פשוט כדי לנסות להבין איך הוא חושב..

אבל בגדול, את בהחלט צריכה לתת למקום הפגוע מקום ולא להדחיק. אם את צריכה זמן לבד עד שתוכלי להגיב ממקום רציונלי ולא אמוציונלי אז תאמרי לו שאת צריכה זמן עם עצמך.. אח"כ אני בטוחה שהדברים יתבהרו גם לך. לפעמים כשאנחנו בסערת רגשות זה נראה לנו סוף העולם, ואז כשנרגעים זה כבר לא נראה כל כך מאיים..

הפגיעה היתה באופן שיצאתי כדי לדבר על ויכוח שהיה כמה ימים קודם והכנתי את עצמי להתנצל ולבקש סליחה ושנתפייס כבר.

במקום זה ראיתי אותו יושב עם שני חברים שאני שונאת (אחד גרוש השני כל הזמן מלכלך על אשתו...).

אמרתי לו שרציתי לראות איך הוא ארגן פה, אז הוא ענה "זה לא זמן טוב עכשיו" ושלושתם פרצו בצחוק מטורף כאילו מישהו סיפר בדיחה. הספקתי להסתובב הביתה חזרה, להיכנס לחדר, לעמוד בהלם והם עדיין מתגלגלים מצחוק. 

והבנתי מה זה שפיכות דמים.

אז במקום לענות להם בשפה שלהם ולהתלכלך כמוהם בחרתי לשתוק בצורה מכובדת.

אבל לא להיפגע???????

ואז באמת חשבתי וגם אמרתי לו שעכשיו אני אהיה לו כמו אשתו של-- אחד החברים האלה....

אבל כל זה הגיע לפסים לא נעימים ואפילו לא התפייסנו אחר כך, ככה שכל הגועל פשוט צף לנו בבית

אם לא נצליח להסתדר- אני מאמינה שברגע ה"הפתעה" אני פשוט אעיף הכל ואצא מהבית. אני לא כזו. אבל אולי עכשיו כן.

לתאם ציפיות ושות', 

אבל במהלך השנים אני שמה לב שרק אני יוזמת את השיחות האלה וכשזה כל כך הרבה, זה מתחיל להרגיש מאד לא נעים:

מה, רק אני שמה לב? 

רק לי המצב הזה כואב?

לו לא אכפת?

או במקרה הפחות נעים- 

אני כל הזמן לא מרוצה

יש לי כל הזמן תלונות

לא מספיק רואה או מסתכלת על הטוב.....

אז כבר גם לשים על השולחן- קשה לי שוב.

כששוברים רגל ח"ו לכולם ברור שהפתרון ללכת לרופא!
כשיש בעיות בלב או בריאות ח"ו גם ברור שהולכים לרופא!
אבל שכשיש בעיה חמורה ברגשות או בזוגיות פתאום יש שחושבים "נסתדר לבד", "נשאל חברים".
כשמתפוצץ למישהו דוד המים הוא אומר נשאל חבר? הוא מנסה לתקן בעצמו? לא ולא! הוא מייד מזמין בעל מקצוע שינסה לתקן ולהציל את המצב. ואחכ גם לבנות תוכנית לשיקום ושיפוץ.

וגם על הדרך, תשאלי את עצמך בכנות " מה המטרה שלי?" האם שיהיה לי טוב = לנו טוב יחד? או האם חשוב לי להילחם על האגו שלי ולהיות אבי נעלבי? (בהנחה שהוא לא ניסה לחולל את הרגשות השליליים הללו אצלך, ונהג בתמימות). 

לא קל אבל שווה כל שקל או כל משאב אחר שתצטרכו להשקיע.
ב"הצלחה!
 

הוא גר ברחוב האגו המנופח, שכונת הגאווה בעיר "אני ואפסי עוד".

למה הוא לא מבין שאם פתחתי באש זה אומר שאני נסערת מידיי?

למה הוא לא מבין שאם אתה והחברים שלך צחקתם עלי כמו בהמות- זה באמת ביג דיל!

אתה מארגן הפתעה אחרי שכבר לי חשק לכלום. באמת שלא בא'לי. כל השנים הייתי צמאה לזה, תמיד ארגנתי ימי נישואים/ הולדת/ תאריכים מעניינים. הוא שוכח חופשי, ואם זוכר- בקושי מתייחס.

פתאום עכשיו כשאני באמת שבורה- אתה נזכר?? מארגן מסיבה בגלל שרבנו??? איך אני אמורה לאכול את זה?????

ולדבר--- כמה אפשר שרק אני אפתח ואנסה לדבר והוא מידי פעם גם יגיד- זה לא הזדמנות טובה.... נדבר אח"כ... שכמובן לא קורה...

אכן כתבתי מכתב. רגש. תסכול. אמפתיה. כבוד. ציפייה לשינוי. 

הנחתי על הכרית. הוא אמר שקרא אבל זה לא הזדמנות טובה לדבר...

אז עבר עוד לילה עצוב.

ולמחרת באמת דיברנו. היה מאד קשה לפתוח כל אחד ניסה להתחמק...

בסוף פתחנו הרבה, לא הכל כמובן, והיו גם כמה הבנות קטנות  

שהוא לא היה שותף לצחוק שלהם, שאני באתי עם כל הרצון הטוב להתפייס ולדבר וזה מה שקיבלתי, שהוא-לדבריו- כן אוהב אותי מאד ו"רק לא שם לב" (איך??????????????????????????), שאני אולי מתאמצת יותר מידיי וזה מביא לציפיות יתר ותסכול...

אבל לא היו פה החמלה שכל כך חסרה לי. ההבנה. הרחמים. ההשלמה. החיבור בחזרה. 

וכל המילים שהתעופפו ואי אפשר לקחת אתן חזרה. כל מיני האשמות קטנות שאמנם כאבו לי, אבל בושה בכלל להגיד או להרגיש אותן ("לי אתה לא מחמיא על-- לגיסתך ידעת להחמיא יפה מאד. אז אתה כן יודע להעריך---" הוא גיחך ואמר ששטויות ועל מה אני מדברת בכלל.. זה הקטין אותי מאוד. אני לא כזו, אף פעם לא "קינאתי" לפחות לא בקול. הכבוד שלי בעיניו נפגע עכשיו עוד!)

ובסוף כבר חייבים לסיים כי עוד מעט בוקר... ושורה תחתונה "תשני גישה"

אני באמת קצת אגו. אבל לא בתוך הבית. כמה אני מתקפלת, שותקת, מכבדת, מרכינה ראש- ולרוב זה היה באהבה- למען הזוגיות.

אבל אני שמה לב שזה חד צדדי!!!!!

מה שבא'לו הוא עושה בלי לספור אותי!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

אני בחיים לא אעשה מה שהוא לא אוהב. למה הוא עושמה מה שאני שונאת- סובלת- מבקשת שיפסיק?????

אז אולי בכל זוגיות יש את המימד של אגו, אבל במרקרה הזה- של פגיעה באמת מטורפת, ושבירה כואבת שלי, איך אני אוכלת יום הולדת הפתעה??????????????

לא רוצה ממך הפתעות, לא רוצה טובות, לא רוצה שתתן לי רק כי נשברתי ובכיתי מולך!!!!!

אוף....

אני לא מבינה את עצמי כבר

מה שלא עשית כל השנים אתה נזכר עכשיו....

פתחתי הכל. בכיתי. צעקתי. הוצאתי הרבה. 

במקום להגיע לשלב של להתרוקן ולהתחיל להיבנות---

הוא כאילו שותק באיפוק, ולא ממש מגיב או לא "מחזיר", אבל נשארים ככה עד--- היום. (היום שני, מסוף שבוע שעבר..) ומי יודע עד מתי.

אני יזמתי עוד. אתמול בלילה השארתי לו מכתב על הכרית. הסברתי שקשה ככה שאני לא מבינה מה המצב ביננו ובטח גם לו לא נוח שאנחנו ככה "ואולי אתה לא ממש אשם"... אז איך יוצאים מזה

הוא אמר שקרא, אבל נדבר בהזדמנות אחרת. מתי תהיה עוד הזדמנות? אלוקים יודע.

אני מתחילה להתייאש. כמה זה לא אני, זה קורה לי עכשיו. עצובבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבב

ננסה להתחיל מהתחלה:

אתם נשואים 12 שנים, די באושר, זוגיות טובה ומעל הממוצע, שזה כבר בסיס נהדר.

בתצקופה האחרונה (שכוללת בתוכה קורונה, ובטח עוד דברים אישיים/זוגיים/הוריים שהקורונה יכולה רק להעצים או בנוסף אליה, במיוחד בתחום הכלכלי שכתבת "לא בעושר" - שהמחנק הכלכלי מאוד מורגש אצל כל הארץ, סליחה העולם, בתקופה הזו של הקורונה...) אתם חווים יותר קושי/רגע של משבר.

עוד מילים שחזרו ובלטו לי בהודעתך היו: "*לא תיאמתי איתו*

*הוא לא בדיוק יודע*

*הוא לא בדיוק מבין*

*הוא פשוט לא מודע לדברים הקטנים*

*הוא קיבל את זה בהפתעה ובהלם*

*טען שלא הבנתי אותו נכון*

*יש לו שאלות*

* התברר גישה קצת שונה לזוגיות*

*זה סוד*

*הוא בכלל לא הבין על מה הברקים והרעמים*

יקרה, המילים שחוזרות על עצמן מבטאות בעיקר חוסר הבנה

חוסר הבנה וחוסר ידע, או מודעות או כלים.

השילוב של שניהם יכול להזיק גם לזוגיות הטובה ביותר וגם לאדם המלאכי ביותר.

נשמע שבעלך לא מבין! הוא פשוטו הרבה מאוד זמן ובהרבה מאוד מצבים - לא מבין

ואולי גם את לא מבינה אותו?

ואולי הוא במאת לא מודע? לא יודע?

ואולי כל מה שאתם זקוקים לו הוא ללמוד ולהצליח יותר ***להבין אחד את השנייה***

אבל להבין באמת,

להבין עד הסוף

ועם ההבנה להגיע למודעות

ולהגיע לתובנות

ועם ההבנה והמודעות לקבל כלים

וכתבת שייעוץ לא בא בחשבון - אז אם תצליחו לבד או דרך ספר/סדנא/הרצאה/פורום מה טוב,

אבל אם חלילה לא, או לא מספיק - ממליצה לכם בחום כן לחשוב על האפשרות הזו *בשבילכם ולמענכם* ולא למען אף אחד אחר...

במיוחד במיוחד שכתבת שאתם רוצים ובוחרים להישאר אחד עם השנייה לנצח.

אז כדאי להישאר יחד בטוב, וממש לא ברע חלילה.

(וסליחה אם זה מעצבן כיי כתבת לא להציע, אלב בעיני חשוב עדיין לשקף מהצד איך זה נקרא ועד כמה זה כן יכול לעזור לכם, יחד עם הצעה של אפשרויות שונות שב"ה אולי גם תצלחו ותצליחו ללא זה).

לגבי המצב שלך כרגע יקרה -

אני רואה כאן תגובה מאוד טבעית ומאוד אנושית שלך למה שקרה.

הרי נפגעת מאוד, תיארת זאת כשיא העלבון שחווית בחיי

עלבון

עצב גדול

פגיעה

כעס

אכזבה

תסכול

כל אלו היו מהאדם שהכי קרוב אלייך - בעלך

כל אלו היו מהאדם שאת אוהבת וקרוב אלייך - ועדיין נפגעת ממנו בצורה קשה.

אני חושבת שמה שאת מרגישה כרגע ש"אני לא מסוגלת לקבל כרגע אהבה. אני בעמדה לוחמת. לא רוצה שום טובות ושום יחס אחרי שככה נשברתי... לא בא לי כלום ממנו" -

כל התחושות הללו יכולות לבטא סוג של מנגנון הגנה שעובד אצלך (בתת מודע בעיקר) פעקבות הפגיעה הקשה שחווית.

שמטרתו היא בעצם להגן עלייך מפני פגיעה נוספת, שוב מהאדם הכי קרוב אלייך והכי אהוב, ושוב בעוצמה הרסנית וקהש כזו.

אז בתת מודע הנפש לא מוכנה לחוות דבר כזה שוב! בחיים!

ואם היא כן תאהב עד הסוף,

ואם היא כן תיפתח ותתקרב -

או אז הלב שוב יהיה פתוח, פגיע.

או אז הפוטנציאל פגיעה שוב יהיה בשמים -

*כי* אני קרובה אליו הכי הכי!

*כי* אני אוהבת אותו הכי הכי!

ואיך אפשר להיפגע מאדם קרוב שאוהיבם?1 איך?1 חוויתי את זה וזה היה כואב מנשוא! לא מוכנה לעבור זאת שוב!

אז אני אתרחק.

לאט לאט אתרחק.

אבנה חומות.

ועוד חומות. ומגננות. ולחימה. ואדישות. ואטימות. ומרחק.

וככה זה יגן על הלב שלי.

ככה לא אפגע.

כי לא נפגעים מאדם רחוק,

לא נפגעים מאדם זר.

כמובן שזה המקום שרוצה להגן עלייך,

אבל את הרבה יותר ממנו.

את הרבה יותר מהפגיעה הזו.

וזה מתבטא כבר בהודעתך זו בעצם הרצון הכה כנה שלך שיהיה יותר טוב.

הרצון שאומר שבו את עדיין בוחרת ולנצח.

הרצון שגורם לך גם בתוך שיא הכאב והפגיעה לכתוב שהזוגיות טובה, שבסך הכללי טוב לכם,

רצון שגורם לך בין השורות גם להבין את בעלך ולדון אותו לכף זכות שהוא לא מבין

רצון שמראה שבשיא הכאב את עדיין נלחמת כן לאהוב! כן להתקרב! כן למוסס את החומות! כן לקבל את ההשתדלות שלו!

כן לקבל את האהבה שלו!

וזה פשוט מקסים בעיניי לראות את זה!

את כזו גיבורה ולוחמת - אבל במובן הטוב של המילה!

לוחמת למען הזוגיות שלכם! למען האושר שלכם! למען האהבה שלכם1

ובעיקר בזכות הרצון הזה את יכולה להתעלות מעל מנגנון ההגנה -

להתעלות ולומר לו: אני מבינה שאתה כאן כדי להגן עליי. אני באמת מבינה ואתה צודק ובאמת זה היה כואב כ"כ...

אבל מצד שני... מה האלטרנטיבה שלי?

הרי אם אסגור את הלב אז נכון, לא אפגע יותר לעולם

אבל מצד שני - גם לא אוהב עד הסוף לעולם! גם לא אהיה נאהבת עד הסוף לעולם! כי לא אתן לזה לקרות, לא אאפשר זאת.

אז במה אני בוחרת?

האם בלא להיפגע לעולם וגם לא לאוהב ולהיות נאהבת לעולם?

או האם בלקחת את הסיכון שבלהיפגע בשביל הסיכוי כןם לאהוב עד הסוף ולהיות נאהבת עד הסוף?

זו הבחירה שלי.

ואני לגמרי לגמרי אנצח כאן, ואגרום לכל המשפחה שלנו לנצח כאן.

וכן אפתח את הלב.

וכן נתקרב.

וכן נלמד להמשיך ולהעמיק בתקשורת

ולהבין אחד את השניי העד הסוף

ולתאם מראש ציפיות

ולהגיע לעומקים חדשים

ולעלות דווקא מהמשבר הזה

ולהגיע למודעות גדולה, שנינו

ולהביא לעצמנו עוד ועוד כלים שיעזרו לנו בזה עכשיו וגם בעתיד.

שולחת המון המון כוחות ותמיכה,

ב"ה שתזכו לצמוח מהמשבר הזה הכי הרבה וגבוה שאפשר, אני לגמרי מאמינה שאתם יכולים.

בהצלחה רבה רבה יקרה ❤

סליחה על הציניות, אבל מרוב ציפיות אני פותחת חנות מצעים...

הוא *לא* הבנאדם לשבת מולו ולתאם ציפיות. חי את החיים. זורם עם מה שיש. 

להבנתי- הבין שיש בעיה > פותר אותה עם צומי ביום הולדת.

הוא רק לא מבין שאחרי שבירה- ממש לא מתחשק לי כלום. לא היום. לא מחר. לא עוד שבועיים. לא עוד שנה.

אחרי עלבון כזה (מפורט למעלה), אני לא רוצה שום קירבה בלי לתקן את הנזק.

ויום הולדת זה לא תיקון. (למה?? לא יודעת)

אני לא טיפוס של "ברוגז". זה מרגיש לי לא מכובד.

אבל הקרירות הזו. הטכניות. כמה שפחות להיפגש/ להתחכך/לדבר.

זה יהיה ככה עד--------

עד מתי, בעצם?

השאלה הגדולה היא איך באמת כן לפתור

*בלי לצאת המסכנה שבקשת שוב לדבר ולחפור

*בלי להדחיק שוב את העלבון העוצמתי ועבור לחיים כאילו כלום

*שהוא יבין כבר שהיה פה משהו שהוא באמת ביג דיל

*שהמקרים האלה לא יחזרו על עצמם

בקיצור- איך עושים באמת שינוי לטובה?

או שעדיף אחרת ולא ברור איך אחרת?

אוקי. אני החזקה. אני גם "משכילה" ושות'...

אבל אני רוצה שיהיה לי גב. להיות קצת חלשה. להיעלב כשמעליב. 

לא לגיטימי לצפות שבתוך כל העולם הבולעני הזה תהיה לי פינה בבית ששם אוכל להרפות? ואז אם אני מרפה אז אני פגיעה. ונפגעת. אז אין פינה כזו יותר? בעולם?

מייאש מאד!!

כמעט מתחרטת כל כל השנים האלה. עדיף לחיות לבד.

זו העצה הטובה ביותר..
כל אחד כותב את דעתו בפורום. אין מה לפחד מייעוץ . לא טוב אפשר להפסיק. בהצלחה!!

שלפעמים באמת לא כדאי ייעוץ ולא כדאי להציע אותו:

א. כשיש תחושת אנטי כמעט אין סיכוי להצלחה, ואז גם מוציאים כסף, גם פותחים את הפה, וגם עולה התסכול כי לא הצלחנו...

ב. מן הסתם יש ל"פונה" סיבה טובה לא לפנות לייעוץ

ג. הבנת את הרעיון.... אז רק למען הבאים אחרי... ותודה בכלל על ההתייחסות

המושג ייעוץ בעצמו הוא טוב וחיובי ואמור להיות יעיל.

אבל אולי יבינו אנשים- לא כל דרך של ייעוץ, ולא לכל אחד.

עכשיו אני לא מתייעצת? נקודה למחשבה...

{כותבת מאנונימי מסיבות מובנות}

אנחנו פרק ב' ואחד מאיתנו מוכר מאוד בקהילה כך שרצון באנונימיות לא זר לנו. 

ואני פה לומר לך שעלות הגירושין שלי היו פי כמה וכמה מעלות יעוץ זוגי שהתעקשתי שנלך אליו כשהיינו צריכים כי לא הייתי מוכנה בשום פנים להתגרש פעם שנייה! 

אם שילמנו 7,000 ש"ח לכל התהליך ואצל מישהו לא הכי זול (וברור שיש דיסקרטיות בתהליך), אני שילמתי קרוב ל60,000 בתהליך הגירושין בלי להחשיב עלויות נוספות שלא אפרט כאן. ולהיות גרושים לא תרם לסטיגמות שהיו עלינו או למבטים וזה שאנחנו לא אנונימיים כאן היה הכי קשה.

את לא תלכי ליעוץ הבהרת את זה אבל בשביל כאלו שקוראות טרחתי במיוחד לכתוב את הסיפור שלנו.

איך אתה יכול להרפות ממה שעד היום היה כמעט מפעל חיים?

למען הזוגיות הזו שיניתי והשתניתי כל כך הרבה.

הדרישות כולן נראות לי הגיוניות ולגיטימיות.

הרפייה זה אומר- לוותר על המושלם (אולי גם ככה זה לא יהיה מושלם??)

זה אומר להתפשר על נישואים סוג ב' או ג'...

זה אומר שכל מה שעמלתי היה לחינם

זה אומר שהחידלון ניצח את הנחישות להצליח

מה זה עוד אומר????

סליחה על החפירות, אני מנסה להבין

צודק שאני צריכה אולי קצת למקד את הפוקוס אחרת. מודה, אני נגועה בבעיה של "וכל זה איננו שווה לי..."

שיטות אחרות יכולות לעניין אותי,

אני- ליעוץ- זוגי- לא- הולכת- נקודה.

דיברת על שאנשים בטוחים שאין פתרון לבעיה שלהם- אני לא שם. וזה אולי הכאב הגדול- לא מוכנה לוותר. לא מוכנה לקבל את המצב הזה. לא מוכנה לקבל את הבעיה ולחיות איתה. יש דברים שכן, יש כאלו שלא. (יחסית, התאוששתי יפה מפטירה של אח צעיר לא מזמן- כי אני מבינה שאת ה"בעיה" הזו אי אפשר לפתור. הוא לא יחזור אלינו. אז צריך לקבל את המציאות הזו ולהתקדם. אבל פה דווקא בגלל שאני מאמינה ויודעת שזה פתיר- אני מנסה למצוא דרך יעילה)

הפורום הזה 

הפורום הזה אכן עוזר לי מאד וזו הזדמנות להודות לכולם, אבל יש לי בעיה עם מה שאתה אומר: ה' עשה לנו....זה דורש לסמוך על אחרים. היחיד שאני מוכנה לסמוך עליו זה ה'. באמת. לא כמליצה, לא כ"דרך רוחנית". אני לא מוצאת בעולם עוד מי שאפשר לשתף אותו מבלי להיפגע. בעלי היה השני והאחרון ברשימה הזו, וכואב לי שממנו אני כל כך נפגעת. זהו. אולי יותר כואב לי שאני קצת פחות סומכת עליו. מקווה שהצלחתי להסביר את עצמי...

עקרונית כן, הזוגיות שלנו בכללותה היא יותר מהממוצע שאני מכירה בכל אופן.

במהלך הבירורים עם עצמי, והרבה בעזרת הפורום הזה, אני מבינה שאולי דווקא בגלל שהנישואים שלנו הוא מושג שהיה לדוגמא ובאמת מאד מוצלחים, הרבה יותר קשה לי לקבל "טעויות" או "חולשות" של מי מאיתנו במערכת הזו.

לדעתי מה שהשתנה לרעה זה הסבלנות והסובלנות שלי- 

במבט שלי- אני כל הזמן "שומרת" על זוגיות יפה. וזה מתבטא בדברים הקטנים שיכולה להיות להם משמעות גדולה כמו מחוות במהלך היום, טון דיבור מכבד, הפגנת איכפתיות בניואנסים הדקים שאני ערה להם והוא כנראה לא.

אז במשך שנים אני בולעת את זה ואומרת לעצמי- הוא אוהב, הוא רק לא מבין. 

במשך השנים אני צוברת אכזבות קטנות שלא "מצדיקות" שיחה ועניינים...

במשך השנים אני מנסה להבין- למה הוא לא ער לדברים האלה???

ואיכשהו המסקנה המתבקשת היא: לא מספיק אכפת לו.

אני אשה טובה מאד. גם הוא כגבר הוא טוב מאד, אבל לא יודע להיות בעל כמו שאני הייתי רוצה וברמה שאני דורשת מעצמי.

וכשאני אומרת אשה טובה מאד זה אומר המון. באמת הרבה מעל הממוצע.

אז אי אפשר כל כך להצביע על מה שפעם היה טוב והיום אין, או השתנה, אלא- מתי הגעתי לנקודת קצה. והגעתי. 

רק אוסיף ברשותך

שינויים קורים לאט ובסבלנות

עם ירידות ועליות ללא סוף

אבל,זה משתלם

בהצלחה

מסתבר שאת צודקת בכל מילה- 

אתמול בלילה שוב פתחנו והוא אכן אמר שגם עושה למען--- אבל אני באמת אמרתי לעצמי באותו רגע: נכון, אבל זה לא שווה כלום בלי---

ולשמוע את זה ממישהו "נייטרלי" מחוץ לתמונה שמסביר שאכן אלו 2 דרכים ולמרות שזה מעצבן אותי זה אכן דרך שלו לתת ולהעניק ולבנות וכו' (הוא נתן לדוגמה את זה שהוא עובד קשה. לא עניתי בקול כי זה ידרדר אותונו, אבל עניתי לעצמי: "מה הקשר, גם אני עובדת קשה. זה בכלל התפקיד שלך- לפרנס. לעבוד קשה זה לא משהו לזוגיות *אבל הוא עובד ממש קשה*).

אני מודעת לכלל שלא כדאי לשמור בבטן- אבל איפה עובר הגבול עם "לא מכל נמלה ליצור פיל"?

היינו יוצאים פעם בשבוע ומדברים. בשלב מסויים הרגיש לי שרק אני זו שמתלוננת/ מבקשת שינוי/ מפריע לי וכו'. ועם הפעמים שהוא שכח שיוצאים היום ועם אלו שהוא ביטל ולא קבע זמן אחר--- זה דעך. ואני לא מוכנה שוב להיות זו שמבקשת לחזור לזה. שיפריע גם לו מתישהו.

האמת, הדרך שבה הצגת את הדברים ואולי קצת הספקתי אני להירגע ולברר עם עצמי ועם כל מי שכאן, גרמו לי להבין קצת את הצד שלו. 

תודה על ההשקעה.

ישועות גם לך!

הרגשתי שיש עם מי לשתף/ להתייעץ/ לפרוק/ לקבל.

נתתם לי המון. כל אחד ואחת פה!

"ערבים זה לזה"- השקעתם זמן, מחשבה, התנסחות, התנצחות (סתם.. התחרז לי...),

אז ישבנו והפשרנו וניסינו קצת להתקרב... זה עוד לא קל כמו פעם, אבל יש התקדמות.. בעיקר אצלי- התובנות שקיבלתי דרככם!

מודה לכולם ומאחלת אך טוב

תמשיכו לעלות מחיל אל חיל! מקסימים!

תודה רבה על המסירות שלכם לעם ישראל

בהסתייגות - אני לא מכיר אותכם. רק תאור כללי של סיטואציה.

מרגיש כמו משהו של הוא מגיע עם אנרגיה אחרת ממה שאת רגילה אליו. התרגלתם להפעיל בית זוגי לפי כל מיני עקרונות. והיה לכם טוב.

עכשיו הוא חזר מהצבא עם דפוסים חדשים. הוא לא יכול להגיד לך שום דבר כי הוא יודע שככה הקמתם בית. מצד שני הוא כבר לא הגבר שהיה לפני חודשיים. הגוף השתנה, הנפש השתנתה.

ו"אסור" לו לבטא את זה כי את אישה גיבורה ומחזיקה הכל ו"צריך" להיות איתך/לעזור לך/ כל הדברים הקודמים.

אז זה מתבטא במריבה.

מריבה לפעמים זה "פיתרון" לא מודע. אם הוא רב איתך, אז הוא "כועס" ואז אתם לא צריכים להיות בקשר. אבל כמובן שזה לא פיתרון לשום דבר.

קשה ככ

עכשיו סיים אחרי תק מאוד ארוכה

בהצלחה לי להתרגל לנוכחות שלו בבית.....

אני מחלק דירוג

כי מן הסתם תרצי שמישהו

יתן לך דירוג

ואף אחד לא יתן כי את שאלת ומצפים

לפידבק ממך.

שמצמיחה ולא מכבה/ מוחקת

מכילה ומקבלת ולא שיפוטית

מבוססת על דעות/ אמונות/ רצונות משותפים ולא מלאה בקונפליקטים בלתי נגמרים

ראיתי תכונות, ראיתי יעדים בזוגיות.

החכמתם אותי.

תנו עוד.

לפרק הבא כבר אגיע מצוייד בע"ה.

אני חושב שגם צריך להיות אמון,תמיכה הדדית ותחושת ביטחון. ויחד עם זאת, שהזוגיות תעזור לכל אחד לפתח את עצמו בפני עצמו.

זה הבסיס לדעתי.

בלי זה קשה לנהל זוגיות תקינה

מכאן זה עולם ומלואו.

לפי תפיסת עולם שלו והמסגרת שבה הוא נמצא.

תכלס, מה שנכתב זה מאוד כללי. זה כמו לכתוב שיהיה החבר הכי טוב שלי

ברור שכל אחד מההשקעה שלו

וכן למרות שזה כללי

זה יכול לעזור למי ששואל את עצמו

מה זה זוגיות תקינה

מצד שני

עולה לי חשש עכשיו

שמי שיקרא את זה יתחיל לחשוב שלא תקין אצלו

בזמן שכן תקין אצלו

בקיצר אין בשרשור הזה לקיחת אחריות

כל אחד מחליט לעצמו מה ההגדרה שלו לזוגיות תקינה.

בדר"כ אלה שיש להם בעיות בבית נניח יגדירו את זה אחרת ממישהו אחר

בדור הזה אנחנו נוטים להגיד על זוגיות כלשהי שהיא לא תקינה כשבדורות קודמים זוגיות כדוגמה היתה נחשבת תקינה

או שאף אחד לא היה שואל את עצמו בכלל

מה היא זוגיות תקינה לפי מה שהוא חש וחושב. אין משהו אובייקטיבי

לק"י

מוזמנת לשאול גם בפורום הריון ולידה (אפשר לשאול שם גם דברים נשיים, לא רק שקשורים להריון ולידה).

מובן בפורום פתוח.

ממליץ:

1. למצוא עזרה מאיש מקצוע בעולם האמיתי. אם צריך הכוונה לאיש מקצוע - אפשר להתייעץ באנונימיות עם הקו הנשי של מכון פוע"ה בשעות הערב.

2. לך ולכולם - להזהר מאוד מכל מיני 'נשמות טובות', שהשאלה שלך תביא אותם לשיח בפרטי...

זה מקום מעולה, במובנים מסויימים הרבה יותר טוב מהצאט'.......

נשמע שבלי קשר טיפול יעשה טוב, אבל ככלל, בהרבה מקרים אישה זו לא הכתובת לפרוק אצלה חולשות.

בפרט כשהמצב בינכם הוא כזה.

טיפול.

בן אדם שחי מהחולשות שלך

אתה לא רוצה להיות נשוי לו.

דרך אגב גם להיות גרוש ממנו זה לא הכי נחמד.

או מפציצים אותו באהבה ובחמלה

בתקווה שהוא יצליח להתיישר

כמו שיש לך ילדה שמתחילה להרביץ

ולהתנהג לא יפה

ואז אתה בבת אחת מתעלם מכל זה

ואומר איזה ילדה טובה

ומזכיר את כל הדברים הטובים שהיא עשתה

ואז מרוב הלם היא מוחמאת

וחוזרת לתלם.

אבל ללא ספק יש פה בעיה אצלה

שהיא רואה שלילי וחותרת לפירוד.

שמישהו יעשה לזה סוף!!!!!!

באמת חצה גבולות

הבן אדם בבעיה.

האשה משפילה אותו מול הילדים.

הוא סופג ניכור הורי.

וניכור אישי.

לא נשאר לו תמיכה מלבד הגיפיטי.

מה אתה מציע לו לעשות?

הכי קל להגיד טיפול טיפול טיפול

מבחינתי זו אמירה ריקה

כי אשה כזו ברור לה שהיא מעליו

וכל הבעיה אצלו, והיא משפילה אותו

השכם והערב

אשה כזו לא תלך לטיפול בשום אופן

והיא אולי אולי תשלח אותו לטיפול

לכן תרגיעו.

יש לבן אדם בעיה

תנסו לעזור לו עם עצות אמיתיות

לא עם דיקלומים.

ובטח לו להוציא את התסכול עלי.

בלי קשר. נכון יותר נעים לקרוא

דברים נחמדים על אנשים שטוב

להם בחיים

והם נהנים.

בשביל זה יש פורום גרושים גרושות

שם מכיייפים (:

בחרת להכנס לפורום הקשוח

של נישואין טריים.

אז מה ציפית לקרוא שם על פרחים

ופרפרים. בן אדם מספר לך על בעיה.

תביעה אמפתיה תעזור תייעץ מנסיונך.

מה קשור להתקומם נגדי?

נראלי זה פחות מתאים.

זה רק שובר אנשים, ולא מביא אותם לתיקון.

אדם פרו

מגיב ממש טוב

(:

אני מגיב סבבה

עיינו ב200 תגובות

אחרונות (:

תודה ממש הייתי צריך את העידוד

מידי פעם נוהגים לחבוט בי

בפורום זה או אחר.

הבעיה היחידה שיש בי,

שאני לא סוגד למילה "טיפול" ו"מקצועי"

אני חושב שחבר טוב

שנמצא ועבר דברים דומים,

אם כי לא זהים.

הוא הכתובת לתמיכה.

כי הוא יבין אותך

יודע לתת לך עצה מהזוית שלך

וזה שאין לו אינטרס כלכלי קצת מוסיף בעיני

אם כי לא איכפת לי שיהודים נוספים יתפרנסו

הבעיה עם כל הרבנים והמושלמים

שהם יכולים רק לעשות בכאילו אנחנו מבינים

אותך.

אופס, התחתנת בגיל 20 ואני 30

אבל לא נורא אני אתעודד ממך

אם אתה מתעקש

אנשים כותבים בפורום

לא כדי שיגידו להם: טיפול.

אגב אני בטיפול רגשי

ועדיין

השיחה עם אנשים על בסיס חופשי

כמו בפורום או עם חברות

יש להם איכות אחרת

טיפול רגשי הוא חשוב מאוד

יחד עם זאת

זה לא הדבר היחיד שעוזר.

הם חסרי תקנה והמוצא היחיד הוא גירושים.

אגב להתגרש מאדם שמזלזל ומקטין, אם יש ילדים, יהיה כואב ויתחום קצת את הפגיעה אבל לא יכחיד אותה.

ולפעמים הקטנות וזלזול נובעים מממרמור שנובע מתחושה דלא רואים אותי, מטינה הדדית, מדפוסים כאלה מהבית, דברים שהם ברי טיפול.

אם לא הולך מתגרשים, זו גם אופציה.

אבל כדאי להביא בחשבון שלפעמים יש עוד אופציות.

טיפול זוגי יכול להציל חיים, או לכל הפחות ליצור פרידה סבירה.

והמסקנה שלי

באופן מכליל

ואני ממש לא מומחית

בהכללה גסה מאוד

אני משערת

שכמו שאנחנו מתאהבים ולא יודעים לתת הסבר

ככה גם מתרחקים

וקשה להסביר איך הריחוק התחיל

זה יושב על הרבה דברים

זה נכון שאנחנו לא תמיד מודעים למה מישהו מוצא חן או מרתיע אותנו אבל זה בדרך כלל לא מיסטיקה אלא סיבות שניתן להתחקות אחריהן.

למשל זה אדם שנוהג בהתאם לדפוסים שאנחנו רגילים אליהם ומוכרים לנו. אדם שמשלים משהו שחסר לנו. אדם שדומה לנו מאוד בצורה מסוימת (מנטליות, אופי, הרגלים, צורת חשיבה וכו') ימצא חן בעינינו יותר.

יכול להיות שבהמשך נגלה שהוא עושה לנו רע בדיוק בגלל זה (לא כל הדפוסים חיוביים...)

בטח כאלה שחיים בזוגיות טובה, יש לא מעט תכונות ואופי של הפכים זה מזה.

רק עצם העובדה שגבר ואישה מתאחדים לבית אחד זה כבר נס ענק כי מדובר על שני בני אדם שונים זה מזה במהות

אבל אני לא כאן כדי להתווכח

וכמובן אנחנו שונים מעצם היותנו גבר ואישה אבל לרוב הדומה רב על השונה.

ולא עשיתי מחקר אז בהחלט יכול להיות שאני טועה.

מה שהתכוונתי שגם בזוגות שיש בהם הרבה דמיון יש בינהם לא מעט תכונות/תחומי התעניינות/דפוסי התנהגות ועוד שיהיו הפכים זה לזה.

ואחרי שאמרתי את זה אני מקבל את התיקון שלך

גבר ואישה לא אמורים להיות דומים

על כל האופציות שאפשר וצריך וגם על גירושין. לצערנו לא מעטים המקרים שהגירושין מאוד מכוערים. מתלווה להם, לפני, תוך כדי וגם אחרי משקעים גדולים, מריבות קשות מאוד, לא מעט על חשבון ועל גב הילדים וזה נורא ביותר.

וכמובן שיש גם מקרים של ניכור הורי/ילדים.

כאב עצום ממש

תודה על הארת העיניים

מלהגיד טיפול טיפול טיפול

קודם כל - תשים גבול, אין דבר כזה לדבר בצורה מזלזלת כלפיך, בוודאי שלא מול הילדים.

אחרי זה - תלך לטיפול אישי, שיעזור לך לעמוד על שלך ולזקוף את קומתך.

כדאי גם לקרוא חומרים על 'הקוטביות הבריאה' באתר של יהונתן ומרים קליין. גם הקורס האינטרנטי שלו - 'יצאת גבר', יכול לעזור לך.

בהצלחה רבה, תתאמץ ותצליח לחזור לשאוג

יש לך מנגנון כנראה שמתכווץ מולה ומזמין עוד מהרעל הזה. תתעלם ממנה ותתמקד רק בעצמך. במנגנון שלך.

במה מפעיל אותך.

היא דורכת על משהו שהיה שם לפניה. כשהוא יעלם, אתה תהיה אחר.

תאמין, ותלך בצדקת דרכך.

האנשים הגדולים ביותר בעולם הלכו נגד כולם,

סללו דרך חדשה שהמציאו והאמינו שאפשר אחרת.

ואם הייתה לך אמונה בצדקת דרכך - לא היה לך שום בלבול.

תמשיך לחפש ולבקש את הדרך הישרה לך ללכת בה.

• אישה וילדים הם בני אדם רגילים כמו כולם, לא שונים מאף אחד בעולם. ויכול להיות שאשתך גם פחות חכמה מהממוצע... האחריות היא עליך להוביל את משפחתך למקום טוב יותר. דאג למשפחתך לא רק בפרנסה אלא גם ברוח ללמד מה טוב ונכון.

ותזכור ש'טוב' אמיתי זה לב טוב נתינה חסד יושרה שמחה. גם להיות אדם טוב זה צדקת הדרך.

בטח בה' הכל ממנו והוא ינחילך למקום טוב.

בפורום פתוח שקוראים בו נשים וגברים וניער גם כשחלק גם מכירים אחד את השני אישית.

פשוט אני קצת נואש, זה מציק לי כבר הרבה זמן.

אולי יהיה מישהו אנונימי שיוכל לשתף

שניהם כתבו ספרים בנושא.

הרבנית נעמי שפירא אשתו של הרב שפירא גם כתבה ספר מקביל לנשים בעניין זה.

ולצורת הסתכלות על הנושא.

מחפש רב עם רוח יותר צעירה

יש לו שיעור ביוטיוב עם עבודת סאונד לא מוצלחת אבל אפשר להתאמץ להקשיב.

יותר מידי בשבילי

טוב

אבל ביקשת תגובה נשית - לא מעניין אותי איך בעלי מתמודד ואני לא רוצה לדעת

זה שלו עם עצמו ועם בורא עולם ושיהיה לו בהצלחה

בעיניי לא נכון ולא צריך להכניס אותה להתמודדות הזו, זה יכול מאוד לאתגר אותה נפשית מולך ומול עצמה ובשביל מה בעצם? מה אתה מצפה שיקרה אחרי? שהיא תתמוך בך? לא יקרה. זה יחליש אותה

שהיא תהיה אוזן קשבת? היא לא המטםלת שלך ואל תיצור בה תלות כזו, זו ציפייה לא הוגנת

חוץ מזה שזה מאוד לא גברי בעיניי לשתף את אשתף בדבר כזה. שמור על פאסון גם אם זה רק כלפי חוץ

ואין פה בגידה בעיניי

אשתך נושאת אליך עיניים וסומכת עליך. אם היא מציאותית היא יודעת שיש לך התמודדות

אם לא - למה לפרק לה את האשליה?

גם בעלי לא יודע כל מה שאני חושבת ועובר עליי

לא על כל דבר צריך לדבר לדעתי

למה אם היא אוזן קשבת זה הופך אותה למטפלת?

כלומר האם אין איזה אלמנט של כנות בנישואין גם בלי מטרה לפתור את הבעיה בה משתפים?

האם אין חשיבות לשיתוף (גם בדברים קשים והתמודדויות בין השאר) בפני עצמו?

באמת שואל מתוך רצון לשמוע עוד דעות ולא מתכוון חס ושלום לתקוף אם זה נשמע ככה

1. כי זה לא שיתוף בעלמא, זה שיתוף על קושי שגם משפיע על ההסתכלות שלה עליו הרבה פעמים, וכמו שכתבתי יכול לגרום לה לסיבוכים עם עצמה. היית רוצה שאשתך תשתף אותך בזה שיש לה קושי דומה מול גברים אם היה לה כזה? היית מסתכל על זה כשיתוף בעלמא ולא היה פוגע לך בתחושת הבלעדיות מולה?

   אצל אישה זה קריטי להיות הכי חשובה בעולם לבעלה, הכי יפה, הכי טובה, הכי הכי בהכל. שיתוף כזה יכול להכניס אותה בעיניה לתחרות מול כל הנשים בחוץ על בעלה ובכנות - תמיד יש מישהי שהיא יותר. אז למה?

2. כי בהרבה מערכות יחסים יש דינמיקת אמא ילד שגורמת לאישה לרצות לפתור לבעלה את הבעיות. אף גבר לא רוצה שאשתו תיזום לו פתרונות בעניין

3. בטח שיש עניין של שיתוף.

   גם גברים נופלים בזה אגב, שאישה משתפת לשם השיתוף והפריקה והגבר רץ למצוא לה פתרונות במקום לתת לה אמפתיה ולהכיל

   תלוי מה משתפים ואיך.

   אולי אחרים יענו לך אחרת, שיתפתי את דעתי בעניין

לשאלתך אין תשובה אחת שמתאימה לכל אחד או ליתר דיוק לכל זוג,

זוג שלכל אחד מהם יש את החוסן, ההכלה, האמון והביטחון בקשר ומצליחים לשתף דברים כאלה בצורה טובה, זה נפלא, ויכול גם לעזור בהתמודדות.

אך אני מתאר לעצמי שאצל רוב הזוגות זה לא ככה.

וזה גם בסדר.

אם אתה מרגיש שהיא לא תוכל להכיל - מציע שלא תכניס אותה לזה. מדובר באתגרים שמטבע הדברים אמורים להתמודד איתם כעיקרון לבד.

אבל - זה לא אומר שאשתך לא יכולה לעזור לך בהתמודדות. היא יכולה לעזור גם מבלי לדעת כלום.

מבלי לעשות כלום.

עצם זה שאתה אוהב אותה ומרגיש שהיא היתה לוקחת מידע על כשלונות בצורה קשה - יכול להוות כלי נשק עוצמתי במלחמה זו.

בפרט לפי תיאורך שאתה מרגיש שיש בזה מימד של בגידה בה.

בכל התמודדות, תזכיר לעצמך שאתה אוהב את אשתך יותר מאת עצת היצר השפל הז:

נשים אחרות? מה לך להן שה' כבר נתן לך את האשה הנפלאה בתבל עבורך?

להסתכל על מישהי ברחוב? מה זה רלוונטי כשאשתך היא האחת והיחידה שבה אתה באמת חושק? כל השאר זה שקר והבל.

אי שמירת הברית? איך תכניס את הפולש הזה למרחב הזוגי - מיני המקודש שאמור להתקיים רק בינך ובין אשתך?

יש מצבי קיצון, (אף אם אולי לא כל כך נדירים למרבה הצער), שבהם צד אחד (לרוב הבעל) ממש נזקק לתמיכה לפחות רגשית מהצד השני (לרוב האשה) על מנת לצאת מבור שהוא לא מצליח להיחלץ ממנו לבד, למרות שניסה שוב ושוב ושוב. אך הכאב והפגיעה עלולים להיות משמעותיים מאד, ולא תמיד הצד הפגוע יצליח באמת להתגבר על הכאב ולסייע.

בכל אופן, נשמע שאתה כעיקרון מתגבר ומצליח, ואם כן אתה אתה ראוי להערצה!

תחשוב כמה אשתך היתה מעריצה אותך על כל ההצלחות, לו רק היית יודעת ומבינה.

אז נכון, אולי היא לעולם לא תקלוט, ואילו היית מספר לה היתה אולי נתפסת לכשלונות או נגעלת מעצם זה שקיימת התמודדות (מתוך חוסר הבנה), אך לכן במקום לספר לה - תתחזק על ידה!

בהצלחה גיבור!

תתאר לך אדם שמן מאוד מאוד, שמגיע לדיאטנית.

נניח שהיא תגיד לו ''מה זה בורקס? סתם פחמימות ריקות עם שומן טראנס, פויה!

ומה זה שווארמה בלאפה? אתה לא צריך את זה! אתה יכול להיות שבע ומאושר גם עם אוכל בריא!'' וכיוצ''ב.

עובדתית, היא צודקת בכל מילה שהיא אומרת. אבל בפועל, זה יעזור לו אולי לכמה שעות, מקסימום ליומיים.

בסוף לגוף ולמוח יש רצונות, חשקים, מאוויים ויצרים, והם לא יושתקו על ידי החדרת משפטים מהסוג הזה.

אציין שגם אני עצמי חוויתי משפטים כאלה על נושא אחר כשהייתי נער, ולמעט תסכול, דיכאון והאשמה עצמית - הם לא הועילו בדבר.

בנוסף, יש לך כשלים שפשוט לא מסתדרים עם המציאות (להבדיל מהדיאטנית בדוגמה למעלה שאמרה אמת אבל זה לא מועיל ולא מוביל לשינוי התנהגות, אצלך חלק מהדברים פשוט לא מסתדרים עם המציאות):

''מה זה רלוונטי כשאשתך היא האחת והיחידה שבה אתה באמת חושק?'' - אשתו היא לא האחת והיחידה שבה הוא חושק, הוא בן אדם אנושי ולא רובוט, יצרים ומאויים לא נכבים ביום שבו אנחנו מתחתנים.

לתת לו הרגשה כאילו המצב הנורמלי זה להימשך רק לאשתך ואילו הוא יוצא דופן, זה רק מוריד ומשפיל ומכניס לעצב ולא מקדם כלום וגם לא אמת.

לא מנטרל את ההתמודדות.

אך גישה כזאת לדעתי מסייעת למי שרוצה להצליח בהתמודדות יותר מאשר הגישה ההפכית - יצירת ניתוק בין ההתמודדות עם היצר ובין המרחב הזוגי, ובחירה לראות בכשלונות כמשהו אישי שלא נוגע לבת הזוג. התפיסה הנכונה היא שההתמודדויות הדתיות שלנו הן לא רק אישיות אלא כל אחד הוא חלק מכלל, וההצלחה בכל התמודדות מזכה את הכלל, ונפילה פוגעת בכלל.

והכלל מורכב ממעגלים מעגלים, הזוג, המשפחה, הקהילה, האומה, והעולם. זו תפיסה שמעבר לכך שהיא צודקת - היא גם מעצימה, ומסייעת מאד בהתמודדות.

כשכתבתי ''מה זה רלוונטי כשאשתך היא האחת והיחידה שבה אתה באמת חושק?''

הדגש הוא על באמת. חבל שלא הדגשתי במקור.

כשבוחרים בשכל שהחשק לאשה הוא נפלא, מקודש, ואמיתי - וחשקים אחרים הם רעים, רדודים, מתעתעים ושקריים - קל יותר להתגבר.

לא שהם לא קיימים - אך אפשר לבחור להתייחס אליהם בביטול, עם כל הקושי שבדבר.

היא לא בזה שאתה לא מספר.

בכל מצב אתה לא אשם בהתמודדויות שלך, אבל אם משהו בהתמודדות שלך פוגע גם בה גם בלי שהיא יודעת, אתה אחראי לטפל בזה אצל מטפל. מסכימה עם מי שאמרה שהיא לא המטפלת שלך. אל תצפה ממנה שתחבק אותך עם סכין קצבים ביד.

זה אומנם לא קשור אליה ולא באשמתה בשום צורה, אבל ההשלכות של זה ושל השיח איתה על זה בהכרח קשור אליה.

מעריך מאוד שנתתם מעצמכם בנושא רגיש כזה.

@פינג פונג

אהבתי מאוד את המשפט הזה: תחשוב כמה אשתך היתה מעריצה אותך על כל ההצלחות, לו רק היית יודעת ומבינה.

אז נכון, אולי היא לעולם לא תקלוט, ואילו היית מספר לה היתה אולי נתפסת לכשלונות או נגעלת מעצם זה שקיימת התמודדות (מתוך חוסר הבנה).

לצערי מסכים עם @פשוט אני..

בפרקטיקה של החיים מרגיש שיש פה משהו גדול יותר מהרוח החיובית והסיסמאות האלו.

יש פה קושי עמוק של תחושת הסתרה ובגידה. אני הכי בעולם רוצה שהיא תגיד לי שהיא אוהבת אותי גם אם היתה יודעת...

מטריף אותי לחיות בצילה של מחשבה מאיימת שאם באמת אשתי תדע מה עובר עליי היא לא תרצה להמשיך...

מרגיש שקרן, בוגד, ולא ממצה כלום מהקשר שלנו.

אני כל כך מנסה להיכנס לראש שלה, לנסות להבין מה היא תחשוב אם תדע.

אשתי יותר פתוחה, יותר משתפת, גם בנושאים האלו. היא צדיקת עולם לעומתי, הדברים שהיא משתפת וזה מה שעובר עליה באמת אני מרגיש שהיא לא מסתירה, זה דברים קטנים ממש ובכל זאת ממש קשה לי להכיל את זה. אז מה היא תגיד כשהיא תשמע מה עובר עליי???

תודה ל@המקורית

על הזווית הנשית בעניין. לימד אותנו הרבה מאוד.

רק אשמח לשאול את כולכם, בסוף כולנו מודים שהדבר הזה קיים, יש משיכות בין שתי המינים גם בקשר הזוגי. האם נכון לטאטא את זה, להטיל וטו על הנושא הזה כביכול על זה לא מדברים.

הרי בסוף הרבה זוגות מאותגרים בזה. אולי הגיע הזמן לפתוח הכל, לחשוף, לעבור כמה ימים/שבועות/חודשים קשים ואז, אחרי המבול נראו ראשי ההרים - אולי אז הקשר בינינו יהיה טוב יותר? עמוק יותר, מודע יותר מכיל יותר נאמן יותר?

הרבה גברים מאותגרים בזה

צריך לעשות הפרדה בין הקשר שלך איתה לניסיון שלך

ולא, זה לא משבר שעובר אחרי כמה חודשים

זה עלול ליצור פצע עמוק של אי אמון לטווח ארוך

לדעתי לא חכם אבל תעשה מה שאתה חושב

אתה או היא?

שאתה תרגיש יותר טוב עם עצמך ופחות בוגד (מילים שלך)

שהיא תנחם ותכיל למרות שהיא במצב הנבגד? (לדבריך)

אם אתה מחפש מקום לפרוק ולהתנחם, תתחיל במישהו שהוא לא ה"נפגע", תטפל במה שאתה רוצה לטפל, וכשאתה בתהליך של טיפול, אפשר לשתף.

אצלנו זה נושא שכן מדובר, אבל לא נחשב כבגידה אלא יותר התמודדות אישית, אבל אתה כן רואה את זה כבגידה, אז מה מטרת השיתוף?

עצם המציאות שאני לא מספר מרגישה לי כבגידה.

זה מה שכתבתי

אלא בזה שיש לך משהו להסתיר.

לא כל דבר נכון לומר לבן הזוג. יש דברים שהשתיקה יפה להם.

תפתור את ההתמודדות בדרך אחרת. היא צריכה להיפתר, אבל לא זו הדרך.

אישתך ממש לא צריכה לשמוע ממך שאתה נמשך לנשים אחרות. זה הדבר הגרוע ביותר שאתה יכול לעשות.

זה שיתוף שיכול לפגוע בה, אל תשתמש בה רק כדי להרגיש יותר טוב עם עצמך.

אני לא נגד שיתוף, אנחנו דווקא כן מדברים על זה ואני מאמינה שככל שיש פחות הסתרות בזוגיות הקשר יותר עמוק, אבל לא ממקום כזה שרואה יותר אותך ופחות אותה.

אגיד רק שאחרי 20 שנה, וכשכבר יש לנו ביטחון מאוד עמוק בקשר, אנחנו בהחלט משתפים אחד את השני, וזה בעיקר עוזר להבין יותר איך השני עובד (למרות שלעולם לא נבין באמת), ויוצר אצלי יותר ויותר הערכה על המלחמה היומיומית שהוא נלחם בה עבורנו.

ושתי עצות בשבילך-

1. לשתף בצורה כללית יותר (נגיד- 'איזה קשה זה ללכת ליד הים בקיץ'). גם יתן לך קצת אפשרות לפרוק, וגם לגלות איך היא מגיבה לשיתוף כזה כללי (אני מניחה שזה לא משהו שיפיל אותה מהכיסא).

2. להבהיר בשיתוף שאתה נלחם. מתאמץ. בשבילה ובשבילכם. כי היא זו שבאמת באמת חשובה לך, וכל הפיתויים שמסביב הם רק רגעים חולפים- מול הטוב הנכון, הנצחי והאינסופי שיש ביניכם.

3. להחמיא לה בלי סוף. להתפעל ממנה. לבנות אצלה את הביטחון שהיא שלך ולא משנה מה. זאת התשתית שבעזרתה תוכל יום אחד לשתף באמת ולקבל את התגובה שאתה רוצה.

אישה שיודעת ומרגישה שהיא ה דבר מבחינת בעלה, יש לה הרבה יותר כח וחוסן להתמודד עם דברים שקורים ושיתופים מורכבים

כי הרבה מהקושי הוא סביב הרגשה שאולי היא לא מספיק שווה או שיש מישהי יותר ממנה. ברגע שהיא רגועה מהבחינה הזו יכולה להיות לה הרבה יותר פניות להקשבה ותמיכה

אז תלך בדרכי הצדיקים ותדבק בהם!

העיצה על הכל היא תפילה!

תקפיד מאוד על תפילות בזמנן זה מגן ומציל חיים.

השכמת הבוקר ותפילת שחרית בזמנה,

כי ללא זה אין טעם לתפילה, וזו ההתחלה ממש.

מקווה כל יום ותיקון הכללי מציל חיים, הטומאה נעלמת.

לגביי שיתוף עם האישה -

היא לא תבין כי אין לה!!!

תשתף את בורא עולם ואת הצדיקים,

רק הם יעזרו לך.

כל אדם הוא בבחינת רצוא ושוב עליות וירידות -

עד שזוכה לחזור בתשובה שלימה ואין לו נפילות.

גם אין יום ללא פגע אז זה מלחמת נצח.

אבל תמיד מנצחים.

כרגע, בלי קשר לשאלתך. בהמשך אולי אצליח להתייחס.

"

מטריף אותי לחיות בצילה של מחשבה מאיימת שאם באמת אשתי תדע מה עובר עליי היא לא תרצה להמשיך..

"

"

אצל אישה זה קריטי להיות הכי חשובה בעולם לבעלה, הכי יפה, הכי טובה, הכי הכי בהכל. שיתוף כזה יכול להכניס אותה בעיניה לתחרות מול כל הנשים בחוץ על בעלה ובכנות - תמיד יש מישהי שהיא יותר. אז למה?

"

זה דוגמאות מבחינתי לשני הצדדים. לשני הקצוות שאתה מעלה פה.

מניסיון שלי נשים אינן יכולות להבין את מורכבות ההתמודדות ואת האופי שלה. מצד שני, אנחנו הגברים לא מסוגלים להבין את המורכבות אצלן.

בין אם אנחנו מבינים ובין אם לא, יש משהו שצריך להיות לנגד עיננו תמיד. גם הגבר וגם האישה צריכים לדעת דבר אחד עקרוני. התתמודדות שלך היא לא ההתמודדות שלי.

על ההבנה הזו אפשר לבנות עוד קומה.

הקומה השניה היא - אסביר לאור דברים שלמדתי בספר התניא (אלו הדברים שלי ולא של בעל התניא - לכן אם יש שגיאה או חוסר דיוק זה לא מה שהמחבר התכוון). שאם יש לאדם הרהור עבירה והוא הסיח אותה - הוא צריך 1. לשמוח שהוא בינוני. כלומר, שהצליח בהתמודדות. 2. אם הוא עצוב זה גלל שהוא גס רוח (גאוותו) שהוא חושב שהוא צדיק ולא מגיע לו שייפלו לו מחשבות רעות. (פרק כז בליקוטי אמרים).

הקומה השלישית היא - אמון.

אם בעל בחר לאשתו על התמדדות שלו - היא צריכה לשמוח. שהוא לא מסתיר. שהיא העוגן שלו. הכי יפה בעולם היא לא תהיה - הכי יפה בעיניו - היא כן.

אישית -

כן אספר ואשתף הכל. הכל.

אם אני צריך עזרה. ואם הצלחתי. ואם נפלתי. וכשקמתי. ואני הייתי רוצה לשמוע ממנה באותה מטבע.

נכון - היא לא מבינה. ואני לא מבין. אבל אנחנו שם אחד בשביל השני.

כי

1. אנחנו לא מבינים את התמודדות

2. אם נפלה מחשבה רעה זה כי אני בינוני

3. יש בנינו אמון .

אם באיזה אופן המחשבה שנפלה לא נשארה רק בגדר מחשבה. והיא התגלגלה - למעשה, מחשבה, דיבור.. יש פה משנו אחר.. חציו בגידה בה' חציו בגידה באישה.

.וגם אז יש לדון באופי וברמת השיתןף.

והחליטה לשים רגל על רגל

ולתת לבעלה לג'נגל את החזקת הבית עליו.

החולשה של הדור.

המפרקת את רוב הבתים.

פינקו אותן, כל הזמן אמרו לה את יפה את שווה.

אני בתור גרוש שמחפש שידוך באתרים האלה

ולא מהיום אומר לך.

הפינוק הזה וההגזמות האלה מוביל אותם לחיי בדידות.

גרושה+6 מקצה הארץ, בת 40

בטוחה שיבוא כבר מבוגר שכבר לא רוצה

ילדים ויקבל אותה ואת ילדיה ויממן אותה.

ואני שואל

אם הוא לא מעוניין בילד משותף,

למה שהוא יעזוב את כל הרווקות 45

שאתרי ההיכרות מלאים מוצפים מהן.

ואת כל הרווקות חוזרות בתשובה 42

גם שמציפות את אתרי ההיכרות.

ויגיע לקצה הארץ בשביל לממן גרושה וילדיה

שכל מה שהיא עשתה זה לריב עם בעלה.

וכל זה בלי ציפייה שיהיה להם ילד משותף.

ואפילו אם תאמר שהיא תמצא את אותו

אדם שיממן בשביל בדל יופי שנותר בה

והולך להעלם בשנים האחרונות.

זה ממש דוחה אותי.

זהו כסף שקונה יופי.??

על זה את מתבססת?

הכל מבוסס על גאווה מטופשת שהביאה את החורבן

המביאה עוד הרבה חורבנות עד היום.

ומי שאחראי לזה הוא מי שנתן לה את התחושה

שהיא שווה והיא שווה, והוא לא שווה אותה.

הביא אותה לחיי בדידות נצחיים.

באלגנט.

חברה אמיתית

שרואה חברה שלה מתקרבת לגיל 36

גיל שממנו אפשר רק לרדת.

בגלל החוסר ביכולת לסיכויי לילדים משותפים.

נותנת לחברה שלה ניעור אמיתי

אומרת לה "תתחתני עם עמוד חשמל ברחוב

מבחינתי" את לא יפה, ולא שווה כלום,

המשפחה שאת עדיין יכולה להקים שווה יותר!!

כאילו שהיופי נועד למטרות מסחר ואגו.

זה נראה כניצול פרצה, בסוף היא תישאר לבד.

באחריות ומנסיון.

ברגע שאתם נשואים, אתה ערב אוטומטית לכל חוב שלה, וגם להפך כמובן.

כלומר אם היא תיכנס לחוב בחשבון בנק שהוא רק שלה, זה לא ימנע מהבנק לעקל חשבון בנק שהוא רק שלך.

גרים באותו הבית, חיים מאותה המשכורת.

הפרדת חשבונות תיראה כצעד מלאכותי ולכן לא תמנע מהבנק או מכל נושה אחר לגעת בכל החשבונות.

אפילו זוגות פרודים עם בתים נפרדים מתקשים להוכיח שההפרדה לא מלאכותית, כדי שיהיה אסור לעקל להם נכסים בגלל החוב של השני

פה לא נראה לי המקום לפתור בעיות כלכליות ושלום בית

יש ברוך ה' כיום מלא גורמים מקצועיים שיטפלו בבעיות מהסוג הזה, מציע לך לגבי הנושא הכלכלי לפנות ל'פעמונים', זו עמותה, היא בחינם, ממש בחינם, תנסו! הם קצת (הרבה) יעזרו לכם לצאת מהברוך הזה (אולי גם אם אשתך לא עובדת)

לגבי שלום הבית כמובן שיועצים\מטפלים זוגיים הם המקום לנושא הזה, מאמין ששווה כל שקל.

@אדם פרו+

אתה שופך את כל הלכלוך הזה על בן אדם שעוד יכול לעשות הרבה עבודה עם עצמו כי אתה מחפש חברים לצרה...

אני משתתף בצערך ובקושי, אבל אל תזיק לאנשים אחרים.

איך אני יודע את זה - זה שקוף! אתה מפיל עליו דברים שהוא לא אמר.. דברים שאתה פגשת בזוגיות שלך.. הוא לא דיבר בכלל על היופי של אשתו ועל כל השאר שכתבת.. כל כך לא יפה לדבר ככה... זה יכול ממש להזיק

אני הייתי מוחק את התגובה המזעזת הזו. באמת.

ועכשיו בקשר אליך,

דבר ראשון מצטער שהיית צריך לקרוא כזאת תגובה,

מקווה שלא נגרם לך נזק, ושתתקן אותו, כי זה באמת היה תגובה לא לעניין.

אני שואל אותך, למה אתה כל כך מהר מתייאש. אני במצב שלך בדיוק, הלכנו למקימי, באמצע תהליך, וזה מדהים. מכל מצב אפשר לצאת. בפרט שאתם לא נשמעים במצב הכי גרוע...

הרבה פעמים אנחנו מנסים לגלגל את כל האשמה על נשותנו, זה הכי קל בעולם. אבל תמיד תמיד אם תחשוב יותר טוב תראה איפה אתה גם קשור למצב הזה.

לפעמים הסיבה הכלכלית זה טריגר. יש דברים אחרים שמפריעים ואז גם זה.

תנסה רגע להתנתק, לחזור לרגעים הראשונים של הנישואין. כמה אתם אוהבים, כמה אתם באמת זוג משמיים. לפני שהחיים התחילו לבלוע אותכם.

בסוף האהבה הזאת זה הכי חשוב.

מכאן תתקדמו ביחד לליווי כלכלי. כי מלווה כלכלי הוא לא יועץ זוגי... ולא נעים שזה יתפרץ מולו.. גם לא יהיה לו יותר מידי מה לומר. לכן תיישבו את זה ביניכם SOS ותלכו מהר לייעוץ כלכלי.

כל יום שעובר זה הפסד.

נשמע שאתה סוחב את זה הרבה זמן.

בהנחה שכל מה שאתה כותב פה לאורך השנים נכון ואמת, מדובר בסיפור שמתגלגל הרבה זמן.

קודם כל, זה ממש יפה שאתם עוד על זה, זה מראה שיש לך ולה הרבה מאוד כוחות, ואתם עושים עבודה ממש מדהימה.

קטונתי מלייעץ לך, אבל היה משפט אחד שתפס אותי, משהו שכתבת לפני כמה שנים טובות.

"אנחנו זוג נשוי כמה חודשים, אני מאד אוהב אותה"

אתה גם מתאר שם פער בסגנון ובכל זאת התחתנתם מאהבה.

תראה, כשאנחנו מתחתנים זה כי אהבנו, קליק של נשמות.

וזה האמת לעולם.

רק מה, החיים בולעים.

חיים אכזריים שכבר אין אוויר לנשימה.

כל נשוי, בהבטחה, לפעמים חושב - עדיף לי להתגרש, הרבה יותר קל...

כולם ככה.

הלוואי שנצליח להזכיר לעצמנו אהבה ישנה, איך אהבנו פעם עד השמיים, איך אמרנו על הכל עוד נתגבר ביחד, איך הבטחנו לעצמנו שביחד שום דבר לא ישבור אותנו, את אהבתנו.

לפעמים בגלל מה שעברנו הכל כבר מכוסה, הכל חסום. מה שעברנו כיסה את האהבה בתהומות של יאוש, ונדמה לנו שהיא איננה עוד. לא שייך לעורר אותה, להחזיר אותה.

בפרט אתה אחרי כל כך הרבה זמן של התמודדות...

הלוואי שהשם יתן לכם את הכח להאמין שבוודאי ישנו. שעוד לא מאוחר. שבוודאי ישנה אהבה, והיא בבית שלכם, ביניכם, מחכה להתגלות שוב מבין רסיסי הלילה.

הלוואי.

בהרבה בתים הבעל הוא המפרנס העיקרי, בחלקם גם היחיד. בדורות קודמים זו היתה המציאות הנפוצה ברוב העולם, כשבמקביל כל או כמעט כל הטיפול בבית - הכנת אוכל, נקיון וכד' היו על האשה. כיום מכל מיני סיבות ונסיבות המציאות השתנתה, אבל כן, עד היום בהרבה בתים הבעל הוא המפרנס העיקרי.

יש סוגיא אחרת של התנהלות אחראית. לקחת הלוואה כשלא יודעים מאיפה מחזירים אותה, זה לא אחראי, להתנהל ככה באופן קבוע זו הפקרות.

צריך לשבת ביחד מול דף/טבלת אקסל, לעקוב אחרי ההכנסות ורק לפיהם להוציא הוצאות. זו א', ב' של התנהלות אחראית (ג' זה גם לחסוך, אבל זה שלב הבא).

אם יש מאזן שלילי - צריך לראות איפה מצמצמים הוצאות או מגדילים הכנסות.

בגדול, צריך ללמוד להתנהל בשיח ולא לעשות דברים מאחורי הגב.

נשמע שאתם צריכים טיפול זוגי, לא רק כלכלי.

לראות את הצורך אחד של השני, לקחת אחריות, לתקשר.

לפן הכלכלי יש עצות פרקטיות, למשל כרטיס דביט או הגבלה של האשראי,

אבל נשמע שזה הרבה יותר עמוק מ"אישה בזבזנית"

להפריד חשבונות לא יתן לך כלום, גם שם היא יכולה להיכנס לבור שלא תהיה מודע עליו והחובות של שניכם.

היא לא דואגת שתתגרשו? היא תצטרך להתמודד עם חצי מהחובות בעצמה.

היא לא עובדת כי יש ילדים קטנים? היא מבזבזת או קונה צרכים בסיסיים?

אתה מצליח לראות את המקום שלה בתוך כל זה?

אם תרצה שיתוף פעולה, השלב הראשון הוא לראות ולהכיר בצורך שלה (לא בהכרח לספק אותו מידית).

לא יודע אם פרודוקטיבית, אבל אהבתי את השאלות פה.

@יעל מהדרום

לק"י

אם יש לך שאלות, מוזמן לכתוב כאן.

בהצלחה!!

אז ככה אני בתוך קשר עם מישהי, והולך ממש טוב ונעים.

אני סוכב איתי מגיל קטן דיכאון, בשנים האחרונות לוקח כדורים.

לאחרונה זה עלה הסיפור הזה של הדיכאון ומה זה אומר לחיות ליד אדם כזה.

ואני די עומד נבוך מול זה, איך אפשר לבקש ממנה לבחור במשהו שכזה? אני יודע בעיקר איך זה משפיע אלי, לא איך לחיות לידי.

בכללי איך אתה מתפקד מבחינת מטלות בית? מתפרנס? אושפזת כבר פעם? כל כמה זמן יש לך משבר אם בכלל? או שזה בכלל דכדוך מתמשך? מוכר בביטוח לאומי?

התיפקוד שלי די גבוה, שאני בטוב אני מתפקד כמו 3 אנשים ביחד.

לקחתי משהו כמו 4 שנים כדורים שלא היו נכונים לי, שם היה יותר נפילות, בשנה האחרונה אני לוקח כדורים שהרבה יותר טובים לי בפער. אפשר לספור על יד אחת את כמות הימים שפספסתי בגלל זה עבודה.

מעולם לא התשפזתי, הנפילה הרצינית האחרונה היית בין הכדורים, בדיוק במלחמה הראשונה עם אירן.

ועכשיו חזרנו וזה עלה עכשיו, בעיקר מצד המשפחה שלה, וזה מאוד הפחיד אותי ואז גם אותה.

אני מאמינה שהיא תצליח לשדר את זה למשפחה שלה.

המלצה שאני מכירה היא לצאת תקופה, ולתת למשפחות של שניכם להכיר אתכם. שלא יחששו המילה 'דיכאון' אלא יכירו את האדם שמאחוריו.

נשמע שמצבך מצוין, אבל הדברים די טריים.

ממליצה גם לתת לבחורה תכנית גיבוי, למי היא פונה כשרואה שאתה לא בטוב, בהסכמתך כמובן.

תצליחו!!

לק"י

האמת שקשה לי לייעץ בנושא הזה.

אני רק חושבת שהיא לא חייבת לשתף את כל בני המשפחה שלה. אולי מישהו אחד ספציפי שיידע לכוון אותה.

ובנוסף אם אתה מטפל בעצמך, מאוזן, עובד/ לומד/ עושה משהו עם עצמך, זה מצב פחות מרתיע.

כן צריך לדעת, שלפעמים יש עליות וירידות במצב. אבל גם אדם שבריא לחלוטין לפני החתונה, עלול לחלות פתאום.

כשהתחתנו הוא היה ממש בתחילת שנת אבל, וחלק ממנה הוא היה בסוג של דיכאון

אני לא חושבת שאתה לא ראוי אני חושבת שכמו בכל נישואין צריך להכיר את הפלוסים והמינןסים של הבן זוג ולדעת שלפעמים היא תצטרך להתמודד עם ההשלכות של זה.

ושיהיה לשניכם נכונות לעבודה אישית וזוגית.

כן, הוא לא סבל מדיכאון כשהכרנו.

היא יודעת מראש חלק משמעותי מהמגבלות שלך, ויודעת שאתה מספיק אמיץ וחכם בשביל לטפל בזה.

לא כל אשה זוכה לדעת על זה מראש (וכמובן נכון גם בהיפוך המינים)

סה משהו זצריך לבחור.

אם סה רק המשפחה שלה מהססת , זה אולי פחות גרוע..

אבל עדיין יכולה להיות לזה השפעה עליכם.

לצערי המושג הזה דיכאון הוא שקוף ולא מספיק במודעות

בהצלחה.