יש כיכר אחת גדולה במרכז העיר
גדולה ורחבה מאירת פנים.
ואנשים חולפים על פניה.
הולכים ושבים, אצים ורצים.
פונים בכה או בכה.
והנה איש אחד, הולך לו לאיטו.
רואה את הכיכר,
ויודע.
אחריה, ישתנו חייו לבלי היכר.
הוא מתקרב אליה,
רואה את סודותיה וצפונותיה.
את אשר היא טומנת בחובה.
ויודע, הוא לא יצא אותו אחד כבתחילה.
הוא רואה אותה נפרשת בפניו.
לכל גודלה ותפארתה.
הוא מייחל כבר לשינוי ולתמורה.
הוא מצפה ליחודיות המסתורית המצפה לו מעברה.
הוא מגיע לכיכר,
חוצה אותה.
מגיע לשינוי חייו.
ממשיך לסבוב.
וממשיך וממשיך, עד שמגיע למקום ממנו בא.
עתה הוא יודע.
הוא אחר....
גם כשמנסים שוב ושוב ושוב.