בס"ד
ימי סגירת הרשימות הם תמיד ימים מעניינים שמלאים בהתרחשויות ובהפתעות של הרגע האחרון. מערכת הבחירות הזו לא אכזבה וגם היא סיפקה לא מעט הפתעות עד הרגע האחרון ועוד ניגע באחדים מהם בהמשך. סגירת הרשימות זה גם זמן של שינויים והשינוי המרכזי ואחד המעניינים ביותר קרה דווקא בתוך מפלגת יהדות התורה. לראשונה, מאז הריצה המשותפת ההובלה עברה מאגודת ישראל החסידית, לדגל התורה הליטאית.
זה כבר הרבה זמן שבדגל התורה רוצים לעשות את המהלך הזה. לפחות מאז שבבחירות המוניציפליות לעיריית ירושלים שנערכו לפני כשנתיים וחצי הוכיחו דגל שהכוח שלהם גדול בהרבה מהכוח של אגודת ישראל. כזכור, מיד לאחר הבחירות המוניציפליות ליברמן, שקיבל את מה שהוא רצה מהליטאים, גרר את מדינת ישראל לבחירות הראשונות. כבר אז היה ניסיון של גפני לשנות את המאזן, אבל היה זה עידן אחר שבו ליצמן הוא שר בריאות פופולארי ונקי מכל רבב, ממש המאמי הלאומי, והמהלך לא צלח.
בינתיים הזמן חלף, מערכת בחירות רדפה מערכת בחירות, תיק נפתח כנגד ליצמן שהבשיל לכדי המלצה של המשטרה להגשת כתב אישום ונגיף אחד שטרק מאחוריו את הדלת לחלוטין. אם כל זה לא מספיק, באגדות ישראל גם נפתחה קרב מחנות בין החסידיות השונות על מיקומים ואף נשמעו איומי סרק על ריצה נפרדת ואולי חיבורים משונים שנזרקו לחלל האוויר. בדגל צפו בכל מה שקורה אצל חבריהם והבינו שזה הרגע הנכון לפעול.
השניים שעבדו מאחורי הקלעים אלו הנכדים של מנהיגי הדור, הראשון ששמו כבר מוכר לכולם הוא ינקי קנייבסקי והשני הוא נכדו של הגר"ש אדלשטיין מוטי פלאי. אם בנוגע לקורונה ראינו חילוקי דעות בין החצרות בשאלה איך להתמודד עם הנגיף, במקרה הזה שיתוף הפעולה היה מלא. כאשר באגודת ישראל הלכו לבוררות אצל האדמו"רים על המקום של ח"כ טסלר ברשימה, בבני ברק רצו השליחים בין החצרות של גדולי הדור וסגרו בעזרת הנכדים את השינוי שלו הם כל כך חיכו, להיות המפלגה הבכירה.
אז מה זה בכלל אומר? עד כה ההסכמים בין המפלגות קבעו שליצמן יעמוד בראש וגפני יקבל את הזכות לבקש את התפקיד שהוא רוצה. יתר הרשימה משתנה כל פעם כאשר פעם דגל התורה נמצאת במספרים האי זוגיים ופעם במספרים הזוגיים וכן הפוך. כן, גם לפרט השולי לכאורה הזה, יש משמעות גדולה. הפעם הגיעה תורה של דגל לקבל את המספרים האי זוגיים, אבל לצד זה הם קיבלו גם את מספר אחד וגפני הוא זה שיעמוד בראשות המפלגה. ואם כל זה לא מספיק, גם הבחירה הראשונה של התפקיד נשארה בידיו.
גפני אוהב את וועדת הכספים. זאת האפשרות שלו לגעת בדברים הכי חשובים במדינה, מבלי להיות שר. הפעם גם ליצמן, שכאמור נגדו עומדת המלצה לכתב אישום, רוצה בתפקיד. אם יקבל שוב תפקיד שר, יכול להיות שיאלץ להתפטר מתפקידו ברגע שיוגש כתב האישום ואז הוא בבעיה גדולה. בכל זאת גפני ניצח גם פה, וכל עוד נתניהו ירכיב את הממשלה הבאה, הוא יעמוד בראשות הוועדה. לא סתם גפני נהיה הפנים החדשות של יהדות התורה, הוא הרוויח את זה אחרי עמל רב.
ישראל (באמת) לפני הכל
כשיש משהו חשוב לראש הממשלה הוא בדרך כלל לא משאיר קצוות פתוחים. במיוחד שזה קשור לעתידו הפוליטי. אלא שביום חמישי כאשר הוא נכנס לישיבת הממשלה, הוא לא העלה בדעתו שהמו"מ בין חגית משה לבין בצלאל סמוטריץ' יעלה על שרטון ויתפוצץ. נתניהו לא חשב שיש סיכוי שמהר יתבשל הסכם בין משה לבין נפתלי בנט והיא תפרוש תוך כדי שהיא מביעה בו תמיכה ונותנת לו מתנה יקרה שאותה בנט מאוד רצה – האות ב'.
שיהיה ברור, נתניהו ידע בזמן אמת על מה שקורה. עטרה גרמן, הכתבת הפוליטית של מקור ראשון, פרסמה בתחילת השבוע סרטון בו רואים את היועץ של משה ברלה קרומבי, ואת היעוץ של ראש הממשלה נבו כ"ץ נוסעים ביחד לכנסת במטרה לנסות לפתור את המשבר. אך עם זאת נתניהו לא עוזב את ישיבת הממשלה. על הפרק היו דברים חשובים הרבה יותר כמו מועד סיום הסגר והחלטות כיצד לצאת ממנו. נראה שגם אצל נתניהו, זה שאוהבים להשמיץ שהוא דואג אך ורק לעצמו, טובת המדינה קודמת לטובתו האישית. אם על הקמת התאגיד הוא אמר שזה חמק לו בזמן צוק איתן אזי שפספוס הבית היהודי והברית המחודשת עם בנט חמקה לו בזמן דיוני הקורונה. נקודה חשובה מאוד לזכותו.
אך למרות זה שנתניהו נכשל בשורה התחתונה להביא את הבית היהודי לתוך האיחוד של המפלגות הדתיות, נראה ששוב פעם הוא הציל את הציונות הדתית מעצמה. אני מעריך שהרבה לא יאהבו לקרוא את זה, אבל המזל הכי גדול של הציונות הדתית זה שיש בראש הגוש שלהם מנהיג כמו נתניהו. בשמאל רואים את כל המפלגות שצמחו כפטריות אחר הגשם ולא הצליחו להתאחד, ונותר להם רק לקנא. אצלם אין את המנהיג שיכול להשפיע ולהתערב על מנת לסדר מציאות שתאפשר שכולם יעברו את אחוז החסימה.
נכון, שלא תהיה טעות, לפני שנתניהו אכפת מהציונות הדתית אכפת לו קודם מטובתו האישית ולדאוג להמשך כהונתו. אבל עם זאת הציונות הדתית מרוויחה מזה כל פעם מחדש. יש מי שיאמר שהם אפילו מחכים לסגור את הכל ברגע האחרון בכוונה על מנת לקבל מראש הממשלה עוד דברים. אך עם זאת, יש עוד דבר שכדאי להבין וזה שנתניהו לא נגד הציונות הדתית. שימו לב, כל עוד בנט ושקד רצים מחוץ לציונות הדתית, נתניהו אכן ידאג לה והם יהיו שותפים ראויים ויזכו להרבה דברים, אבל ברגע שבנט ושקד שם אז המשקעים הרבים שיש בין הצדדים שוב צפים. אם כי בבחירות האלה ככל הנראה ההתגברות על המשקעים האלו יעברו הרבה יותר בקלות.
ועוד דבר על אותו על מה שקרה במפלגה הדתית לאומית. היו מי שאמרו שההסכם בין עוצמה יהודית לנעם יחסום חיבור עתידי עם סמוטריץ' ומשה. הכתב המדיני של אתר סרוגים, אמיר אטינגר, אפנה ביום רביעי, עוד לפני שידע על המו"מ המתקדם, שאלה לאיתמר בן גביר האם הוא יתעקש על ההסכם עם נעם גם במחיר של ריצה נפרדת ותשובתו הייתה חיובית. שאלתו של אטינגר אומנם הייתה ככל הנראה על דעת עצמו וזה לא היה משהו שהקשה על סמוטריץ, אבל בסופו של דבר מי שנכבה מהפרת הסכם בוטה, לא יעשה את זה למשהו אחר שאיתו הוא חתם. ההפך, הוא ייאבק על כך שההסכם ימומש וגם נעם יהיו חלק מהרשימה. מסתבר שגם בפוליטיקה יש כזה דבר 'מילה זו מילה' ויש כאלה שעמידה בהסכמים המצאת בסל הערכים שלהם. וכך היה גם עם בסבבים הקודמים ביחסים בין נעם לבין עוצמה יהודית, שהיה נדמה שהפירו הסכמים, אלא שמאוחרי הקלעים, אמר לי שבוע שעבר בכיר בנעם, הכל היה בתיאום מלא.
הערה לסיום
לאחר הפרישה של שלח וחולדאי עלתה בשמאל שאלה נוספת: מדוע גנץ, שמגרד אף הוא את אחוז החסימה, לא פורש גם הוא מהתמודדות? גם אם יעבור את אחוז החסימה, מה לו ולעמוד בראשות מפלגה של ארבעה מנדטים בלבד?
התשובה לכך היא אולי שגנץ עוד מקווה להיכנס לכנסת ובמידה ונתניהו לא יצליח להקים מממשלה עד תאריך כיום הרוטציה המופיע בחוק, יש סיכוי שעוד נבדק משפטית, שראשות הממשלה תעבור אליו. זאת התקווה היחידה שמניעה את גנץ להמשיך במרוץ למרות שכל חבריו נטשו אותו והוא נמצא באזור המסוכן של אחוז החסימה. בינתיים הסקרים מאירים לו פנים והוא מעל אחוז החסימה, אבל אם המצב ישתנה, לא מן הנמנע שהוא יחליט לפרוש עוד לפני השפלת הקלפיות.
