מיואש/וותרני /אמתי

לגמרי שומעים את הבכי שלך ואת הזעקה והכאב הענק שלך.

רוצה להמליץ לך בפרטי למי לפנות. 

היום בקורונה אפשר הכל דרך שיחות טלפון.

מישהי מאד מקצועית ומומלצת.

לא?

אני רואה את זה אחרת קצת.

נכון שיש חרדה, אבל החרדה הזאת מלמדת שקיימת גם אהבה גדולה. וזה לא מצרך שמובן מאליו בחיי נישואין.

נכון שאת חרדה, אבל חרדה מתוך אהבה גם. זה יתרון גדול.

ואגיד עוד משהו. 50% מהפיתרון זה לדעת מה הבעיה.

בעלך אולי לא רגיל לאנשים בעלי חרדות ולכן מגיב איך שהוא מגיב. אולי אם ילמדו אותו מה זה אנשים עם חרדות ויותר מזה, אנשים עם חרדות מתוך אהבה אליו, אולי הוא יהיה יותר מכיל.

ועוד דבר, אל תאשימי את עצמך. את לא אשמה בזה.

כשהיינו נשואים שנה ראשונה, היה חשש להפלה טבעית לאישתי. כמה היא האשימה את עצמה. וזו טעות. את לא אשמה.

ודבר אחרון, הכל יהיה בסדר את על דרך המלך.

מרגישה שהחרדה מתחילה להעלות ..

אתן לך בפרטי משהי שתעזור לך.

הלוואי שכולכם הייתם באים לסלון שלי , יושבים פה ,ונותנים לי מהחכמה שלכם

קודם כל, באמת כואב מאד לשמוע שכך את מרגישה.

לדעתי, חשוב שתדעי, דבר ראשון - ללא קשר ל"מה יהיה" - שאם את יודעת מבפני שאת כן טובה ואת כן תמימה, אז את כן טובה ואת כן תמימה.. אפשר לומר את זה באחריות מלאה.

זה הכי חשוב. את מכירה הכי טוב מה שאצלך מבפנים. לכן, אי אפשר לומר לך ש"זה לא נכון". זה נכון.

למה "הוא אומר"?.. כי כנראה גם הוא מתוסכל מכמה דברים, אז זו הדרך שלו לבטא את תיסכולו. להביע את הבלבול. הוא גם רואה שלכאורה את כך, אז מנסה "להסביר" כאילו זה לא כמו שחושבים... הוא טועה.

הדבר השני - הכי חשוב זה החיזוק שלך מבפנים. לפני מה יהיה ביניכם. את מבלבלת בין הדברים: "שעוד מעט הוא יבוא", זה חשוב (ומן הסתם כך יהיה), אבל העיקר לא מתחיל משם. העיקר מתחיל מהחוסן הפנימי. זה לא תלוי. 

ולכן, ברור שח"ו שתפלי שוב לדכדוך. מה פתאום?... כל הכבוד לך שהצלחת לעלות מזה. עשית את המשימה העיקרית. כל הכבוד!

אם את "היית הלמטה והצלחת לעלות" - אז צריך מאד מאד להעריך אותך על זה. 

בגלל שבעלך שיחי', מעורב בענין, "נוגע בדבר", קשה לו כנראה כרגע לראות את זה כאילו "מהצד", אובייקטיבי, כי גם לו יש קשיים משלו.

אל תשמעי אל המילים הקשות שהטיח בך. זו לא את. זה התיסכול שלו. את יודעת שאת לא כך - אז העיקר בסדר. אל תתני בשום אופן להחליש את עצמך, לא לך מבפנים וגם לא מבחוץ.

תנשמי עמוק, תרגעי, תיכנסי לשלוה, אל תתני לשמץ חרדה להשתלט עלייך.

תחליטי שאת - בלי שום תלות באף דבר אחר ומישהו אחר - ממשיכה להיות טובה, לעלות, לא ליפול למצבי רוח שליליים; ממשיכה את הטיפול הזוגי ברצון טוב - ותראי שכאשר זה יהיה כך, כאשר במקום לנסות "לרַצות" ולרוץ אחריו בבכי.. את פשוט תוסיפי טוב, גם בעלך שיחי' יבחין בכך מן הסתם, ולא את תהיי זו שצריכה לרדוף אחריו.

העיקר - להמשיך בעליה בשמחת החיים, להמשיך להוסיף טוב, לא לשמוע לדברים שליליים שאינם נכונים - ולהמשיך לטפל במה שצריך. 

תהיי מתונה רגועה - תראי שיסתדר בעז"ה. בינתיים - איזה פרק תהילים לא יזיק. אח"כ תעשי משהו שמשמח אותך: כוס תה, מוזיקה, קריאה.. מה שטוב לך. להשתדל להיות בשלוה פנימית, בלתי תלויה.

וזה שאת "לא שכלתנית", זה לאו דווקא חסרון. כחה של האשה ברגשותיה. אלא שצריך להשתדל לשלוט בזה. להרגיע.

הצלחה רבה - חיזקי ואימצי.

תחשבי שאמרו לך את הדברים הללו כמה מכאן - בנחת ועל כוס תה....

תודה על המשפט האחרון - העלת חיוך לשפתיי.
קראתי בשקיקה מילה במילה. 
זה ככ קשה לפעמים לא להישאב למילים האלה שהוא אומר 
ואתה יודע מה אבסורד? הוא יכול עוד שעתיים לבוא להגיד לי שהוא אוהב/שאני האישה שלו/ שאין כמוני, או כדוגמת מה שהוא אמר היום - את אישה נדירה... 
אתה מבין ? אבל אני נכנעת למילים הקשות שלו שהוא אומר, כי אני חושבת שככה הוא חושב באמת? 
ככ מתסכל.. 
אגב, כתבת להיות בשלוות נפש בלי תלות במשהו, הלוואי! איך?????
אתה איש יקר מאוד. תודה לך. נתת לי תקווה

קראתי פעם שיר יפה

על איך שאנחנו מאמינים לכל מילה רעה שאומרים עלינו

ואת כל המילים הטובות מנפנפים בענווה מזויפת

חבל שאין לי אותו

אז זה צריך להיות הפוך, להבין שאת המילים הקשות הוא אמר מתוך כעס ותסכול,והוא לא באמת התכוון

וכשהבין שטעה והוא בעצם מאוד אוהב,בא ואמר מילים אמיתיות מהלב

בהצלחה

ואפשר גם אם תרגישי שוב קצת "נפילה" באמון העצמי.

ב. זה נכון - קשה לא לקבל כלל מילים של ביקורת. תדעי, שזו ממש עבודת מידות - של כל אדם. כמו שצריך לקבל האמת ממי שאמרה - צריך גם להיות "מעל" כל נסיון להנמיך שלא בצדק את האדם. הרי זה לא שאת פגעת - אז הוא עונה כדי להציל את עצמו.

תמיד תחשבי על ביקורת, כאילו את שומעת על מישהו אחר.. "אובייקטיבית". מה שנראה אמיתי - תחשבי בנחת איך לשפר. לאיש אין רשות לפגוע בעצם האישיות בגלל ביקורת. מה שנראה טעות לגמרי, לא לקבל. הכל בנחת.

ג. והנה - ראיה למה שאמרתי.. אמר לך, "את אשה נדירה" (אפשר היה לראות את הטוב שבך, גם מהצורה שכתבת מקודם. גם מהענוה, וגם מהרצון הנחוש לעמוד על מה שכבר עלית אליו).  אז כנראה באמת כמו שכתבתי, הוא מביע תיסכול. לא ממש מבין מה המילים שלו עושות. אתם הולכים לטיפול זוגי - יש לקוות שבין השאר יסבירו לו את המשקל של "מילים".

אז כשאת שומעת ממנו מילים קשות, "תקשיבי" מבפנים למילים שאמר זמן לא רב לפני כן. המילים הטובות. ותאמרי לעצמך - זו האמת. כעת הוא רק מתוסכל ממה שקשה לו להכיל בתוך עצמו.

ד. אבל מעבר לזה - אמרתי לך: עם כל מה שאפשר להבין כמה שבאמת אשה מושפעת ממילים של בעלה - את צריכה להיות חזקה במה שאת יודעת על עצמך מבפנים. חזקה לא "כלפיו", אלא בתוך עצמך. את מכירה הכי טוב. וזה גם מה שיעזור לך. תדמייני שאת שומעת מילים על מישהי שהוא ממש לא מכיר - ואת מכירה. מישהי אחרת. זה לכל היותר מעלה חיוך..

הצלחה רבה. ובעז"ה אכן תהיה הצלחה רבה..

באמת באמת אני מודה לך שהגבת לי.
נתת לי כמומ אנרגיות טובות לעצמי. 
בכלל לא חשבתי כך , הייתי ככ למטה... 
כי אני.לא.אדם.רע.
תודה לך !!! באמת באמת באמת . שימחת יהודיה בעמ"י . תודה רבה!!

קודם כל חשוב וכדאי להבין את המנגנון שבו החרדה עובדת.

זה בד"כ בא ממש "בגלים" - מתחיל, מתעצם, וןאז נרגע.

ז"א שלכל התקף חרדה כזה יש התחלה אמצע וסוף.

ונכון מאוד שזה בלתי נסבל לחוות את זה,

ונכון מאוד שבתוך החרדה מרגישים פשוט אבודים, וכאילו חלילה הולכים למות באמת ולא לשרוד.

זה קשה מאוד מאוד מאוד.

גם אני חוויתי את זה על בשרי אחרי שאבי היקר ז"ל נפטר - אחרי מעט חודשים התחילו לי ביעותי לילה שבעצם טמנו בתוכםן התקפי חרדה מתוך שינה, והיו גם מספר פעמים מועט שחוויתי התקפי חרדה גם שלא מתוך שינה.

כמובן שחשוב וצריך לטפל בזה. וחשוב שזה ייעשה על ידי אנשי מקצוע מנוסים כמו פסיכולוגים, ולמשל גם דרך שיטת CBT אבל לא רק. אני אישית הייתי אצל פסיכולוגית משהו כמו 15 פגישות בעקבות האובדן של אבי ז"ל ומה שזה הביא עמו - וב"ה הרגשתי הקלה גדולה ושיפור עצום. קשה עד בלתי אפשרי לצאת מחרדות לבד ולא ע"י איש מקצוע שזוהי התמחותו...)

בתוך החרדה (בהתקף) יש הרבה מאוד פחד. בלבול. חוסר אונים.

הזעה, רעידות, סחרחורות, ואפילו הרגשה שזהו אני הולך למות..."

ובתוך החרדה יש גם הרבה מאוד שקר.

היא בעצם מביאה למוח שלנו מחשבות שקריות. 

מנפחת דברים

משקרת

הופכת דברים רגילים לדברים איומים

ומוסיפה כיד הדמיון הטובה (הרעה) את כל הדברים הרעים שיכולים לקרות אי פעם שהם אכן קורים או יקרו.

ולאדם מאוד קשה לשאת זאת.

לכן חשוב להבין את זה בזמן רגוע, שלא בתוך החרדה עצמה - שזה שקר. מחשבות שמשקרות.

ולחרדה עונים בפשטות. לא מסתבכים איתה כי היא תסתבך איתנו בחזרה כפל כפליים.

אלא עונים לה כמו מנטרה במשפט אחד שוב ושוב ושוב ושוב ונושמים לתוכה, וזורמים עם הגל עד שהוא עובר ושוכח.

לא מנסים להילחם בו או להתעלם כי זה לא יעזור ואולי אפילו יחריף, אבל כן עושים כל מיני תרגילים שיכולים לעזור לנו גם בתוכו, וגם כמובן לפני ואחרי. למשל:

1. לזוז באלכסונים בגוף

או צורת 8 בהליכה

או יד שמאל לרגל ימין ולהיפך.

2. להשתעל

3. לצאת החוצה - לראות אנשים, טבע, חיים, תזוזה בחוץ

4. מילים פשוטות ולחזור על זה

כמו: בסוף אני אצא מזה וזהו

בסוף אני אצא מזה וזהו

5. לומר בקול רגוע או בראש בקול רגוע הכלללל בסדרררר

אניייי בסדרררר

לפחות 3 פעמים

6. לכווץ הכי חזק את האגרופים ולשחרר ולומר לפי סעיף 5 או רק לנשום ולהוציא אוויר בשיחרור.

7. כמובן לראות על מה יושבת החרדה,

לשאול (אחרי שהגל עובר כמובן ומתוך מקום של נחת

מה מפחיד אותי בעצם?

מה יכול לקרות?

מה עוד יכול לקרות?

ומה הדבר הכי נורא שיקרה אם זה אכן יהיה כך?

לראות נושאנושא בחיים שהכל פחות או יותר בסדר

בזוגיות?

עם עצמי?

בהורות?

אם יש טטראומות מהעבר שצריך לטפל בהם?

אם חוויתי משהו לאחרונה שהיווה טריגר לחרדות?

ואם מוצאים איזשהו גרעין לא שלם בנקודה מסוימת - כמובן לעבוד עליו.

זהו בינתיים, שולחת לך חיזוק וחיבוק גדול גדול ומוחץ

את לא לבד!

תמיד תזכרי את זה - שאת אף פעם לא לבד!

ואפשר לצאת מזה!

ויש חיים אחרי החרדות!

והם יפים וטובים ורגועים ונעימים

ואכן הברכה של נחת רוח רוגע ושלווה היא חשובה מאין כמותה, וב"ה שאת מטפלת בכך, את כבר בעיצומו של התהליך לצאת מזה ב"ה!

את חזקה ואת תצאי מזה והכל הכל יהיה בסדר יקרה!!!

חיבוק חיבוק חיבוק ❤❤❤❤❤

תודה רבה רבה רבה 

הצפת אותו. הוא היה מוצף מוצף מוצף, ולא יכל להכיל אותך ואת הכאב שלך. 

אני מבין שאת מקבלת עזרה מקצועית. זה חשוב, אבל חשוב גם שהוא יבין מה עושים בסיטואציות האלה.

הוא צריך עזרה מקצועית לאיך תומכים בך, ואת צריכה לקבל את זה שפשוט קשה לו. 

הייתי יושב איתך בכיף לכוס תה תאורטית. את היית או עודך בחרדה, הגוף שלך עובד בצורה לא הגיונית. צריך  להחזיר אותך לאיזון ולהגיד שהכל בסדר ובבעיה לגופה נטפל.

(יש לך חברות? אחיות? אמא? אבא?  מישהו שם חוץ מהבעל האומלל?)

כואב שקראת לבעלי אומלל .
אתה יודע ? אני אם די ריאלי במציאות הטכנית.
ז"א אני לומדת מקצוע ריאלי , אני למדתי מקצועות ריאליים , אני מבררת דברים לפני פגישות וכו'.
וואלה - אני מתמודדת עם  חרדות .במצבים הורמונליים - זה מתגבר לעיתים.
זה מעניין מה שאתה כותב , כי התגובה שלך היא בעצם לא עידוד אלא הסזתכלות לצד השני.זה מעניין.
איפה האיש שלי יכול לקבל כלים להכיל אותי? 
האמת הוא הכיל אותי הרבה זמן , בחודשים האחרונים הוא די הרפה מההכלה.
זוכרת שביום כיפור שמעתי אותו מוציא מהפה איזה מילה שהיה בטוח שאני לא נמצאת בסביבה ופתאום הופעתי.
אז כן - יש בי חיסרון . כמו ש-לו יש. ויש לו.
אבל מנגד, אני אישה טובה מאוד ,תמיד דואגת לו , ומשתדלת לטוב. 
להגיד עלי שאני רעה , ושאני רוצה להירע לו , ושבבוקר אני חושבת איך להירע לו-זה שקר ! זה לא יפה! זה פוגע.
ביום שכתבתחי את הטקסט בכיתי מולו אחרי מלא זמן שלא. כי די , כמה אתה יכול לשמוע שאתה רע ? כמה ? 
אגב, @ד. הציל אותי. עם המילים שלו. הלכתי כל השבת עם המילים שלו. 
אתה יודע מה זה עושה לאדם עם חרדות שכל היום אומרים עליו שהוא רע? 
אני לא רעה. אני טובה ! טובה מאוד ! מאוד מאוד !
ברוך ה'.
אז אשמח שתרחיב את מה שאתה מתכוון ,ב"ה יש לי קרובים טובים שאוהבים ועוזרים ומסייעים .בעיקר מרימים ונותנים לי את ההרגשה שאני טובה, שאני טובה מאוד , מצחיקים אותי ומשמחים אותי.
אני מתחננת בפניו שילך לפסיכולוג בשביל עצמו , הלוואי..... 
תודה לך .

הייתי מחפש בשבילו כלים איך לגדול ולהכיל אותך, ואת האתגר שלך. את לא היחידה שחווה את זה וגם הוא לא בן הזוג היחיד שצריך להתמודד עם זה.

(אגב, זה לא ייחודי לנשים, אם כי בולט יותר אצלן כנראה).

איפה כתבתי שאת אישה רעה? ח"ו. את צריכה עזרה. הוא גם. את עושה כנראה את הטוב ביותר שאת יכולה.

את בחרדה ממשהו. ליבי אומר לי שזה יושב על משהו מהילדות שלך או אפילו מהילדות של ההורים שלך. היית שמחה לחיות בלי זה ולהיות אישה מאושרת. 

את צריכה עזרה, ואני מבין שאת מקבלת אותה לאט לאט.  פשוט רציתי להאיר לך שלא פשוט לו בכלל ואף אחד לא לימד אותו איך מתמודדים עם זה.

(גם אותי אף אחד לא לימד. בשני הכיוונים. לא להתמודד עם חרדה אצל קרוב ולא להתמודד עם חרדה או סטרס בעצמי).

איך את עם עולמות לא מערביים? זורמת עם זה? יש שם הרבה מאוד מענה שיכול לעזור לך. יש לי קצת נסיון עם מה שעולמות "המזרח" מציעים וחלק מהדברים שם עובדים מאוד יפה.

מה זה עולמות מזרחיים? 

תעשי מאמץ לסלוח לו. הוא היה להבנתי בסיטואציה של ראש בקיר. מסכן.

עולמות מזרחיים - דיקור סיני, דיקור קוריאני (שכחתי לרגע את שמו),  מטפלים אנרגטיים (מח אחד, ביואורגונומי, טרילו ועוד מליון שיטות שעובדות על העיקרון של חישה חושית).

זה לא יטופל פה בפורום אלא מול המטפל . 
אני מקווה שרק ניצמח מהתקופה הזו , ביום חמישי היה לי כואב מדי אז פרקתי פה. תודה לך!

ואם לא נעים לדבר איתו,

אז פשוט תתרגלי לרעש...

אז מן הסתם הוא עושה את זה לגמרי בחוסר מודעות, והוא ישמח שיאמרו לו אם מפריע.

פשוט לגשת אליו, לומר לו בחיוך שאתם נהנים לשמוע לפעמים את מה שהוא שומע, אבל לפעמים העוצמה קצת מפריעה לכם, ואוחי אם אפשר לשמוע באוזניות - זה יהיה מבורך.

קצת לא נעים ברגע הראשון, אבל הבעיה תיפתר בסוף.

וכמובן, תמשיכו לשמור איתו על יחסי שכנות חביבים ופתוחים גם אחר כך, כדי להראותלו שאין לכם בעיה איתו, אלא שמדובר רק במשהו נקודתי שרציתם לפתור.

אולי יש לו ירידה השמיעה ולכן לא שם לב שזה כ''כ חזק

😅 50/60 או יותר 80/90?

אם הוא מאד מבוגר אז לא הייתי פותחת את זה מולו גם אם הוא מאד סימפטי..

לנו יש רעש של סקסופון מהשכן..רוצה להתחלף?😜

בתחלה חשבנו שהיא שמה שירים, אבל הכל אותו קול. יש פלייליסט קבוע שכולל שירי ארץ ישראל הישנה והטובה, let it go, רק תפילה אשא, הלוליה hello silence my old friend, ועוד כמה קלאסיקות מלפני 15 שנה מינימום.

בעיקר בימי שישי או בערבים. אנחנו לא יכולים לצפות את זה. אם אלו היו שירי מסיבות אולי היה לנו יותר אומץ, אבל כרגע אנחנו לגמרי מתפדחים לדבר איתה על זה.

גם מה נעשה? בזמן שהיא שרה היא בטח לא תשמע דפיקות בדלת, ובזמן אחר זה לא קשור.

מצטרפת לשאלה.

אני משערת שיש לו ירידה בשמיעה ולכן הוא לא שם לב אפילו שזה כל כך גבוה. אם זה מאד מציק שווה לדפוק להתעניין בשלומו ליצור קשר נעים ואז בעדינות לעלות מודעות שלו לעניין. אולי יש לו מכשירי שמיעה ואיתם הוא יכול לשמוע בפחות ווליום? אולי לשמוע באוזניות? אולי בשעות שיותר נוחות?

זה שיח שצריך קודם להגיע ממקום חברי ומתעניין וממקום מכבד לנסות למצוא פתרון

שהנער הגיבעוניסט מתברר מקפיד (חוץ מעל נזירות מלאה של אי תספורת בכלל) גם על קצוות השרוול כארבע כנפות ושם גם בהן ציציות.

התשובה היא כנראה הגיל של הילד. זו תספורת שהיא "באופנה" בקבוצות מסוימות, והילד רוצה להסתפר ככה, ובשלב מסוים ההורים לא מחליטים לילד איך להסתפר. וכנראה שזו תספורת די מנייסטרים בציבור החילוני עכשיו.

גם אחי השמיניסט החצוף מסופר ככה, ולדעתי זה נראה מכוער וערסי, וחבל על הפאות המתולתלות שהיו לו בילדותו. מה לעשות, אי אפשר להכריח אותם בגיל הזה.

במקרה הבינה גם תפסה לך את הגילאים של הילדים בצורה הדרגתית: מילד חמוד יהודי קטן, שעובר שלב של גיבעוניסט, ואז הופך לערס שמתסובב עם החבר'ה בשתיים בלילה ומשאיר זבל ברחוב.

אבל אני דווקא רואה תופעה הפוכה מקבילה- הרבה יותר נערים מגדלים פאות ארוכות

בטח בהשוואה למה שהיה בילדות שלי.

כמו נערות אצלינו מבתים סופר דוסים שהולכות עם שרוול קצר ושסע כמעט עד למעלה.

זה לא כי ההורים מרשים. זה אף על פי שהם לא מרשים.

אולי בגיל ההתבגרות יש צורך לשנות משהו והפאות נבחרות כקרבן.

איך הילדים שלך מסופרים?

היום לא שואלים.

אפילו בגיל 12 אני רואה את זה, בגיל שבו ילדים עוד לא אוכלים שניצל בחוץ בלי לבקש רשות מההורים

ב"ה בשנים האחרונות יש תופעה של התחזקות המונית

אם שאני הייתי נער. ללכת עם ציציות בחוץ זה היה רק מי שממש דוס או חזק.

הרוב היו הולכים עם פתילות בפנים (ואני מוציא רגע את עניין ספרדים אשכנזים כי זה לא קשור)

כיפה. רוב מי שהתפלל איתנו בבית כנסת. לא היה הולך עם כיפה ביום יום. גם כאלה שהקפידו על אורח חיים דתי.

היום ב"ה אנחנו רואים שגם חבר'ה שעדיין רחוקים מאורח חיים דתי מלא, יכולים להסתובב עם כיפה או ציציות בחוץ

יכול להיות שהוא לא יקפיד על שמירת שבת וכו' אבל עדיין ביום יום הוא יסתובב עם כיפה וציציות בחוץ (מכיר כמה כאלה)

יכול להיות שנערים שאתה רואה שייכים לזרם הזה

זה לא זרם דתי קלאסי

זה יותר מסורתי +

אלא באמת על טובי בנינו ממשפחות מאוד מאוד דתיות

זה לגמרי גיל ההתבגרות

אם ילד בן 12 מתעקש להסתפר ככה

אני יכולה להבין את ההורים שמעדיפים לא להיכנס למלחמות על תספורת

לדעתי פאות זה הכי יפה בעולם

אבל אם הילד שלי יתעקש להוריד אני אגיד לו את דעתי ואתן לו להחליט על עצמו

אם זה קצר אבל עדיין בגבול ההלכה. ניחא

אבל גלח מלא של הפאה שזה איסור דאורייתא ממש אני אישית (ורוב הדתיים שאני מכיר) לא הייתי מסכים

אני לא כל כך מכירה את ההלכה הזאת בתור אישה....

אבל יכול להיות שהם כן משאירים קצת ופשוט לא רואים את זה?

שאסור להקיף פאת הראש

משמע שאסור לגלח מאיזור הרכה ועד סוף העצם שליד האוזן.

אסור שיהיה מגולח. צריך שיהיה שיער ממשי. והפוסקים נתנו הגדרה של סביב 4-5 מ"מ לפחות.

(לא כתבתי את כל ההלכה אלא בגדול את עיקר הדברים)

תודה על התזכורת החשובה. במרחב הווירטואלי לא תמיד אפשר לדעת מי עומד מאחורי הניק ומהן כוונותיו, ולכן חשוב לשמור על גבולות ולא לשתף פרטים אישיים, תמונות או מידע רגיש עם אנשים שלא מכירים באמת. אם מישהו מטריד או גורם לאי־נוחות, כדאי לתעד, לחסום ולדווח למנהלי הפורום. אפשר להיות פתוחים ולעזור לאחרים, ובו בזמן לשמור על עצמנו. 🙏

אז הוא ממש גרוע בזה.

וגם במקרים הרבה יותר מורכבים / מבלבלים / לא ברורים / שכוללים בתוכם ניסיונות יותר עדינים או הדרגתיים במסווה כזה או אחר של עזרה / רצון טוב / הבעת מצוקה / שיתוף / התייעצות / פנייה כאישה ובאמת עוד אינסוף אפשרויות. הכל מהכל ובכל דרך שהיא.

אז המעט שנוכל לעשות זה לשמור על עצמינו, לנקוט משנה זהירות מול כולם, ולהזכיר ולרענן לעצמנו את החשיבות.

הקב"ה נתן לבני האדם כ"כ הרבה כוח ויכולת וזה באמת כ"כ מצער שיש שבוחרים להשתמש בזה לרע. הלוואי שכל אדם יתחבר לטוב שבו, לחלק אלו-ה ממעל שבו, וישתמש בכל כוחותיו אך ורק לטוב.

ב"ה שנזכה כולנו להשתמש רק לטוב בפלטפורמה הזו ובכלל 🙏

ובכלל יש שלל ניקים.

יש כאלה שזה ממש שיטה אצלם - כל גולשת באשר היא לשלוח לה הודעה ולנסות את "מזלם".

וכאמור זה יכול להיות כל אחד/ת. על שלל הניקים השונים.

לפחות שיהיה מקורי

אם הוא הצליח להתחיל עם מישהי

לפעמים יש אנשים בעולם (מסתפק?) שכנראה מאחסנים את המוח שלהם בצנצנת ועובדים בלעדיו.

לק"י

אבל באמת שחשוב להיות עירניים.

ובכללי מי שפונה באישי לאשה נשואה, לגבי דברים שהיא כתבה בפורום, זה לא לעניין.

(לא מדברת על אלה שפותחים בשיחה חברית, כאילו שהם חברים... שזה ברור שזה חשוד).

הייתי נרשם פה עם ניק של אישה, מגיב קצת בפורום, מחכה להם שיבואו ומגיב להם עם פרסומת.

ומזה אפשר להסיק את היקף התופעה הנוראית והמצערת.

שהרבה מהגברים (מבין אלה שבאמת לא רוצים את הטינופת הזו, אך מתפתים בכל זאת, כלומר רובם הגדול של הדוסים, ולא רק), היו מעדיפים יותר מעורבות, שותפות ותמיכה מצד האשה שלהם עם היא מגיעה עם הרבה מאד הבנה, הכלה, אמפתיה, אמון, סבלנות, רצון אמיתי לעזור, ואהבה בלתי מעורערת.

אך בפועל הרבה מהנשים לא מסוגלות לכך או לא מעוניינות בכך. בהחלט אפשר להבין זאת, לדעתי זה חבל, אבל מה לעשות.

זה כואב, מאד. גם לאיש, גם לאשה - השאלה מה עושים אחרי שנותנים זמן לכאוב את הכאב, ומתפנים לחשוב מה הלאה?

"אש בבית עמרם", ולא לחינם אמרו שאין אפוטרופוס לעריות. זה לא אומר עלייך שום דבר, זה הדבר הראשון הכי חשוב בסיטואציה הזו.

עכשיו צריך למצוא תהליך שדרכו עובדים על פיתוח הרגלים חדשים וחיזוק האיפוק והשליטה העצמית. יש מי שזה אצלו עם אוכל, יש מי שזה אצלה עם שופינג, ויש מי שזה קורה להם בנושאים הרגישים האלה.

הכאב מובן, והכאב גם מותר. את זה בכל מקרה אין טעם להכחיש.

איך אפשר לתת כותרת לנושא כל כך עמוק, כואב ומורכב??

אי אפשר.

למעשה:

-אין דבר יותר כואב בעולם מאשר שתי השורות שכתבת. אפשר לבכות על זה שנים. זה הדבר הכי עצוב וקשה שיכול לקרא לך..

-תדעי לך שלעולם נשים לא יבינו את תפיסת העולם של גברים באמת על הנושא הזה. וגם אם יבינו לעולם לא יכילו.. אולי רק אם תלמדי פסיכולוגיה מינית...

הגבר שלך לא ממש בוגד בך. הוא אוהב אותך הכי בעולם.. הוא רק מתמודד עם גירויים שחזקים יותר מכל הרגשות שלו ועובדים רק על הביולוגיה שלו. תקראי שוב את המשפט האחרון. הכוונה היא שאת לא -לא מספיקה לו. הוא לא חושב שאת לא יפה או לא חלילה לא -לא אוהב אתך מספיק. כשגבר צופה בדברים מיניים זה הרבה פעמים מנגן לו רק על הביולוגיה, על התאווה והגוף. זה נטול כל רגש. זה מלא ומוצף תאווה, אבל לא רגש. הרגש שלו תמיד יהיה שמור רק לך. כשהוא נפל הביולוגיה שלו גברה. זה הסיפור.. (מקווה שאני מספיק ברור)

חשוב שתביני אותו! -עד כמה שאת מסוגלת... העולם פיתויים וגירויים שמציבה המדיה היום בפני גברים היא לא נתפסת בעוצמתה. ותדעי לך שאם הוא -כמו שכתבת, נופל רק פעם בהרבה זמן (בתקווה שזה אכן כך ולא בעוד מקומות) זה אומר שהוא ממש עובד על עצמו ומשתדל שזה לא יקרה וכנראה שברגע חולשה נפשית או פיזית, עייפות, הוא לא מצליח ונופל.

אני חושב שזו תעודת גיבור במובן מסויים.. אם הוא נופל רק פעם מכמה חודשים הוא גיבור! שלא תחשבי. אני כלל לא מנרמל את המעשים שלו. זה בעייתי ונוראי לחלוטין. ממש! אבל אם את עושה זום אאוט רגע; תביני, בעלך לא הכי צדיק כמו שרצית או דימיינת. יש לו יצרים והוא נופל. אבל שימי לב! הוא לא "שה תמים", ודווקא בגלל זה: עם זאת שהוא חשוף לעולם הגירויים והתאוות שמציעה המדיה, הוא משתדל וכל כך נלחם לא ליפול, ורק פעם ב.. נכשל. דעי לך שאנשים שחשופים לעולם הזה שמציעה המדיה בדרך כלל מכורים ונמצאים עמוק עמוק בלופ בתוך התוכן הזה. שוב, אני לא מצדיק אותו כלל. אבל רק חשוב שתביני שהוא בתוך מלחמה. הוא לא אוהב את המקום בו הוא נמצא.

דעי לך שזו התמודדות קשה ביותר. "ה"התמודדות של הדור שלנו!!

-אם זה ממש ממש מפריע לך, ונשמע שזה כן, תתייעצי עם רב או יועץ זוגי העוסקים בתחום. חשוב שזה יהיה מישהו עם הבנה עמוקה בנפש האדם ובעל רחבות אופקים. ולאחר מכן אני חושב שאת צריכה לפתוח את הנושא אתו. כן, עם בעלך. אבל לבוא עם מאסה פסיכית של הכלה, הבנה, קבלה. אפס שיפוטיות!!! אפס!!!

אני חושב שרק אם תיגשי איליו ככה, את תצליחי בעז"ה, ואת הולכת לתת לו את המתנה הכי גדולה שנתת לו בחיים.

תגידי לו שאת מבינה אותו ואת ההתמודדות שלו. יודעת שזה קשה. יודעת שזה לא אתה ולא קשור לכל הטוב שביניכם.. אבל את רוצה שביחד הוא ייצא מהג'ורא הזו...

-הכול בהשגחה פרטית! לא סתם את נשואה לגבר הזה, עם ההתמודדות הזו. ולא סתם גילית את זה; כנראה שיש לך שליחות מטורפת שרק את יכולה לעשות. ואת בעז"ה תעשי את זה, ובגדול!

אני לא מכיר את המכלול והמבנה, לכן אני שוב מדגיש: חייבים להתייעץ לפני עם רב וכדומה. מה שכתבתי זו דעתי הענייה. אני לא יועץ ולא רב, ולא עם ניסיון בתחום. רק אדם שחושב קצת ושעבר הרבה. כך שייתכן ואני טועה לגמרי...

אבל מה שבטוח את חייבת לשים בצד את כל החששות, הפחדים הבושה. להיות לביאה. לקחת את החיים שלך והזוגיות והבית שלך בשני הידיים, ולהגיד לעצמך ולאלוקים: "אני מנקה לך ומטהרת לך את המשכן לשכינה שבביתי". "אנא ה' עזור לי!"

מאחל לכם את כל ההצלחה שרק אפשר.

זכרי: ירידה צורך עלייה!

הייתי חוזרת מטבילה והיה נוגע פעם אחת ואז לא מתקרב אליי שבועיים. זאת אומרת שהיה השלכות למעשים שלוִ . ולא הייתי מבינה למה לא מתקרב אליי.

את באמת חייבת להתייעץ עם מישהו..

היום אפשר למצוא -ובוודאי שמגזר שלנו, רבנים כל כך אנושיים. כל כך חדי מחשבה ויחד עם זאת בעלי רגישות.. אני בטוח שאם תרצי תמצאי מישהו כזה.

את חייבת. כמה שזה יהיה לא נעים והכל...

והעיקר להיות חזקה. לקחת נשימה לפני כל צעד ולדעת שה' שם אותך בתוך הסיטואציה ויש לך את הכוחות לעמוד בזה.

את רוצה טוב, אז זה מה שיהיה בסוף.

בטוח!!!

לא לדאוג, לא לדאוג...

בשורות טובות והצלחה רבה..

מה הוא אמר לגבי זה?

ולא מבין ממה אני כל כך פגועה. ולמה לא ממשיכה הלאה ושוכחת מזה כי מבחינתו הוא השתנה ולא יעשה את זה שוב. חייבת לציין שלפני 3 חודשים נפל. הבטיח שלא יקרה שוב. ושבועיים אחרי שוב נפל. ועדיין לא מבין למה אני פגועה .

אני מנסה להבין האם כל אחת הייתה מרגישה פגועה ונבגדת או שאני דרמטית ?

ואני מתעלמת מההשלכות ושמה אותן בצד ושואלת רק לעניין עצם המעשה. שלמרות שנשוי מחפש יזום תמונות. זה מרגיש לי זלזול וחוסר כבוד אליי.

ניסה לעצור ולא הצליח, הבטיח ושוב נפל - קוראים לזה התמכרות. הדרך החוצה מצריכה עזרה מקצועית.

אם כלל החיים שלכם הם טובים, אז זה לא שהוא מחפש אישה אחרת אלא הוא מחפש את ה"סם" שלו. אם הקשר ביניכם הוא תקין מצד עצמו אז באטתה מידה הוא יכל להתחיל לעשן. זה לא בגללך וזה ממש לא שייך לחוסר כבוד כלפייך. כשאדם מכור אז זה פשוט לא בשליטתו גם אם הוא חושב שזה תועבה.

אדם שמבטיח לעצמו שלא יאכל עוד מתוקים ואז אוכל עוגייה אחרי שבועיים שלא אכל, מכור למתוק? או פשוט יש פה פיתוי שלא הצליח לעמוד בו?

בעיניי הנקודה הבעייתית פה היא שלא נוגע בה אחר כך.

כלומר אם נשים לרגע בצד את מה הוא עושה, ונתמקד במה זה משפיע עליה, שם יש עבודה וזה בעיניי הפן החשוב, הפגיעה בזוגיות.

כי עצם המעשה הוא התמודדות שלו מול עצמו. ואם פותחת השרשור הייתה אומרת שזה לא משפיע עליה בשום צורה אבל היא נגעלת או מרגישה נבגדת וכו' הייתי אומרת לה לעשות עבודה פנימית מול עצמה, לעשות הפרדה בין המעשים שלו אל היחס שלו אליה.

אבל ההשלכה המיידית היא פגיעה בזוגיות ולכן זה בעייתי.

זו שאלה מה קרה לפני שקיבל על עצמו לא לאכול יותר מתוקים. ואנחנו יודעים שמיניות היא כוח קצת אחר מתשוקה למתוק.

אבל אני מקבל את הזהירות שלך.

לא כל מי שלא מצליח לעמוד במילה שלו, הוא מכור.

במיוחד אם הוא הבטיח רק בגלל הכעס שלה בלי רצון אמיתי ויצא מנק הנחה שהיא לא תגלה.

ואפשר לבדוק אותם בשאלון די פשוט של 12 צעדים.

למשל בהתמכרות תמיד תהיה הידרדרות מדברים קלים לדברים חמורים יותר.

למשל כפייתיות, למשל שלא בהכרח יש לה קשר לסיפוק המיני בזוגיות (כלומר יכול להיות מצב שהיחסים מעולים ועדיין יש התמכרות)

שלמשל תסמיני גמילה מסוימים למי שמנסה להתנקות.

היד באמת קלה על המילה, מצד שני יש הרבה מכורים שלא מודעים לעצמם.

תרגישי בנוח עם הרגשת הנבגדות.

זה אמנם לא בגידה. ובאמת כמו שכבר כתבו זה נפוץ מאד.

אבל זה לא מצדיק או מכשיר או אומר שזה פחות פוגע ומשפעל.

מבינה אותך ממש.

וכמו אלה שהגיעו - ממליצה ממש להתייעץ. ובאמת נשמע שהוא מכור ולא מצליח להפסיק ואז כדאי לבדוק תהליכי גמילה.

בהצלחה ממש!!

עד כמה זה פוגע באשה

קודם כל זה שאת מרגישה שזה כמו בגידה עבורך, זה בסדר, ככה את רואה את הדברים ואת יודעת מה את רוצה בזוגיות שלך.

זה משהו שגילית רק עכשיו ויכול להיות שהוא לא רואה את זה בתור משהו גדול במימדים שאת רואה את זה, אז פשוט תדבררי את עצמך מולו ותגידי לו בלי לתקוף(כי הוא לא מודע לרמת התסכול והאכזבה שאת חווה כרגע), שגילית את זה לאחרונה, שזה מאוד מפריע לך, תסבירי לו גם למה זה מפריע לך ותשאלי מה גרם לו לעשות את זה?

תפתחי איתו את השיחה בצורה כזו שתיתן לו את האפשרות להגיב לך כדי שתייצרו שיח אמיתי ולא שיח עמדות, כי יכול מאוד להיות שיש בעיה יותר עמוקה שמפריעה לו(לא שזה מצדיק את המעשה) והיא זו שגרמה לו לעשות את זה. - ככה גם תעמדי על מה שמפריע לך וגם תשתמשי בזה בשביל לשפר את הזוגיות שלך.

לפני זמן מה נתן מאיר פרסם כתבה במקור ראשון על כך שהיה מכור לתכניים מיניים והיום הוא מטפל בתחום. ממליץ לפנות אליו או לכל מישהו שהוא בר סמכא בתחום.

קודם כל חיבוק.

כתבת מדהים.

אתה כותב עם המון מודעות.

היית בטיפול?

אתה יודע מה עומד מאחורי זה?

לדברר את זה, את הכאב

לשומן ופחמימות,

להימורים,

לצפייה בתכנים מיניים...

לאו דווקא מניסיון אישי או מקצועי אלא מקריאה על חוויות של אנשים אחרים...

התחושה שבזמן אמת אתה לא יכול לעצור את עצמך, ורגע אחר כך מגיע הכעס ו''למה עשיתי את זה'' והייאוש, וההבנה שלא באמת קיבלת את מה שרצית...

כתבת בעבר שגם אשתך לא יודעת. אולי כדאי לספר לה? אולי כאשר מגיע הייצר, אם תשתך תדע על כך אז היא תוכל לעזור לך לנתב את זה למקום חיובי במקום למקום שפוגע בך?

נשמע קשה.

חיבוק.

זה דיי סיוט. מה זה נותן?

ובכלל צריך הפניה למיון, לא?

הוא כתב על זה בעבר, אפשר לראות בכרטיס שלו.

ומה הבעיה לקבל הפניה למיון אם מתלוננים על כאב בטן חזק?

תקרקע את עצמך מחדש, ותמשיך קדימה.

שנים שלמות לא נעלמות רק בגלל פעם אחת. שנים של מוח לומד, שנים של חיזוק עצמי, שנים של הצלחה - זה מדהים!

של 12 צעדים, היא נחשבת עם יעילות גבוהה.

תקבלי שם גם הזדהות וגם עזרה.

להתחיל מזה שלגלוש ולצפות

זה לא דבר נורא

ובכלל ספק אם זה כזה גרוע

ואז חמלה וקבלה עצמית

כבר משפר את איכות החיים

וזה בסדר שיש סודות

לא על כל דבר שעושים

מישהו צריך לדעת

ואז להמשיך עם הבנה איזה שינוי רוצים לעשות

ולחפש דרך עם יעדים ראליים

מישהי יודעת איך אני מגיעה למשתמשת פה?

איך מתייגים?

למשל "@ סיר לחץ" אבל בלי רווח בין השטרודל לשם המשתמש שאת מקלידה, ואז בוחרת מתוך הרשימה הנפתחת.

@סיר לחץ

לאתר של מאור קפלן. מניחה תמצאי מענה, כי עוסקת גם בנושא הזה.

מאור קפלן – עמוד 2 – להאיר מיניות בריאה

לחפש איזה חלל היא באה למלא.

ומתי את נתפסת לזה. כלומר, מתי יש לך צורך לברוח.

והכי חשוב אהבה וקבלה עצמית. גם במצב הקיים.

הרבה מאד מאד גברים

והרבה נשים

גם הם בצרה הזו.

אך הידיעה הזו טובה רק אם היא מחזקת, ולא להיפך חלילה.

ממליץ לך לא להתפתות מדברי מי שמטילה ספק עד כמה זה נורא. זה בפירוש נורא. אך יש תקווה, ומנסיון אישי - החיים הרבה יותר יפים אחרי שנגמלים.

מצויין שאת רוצה עזרה.

יהי ה' בעזרך.

אל נא תשנאי את עצמך, אך בהחלט כן תשתדלי לשנוא כמה שיותר את הטינופת. השנאה הזאת היא חשובה, ונובעת מאהבה גדולה לטוב.

בהצלחה אחות יקרה.

את שופטת את עצמך מאד לחומרה.

אמא לא טוב. אישה שהוא לא רצה.

זה לא.

זה נושא כאוב ועצוב ואת בעז''ה תצאי מיזה, אבל זה לא את. את אישה טובה.

בעיני לכל התמכרות יש גמילה. אומנם זה קשה להגיד ולעשות אבל נותן תקווה שזה אפשרי.

אנשים נגמרו מסמים קשים מאד, ממצבים חמורים מאד מאד.

בטוחה שאת גם יכולה. ואם היה לך מספיק כח לכתוב פה, תוכלי לאגור עוד כח ולטפל ולהיגמל ולסיים.

מאחלת לך טוב בעז''ה ♥️

קודם כל חיבוק ענק ענק.

ההתמודדות קשה מאוד ולא פשוטה

היא שקופה כי את מסתירה- אבל היא שם.

וכשאת מסתירה משהו- הקושי הוא גם על ההתמודדות וגם על ההסתרה, מנסיון...(רצית הזדהות 😉)

אני לא מחלקת ציונים כמה זה נורא וכמה לא. זה גם לא משנה

את עושה את מישהי אחרת עושה ב'.

זה לא בית משפט.

זה מספיק שזה משהו שלילי ואת מרגישה את ההשלכות ורוצה להיגמל.

כמה דברים

1. הכותרת. תחזקי את עצמך. תמצאי נקודות אור ויש המון. זה דבר אחד שלילי, משמעותי אבל אחד. אני בטוחה שיש המון, ועצם הרצון שלך מוכיח את זה. ממש תרשמי רשימה מפורטת של דברים שאובים בך.

2.חמלה. גם שעושים דבר שהוא נורא מותר לחנות ולחבק ולהכיל את עצמנו. הלקאה עצמית לא מקדמת אלא רק מובילה למעגל קסמים שבסופו נופלים שוב.

3.לזהות דפוס- את שמה לב אם הנפילה קוראים בזמן מסויים? לחץ, חרדה? או חשק מיני לא מסופק? את רוצה את מה ששם טכנית או מה שזה מספק לך?

לכל מה שתעשי פה יש התקדמות בנתיב שונה.

אם זה לחץ וחרדה- לטפל במקור.

אם זה חשק מיני טכני אמיתית רוב הבעלים רק מחכים שהאשה תרצה לשדרג את החיים הסודיים באספקט הזה, לאפשר בעדינות וחכמה להביא לידי כך.

חשוב לי לומר שאם אכן מתגלה דפוס התמכרותי שהוא התמכרות ממש, כדאי לחשוב על עזרה מקצועית.

דבר נוסף שחשוב לי לומר- זה לא צובע את כולך. למה את פוסלת את כולם- זו לא האשה שבעלי רצה זו לא האמא שמגיעה לילדים שלי. אם את נופלת בזה, אז את גם לא מקשיבה להם, מגדלת, מאכילה, מכבסת וכו'? את חברת יכולות הכישורים של אמא כי נפלת? זו עצת היצר הרע שרוצה לדרדר אותנו לתהום נצחית ולא מאפשר לנו לקום ולהמשיך. וזה בטוח לא נכון, טכנית.

העולם שלנו לא שחור ולבן. הטוב והרע משמשים בערבוביא.

ברכת ה' עלייך ומליון חיבוקים!

אולי כדאי לבדוק גם את כרמי צור, נגוהות, מעלה מכמש ויישובים באזור בנימין. שווה לברר בכל מקום על חיי הקהילה, האופי התורני ורמת הביטחון בפועל. מאחלת לכם למצוא מקום שתרגישו בו באמת בבית ❤️

מכיר כמה מהם

ואני בטוח שיש רמות שונות של דוסיות וכיפיות

יש התיישבות צעירה, זה יותר סגנון צעיר ואחיד, קראוונים הרבה פעמים...

ויש יישובים 'ותיקים' יותר...

זה בא על חשבון נוחות וקרבה לערים, באיזורים 'מסוכנים' אם זה משהו שמטריד אתכם...

ממליצה לבדוק גם את כרמי צור וגוש עציון, יש שם יישובים עם קהילה תורנית ואווירה משפחתית ❤️

זהו יישוב "תורני פתוח" - חם ומשפחתי, עם גבעה סמוכה ובה 14 משפחות של חלוצים.

גיאוגרפית הוא "חור במרכז הארץ" - 40 דקות מירושלים, אריאל, פתח תקווה ולוד. 30 דקות ממודיעין. 15 דקות מעפרה.

המצב הבטחוני די רגוע בשלוש השנים האחרונות מאז פרוץ המלחמה. אין הרבה אירועים באזור. [מה שקרה בעין רייא, ליד נווה צוף, בערב יום הכיפורים הוא היוצא מן הכלל המעיד על הכלל, והמטיילים חזרו למעיינות בהמוניהם].

מוזמנים להתייעץ בפרטי. אני כמעט לא כאן.

אם ככה כל הישובים ביו"ש נחשבים בסדר.