אולי לעשות יותר שבתות אצל ההורים. 

אם אפשר שהבעל גם יעבוד. 

שכירות בירושלים זה בהחלט סיוט.. (לא מניסיון אבל ממה שאני שומעת..)

בהצלחה!

ואם ההורים עוזרים זה זכות אדירה להם שמחזקים בן תורה,

כל עוד שהוא יכול ללמוד ואת תומכת בו שילמוד אז כל הכבוד לך,

גם בעלי אברך וברוך השם אני שמחה על כל רגע שלומד, בהצלה

רבה רבה לך אמן.

ולפעמים גם זה לא מספיק בשביל קיום מינימלי.

כי יש המון אנשים ששניהם עובדים ותמיד חסר להם, ותמיד לא מרוצים, ותמיד רוצים עוד,

כשבעל לומד מסתפקים במועט, והכי חשוב זה השכר האדיר בעולם הבא,

כמו שהציעו פה.. לעבור למקום יותר זול וכו'..

אבל כן הייתי ממליצה לשקול מניעת הריון.. לפחות עד שתתבססו קצת ואולי גם עד שתסיימי ללמוד. ממש לא כיף להקדיש זמן ללימודים עם תינוק. ילדתי את שלי בשנה האחרונה של הלימודים למזלי זו הייתה שנת הסטאז', אז היה הרבה יותר קל וגם היתה לי עזרה מהמשפחה. אבל זה היה אתגר לא פשוט.

רק בגלל שילד זה הדבר הכי מדהים בעולם וזה מצווה חשובה, זה לא אומר שהוא צריך לבוא בכל מצב ובכל זמן.

הורים צריכים לקחת אחריות ולדעת לאן הם מביאים את הילד. הוא לא אמור לסבול בגלל גחמות. ילד צריך לבוא לבית יציב מכל הבחינות. בית עם בעיות פרנסה הרבה מאוד מלווה גם בבעיות שלום בית. זו עובדה. וכל הסיסמאות שילד מביא ברכה וכו' זה נכון אבל זה לא סותר שצריך קודם לעשות הכל כדי לדאוג שיהיה לו את כל מה שהוא צריך (במיוחד הורים יציבים מכל הבחינות). לא סומכים על נס ואני בטוחה שזה לא רצון ה' שאנשים יפעלו בצורה כזו. זאת עובדה שיש כל כך הרבה ילדים שחיים בעוני רק בגלל אמונה של ההורים שצריך להביא ילדים כמה שאפשר. זאת עובדה שהרבה בתים כאלה נהרסים בגלל מריבות בלתי פוסקות של ההורים שמשאירים ילדים מצולקים נפשית לכל החיים. 

וזה ממש לא רק עניין של פרנסה. גם זוג בתחילת דרכו שרואה שיש לו הרבה בעיות בשלום בית והם עדיין עובדים על זה, לדעתי חייבים קודם לעבוד על הזוגיות שלהם לפני שמכניסים ילדים לתמונה באשליה שהילד יפתור להם את כל הבעיות. 

הקב"ה עוזר למי שעוזר לעצמו. הברכות והשפע לא מחולקים סתם ככה רק בגלל ששמרתם מצוות. יש כל כך הרבה ששומרים וחיים בצורה מחפירה רק בגלל בחירות שגויות. שוב, באשליה שככה ה' רוצה. והוא לא. לא הבנתם אותו.

כמה חיסכון בבנק?

תואר ראשון?שני ? שלישי?

היכן עובר הגבול לדברייך?

חושבת שאם בעם ישראל היו מחכים למצב פיננסי טרם הבאת הילדים לא הייתה ילודה בעמ"י.

יחד עם זאת בוודאי שהרחבת המשפחה צריכה לקחת בחשבון גם נתונים נוספים כמו מצב כלכלי.

למשל: מספר ילדים 

בירת היציבות הכלכלית,מנגד כמות הגירושין שם גבוהה מאוד

ככה שיציבות כלכלית היא לא מדד בלעדי לאושר של ילד.

דווקא ילד שלומד להסתפק במועט(ואני לא מדברת על עוני),הוא יהיה מאושר יותר.

חום ואהבה זה הבסיס

זה לא שחור לבן.

אבל בגדול, אם את יודעת שתפתחי שרשור של "מה אני עושה אנחנו במינוס וההוצאות גוברות ובעלי לא מוכן לעבוד, אני בלימודים טובעניים ואני לא יכולה לעבוד בערב כי אני צריכה לשמור על הילד כי הוא לא מוכן לשמור עליו בשביל שאצא לעבוד (ועוד אחרי 8 שעות של לימודים ועבודות ומבחנים שאני לא יכולה ללמוד אליהם כי הוא החליט ללמוד 10 שעות ביום במקום לעבוד והוא חושב שלא אכפת לי מהבית ושאני מזניחה את הניקיון ושגם איתו בלילה כבר אין לי כוח להיות, כי תכלס אני כבר גמורה)......." - אז כנראה שלא הייתם צריכים להביא את הילד.

אני מקצינה כן?

אבל הורים צריכים לדעת באמת אם הם מוכנים לילד כמו שצריך. האם היחסים שלהם טובים? האם הם מסוגלים לקנות מטרנות וטיטולים ואת כל ההוצאות לילד מבלי להכנס למינוס או לקחת הלוואות וצדקה? מבלי לסמוך על אחרים שיפרנסו אותם?..... זה בסיסי...................... אני לא מבינה למה אני צריכה בכלל להסביר את זה.

גם אנשים שלכאורה למדו וביססו את עצמם,יכולים להיות מפוטרים, או להיכנס למצוקה כלכלית בגלל מחלה פתאומית או תאונה ח"ו וכו.

לגבי הבסיס אני מסכימה,צריך שיהיה מינימום השתדלות ולא לטבוע בים של הוצאות והלוואות,בלי לדעת מאיפה להחזיר.

ועדיין גם כשיש לכאורה בסיס יציב,א"א להחליט החלטות גורליות כמו של הבאת ילדים לעולם,לפי התקופות הקשות שאנחנו עוברים (ואני לא מתכוונת לבעיות נפשיות),כי יש תקופה מוגבלת שאפשר להביא ילדים,צריך להסתכל קדימה ולהבין שהתקופה הקשה תעבור.

ההורים שלי הרוויחו יפה מאוד ועדיין היו תקופות קשות מידי פעם,אמא שלי אומרת שאם היתה מביאה ילדים בהתייחס רק למצב כלכלי,בלי ראיה קדימה והבנה שיש תקופות כאלה בחיים,היו לה חצי ילדים ממה שיש לה.

התקופות הקשות עברו וכרגע יש לה המון נחת מכל הילדים,ולא מתחרטת לרגע.

את מבחינתך צריכה לעשות את המקסימום. אם ה' יחליט אחר כך להעמיד אותך במצב קשה, זה משהו אחר. תמיד בחיים יש התמודדויות. זה לא שאם בחרת נכון אז מובטח לך שהכל ימשיך חלק. אבל את ההשתדלות אנחנו מחוייבים לעשות. 

שלפעמים יכולה להמישך כמה שנים,

בעיניי, אם להביא או לא להביא ילדים,צריך להסתכל לא רק לטווח קצר,אלא בעיקר לטווח הארוך.

בגדול אנחנו מסכימות

לא צריך להיות מליונר, אבל צריך תוכנית עסקית סבירה כדי לגדל את הילד.

בפירוש כתבתי שיצא לעבוד. ושיביאו ילדים כשיתבססו קצת. שזה אומר כשתהיה להם פרנסה. אני הכי בעד לשלב תורה ועבודה, אבל גם אם הם היו עשירים אבל עם בעיות שלום בית הייתי ממליצה להם למנוע הריון... כי ילדים מביאים כשיש בית יציב מכל הבחינות. 

זה לא אומר שיהיה להם עושר,

אבל יהיה להם ברכה למה שהם צריכים ומעט הוצאות.

המשקפיים לא נשברות, מכונת כביסה לא מתקלקלת, אוכל שמחזיק הרבה זמן במקרר ועוד

והריקותי לכם ברכה עד בלי די ובחי' של "יש לי כל" שאמר יעקב - לכל מה שאני צריך יש לי.

זה ברובד הרוחני.

ברובד הגשמי, זוג כזה שבמודע בוחר את סגנון החיים הזה

מלכתחילה בוחר לברור את ההוצאות שלו ולחיות באמת בהסתפקות.

תבחנו את עצמכם 3/4 מההוצאות לרוב הם מיותרות או מוגזמות.

ברגע שאתה בחירה ועבודה בתחום - יש ברכה ושפע.

יש כוללים רבים שמאפשרים זאת.

לעשות פר"ח בהפסקות צהריים (מי שעושה מכון הוראה)

זה טוב כעזרה ראשונה, ולא לטווח הארוך (כך חיינו כמה שנים)

כתבתי פה כבר בעבר על אשה יקרה מאוד שאני מכיר, שבעלה התעלל בה במשך שנים, עד שתפסה אומץ והתגרשה ממנו - בניגוד למקובל בחברה הליטאית, בלשון המעטה.

הגרוש החתים אותה על מסמך שהיא לא תתבע ממנו מזונות, כתנאי לקבלת הגט. היא מיד חתמה. מה שהדביל לא ידע, זה שאת המזונות *הילדים* תובעים, ואין לאמא זכות לוותר על כך. לכן, בית הדין הרבני פסק שהוא חייב לשלם לילדיו מזונות.

לאחר שנים שהוא לא שילם, בית הדין הפקיע ממנו את זכויותיו בביתם המשותף (הם לא הפרידו את הבעלות בגירושין), והדיינים אמרו לו שההפקעה מכסה את המזונות ל-X שנים, ואחר כך הוא חייב לשלם מזונות.

הגרוש ערער, והסיפור הגיע בפני הרכב דיינים בראשות הגרז"ן.

אחרי שהדיינים דחו את הערעור, התרעם הגרוש "אבל אני חי מקצבת אברכים, איך אוכל לשלם מזונות לכל ילדי?"

הגרז"ן התרומם מכיסאו, רכן לכיוונו של הגרוש, ואמר: "כבודו ינקה חדרי מדרגות ויפרנס את ילדיו".

אני באמת מקנא במי שמצליח לחיות באמת בשמחה ואושר (יעני לא מן השפה אל החוץ) עם צמצום כזה.

מצד שני אני מתחלחל רק מהמחשבה......

במיוחד צרם לי שכתבה שלא היתה אוכלת,ואח"כ רושמת שהיתה ברכה

זה קצת סותר,לא?

זה לא עניין של מותרות. אלו דברים בסיסיים. ובעולם שלנו שיש שפע מקומות לעבוד - אף אחד לא צריך לבחור בכלל לחיות במצב כזה. אנחנו לא בימי הביניים.

וכל הכבוד לך על כך שאת זוכה להרבות תורה בעמ"י

בעיניי להתחשבן ברמה כזו באוכל,זה עוני

הורה לא מרוויח מספיק כסף= ילד סובל

ואני לא מבינה מאיפה באה ההתלהבות מחיי פשטות (כשזה נעשה בכוונה ולא מתוך אילוצים או מציאות שנולדת אליה) ולהפוך את זה כאילו שככה בן תורה צריך להיות. שאלה חיי ההקרבה האולטימטיבים בשביל להצטייר כהורים הכי אוהבים שנמצאים עם הילד כל הזמן.. 

זה לא הישג להיות ככה. זו פשוט צורת חיים. משום מה בעיניי הרבה דתיים זו הנורמה והכי נכון מלכתחילה. בעיניי זה מדכא.

אפשר להרוויח טוב ולתת לילד כל מה שהוא צריך ואת כל תשומת הלב גם אם האמא עובדת עד 5. 

ועדיין, ההורים שלך לא חייבים לך שום דבר. קיבלת את ההחלטות שלך ואת עומדת בהם.

(יש לי הרבה מה להגיד פה מעבר לזה. אבל מנסה לנסח את המילים ולא כ"כ עובד)

אני חושב שאת עשית מהלך אדיר וראוי להערכה, קודם כל.

ממש לא בעיני כולם

יש לי המון חברות ששילמו על התואר שלהן

ואני בהחלט מבינה את התסכול

אבל זו בחירה של הורה. וזה לחלוטין לגיטימי גם הורים שיש להם לא לשלם לילד אוניברסיטה

ואפשר להתמודד עם זה בהרבה דרכים- לעבוד לפני התחלת התואר לדוגמא ולהרוויח יחסית הרבה כדי לעבוד פחות במהלך התואר, זה אמנם מעכב את הלימודים בשנה אבל לחלוטין לגיטימי

לחפש מלגות (יש מלא של פרח וכאן גרים וכאלה)

ועוד

ולא הקטע רע , אלא (כמעט)רק כשיש ילדים נכנס המשקל הזה של כסף ,וכמה הוא חשוב , וכמה את רוצה לקנות ולהביא לילד שלך הכי הכי .

בגדול החיים שלך סבבה. אפשר לחיות היום בישראל ממעט כסף ולנהל חיים לא רעים בכלל. הרמה הכלכלית פה עלתה יפה ואם גרים ב"חור" ולא נוסעים הרבה אפשר לחיות ממש סבבה בשמחה.

הבעיה מה קורה כשכל זה משתבש.

ילד חולה שצריך עזרה מקצועית, תאונת דרכים עם א.כ.ע,  ניתוח פרטי של כמה עשרות אלפי שקלים או טיפול שיניים.

או גרושין, שזה גם סוג של תאונה פיננסית.

ואז המצב קטסטרופלי. באמת.

היו שנים שחייתי ברמת חיים של אברך מצוי (וגם גרתי באברכיה של בית-אל ). לא היה חסר שום דבר בבית  ורמת החיים לא הייתה מרכז חיי.

היה טוב, אבל במונחים מספריים היה צנוע מאוד.

אבל סיכון של 50-60 אלף שקל אני יכול לספוג.

היהי לי אוטו בן 15. היה סבבה.

כשכבה לי המנוע של האוטו באמצע נסיעה לפגישת עבודה (סכנת נפשות) תוך שלושה ימים היה בבית אוטו יחסית חדש.

כשהיה צריך ניתוח פרטי (לא יקר במיוחד) בהחלטה של יום וחצי פשוט הלכנו על זה.

יש לך X אלף שקל בבנק (תחליט לבד כמה) וביטוחים מקטסטרופות סבירות? סבבה. אפשר לחיות ברמת חיים נמוכה ולשבת בכולל. כסף זה לא הדבר הכי חשוב בעולם אבל כשאין הוא חשוב מאוד.

זה בדיוק מה שקרה במגזר החרדי אחרי שני דורות של כאלה. ושם עכשיו זה לא הולך לכיוון נכון.

אליו לטובת יציאה לחופשה משפחתית 
 

בדיוק כמו הכנסים השנתיים של לשכת רואי חשבון ולשכת עורכי הדין באילת, ועוד גופים מרכזיים במשק - נופש שנתי משפחתי, שממומן בחלקו כהוצאה מוכרת של השתלמות מקצועית מוכרת למס.  

צימר במחסיה, עלה לנו 1000 לסופש

כל המתחם מגודר ורק שלכם יש בריכה וגקוזי פרטיים ומטבחון נוח.

אפשר להוסיף 200 ולהישאר גם מוצש עד ראשון בבוקר

אפשר להגיע בתחב"צ?

מחיפוש מהיר ראיתי שיש לפחות 4-5 צימרים ביישוב הזה. התכוונת למשהו ספציפי?

אשמח לעוד תגובות

(לא הייתי שם, רק ראיתי פרסומים)

אנחנו כנראה יותר מידי עירוניים בשביל זה, אין ברכה פרטית, וגם לא נראה שיש אופציות מה לעשות באזור מסביב.

אבל תודה, אשמח לעוד תגובות. 

הנה הקישור: נוף החאן, צימר בכפר אוריה | Weekend

היינו אומנם עם שלושת הילדים ולא רק זוג, אבל גם לזוג זה שווה בהחלט לדעתי.

אני זוכרת שהמחיר היה נמוך יחסית למקומות אחרים ויכול להיות שדווקא כן יתקרב לתקציב (לא יודעת לגבי אוגוסט).

הבעלים של הצימר מקסימים.

יש שם בריכה שווה שפרטית בשעות מסוימות שאתם שם (בעל הצימר מסביר הכל כאשר מגיעים. בגדול כאשר זוג או משפחה רוצים להיות בבריכה ויש במתחם עוד זוגות אחרים אז או מחלקים מראש שעות ואז יש לכם שעות רק שלכם.

או נכנסים בלי לקבוע כאשר פנוי ואז סוגרים את הדלת של הבריכה עם הווילון וכך זה סימן לאחרים שתפוס ולא נכנסים )

יש גם ג'קוזי גדול בנוסף. גם בחלק מהצימרים בפנים וגם ליד הבריכה עם מפתח ודלת וכנ"ל כאשר זה מתחלק לזמנים שהם רק שלכם).

זה באיזור צרעה ואשתאול, נוף מדהים, הרבה מסלולים. יש גם סניף איקאה קרוב אם שייך

ומרכז של חנויות אוכל וכו' באיזור (לא בכפר אוריה עצמו אבל קרוב).

לא יודעת לגבי תחב"צ.

אנחנו נהנינו מאוד וממליצה

תהנו המון

איזה כיף ❤️

700 ללילה

נראה מאד יפה

כרגע מחפשים צימר באזור באר שבע או דימונה בלי בריכה, במחיר של עד 1,200 לשני לילות.

(גילינו שאפשר להזמין ברכה פרטית בנפרד מהצימר באזור. זה חוסך המון כסף)

אשמח להמלצות בכיוון.

אבל אני מכיר אדם שהקים עסק למציאת רכבים יד 2, לפי תקציב וצרכים. הוא בעצמו מחפש את הרכב, בודק אותו, עושה משא ומתן עבורך על המחיר וכו'.

נעזרתי בו כבר פעמיים, וזה אחרי שהגעתי אליו דרך אח שלי שרכש דרכו. השירות עולה 3,300 ש''ח.

לדעתי, רק על מציאת תקלות שבאף מכון מורשה לא בודקים, הוא לגמרי שווה את המחיר. במיוחד אם אתם כמוני לא מבינים ברכבים .. והוא גם מילואימניק אז בכלל כיף. 

אני לא מכיר אותו אישית ואין לי שום אינטרס...

לנו זה עלה 2000 אם אני זוכרת נכון (אבל היה לפני כמה שנים, אולי העלה את המחיר מאז).

עלות של ליסנג פרטי הבסיסי יהיה כ2000 שח לחודש בהתחייבות ל3 שנים.

עם סכום כסף כניסה ויציאה

כך שתשלמו כמעט 60-70% מערך של רכב חדש

אבל בסוף התקופה לא תשארו עם רכב

בליסנג תפעולי זה יעלה כמעט פי 2 כל חודש

נו בטח עליכם, רק שאני צריך לשלם פי 2 מירידת הערך בשביל שזה יהיה עליכם... 

לכן עכשיו הלוביסטים של הליסינג נלחמים בתוכנית של מירי רכב (לא שגיאת כתיב) להפחית את כמות הטסטים למכוניות יחסית חדשות מפעם בשנה לפעם בשנתיים. בסוף ה"לחם והחלב" שלהם זה  אנשים ששונאי תחזוקה של מכונית.

לפני שבוע העלית פוסט על כך שחברה טובה שלך מתחתנת, ולך זה קשה כי את עדיין רווקה.

ועכשיו תוך מספר ימים את כבר מתחתנת בעצמך...? 

חברה קרובה מאוווד מתחתנת וקשה לי מאווד - לקראת נישואין וזוגיות

תכלס השאלה הקודמת היתה לחברה שלי שרצתה לשאול... (חסום לה משום מה)

אבל אם באמת את מתייחסת לזה כמשהו גדול שיכול להשפיע על הזוגיות שלך- אז כנראה זה באמת עניין שצריך לפתור. קודם מול עצמך, ואח"כ מולו.

הרי זה לא אסור..

אבל כן נשמע לי מוזר שאת זקוקה לחיבוק ארוך מחברה כדי להרגיש את האהבה המיוחדת והנקייה בינכן...

בד"כ נשים מבטאות רגש באמפתיה בלהכיל אחת את השניה פחות יצא לי לחבק חברה שעות ברגיל (לא מדברת על מקרה קיצון נניח שמישהי מאבדת אדם יקר ואז נותנים לה חיבוק ארוך אלא כהרגל בינכן של חיבוקים ארוכים)

כן נשמע לי יותר נכון לשמור כאלה דברים לבעלך ובהמשך לילדים...בהצלחה

אבל במג'יק קאס העברנו הרבה שעות מאוד מהנות

זה חור עולם. חוץ מברכב אין דרך להגיע לשם וגם אין סיבה.

שווה אולי לקפוץ

לנסוע ספיישל אני חושב שבירושלים יהיה יותר מבחר ובמנעד מחירים גדול יותר

אבל לפני שרצים לחנויות

90% מהחנויות ממציגות את הדברים שלהם באינטרנט

מציע לעשות את השוואת המחירים באינטרנט ורק אחרי שנסגרים על משהו ספציפי לנסוע לראות אותו פיזית

אני משתף בצורה קיצונית.

זה העלה את הזוגיות שלנו עשרות מונים למעלה,

פתר הרבה מאוד בעיות שהיו לנו (בעיקר לי),

ושחרר הרבה מתח וחרדה.

אבל זה הגיע עם השנים, לא חושבת שהיינו בנויים לזה בשנים הראשונות.

צריך ביטחון עמוק אחד בשני ובמקום שלנו, חוסר שיפוטיות וקבלה, לא רק בתחום הזה.

צריך המון נפרדות והבנה שלא כל מעשה שהשני עושה קשור אלי.