ועוד רבים בבני ברק שרוצים ללכת לסופר בלי לקבל שם מצע טרי של חיידקי קורונה

אדרבה, שיאכפו, שיתנו קנסות, אולי ככה החצופים האלו ילמדו לקח

מי שבלי מסכה יקבל קנס.

והרגיזה אותי ההדגשה של @פשוט אני.. לגבי החרדים שלא שומרים

אני כל יום בלב תל אביב ורואה מה קורה שם

לא הרבה יותר טוב מבני ברק

בנוסף - אוקיי עזרההה - לקראת נישואין וזוגיות

ורק תסביר לי מה זה קשור למי הצבעתי ולמי אני אצביע

אתה מרוצה מהמהלכים שלה לכל אורך הקדנציה?

זה ממש לא קשור ומוזר לי שאתה לא מבין את זה

התרשמתי ממך כאדם חכם שיודע להסתכל מעבר לסרטונים של ערוץ 12

כנראה לכל אחד יש מקומות שהוא נופל

אני לא נמצאת כאן על תקן מגנת הציבור והנציגים, ויש לי ביקורת את התנהלויות מסוימות

אבל המציאות היא שכולם מפרים את ההנחיות (מה עם ההפגנות שנערכו אחרי רצח אהוביה??)

אז תודה שזה פשוט מעצבן אותך לראות חרדים מפרים הנחיות, ולא הפרת ההנחיות עצמה

ואח'כ תלך לראות שטיסל ותרגיש ליברלי

לגבי הח'כים, ברור שהם בפשיטת רגל גדולה והם הולכים לראות את זה בקלפי.

אני בעד הידוק הסגר והגברת האכיפה והענישה

אבל בבקשה, שיהיה בכל הארץ

שאני אראה שוטרים גם בשדרות שאול המלך ואלנבי, לא רק בר' עקיבא וכהנמן

שיחלקו דוחות לכל מי שלא עם מסיכה מעל האף, הלוואי!

אם הפחד מהמגפה הקטלנית התמותה הגדולה לא עוזרת, אז שהפחד מהשוטרים יעזור

ויאללה יאללה שטיסל, יכול להיות שזו באמת סידרה מענינת, אבל קח את העובדות שם בתור מד'ב ופנטזיה, לא כסרט שמתקרב לתיעודי!!!

יחליטו על מינימום הגבלות שיאכפו בשיטתיות - לאו דווקא בקנס גבוה

ועל הגבלות "מומלצות" שלא ייאכפו אבל הם יהיו עמדת המדינה (לדוגמה - אפשר להחליט שהמדינה סוגרת את בתי הספר אבל אין איסור לפתוח בית ספר, או שמותר לעובד להעדר ממקום עבודה לא חיוני אבל מותר לו להגיע)

ובינתיים שוטרים יעברו ויקנסו את כל המתקהלים וכל מי שמסתובב בלי מסכה.

אבל אכיפה שווה בכל הארץ.

וכמובן דיווחים שוטפים מכל מקום שמפרים הנחיות,

בעצם זה כבר מוגזם לבקש

ואני מסכים שזו נק' חשובה, ולא פחות מכל מיני טישים שיש בהם הפרות (שזו בעיני הצורה הכי גרועה להפרה), יש גם מסיבות ענק וכו'. אבל מבחינה פוליטית, רק הנציגים החרדים הם בעד ההפרות. (מאחר והשולחים שלהם רוצים לפתוח את בתי הספר ללא קנסות, אם כי צריך לסייג שיש גם לא מעט טרולים מהמרכז-שמאל, אבל זה לא בא לידי ביטוי פוליטית באופן שממש חוסם החלטות מדיניות). מאחר והמדיניות הזו הובילה לאחוזי תמותה גדולים בקרב הציבור - מישהו לא צריך לשאת בתוצאות?

האם למסיבות הענק מגיעים שוטרים עם אלות כמו שהם מגיעים לטישים??

מסיבות זה כל הפושטקים

טיש זה ממסדי, אלו אנשים מאורגנים במעמד גבוהה שלא תשימים פס על החוק! זאת ממש בושה! עדיף להתנער מכך!

אני לא מעיזה לדבר נגד רבנים באשר הם, לכן אני לא מוציאה מהפה מה שאני חושבת

ברור שזה לא בסדר ומקומם מאד.

אבל מעצבן אותי הקשקשת והדיבורים רק על החרדים כשזה קורה בכל מקום

תרדו ממנו!!!

לא נעים לי שנכנסים ב'חרדים'. חד משמעית.

אין צורך לחגוג על קבוצה מסויימת.

כמו ההפגנה בבלפור שנמשכה ימים רבים עם ים של הפרות וללא מסכות הרבה פעמים

זה חוסר רצינות בלי הצדקה אידיאולוגית

אתה מוזמן להתווכח אתו, ולהגיד לו שזה לא יפה שהוא לוקח אליו בעיקר חרדים, הרי יש גם אנשים אחרים שלא שומרים על ההנחיות...

אתה ממשיך להאשים את התקשורת, בלי לראות את זה שמבוגרים חרדים רבים נפטרים בגלל חוסר האחריות של הקהילה שלהם - ולא בגלל התקשורת.

להאשים את התקשורת זה לטמון את הראש באדמה, ולהאשים את המשטרה בכך שהיא לא אוכפת מספיק בתל אביב זה וואטבאוטיזם שלא יחזיר את המתים.

יתנו את הדין כשיבוא יומם על כל נפש שהלכה באשמתם

והאמת לא רק צעירים, כל מי שלא נשמע להנחיות ובגללו ממשיכה שרשרת ההדבקה ואנשים מתים

אבל המשטרה צריכה להבין שהמהומות שהיא גורמת לא עוצרות את התחלואה, הפוך!

כמה זמן לוקח להבין שצריך לשנות גישה???

חסידים זה עם חמום מח שלא אוהב שאומרים להם מה לעשות

נכון, צריך שם חינוך מחדש דחוףףף (גם בנושא של לעקוף בנות בתור....)

אבל כל מה שעושים לא תורם לעצירת התחלואה

אז אם המטרה הטהורה שלהם היא באמת למנוע הדבקה, שיחשבו על דרכים אחרות מאשר לפטרל ברחובות, לנסות לעצור בחורים וכל השאר היסטוריה

אני שומע המון חדשות, חסדי ה'.

לא הייתה מהדורה אחת בחודש האחרון, עוד לפני תחילת הסגר, שלא דיברו בה על ההפקרות של נתב"ג. דיברו על זה בלי סוף, באמת. תכתוב בגוגל "מחדל נתב"ג" ותראה כמה דיברו על זה.

הסיבה שאני כותב על החרדים היא כי חברי הכנסת היחידים שמתנגדים להעלאת הקנסות הם (תופים...) חרדים.

מנהיגי הציבור היחידים שאומרים לציבור שלהם לזלזל בהנחיות הם חרדים (ואל תדבר אתי על ליברמן וכו', אין לו עשירית מההשפעה שיש לרבנים/אדמו"רים מסוימים).

המגזר שמתים ממנו הכי הרבה אנשים הוא המגזר החרדי.

וכן, בקרוביי אקדש. מעניין אותי יותר כאשר אחים שלי מסכנים אותי, מאשר בני דודים שלי שמסכנים אותי, ק"ו מאשר שבני עם אחר שחיים כאן מסכנים אותי.

תראה כמה יהודה משי זהב מדבר נגד ההתנהגות החרדית בקורונה, אז גם הוא "שונא חרדים" ולכן הוא לא מדבר על הערבים?

או שאולי הוא מדבר עליהם כי הוא הרבה יותר פגוע כשזה מגיע מציבור שהוא אוהב אותו?

אבל אם מאשימים את הפרת ההנחיות אז זה לא הוגן כי בכל מקום מפרים

התחלואה הגבוהה נובעת מדמוגרפיה אחרת ואולי גם בריאות לקויה, לא יודעת להסביר בדיוק

אבל זה נושא אחר לדיון

לא נכון להאשים אותנו בהפרה שכולם מבצעים רק כי אצלינו לצערנו התחלואה יותר גבוהה

הם גם חילקו דו'חות והרביצו למי שניסה לדבר?

או רק חילקו מסכות?

אבל אני שמחה לשמוע שיש אכיפה בעוד מקומות, לא בציניות.

דמוגרפיה יכולה להסביר למה יש הרבה ילדים חולים, אבל היא לא מסבירה את כמות המתים הזקנים. גם בבני ברק ובמאה שערים וגם בתל אביב ובחיפה, כמעט כל מי שעבר את גיל 70 חי לבד או מקסימום בזוג.

ומספיק שנכד אחד יחלה כדי שנכד אחר (שגר איתו באותו בית) ידביק את האבא שעושה קניות לסבא...

וחוץ מזה, אם אינני טועה הסטטיסטיקה על החרדים היא לגבי מאומתים, לא לגבי חולים קשה ומתים ששם הם קרובים יותר לאחוז שלהם באוכלוסיה.

כך או כך, לא מעניין אותי האם אוכפים עליהם או לא. מעניין אותי שהאכיפה תהיה סבירה, אפקטיבית, מוכוונת לעצירת המגפה וממוקדת בדברים המסוכנים. אם זה כך - שיאכפו על כל אשר נשמה באפו. אם לא - קשה לומר שלא יאכפו על אף אחד, כי גם אכיפה גרועה עושה משהו, אבל זה עדיין אכיפה רעה ומזיקה.

ביחס לחלקם באוכלוסייה.

"בקרב בני 65 ומעלה יש 75 נפטרים לכל 10,000 נפש, לעומת 21 במגזר הכללי".

הסעיף הראשון עדיין נכון - יותר אנשים במשפחה מאיץ הדבקה שמגיעה גם לקצה, לזקנים.

והסעיף האחרון כמובן עדיין נכון - ממש לא מעניין אותי אחוז התחלואה של החרדים ולא של כל מגזר אחר. אותי מעניין אך ורק מה האכיפה עלי ומה האיום באכיפה עלי, האם זה סביר ומוצדק. והתשובה היא לא.

אבל זה לא בגלל ההפרות בלבד, כי אחרת היתה תחלואה שווה בכל הערים

שמעת על אלוקים???? 

אני לא אומרת שזה אמור לתת 'גושפנקא' להפקרות, בכלל לא.

אבל אתה רואה בעיניים מסיבות המוניות ומסעדות פתוחות (כן, כן!) ואנשים מצטופפים באוטובוסים בכל הארץ

ובאמת התחלואה הגבוהה היא בציבור החרדי

לא לכל דבר יש הסבר.

ימשיכו לאכוף על אנשים שלא מסכנים אף אחד כדי ליצור תחושה של סגר, ולהתעלם מהדברים המסוכנים באמת.

שני הדברים האלה הם מרכז האכיפה, והסיכון של שניהם הוא אפסי. כמובן מסוכן לפגוש אדם אם אחד משני הנפגשים חולה, אבל הרי מותר לפגוש אנשים במכולת ובמרפאה, אז עוד אדם אחד לא יזיק.

אלא אם אנחנו לא סומכים בכלל על שיקול הדעת של אנשים (טוב, אני מבין את הסיבה לזה), ולא מכירים בכלל בחירויות הפרט.

הדברים המסוכנים הם התקהלויות - האם מנהלי בית ספר קיבלו קנסות עד היום? היה אפשר לתת להם קנס של 5K היום ו5K מחר, במקום לבזבז את זמנה היקר של הכנסת ולהכפיל את גובה הקנסות. מדובר בצעד פופוליסטי, ופופוליזם שמגביל חירויות פרט הוא רשע.

חובת מסכות מצמצמת משמעותית את החירות האישית. בקיצוניות. ולכן זה צריך להיות מוגבל לצורך.

רמזור הוא חוק, שלא מכביד על האוכלוסיה בקיצוניות יחסית לצורך בו.

לדוגמה - מישהו שחוצה כביש בשלג שלא במעבר חציה, אני חושב שזה נתון שאפשר להתחשב בו בקנס.

ושוב - אם אחוז משמעותי של הקנסות היו ניתנים על רמזור אדום בכבישים ריקים, בזמן שבאמצע העיר אנשים היו מתעלמים מרמזורים לגמרי, אז כן, אכיפה על רמזור בכביש ריק היתה מגוחכת.

אבל זה לא נצרך. לדעתי הסיבה שהאינטואיציה שלנו היא להבדיל בין רמזור למסכה זה שמסכה היא הגבלה קיצונית על החרות האישית ולכן מותרת רק כתקנה לשעת חירום ולפי הצורך, ואילו רמזור הוא הגבלה קלה וסבירה ולכן היא חוק

גם כשהממשלה מחליטה להכריז מלחמה על מדינה אחרת, היא עושה זאת ללא חוק. פשוט יש חוק שמסמיך את הממשלה לעשות את זה. 

רבים וחכמים פנו לבית המשפט וטענו ש"זו רק תקנה", ולכן התקנה לא יכולה להגביל חוקי יסוד כמו חופש העיסוק או חופש התנועה וכו'.

כמובן, בית המשפט גלגל אותם פעם אחרי פעם מכל המדרגות.

אל תתווכחו עם שוטר: לחובת המסכות דווקא יש בסיס חוקי

לסיכום, הטענה כי לפי סעיף 12 בחוק היסוד התקנה לשעת חירום המחייבת עטיית מסכה אינה חוקית היא טענה שגויה. אותו סעיף עצמו קובע כי בעת מצב חירום תקנות לשעת חירום יכולות לשלול ולהגביל את הזכויות המובטחות בחוק. אמנם סעיף 9 לפקודת סדרי השלטון והמשפט שבו נתלה סייג זה בוטל, אך סעיף 39 בחוק יסוד: הממשלה, שתקף גם כיום, קובע את אותו הסייג בדיוק. כמו כן, הטענה לפיה החיוב לעטות מסכה מפר את הזכויות המובטחות בחוק היסוד היא אינה מתארת את המצב החוק, כפי שמוצג. זוהי עמדה משפטית אחת מרבות החולקת על המצב המשפטי המקובל, שטרם התקבלה על ידי ערכאה משפטית כלשהי

החירות האישית לא כוללת את החירות להפיץ מגפה, ולכן בעטיית מסכה אין שום פגיעה בחירות. האם זה לא נוח? וואלה אתה צודק. אבל אם סבתא שלי מסוגלת, ורופאים שעושים ניתוחים מורכבים מסוגלים לעשות זאת במשך עשרות שנים, אז אני בטוח שגם בחורים שהולכים לבד ברחוב יצליחו עם קצת מאמץ.

לך למחלקת קורונה, ותגיד האם השמירה על הציבור מפני מגיפה היא "קיצונית מדי", בגלל חתיכת בד שצריכה להיות תלויה על הפה והאף.

מילא היית מדבר על הסגר עצמו, הכולל סגירת מקומות מסחר ועבודה של מאות אלפי ישראלים, הוא הוא פגיעה קשה בזכויות הפרט. את זה אני באמת מבין. אבל מסכה? סירייסלי? חתיכת בד שיכולה להציל אותנו מהמצב הזה, היא ה"פגיעה הקיצונית" שאתה מדבר עליה?

לא אמרתי שבשם החירות האישית שנפגעת מותר ללכת בלי מסכה

אמרתי, שכיון שזה פוגע בחירות האישית, ההגבלה צריכה להיות ממוקדת מאד ורק עד כמה שצריך.

ולכן התמקדות באכיפה של מקרים שהוגבלו רק בגלל מבנה של חוק (חוק לא יכול לומר "חובה לעטות מסכה רק במקרים שזה מסכן אחרים"), והתעלמות ממקרים שבהם יש סיכון אמיתי, זאת אכיפה לא אפקטיבית, לא נכונה, ורעה

החוק יכול לאסור את זה, ואפשר גם לאכוף את זה. אבל ההתמקדות באכיפה הזאת היא כמו התמקדות במצלמות מהירות בכבישים שכוחים ואפס אכיפה במרכזי ערים

אני לא חושב ששוטרים עומדים בסמטאות חשוכות בשעות הלילה, ומחפשים מישהו שעובר שם בלי מסכה.

הם הולכים בעיקר למקומות הומי אדם, חנויות, חופים, פארקים - ולדעתי (הלא מוכחת) שם מתבצעת עיקר האכיפה.

מה יגרום לי ללכת לקצה השני? שאני אראה צורך לאזן

כלום לא ישנה את דעתי.

הרצון שלי לחיים פשוטים

אבל עם השנים צצו הזדמנויות ודברים מעניינים

שעשו אותם לפעמים יותר סוערים

וזה נותן הרבה עניין ומשמעות בחיים

כשזה מתאים בקצב 

על בסיס רוגע ושלווה.

ואולי כשאזדקן אעדיף את השקט

אם אתה מחפש ריגוש אז שיהיה מוצלח וחיובי.

אם אתה מחפש פשטות מה זה אומר? לחיות כמו האמיש או מורמוני? לחיות כמו נזיר בודהיסטי או לחיות כמו פועל סיני במפעל לייצור מקלות אוזניים כדי להתקיים מחופן אורז ביום? לדוג דגים באנטרטיקה ולאבד תחושת זמן כמו אסקימו?

גם זה לא, אם אתה מחפש חיים פשוטים שיהיו מוצלחים.

תלמד מה שאתה אוהב ורןצה

פרנסה זה משמיים

אבל בעבודה שאתה אוהב ונהנה יש יותר ברכה

תהנה כמה שאתה יכול

אל תדחה חלומות כי אחר כך לא תמיד יהיה לך זמן ואפשרות להגשים...

ואם אתה לא יודע זה הזמן לברר אותם.

ואם אין לך יכולת אז תתחיל להגשים אותם בקטן

כל פעם

נגיד דוגמא אני רוצה להיות אמנית קרמיה

אבל אין לי כרגע זמן או אפשרות לנסוע ללמוד מקצועי

אז אני אתחיל עם סדנה קטנה באזור שלי  ואז בהמשך אלמד מקצועי

אני רוצה לטייל בחול מסביב לעולם

אין לי מספיק כסף

אז אתחיל בטיול אחד

או קודם פה בארץ אם לא טיילתי בה כבר

וכו וכו יש אפשרות לתת מלא דוגמאות.

אה ואל תוותר על עצמך בשביל אחרים

אתה יכןל להתפשר או לעזור

אבל אתה הכי חשוב

כי אנשים מתחלפים לנו בחיים בקצב מהיר הם לא שווים שתוותר על עצמך אם גם ככה הם הולכים.

אה ואם קשה לך מותר לך לקחת הפסקה מהכל אבל בתנאי שאתה ממשיך

מותר לך שיהיה קשה ומותר לך לעצור  והאמת שלפעמים זה ממולץ מדי פעם בטוח השגרה איך אני עכשיו האם אני בסדר? מאושר?

האם זה מקדם אותי לעבר החלומות והעתיד שלי?

 ) לגביי לימודים כן זה סבל אבל שווה כי בסוף 

תעשה מה שאתה אוהב אבל תמצא באמת מקצוע שכם תוך גדי למידה תהנה(
 

הקשבה עצמית

מודעות עצמית

ולהיות במקום שלך ולא בריצוי של אחרים.

אם אתה מסכים להרחיב קצת איך מגיעים לזה, 
אני אשמח, תודה ממש.

מקלדת של מחשב זה אחלה. גם עט ונייר. גם זמן שבו אתה מדבר בחופשיות עם הבורא או עם אדם שלא נמצא לידך אבל אתה מדמיין שהוא שם. זה לא  כל כך משנה מה אתה עושה, העיקר זה להוריד את המחסום של היום יום ולנסות להבין באמת איך  הדברים אצלך עובדים ומה גורם לך להתקדם או מכשיל אותך.

– לא לקנות רכב לפני שמתארגנים על עבודה יציבה ומשכורת טובה

– לא להיכנס לשום חובות חוץ ממשכנתא

– ללמוד לבשל כן גם אם זה לוקח זמן

– לא התחתנת עם אף מעסיק אם רע לך תעזוב אלא אם כן אתה מרוויח יותר ממה שאתה מפסיד

– יש עבודות טובות וכיפיות

– עדיף להרוויח פחות וליהנות יותר בגבולות הסביר

– עדיף מקצוע כיפי יותר מאשר משהו שאתה לא אוהב בגבולות הסביר

– לקחת חופשים לעשות כיף שימותו כל השאר

אני זוכר שכבר שדיברתי איתך פה על החיים שאתה חווה כחתול זמני,
אז אני יכול להגיד לך שזה נשמע הרבה עצות בסגנון כזה.

זה עצות מאוד חשובות, אבל נשמע לי שהם רק טיפים לחיים,
ובשבילי חסר פה קצת משהו יותר עמוק לחיים מאשר כסף וכיף...

אלה פשוט מקומות שנפלתי בהם חזק וחבל שלא ייעצו לי (או שלפחות לא הפנמתי את העצות) מראש. אולי חוץ מהקטע של הרכב (אין לי רישיון ולא מתכוון להוציא).

איזה סגנון עצות היית רוצה?

העצה הכי טובה שאני חי לפיה היא לחיות את החיים שלי בדיוק כפי שאני רוצה. לבנות עולם משלי בדיוק לפי הסגנון שמוצא חן בעיניי.

לחיות את החיים בדרך שאני רוצה, זה באמת חשוב מאוד. תודה

שהאדם מצווה להידמות לבוראו,

וכשם שהקב"ה ברא את העולם, כך האדם עצמו צריך לברוא עולם (בעזרת התורה ויכולותיו האישיות)

מתי שהוא....לחתור ולהשקיע באיזון הנכון בין הגשמיות לרוחניות,

לזכור תמיד את המטרה, כיהודים.

– עדיף להרוויח פחות וליהנות יותר בגבולות הסביר

בעבר יצא לי לקרוא כתבה על אנשים שמעדיפים לחיות בדרך חיים הזאת, והאמת שאהבתי ממש.

גם מי שמרוויח הרבה ועובד מעט יחסית- עדיין יכול לעבוד פחות

ככל שמשקיעים יותר בקריירה בין אם ברמה של יותר שעות נוספות / זמינות אחרי שעות העבודה / כו' (או לחילופין לימודים השתלמויות) ככה לרוב מטפסים בסולם

ודי קל להגיע למצב של יותר מדי עבודה ביחס לרמת ההשתכרות שבאמת נדרשת ככה שה"פינוק" עולה בזמן ובבריאות יותר ממה שהוא שווה

לא באמת משנות חיים

רק שינוי- שיפור עצמי פנימי ויישום שלו

שיפור עצמי משיגים ע"י

ניסוי וטעייה

התבוננות/ הקשבה עצמית וסביבתית

אומץ

לקיחת אחריות 

הדרכה שהייתם נותנים.
נראלי שזה גם מה שהתכוונתי,
וענית על זה יפה, תודה

את יכולת ניהול הרגשות, דחיית סיפוקים.

לקחת את החיים ברצינות, להשקיע ולהתמיד. אבל לא לשכוח לרגע לכייף ולשמוח בכל הטוב שיש לנו.

ולקבל את מה שה' שולח לנו באהבה(:

במדדים רחבים ותנצל את הריבית דריבית.

תלמד מקצוע שיפרס אותך ולא תחביב יקר שיקטלג אותך כחכם.

בכל מה שנוגע לדייטים, תלך יד ביד עם ה', הוא יכוון אותך.

אפילו בתחום זניח כלשהו, כי לניירת יש משמעות אצל הרבה מעסיקים, בדגש על המגזר הציבורי.

וגם לשמור על הבריאות - בכל מקרה, החל מגיל 35 פחות או יותר, הגוף מתחיל להישבר, ולקראת גיל 40 מרבית האנשים יסבלו מבעיה כרונית אחת לפחות. אז למה להעמיס?

נ. ב. תתחתנו בגיל מוקדם, בגבולות הסביר. לקראת גיל 50 עדיף להיות הורה לבני 20+ ולהשקיע בעצמך (ע"ע מצב הבריאות) מאשר להמשיך ולהתרוצץ עם הילדוד'ס.

וואו.

הקישור מוביל לדיון בפורום של ערוץ 7 שכותרתו **"מחפשת סלוגן/ מיתוג/ קונספט לטיול צוות מורות"**. בפוסט הפותח המשתמשת מבקשת רעיונות למיתוג או סלוגן לטיול צוות מורות, עם חיבור לנושאים של **גאולה, צמיחה וחינוך**. ([ערוץ 7][1])

אם המטרה היא למצוא רעיונות למיתוג כזה, הנה כמה כיוונים אפשריים:

* **מצמיחות גאולה**

* **צועדות אל האור**

* **מחנכות עתיד, בונות תקווה**

* **זרעי חינוך – פריחת גאולה**

* **בדרך לצמיחה משותפת**

* **מאירות את הדרך**

* **מחיבור לצמיחה**

* **משורשים של אמונה לפירות של עשייה**

* **גאולה מתחילה בחינוך**

* **יחד מצמיחות דור של אור**

אם תספר/י:

* גיל התלמידות,

* אופי הצוות (יסודי/תיכון/אולפנה וכו'),

* האם הטיול הוא יום גיבוש, סיכום שנה או פתיחת שנה,

* והאם רוצים סגנון רציני, מרגש או קליל,

אפשר להציע סלוגנים וקונספטים ממוקדים יותר.

[1]: מחפשת סלוגן/ מיתוג/ קונספט לטיול צוות מורות - צעירים מעל עשרים "מחפשת סלוגן/ מיתוג/ קונספט לטיול צוות מורות | ערוץ 7"

בהמרת המתח הדרמטי בשעמום קיומי

​בגרוויטציה רגילה, דוקים הוא משחק של עצבים מתוחים, נשימה עצורה ואצבעות רועדות. בגרוויטציה אפס, המשחק הופך רשמית לדבר הקל ביותר ביקום כולו.

​אפס אחוזי פסילה: אתה יכול לגשת לדוק הצהוב, להעיף אותו עם האגודל, לתפוס אותו בשיניים או לעשות איתו ג'אגלינג. מכיוון ששאר הדוקים נמצאים כעת במרחק של שלושה מטרים ממנו ונעים לכיוון המטבח, אין שום דרך פיזית להיפסל.

​

ניצחון מובטח: המשחק מוגדר כהצלחה מוחלטת ב-100% מהמקרים. אתה תמיד מנצח. הבעיה היא, שברגע שאתה מבין שאתה לא יכול להפסיד, אתה נאלץ להתמודד עם העובדה שאתה פשוט אדם בוגר שרודף אחרי חתיכות פלסטיק צבעוניות שצפות בחלל.

לאסטרונאוטים בתחנת החלל הבינלאומית.. 😃
 

בינתיים יש תיעוד של משחקים אחרים בתנאי חוסר גרוויטציה…

Gemini אומר:
 

למרות שלוח הזמנים של האסטרונאוטים בתחנת החלל הבינלאומית (ISS) עמוס ומחושב בדיוק של דקות, יש להם גם זמן פנוי (בעיקר בסופי שבוע ובערבים). פסיכולוגים של נאס"א מעודדים אותם מאוד לשחק, שכן משחקים קבוצתיים חיוניים לשמירה על בריאותם המנטלית, הפגת השעמום וחיזוק הגיבוש החברתי.

התנאים הייחודיים של חוסר כבידה (מיקרו-כבידה) שינו לחלוטין את הדרך שבה הם משחקים, והובילו לכמה המצאות ומשחקים מרתקים:

## 1. משחקי קופסה (בגרסת החלל)

משחקי קופסה רגילים הם סכנה בחלל – חייל שנופל או קובייה שנזרקת עלולים לרחף לתוך מערכות אוורור או מכשירים רגישים. לכן, המשחקים עברו התאמה מיוחדת:

* **שחמט חלל:** משחק השחמט פופולרי מאוד בתחנה (במיוחד בקרב הקוסמונאוטים הרוסים). לוחות השחמט בחלל אינם מגנטיים (כדי לא להפריע למערכות האלקטרוניות בתחנה), אלא משתמשים ב**ולקרו (צמדן)**. כל כלי וכל משבצת מצוידים בולקרו כדי שהכלים יישארו במקומם. בעבר אף נערכו משחקי שחמט היסטוריים בין אסטרונאוטים בחלל לבין אנשים על כדור הארץ.

* **סקרבל (Scrabble):** האסטרונאוט הקנדי המפורסם כריס הדפילד לקח איתו גרסת נסיעות של סקרבל. גם כאן, כל אות קטנה הוצמדה ללוח באמצעות ולקרו. הדפילד סיפר שאם אות אחת הייתה מתעופפת, לרוב היו מוצאים אותה בסופו של דבר במסנני האוויר של התחנה.

## 2. משחקי וידאו

מכשירים אלקטרוניים קטנים וקלים הם אידיאליים לחלל:

* **טטריס ו-Game Boy:** בשנת 1993, הקוסמונאוט אלכסנדר סרברוב לקח איתו מכשיר גיים בוי ומשחק טטריס לתחנת החלל "מיר" (קדם-תחנת החלל הבינלאומית). בכך הוא הפך לאדם הראשון ששיחק במשחק וידאו בחלל. הגיים בוי הזה נמכר מאוחר יותר במכירה פומבית בלמעלה מ-1,200 דולר.

* **StarCraft:** האסטרונאוט דניאל בארי לקח איתו עותק של משחק האסטרטגיה המפורסם *StarCraft* לתחנה בשנת 1999, וסיפר שזו הייתה דרך נהדרת עבורו להתחבר למשפחתו שנשארה מאחור.

* **מציאות רבודה (AR):** בשנים האחרונות נאס"א שלחה לתחנה משקפי *HoloLens* של מיקרוסופט (לצרכי עבודה). האסטרונאוטים ניצלו אותם גם כדי לשחק במשחקי מציאות רבודה כמו *RoboRaid*, שבו הם "יורים" בלייזרים על חייזרים וירטואליים שפורצים מקירות התחנה האמיתיים.

## 3. ספורט ומשחקים פיזיים מומצאים

החלק המאושר ביותר של הפנאי מוקדש לניצול חוסר הכבידה כדי להמציא משחקים שאי אפשר לשחק בכדור הארץ:

* **"חץ וקשת" ודרטס חלל:** כריס הדפילד המציא גרסת דארטס (חיצים) בטוחה לחלל (שכן חיצים חדים מסוכנים מדי). הוא בנה חץ באמצעות סוללת מצלמה כבדה כראש, אזיקונים כגוף החץ, ונייר כנפיים. החיצים הללו ריחפו באטיות ובאלגנטיות מקצה אחד של הקבינה לקצה השני.

* **אולימפיאדת החלל:** בעת שנערכו משחקים אולימפיים בכדור הארץ, האסטרונאוטים קיימו "אולימפיאדת חלל" משלהם. אחד המשחקים הפופולריים היה **"כדור ללא ידיים"** (No-hand ball) – האסטרונאוטים היו צריכים להעביר כדור פינג-פונג מצד לצד או דרך חישוקים, אך ורק באמצעות נשיפת אוויר מהפה, מבלי לגעת בו בידיים.

* **בייסבול וכדורגל לשחקן בודד:** האסטרונאוט היפני סאטושי פורוקאווה הדגים כיצד בחוסר כבידה אפשר לשחק בייסבול לבד – הוא חבט בכדור עם מחבט, ואז ריחף במהירות עצומה לקצה השני של החדר כדי לתפוס את הכדור שהוא עצמו חבט בו.

> **בונוס היסטורי:** המשחק הפיזי הראשון מחוץ לכדור הארץ לא היה בתחנת החלל, אלא על הירח! ב-1971, האסטרונאוט אלן שפרד (במשימת אפולו 14) הבריח איתו ראש של מחבט גולף ושני כדורים, חבר אותם לכלי איסוף דגימות, וחבט בכדורי גולף על פני הירח. בשל כוח המשיכה החלש, הכדורים עפו למרחק של מאות מטרים.

>

במידה והייתם יודעים שהם יקשיבו לכם, ומה שתגידו יכול לשנות להם את החיים.

אפשר לפתוח כזה ואז תגידי בו את מה שאת חושבת

(אני לא ממליץ לאף אחד להשקיע בהווה, רק אומר מה היה קורה אם הייתי משקיע בגיל 20... זה כמובן לא אומר שגם היום ההשקעה תשתלם)

האם הייתי ממשיכה להחזיק עד אמצע 2024? לא בטוח בכלל

ובכל מקרה, אם היית נכנסת לפני 13 שנה, אז היית ברווח עצום וחסר פרופורציות, לא משנה מתי בשנים האחרונות היית יוצאת... 

החלק שקשוח וצריך להאמין שזה שווה את זה, לא כזה עולה. זה קל

וכן, לקנות לפני 13 שנה כנראה היה צעד חכם

איפשהו לפני המסיבת סיום של כיתה ו', הייתי צריכה לקנות קצת ביטקוין.

צודק. מה חשבתי לעצמי

היו לו שני חלומות בנושא המוות,

לי היו הרבה יותר...

באמת לא הצלחתי להבין מה מיוחד

מתארים חווית מוות קליני, כפי שכתוב בחז"ל וכפי שאנשים

שעברו חוויה כזו מתארים.

מאוד מרגש לדעתי. קצת עוזר (לי לפחות) לזכור שיש

משהו מעבר לכל טרדות היום היום, העולם הזה שמרגיש

כל כך מוחשי ואמיתי....המתיקות הזו שהוא מדבר עליה...

יש משהו טוב לצפות לו. לא?  (כמובן שמעדיפה לא

לחשוב על בית הדין שם למעלה, כי זה די מצמרר,

אבל לפחות אחר כך....)

ואם גם לך היו או יש חלומות מסוג זה, נשמח לשמוע!

אם לפני 400 שנים מישהו היה חולם על מכשיר קטן שנמצא בכף ידו, עם גישה לאינטרנט ואפשרות לראות נטפליקס - זה היה וואו.

אם מישהו חולם היום על זה שיש לו סמארטפון ביד, אין בזה כלום.

כלומר את מתלהבת מזה שהוא חולם על דברים שכבר תוארו ונכתבו בעבר לטענתך, למרות שאין בזה שום דבר מיוחד או מפעים. 

וגם החוויה של מוות קליני תמיד מלווה עם תיאור אנושי וגופני כל כך.

הנשמה "ראתה אור" הנשמה שמעה קול" "עלתה למעלה" "מלאכים לבנים עם זקנים לבנים"

כל מיני תיאורים שכפופים לחושי הגוף שרק מצביעים על כך שזאת חוויה מוחית ולא על טבעית.

ומנגד המדע שיודע להסביר שבמצבים של חוסר חמצן במוח ומוות קליני יש פעילות מוחית חריגה ואיבוד של תחושת זמן ומרחב.

הם החליטו לתלות מדף עם מסר עליו אבל שהכיתוב מופנה כלפי מעלה כך שאם הנשמה תרחף למעלה ורואה כל מה שקורה בחדר היא תהיה מסוגלת לקרוא את המסר שכתוב על המדף.

עד היום לא דווח על אף אחד שהצליח לראות מה כתוב שם עד היום.

לא הצליחו בכלל לשחזר מוות קליני,

אז הוא לא מפריך כלום ולא מאמת כלום,

הוא פשוט לא רלוונטי.

לאור זה, בוודאי שמוות קליני יהיה חוויה מעורבת מתיאורים של גוף ושל נשמה.

ובלי קשר אפשר לקרוא גם כאן וכאן:

חוויות סף מוות - האם קיים "הסבר מדעי"?

חוויות סף מוות - עדויות שאומתו

אני לא חוקרת כמוהו ולא בקיאה בנושא אבל כמה נקודות העלו לי סימני שאלה.

הראשונה והעיקרית היא שאי אפשר בצורה לוגית טהורה להוכיח קיום של משהו על טבעי ע"י חורים במדע.

וכל חוקר יודע את זה.

זה שהוא הפריך השערות מדעיות לא מוכיח שום דבר, אולי משאיר מקום להשערות אחרות אבל זה לא יכול לשמש כהוכחה לכלום .

במיוחד במקרים שהם לא דיון פילוסופי אלא ככל הנראה רק עניין של זמן ומחקר עד שהם יתגלו.
 

(ואני בטוחה שמדענים יחלקו על הטענות שהוא הביא, כי אז מה אם לא כל היפוקסיה מביאה למוות קליני, האם זה מוכיח שבמצבים מסוימים בשילוב מסוים היא לא גורמת לזה? ואז מה אם לא הצליחו לשחזר מוות מוחי בצורה יזומה עם סמי הזיה, זה מוכיח משהו?)
 

אחת הטענות שלו שהזיכרון של מוות קליני מאוד חד וזה מוזר שהוא מתרחש במצב מוחי כזה?

מי אמר? אולי דווקא במצבים כאלה המוח חד מאוד?

יש כל כך מעט מקרים וגם הם מפוקפקים מדי שכל תשובה החלטית לכל כיוון בנושא הזה היא מפוקפקת בעיניי.
 

לכן מוות קליני מעולם לא היתה הוכחה בשבילי לקיום או אי קיום של נשמה או משהו על טבעי בכל מצב אמוני שהייתי בו.

הוא בא לפנות את הדרך לסבירות שהוא רוצה להביא מהעדויות שהוא סוקר במאמר השני.

ויש לו עוד כמה פוסטים בפייסבוק על הנושא. אפשר לחפש בדף שלו את המילים "סף מוות".

לגבי הדיון הפילוסופי זה לא ממש מדויק (לפחות אצלו). באופן כללי הוא אנטי-מטריאליסט ויש לו מאמרים גם על זה.

החומר, בהגדרה, לא יכול להיות חזות הכל - וממילא בעולם שלו יש מקום להסברים נוספים. לזה הוא חותר למעשה.

האם המוח קולט את התודעה או יוצר אותה? הוא עצמו בכלל יאמר לך שהוא מחזיק באידאליזם (גם על זה הוא כתב)

והתודעה בכלל היא זו שמייצרת את המוח ואת המציאות באופן כללי. המפגש בין התודעות הוא החוויה הקולקטיבית שלנו.

כדתיים, אנחנו בכל מקרה יוצאים מנקודת המוצא של התורה ושל המסורת. זו הקטגוריה השלישית של מקורות הידע: עדות.

אגב, בהקשר למה שהזכרתי מהרמבן, בדיוק נזכרתי שהרב שטיינזלץ זצ"ל כתב בספרו "נשמה" שה"אני" של האדם הוא כעין

תופעה לעצמה. נקודת המפגש בין הגוף לנשמה היא שיוצרת את ה"אני" וכשמתרחש מוות אז אותו "אני" נפרד לחלקיו.

אני מניח שהוא מבסס את זה באופן די ברור על משל הפיסח והעיוור שמופיע בגמרא. תובנה מעניינת שעולה מכאן מהדהדת לי

בדמיון מרוחק את תפיסה הבודהיסטית על כך שכל "אני" (או "עצמי") הוא למעשה אשליה (אני'צה ואנאטה).

של נשמה הוא דיון פילוסופי ענק.

העניין הוא, שהוא ימשיך להתקיים גם אם המדע יביא הסבר מדעי וחותך למוות קליני.

יש כמות מועטת של מידע והשערות שבעיקר מתבססות על סיפורים מפוקפקים וחורים במחקר מדעי (שלא מתאפשר כל כך כי איך אפשר לחקור תופעה שכמעט לא קורית ושאי אפשר לשחזר אותה בצורה יזומה?)

לכן- כל העניין של מוות קליני

כרגע לא רלוונטי לדיון הפילוסופי .

ומי שבוחר להאמין בגללו או לא להאמין בגללו לדעתי טועה מאוד.

לכן גם אם חוו משהו. אין להם יכולת להסביר לך אותו בלי להשתמש בכלים גשמיים

לא מדובר בסרטון הזה בכלל על חווית סף המוות בכלל.

מדובר על משהו חמור יותר שיתכן ואסור מבחינת היהדות ומיתתו בחנק, צריך עיון.

דכדוך וחרדה זה סיבה לעשות עבודה אבל זה לא מוריד את הערך שלך או משהו כזה.

מה עומד ביסוד התחושה הזאת?

– אם יש לך מחשבות לא מאורגנות, אז אוקיי, שיחה זאת אחת מיני דרכים רבות לסדר אותן (ובכלל, לא כל המחשבות צריכות סידור, לפעמים עדיף פשוט לתת לעצמך לחיות את ההווה).

– אם זה כדי ש"יבינו אותך", מה בעצם נותנת העובדה ש"מבינים אותך"? יש בזה תועלת מטפיזית, מעבר למה שאתה מייחס סובייקטיבית לעובדה הזאת?

– אם זאת תחושת בדידות, האין משהו אחר, כיפי, שתוכל לעשות כדי למלא את החלל הריק?

קראתי פעם בספר של פסיכיאטר נחשב שחלק גדול מהחוסן שלנו הוא היכולת ליצור מעין "הורה פנימי" או "מדריך פנימי" או איך שלא תרצה לקרוא לזה. בן־זוג פנימי. קבוצת מעודדות פנימית. לא ממש כדמות, אלא כפונקציה שדוחפת אותך, נותנת לך כוחות, אתה יכול לדבר איתה (יענו, לא במובן של חבר דמיוני, אלא פונקציה פנימית בתוכך שמסוגלת לנתח – גם לאו דווקא לנתח, אלא יותר כמו "לסדר" את עולמך הרגשי).

כדאי למצוא מטפל

זה בהחלט מקל שיש את מי לשתף אבל לא פותר בכלל את הבעיה

כי אין להם צורך במניין.

מעניין כמה יבינו את הבדיחה...

בקרב הגברים די בטוח שיהיו

מעניין אותי אצל הנשים