פשוט כדי לנסות להבין איך הוא חושב..

אבל בגדול, את בהחלט צריכה לתת למקום הפגוע מקום ולא להדחיק. אם את צריכה זמן לבד עד שתוכלי להגיב ממקום רציונלי ולא אמוציונלי אז תאמרי לו שאת צריכה זמן עם עצמך.. אח"כ אני בטוחה שהדברים יתבהרו גם לך. לפעמים כשאנחנו בסערת רגשות זה נראה לנו סוף העולם, ואז כשנרגעים זה כבר לא נראה כל כך מאיים..

הפגיעה היתה באופן שיצאתי כדי לדבר על ויכוח שהיה כמה ימים קודם והכנתי את עצמי להתנצל ולבקש סליחה ושנתפייס כבר.

במקום זה ראיתי אותו יושב עם שני חברים שאני שונאת (אחד גרוש השני כל הזמן מלכלך על אשתו...).

אמרתי לו שרציתי לראות איך הוא ארגן פה, אז הוא ענה "זה לא זמן טוב עכשיו" ושלושתם פרצו בצחוק מטורף כאילו מישהו סיפר בדיחה. הספקתי להסתובב הביתה חזרה, להיכנס לחדר, לעמוד בהלם והם עדיין מתגלגלים מצחוק. 

והבנתי מה זה שפיכות דמים.

אז במקום לענות להם בשפה שלהם ולהתלכלך כמוהם בחרתי לשתוק בצורה מכובדת.

אבל לא להיפגע???????

ואז באמת חשבתי וגם אמרתי לו שעכשיו אני אהיה לו כמו אשתו של-- אחד החברים האלה....

אבל כל זה הגיע לפסים לא נעימים ואפילו לא התפייסנו אחר כך, ככה שכל הגועל פשוט צף לנו בבית

אם לא נצליח להסתדר- אני מאמינה שברגע ה"הפתעה" אני פשוט אעיף הכל ואצא מהבית. אני לא כזו. אבל אולי עכשיו כן.

לתאם ציפיות ושות', 

אבל במהלך השנים אני שמה לב שרק אני יוזמת את השיחות האלה וכשזה כל כך הרבה, זה מתחיל להרגיש מאד לא נעים:

מה, רק אני שמה לב? 

רק לי המצב הזה כואב?

לו לא אכפת?

או במקרה הפחות נעים- 

אני כל הזמן לא מרוצה

יש לי כל הזמן תלונות

לא מספיק רואה או מסתכלת על הטוב.....

אז כבר גם לשים על השולחן- קשה לי שוב.

כששוברים רגל ח"ו לכולם ברור שהפתרון ללכת לרופא!
כשיש בעיות בלב או בריאות ח"ו גם ברור שהולכים לרופא!
אבל שכשיש בעיה חמורה ברגשות או בזוגיות פתאום יש שחושבים "נסתדר לבד", "נשאל חברים".
כשמתפוצץ למישהו דוד המים הוא אומר נשאל חבר? הוא מנסה לתקן בעצמו? לא ולא! הוא מייד מזמין בעל מקצוע שינסה לתקן ולהציל את המצב. ואחכ גם לבנות תוכנית לשיקום ושיפוץ.

וגם על הדרך, תשאלי את עצמך בכנות " מה המטרה שלי?" האם שיהיה לי טוב = לנו טוב יחד? או האם חשוב לי להילחם על האגו שלי ולהיות אבי נעלבי? (בהנחה שהוא לא ניסה לחולל את הרגשות השליליים הללו אצלך, ונהג בתמימות). 

לא קל אבל שווה כל שקל או כל משאב אחר שתצטרכו להשקיע.
ב"הצלחה!
 

הוא גר ברחוב האגו המנופח, שכונת הגאווה בעיר "אני ואפסי עוד".

למה הוא לא מבין שאם פתחתי באש זה אומר שאני נסערת מידיי?

למה הוא לא מבין שאם אתה והחברים שלך צחקתם עלי כמו בהמות- זה באמת ביג דיל!

אתה מארגן הפתעה אחרי שכבר לי חשק לכלום. באמת שלא בא'לי. כל השנים הייתי צמאה לזה, תמיד ארגנתי ימי נישואים/ הולדת/ תאריכים מעניינים. הוא שוכח חופשי, ואם זוכר- בקושי מתייחס.

פתאום עכשיו כשאני באמת שבורה- אתה נזכר?? מארגן מסיבה בגלל שרבנו??? איך אני אמורה לאכול את זה?????

ולדבר--- כמה אפשר שרק אני אפתח ואנסה לדבר והוא מידי פעם גם יגיד- זה לא הזדמנות טובה.... נדבר אח"כ... שכמובן לא קורה...

אכן כתבתי מכתב. רגש. תסכול. אמפתיה. כבוד. ציפייה לשינוי. 

הנחתי על הכרית. הוא אמר שקרא אבל זה לא הזדמנות טובה לדבר...

אז עבר עוד לילה עצוב.

ולמחרת באמת דיברנו. היה מאד קשה לפתוח כל אחד ניסה להתחמק...

בסוף פתחנו הרבה, לא הכל כמובן, והיו גם כמה הבנות קטנות  

שהוא לא היה שותף לצחוק שלהם, שאני באתי עם כל הרצון הטוב להתפייס ולדבר וזה מה שקיבלתי, שהוא-לדבריו- כן אוהב אותי מאד ו"רק לא שם לב" (איך??????????????????????????), שאני אולי מתאמצת יותר מידיי וזה מביא לציפיות יתר ותסכול...

אבל לא היו פה החמלה שכל כך חסרה לי. ההבנה. הרחמים. ההשלמה. החיבור בחזרה. 

וכל המילים שהתעופפו ואי אפשר לקחת אתן חזרה. כל מיני האשמות קטנות שאמנם כאבו לי, אבל בושה בכלל להגיד או להרגיש אותן ("לי אתה לא מחמיא על-- לגיסתך ידעת להחמיא יפה מאד. אז אתה כן יודע להעריך---" הוא גיחך ואמר ששטויות ועל מה אני מדברת בכלל.. זה הקטין אותי מאוד. אני לא כזו, אף פעם לא "קינאתי" לפחות לא בקול. הכבוד שלי בעיניו נפגע עכשיו עוד!)

ובסוף כבר חייבים לסיים כי עוד מעט בוקר... ושורה תחתונה "תשני גישה"

אני באמת קצת אגו. אבל לא בתוך הבית. כמה אני מתקפלת, שותקת, מכבדת, מרכינה ראש- ולרוב זה היה באהבה- למען הזוגיות.

אבל אני שמה לב שזה חד צדדי!!!!!

מה שבא'לו הוא עושה בלי לספור אותי!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

אני בחיים לא אעשה מה שהוא לא אוהב. למה הוא עושמה מה שאני שונאת- סובלת- מבקשת שיפסיק?????

אז אולי בכל זוגיות יש את המימד של אגו, אבל במרקרה הזה- של פגיעה באמת מטורפת, ושבירה כואבת שלי, איך אני אוכלת יום הולדת הפתעה??????????????

לא רוצה ממך הפתעות, לא רוצה טובות, לא רוצה שתתן לי רק כי נשברתי ובכיתי מולך!!!!!

אוף....

אני לא מבינה את עצמי כבר

מה שלא עשית כל השנים אתה נזכר עכשיו....

פתחתי הכל. בכיתי. צעקתי. הוצאתי הרבה. 

במקום להגיע לשלב של להתרוקן ולהתחיל להיבנות---

הוא כאילו שותק באיפוק, ולא ממש מגיב או לא "מחזיר", אבל נשארים ככה עד--- היום. (היום שני, מסוף שבוע שעבר..) ומי יודע עד מתי.

אני יזמתי עוד. אתמול בלילה השארתי לו מכתב על הכרית. הסברתי שקשה ככה שאני לא מבינה מה המצב ביננו ובטח גם לו לא נוח שאנחנו ככה "ואולי אתה לא ממש אשם"... אז איך יוצאים מזה

הוא אמר שקרא, אבל נדבר בהזדמנות אחרת. מתי תהיה עוד הזדמנות? אלוקים יודע.

אני מתחילה להתייאש. כמה זה לא אני, זה קורה לי עכשיו. עצובבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבב

ננסה להתחיל מהתחלה:

אתם נשואים 12 שנים, די באושר, זוגיות טובה ומעל הממוצע, שזה כבר בסיס נהדר.

בתצקופה האחרונה (שכוללת בתוכה קורונה, ובטח עוד דברים אישיים/זוגיים/הוריים שהקורונה יכולה רק להעצים או בנוסף אליה, במיוחד בתחום הכלכלי שכתבת "לא בעושר" - שהמחנק הכלכלי מאוד מורגש אצל כל הארץ, סליחה העולם, בתקופה הזו של הקורונה...) אתם חווים יותר קושי/רגע של משבר.

עוד מילים שחזרו ובלטו לי בהודעתך היו: "*לא תיאמתי איתו*

*הוא לא בדיוק יודע*

*הוא לא בדיוק מבין*

*הוא פשוט לא מודע לדברים הקטנים*

*הוא קיבל את זה בהפתעה ובהלם*

*טען שלא הבנתי אותו נכון*

*יש לו שאלות*

* התברר גישה קצת שונה לזוגיות*

*זה סוד*

*הוא בכלל לא הבין על מה הברקים והרעמים*

יקרה, המילים שחוזרות על עצמן מבטאות בעיקר חוסר הבנה

חוסר הבנה וחוסר ידע, או מודעות או כלים.

השילוב של שניהם יכול להזיק גם לזוגיות הטובה ביותר וגם לאדם המלאכי ביותר.

נשמע שבעלך לא מבין! הוא פשוטו הרבה מאוד זמן ובהרבה מאוד מצבים - לא מבין

ואולי גם את לא מבינה אותו?

ואולי הוא במאת לא מודע? לא יודע?

ואולי כל מה שאתם זקוקים לו הוא ללמוד ולהצליח יותר ***להבין אחד את השנייה***

אבל להבין באמת,

להבין עד הסוף

ועם ההבנה להגיע למודעות

ולהגיע לתובנות

ועם ההבנה והמודעות לקבל כלים

וכתבת שייעוץ לא בא בחשבון - אז אם תצליחו לבד או דרך ספר/סדנא/הרצאה/פורום מה טוב,

אבל אם חלילה לא, או לא מספיק - ממליצה לכם בחום כן לחשוב על האפשרות הזו *בשבילכם ולמענכם* ולא למען אף אחד אחר...

במיוחד במיוחד שכתבת שאתם רוצים ובוחרים להישאר אחד עם השנייה לנצח.

אז כדאי להישאר יחד בטוב, וממש לא ברע חלילה.

(וסליחה אם זה מעצבן כיי כתבת לא להציע, אלב בעיני חשוב עדיין לשקף מהצד איך זה נקרא ועד כמה זה כן יכול לעזור לכם, יחד עם הצעה של אפשרויות שונות שב"ה אולי גם תצלחו ותצליחו ללא זה).

לגבי המצב שלך כרגע יקרה -

אני רואה כאן תגובה מאוד טבעית ומאוד אנושית שלך למה שקרה.

הרי נפגעת מאוד, תיארת זאת כשיא העלבון שחווית בחיי

עלבון

עצב גדול

פגיעה

כעס

אכזבה

תסכול

כל אלו היו מהאדם שהכי קרוב אלייך - בעלך

כל אלו היו מהאדם שאת אוהבת וקרוב אלייך - ועדיין נפגעת ממנו בצורה קשה.

אני חושבת שמה שאת מרגישה כרגע ש"אני לא מסוגלת לקבל כרגע אהבה. אני בעמדה לוחמת. לא רוצה שום טובות ושום יחס אחרי שככה נשברתי... לא בא לי כלום ממנו" -

כל התחושות הללו יכולות לבטא סוג של מנגנון הגנה שעובד אצלך (בתת מודע בעיקר) פעקבות הפגיעה הקשה שחווית.

שמטרתו היא בעצם להגן עלייך מפני פגיעה נוספת, שוב מהאדם הכי קרוב אלייך והכי אהוב, ושוב בעוצמה הרסנית וקהש כזו.

אז בתת מודע הנפש לא מוכנה לחוות דבר כזה שוב! בחיים!

ואם היא כן תאהב עד הסוף,

ואם היא כן תיפתח ותתקרב -

או אז הלב שוב יהיה פתוח, פגיע.

או אז הפוטנציאל פגיעה שוב יהיה בשמים -

*כי* אני קרובה אליו הכי הכי!

*כי* אני אוהבת אותו הכי הכי!

ואיך אפשר להיפגע מאדם קרוב שאוהיבם?1 איך?1 חוויתי את זה וזה היה כואב מנשוא! לא מוכנה לעבור זאת שוב!

אז אני אתרחק.

לאט לאט אתרחק.

אבנה חומות.

ועוד חומות. ומגננות. ולחימה. ואדישות. ואטימות. ומרחק.

וככה זה יגן על הלב שלי.

ככה לא אפגע.

כי לא נפגעים מאדם רחוק,

לא נפגעים מאדם זר.

כמובן שזה המקום שרוצה להגן עלייך,

אבל את הרבה יותר ממנו.

את הרבה יותר מהפגיעה הזו.

וזה מתבטא כבר בהודעתך זו בעצם הרצון הכה כנה שלך שיהיה יותר טוב.

הרצון שאומר שבו את עדיין בוחרת ולנצח.

הרצון שגורם לך גם בתוך שיא הכאב והפגיעה לכתוב שהזוגיות טובה, שבסך הכללי טוב לכם,

רצון שגורם לך בין השורות גם להבין את בעלך ולדון אותו לכף זכות שהוא לא מבין

רצון שמראה שבשיא הכאב את עדיין נלחמת כן לאהוב! כן להתקרב! כן למוסס את החומות! כן לקבל את ההשתדלות שלו!

כן לקבל את האהבה שלו!

וזה פשוט מקסים בעיניי לראות את זה!

את כזו גיבורה ולוחמת - אבל במובן הטוב של המילה!

לוחמת למען הזוגיות שלכם! למען האושר שלכם! למען האהבה שלכם1

ובעיקר בזכות הרצון הזה את יכולה להתעלות מעל מנגנון ההגנה -

להתעלות ולומר לו: אני מבינה שאתה כאן כדי להגן עליי. אני באמת מבינה ואתה צודק ובאמת זה היה כואב כ"כ...

אבל מצד שני... מה האלטרנטיבה שלי?

הרי אם אסגור את הלב אז נכון, לא אפגע יותר לעולם

אבל מצד שני - גם לא אוהב עד הסוף לעולם! גם לא אהיה נאהבת עד הסוף לעולם! כי לא אתן לזה לקרות, לא אאפשר זאת.

אז במה אני בוחרת?

האם בלא להיפגע לעולם וגם לא לאוהב ולהיות נאהבת לעולם?

או האם בלקחת את הסיכון שבלהיפגע בשביל הסיכוי כןם לאהוב עד הסוף ולהיות נאהבת עד הסוף?

זו הבחירה שלי.

ואני לגמרי לגמרי אנצח כאן, ואגרום לכל המשפחה שלנו לנצח כאן.

וכן אפתח את הלב.

וכן נתקרב.

וכן נלמד להמשיך ולהעמיק בתקשורת

ולהבין אחד את השניי העד הסוף

ולתאם מראש ציפיות

ולהגיע לעומקים חדשים

ולעלות דווקא מהמשבר הזה

ולהגיע למודעות גדולה, שנינו

ולהביא לעצמנו עוד ועוד כלים שיעזרו לנו בזה עכשיו וגם בעתיד.

שולחת המון המון כוחות ותמיכה,

ב"ה שתזכו לצמוח מהמשבר הזה הכי הרבה וגבוה שאפשר, אני לגמרי מאמינה שאתם יכולים.

בהצלחה רבה רבה יקרה ❤

סליחה על הציניות, אבל מרוב ציפיות אני פותחת חנות מצעים...

הוא *לא* הבנאדם לשבת מולו ולתאם ציפיות. חי את החיים. זורם עם מה שיש. 

להבנתי- הבין שיש בעיה > פותר אותה עם צומי ביום הולדת.

הוא רק לא מבין שאחרי שבירה- ממש לא מתחשק לי כלום. לא היום. לא מחר. לא עוד שבועיים. לא עוד שנה.

אחרי עלבון כזה (מפורט למעלה), אני לא רוצה שום קירבה בלי לתקן את הנזק.

ויום הולדת זה לא תיקון. (למה?? לא יודעת)

אני לא טיפוס של "ברוגז". זה מרגיש לי לא מכובד.

אבל הקרירות הזו. הטכניות. כמה שפחות להיפגש/ להתחכך/לדבר.

זה יהיה ככה עד--------

עד מתי, בעצם?

השאלה הגדולה היא איך באמת כן לפתור

*בלי לצאת המסכנה שבקשת שוב לדבר ולחפור

*בלי להדחיק שוב את העלבון העוצמתי ועבור לחיים כאילו כלום

*שהוא יבין כבר שהיה פה משהו שהוא באמת ביג דיל

*שהמקרים האלה לא יחזרו על עצמם

בקיצור- איך עושים באמת שינוי לטובה?

או שעדיף אחרת ולא ברור איך אחרת?

אוקי. אני החזקה. אני גם "משכילה" ושות'...

אבל אני רוצה שיהיה לי גב. להיות קצת חלשה. להיעלב כשמעליב. 

לא לגיטימי לצפות שבתוך כל העולם הבולעני הזה תהיה לי פינה בבית ששם אוכל להרפות? ואז אם אני מרפה אז אני פגיעה. ונפגעת. אז אין פינה כזו יותר? בעולם?

מייאש מאד!!

כמעט מתחרטת כל כל השנים האלה. עדיף לחיות לבד.

זו העצה הטובה ביותר..
כל אחד כותב את דעתו בפורום. אין מה לפחד מייעוץ . לא טוב אפשר להפסיק. בהצלחה!!

שלפעמים באמת לא כדאי ייעוץ ולא כדאי להציע אותו:

א. כשיש תחושת אנטי כמעט אין סיכוי להצלחה, ואז גם מוציאים כסף, גם פותחים את הפה, וגם עולה התסכול כי לא הצלחנו...

ב. מן הסתם יש ל"פונה" סיבה טובה לא לפנות לייעוץ

ג. הבנת את הרעיון.... אז רק למען הבאים אחרי... ותודה בכלל על ההתייחסות

המושג ייעוץ בעצמו הוא טוב וחיובי ואמור להיות יעיל.

אבל אולי יבינו אנשים- לא כל דרך של ייעוץ, ולא לכל אחד.

עכשיו אני לא מתייעצת? נקודה למחשבה...

{כותבת מאנונימי מסיבות מובנות}

אנחנו פרק ב' ואחד מאיתנו מוכר מאוד בקהילה כך שרצון באנונימיות לא זר לנו. 

ואני פה לומר לך שעלות הגירושין שלי היו פי כמה וכמה מעלות יעוץ זוגי שהתעקשתי שנלך אליו כשהיינו צריכים כי לא הייתי מוכנה בשום פנים להתגרש פעם שנייה! 

אם שילמנו 7,000 ש"ח לכל התהליך ואצל מישהו לא הכי זול (וברור שיש דיסקרטיות בתהליך), אני שילמתי קרוב ל60,000 בתהליך הגירושין בלי להחשיב עלויות נוספות שלא אפרט כאן. ולהיות גרושים לא תרם לסטיגמות שהיו עלינו או למבטים וזה שאנחנו לא אנונימיים כאן היה הכי קשה.

את לא תלכי ליעוץ הבהרת את זה אבל בשביל כאלו שקוראות טרחתי במיוחד לכתוב את הסיפור שלנו.

איך אתה יכול להרפות ממה שעד היום היה כמעט מפעל חיים?

למען הזוגיות הזו שיניתי והשתניתי כל כך הרבה.

הדרישות כולן נראות לי הגיוניות ולגיטימיות.

הרפייה זה אומר- לוותר על המושלם (אולי גם ככה זה לא יהיה מושלם??)

זה אומר להתפשר על נישואים סוג ב' או ג'...

זה אומר שכל מה שעמלתי היה לחינם

זה אומר שהחידלון ניצח את הנחישות להצליח

מה זה עוד אומר????

סליחה על החפירות, אני מנסה להבין

צודק שאני צריכה אולי קצת למקד את הפוקוס אחרת. מודה, אני נגועה בבעיה של "וכל זה איננו שווה לי..."

שיטות אחרות יכולות לעניין אותי,

אני- ליעוץ- זוגי- לא- הולכת- נקודה.

דיברת על שאנשים בטוחים שאין פתרון לבעיה שלהם- אני לא שם. וזה אולי הכאב הגדול- לא מוכנה לוותר. לא מוכנה לקבל את המצב הזה. לא מוכנה לקבל את הבעיה ולחיות איתה. יש דברים שכן, יש כאלו שלא. (יחסית, התאוששתי יפה מפטירה של אח צעיר לא מזמן- כי אני מבינה שאת ה"בעיה" הזו אי אפשר לפתור. הוא לא יחזור אלינו. אז צריך לקבל את המציאות הזו ולהתקדם. אבל פה דווקא בגלל שאני מאמינה ויודעת שזה פתיר- אני מנסה למצוא דרך יעילה)

הפורום הזה 

הפורום הזה אכן עוזר לי מאד וזו הזדמנות להודות לכולם, אבל יש לי בעיה עם מה שאתה אומר: ה' עשה לנו....זה דורש לסמוך על אחרים. היחיד שאני מוכנה לסמוך עליו זה ה'. באמת. לא כמליצה, לא כ"דרך רוחנית". אני לא מוצאת בעולם עוד מי שאפשר לשתף אותו מבלי להיפגע. בעלי היה השני והאחרון ברשימה הזו, וכואב לי שממנו אני כל כך נפגעת. זהו. אולי יותר כואב לי שאני קצת פחות סומכת עליו. מקווה שהצלחתי להסביר את עצמי...

עקרונית כן, הזוגיות שלנו בכללותה היא יותר מהממוצע שאני מכירה בכל אופן.

במהלך הבירורים עם עצמי, והרבה בעזרת הפורום הזה, אני מבינה שאולי דווקא בגלל שהנישואים שלנו הוא מושג שהיה לדוגמא ובאמת מאד מוצלחים, הרבה יותר קשה לי לקבל "טעויות" או "חולשות" של מי מאיתנו במערכת הזו.

לדעתי מה שהשתנה לרעה זה הסבלנות והסובלנות שלי- 

במבט שלי- אני כל הזמן "שומרת" על זוגיות יפה. וזה מתבטא בדברים הקטנים שיכולה להיות להם משמעות גדולה כמו מחוות במהלך היום, טון דיבור מכבד, הפגנת איכפתיות בניואנסים הדקים שאני ערה להם והוא כנראה לא.

אז במשך שנים אני בולעת את זה ואומרת לעצמי- הוא אוהב, הוא רק לא מבין. 

במשך השנים אני צוברת אכזבות קטנות שלא "מצדיקות" שיחה ועניינים...

במשך השנים אני מנסה להבין- למה הוא לא ער לדברים האלה???

ואיכשהו המסקנה המתבקשת היא: לא מספיק אכפת לו.

אני אשה טובה מאד. גם הוא כגבר הוא טוב מאד, אבל לא יודע להיות בעל כמו שאני הייתי רוצה וברמה שאני דורשת מעצמי.

וכשאני אומרת אשה טובה מאד זה אומר המון. באמת הרבה מעל הממוצע.

אז אי אפשר כל כך להצביע על מה שפעם היה טוב והיום אין, או השתנה, אלא- מתי הגעתי לנקודת קצה. והגעתי. 

רק אוסיף ברשותך

שינויים קורים לאט ובסבלנות

עם ירידות ועליות ללא סוף

אבל,זה משתלם

בהצלחה

מסתבר שאת צודקת בכל מילה- 

אתמול בלילה שוב פתחנו והוא אכן אמר שגם עושה למען--- אבל אני באמת אמרתי לעצמי באותו רגע: נכון, אבל זה לא שווה כלום בלי---

ולשמוע את זה ממישהו "נייטרלי" מחוץ לתמונה שמסביר שאכן אלו 2 דרכים ולמרות שזה מעצבן אותי זה אכן דרך שלו לתת ולהעניק ולבנות וכו' (הוא נתן לדוגמה את זה שהוא עובד קשה. לא עניתי בקול כי זה ידרדר אותונו, אבל עניתי לעצמי: "מה הקשר, גם אני עובדת קשה. זה בכלל התפקיד שלך- לפרנס. לעבוד קשה זה לא משהו לזוגיות *אבל הוא עובד ממש קשה*).

אני מודעת לכלל שלא כדאי לשמור בבטן- אבל איפה עובר הגבול עם "לא מכל נמלה ליצור פיל"?

היינו יוצאים פעם בשבוע ומדברים. בשלב מסויים הרגיש לי שרק אני זו שמתלוננת/ מבקשת שינוי/ מפריע לי וכו'. ועם הפעמים שהוא שכח שיוצאים היום ועם אלו שהוא ביטל ולא קבע זמן אחר--- זה דעך. ואני לא מוכנה שוב להיות זו שמבקשת לחזור לזה. שיפריע גם לו מתישהו.

האמת, הדרך שבה הצגת את הדברים ואולי קצת הספקתי אני להירגע ולברר עם עצמי ועם כל מי שכאן, גרמו לי להבין קצת את הצד שלו. 

תודה על ההשקעה.

ישועות גם לך!

הרגשתי שיש עם מי לשתף/ להתייעץ/ לפרוק/ לקבל.

נתתם לי המון. כל אחד ואחת פה!

"ערבים זה לזה"- השקעתם זמן, מחשבה, התנסחות, התנצחות (סתם.. התחרז לי...),

אז ישבנו והפשרנו וניסינו קצת להתקרב... זה עוד לא קל כמו פעם, אבל יש התקדמות.. בעיקר אצלי- התובנות שקיבלתי דרככם!

מודה לכולם ומאחלת אך טוב

תמשיכו לעלות מחיל אל חיל! מקסימים!

מציע לפנות לארגונים שמתמחים בזה כמו פעמונים/מקימי ולהעזר בהם גם להתארגנות לטווח הקצר - בעיקר בדיקה יסודית של האפשרות לצמצום הוצאות ובעיקר לטווח הארוך - הגדלת הכנסות והתנהלות כללית נכונה.

חוץ מזה ובמקביל - להתפלל מכל הלב.

מקווה שתעבור את זה

חסרים נתונים ראשוניים על מנת שנוכל להתחיל חשיבה

מס' נפשות

מקורות פרנסה סכום ויציבות

האם קיימים פערים לא שגרתיים

וכד

מטרת הפורום היא התייעצות אנונימית בלתי מקצועית

לא מקובל באישי בפרט משתמש לא מוכר ומילא אף אחד לא מכיר אותך

אני רוצה לציין למען הזהירות שהיום בצהריים קיבלתי ממשתמש זה (חוזר) פניה בשיחות אישיות.

אומנם תמימה ופשוטה בסה"כ בקשה לשוחח, אבל מכיוון שאנחנו לא מכירים, לא הכרנו ובכלל אינני משוחחת עם גברים, חסמתי את המשתמש.

למה משתמש (חדש?) פונה בשיחות אישיות לאישה?

לא ראיתי סיבה.

אני גם מציינת שבפרטים האישיים מצויין שהוא פרוד.

מבחינתי זו אזהרה לציבור, כיוןן שאנו מצויים להתרחק מן הכיעור וכל הדומה לו.

אין ברוך כלכלי שלא ניתן להתגבר עליו אם אתם נורמטיביים.

פנה לפעמונים ותבקש מהם עזרה. זה יצריך שיתוף פעולה מלא שלך ושל אישתך.

חבל לחיות ככה חבר. תרים טלפון לארגונים כמו פעמונים הם יודעים לעזור בהתנהלויות כלכליות כאלה.

מה שכן, השאלה אם אשתך מגויסת לנושא, או שהיא רק מצפה ממך.

ברגע ש 2 בני הזוג מתגייסים להוציא את העגלה כמו בכל קושי המתמודדים אתו בבית, שרצוי ש 2 בני הזוג יתגייסו לפתרון, זה הרבה יותר קל בעז"ה.

קשה היום לפרנס בית ממשכורת אחת.

לא ריאלי בדרך כלל לבוא בטענות לגבר, ש"יביא כסף" לבדו.

באשכול סמוך אמרו (בצדק) לגבר שהתלונן שאשתו לא מבשלת מספיק, שיפשיל שרוולים וילמד לבשל בעצמו.

חושב שהרעיון הזה נכון גם במקרים כמו שלכם.

במדינות הגדולות

וגם קרוב מבחינת משך הטיסה.

יש גם את דובאי - לא הייתי שם עדיין ולא יודעת להמליץ 🙃

גם שם יש שפע של מסעדות כשרות

(חפשי בגוגל "מטיילים בכיפה"  אתר מעולה לתכנון נופש לדתיים) 

אולי עובר עליו משו...מצוברח ממשו...

ניסית לדבר איתו על זה?

התעלמות זו אלימות לכל דבר.

טיפול זוגי אולי יעזור. 

זו התנהגות חריגה ואכזרית כלפייך. לפעמים אין כוחות ואז קצת יורד החשק לדבר, אבל אם זה דפוס אי אפשר לתרץ כנפילה. את אשתו, הוא חייב להתאמץ עלייך. הוא מרגיל אותך בהענשה על התנהגויות שלא כפי רוחו, והעונש הוא נטישה.

אם זה באמת כמו שתיארת זה מאוד מאוד לא תקין. טיפול זוגי דחוף, אין משפיל מההתנהגות הזו.

ממליץ לא לתקוף חזרה אלא לפעול חכם. מן הסתם הוא גם בחור טוב ולכן אתם ביחד. אבל זו התנהגות אולטרה בעייתית, תיזהרי מאוד לא להיות מכילה כלפי דבר כזה

הייתי שולח אותו לתחקור של כמה דברים לנסות להבין איך הנפש שלו פועלת ולמה הוא מתגונן ככה. אבל הוא לא.

איך את מרגישה? מה עובר לך בגוף כשהוא עושה לך את זה ?

חלק מהחברה' כאן לקחו את זה קיצוני קצת, לטעמי. זו לא בהכרח אלימות, זה לא דורש טיפול דחוף, זה גם ממש אבל ממש לא מה שנקרא "טיפול שתיקה".

בסך הכל, מדובר לכאורה באדם טוב שעובר עליו משהו והוא מגיב לזה בצורה מסוימת. חבל באמת שהוא ככה מתנהג, וגם חבל שעובר עליו משהו, אבל זה קורה במשפחות הכי טובות. בשביל להבין כמה זה לא מבהיל, תדמיינו שהשטלה הזו הייתה נשאלת על ידי גבר, ביחס לאשתו. ברור שהתשובות היו שונות לגמרי, וזה משום שלנשים יש יותר לגיטימציה להביע רגשות, להעיר, לעמוד על דעתן וגם להתנהג בצורה כזו. אצלן זה נורמלי שיש תנודות במצב הרוח. מותר להבין שיש גם גברים כאלה. אף אחד לא מת מזה, וכנראה גם אף אחת לא תמות מזה.

לדעתי, תחכי קצת שזה יפשיר ותדברו, ותנסי בכנות להבין מה שורש העניין. דווקא ככל שתאפשרי לו לדבר בפתיחות, יש יותר סיכוי שהוא ילמד לדבר ולהעיר אם גרמת לו עוגמת נפש (אכתוב כאן משהו שיפחיד חלק מהחברות/ים, אבל יש מציאות כזו! יש שיח אלים מאוד כיום כלפי גברים, שגורם להרבה גברים עדינים לחוש שאסור להם להעיר ולדבר על מה שמפריע להם, ואז זה יוצא בצורות כאלה. אז אם באמת רוצים לפתור את הבעיה, צריך לגרום לו כן להעיר ולדבר ואולי זה יעזור).

כמובן שיש עוד הרבה אפשרויות. יכול להיות שזה מזג האוויר (פתאום נזכרתי בשיר היפה "מת אב ומת אלול" של ר' שמואל הנגיד, שמתאר את החוויה הזו בצורה מליצית ויפה), יכול להיות שזו איזו חוויה נפשית או אישית וגם יכול להיות שמישהי מדליקה אותו בחוץ ואז כשהוא חוזר אלייך הוא נכבה (לא תמיד זה סוף העולם, אבל אדרבה, ככל שתנהגו בחכמה ותפתרו את העניין בקלות, הוא יישאר אצלך ויבין כמה זה טוב).

בזכות אחד מחברי הפורום שהאיר את תשומת ליבי, אני רואה שלא מדובר באירוע חד פעמי שקרה לאחרונה, אלא באירוע שקורה מפעם לפעם.

אם זה אכן כך, זה שונה מהיחס המאוד סלחני שהצגתי. אם זה קורה רק בתקופה האחרונה, תנסי באמת להבין, אולי עכשיו ממש יש לו תקופה קשה (נניח, ואתן דוגמה מאירוע שהיה אצל קרובי משפחה שלי: זוג שגם ככה קצת דבוקים להורי האישה וכולם שם "לא מתים" על בעלה, מחליטים לעבור לגור אצלהם לתקופה ממשוכת, והגבר גם ככה מרגיש לא בנוח ועוד זוכה מדי פעם להערות קטנטנות מכיוונים שונים - את יכולה חהבין שזה מצב לא טוב מבחינתו, ובנוסף הוא מקבל עוד משקולת של 2 ק"ג כל יום-יומיים).

אבל כן, חד משמעית שזה לא מצב בריא וזה לא אמור לחזור על עצמו כל פעם שכועסים.

ממש ממש לא תקין

להישאר ככה זה לא יכול להיות

נשמע שכדאי לשוחח על המצב הזה בזמן נינוח ביניכם.

לשתף כמה זה פוגע בך, וכמה זה מכאיב לך, ולבקש שגם אם הוא פגוע ונסער יתנהל אחרת.

מוסיפה שיש אנשים ש"מענישים" בהתנהגות כזאת, ויש אנשים שהתגובה שלהם כשהם נסערים או כאובים היא התנתקות והסתגרות עד שהם נרגעים וחוזרים.

אם זה נעשה באופן מעניש, כדאי לפנות לעזרה חיצונית. אם זה חלק מדפוס התנהלות מסתגר בזמן קושי, אפשר להתחיל גם בשיח ביניכם.

כך או אחרת חשוב לשוחח על התחושות שלך מול זה. אפשר ורצוי, בכללית לדבר על התגובות והאוטומטים שלכם בזמני פגיעות. הרבה פעמים אצל זוגות אלה תגובות שמפעילות זו את זו.

לדוגמא צד שפגוע וצועק, ומלחיץ את הצד השני שרגיש להרמת קול, שמסתגר ומתרחק בגלל זה ואז הצד הראשון מרגיש נטוש, ויותר נפגע וכועס, וחוזר חלילה.

הרבה פעמים אופן התגובות הללו לפגיעות מוסיפות פגיעה נוספת, גם אם הצד השני צועק כי הוא פגוע, והצד המתרחק מתרחק כי הוא נסער, ושניהם לא מתכוונים לפגוע אחד בשני, אבל תכלס זה מה שקורה.

מודעות לאוטומטים האלה יכולה לסייע לשניכם (ולכל זוג) להתנהל יותר נכון בעיתות משבר.

איש שילמד שהוא כרגע פגוע וזקוק להסתגר שיגיד לפני כן, קשה לי לדבר עכשיו ואני צריך זמן לעצמי לעבד מה שהיה. הצד שהדחף שלו הוא להוציא את מה שמכעיס אותו, שילמד להגיד אני ממש ממש נפגעתי ממך ואני רוצה שנדבר על זה, מתי תהיי פנויה לשמוע אותי? וכן הלאה.

מטבע הפורמט, בני זוג עשויים לדרוך זה על הפצעים אחד של השני. זה לא באג אלא פיצ'ר, שבעבודה נכונה מאפשר לכל אחד להכיר לעומק את הפצעים והדפוסים שלו ושל בן הזוג, ולהתרפא בהתנהלות נכונה.

נשמע פה מהתגובות שאת במצב מזעזע והלך לך על הנישואים.

לא מקלילה, ובאמת זה קשה ברמות. זה השפלה נוראית וכאב מאד גדול לאישה.

רק אומרת שאני גם הייתי חווה את זה מבעלי, וב"ה אנחנו אחרי זה. אין דבר כזה היום.

הינו בטיפול טוב ב"ה. ובאמת שבאנו שתינו כדי לטפל ולא לשמוע ולהמשיך הלאה.

אבל לגמרי לגמרי אנחנו אחרי והסיכוי היום שיקרה דבר כזה הוא אפסי.

הוא פשוט הבין בעלי עד כמה זה לא רלוונטי ולא יכול להיות חלק מהחיים שלנו, ולמד להתמודד.

אש רק מעודדת אותך שאפשר לצאת מיזה. טיפול כמובן יועיל פי מאה מכל שיחה שלכם. אם יש לך סיכוי לשכנע אותו אז הכי טוב.

אם את רוצה המלצה למי שאנחנו הלכנו אפשרי באישי.

ולא אומרת לך טיפול עכשיו 40 שנה. הינו בטיפול ממוקד, כמה חודשים ואנחנו מעל זה.

בעז"ה שיהיה כה גם לכם.

חיבוק על הבדידות... לא קל בכלל.

למקרה שהדברים שאני כתבתי לא היו ברורים.

אני מסכימה מאוד עם הכתוב פה.

אני לפחות, המסר שהתכוונתי להעביר הוא שככה זה לא יכול להימשך וחייב עזרה חיצונית.

ממש לא התכוונתי שיש מקום להפסקת הנישואים.

ובכללי אני בעד הפסקה במקרים קיצוניים בלבד. 

מבינה לגמרי גם את הבהלה.

באמת זה ממש לא נעים.

אבל ב"ה אפשר לצאת מיזה. מטפלים ויוצאים והחיים אחרי הם כל כך אחרים.

החיים בצל החשש של 'אולי עכשיו משהו לא יתאים לו ויגזר עלי שקט של יומיים' זה זוועה.

אחרי שעובר החשש נפתחים עולמות. בעז"ה.

אני חושבת שלמרות שאמרת את זה בנחת, התפיסה שלך את הגברים עצובה.

אני לא חושבת שהם פוזלים לדשא של השכן. אני חושבת שהם יותר מתרשמים בקלות ממראה עיניים, אבל לפזול לדשא של השכן זה עניין של הלב ולא של מבט.

לא רואה לאן שיחה כזאת מקדמת. מילא אם היה תיאורטי, אבל הבאת דוגמא שבפועל משפילה את בעלך, וזה גם קצת מכה מתחת לחגורה, בשיחה אגבית להגיד לו שהוא התרגש מהמלצרית...זה משפיל.

את מתארת הרבה נחת וזרימה בתחילת השיחה, אבל לפי התגובה שלך בסוף את יכולה להבין שזה לא באמת קליל בעינייך - ובצדק.

את אומרת שלא נפגעת אבל זה רק כי בראש שלך נתת הסבר, אבל הנה ההסבר לא היה נכון וכן נפגעת.

וברור לגמרי למה. זה מעליב.

מיותר לגמרי מצד בעלך להגיד את זה

מיותר לגמרי מצידך לדחוק אותו לשם

וזה בדיוק הסיבה שהשיחה הזאת פשוט היה מיותרת מראש...

איך הייתי מגיבה?

כנראה בצורה תינוקית נעלבת מאד מאד וכועסת ועוזבת את השיחה - או רק שותקת או הולכת ממש.

כלומר, כן, ברור שגם אנשים נשואים יכולים להתרשם מאנשים אחרים בני המין השני.

וגם אני לא חושבת שזו בעיה להעלות את זה כטענה כללית מול האיש.

אני חושבת שזו בעיה להביא את זה לחיים המציאותיים האישיים שלכם.

מילא היית אומרת על אנג'לינה ג'ולי שברור שהיא יפה, או שאפילו היית אומרת על בראד פיט.

אבל זה לא במציאות.

להביא למציאות, בטח כשאת נותנת את הדוגמה השלילית *עליו* (ולא עלייך), זה לבשל לעצמך את הדייסה.

קודם כל העיקרון של להגיד על הצד השני. דמייני שהשיחה הייתה בנושא אחר - קנאה, כעס משהו כזה. את מבינה שזה מאוד שונה אם תתני דוגמה על *עצמך* שהרגשת בה קנאה/כעס, מאשר שתתני עליו?

ולנושא שלכם ספציפית… איך זה יכול לעשות טוב לזוגיות שלכם? או של כל אחד? אם מדברים על זה פרקטית. על ההיא מהמסעדה. ההוא שהסתכל והמלצרית שכך וכך.

זה קצת כמו שתדברו לפרטי פרטים איך הרגשתם כלפי איזה אקס/ית מהעבר. נכון, כנראה היו שם תחושות של אהבה ומשיכה כלשהן, אבל למה לפרט??? איך זה מועיל?

היה, נגמר, מתרכזים בזוגיות שלכם, במחויבות ובייחוד שלכם אחד לשניה. זהו. 

כמה חוכמה תבונה ורגישות יש בך! ❤

ורק לגבי הסיפא -

זו ממש לא צורה תינוקית אלא הכי אנושית שיש,

ואישה ששומעת כך מבעלה ומרגישה פגיעה הכי מוצדקת בבלעדיות, במחמאות, במבט, בכיוונון הלב, שרוצה וצריכה להרגיש היחידה עבורו מגיבה מתוך מנגנון הגנה הכי אנושי שיש בדיוק כמו שהיטבת לתאר - או כעס (FIGHT) או עזיבת השיחה (FLIGHT) או שותקת (FREEZ).

שאלו מנגנוני ההגנה שלנו עד ה120 ולא רק בינקות, וטוב מאוד שהם שם כדי להגן עלינו ולאותת לנו שמשהו כאן באמת פגע בנו והיווה איום עלינו, ע"י איום על מימוש הצרכים שלנו במקרה הזה.

ותיווך נכון ונתינת מקום נכונה לעצמינו לכל המתחולל בנו גם ודווקא אז, ואח"כ תיקשור נכון של זה לבן/בת הזוג יכולים גם להביא לצמיחה גדולה, לריפוי, לבניית קומה נוספת.

לא נפגעתי כי חשבתי שזה מראה עיניים, אבל שהוא דיבר על השפתיים הרגשתי שזה כבר עניין של הלב, ולא האמנתי שהוא ממשיך לחזור על זה...

גם כשהוא התרגש מהמלצרית במסעדה זה פגע בכבודי כי היא הרגישה את זה, אבל הבלגתי עד אותו רגע שהעלתי את זה בשיחה בשבת

ופותח שרשורים הזויים.

ולא תקין בעליל כמובן.

אין סיכוי שהוא דיבר ככה על שפתיים מבלי שהוא חשב לנשק אותן.

ולהגיד שוב ושוב זאת אפילו לא מחשבה חולפת, ממש לקח את זה איתו.

חוסר טאקט מתמשך, אולי הוא חטף שבץ או משהו.

לא מדברת ספציפית על השרשור הזה,

אבל בהחלט באופן כללי:

את צודקת לגמרי שעלולים להיות פעמים (ואף פעמים רבות לצערינו) שיפתחו שירשורים לא אמיתיים.

כלומר שכל הנכתב בהם לא אמיתי, או חלק אמיתי וחלק לא.

או שהפותחת מזדהה כאישה, אך "היא" בעצם גבר.

או שהפותח מזדהה כגבר, אך "הוא" בעצם אישה.

או שמשנים את הפרטים בצורה שקשה לקלוע לסיטואציה האמיתית ולהתאים את המענה,

או שיש באמת מקרים אפילו של מטרידים או אנשים/נשים עם כוונות לא טובות כלל שמנצלים את הבמה ואז פונים באישי להמשך ולעשות עוד רע חלילה,

או "סתם" משועממים,

או נערים/ות,

או טרולים,

או מעוניינים להביא נושאים פרובוקטיבים או עם פן "גופני" / "מיני" / "מוצנע" וכן הלאה

וחשוב ממש להיזהר.

גם לבחור למי להגיב אפילו בבמה פתוחה

ובטח שבאישי

ותמיד אם לא מתאים או מרגיש מוזר אפשר לדווח, ובעיקר לשמור על עצמינו, כל אחד על עצמו או עצמה.

אז כאן ספציפית יכול להיות שהכל אמת לאמיתה? ודאי.

יכול להיות שלא? יכול.

איך נדע? לא יודעת אם אפשר לדעת בוודאות כמעט אף פעם, אבל כל אחד ומה שהוא/היא מרגישים.

וחשוב גם לעקוב ו"להיות עם היד על הדופק" אם משהו נראה חשוד.

וגם כשכתבתי את זה אישית אני באמביוולנטיות,

כי מאוד יכול להיות שהכל אותנטי ואז זה עלול לפגוע בפותחת, ומתנצלת מראש אם כך, לא זו הכוונה.

אך העיקרון באופן כללי חשוב מאוד בפני עצמו ולכן היה חשוב לי בכל זאת לכתוב ולחזק את הנקודה הזו עבור כולנו.

אינך אחראית על ולא תתורו שלו, לא באופן רוחני שתילחצי שיגיע לגיהנום , ולא ב'לחץ' להיות 'מלכת היופי' עבורו

הוא פתוח איתך וזה יפה .

הקטע שהוא המחיש לך ככה - אולי יש לו פער כלשהו נוירולוגי וכו

אינך חייבת לקחת ללב

תחשבי שבעלך יתלונן, שבגלל שקנה לך שמלה חדשה, ולמרות זאת התעכבת על כל חלון ראווה אחרי זה, סימן שאינך אוהבת אותו

ממש קשורה לנושא.

נראה שלא הבנת את כוונתי

שוב - התפעל ממשהו מסויים בחוסר טאקט

אבל משמע ששם נעצר

לגבי שיתוף עם חברותייך זה לכאורה בעייתי

כלומר, פגעו בי - למרות זאת אני יכול לפגוע בחזרה רק לפי התו'ל- הדין . ולא להשתולל יותר מדי. עם כל הכאב והכבוד .

ושוב ממליץ לבדוק אם קיים אצלו פער כלשהו נוירולוגי תקשורתי וכו

וגם אם כן, לא באתי לתת כאן דין וחשבון, נכנסתי כדי לקבל תמונה ותגובות שיפוטיות לא מעליבות אותי אבל פחות משרתות את המטרה שלשמה שיתפתי באנונימיות סיטואציה רגישה.

וזו לא סתם התפעלות בחוסר טאקט, יש פה חוסר כבוד ורגישות ופגיעה באינטימיות. זה לא נעצר שם, זה מלווה אותנו הרבה זמן...

אז כאן יש נקודה שניתן לפתוח

חוסר כבוד וכו שציינת

מתי התחיל , מדוע, האם ואיך ניתן לטפל

עוד משהו -

אנשים כאן כותבים על מנת לנסות לסייע

אז גם אם תגובה אינה מה שהפותח ציפה לקבל - לא צריך לקחת קשה

ולפעמים משהו לא בעניין עלול במבט שני לשפוך אור

נראה לי ש נגמרו לי השמות לא הגיבה כאן

מסתמא יהיה לה מה לאמר

ברור שזה אסור לו הלכתית להסתכל עליה ובטח שלא להתמוגג מיופיה.

והוא נכשל

אבל אפשר בקטע הזוגי להסביר, שהוא מעביר את ההתפעלות אלייך.

וגם לשיתוף איתך.

זה לא כל כך נורא מבחינה זוגית. לדעתי.

אולי סוג של רמז שהוא היה רוצה שתעשי עיצוב שפתיים כלשהו.

באמת אמירה מיותרת יחסית.

מבחינה הלכתית ומוסרית, ברור שההסתכלות והמשך ההתפעלות אסורה.

ולא רוצה עיצוב שפתיים, יש לי שפתיים עבות ויפות וכל מי ששמע שזה מה שאמר, אמר שמוזר שהוא אמר את זה דווקא לי...

אבל הגלגל ממשיך להתגלגל...

למה עוד אנשים בסביתך יודעים עליו שאמר כך? 

שהבעיה היא לא השפתיים שלי אלא האמירה שלו

וכאילו לרמוז לאישה לעשות עיצוב שפתיים זה חכם והגיוני, יש פה תגובות מפתיעות...

כי באמת לא סביר לשתף באמירה כזו של בעלך את הסובבים אותך

לגופו של עניין האמירה לא רלוונטית

לחשוב שגברים פוזלים לדשא של השכן זה לא חשיבה בריאה ונכונה לקשר זוגי ואם בעלך פועל ככה שיעשה עבודה עם עצמו..

גם גבר שהוא לא דוס ולא עם זקן וכיפה גדולה יכול להיות נאמן..המראה זה חארטה אז שיפסיק להתמקד במראה ויתחיל לעשות עבודה פנימית

וזה מקובל עלי שחושבים שאני טרול משועמם, זה לא לוחץ עלי לחשוף פרטים שאני מעוניינת לשמור לעצמי...

אבל אם יש פה נשים וגברים שאמירה כזאת עוברת על ידם בשתיקה, וחושבים שאישה ממשיכה להרגיש נאהבת ונחשקת אחרי דיבור כזה אז כדאי שיזכרו שהחיים והמוות ביד הלשון.

ואם למישהו נראה מוזר ששיתפתי והתייעצתי עם סובבים שלי לגבי אמירה כזאת, כנראה לא מבין כמה זו אמירה שפוגעת בליבה של האינטימיות.

אבל זו הנקןדה זה שיח אינטימי של בני זוג

לא מתאים לשתף אותו עם אף אחד

פרט לבעלי מקצוע במידת הצורך...

אבל אם מציע לך לצאת איתו בהמשך תתחמקי. אל תגידי למה.

אם כבר דיברתם על הנושא שהוא פלרטטן ומסתכל על נשים אחרות והוא יודע שזה כואב לך.

כואב לך זה אומר שזה אמור גם לכאוב לו

אם אשתו עצובה בגלל שהוא מסתכל על נשים אחרות אז הוא פוגע בעצמו

מה הענין שלך לצאת למסעדה איתו ולחזור כאובה

עד שהוא לא יבין שאין פלרטוטים ואין מבטים בצורה כזאת שמכאיבים לך אין סיבה לצאת איתו

אגב אני מסכימה עם הפסקה הראשונה שכתבת, גברים צריכים להעריך ולזכור מה יש להם בבית!

דרך הטבע שיש משיכות כל הזמן. כל עוד לא ממשים אותן חס וחלילה, אין מה לדבר על זה.

זה רק ייצור פגיעה, העלבה ומתח. שום דבר טוב לא יכול לצאת מזה.

אם פתחת בטיפשות את הנושא, קבלי את משיכותיו בכנות. כשמבשלים חמין מקולקל - אין מה להתפלא אם יוצא מזה קלקול קיבה.

יש ציפייה ליצור משיכה, ולכן היעלבות כששומעים על משיכה לאחרות. וזה גם נוגע בדימוי עצמי.

אי אפשר לעצור את המשיכות לאחרות, זה דרכו של עולם. אפשר להעצים את המשיכה אליך. באופן חיובי, לא באופן שלילי.

כלומר: טוב ורצוי לדבר על - כמה אני יפה בעיניך, נכון שאתה אוהב את השפתיים שלי, מה הכי יפה בי שאתה הכי אוהב ונמשך. כאלה שאלות, שיעשו רק טוב.

עכשיו שכבר נאמרה האמירה שלו - מציע לך לא למסגר אותה ולעשות ממנה עניין. זו תחושה רגעית של משיכה מקומית. זה לא אומר שהוא לא נמשך אליך ולא שאת פגומה.

אבל הוא לא חכם מספיק . אם היה חכם לא היה בוער לו לבהות באישה אחרת כשהוא נמצא ליד אשתו

עד שהם אירגנו יציאה ויצאו הוא יכל להתאמץ בשעתים של היציאה לא להסתכל על אישה אחרת.

מה יצא לו? התאמצו ליציאה ובמקום להתקרב אחד לשני יצא הפוך. וכל זה למה? כי לא יכל להתאפק ביציאה הזאת לא להסתכל על אישה אחרת ולא לכבד את האישה שלו.

לצאת זה טירחה זה ביביסיטר זה ארגון הילדים.

יצא שכרו בהפסדו

המלומדות, הנבונות והלא טיפשות בכלל, מזל שאתה כאן להציל אותי מהבעירות שלי.

אפשר לנעול את השרשור אני רואה שהוא מיצה את עצמו...

או שעבר פס מגנטי בפועל

האם יש בפירוט מס' טלפון של החברה

האם חיוב מוכר שעבר בעלות

האם מישהו שנתת לו לשלם משהו דרכך

האם הוצג? כן

זה אומר הכרטיס כאילו עבר בפועל? איך זה הגיוני?

בעלי אמר שאולי זה בית עסק ששינה שם וכתובת אבל איך אני יודעת מה הוא?

תכחישי עסקה דרך חברת האשראי. הם מאוד מקפידים על הדברים האלה.

קודם לבדוק טוב מי זה העסק הזה, רק אחר כך להכחיש אם הבירור לא עזר.

לא מקבלים קנס מחברת אשראי כל כך מהר. בתור מי שמתפעל כמה עסקים שסולקים ומקבלים הכחשות.

איך אני מבררת מי זה?

כי השם ממש לא מוכר לי, ולא הכתובת

קרה לי פעם גם שהיה לי חיוב מוזר וכשהשוותי תאריכים וסכומים הבנתי שזה סתם שייק שקניתי בריבר ומשום מה בחיוב הופיע "דעבול גלצבי" או איזה משהו הזוי דומה

תנסי להיזכר מה עשית באותו יום או אולי נתת את הכרטיס למישהו אחר?

אפשר גם לבדוק באתר של החברת אשראי עצמה פעמים יש שם יותר פירוט

את גדולה! צודקת חחחח

תודה גם ל @רק נשמה זה באמת שם מוזר מאוד למשהו אחר חחח

כיוונים מעניינים

ממליץ למצוא חצי שעה פנויה ולטפל

לפחות באפליקציה של מקס.

נניח אם אני מעבירה בביט משהו תפעולי, וזה יורד מהאשראי, כתוב באשראי ביט. אז אני מוסיפה הערה קטנה מה זה כדי שיהיה לי אח"כ.

או לפעמים גם על רכישות משמעותיות שלא ברור מה הן (נניח איזה מוצר חשמל. לכי תזכרי מה קנית במחסני חשמל ביוני).

ברוב הדברים כמובן לא צריך. רמי לוי זה רמי לוי, אין יותר מדי מה להתבלבל… 

סליחה על השליליות, אבל האם יש לדעתך הרבה זוגות שמצליחים לחיות בצורה האידיאלית עליה את מדברת?

נראה שכל כך הרבה זוגות מסתבכים, וגם אצל אלו שלא, נראה שיש יותר מדי מקרים שכלפי חוץ נראים מקסימום כבינוניות, ולא כמשהו מספק מספיק.

הם בד"כ לא יפרסמו זאת בראש חוצות או אפילו בפלטפורמה מצומצמת.

ויש עוד הרבה המון אחרים שיכולים בהחלט להגיע לשם. ואם לא מצליחים לבד אז עם העזרה הנכונה והמותאמת אליהם ביותר.

ויותר מהמילה "אידיאלית" שכתבת הייתי מגדירה זאת כ"השקעה", "לימוד", "כיוונון המשאבים למקום הנכון", "עבודה הכי מתגמלת" וכן הלאה...

כי זה לא "פוף" קורה או שלא

זה לא ש"אנחנו זוג "דפוק" והם לא"

זה לא ש"אין לנו את זה" ו"להם יש"

זה לא "לחיות בחלום ורוד על ענן כל החיים בלי להשקיע"

אלא זה באמת באמת לימוד

ואף אחד מאיתנו לא נולד יודע זוגיות

כולנו

ותורה היא ולימוד היא צריכה

וכלל שיותר נלמד ויותר ניישם נגדל לתוך זה ונצמח עוד ועוד, גם בתור האדם האינדיבידואל שאנחנו וגם בתור הזוג שאנחנו ב"ה.