מיואש/וותרני /אמתי

לגמרי שומעים את הבכי שלך ואת הזעקה והכאב הענק שלך.

רוצה להמליץ לך בפרטי למי לפנות. 

היום בקורונה אפשר הכל דרך שיחות טלפון.

מישהי מאד מקצועית ומומלצת.

לא?

אני רואה את זה אחרת קצת.

נכון שיש חרדה, אבל החרדה הזאת מלמדת שקיימת גם אהבה גדולה. וזה לא מצרך שמובן מאליו בחיי נישואין.

נכון שאת חרדה, אבל חרדה מתוך אהבה גם. זה יתרון גדול.

ואגיד עוד משהו. 50% מהפיתרון זה לדעת מה הבעיה.

בעלך אולי לא רגיל לאנשים בעלי חרדות ולכן מגיב איך שהוא מגיב. אולי אם ילמדו אותו מה זה אנשים עם חרדות ויותר מזה, אנשים עם חרדות מתוך אהבה אליו, אולי הוא יהיה יותר מכיל.

ועוד דבר, אל תאשימי את עצמך. את לא אשמה בזה.

כשהיינו נשואים שנה ראשונה, היה חשש להפלה טבעית לאישתי. כמה היא האשימה את עצמה. וזו טעות. את לא אשמה.

ודבר אחרון, הכל יהיה בסדר את על דרך המלך.

מרגישה שהחרדה מתחילה להעלות ..

אתן לך בפרטי משהי שתעזור לך.

הלוואי שכולכם הייתם באים לסלון שלי , יושבים פה ,ונותנים לי מהחכמה שלכם

קודם כל, באמת כואב מאד לשמוע שכך את מרגישה.

לדעתי, חשוב שתדעי, דבר ראשון - ללא קשר ל"מה יהיה" - שאם את יודעת מבפני שאת כן טובה ואת כן תמימה, אז את כן טובה ואת כן תמימה.. אפשר לומר את זה באחריות מלאה.

זה הכי חשוב. את מכירה הכי טוב מה שאצלך מבפנים. לכן, אי אפשר לומר לך ש"זה לא נכון". זה נכון.

למה "הוא אומר"?.. כי כנראה גם הוא מתוסכל מכמה דברים, אז זו הדרך שלו לבטא את תיסכולו. להביע את הבלבול. הוא גם רואה שלכאורה את כך, אז מנסה "להסביר" כאילו זה לא כמו שחושבים... הוא טועה.

הדבר השני - הכי חשוב זה החיזוק שלך מבפנים. לפני מה יהיה ביניכם. את מבלבלת בין הדברים: "שעוד מעט הוא יבוא", זה חשוב (ומן הסתם כך יהיה), אבל העיקר לא מתחיל משם. העיקר מתחיל מהחוסן הפנימי. זה לא תלוי. 

ולכן, ברור שח"ו שתפלי שוב לדכדוך. מה פתאום?... כל הכבוד לך שהצלחת לעלות מזה. עשית את המשימה העיקרית. כל הכבוד!

אם את "היית הלמטה והצלחת לעלות" - אז צריך מאד מאד להעריך אותך על זה. 

בגלל שבעלך שיחי', מעורב בענין, "נוגע בדבר", קשה לו כנראה כרגע לראות את זה כאילו "מהצד", אובייקטיבי, כי גם לו יש קשיים משלו.

אל תשמעי אל המילים הקשות שהטיח בך. זו לא את. זה התיסכול שלו. את יודעת שאת לא כך - אז העיקר בסדר. אל תתני בשום אופן להחליש את עצמך, לא לך מבפנים וגם לא מבחוץ.

תנשמי עמוק, תרגעי, תיכנסי לשלוה, אל תתני לשמץ חרדה להשתלט עלייך.

תחליטי שאת - בלי שום תלות באף דבר אחר ומישהו אחר - ממשיכה להיות טובה, לעלות, לא ליפול למצבי רוח שליליים; ממשיכה את הטיפול הזוגי ברצון טוב - ותראי שכאשר זה יהיה כך, כאשר במקום לנסות "לרַצות" ולרוץ אחריו בבכי.. את פשוט תוסיפי טוב, גם בעלך שיחי' יבחין בכך מן הסתם, ולא את תהיי זו שצריכה לרדוף אחריו.

העיקר - להמשיך בעליה בשמחת החיים, להמשיך להוסיף טוב, לא לשמוע לדברים שליליים שאינם נכונים - ולהמשיך לטפל במה שצריך. 

תהיי מתונה רגועה - תראי שיסתדר בעז"ה. בינתיים - איזה פרק תהילים לא יזיק. אח"כ תעשי משהו שמשמח אותך: כוס תה, מוזיקה, קריאה.. מה שטוב לך. להשתדל להיות בשלוה פנימית, בלתי תלויה.

וזה שאת "לא שכלתנית", זה לאו דווקא חסרון. כחה של האשה ברגשותיה. אלא שצריך להשתדל לשלוט בזה. להרגיע.

הצלחה רבה - חיזקי ואימצי.

תחשבי שאמרו לך את הדברים הללו כמה מכאן - בנחת ועל כוס תה....

תודה על המשפט האחרון - העלת חיוך לשפתיי.
קראתי בשקיקה מילה במילה. 
זה ככ קשה לפעמים לא להישאב למילים האלה שהוא אומר 
ואתה יודע מה אבסורד? הוא יכול עוד שעתיים לבוא להגיד לי שהוא אוהב/שאני האישה שלו/ שאין כמוני, או כדוגמת מה שהוא אמר היום - את אישה נדירה... 
אתה מבין ? אבל אני נכנעת למילים הקשות שלו שהוא אומר, כי אני חושבת שככה הוא חושב באמת? 
ככ מתסכל.. 
אגב, כתבת להיות בשלוות נפש בלי תלות במשהו, הלוואי! איך?????
אתה איש יקר מאוד. תודה לך. נתת לי תקווה

קראתי פעם שיר יפה

על איך שאנחנו מאמינים לכל מילה רעה שאומרים עלינו

ואת כל המילים הטובות מנפנפים בענווה מזויפת

חבל שאין לי אותו

אז זה צריך להיות הפוך, להבין שאת המילים הקשות הוא אמר מתוך כעס ותסכול,והוא לא באמת התכוון

וכשהבין שטעה והוא בעצם מאוד אוהב,בא ואמר מילים אמיתיות מהלב

בהצלחה

ואפשר גם אם תרגישי שוב קצת "נפילה" באמון העצמי.

ב. זה נכון - קשה לא לקבל כלל מילים של ביקורת. תדעי, שזו ממש עבודת מידות - של כל אדם. כמו שצריך לקבל האמת ממי שאמרה - צריך גם להיות "מעל" כל נסיון להנמיך שלא בצדק את האדם. הרי זה לא שאת פגעת - אז הוא עונה כדי להציל את עצמו.

תמיד תחשבי על ביקורת, כאילו את שומעת על מישהו אחר.. "אובייקטיבית". מה שנראה אמיתי - תחשבי בנחת איך לשפר. לאיש אין רשות לפגוע בעצם האישיות בגלל ביקורת. מה שנראה טעות לגמרי, לא לקבל. הכל בנחת.

ג. והנה - ראיה למה שאמרתי.. אמר לך, "את אשה נדירה" (אפשר היה לראות את הטוב שבך, גם מהצורה שכתבת מקודם. גם מהענוה, וגם מהרצון הנחוש לעמוד על מה שכבר עלית אליו).  אז כנראה באמת כמו שכתבתי, הוא מביע תיסכול. לא ממש מבין מה המילים שלו עושות. אתם הולכים לטיפול זוגי - יש לקוות שבין השאר יסבירו לו את המשקל של "מילים".

אז כשאת שומעת ממנו מילים קשות, "תקשיבי" מבפנים למילים שאמר זמן לא רב לפני כן. המילים הטובות. ותאמרי לעצמך - זו האמת. כעת הוא רק מתוסכל ממה שקשה לו להכיל בתוך עצמו.

ד. אבל מעבר לזה - אמרתי לך: עם כל מה שאפשר להבין כמה שבאמת אשה מושפעת ממילים של בעלה - את צריכה להיות חזקה במה שאת יודעת על עצמך מבפנים. חזקה לא "כלפיו", אלא בתוך עצמך. את מכירה הכי טוב. וזה גם מה שיעזור לך. תדמייני שאת שומעת מילים על מישהי שהוא ממש לא מכיר - ואת מכירה. מישהי אחרת. זה לכל היותר מעלה חיוך..

הצלחה רבה. ובעז"ה אכן תהיה הצלחה רבה..

באמת באמת אני מודה לך שהגבת לי.
נתת לי כמומ אנרגיות טובות לעצמי. 
בכלל לא חשבתי כך , הייתי ככ למטה... 
כי אני.לא.אדם.רע.
תודה לך !!! באמת באמת באמת . שימחת יהודיה בעמ"י . תודה רבה!!

קודם כל חשוב וכדאי להבין את המנגנון שבו החרדה עובדת.

זה בד"כ בא ממש "בגלים" - מתחיל, מתעצם, וןאז נרגע.

ז"א שלכל התקף חרדה כזה יש התחלה אמצע וסוף.

ונכון מאוד שזה בלתי נסבל לחוות את זה,

ונכון מאוד שבתוך החרדה מרגישים פשוט אבודים, וכאילו חלילה הולכים למות באמת ולא לשרוד.

זה קשה מאוד מאוד מאוד.

גם אני חוויתי את זה על בשרי אחרי שאבי היקר ז"ל נפטר - אחרי מעט חודשים התחילו לי ביעותי לילה שבעצם טמנו בתוכםן התקפי חרדה מתוך שינה, והיו גם מספר פעמים מועט שחוויתי התקפי חרדה גם שלא מתוך שינה.

כמובן שחשוב וצריך לטפל בזה. וחשוב שזה ייעשה על ידי אנשי מקצוע מנוסים כמו פסיכולוגים, ולמשל גם דרך שיטת CBT אבל לא רק. אני אישית הייתי אצל פסיכולוגית משהו כמו 15 פגישות בעקבות האובדן של אבי ז"ל ומה שזה הביא עמו - וב"ה הרגשתי הקלה גדולה ושיפור עצום. קשה עד בלתי אפשרי לצאת מחרדות לבד ולא ע"י איש מקצוע שזוהי התמחותו...)

בתוך החרדה (בהתקף) יש הרבה מאוד פחד. בלבול. חוסר אונים.

הזעה, רעידות, סחרחורות, ואפילו הרגשה שזהו אני הולך למות..."

ובתוך החרדה יש גם הרבה מאוד שקר.

היא בעצם מביאה למוח שלנו מחשבות שקריות. 

מנפחת דברים

משקרת

הופכת דברים רגילים לדברים איומים

ומוסיפה כיד הדמיון הטובה (הרעה) את כל הדברים הרעים שיכולים לקרות אי פעם שהם אכן קורים או יקרו.

ולאדם מאוד קשה לשאת זאת.

לכן חשוב להבין את זה בזמן רגוע, שלא בתוך החרדה עצמה - שזה שקר. מחשבות שמשקרות.

ולחרדה עונים בפשטות. לא מסתבכים איתה כי היא תסתבך איתנו בחזרה כפל כפליים.

אלא עונים לה כמו מנטרה במשפט אחד שוב ושוב ושוב ושוב ונושמים לתוכה, וזורמים עם הגל עד שהוא עובר ושוכח.

לא מנסים להילחם בו או להתעלם כי זה לא יעזור ואולי אפילו יחריף, אבל כן עושים כל מיני תרגילים שיכולים לעזור לנו גם בתוכו, וגם כמובן לפני ואחרי. למשל:

1. לזוז באלכסונים בגוף

או צורת 8 בהליכה

או יד שמאל לרגל ימין ולהיפך.

2. להשתעל

3. לצאת החוצה - לראות אנשים, טבע, חיים, תזוזה בחוץ

4. מילים פשוטות ולחזור על זה

כמו: בסוף אני אצא מזה וזהו

בסוף אני אצא מזה וזהו

5. לומר בקול רגוע או בראש בקול רגוע הכלללל בסדרררר

אניייי בסדרררר

לפחות 3 פעמים

6. לכווץ הכי חזק את האגרופים ולשחרר ולומר לפי סעיף 5 או רק לנשום ולהוציא אוויר בשיחרור.

7. כמובן לראות על מה יושבת החרדה,

לשאול (אחרי שהגל עובר כמובן ומתוך מקום של נחת

מה מפחיד אותי בעצם?

מה יכול לקרות?

מה עוד יכול לקרות?

ומה הדבר הכי נורא שיקרה אם זה אכן יהיה כך?

לראות נושאנושא בחיים שהכל פחות או יותר בסדר

בזוגיות?

עם עצמי?

בהורות?

אם יש טטראומות מהעבר שצריך לטפל בהם?

אם חוויתי משהו לאחרונה שהיווה טריגר לחרדות?

ואם מוצאים איזשהו גרעין לא שלם בנקודה מסוימת - כמובן לעבוד עליו.

זהו בינתיים, שולחת לך חיזוק וחיבוק גדול גדול ומוחץ

את לא לבד!

תמיד תזכרי את זה - שאת אף פעם לא לבד!

ואפשר לצאת מזה!

ויש חיים אחרי החרדות!

והם יפים וטובים ורגועים ונעימים

ואכן הברכה של נחת רוח רוגע ושלווה היא חשובה מאין כמותה, וב"ה שאת מטפלת בכך, את כבר בעיצומו של התהליך לצאת מזה ב"ה!

את חזקה ואת תצאי מזה והכל הכל יהיה בסדר יקרה!!!

חיבוק חיבוק חיבוק ❤❤❤❤❤

תודה רבה רבה רבה 

הצפת אותו. הוא היה מוצף מוצף מוצף, ולא יכל להכיל אותך ואת הכאב שלך. 

אני מבין שאת מקבלת עזרה מקצועית. זה חשוב, אבל חשוב גם שהוא יבין מה עושים בסיטואציות האלה.

הוא צריך עזרה מקצועית לאיך תומכים בך, ואת צריכה לקבל את זה שפשוט קשה לו. 

הייתי יושב איתך בכיף לכוס תה תאורטית. את היית או עודך בחרדה, הגוף שלך עובד בצורה לא הגיונית. צריך  להחזיר אותך לאיזון ולהגיד שהכל בסדר ובבעיה לגופה נטפל.

(יש לך חברות? אחיות? אמא? אבא?  מישהו שם חוץ מהבעל האומלל?)

כואב שקראת לבעלי אומלל .
אתה יודע ? אני אם די ריאלי במציאות הטכנית.
ז"א אני לומדת מקצוע ריאלי , אני למדתי מקצועות ריאליים , אני מבררת דברים לפני פגישות וכו'.
וואלה - אני מתמודדת עם  חרדות .במצבים הורמונליים - זה מתגבר לעיתים.
זה מעניין מה שאתה כותב , כי התגובה שלך היא בעצם לא עידוד אלא הסזתכלות לצד השני.זה מעניין.
איפה האיש שלי יכול לקבל כלים להכיל אותי? 
האמת הוא הכיל אותי הרבה זמן , בחודשים האחרונים הוא די הרפה מההכלה.
זוכרת שביום כיפור שמעתי אותו מוציא מהפה איזה מילה שהיה בטוח שאני לא נמצאת בסביבה ופתאום הופעתי.
אז כן - יש בי חיסרון . כמו ש-לו יש. ויש לו.
אבל מנגד, אני אישה טובה מאוד ,תמיד דואגת לו , ומשתדלת לטוב. 
להגיד עלי שאני רעה , ושאני רוצה להירע לו , ושבבוקר אני חושבת איך להירע לו-זה שקר ! זה לא יפה! זה פוגע.
ביום שכתבתחי את הטקסט בכיתי מולו אחרי מלא זמן שלא. כי די , כמה אתה יכול לשמוע שאתה רע ? כמה ? 
אגב, @ד. הציל אותי. עם המילים שלו. הלכתי כל השבת עם המילים שלו. 
אתה יודע מה זה עושה לאדם עם חרדות שכל היום אומרים עליו שהוא רע? 
אני לא רעה. אני טובה ! טובה מאוד ! מאוד מאוד !
ברוך ה'.
אז אשמח שתרחיב את מה שאתה מתכוון ,ב"ה יש לי קרובים טובים שאוהבים ועוזרים ומסייעים .בעיקר מרימים ונותנים לי את ההרגשה שאני טובה, שאני טובה מאוד , מצחיקים אותי ומשמחים אותי.
אני מתחננת בפניו שילך לפסיכולוג בשביל עצמו , הלוואי..... 
תודה לך .

הייתי מחפש בשבילו כלים איך לגדול ולהכיל אותך, ואת האתגר שלך. את לא היחידה שחווה את זה וגם הוא לא בן הזוג היחיד שצריך להתמודד עם זה.

(אגב, זה לא ייחודי לנשים, אם כי בולט יותר אצלן כנראה).

איפה כתבתי שאת אישה רעה? ח"ו. את צריכה עזרה. הוא גם. את עושה כנראה את הטוב ביותר שאת יכולה.

את בחרדה ממשהו. ליבי אומר לי שזה יושב על משהו מהילדות שלך או אפילו מהילדות של ההורים שלך. היית שמחה לחיות בלי זה ולהיות אישה מאושרת. 

את צריכה עזרה, ואני מבין שאת מקבלת אותה לאט לאט.  פשוט רציתי להאיר לך שלא פשוט לו בכלל ואף אחד לא לימד אותו איך מתמודדים עם זה.

(גם אותי אף אחד לא לימד. בשני הכיוונים. לא להתמודד עם חרדה אצל קרוב ולא להתמודד עם חרדה או סטרס בעצמי).

איך את עם עולמות לא מערביים? זורמת עם זה? יש שם הרבה מאוד מענה שיכול לעזור לך. יש לי קצת נסיון עם מה שעולמות "המזרח" מציעים וחלק מהדברים שם עובדים מאוד יפה.

מה זה עולמות מזרחיים? 

תעשי מאמץ לסלוח לו. הוא היה להבנתי בסיטואציה של ראש בקיר. מסכן.

עולמות מזרחיים - דיקור סיני, דיקור קוריאני (שכחתי לרגע את שמו),  מטפלים אנרגטיים (מח אחד, ביואורגונומי, טרילו ועוד מליון שיטות שעובדות על העיקרון של חישה חושית).

זה לא יטופל פה בפורום אלא מול המטפל . 
אני מקווה שרק ניצמח מהתקופה הזו , ביום חמישי היה לי כואב מדי אז פרקתי פה. תודה לך!

צימר במחסיה, עלה לנו 1000 לסופש

כל המתחם מגודר ורק שלכם יש בריכה וגקוזי פרטיים ומטבחון נוח.

אפשר להוסיף 200 ולהישאר גם מוצש עד ראשון בבוקר

אפשר להגיע בתחב"צ?

מחיפוש מהיר ראיתי שיש לפחות 4-5 צימרים ביישוב הזה. התכוונת למשהו ספציפי?

אשמח לעוד תגובות

אבל אני מכיר אדם שהקים עסק למציאת רכבים יד 2, לפי תקציב וצרכים. הוא בעצמו מחפש את הרכב, בודק אותו, עושה משא ומתן עבורך על המחיר וכו'.

נעזרתי בו כבר פעמיים, וזה אחרי שהגעתי אליו דרך אח שלי שרכש דרכו. השירות עולה 3,300 ש''ח.

לדעתי, רק על מציאת תקלות שבאף מכון מורשה לא בודקים, הוא לגמרי שווה את המחיר. במיוחד אם אתם כמוני לא מבינים ברכבים .. והוא גם מילואימניק אז בכלל כיף. 

אני לא מכיר אותו אישית ואין לי שום אינטרס...

לנו זה עלה 2000 אם אני זוכרת נכון (אבל היה לפני כמה שנים, אולי העלה את המחיר מאז).

עלות של ליסנג פרטי הבסיסי יהיה כ2000 שח לחודש בהתחייבות ל3 שנים.

עם סכום כסף כניסה ויציאה

כך שתשלמו כמעט 60-70% מערך של רכב חדש

אבל בסוף התקופה לא תשארו עם רכב

בליסנג תפעולי זה יעלה כמעט פי 2 כל חודש

נו בטח עליכם, רק שאני צריך לשלם פי 2 מירידת הערך בשביל שזה יהיה עליכם... 

לפני שבוע העלית פוסט על כך שחברה טובה שלך מתחתנת, ולך זה קשה כי את עדיין רווקה.

ועכשיו תוך מספר ימים את כבר מתחתנת בעצמך...? 

חברה קרובה מאוווד מתחתנת וקשה לי מאווד - לקראת נישואין וזוגיות

תכלס השאלה הקודמת היתה לחברה שלי שרצתה לשאול... (חסום לה משום מה)

אבל אם באמת את מתייחסת לזה כמשהו גדול שיכול להשפיע על הזוגיות שלך- אז כנראה זה באמת עניין שצריך לפתור. קודם מול עצמך, ואח"כ מולו.

הרי זה לא אסור..

אבל כן נשמע לי מוזר שאת זקוקה לחיבוק ארוך מחברה כדי להרגיש את האהבה המיוחדת והנקייה בינכן...

בד"כ נשים מבטאות רגש באמפתיה בלהכיל אחת את השניה פחות יצא לי לחבק חברה שעות ברגיל (לא מדברת על מקרה קיצון נניח שמישהי מאבדת אדם יקר ואז נותנים לה חיבוק ארוך אלא כהרגל בינכן של חיבוקים ארוכים)

כן נשמע לי יותר נכון לשמור כאלה דברים לבעלך ובהמשך לילדים...בהצלחה

אבל במג'יק קאס העברנו הרבה שעות מאוד מהנות

זה חור עולם. חוץ מברכב אין דרך להגיע לשם וגם אין סיבה.

שווה אולי לקפוץ

לנסוע ספיישל אני חושב שבירושלים יהיה יותר מבחר ובמנעד מחירים גדול יותר

אבל לפני שרצים לחנויות

90% מהחנויות ממציגות את הדברים שלהם באינטרנט

מציע לעשות את השוואת המחירים באינטרנט ורק אחרי שנסגרים על משהו ספציפי לנסוע לראות אותו פיזית

אני משתף בצורה קיצונית.

זה העלה את הזוגיות שלנו עשרות מונים למעלה,

פתר הרבה מאוד בעיות שהיו לנו (בעיקר לי),

ושחרר הרבה מתח וחרדה.

אבל זה הגיע עם השנים, לא חושבת שהיינו בנויים לזה בשנים הראשונות.

צריך ביטחון עמוק אחד בשני ובמקום שלנו, חוסר שיפוטיות וקבלה, לא רק בתחום הזה.

צריך המון נפרדות והבנה שלא כל מעשה שהשני עושה קשור אלי. 

קטע שכתבתי בעבר שמדבר בדיוק על המקום הזה, של כל הטוב שמגיע דווקא אחרי שדבקים, דווקא אחרי שעוברים אתגרים בחיים, אז רוצה לצרף גם אותו לכאן:

אשתי, תודה שחיכית.

היום חגגתי איתך ועם המשפחה המדהימה שבנינו יום הולדת 80.

זה משהו לחגוג יום הולדת 80.

לא בא ברגל...

וחשבתי קצת. או בעצם הרבה.

ומתוך כל המחשבות שלי על חיי, את יודעת איזו מחשבה קפצה כל הזמן בראש ועלתה על כולנה?

המחשבה עלייך.

המחשבה על כך שחיכית לי.

את חיכית.

חשבתי על כל אותם הצמתים בחיים שלנו, מגיל 20+ ועד היום.

וואו, 60 שנים, זה פשוט לא להאמין!

חשבתי על איך בכל צומת יכולת לבחור - להאמין בי, להאמין בנו

או לא להאמין.

לבחור

אם להישאר

או להיפרד

אם לקחת את עסקת החבילה, הלא פשוטה בכלל לפעמים, שקוראים לה "אני",

או פשוט לוותר על הכל, לקום וללכת.

ואת, אשתי היקרה, תמיד בחרת, וחזרת ובחרת בי.

את בחרת בנו.

כל פעם מחדש.

את בחרת לחכות.

את ידעת והיית כל כך חכמה כבר אז,

את ידעת מבפנים, שזה יגיע,

שאנחנו נעבור את זה.

וגם את זה, וגם את המכשול ההוא שחשבנו שזהו הגענו לסוף ולעולם לא נצליח להתגבר? גם אז היה בתוכך את הקול הפנימי שאמר לך לא לוותר,

שאמר לך להילחם

שאמר לך לחכות.

זמן.

כמה כמה שהוא משאב חשוב.

ומי כמוני בגיל 80 יודע זאת

כמה הזמן הוא המרפא הכי גדול

כמה הזמן הוא הקוסם הכי גדול 

כמה הזמן הוא המאפשר הכי גדול

כמובן שהקב"ה! אבל בורא העולם שברא את הזמן וגילם בתוכו כ"כ הרבה אוצרות,

שמי היה חולם לאן הם יובילו אותי, אותנו?

ומה היה קורה אם לא היית מחכה לי?

ומה היה קורה אם לא היית, היינו, נותנים לזמן לעזור לנו ולרפא בנו דברים?

ומה היה קורה אם לא היינו בוחרים לעבוד?

ומה היה קורה אם היינו נפרדים?

בצומת ההיא? וההיא? ובמשבר הגדול ההוא?

אני אפילו לא רוצה לחשוב על זה.

על מה הייתי יכול לפספס

על חיים שלמים ומתוקים וטובים איתך יקרה שלי

על המשפחה המדהימה שבנינו

על כל האוצרות הללו שעכשיו מביטים בנו בעיניים נוצצות

ושרים לנו שירים

ומחברים לנו ברכות

וכולם חוזרים על דבר אחד - אתם הדוגמא שלנו לזוגיות טובה סבא וסבתא!

אתם!

אנחנו יקרה שלי! אנחנו! שמעת?

אנחנו, הזוג שעבר והתמודד ונילחם וקם ונפל

ושוב נפל

ושוב קם

ושוב 

ושוב

אנחנו מודל להערצה!

ממנו שואבים!

והאמת? אני מבין אותם.

תראי יקרה שלי מה יצא מאיתנו!

תראי כמה אהבה יש בינינו

כמה עוצמות

כמה חוויות

כמה טוב. טוב צרוף. טוב שלם. חיים שלמים.

כמה נהיינו אחד, במלוא מובן המילה.

ואיזה מזל שחיכית לי

ואיזה מזל שהאמנת בי

ואיזה מזל שלא וויתרת

ואיזה מזל שגרמת גם לי לא לוותר

ואיזה מזל שלקחת את כל הפניות הנכונות בדרך

ואיזה מזל שהשכלת להבין שזו *דרך*,

ושגם כשאנחנו למטה, הכי הכי למטה -

אנחנו עדיין בדרך!

וכמה בהמשכה השמים צלולים

והשמש מאירה

והחיים מחייכים

וכמה טוב ואור ושפע וברכה יש מעבר לפינה, 

במורד הגבעה,

בהמשך הדרך הזו.

ואת, שחיכית,

וידעת

והאמנת

ובחרת

ואהבת

ללא תנאים 

לך אני עומד היום ומוקיר תודה ונושק לראשך על שהבאת לי את החיים המתוקים והנפלאים הללו לצידך ויחד איתך.

תודה.

את לא יודעת עד כמה תודה.

תודה שחיכית.

בעקבות בלת"ם שמיד צץ,

אז חוזרת עכשיו רק לציין הבהרה:

@oo היקרה רק למען הסר ספק היה חשוב לי לכתוב שאת הקטע הנ"ל רציתי לכתוב כבר מחג השבועות שאז חשבתי על הדברים ופשוט חיכיתי לזמן פנוי לנסח ולכתוב אותו.

וכמובן שאין באמור שום התייחסות ספציפית למקרה ספציפי כזה או אחר או שום ביטול חלילה לדברים שנאמרו בשרשור אחר.

אלא רק התבוננות אישית שעלתה לי מקריאה במגילה וכל מה שפירטתי כאן. 

ואם יש מקרים שיתחברו וזה יהיה מתאים להם - מצוין, ואם יש מקרים אחרים שלא יתחברו או שלא יהיה שייך אליהם - זה גם כמובן בסדר גמור ואין הדברים מתיימרים להתאים לכל המצבים ולכל האנשים ולכל המקרים באשר הם כמובן, אלא רק לאלה שכן ).

ובכלל רוצה להודות לך גם כאן על הדיון המכבד, המפרה, המדייק והמחכים שם 🙏❤

כבר זמן רב כאן בפורומים אפשר ללמוד ממך המון מתוך המודעות הגדולה שלך, העבודה העצמית מעוררת ההערכה שלך, הגמישות המחשבתית שלך, החתירה למען מיקסום האושר בכל התחומים בחיים ועוד

יש משפט חשוב של דוקטור ויקטור פרנקל (ועוד רבים וטובים) שחשוב רגע להנכיח לעצמנו עכשיו:

כל התנהגות/תגובה בלתי נורמלית במצב/במציאות בלתי נורמלית - היא נורמלית.

אז מצאת את עצמך / את אשתך / את אישך / את הילד ברגרסיה בתחום מסוים?

אתם נורמליים.

זו המציאות שלא נורמלית.

אז לוקח לך שוב שנה לעשות פעולה פשוטה?

הכל עמום, מבולבל, לא מרוכז?

את נורמלית. אתה נורמלי.

פתאום בוכה כאילו בלי סיבה הנראית לעין?

כל פעולה הכי קטנה נראית כמו הר?

התחלת דיאטה בדיוק לאחרונה ומאתמול מחפשת רק מתוק ומנחם?

הסבלנות מתקצרת לפתיל קצרצר או אפילו בלתי נראה?

לא מבינה את עצמך?

שואל מה נסגר איתי?!

תוהה לעצמך או אפילו מבקרת את עצמך: מה זה מה קורה איתי?!

את נורמלית. אתה נורמלי.

ומה יעזור גם לנו וגם לזוגיות שלנו עכשיו?

בעיקר חמלה.

הבנה.

לגיטימציה לאנושיות שלנו.

המון חמלה ואהבה.

לעצמי. לאשתי. לאישי.

לקחת נשימה עמוקה

ועוד אחת

להוריד סטנדרטים כרגע במה שאפשר

ובעיקר לזכור שגם אני וגם בעלי/אשתי - אנושיים.

ועוברים, שוב, בתוך מציאות מוטרפת.

ולנסות למצוא עוגנים גם כעת

ולנסות לחזק את עצמינו ולהתמלא ממה שעוזר

לנו, ולזוגיות שלנו.

בשורות טובות ב"ה 🩵🙏

אני אישית אוהב את הבוקסרים הארוכים של פוקס (יש לי מבנה גוף רזה־בינוני בערך L)

לגזרה רחבה הרבה אוהבים רפויים

אין נוסחא מנצחת, לכל אחד נח משהו אחר,

זה פשוט לקנות אחד ולבדוק.