אבל יש הבדל ענק בין אלימות רצחנית שנעשית בטירוף ואיבוד שפיות

לבין אלימות מילולית שהיא כמובן גם פסולה, אבל לפחות עליה אפשר לומר שאדם אולי איבד את העשתונות,

שאולי המידות שלו מקולקלות וכו'

אדם שהגיע למצב שטריגר של מריבה (חריפה ככל שתיהיה) הובילה אותו לדקור, או לקחת פטיש ולהכות או כל סוג אלימות חסרת שפיות שעשויה להרוג- זה בהחלט אובדן שפיות וטירוף

ולא משנה כמה שתגיד שיש כאן עוד צד....

יריבו איתו על חניה ואז הוא לא ירצח

יש דיון על רמיסת זכויות של הגבר,

יש דיון על רמיסת זכויות של האישה,

יש דיון איך אפשר לעזור לאבות גרושים או בפרידה,

יש דיון איך אפשר לעזור לנשים גרושות או בפרידה

ויש עוד הרבה דיונים.

אבל לומר בהקשר של רצח מזעזע ולא אנושי שאולי אפשר להבין (גם אם ברמיזה) או שיש למטבע שני צדדים,

או שגם לאישה יש חלק,

או לומר אני לא מצדיק אבל...

זה מסוכן!

מסוכן מסוכן מסוכן

צריך להוקיע אלימות בכל שלב ובכל מידה שהיא!

וכשזה מגיע לרצח אפילו לא צריך לומר זאת - הלב מזדעזע ונשבר!

אי אפשר להכיל

ולא להבין

ולא להסביר 

ולא לתרץ

ולא משנה מה אי פעם היא עשתה

או מה אי פעם כל אישה באשר היא תעשה

אף אחד לא יכול לרצוח אותה

ואף אחד לא יכול "רק" להרביץ לה או לגלות אלימות כלפיה

וזה נכון לשני המינים כמובן.

יש עוולות? יש

יש קשיים? יש

אבל לפתור אותן בדרכים ***נורמליות***

ולא, אלימות ורצח הן לא דרכים נורמליות!

אז אי אפשר להכניס לאותה משוואה שיח על תיקון עיוות

ע"י עיוות אחר של אלימות ורצח

אי אפשר.

זה לא באותה סקאלה.

גם אם היא הייתה מוציאה לו את המיץ אסור היה לו להרים עליה יד.

שיברח. שיבקש עזרה. שילך למקלט. שיהפוך הרים. שיתחנן. שיתן גט. לא יודעת מה - ואם אין אפשרות - שיזעק לעזרה.

הוא לא יכול להיות אלים. הוא לא.

הוא לא יכול לרצוח וגם לא לפצוע. הוא לא.

זה אפילו לא צריך להיות בשיח ולא ברעיון ולא בבדל המחשבה...

דווקא בפרק של עובדה שמתאר כיצד היא ניצלה ממוות בידיו, אין תשובה ברורה לשאלה הזו. צפיתי לפרטים בקטע הזה, והייתי בטוח שהולך להגיע טוויסט הירואי של איזה גיבור שהשתלשל/פרץ/השתלט על הבעל/דיבר אל ליבו עד שהוא פרץ בבכי ומנע ממנו לרצוח אותה. בתכל'ס, אין שם תשובה ברורה לשאלה. התשובה היחידה היא הפרשנות של השכנה שאומרת שהוא חשב שהיא כבר מתה כי ככה היא היתה נראית. פחד. מבחינה מעשית, מה שקרה זה שהוא פתח את הדלת ונתן לשכנים להיכנס וזה מה שהציל את חייה. לא מבין על בסיס מה אפשר לקבוע מה בדיוק גרם לו לעשות את זה ומה הוא חשב ותיכנן.

מעבר לזה, אני מתפלא על הגישה של כל אלו שלא מפסיקים להביע את הזעזוע שלהם מהסיפור. אין חולק על כך שאין מקום לאלימות במשפחה, וגבר (וגם אשה) תמיד צריך לשלוט בעצמו. אבל השיח ברשתות הוא רק על האלימות במשפחה כאשר המחמירים מוסיפים לדבר על האלימות שטבועה בגברים וכיצד צריך לקעקע אותה. חבל שדווקא אנחנו מתביישים לומר בקול גדול מי הפיל בחדר:  המסע להרס התא המשפחתי שנעשה בתקשורת לאורך עשרות שנים, קעקוע מעמדו של הגבר במשפחה, וערעור על כל הייחודיות של הכח הנשי בבניין הבית. כשמנסים לערער סדרי עולם, ומחנכים דורות על זה שאין שום הבדל בין איש לאשה, ויש שיוויון זכויות מטורלל לגמרי בין האיש לאשה, אז פתאום הטבע האנושי חושף צדדים אפלים מאוד שקיימים בו. לא פלא שהראשונים לגנות כל מקרה מזעזע כזה, אלו הם ארגוני הטרלול עצמם שמנסים בכל דרך להעצים את כוחם בקמפיינים שנעשים על גב מקרים שכאלו. על ראש הגנב בוער הכובע. 

ואל תקפצו לומר שאני מנסה להצדיק את המעשה הנוראי שלו, כי אין דרך לנסות אפילו להצדיק את זה. כל אדם חייב לשלוט בעצמו תמיד ובכל מצב. אבל כחברה אנחנו מחויבים לחשוב מה מביא אדם שנחשב לבעל רקע יחסית נורמטיבי, לעשות מעשה נוראי כזה. וזה קורה שוב ושוב ושוב רח"ל. זה לא פוטר אותו מאשמה אם נבין מה התהליך שהביא אותו לזה, אבל זה בהחלט ממלא את החובה שלנו לבדוק מה לא נכון בתפיסת העולם שלנו. ולא, זה לא מספיק לקיים דיון צדקני האם היה אפשר לזהות סימנים מקדימים, והאם היא מחייכת בכל התמונות שלה בפייסבוק או שאפשר לזהות צל כלשהוא מאחורי החיוכים שלה. זה לא עונה על השאלה מה נדפק בעולם המוסרי שלנו, שאנשים שעומדים בכל נורמה אנושית וחברתית מסוגלים להתדרדר לתהומות אנושיים שכאלו. 

אבהיר שוב: אין לי שמץ של מושג מה היה שם וכיצד זה התדרדר להיכן שזה התדרדר. אני רק יודע שיש כשל מוסרי עמוק מאוד בעולם החילוני בתחום של קיום התא המשפחתי, כשל שמוטמע עמוק בחינוך ובמסרים בכל מדיה אפשרית.  ומנגד יש תופעה מזעזעת של גברים שלפתע ביום בהיר מתגלים כמפלצות אנושיות. אני לא מתיימר לענות על השאלה האם בכל מקרה כזה יש קו ברור שקושר בין שניהם, אבל אני כן מרשה לעצמי לתמוה על כך שאני היחיד שרואה קשר בין שני התופעות הללו. 

היה ואפילו יותר מהיום!

פשוט מאוד לנשים לא היה זכות דיבור ולא היה אף אחד שייצג אותן. העולם לא היה בנוי בצורה כזו שלאישה תהיה זכות הסברה עצמית ודרישת זכויות אדם מינימליות.

עכשיו, בימינו, שיש תקשורת והכל נודע ויש חוקים במדינה ומשפט, פתאום הגברים מתלוננים שאנחנו מתלוננות. לא יאומן. 

בקיצור, אתם רוצים שנמשיך לשתוק. שניתן לגבר להיות הבוס היחידי ומחליט ההחלטות במשפחה ובעולם. ושאוי ואבוי אם נעצבן אותם בדעות וברגשות שלנו אחרת כל רצח מוצדק כי זה אשמתנו. תמיד אשמתנו. גבר חמום מוח זה נורמלי. אישה שעומדת על שלה ואומרת מה שהיא חושבת זה לא נורמלי וישר מצדיק כדור בראש.

הבנתי.

כמה קל להקצין כל טענה שאינה נוחה לנו, ולחזור עליה בגירסה מעוותת וקיצונית, וככה להפוך אותה להזויה ולא רלוונטית. 

תקראי שוב. כתבתי דברים הגיוניים, מאוזנים, טענה שאפשר להתווכח עליה או להסכים איתה. ויכוח שהיה יכול להחכים גם אותי וגם אותך. חבל שאת לוקחת את זה למקום כל כך קוטבי. 

במריבה, יש 2 צדדים. כן.

ברגע שרצחת - אתה היחיד אשם. זה כבר לא מריבה. זה פשוט רצח!

מה לא מובן?????

בטח לא למשטרה.

מריבה זה לא עניין פלילי

ניסיון לרצח- כן

אלימות פיזית- כן...

אין דבר כזה "אני לא אעשה את זה יותר". 

הרים ת'יד פעם אחת. ביי. פשוט ביי.

כתוב שם שהוא הרביץ לה והיא נתנה לו מכה בחזרה... 

זה בסה"כ הגנה עצמית... 

יש עדיין פער עצום בין אלימות מתוך כעס שהיא פסולה מכל וכל לשני הצדדים, כן?

לבין ניסיון לרצח!!! לאובדן עשתונות, לאדם שהוא סכנה מהלכת...

אדם שהכה מישהו אחר כי הביאו אותו לקצה- זה אכן פסול ולא ראוי, אבל זה עדיין לא סכנה. 

נשים מוכות רבות הן טלית והבעל עצבני ואלים והן סופגות וסופגות שנים

במריבה לבין נסיון לרצח??? איזו חוצפה זו לשלוח אותה לכלא כי יש לה אולי חלק במריבה. מזעזע

לרצח- כי הסכין שדקר בה היתה קצרה אז סימן שלא התכוון לרצוח... וזו פסיקת בית המשפט הישראלי.

צימר במחסיה, עלה לנו 1000 לסופש

כל המתחם מגודר ורק שלכם יש בריכה וגקוזי פרטיים ומטבחון נוח.

אפשר להוסיף 200 ולהישאר גם מוצש עד ראשון בבוקר

אפשר להגיע בתחב"צ?

מחיפוש מהיר ראיתי שיש לפחות 4-5 צימרים ביישוב הזה. התכוונת למשהו ספציפי?

אשמח לעוד תגובות

(לא הייתי שם, רק ראיתי פרסומים)

אנחנו כנראה יותר מידי עירוניים בשביל זה, אין ברכה פרטית, וגם לא נראה שיש אופציות מה לעשות באזור מסביב.

אבל תודה, אשמח לעוד תגובות. 

הנה הקישור: נוף החאן, צימר בכפר אוריה | Weekend

היינו אומנם עם שלושת הילדים ולא רק זוג, אבל גם לזוג זה שווה בהחלט לדעתי.

אני זוכרת שהמחיר היה נמוך יחסית למקומות אחרים ויכול להיות שדווקא כן יתקרב לתקציב (לא יודעת לגבי אוגוסט).

הבעלים של הצימר מקסימים.

יש שם בריכה שווה שפרטית בשעות מסוימות שאתם שם (בעל הצימר מסביר הכל כאשר מגיעים. בגדול כאשר זוג או משפחה רוצים להיות בבריכה ויש במתחם עוד זוגות אחרים אז או מחלקים מראש שעות ואז יש לכם שעות רק שלכם.

או נכנסים בלי לקבוע כאשר פנוי ואז סוגרים את הדלת של הבריכה עם הווילון וכך זה סימן לאחרים שתפוס ולא נכנסים )

יש גם ג'קוזי גדול בנוסף. גם בחלק מהצימרים בפנים וגם ליד הבריכה עם מפתח ודלת וכנ"ל כאשר זה מתחלק לזמנים שהם רק שלכם).

זה באיזור צרעה ואשתאול, נוף מדהים, הרבה מסלולים. יש גם סניף איקאה קרוב אם שייך

ומרכז של חנויות אוכל וכו' באיזור (לא בכפר אוריה עצמו אבל קרוב).

לא יודעת לגבי תחב"צ.

אנחנו נהנינו מאוד וממליצה

תהנו המון

איזה כיף ❤️

אבל אני מכיר אדם שהקים עסק למציאת רכבים יד 2, לפי תקציב וצרכים. הוא בעצמו מחפש את הרכב, בודק אותו, עושה משא ומתן עבורך על המחיר וכו'.

נעזרתי בו כבר פעמיים, וזה אחרי שהגעתי אליו דרך אח שלי שרכש דרכו. השירות עולה 3,300 ש''ח.

לדעתי, רק על מציאת תקלות שבאף מכון מורשה לא בודקים, הוא לגמרי שווה את המחיר. במיוחד אם אתם כמוני לא מבינים ברכבים .. והוא גם מילואימניק אז בכלל כיף. 

אני לא מכיר אותו אישית ואין לי שום אינטרס...

לנו זה עלה 2000 אם אני זוכרת נכון (אבל היה לפני כמה שנים, אולי העלה את המחיר מאז).

עלות של ליסנג פרטי הבסיסי יהיה כ2000 שח לחודש בהתחייבות ל3 שנים.

עם סכום כסף כניסה ויציאה

כך שתשלמו כמעט 60-70% מערך של רכב חדש

אבל בסוף התקופה לא תשארו עם רכב

בליסנג תפעולי זה יעלה כמעט פי 2 כל חודש

נו בטח עליכם, רק שאני צריך לשלם פי 2 מירידת הערך בשביל שזה יהיה עליכם... 

לכן עכשיו הלוביסטים של הליסינג נלחמים בתוכנית של מירי רכב (לא שגיאת כתיב) להפחית את כמות הטסטים למכוניות יחסית חדשות מפעם בשנה לפעם בשנתיים. בסוף ה"לחם והחלב" שלהם זה  אנשים ששונאי תחזוקה של מכונית.

לפני שבוע העלית פוסט על כך שחברה טובה שלך מתחתנת, ולך זה קשה כי את עדיין רווקה.

ועכשיו תוך מספר ימים את כבר מתחתנת בעצמך...? 

חברה קרובה מאוווד מתחתנת וקשה לי מאווד - לקראת נישואין וזוגיות

תכלס השאלה הקודמת היתה לחברה שלי שרצתה לשאול... (חסום לה משום מה)

אבל אם באמת את מתייחסת לזה כמשהו גדול שיכול להשפיע על הזוגיות שלך- אז כנראה זה באמת עניין שצריך לפתור. קודם מול עצמך, ואח"כ מולו.

הרי זה לא אסור..

אבל כן נשמע לי מוזר שאת זקוקה לחיבוק ארוך מחברה כדי להרגיש את האהבה המיוחדת והנקייה בינכן...

בד"כ נשים מבטאות רגש באמפתיה בלהכיל אחת את השניה פחות יצא לי לחבק חברה שעות ברגיל (לא מדברת על מקרה קיצון נניח שמישהי מאבדת אדם יקר ואז נותנים לה חיבוק ארוך אלא כהרגל בינכן של חיבוקים ארוכים)

כן נשמע לי יותר נכון לשמור כאלה דברים לבעלך ובהמשך לילדים...בהצלחה

אבל במג'יק קאס העברנו הרבה שעות מאוד מהנות

זה חור עולם. חוץ מברכב אין דרך להגיע לשם וגם אין סיבה.

שווה אולי לקפוץ

לנסוע ספיישל אני חושב שבירושלים יהיה יותר מבחר ובמנעד מחירים גדול יותר

אבל לפני שרצים לחנויות

90% מהחנויות ממציגות את הדברים שלהם באינטרנט

מציע לעשות את השוואת המחירים באינטרנט ורק אחרי שנסגרים על משהו ספציפי לנסוע לראות אותו פיזית

אני משתף בצורה קיצונית.

זה העלה את הזוגיות שלנו עשרות מונים למעלה,

פתר הרבה מאוד בעיות שהיו לנו (בעיקר לי),

ושחרר הרבה מתח וחרדה.

אבל זה הגיע עם השנים, לא חושבת שהיינו בנויים לזה בשנים הראשונות.

צריך ביטחון עמוק אחד בשני ובמקום שלנו, חוסר שיפוטיות וקבלה, לא רק בתחום הזה.

צריך המון נפרדות והבנה שלא כל מעשה שהשני עושה קשור אלי. 

קטע שכתבתי בעבר שמדבר בדיוק על המקום הזה, של כל הטוב שמגיע דווקא אחרי שדבקים, דווקא אחרי שעוברים אתגרים בחיים, אז רוצה לצרף גם אותו לכאן:

אשתי, תודה שחיכית.

היום חגגתי איתך ועם המשפחה המדהימה שבנינו יום הולדת 80.

זה משהו לחגוג יום הולדת 80.

לא בא ברגל...

וחשבתי קצת. או בעצם הרבה.

ומתוך כל המחשבות שלי על חיי, את יודעת איזו מחשבה קפצה כל הזמן בראש ועלתה על כולנה?

המחשבה עלייך.

המחשבה על כך שחיכית לי.

את חיכית.

חשבתי על כל אותם הצמתים בחיים שלנו, מגיל 20+ ועד היום.

וואו, 60 שנים, זה פשוט לא להאמין!

חשבתי על איך בכל צומת יכולת לבחור - להאמין בי, להאמין בנו

או לא להאמין.

לבחור

אם להישאר

או להיפרד

אם לקחת את עסקת החבילה, הלא פשוטה בכלל לפעמים, שקוראים לה "אני",

או פשוט לוותר על הכל, לקום וללכת.

ואת, אשתי היקרה, תמיד בחרת, וחזרת ובחרת בי.

את בחרת בנו.

כל פעם מחדש.

את בחרת לחכות.

את ידעת והיית כל כך חכמה כבר אז,

את ידעת מבפנים, שזה יגיע,

שאנחנו נעבור את זה.

וגם את זה, וגם את המכשול ההוא שחשבנו שזהו הגענו לסוף ולעולם לא נצליח להתגבר? גם אז היה בתוכך את הקול הפנימי שאמר לך לא לוותר,

שאמר לך להילחם

שאמר לך לחכות.

זמן.

כמה כמה שהוא משאב חשוב.

ומי כמוני בגיל 80 יודע זאת

כמה הזמן הוא המרפא הכי גדול

כמה הזמן הוא הקוסם הכי גדול 

כמה הזמן הוא המאפשר הכי גדול

כמובן שהקב"ה! אבל בורא העולם שברא את הזמן וגילם בתוכו כ"כ הרבה אוצרות,

שמי היה חולם לאן הם יובילו אותי, אותנו?

ומה היה קורה אם לא היית מחכה לי?

ומה היה קורה אם לא היית, היינו, נותנים לזמן לעזור לנו ולרפא בנו דברים?

ומה היה קורה אם לא היינו בוחרים לעבוד?

ומה היה קורה אם היינו נפרדים?

בצומת ההיא? וההיא? ובמשבר הגדול ההוא?

אני אפילו לא רוצה לחשוב על זה.

על מה הייתי יכול לפספס

על חיים שלמים ומתוקים וטובים איתך יקרה שלי

על המשפחה המדהימה שבנינו

על כל האוצרות הללו שעכשיו מביטים בנו בעיניים נוצצות

ושרים לנו שירים

ומחברים לנו ברכות

וכולם חוזרים על דבר אחד - אתם הדוגמא שלנו לזוגיות טובה סבא וסבתא!

אתם!

אנחנו יקרה שלי! אנחנו! שמעת?

אנחנו, הזוג שעבר והתמודד ונילחם וקם ונפל

ושוב נפל

ושוב קם

ושוב 

ושוב

אנחנו מודל להערצה!

ממנו שואבים!

והאמת? אני מבין אותם.

תראי יקרה שלי מה יצא מאיתנו!

תראי כמה אהבה יש בינינו

כמה עוצמות

כמה חוויות

כמה טוב. טוב צרוף. טוב שלם. חיים שלמים.

כמה נהיינו אחד, במלוא מובן המילה.

ואיזה מזל שחיכית לי

ואיזה מזל שהאמנת בי

ואיזה מזל שלא וויתרת

ואיזה מזל שגרמת גם לי לא לוותר

ואיזה מזל שלקחת את כל הפניות הנכונות בדרך

ואיזה מזל שהשכלת להבין שזו *דרך*,

ושגם כשאנחנו למטה, הכי הכי למטה -

אנחנו עדיין בדרך!

וכמה בהמשכה השמים צלולים

והשמש מאירה

והחיים מחייכים

וכמה טוב ואור ושפע וברכה יש מעבר לפינה, 

במורד הגבעה,

בהמשך הדרך הזו.

ואת, שחיכית,

וידעת

והאמנת

ובחרת

ואהבת

ללא תנאים 

לך אני עומד היום ומוקיר תודה ונושק לראשך על שהבאת לי את החיים המתוקים והנפלאים הללו לצידך ויחד איתך.

תודה.

את לא יודעת עד כמה תודה.

תודה שחיכית.

בעקבות בלת"ם שמיד צץ,

אז חוזרת עכשיו רק לציין הבהרה:

@oo היקרה רק למען הסר ספק היה חשוב לי לכתוב שאת הקטע הנ"ל רציתי לכתוב כבר מחג השבועות שאז חשבתי על הדברים ופשוט חיכיתי לזמן פנוי לנסח ולכתוב אותו.

וכמובן שאין באמור שום התייחסות ספציפית למקרה ספציפי כזה או אחר או שום ביטול חלילה לדברים שנאמרו בשרשור אחר.

אלא רק התבוננות אישית שעלתה לי מקריאה במגילה וכל מה שפירטתי כאן. 

ואם יש מקרים שיתחברו וזה יהיה מתאים להם - מצוין, ואם יש מקרים אחרים שלא יתחברו או שלא יהיה שייך אליהם - זה גם כמובן בסדר גמור ואין הדברים מתיימרים להתאים לכל המצבים ולכל האנשים ולכל המקרים באשר הם כמובן, אלא רק לאלה שכן ).

ובכלל רוצה להודות לך גם כאן על הדיון המכבד, המפרה, המדייק והמחכים שם 🙏❤

כבר זמן רב כאן בפורומים אפשר ללמוד ממך המון מתוך המודעות הגדולה שלך, העבודה העצמית מעוררת ההערכה שלך, הגמישות המחשבתית שלך, החתירה למען מיקסום האושר בכל התחומים בחיים ועוד

יש משפט חשוב של דוקטור ויקטור פרנקל (ועוד רבים וטובים) שחשוב רגע להנכיח לעצמנו עכשיו:

כל התנהגות/תגובה בלתי נורמלית במצב/במציאות בלתי נורמלית - היא נורמלית.

אז מצאת את עצמך / את אשתך / את אישך / את הילד ברגרסיה בתחום מסוים?

אתם נורמליים.

זו המציאות שלא נורמלית.

אז לוקח לך שוב שנה לעשות פעולה פשוטה?

הכל עמום, מבולבל, לא מרוכז?

את נורמלית. אתה נורמלי.

פתאום בוכה כאילו בלי סיבה הנראית לעין?

כל פעולה הכי קטנה נראית כמו הר?

התחלת דיאטה בדיוק לאחרונה ומאתמול מחפשת רק מתוק ומנחם?

הסבלנות מתקצרת לפתיל קצרצר או אפילו בלתי נראה?

לא מבינה את עצמך?

שואל מה נסגר איתי?!

תוהה לעצמך או אפילו מבקרת את עצמך: מה זה מה קורה איתי?!

את נורמלית. אתה נורמלי.

ומה יעזור גם לנו וגם לזוגיות שלנו עכשיו?

בעיקר חמלה.

הבנה.

לגיטימציה לאנושיות שלנו.

המון חמלה ואהבה.

לעצמי. לאשתי. לאישי.

לקחת נשימה עמוקה

ועוד אחת

להוריד סטנדרטים כרגע במה שאפשר

ובעיקר לזכור שגם אני וגם בעלי/אשתי - אנושיים.

ועוברים, שוב, בתוך מציאות מוטרפת.

ולנסות למצוא עוגנים גם כעת

ולנסות לחזק את עצמינו ולהתמלא ממה שעוזר

לנו, ולזוגיות שלנו.

בשורות טובות ב"ה 🩵🙏

אני אישית אוהב את הבוקסרים הארוכים של פוקס (יש לי מבנה גוף רזה־בינוני בערך L)

לגזרה רחבה הרבה אוהבים רפויים

אין נוסחא מנצחת, לכל אחד נח משהו אחר,

זה פשוט לקנות אחד ולבדוק.