אני מזהיר מבן אדם מסוכן בדברים ידועים והם לתועלת

אני לא חושב שמישהו ישתכנע ממשפט שכתבת בפורום, על אדם או רב, כזה או אחר. בפרט שיש כלל בפורום לא לדבר על רבנים, ואל תגיד לי אין לו הסמכה, כי "רב" זה אדם שמייחסים לו חשיבות, תפקיד ציבורי, ולא תעודת רבנות.

לכן זה לא לתועלת ולכן זה לשון הרע. 

תופסים צד בלי לראות את התמונה המלאה???

אין שום גנאי בלא להיות רב, ואם הוא מתחזה לכזה מצווה לפרסם לתועלת הציבור, ולא התחרטתי על כלום.

אתה מוציא עלי שם רע ולא ההפך

דברים חשובים אתה מוחק וקללות והשוואות לנאצים לא

אתה מקבל את התואר המנהל הגרוע ביותר בתולדות הפורום, ואני מדווח עליך לימ"ל.

אני יכול לומר לך שאני בהחלט מתמקד בטוב. זה לא קשה אני הרי מוצף הודעות תומכות שנשלחות אלי באישי

א. הוא לא רב, מעולם לא עסק ברבנות, לא למד לרבנות, לא נבחן לרבנות, לא נסמך לרבנות, לא התקרב לרבנות. סתם יהודי עם זקן שמציג את עצמו כ"רב".

ב. היהודי היקר הזה גרם במישרין למותם של אנשים, כאשר המליץ להם להימנע מטיפול רפואי מציל חיים, עוד הרבה לפני הקורונה. 

ג. משרד הבריאות בעצמו קבע שהיהודי הזה מסוכן, ויש להזהיר את הציבור מפניו

ד. היהודי הזה טוען שחיידקים לא גורמים למחלות, הוא מעולם לא למד רפואה, ובכל זאת הוא נותן הוראות רפואיות לכל דכפין.

ה. יש להישמר ולהתרחק מאותו האיש, ולהזהיר את הרבים מפניו.

א שאין לו הסמכה רפואית

ב שברבנות הראשית הוא אינו רשום כרב.

זהו. אפילו לא שהוא מסוכן/רשע/גרם מוות/להתרחק ממנו

נטו המידע הזה.

מוזר ללי למה מחקו

בסדר גמור הוא מנהל גרוע בצורה יוצאת דופן

זה כבר כן לשון הרע

ב. כולם צריכים לדעת לא לסמוך עליו

אם כבר אתה רוצה להגיד שזה לתועלת.

בתועלת יש כללים לא להגזים ולא להגיד את מה שלא נצרך לקבלת התועלת. אתה יכול להגיד שהמעשה מכוער. לדווח (אגב דיוותי גם אני כי לדעתי זה מכוער)

אבל לתת טיקט ולכנות בשם זה לא מועיל לתועלת לדעתי. תכתוב שהוא כתב בשמך דברים. לא ח סם. במקרה זה ובמקרים ספציפים אחרים לא עשה מלאכתו נאמנה והתועלת אותה תועלת עם פחות השמצה

זו דעה אישית, סובייקטיבית, שיש בה גם תרעומת אישית של הכותב.

על כן, כמו שכבר צוין, אפשר לכתוב ביקורת עניינית מדוייקת. מה פלוני חושב שלא נערך כראוי, שנמחק/לא נמחק כראוי וכד'. זה לגיטימי. אין דעותיהם שוות.

אבל לכתוב "הערכה כוללת" עם השוואה לניהולים אחרים, זה לא נצרך, לא מועיל - ולדעתי גם לחלוטין לא נכון.

כבר שנים לא מועטות שאני מכיר את הפורומים כאן, וה"ציון" הזה לדעתי פשוט לא נכון. אז הנה, זה כבר לא "עובדה אובייקטיבית" אלא דעה של פלוני, שיש מולה גם דעות אחרות והפוכות. ובוודאי שהדבר הכי גרוע לעשות זה לפתוח דיון, "הצבעה", על רמת הניהול של מישהו..

אני לחלוטין ממליץ להיזהר ככל האפשר מתקיפות אישיות - ולהתמקד בויכוחים ענייניים על נושאים (ואני גם סבור שאופן ה"הערה בשמו" כביכול של בייניש, היתה מוטעית. היו בעבר צורות כאלה של הערות כאילו "בשם הכותב" אבל זה במקרי קיצון חמורים. אם כותבים "לא אכתוב לשה"ר"... אז בעצם בזה עצמו יש לה"ר, כי "מבינים" כאילו הוא כתב לה"ר...  זו היתה טעות. מניח שבשוגג).

ויש צד ש"בנוכחותו" גרוע יותר.

גם אם מישהו סובר שטעה בשיקול דעת, הוא אדם טוב ומנהל טוב.

אין כל צורך לכרוך את העניינים זה בזה.

לכן אני קורא לחברי הפורום לא לקחת אותו ברצינות, במיוחד כשהוא מדבר בשם אחרים

אתה יודע, ש"טעויות" או לא - בד"כ זה דבר סובייקטיבי.

אני ראיתי גם הרבה דברים טובים.

ובוודאי שלקרוא "לא לקחת מישהו ברצינות", זו טעות חמורה בהרבה...  כמו שאמרתי, גם לא מסכים עם זה.

כתבתי גם אני, שהכתיבה כביכול בשמך, היתה לגמרי מוטעה אף לדעתי. התרעומת מובנת. ביטאת אותה.

מציע לא להמשיך עם רזולציות אישיות מאף צד, אלא להעיר עניינית - מכל צד.

ומחקרים של 150 שנה על אנטיביוטיקה חיידקים ומחלות בעשרות אוניברסטאות???

וילדים מתו מחצבת בגללו. הוא אדם מסוכן

יש עדויות רבות על אנשים שנפטרו אחרי שהוא המליץ להם להימנע מטיפול רפואי. רשע ארור.

גם בתורה וגם ברפואה יש דרך איך מסיקים מסקנות למעשה.

התורה אינה "כלבו" שכל אחד יכל לפסוק בו כדעתו. יש דעות בנושאים מסויימים (לא בהכל. אין אף דעה שמותר לסכן נפשות, למשל. אין אף דעה שמותר לעבוד ע"ז וכו'), ויש דרך איך פוסקים הלכה. יש כללים.

וגם ברפואה, להבדיל, יש הבדל בין דיונים תיאורטיים ונסיונות לבין מסקנות ופיתוחים מעשיים.

אין "המון המון" מומחים שמתנגדים לחיסונים.

יש המון בורים שהולכים שולל אחרי עבריינים שמסכנים נפשות ע"י כל מיני קונספירציות, בלי להבין על מה מדברים.

אין כמעט רופא אחד שמבין משהו בתחום, ש"מתנגד לחיסונים". פשוט לא נכון. שמות בשוליים. בכל מקצוע יכולים להיות גם אנשים לא נורמליים. גם אנשים לא מוסריים.

"להכפיש אדם" אישית, לא בסדר. לצאת בכל תוקף נגד התופעה הזו, נגד העזת הפנים של מי שאינם מומחים מובהקים בתחום, להביע ציבורית דעה ולסכן חייהם של אחרים - זה ממש מצוה לדעתי.

אמר הרה"ג ר' אשר וייס בדיוק לפני זמן קצר: אני לא חושב שלגבי פיקוח נפש יש "אלה ואלה דברי אלוקים חיים"...

והוסיף ואמר: חז"ל אומרים, אם ראית תלמיד חכם שעבר עבירה בלילה - אל תהרהר אחריו ביום. כי עשה תשובה. הם לא אומרים, אל תאמר שזו לא היתה עבירה... כך גם לגבי מי שמזלזלים בשמירת הנפש בקורונה. בוודאי אם ת"ח, כבר עשה תשובה שהשתתף בלוויה המונית וצפופה. ואם לא עשה - יעשה...  עד כאן דבריו.

אין "סלחנות" ואין "סובלנות" כלפי מי שמסכן חיי אדם בצורה חסרת אחריות. אנחנו לא נוצרים.

יש הבדל גדול בין לומר, כדברייך, "כל אחד יבחר להתחסן או שלא" - כמו שגם כל אחד יבחר אם לשמור שבת או שלא, אם לגנוב או שלא (עבירות פחות חמורות מפיקוח נפש) - אבל לומר לרבים שלא להתחסן, לעשות תעמלת כזב נגד מה שיכול להציל חיי אדם, כשמימין ומשמאל אנשים מתים ל"ע - זה לא. אין "סובלנות" לזה. ואין בכך שמץ "לשון הרע". גם ללשון הרע יש כללים ברורים.

וזה שכותבים "נקודה" - לא עושה את הדברים לאמיתיים יותר.

א. יש לאנשים כאן כנראה יותר ידע תורני מאשר לאדם הזה שאת מכתירה אותו ל"רב", למרות שלמיטב ידיעתי לא הוסמך לרבנות מעולם. 

ולסכן חיים של אנשים, זה לא דרך ארץ - אלא להיפך. גם אם גורמים להריגתם בסגנון מנומס.

ב. מה שכתבת אח"כ - אכן רק מראה עד כמה נוראה התופעה הזו. "משום מקום צצה הקורונה"... יודעין בדיוק מהיכן היא צצה, מאיזה חבל ארץ בסין, ואיך התפשטה בעולם. כבר היו מגיפות מהתפשטו בעולם "משום מקום" והרגו חלק נכבד מהאנושות. כעת ב"ה זה יותר מתון מבחינת התוצאה.

וחיסון יש לא אחרי חצי שנה, אלא אחרי כמעט שנה - ואכן "הפלא ופלא": כשאנשים/ממשלות בכל העולם משקיעים הון עתק וידע ומחקר מדעי של אלפי מדענים שמתמקדים בזה, ומדלגים על שלבים בירוקרטיים רגילים בגלל הסכנה, בלי "לעגל פינות" בבדיקה המקצועית - אז אכן מגיעים לתוצאות שהן "הפלא ופלא" (אם כי, השיטה הזו של החיסון נמצאת במחקר ופיתוח מזה עשרות שנים. התחיל מממדענית מהונגריה, שאכן לעגו לה בהתחלה..).

והסיום, "שיצחקו עליכם לא עלינו".. רק מראה את הזוועה של התופעה הזו, שאתם כנראה חלק ממנה. קם אדם, שאינו רופא, אינו חוקר מדעי אפימידיולוגי, אינו רב - ואיני יודע כמה שנים למד בישיבה - ועם עוד כמה, יוצא נגד כל עולם הרפואה, רוב-כל גדולי הרבנים, ולזה קוראים "דרך ארץ".. "ידע".. "שיצחקו עליכם".

אם זה היה סתם, היינו אומרים, טוב, עוד שיגעון... אבל כאן זה חיי אדם. חמשת אלפים איש מתו כבר בארץ מהנגיף הזה, רבים חלו בצורה קשה - ואתם ממשיכים לטוות עולם של הזיות. כשתגיעו לעולם האמת, אל תתפלאו שידונו אתכם כגורמי רציחה - ואת מי שגרמו לכם, כמובילים של כל זה. מזעזע.

חותמת על כל מילה.

חשוב חשוב חשוב

על אותו משקל אתה יכול לומר שלו היה לנ"ל את הידע בענייני חיסונים שיש להמוני מומחים בכל העולם - אז היו מתייחסים ברצינות לדבריו.

ואתם לא "אגב" הולכים אחריו - אלא כנראה בגלל שאתם הולכים אחריו, אתה כותב כך.

אם אתם "הולכים אחריו" ביעוץ תזונתי - אם אכן הוא מבין בכך - זה ענין אחד. אם אתם הולכים אחריו בנושאים כמו המדובר כעת, זה דבר חמור מאד. פיקוח נפש. סכנת נפשות. כך גם בנושא התיאוריה על החיידקים וכד'.

אינני רואה שמץ "ענוה" בלהביע דעה לגבי חיסונים מול המוני מומחים שזה התחום שלהם. זה ממש ההיפך מענוה.

ואין כל קשר לתכונות אישיות של האדם. יכול להיות אדם נחמד, עם ענוה כלפי הבריות באופן אישי, אדם שרוכש ידיעות בתחומים שמתענין בהם - ועדיין יכול לא לתפוס עד כמה מסוכן "להביע דעות" בנושא שאינו מומחיותו והוא כעת פיקוח נפש.

ולמיטב ידיעתי, אינו רב.

בין להשתמש בכל הידע שקיים לאנושות, ולעיתים לצערנו גם זה לא מספיק ולכן אנשים מתים,

לבין להתעלם מהמציאות, מהמחקרים, מהעובדות, מההלכה - ולגרום לאנשים למות.

אדם מועד גם  לטעויות.

ברפואה הולכים לפי הידע הרפואי שבידינו. זו הסברא וזו גם ההלכה. 

לפי ה"היגיון" הזה, לא נלך לאף מומחה, באף תחום - רק נשב כל הזמן בבית ונרעד.... כמובן, חוץ מ"מומחה" אחד - שאינו מומחה ואינו רב.

פשוט לא יאומן. אם "הרבה מומחים" יכולים לטעות, קל וחומר מועטים שאינם מומחים.

אבל יש דרך איך מפתחים דברים. איך בודקים אותם. וכשמפתחים  חיסון, בודקים אותו בשלושה שלבים קפדניים, מנסים על עשרות אלפי מתנדבים טרם שהוא יוצא לשוק - וקל וחומר כשרואים כבר כעת שאחוז הקרבנות מאלה שקיבלו חיסונים ועברו את הזמן הנדרש מקבלתם, קטן בהרבה מאד ממי שלא חוסנו - אז זה מספיק לגמרי כדי להעמיד את זה בתור פיקוח נפש שדוחה חששות שאין להן שמץ ביסוס מדעי או מציאותי.

זו צורת חשיבה מעוקמת לחלוטין, לחשוב שבגלל שיש מומחים שטעו באיבחונים בהיסטוריה, אז כבר לא נשאל מומחים....  הרבה-הרבה יותר לא מומחים טעו כשעסקו במה שאינם מבינים...

א. לא "הכל ענין של אמונה וביטחון". בוודאי שאמונה וביטחון זה ענין גדול מאד, ויכול לגרום לאדם באופן טבעי להרגיש טוב יותר וממילא גם להיות מחוסן יותר בפני מרעין בישין, בגלל השפעת מצב הרוח על חוזק המערכת החיסונית. בנוסף, גם סייעתא דשמיא לאמונה וביטחון.

אבל כשחלה, אינו יכול לומר שלא יעשה מה שמחוייב לפי הרפואה, בגלל "אמונה וביטחון". היו יחידים כאלה, גדולים, וגם שם למיטב ידיעתי, בסופו של דבר נעזרו ברופאים.

בדיני נפשות לא פוסקים "מהשרוול", מה שאף אחד לא היה מעז לעשות בשאלה הכי קטנה לגבי כשרות עוף...

בפשטות, לפי ההלכה, אדם שמגיע למצב של חולי, ואינו יוצא מזה בצורה פשוטה - אסור לו להסתכן מסברה של "אמונה וביטחון". חלק מהאמונה זה גם להאמין למה שהקב"ה אומר בתורה שבע"פ. ו"ניתנה רשות לרופא לרפא".

ב. אלה שלא מחסנים ילדים (לא מדבר מיד כשהם נולדים.. יש כאלה שהילדים בבית בתחילה, אז ממתינים קצת. בינתיים לא מסכנים ולא מסתכנים בכך), בוודאי שיש בחינה שהם, כהגדרתך, "משוגעים". אדם נורמלי, אינו מסכן את ילדיו. זה ש"הילדים שלהם גדלו נהדר", זו שטות גמורה. ברור שחלק גדול מהילדים לא יחלו - בפרט שהם נישאים על כתפיהם של אלה שכן מחוסנים, ובזכות זה לא נדבקים..  אבל יש גם כאלה ששילמו על כך בחייהם. יש ילדים שהוריהם לא חיסנו אותם נגד חצבת כשהיתה מגיפה - וילדים מתו ל"ע. אז מה ה"חוכמה" להסתכל על מי שלא נדבקו??..  וכי מישהו אמר שכולם נדבקים? אדם נורמלי, לוקח אחריות שלא לסכן את ילדיו - וגם לא לסכן ילדים אחרים בגלל ילדיו.

אני עוד זוכר, נערים ונערות, שהיו מסתובבים עם "ברזלים" על הרגליים וקביים, בגלל שיתוק ילדים, טרם ניתן חיסון הפוליו. אז מי שלא נותן חיסון כזה, הוא "נורמלי", או עבריין?

ג. אנחנו לא "מפספסים"שום נקודה:  האיש הזה אינו רב. ולא זה שיחזרו עשר פעמים על "הרב", יתן לו סמיכה לרבנות (אלא אם כן יתגלה פתאום שיש לו, או שהוא ת"ח דגול שלמד שנים ומרביץ תורה ברבים). כדי להיות רב צריך ללמוד הרבה. כדי להיות רופא, צריך ללמוד הרבה. ובתחומים הרלונטיים לכל ענין. יכול להיות שהוא אישית אדם נחמד, מעודד, מבין מלמידה עצמית בתזונה וכד' - אין בעיה. לא שייך לנושא הנידון, וגם לא לקביעת איזו תיאוריה פסאודו-רפואית כוללת כנגד כל עולם הרפואה והביולוגיה.

הוא לא רק "מביע את דעתו" בענין תיאורטי, שאז היה אפשר לדון בנחת.

הוא מביע דעה בדבר שאינו תחום מומחיותו, כנגד רובא-דרובא של המומחים וגדולי הפוסקים, ובגלל זה יש הנמנעים מלחסן. אם היה שומר את דעתו לעצמו, זה היה משהו אחר. אדם שמסית אנשים לסכן את חייהם ל"ע, גם אם הוא משוכנע - בדלות ידיעותיו בתחום הספציפי ובהלכה, שהוא "מציל" אותם - אין להתייחס אליו כמביע דעה לגיטימי, אלא ליהלחם בכל תוקף נגד מה שהוא מסכן את  חייהם של רבים. במקום שיש חילול השם, אין חולקים כבוד לרב, קל וחומר למי שאינו רב ומסכן נפשות. וכל מי שמצטרף לזה - בפשטות הרי הוא שותף לעבירה הנוראה הזו. מי שימות חלילה בגלל ה"השתכנעות" הזו (כנראה כבר קרה, לא יודע אם ממנו ספיציפית או מדומים), דמו ל"ע בראשי ה"משכנעים" הללו. 

ד. אנחנו לא חיים ב"ה לגמרי בהפקרות של כל מיני "זכויות אדם" בעולם המערבי (אם כי יש חשש שבגץ יוביל גם בכך לשם). ובוודאי שאם יש אנשים שאינם מתחסנים ומוכנים בכך לסכן חייהם של אנשים אחרים וגם את כל הכלכלה ע"י ריבוי תחלואה - החברה רשאית להתגונן מפניהם ע"י כך שתמנע מהם להיכנס למקומות ציבוריים בנוכחות אחרים. כמו שהחברה רשאית למנוע סיכון הציבור ע"י כל מיני גורמים אחרים.

ומי שמוכן לסכן בלקחת את החיים של אחרים ח"ו, ואת הפרנסה שלהם, שלא יזעק לנו בנוסח ההיפיס באמריקה, ש"יקחו לנו את החופש שלנו"....  חופש בבית וכד' - לא על חשבון חייהם של אחרים ושל ילדיהם ופרנסתם.

"העולם שותק", אמרו על הריגת יהודים בגלות. מאד מציע להיזהר בכך. אם כבר, תאמרו לעצמכם: אנשים מוכנים לסכן חייהם של אחרים, בתעמולת כזב נגד חיסונים, בקונספירציות על המגיפה, בהדבקה ישירה, ועדיין "שותקים" יותר מידי מול זה..

ו"ה' ירחם" - זה על מי שמוכנים לסכן להם את החיים. אינני בטוח שעל אכזריות כזו, באמת "ה' ירחם".. "מי שמרחם על אכזרים"..... אלא מה? ה' אכן רחון וחנון - והוא בוודאי ירחם ויחזיר את השכל לכל המבולבלים והמבלבלים למיניהם - ויחזיר את כולנו בתשובה שלמה באהבה..

ללמוד ענווה מבור ועם הארץ, שאינו יודע דבר ומצהיר על עצמו כאדם הכי חכם בעולם?

שימי לב למילים שאמר בסרטון שלו, שבו הוא מפיץ שקרים איומים וקורא לאנשים לא להתחסן:

"ראיתי חובה למסור לציבור את מה שאני יודע" - יודע מאיפה? איזו הכשרה רפואית/אמינולוגית/ביולוגית יש לך?

"אני מכיר *טוב טוב טוב* את כל המחלות הכרוניות" - וואו. את כולן? ולא סתם היכרות שטחית כזאת, אלא *טוב טוב טוב*? אני לא חושב שיש רופא אחד בעולם, כזה שלמד במקומות הכי טובים ועובד בבתי החולים הכי נחשבים, שמרהיב עוז להעיד על עצמו שהוא מכיר *טוב טוב טוב* את *כל* המחלות הכרוניות. ממש ענווה!

"למדתי אותן בבית הספר לרפואה באוניברסיטת תל אביב" - שקר. הוא מעולם לא למד רפואה, לא בתל אביב ולא בנס ציונה. הוא למד פיזיותרפיה, לא תחום שידוע כמעמיק במיוחד בנושא נגיפים, חיסונים ומה שביניהם (אולי פיזיותרפיה חוסה תחת בית הספר לרפואה, אבל ברור לחלוטין שהוא ניסה לעשות כאן הטעייה ולתת לעצמו גושפנקא של אחד שמבין במחלות).

"כשהתחילה הקורונה... שאלתי איפה המחלה החדשה... כי אני לתומי ציפיתי לראות קריסת כבד, פרכוסים, דברים כאלה... וכל מה שראיתי, מקרה אחרי מקרה, זה סימפטומים של שפעת" - מתי בדיוק ב-1,000 השנים האחרונות, הייתה מגפה כלשהי שגרמה לקריסת כבד ופרכוסים? ולמה אנשים עם ריאות קורסות זה לא מספיק מגפה לשיטתך, אבל פרכוסים הם כן מגפה?

הוא מתנגד לטיפולים הורמונליים, וכותב שאפשר לפתור בעיות פריון בעזרת שינוי תזונה.

פתאום כשזה קשור אלייך את סומכת על המדע, אבל קורונה? פויה מדע. מה אכפת לך שאנשים אחרים ימותו, את סומכת על הגורו המטורלל.

יש אלפי אנשים שרואים בו "גורו" בענייני רפואה, למרות שהוא מעולם לא למד רפואה ולמרות שהוא מכחיש את העובדות הבסיסיות הידועות לכל - כגון העובדה שחיידקים גורמים למחלות.

יש להזהיר את הציבור מפניו, לביישו, להרחיקו ולנדותו.

הנה כתבה חמורה מאוד שפורסמה נגדו בערוץ 7 ממש:

מנחם רהט: טייס עיוור בקוקפיט

וכאן ערוץ 7 מפיץ מידע על הכזבים המטורפים של המטורלל הזה:

הסרטון שכדאי שחסידי הרב אשרוב יראו

בתור ילד קטן אמרו לי שיש אלוהים ויש ניסים יום יום בטבע כמו שמש שזורחת כל בוקר וכבר אז שמתי לב לעוד נס, אדם מכניס לגוף הרבה יותר ממה שמוציא, גם אם הוא שומר על משקלו או אפילו מרזה

ולא בטענה שמי ששותה ליטר מים עולה במשקלו בקילו??

הגוף משתמש בו לצרכים כימיים ואת השאר הוא מוציא בשתן, לא?

אני שותה הרבה יותר מליטר מים ביום ולא משמין כלל

שמשכנעים אלפי ישראלים לא להתחסן.

המגפה לא תיעצר אם יהיו כ"כ הרבה לא מחוסנים.

ושוב, ההשוואה לא במקום. מי שפוגע בעם ישראל מתוך רשעות, צריך להזהיר מפניו ולפרסם מעשיו הרעים בכל מקום. זאת ממש הצלת נפשות.

https://www.israelhayom.co.il/article/850063

אגב גם אבא שלי (ששלח לי את המאמר) רואה בו נוכל מרושע. זה לא במקרה. בגיל 6 חליתי בדלקת ריאות קשה ואנטיביוטיקה הצילה את חיי, ואשרוב כידוע מתנגד לתרופה הזאת. ברוך ה' זה לא קרה לילדך לכן אתה פחות מתנגד לו. מציע לך לקרוא על הילדים שחלו בחצבת בישוב אור הגנוז ותבין כמה הוא מסכן אנשים ובכל זאת ממשיך בדרכו

מדובר בכתבת "בריאות" חסרת כל השכלה בתחום, מכחישת מדע ותומכת קונספירציות ידועה. 

לא היה שום חיסון ניסיוני, זה פשוט שקר. היה חיסון עם פגם בבקבוק, ואין אפילו תינוק אחד שנפגע ממנו.

אלא מה?

כל ההורים שהייתה בעיה כלשהי בילד שלהם, ראו כתבה ש"לפני שנתיים היה חיסון ניסיוני", ולכן הם מיד מקשרים את הבעיה של הילד שלהם אל החיסון שהוא קיבל שנים קודם לכן.

פייק ניוז מהזן הנחות ביותר.

שאלות ותשובות בנוגע לחיסון צהבת B מסוג Sci-B-Vac – מדעת

כאן למשל היא קוראת לא להתחסן נגד מחלת השעלת, בניגוד לקונצנזוס מדעי שיש על יעילות ובטיחות החיסון:

https://www.hisunim.org.il/images/documents/Public_Articles/Menta_Pertussis_in_Pregnancy.pdf

וכאן יש תגובות לשטויות שהיא כותבת:

https://www.israelhayom.co.il/article/502667

משרד הבריאות נגד כתבה ב־ynet על ריטלין: "פייק ניוז"

https://www.midaat.org.il/wp-content/uploads/2016/11/%D7%9C%D7%9E%D7%92%D7%96%D7%99%D7%9F-%D7%9E%D7%A0%D7%98%D7%94-%D7%94%D7%98%D7%A2%D7%99%D7%99%D7%AA-%D7%94%D7%A6%D7%99%D7%91%D7%95%D7%A8-%D7%91%D7%9B%D7%AA%D7%91%D7%AA%D7%94-%D7%A9%D7%9C-%D7%99%D7%A4%D7%94-%D7%A9%D7%99%D7%A8-%D7%A8%D7%96-%D7%9E-4-%D7%91%D7%A0%D7%95%D7%91%D7%9E%D7%91%D7%A8.pdf

תגובת משרד הבריאות לכתבה של ד"ר יפה שיר-רז, Ynet 13.8.15

מדוע עורכי ynet ומנטה מנסים לפגוע באוכלוסיות בסיכון? – מדעת

כדי להחליט האם לחסן או לא זה תלוי באנשי מקצוע שמתייעצים איתם ולא הורים שרובם חסרי ידע רפואי. כך שאם יש כאן חוסר אחריות זה מצידם ולא ההורים. הורים שלא חיסנו אולי חששו מפייקים ברשת ובחרו בשב ואל תעשה, אך מי שמרצה נגד חיסונים זה לא שב ואל תעשה, והוא גם מציג את עצמו כמבין בתחום הוירוסים כאשר הוא פיזיותרפיסט, לכן הוא החסר אחריות כאן...

לתכנית הזאת יש פרק כל ערב, מאוד מומלץ. אבל אם הפרקים הללו מאוד מומלצים ביומיום, עכשיו זה ממש מציל חיים

חשוב להילחם בקורונה ובמכחישיה ולהפיץ את השקרים והנזקים שלהם. לא צריך להיות נזיר טיבטי, אך זה לא אומר להילחם רק בדרכים הללו. יש דרכים חיוביות חשובות אף יותר, כמו לתרום לרב פירר

וכן, פעם היית מאוד מצחיק 😝

אבל גם היום ❤️

אז מן הסתם הם יצחקו, ידברו, יקשקשו... 

אם הוא לא לומד הוראה והוא לא מתכוון לעבוד בישיבה,

אז זה לא כל-כך שונה מאינספור פגישות שיהיו לו גם בעבודה.

(אני יודע שלא עניתי לשאלה שלך, רק הרחבתי אותה...)

אין נכון או לא נכון.

לאחת זה יפריע-וזה בסדר.

ולאחרת זה לא יפריע-וגם זה בסדר.

אבל אם זה מפריע לך,פשוט תגידי לו.

תשתפי אותו בתחושות שלך.

אצלה בבית או במקום ציבורי, כמו בספריה?

זה  טבעי שדברים כאלה מעוררים מחשבות ורגשות, במיוחד כשאתם זוג טרי והקשר עוד בבנייה והתגבשות. זה ממש לא משהו לחוש עליו אשמה או לחשוב שאת "מגזימה".

אבל כיוון שההקשר הוא נטו לימודים ולא בילוי חברתי נניח של קולגות מהעבודה ,  לצורך השלמת חומר חיוני שהוא הפסיד עקב המילואים – זוהי מטרה פרקטית, ברורה ומקצועית. זה לא "בילוי" או "יציאה".

אם הם אכן ישבו בספריה - זו התנהלות שגרתית ונורמלית של חבורות סטודנטים.  

אם בפעם הזו נפגשו בבית שלה, לגיטימי לבקש שלהבא ישבו במקום ציבורי  

יש הרבה חברויות בלימודים ובעבודה שלא מתפתחות למקומות שהפנטזיות של כבודו הולכיהם אליהם.

זה לא הופך את זה לטוב או לרע, אלא בעיקר שצריך לדעת לשים דברים בפרופורציות ולהבא להציב גבולות (נניח, שבפעם הבאה ייפגשו אצלכם בבית, או שייפגש עם אחר/ת).

מחשבה פסימית מיידית או תגובה קיצונית יכולים להזיק מאוד, בין אם החשש מוצדק ובין אם לא.

השאלה אם יש לו ברירה.

אבל כמה נקודות ציון

א האם יש איסור ייחוד. אם כן אז זה פשוט אסור .

ב האם חד פעמי/ פעמים בודדות/ סדרה של שיעורים

ג האם יש רעשי רקע שיגבירו צניעות או שיגבירו קלות דעת

ד מה הסגנון של הסטודנטית המדוברת

הצלחה רבה 

לק"י

לא קשור לאם סומכים על בן הזוג או לא.

ובעיני, אם לך זה מפריע, הכי לגיטימי שתבקשי ממנו ללמוד עם גבר.

אולי לא הייתי באה בדרישה, אלא מבקשת ומקווה שייענה לי.

עדיף ללמוד בזום ביחד ולא פיזית ועוד יותר עדיף ללמוד עם גבר..

זה די פשוט ובסיסי

שיפריע לך

כדאי לשתף בזה❤️

אפשר להזמין ללמוד אצלכם אם אין אופציה טובה יותר עם מי להשלים..  או שילמדו בזום.

יחד עם זאת, ראוי לסמוך עליו

ואם ממש קשה (לאו דווקא קשה לסמוך אלא קשה הסיטואציה)

אפשר להזמין אותה ללמוד אצלכם

שצריל זהירות גדולה ב"לתת עצות" שחלילה לא יפגע בצורה כלשהי בשלום והאהבה בין איש לאישתו.

אז כל המטרה היא רק לתיקון ולכוונה טובה.

גמו שכתבו זה חייב להיות ברור שהגבולות ההלכתיים חייבים להישאר אחרת אין לזה שום היצר בלי קשר לנישואין בכלל.

והדבר השני והקריטי זו לא הנהגה טובה אני מאמין שהוא עושה את זה בתום לב וגם אותה סטודנטית שעוזרת לו.

אבל זה לא מומלץ כלל וכלל גם כשאין  שום ייחוד ומבחינת הלכתית יבשה הכל נעשה לפי ההלכה.

מהסיבה שזה יוצר קירבה בטח אם משובר במשהו של כמה פעמים.אי אפשר להיות לא אנושיים אי אפשר לשבת עם אדם ולא קצת לצחוק איתו להביע נחמדות וזה לא דבר רע אבל בהקשר הזה זה עלול חלילה להגיע למקומות שליילים ואיני מדבר מדמיונות אלא מסיםורים ששמעתי ומתלמידי חכמים מאוד מתונים ומחוברים לחיים שגם הם אומרים את הדברים הללו.

זה מעבר להרגשה האישית זו הנהגה לא נכונה...

העולם היום הפך להיות מכיל וכל דבר כמו מה שכתבתי נשמע שמפגש בים איש לאישה הוא מלא ביצרים ותאוות.

אבל זו בכלל לא הכוונה שלי.

אנחנו בני אדם בריאים עם רגשות וכל פגישה מסוג כזו היא סוג של חוויה וחוויה היא דבר מקרב.

וזה לא משנה עבודה לימודעם וכד' צריל שיהיו גבולות ברורים

בסגנון הדיבור והתוכן.גם במקום של עבודה זה לא דבר נכון שאיש או אישה ידברו על אה ועל דא או יצחקו אחד עם השני...

זו האמת וזו דרכה של תורה

ברור לי שהרבה מאיתנו לא עושים את זה ממקום רע פשוט העולם הפך להיות מכיל כביכול ונותן לגיטמציה לערבוב הזה.

*אני ממש לא חושב שצריך שלא יהיה שום מפגש בין נשים לגברים.

אבל אני כן מתנגד שבתוך המפגשים האלו יכנסו ערכים,אמונות,תחביבים, חווית וכד' בין גברים לנשים(אא"כ המטרה שלהם להכיר ולהתחתן).

ודרך אגב אני בטוח שהוא ממש צדיק וטוב וממש אוהב את אשתו ובכלל לא חושב על הנ"ל.

אבל כמו שכתבתי זה לא דבר טוב ונכון.

לשאול אותו

אם הפוך הוא היה מסכים שתשבי עם סטודנט

זה בהחלט יצירתי, אבל אם מדובר בזוג צעיר, עדיף כמה שפחות להתבחבש בזה. כל העיסוק בזה רק מעלה רעיונות ויוצר טינות., ולצערי מדברים שאני מכיר, אנשים (בעיקר נשים!!!) מצטלקים מזה מאוד קשה, ונישואים מאוד יפים יכולים להיהרס על ידי שיחות על "אהה נהנית לגבר איתה", "מה יש לה שאין לי", "וואלה בטח בדקה וחצי שיש לך בערב אתה בטח מגשים איתה פנטזיות". זה פשוט חבל ומסוכן (גם אם זה לא גורם ח"ו לגירושין, זה גורם לפירוד בלב וטינות וכאב).

שפשוט תגיד לו שלהבא אם רוצים אז או עם גבר או בבית שלהם כשהיא נמצאת.

הטקסט מדגיש את רעיון “נר איש וביתו”: חנוכה הוא זמן לחזור לבסיס הזוגי – איש ואשתו, פנימה אל הבית והקשר. מתוך חיזוק השלום, הקרבה והתקשורת בבית, ניתן להשפיע גם החוצה. הוא קורא לראות את בן/בת הזוג במבט על, מתוך הכרה בטוהר הנשמה והכוונות, גם כשיש פגיעה או משבר, ולזכור שדווקא הקושי הוא הזדמנות לצמיחה, תיקון והעמקת האהבה.

עוד מודגשת החשיבות של בלעדיות, נאמנות והשקעה רגשית בקשר הזוגי: לראות חיים רק עם בן/בת הזוג, להשקיע בהם את כל הטוב, החיבה, העזרה והשמחה, ולא לפזר את הכוחות החוצה. אהבה זוגית מתוקנת מביאה טוב לשני בני הזוג, לילדים, ולעולם כולו – והיא האור האמיתי שנדליק, במיוחד בימי חנוכה.

(GPT)

קיצור זה טוב בשביל להבין על מה כתבת. אבל זה לא מעביר את התוכן באמת.

וכתבת כל כך מהמם וחזק שהיה לי שווה לקרוא הכל...❤️❤️

אני באמת חושבת שללב ולהבעה של כל אדם ישנה חשיבות ולא תמיד ניתן להעבירה בהכרח בקיצור או בתימצות או בבינה מלאכותית, 

וכי יש מקום לזרימה, לעומק, למהות ולכוונת הלב שבאים מתוך האדם כפי שהם באותו רגע.

וגם מבינה לגמרי מהצד השני שקשה לקרוא אורך ולא אפשרי פעמים רבות מבחינת זמן, פניות, כוח וכו'

לכן בהחלט טוב שכל אחד יעשה כפי ראות עיניו והעדפותיו

ושוב תודה יקרה על הפידבק והמילים הטובות, מחמם את הלב לשמוע שהדברים נגעו בך 🙏❤️

א. העזרה של בעלך לאדם בודד

ב. חוסר בגבולות בעזרה

ג. חוסר בתקשורת בינך ובין בעלך ותחושה שהוא לא רואה אותך ואת הצרכים שלך, או אולי לא נפל לו האסימון שהוא בזוגיות וצריך לשנות פאזה

ד. מעורבות גבוהה של המשפחה שלך ושלו

אתחיל מההתחלה.

בעלך עוזר לאדם בודד, זה מאוד יפה. הוא עושה איתו חסד.

גם אמא שלך עשתה חסד דומה וזה מקסים. חיובי, ומעיד על נפש טובה.

הבעיה מתחילה במינונים... כאשר זה נמשך המון שעות, חוזר הביתה בשעות לא שעות, מצפה גם ממך להיות שותפה למרות שזה לא מתאים לך, זה כבר הופך להיות עוול ולא חסד.

כי זה חסד על חשבונך וגם חוסר הגבולות הזה מטריד, גם אצל בעלך כלפי עצמו זה ברמה חריגה ומשהו בקשר הזה מאוד מוזר.

ברור לי שאת מנסה להסביר לו את זה והוא לא מבין.

השאלה היא מה יש לכם בזוגיות מעבר לדינמיקה הזו, האם יש לכם מכנה משותף? שיחות? מחוות הדדיות?

למשל, האם את חושבת מה יפנק אותו ומה חשוב לו?

האם את מרגישה שאכפת לו ממך?

האם אתם יוצאים מדי פעם, מפטפטים, מתחבקים וכל מה שמעבר?

ומה היה לפני החתונה, היה לו את הקשר עם האיש הזה?

האם דיברת איתו על זה פעם בנחת או רק בעצבים או רק דרך קרובי משפחה?

תקשורת זוגית אמיתית לא אמורה לעבור דרך חמותך או האחיות שלך או שלו, אם הוא מדבר עם אמא שלו על להתגרש ממך וגם את פונה אליה ככתובת "קחי אותו תחנכי אותו" שניכם צריכים לעשות איזה סוויצ' בראש.

להפנים שהקשר הזה הוא אך ורק שלכם ולא קשור לסביבה, אתם שני אנשים בוגרים שנחליטו להתחתן וזה שלכם.

שימי גבול מאוד ברור מה את מוכנה ולא מוכנה לעשות בשותפות שלך במצווה הגדולה שבעלך עושה.

למשל - שיעזור לו רק בשעות שהוא לא בעבודה ואת כן בעבודה (אם יש כאלה). או רק יום בשבוע. או רק לבשל לו אבל לא להסתובב איתו. וכו'.

מה שמתאים לך, מתוך ראיית הטוב.

יכול להיות שכמה מפגשים בודדים עם יועצ/ת זוגי/ת יעשו לכם טוב ויאפשרו לכם לדבר על זה בנחת כי נשמע שמשהו בתקשורת ביניכם לא 100%, לפחות ממה שאת כותבת.

מהניסיון שלי זה ממש יכול לעזור להציל את הנישואים.

בהצלחה יקרה!

מציע לנסות ללכת ביחד לטיפול זוגי ופשוט להעזר במטפל/ת לתקשר. תשמעי איך בעלך רואה את הדברים ואת חלוקת המשימות, הוא ישמע אותך ותראו ביחד איך מסדרים את החיים עם פרופורציות.

לוקח כסף על הבישול כי... חשמל ומים?

אלה שני הרכיבים הכי זולים בבישול.

החלקים העיקריים זה זמן עבודה וחומרי גלם. 

או שהוא מצא חבר שהוא נהנה איתו והוא יכול להתנהג כמו רווק

או ללכת למחוזות רחוקים יותר כמו קשר של ניצול.

הקשר עם המשפחה שלך לא רלוונטי למקרה הספציפי אבל רלוונטי לתקשורת ביניכם, גם איתך אין תקשורת?

לחזור כל הזמן ב3-4 זה לא תקין.

שיש כל מיני מורכבויות,

מה שלי בלט זה שאת מדברת עם הרבה אנשים אבל ביניכם שיח כן וקרוב שראוי לבני זוג.

ממליצה לך מאד לא להסתפק בעצה של המקובל, כבודו במקומו מונח. (גם כי יש כל מיני שרלטנים,

וגם כי לא מבינה איך המידע הזה מקדם את המצב)

אלא ללכת לקבל עזרה אמיתית: ללכת יחד שניכם לטיפול זוגי, או לחילופין אם זה לא מצליח ללכת בעצמך לטיפול ולקבל מענה מה לעשות ואיך.

קורה שיש מצבים מורכבים או קשרים בתקשורת.

יש דברים בסיפור שתיארת שיכולים להתפרש בכל מיני אופנים.

בשורה התחתונה לא ניתן להבין דרך הודעה את המצב לאשורו, וודאי שכדאי לנסות לתקן מה שאפשר

(בזוגיות או אצל כל אחד מכם בפני עצמו, זה אף פעם לא רק "הצד השני").

מאחלת לכם שתמצאו שליחים טובים.

ברור שהוא אמור להפנות אותו אלייך

ובפרט כשאת בהריון

תעצרי אותו לשיחה

ותגיד לו שאת רוצה שהוא יהיה איתך.

בצורה ברורה.

אולי אפילו כדאי לדבר עם רב סביר

לא מקובל וכאלה

רב הלכתי, רב שכונה או מי שיכול להשפיע

ולא לדפדף את המקרה

כי ברור שהסדר עדיפויות הנכון

הוא להיות עם האשה שלו, ובפרט כשהיא בהריון.

זו טעות שיכולה לקרות להרבה, ובפרט כשמגיע אדם

מבוגר, אולי אפילו חולה, ומצווה ענקית לעזור לו.

 הכל טוב ואושר לעזור לבן אדם,

ולהאכיל אותו זה מצוה רצינית וטוב שעשית

לפעמים האנשים האלה סבירים

יודעים לא להפריע.

ולפעמים הם חסרי גבולות וטקט או לא מודעים לנזק שהם גורמים, כי נותנים להם את התחושה שבכיף והכל סבבה.

ואולי זה מה שהולך מרגיש שזה דיי בכיף מבחינתי

תפקידך להבהיר לבעלך, שאת מעוניינת ביחס שלו עכשיו, ושיתעדף אותך ביחס ובזמן.

אפשר לעזור לו, אבל מהצד כזה בלי לתת לו

נתח מהזמן, שישים לב.

בכולן את כותבת שאת לא יודעת מה לעשות, את רוצה להתגרש. עוד לפני שהתחתנת איתו! ורגע אחרי החתונה! ושנה אחרי, ושנה וחצי אחרי!

למה את עדיין איתו בכלל? אני שואלת באמת, זה לא שאלה רטורית. לא מכירה אותך.

את יודעת מה את רוצה בחיים? זה נכון הילד וכו'... אבל עדיף ילד שגדל עם הורים שטוב להם בנפרד מאשר ילד שנמצא בבית אחד מפורק ורואה ריבים ותסכולים כל הזמן, ואמא שלא פנויה אליו רגשית כי היא מתעסקת בזה שלא טוב לה בזוגיות.

תעצרי שנייה את הכול. תחשבי על עצמך- טוב לך עכשיו? יהיה לך טוב בשנה הבאה ובעוד כמה שנים? מה יעשה לך טוב? מה את יכולה לעשות שיעשה לך טוב? לא לצפות שאחרים יעשו דברים שאולי ישפיעו עלייך. תשני דברים בעצמך.

שיכול להיות שהבעיה היא לאו דווקא באדם הספציפי, אלא שזה דפוס מסוים של הפותחת, חוסר יכולת להתחייב ולהשלים עם הבחירה שלה.

כך שייתכן שהפתרון הוא מציאת בן זוג אחר, אבל ייתכן גם שהפתרון הוא בשינוי פנימי אצלה (לא קראתי את הפרקים הקודמים, רק מה שכתבת כאן).

ככל שהעיקרון הדתי חזק בבית אז זה פחות אופציה, ונשארים עם ה"פיתו בסלו", כלומר יודעים שיגיע ליל הטבילה וזה נשמר עד אז.

לכן השאלה היא כמה ההלכה נוכחת אצלכם בשאיפה הזוגית.

ברור שכל זה לא מזילזול בדחפים וברצונות הטבעיים שזה דבר משמח בפני עצמו וטוב מאד שקיים אצלכם.

שלישית - ללמוד ביחד, לחזור ביחד על ההלכות הללו, שהן חדשות לכם ואולי לא מספיק במודעות ובכלל - ללמוד משהו ביחד מחזק את היחס המשותף שלכם לתורה.

בהצלחה רבה וברכה גדולה בביתכם

אתם רוצים קשר טוב ומגע וחיבה, וזה מדהים.

מה שצריך לשים לב, זה לשני דברים שפחות קל לראות מהמקום שלכם:

1. ככל שיש יותר מגע אסור ונקיפות מצפון, אתם תחוו את המגע כמשהו שמוביל לתחושות אשם, או שצד א מעיר לצד ב ומנסה למנוע אותו מהחטא. התוצאה היא כמובן בעייתית (ואפילו הרסנית, בטווח הארוך).

2. ככל שיש יותר שמירה, ככה ימי הטהרה הרבה יותר מרגשים ועוצמתיים. שוב, זה מתחיל בקטן אבל ככל שחולף הזמן זה מקבע את ליל הטבילה ובכלל את תקופת הטהרה כזמן של קשר מאוד מרגש ועוצמתי.

עצה פשוטה שלי: זמן הנדה הוא הזמן העי חשוב באמת לבניית הזוגיות, ואם מנהלים אותו נכון, מרוויחים בגדול. תקופת הטהרה, בעיקר כזוג צעיר, גולשת כמעט במישרין למגע וחיבור פיזי וזה מדהים. אבל אם מנהלים נכון את זמן הנדה, בונים את הרובד של קשר בשיחה משותפת, דיבור וסיפור על עצמי. זה מאוד מאוד חשוב, כי תוך כמה שנים שני התחומים האלה יהיו פחות לחוצים לכם, וככל ששניהם ייבנו טוב (מגע נעים מתוך קרבה ולא מתוך תחושות אשם, לצד שיחה נעימה ומקרבת) - צלחתם את החלק הכי בסיסי בזוגיות, ואתם במועדון הטוב של אלו שבונים את עצמם.

כדי ליישם את זה, תפנימו ביחד כמה חשוב גם זמן בלי מגע פיזי ואיך כדאי לנהל אותו בחכמה. תחשבו להעמיס על ימי הנדה שלכם מפגשים של שיח וקרבה שמצד שני לא מאפשרים ככ מגע. יותר יציאות בערב להליכה משותפת, לרכז אז נסיעות להורים ולאירועים וכדו'.

אני חושב שאתם נמצאים בשלב מרגש ויש לכם את הכלים לפתח זוגיות מהממת. מכיר הרבה אנשים שהיו שמחים לחזור לתקופה הזו ולעשות את זה שוב, בצורה נבונה ובונה.

מלא הצלחה יקרים!

ומזל טוב 🍷

פתרונות טכניים כבר כתבו לפניי טוב ממני.

קודם כל הכל תקין אצלכם ואתם לגמרי נורמליים ומצויינים ברוך השם.
זו מתנה וברכה גדולה, המשיכה הבלתי ניתנת למעצור הזו...
מבחינת עזרה טכנית- צעדי תינוק.
כל פעם להחליט על משהו קטן, לא ישר הכל או כלום כי זה קשה.
כל פעם שאתם מצליחים לשמור על הריחוק- לשמוח בזה.

אולי לעזור לעצמכם, לא להיות יחד המון זמן במצב של קרבה,
לצאת יחד למקומות ציבוריים אולי אפילו ליד אנשים אם ממש ממש קשה,
וכמובן להתפלל על זה להשם...
לשים לעצכם גבולוצ קטנים יותר- מה אתם בטוח לא עושים. צעדים קטנים. זה לא המקום לפרט אם באלך בפרטי בשמחה רבה...

מרגש לשמוע את זה,באמת.. מתיקות
 

הפעמים הראשונות היו לנו סיוט ממש

אבל באמת מפעם לפעם זה נהיה יותר טוב ב"ה

ושנה-שנה וחצי אחרי החתונה זה היה לנו הבדל של שמיים וארץ מהחודשים הראשונים...

שולחת חיבוק, בע"ה שה' ישלח לכם כוחות לניסיון הזה, ואם זה מעודד- בע"ה זה ילך וישתפר...;)

ברור שקשה מאד מאד. ברוווור.

אבל זה עניין של החלטה, שרק אתם יכולים לקבל לעצמכם. יחד.

מה שהקל עלינו זה לצאת מהבית יחד כמה שיותר. 

שאין הכוונה שכל היום תשהו בחברת אנשים, כמו להתארח הרבה אצל ההורים וכדו. זה יהרוס לכם את הכיף של הביחד.

אני הייתי ממליץ לטייל ברחוב או בקניון וכדו, שיש אנשים אז המגע תמיד עדין (או לא קיים - עניין של הנורמות שלכם), או לנסוע למקומות ואירועים אבל יש לכם את הביחד של הדרך לשם ברכב וכדו.

מאוד חשוב להתרגל להנות מלשבת לפטפט ולספר על עצמינו ולשתף ביחד, בלי אנשים נוספים ובלי יותר מדי מגע. זה הרגל מאוד כדאי להמשך הזוגיות (יש גם רובד של להעמיק את השיח המשותף, אבל זה לא נשאל כאן ולא כאן המקום לדבר על זה).

באמת יכול להועיל חלק מהזמן לצאת מהבית, מסכים שזו עצה טובה לחלק מהזמן או אפילו להרבה זמן, למי שבאמת לא מסוגל.

אבל, חשוב מאוד באופן כללי לשלוט בעצמנו וחשוב באופן ספציפי שתהיה זוגיות עמוקה ואוהבת גם בלי המגע. לא אומר בהכרח שהייתי מנדב לזה בלי שהתרה חייבה, אבל אחרי שיש את המצווה והאיסור - כדאי לקחת זאת כהזדמנות להעמקה.

הזדמנות לברר שהקשר שלנו הוא קודם כל קשר של נשמות, מתוך כך קשר של אנשים שיש להם ערכים משותפים ועולם ידע משמעותי ועשיר. מתוך כל הקומות הללו ועל גביהן מגיעה, בזמנים המתאימים, גם הקומה החשובה של המגע- שהיא מאוד מיוחד ונעימה ומביאה את היחד שלנו לקומות מדהימות. אבל היחד קיים הרבה לפני המגע.

כמדומני שאצלינו כזוג צעיר (אי אז...), הרבה מהשיחות הארוכות שביססו את היחד התודעתי שלנו - היו דווקא בשבתות שהיינו לבד בבית ואסורים.

ובמהות שמירת התורה והמצוות כולה.

ובפן הפרקטי, אכן מנסים קודם כל להיות בזה *יחד* מתוך הבנה שזה מה שאנו בוחרים וכי זה מה שחשוב לנו,

ומתוך החיזוק הזה כל אחד לעצמו וגם לשני/ה לעשות בפועל דברים שיעזרו - כגון דיני ההרחקות שבאים בדיוק כדי לשים את הגדרות הללו.

כתבו עוד על הפן הפרקטי ומצטרפת לכל דברי החוכמה שנאמרו כאן,

ורוצה גם להוסיף על הפן הרעיוני וההבנתי של הדברים בהרחבה:

בהחלט הזמנים השונים במעגלי החיים (כדוגמת הזמן שאסורים) מזמנים לנו הזדמנות מופלאה ללמוד ולהעמיק בכך יחד, ולגדול בתור הזוג שאנחנו לעוד ועוד רבדים עמוקים.

זו ממש עבודת חיים. 

בהחלט אפשרות של עבודה על רמת קירבה נפשית-רגשית בעוצמה גבוהה בזמנים אלו יכולה לתרום,

גם התכנסות והתמקדות אישית חשובים בפני עצמם

ולשניהם יש מקום, הכל תלוי באיזון העדין והנכון לכם כיחידים וכזוג.

ויש גם נקודה שחוזרת על עצמה הרבה פעמים בתקופה הזו, שהיא נקודת הרגשת הבדידות בזמנים אלו שאסורים. כתבתי עליה בהרחבה בעבר ומצרפת את הדברים גם כאן:

לפעמים עולה אצל האישה, ואולי גם אצל האיש, מן תחושה של "בדידות" כאשר אסורים.

וזו אכן נקודה מאוד עמוקה שלדעתי יושבת איפשהו שם-בנבכי הנפש של הרבה מאוד נשים (וגם גברים) בזמן שאסורים.

וזה ממש לא סתם.

הרי יש שפה שלמה של אהבה (בין היתר, יש 8 שפות של אהבה) שהיא שפת המגע -

שבעצם מי ש"מדבר" בה - אומר ע"י כל סוג של מגע - חיבוק, נשיקה, ליטוף, יחסי אישות וכו' - אומר ע"י כך "אני אוהב/ת אותך"

וגם מרגיש אהוב/ה ע"י מגע שנותנים לו/לה.

עכשיו,

בתקופה שאסורים,

ועוד אחרי החיבור הגדול שהיה שמותרים,

ועוד אחרי הרבה זמן שהייתם מותרים -

פתאום נלקחה מכם השפה הזו!

משניכם!

אז גם בעלך - זה קשה לו

כי הוא אוהב אותך

ורוצה להגיד את זה

להגיד את זה גם במגע

והוא לא יכול!!!

ואת, אוהבת אותו כל כך

ורוצה להיות קרובה אליו

אבל לא יכולה לומר לו זאת בשפת המגע!

ואז מה קורה?

למי שממש קשה, כי הוא ממש "ספץ'"- ממש מדבר חזק ורהוט בשפה הזו של האהבה - הוא לגמרי מרגיש כמו נכה חלילה שלקחו לו את הקביים והוא לא יכול ללכת... כאילו איבר ממשי מתוכו חסר...

ואז מתוך קושי הוא ממש מרגיש חסר אונים!

ומהחוסר אונים הזה באמת לפעמים נוצר ריחוק גם ברגש/בנפש -

*כי* כל כך אוהבים

*כי* כל כך קשה בלי המגע

ולעיתים אפילו מעדיפים "להתרחק" לגמרי כדי שלא יהיה קשה מדי עד בלתי אפשרי

וגם כדי לא ליפול.

 השורש החיובי של זה כמובן מראה עד כמה אהבה ענקית וקירבה ענקית *כן* יש ביניכם!

שעד כדי כך אתם מפחדים לא ליפול מרוב שהתשוקה והאהבה ביניכם חזקה!

שעד כדי כך אתם מרגישים חסרי אונים בלי יכולת המגע הזו

שעד כדי כך לפעמים הנפש ומנגנוני ההגנה מעדיפים להתרחק כי פשוט לא יכולים ככה בלי המגע!

אם מבינים את השורש של זה,

את המקום ממנו הכל קורה -

זה מאוד יכול להרגיע את הנפש.

כי דווקא כאשר אסורים יכול לעלות רצון יותר חזק לקירבה נפשית ומילולית

אך לעיתים מרגישים, כמו שפירטתי קודם, בדיוק להיפך

ואז התסכול גדול שבעתיים

גם אין שפת המגע

וגם אין את שפת המילים

אז כאילו מה? אז מה כן יש?

מה? כל מה שאנחנו זה רק מגע?

מה, למה אנחנו כ"כ רחוקים?

מה, הוא כבר לא אוהב אותי?

מה, הוא רק רוצה אותי כשמותר לגעת? ואני אותו?

מה יש לנו?!

אז על כל השאלות האלה לענות - ממש ממש לא!

יש ביניכם קשר שלם!

אהבה שלמה ואמיתית

אתם פשוט אנושיים!

פשוט לקחו לכם שפה! קביים, איבר, פה, יכולת התבטאות!

והריחוק הוא לא אמיתי אלא רק כמו מסכה לתסכול וחוסר האונים שהנפש מרגישה *כי* היא רוצה להיות כל כך קרובה!

עכשיו זה חשוב חשוב חשוב

אני כותבת את זה לך, לעצמי, לכולן

וכ"כ למה?

כי דווקא בימים האלו,

הימים שאיש ואישתו אסורים,

הם ימים שחלילה "מועדים לפורענות".

הכוונה שחלילה חלילה בגלל אותה הרגשה בנפש

אותו איש

או אותה אישה

יכולים "להאמין" ו"ללכת שבי" אחרי הרגש המתעתע והשקרי הזה של ה"ריחוק" לכאורה

ולחשוב שהאישה שלהם/האיש שלהן רחוק מהם

ואז זה כר פורה לחלילה ריחוק אמיתי

ע"י קשרים אסורים ל"ע

או מריבות

ויכוחים

צעקות

חוסר הבנה

רצון למלא את ה"חלל" הזה בהתכתבויות או דיבור עם גבר אחר חלילה,

או לצחוק ממישהו אחר חלילה,

או כל דבר שמכניס גורם זר בקשר המקודש בינינו

וכל דבר שהוא לא מקרב בינינו אלא מרחיק

כיוון שאין ואקום בעולם.

איפה שלא נכניס את הטוב - ישר יש בור פעור לרע.

וישר צריך למלא אותו!

כמו שכתוב בתורה "הבור ריק"

ומפרש רש"י מים אין בו

אבל נחשים ועקרבים יש בו!

ז"א, אם אין את הקירבה

אז חלילה הפוטנציאל לרע ולריחוק עוד יותר גדול!

וצריך להיזהר שבעתיים!

צריך ל"סור מרע" שבעתיים!

ואז "לעשות טוב" שבעתיים

לא לדבר עם מישהו שאסור (תמיד כמובן!)

לא לריב מריבות מכוערות

להמשיך להבין אחד את השני

כן להסתכל בעיניים (אם מתאים לכם, אני חושבת שזה חשוב)

כן לצאת יחד דווקא כשאסורים לבילוי רק בלי מגע

כן ליצור זמן ומרחב לזוגיות - זמן, פניות ומקום לזוגיות,

כן לדבר על הדברים

כן לומר במילים "אני אוהבת אותך"

או בפתקים

או מחוות

או חיוך

כן להתמלא במה שכן יש

במה שכן היה

להיזכר בזה

לזכור את זה

להפנים את זה

להסניף את זה עמוק לתוכנו

ובשאר הזמן?

בשאר הזמן להבין את המקום בנפש של זה.

ולשחרר.

להרפות.

ככה זה.

אי אפשר תמיד מושלם.

אז להכניס גם דברים טובים *אחרים* אבל שיהיו *טובים*

זמן למרחב *האישי* של כל אחת ואחד מאיתנו

זמן יותר לפיתוח תחביבים

זמן יותר ליציאות עם אחות/חברה/אמא/אחר

זמן יותר לפתח דברים בעצמך ובעולם האישי שלי ולהשקיע בזה יותר

זמן יותר לבקר הורים ומשפחה

זמן יותר לישון

זמן יותר לראות סדרות אולי, או כל דברים שאוהבים וזה דורש רק אחד ולא זוג

וכמובן גם אישך אותו דבר - יקדיש את הזמן להתמלא ב*אני* שלו

זמן יותר לעצמו

לעבודה/לימוד תורה

לחברים

ליציאות עם משפחה וחברים

לפיתוח עצמו ותחביבים שלו ויצירתיות שלו

ואז

כאשר המקום של זה בנפש קצת נרגע

אפשר לאט לאט לראות גם את הברכה בזה -

שזה באמת באמת מאםפשר גם זמן לגדול בתור יחידם ולא רק בתור זוג,

ואז אותם שני היחידים האלה יגיעו לטבילה ולמפגש המחודש עוד יותר מלאים

עוד יותר שמחים

עוד יותר *הם*

ומתוך המקום האישי השלם הזה - גם הזוגיות תהיה שלמה יותר

כי כאשר כל אחד מרגיש *עם עצמו* ועם *עצמה* טוב ושלם - הזוגיות היא הראשונה להרוויח מכך! (וגם להיפך כמובן!)

ואז יש גם את הגעגוע

והציפייה

והכמיהה

והתשוקה

ואת החיבור המחודש שהוא ממש יכול להיות עם פרפרים בבטן ממש כמו ואפילו עוד יותר מיום החופה!

ולהכניס עוד עומק וגיוון וטוב שלם בתוך המרחב הזוגי שלכם בתחום האישות ובכל התחומים.

אני קוראת לזה (לתקופה שאסורים) "שעת האפס"

שכאילו אנחנו, הנפש שלנו, כמו שעון,

שצריך מדי פעם להתאפס

לאפס אותו.

כי אם לא הוא משתגע ולא מראה את השעה הנכונה

אבל כאשר מאפסים אותו

ונותנים לו את היחס הראוי לו - הוא ימשיך להתאפס על עצמו ולהרואת את השעה הנכונה

ממש "אם תעירו ואם תעוררו את האהבה עד שתחפץ" -

שיש כמו שטח אפור כזה שהוא הזמן שאסורים בו, תקופת הריחוק בנידה,

שמה שיכול לתרום ולעזור לאפס אותו זה מה שכתבתי קודם - להכניס טוב ולא רע,

למשל סרט, שיר שכותבים או שרים עליכם עם תמונות שלכם מכל הזמנים, ממש להקדיש באופן *אקטיבי* זמן ב"להעיר ולעורר" את האהבה עד שתחפץ בזמן הזה שזה דורש יותר אנרגיה,

אז כן, לעשות קליפ מכל הסרטונים והתמונות שלכם,

לדבר על הילדים החמודים

להקדיש יותר זמן לילדים החמודים

לשמוע שירים שמקרבים ומחזקים

לרקוד

לראות סרט שיכול לקרב (לאו דווקא ביחד, הכוונה לקרבב את הלב שלכן בנפרד לשני ולתחושת הקירבה)

בילוי יזום יחד

שיחה טובה

מבט בעיניים א ר ו ך

ממש להעיר את הקירבה הזו

כמו שעון מעורר

ואז,

במקום ללכת ולהיות בשטח האפור - שיכול לזמן את כל הרע והריחוק והדברים הרעים חלילה שפירטתי למעלה -

ללכת לשטח הלבן, או הורוד - ששם הכל טוב, ומקרב, ונכון, ואמיתי ולא מזויף, גם בטווח הקצר וגם בטווח הארוך.

למשל להוסיף עוד פגישה עם אחות

עם חברה

לצאת לאוויר עם מוזיקה

לישון

להסניף את הילדים

להתפלל על זה ולהתפלל בכלל

להתחזק

לראות סרט טוב

לראות תמונה שלכם יחד

ליצור משהו

לעזור למישהו - בטוב

ממש להתכוונן לזה!

לדבר את זה.

לשהות לבקש מהשם את זה.

במילים פשוטות.

כל יום.

ואם קשה אז יותר חזק לבקש.

ותמיד תמיד לחשוב

מהי מטרת העל שלי? למשל זוגיות טובה לנצח ובית שלם ושמח לנצח -

אז מה מקרב אותי למטרת העל הזו שלי?

ומה מרחיק אותי ממטרת העל הזו שלי?

וכ-ל מה שמקרב אותי למטרה - לעשות!

וכ-ל מה שמרחיק אותי מהמטרה - להתרחק!

ב"הצלחה רבה, מאחלת לכם שתזכו לצמוח ולמצוא המון מתנות דווקא בתוך התקופות שאסורים, ומתוכן להעמיק ולשמוח עוד יותר גם בתקופות שמותרים 🙏🌹

מחילה, עניתי לך אתמול (לא גילית סוד, זה ידוע בפורום) כי הייתי בטוח שמי שבפורום נשואים מחפש מטפל - מחפש לעצמו מטפל זוגי. אבל אם אתה בסה"כ רוצה לברר משהו כללי - אין צורך לאסוף כאן מידע.

מה ההכשרה שלכם?
כמה שנים אתם במקצוע?

מה היקף העבודה?

מנסה להשיג.

המושג 'מטפלים' הוא עולם מאוד רחב והתשובה לשאלותיך תהיה שונה מאוד מאחד לשני. אם אתה רוצה ללכת למישהו לטיפול, הגיוני לשאול אותו את השאלות הללו באופן אישי, אבל לא חושב שדרך הפורום.

גם מה גובה המשכורת וכמה יש להם ביו''ש.

המטרה שלך לא ברורה, (ואם כבר נראית כחשודה) ולכן אין רצון לעזור לך.

אתה שוקל ללכת לטיפול? אתה שוקל ללמוד טיפול? או שאתה סתם רוצה להסביר שהכל חארטה?

תסביר מה אתה צריך, תקבל תשובות למה שאתה צריך.