אומרים שאם זוכרים את צבע העיניים של האדם השני, סימן שהיה זה מפגש של אמת. לפעמים שני אנשים נפגשים ונכנסים ללב אחד של השני ומגלים על עצמם דברים שלא ידעו מעולם,
וזה פשוט, ומורכב, ומעייף, ומעורר, ומרגש וגם רגיל והכל מהכל. לפעמים שני אנשים נפגשים ואחד מהם מפחד כל כך עד שהוא רץ רחוק, מוחק את כל מה שקרה, חושב שהזמן יעשה את שלו.
והזמן עובר, וכל אחד ממשיך בחייו, ומשהו מהמפגש הזה לא עוזב. מתעקש להישאר. והזמן עובר, ואכן, הוא עושה את שלו.
מביא עמו את הגעגוע , ואת המחשבות , ואת חוסר הידיעה האם נכון או לא נכון היה לברוח כך ללא התראה מוקדמת , ללא הכנה מראש .
ואם היה זה מפגש של אמת , והם סוחבים איתם בזכרון את צבע העיניים , את המבט ,
האם יש יותר מכך ? האם זהו סימן ?
ולפעמים שני אנשים נפגשים .
