולומר שכל דבר שהיא הציעה לי דחיתי. הלם!!!
כששאלתי למה היא מאשימה. אמרה שהיא רק אומרת את דעתה.
חייכתי מתחת למסיכה על שטות כל שהיא שהיא טענה, והיא אומרת לי זה פוגע בי שאת מגחכת למה שאני אומרת. לא הורדתי את החיוך ושוב היא אומרת בתקיפות למה את מחייכת. זה לא נעים לי.
אמרתי לה אני לא מגכחת אני מובכת מהסיטואציה. והיא שוב אומרת את כן מגחכת. אחרי כמה פעמים שאמרתי שלא. היא אומרת לי טוב אז אולי כך אני פרשתי.
כאילו הייייי, מודל אפרת?? את פסיכולוגית לא??
הייתי בהלם.
שאלתי אותה את? את נפגעת ממטופלת? פסיכולוגית לא אמורה לשלוט ברגשות שלה?
מה היא עונה לי
נכון. אבל את אומרת ששנה וחצי שהתאמצתי והשקעתי את זורקת לפח.
אמרתי לה אני. לא אמרתי דבר שכזה ,הסברתי לה שאמרתי שהייתי מעדיפה לא להתחיל מלכתחילה עם מפגשים.
ומה היא עושה?? מחייכת בגיחוך מתחת למסכה. שאלתי אותה את מגכחת לי.
והיא עונה לי בלי להתבלבל כן, כן! אני לא משקרת.
אני המומה.
לא יודעת מה לעשות עם עצמי.
לא יודעת למה בכלל נגשתי לטיפול.
מרגישה שזה טעות חיי.
הכל רשום בתיק הרפואי שלי. ועוד עם מי. עם פסיכולוגית הזויה כזו
לאן עכשיו?
בסוף הפגישה ביקשתי ממנה סליחה שהיא נפגעה.
בא לי להקיא את עצמי. על מה???
על זה שפתחתי את ליבי. על זה שקראת את החיוך שלי לא נכון??
מרגישה אבודה. יש לכן עיצה בשבילי?
חושבת על זה.