לא דתיים מועדים יותר להיות רוצחים.
לצערנו, הרבה פעמים שקורה משהו שהמוח והלב לא יכולים להסביר - כמו במקרה הזה,
אז לפעמים בתת מודע אנחנו *חייבים* להסביר לעצמנו ולהרגיע את עצמנו בכל דרך שהיא - ש- לנו זה לא יקרה
אז אנחנו אומרים, למשל על המקרה הזה, "רגע. הוא לא דתי. ואני כן. אז הנה, הוא יכול לרצוח, הוא מועד לרצוח, הוא בנוי אחרת ממני, אני לא מסוגל לרצוח"
ואז זה כאילו מרחיק את הדבר הנורא הזה ממני.
כי אם האדם שרצח קרוב אליי
או דומה לי
או כמוני בדיוק
אז זה מפחיד מדי!
אז זה יכול לקרות גם לי!
לכן עושים את ההבדלה הזו וההפרדה הזו
אבל לצערנו לא כך הדבר בכלל.
יש הרבה מאוד אנשים שנקראים יראי שמים, לפחות כלפי חוץ, ואפילו נחשבים עצומים בתורה עם פיאות וזקן ומעשים טובים ולימוד תורה וכו' - ועושים מעשים איומים. איומים.
ויש הרבה מאוד אנשים "חילוניים" שלא למדו דף גמרא מימיהם - אבל עם מידות טהורות ולב רחום ואהבה לזולת ולבריות שלא יחלמו אפילו על לרצוח מישהו, ואפילו לא קרוב לזה.
וחוזרת למה שאמרתי בהודעה הקודמת שפתחת,
זה שאנחנו לא מבינים את המקרה הזה וקשה להירגע וכו' כי לכאורה האדם הזה היה "טוב" - זה מובן לגמרי.
אבל לענ"ד אין עשן בלי אש,
ואדם שרוצח או אדם לא נורמלי. נקודה. אדם שמשהו אצלו שם בפנים התחרבש בגדול.
לא כל אדם הוא רוצח!
ולא כל אדם מועד להיות רוצח!
ממש ממש לא.
אולי כלפי חוץ הוא נראה טוב, אפילו טוב מאוד
אבל רק הקב"ה יודע כליות ולב
ורק הוא ואשתו באמת יודעים מה היה שם בלב שלו ובמערכת שלהם.
לא הגיוני שזה בא משום מקום, ולא הגיוני שהוא אדם "רגיל" בלי שום בעיות ולא הגיוני כאמור שהכל היה תותים ופתאום רצח. משהו בהכרח קרה שם. ואולי אף אחד לעולם לא ידע מה, אבל כן להבין שמשהו כן היה שם.