איך אפשר להסתדר מבחינה כלכלית לאורך זמן כאשר האישה סטודנטית בתואר אינטנסיבי מאוד והבעל אברך?
בהתחשב בזה שההורים עוזרים אבל אי אפשר להסתמך רק על זה, ויש הוצאות יחסית גבוהות על שכירות (ירושלים).
אשמח לעצות, תודה רבה!
איך אפשר להסתדר מבחינה כלכלית לאורך זמן כאשר האישה סטודנטית בתואר אינטנסיבי מאוד והבעל אברך?
בהתחשב בזה שההורים עוזרים אבל אי אפשר להסתמך רק על זה, ויש הוצאות יחסית גבוהות על שכירות (ירושלים).
אשמח לעצות, תודה רבה!
אולי לעשות יותר שבתות אצל ההורים.
אם אפשר שהבעל גם יעבוד.
שכירות בירושלים זה בהחלט סיוט.. (לא מניסיון אבל ממה שאני שומעת..)
בהצלחה!
ואם ההורים עוזרים זה זכות אדירה להם שמחזקים בן תורה,
כל עוד שהוא יכול ללמוד ואת תומכת בו שילמוד אז כל הכבוד לך,
גם בעלי אברך וברוך השם אני שמחה על כל רגע שלומד, בהצלה
רבה רבה לך אמן.
ולפעמים גם זה לא מספיק בשביל קיום מינימלי.
כי יש המון אנשים ששניהם עובדים ותמיד חסר להם, ותמיד לא מרוצים, ותמיד רוצים עוד,
כשבעל לומד מסתפקים במועט, והכי חשוב זה השכר האדיר בעולם הבא,
כמו שהציעו פה.. לעבור למקום יותר זול וכו'..
אבל כן הייתי ממליצה לשקול מניעת הריון.. לפחות עד שתתבססו קצת ואולי גם עד שתסיימי ללמוד. ממש לא כיף להקדיש זמן ללימודים עם תינוק. ילדתי את שלי בשנה האחרונה של הלימודים למזלי זו הייתה שנת הסטאז', אז היה הרבה יותר קל וגם היתה לי עזרה מהמשפחה. אבל זה היה אתגר לא פשוט.
רק בגלל שילד זה הדבר הכי מדהים בעולם וזה מצווה חשובה, זה לא אומר שהוא צריך לבוא בכל מצב ובכל זמן.
הורים צריכים לקחת אחריות ולדעת לאן הם מביאים את הילד. הוא לא אמור לסבול בגלל גחמות. ילד צריך לבוא לבית יציב מכל הבחינות. בית עם בעיות פרנסה הרבה מאוד מלווה גם בבעיות שלום בית. זו עובדה. וכל הסיסמאות שילד מביא ברכה וכו' זה נכון אבל זה לא סותר שצריך קודם לעשות הכל כדי לדאוג שיהיה לו את כל מה שהוא צריך (במיוחד הורים יציבים מכל הבחינות). לא סומכים על נס ואני בטוחה שזה לא רצון ה' שאנשים יפעלו בצורה כזו. זאת עובדה שיש כל כך הרבה ילדים שחיים בעוני רק בגלל אמונה של ההורים שצריך להביא ילדים כמה שאפשר. זאת עובדה שהרבה בתים כאלה נהרסים בגלל מריבות בלתי פוסקות של ההורים שמשאירים ילדים מצולקים נפשית לכל החיים.
וזה ממש לא רק עניין של פרנסה. גם זוג בתחילת דרכו שרואה שיש לו הרבה בעיות בשלום בית והם עדיין עובדים על זה, לדעתי חייבים קודם לעבוד על הזוגיות שלהם לפני שמכניסים ילדים לתמונה באשליה שהילד יפתור להם את כל הבעיות.
הקב"ה עוזר למי שעוזר לעצמו. הברכות והשפע לא מחולקים סתם ככה רק בגלל ששמרתם מצוות. יש כל כך הרבה ששומרים וחיים בצורה מחפירה רק בגלל בחירות שגויות. שוב, באשליה שככה ה' רוצה. והוא לא. לא הבנתם אותו.
כמה חיסכון בבנק?
תואר ראשון?שני ? שלישי?
היכן עובר הגבול לדברייך?
חושבת שאם בעם ישראל היו מחכים למצב פיננסי טרם הבאת הילדים לא הייתה ילודה בעמ"י.
יחד עם זאת בוודאי שהרחבת המשפחה צריכה לקחת בחשבון גם נתונים נוספים כמו מצב כלכלי.
למשל: מספר ילדים
בירת היציבות הכלכלית,מנגד כמות הגירושין שם גבוהה מאוד
ככה שיציבות כלכלית היא לא מדד בלעדי לאושר של ילד.
דווקא ילד שלומד להסתפק במועט(ואני לא מדברת על עוני),הוא יהיה מאושר יותר.
חום ואהבה זה הבסיס
זה לא שחור לבן.
אבל בגדול, אם את יודעת שתפתחי שרשור של "מה אני עושה אנחנו במינוס וההוצאות גוברות ובעלי לא מוכן לעבוד, אני בלימודים טובעניים ואני לא יכולה לעבוד בערב כי אני צריכה לשמור על הילד כי הוא לא מוכן לשמור עליו בשביל שאצא לעבוד (ועוד אחרי 8 שעות של לימודים ועבודות ומבחנים שאני לא יכולה ללמוד אליהם כי הוא החליט ללמוד 10 שעות ביום במקום לעבוד והוא חושב שלא אכפת לי מהבית ושאני מזניחה את הניקיון ושגם איתו בלילה כבר אין לי כוח להיות, כי תכלס אני כבר גמורה)......." - אז כנראה שלא הייתם צריכים להביא את הילד.
אני מקצינה כן?
אבל הורים צריכים לדעת באמת אם הם מוכנים לילד כמו שצריך. האם היחסים שלהם טובים? האם הם מסוגלים לקנות מטרנות וטיטולים ואת כל ההוצאות לילד מבלי להכנס למינוס או לקחת הלוואות וצדקה? מבלי לסמוך על אחרים שיפרנסו אותם?..... זה בסיסי...................... אני לא מבינה למה אני צריכה בכלל להסביר את זה.
גם אנשים שלכאורה למדו וביססו את עצמם,יכולים להיות מפוטרים, או להיכנס למצוקה כלכלית בגלל מחלה פתאומית או תאונה ח"ו וכו.
לגבי הבסיס אני מסכימה,צריך שיהיה מינימום השתדלות ולא לטבוע בים של הוצאות והלוואות,בלי לדעת מאיפה להחזיר.
ועדיין גם כשיש לכאורה בסיס יציב,א"א להחליט החלטות גורליות כמו של הבאת ילדים לעולם,לפי התקופות הקשות שאנחנו עוברים (ואני לא מתכוונת לבעיות נפשיות),כי יש תקופה מוגבלת שאפשר להביא ילדים,צריך להסתכל קדימה ולהבין שהתקופה הקשה תעבור.
ההורים שלי הרוויחו יפה מאוד ועדיין היו תקופות קשות מידי פעם,אמא שלי אומרת שאם היתה מביאה ילדים בהתייחס רק למצב כלכלי,בלי ראיה קדימה והבנה שיש תקופות כאלה בחיים,היו לה חצי ילדים ממה שיש לה.
התקופות הקשות עברו וכרגע יש לה המון נחת מכל הילדים,ולא מתחרטת לרגע.
את מבחינתך צריכה לעשות את המקסימום. אם ה' יחליט אחר כך להעמיד אותך במצב קשה, זה משהו אחר. תמיד בחיים יש התמודדויות. זה לא שאם בחרת נכון אז מובטח לך שהכל ימשיך חלק. אבל את ההשתדלות אנחנו מחוייבים לעשות.
שלפעמים יכולה להמישך כמה שנים,
בעיניי, אם להביא או לא להביא ילדים,צריך להסתכל לא רק לטווח קצר,אלא בעיקר לטווח הארוך.
בגדול אנחנו מסכימות
לא צריך להיות מליונר, אבל צריך תוכנית עסקית סבירה כדי לגדל את הילד.
בפירוש כתבתי שיצא לעבוד. ושיביאו ילדים כשיתבססו קצת. שזה אומר כשתהיה להם פרנסה. אני הכי בעד לשלב תורה ועבודה, אבל גם אם הם היו עשירים אבל עם בעיות שלום בית הייתי ממליצה להם למנוע הריון... כי ילדים מביאים כשיש בית יציב מכל הבחינות.
זה לא אומר שיהיה להם עושר,
אבל יהיה להם ברכה למה שהם צריכים ומעט הוצאות.
המשקפיים לא נשברות, מכונת כביסה לא מתקלקלת, אוכל שמחזיק הרבה זמן במקרר ועוד
והריקותי לכם ברכה עד בלי די ובחי' של "יש לי כל" שאמר יעקב - לכל מה שאני צריך יש לי.
זה ברובד הרוחני.
ברובד הגשמי, זוג כזה שבמודע בוחר את סגנון החיים הזה
מלכתחילה בוחר לברור את ההוצאות שלו ולחיות באמת בהסתפקות.
תבחנו את עצמכם 3/4 מההוצאות לרוב הם מיותרות או מוגזמות.
ברגע שאתה בחירה ועבודה בתחום - יש ברכה ושפע.
יש כוללים רבים שמאפשרים זאת.
לעשות פר"ח בהפסקות צהריים (מי שעושה מכון הוראה)
זה טוב כעזרה ראשונה, ולא לטווח הארוך (כך חיינו כמה שנים)
כתבתי פה כבר בעבר על אשה יקרה מאוד שאני מכיר, שבעלה התעלל בה במשך שנים, עד שתפסה אומץ והתגרשה ממנו - בניגוד למקובל בחברה הליטאית, בלשון המעטה.
הגרוש החתים אותה על מסמך שהיא לא תתבע ממנו מזונות, כתנאי לקבלת הגט. היא מיד חתמה. מה שהדביל לא ידע, זה שאת המזונות *הילדים* תובעים, ואין לאמא זכות לוותר על כך. לכן, בית הדין הרבני פסק שהוא חייב לשלם לילדיו מזונות.
לאחר שנים שהוא לא שילם, בית הדין הפקיע ממנו את זכויותיו בביתם המשותף (הם לא הפרידו את הבעלות בגירושין), והדיינים אמרו לו שההפקעה מכסה את המזונות ל-X שנים, ואחר כך הוא חייב לשלם מזונות.
הגרוש ערער, והסיפור הגיע בפני הרכב דיינים בראשות הגרז"ן.
אחרי שהדיינים דחו את הערעור, התרעם הגרוש "אבל אני חי מקצבת אברכים, איך אוכל לשלם מזונות לכל ילדי?"
הגרז"ן התרומם מכיסאו, רכן לכיוונו של הגרוש, ואמר: "כבודו ינקה חדרי מדרגות ויפרנס את ילדיו".

)אני באמת מקנא במי שמצליח לחיות באמת בשמחה ואושר (יעני לא מן השפה אל החוץ) עם צמצום כזה.
מצד שני אני מתחלחל רק מהמחשבה......
במיוחד צרם לי שכתבה שלא היתה אוכלת,ואח"כ רושמת שהיתה ברכה
זה קצת סותר,לא?
זה לא עניין של מותרות. אלו דברים בסיסיים. ובעולם שלנו שיש שפע מקומות לעבוד - אף אחד לא צריך לבחור בכלל לחיות במצב כזה. אנחנו לא בימי הביניים.
וכל הכבוד לך על כך שאת זוכה להרבות תורה בעמ"י
בעיניי להתחשבן ברמה כזו באוכל,זה עוני

בוקר אורהורה לא מרוויח מספיק כסף= ילד סובל
ואני לא מבינה מאיפה באה ההתלהבות מחיי פשטות (כשזה נעשה בכוונה ולא מתוך אילוצים או מציאות שנולדת אליה) ולהפוך את זה כאילו שככה בן תורה צריך להיות. שאלה חיי ההקרבה האולטימטיבים בשביל להצטייר כהורים הכי אוהבים שנמצאים עם הילד כל הזמן..
זה לא הישג להיות ככה. זו פשוט צורת חיים. משום מה בעיניי הרבה דתיים זו הנורמה והכי נכון מלכתחילה. בעיניי זה מדכא.
אפשר להרוויח טוב ולתת לילד כל מה שהוא צריך ואת כל תשומת הלב גם אם האמא עובדת עד 5.
ועדיין, ההורים שלך לא חייבים לך שום דבר. קיבלת את ההחלטות שלך ואת עומדת בהם.
(יש לי הרבה מה להגיד פה מעבר לזה. אבל מנסה לנסח את המילים ולא כ"כ עובד)
אני חושב שאת עשית מהלך אדיר וראוי להערכה, קודם כל.
ממש לא בעיני כולם
יש לי המון חברות ששילמו על התואר שלהן
ואני בהחלט מבינה את התסכול
אבל זו בחירה של הורה. וזה לחלוטין לגיטימי גם הורים שיש להם לא לשלם לילד אוניברסיטה
ואפשר להתמודד עם זה בהרבה דרכים- לעבוד לפני התחלת התואר לדוגמא ולהרוויח יחסית הרבה כדי לעבוד פחות במהלך התואר, זה אמנם מעכב את הלימודים בשנה אבל לחלוטין לגיטימי
לחפש מלגות (יש מלא של פרח וכאן גרים וכאלה)
ועוד
), אז הכל בסדר...
תפוזיתתולא הקטע רע , אלא (כמעט)רק כשיש ילדים נכנס המשקל הזה של כסף ,וכמה הוא חשוב , וכמה את רוצה לקנות ולהביא לילד שלך הכי הכי .
חצילוש
חצילושבגדול החיים שלך סבבה. אפשר לחיות היום בישראל ממעט כסף ולנהל חיים לא רעים בכלל. הרמה הכלכלית פה עלתה יפה ואם גרים ב"חור" ולא נוסעים הרבה אפשר לחיות ממש סבבה בשמחה.
הבעיה מה קורה כשכל זה משתבש.
ילד חולה שצריך עזרה מקצועית, תאונת דרכים עם א.כ.ע, ניתוח פרטי של כמה עשרות אלפי שקלים או טיפול שיניים.
או גרושין, שזה גם סוג של תאונה פיננסית.
ואז המצב קטסטרופלי. באמת.
היו שנים שחייתי ברמת חיים של אברך מצוי (וגם גרתי באברכיה של בית-אל
). לא היה חסר שום דבר בבית ורמת החיים לא הייתה מרכז חיי.
היה טוב, אבל במונחים מספריים היה צנוע מאוד.
אבל סיכון של 50-60 אלף שקל אני יכול לספוג.
היהי לי אוטו בן 15. היה סבבה.
כשכבה לי המנוע של האוטו באמצע נסיעה לפגישת עבודה (סכנת נפשות) תוך שלושה ימים היה בבית אוטו יחסית חדש.
כשהיה צריך ניתוח פרטי (לא יקר במיוחד) בהחלטה של יום וחצי פשוט הלכנו על זה.
יש לך X אלף שקל בבנק (תחליט לבד כמה) וביטוחים מקטסטרופות סבירות? סבבה. אפשר לחיות ברמת חיים נמוכה ולשבת בכולל. כסף זה לא הדבר הכי חשוב בעולם אבל כשאין הוא חשוב מאוד.
).
זה בדיוק מה שקרה במגזר החרדי אחרי שני דורות של כאלה. ושם עכשיו זה לא הולך לכיוון נכון.
ברוך השם קניתי מקפיא אז לפחות יש מקום עכשיו.
אנחנו לא יכולים לאכול הרבה סויה או דברים מעובדים מדי (בעיות עיכול) אז אי אפשר שניצלים קפואים וכו'.
בעלי לא ממש אוהב עוף (גדל צמחוני), הוא מוכן לאכול אבל הרבה פעמים מגעיל אותו שיש עצמות וכו'.
ניסיתי להכין פרגיות מראש, להקפיא ולחמם, לדעתי יצא מעולה, בעלי לא אהב...
בשר טחון - אפשר להכין ולהקפיא, אבל זה קצת יקר וגם כמה מגוון אפשר, נמאס שהכל אותו הדבר.
וצריך חלבון...
אין לי כח להכין חדש בכל פעם, אני רוצה משהו שיהיה קל להכין הרבה מראש או פשוט להוציא מהמקפיא ולאכול
אפשר גם עוף או הודו טחון, הודו לדעתי הכי טעים והכי בריא.
מטחון אפשר להכין אין סוף אפשרויות.
אפשר להכין עיסה אחת גדולה, להקפיא במנות קטנות, וכל פעם להכין מזה משהו אחר. או להקפיא מוכן, זה בד"כ מעולה.
אפשר מאותה עיסה להכין עראיס, קציצות מטוגנות, שיפודונים, קציצות ברוטב, מוסקה, לזניה בשרית, פיצה בשרית, לחמעג'ון / פוקאצ'ה בשרית, ובטח עוד כמה אפשרויות ששכחתי.
לעיסה אפשר להוסיף ירקות או לחם שיגדילו את הכמות (בעיקר משיקול כלכלי. למרות שלדעתי פרגיות הרבה יותר יקר).
אפשר להכין קציצות, ולמחרת לבשל את אותן קציצות בתוך רוטב. עונה לדרישות שלך?
המעולות -ממש טעימות וללא חומרים משמרים של קטניות שנקראות "שטראוס בקופסה" -זה לא קפוא אלא בא מוכן לאכילה בטמפרטורת החדר, כך שאפשר להוסיף לאורז (לדוגמא -עדשים ואורז כמו במג'דרה), לקוסקוס (לדוגמא- חומוס במרק של קוסקוס) ואז זה גם חלבון מלא ,מכיוון שקטניות+דגן =חלבון מלא.
אני הרבה פעמים פשוט מערבבת את הקטניות עם סלט וטחינה וזה מעולה.
פרגית במחבת
חזה עוף במחבת
שניצל
קציצות בקר
קציצות הודו
לכל אחד המקציצות אפשר לעשות כמה סוגי רטבים ואז יש ממש גיוון
נקניקיות ביתיות (אשתי מכינה ויוצא מדהים)
המבורגר מבשר טחון
קבב מבשר טחון
צלי בשר
זה בגזרת הבשרי
אפשר גם דגים
דג מטוגן
דג ברוטב
דג בתנור
סלמון
קציצות דג
טונה
קציצות טונה
ואפשר לקבל חלבון גם מקטניות
מגדרה
חומוס ביתי
קוסקוס עם חומוס
מרק אפונה
מרק שעועית
גם במוצרי חלב יש חלבון.
זה מה שעלה לי לראש כרגע.
מניח שיש עוד הרבה מאוד דברים
ככה שיש מבחר
רוב הדברים שרשמתי בבשר עוברים הקפאה בסדר גמור (גם שניצל. לא חוזר להיות קריספי אבל בסדר גמור)
השאר זה דברים שאפשר להכין יום-יומיים לפני וישמרו במקרר
מאד קל לבשל ומאד טעים.
פשוט מניחים שם חזה עוף/פרגית/ סטייק/דג עם קצת תבלינים וזה מוכן די מהר.
לא מדדתי בדיוק כמה זמן אבל נניח תגריל על עצמה גבוהה אולי עשר דק? בערך? זה עד שהוא מתחמם ואתה יכול לשים אוכל בפנים.
כשאתה מכניס, לוקח כמה דק' עד שמוכן תלוי מה הכנסת:
נניח פילה חזה עוף, 6 דק', אם היה קפוא אז אולי 8 דק', המבורגר קפוא קבבים קפואים עשר דק', כנפיים קפואות שכבר תיבלנו מראש אני אוהבת לשים לאיזה רבע שעה ויותר אבל מוכן כבר אחרי 13 דק' בערך.
דג מושט קפוא עם תבלינים, ברוקולי ושעועית, סביב 12-13 דק' למיטב זיכרוני
תודה
הרבה יותר טוב מהנינגה לדעתי ( יש לי את שניהם)
להכין לבישול או טיגון, ולהקפיא, כשמכינים זה בדיוק כמו טרי.
(קציצות/שניצלים/פרגיות מתובלות/כדורי פלאפל/ דגים וכו')
חזה עוף בסוגים שונים של רטבים (אם תרצי אפרט) ולהקפיא בצורה שטוחה בשקיות זיפלוק
בלילה של בשר או עוף טחון- כשמוסיפים לחמניה סחוטה תפוא, בצל, קישוא הביצים זה יכול כמעט להכפיל את נפח מוזיל משמעותית את המסה. ואפשר להכין מזה המון דברים.
פרגיות- לתבל ולהקפיא עם תיבול ואז רק להפשיר ולטגן או בנינג'ה/תנור.
מגוון סוגי קטניות ברורות מושרות
אפשר גם פשטידות שזה אחלה.
הטיפ הכי חשוב שלי- אם הוא ה"בעייתי" ושאר המשפחה אוכלת מגוון יותר - לקנות טרי ולהקפיא במנות קטנות (נגיד כל שקית זיפלוק עם 2 פרגיות)
פרגיות אפשר לתבל לפני ההקפאה (ואז זה להוציא שיפשיר ו2 דק מכל צד על המחבת וביי)
דגים- מפשירים יחסית מהר, תיבול בקטנה ולתנור (גם קצר). נגיד סלמון, פילה מושט/דג לבן אחר וכו.
קטניות- אפשר להקפיא מבושלות או מונבטות.
חזה עוף- כמו פרגיות. בנוסף אפשר לתבל ולעטוף בפירורי לחם, ובמקום לטגן - לעטוף אחד אחד ולהקפיא. יש מקומות שמוכרים ככה מראש (יקר)
אם זה רק הוא אוכל את החלבונים היקרים יותר, ואתם אורזים בנפרד להקפאה, זה הרבה פחות מורגש כלכלית.
לא ממש קשור לפורום..
בעברי (המפוקפק) עבדתי ביסודי והייתי חברת הסתדרות. ממש נהניתי מההטבות, ההורים שלי חברי הסתדרות וככה זה היה וזהו. השנה חוזרת לחינוך, והפעם בחטיבה עומדת בפני אפשרות בחירה.
מה אומרים, הסתדרות או ארגון? ולמה זה ולמה זה?
תודה תודה
ברכת השם על ראשיכם
פשוט.
כן יש סיכון של שיווק. אבל זה נכון בכל מקצוע.
יש למישהו?
הי שלום לכולם!
נשואה שנתיים לבעל מתוק, התחתנו בגיל מאוחר..
העניין שהוא שבעלי מאוד מקובע בנוגע לסדר יום שלו,
ההתמודדות באה לידי ביטוי בשבתות שאנחנו אצל ההורים שלי.
הוא רגיל לאכול מייד כשחוזרים מבית הכנסת, בשעה 10:30 סעודת שבת. כשאנחנו בביתנו ככה אנחנו נוהגים.
אצל ההורים שלי הכל יותר בנחת, התפילה נגמרת מאוחר יותר, אחר כך יושבים קצת בסלון ומדברים וכל האחיות נפגשות, והאחיינים, בקיצור, שמח. יוצא שיושבים לאכול לא לפני 11 וחצי או 12.
בעלי בזמן הזה נהיה כועס ועצבני, ואני במתח בלתי נסבל כל הזמן הזה כי אני יודעת שרגע השבירה מתקרב...
הוא עם פרצוף כועס, לא מדבר עם אף אחד, יושב עם פרצוף בתוך הספר שהוא לומד (פרשת שבוע או משהו).
אני מתביישת בטירוף בהתנהגות שלו מהמשפחה שלי, ובסטרס מטורף ממה שעומד לקרות (לא קורה יותר ממה שתיארתי אבל בשבילי זה בלתי נסבל).
לאחר מכן אני לא מדברת איתו כל השבת מרוב כעס על זה שהוא פעם בחודש וחצי לא מסוגל להיות קצת בביטול ולתת לי להנות עם משפחתי שאני כלכל אוהבת וגרה רחוק מהם (אנחנו גרים במושב שלו...)
מה מציעים לי לעשות? לדבר על זה זה קשה כי אני כלכל טעונה בנושא שאני אומרת מילים ממש קשות...
והוא גם תמיד מתנצל ומתייסר אבל נופל שוב.
וגבר שלא מקבל בזמן את הארוחות שלו בהחלט הופך רעב ועצבני.
פתרון אפשרי זה לאכול לפני התפילה. עוגות וכדומה. כמות שתזין אותו עד 11~12. יש פוסקים שלא רק מתירים זאת, אלא אף אומרים שזה הידור מצווה (לאכול כדי להתפלל) כמובן אחרי ברכות וקריאת שמע.
אחרי טריק כזה הוא יהיה גם קשוב, וגם פנוי להשתלב בשיחות לפני האוכל, וגם לא דאגן בנוגע לשעת התפילה המדוייקת. מנסיון.
לא קשור לפורום **
מחפש אומים לג'אנטים
משהו נדיר
מתקשה למצוא במוסכים ובפנצ'ריות
אם מישהו מכיר אשמח לשמוע
וכן כמובן חיפוש ממוקד באלי אקספרס
אם תכתוב לי את מה שאתה מחפש. אנסה לחפש גם כן.
מה החלק המקורי? ננסה לעזור לך למצוא.
חפש בגוגל. חלקם גם עובדים עם יצרנים ויכולים לייצר לך בהתאמה אישית.
אם זה ברגי גלגלים. אין יותר מדי מה להתבלבל. בכל חנות חלפים לרכב יש. עולים כ10-20 שח לאחד
אם זה מכסה. תזמין מחו"ל. יש יותר מבחר ולא צריך לכתת רגליים בין חנויות כדי למצוא משהו שאתה אוהב
האם כדאי לי לקנות מכשיר כזה? המטרה היא לנקות את הפינות של הבית שכרגע מאוד מלוכלכות ואת הרובה בין המרצפות (יחסית עשו לי רובה מאוד עבה). מה דעתכם? מכירות/ים? יכולים להמליץ? תודה
גם לנקיון באופן כללי.
לשמוע פרטים נוספים. תודה!
ספות, מזרונים, בגדים שצריכים ניקוי יבש ושלל שימושים שאיני זוכר כרגע.
אחלה מכשיר. מרוצה.
אגב לרובה יש תכשיר של חברת sag. לא זול אבל זה פשוט לשפוך ולשפשף עם מטאטא. קניתי וטרם ניסיתי אבל ההמלצות טובות
ניסיתי את סאג . לא עובד כמו בפרסומת
אולי אנסה שוב יש לי בבית. תודה
ותספרי איך הוא עובד ומה התוצאה.
האם שווה את המחיר
ואיפה מפלגות גוש הקואליציה? למה אין מצע?
שלוריא הציע, מציע ומן הסתם יוסיף להציע - אבל מהיציע... - במערכת, ללא שינוי באספקטים נוספים. אינך יכול לעשות את התקציב הישראלי למכונת "ביטחון" אינסופי במאות ביליונים, ולייצר בד בבד גם מערכת חינוך מושקעת ומתוקנת ושיוויונית לעילא. אינך יכול לשנות את סדרי התעסוקה של מורים ומורות ("עובדי ההוראה" כלשון המסגרת המארגנת הייצוגית שמונחתת עליהם), למשל חוזים אישיים בקנה מידה נרחב, בלי להציג תוכנית לשינויים כאלו לעיון ולאישור כלשהוא של הציבור, ממשאל עם ועד בחירות כלליות. וקצרה כאן היריעה מלפרט את כל היקף השינוי הדרוש ותשומת הלב הפוליטית והמנהיגותית לנושא. זה דורש שינויים ברמת לוח השנה הציבורי והתעסוקתי הישראלי, במגזר הציבורי ובמגזר הפרטי והעיסקי. זה דורש משהו בסדר הגודל של קומיסר בברית המועצות או מזכיר בסגל הבית הלבן באמריקה. אולי משהו בסגנון טריבון רומי, משהו שיש בידו את מלוא הסמכות, מלוא האחריות ומלוא המשאבים לחולל פעם אחת ולתמיד כזה שינוי. בלי זה אין טעם אפילו לעשות צעד ראשון.
הייתי מעדיף יותר שקיפות בנושא.
מציין איזו מפלגה פרסמה בכלל מצע.
מה הניקוד ולמה.
הכל מפורט לפרטי פרטים.
מה לעשות שמפלגות הקואליציה טרם פרסמו מצע בנושא חינוך, אף אחת מהן ומפלגת אל הדגל היא המפלגה היחידה שדיברה על ארגוני המורים במצע החינוכי שלהם שזה בעיני טל לוריא עיקר הבעיה.
אבל פייגלין כמו פייגלין יתקשה מאוד לחבר בין החלומות שלו לבין המציאות הישראלית.
איך החלטתם על איזה כשרות להקפיד?
אני מדברת על בני אדם פשוטים שלא בקיאים בכל פרטי ההלכה ודקדוקיה.
אחרי שהתבחבשנו שנים רבות החלטנו לאחרונה לנסות ללכת לפי כושרות, אבל מודה שלא מצליחים במאה אחוז, בעיקר שמתארחים בחוץ, וקיים גם קושי למצוא אוכל קנוי (לא קורה הרבה אבל כן לפעמים כשנוסיים מחוץ לעיר ולא מתחשק לקחת איתנו את כל הבית).
נקודה נוספת שמציקה לי, אחת המשפחות שלנו לא דתיים, רצה הקב"ה אותה משפחה אוהבת להכין אוכל ובכמויות, לא מתארחים שם המון, אבל כשכן יוצאים עם שקיות מלאות כל טוב, רק לשלוף מהמקפיא ולבשל. מדובר באמת בהשקעה גדולה של כסף וזמן.
כשהתחתנו ניסינו לעשות איפוס ולהגדיר כללים, אבל אני בתור מי שמבשלת ומתמצאת בענייני המטבח רואה שלא תמיד הכל לפי הכללים.
לא כל המוצרים תמיד הכשרות שביקשנו, לא משרים ירקות של חסלט, הם אומרים שיש הפרדה בין הסכום של בשרי וחלבי (אלה שמגיעים איתם, אלה שבשולחן זה כן סט שונה), ועוד ניואנסים קטנים הגדולים שמי שלא שומר כשרות לא יכול להכיל.
עשינו עוד כמה שיחות, וכשיש משהו ספציפי מאירים, אבל בהרגשה שלי כל כך חשוב להם האוכל שלפעמים הם מעגלים פינות.
התייעצתי בעבר עם רב שמכיר את המשפחה, והוא נתן תשובה שדי שיחררה אותי מהעול של זה, אבל עדיין מרגישה שהרבה מהאחריות עליי כי בעלי לא שם לב מטבע היותו גבר.
לא לקחת אוכל או להתארח שם יפגע בהם בצורה קשה מאוד.
מה הייתם מייעצים?