כן אני בעבודה עכשיו, אפילו לנהוג הביתה אין לי כח.
אתמול ישר מהעבודה יצאתי לעירוי ברזל חזרתי ב23:00 בלילה הביתה לבית מסריח ממש.
על הבוקר קמתי שטפתי קירצפתי שירותים מקלחת כיורים מטבח. הפעלתי את הילדים לסדר את הסלון לשאוב שטיח.
8:30 הכל מוכן מחכים למטפלת שתשמור ואוכל לצאת לעבודה. הכל כדי שיהיה לה נעים ותרצה להמשיך לבוא אלינו.
14:00 חוזרת הביתה להחליף את המטפלת. מגישה צהריים לבנות, מייד מתחילה לבשל ארוחת ערב+ צהריים למחר. לא ישבתי דקה.
17:30 בעלי חוזר הביתה. כמה הוראות קצרות ועפה חזרה לעבודה. עד עכשיו.
עכשיו בעלי שולח לי הודעה שוועדת חסד של הקהילה שלחה לו הודעה שיש משפחה חולי קורונה ומה נוכל לבשל להם לשבת.
לא, כאילו זה אמיתי מה שקורה פה??
שלא נדבר שעם כל הלחץ הצירים חוגגים..
כאילו אני מבינה שיש אנשים במצב יותר גרוע ואשכרה יש אנשים חולים שלא יכולים לעמוד על הרגליים לבשל. אבל כשאני לא יכולתי לבשל קנינו פיתות פסטרמה קטשופ לסעודות שבת...
מודה שיש לי בעיה קשה שורשית עם הרעיון הזה של ועדות החסד והעזרה. מעולם לא נעזרתי ומאוד מקווה לא להיעזר. פשוט לא מתחברת לקונספט.
אבל כשמישהו חולה מבקש עזרה איך אפשר לסרב? 🤪
אבל אני גם לא בשלנית. מכינה הכי פשוט הכי טעים אוכל של ילדים וזה הכי טוב לנו, רק בחגים משקיעה. והקהילה פה זה משפחות בסטייל עם מתבגרים צריכים אוכל ממש. לא ילדים קטנים. כאילו קציצות שניצלים אורז זה לא זה.
רק בגלל זה בא לי לצאת מהקהילה
לא זורם לי בכלל
אבל אוף אנשים חולים לא קשור כן קהילה לא קהילה. זה עמ"י. בסיסי.
מה עושים?? מה עונים??
דבר ראשון אני יודעת לא מקבלים החלטות ולא עונים בשעה וברמת עייפות של עכשיו. קודם שאצליח להוציא את עצמי מפה.
אבל אשמח לשמוע אתכן מתוך שיקול דעת. כי לי כבר אין.
אולי אני סתם עצבנית על הסנג'ור והשד לא כזה נורא.
בזמן האחרון הרבה דברים מקפיצים אותי.
אתמול ישר מהעבודה יצאתי לעירוי ברזל חזרתי ב23:00 בלילה הביתה לבית מסריח ממש.
על הבוקר קמתי שטפתי קירצפתי שירותים מקלחת כיורים מטבח. הפעלתי את הילדים לסדר את הסלון לשאוב שטיח.
8:30 הכל מוכן מחכים למטפלת שתשמור ואוכל לצאת לעבודה. הכל כדי שיהיה לה נעים ותרצה להמשיך לבוא אלינו.
14:00 חוזרת הביתה להחליף את המטפלת. מגישה צהריים לבנות, מייד מתחילה לבשל ארוחת ערב+ צהריים למחר. לא ישבתי דקה.
17:30 בעלי חוזר הביתה. כמה הוראות קצרות ועפה חזרה לעבודה. עד עכשיו.
עכשיו בעלי שולח לי הודעה שוועדת חסד של הקהילה שלחה לו הודעה שיש משפחה חולי קורונה ומה נוכל לבשל להם לשבת.
לא, כאילו זה אמיתי מה שקורה פה??
שלא נדבר שעם כל הלחץ הצירים חוגגים..
כאילו אני מבינה שיש אנשים במצב יותר גרוע ואשכרה יש אנשים חולים שלא יכולים לעמוד על הרגליים לבשל. אבל כשאני לא יכולתי לבשל קנינו פיתות פסטרמה קטשופ לסעודות שבת...
מודה שיש לי בעיה קשה שורשית עם הרעיון הזה של ועדות החסד והעזרה. מעולם לא נעזרתי ומאוד מקווה לא להיעזר. פשוט לא מתחברת לקונספט.
אבל כשמישהו חולה מבקש עזרה איך אפשר לסרב? 🤪
אבל אני גם לא בשלנית. מכינה הכי פשוט הכי טעים אוכל של ילדים וזה הכי טוב לנו, רק בחגים משקיעה. והקהילה פה זה משפחות בסטייל עם מתבגרים צריכים אוכל ממש. לא ילדים קטנים. כאילו קציצות שניצלים אורז זה לא זה.
רק בגלל זה בא לי לצאת מהקהילה
לא זורם לי בכלל
אבל אוף אנשים חולים לא קשור כן קהילה לא קהילה. זה עמ"י. בסיסי.
מה עושים?? מה עונים??
דבר ראשון אני יודעת לא מקבלים החלטות ולא עונים בשעה וברמת עייפות של עכשיו. קודם שאצליח להוציא את עצמי מפה.
אבל אשמח לשמוע אתכן מתוך שיקול דעת. כי לי כבר אין.
אולי אני סתם עצבנית על הסנג'ור והשד לא כזה נורא.
בזמן האחרון הרבה דברים מקפיצים אותי.
), וכולם מתגייסים לעזור להם, ולהביא להם אוכל ממטבח הישיבה למשל... ונראה שזה באמת נצרך! ונראה שהאנשים ממש שמחים מזה!
