חייבת עצה לפני התמוטטותנשואה עם פלוס

היי,

אני חייבת עזרה ועצה:

נשואים 12 שנה, די באושר, לא בעושר, אבל יחסית זוגיות טובה מהממוצע במשק

בתקופה האחרונה אני חשה פחות ופחות טוב במערכת הזוגית שלנו, מסתבר בגלל שיש לי דרישות גבוהות- מעצמי וגם ממנו. את הדרישות מעצמי אני מבצעת כמעט בשלמות ומתאמצת המון, את הדרישות ממנו מסתבר שלא תיאמתי איתו והוא לא בדיוק יודע ומבין וכמובן גם לא מבצע.

זה בעיקר יושב על עניין של כבוד. כבוד עצמי, כבוד לאישה, כבוד לעצם הזוגיות וכד'. יש לי הערכה גדולה למושג שנקרא זוגיות, אצלו כנראה פחות. הוא לא מזלזל כל כך, אבל פשוט לא מודע לדברים הקטנים שעושים את ההבדל.

בימים האחרונים היתה תקרית שהרגישה לי חמורה מאד, הרגשתי בשיא ההשפלה, ופתחתי באש. הוא קבל את זה בהפתעה והלם, טען שלא הבנתי אותו נכון, טענתי שאני כבר גם לא רוצה להבין יותר...  והדמעות נשפכו כמים.

הוא הבטיח שיישתנה ושאני צודקת, אני ביקשתי שלא יעשה שום שינוי ואני אהיה זו שעושה את השינוי, לרעה, כמובן.

היה לילה טעון. למחרת- בלילה הוא אמר שיש לו שאלות. פתחנו, דיברנו, באווירה טעונה מאד, והתברר מה שהסברתי קודם- גישה קצת שונה לזוגיות. טרם ברור לי מי צודק, בינתיים זה פחות מעסיק אותי.

הערב הבנתי שהוא מתכנן לי יום הולדת. הבנתי מהילדים בבית. זה סוד. 

הוויכוח הוא הרבה על העניין הזה- אני טוענת שהוא לא מייקר מספיק. אז עכשיו הוא נזכר- אחרי שכבר נשברתי ואני מדברת על שבירה של ממש. לא בא לי שום יום הולדת. מרגישה פגועה מידיי בשביל לקבל את הפתעה, ולחייך, ולומר תודה כאילו הכל אופוריה. זה מצד אחד. מצד שני, וזו השאלה הגדולה: איך בכל זאת מקבלים את זה???

אני לא רוצה להנציח את הכאב. אני גם לא מסוגלת לקבל אהבה עכשיו.

אני בעמדת לוחמה. לא רוצה שום טובות ושום יחס אחרי שככה נשברתי. התקרית ההיא הייתה לי שיא העלבון שחוויתי בחיי. והוא בכלל לא הבין על מה הברקים והרעמים. איך אני יכולה לקבל ממנו משהו עכשיו. אני ממש מרגישה "לא בא לי כלום ממך!"

אפשר לשנות את זה???

אנחנו לא נתגרש לעולם. זה לא יישתלם לאף אחד מאיתנו. נשאר לנו לשפץ את הקשר לטובת כל הנוגעים בדבר. אבל איך???

ובבקשה, אל תגידו לי ללכת לייעוץ- לא יהיה.

מקסימום הייעוץ שאני הולכת זה עכשיו- כאן. 

אם יש למישהו רעיון/ תובנה/ עצה/ הכלה- אני מודה!

 

 

יש מצב שאת מפרטת קצת על איך ובמה הוא פגע בך כל כך?Lia

פשוט כדי לנסות להבין איך הוא חושב..

 

אבל בגדול, את בהחלט צריכה לתת למקום הפגוע מקום ולא להדחיק. אם את צריכה זמן לבד עד שתוכלי להגיב ממקום רציונלי ולא אמוציונלי אז תאמרי לו שאת צריכה זמן עם עצמך.. אח"כ אני בטוחה שהדברים יתבהרו גם לך. לפעמים כשאנחנו בסערת רגשות זה נראה לנו סוף העולם, ואז כשנרגעים זה כבר לא נראה כל כך מאיים..

זה כבר לא הסערה, עברו כמה ימים. הפגיעה היתהנשואה עם פלוס

הפגיעה היתה באופן שיצאתי כדי לדבר על ויכוח שהיה כמה ימים קודם והכנתי את עצמי להתנצל ולבקש סליחה ושנתפייס כבר.

במקום זה ראיתי אותו יושב עם שני חברים שאני שונאת (אחד גרוש השני כל הזמן מלכלך על אשתו...).

אמרתי לו שרציתי לראות איך הוא ארגן פה, אז הוא ענה "זה לא זמן טוב עכשיו" ושלושתם פרצו בצחוק מטורף כאילו מישהו סיפר בדיחה. הספקתי להסתובב הביתה חזרה, להיכנס לחדר, לעמוד בהלם והם עדיין מתגלגלים מצחוק. 

והבנתי מה זה שפיכות דמים.

יאו.. איזה גועלLia
מבינה אותך לגמרי.. גם אני הייתי חוטפת קריזה.. רק שבמקום ללכת הייתי עונה להם בפרצוף ואז נראה מי היה צוחק אחרון
סליחה, זה קפץנשואה עם פלוס

אז במקום לענות להם בשפה שלהם ולהתלכלך כמוהם בחרתי לשתוק בצורה מכובדת.

אבל לא להיפגע???????

ואז באמת חשבתי וגם אמרתי לו שעכשיו אני אהיה לו כמו אשתו של-- אחד החברים האלה....

אבל כל זה הגיע לפסים לא נעימים ואפילו לא התפייסנו אחר כך, ככה שכל הגועל פשוט צף לנו בבית

 

אם לא נצליח להסתדר- אני מאמינה שברגע ה"הפתעה" אני פשוט אעיף הכל ואצא מהבית. אני לא כזו. אבל אולי עכשיו כן.

בעלך צריך חתיכת שיחהLia
אם הוא רואה את חברים שלו צוחקים עלייך ולא אכפת לו...
זה כבר לא קשור להיותו גבר שאולי אפשר להבין את הנכות הרגשית שלו. זו פשוט התנהגות לא אנושית.
מנסה לעזורשומשומ
אני לא אשת מקצוע ואפילו לא מתקרבת, בסהכ נשואה דיי טריה אבל ההודעה שלך ממש נגעה לי ללב..
ניסיתי לחשוב מה הייתי עושה בסיטואציה כזאת..
מאמינה שדבר ראשון לחזור אחורה, להזכר למה התחתנתי איתו.. אילו רגעים מדהימים היו לנו ביחד.. כמה אני אוהבת אותו..
בשלב השני להוריד את האגוווו.. להבין שמותר לי לקבל ממנו זה לא יפחית מה"חוב" שלו כלפי..
שוב, מעולם לא הייתי בסיטואציה כזאת, רק ניסיתי להכמס לנעליים שלך.. בהצלחה!
תיהי חזקה. סתם ניסיתי לפתוח נקודת מבט
כמה נקודות חשובות לדעתי-*אשתו של בעלי*
1. אל תשללי על הסף ייעוץ זוגי.
אם זה יהיה הפיתרון האחרון שלך עלי אדמות בכדי להציל את הזוגיות והמשפחה,לא תעשי את זה??

2. מסתבר לי(כן,אין זוג שלא עובר דברים כאלה ואחרים בנישואין...)שגברים ונשים חושבים אחרת לגמרי.
בעלי כל הזמן אומר לי שגבר/בעל זה ייצור פשוט.הכי פשוט! אישה ממש לא! היא יותר רגשנית,יותר אמוציות,יותר תסבוכת,יותר ויותר ויותר...בקיצור-לא פשוט.
לכן אולי באמת הגישות שלכם לזוגיות הן שונות.
ולכן-אין כמו שיח הכי פתוח שיש.
לשים הכל!! על השולחן.
כולל בכי אם תרצי,כולל לשתף אותו בהשקפת עולמך ונקודת מבטך בנידון,כולל תיאום ציפיות,כולל שאיפותייך,כולל הכל!!
כנ"ל הוא.
חשוב ששני הצדדים יבינו היטב את הצד שכנגד.

3. אם יש ביניכם אהבה/הערכה/כבוד הדדי/משיכה/רצון להיטיב,מאמינה שעם דיבור ושיח כנה ואמיתי תוכלו ליישר את ההדורים ולשפר את הזוגיות.
אני אכן כ"כ בעד לפתוח- לדבר- לשים הכל השולחן- לתאם ציפיות ושנשואה עם פלוס

לתאם ציפיות ושות', 

אבל במהלך השנים אני שמה לב שרק אני יוזמת את השיחות האלה וכשזה כל כך הרבה, זה מתחיל להרגיש מאד לא נעים:

מה, רק אני שמה לב? 

רק לי המצב הזה כואב?

לו לא אכפת?

או במקרה הפחות נעים- 

אני כל הזמן לא מרוצה

יש לי כל הזמן תלונות

לא מספיק רואה או מסתכלת על הטוב.....

 

אז כבר גם לשים על השולחן- קשה לי שוב.

מקסימה שאתנגמרו לי השמות
אולי צורת הסתכלות ותפיסה שונה תוכל קצת לעזור כאן:
*את* חזקה מאוד בשיח, בדיבור, בהבעה
זו נקודת חוזק שלך, ואת אותה נקודת חוזק את מביאה לזוגיות שלכם כבר כל השנים ובזכותה ובזכותך כל הזוגיות נתרמת בפן של השיח והתקשורת.
וזה מדהים.

ואולי בעלך פשוט לא חזק בזה.
אין לו את זה.
זו לא נקודת חוזק ויכולת שלו השיח הזה.
ואולי לבעלך יש נקודות חוזק אחרות.
אולי *הוא* חזק במשהו אחר ואותו הוא מביא כל השנים לזוגיות, והוא תורם לזוגיות בזכותו.
יכול להיות שיש משהו כזה שבעלך יותר חזק ממך בו והזוגיות נתרמת בזכותו?

אם מסתכלים על הדברים ככה משהו בלב יכול להירגע.
זה *לא* שלא אכפת לו מהזוגיות ולי כן -
אלא *שזו הדרך שלי להביע את האכפתיות מהזוגיות שלנו כי זו נקודת חוזק שלי*
ו*דרך אחרת זו הדרך של בעלי להראות את האכפתיות שלו לזוגיות שלנו ואליי כי הוא חזק בזה, במשהו אחר*

ברגע שתשני אצלך בראש את החיווט שאם בעלי לא יוזם שיחות = לא אכפת לו
ל- כן אכפת לו, והוא מביע זאת בדרכים אחרות בהן הוא חזק, ותחום היוזמה והשיח הוא רובו ככולו שלי כי אני חזקה בזה זה הכל, לא כי אכפת לי יותר ממנו.
ובמה שהוא חזק הוא כן עושה זאת.

ושולחת לך מסר ♥️
אני כותב את זה שוב ושוב ושובבסדר גמור
עבר עריכה על ידי בסדר גמור בתאריך י"ב בטבת תשפ"א 19:54

כששוברים רגל ח"ו לכולם ברור שהפתרון ללכת לרופא!
כשיש בעיות בלב או בריאות ח"ו גם ברור שהולכים לרופא!
אבל שכשיש בעיה חמורה ברגשות או בזוגיות פתאום יש שחושבים "נסתדר לבד", "נשאל חברים".
כשמתפוצץ למישהו דוד המים הוא אומר נשאל חבר? הוא מנסה לתקן בעצמו? לא ולא! הוא מייד מזמין בעל מקצוע שינסה לתקן ולהציל את המצב. ואחכ גם לבנות תוכנית לשיקום ושיפוץ.

וגם על הדרך, תשאלי את עצמך בכנות " מה המטרה שלי?" האם שיהיה לי טוב = לנו טוב יחד? או האם חשוב לי להילחם על האגו שלי ולהיות אבי נעלבי? (בהנחה שהוא לא ניסה לחולל את הרגשות השליליים הללו אצלך, ונהג בתמימות). 

לא קל אבל שווה כל שקל או כל משאב אחר שתצטרכו להשקיע.
ב"הצלחה!
 

מי זה אבי?הלוי מא
איך אתה לא מכיר אותו ?בסדר גמור

הוא גר ברחוב האגו המנופח, שכונת הגאווה בעיר "אני ואפסי עוד".

אה עכשיו זה ברורהלוי מא
תודה רבה, אבל- כן. מנסים לתקן לבד.נשואה עם פלוס


אז בהצלחה, אם את רוצה לדעת לאן זה יגיע תכתבי לי בפרטיה' אלוקינו


אני רק רוצה לתאר לך מצבמופאסה
את על סף התמוטטות והוא לא יודע מזה כלום
הוא לא יודע מה הסיבה, הוא לא יודע מה הביג דיל.
את בלוחמה והוא מארגן לך מסיבת הפתעה.
את במצב של פגיעה עמוקה והוא חושב שזה איזה שהיא אי הסכמה צדדית שתחלוף.
את פגועה והוא באופוריה.

יש לכם בעיית תקשורת
תדברו
מהמם. נכון מידיי. אבל למה זה ככה???????נשואה עם פלוס

למה הוא לא מבין שאם פתחתי באש זה אומר שאני נסערת מידיי?

למה הוא לא מבין שאם אתה והחברים שלך צחקתם עלי כמו בהמות- זה באמת ביג דיל!

אתה מארגן הפתעה אחרי שכבר לי חשק לכלום. באמת שלא בא'לי. כל השנים הייתי צמאה לזה, תמיד ארגנתי ימי נישואים/ הולדת/ תאריכים מעניינים. הוא שוכח חופשי, ואם זוכר- בקושי מתייחס.

פתאום עכשיו כשאני באמת שבורה- אתה נזכר?? מארגן מסיבה בגלל שרבנו??? איך אני אמורה לאכול את זה?????

ולדבר--- כמה אפשר שרק אני אפתח ואנסה לדבר והוא מידי פעם גם יגיד- זה לא הזדמנות טובה.... נדבר אח"כ... שכמובן לא קורה...

האמת יש לי הרבה מה לכתוב לךמופאסה
אבל חייב לקצר...
צריך לדבר רגשות ולא הוראות.
לקבוע זמן שקט, זמן תקשורת.
תשאלי אותו האם הוא מוכן לשמוע אותך. בלי לשפוט, בלי להצטדק, בלי למצוא פתרונות, רק להקשיב.
''אתה יודע כשאתה שוכח לי את יום הולדת אני מרגישה א,ב,ג. או כשירדת עלי מול החברים שלך הרגשתי א,ב,ג
הבעת כאן את התסכול שלך באופן כ''כ יפה, אז לפתח את זה.
אח''כ תשאלי אותו מה הוא מרגיש, תקשיבי לו בלי לשפוט, בלי ביקורת ובלי להצטדק. ברגע שיוצרים תקשורת כזאת, אנחנו פתאום מבינים איזו השפעה גדולה יש לנו על הבת זוג שלנו.

אני מאוד מבין אותך, זה נורא מעצבן כל מה שאת עוברת. גם את היום הולדת שהוא מארגן בשבילך את מפרשת אך ורק כריצוי ולא כי איכפת לו ממך וזה מעצבן אותך עוד יותר.
כשמדברים רגשות התפנית קורת, מגיעים לחמלה, סליחה ולהשלמה מאוד מהר. אפשרות אחרת אומנם פחות טובה אבל היא תוריד ממך את השק שאת סוחבת, זה לכתוב מכתב, להביע את הרגשות שלך כמו שעשית כאן ולא לוותר על השיחה אחרי זה כנ''ל, בלי שיפוט, ביקורת וכו'...
אני יכולה לשתף קצת?נשואה עם פלוס

אכן כתבתי מכתב. רגש. תסכול. אמפתיה. כבוד. ציפייה לשינוי. 

הנחתי על הכרית. הוא אמר שקרא אבל זה לא הזדמנות טובה לדבר...

אז עבר עוד לילה עצוב.

ולמחרת באמת דיברנו. היה מאד קשה לפתוח כל אחד ניסה להתחמק...

בסוף פתחנו הרבה, לא הכל כמובן, והיו גם כמה הבנות קטנות  

שהוא לא היה שותף לצחוק שלהם, שאני באתי עם כל הרצון הטוב להתפייס ולדבר וזה מה שקיבלתי, שהוא-לדבריו- כן אוהב אותי מאד ו"רק לא שם לב" (איך??????????????????????????), שאני אולי מתאמצת יותר מידיי וזה מביא לציפיות יתר ותסכול...

אבל לא היו פה החמלה שכל כך חסרה לי. ההבנה. הרחמים. ההשלמה. החיבור בחזרה. 

וכל המילים שהתעופפו ואי אפשר לקחת אתן חזרה. כל מיני האשמות קטנות שאמנם כאבו לי, אבל בושה בכלל להגיד או להרגיש אותן ("לי אתה לא מחמיא על-- לגיסתך ידעת להחמיא יפה מאד. אז אתה כן יודע להעריך---" הוא גיחך ואמר ששטויות ועל מה אני מדברת בכלל.. זה הקטין אותי מאוד. אני לא כזו, אף פעם לא "קינאתי" לפחות לא בקול. הכבוד שלי בעיניו נפגע עכשיו עוד!)

ובסוף כבר חייבים לסיים כי עוד מעט בוקר... ושורה תחתונה "תשני גישה"

 

נשמהבת 30
אני מרגישה שאת לא שואלת את השאלה הנכונה.
השאלה היא לא למה?
כי התשובה היא כנראה, ככה.
ככה הוא וככה את.
השאלה שלך צריכה להיות, מה אני עושה עם המצב הנתון הזה?
גם את וגם הוא צריכים להיות חכמים ולא צודקים, ונשמע שאת מרגישה צודקת (בצדק) ומחפשת את ההכרה שלו בצדק שלך.
אבל זה הענין.
הוא, מצידו, גם צודק. לפחות עקרונית. הוא לא מבין בכלל מה עובר עלייך. איך הוא יכול להבין אם את לא מסבירה לו? הוא גבר. ג ב ר.
אני לא אומרת שההתנהלות שלו נהדרת ומושלמת. אם הוא לא מוכן לדבר, אז יש בעיה. אבל יש גם איזו בעיה מצידך.
ואולי אם שניכם תבינו שלכל צד יש איזושהי בעיה שחוסמת את הקשר ביניכם, אז יהיה אפשר להתחיל לתקן.
וכדי ששניכם תבינו את זה, אתם צריכים כל אחד להסביר לשני. בלי העלבויות ומשחקי כבוד.
את צריכה להיות מסוגלת לשמוע אותו בלי התנגדויות לעצם מה שהוא אומר. להקשיב. באמת. למה שקשה לו ההתנהלות שלך . ולהפך.

אם את במצב לוחמה, אז שום דבר לא ישתנה. בטח לא לעומק.
יכול להיות שהוא צריך עזרה בלהיות מסוגל לדבר ככה ולהקשיב ככה. אבל יכול להיות שגם את צריכה עזרה בזה!!

קראתי את כל התגובות שלך כאן בשרשור.
יש הרבה נקודות שכתבת שאני עברתי, ועדיין עוברת. כואב לי ממש בשבילך. אני מרגישה מאוד את הכאב והקושי שלך.
אבל. וזה הכי חשוב.
אני מאמינה שאם יש רצון, אז אפשר להשיג הכל.
נכון שחייבים רצון הדדי. אבל לפעמים רצון חד צדדי מעורר אחרי כמה זמן את הרצון מהצד השני.
קרירות משני הצדדים לעולם לא תגיע לחום.
אם צד קריר אחד יתחיל להפשיר, אז הצד השני גם יפשיר לאט לאט.
תאמיני שהוא טוב.
תאמיני שיש סיכוי.
זו עבודת הנפש הכי קורעת שיש, אבל הכי אמיתית שיש.
מוזמנת לפרטי אם את רוצה.
נראה שאת בעמדת לוחמה גם כלפינו 😉די שרוט
לפי דעתי, הדבר שהכי holding back בני אדם בעולם ולא רק בתחום הזוגיות זה אגו.

האגו שלנו ברוב המקרים רק מזיק ולא מועיל.
אם נותנים לאגו להוביל, לא מגיעים לשום מקום.

מה שאת מתארת זה לא עמדת לוחמה אלא אגו.
את נשמעת אישה מחושבת וריאלית.
אז אם תסתכלי על זה בצורה תועלתנית, תביני שהמלחמה הזאת בלעשות דווקא רק ידכאו את שניכם וחבל.

אז כמו שהפוליטיקאים הנפלאים שלנו אוהבים להגיד "זה הזמן לשים את האגו בצד ו........(השלימו בעצמכם)".

רק שהבית שלכם זה לא פוליטיקה. אז שימי את האגו בצד ותתחילו לדבר.
אבל כמה אני שמה את האגו בצד.... אולי זה פשוט היה יותר מידיי.נשואה עם פלוס

אני באמת קצת אגו. אבל לא בתוך הבית. כמה אני מתקפלת, שותקת, מכבדת, מרכינה ראש- ולרוב זה היה באהבה- למען הזוגיות.

אבל אני שמה לב שזה חד צדדי!!!!!

מה שבא'לו הוא עושה בלי לספור אותי!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

אני בחיים לא אעשה מה שהוא לא אוהב. למה הוא עושמה מה שאני שונאת- סובלת- מבקשת שיפסיק?????

 

אז אולי בכל זוגיות יש את המימד של אגו, אבל במרקרה הזה- של פגיעה באמת מטורפת, ושבירה כואבת שלי, איך אני אוכלת יום הולדת הפתעה??????????????

 

לא רוצה ממך הפתעות, לא רוצה טובות, לא רוצה שתתן לי רק כי נשברתי ובכיתי מולך!!!!!

 

אוף....

אני לא מבינה את עצמי כבר

היום הולדת כבר היתה?סיה
לא. עוד שלושה שבועות. פתאום הוא מתכונן מראש. מה שלא עשית כלנשואה עם פלוס

מה שלא עשית כל השנים אתה נזכר עכשיו....

 

כנראה זה מספר עגולסיה
תגידי מה את בכלל מוטרדת. שיכין שיתכנן. יבוא לך באותן יום תהי עם פרצןף שמח לא יבוא לך תשארי עם פיזמה בפרצוף חמוץ. חשבתי שזה היה אתמול בלילה.
תגידי מה את רצינית? את הולכת לאכול את הלב עכשין שלושה שבועות על זה?
זה הקטע השולי בכל הסיפור. הקטע העיקרי שהוא צריך לכבד אותך ולא לבוז לך לעמוד על זה
למה שלא תגידי לו את זהבוריס
תנסי ליצור מצב של בלי הילדים (קצת קשה עכשיו עם הסגר ) אבל אפילו תעירי אותו בשביל זה, אם קשה לך אפילו תכתבי מראש הכל שיהיה לך יותר קל.
תספרי לו, תתפרקי מולו, תבכי מולו, תוציאי מולו את הכל.
תבכו ביחד שהגעתם למצב הזה.
ןכשהכל יתרוקן תוכלו למלאת שוב עם אהבה ורעות.
את אומרת שהוא בעל טוב אבל הוא לא מבין שהוא לא עונה על הציפיות, אז תפתחו ביחד את הציפיות תסבירי לו למה את מצפה והוא יסביר לך במה הוא יכול לעמוד.

במקום שהמקרה הזה יהרוס לכם תשתמשי בו לבניה של עוד הרבה שנים של צמיחה
אני כבר באמת שואלת את עצמי אם הוא בעל טוב...נשואה עם פלוס

פתחתי הכל. בכיתי. צעקתי. הוצאתי הרבה. 

במקום להגיע לשלב של להתרוקן ולהתחיל להיבנות---

הוא כאילו שותק באיפוק, ולא ממש מגיב או לא "מחזיר", אבל נשארים ככה עד--- היום. (היום שני, מסוף שבוע שעבר..) ומי יודע עד מתי.

אני יזמתי עוד. אתמול בלילה השארתי לו מכתב על הכרית. הסברתי שקשה ככה שאני לא מבינה מה המצב ביננו ובטח גם לו לא נוח שאנחנו ככה "ואולי אתה לא ממש אשם"... אז איך יוצאים מזה

הוא אמר שקרא, אבל נדבר בהזדמנות אחרת. מתי תהיה עוד הזדמנות? אלוקים יודע.

אני מתחילה להתייאש. כמה זה לא אני, זה קורה לי עכשיו. עצובבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבב

אני יודע שזה לא התשובה שאת רוצה אבל נראה ליבוריס
שבמצב כזה זה כבר מצריך יעוץ מקצועי
חיבוק נגמרו לי השמות

ננסה להתחיל מהתחלה:

אתם נשואים 12 שנים, די באושר, זוגיות טובה ומעל הממוצע, שזה כבר בסיס נהדר.

 

בתצקופה האחרונה (שכוללת בתוכה קורונה, ובטח עוד דברים אישיים/זוגיים/הוריים שהקורונה יכולה רק להעצים או בנוסף אליה, במיוחד בתחום הכלכלי שכתבת "לא בעושר" - שהמחנק הכלכלי מאוד מורגש אצל כל הארץ, סליחה העולם, בתקופה הזו של הקורונה...) אתם חווים יותר קושי/רגע של משבר.

 

עוד מילים שחזרו ובלטו לי בהודעתך היו: "*לא תיאמתי איתו*

*הוא לא בדיוק יודע*

*הוא לא בדיוק מבין*

*הוא פשוט לא מודע לדברים הקטנים*

*הוא קיבל את זה בהפתעה ובהלם*

*טען שלא הבנתי אותו נכון*

*יש לו שאלות*

* התברר גישה קצת שונה לזוגיות*

*זה סוד*

*הוא בכלל לא הבין על מה הברקים והרעמים*

 

יקרה, המילים שחוזרות על עצמן מבטאות בעיקר חוסר הבנה

חוסר הבנה וחוסר ידע, או מודעות או כלים.

השילוב של שניהם יכול להזיק גם לזוגיות הטובה ביותר וגם לאדם המלאכי ביותר.

נשמע שבעלך לא מבין! הוא פשוטו הרבה מאוד זמן ובהרבה מאוד מצבים - לא מבין

ואולי גם את לא מבינה אותו?

ואולי הוא במאת לא מודע? לא יודע?

ואולי כל מה שאתם זקוקים לו הוא ללמוד ולהצליח יותר ***להבין אחד את השנייה***

אבל להבין באמת,

להבין עד הסוף

ועם ההבנה להגיע למודעות

ולהגיע לתובנות

ועם ההבנה והמודעות לקבל כלים

וכתבת שייעוץ לא בא בחשבון - אז אם תצליחו לבד או דרך ספר/סדנא/הרצאה/פורום מה טוב,

אבל אם חלילה לא, או לא מספיק - ממליצה לכם בחום כן לחשוב על האפשרות הזו *בשבילכם ולמענכם* ולא למען אף אחד אחר...

במיוחד במיוחד שכתבת שאתם רוצים ובוחרים להישאר אחד עם השנייה לנצח.

אז כדאי להישאר יחד בטוב, וממש לא ברע חלילה.

(וסליחה אם זה מעצבן כיי כתבת לא להציע, אלב בעיני חשוב עדיין לשקף מהצד איך זה נקרא ועד כמה זה כן יכול לעזור לכם, יחד עם הצעה של אפשרויות שונות שב"ה אולי גם תצלחו ותצליחו ללא זה).

 

לגבי המצב שלך כרגע יקרה -

אני רואה כאן תגובה מאוד טבעית ומאוד אנושית שלך למה שקרה.

הרי נפגעת מאוד, תיארת זאת כשיא העלבון שחווית בחיי

עלבון

עצב גדול

פגיעה

כעס

אכזבה

תסכול

 

כל אלו היו מהאדם שהכי קרוב אלייך - בעלך

כל אלו היו מהאדם שאת אוהבת וקרוב אלייך - ועדיין נפגעת ממנו בצורה קשה.

 

אני חושבת שמה שאת מרגישה כרגע ש"אני לא מסוגלת לקבל כרגע אהבה. אני בעמדה לוחמת. לא רוצה שום טובות ושום יחס אחרי שככה נשברתי... לא בא לי כלום ממנו" -

כל התחושות הללו יכולות לבטא סוג של מנגנון הגנה שעובד אצלך (בתת מודע בעיקר) פעקבות הפגיעה הקשה שחווית.

שמטרתו היא בעצם להגן עלייך מפני פגיעה נוספת, שוב מהאדם הכי קרוב אלייך והכי אהוב, ושוב בעוצמה הרסנית וקהש כזו.

אז בתת מודע הנפש לא מוכנה לחוות דבר כזה שוב! בחיים!

ואם היא כן תאהב עד הסוף,

ואם היא כן תיפתח ותתקרב -

או אז הלב שוב יהיה פתוח, פגיע.

או אז הפוטנציאל פגיעה שוב יהיה בשמים -

*כי* אני קרובה אליו הכי הכי!

*כי* אני אוהבת אותו הכי הכי!

ואיך אפשר להיפגע מאדם קרוב שאוהיבם?1 איך?1 חוויתי את זה וזה היה כואב מנשוא! לא מוכנה לעבור זאת שוב!

אז אני אתרחק.

לאט לאט אתרחק.

אבנה חומות.

ועוד חומות. ומגננות. ולחימה. ואדישות. ואטימות. ומרחק.

וככה זה יגן על הלב שלי.

ככה לא אפגע.

כי לא נפגעים מאדם רחוק,

לא נפגעים מאדם זר.

 

כמובן שזה המקום שרוצה להגן עלייך,

אבל את הרבה יותר ממנו.

את הרבה יותר מהפגיעה הזו.

וזה מתבטא כבר בהודעתך זו בעצם הרצון הכה כנה שלך שיהיה יותר טוב.

הרצון שאומר שבו את עדיין בוחרת ולנצח.

הרצון שגורם לך גם בתוך שיא הכאב והפגיעה לכתוב שהזוגיות טובה, שבסך הכללי טוב לכם,

רצון שגורם לך בין השורות גם להבין את בעלך ולדון אותו לכף זכות שהוא לא מבין

רצון שמראה שבשיא הכאב את עדיין נלחמת כן לאהוב! כן להתקרב! כן למוסס את החומות! כן לקבל את ההשתדלות שלו!

כן לקבל את האהבה שלו!

וזה פשוט מקסים בעיניי לראות את זה!

את כזו גיבורה ולוחמת - אבל במובן הטוב של המילה!

לוחמת למען הזוגיות שלכם! למען האושר שלכם! למען האהבה שלכם1

ובעיקר בזכות הרצון הזה את יכולה להתעלות מעל מנגנון ההגנה -

להתעלות ולומר לו: אני מבינה שאתה כאן כדי להגן עליי. אני באמת מבינה ואתה צודק ובאמת זה היה כואב כ"כ...

אבל מצד שני... מה האלטרנטיבה שלי?

הרי אם אסגור את הלב אז נכון, לא אפגע יותר לעולם

אבל מצד שני - גם לא אוהב עד הסוף לעולם! גם לא אהיה נאהבת עד הסוף לעולם! כי לא אתן לזה לקרות, לא אאפשר זאת.

אז במה אני בוחרת?

האם בלא להיפגע לעולם וגם לא לאוהב ולהיות נאהבת לעולם?

או האם בלקחת את הסיכון שבלהיפגע בשביל הסיכוי כןם לאהוב עד הסוף ולהיות נאהבת עד הסוף?

זו הבחירה שלי.

ואני לגמרי לגמרי אנצח כאן, ואגרום לכל המשפחה שלנו לנצח כאן.

וכן אפתח את הלב.

וכן נתקרב.

וכן נלמד להמשיך ולהעמיק בתקשורת

ולהבין אחד את השניי העד הסוף

ולתאם מראש ציפיות

ולהגיע לעומקים חדשים

ולעלות דווקא מהמשבר הזה

ולהגיע למודעות גדולה, שנינו

ולהביא לעצמנו עוד ועוד כלים שיעזרו לנו בזה עכשיו וגם בעתיד.

 

שולחת המון המון כוחות ותמיכה,

ב"ה שתזכו לצמוח מהמשבר הזה הכי הרבה וגבוה שאפשר, אני לגמרי מאמינה שאתם יכולים.

 

בהצלחה רבה רבה יקרה ❤

 

 

אפשר לומר לו לגבי היום הולדת שתשמחי לדחות את זה בכמה ימים אוהיום הוא היום
שבוע. כדי שהכעס יעברו לך ותשמחי בזה. הילדים גם ככה הלשינו... תגידי שאת מעריכה את זה אבל פשוט לא פנויה לזה עכשיו.

אם את לא רוצה טיפול זוגי אז אתם יכולים לשבת ולדבר על זה ולתאם ציפיות, להגיד מה את רוצה ולהשתדל לפרגן אחד לשני. לעשות את הדברים האלה שוב ושוב ולפרוח.

יש חוברת חינמית ומושקעת של אפרת צור. שווה להיעזר בה. תחפשי באתר שלה
זה עוד שלושה שבועותנשואה עם פלוס

סליחה על הציניות, אבל מרוב ציפיות אני פותחת חנות מצעים...

הוא *לא* הבנאדם לשבת מולו ולתאם ציפיות. חי את החיים. זורם עם מה שיש. 

להבנתי- הבין שיש בעיה > פותר אותה עם צומי ביום הולדת.

הוא רק לא מבין שאחרי שבירה- ממש לא מתחשק לי כלום. לא היום. לא מחר. לא עוד שבועיים. לא עוד שנה.

אחרי עלבון כזה (מפורט למעלה), אני לא רוצה שום קירבה בלי לתקן את הנזק.

ויום הולדת זה לא תיקון. (למה?? לא יודעת)

אבל שלושה שבועות זה הרבה זמן!סיה
את רואה את עצמך לא מעבירה איתן מילה כל השלושה שבועות?
מסתבר שתדברו
חוץ מיזה אין קשר יהיה יום הולדת יפה שתחיכי עדין ממש ממש לא מחייב שאת פגועה! זה ששעתי במסיבה תחיכי זה ממש לא מוחק הכל
למה את קושרת את השעתים ארוע כסליחה על הכל? מה לא יכול להיות שתוך כדי עלבון תחכי ואחכ תמשיכי בכעס ובעלבון?
אנחנו מדברים. כן-לא-שחור-לבןנשואה עם פלוס

אני לא טיפוס של "ברוגז". זה מרגיש לי לא מכובד.

אבל הקרירות הזו. הטכניות. כמה שפחות להיפגש/ להתחכך/לדבר.

 

זה יהיה ככה עד--------

עד מתי, בעצם?

אוקי אז יתכן וזה ימשך לעדסיה
אבל כמו שהיום את בשולחן שבת אומרת כן לא ועדין שבת נכנסת
יהיה יוםהולדת תגידי כן לא שחור לבן ויגמר המסיבה. עדין לא מוחק ולא פותר כלום
לגמרי לא פותר. ברור.נשואה עם פלוס

השאלה הגדולה היא איך באמת כן לפתור

*בלי לצאת המסכנה שבקשת שוב לדבר ולחפור

*בלי להדחיק שוב את העלבון העוצמתי ועבור לחיים כאילו כלום

*שהוא יבין כבר שהיה פה משהו שהוא באמת ביג דיל

*שהמקרים האלה לא יחזרו על עצמם

 

בקיצור- איך עושים באמת שינוי לטובה?

 

תספרי לי כשתהיה לך תשובהסיה
אני גם מחפשת אותה שנים.חחחח
בגדול שמתי לב שעושה לי יותר טוב לחזק את עצמי שאני טובה מוכשרת מוצלחת ולכן לא אני המסכנה לא אני זאת שנפגעת וכן היה פה משהןא שהוא גדול. וכל זה בעצם שייך לו , זה הוא שלא מבין זה הוא שמקטין דברים חשובים. זה הכל הוא וזה לא יצליח להקטין אותי או להחליש אותי ואני חזקה כי זה לא אני
אבבללל וזה האבל הגדול עדין נגרם נזק לקשר ונזק לי זה אומר גם נזק לו כי אנחנו זוג
אז זה עשה לך טוב או עדיף אחרת?נשואה עם פלוס

או שעדיף אחרת ולא ברור איך אחרת?

אוקי. אני החזקה. אני גם "משכילה" ושות'...

אבל אני רוצה שיהיה לי גב. להיות קצת חלשה. להיעלב כשמעליב. 

לא לגיטימי לצפות שבתוך כל העולם הבולעני הזה תהיה לי פינה בבית ששם אוכל להרפות? ואז אם אני מרפה אז אני פגיעה. ונפגעת. אז אין פינה כזו יותר? בעולם?

מייאש מאד!!

כמעט מתחרטת כל כל השנים האלה. עדיף לחיות לבד.

אני חושב שהתחלת השינוי לטובההיום הוא היום
זה לעזור לו לשמח אותך. אנשים טכניים דווקא לא רעים בתיאום ציפיות. אם מציגים להם את זה נכון.
במיקרופון חזקקקקקקקקקקקקקק- ייעוץ זוגי!ה' אלוקינו


קחי. בשביל ההמחזה.די שרוט

רמקול

לא להגיד יעוץ מה לא ברורהיועץ למלך
מה זה אתם נהנים לעצבן? מה הקשר יעוץ כל דקה
הבן אדם רצה מישהו אנונימי רצה הקשבה ואיכפתיות כל זה אין לו ביעוץ לא לבלבל את הראש
אתה בעצמך יועץ , איך אתה לא ממליץ על ייעוץ ? אולי תייעץ לנוה' אלוקינו

צוחקצוחק

כנראה שלפעמים העצה הכי טובה היא לא להציע יעוץ!!!!!!!!!נשואה עם פלוס


לא. זו ההמלצה הטובה ביותרה' אלוקינו


עכשיו אני שה לב שאת הפותחת, אז לדעתיה' אלוקינו

זו העצה הטובה ביותר..
כל אחד כותב את דעתו בפורום. אין מה לפחד מייעוץ . לא טוב אפשר להפסיק. בהצלחה!!

עכשיו, כשאני קצת יותר מאופסת, אני רוצה לומר לך:נשואה עם פלוס


סליחה, קפץ...נשואה עם פלוס

שלפעמים באמת לא כדאי ייעוץ ולא כדאי להציע אותו:

א. כשיש תחושת אנטי כמעט אין סיכוי להצלחה, ואז גם מוציאים כסף, גם פותחים את הפה, וגם עולה התסכול כי לא הצלחנו...

ב. מן הסתם יש ל"פונה" סיבה טובה לא לפנות לייעוץ

ג. הבנת את הרעיון.... אז רק למען הבאים אחרי... ותודה בכלל על ההתייחסות

 

בתור אחת שהיתה במקום דומהמערבא
אני חייבת לומר שהייעוץ זה הדבר היחיד שעוזר לנו. הגענו למצב כל כך מרוחק, עם בקושי תקווה שנצליח לנהל שיחה נורמלית והבנה אחד של השני, בלי מגע בכלל וים של תסכול.
בזכות הייעוץ אנחנו מצליחים להתקדם לאט לאט. יש נסיגות וזה כואב אבל זה חלק מהתהליך.

גם אם בשלב ראשון בעיקר כל אחד יפרוק ויצעק את מה שיושב עליו יועץ טוב צריך לדעת לזהות מבין המילים שלכם את נקודות הכאב, לפתוח אותם ולטפל בהם בעדינות.
לא מאמינה שלבד תצליחו לעשות את זה.
אם את מתעקשת שייעוץ לא רלוונטי נראה שהדרך תוביל ישירות לרבנות...
רציתי לכתוב ככה, ומזל שבאת !ה' אלוקינו


תודה 🥰מערבא
כל זוג ודרכי ההתמודדות שלוהיועץ למלך
אל תשווי בינך לבינם ואל תמהרי ללחוץ על כפתור הרבנות
את טוענת שעזר לך לא מחייב שיעזור לכל זוג ולא מחייב שזה פתרון בלעדי
כל מילה בסלע!נשואה עם פלוס

המושג ייעוץ בעצמו הוא טוב וחיובי ואמור להיות יעיל.

אבל אולי יבינו אנשים- לא כל דרך של ייעוץ, ולא לכל אחד.

 

עכשיו אני לא מתייעצת? נקודה למחשבה...

אפשר לשאול על סעיף ב?ה' אלוקינו


אנונימיות. כסף.נשואה עם פלוס


שנינו פרק בפצל"ש אנונימי

{כותבת מאנונימי מסיבות מובנות}

 

אנחנו פרק ב' ואחד מאיתנו מוכר מאוד בקהילה כך שרצון באנונימיות לא זר לנו. 

ואני פה לומר לך שעלות הגירושין שלי היו פי כמה וכמה מעלות יעוץ זוגי שהתעקשתי שנלך אליו כשהיינו צריכים כי לא הייתי מוכנה בשום פנים להתגרש פעם שנייה! 

אם שילמנו 7,000 ש"ח לכל התהליך ואצל מישהו לא הכי זול (וברור שיש דיסקרטיות בתהליך), אני שילמתי קרוב ל60,000 בתהליך הגירושין בלי להחשיב עלויות נוספות שלא אפרט כאן. ולהיות גרושים לא תרם לסטיגמות שהיו עלינו או למבטים וזה שאנחנו לא אנונימיים כאן היה הכי קשה.

את לא תלכי ליעוץ הבהרת את זה אבל בשביל כאלו שקוראות טרחתי במיוחד לכתוב את הסיפור שלנו.

 

 

אנונימיות ? פעם מטפל זוגי הוציא החוצה מה ששיתפת?ה' אלוקינו


כיוון כלשהוהיועץ למלך
כתבת שאת בן אדם שיש לו הרבה דרישות מעצמך
וגם מאחרים וגם חוסר בתיאום ציפיות

אז יתכן שפעם בכמה זמן צריך לבוא פיצוץ כי כמה אפשר להכיל רגשות אכזבה מעצמי (ומהאחרים)
כאילו לפני שהבן אדם יחטוף איזה מחלה או משהו
אז לפי הגישה הזאת אולי טוב שהפיצוץ קרה
מעכשיו לא נותר אלא להרפות כי עוד ביקורת עצמית לא בטוח תועיל (קיימת כבר)

אין לי הרבה עצות לתת באמת יש כאן צער
רק בבקשה לא לתקוף את עצמך וגם לא אף אחד ספציפי
אולי זה טוב עכשיו הבן זוג ישים לב, וגם את, לעניינים שהעלית
העיקר לדעתי להרפות לשחרר לא לכעוס על עצמך
הכי חשוב
ולא למהר לברוח לחיוכים ולהצגות שהכל טוב
פשוט לחוות את הצער עוד ועוד ולא לנסות להדחיק עד שהוא אחרי תקופה מסויימת כבר לא יעניין
ולא יתפוס את כל הבמה ובתקווה שמשהו יזוז לאט לאט

זה הטקטיקה שחשבתי עליה
בהצלחה ואם הגעת למצב שאת קוראת את זה אומרת איזה שטויות למי איכפת ממה שהרגשתי אתמול הכל סבבה היום
אז אולי זה בגלל שסוף סוף נתת ביטוי לרגשות שלך שהם מכובדים גם אם הם לא יצאו בצורה נכונה
ואם לא עובד
תנסי אולי להכניס גם משהו של הרפיה למערכת כגון טיול או זמן שאת לא חושבת
פשוט לא חושבת. משחקת במחשב וזהו.(אצלי) או רואה משהו שעכשיו את לא שם

העיקר המון הרפייה כי זה משמעותי מאוד אכזבה כל כך ארוכה נקווה שיסתדר
שאלה גדולה- הרפייהנשואה עם פלוס

איך אתה יכול להרפות ממה שעד היום היה כמעט מפעל חיים?

למען הזוגיות הזו שיניתי והשתניתי כל כך הרבה.

הדרישות כולן נראות לי הגיוניות ולגיטימיות.

הרפייה זה אומר- לוותר על המושלם (אולי גם ככה זה לא יהיה מושלם??)

זה אומר להתפשר על נישואים סוג ב' או ג'...

זה אומר שכל מה שעמלתי היה לחינם

זה אומר שהחידלון ניצח את הנחישות להצליח

מה זה עוד אומר????

 

סליחה על החפירות, אני מנסה להביןמבולבל

הרפיה היא ממש לא ויתורהיום הוא היום
היא פשוט אומרת שאת משתדלת לפעול כמיטב יכולתך אבל את משתדלת גם לשמוח ככל שניתן במה שיש בהווה.

טוב לשאוף ליותר בכל העניינים, אבל בינתיים לשמוח בעצמך, במה שעשית, לשמוח בבעלך שרוצה לשפר את המצב גם אם הוא לא יודע איך, לשמוח באלה שמציעים לך ייעוץ נישואים כי גם אם זה לא מועיל (לא מביע דעה, הולך עם שיטתך) הם רוצים לעזור באמת.

יש הרבה דברים שאפשר לעשות. רובם דורשים עבודה פנימית מסויימת. יש יועצי נישואים ויש עוד הרבה סוגים של אנשי מקצוע שיכולים לעזור. פה החברים מפנים לייעוץ נישואים כי זה הקלסי אבל יש עוד הרבה סוגים של טיפולים ועזרה עצמית.

אוכל להרחיב בפרטי.

אני אומר גם עוד משהו: אני רואה את זה מהזווית שלי כמאמן אישי. הרבה פעמים אנשים מתייעצים ומקבלים עצות טובות אבל הם בטוחים שאין פיתרון לבעיה שלהם אז הם ממשיכים לשאול או לפעול בדרך לא יעילה.

דרך טובה להרפות היא לשאול כמה אנשים שאת סומכת עליהם. או לשמוע כמה תשובות מהפורום מאנשים שנראים לך מבינים. לראות מה הכיוון שיוצא מהתשובות בלי לפסול, לראות אותו איך שהוא. כאילו מדובר בעבודת חקר שלא נוגעת לך. בסוף לעשות את מה שהם אומרים גם בלי שאת מבינה במאה אחוז איך זה עובד. ניסיתי הרבה פעמים וזה מועיל. את יכולה לשאול אותם למה הם חושבים שזה הפתרון אבל לא תמיד תהיה לך תשובה במאה אחוז. אז תסמכי עליהם.

השם עשה לנו את זה גם. צדיק וטוב לו, צדיק ורע לו, רשע וטוב לו. מצוות שמבינים ומצוות שלא. זה דורש לסמוך על אחרים.

בהצלחה.

מקבלת, אבל חלקית.נשואה עם פלוס

צודק שאני צריכה אולי קצת למקד את הפוקוס אחרת. מודה, אני נגועה בבעיה של "וכל זה איננו שווה לי..."

 

שיטות אחרות יכולות לעניין אותי,

אני- ליעוץ- זוגי- לא- הולכת- נקודה.

 

דיברת על שאנשים בטוחים שאין פתרון לבעיה שלהם- אני לא שם. וזה אולי הכאב הגדול- לא מוכנה לוותר. לא מוכנה לקבל את המצב הזה. לא מוכנה לקבל את הבעיה ולחיות איתה. יש דברים שכן, יש כאלו שלא. (יחסית, התאוששתי יפה מפטירה של אח צעיר לא מזמן- כי אני מבינה שאת ה"בעיה" הזו אי אפשר לפתור. הוא לא יחזור אלינו. אז צריך לקבל את המציאות הזו ולהתקדם. אבל פה דווקא בגלל שאני מאמינה ויודעת שזה פתיר- אני מנסה למצוא דרך יעילה)

הפורום הזה 

 

הפורום הזה אכן עוזר לי מאד וזו הזדמנות להודות לכולם, אבל יש לי בעיה עם מה שאתה אומר: ה' עשה לנו....זה דורש לסמוך על אחרים. היחיד שאני מוכנה לסמוך עליו זה ה'. באמת. לא כמליצה, לא כ"דרך רוחנית". אני לא מוצאת בעולם עוד מי שאפשר לשתף אותו מבלי להיפגע. בעלי היה השני והאחרון ברשימה הזו, וכואב לי שממנו אני כל כך נפגעת. זהו. אולי יותר כואב לי שאני קצת פחות סומכת עליו. מקווה שהצלחתי להסביר את עצמי...

מביןהיום הוא היום
נראה לי ששווה לברר על שיטות אחרות באמת.

מצטער שקשה לסמוך על אנשים.

אפשר לשתף בהדרגה. לראות מי ראוי לאמון וכמה. בהתחלה לשתף בקטנה ולאט לאט לראות איפה כדאי יותר.

נכון שגם נפגעים אבל גם אפשר להתאושש מזה. יש לנו הרבה כוחות להתאושש מצרות.
יקרה, נגעת לליבי ממש! אני רק מנסה להבין:חלונות
בהודעת הפתיחה את מתארת את הזוגיות שהיא די באושר ויותר מהממוצע במשק...
אח''כ את כותבת דברים אחרים לגמרי לגמרי.
השתנה משהו ביניכם? פעם היה יותר טוב? משהו גרם לזה?
או שאולי מה שאת מתארת זוהי זוגיות טובה יותר מהממוצע בעיניך?
כי אם בעבר כן חויתם זוגיות אחרת, מן הסתם התמונה שונה והתשובה תיהיה שונה גם כן...
האמת- עכשיו אני יותר תוהה מאשר "נותנת ציונים"נשואה עם פלוס

עקרונית כן, הזוגיות שלנו בכללותה היא יותר מהממוצע שאני מכירה בכל אופן.

במהלך הבירורים עם עצמי, והרבה בעזרת הפורום הזה, אני מבינה שאולי דווקא בגלל שהנישואים שלנו הוא מושג שהיה לדוגמא ובאמת מאד מוצלחים, הרבה יותר קשה לי לקבל "טעויות" או "חולשות" של מי מאיתנו במערכת הזו.

לדעתי מה שהשתנה לרעה זה הסבלנות והסובלנות שלי- 

במבט שלי- אני כל הזמן "שומרת" על זוגיות יפה. וזה מתבטא בדברים הקטנים שיכולה להיות להם משמעות גדולה כמו מחוות במהלך היום, טון דיבור מכבד, הפגנת איכפתיות בניואנסים הדקים שאני ערה להם והוא כנראה לא.

אז במשך שנים אני בולעת את זה ואומרת לעצמי- הוא אוהב, הוא רק לא מבין. 

במשך השנים אני צוברת אכזבות קטנות שלא "מצדיקות" שיחה ועניינים...

במשך השנים אני מנסה להבין- למה הוא לא ער לדברים האלה???

ואיכשהו המסקנה המתבקשת היא: לא מספיק אכפת לו.

אני אשה טובה מאד. גם הוא כגבר הוא טוב מאד, אבל לא יודע להיות בעל כמו שאני הייתי רוצה וברמה שאני דורשת מעצמי.

וכשאני אומרת אשה טובה מאד זה אומר המון. באמת הרבה מעל הממוצע.

 

אז אי אפשר כל כך להצביע על מה שפעם היה טוב והיום אין, או השתנה, אלא- מתי הגעתי לנקודת קצה. והגעתי. 

אוי מאמי, לא שאלתי כדי להגדיר ציון, אלא כדי להבין אתחלונות
התמונה טוב יותר.
תקשיבי, את נשמעת אישה מאודדד מודעת, אינטליגנטית ותקשורתית מאוד.
את כותבת שאת זו שכל הזמן "שומרת" על הזוגיות, עובדת קשה למענה, עירה לשינויים בה, רגישה לצרכים שלה.
והוא לא מספיק אכפתי/קשוב/נצרך...
יקרה, תקום האישה שלא הרגישה ככה אי פעם!
( אגלה לך בסוד - אף אחת לא קמה...)
בואי ננסה להבין יחד למה:
אני חושבת שהצורך הכי גדול שלנו כנשים בתוך הזוגיות - הוא הצורך הרגשי/נפשי/חברתי. אח''כ גם מגיעים צרכים כמו: מין, טכני( ניהול בית משותף), רוחני ועוד ועוד...
אצל הגברים, הצורך הראשוני הוא לא רגשי. הוא גם קיים, אולי אפילו בעוצמה גבוהה, אבל בד"כ הוא לא יעמוד בראש הרשימה...
אז אנחנו באות עם הצורך הגדול הזה שלנו, עם הרגישות שלנו, יכולת ההבעה, העומק הרגשי, ורוצות ומצפות למצוא את זה אצל הפרטנר שלנו לחיים.
אמממה, הרבה פעמים הפרטנר הנ''ל פשוט לא מכיר את השפה בה אנחנו מדברות.
וזה מתסכלללללל!!
ואז אנחנו מרגישות: רק לי אכפת מהזוגיות הזו, רק אני אשים לב שיומייים לא יצא לנו כבר לדבר מעבר לחמש דקות, רק אני מרגישה שצריך כבר רענון לזוגיות וכמובן שרק אני זו שתיזום אותה...
מוכר, נכון?
וזה מביא אותנו להרגיש, כמו שכתבת, שהוא פשוט לא אוהב/ אכפתי. הוא לפחות לא כמו שאני...
מה שאני הבנתי(ועדיין בתוך תהליך ההבנה) שהמסקנה הנ''ל פשוט לא נכונה!
זה לא שהוא פחות אוהב/אכפתי לזוגיות, זה פשוט לא הצורך הכי גדול שלו ולכן אין לו גם את הכלים לזה.
זה שהצורך שלנו הוא רגשי - זה אומר שדווקא המענה הרגשי הוא הוא זה שמצביע על אכפתיות לזוגיות והשקעה בה??
בעלי הגדיר פעם שהצורך הכי גדול שלו בזוגיות היא תחושת השלמות והשלווה. אם נפרוט את זה למעשה (מקווה שאני יורדת לסוף דעתו, גם אם לא - לצורך דוגמא זה נהדר), אז זה שהוא דואג כל הזמן באופן כללי למשפחה: כספים, שינוע, קניות, הצרכים שלי, של הילדים, דירה וכו' וכו' - זה הדרך שלו להראות כמה הוא אוהב וכמה אכפת לו מהזוגיות. זה גם הצורך שלו - לכן זה מה שהוא עושה וזה הכלים שהוא קיבל על מנת לספק את עצמו.
הבנת יקרה מה אני באה להגיד?
מי קבע שרק צורך רגשי חברתי הוא פסגת הזוגיות? כי זה מה שאנחנו צורכות? ולכן מה?
אולי מה שבעלך עושה בדרכו למען הזוגיות זה מצידו השקעה גדולה ומראה על אכפתיות?
זה לא טוב יותר או פחות. אלו פשוט שתי מנגנונים שונים, וכדאי להכיר אותם ולהכיר בהם.
עכשיו, מה עושים? הכל טוב ויפה - אבל אני רוצה עומק רגשי וחברי בזוגיות שלי !
אז פה מגיע החלק המעשי:
מקריאה אותך ואת תגובותיך התרשמתי שהחלקת הרבה פעמים, בלעת אי אלו מכשולים קטנים על מנת לשמור על שלום ואהבה.
מעבר לזה שלדעתי זה לא כדאי. אף פעם לא כדאי לצבור ולשמור בבטן! מעבר לזה, לדעתי הפסדת הזדמנויות פז ללמד את בעלך היקר את השפה שלך! את השפה הרגשית שאת מחפשת אצלו!
ואיך ידע? מסתמא שהנושא הזה לא מפותח אצלו...
יקרה, יש לך את זה! את מודעת! את מדוייקת עם עצמך! את מתנסחת נהדר! למה שלא תלמדי את בעלך את השפה שלך? לאורך כל ה12 שנים שלכם - אם היית פותחת את הלב כל פעם - בנועם, באהבה, וההכי כנות שלך - על כל פעם שהרגשת משהו קצת צורם בקשר הזוגי שלכם, לאט לאט הוא היה לומד להקשיב ולדבר בשפה הזו, ומסתמא היה גם נעשה רגיש יותר למצב ביניכם...
אבל אם את שומרת הכל בבטן, ומדברת רק במקרים קיצון - מסתמא הכל טעון יותר אז...- גם הוא לא מכיר את השפה ולא יודע איך להתמודד. אז מה הוא עושה? - הולך למגרש שלו - מארגן לך מסיבת הפתעה. אבל את רוצה בכלל משהו אחר!את רוצה שיחה קרובה ופשוטה בארבע עיניים!! תירגלתם את זה על נושאים טעונים? לימדת אותו איך עושים את זה?
את לא רוצה טיפול זוגי, סבבה לגמרי. במקום זה תקבעו לכם יום בשבוע, חוק בל יעבור!!!!!!!!!!!!! שאתם יוצאים. לא למסעדה או למקום המוני, יוצאים החוצה, יושבים על הספסל בגינה קרובה / על אדמת היער הקרוב, ו מ ד ב ר י ם !!!!!! ככה פשוט!!!
תאמיני לי, אם תתמידו - יכול להיות שלא תצטרכו טיפול בכלל...
תלמדו לדבר על הכל!!! גם על ניואנסים הכי קטנים ביניכם, על מה את מרגישה, מה את צריכה, כשהוא עושה/אומר כך וכך, איזה רגש עולה בך... מה הוא מרגיש/צריך...
יכול להיות שבהתחלה זה יהיה לו זר וחדש והוא פחות ישתף פעולה. אבל כל שפה שהיא לא נקנית ביום אחד...
תתמידי, תתעקשי על זה - ובעז"ה תראי ישועות!
בהצלחה יקרה!

כתבת נפלא ומדויקלמה לא123

רק אוסיף ברשותך

שינויים קורים לאט ובסבלנות

עם ירידות ועליות ללא סוף

 

אבל,זה משתלם

בהצלחה

תודה. ונכון, דיוק חשוב!חלונות
תודה, אין מיליםנשואה עם פלוס

מסתבר שאת צודקת בכל מילה- 

אתמול בלילה שוב פתחנו והוא אכן אמר שגם עושה למען--- אבל אני באמת אמרתי לעצמי באותו רגע: נכון, אבל זה לא שווה כלום בלי---

ולשמוע את זה ממישהו "נייטרלי" מחוץ לתמונה שמסביר שאכן אלו 2 דרכים ולמרות שזה מעצבן אותי זה אכן דרך שלו לתת ולהעניק ולבנות וכו' (הוא נתן לדוגמה את זה שהוא עובד קשה. לא עניתי בקול כי זה ידרדר אותונו, אבל עניתי לעצמי: "מה הקשר, גם אני עובדת קשה. זה בכלל התפקיד שלך- לפרנס. לעבוד קשה זה לא משהו לזוגיות *אבל הוא עובד ממש קשה*).

 

אני מודעת לכלל שלא כדאי לשמור בבטן- אבל איפה עובר הגבול עם "לא מכל נמלה ליצור פיל"?

 

היינו יוצאים פעם בשבוע ומדברים. בשלב מסויים הרגיש לי שרק אני זו שמתלוננת/ מבקשת שינוי/ מפריע לי וכו'. ועם הפעמים שהוא שכח שיוצאים היום ועם אלו שהוא ביטל ולא קבע זמן אחר--- זה דעך. ואני לא מוכנה שוב להיות זו שמבקשת לחזור לזה. שיפריע גם לו מתישהו.

 

האמת, הדרך שבה הצגת את הדברים ואולי קצת הספקתי אני להירגע ולברר עם עצמי ועם כל מי שכאן, גרמו לי להבין קצת את הצד שלו. 

תודה על ההשקעה.

ישועות גם לך!

 

איך אני שמחה שהתחברת לדברים! ממש!חלונות
שמחה לקרוא שהוקל לך והצלחת להבין אותו טיפה יותר.
ההבנה הזאת באמת לא מוחקת את הצורך הרגשי הזה שלנו, זה מה שמעלה בנו כל הזמן את התחושה של: לא שווה לי כלום בלי----
ולכן צריך לעבוד על זה.
איך אדע איפה עובר הגבול שלא מכל נמלה יהיה פיל? - באמת לא יודעת להגיד לך. מסיבה פשוטה, אצלנו אין גבול כזה. לא מסוגלת ולא רוצה להמשיך כרגיל אם יש "נמלה" בחיי!
אולי זו לא הנחיה לרבים, אולי זה רק אנחנו, באמת לא יודעת להגיד לך...
מה כן אני יכולה להגיד לך:
כשהתחלנו את מסורת היציאה השבועית, היא בהחלט התחילה כי נוצר בינינו איזשהיא ענין לא פתור שגרר מתחים וויכוחים. אז במקום להתווכח על זה כל יום, החלטנו שפעם בשבוע יוצאים ומדברים על זה במרוכז. ככה כל השבוע נשאר חופשי ושמח.
אז כן, יכול להיות באמת שבהתחלה יותר תדברו על הפערים/ הוויכוחים שיש ביניכם. אבל זה לא שאת מתלוננת ומפריע לך דברים, את פשוט *משתפת* - זוהי שפה אחרת לחלוטין.
את לא מתלוננת למה אתה חוזר מאוחר כל ערב, את משתפת שקשה לך שיש לכם פחות זמן משותף כל ערב, את מתגעגעת אליו והיית שמחה ליותר זמן זוגי.
את לא מתלוננת למה הגבת כך וכך כשהיית עם החברים, את משתפת אותו איך הרגשת מושפלת וקטנה ליד החברים שלו.
הבנת את הרעיון?
אני מבינה שבעלך לא התלהב יותר מידי מענין היציאה הזו, ולך נמאס לרדוף אחריו, ובצדק.
אולי באמת הוא הרגיש קצת "מותקף"? שזה זמן לתלונות? אולי לכן לא בא לו על זה?
תתחילי תמיד במחמאות. אבל כאלה כנות ועמוקות!
אתה יודע, היום הלכתי עם הילדים לסידורים. קניתי להם נעליים, הלכתי לדואר, והשלמתי בגדי חורף בשבילי. וחשבתי לעצמי כמה זה לא מובן מאליו שאני הולכת ככה בין החנויות, בוחרת נעליים טובות לילדים, ואני רגועה, אני יודעת שאתה מחושב על הכספים, שאתה עובד קשה כדי שיהיה לי את היכולת הזו. זה ככ שימח אותי ללכת ולקנות ולדעת שמה שצריך - אתה תתן. אין לך מושג כמה תחושת רוגע ובטחון זה נותן לי...
אולי אחרי כזה פתיח למשל, הדברים ייראו אחרת?
יקרה, לעניות דעתי, כדאי לך ממש לחדש את הדייט השבועי. כתבתי לך כאן קצת ובטוחה אני שאם תשבי עם עצמך ותחשבי מה עוד יכול לגרום לדייט הזה להתקיים, ומה יכול לגרום לו להתבטל - את תגיעי לעוד נקודות חשובות ונפלאות!
הרבה הצלחה!
תענוג צרוף לקרוא אותך! מ-ד-ה-י-מ-ה!!!נגמרו לי השמות
מדהימה מדהימה, כל מילה פשוט וואו, אשריכם שזכיתם, אתם נשמעים פשוט זוג מקסים! ואת נשמעת אישה כ"כ מיוחדת!
נשמה את! חזרתי קצת "קטנה" מהעבודה, והמיליםחלונות
שלך עשו לי ככ טוב❤️
שמחה ממש לשמוע, מגיע לך מאוד ☺️♥️נגמרו לי השמות
יואווו תקשיבי... איפה היית עד עכשיו.יהודה224
כתבת מהמם.
כל הכבוד
היי, מרגישה חייבת לכולכם: תודה!נשואה עם פלוס

הרגשתי שיש עם מי לשתף/ להתייעץ/ לפרוק/ לקבל.

נתתם לי המון. כל אחד ואחת פה!

"ערבים זה לזה"- השקעתם זמן, מחשבה, התנסחות, התנצחות (סתם.. התחרז לי...),

אז ישבנו והפשרנו וניסינו קצת להתקרב... זה עוד לא קל כמו פעם, אבל יש התקדמות.. בעיקר אצלי- התובנות שקיבלתי דרככם!

מודה לכולם ומאחלת אך טוב

 

איזה יופי, תודה שעידכנת!נגמרו לי השמותאחרונה

תמשיכו לעלות מחיל אל חיל! מקסימים!

נפילות ברשת אחרי החתונהמחפש את עצמי!

אני היחיד?

לא, אבל מה זה רלוונטי?פשוט אני..

אם אתה לא מרוצה מזה, אז זה שיש עוד כמוך לא אמור לגרום לך לוותר

אתה ממש לא היחיד. זה אמור לעזור לך?לאחדשה

זה לא אמור לנרמל את המצב (ואני לא אומרת בטון ביקורתי בכלל..)
אם אתה מחפש עזרה או עצות זה משהו אחד.
אם הכלה הבנה והזדהות זה משהו אחר.

כן. אתה היחיד בעולם שעשה את זה.חתול זמני

עד רגע זה, אף־אחד, מעולם, לאורך כל ההיסטוריה של האנושות, לא הגיע לכך.

ברכותיי.

(או קללותיי, לא יודע מה אומרים במצב כזה.)

נראה לי שמה שעומד מאחורי השאלה שלך, אינו אם באמתהסטורי

אתה היחיד, אלא כאב עצום שקיווית שהחתונה תמנע ממך את הנפילות ואתה מגלה שלא רק שהיא לא מונעת - אלא על ייסרי המצפון על הנפילות, נוסף מצפון על הפגיעה באשתך.


אז לא - חתונה היא טובה, היא חשובה, היא נותנת מקום להביע את הביקושים הגופניים בדרך היתר ומצווה - אבל היא לא מונעת נפילות.


הדרך למנוע נפילות אחרי החתונה, בדיוק כמו לפניה, היא בסור מרע ועשה טוב -

סור מרע - לא להחזיק שום מכשיר לא מוגן ולא להתקרב לזה, אם זה לא מספיק - ללכת לטיפול אצל מטפל מוסמך שמומחה בגמילה מנפילות כאלו.

עשה טוב - למלא את זמנך בעיסוקים חיוביים.

למה אתם כאלה לא מבינים..מחפש את עצמי!

הסטורי דיבר לעניין.

אשמח אם תרחיב יותר מניסיון [ברמה שנקי לדבר]

וגם תקשר אותי למטפלים כאלו

אגב, לדעתך זה טיפול? יעני אני בעייתי? חולה?

לא אומר את זה כדי להתגאותהסטורי
אבל לי לא היו הסוג הזה של הנפילות, ככה שלא שייך לכתוב מנסיון (אל תדאג, כל אחד ו'התיק' שהוא סוחב, יש לי מספיק מורכבויות אחרות...). בכלל, כנראה שכשהייתי בגילך - האינטרט היה הרבה פחות משמעותי, בוודאי בסביבה בה אני הייתי.

השאלה אינה איזה 'טייטל' נלביש עליך. כשיש קושי, גם אם הוא לא 'מחלה', כדאי לטפל בו. לא צריך להיות חולה, בשביל להתגבר על קשיים. כן יכול להגיד מנסיוני, בהקשר אחר לגמרי - שהייתי צריך תמיכה/טיפול והיה לי מאוד קשה לקבל את זה (במיוחד שלא אני גרמתי, אז למה אני ה'חולה' שצריך טיפול,), חבל שלקח לי זמן להסכים.


איני יודע אישית, יודע שהיו כל מיני פרסומים. אין לי מושג מי באמת מוצלח, אפשר לברר. הרב יוני לביא עוסק בזה כבר למעלה מחצי יובל - אולי הוא יוכל להפנות.

אתה לא בעייתי ולא חולהשוקו.

אתה מתמודד עם מעידות שקשורות לגלישה ברשת. איפה כמה למה ומה חומרת הבעיה את זה במידת הצורך ובמידה ותחליט ללכת לטיפול,יקבע המטפל. עד אז תשמח על עצם השאלה שמעידה שאתה נמצא במקום שאתה לא רוצה להיות בו, וזו ברכה ונקודה שמאפשרת תיקון וחזרה לסדר. ישנם ארגונים שבצורה אנונימית מסייעים בתחומים אלו כמו חברים מקשיבים ועוד. תתייעץ איתם,זה יתן לך פרופורציות ובהירות על המקום שאתה נמצא בו ואפשרות לקחת אחריות ולצאת מהמקום שאתה נמצא בו.

 

בהצלחה אחי.

וכמו בכול דבר תתפלל על זה, אל תוותר ואל תתייאש וההפך - תשמח, תיקון הכללי טבילת מקווה תהילים כל יום

 

בהקשר של גלישה, אני משתמש בשני תוספיםנקדימון

שבאופן כללי שיפרו את הרגלי האינטרנט שלי. שניהם תוספים של chrome.

 

הראשון זה Adblock Plus שמה שטוב בו באופן מיוחד זה האפשרות לחסום אלמנטים נוספים בתוך כל אתר, גם אם זה לא נחסם באופן מובנה על בסיס הפילטרים הדיפולטיים.

(כאן הקישור לחנות התוספים הרשמית של גוגל https://chromewebstore.google.com/detail/adblock-plus-free-ad-bloc/cfhdojbkjhnklbpkdaibdccddilifddb)

 

השני זה StayFocusd שמאפשר לך להגדיר רשימות אתרים שייחסמו אחרי X זמן גלישה שאתה קובע, אבל מה שטוב במיוחד זה אפשרות מובנית לחסום כל מיני פיצ'רים אוכלי זמן באתרים מסויימים (כמו למשל להעלים את הרילס מיוטיוב וכדומה)

(כאן הקישור לחנות התוספים הרשמית של גוגל https://chromewebstore.google.com/detail/stayfocusd-%E2%80%93-website-bloc/laankejkbhbdhmipfmgcngdelahlfoji )

 

למען הסר ספק, אני לא מספים כאן ולא מקבל כסף (אלה תוספים חינמיים) והאינטרס היחיד שלי זה לשתף במה שמצאתי יעיל.

הקישורים הם מהאתר הרשמי של התוספים של גוגל. אלה תוספים שיש להם כמות הורדות ענקית ולכן נחשבים בטוחים (אם כי, עדיין כשאני נכנס לבנק וכדומה אז אני מכבה אותם לפני כן ומדליק שוב לאחר מכן).

 

גם אם זה לא קשור באופן ישיר למה שאתה צריך @מחפש את עצמי! , אני עדיין חושב שצבירה של הרגלים טובים בהקשר הטכנולוגי-אינטרנטי יהיה בעל ערך מוסף גדול לחיים שלך. בהצלחה רבה, חבר!

uBlock Origin עדיף על Adblockחתול זמני

החסימת הפרסומות שלו הרבה יותר מקיפה

מה הכוונה יותר מקיף?נקדימון
כרגע adblock חוסם לי ממש כמעט הכל, ומה שלא אז סימנתי לבד את האזור במסך וחסמתי. זה גם עובד לא רק על פרסומות.

למשל ברוטר, אז סימנתי את האזור של התגובות וב"ה כל הרעל שהולך שם נחסך ממני עכשיו...


אבל אבדוק את ההצעה שלך בכל זאת. תודה רבה!!

זכורני שיש דברים ש-uBlock חוסם ו־adblock לאחתול זמניאחרונה

אבל לא זוכר מהם

מעניין. הייעוד שלהם הוא כללי בעצם?מרגול

למשל, שלא יקפצו לי גם פרסומות מיותרות של דברים אחרים (לאו דווקא לא צנועים), ושאבזבז פחות זמן על שטויות? (נניח אפילו אתרי שופינג)


נשמע מעניין.

מחפשת בשביל המחשב. עובד גם על מקבוק? (גולשת לרוב בכרום, לא ספארי)

כן, לגמרינקדימון
אני משתמש בזה לא רק בגלל צניעות. למעשה הסיבה המרכזית היא הזמן, ההטרדה, המתח והפיזור שזה חוסך לי. צניעות זה עוד בונוס ענק בהקשר הזה, כמובן.
בשליפההעני ממעש

נפוץ


יש דמיון שנישואין זה תעודת ביטוח מתאוות מין

זה לא בהחלט נכון


כל עוד לא חריג איני יודע אם מצריך טיפול

שמות של מטפליםקינסא

קודם כל חשוב לי להגיד שאתה לא היחיד אבל כמו שאמרו לעיל -  זה לא אמור לנרמל את העניין..

אנחנו בדור מלא פריצות בתחום הזה בכל פינה, והדרך הנכונה זה לגדור פרצות ואם אתה מרגיש שגם זה לא עוזר, להיעזר באיש מקצוע.

אני אישית גם מתמודד בתחום ונעזרתי בעבר בטיפול.

לא יודע אם יתאים לכל אחד..זו הייתה מטפלת חילונייה.

לדעתי עדיף דתי,

יש לי כמה שמות:

אלישע אזר 054-7600080

שי אורים 0586886579

מומלץ בחום דר יניב אפרתישוקו.

אומנם הוא מתעסק בתחום ההתמכרויות אבל במכון שהוא הקים יידעו אולי להכווין אותך ולתת כלים ודרך

לפעמים דבר כזה הוא התמכרותמרגול

בטח כשזה כולל תכנים ברשת ולא רק מעשים פיזיים עם עצמו.

אפילו טלוויזיה או נטפליקס ממכרים. אז בוודאי שתכנים כאלו גם. 

מכיר את התוכנית של פורטיפיי?אינגיד

פעם היה באתר GYE. אבל אני יודע שהיום יש ערוץ ביוטיוב שמכיל את כל הסרטונים של התוכנית. תחפש פורטיפיי ישראל או משהו בסגנון.


זו תוכנית שנועדה לסייע למתמודדים.

אולי תמצא בזה תועלת. יש מי שזה עזר להם.

מישו מחפש איפה לגור?מחפש את עצמי!

יש פה עוד זוגות צעירים, וגם לא, שעוד לא מצאו מקום לגור בו שהם מתחברים אליו, והם עדיין מחפשים?

אם אפשר לשתף גם מה הסיבה שעוד לא מצאתם?

ומה אתם מחפשים.

[מי שרוצה כמובן]

 

כןניק חדש2

לא מצאנו מקום שעונה על מכלול הדרישות- בעיקר שלי.

שהן

חינוך מספיק איכותי לילדים

קרבה יחסית להורים שלי

מקום עם תחושת ביטחון פיזית

קהילה חמה ואיכותית.

מחירים הגיוניים.


כרגע אנחנו גרים במקום שכמעט עונה על הכל.

אבל המחיר פה בשמיים. לא יודעים אם נוכל לעמוד בזה לטווח הרחוק.

וגם החינוך הוא לא בדיוק מה שרצינו. 

יש מקום בארץ שהמחיר לא בשמים?משה
חוץ ממצפה רמון?
בחדרהפ.א.
במקרה יודע ממקרה משפחתי של מכירת דירה 
כל שוק הנדלן בטירוף בחצי שנה האחרונהמשה

אבל רוב המחירים לא ירדו באמת. רק פיקציה.

בוודאי שיש מקומות.ניק חדש2אחרונה
פשוט לא עונה על שאר הדרישות שלי🙄

אנחנו.מנגואית

גרים במקום מאוד נוח מהרבה בחינות. גם חברתית וגם אידאולוגית.

מצד שני , חלום שלי ישוב פיצי ועכשיו יש מלא כאלה

וחזרה להתחלה שכרגע גרים במקום טוב )יש חסרונות אבל הרבה יתרונות)

אני משתגעת ממנו!אנוני.מית

נסעתי היום לסידורים. בעלי היה על הילדים. כנראה קם בבוקר והמקרר התקלקל.  ניתק אותו מהחשמל שיפשיר, שלח את הילדים למסגרות ונסע לעבודה.

 

 

אני חוזרת הביתה. פותחת את המקרר ומגלה שהתרופות פוריות נשארו שם. הוא לא טיפל בהן ולא הוציא אותן משם. הן התקלקלו. זה אלפי שקלים וכאב לב פסיכי.

התקשרתי אליו לדבר איתו. הוא ניתק עליי את השיחה וכתב לי אחר כך "לא לצעוק עליי" בווטסאפ. התקשרתי שוב. הוא התעלם.

אני משתגעת. כל כך הרבה כסף וכל כך מעט התייחסות.

 

מה לעשות איתו?

הוא בטוח לא עשה זאת בכוונהפשוט אני..
ואם את צעקת עליו כאילו הוא ילד קטן, אז מן הסתם השיחה לא מועילה אלא רק גורמת לו לרצות להתרחק ולהתגונן.

האם היית כועסת עליו אם הוא היה שובר צלחת בטעות? הרי זה אותו דבר. הוא בטח מיהר בבוקר, ועם ארגון ופיזור הילדים וגילוי התקלה זה התפספס.

הצעקותoo

לא יתקנו את הטעות

וגם לא יעזרו לכעס ולתסכול


הפסד כספי זה כאב לב

חוסר לגיטימציה לטעות זה גם כאב לב

כנראה גדול יותר


מה לעשות?

ללמוד לנהל כעסים בצורה טובה יותר

להכניס למודעות שבני אדם יכולים לטעות

לא להתקשר כדי לצעוק

ואם מנתקים לכבד את הספייס של הבנאדם 

יפה מאוד!נחלת
אני מבין את המקום שלךחתול זמני

וזה באמת מלחיץ ומטלטל,

 

איני טוב בניסוחים אך אגיד את דעתי האובייקטיבית נוקבת ככל שתהיה.

 

אבל

 

– לא רוצה להטיף מוסר דתי אבל זה באמת מסוג הדברים שהם ניסיון באמונה. הנזק כבר נעשה אין פה כבר מה לתקן. גם מפתח הפרנסה וגם מפתחות החיים נתונים בידי הקב"ה ברצונו נתן וברצונו לקח כי הנה כהגה ביד המלח. או שאנחנו אומרים את זה ומאמינים בזה או שאנחנו אומרים את זה ולא מאמינים בזה. זה ניסיון מטורף אבל זאת ההשקפה שאנחנו צריכים לגבש לעצמנו בסופו־של־דבר. ואחת הסיבות שאנחנו מצווים באמונה הזאת היא כדי שלא נאשים את האנשים מסביבנו. איני מאמין שהדבר נעשה בכוונת מכוון הרי זה כסף (ואינטרס) משותף לשניכם. אני מניח שגם הוא בעצמו החוויר כששמע את זה, ויודע כמה זה חשוב לך אישית.

 

– איך את היית רוצה שיתנהגו אלייך אם היית עושה טעות כזאת? אם היית נניח קמה עם כאב ראש פיצוצים ושוכחת לעשות משהו מרוב שמיהרת? ואז מתקשרים לצעוק עלייך בטלפון? שיחות בטלפון לא נועדו כדי לספוג צעקות (וגם שיחות בכלל). אם מתקשרים לצעוק אז עדיף שלא להתקשר בכלל ולצעוק אל הקיר, זאת דעתי. מה בדיוק מרוויחים מזה? הרי, אם הוא מבין את חומרת העניין וכמה זה חשוב לך, אז גם ככה הוא מבין ויתמוך בך כשיחזור מהעבודה. אם זה לא מזיז לו, אז מה טוב בכך ש"תכריחי" אותו ש"יזיז" לו?

 

– בית בסופו־של־דבר הוא מקום המבטח של האדם, המצודה היחידה שלו בעולם רועש גועש ועוין, ספינה בלב ים. בערך כל האנשים סופגים דברים לא נעימים בעבודה, ומה לעשות סופגים כי על זה (בין השאר) משלמים. בית לא יכול להפוך למקום לא בטוח, גם אם קורות פשלות וטעויות. הוא אמור להיות רשת שתופשת את המקומות האלה והפוך מקנה ביטחון. טוב, לא לתת לו פרס על פיזור הדעת שלו... אבל העיקרון מובן. אין שום עניין להפוך את הבית לשדה קרב נוסף בשם הצדק.

נפלא חתול זמני. אם אתה נאה דורש ונאה מקיים,נחלת

תהיה בעל נהדר! בעזרת השם!

נעחתול זמני

ראשית אינני אלא חתול זמני. תרתי לגריעותא.

שנית נקודת החוזקה שלי שהיא דעותיי האובייקטיביות היא גם נקודת התורפה כי אנשים לא אוהבים אותן.

 

הן מצוינות ומאלפותנחלת

אלא שבתחילה אומרים שצריך להכיל את הרגש של הזולת

לא משנה כמה הוא רואה/לא רואה את האמת ואחר כך,

כשהוא נרגע אפשר וכדאי לאמר לו את דעתנו.

 

גם הח"ח מדבר על כך (שלפעמים מותר לשמוע

לשון הרע מהזולת אם זה מרגיע אותו, בבחינת

"דאגה בליבו ...)

 

אם אתה יכול להתחבר לרגש הראשוני

של המשיח ולנסות להכיל את מצוקתו

זה מצויין.

 

אובייקטיביות זה דבר נפלא!

כיוונת לדעתי האובייקטיביתחתול זמני

תיכננתי להתחיל את תגובתי בכך שהייתי צריך להתחיל את תגובתי בהכלה הבנה וכו' וכו'.

אלא שאין לי סבלנות לזה כלל וכלל, מי שרוצה לקנות את סחורתי האובייקטיבית והצנועה מוזמן גם בלי זה.

תודה.אנוני.מית

בעיקר המשפט האחרון. עזר קצת להבין מה קורה.

באסהנתקה

איזה באסה 

פלא יועץ : סימן "דאגה"

איזה נסיון!שוקולד לבן

קודם כל קבלי חיבוק ממני

זה ממש ממש מחרפן

אלפי שקלים או יותר שהלכו לפח כבר מוציא מהדעת,

להוסיף לזה את הצורך להשיג שוב, ואת כל עוגמת הנפש שיוצאת מזה זה באמת מוציא מהדעת

ממש הגיוני שהגבת ככה


העניין הוא שזה קרה. ואין מה לעשות עם זה.

ובעלך לא עשה את זה בכוונה, כי למרבה הצער הגברים לא באמת חווים את הטיפולים, כמה שזה מתסכל.

לא הם אלו שצריכים להשכים לבדיקות ולאחר לעבודה, לא הם אלו שצריכים לקחת מיליון תרופות ולהזריק לעצמם, לא הם אלו שעוברים את החשיפה לפרטיות והם לא אלו שצריכים להיות זמינים לטלפון של האחיות בזמן הכי תקוע שיש. לכן הם לא מספיק מודעים בד"כ ולא מספיק חושבים על זה.

העניין הוא שעכשיו הוא כבר מבין את ההשלכות אוכל את הלב על מה שהוא עשה, ואז הצעקות (ההכי הגיוניות בעולם!) מחסלות אותו סופית..

הוא פשוט לא מסוגל להתמודד עם זה שהוא גרם לכל זה.


אז ממש כדאי לך לנסות להוציא את העצבים (הסופר מוצדקים) במקום אחר, ולחוס על בעלך שסה"כ מניחה שאת אוהבת אותו ורוצה בטובתו ולא רוצה להוסיף על יסורי המצפון שהוא עשה לעצמו.

מניחה שהוא למד את הלקח ולא יעשה את זה שוב..


(ואת עוגמת הנפש קחי לתפילות שהטיפולים יצליחו, בסוף כל הזריקות האלו יכלו גם להיזרק כי הטיפול לא צלח, לא כל הטיפולים הרי מצליחים למרבה הצער, תפילות הכי נצרך)

יישר כויח גדול, שוקולד לבן!נחלת
קודם כל הוא לא גרם לכל זהמשה

מי שגרם לכל זה הייתה התקלה במקרר. סביר להניח שבעת הגילוי שלה (סביר להניח - בוקר לחוץ שנוגעים באוכל במקרר והוא לא קר) התרופות כבר היו מקולקלות.

 

השאר. נכון.

 

אגב, אני חושב שנכון שהוא הגיב "לא צועקים עליי" כהצבת גבול. לא בטוח שנכון היה לנתק את השיחה. גם במצב של התפרקות רגשית זה לא סיבה להתנפל על בן זוג. זה גם לא מקדם שום דבר. אנשים שמגיבים לצעקות (גם אם הם עושים מה שמבקשים מהם) מתייחסים לבית כאל מקום-לא-בטוח וממילא הלב שלהם ישאר בחוץ כדי להתגונן.

הגיוני שאתה צודקשוקולד לבן

באמת במצב כזה אולי בכל מקרה לא היה כדאי להשתמש בתרופות

ובכל מקרה התסכול שלה מובן מאד, זה אפילו לא על הבעל אלא על המצב.

ומסכימה שזה לא סותר שנכון להציב גבול. רק שלא הגבתי לבעל אלא לאשה

להבנתי את המציאות (ואולי אני טועה)משה

התרופות לא התקלקלו בגלל "הבעל". כשהבעל פתח את המקרר בבוקר התרופות כבר היו (לכאורה?) מקולקלות. לבוא אליו בטענות זה קודם כל לא מחובר למציאות.

 

(וכתבת פה תגובה רגישה ומכבדת)

כמו שהגבתי סביר להניח שאתה צודקשוקולד לבן

יחד עם זה התסכול שלה מאד מובן והגיוני שהוא יצא בצורה לא טובה, כי זו עוגמת נפש נוראית. רק שעכשיו כדאי לתקן כי בפועל בין אם זה אשמתו ובין אם לא זה כבר היה וחבל להעכיר את המצב, זה לא יעזור אז לפחות שיהיה שלום בית ובעז"ה עצם השלום-בית יעזור ותהיה להם ברכה

 

תודה 

מצופה מגבר לא להתפרק ככה בטלפון .העני ממעש
לא נעים לי, אבל גם אני עשיתי כזה דבר,נחלת

ממש בלי כוונה. נכון שלגבי הקוטג', הייתי מגלה יותר רגישות

אבל מה לעשות שלא רגילה לתרופות פוריות בפריג'ידר?.......

חביבתי. עוד משהו. הוא פיזר את הילדים!נחלת

הוא לא אמר: עזבי אותי במנוחה אין לי כוח  לזה....

 

ואולי האיפוק שלנו הוא שיגרום לברכה שתבוא ותשרה? אולי זה הנסיון?

קשה. בטח. אבל אולי שווה?

וגם שם לב שהמקרר התקלקל וגם ניתק את החשמלנחלת

לא כל אחד היה שם לב לדבר כזה!

 

כמה צריך ללמד זכות. להשתדל לראות את מחצית הכוס המלאה, להבין.....וכמה זה קשה לפעמים.

חיבוק גדוללאחדשה

לא חוויתי טיפולי פוריות והאמת שלא מכירה מקרוב, אז אולי אין לי זכות להתייחס ספציפית לעניין הזה.
בכל זאת נשמע כואב וקשוח ממש!
מבלי להקטין את הכאב של הסיטואציה שלך, מציעה להסתכל על העניין ב"נפרדות"-
להבין מה הוא חווה ואיך פעל, בלי קשר לאיך שזה גורם לך להרגיש.
הוא וודאי לא עשה בכוונה,
וודאי מצטער מהעניין, גם אם פחות ממך.
השאלה החותמת שלך בפוסט דיי מסכמת את הגישה שלך- מה לעשות איתו?
מה זה דייסון מקולקל? סליחה שאני מציגה את זה בכזו חריפות זה פשוט ממש בלט לי.
זה בעלך, את לא אמורה "לעשות" איתו כלום.
גם אם הגבת מרגש ומקום כואב- כמו שהתגובה שלך כבר נעשתה ואין להשיב למה שהיא גרמה כך גם מה שקרה לו- בבוקר קם לכאוס (ארגון ילדים ומקרר מקולקל) ונסע לעבודה לבד, ואח"כ קיבל מטר צרחות מאשתו (כנראה שלא שמת לב כמה זה מפריע לו, כתבת התקשרתי לדבר איתו. כשבעצם כנראה צעקת והתעצבנת- וזה ממש מובן אגב! אבל זה היה המצב..)


עכשיו לאחר מעשה, אי אפשר להחזיר את התרופות,
ולא את הצעקות שלך עליו.
אפשר לנשום, להתאכזב, ולהרגיש את הצער והכאב.
לדבר איתו, ולתווך לו מה הרגשת וכמה זה מתסכל תוך הבהרה שאת יודעת שהוא לא שם במצב, לא עשה בכוונה זה בטוח...

שוב חיבוק❤️

תודה אנוני.מית

עזרת לסדר את הראש.

וואו איזה מפח נפש נגמרו לי השמות

דבר ראשון רוצה לשלוח חיבוק גדול

גם על עצם המציאות שמצריכה תרופות פוריות

וגם על האובדן שלהן

ובכלל על כל הסיטואציה

נשמע כ"כ מתסכל, וטבעי מאוד להרגיש את מפח הנפש הזה. זה באמת מאוד כואב.

 

כתבו לך מקסים ומצטרפת לדברים החכמים מעליי,

בעלך היקר בטוח לא התכוון שהתרופות יתקלקלו וכל הכסף והמאמץ ירדו לטימיון, אלא הוא בן אדם בשר ודם ואנושי וטעה כאן אבל באמת טעות אנושית ובלי כוונה רעה חלילה.

בטוחה שגם לו מאוד עצוב שהתרופות התקלקלו.

והוא ניסה מה שהוא יכל באותו רגע נתון, עם כל העומס והלחץ של הבוקר, אירגון הילדים החמודים, הפיזור שלהם, דאגה למקרר, לרוץ לעבודה, כל זה בתוך הימים הבודדים בהפסקת האש לאחר המלחמה שגם ככה המוח של כולנו די פירה בגלל כל המצב ולהסתגל אפילו להגיד משפט קוהרנטי בריכוז באמת לוקח זמן...

אז הכל ביחד גרם לטעות אנוש של לשכוח את התרופות.

ונכון, זה הכי הכי הכי מתסכל וכואב שיש! בטח המשמעות שלהן בכמיהה לעוד ילד, וגם עניין העלות הגבוהה וכל המאמץ בפני עצמו. זה באמת הרבה מאוד לאבד ומותר בהחלט לתת לעצמך את הזמן והמקום והליגיטימציה לאכזבה, לתסכול, לכאב, לאובדן של זה.

ויחד עם החמלה וההבנה שלך כלפי עצמך, לנסות לראות גם את ההבנה והחמלה כלפי בעלך (והוא כלפייך כמובן) באופן של טעות האנוש שבאמת נעשתה בלי כוונה ורק מתוך לחץ עומס ובעיקר אנושיות ❤️

אז מותר לטעות.

ומותר להתאכזב.

ומותר שיכאב.

והלוואי וב"ה מעז יצא מתוק

ודווקא מתוך הכאב הזה תזכו לישועה שלמה בקרוב ממש,

זה ממש הזכיר לי את הסיפור על הזוג מצידון שבאו לרבי שמעון בר יוחאי, והאישה שלקחה את בעלה כחפץ שהכי יקר לה יותר מכל ובסוף נפקדו ב"ה...  כלומר המהות הזו שהכי חשוב זה את ובעלך. האהבה ביניכם.

 

אתם בהחלט יכולים להתאכזב ביחד על אובדן התרופות

ובהחלט יכולים להבין יחד ולתת חמלה ומרחב גם לטעויות.

ויכולים גם ללמוד עוד על מצבי קושי שנוצרים בעקבות האנושיות שלנו (בין אם זה מצב הקושי בצעקות שצעקת מהכאב שלך, ובין אם זה מצב הקושי של בעלך ששכח את התרופות בגלל העומס וכו', ובין אם זה מצב הקושי שבעלך לא יכל לשאת צעקות וביקש לא לצעוק עליו וניתק את הטלפון וכן הלאה...) - כל מצבי הקושי הללו מולידים אצלנו הפעלה של מנגנון הגנה שהוא זה שעכשיו בקדמת הבמה ולא ה"אני האמיתי והמיושב" שלנו.

זה מה שקרה לך כשצעקת

זה מה שקרה לו כשניתק את הטלפון

נכון שזה לא אידיאלי, אבל זה בהחלט קורה ולטובים ביותר.

אז הכל בסדר,

לקחת נשימה עמוקה

להבין את עצמי

להבין את בעלי

להבין את הכאב שלי ולתת לו חיבוק ולגיטימציה

להבין את האנושיות של בעלי ולתת גם לטעות האנוש חמלה והבנה

להבין אצל בעלך את המקום שבו שהרגיש מכווץ מצעקות עליו + תחושת אשמה קשה גם כלפי אשתו שבגללו התרופות ירדו לטימיון וגם כלפי עצמו כי וודאי שזו מטרה גם שלו הכמיהה לעוד ילד... אז הכל יחד יצר אצלו את התגובה שזעקה ממנו: אני לא יכול שצועקים עליי. בבקשה לא לצעוק עליי. ואולי גם ניתוק הטלפון כדי לא לשמוע שצועקים עליו, את ה"הוכחה" הזו עבורו עד כמה הוא אשם ולא בסדר. עד כמה הוא איכזב. עד כמה זה בגללו. עד כמה בגללו אין גם לאשתו וגם לו את התרופות עכשיו על כל המשתמע מכך.

אז זה גם הצעקות עצמן שלא נעימות וגם מה שמסתתר מאחוריהן שזו בעצם תחושת אכזבה עצומה ממנו והוא לא יכל להכיל את זה כנראה. גם בפני עצמו ובטח אם זה יושב אצלו על פצעי ילדות קודמים של מקומות בהם הרגיש שהוא לא בסדר או אשם או שצועקים עליו או שצועקים בסביבתו הקרובה וכל מה שזה עושה, ופיתח רגישות או יותר נכון "אלרגיה" לצעקות ומאוד קשה לו לשאת אותן.

לכן זו דווקא הזדמנות אחרי שהכל נרגע

ואחרי שנותנים מקום להכל כנ"ל

ללבן עוד את המקומות הכואבים שלנו

את הפצעים שלנו

את הקושי שמולו עמדנו

את מול הקושי שלך באובדן התרופות

והוא מול הקושי שלו באכזבה ממנו ובצעקות עליו

ולנסות לראות שם עוד לעומק איזה מפתחות אפשר לקחת משם, 

איך אפשר ללמוד עוד להבא, 

איך אפשר להגיב בצורה שגם תיתן מקום לקושי וגם לא תפגע בשני/ה וכן הלאה.

 

ובעזרת ה' שהקב"ה שבידו הכל, והוא אמר גם לחומץ לדלוק ובידו להושיע אתכם בכל מציאות שהיא, גם אם אבדו התרופות כרגע, ישלח לכם ישועה שלמה וזרע של קיימא במהרה, בשמחה, בנחת ובאהבה 🙏❤️

וואי וואי....שלג דאשתקד

טירגרת אותי מהתקופה שלנו עם תרופות הפוריות. זה באמת הון תועפות (וגם משפיע מאוד על מצב הרוח, כך שממש אני לא מתפלא אם רצית לרצוח אותו 😅).

ממש תקופה מאתגרת, גם הורמונלית וכלכלית וגם המוןן בלבול מוח לתאם את הכל (וגם כל העניינים של ההזרעות וכו', לא חוויה מי יודע מה...). פשוט מבין אותך ומסכים איתך.

כדי לנחם ולהרגיע אותך (אם זה אפשרי 😉), אומר לך שקורה לכולנו, גברים ונשים וצ'רקסים, שאנחנו שוכחים דברים, גם אם אלו דברים חשובים מאוד. ולמה הוא ככה היה עצבני עלייך? כי יכול להיות שהוא כבר סובל בשקט הרבה זמן...


והכי חשוב יקרה, שה' יעזור לכם, שהתקופה הזו תביא לכם טובה ושמחה וברכה, בכי וצחוק ואושר ויופי והנאה!

כשזה מגיע, אין יותר יפה מזה..

כואב ממשהסטורי
תודה לכולם (ולכולן)אנוני.מית

קמתי בבוקר, זרקתי את המקולקל לפח. קניתי מה שצריך באושרעד. הכל רגוע עכשיו.

מדהים!שלג דאשתקדאחרונה
מלא הצלחה בהכל!!
אלימות בזוגיותנחלת

זה מתחיל לפעמים כל כך דק, עדין והולך והולך ומחריף, אם אנו מניחים רגל

במלכודת הדבש הזו.

 

ספר קשה. מאוד. לדעתי, חובה:

"הכל עניין של פיקסלים". תמר.

הערת שוליים - גם תמר, מתארת בקצרה את תקופת השידוכים  והאירושין עם אותו אדם, שלבסוף נישאה לו. אתר "בין הזמנים".

 

גם באתר הידברות יש ראיון של מורן קורס בנושא.

 

בחוברת "המקום" יש כתבה גדולה על כך.

 

 

 

את מקבלת כסף על ההפצה המקיפה הזו?נקדימון
אני לא יודע אם יש פורום שלא הספמת עם זה.
נניח שכןשלג דאשתקד
מה אכפת לך? אולי היא מפיצה חומר טוב ומעניין?!
בכלל לא נראה לי קשור לכסף. אלא חכמת חייםקעלעברימבאר

@נחלת  אני צודק?

(אני בדרך כלל לא קורא פה. זה פשוט קפץ לי בראשי)קעלעברימבאר
כל מי שעוקב אחרי נחלתשלג דאשתקד

יגיד לך שהיא לא מונעת מכסף.

מהכתיבה שלה אני מבין שהיא אישה חרדית, מבוגרת יחסית, גרושה, עם לב טוב ורצון להחכים אותנו בדברים שהיא התפעלה מהם.

מסכים, והתגובה שלי כוונה למיסיונריות המסויימתנקדימוןאחרונה

שעלתה מההפצה התזזיתית הזו במספר פורומים כאן. האמירה שלי על "תשלום" היא צינית. מי שעוקב אחרי, כבר אמור להכיר.
 

לב טוב ושיתוף בהתפעלות זה דבר יפה, ואני לא מזלזל חלילה. אני כן מבקר את ההגזמה בזה, במיוחד שאנשי הפורום כאן אינם חולקים איתה את החרדיות. לכל דבר צריכה להיות מידה, לזו כוונתי.

קראתי חלקמישהי נשואה

המפרקים שהיה אפשר באינטרנט.


לא הבנתי - למה היא מתארת כאילו זו בעיה

שהיא ניקתה את הבית / הפעילה מכונות כביסה וכו'?


זה מתואר כאילו זה בעייתי

וזה שהיא משתפת את בעלה במה שהיא עשתה בבית

מה הבעיה בזה?


הספר הזה חשוד שיש בו בעצם רעיון וניסיון לפרק בתים.


לתת לאשה תחושה שהיא אוכלת  אותה בגלל שהיא עקרת בית.

בגלל שהיא עושה את התפקידים של אמא.

מנקה מסדרת מבשלת מכבסת.

מה הבעיה בזה?


דרך אגב אם כבר רוצים לעזור לדמות בסיפור

הבעיה העיקרית היא- זה שהיא מרצה

היא מפחדת

היא מרצה.

אם היא לא היתה מרצה

גם הבעל שלה לא היה משתלט עליה כמו שמתואר


** ואני מסייגת שלא קראתי הכל.


רק מה שהיה אפשר באינטרנט.


אז אני ממליצה למי שהשתכנע מהספר הזה

לעקוב דווקא אחרי מישהי בשם:

חני בצון


---------------------


תמר כותבת לעצמה בהערות שוליים

שמותר לה גם לתת מקום לעצמה

כל פעם במילים אחרות

ברור שזה מרכיב מאוד משמעותי בקשר שלה עם בעלה

ועם כל הסביבה שלה


לאותה תמר (כן אני יודעת שזו דמות מספר)

הייתי ממליצה ללכת לטיפול רגשי

שיעזור לה לעמוד על שלה

לתת לעצמה מקום.

וממילא היא היתה מקבלת גם יותר מקום מהסביבה.


ואל תשכחו- זה עוד ניסיון להסביר לנשים כמה זה לא טוב להיות עקרת בית. להיות בתפקיד האשה.


כן זה לא פסול שהיא ניקתה וסידרה ושוב ניקתה חשוב הפעילה מייבש.

מאוד הפריע לי האופן שבו מתואר שהיא הפעילה שוב חשוב מיבש!


זו הדיעה שלי אני בטוחה שיש לכם דיעות משלכם

מוזמנים להגיב. (יהונתן גרובר עיין שם שם)


וגם ממליצה לצפות קצת במיכל לויטין


מסכים איתך חלקיתשלג דאשתקד

האמת, חוברות כמו "המקום", חשודות בעיניי באופן מיידי בדברים שאת אומרת. מדובר בביטאון של חרדים סופר מודרניים, מניח שאחוסי הגירושין שם גדולים מאוד וכמעט כל הנשים שמעורבות בפרוייקטים האלה לא נשואות.

הטענה היא תמיד, שמצד שני זה גם פותח את העיניים לאלו שען נמצאים במצב של אלימות וסכנה (לצערי הכרתי לא מעט גברים - בעיקר חרדיים - שנמצאים במקום הזה. גבר חרדי שמתחתן הוא מאוד נאיבי וחסר ניסיון. יש נשים, בעיקר אלימות או מטורפות, שמנצלות את זה והגבר לרוב לא יגיב וינסה לרצות. אצל גברים המודעות נמוכה מאוד, ולהיפך החינוך הוא תמיד ל"מכבדה כגופו" וכו וכו, וכאנשים חסרי ניסיון וגםחסרי השכלה ומשענת כלכלית, הם מאוד בקלות נכנסים ללופ הזה של ריצוי וכניעה. יש לי כמה חברים שהתגרשו אחרי שנים רבות, ומהסיפורים שלהם אין לי מושג איך החזיקו יום אחד. אחד מהם היה נשוי לחולת נפש רשמית, שאפילו את העובדה הזו היא הצליחה החליק לו ולגרום לו להתחתן איתה).


אז מה טוב, קשה להגיד. ככלל זה תלוי באיזו אוכלוסייה אני נמצא/ת. אם אני נערה שמוקפת בפמיניסטיות קלאפטעס, עדיף לקחת איזון עם ספרי בגן השלום. אם אני מנשות השאלים, כדאי לקרוא המקום.

והעי חשוב זה לקוות ולהתפלל שיהיו לנו עיניים טובות וחדות, לראות כל הזמן את מה שטוב, ולדעת אם זה באמת טוב

כתבת יפה ונכון!מישהי נשואה

מדוייק

ושיהיה ברור שלא תקין לא אשה מוכה ולא גבר מוכה


שכחתי לציין לגבי "המקום"שלג דאשתקד
אאל"ט: "המקום", "צריך עיון" ו"בין הזמנים" זה אותו גוף ואותם אנשים עם אותן מטרות (לא אמרתי שהמטרות שלהם לא טובות. אבל כן צאיך להבין מאיזו פרספקטיבה הם באים ולקחת את מה שטוב).
עזרה בתקשורתצופה אנונימי

שלום לכולם

נשואים טריים ב"ה

אני בצבא, חוזר בעיקר סופ"שים

היא בלימודים מאוד אינטנסיביים (עכשיו תקופת מבחנים אז בכלל)

התקשורת שלנו מתבססת בעיקר על שיחות טלפון (ממש מקפידים פעם ביום בד"כ בערב)

והודעות בווצאפ

העניין הוא שאני יחסית מאוד זמין בהודעות והיא בכלל לא

כלומר אני בד"כ מגיב כמה דקות אחרי שהיא שולחת

ואצלה זה גם יכול לקחת כמה שעות

מה שזה גורם הרבה פעמים זו למין הרגשה של לבד פה בזוגיות

לא ספציפית כי היא לא עונה אלא כי זו הדרך תקשורת היחידה שלנו וכשאנחנו לא מדברים הרבה שעות זה מרגיש רחוק

דיברנו על זה ושני דברים באמת עלו מהשיחה:

א. אולי באמת זו איזו מין תלותיות לא טובה בקשר

ב. אני מאוד מאוד אוהב אותה ואין הרבה דברים שאני אוהב כמו להיות איתה ולדבר איתה אז ברור שאני רוצה מזה הרבה יותר (אני נניח יושב לעשות משהו שאני פחות אוהב ופתאום רואה הודעה ממנה, ברור שאני ישר אפתח ואענה)

רעיונות שלכם מה לעשות?

אם זו תלותיות איך באמת אפשר לפתור את זה?

אם זה עניין של פשוט מאוד אוהב לדבר איתה עדיין איך אפשר להתמודד גם כשאני עושה דברים שפחות אני אוהב?

יש לציין שמבחינתה הודעות זה ממש לא כמו שיחה וזה משמעותית גרוע יותר כי אי אפשר לדעת בדיוק מה השני מתכוון

ומבחינתי זה פחות האלמנט של ההודעות

אלא זו ההרגשה שאני חושב עליה מלאא במהלך היום ואצלי זה מתבטא בהודעות ולעומת זאת כשאני רואה שהיא שולחת לי הודעות בשלוש נקודות זה גורם להרגיש שהיא חושבת עליי בשלוש נקודות במהלך היום

מה דעתכם?

תודה למשיבים

שניכם צודקיםהעני ממעש

זה תקופה מאתגרת

תזכרו שלא לנצח יהיה כך

הבהרת יפה את ההבדלים ביניכם,  בין כהבדלי המינים,  בין כנגזרת של הבתים בהם גדלתם, או סיבה אחרת

ממש כואב להרגיש ככהשבורת,לב

לא פשוט להתחיל בתוך צבא.

הקשר חשוב לך, הלב שלך לגמרי שם וזה מקסים.

טבעי שאתה רוצה להרגיש שגם היא מתגעגעת.

מה קורה בהודעות וכשכן מדברים? היא חמה? מביעה רגש?

ההודעות שלהצופה אנונימי

בדרך כלל יותר טכניות אבל מידי פעם יש הודעה חמה וזה ממש יפה

אני חושב שאני יותר חם בהודעות אבל בסוף אני מבין ורואה שזה לא אותו דבר כמו לדבר

כשאנחנו כן מדברים אז הכול בסדר 

מורכב, אבל זו המציאותהסטורי
המצב התקין הוא שזוג נפגש כל ערב, וודאי זוג צעיר. לבנות התחלה של חיים על בסיס שיחות והודעות - זה מאוד לא פשוט.

אשריך שאתה משרת ומגן עלינו, למלחמת מצווה יש השלכות רבות. המציאות היא שאתה צריך קצת לשחרר, אי אפשר בלימודים אינטנסיביים להיות זמינים כל הזמן.

מרגיש לימשה

שאתה מפתח תלות לא בריאה בהתכתבויות ובשיחות. וזה לא קשור אליך. זה שלך לגמרי. היא שם והיא נשואה לך גם כשהיא לא מגיבה כשהיא עמוסה. זה שאתה מרגיש רחוק זה כי אתה מרגיש רחוק.

שווה לבודד איפה אתה מול דברים אחרים מהבחינה הזו. יש לך עוד אובססיות? דברים שממש שואבים לך את המוח בלי קשר אליה?

 

זה לא במקום קשר זוגי תקין. זה רק קריאה לראות עוד זווית על ההתנהגות שלך.  רק שלך. והשחרור משם יהיה לך גן עדן.

עוד אובססיותצופה אנונימי

ממש שואב אותי לקרוא או ללמוד משהו שאני אוהב או לשמוע שירים

לא הבנתי את המשפט האחרון מה במקום קשר זוגי תקין?

ומה לדעתך הדרך הנכונה לטפל באובססיה הזו אם בכלל?

תודה

אז אתה בהיפר פוקוס.משה

קודם כל תדע שזה מאוד נפוץ אצל כמה סוגי אנשים. תקרא על זה קצת. זה תופעה שכל המוח ממוקד במשהו אחד והוא "הכי חשוב" ואין בלתו.  כשזה בעבודה למשל זה ממש עוזר. כשזה על משהו משני אז פחות.

 

שב תקרא קצת. 

עוד שאלה - אתה אדם יחסית רגיש?

 

עוד לפני  לטפל. קודם כל לדעת שזה קיים. וזה בסדר. לדעת שאני קצת נמשך לשם וזה לא "האמת". כלומר האמת זה לא המחשבה שרצה לי בראש שהיא לא הגיבה לי כמה שעות ולכן אנחנו נפרדים או משהו אחר שאתה מרגיש שם  בגלל הפצע שלך ולא מעיז להגיד. וזה בסדר להרגיש הכל. כלומר, אל תרגיש לא בסדר עם הרגשות שלך. רק להתייחס אליהם כאל מה שהם: רגשות. אמצעי תקשורת בין המערכת התת מודעת למודע בחוץ.

 

 

"לא במקום קשר זוגי תקין" - היחס  למנגנון שלך שנשאב לשם ומרגיש לא טוב כשאין קשר.

חושבת שזה נורא טבעינחלת

מה שאתה מרגיש. שמתי לב שיש אנשים/נשים שפחות אוהבים לשוחח בטלפון ומגיבים מאוד טכנית.

עובדה שבשיחות הכל בסדר.

 

לא לשכוח שהמצב בו אתה נמצא גם יוצר מתח ואולי חרדה ואתה נכסף לקשר חם וטוב ומכיל.

 

ויתכן גם שהיא אדם פחות רגשי ממך. זה בסדר גמור. זה טוב לאיזון!

 

למה שלא תאמר לה מה אתה מרגיש? שאתה מרגיש כמו.....?

אולי היא תבין ותעשה מאמץ.

 

כל כך כיף לשמוע על אהבה וכמיהה כמו שלך. זה נותן תקווה. באמת!

 

המון אושר ביניכם. עד 120, בעזרת השם!

בדקתי על היפר פוקוסצופה אנונימי

לא נשמע ממש כמו מה שיש לי

אני לא מאוד ננעל לחלוטין ולא רואה כלום

אני כן אדם יחסית רגיש

תודה על השאר, נשמע נכון להתמקד בלתת מקום לרגשות האלה ולא לחשוב שהם האמת 

זה בסדר שמשהו לא מדוייק לךמשהאחרונה

בגדול מותר להרגיש ולחיות בתוך הרגש שלנו. זה רק רגש. לא כל היום או כל הזמן אבל מותר לפנות את הזמן להרגיש ולרצות דברים גם כשהם לא הגיוניים.

קודם כל זה נפלא שאתם מדברים על הדבריםנגמרו לי השמות

כבר הגעתם יחד להבנות ותובנות.

ממליצה להמשיך לפתוח ולדבר ביניכם על הדברים.

וכך כל פעם תוכלו לגלות עוד רובד ולהגיע לעוד איזה דיוק.

 

אז הנתונים בינתיים שאתם כבר במודעות אליהם ולוקחים אותם בחשבון:

- גם נשואים טריים ב"ה - והידיעה שצריך כמה שניתן להשקיע בבסיס היציב הזה של הביחד שלכם, על כל המשתמע מכך.

- גם אתה בצבא וחוזר בעיקר סופ"שים - כלומר להבין את המורכבות המובנית כאן ולמצוא עוגנים במהלך השבוע שיהיו מותאמים ונכונים לכל אחד מכם ובסופי השבוע לחזק עוד ועוד את הביחד.

- גם אשתך בלימודים מאוד אינטנסיביים ועוד בתקופת מבחנים - כנ"ל, להבין את המורכבות המובנית שיוצרת פחות פניות וליצור לעצמכם כמה שיותר עוגנים בשיגרה הנוכחית + חיזוק הטוב והקשר בזמנים שכן אפשר.

ובתוך כל זה -

מה שיוצא בפועל שהתקשורת לא יכולה להיות פנים מול פנים כל ערב. נכון שזה הכי עדיף והכי אפקטיבי ומקדם, אבל המציאות מורכבת ולא מאפשרת זאת.

כל זמן שכן תוכלו - תעמיקו וכן תדברו פנים מול פנים.

ומתי שלא - אתם כבר יודעים ששיחות טלפון, בהן לפחות שומעים את הטון וכו' הן יותר אפקטיביות, ואתם שומרים על כל ערב לשוחח שזה חשוב.

 

לגבי ההודעות - כאן יש גם סוג תקשורת פחות אפקטיבי כי גם לא רואים וגם לא שומעים אחד את השנייה, אז נלקחו לכם כבר שני חושים כאן,

אז קודם כל להבין זאת, 

ואז גם לקחת בחשבון שוב את המציאות המורכבת של לימודים אינטנסיביים + תקופת מבחנים + צבא רוב השבוע = יצא פחות ופחות פניות,

ואז גם לקחת בחשבון את ההבדלים ביניכם בתור בני אדם שונים, "כשם שפרצופיהם שונים כן דעותיהם שונות", והכוונה כאן באיך כל אחד מתייחס להודעות בוואטסאפ,

מאוד יכול להיות שלאשתך אין צורך בהודעות רבות ותכופות ואילו לך יש. הכל בסדר. זה לא אומר עליכם שום דבר רע, אלא רק שאתם שני בני אדם שונים, איזה כיף שלא התחתנת עם עצמך

ובתוך הדיוק הזה של ההודעות (שהוא כבר מחולק ל3 הבנות - שאין כאן ראייה ושמיעה + שיש מציאות נוכחית מורכבת ומובנית עם פחות פניות + שיש הבדלים ביניכם שם והכל בסדר) -

יש דיוק נוסף אפילו שכבר הגעתם אליו - שבו אמרת שלא מפריע לך ספציפית שהיא לא עונה אלא כי זו הדרך תקשורת היחידה שלכם וכאשר אתם לא מדברים הרבה שעות זה מרגיש לך רחוק, ויוצר הרגשה של בדידות.

אז קודם כל זה הכי טבעי והגיוני ואנושי שיש שאתה מחכה לדבר עם אשתך!

וזה אפילו מרגש ונפלא עד כמה אתה אוהב את אשתך, עד כמה אתה רוצה בקרבתה, עד כמה הביחד שלכם יקר לך, עד כמה אתה חושב עליה במהלך היום ואוהב לדבר איתה, זה פשוט מרחיב את הלב לקרוא אותך, זכות עצומה ב"ה!

ממש את הלב הזה שלך, את המילים הללו שלך, תאמר לאשתך היקרה. ככה בפשטות ומכל הלב.

דרך כך תגיעו לעוד יותר הבנות ודיוקים ותיצרו את המתכון הייחודי והמותאם לכם ספציפית גם למצב הנוכחי והאינטנסיבי.

תוכלו למשל עוד לדייק:

* בעיקר כדאי לשנות אצלך בראש את המשוואה שאומרת "אם אשתי לא זמינה כמוני סימן שפחות אכפת לה" או מילים דומות כאלה,

ולשנות את המשוואה ל- "אשתי פחות זמינה כי היא בלימודים אינטנסיביים ותקופת מבחנים. + מאוד יכול להיות שעבורה הודעות הן לא כ"כ אפקטיביות להרגשת הקירבה לכן לא רואה בהם חשיבות עליונה מדי + ברור ברור לי שהיא אוהבת אותי ואכפת לה ממני כ"כ! זה שהיא פחות זמינה לא סותר את זה כלל וכלל אלא רק אומר שהיא כאמור פחות זמינה עכשיו"

* שזה אף פעם לא אני נגדך אשתי או אני נגדך בעלי, וזה אף פעם כי אנחנו לא אוהבים או לא אכפת, אלא זה רק כי המציאות אינטנסיבית ולא מאפשרת את הפניות שהיינו רוצים. השורש הוא תמיד האהבה והביחד שלנו. משם יוצאים ולשם חוזרים. זה הבסיס. ולא לשכוח זאת.

* לחשוב ולמצוא יחד עוד דרכים בהם ניתן להרגיש את הקירבה ולא הריחוק גם בתקופה הזו.

בין אם בשיחות והודעות, בין אם זה להסתכל בתמונות שלכם יחד כשהשני לא זמין כרגע, לשמוע שיר מקרב שמזכיר, לחשוב אחד על השניה עם חיוך ונשימה עמוקה כמה טוב שיש אותו/ה, להחביא פתקים בתחילת השבוע לכל השבוע אחד לשניה, אפילו פתק קטן של "אני אוהב אותך" ואז לקרוא גם בזמנים שאי אפשר לדבר עכשיו, להחביא כנ"ל הפתעות קטנות כמו שוקולד, תמונה, חפץ שמזכיר וכו', לחשוב על תיאום זמנים תחומים כמו תחנות יציבות ביום בהם יודעים שיש פניות וניתן לשוחח/להתכתב ואז אפשר לחכות להם ויש למה לצפות וכן הלאה.

ובעיקר - להשמיע לאשתך את הלב שלך. ולתת לה לשמוע אותו לעומק.

ולה להשמיע את הלב שלה ומה היא מרגישה וחושבת בנושא.

ויחד כאמור למצוא את מה שהכי מדויק לכם.

 

עורכת לעוד כמה נקודות ששכחתי לכתוב:

* לא הייתי ממהרת להדביק כותרת והגדרה של "תלותיות בקשר".

כי על פניו נשמע שמדובר כאן פשוט באיש שאוהב כ"כ את אשתו

ואין בכך שום פשע, להיפך זה כ"כ מדהים לקרוא את זה!

איך שכתבת "אני מאוד מאוד אוהב אותה

ואין הרבה דברים שאני אוהב כמו להיות איתה

ולדבר איתה

אז ברור שאני רוצה מזה הרבה יותר"

נכון!

ככה פשוט!

לא תלותיות ולא נעליים מה שנקרא אלא רק אהבה גדולה ושלמה וזכות עצומה!

התחנת עם אשת בריתך, אהבת חייך, אתם נשואים טריים ואתה פשוט רוצה לאהוב אותה ולהיות כמה שיותר קרוב אליה!

אין יותר טבעי, מקסים ומרגש מזה

 

(כל זה כאמור רק בצורה שטחית ומקריאה של הודעה ולא בא כמובן להחליף היכרות מעמיקה ולא בא להחליף איבחון כזה או אחר.

ואם כן יש עניין של תלותיות שיבוא לידי ביטוי בדברים נוספים, רבים ועמוקים, עכשיו או בהמשך, אפשר לבחון זאת בנפרד וללמוד ולעבוד על נפרדות בתוך הביחד, על מובחנות, על עצמאות רגשית גם בתוך קשר וכן הלאה.

וזה לימוד בפני עצמו שחשוב לכל איש ולכל אישה באשר הם במערכת זוגית.

אז אם יש או יהיה צורך - מצוין. אפשר ללמוד את זה. (וגם בלי תלותיות בקשר חשוב לכולנו ללמוד את זה).

אבל שוב לא הייתי ממהרת להדביק תוויות על עצמך ולהכניס אותך למשבצת של "תלותיות בקשר", בעוד אתה בסה"כ איש יקר שאוהב את אשתו היקרה...)

 

* כתבת בהודעתך שמבחינת אשתך "הודעות זה ממש לא כמו שיחה אלא משמעותית גרוע יותר כי אי אפשר לדעת בדיוק מה השני מתכוון"

בהמשך למה שכתבתי בתחילת ההודעה, כדאי גם כאן להעמיק יחד ולראות עוד מה זה ההודעות עבור אשתך.

כי אם מבחינתה אי אפשר לדעת למה השני, אתה, מתכוון בהודעות, יכול להיות שזה זולל לה אנרגיות שאין לה כרגע עם כל האינטנסיביות והמבחנים וכו' והיא רק רוצה לדבר נורמלי עם בעלה האהוב פנים מול פנים או לפחות בטלפון ולשמוע אותו...

ואז כל ההלבשה של החששות של המוח שאומר "הנה היא לא אוהבת אותי. לפחות לא כמוני. היא שולחת 3 נקודות אז זה מה שהיא חושבת עליי רק 3 נקודות" - כל הפרשנות הזו כלל לא רלוונטית ולא נכונה ואפשר ממש לשחרר אותה ולהיות בנחת הזו שאשתי אוהבת אותי! מאוד! וחושבת עליי ולא רק 3 נקודות, אלא פשוט היא לא מסתדרת עם הפלטפורמה של ההודעות בוואסאפ כ"כ, היא לא כ"כ מצליחה להבין מתוך התכתבות, היא צריכה ישירות, תקשורת ישירה, טון, מילים, הקול שלי, אני. היא צריכה אותי! והודעות זה רק חלק פצפון של מילים שאני מקליד לה בלי הקול שלי, בלי הטון שלי, בלי החיוך שלי וכו' אז היא פחות מצליחה להבין ככה ולכן, בתוספת האינטנסיביות הגדולה שהיא נמצאית בה, היא פחות שולחת הודעות וגם כשכן זה יותר בקצרה.

אבל הכל בסדר כי אני יודע עד כמה היא אוהבת אותי ואדרבא, עד כמה אני כאדם, כאני, כמכלול, יקר לה שהיא רוצה את הדבר האמיתי ולא הקלדה יבשה של מילים בלי הקול שלי שהיא שומעת.

 

עד כאן מה שעלה לי מהקריאה.

איזו נחת אתם!

תמשיכו ככה

לבנות את בניין עדי עד שלכם 

והמון המון ברכה והצלחה בכל ב"ה

וכמובן תודה רבה מכל העם שלנו על שירותך בצבא 🙏💪

וואו הרבה נקודות מעניינותצופה אנונימי
תודה רבה!
זה ממש מתוק..לאחדשה

לפני הכל לומר שאני קוראת אותך וזו ממש מתיקות, ההתרגשות הזו מבן הזוג.
אני רוצה להתייחס לשני דברים עיקריים בתגובה:
1. עצם קיום הקשר שלכם
2. אופן התקשורת בינכם

בעיה מורכבת מאוד בציבור שלנו, שכשרוצים זוגיות מלאה על כל המשתמע מכך, אהבה, אינטימיות רגשית ופיזית, מתחתנים. למה זו בעיה?
בגלל שהחיים איך שהם מתנהלים הרבה פעמים לא מאפשרים בניה יציבה ורצופה של הקשר הזוגי- חברה דתיים בגיל של חתונה לומדים לימודים תובעניים ומתגייסים לפעמים במקביל.
ואז מה שקורה שצריך להשקיע בכמה "פרוייקטים" גדולים בו זמנית וזה מתנגש. כי ברגש- רוצים להיות אחד עם השניה, להשקיע זמן קריטי חשוב וטוב בבניה זוגית, אבל החיים קורים מסביב באינטנסיביות. הרבה פעמים תוך תקופה קצרה נכנסים להריון ואז בכלל החגיגה מכופלת.
אז קודם כל להבין את המורכבות שאתם נמצאים בה- הריחוק הפיזי שלכם במהלך השבוע, אתם לא נפגשים בסוף כל יום, לא ישנים יחד, זה לא טבעי בבניית זוגיות, בטח שלא בהתחלה. זה מייצר נדבח של קושי.
מה שאני רוצה לחדד פה זה גם אם שניכם הייתם זמינים אחת לשניה ימים שלמים- תקשורת דיגיטלית זה עדיין לא האידיאל, לכן הקושי מורגש.
מכאן מגיעה לנקודה השניה-
2. אופן התקשורת. אנחנו שונים. גברים ונשים, חייל וסטודנטית ועוד אינספור הבדלים. שפת תקשורת זה משהו שלומדים, הרבה זמן, משתנים ומשתדרגים.
השלב הראשון זה להבין- שאם אנחנו מתקשרים שונה זה לא אומר שיש בעיה ביננו. ברגע שאתה מקבל את עצם העובדה הזו אפשר להתקדם לשלב הבא- לא להסיק מסקנות על מה שהיא מרגישה כלפייך והרצון שלה. עכשיו כאן זה טריקי בגלל שבמערכת יחסית מרגישים הרבה פעמים דרך המעשים הרבה יותר מהמילים שאומרים, אבל כאן בגלל המוגבלות של המרחק חשוב לזכור, ממש לשנן מנטרה מודגשת בראש- היא אוהבת אותי וחושבת עליי גם אם היא לא עונה על כל הודעה מיד!
זה יכול להיות שבאמת יש אצלה עומס, ויכול להיות שהיא מרגישה שהיא לא מצליחה לתקשר נורמלי בהודעות ויכול להיות עוד מליון דבריפ אחרים. אבל זה לא שבגלל זה משהו לא תקין בינכם.
זה שאתה כ"כ משתוקק אליה, זה מרחיב את הלב, באמת. אבל בשבילך- על מנת לא לכאוב ולהתאכזב, כדאי לתרגל התנהלות וציפיות שונות ממה שאתה רגיל.
מה למשל?
זמנים שאתה לא ליד הטלפון בכלל- גם אם אתה ממש רוצה. אין ציפיה= אין אכזבה. (דרך אגב, אולי היא יותר נונשלנטית כי היא יודעת שלא משנה מתי היא תכתוב לך אתה תענה? אולי כדאי לייצר אצלה ציפיה? לא בכוונה אלא איזון בריא במערכת התקשורתית..)
אני מבינה שעיקר התקשורת הוא בהודעות אז אולי להוריד בכמות ולהעלות באיכות? לא כל פיפס לרשום בשניה שעולה, לרכז הכל פעם בכמה שעות?
אולי לנסות להבין מתי יותר נוח לה להתכתב? נגיד בבוקר היא רעננה ללמידה והודעות מוציאות אותה מריכוז, אז אולי בזמנים שהיא עושה הפסקה או מנוחה?

אולי למצוא עוד זמן ביום  לשיחת טלפון של כמה דקות ששומעים אחד את השניה?

ואם הצלחת לשרוד את כל האורך עד לכאן, מחזקת אתכם, בניה של בית זה הדבר הכי מתוק ומרגש שקיים במישור הפרטי, וודאי מקרב את הגאולה בפן הלאומי. עם זאת, לא להתרגש ולהיכנס לטלטלה, לוקח זמן להכיר אחד את השניה, לטוב ולמוטב, יש לכם בע"ה עד 120.
העיקר שיהיה בבריאות, בשמחה, בנחת ואהבה!
 

שאלה שמטרידה אותי ביותרצדיק יסוד עלום

(איני נשוי)

מדי פעם אני קורא קצת שרשורים בפורום הזה ומקבל רשמים שבתוך הזוגיות ובתוך מרחבים אינטימיים יש רגשות קשים, מועקות, שתיקות, הסתרות, חשדות זה כלפי זה. המון פוסטים כאן בפורום מתארים סיטואציות מאוד קשות ומלחיצות ורעות בין בני זוג.


האם בעיני גולשי הפורום המקרים המתוארים כאן הם מיעוט? האם רוב הזוגות הנורמליים מתמודדים מדי פעם גם עם קשיים מסוג זה? או שאולי אלה סיפורי קצה והרוב המוחלט חי חיי זוגיות נעימים בהרבה, נאמנים בהרבה ורגועים בהרבה? האם בעיניכם קונפליקטים מהסוג שתיארתי הם "נוראיים", או שהם דווקא לא כל כך נוראיים בתוך הקשר ונבלעים בסך הכולל של החוויה החיובית של זוגיות


תודה!

באופן כלליפשוט אני..

אף אחד לא נכנס לפורום כדי לכתוב ''איזה יום נפלא היה לי היום, אשתי האהובה נתנה לי חיבוק נעים, אני בישלתי עבורה את האוכל האהוב עליה, והלכנו לישון כשאנחנו מחזיקים ידיים''.
 

האמת היא שהסיטואציה *הזאת* מאוד מאוד שכיחה, אבל מי יכתוב עליה בפורום?


 

מי שכותב כאן זה מי שצריך עזרה, ייעוץ, לפרוק... אז ממילא אתה לא מקבל כאן מדגם מייצג של זוגיות אלא מדגם של אנשים שצריכים עזרה.

 

הטעות הזאת נקראת ''הטיית דגימה'', אתה יכול לגגל על זה.
 

 

ענית ולא עניתצדיק יסוד עלום

אני רוצה להתחתן וחושב שזוגיות היא דבר טוב, וברור לי שעיקר הזוגיות הוא הקשר וההדדיות.


שאלתי לגבי שכיחות הדברים הרעים והמצוקות, שעולים פה המון ובווליום גבוה.

1) האמנם הם כל כך שכיחים [= שכל זוג עובר דברים כאלה / = בתדירות כזו או אחרת]

2) האמנם הם כל כך רעים [להיות בריב או באי הבנה או בהסתרה מבן / בת הזוג]

הייתי מפרידהרוני 1234
יש מועקות, כעסים, שתיקות, ריבים - שכיח מאד ואפילו חלק בלתי נפרד מכל מערכת יחסים. לא כ"כ נורא לדעתי אם יודעים איך לריב בצורה "מכובדת"  ובתוך גבולות הגזרה.

חשדות והסתרות זה שונה בעיני ומראה על בעיה עמוקה בקשר. מאמינה שזה הרבה יותר נדיר.

אז לשאלותיךאריק מהדרום
1. תלוי באופי של הזוג, יש אנשים עם נטיות לריב ולבגוד ויש אנשים בלי, צריך לעמוד היטב על האופי של הפרטנרית שלך לפני החתונה.

2. כן, הם רעים, הם יכולים להרוס לך את החיים שלך, של משפחתך וגם של הפרטנרית עצמה, מצד שני נישואים מוצלחים יביאו אותך לחיים של אושר, יש אחוז גבוה של גירושין אני לא זוכר נתונים נדמה לי כשליש, שזה לא המון בכלל ביחס למדינה מערבית אבל צריך לקחת את הנתון הזה ברצינות כדי להיות רציני בבחירה הכי חשובה בחייך.


(אגב זוכר לפני כמה חודשים פרצתי ללנ"ו והתפוצצת עלי בעניין זה? לא נורא, דיברנו באישי מאז)


הצד המרגיע בכל הסיפור הזה הוא שבין כך ובין כך בדרך כלל יש מה לעבוד והאינטרס לגרום אושר אחד לשני ולא לאמלל אחד את השני היא משותפת כך שאם לא נפלת על פרטנרית מטומטמת/ מרשעת אז אפשר יהיה לפתור בעיות ביחד, יש אינספור סוגים של מטפלים ומחיר הטיפול שלהם (לרוב) זול מאוד ביחס לתמורה.


ותשובה ותפילה וצדקה מעבירים את רוע הגזירה.


בהצלחה.

בתור מי שבסטטוס שלךadvfb

זה שיש דברים קשים במערכות יחסים זה לא מעיד את זה שמערכת יחסים זה לא דבר טוב.

אדרבה, להיפך, בגלל שזה מרחב כל חשוב אז כל דבר שקורה בו הוא משמעותי שהוא יכול ממש לפגוע ויכול ממש להעלות.

והחיים הם קשים, זה לא אומרים שהם לא טובים, החיים קשים וטובים ;)

כמה יפה!נחלת

אומרים שרק נישואין הוא הקרקע הנכונה ו האמיתית לתיקון המידות...שלנו.

 

שני אנשים שונים: הוא איש היא אשה. מנטליות שונה, הרגלים שונים.....

 

הרי גם עם חברים לחדר יכולים להיות "תקלים". אלא שבמסגרת של נישואין

זה יכול להיות הרבה יותר נוגע וחריף; לטוב  ולמוטב.

 

אם לא טועה, נדמה לי שהאור החיים הקדוש אומר שהטוב ביותר

שאדם ישא את בת עירו: מנטליות דומה, הרגלים דו מים, זכרונות

דומים - פחות הרגלים שונים.....

 

שמעתי פעם: כל אחד הוא חצי. אבל החצי הזה צריך  להיות...שלם.

וזו עבודה בפני עצמה; חושבת שככל האדם יותר שלם עם עצמו

בשלום עם עצמו, חי את עצמו באמת - הוא יותר רגוע ואז יש פחות

קונפליקטים פנימיים שעלולים להקשות על ראייה אובייקטיבית.

 

יש שיעורים רבים ביוטיוב על יחסי זוגיות: הרב אבנר קוואס למשל,

ומי שמבין אנגלית: הרב מניס פרידמן. ועוד.

אבל לא שאלתי על הדברים הטובים, ברור לי שהם קיימיםצדיק יסוד עלום
ושהם העיקר.

שאלתי על שכיחות ודרמטיות הדברים הרעים...

אתה מסתכל על זה בצורה חיצוניתadvfb

ולכן אתה יכול להפריד בין רע לטוב

אבל אם מסתכלים על נישואין כמכלול זה הכל מעורבב ביחד וגם הדברים הקשים יכולים להתרש אח"כ לטובה.

מריבה ומשילימים ומגיעים לרמה יותר גבוה אח"כ, הכל תהליך אחד.

 

אתה יודע הלך החשיבה שלנו הפוך בקטע הזה.חתול זמני
מרוב אימה אני כבר לא חושב רק חושש וחושדצדיק יסוד עלום
ריב ואי הבנהרקאני

שונה מאוד מאוד מהסתרות וחשדות

 

ריבים ואי הבנה זה שכיח 

זה חלק מהעבודה בזוגיות

ואם יש תקשורת טובה אז הכל בסדר

 

הסתרות וחשדות זה פחות שכיח

אני אישית לא חווויתי דברים כאלה ב"ה 

לא יודעת מה קורה אצל אחרים

אבל כשיש תקשורת טובה אז גם כשקשה הכל בסדר זה לא מועקות בלתי נסבלות והסתרות ודברים כאלה

נכון. נכון מאוד.נחלת

זה הדבר הכי חשוב ששכחתי  לציין:

 

תקשורת פתוחה. לא לברוח מדיון, משיחה משמעותית.

שיעופו צלחות אבל שתהיה התייחסות וכובד ראש לכל

ויכוח....

 

שמעתי בשיעור שחייבת להיות  מריבה כדי להגיע לשלום בית אמיתי.....

 

לא לצפות לנישואין נוסח הוליבוד. זה תעתוע ושקר ודמיון....

אף אחד כמובן לא יודע מה קורה עמוק בתוך הזוגיות שלזמירות

אחרים, של חברים, שכנים - אבל בהחלט נורמלי שיש לכל זוג אירועים של ויכוחים קשים, מועקות ומריבות.  

זה קורה ונפוץ בשנה הראשונה לנישואים - כאשר כל צד מביא את ההרגלים והחינוך והאופי, את היחס לכסף ולחיסכון ולהוצאות כספיות, וזה מתנגש עם השקפה וראייה והתייחסות אחרת לגמרי של הצד השני.

על התנהלות כלכלית יכולים להיות בתחילת הדרך הרבה מריבות קשות, עד שלומדים להכיל ולהסתגל ולהתפשר.

 

טריגר אחר למשברים בתחילת הנישואים - הולדת הילד הראשון. העייפות הקיצונית של האישה בשבועות הראשונים אחרי הלידה, תופעות של דיכאון אחרי לידה, צורך לסגל חלוקת אחריות חדשה בין בין הזוג בהתנהלות היומיומית, התנגשות בין צרכי הבית וקריירה ועבודה.

יפה.נחלת
שרשור שעולה כאן מידי פעםהסטורי
כבר שאלו זאת כמה פעמים. בגדול היום הפורום הרבה פחות פעיל, אבל גם כשהיה הרבה יותר פעיל, חלק גדול מהשרשורים היו על מורכבויות ולא - זה ממש לא משקף את חיי הנישואין.

חלק מהותי בזוגיות, באינטימיות - זה שהקשר, הקירבה היא סוד רק של בני הזוג. ממילא, בד"כ אנשים לא ישתפו מציאויות נעימות וטובות, שבהתנהלות נכונה היא ההתנהלות רוב הזמן. אגב, בעיני גם מאוד עצוב כשמשתפים יותר מידי אפילו בדברים שאינם עניינים צנועים כלעצמם - אין הברכה שורה אלא בדבר הסמוי מן העין.


ממילא, רוב ההתיעצויות כאן יהיו כשכלים הקיצים. ממילא, גם כשמישהו מתייעץ, בד"כ לא יענו לו "אנחנו עושים כך וכך", אלא בצורה הרבה יותר כללית, מה שמביא לתחושה מוטעית - שכל ה'סיפורים' הם מורכבים.

חייבת להגיד שכנשואהאונמר

פחות שנים מהיום היו תקופות שקצב שירשורי חוסר האמון פה בין בני זוג הכניסו בי חרדות והזיות על בעלי האהוב.

כמו שאתה מתאר שזה מפחיד אותך, אז לי כשאני בזוגיות.

התבדתי והבנתי ב"ה שאכן המקרים האלה הם שכיחים והם צפים פה יותר מהרגיל בחיים מהסיבות שפירטו מעלי.

 

בנוסף,

לא אומרת שלא היו לי כל מיני התמודדויות מול בעלי או לו מולי, אבל זה אחר לגמרי בחיים מאיך שזה נראה פה,

ואם השאלה שלך היא האם זה פחות מפחיד או נורא אז לדעתי האישית כן.

 

ודבר נוסף, תסמוך על הקב"ה. שיודע מה טוב לך ועוקב אחרי כל פיפס שאתה או כל אחד אחר שכתב פה עובר בחיים.

 

מתוקה! שיהיה לך רק טוב ועוד יותר טוב ועוד יותר טובנחלת
תשובה נהדרת ונפלאה! תודה רבה!צדיק יסוד עלום
ברור שהקיצון נכתב פהנעמי28

מכל מה שכתבת, ההסתרות, חשדות, חוסר האמון הם הכי בעייתיים, את זה ממש לא כל זוג חווה.

או שמישהו מהצדדים מגיע עם פצעי ילדות של אמון, או שהצד השני עשה מעשים שפגעו באמון.


שאר הדברים כל זוג חווה, עליות ומורדות, מועקות, ריחוק, זה כן יותר נפוץ, אבל אם בוגרים מספיק כדי לטפל בזה באמת באמת שגדולים להיות זוג טוב יותר.


כתבת שני סוגיםרקלתשוהנ

רגשות קשים, מועקה, ריבים, קונפליקטים - 

קיימים ומוכרחים להיות קיימים במערכת זוגית אמיתית. אני מניחה שלאורך כל החיים, אבל עם הזמן לגמרי לומדים להתנהל עם זה, ומקביל יש גם רגשות טובים ומשמחים כמו אהבה, הערכה, אמון, שמחה, צחוק, התפתחות.
במקרים רגילים, הקושי הוא ממש המפתח להתפתחות, ההתנגשות מלמדת אותנו לחיות בהרמוניה אמיתית, בהתחשבות, בשותפות תוך כדי הפרדה. כמובן שיש מקרים שהם כבר לא נורמטיביים, אם המערכת הזוגית הופכת להיות סיוט של מריבות והתנגשויות.

 

חשדות, חוסר אמון, הסתרות - 

לא אמור להיות בזוגיות כי זוגיות חייבת להיות מבוססת על אמון.

מניחה שבכל זאת זה קיים גם אצל זוגות נורמטיביים בזוגיות טובה, אבל במינון מאד מאד קטן, והזוג שמים לב לכך שיש משהו לא תקין ומטפלים בדרך כלשהי.

יפה. תודה.נחלת
דרך האמצעלאחדשה

יש מקרי קיצון הזויים מוגזמים.

זה לא אומר שכל זוגיות כזו חלילה, ולא אומר שכל זוג ייתקל המשברים כ"כ עמוקים במהלך חייו.

עם זאת כדאי להגיע לנישואין עם הבנה של מורכבויות, מוכנות לאתגרים, קבלה של קשיים מאוד לא נעימים שמרגישים כל אחד עם עצמו ועם בחיר/ת ליבו מול צמתים שדורשים מהם לשאול שאלות כואבות, לגעת העצבים חשופים ולהתמודד מול מציאות לא פשוטה.

זה לא חייב להיות דרמטי, טרגי נוראי,

זו כן עבודה, יש מורכבות. כשמתחתנים תמיד מגלים דברים חדשים על בני הזוג שלנו על עצמו ועל הדינמיקה שלנו.

זוגיות בנישואין הם עבודה עצמית גדולה.

יש לה הרבה פולסים,

יש הרבה דברים נעימים, נפלאים ונהדרים, ובע"ה הם הרוב המכריע.

בנוסף למה שנאמרהעני ממעש

אתה תבנה בית אחד ותשקיע בו

מה משנה לך מה קורה אצל שכניך

השאלה שלו באה ממקום אמיתי, מרצון טבעי להבין מהזמירות
 קורה בחיי הנישואים בין זוגות רגילים ונורמליים

לא ממקום של סקרנות, אלא מרצון להכיר גם את הדברים, שמדברים עליהם בפורומים, שמציגים אירועים פחות נעימים בחיי הנישואים.  לומר "מה זה משנה מה קורה אצל שכניך" מתעלם ממציאות החיים. 

השאלה שלי באה ממקום חטטני, מרצון מאולץ לחקור מהצדיק יסוד עלום
סתם.

הנימה שלך היתה מעצבנת יקירי, אני אופטימי לגבי הבית שיהיה לי בעתיד אבל בהחלט קיבלתי רשמים רבים מקרוב ומרחוק לכך שיש התמודדויות לא פשוטות מאוד ושכיחות מאוד בזוגיות, ותהיתי האם אני הוזה או מטפח הדהוד סלקטיבי של המגרעות לשם העצמת החרדה, או שאני דווקא התרשמתי נכון בנוגע לנושאים הלא פשוטים ועדיין הם מתכללים בצורה טובה בתוך הקשר.


קיבלתי תשובות טובות, ואני נעזר בזה בתור רושם כללי.

נאמנות בעיני זה א,בחיוך2019
רגשות קשים בטח שעולים במערכת אינטימית כי זה המקום לעבד אותם. וגם מריבות, זה כדי לאזן ולפתור דברים
גם אני איני נשוי אבל תראה:חתול זמני

עובדות:

 

– בישראל אנו עומדים על 40% גירושין בערך (פחות מזה במגזר הדתי אך גם לא מבוטל בכלל)

– מתוך אלה שאינם מתגרשים אני מניח שיש המון שפשוט סוחבים את זה מכל־מיני סיבות

– רוב הגירושים נגרמים בגלל: בגידות, בעיות כסף, אלכוהוליזם/שימוש בסמים, התעללות (רגשית או פיזית)

 

מחשבותיי:

 

– רוב הזוגות שראיתי או גרושים או גרועים

– אבל גם רוב האנשים שראיתי הם מטומטמים למדי (בלי להעליב)

– כמעט לכל האנשים החכמים (לא בידע כללי אלא חכמת החיים) שראיתי זוגיות מצוינת 

 

דעותיי האובייקטיביות:

 

– תאר לעצמך חניון תת־קרקעי גדול וסבוך עם הרבה קומות ועמודים. עכשיו תאר לעצמך שתי מכוניות שצריכות לצאת משם. בתוך שתי המכוניות האלה תאר לעצמך נהג ונהגת. עכשיו אומרים לך שהנהג והנהגת האלה מעולם לא למדו נהיגה, אין לזה מושג מה זה רכב, בנוסף לזה העיניים שלהם קשורות במטפחת עבה, ויש להם אובססיה גלויה להתנגש בדברים. אה, ויש גם מכוניות אחרות שנוסעות בחופשיות, וכל־מיני חלקים נעים ושערים נפתחים ונסגרים אוטומטית. זאת לדעתי נקודת המוצא של זוג נשוי בימינו, סבבה לאורך המטר הראשון, איזה כיף אני נוסע באוטו! .......

 

– עכשיו במקום זה, תאר לעצמך שכל־אחד מהם למד קצת נהיגה. תיאוריה לפחות. ותאר לעצמך שאמנם העיניים שלהם עדיין קשורות, אבל יש להם חבר שעוזר להם קצת ואומר להם קדימה קדימה אחורה אחורה סטופ. או, תאר לעצמך שהעיניים שלהם לא קשורות, אבל הראייה שלהם בערך -8 ואין להם משקפיים. אז הם רואים קצת אבל הרוב מטושטש מאוד. עכשיו תאר לעצמך שהם מרכיבים משקפיים, רואים גם אחד את המכונית של השני, ומשתדלים לא להתנגש.

 

=> אם יודעים מה עושים, יוצאים מנקודת מוצא של אמונה למידה שיפור סבלנות מתייעצים הרבה עם רב קרוב כו' כו' כו' אין שום סיבה שזה יהיה כל־כך גרוע.

 

=> אם עושים מה רוצים ומחזיקים בהשקפות גרועות (מגיע לי / אני מצפה / תאוות / חוסר אחריות / חוסר אמונה) אין מה להתפלא. השתייכות למגזר מסוים אינה אינדיקציה לכך שמחזיקים בכל הקלפים.

 

=> כן יכולות להיות התנגשויות שריטות שאלות ובעיות אבל יש הבדל בין מי שנע בעדינות ואחריות לבין מי שחושב שהוא מכייף במסלול מכוניות מתנגשות (למרבה הצער רוב האנושות. אבל: רבים בני שוממה מבני בעולה דלא ילדה בנים לגיהנם כוותייכו. רוב העולם צועד על עיוור ונתקל בפחים ופחתות מי שתורה בידו נר בידו).

 

=> לפעמים יש מקרי קיצון beyond our control כמו מחלות קשות כיו"ב זה באמת אין מה לעשות אבל באותה מידה יכול היה לקרות אם היית לבד בבית. אם הקב"ה רוצה שתסבול אל תדאג אתה תסבול.

מאיפה הנתון של 40%? חשבתי שפחותברגוע
לא זוכר מהיכן הנתון ייתכן שקצת פחות אבל גם אם 25%חתול זמני

זה אותו עיקרון

יכול להיות גם שפשוט פחות מקובל תרבותית להתגרש לאו דווקא שהנישואין יותר מאושרים

או כאמור, הסיבות המרכזיות לגירושין פחות נפוצות בקרב הציבור הדתי/חרדי וזה מאזן

מזה מעודד.....נחלת
העידוד הוא בזה שאין ללמוד מן השוטיםחתול זמני

ורובו המוחלט של העולם לא כולל יראי ה' נחשבים לשוטים

אתה מכיר מישהו שהוא עצמו תמיד נחמד וכיף לו?מרגול

מישהו שאף פעם אין לו תקופות קשות/מאתגרות?


אני לא מכירה. כי החיים, באופן טבעי, מזמנים קשיים שונים והתמודדויות שונות.

בנישואים, שבע"ה מחזיקים עד 120, זה מאוד אינטנסיבי. אתה חי עם אישה ובעצם בוחר לחיות את חייך איתה.

אז כפי שבכללי בחיים יש קשיים, כך גם בזוגיות. השאלה היא האם כמכלול היחסים טובים או שכמכלול הם רצופים מריבות והסתרות.


אמרו לפניי ביושר, יש הבדל גדול בין ויכוחים ותקופות של ריחוק, ובין הסתרות וחוסר אמון.

תקופות מאתגרות ומבאסות מניחה שלכל זוג יש.

חוסר אמון והסתרות זה כבר שונה לגמרי. וזה לא קיים אצל כל הזוגות, אבל כמובן לא יודעת להגיד לך סטטיסטיקה. מניחה שיותר נפוץ אמון ופתיחות, אבל לא עשיתי מחקר אמפירי בנושא

כתבו לך יפהגפן36

באמת הפורום לא משקף את שכיחות המקרים בזוגיות נורמלית.


יש קשרים זוגיים שיש בהם יותר קושי ויש שפחות.

לכן חשוב מאוד לשים לב מראש במי אתה בוחר, ואיך אתה בונה בעצמך יכולת לעבוד על מידותיך.


אני חושבת שהדבר שיותר משקף הוא מבט למציאות סביבך.

אתה מכיר זוגות, נכון?

לפעמים קשה, לפעמים קל, לחלק קשה בתדירות גבוהה יותר, ולחלק פחות.


יכולה לומר ממקום אישי- אני כמעט ולא כותבת כאן בפורום. את כמות הפעמים שהיה לנו קשה אחד עם השניה בשנות נישואינו אפשר לספור על יד אחת.


כשקשה אז קשה, אין ספק.

אבל זה זניח ממש לעומת כמות הכח והעוצמה שזה נותן, גם מול התמודדויות מורכבות מול המציאות. והיכולת ליצור יחד ולהתקדם יחד ולהשתפר כל הזמן היא ממש מתנה.


לצורך העניין- גם עם אחים יש לפעמים ריבים ועצבים, ועדיין הם עוגן מאוד משמעותי בחיים.


ככה זה יחסים קרובים בין אנשים. 

הכי חשובנגמרו לי השמותאחרונה

שנזכור ונזכיר לעצמינו כל הזמן שזוגיות היא לימוד. כמו כל דבר.

באמת באמת שאף אחד מאיתנו בני האדם לא נולד יודע זוגיות.

תורה היא ולימוד היא צריכה.

וככל שיותר נעמיק בלימוד הזה, זה ישפיע עלינו ויקדם אותנו גם במצבי חיכוך וקונפליקט.

וזה באמת כ"כ חשוב לזכור זאת ולחזק את עצמינו שזה לא שמשהו בנו או בשני/ה "דפוק" ו"למה כולם מצליחים ואנחנו לא", אלא שאנחנו פשוט צריכים ללמוד ולהתקדם.

 

ריבים או ויכוחים / חילוקי דעות / קונפליקטים / רגשות קשים / מועקות / מנגנוני הגנה שפועלים וכן הלאה הם נחלתם של כל הזוגות באשר הם.

הרי כולנו בני אדם, ובכל מערכת יחסים שהיא, אפילו אדם עם עצמו, לא יתכן לעבור חיים שלמים ללא חיכוך.

קרה לך לפחות פעם אחת בחייך שאתה עם עצמך לא היית בשלווה ושלום?

עם הוריך?

עם אחיך?

עם חברך?

ודאי.

אין שום מערכת סטרילית לחלטין כיוון שאנו כאן בעולם להשתלמות, לגדול, לצמוח.

ובמערכת הנישואין הקב"ה יצר באמת פלא עצום שדרך כולה בכלל ודרך חילוקי הדעות והקונפליקטים בפרט נוכל להתקדם בתנועה שתוביל אותנו גם לעומק וגם למעלה וקדימה, 

עוד לגדול בעצמינו, באדם שאנחנו, וגם בזוג שאנחנו

ועוד לצמוח ולהתפתח.

ובאמת השמים הם הגבול.

אז לא רק שלא צריך להיבהל ולפחד מהריבים, אלא להבין ששורשם עם פוטנציאל עצום לגדילה אישית וזוגית,

וללמוד איך "לריב נכון", 

ללמוד את השורש של הדברים. מה מניע אותנו, מה מטרגט אותנו, מה מכאיב ופוצע אותנו, איך אנחנו פועלים, למה זה הכאיב לנו, איך עוד אנחנו מחווטים, איך פועלים מנגנוני ההגנה שלנו, מהם הצרכים שלנו, מהם הקשיים שלנו, איפה זה פוגש את השני/ה, וכל השאלות הללו כנ"ל גם לצד השני ובעיקר בנקודת המפגש בין שנינו.

אז בעיקר ללמוד את עצמינו לעומק

וללמוד את בן הזוג שלנו לעומק

וללמוד את הזוגיות שלנו לעומק

ואת ניהול הקונפליקטים לעומק

ללמוד מה זה בכלל קשר ואיך עושים קשר טוב ואיך שומרים על קשר ואיך מעמיקים בקשר.

ובתוך הדבר הזה, ממש כמו ספירלה, ניתן לעלות ולהעמיק עוד ועוד.

גם להינות ולשמוח בכל הטוב הגדול שבביחד ב"ה, וגם לצמוח מהאתגרים.

ואותם אתגרים יכולים להיות מגוונים, כתבו לך נפלא כאן, שלרוב מה שאתה פוגש בפורום הם מקרי קצה ולא בהכרח מייצגים.

ונכון גם שיש חלוקה בין אתגרים שכיחים לבין אתגרים פחות שכיחים כדוגמת חוסר אמון והסתרות,

אבל שוב חשוב לזכור שכך או כך יש לנו מה לעשות עם זה, זה המון בידיים שלנו ובלימוד שלנו של הזוגיות.

אפשר להגיע לקירבה גדולה גם לאחר ריחוק גדול, אפשר להגיע לריפוי ב"ה, לתיקון ולצמיחה גם במקרים קשים.

וכמובן שבכל האתגרים השכיחים ניתן לגדול מהם, להתקדם, להעצים את מה שיש לנו.

 

אז מה בתכל'ס?

לדייק בחיפוש בן//בת הזוג בעיקר את הלב הטוב, המידות הטובות, האישיות והאדם שנמצא מולנו. שיהיה אדם טוב.

בנוסף, לצאת יחד שנינו מנקודת מוצא שזוגיות היא לימוד ואנחנו כאן כדי ללמוד אותה ולא לקחת אותה לעולם כמובן מאליו או כמשהו ש"או שיש לנו או שאין לנו", כי כמו כל דבר בטבע זה לא עובד ככה בלי השקעת אנרגיה אקטיבית במשהו שרוצים שיצא ממנו פירות.

וכמובן להשקיע ספציפית בלימוד ניהול נכון של קונפליקטים / ריבים / חילוקי דעות וגם בתקשורת מקרבת.

ואז כרגע יש איש ואישה שהלב שלהם במקום הנכון, אוהבים ומכבדים אחד את השנייה, לא לוקחים כמובן מאליו גם לא לאחר שנים רבות, לומדים זוגיות, עם רצון ומוכנות ללמוד ולהשקיע אקטיבית, לומדים גם על חיכוכים וחילוקי דעות ונמצאים כל הזמן בתנועה מתמדת של צמיחה והתפתחות.

להציע לחבר?נתקה

זה פיד בחורה שלי פה גולש לא ממזמן (מזל טוב )

 

רציתי לשאול.. 

אני רוצה לשדך לחבר מישהי..

עכשיו הוא בחור באמת חביב וטוב אבל.. המשפחה שלו גם סה"כ בסדר אבל.. אבא שלו קצט בעייתי

ז"א הוא ממש גס רוח ברמה אחרת.. אשמח לפרט אבל לא עכשיו.. אני ממש חושש שתיווצר בעייה..

 

1) בכל מקרה האם לדעתכם הורה כזה או אחר או התנהלות תרבותית מסויימת של משפחה זה מעקב בלהציע?

2) האם הבחור יצטרך לעבור למקום אחר תרם הנישואים בשביל להוכיח שהוא מתנתק מהתלות בהורים (במידה וזה קיצוני?)

3) במידה וכבר עכשיו מאוד קשה לו עם המשפחה האם 1 ו 2?

 

הוא לא פסול חיתון בגלל אבא שלואריק מהדרום

אם הוא עצמו עם מידות טובות מה הבעיה?

אם האבא סובל מתסמונת טורט עם  קופרולליה זה אולי צריך לשקול להזהיר כי יש גם מרכיב של נטיה תורשתית, לא בטוח שצריך להזהיר בשלב ההצעה.

החבר בסדר? זה מה שחשובהסטורי
הוא לא אבא שלו.

סביר שעל רוב החברים (אם הם לא מהשכונה הקרובה) אינך יודע איך אבא שלהם מתנהג.

לא מסכים עם הנאמר בתגובות. יש להתייחס בכובד ראש להעני ממעש
סקרנתנתקה

מה זה אומר 

לפערים יוצאי דופן במשפחה איתה מתחתניםהעני ממעש
מסכים שצריך להתייחס בכובד ראשהסטורי
לא מסכים עם הכיוונים של הפותח
לדעתי אבא זו בעיה רציניתשלג דאשתקד

מצד שני מותר לבחור הזה להתחתן.

אישית לא הייתי מציע בחור כזה אם הוא צעיר ובקשר רציף עם בית הוריו. מצד שני אם אתה יכול לחשוב איך לתווך דברים שיהיה ברור, אולי כן אםשר להציע ושהבחורה תבחן בעצמה את הדברים.

סביר להניח שהיא תגלה את אופי האבא מתישהו (תמיד יש שכנים וחברים או מגיעים לביקור וכדו)

בחורה שלךחתול זמני

1) אבא של אברהם היה תרח... ואבא של רחל ולאה היה לבן... אם יש בחורה רגישה שזה יכול להפריע לה אולי כדאי להציף את זה. או לבדוק מ־1 עד 10 כמה הבן יכול להתמודד עם זה מבחינת להתרחק מהאווירה הזאת או להיות קונטרה/מגן משמעותי מספיק כדי להגן על אשתו.

 

2) לא אבל זה יכול לשמש כאינדיקציה הוא צריך בעצמו לדעת מה הוא רוצה ומה הוא יכול או לא יכול לעשות.

יכולים להיות הורים קשים אבל יכולים להיות גם ילדים חזקים שפשוט פחות בקשר או יודעים להציב גבולות ברורים מאוד (או כאלה שלא מזיז להם).

 

3) שילמד להתמודד איתם או להתרחק מהם לא חושב שזה רעיון טוב להכניס בחורה לתוך קושי.

אם הבחור מודע שזה בעייתירקאני

אז אני לא רואה בעיה לשדך לו

אם הוא עמוק בתוך הקשר בלי מודעות אז זו קצת בעיה

אולי כדאי לדבר איתו על זה שישתף את הבחורה בנושא הזה

 

לא מבינה מה הקשר לאבא שלו. העיקר הבחור. שהוא לאנחלת

יהיה גס רוח ובוטה....כל אחד מאיתנו מכיר לפני ולפנים את ההורים של הצד השני?! תמהני.

תודה לכםנתקהאחרונה

תודה על התגובות המחכימות

אמת

מסכים שהוא זה לא משפחתו

ומצד שני מסכים שכל אחד מקבל מה את ההתמודדויות שלו 

ועם זה הוא צריך לעבוד ולפעמים מגלים שלא כמו שחשבנו

 

פשוט מעניין אותימה לדעתכם הגבול בתרבות גסה

והאם למשל יש בחורות שלא להציע כלל או משו כזה שזה לא ממש יתאים להם

והאם זה אומר עליהם טוב או רע? שהם לא מוכנות למצוא את הטוב ברע?

 

טוב זה ממש כללי אז אחרי זה נראה לי שאפשר לסגור את הפיד

תודה לכם

שאלת המאורסים החופרת😅אוי טאטע!

רעיונות למקומות באזור המרכז המורחב שיש בהם קהילה דתית תורנית עם זוגות טריים גם, ושהשכירות שם לא מאוד יקרה עד כמה שאפשר במרכז?

בלוד יש כמה קהילות שיכולות להתאיםפשוט אני..
אתה יכול לפרט טיפה?אוי טאטע!

השמות של הקהילות?

באיזה שכונות בערך?

לודז'חתול זמני

הידועה בשם הפחות פופולרי לוד

מזל טובהסטורי
איפה שיש ערבים, זה מועיל לשכר הדירהמשה
למשל,לוד.
קולולוש - נחלת יצחק?נתקהאחרונה

אם תשאלי אותי

נחלת יצחק

רמה גבוהה אומר מראש

אבל גן עדן בשנה הראשונה

לדעתי

אולי יעניין אותך