אז למי שעקב פה אחרי כמה פריקות שלי, ב''ה התגרשתי אחרי 3 וחצי שנים וילד אחד שהוא ה- מתנה הכי שווה שיכולתי לבקש.
אני לא יודעת למה אני פורקת פה קצת מחשבות שלי על גירושין. אולי יותר מתאים לכתוב את זה לרווקים, אבל מילא. אני מרגישה יותר קשורה לפה..
אז אני כמעט שנה אחרי הפרידה, כמעט חצי שנה אחרי הגט וככל שהזמן עובר, הרצון להתחתן גובר, הצורך בלהיות אישה, רעיה, אמא הוא יומיומי אצלי ואין יום בלי התמודדות. כמה שאני מנסה לחשוב חיובי ולמלא את הלב והראש בעשייה ובכוח, המקום הזה של הבית, בית משלי, תופס חלק גדול בי כל יום.
כבר חודש אחרי הגירושין הייתי פנויה להתחיל לצאת, הייתי ''גרושה בלב" כבר שנה לפני הפרידה.. ידעתי שהגירושים הם רק עניין של זמן..
אז בכל אופן..
עברתי תהליך עם עצמי ואני עוד עוברת, ואני לגמרי מוכנה כבר לפרק ב' של חיי ומאמינה שבעז''ה הוא יהיה טוב, ישר ואמיתי.
אני רשומה כבר כמה חודשים לכל מיני פלטפורמות של מחפשי זוגיות, והמקום הזה של להיות גרושה ב"שדה הדייטים" סוחט נפשית.
תשאלו-מה את רוצה?
את שם רק כמה חודשים
נכון. זה תהליך, אני יודעת. אבל, זה לא העניין. העניין הוא שאני מראש נחשבת סוג ז'. ועוד עם ילד-בכלל, המצב שלי מבחינת הנתונים היבשים הוא בקרשים.
ומה? למה? אני צעירה, אני חכמה, יפה, יש לי מקצוע, עבודה, משפחה טובה, כסף וכמובן-מידות טובות. אבל עזבו- מה שמשנה פה זה נתונים יבשים וטכניים. מה זה הסטטוס הזה? זה נתון יבש! אתם לא מתחתנים עם סטטוס, אתם מתחתנים עם איש או אישה!
מי שירצה לראות רע-יראה רע בכל נתון הכי יבש שיציגו לו.
חבר'ה-רוב האנשים התגרשו כי הם אמיצים, כי הם אמיתיים, כי הם לא רצו לפגוע בילדים שלהם-העתידיים אם הנוכחים. כי זה היה רצון ה'. הקב''ה לא רוצה שאף אחד יישאר במקום רע, משפיל, מכאיב, מקומם.
מי שבחר בדרך של גירושין, לרוב עשה את זה מבחירה אמיצה. ואני חושבת שזה ראוי להערכה, אפילו הערצה במקרים מסוימים.
ואני יודעת, אני מבינה, אף אחד מלכתחילה לא רוצה להיכנס ל''פרויקט'' בדמות גרושה+1. גם אני הייתי נוהגת כך לו הייתי במקומם. אבל אנשים שכבר שנים במסע שלהם-לא למדתם עדיין שהכל זה עטיפה? לא תתנו צ'אנס לגלות את האדם שמעבר לסטטוס שבו הוא מתויג?
יכול להיות שלא תסכימו איתי, אבל זאת ההרגשה שלי שרואים אותי בתור אישה גרושה עם ילד וכל שאר הנתונים שלי-שבהם בחרתי מרצון- שווים גרוש אל מול התואר הפחות נוצץ שלי, גרושה.


