כְּשֶׁאָדָם מְאַבֵּד אֶת הָרָצוֹן
הוּא טוֹבֵעַ בְּתוֹךְ יָם שֶׁל שֶׁקֶט
מִתְפַּלֵּשׁ בְּלִבּוֹ מַבָּט שֶׁל לָצוֹן
הוּא בּוֹרֵחַ הַיְשֵׁר לְתוֹךְ מְצִיאוּת חוֹנֶקֶת
כְּשֶׁהָרָצוֹן הוֹלֵךְ הוֹלֶכֶת אִתּוֹ הַשִּׂמְחָה
הוּא כְּבָר לֹא מְקַבֵּל אֶת מָה שֶׁהָיָה
וְהוּא נוֹפֵל לְתֵהֹם חַסְרַת הִגָּיוֹן
מְלֵאַת שִׁכְחָה אֲכוּלַת זִכָּרוֹן
וְאִם אֵין רָצוֹן אֵין רֶגֶשׁ
הַדְּמָמָה מַרְעִישָׁה אֲבָל הוּא סוֹתֵם אוֹזְנִים
וְהוּא שָׁב וּמוֹעֵד, הוּא כְּבָר מִזְּמַן הִתְיָאֵשׁ
גַּם מוּל הָאוֹר הַגָּדוֹל הוּא עוֹצֵם עֵינַיִם
וּכְשֶׁכְּבָר נִשְׁכַּח הָרָצוֹן נִשְׁכַּח גַּם הַטַּעַם
הוּא לֹא חַי עַכְשָׁו הוּא לֹא הָיָה פַּעַם
אָז הוּא מִתְמַלֵּא בְּפַחַד וְחָשַׁשׁ מֵעַצְמוֹ
וְאִם זֶה קוֹרֶה אַף אֶחָד כְּבָר לֹא יַשְׁתִּיק זַעְמוֹ
מִסְּבִיבוֹ יִוָּצֵר רַק חָלָל רֵיק
לֹא יִהְיֶה אֹפֶק זוֹרֵחַ לֹא תִּהְיֶה שְׁקִיעָה
רַק הוּא לְבַדּוֹ אֶל לִבּוֹ יִזָּרֵק
וּפִתְאוֹם מֵהַלֵּב תֵּצֵא זְעָקָה
פַּחַד.
דְּמָמָה.
אֲפֵלָה.
חֲשֵׁכָה.
תַּצִּיל אֶת עַצְמְךָ.
גם כשמנסים שוב ושוב ושוב.