אין אף אחד בעולם לחלוק איתו
כאב ופחדים, רגעים מתוקים,
כי אין מי שישמע אותי צורחת לתוך הכרית,
וייתן לי את
כל מה שצריך.
ואם יום אחד אפתח את עיניי,
אז אולי,
הוא יעמוד שם.
עם זר ופרחים,
חלומות מתוקים,
מתאגדים לתוך עיניו.
ואולי אני ארגיש פתאום שמחה כל כך
כאילו לא פגעו בי, לא לחשו לי,
כי אין מי שישמע אותי צורחת גם מתוך שמחה,
וירגיש אותי
ואת מה שאני צריכה.
ואם יום אחד אפתח את עיניי,
אז אולי,
הוא יהיה שם
עם זר של קוצים,
חלומות נבולים,
נסגרים בעפעפיי.
ואם אין לי מילים לומר,
אז תתן לי,
רק,
את מה שאני צריכה.
גם כשמנסים שוב ושוב ושוב.