*מבוסס על סיפור אמיתי שקרה לפני כמה ימים*
שפתיים שותקות
ושלוש מסכות חמצן תלויות .
מחלקת קורונה .
נו , תגידו דבר תורה , שנלמד קצת ,
אמרתי .
חיכיתי שאחד משניכם ידבר .
רציתי לשכוח מהכאבים .
כדי שנרגיש כמו בישיבה הוספתי בקול.
הבחור שלימיני החליט לדבר,
הוא כחכח בגרון ושיתף בפירוש יפה ששמע .
והבחור השני שתק והקשיב בהתעניינות .
לשלושתנו לא היה קל עם הצינורות שהיו עלינו .
ובכל זאת ישבנו והתפלפלנו בתורה .
זה הסיח את דעתנו ממש .
"תארו לכם איזה מטורף זה ללמוד עם הרמב"ם " , אמר לפתע הבחור שלימיני , וזיק של התלהבות חלף בעיניו .
-"נראה לי קודם נגמור את הסוגיה פה" , התבדחתי.
הם צחקו והנהנו וחזרנו ללמוד .
וכעבור זמן התעייפנו והלכנו לישון .
קמתי בבוקר עם הרגשה מוזרה.
הצינורות הציקו לי בלילה ,
ורציתי להמשיך לישון .
אבל הסתכלתי לצד -
ומסכת חמצן אחת איננה .
המיטה שלימיני הייתה ריקה .
הרגשתי מוזר קצת.
איפה הוא ? שאלתי את הבחור לשמאלי .
הוא הלך , ענה הבחור והעיניים שלו הראו כמה הוא פחד ממה שהוא הולך להגיד .
הביתה ? שאלתי .
לא , לא הביתה . הוא התחמק ותר אחר מקום בו לא יפגשו מבטינו .
מחלקת שיקום ? הקשיתי .
לא . ענה ביובש .
אז לאן ? שאלתי , באמת רציתי לדעת . אבל פחדתי .
עלה למעלה , ללמוד תורה עם הרמב"ם - קולו היה חנוק , ולא מכאב הלחץ בחזה .
אבל . נשברתי .
עדיין לא גמרנו את הסוגיה!
הלב שלי דפק בפראות , והמוניטור העיד על כך .
תשען ותנשום הוא אמר לי , אל תתאמץ יותר מידיי .
הייתי עם דמעות בעיניים.
הוא ראה שאני לא מגיב , אז המשיך.
טוב אתה רוצה שנלמד משהו לעילוי נשמתו ? ניסה לשדל אותי .
אני חושב שכן , עניתי . לפחות נגמור את הסוגיה .
אז ישבנו ולמדנו
גמרנו את הסוגיה עם גמרא רטובה .
ובלילה התעייפנו והלכנו לישון .
לילה טוב לך , אמרתי . עדיין המום מהיום
גם לך , הוא ענה , והיה נראה עייף ממש .
ונרדמתי .
קמתי בבוקר ושוב והרגשתי רע
כאב לי כל הגוף והגרון , מסכת החמצן הציקה לי ובעיקר היה לי כבד על הלב . אני מתגעגע אליו , חשבתי .
ראיתי שכבר תכף צהריים , ישנתי המון .
לפחות אלמד עם החבר השני . חשבתי .
הסתכלתי לצד שמאל ,
ועוד מיטה ריקה
הוא ?? שאלתי.
מה ?? שאלה האחות
הוא , הלך ? קולי נסדק .
כן , הלך . האחות נמנעה מלהביט לי בעיניים .
לאן ? הביתה ?? ידעתי את התשובה , ולא רציתי לשמוע אותה .
לא . היא ענתה . אף שקשה לראות רגשות מתחת לחליפה לבנה , היה נראה שהרגע הזה לא פחות קשה לה .
אז לשיקום ?? הקשיתי , ידעתי את התשובה .
גם לא . היא ענתה .
אז לאן ?? בבקשה אל תעני לי , חשבתי. אני לא רוצה לדעת לאן .
הוא הלך עם החבר השני היא ענתה .
ופתאום ,
רציתי לבוא איתם
וללמוד גם עם הרמב"ם שם למעלה .
ואיתם.
בכיתי בשקט
דמעות חמות וגרון יבש לחלוטין.
לא הפסקתי לרעוד .
אבל אז בדיוק האחות אמרה לי שאני הולך.
לאן ? שאלתי , לא פחדתי . לא רציתי .
אתה הולך הביתה , מצבך השתפר . היא ענתה . קולה נשמע פתאום מעודד .
אני ?? הולך הביתה ?? אבל , מה איתם ??
לא רציתי ללכת הביתה , רציתי להישאר , ללכת איתם , רציתי שלא להיות לבד .
כן תלך הביתה . ותנוח הרבה . היא צוותה עליי.
ואני ידעתי שלא אני זה שאנוח בבית,
אלא הם , למעלה.
