את הסרט של חיים אתגר.
ראיינו אדם בן 52 (סבב ב׳) שיש לו 3 ילדים בגילאי גן / ביה׳ס יסודי ותינוק. הוא היה בעבר מפקד בצבא וכיום הוא מטפל בהם 24/7.
והוא באמת עושה הכל בחיוך וברוגע, ואפילו מאפשר לאשתו לצאת עם חברות לקפה והוא מסתדר עם ארבעתם ביחד-והיא סומכת עליו לגמרי.
אני לא מבינה איך עושים את זה.. אנחנו עם אחת ולא מצליחים להסתדר. חוץ מעבודה אני לא מספיקה לעשות כלום וזה לא שבעלי לא בבית.. הוא בבית חצי מהזמן ומטפל בה ועדיין נורא קשה..
היא מטפסת על שולחנות, ספות (מתעקשת לעמוד על הקצה של הספה) וכל דבר אפשרי. קנינו לה טרמפולינה ולמרות שהיא מאוד אוהבת אותה היא עדיין ממשיכה לטפס כל היום. אם היא רואה שהיא לא מגיעה לאזור מסוים היא לוקחת כיסא קטן, מביאה אותו לשם ואז מגיעה לאן שהיא רוצה. אם אני מרימה לה את הכיסא היא תביא ספר ותעמוד עליו בניסיון להגיע.
אולי כשיש כמה ילדים זה יותר קל מאשר עם ילד אחד? אולי זה עניין של אופי? אנחנו כל הזמן רואים אנשים עם כמה וכמה ילדים ומרגישים שונים.. (כאילו באיזו זכות אנחנו מתלוננניפ על קושי?, סה׳כ ילד אחד).
ראיינו אדם בן 52 (סבב ב׳) שיש לו 3 ילדים בגילאי גן / ביה׳ס יסודי ותינוק. הוא היה בעבר מפקד בצבא וכיום הוא מטפל בהם 24/7.
והוא באמת עושה הכל בחיוך וברוגע, ואפילו מאפשר לאשתו לצאת עם חברות לקפה והוא מסתדר עם ארבעתם ביחד-והיא סומכת עליו לגמרי.
אני לא מבינה איך עושים את זה.. אנחנו עם אחת ולא מצליחים להסתדר. חוץ מעבודה אני לא מספיקה לעשות כלום וזה לא שבעלי לא בבית.. הוא בבית חצי מהזמן ומטפל בה ועדיין נורא קשה..
היא מטפסת על שולחנות, ספות (מתעקשת לעמוד על הקצה של הספה) וכל דבר אפשרי. קנינו לה טרמפולינה ולמרות שהיא מאוד אוהבת אותה היא עדיין ממשיכה לטפס כל היום. אם היא רואה שהיא לא מגיעה לאזור מסוים היא לוקחת כיסא קטן, מביאה אותו לשם ואז מגיעה לאן שהיא רוצה. אם אני מרימה לה את הכיסא היא תביא ספר ותעמוד עליו בניסיון להגיע.
אולי כשיש כמה ילדים זה יותר קל מאשר עם ילד אחד? אולי זה עניין של אופי? אנחנו כל הזמן רואים אנשים עם כמה וכמה ילדים ומרגישים שונים.. (כאילו באיזו זכות אנחנו מתלוננניפ על קושי?, סה׳כ ילד אחד).
)
