אני גם כן הינדיק/מחכים לגשםגעגוע~
יום חמישי.
הם יושבים בחוץ. מתפזרים על הערסלים ועל הדשא, מתכרבלים בשמיכות.
סתיו עומד על המנגל עם תומר ויודי ומנפנף במרץ. ברקע מתנגן 'י-ה אכסוף' שקט וסתיו מצטרף אליו בזימזום.
עדן יוצאת מהבית עטופה בשמיכה עם לבבות ובידיים שלה מגש עם שלוש קנקני מים וכוסות. במדרגה של הכניסה היא כמעט נופלת ומתייצבת בשניה האחרונה.
המים משפריצים לכל הכיוונים.
רעות מהר בודקת שהיא בסדר וסתיו מביא סמרטוט ואומר ש''הבעל שם טוב אמר שכשרואים מים צריך לומר שהבעל שם טוב אמר שמים זה סימן ברכה''.
רחלי אוהבת את האווירה במקום הזה. היא כאילו מנותקת מהדיבורים הרגילים והתגובות של האנשים פה למציאות היבשה אחרות מכל מה שהיא הכירה.
החבר'ה מבקשים מסתיו לדבר וסתיו משוכנע שהוא עושה את זה יותר טוב מאיך שהוא עושה על האש אז הוא מניח לתומר ויודי להמשיך לנפנף ונשען על הגדר.
''טווב.'' הוא פותח. ''רבי נחמן באחת מיצירותיו הקסומות ביותר מביא מעשה מבן מלך שנפל לשיגעון, הוא החל לחשוב שהוא תרנגול הודו מסוג שנקרא 'הינדיק'. וכיאה להינדיק, הוא פושט את בגדיו עוזב את השולחן המפואר של בני המלוכה ויורד מתחת לשולחן לנקר את השאריות כמו תרנגול.
הוא נשמע אידיוט ופראייר, נכון?'' הוא שואל ואז פורש ידיים לצדדים בהשלמה ''אז תדעו שהוא דיי דומה לנו.'' כמה עיניים נפתחות וסתיו מרים גבות בתנועה של 'אין מה לעשות זה האמת' וממשיך.
''בכל אופן, כל הרופאים לא מצליחים לרפא אותו עד שבא חכם אחד - וכאן התפנית בעלילה - כי החכם הזה לא מנסה להסביר לו או לרשום לו כדורים או לקשור אותו למיטה. החכם הזה מתפשט גם הוא, יורד מתחת לשולחן, עם בן המלך ומתחיל גם הוא לגרור פירורים ועצמות.
בנקודה הזאת רואים שבן המלך מופתע. הוא רגיל להיות לבד כאן, לספר לעצמו את אותם סיפורים והנה - שינוי מרענן.
'מה אתה עושה פה?' הוא שואל את החכם.
והחכם לא נבהל. 'ומה אתה עושה פה?'
'אני הינדיק'
והחכם לא פוחד להוריד מכבודו ולהגיד בפשטות 'אני גם כן הינדיק.'
וככה הוא יושב איתו עד שהם נהיים תרנגולים חברים ואז החכם רומז שישליכו להם כותנות.
ולפני שההינדיק יבהל הוא מסביר לו. '' אל תדאג חבריקו, מי אמר שאי אפשר להיות הינדיק עם כותונת, אה? תדע לך אני הייתי פעם במקום שראיתי הינדיק'ס לבושים! בחיי!'' סתיו נכנס לסיפור ושם יד על הלב. כאילו לשכנע. הם צוחקים.
גם סתיו.
הם צוחקים כי הוא מצחיק וסתיו צוחק כי מאיפה שהוא בא, לחשוב שהוא עומד ומספר סיפורי רבי נחמן לקהל מעריצים - זה באמת נשמע כמו בדיחה.
הוא מסלק את המחשבות ומסביר. ''החכם לא פוסל את המקום שלו, הוא לא שובר לו את המבט שלו על עצמו ובן המלך משתכנע.
ומתלבש.
אחרי עוד קצת זמן החכם מבקש שיכניסו להם ארוחות ממטבח המלך ושוב הוא טופח לבן המלך על הכתף. 'הכל בסדר, אפשר להיות הינדיק וגם להנות מאוכל טוב. תהיה רגוע, הכל כשר.'
ובן המלך? אוכל.
אתם יודעים למה? כי בן המלך לא רוצה לאכול עצמות, הוא רוצה להיות הינדיק.
ואם אפשר להיות הינדיק וגם להנות מאוכל טוב אז למה לא? הכל כשר.
וככה לאט לאט הוא מתנהג יותר ויותר כבן אדם עד שיום אחד החכם נותן לו יד ויוצא איתו מתחת לשולחן.
כי מי אמר שאי אפשר להיות הינדיק ולשבת אצל השולחן ולא מתחתיו?
וככה התנהג עימו עד שריפא אותו לגמרי''
סתיו מסיים את הסיפור ומתכופף להרים את הגיטרה שלו מהריצפה. הוא מתחיל לנגן את הניגון הקדוש של רבי לוי יצחק עם המילים ''כל העולם גשר צר..'' ואז הוא נעצר ולוחש את הנמשל לתוך הניגון.
''כל אחד מאיתנו נולד, כשהוא בן מלך.
רק שכל המכות שחטפנו כל החיים דפקו לנו משהו במוח עד שהשתגענו והתחלנו לחשוב את עצמנו ל'הינדיק'. הקולות שהורידו אותנו וריסקו לנו כל גרגר ביטחון עצמי, לוחשים לנו עכשיו שאין לנו מקום בשולחן המלך.
אז התפשטנו, הורדנו לבושים וגלינו מהשולחן של אבא לאסוף עצמות מהריצפה.''
הקול של סתיו מתגבר רק טיפונת.
''והיו רופאים. המון.
וכולם נתנו עצות ותרופות. ושוקים חשמליים שהממו אותנו ואפילו קצת מכות.
אבל כלום לא עזר עד שבא צדיק האמת ואמר 'אני מקבל על עצמי לרפאו.'
צדיק אמיתי לא עומד מבחוץ.'' הוא מסביר ''צדיק אמיתי יורד איתך מתחת לשולחן, למקום הזה המבוהל שבך. המקום ההינדיקי הזה. הרדוד. התרנגולי. המביש. והוא אומר לך ''היי. גם אני הינדיק.'' הכל טוב, אתה לא לבד בזה. כולנו הינדיקים.
ומשם הוא מרפא אותך.
הוא לא אומר לך 'תפסיק לדבר שטויות ותתחיל להתנהג כמו בן אדם!' - הוא מקבל אותך. והוא אומר לך זה בסדר שאתה הינדיק. אבל אפשר להיות הינדיק וגם להתלבש. וגם לאכול.
זה בסדר שאתה חושב שלעולם לא תהיה צדיק.
זה בסדר שאתה כל כך נחות ותרנגולי.
אפשר להיות כזה משוגע ועדיין לשבת אצל השולחן.''
סתיו מעביר את המבט מלב אחד לשני. מנשמה אבודה לאחת אחרת. וחוזר.
''כי בשולחן של המלך יש מקום גם להינדיקים.'' הוא אומר להם ''לא רק לנסיכים עם ראש נקי משטויות ולב שאוהב רק את ה' יתברך.
בשולחן של המלך יש מקום למבולבלים, לתועים. למשוגעים.
בשולחן של המלך יש מקום לך.
ויש את המלך.
והוא אוהב אותך.
וזה מה שמגלה לנו הדעת של הצדיקים האמיתיים, זה מה שהעולם כולו זועק ורק האוזניים ההינדיקיות שלנו לא שומעות.
יש את המלך.
והוא אוהב א ו ת ך!!''
הוא מסיים בצעקה. וכמה לבבות הינדיקים יוצאים מתחת לשולחן. נפתחים לחיבוק של הדעת הצדיקית הזאת. האמת לאמיתה.
''המלך א ו ה ב אותך'' סתיו מושך את ההברות. שישמעו כולם. שישמע הוא בעצמו. '''כלום לא ישנה את העובדה הזאת - אתה יכול להיות תרנגול, או פרה או היפופוטם מצידי - אבל יש לך מקום בשולחן שלו''.
סתיו מסיים לדבר ובורח לתוך הבית.
הוא שוטף פנים. פעם ופעמיים.
ואז מסתכל במראה.
''מי אמר שאי אפשר להיות הינדיק עם זקן ופאות ודרשות מפה עד לאוסטרליה, אה?'' הוא שואל את ההינדיק הזה שבמראה. ''אה??'' הוא תובע תשובה.
את אותה תשובה שהוא התחיל בגיל 12 וחיפש בכל העולם.
''אתה עדיין מחפש אותה.'' הוא לוחש לתרנגול המפוחד הזה. ''אתה עדיין מבקש אחר התשובה''
והוא שונה וחוזר בה, בתשובה. כל היום וכל הלילה.
עכשיו הוא צריך לחזור לבחוץ אבל קודם הוא ירגיע את ההינדיק הזה במראה.
''אני גם כן הינדיק.'' הוא לוחש לו. ''אבל אני ליד השולחן, כי כן אפשר להיות הינדיק ולהיות אצל השולחן.''
הוא מחכה לתשובה אבל ההינדיק במראה שותק.
והוא יודע שהוא ימשיך לחכות לה.
לתשובה השלמה.
כמו שהוא חיכה לה בהודו ובמקסיקו ובתל אביב ובירושלים של מטה. הכי מטה.
אבל לפחות עכשיו הוא מחפש במקום הנכון.
אצל השולחן של המלך.
שאוהב אותו.


הכל הבל הבלים/מחכים לגשם - פרוזה וכתיבה חופשית
...רחל יהודייה בדם
את מדהימה.
..געגוע~

⁦❤️⁩
גם את.
וואו. כל פעם נפעמת מהכתיבה שלךיש סיכוי לאהבה?
שומרת לי..
תודהגעגוע~
בכיף
וואו!!!קרובה
התחברתי בטירוף!! זה מדהים!
תודה רבה!געגוע~אחרונה
..דאק

..

שתי נקודותטאביאחרונה

שתי נקודות

קרובות, קרובות

אך המרחק ביניהן מלגעת

במסגרת הפורמט

אינו ניתן לגישור.

מי נתן לך רישיוןעיניים טובות

בחיים לא חשבתי שאפשר למשש ככה פגיעות.

החלל הריק בין המילים ללב נשאר דומם, בעיקר מדמם, ובאוזני רק זעקה נוקבת: "מי נתן לך רישיון?!"

הזירה נראית כמו אחרי תאונה קשה במיוחד. הצעדים הכבדים של אחריות מנסרים את השטח עד שהוא מסיים להקיף את הזירה ושולח בי מבט שאין בי כוחות נפשיים להסתכל בו חזרה.

זה רצון. זה רצון. אני ידעתי מיד. הוא שרוע מדמם במרכז הזירה שאשמה מכתרת כעת בסרטים אדומים. תוך כדי אני שומעת אותה ממלמלת-מטיחה לכיווני, נוטפת ארסיות: "לא סתם רצון. זה הרצון הטוב. ה-רצון הטוב".

אני רוצה לצעוק לה שזה לא הזמן כרגע, שהוא מאבד דם יקר, שיטפלו בו לפני שיהיה מאוחר מדי, אבל כל מה שיוצא לי מהפה זה רק יבבות קטועות שכנראה מנסרות את הלב של ביטחון שנדרס במרכז החזה.

מרחוק אני רואה את חמלה נוגעת-לא נוגעת, בטח מפחדת להתקרב. לעזאזל, למה היא נשארת לבהות שם? לא רואה שצריך אותה כאן דחוף?

בטחון משחרר אנחות קטועות מפעם לפעם, מחרחר בצורה שמדאיגה את אשמה ואחריות.

רצון מאבד סופית את ההכרה.

כל העסק הזה מדליק את אשמה שבפנים מיוסרות מתקרבת אליי, מדדה עקב בצד אגודל עד שעיניה ננעצות עמוק בעיני והיא לוחשות אליהן, שוב עם הארס הזה: "את הרגת את רצון".

אחריות ואשמה אוהבות לעבוד יחד, אני כבר מכירה אותן היטב. שני צדדים של אותו מטבע שחוק שכעת נזרק לכיווני ואני חסרת אונים.

חוסר אונים. בחייאת ראבאק איך שכחתי ממנו. אורות כחול-אדום מהבהבים מולי בדיוק כשאני קולטת אותו מתרוצץ בתוך הזירה עד שכמעט ובורח ממנה.

כשהוא יושב ליד מה שנשאר מרצון הוא מזכיר לי ילד כאפות, מחכה לבריון של השכבה שירביץ לו.

אחריות מנסה להזיז אותו מהשטח המסומן. אשמה דווקא גוררת אותו לשבת על רצון, אולי חושבת שבכוחו להנשים אותו. מפגר.

איך תמיד אני נתקעת עם הכוחות האלו, כנראה שוב חוייג המספר הלא נכון בלהט הלחץ והכאוס.

"גם כן כאוס. בגללו התאונה בכלל", אשמה מלכה בלקרוא מחשבות, והמחשבות שלה מלקות בחזרה. אולי זאת האֲשָׁמָה בעצם.

בין חרחור אחד של ביטחון למשנהו יש לי כמה שניות לעצמי ושוב השאלה חוזרת להכות ולהדהד בי, "מי נתן לך רישיון?!"

חבר'ה יש תחרות כתיבההרמוניה

שיר או סיפור קצר עד 250 מילים

הנושא הוא "אמת"

תרשמו בגוגל "מילה במקום 2026" ותראו פרטים

אפשר לשלוח רק עוד 10 ימים

יש פה הרבה מוכשרים...

בהצלחה

וואי תודה, שלחתי עכשיואהבה.

איזה יופי רוצה לשתף?הרמוניה

הבנתי שאסור להעלות לרשת..אהבה.

לפי התקנון.

אולי כשיפרסמו את הזוכים אני אעלה

אהה חחח אופסהרמוניה

לא נורא חוקים נועדו כדי לעבור אותם

חוץ מזה שכאן זה לא באמת רשת זה סך הכל חצר אחורית כזאת..😅

סתם סתם אבל אם באלך תשלחי לי בפרטיהרמוניה

תודה על ההכוונה סופר צעיר

הנה אחד משלושה שירים שכתבתי לתחרות

עֵת תָּבוֹא הָאֱמֶת 

לְבִקּוּר אֶצְלֵנוּ, 

בְּוַדַּאי תִּתְפַּלֵּא  

מֵעֹקֶם שְׁבִילֵינוּ. 

  

עִקְבוֹתֶיהָ יְכַסּוּ אֶרֶץ 

בּוֹחֶנֶת שֶׁלֶט אֶל דֶּרֶךְ, 

תִּשְׁכֹּן בְּלֵב כָּל נַוָּד 

תָּסֹב כְּנָחָשׁ כָּל כֶּרֶךְ. 

  

לְבַסּוֹף תַּעֲצֹר הָאֱמֶת 

לָפוּשׁ תַּחַת בְּרוֹשׁ, 

יַעֲצֹר לְיָדָהּ זָב חֹטֶם 

וִינַעְנֵעַ אֶת הָרֹאשׁ. 

  

מוֹפִיעָה בְּכָל מָקוֹם, 

וַעֲדַיִן אַתְּ נִסְתֶּרֶת. 

לְךָ יֵשׁ רַק דֶּרֶךְ אַחַת 

וְלָנוּ יֶשְׁנָהּ כָּל דֶּרֶךְ. 

ואוו..!הרמוניה

ידעתי שמוכשרים פה

אהבתי זה נשמע לי פשוט ומקצועי בו זמנית

את הבית השני לקח לי יותר זמן להבין

וממש אהבתי את הבית האחרון

תודה רבהסופר צעיר

לצערי עירי אינה משתתפת טאבי

וואי...הרמוניה

לא אכפת לי לשלוח בשמך אם אתה רוצה כי אני לא שלחתי חחח

אם זה אפשרי אין לי בעיה

אפשר להחליף זריז את הכתובת במשרד הפנים ואז לשנותטאבי

חחחחהרמוניה

סתם שתדע לקבוע תור זה 7 חודשים מראש..(;

פעם בשנה אפשר לשנות דרך האתרטאבי

גולמי, אבל:

מבעד לאישון עיני

המשתקף באישון עיני במראה

ובאישון עינך

נמצאת, בַּשחור חסר־ניצוץ

כל האמת

האמת כולה

על בושה בלתי־מוסברת

שמלווה את נשימותיי

מוסיפה להן נופך צילי

כמו הפחד מרעשי לילה

הדומה לאמת חבויה בציורים בחול על החוף

הנשטפים בגאות ושפל

ובגלים מתנפצים של אמת

האמת שמספרת על חטאים, אכזבות,

טינה שאני שומר כלפי העולם

לְעולם, ולעצמי

כמו קור בלתי־נסבל

מתלכדים גבישים של אמת ופחד

במערות הלב השחורות כאישון

נשקפת מבעד לְחלון הנשמה

סכנת התמוטטות

תחת כובד כל האמת כולה.

תודהההרמוניהאחרונה

מעניין... בעצם ההגדרה שלך לאמת.. היא כל ההוויה.

יפה מאד!

שיר של יוםאשר ברא

אתגר לכתיבת שיר יומי

@כולם

בו"ה

שיר של יוםטאבי

הכל שר, מזמזם, הומה

מיילל, רועש, סואן

דומה הדבר הזה

למשהו

אך דומם הדבר ההוא

מכבר.

כל קריאה הבנתי דבר אחרבין הבור למים

זה גדול

שיר של יוםאשר ברא

תקיעת שופר,

קול תרועה.

הנה הוא בא,

הנה הוא בא.

אבל הוא לא ענה,

וגם לא צלצל.

צחוק של ילדים,

רחובות מלאים.

מי זה הוא האיש,

שחוצה את הכביש?

קול מבשר,

אנחה גדולה.

משיח בא.

משיח בא.

שיר של יוםסופר צעיר

אַסְלָה תַּמָּה

אַסְלַת הַחֵן

מְצֻפֶּה בְּפּוֹרְצֵלָן

קוֹרֵאת לִי: הֵן!

קִלּוּחֵךְ קוֹלֵחַ נִיחוֹחֵךְ פּוֹרֵחַ

וְכָל כֻּלֵּךְ אוֹמֶרֶת אַהֲבָה. 

 

בָּרְחָה לִי אַסְלָתִי הַתַּמָּה

נִשְׁבְּרָה הִיא בְּצֵל הַמַּעֲמָסָה

נָפְלָה שְׁדוּדָה

מִי יַרְכִּיבֶנָּה שׁוּב לְמַעֲנִי.

מִקּוֹל שְׁרַבְרַבֵךְ

בּוֹקַעַת זְעָקָה

שֹׁד וָשֶׁבֶר! אָסוֹן נוֹרָא!

נָפְלָה הָאַסְלָה

לֹא תּוֹסִיף קוּם

עַכְשָׁו אֲנִי לֹא שׁוֹמֵעַ כְּלוּם וְהַכֹּל בְּצֶבַע חוּם.

אוי ואבוימשה

שיר של יוםצדיק יסוד עלום

הכלבים בשכונה שלנו נובחים הרבה

מפריעים ללמוד תורה

נובחים נביחות שבעל פה

אין להם מורא

יש אחד מרוט

נכנס לפעמים בצעד ארוך

לא נובח, מחרחר

אין תחרות

הרבה פעמים הוא מאחר

לא הבנתי אותו בפעם הראשונהבין הבור למים

היום ניסיתי שוב, והשיר כביר

מרתק אותי הרקע

חזק ונהדרליפא העגלוןאחרונה

עומק ראוי לשמו. תודה

ג כסלובין הבור למים

היו מניעות העלמות את רגליהן בכיוון מזרח והעלמים היו נפלאים בעיניהם אל תוך אגם

דוּר דוּר עלסו הפרפרים,

גוף גוף שחקו כעוללים

דווי דווי עלו החכמים

שור שור עמלו החסידים

צוף צוף, הגו משוררים!

שיר של יוםאשר ברא

עמדתי בשער ולא נתנו לי להיכנס.

"משפצים כאן",

הם אמרו.

אז חיכיתי על מפתן השער,

הדקות והשעות עברו.

המשכתי להגיד את פרקי התהילים,

שיפעלו שם.

יעוררו רחמים.

על נהרות בבל ישבנו, גם בכינו.

והמואזין קורא לגויים.

והם, ימח שמם- עוברים.

והבאים וההולכים, השואלים והמבררים-

מסתכלים עליי. נועצים.

ודמעות רבות,

אם אשכחך ירושלים.

והקריאת מואזין ממשיכה.

ולי- אין עדיין כניסה!

כך מרגישה גלות.

ואחרי כמה דקות והמתנה של מספר שעות,

אמרו לי: "את יכולה להיכנס עכשיו".

ונכנסתי.

והרגשתי,

ככה מרגישה גאולה.

ככה מרגישה תקווה.

הר הבית?משה

כתבת יפה.

שיר של יוםליפא העגלון

מִזְדָּרֵז לְהַשְׁכִּים, לְעוֹרֵר

אֶת הַשַּׁחַר,

אֶת הָאוֹר הָרִאשׁוֹן

וְכָל שֶׁעוֹלֶה בְּיָדִי

לְגָרֵד מְעַט רְשִּׁימוּ

שידוךxmasterx

הוא נכנס החליט שהגיע הזמן

הוא מוכן ונמאס לו מהמשחקים

שדכנית

זהו להיות רציני

מתיישב מחכה לתורו

מסביבו עוד כמה נשמות אבודות

באות לנסות את מזלן

הוא נכנס

מתיישב מולה היא נחמדה

מחייכת

הוא משתף במה שהוא רוצה מדייק

היא שואלת שאלות והוא עונה

יש לה ניסיון בריקוד המוזר הזה

היא מתחילה לשאול

זו הפעם הראשונה?

כן, הוא עונה קצת בהיסוס

זה בסדר יש כאלה שמגיעים לעדכון גרסה או שדרוג

מה חשוב לך?

נשמה

שהכל יהיה מדויק

היא מקלידה הכל

הכל מתועד שהוא יקבל בדיוק את המילה האחרונה של מה שהוא רוצה

והכל כל כך מושלם

הכל AI

לא צריך אנשים לא צריך כלום רק שרתים

מישהי בחוץ מחכה

באת לשדרג?

שואלת אותה המזכירה

היא עונה שלא

דווקא הפוך, להחליף

להחזיר לדגם הישן.

המזכירה מצקצקת ומעירה משהו על עוד אחת שבאה לחזור לדגם הישן

הוא מושלם מדי היא אומרת למזכירה

אין לו אופי אסרטיביות כלום

אני צריכה משהו חזק לא עדין לא רגיש ולא שביר

תראי ריקי עוד אחת באה להחזיר

בסוף את כל הדור החדש נחזיר וזהו

משטרת התנועהאני הנני כאינני

שלום, כאן משטרת התנועה

שלום, רציתי לשאול האם את מגיעה?

מה זאת אומרת, הזמנתם משטרה?

לא, מה פתאום, למה מה קרה?

רגע, לא הבנתי. סתם התקשרת?

חס ושלום, אבל לא נראה לי התחברת

זו פעם אחרונה, מספיק עם השטויות

למה מה נראה לך? תמנעי לי חוויות?

לא, את לא אמיתית, הלו, מדברת כאן שוטרת

אני חושבת לא קלטה עם מי היא מדברת

טוב נו חלאס, אני מנתקת את השיחה

שלום ולא להתראות לגברברת הקשוחה

היי, את לא תלעגי לי יא שטוחה

וואו וואו, פסים אישיים, לא מקצועי לך חה חה חה

טו טו טו

אני לא מאמינה, היא פשוט ניתקה

תגידי, מה חשבת, יפה שהחזקת יותר מרק דקה

משהאחרונה

אתמול שחתי בערב שבת עם חברה על המקוםבין הבור למים

ואמרו סביבי שאינו קיים עוד, ושאעזוב. נזדעקתי שוודאי שהוא ישנו, אני עוד שבה אליו פעם בפעם וקוראת את החדשים. כעת מששבתי הפורום עוררתם בי המון חמלה, חשתי באוירת תהוכנות(תוהו וכנות), שהפשטות שלה יש בה משהו שובה לב.

יש אמת בזעקת השיר, משהו בלתי אמצעי, זה לא מובן מאליו שאתם כאן, תורמים דמכם ומיישבים את המקום, בכלל לאחרונה אני מבינה שמדובר בסוג של שליחות, לא ברור לי עדיין מה מהותה אך אין ספק שהשירה היא דבר שלוכד בו נצח, שזו מעין נבואה.

@אשר ברא @רחל יהודייה בדם @זכרושיצאנולרקוד @שובי מלכות (שברת אותי) @טאבי @מוריה.

@עיניים טובות ו @אנונימי17 זיקקתם הכל כבר לפני בשרשור שלכם. עפתי על לשירתגובה

@ימח שם ערפאת @צדיק יסוד עלום @סופר צעיר @אברהם יאיר שטרן @חתול זמני אתם מצד הסיפורת! מודה שטרם העמקתי בכתבכם אבל על דבריי אני עדיין עומדת! מקווה לשוב אליהם

וכל המגיבים!! @זיויק @משה ואני באמת לא מספיק מתמצאת בשביל לקרוא לכולם. אבל בקיצור! היה חשוב לבטא! חזקו ואמצו

קריאה לאתגרבין הבור למים

לפני כארבעה חודשים כתבתי פתק בטלפון, כותרתו שיר של יום ומהותו שיר אחד כל יום.

ידעתי שחלדו גלגלי שפתי וזמן רב יקח עד שאכתוב שירה שוב, לומר שהתמדתי תהיה אמת חלקית מאוד, אך עם הזמן התדירות גברה ובימים האחרונים הרגשתי כאילו נמהלתי שמן ועברתי ממלמול שקט לדיבור מפורק, תכף נשורר.

אני הייתי אחת ולעצמי, חשבתי להציע לכם, אם תהיה היענות, לפתוח שרשור שיקרא שיר של יום ויהווה קריאה לאתגר. כל יום ישורשר בו שיר אחד בלבד, מי שתופס תופס, אם שניים פרסמו יחדיו - זכינו כולנו, אבל אם מישהו כבר כתב את השיר היום, יש להמתין למחרת. חושבת שאפשר לנסח כמה חוקים, אתם יכולים להעלות אותם, למשל: לא ניתן לשתף בשיר שנכתב אתמול.

הקיצור! מה אומרים? @כולם ללא יוצא מן הכלל גם אתם המספרים סיפורים

בעד. יוזמה ברוכה. אפשר לבקש ממך למסד את זה?אני הנני כאינני

רק לא מיסודבין הבור למיםאחרונה

אהבתי את האתגר, אני בעד.אשר ברא

לגבי מקום..

סיפורי מעשיות, אבדת בת מלך.

תפתחי לנו?בין הבור למים

ברוכה השבהמשה

כבר ציינתי בפני חבריי שזמרים הם בין רופאים לנביאיםאברהם יאיר שטרן

תודה. מחזקים דברייך.

מעניין שרופאים, תוכל לומר על זה עוד?בין הבור למים

חייבים אותך כאן.זכרושיצאנולרקוד

התפעמות שכזאת אסור לה שתישאר במחשכים.

כנביא האוגר נבואתו הנכספת להתגלות.

נו נבא לנו!בין הבור למים

מאגריי כמעט וייבשוזכרושיצאנולרקוד

"והבור ריק אין בו מים"

טעות למחוקצדיק יסוד עלום

טעות, למחוקטאבי

או שטעות למחוק?

אני מוצא את עצמי נע בין שני הקצוות האלה.

יפה !משהאחרונה