בס"ד
מחר ומחרתיים (רביעי וחמישי) יתקיים שלב משמעותי נוסף בדרך לבחירות. בזו אחר זו יגיעו המפלגות למשכן הכנסת, ויגישו לוועדת הבחירות המרכזית את הרשימות שאיתן הם ירוצו בבחירות הקרובות. שלב האחודים, הפירודים, התזוזות ממפלגה למפלגה או הבאת כוכבים נוצצים, יגיע לסיומו וגם התמונה הפוליטית תהיה בהירה וברורה יותר.
זה אומנם נראה קרוב, אבל הפוליטיקה הישראלית, ובעיקר מערכות הבחירות האחרונות, לימדו אותנו שזה לא נגמר עד שזה לא נגמר. יתרה מכך, כל עוד זה תלוי בציונות הדתית, גם דקה לחצות זה זמן לגיטימי להגשת הרשימות. בשורות הבאות ישנן כמה נקודות שכדאי לשים לב אליהם בימים הקרובים שנותרו עד שוועדת הבחירות תכבה את האורות, תנעל את הדלתות, והרשימות יהיו סגורות לחלוטין.
מי שכבר עכשיו יגיע לכנסת יראה שם נציגים של לא מעט מפלגות שבאו לתפוס את הטור כאשר הראשון מבניהם הוא נציג מטעם יש עתיד. במועד א' היה זה בנט שהוציא משמרת של פעילים במטרה לתפוס את האות המיוחלת. גם הפעם ממהר בנט לתפוס אות טובה, והוא אכן שני בתור, אבל הוא לא צריך לחשוש מיש עתיד שרק רוצים לשמור על האותיות 'פה' שלהם. וועדת הבחירות קבעה שבעלות על האות יכולה להיות של כל מי שרץ תחתיה בבחירות שלפני כן, ולכן הם חוששים שכחול לבן יוכלו לקחת להם אותה, למרות ההסכם ביניהם.
כל התחרות הזו מלמדת אותנו על החשיבות של המיתוג. יותר מאשר המפלגה ניכרת בשם שלה, היא ניכרת בפתק שלה. מפלגת העבודה, לדוגמה, כבר כמה מערכות בחירות שלא רצה תחת השם שלה, אלא פעם תחת המחנה הציוני ופעם תחת המחנה הדמוקרטי, אבל האותיות א.מ.ת תמיד ילוו אותה. גם הבית היהודי רצה באיחוד מפלגות הימין ואז ימינה אבל תמיד נשארה באותיות ט.ב. "בסופו של דבר", אמר מוטי יוגב לפעילים במועד א' שעשו טלפונים למצביעים פוטנציאלים, "השם לא משנה, האותיות הם סימן הזיהוי האמיתי שלנו". כמה שהוא צודק.
ואם הגענו לדבר על הבית היהודי, אז נעבור לדבר על מפלגות הציונות הדתית בכללותן. הדיבורים על אחדות נשמעים מכל עבר, אבל נכון לכתיבת שורות אלו עדיין לא הגיעו לחתימה הגדולה, זו שהציבור מחכה לה. בתחילת השבוע היה איחודון קטן בין מפלגות עוצמה יהודית ונעם, אבל בשביל התמונה השלמה צריך איחוד גדול מזה, גם עם מפלגתו של סמוטריץ' ועם הבית היהודי. לפי הסקרים אין מפלגה אחת שעוברת לבדה את אחוז החסימה, אבל איחוד גדול יכול להגיע גם לכדי חמישה ושישה מנדטים. אולי אפילו בתקווה שהפעם זה לא יגמר בדקה האחרונה.
אבל בזמן שבציונות הדתית מדברים על חיבורים, במפלגת הליכוד מדברים על שריונים. עם ביטול הפריימריז במפלגה קיבל נתניהו מידי חברי המרכז אפשרות לרענן בכל זאת את הרשימה במספר שריונים. נתניהו, אוהב בדרך כלל לחכות עם ההכרזה על השריונים עד הרגע האחרון של סגירת הרשימות וליצור עוד מתח מסוים גם בתהליך זה. הפעם, על הפרק ישנם מספר שמות אפשריים. הראשונה היא השרה אורלי לוי-אבקסיס.
כזכור, לוי-אבקסיס עברה לא מעט תחנות בשנים האחרונות, כולל ריצה ביחד עם מרצ, ובכל זאת נתניהו חייב לה על כך שהמליצה עליו לראשות הממשלה עוד לפני שנושא ממשלת האחדות עלה על הפרק. כעת, משנשרפה בשמאל, מתכוון נתניהו, על פי הפרסומים לשריין את לוי-אבקסיס במקום ה-26 והמכובד, מהלך שעוד לפני שקרה כבר מעורר זעם בין חברי הליכוד, בעיקר היותר ליברלים שבהם. יחד עם לוי-אבקסיס ניצבים השמות של גל הירש והעיתונאי אבישי בן חיים. כמו כן, לפי פרסום של כתב כאן חדשות, מיכאל שמש, נתניהו שוקל שוב לשריין מועמד מטעם המפלגה של סמוטריץ' במקום ה-28 תמורת איחוד וכן נתניהו מעוניין לשריין מועמד ערבי לרשימה. כמה מהם לא יהיו במקומות ריאליים, נותר לגלות רק מי מהם.
ומהימין לשמאל. גם שם יש יותר מידי מפלגות שנושקות לאחוז החסימה, מי מלמעלה ומי מלמטה, והם עדיין מנסים למצוא את הדרך להתאחד. עד כה רון חולדאי התעקש להוביל את גוש השמאל, אלא שבינתיים הוא הספיק בעצמו לראות את אחוז החסימה מלמטה וכן לאבד את מי שהנהיג איתו את המפלגה בשותפות, אבי ניסנקורן שבו עוד נעסוק בו בהמשך. כעת מבין חולדאי שעליו לרדת מהעץ. זה או לפרוש מהמרוץ או להיות מספר שתיים של מירב מיכאלי בחבירה למפלגת העבודה.
גם מפלגת 'תנופה' של עופר שלח נמצאת במגעים עם מיכאלי. צירוף של השלושה יבטיח את המעבר של השלושה, וכעת השאלה שנותרה היא האם זה יהיה תחת המותג של העבודה, שיקום שוב לתחייה מחדש, או שמא יקבל שם חדש משלו כפי שהיה עד כה. בין כך ובין כך מדובר בהישג מאוד משמעותי של מיכאלי בשיקומה של מפלגת העבודה.
מי שנשארים בחוץ הם מרצ, שעד כה עוברים את אחוז החסימה בבטחה, מפלגת 'הכלכלית' של ירון זליכה שלא מעוניינת בחיבורים בכלל כי לדעתו הוא עובר לבדו את אחוז החסימה, והאמת היא שגם אחרים לא ממהרים להתחבר אליו. ויש גם את מפלגת כחול לבן של בני גנץ, שאולי רוצים להתחבר, אבל נכון לעכשיו אין מי שיושיט להם את היד בצד השני. לא מן הנמנע שעד יום חמישי נראה שלפחות אחת מהן בוחרת לפרוש מהמרוץ בדיוק כפי שעשה אתמול יו"ר תלם בוגי יעלון. מה שבטוח הוא שבסוף השבוע הזה, נהיה כולנו חכמים הרבה יותר.
בעיית הסתדרות
הרבה אשמים יש לבחירות האלה, אבל אחד העיקריים שבהם הוא שר המשפטים לשעבר אבי ניסנקורן. כזכור, על מנת לדחות את הבחירות הועלה ניסיון פשרה שחלק ממנו כולל את החלפת ניסנקורן בדמות אחרת. גנץ סירב וישראל יצאה לבחירות בשביל זמן קצר ביותר אחר כך ניסנקורן עזב בטריקת דלת את כחול לבן, לא לפני שהוא האשים את גנץ בפזילה למו"מ עם ימינה.
משם עבר ניסנקורן להנהגה משותפת על מפלגת הישראלים של רון חולדאי. מפלגה שהתחילה גבוה וכתקוות השמאל ליצור את החיבורים הנכונים, והיום נמצאת ברוב הסקרים מתחת לאחוז החסימה. לא מעט מעריכים שחולדאי יעשה בקרוב מעשה יעלון ויפרוש גם הוא עוד לפני הגשת הרשימות. הוא כזכור, לא בא להיות מספר 2 של משהו או ח"כ פשוט בשולי המליאה, תפקיד טוב יותר יש לו כיום. ניסנקורן הבין את זה וברח בזמן ובתחילת השבוע הוא הודיע על פרישתו מהחיים הפוליטיים.
בשורה התחתונה, מי שגרר את ישראל למערכת בחירות רביעית, כלל לא התמודד בה. מי שהיה עד לפני שבועות מעטים הכוכב החדש של השמאל, זה שהיה החומה הבצורה בפני הפגיעה במערכת המשפט, היום יושב בביתו שכוחו הפוליטי אספי לחלוטין. כנראה שגם אם הוא היה יודע שכך יהיה, בכל זאת הוא היה נשאר איתן בדעתו לפרק את הממשלה, אבל אם בני גנץ היה יודע את זה, לא בטוח שהוא היה זורם איתו. אילו גנץ היה רק מקשיב להזהרות בזמן אמת, כנראה ששורות אלו כלל לא היו נכתבות.
הערה לסיום
שווה לעקוב אחרי מה שקורה במפלגת העבודה בראשות מיכאלי. כשבוע וחצי עברו מאז שהיא נבחרה לתפקיד ונראה שרוח חיים נכנסה במפלגה. סיכוי לא רע שמיכאלי היא הפתעת הבחירות של בחירות 2021.
