אני מזהיר מבן אדם מסוכן בדברים ידועים והם לתועלת

אני לא חושב שמישהו ישתכנע ממשפט שכתבת בפורום, על אדם או רב, כזה או אחר. בפרט שיש כלל בפורום לא לדבר על רבנים, ואל תגיד לי אין לו הסמכה, כי "רב" זה אדם שמייחסים לו חשיבות, תפקיד ציבורי, ולא תעודת רבנות.

לכן זה לא לתועלת ולכן זה לשון הרע. 

תופסים צד בלי לראות את התמונה המלאה???

אין שום גנאי בלא להיות רב, ואם הוא מתחזה לכזה מצווה לפרסם לתועלת הציבור, ולא התחרטתי על כלום.

אתה מוציא עלי שם רע ולא ההפך

דברים חשובים אתה מוחק וקללות והשוואות לנאצים לא

אתה מקבל את התואר המנהל הגרוע ביותר בתולדות הפורום, ואני מדווח עליך לימ"ל.

אני יכול לומר לך שאני בהחלט מתמקד בטוב. זה לא קשה אני הרי מוצף הודעות תומכות שנשלחות אלי באישי

א. הוא לא רב, מעולם לא עסק ברבנות, לא למד לרבנות, לא נבחן לרבנות, לא נסמך לרבנות, לא התקרב לרבנות. סתם יהודי עם זקן שמציג את עצמו כ"רב".

ב. היהודי היקר הזה גרם במישרין למותם של אנשים, כאשר המליץ להם להימנע מטיפול רפואי מציל חיים, עוד הרבה לפני הקורונה. 

ג. משרד הבריאות בעצמו קבע שהיהודי הזה מסוכן, ויש להזהיר את הציבור מפניו

ד. היהודי הזה טוען שחיידקים לא גורמים למחלות, הוא מעולם לא למד רפואה, ובכל זאת הוא נותן הוראות רפואיות לכל דכפין.

ה. יש להישמר ולהתרחק מאותו האיש, ולהזהיר את הרבים מפניו.

א שאין לו הסמכה רפואית

ב שברבנות הראשית הוא אינו רשום כרב.

זהו. אפילו לא שהוא מסוכן/רשע/גרם מוות/להתרחק ממנו

נטו המידע הזה.

מוזר ללי למה מחקו

בסדר גמור הוא מנהל גרוע בצורה יוצאת דופן

זה כבר כן לשון הרע

ב. כולם צריכים לדעת לא לסמוך עליו

אם כבר אתה רוצה להגיד שזה לתועלת.

בתועלת יש כללים לא להגזים ולא להגיד את מה שלא נצרך לקבלת התועלת. אתה יכול להגיד שהמעשה מכוער. לדווח (אגב דיוותי גם אני כי לדעתי זה מכוער)

אבל לתת טיקט ולכנות בשם זה לא מועיל לתועלת לדעתי. תכתוב שהוא כתב בשמך דברים. לא ח סם. במקרה זה ובמקרים ספציפים אחרים לא עשה מלאכתו נאמנה והתועלת אותה תועלת עם פחות השמצה

זו דעה אישית, סובייקטיבית, שיש בה גם תרעומת אישית של הכותב.

על כן, כמו שכבר צוין, אפשר לכתוב ביקורת עניינית מדוייקת. מה פלוני חושב שלא נערך כראוי, שנמחק/לא נמחק כראוי וכד'. זה לגיטימי. אין דעותיהם שוות.

אבל לכתוב "הערכה כוללת" עם השוואה לניהולים אחרים, זה לא נצרך, לא מועיל - ולדעתי גם לחלוטין לא נכון.

כבר שנים לא מועטות שאני מכיר את הפורומים כאן, וה"ציון" הזה לדעתי פשוט לא נכון. אז הנה, זה כבר לא "עובדה אובייקטיבית" אלא דעה של פלוני, שיש מולה גם דעות אחרות והפוכות. ובוודאי שהדבר הכי גרוע לעשות זה לפתוח דיון, "הצבעה", על רמת הניהול של מישהו..

אני לחלוטין ממליץ להיזהר ככל האפשר מתקיפות אישיות - ולהתמקד בויכוחים ענייניים על נושאים (ואני גם סבור שאופן ה"הערה בשמו" כביכול של בייניש, היתה מוטעית. היו בעבר צורות כאלה של הערות כאילו "בשם הכותב" אבל זה במקרי קיצון חמורים. אם כותבים "לא אכתוב לשה"ר"... אז בעצם בזה עצמו יש לה"ר, כי "מבינים" כאילו הוא כתב לה"ר...  זו היתה טעות. מניח שבשוגג).

ויש צד ש"בנוכחותו" גרוע יותר.

גם אם מישהו סובר שטעה בשיקול דעת, הוא אדם טוב ומנהל טוב.

אין כל צורך לכרוך את העניינים זה בזה.

לכן אני קורא לחברי הפורום לא לקחת אותו ברצינות, במיוחד כשהוא מדבר בשם אחרים

אתה יודע, ש"טעויות" או לא - בד"כ זה דבר סובייקטיבי.

אני ראיתי גם הרבה דברים טובים.

ובוודאי שלקרוא "לא לקחת מישהו ברצינות", זו טעות חמורה בהרבה...  כמו שאמרתי, גם לא מסכים עם זה.

כתבתי גם אני, שהכתיבה כביכול בשמך, היתה לגמרי מוטעה אף לדעתי. התרעומת מובנת. ביטאת אותה.

מציע לא להמשיך עם רזולציות אישיות מאף צד, אלא להעיר עניינית - מכל צד.

ומחקרים של 150 שנה על אנטיביוטיקה חיידקים ומחלות בעשרות אוניברסטאות???

וילדים מתו מחצבת בגללו. הוא אדם מסוכן

יש עדויות רבות על אנשים שנפטרו אחרי שהוא המליץ להם להימנע מטיפול רפואי. רשע ארור.

גם בתורה וגם ברפואה יש דרך איך מסיקים מסקנות למעשה.

התורה אינה "כלבו" שכל אחד יכל לפסוק בו כדעתו. יש דעות בנושאים מסויימים (לא בהכל. אין אף דעה שמותר לסכן נפשות, למשל. אין אף דעה שמותר לעבוד ע"ז וכו'), ויש דרך איך פוסקים הלכה. יש כללים.

וגם ברפואה, להבדיל, יש הבדל בין דיונים תיאורטיים ונסיונות לבין מסקנות ופיתוחים מעשיים.

אין "המון המון" מומחים שמתנגדים לחיסונים.

יש המון בורים שהולכים שולל אחרי עבריינים שמסכנים נפשות ע"י כל מיני קונספירציות, בלי להבין על מה מדברים.

אין כמעט רופא אחד שמבין משהו בתחום, ש"מתנגד לחיסונים". פשוט לא נכון. שמות בשוליים. בכל מקצוע יכולים להיות גם אנשים לא נורמליים. גם אנשים לא מוסריים.

"להכפיש אדם" אישית, לא בסדר. לצאת בכל תוקף נגד התופעה הזו, נגד העזת הפנים של מי שאינם מומחים מובהקים בתחום, להביע ציבורית דעה ולסכן חייהם של אחרים - זה ממש מצוה לדעתי.

אמר הרה"ג ר' אשר וייס בדיוק לפני זמן קצר: אני לא חושב שלגבי פיקוח נפש יש "אלה ואלה דברי אלוקים חיים"...

והוסיף ואמר: חז"ל אומרים, אם ראית תלמיד חכם שעבר עבירה בלילה - אל תהרהר אחריו ביום. כי עשה תשובה. הם לא אומרים, אל תאמר שזו לא היתה עבירה... כך גם לגבי מי שמזלזלים בשמירת הנפש בקורונה. בוודאי אם ת"ח, כבר עשה תשובה שהשתתף בלוויה המונית וצפופה. ואם לא עשה - יעשה...  עד כאן דבריו.

אין "סלחנות" ואין "סובלנות" כלפי מי שמסכן חיי אדם בצורה חסרת אחריות. אנחנו לא נוצרים.

יש הבדל גדול בין לומר, כדברייך, "כל אחד יבחר להתחסן או שלא" - כמו שגם כל אחד יבחר אם לשמור שבת או שלא, אם לגנוב או שלא (עבירות פחות חמורות מפיקוח נפש) - אבל לומר לרבים שלא להתחסן, לעשות תעמלת כזב נגד מה שיכול להציל חיי אדם, כשמימין ומשמאל אנשים מתים ל"ע - זה לא. אין "סובלנות" לזה. ואין בכך שמץ "לשון הרע". גם ללשון הרע יש כללים ברורים.

וזה שכותבים "נקודה" - לא עושה את הדברים לאמיתיים יותר.

א. יש לאנשים כאן כנראה יותר ידע תורני מאשר לאדם הזה שאת מכתירה אותו ל"רב", למרות שלמיטב ידיעתי לא הוסמך לרבנות מעולם. 

ולסכן חיים של אנשים, זה לא דרך ארץ - אלא להיפך. גם אם גורמים להריגתם בסגנון מנומס.

ב. מה שכתבת אח"כ - אכן רק מראה עד כמה נוראה התופעה הזו. "משום מקום צצה הקורונה"... יודעין בדיוק מהיכן היא צצה, מאיזה חבל ארץ בסין, ואיך התפשטה בעולם. כבר היו מגיפות מהתפשטו בעולם "משום מקום" והרגו חלק נכבד מהאנושות. כעת ב"ה זה יותר מתון מבחינת התוצאה.

וחיסון יש לא אחרי חצי שנה, אלא אחרי כמעט שנה - ואכן "הפלא ופלא": כשאנשים/ממשלות בכל העולם משקיעים הון עתק וידע ומחקר מדעי של אלפי מדענים שמתמקדים בזה, ומדלגים על שלבים בירוקרטיים רגילים בגלל הסכנה, בלי "לעגל פינות" בבדיקה המקצועית - אז אכן מגיעים לתוצאות שהן "הפלא ופלא" (אם כי, השיטה הזו של החיסון נמצאת במחקר ופיתוח מזה עשרות שנים. התחיל מממדענית מהונגריה, שאכן לעגו לה בהתחלה..).

והסיום, "שיצחקו עליכם לא עלינו".. רק מראה את הזוועה של התופעה הזו, שאתם כנראה חלק ממנה. קם אדם, שאינו רופא, אינו חוקר מדעי אפימידיולוגי, אינו רב - ואיני יודע כמה שנים למד בישיבה - ועם עוד כמה, יוצא נגד כל עולם הרפואה, רוב-כל גדולי הרבנים, ולזה קוראים "דרך ארץ".. "ידע".. "שיצחקו עליכם".

אם זה היה סתם, היינו אומרים, טוב, עוד שיגעון... אבל כאן זה חיי אדם. חמשת אלפים איש מתו כבר בארץ מהנגיף הזה, רבים חלו בצורה קשה - ואתם ממשיכים לטוות עולם של הזיות. כשתגיעו לעולם האמת, אל תתפלאו שידונו אתכם כגורמי רציחה - ואת מי שגרמו לכם, כמובילים של כל זה. מזעזע.

חותמת על כל מילה.

חשוב חשוב חשוב

על אותו משקל אתה יכול לומר שלו היה לנ"ל את הידע בענייני חיסונים שיש להמוני מומחים בכל העולם - אז היו מתייחסים ברצינות לדבריו.

ואתם לא "אגב" הולכים אחריו - אלא כנראה בגלל שאתם הולכים אחריו, אתה כותב כך.

אם אתם "הולכים אחריו" ביעוץ תזונתי - אם אכן הוא מבין בכך - זה ענין אחד. אם אתם הולכים אחריו בנושאים כמו המדובר כעת, זה דבר חמור מאד. פיקוח נפש. סכנת נפשות. כך גם בנושא התיאוריה על החיידקים וכד'.

אינני רואה שמץ "ענוה" בלהביע דעה לגבי חיסונים מול המוני מומחים שזה התחום שלהם. זה ממש ההיפך מענוה.

ואין כל קשר לתכונות אישיות של האדם. יכול להיות אדם נחמד, עם ענוה כלפי הבריות באופן אישי, אדם שרוכש ידיעות בתחומים שמתענין בהם - ועדיין יכול לא לתפוס עד כמה מסוכן "להביע דעות" בנושא שאינו מומחיותו והוא כעת פיקוח נפש.

ולמיטב ידיעתי, אינו רב.

בין להשתמש בכל הידע שקיים לאנושות, ולעיתים לצערנו גם זה לא מספיק ולכן אנשים מתים,

לבין להתעלם מהמציאות, מהמחקרים, מהעובדות, מההלכה - ולגרום לאנשים למות.

אדם מועד גם  לטעויות.

ברפואה הולכים לפי הידע הרפואי שבידינו. זו הסברא וזו גם ההלכה. 

לפי ה"היגיון" הזה, לא נלך לאף מומחה, באף תחום - רק נשב כל הזמן בבית ונרעד.... כמובן, חוץ מ"מומחה" אחד - שאינו מומחה ואינו רב.

פשוט לא יאומן. אם "הרבה מומחים" יכולים לטעות, קל וחומר מועטים שאינם מומחים.

אבל יש דרך איך מפתחים דברים. איך בודקים אותם. וכשמפתחים  חיסון, בודקים אותו בשלושה שלבים קפדניים, מנסים על עשרות אלפי מתנדבים טרם שהוא יוצא לשוק - וקל וחומר כשרואים כבר כעת שאחוז הקרבנות מאלה שקיבלו חיסונים ועברו את הזמן הנדרש מקבלתם, קטן בהרבה מאד ממי שלא חוסנו - אז זה מספיק לגמרי כדי להעמיד את זה בתור פיקוח נפש שדוחה חששות שאין להן שמץ ביסוס מדעי או מציאותי.

זו צורת חשיבה מעוקמת לחלוטין, לחשוב שבגלל שיש מומחים שטעו באיבחונים בהיסטוריה, אז כבר לא נשאל מומחים....  הרבה-הרבה יותר לא מומחים טעו כשעסקו במה שאינם מבינים...

א. לא "הכל ענין של אמונה וביטחון". בוודאי שאמונה וביטחון זה ענין גדול מאד, ויכול לגרום לאדם באופן טבעי להרגיש טוב יותר וממילא גם להיות מחוסן יותר בפני מרעין בישין, בגלל השפעת מצב הרוח על חוזק המערכת החיסונית. בנוסף, גם סייעתא דשמיא לאמונה וביטחון.

אבל כשחלה, אינו יכול לומר שלא יעשה מה שמחוייב לפי הרפואה, בגלל "אמונה וביטחון". היו יחידים כאלה, גדולים, וגם שם למיטב ידיעתי, בסופו של דבר נעזרו ברופאים.

בדיני נפשות לא פוסקים "מהשרוול", מה שאף אחד לא היה מעז לעשות בשאלה הכי קטנה לגבי כשרות עוף...

בפשטות, לפי ההלכה, אדם שמגיע למצב של חולי, ואינו יוצא מזה בצורה פשוטה - אסור לו להסתכן מסברה של "אמונה וביטחון". חלק מהאמונה זה גם להאמין למה שהקב"ה אומר בתורה שבע"פ. ו"ניתנה רשות לרופא לרפא".

ב. אלה שלא מחסנים ילדים (לא מדבר מיד כשהם נולדים.. יש כאלה שהילדים בבית בתחילה, אז ממתינים קצת. בינתיים לא מסכנים ולא מסתכנים בכך), בוודאי שיש בחינה שהם, כהגדרתך, "משוגעים". אדם נורמלי, אינו מסכן את ילדיו. זה ש"הילדים שלהם גדלו נהדר", זו שטות גמורה. ברור שחלק גדול מהילדים לא יחלו - בפרט שהם נישאים על כתפיהם של אלה שכן מחוסנים, ובזכות זה לא נדבקים..  אבל יש גם כאלה ששילמו על כך בחייהם. יש ילדים שהוריהם לא חיסנו אותם נגד חצבת כשהיתה מגיפה - וילדים מתו ל"ע. אז מה ה"חוכמה" להסתכל על מי שלא נדבקו??..  וכי מישהו אמר שכולם נדבקים? אדם נורמלי, לוקח אחריות שלא לסכן את ילדיו - וגם לא לסכן ילדים אחרים בגלל ילדיו.

אני עוד זוכר, נערים ונערות, שהיו מסתובבים עם "ברזלים" על הרגליים וקביים, בגלל שיתוק ילדים, טרם ניתן חיסון הפוליו. אז מי שלא נותן חיסון כזה, הוא "נורמלי", או עבריין?

ג. אנחנו לא "מפספסים"שום נקודה:  האיש הזה אינו רב. ולא זה שיחזרו עשר פעמים על "הרב", יתן לו סמיכה לרבנות (אלא אם כן יתגלה פתאום שיש לו, או שהוא ת"ח דגול שלמד שנים ומרביץ תורה ברבים). כדי להיות רב צריך ללמוד הרבה. כדי להיות רופא, צריך ללמוד הרבה. ובתחומים הרלונטיים לכל ענין. יכול להיות שהוא אישית אדם נחמד, מעודד, מבין מלמידה עצמית בתזונה וכד' - אין בעיה. לא שייך לנושא הנידון, וגם לא לקביעת איזו תיאוריה פסאודו-רפואית כוללת כנגד כל עולם הרפואה והביולוגיה.

הוא לא רק "מביע את דעתו" בענין תיאורטי, שאז היה אפשר לדון בנחת.

הוא מביע דעה בדבר שאינו תחום מומחיותו, כנגד רובא-דרובא של המומחים וגדולי הפוסקים, ובגלל זה יש הנמנעים מלחסן. אם היה שומר את דעתו לעצמו, זה היה משהו אחר. אדם שמסית אנשים לסכן את חייהם ל"ע, גם אם הוא משוכנע - בדלות ידיעותיו בתחום הספציפי ובהלכה, שהוא "מציל" אותם - אין להתייחס אליו כמביע דעה לגיטימי, אלא ליהלחם בכל תוקף נגד מה שהוא מסכן את  חייהם של רבים. במקום שיש חילול השם, אין חולקים כבוד לרב, קל וחומר למי שאינו רב ומסכן נפשות. וכל מי שמצטרף לזה - בפשטות הרי הוא שותף לעבירה הנוראה הזו. מי שימות חלילה בגלל ה"השתכנעות" הזו (כנראה כבר קרה, לא יודע אם ממנו ספיציפית או מדומים), דמו ל"ע בראשי ה"משכנעים" הללו. 

ד. אנחנו לא חיים ב"ה לגמרי בהפקרות של כל מיני "זכויות אדם" בעולם המערבי (אם כי יש חשש שבגץ יוביל גם בכך לשם). ובוודאי שאם יש אנשים שאינם מתחסנים ומוכנים בכך לסכן חייהם של אנשים אחרים וגם את כל הכלכלה ע"י ריבוי תחלואה - החברה רשאית להתגונן מפניהם ע"י כך שתמנע מהם להיכנס למקומות ציבוריים בנוכחות אחרים. כמו שהחברה רשאית למנוע סיכון הציבור ע"י כל מיני גורמים אחרים.

ומי שמוכן לסכן בלקחת את החיים של אחרים ח"ו, ואת הפרנסה שלהם, שלא יזעק לנו בנוסח ההיפיס באמריקה, ש"יקחו לנו את החופש שלנו"....  חופש בבית וכד' - לא על חשבון חייהם של אחרים ושל ילדיהם ופרנסתם.

"העולם שותק", אמרו על הריגת יהודים בגלות. מאד מציע להיזהר בכך. אם כבר, תאמרו לעצמכם: אנשים מוכנים לסכן חייהם של אחרים, בתעמולת כזב נגד חיסונים, בקונספירציות על המגיפה, בהדבקה ישירה, ועדיין "שותקים" יותר מידי מול זה..

ו"ה' ירחם" - זה על מי שמוכנים לסכן להם את החיים. אינני בטוח שעל אכזריות כזו, באמת "ה' ירחם".. "מי שמרחם על אכזרים"..... אלא מה? ה' אכן רחון וחנון - והוא בוודאי ירחם ויחזיר את השכל לכל המבולבלים והמבלבלים למיניהם - ויחזיר את כולנו בתשובה שלמה באהבה..

ללמוד ענווה מבור ועם הארץ, שאינו יודע דבר ומצהיר על עצמו כאדם הכי חכם בעולם?

שימי לב למילים שאמר בסרטון שלו, שבו הוא מפיץ שקרים איומים וקורא לאנשים לא להתחסן:

"ראיתי חובה למסור לציבור את מה שאני יודע" - יודע מאיפה? איזו הכשרה רפואית/אמינולוגית/ביולוגית יש לך?

"אני מכיר *טוב טוב טוב* את כל המחלות הכרוניות" - וואו. את כולן? ולא סתם היכרות שטחית כזאת, אלא *טוב טוב טוב*? אני לא חושב שיש רופא אחד בעולם, כזה שלמד במקומות הכי טובים ועובד בבתי החולים הכי נחשבים, שמרהיב עוז להעיד על עצמו שהוא מכיר *טוב טוב טוב* את *כל* המחלות הכרוניות. ממש ענווה!

"למדתי אותן בבית הספר לרפואה באוניברסיטת תל אביב" - שקר. הוא מעולם לא למד רפואה, לא בתל אביב ולא בנס ציונה. הוא למד פיזיותרפיה, לא תחום שידוע כמעמיק במיוחד בנושא נגיפים, חיסונים ומה שביניהם (אולי פיזיותרפיה חוסה תחת בית הספר לרפואה, אבל ברור לחלוטין שהוא ניסה לעשות כאן הטעייה ולתת לעצמו גושפנקא של אחד שמבין במחלות).

"כשהתחילה הקורונה... שאלתי איפה המחלה החדשה... כי אני לתומי ציפיתי לראות קריסת כבד, פרכוסים, דברים כאלה... וכל מה שראיתי, מקרה אחרי מקרה, זה סימפטומים של שפעת" - מתי בדיוק ב-1,000 השנים האחרונות, הייתה מגפה כלשהי שגרמה לקריסת כבד ופרכוסים? ולמה אנשים עם ריאות קורסות זה לא מספיק מגפה לשיטתך, אבל פרכוסים הם כן מגפה?

הוא מתנגד לטיפולים הורמונליים, וכותב שאפשר לפתור בעיות פריון בעזרת שינוי תזונה.

פתאום כשזה קשור אלייך את סומכת על המדע, אבל קורונה? פויה מדע. מה אכפת לך שאנשים אחרים ימותו, את סומכת על הגורו המטורלל.

יש אלפי אנשים שרואים בו "גורו" בענייני רפואה, למרות שהוא מעולם לא למד רפואה ולמרות שהוא מכחיש את העובדות הבסיסיות הידועות לכל - כגון העובדה שחיידקים גורמים למחלות.

יש להזהיר את הציבור מפניו, לביישו, להרחיקו ולנדותו.

הנה כתבה חמורה מאוד שפורסמה נגדו בערוץ 7 ממש:

מנחם רהט: טייס עיוור בקוקפיט

וכאן ערוץ 7 מפיץ מידע על הכזבים המטורפים של המטורלל הזה:

הסרטון שכדאי שחסידי הרב אשרוב יראו

בתור ילד קטן אמרו לי שיש אלוהים ויש ניסים יום יום בטבע כמו שמש שזורחת כל בוקר וכבר אז שמתי לב לעוד נס, אדם מכניס לגוף הרבה יותר ממה שמוציא, גם אם הוא שומר על משקלו או אפילו מרזה

ולא בטענה שמי ששותה ליטר מים עולה במשקלו בקילו??

הגוף משתמש בו לצרכים כימיים ואת השאר הוא מוציא בשתן, לא?

אני שותה הרבה יותר מליטר מים ביום ולא משמין כלל

שמשכנעים אלפי ישראלים לא להתחסן.

המגפה לא תיעצר אם יהיו כ"כ הרבה לא מחוסנים.

ושוב, ההשוואה לא במקום. מי שפוגע בעם ישראל מתוך רשעות, צריך להזהיר מפניו ולפרסם מעשיו הרעים בכל מקום. זאת ממש הצלת נפשות.

https://www.israelhayom.co.il/article/850063

אגב גם אבא שלי (ששלח לי את המאמר) רואה בו נוכל מרושע. זה לא במקרה. בגיל 6 חליתי בדלקת ריאות קשה ואנטיביוטיקה הצילה את חיי, ואשרוב כידוע מתנגד לתרופה הזאת. ברוך ה' זה לא קרה לילדך לכן אתה פחות מתנגד לו. מציע לך לקרוא על הילדים שחלו בחצבת בישוב אור הגנוז ותבין כמה הוא מסכן אנשים ובכל זאת ממשיך בדרכו

מדובר בכתבת "בריאות" חסרת כל השכלה בתחום, מכחישת מדע ותומכת קונספירציות ידועה. 

לא היה שום חיסון ניסיוני, זה פשוט שקר. היה חיסון עם פגם בבקבוק, ואין אפילו תינוק אחד שנפגע ממנו.

אלא מה?

כל ההורים שהייתה בעיה כלשהי בילד שלהם, ראו כתבה ש"לפני שנתיים היה חיסון ניסיוני", ולכן הם מיד מקשרים את הבעיה של הילד שלהם אל החיסון שהוא קיבל שנים קודם לכן.

פייק ניוז מהזן הנחות ביותר.

שאלות ותשובות בנוגע לחיסון צהבת B מסוג Sci-B-Vac – מדעת

כאן למשל היא קוראת לא להתחסן נגד מחלת השעלת, בניגוד לקונצנזוס מדעי שיש על יעילות ובטיחות החיסון:

https://www.hisunim.org.il/images/documents/Public_Articles/Menta_Pertussis_in_Pregnancy.pdf

וכאן יש תגובות לשטויות שהיא כותבת:

https://www.israelhayom.co.il/article/502667

משרד הבריאות נגד כתבה ב־ynet על ריטלין: "פייק ניוז"

https://www.midaat.org.il/wp-content/uploads/2016/11/%D7%9C%D7%9E%D7%92%D7%96%D7%99%D7%9F-%D7%9E%D7%A0%D7%98%D7%94-%D7%94%D7%98%D7%A2%D7%99%D7%99%D7%AA-%D7%94%D7%A6%D7%99%D7%91%D7%95%D7%A8-%D7%91%D7%9B%D7%AA%D7%91%D7%AA%D7%94-%D7%A9%D7%9C-%D7%99%D7%A4%D7%94-%D7%A9%D7%99%D7%A8-%D7%A8%D7%96-%D7%9E-4-%D7%91%D7%A0%D7%95%D7%91%D7%9E%D7%91%D7%A8.pdf

תגובת משרד הבריאות לכתבה של ד"ר יפה שיר-רז, Ynet 13.8.15

מדוע עורכי ynet ומנטה מנסים לפגוע באוכלוסיות בסיכון? – מדעת

כדי להחליט האם לחסן או לא זה תלוי באנשי מקצוע שמתייעצים איתם ולא הורים שרובם חסרי ידע רפואי. כך שאם יש כאן חוסר אחריות זה מצידם ולא ההורים. הורים שלא חיסנו אולי חששו מפייקים ברשת ובחרו בשב ואל תעשה, אך מי שמרצה נגד חיסונים זה לא שב ואל תעשה, והוא גם מציג את עצמו כמבין בתחום הוירוסים כאשר הוא פיזיותרפיסט, לכן הוא החסר אחריות כאן...

לתכנית הזאת יש פרק כל ערב, מאוד מומלץ. אבל אם הפרקים הללו מאוד מומלצים ביומיום, עכשיו זה ממש מציל חיים

חשוב להילחם בקורונה ובמכחישיה ולהפיץ את השקרים והנזקים שלהם. לא צריך להיות נזיר טיבטי, אך זה לא אומר להילחם רק בדרכים הללו. יש דרכים חיוביות חשובות אף יותר, כמו לתרום לרב פירר

קרה לך פעם שהגעת לבהירות טובה כזו דווקא אחרי התבוננות איטית? או מהלך איטי?

לפעמים בתוך המהירות מתפספסים דברים מהותיים.

דווקא הלאט מאפשר להגיע אליהם, לתפוס אותם, לנשום אותם, ולאמץ אותם קרוב ללב.

ע"י כך פעמים רבות ניתן להגיע לבהירות מרגיעה, טובה כזאת.

בהירות שהיא לכשעצמה מקצרת תהליכים ומקצרת את הדרך.

לכן לפעמים דווקא הדרך הארוכה כביכול היא הקצרה באמת.

דווקא הלאט הוא מהר. 🩵

לפעמים לא מספיקים לעשות כלום והופ עברו 40 שנה, יש כאלה שאם לא ירוצו במרוץ העכברים הם לא ירוצו בכלל וימותו לוזרים בלי שום יכולת לחיות חיים טובים יותר בלי הון, בלי בית, בלי משפחה, בלי מקצוע.

קורה ליותר מידי אנשים סביבי, לפעמים אתה נתקע בהתפתחות שלך ומגלה שהלכת בנחת יותר מידי וזה הזמן לספרינט או למות חסר כל.

כי מה שאני התכוונתי אליו כמובן שונה,

ומדבר על משהו אחר.

יותר על הדרך הקצרה שלפעמים היא בעצם ארוכה ולא מובילה אותנו למטרה שלנו, או למטרת העל שלנו.

ודווקא הדרך שהיא ארוכה, במקרה הזה הלאט, יכולה להיות הקצרה באמת, זו שתניב לנו את המטרה בסופו של דבר. יחד עם השלווה, הבהירות, העומק, הבחירה, הכיוונון למה שנכון וכן הלאה.

אני פשוט לא חושב שנכון להאט, לפחות לא לפני שכל פרמידת מאסלו אצלך ביד.

פירמידת מאסלו תושג דווקא ע"י הלאט.

ראיתי את זה המון אבל אם אתמקד רגע בעצמי ובניסיון אישי -

בתור אדם שבעבר היה בקצב מאוד מהיר גם של המחשבות, גם של הדיבור, גם של המעשים - באמת שפיספסתי דברים דווקא מהקצב המהיר הזה.

ודווקא כאשר למדתי להאט - הגעתי לדברים שלא הייתי מגיעה אליהם לולא ההאטה.

גם דברים מהותיים וגם אפילו הספקים טכניים.

אם אני יושבת ועוצרת רגע להאט את המחשבות שלי שהיו רגילות רק לרוץ ולעשות סדר ובהירות,

אם אני מאיטה גם בדיבור, אפילו בתפילה להגיד את המילים לאט יותר ובכוונה,

אם אני במקום לרוץ מדבר לדבר מאטה גם את קצב ההתנהלות - כל אלו גרמו לי הרבה מאוד טוב ב"ה.

הלאט גורם פעמים רבות ליותר צלילות, בהירות, ריכוז, מיקוד במה שחשוב ובעיקר יותר נחת.

ובאמת שזה בדברים הכי קטנים ועד הגדולים.

אפילו לחתוך סלט מהר מהר ולפעמים להיפצע בטעות בגלל זה, או להאט ולשים יותר לב.

לחשוב קודם על היום או השבוע או השנה או כל כיוון החיים שלי רגע לאט ובהבנה והתבוננות עצמית מאשר רק לרוץ ולרוץ ולהספיק עוד ועוד,

להוריד עוד סלט ועוד תבשיל ועוד מרדף להכנות לשבת או חג ולהגיע דווקא עם יותר אוויר ושלווה,

לדבר עם הילדים יותר לאט ובנחת מאשר רק להספיק לסמן "וי" מהיר על כל מה "שצריך" להספיק,

לנשום נשימות עמוקות ואיטיות יותר ולא רק מהירות ושטחיות, מה שהגוף עצמו מפרש כמוריד סטרס, וכמקום לא הישרדותי, ונהיה רגוע יותר וכן הלאה.

לעצור באמצע היום להביט בשמים, בפרח, בחיוך, במילה, בכל דבר בעצם ודווקא הקצב האיטי הזה גורם להתפעלות פנימית וחיבור לקב"ה, לבריאה, לטוב שבעולם ובחיים, וממילא יוצר יותר שלווה פנימית ומוטיבציה וכוח גם להמשך היום.

לשתות לאט כוס תה ולהתמקד בטעם ובמרגש ובלגימה האיטית והנינוחה ולהכניס עוד רוגע וכיף לחיים, זה גם נותן עוד כוח הלאה וגם בפני עצמו ממלא ומרפא.

לעצור להקשיב לגוף, לשהות ברגע, להיות בנוכחות.

לחשוב, לנשום, לבחור מה שייך לי ומה לא שייך לי, מה נכון ומתאים ומה פחות.

זה בכ"כ הרבה דברים לבני אדם באשר הם. גם חיבוק בין בני זוג יכול להיות בלאט שלו ובשהות שלו יותר ממלא ומקרב, גם כל קירבה שהיא רגע לאט יותר וקרוב יותר יכולה לתת מה שרק מהר לא מאפשר, גם לחשוב על הפן התעסוקתי שלנו אפילו או השליחות והייעוד שלנו בעולם יכול לקרות יותר מהר דווקא כשחושבים על זה יותר לאט ומקדישים לזה את הזמן בנחת ובבירור עומק.

גם איך להגיע ליעדים כולל כלכליים יכול להתאפשר פעמים רבות דווקא מהלאט שנותן רגע התבוננות במבט-על וכולל דרכי פתרון יצירתיות ואפקטיביות יותר,

גם לתת לעצמי כבן אנוש את התנאים הכי טובים כדי לתפקד בעולם הזה, ולזכור שאני כולל גוף פיזי ונפש ורגש ושכל ורוח ובכל אחד מהם לפעמים הלאט הוא ברכה שרק דרכו ודווקא דרכו נוכל לגלות ולהעצים עוד יותר את עצמינו ואת התפוקה שלנו.

אז ודאי שזה לא 0 או 100

זה לא או ללכת בהילוך איטי וכמו צב להתנהל באיטיות תהומית 24/7 בכל רגע ורגע, וזה גם לא לרוץ בלי הפסקה ובלי אוויר ואם לא אז להגיע לפת לחם ובלי קורת גג...

ודאי שיש הרבה באמצע.

וודאי שיש פעמים שאחרי הלאט הזה יגיע המהר, אבל רק על גבי הנדבך שהיה קודם הלאט ומה שהוא איפשר - הבהירות הזו והצלילות הזו - ועל גבי זה אפשר לרוץ קדימה בביטחון ובשלמות יותר.

וודאי שיש פעמים שהלאט לכשעצמו הוא יותר נכון.

וודאי שיש מצבים שגם מהר יהיה אפקטיבי ונכון.

וודאי שיש גם אנשים שונים וגם מצבים שונים והכל בהתאם למקרה המדובר.

לכן כתבתי שלפעמים הלאט הוא מהר. לא תמיד, אבל פעמים, ואפילו פעמים רבות, כן

בעיקר בציבור הדתי, שאנשים הולכים לאט מידי וצריך לדרבן אותם להתחיל לרוץ במקום להאט, את אומרת לא 0 או 100 ולפעמים וכו אבל לעיקר האנשים צריך לבעוט בהם להכנס לכושר ולא להוריד דופק.

בכל הציבורים ובטח בדתי.

אבל יותר נראה לי שאנחנו פשוט מדברים על דברים שונים.

הסברתי קצת בהודעות שלי למה אני אישית מתכוונת.

נ - נוכחות

ח - חמלה

ת - תיעדוף

כאשר אנחנו בנוכחות בחיים שלנו, באמת נמצאים בכאן ועכשיו וחיים אותו ובו,

וכשאנחנו בחמלה עצמית (וגם על הזולת כמובן),

ומתעדפים בסדרי עדיפויות את מה שיותר חשוב ויקר לנו, מה שיותר שייך אלינו מאשר מה שלא -

או אז יכולה להיות לנו יותר נחת.

ונחת זו אחת הברכות המשמעותיות ביותר שיכולה להיות לנו כבני אדם.

בעזרת ה' שתהיה לכולם גמר חתימה טובה עם המון נחת ושלווה 🤍

הוידוי והקבלה לעתיד זה אחרי הכרת החטא והחרטה.

זה מה שאמרתי.

ובכל זאת אתה לפחות מנסה.

עצם זה שאתה לא עושה את זה שוב, זה עיקר התשובה.

החרטה לא צריכה להיות על פרטי החטא אלא על זה שהמרת צווי ה'.

גם אם אכלתי חזיר, היה לי טעים, הפסקתי ויש לי חשק לעוד, אני יכולה להביע חרטה שיש אדון לעולם, שקבע חוקים ואני בטיפשותי וחשקיי שעדיין קיימים המרתי את פיו.

אתה גם אמור להצטער

אבל בחרת אחרת

אולי עכשיו אפשר גם לבחור לשחרר את בקשת המחילה

ואולי בכלל להתמקד בבחירה ולא באמור

ויותר מכך, האם היה מפני שלהבנתך ייעקר משהו מן התורה?

אני בעוונות מניח שעשיתי דברים רבים מתיאבון, ומיעוט שבמיעוט מכעס ומהכעסה (למשל, אם משהו היה קשה באופן קיצוני בשבת, הגם שלא באמת נצרך, ועניין כזה הוא עבורי בנדיר, וודאי שלא נסעתי פתאום בשבת לבלות בחוף ים רחוק). גם אם פעם קמתי ממקום סעודה ולא בירכתי - אפילו יעבור הרהור שהיה זה בהתרסה כלפי מטבע שטבעו חכמינו מכוחם לתקן ולפסוק, ולא רק מתיאבון וגרגרנות זמן שלא היה זה נוח להתעכב ולהודות על שנותן לחם לכל בשר - אינני חושב שהגעתי לחשוב שאין כל ממש בציווי ובאורח החיים (ובטור אורח חיים).

אני אישית חושב, בצניעות רבה, שאם כל המניעים לקשיות העורף או הנפש הם לתיאבון ואפילו להכעיס, אך לא מפני שעוקרים את שורש ומקור אמונתנו הפנימית, האוהבת, הנכזבת לעתים, אך שלעולם לא תינטש, זוהי - באיזה אופן חסידי ברדיטשובי - סנגוריא גדולה ונקודת אור בחושך. כי בכלל להיות יהודי שעוד מתחבט בזה, שנפשו כועסת אך לא נפרדת ואולי עם כל זה שוקקת, הרי זה בכלל סגולת ישראל וחלק ממעל, גריעותא ומעליותא משמשים בעירבוביא, ועדיין מכל זאת מתגדל ומתקדש שמיה רבא.

מה אתה מבקש מאיתנו לרחם עליך.

תפנים שיש מלך לעולם.

הרב יעקב חזן ז"ל:

ניק חביב שאל האם לצאת עם בחורה דתייה שהוריה מסורתיים, ואתה ענית לו שעל מקרה כזה נאמר ארור שוכב עם כל בהמה.

היהדות שלך היא לא היהדות שלי, ולכן מבחינתי התשובות התקיפות שלך לאורך השרשור הזה לא רלוונטיות יותר מאשר שכומר קתולי מפולין יגיד לי את דעתו.

ולא, לא ביקשתי רחמים. בטח לא מאדם חסר רחמים.

אבל מצטער על כך שאתה לא מצטער, וגם זה יקר מאוד בעיני האלוקים לכאורה

אין פה תשובה.

בעצם אתה מצטער על כך שאלוקים שולט בעולם.

והחליט לאסור דברים מסויימים.

זה "אני מצטער שאני לא קובע מה מותר ומה אסור.

אלא אתה מלך העולם."

מה הקטע דקה לפני שממליכים את הקב"ה

ומבהירים שאנחנו נאמנים לדרך שלו.

גם אם קשה. וגם אם לא תמיד מצליחים.

להביע דעות הפוכות.

עדיף על כלום

אני לעולם לא אצטער על חטאים.

איפה כל מה שלמדנו על חרטה?? וידוי?? וקבלה לעתיד??

עזוב את זה שהוא מפרסם שעבר על רצון ה'

הפוך בדיוק. צריך להתבייש.

וגם אם עושים עבירה. לא להראות את זה לכולם.

ולא לפרסם. גם אם קיים יצר הרע שלא יכול לכבוש אותו.

אמר ר' עילאי הזקן:

ילבש שחורים ויתעטף שחורים.

לילך למקום שאין מכירים אותו.

ואל יחלל שם שמים.

📚 עין יעקב — 3/9/2026

ּא בַּעֲבוֹדַת כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת הוּא דִּכְתִיב. דְּאָמַר מַר: חֲמוּרָה עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת, שֶׁכָּל הַכּוֹפֵר בָּהּ, כְּמוֹדֶה בְּכָל הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ. עוּלָא אָמַר: כִּדְרַב הוּנָא, דְּאָמַר רַב הוּנָא: כֵּיוָן שֶׁעָבַר אָדָם עֲבֵרָה וְשָׁנָה בָּהּ, הֻתְּרָה לוֹ. 'הֻתְּרָה לוֹ', סַלְקָא דַּעְתָּךְ? אֶלָּא נַעֲשֵׂית לוֹ כְּהֶתֵּר. אָמַר רַבִּי אַבָּהוּ מִשּׁוּם רַבִּי חֲנִינָא: נוֹחַ לוֹ לְאָדָם שֶׁיַּעֲבֹר עֲבֵרָה בַּסֵּתֶר וְאַל יִתְחַלֵּל שֵׁם שָׁמַיִם [בְּפַרְהֶסְיָא, שֶׁנֶּאֱמַר: (שם כ) "וְאַתֶּם בֵּית יִשְׂרָאֵל, כֹּה אָמַר ה' אֱלֹהִים: אִישׁ גִּלּוּלָיו לְכוּ עֲבֹדוּ, [וְאַחַר] אִם אֵינְכֶם שֹׁמְעִים אֵלָי וְאֶת שֵׁם קָדְשִׁי לֹא תְחַלְּלוּ". אָמַר רַבִּי אִלָעִאי הַזָּקֵן: אִם רוֹאֶה אָדָם שֶׁיִּצְרוֹ מִתְגַּבֵּר עָלָיו, יֵלֵךְ לְמָקוֹם שֶׁאֵין מַכִּירִין אוֹתוֹ וְיִלְבַּשׁ שְׁחוֹרִים וְיִתְכַּסֶּה שְׁחוֹרִים, וְיַעֲשֶׂה כְּמוֹ שֶׁלִּבּוֹ חָפֵץ, וְאַל יְחַלֵּל שֵׁם שָׁמַיִם בְּפַרְהֶסְיָא. אֵינִי? וְהָתַּנְיָא: כָּל שֶׁלֹּא חָס עַל כְּבוֹד קוֹנוֹ, רָאוּי לוֹ שֶׁלֹּא בָּא לָעוֹלָם, מָה הִיא? רַבָּה אוֹמֵר: זֶה הַמִּסְתַּכֵּל בַּקֶּשֶׁת. רַב יוֹסֵף אוֹמֵר: זֶה הָעוֹבֵר עֲבֵרָה בַּסֵּתֶר. לָא קַשְׁיָא, הָא, דְּמָצִי כַּיִיף לְיִצְרֵיהּ, וְהָא, דְּלָא מָצִי כַּיִיף לְיִצְרֵיהּ]. כז תְּנָן הָתָם: אֵין מַקִּיפִין בְּחִלּוּל הַשֵּׁם, אֶחָד שׁוֹגֵג וְאֶחָד מֵזִיד. מַאי 'אֵין מַקִּיפִין'? אָמַר מַר זוּטְרָא: שֶׁאֵין עוֹשִׂין כְּחֶנְוָנִי. (המקיף) אָמַר מַר בְּרֵיהּ דְּרַבִינָא: לוֹמַר, שֶׁאִם הָיְתָה שְׁקוּלָה, מַכְרַעַת. כח תָּנוּ רַבָּנָן: לְעוֹלָם יִרְאֶה אָדָם עַצְמוֹ, כְּאִלּוּ חֶצְיוֹ חַיָּב וְחֶצְיוֹ זַכַּאי, עָשָׂה מִצְוָה אַחַת, אַשְׁרָיו שֶׁהִכְרִיעַ עַצְמוֹ לְכַף זְכוּת. עָבַר עֲבֵרָה אַחַת, אוֹי לוֹ שֶׁהִכְרִיעַ אֶת עַצְמוֹ לְכַף חוֹבָה, שֶׁנֶּאֱמַר: (קהלת ט':י"ח) "וְחוֹטֶא אֶחָד יְאַבֵּד טוֹבָה הַרְבֵּה", בִּשְׁבִיל חֵטְא יְחִידִי שֶׁחָטָא, אָבַד מִמֶּנּוּ טוֹבוֹת הַרְבֵּה. רַבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: לְפִי שֶׁהָעוֹלָם נִדּוֹן אַחַר רֻבּוֹ, וְהַיָּחִיד נִדּוֹן אַחַר רֻבּוֹ, עָשָׂה מִצְוָה אַחַת, אַשְׁרָיו שֶׁהִכְרִיעַ אֶת עַצְמוֹ וְאֶת כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ לְכַף זְכוּת. עָבַר עֲבֵרָה אַחַת, אוֹי לוֹ, שֶׁהִכְרִיעַ אֶת עַצְמוֹ וְאֶת כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ לְכַף חוֹבָה, שֶׁנֶּאֱמַר:

ולא מצליח מספיק להצטער עליהן למרות שהיה רוצה, ומרוב שהוא מצטער על כך שהוא לא מצליח להצטער, הוא משתף על כך בפורום.

אם נמשיך במלחמת הציטוטים 🙂, אצטט את דברי ר' נחמן הידועים, על כך שצריך להסתכל על הנקודות הטובות, ודרך שם הרוע ייעלם.

לענ"ד זאת דרך יותר יעילה כיום.

מה יעזור 100 פורומים תומכים.

הרי ידוע "אין עצה ואין חכמה ואין תבונה לנגד ה'"

תקשיב קצת.

אם אני לא אמחה ואצווח ככרוכיא

הרי להגיד אוו כמה חמוד מישהו שלא מעוניין לעשות תשובה כראוי בלב שלם, ויום אחרי זה לבוא לקב"ה ולאחל לו "שיבואו כולם לעשות רצונך בלבב שלם' זו צביעות,

ואמר הכותב שיחי' בפתח השירשור

שאינו אוהב את הצביעות

על כך שאינו מצטער כאמור.

מצטער, על כך שיודע, שאיננו מצטער כראוי.

וכל רצונו הכמוס והגלוי.

להיות בקשר טוטאלי עם ה'

בלב שלם.

איך אינו יכול.

רגע רגע רגע.

מה זה אני רודף אחר חוקיך מחד.

שו הדא מחד. רודף וזהו.

מחד ומאידך.

יש פה תפיסה מוזרה להאדיר ולתת מקום לחולשה,רדיפת חוקיך מחד, ותשוקות זרות (שבטעות מתפרשות כשתשוקה עצמית) מאידך, בראש כל חוצות.

השיר הזה הוא לפי עניות דעתי.

בעייתי. איך בן אדם מכריז בפומבי שמאידך. אין מאידך.

רודף אחר חוקיך מחד ומאידך.

ובד בבד מתגנבת חולשה שאני מצטער עליה עד עמקי נשמתי.

לא באותו לבל של רצון. לא מכריז עליה בקול היא המאידך הזה.

במאידך מתביישים ומסתירים.

השיר מקומם.

אז אתה לא רודף אחר חוקיך.

זה הופך את הרודף אחר חוקיך על רמת הדקלום. ובתכלס אני עושה מה שבא לי.

ועל השיר הזה.

על הצביעות שבו היה צורך לצוררי הצביעות, להתקומם.

שו הדא שיהודי אומר לקב"ה לעיני כל העדה מאידך.

ביטויים כאלו, אבל לא זכרתי בדיוק.

ביקשתי את עזרתו של ידידנו gpt:

Worked for 49s

כן. ובעצם הדוגמאות המדויקות יותר מחלישות מאוד את הביקורת שבתמונה. יש בשירה התורנית המקובלת מקום לא רק לווידוי שכבר מסודר בתוך מסגרת של חטא–חרטה–תשובה, אלא גם לשהייה בתוך נפש קרועה, עוד לפני שההכרעה נאמרת — ולעיתים אפילו בלי הכרעה שלמה בסוף השיר.

הדוגמה החזקה ביותר היא דווקא “שקעה חמה” של הרב אברהם אליהו קפלן:

> “שקעה חמה, שקעה נפשי

בתהום רעיונות רב כים;

כי נלאיתי מלחום את מלחמתי

עם הבשר, עם הדם.”

ובהמשך:

> “האם לשכוח ולשמוח,

או לזכור הכול ולבכות?”

זה ממש מבנה של שני קטבים נפשיים. המשורר אינו מתחיל בהצהרת האמת, אינו מספר שכבר ניצח ואפילו אינו מכריע בין האפשרויות. הוא מביא לפני הקב"ה את הבלבול עצמו: “חוסה אלי כי לא אדע”. בנוסח המקורי המובא ב“בעקבות היראה”, השיר מסתיים ב“אולי אפתור את החלום” ובשקיעת החמה — לא בפתרון חגיגי. גרסאות שבהן נוספת אחר כך “זרחה חמה, זרחה נפשי” אינן בהכרח הנוסח המקורי. זה שיר שנחשב נכס מובהק של עולם הישיבות הליטאי. הטקסט והנוסחים באתר זמרשת, הפיוט בספרייה הלאומית.

גם אצל ריה"ל, “לבי במזרח ואנכי בסוף מערב” מתחיל בפיצול חד בין המקום שבו נמצא לבו לבין המקום שבו נמצאים גופו וחייו. אמנם כבר במילה “לבי” ברור היכן נאמנותו העמוקה, ובסיום הוא אומר שיקל בעיניו לעזוב את טוב ספרד; אבל רוב השיר חי בתוך הקרע ולא מדלג מיד להכרעה. נוסח השיר.

והדוגמה המקראית המדויקת ביותר היא תהילים ע"ג. אסף אינו רק מודה שנכשל; הוא נותן ביטוי ממושך ומשכנע לקוטב האחר:

> “וַאֲנִי כִּמְעַט נָטָיוּ רַגְלָי… כִּי קִנֵּאתִי בַּהוֹלְלִים, שְׁלוֹם רְשָׁעִים אֶרְאֶה.”

הוא ממשיך לתאר באריכות מדוע הרשעים נראים מצליחים, ואף אומר: “אַךְ רִיק זִכִּיתִי לְבָבִי” — אולי כל עבודתי הייתה לשווא. רק הרבה אחר כך, “עַד אָבוֹא אֶל מִקְדְּשֵׁי אֵל”, התמונה מתהפכת. כלומר, מזמור קנוני נותן תחילה במה מלאה למשיכה ולספק, ורק אחר כך מגלה את נקודת האמת.

מכאן ההבחנה החשובה: סימטריה ספרותית אינה בהכרח סימטריה ערכית. כשמשורר אומר “מחד אני רודף אחר חוקיך ומאידך…”, הוא עשוי להעמיד שני כוחות נפשיים זה מול זה בעוצמתם החווייתית — בלי לומר ששניהם טובים, נכונים או רצויים לו באותה מידה.

אפשר עדיין לומר שהניסוח בשיר המסוים עמום מדי, ושבשונה מ“שקעה חמה” לא נאמר בו במפורש שמדובר ב“מלחמה עם הבשר והדם”. זו ביקורת ספרותית לגיטימית. אבל עצם הדרישה שמשורר דתי חייב לסמן כבר באותה שורה מהו הצד הנכון, ולא רשאי להשהות את ההכרעה ולתת קול לקרע — אינה עומדת במבחן השירה התורנית עצמה. לפעמים עצם הבאת שני הקטבים לפני הקב"ה היא התפילה.

ומחפש להיות טוב מבלי לדרוך ולרמוס אחרים בשם הצדקנות והצדקות

אני לא רואה שום פסול ב"צידוק הדין". יש דברים שהקב"ה קבע שאסור, ואני מקבל עלי כי אני מקבל אותו עלי.

זה לא אומר שאני משוכנע, זה לא אומר שאני אוהב את זה, זה לא אומר ש"הייתי מחליט ככה בעצמי".

במילים של הרב מיכי אברהם, להקב"ה יש "סמכות מהותית" וזהו.

האם מישהו אמור להצטער על זה שהוא לא מצטער שהוא לא מצטער? מה שאלה כזו מוסיפה בכלל?

אגב, על מה בכלל מוסב אותו צער? בפשטות, הצער הוא פשוט על כך שלא התגברתי כמצוות האל.

זה אפילו לא קשור בדווקא לתוכן המצווה/עבירה. זה קשור ליחס עם ריבונו של עולם.

הרי אם לא היה לך אכפת בכלל שום דבר, זה לא היה מזיז לך.

וזה שמזיז לך, מעיד על הכל ...

זה חלק מאיך שנבראנו וצריך לעבוד ולהתפלל על זה.

לא סתם ר' נחמן הקדיש לזה תורה (תורה קמא) שזאת זכות להגיע לדרגה להרגיש כאב על העבירות שעשינו.

"אִם יִזְכֶּה שֶׁיַּרְגִּישׁ בֶּאֱמֶת כְּאֵב חֲטָאָיו, הַיְנוּ כְּשֶׁיָּמוּל אֶת עָרְלַת לְבָבוֹ, כִּי כָּל זְמַן שֶׁלִּבּוֹ עָרֵל וְאָטוּם, אִי אֶפְשָׁר לוֹ לְהַרְגִּישׁ בֶּאֱמֶת, רַק כְּשֶׁיָּמוּל אֶת עָרְלַת לְבָבוֹ, וְיִהְיֶה לוֹ חָלָל בַּלֵּב, וַאֲזַי יַרְגִּישׁ לְבָבוֹ בֶּאֱמֶת גּדֶל כְּאֵבוֹ, וְיִצְטַעֵר וְיִתְחָרֵט בֶּאֱמֶת"

ור' נתן מתפלל על זה בתפילה ו' "שֶׁאֶזְכֶּה לְהַרְגִּישׁ כְּאֵב חֲטָאַי וַעֲווֹנוֹתַי הַמְּרֻבִּים, וְלָשׁוּב בִּתְשׁוּבָה שְׁלֵמָה לְפָנֶיךָ"

אני לגמרי לא חושב שזאת צביעות לבקש סליחה למרות ההרגשה,

אנחנו לא מנסים לעבוד על הקב"ה וגם יודעים שאי אפשר, אלא רוצים שיסלח לנו (מכל סיבה שהיא) למרות שעדיין לא מרגישים רע עם מה שעשינו

אני שואל לא בעוקצנות

זה משהו שאתה מרגיש שהוא נכון לאחרים אבל לא לך?

משהו מיושן בדת?

אתה כועס על הקבה והחטא כאילו מוציא אתכם במקום מאוזן?

מה מדובר?

מה נכון ללמוד ממך ומה לא נכון?

לא אמרתי לאף אחד ללמוד ממני, ואני לא יודע מי זה ''אתכם''...

שקשורים לבין אדם לחברו

וודאי שאנחנו גם

מדברת על דברים קיצוניים שאנשים עוברים..

באותו יום יש להבנתי הדלה, משהו שיורד מלמעלה שמוריד לנו את המשיכה לעברות (קרוב קצת לאדם הראשון קודם החטא), האתגר שלנו שם זה בעיקר לתפוס את זה, ולראות איך משמרים משם דברים הלאה...

שאתה מצטער שיש דברים שאתה לא מצטער.

אתה אמיתי וכנה. זה מהמם!

אפשר גם עוף או הודו טחון, הודו לדעתי הכי טעים והכי בריא.

מטחון אפשר להכין אין סוף אפשרויות.

אפשר להכין עיסה אחת גדולה, להקפיא במנות קטנות, וכל פעם להכין מזה משהו אחר. או להקפיא מוכן, זה בד"כ מעולה.

אפשר מאותה עיסה להכין עראיס, קציצות מטוגנות, שיפודונים, קציצות ברוטב, מוסקה, לזניה בשרית, פיצה בשרית, לחמעג'ון / פוקאצ'ה בשרית, ובטח עוד כמה אפשרויות ששכחתי.

לעיסה אפשר להוסיף ירקות או לחם שיגדילו את הכמות (בעיקר משיקול כלכלי. למרות שלדעתי פרגיות הרבה יותר יקר).

אפשר להכין קציצות, ולמחרת לבשל את אותן קציצות בתוך רוטב. עונה לדרישות שלך?

המעולות -ממש טעימות וללא חומרים משמרים של קטניות שנקראות "שטראוס בקופסה" -זה לא קפוא אלא בא מוכן לאכילה בטמפרטורת החדר, כך שאפשר להוסיף לאורז (לדוגמא -עדשים ואורז כמו במג'דרה), לקוסקוס (לדוגמא- חומוס במרק של קוסקוס) ואז זה גם חלבון מלא ,מכיוון שקטניות+דגן =חלבון מלא.

אני הרבה פעמים פשוט מערבבת את הקטניות עם סלט וטחינה וזה מעולה.

פרגית במחבת

חזה עוף במחבת

שניצל

קציצות בקר

קציצות הודו

לכל אחד המקציצות אפשר לעשות כמה סוגי רטבים ואז יש ממש גיוון

נקניקיות ביתיות (אשתי מכינה ויוצא מדהים)

המבורגר מבשר טחון

קבב מבשר טחון

צלי בשר

זה בגזרת הבשרי

אפשר גם דגים

דג מטוגן

דג ברוטב

דג בתנור

סלמון

קציצות דג

טונה

קציצות טונה

ואפשר לקבל חלבון גם מקטניות

מגדרה

חומוס ביתי

קוסקוס עם חומוס

מרק אפונה

מרק שעועית

גם במוצרי חלב יש חלבון.

זה מה שעלה לי לראש כרגע.

מניח שיש עוד הרבה מאוד דברים

ככה שיש מבחר

רוב הדברים שרשמתי בבשר עוברים הקפאה בסדר גמור (גם שניצל. לא חוזר להיות קריספי אבל בסדר גמור)

השאר זה דברים שאפשר להכין יום-יומיים לפני וישמרו במקרר

מאד קל לבשל ומאד טעים.

פשוט מניחים שם חזה עוף/פרגית/ סטייק/דג עם קצת תבלינים וזה מוכן די מהר.

לא מדדתי בדיוק כמה זמן אבל נניח תגריל על עצמה גבוהה אולי עשר דק? בערך? זה עד שהוא מתחמם ואתה יכול לשים אוכל בפנים.

כשאתה מכניס, לוקח כמה דק' עד שמוכן תלוי מה הכנסת:

נניח פילה חזה עוף, 6 דק', אם היה קפוא אז אולי 8 דק', המבורגר קפוא קבבים קפואים עשר דק', כנפיים קפואות שכבר תיבלנו מראש אני אוהבת לשים לאיזה רבע שעה ויותר אבל מוכן כבר אחרי 13 דק' בערך.

דג מושט קפוא עם תבלינים, ברוקולי ושעועית, סביב 12-13 דק' למיטב זיכרוני

תודה

הרבה יותר טוב מהנינגה לדעתי ( יש לי את שניהם)

להכין לבישול או טיגון, ולהקפיא, כשמכינים זה בדיוק כמו טרי.

(קציצות/שניצלים/פרגיות מתובלות/כדורי פלאפל/ דגים וכו')

חזה עוף בסוגים שונים של רטבים (אם תרצי אפרט) ולהקפיא בצורה שטוחה בשקיות זיפלוק

בלילה של בשר או עוף טחון- כשמוסיפים לחמניה סחוטה תפוא, בצל, קישוא הביצים זה יכול כמעט להכפיל את נפח מוזיל משמעותית את המסה. ואפשר להכין מזה המון דברים.

פרגיות- לתבל ולהקפיא עם תיבול ואז רק להפשיר ולטגן או בנינג'ה/תנור.

מגוון סוגי קטניות ברורות מושרות

אפשר גם פשטידות שזה אחלה.

הטיפ הכי חשוב שלי- אם הוא ה"בעייתי" ושאר המשפחה אוכלת מגוון יותר - לקנות טרי ולהקפיא במנות קטנות (נגיד כל שקית זיפלוק עם 2 פרגיות)

פרגיות אפשר לתבל לפני ההקפאה (ואז זה להוציא שיפשיר ו2 דק מכל צד על המחבת וביי)

דגים- מפשירים יחסית מהר, תיבול בקטנה ולתנור (גם קצר). נגיד סלמון, פילה מושט/דג לבן אחר וכו.

קטניות- אפשר להקפיא מבושלות או מונבטות.

חזה עוף- כמו פרגיות. בנוסף אפשר לתבל ולעטוף בפירורי לחם, ובמקום לטגן - לעטוף אחד אחד ולהקפיא. יש מקומות שמוכרים ככה מראש (יקר)

אם זה רק הוא אוכל את החלבונים היקרים יותר, ואתם אורזים בנפרד להקפאה, זה הרבה פחות מורגש כלכלית.