אני לא חושב שמישהי צריכה להשקיע כוחות ואנרגיות בשבילי.

שתשקיע בזה מתי שטוב לה וכיף לה כמו כל דבר אחר.

חשוב לי שבת זוגי תראה טוב אך זה כללי ולא יורד לפרטים. במיוחד אין דרישות מוגדרות בעניין הזה..

לא חושב שבריא שעיקר הקשר יבוא לידי ביטוי דווקא בזה. ממש לא בריא.

אמנם זה 'זרז' טוב שמדרבן אבל שם זה מתחיל ושם זה נגמר.

זהו עניין חיצוני, ככל עניין הוא חיצוני - הוא תומך מבחוץ - וזה חשוב אבל זהו.

ועוד דבר שמאוד מאוד חשוב לי לומר לך -

בתור בן, אני באמת לא חושב שאצליח להבין לבריו את היחס של אישה ליופי שלה.

אני לא מתייהמר לזה ואין לי שום קצה חוט לשפוט אותה על זה גם אם הייתי רוצה.

ממליץ לך לא להתייחס ברצינות לכל דעה/התייחסות שאת שומעת מבן על נושא.

מי ששופט זאת בורות אישית שלו וחוסר הבנה על הסיטואציה.

בגלל הפער בין בנים לבנות כל אחד צריך לתפוס עמדה של ענווה ולהבין שבחיים הוא לא יבין עד הסוף את הצרכיו של המין השני. זה די טריוואלי לא?

"תעשי רק מה שאת אוהבת.." ;)

ממש רציתי לומר שמאד קשה לי עם כל הדיבורים האלה על חיצוניות.. נכון זה חשוב! נכון!
אבל מעצבן אותי שאני צריכה לרצות מישהו... להתאמץ בשבילו.
מביך אותי לשמוע מחמאות מבן על לבוש מרגיש לי רדוד.. וסוג של חדירה ודיבור שטחי ממש..
בנים! אתם באמת פחות תבינו בנות בעניין הזה. אותי לפחות זה ממש מביך להתחיל להציג את החיצוניות שלי ושהוא ישים לב לזה. מביך!!!

בנים, ככלל, לא יבינו מה אשה מרגישה בנוגע למראה החיצוני שלה.

מלבד המשפט הזה - בכל שאר הטקסט היא הדגישה בכל משפט מחדש שהיא מדברת רק על עצמה.

היחס הכללי לפרטים האלה בהחלט מעיד על צניעות

באופן פשוט, הוטבע באישה כוח קדוש של פיתוי (את יכולה למצוא על זה אין-סוף מקורות). מטרת הכוח הזה הוא להביא לחיבור. בעיני לא רק לחיבור פיזי, אלא זה גם מתבטא ברבדים נוספים.

הכוח הזה הוא לא חד צדדי. אני מאמינה שיחד עם זה שהאיש מושפע מכך, הקב"ה הטביע באישה את הצורך בפיתוי. או במילים יותר פשוטות שיכולות יותר להתיישב על הלב- צורך שהאיש שלי ישמח במראה שלי ויאהב אותו, צורך שהוא ירגיש אליי משיכה. אך מובן שכגודל הכוח של הפיתוי לבנות כך גם הגודל שלו להרוס כשהוא מגיע בהקשרים לא נכונים ובצורה לא מדויקת.

מקווה שאני לא מתיימרת כאן להגיד דברים שאין לי זכות להגיד אותם, פשוט משתפת אותך בחוויה שלי ובדברים שנפגשתי בהם בלימוד.

אני דיברתי בעיקר על מאיפה לדעתי הצורך הזה מגיע, באתי להגיד שהוא לא בהכרח מגיע ממקום רדוד אלא מצורך אמיתי. אתה צודק שזה צריך להתבטא אך ורק מול הבעל, אבל המציאות היא שהצורך הזה קיים ונוכח תמיד, לתחושתי לפחות.

ולכן יכול להיות שמישהי רוצה למצוא חן בעיני המדוייט. ואם זה מתבטא בצורה העדינה יחסית של השקעה בטיפוח אני לא חושבת שזה נורא.

אם צניעות משתיקה את המקום הטבעי של פיתוי זאת בעיה חמורה בעיני.

צניעות לא אמורה להשתיק את הכוח הזה, אלא לדייק אותו ככה שהוא יוכל להתבטא אך ורק במקום ובזמן המדויק לו (מול הבעל וכו'). מידת הצניעות בעצם מכירה בכך שיש כל כך הרבה כוח לפיתוי עד שיש בי חרדת קודש אליו, כזה שמביא אותי לפחד מההשטחה של הכוח הזה, לפחד שזה חלילה יהפוך להיות לזול.

הדבר הזה מביא בעיני לרתיעה להביא את הכוח הזה במקומות לא מדויקים.

אני לא אומרת שכל זה קורה בהכרח במודע.. לדעתי הקב"ה פשוט טבע בנו מנגנון כזה.

הכל לעניות דעתי כמובן..

זה בדיוק מה שניסיתי להסביר לך ;)

את צודקת שאלו כוחות מנוגדים לכאורה. אבל זה ניגוד שבא להביא לדיוק של המידות האלו. מה שאומר שזה לא ניגוד מוחלט. זה בהחלט יכול לבוא ביחד.

קודם כל לדעתי שווה ללמוד לעומק על כל מידה. יש עומק מדהים לשני המידות האלו, ואני מרגישה שההגדרות שלנו למידות האלה המון פעמים לא מדויקות. לדוג'- יכול להיות שהורגלנו לכך שצניעות זו הסתרה של משהו שלילי כביכול, טמא. יכול להיות שהורגלנו לכך שפיתוי או כל דבר אחר שקשור למיניות הוא בעייתי.

ולכן לפני הכל, לפני שניגשים לעבודה, קריטי שאבין מהי צניעות ומהו הפיתוי באמת, חשוב שאבין מה ההגדרות של חז"ל, מה ה' רוצה מאיתנו בהקשרים האלו. אני חושבת שכשנבין באמת מה ההגדרות, נוכל גם להעמיד כל מידה במקום האמיתי והמדויק שלה.

אבל כפרוש, אני לא אעשה לך את כל העבודה ;)

נסי פשוט לגשש, לחפש ספרים בנושאים האלה או שיעורים באינטרנט. ב"ה יש בשפע.

את תמיד יכולה גם להתייעץ עם דמויות שאת מעריכה לגבי איפה אפשר להעמיק בזה, או לשאול איזה רב או רבנית על הנושא עצמו.

מוזמנת גם לנסות לשאול את החבר'ה האיכותיים שכאן אם הם מכירים משהו

פשוט המוח שלי לא עובד כרגע 😅

אז כרגע לא עולה לי משהו ספציפי, למרות שיצא לי להיפגש בנושאים האלו המון.

זה ה-דבר!!!

ממליצה לך לקנות את זה רק אם את מתחברת לכתבים של הרב קוק ואת רואה את עצמך לומדת אותם.

ובכל מקרה עדיף להציע באישי ולא בפומבי.. יו נואו...

ואני רגוע, תנוח דעתך...

וברור שרצית טוב, אלא מה...

להתרגש זה בריא לבריאות |פרצוף ידען|

חוצפנית באמת...

אבלאבל, מילא לא לשאול אותי, אבל לשאול את המנהלת הדגולה זה חובה!! |פרצוף נוזף|

בשבילי? ומה באמת?

אבא ביקש למסור "חן חן"

ופחחח  

מסקרן מי את

את שאר השורות את מסננת? 😏

שכוייח!

 אם זה מעניין אותך הייתי מציעה לך באמת לחפש ולהעמיק בזה, נשמע נושא מעניין מאוד שיכול לאזן הרבה תפיסות אולי שגויות בעולם הדתי (:
אשרייך על  ההתעניינות ועל הסוגיות שאת מעלה, נותן כיווני חשיבה מעניינים פה

שבו יש מאמרים ממש מהמון רבנים מגוונים על נושא צניעות.

הבעיה שאי אפשר כל כך להשיג אותו.

פעם מצאתי אותו בספרייה בשכונה..

יש גם את הספר של אוריה מבורך "מה את מבקשת" והיא עוסקת במשנתה על המטרה של צניעות בלבוש וכל ההגבלות של בינו לבינה וכולי, ממש מומלץ.

חחחח זה מבלבל שיש שתי אנשים באותו זמן פחות או יותר על האנונימי

או שזאת אותה אחת?

באופן כללי יכול להיות שמידה זאת באמת לא המילה המדויקת. אבל בהקשר שאני דיברתי עליו אני מרגישה שגם המילה "כלי" היא לא לגמרי מדויקת. כי אני מדברת על הפיתוי במובן של איזשהו כוח שטבוע באישה (ואולי כאחד הדברים המאפיינים אותה). זה עמוק יותר מכלי..

תודה על הדיוק!

וזה אחד הדברים שהופכים את הרווקות לדבר כואב ולפעמים בלתי נסבל. כי משהו מהותי בי לא יכול להתבטא בצורה מלאה. הנחמה שלי היא בכך שאפשר בכל זאת למצוא מקומות שאפשר בכל זאת לבטא את זה בצורה מסוימת (כמו הדוגמא של טיפוח שנתתי מקודם). מעין נחמה פורתא שכזאת חח

טוב, בסוגיה הזאת אני לא מספיק מבינה כדי לדון עליה.

אסור להתכוון להנות מיופי של אישה. נקודה סוף. מדובר במבט שזה המטרה שלו.

מפה יש טיפה ניואנסים אבל העיקרון מובן.

אין בעיה שמשהי תטפח את עצמה בשביל דייט. כל עוד הדיובר וההסתכלות היא רגילה כמו שמדברים עם כל אדם (בקטע שמסתכלים עליו) אז בסדר. 

אבל לא נראה לי שנרד לדקויות.

עדיף שכל אחד יתעסק בתחום שלו...

יש מגמה כלשהי להפוך את העניינים הללו לפשוטים וברורים (והם יכולים להראות כאלו) אבל הם לא, בגלל שככה הקב"ה סידר בעולמו.

מה הבעיה שיש דברים מסתוריים?

ודווקא בגלל זה אני בספק על המונח 'פיתוי'... יש במקורות מונח אחר שמשתמשים בו? (או שמשתמש אפילו במילה פיתוי?)

יכול להיות שזה פשוט המונח המוכר שהיה לי נוח להשתמש בו.

לא אמרתי שזה ממש המילים המפורשות של חז"ל.

למה? זה נראה לך קריטי? כאילו אם התוכן עצמו נראה לך תואם לדברי חז"ל..

או שיש לך מילה אחרת שתהווה תחליף?

מודה, לא הכרתי את מקור המילה.

אבל עדיין מתלבטת אם צריך להתעקש על זה אם פשוט אין עדיין מילה שמשתמשים בה כרגע ב"שפת העם", אבל בסדר.

אבל המונח מעירובין בהחלט מזוקק יותר, אין מה לומר.

ונראה לי פספסת את כל התוכן של הדברים שכתבתי. לקחת אותן למובן הכי שיטחי שאפשר, כשהכוונה היתה לחלוטין אחרת.

אלא אם כן אתה חושב שמיניות היא לא דבר קדוש. ואם זה כך אז אנחנו חלוקים בשורש.

יכול להיות שיש מונח אחר בחז"ל, והוא חשוב.

אבל מה לעשות שבעברית של היום אנחנו עוד לא משתמשים במונח הזה, לא צריך בגלל זה למחוק את כל התוכן של הנאמר. זאת מילה מושאלת.

ואגב, לי היו רבניות שהשתמשו במילה הזאת בהקשרים קדושים, אז לי אישית זה מעלה קונוטציה חיובית, לכן לא ראיתי בעיה להשתמש במילה הזאת.

ראיתי שהרצי"ה מכנה את הכוח הזה - הכוח "המושך". וזו המילה הכי מדויקת שמצאתי לכוח הזה. וזו גם מילה שמשתמשים בה בעברית של ימינו, משיכה, להמשך. ככה שאת יכולה לאמץ את המילה הזאת.

המשמעות של הכוח הזה בהקשר הזוגי, זה שהאישה מושכת אליה את בעלה, מעוררת אצלו את הרצון להתקרב אליה ולהתחבר עמה, ומניעה אותו להשפיע עליה ולהעניק לה.

זה בעיקר נעשה על ידי הרצון שלה. שהיא רוצה בו, חושקת בו, רוצה שיתקרב אליה ויתחבר עמה, רוצה לקבל ממנו, והיא מראה לו את הרצון הזה. וההתקשטות לפניו זה ביטוי לזה, אבל זה יכול להתבטא בדרכים נוספות, כמו חיוך, להביט בו בפנים מאירות וכד', שהיא מראה לבעלה שהיא רוצה בו.

המטרה של הכוח הזה, הוא לעורר את הרצון של האיש, לעורר את כוחות ההשפעה שלו, שיהיו מכוונים אל אשתו, והיא תקבל ממנו את השפע. בכך שהיא רוצה לקבל מהאיש שלה, והיא מראה לו את הרצון הזה, היא מושכת אותו ומעוררת אותו לכך. 

ומעבר לזה, באופן הטהור, האישה מעוררת את הרצון האמתי של בעלה, היא עוזרת לו להוציא את הרצון הפנימי שלו אל הפועל. "איזוהי אשה כשרה? כל שעושה רצון בעלה" (תנא דבי אליהו רבא פ ט). 'לעשות' הכוונה להוציא אל הפועל.

וזה לא רק ביחס לזוגיות, היא יכולה לעורר אותו ללמוד תורה, לקיים מצוות וכד'. בכך שהיא רוצה שהוא ילמד תורה, ומראה לו את הרצון הזה, מראה לו שהיא מעריכה את השקידה שלו בתורה, זה נותן לו כוח, ומניע אותו ללמוד, עוזר לו להוציא את זה לפועל. 

אבל רק לשים לב, שהוא באמת רוצה בזה, ושלא מניעה אותו לעשות את הרצון שלה, והוא בכלל לא רוצה בכך. 

הכוח "המושך" זה בעצם הצד האקטיבי של כוח הקבלה של האישה. יש את הצד הפסיבי, שזו הקבלה עצמה, היכולת להכיל ולקבל את השפע. ויש את הצד האקטיבי, שפועל למשוך אליו שפע, פועל לעורר את האיש להשפיע עליה, פועל להוציא את הכוחות האקטיביים של האיש אל הפועל. 

לדעתי המילה "פיתוי" בדרך כלל מורה על מצב שבו האישה מושכת את האיש לעשות משהו בניגוד לרצונו. היא מושכת אותו לעשות משהו שהוא לא היה רוצה לעשות אותו ללא הפיתוי שלה. וזה שימוש שלילי בכוח הזה.

בדרך כלל בתנ"ך זה מתקשר אל אישה זונה המפתה את העוברים ושבים לבוא אליה ולחטוא. היא מפתה את האיש, ובכך גורמת לו להיות פתי, ללא חשיבה וללא התבוננות, והוא נמשך אחריה כמו עיוור. 

(אני חושב שהיא לא סתם עולה.. אבל אולי לא נעים לראות שמישהו מקשר בין הדברים)

- התביעה הזאת מבנות 'להתקשט לכבודו' וכו'-

גורם לי להרגיש אווירה לא כל כך תורנית.

כאילו זה לקוח ישירות מהתרבות התל אביבית או משהו כזה.

המיקום שאנחנו שמים את היופי בראש הרשימה לדעתי הוא לא נכון.
(ומאוד קשה לי עם העיסוק הרב בנושא, יותר מדברים אחרים חשובים הרבה יותר)

שוב סליחה.

ואף אחד לא אמר שזה ה"מדד", אבל זה דבר שעניינו הוא יראת שמים.

כמו שאת לא מתלוננת שלולב או סוכה זה חיצוני, אין לך מה להתלונן על זקן

(באופן כללי, המילה "חיצוני" הפכה לאחרונה למין מנטרה כדי לבוז לכל מיני עניינים מקודשים, ולהקנות סולם ערכים חדש..)

היא שהוא שמע יותר מדי דברים *הפוכים* על הזקן

ויראת שמים היא הכל ביחד, בדיוק לזה התכוונתי כשאמרתי שזו מנטרה....

סורי, אבל זה מזכיר את ה"דתי בלב" ו"ככה עם אלוקים" וכו' וכו'. אני נזכר בכל מיני שרשורים בנוג"ה של בנות שמתלוננות על המורות שגוערות בהן על צניעות ו"לא מבינות שהעיקר זה הפנימיות"..

ובכן, הפנימיות והחיצוניות שלובות האשה אל אחותה, ולא ניתן להפריד ביניהן. מה לעשות.

נוכל לומר ששום דבר הוא לא מדד, בתכל'ס. אבל זה לא פחות מדד ממה שדברים אחרים מדד.

אני בטוח שלא זו כוונתך, אבל אני מביא את הדוגמאות כדי לאתגר - מה בעצם ההבדל? לכולם ברור שהדוגמאות שהבאתי הן מגוחכות, אבל שמצד שני מה שאת אומרת זה אכן קביל והגיוני - ובכן - מדוע?

זה לא סותר כלום ממה שביקשתי להעביר.

זה חלק מהגבר מה את רוצה ממנו? וזה עניין של טעם

מכירה בנות שאוהבות זקן, וגם שפם כל עוד הוא עדין ומטופח

וששה חדשים בבשמים ובתמרוקי הנשים...

זה חלק מקשר בעיני. מי שלא רוצה שיחיה אחרת, אבל זה עובד ככה אלפי שנה בתקווה שימשך. כנראה שזה צורך בסיסי, ובעייני זה יפה.

כן, כיף להגיד לבחורה שאתה יוצא איתה בשלב מסוים שהיא יפה, שמתלבשת יפה ולובשת תכשיטים יפים, ולה זה כיף לשמוע. כמובן שיש שלב מסוים שבו אומרים את זה- אינטלגנציה ריגשית, ולכן צריך להתכוונן יחד. נראלי אנחנו מסכימים

ה"שווין" (לא קשור לנושא, אבל מערבים אותו באופן עיקש) והרדידות, 

עולם סו מוזר

(גם מהתגובה הראשונה)

עכשיו 2 אחד לך🤦‍♀️

מצטרפת מכל הלב ❤️

שנה טובה ומתוקה, גמר חתימה טובה לחיים טובים, לשלום ולכל הישועות.

ב"ה גאולה שלמה פרטית וכללית לכולכם 🙏🌷🏠

שיתגשמו כל משאלות ליבכם לטובה,

גמר חתימה טובה

אבל מה הקשר לבדידות

ולמה שזה יפריע

ניסיתי לשכנע מישהי שתפסיק ושהוא סתם מבלבל אותה עם שטויות, לא מקשיבה...

בעיניי הכול עניין של מינון. הבעיה מתחילה כשנוצרת תלות- כשהוא הופך לכתובת הרגשית הקבועה או מחליף קשר אנושי.

הבעיה היא בין היתר שהוא מתחנף ומרצה ולא מאתגר.

להבנתי הוא נותן עצות לא רעות בכלל לנשים, והרבה פעמים לא מתאימות בכלל לגברים.

נתתי פעם תאור של קשר חצי רעיל (לא כזה שמרעילים בכוונה, אבל כזה שלא בריא לצד הגברי שבעניין).

GPT הציע להמשיך

ג'מיני ממש צעק שזה קשר רעיל ושנכון להפסיק אותו. אבל רק לאחר עוד קצת התכתבות.

גרוק לא זוכר מה הייתה התשובה. אבל יהיה מעניין לנסות. אני אחפש אם יש לי את השאלה.

ראיתי פה ושם התייעצויות עם GPT של נשים עם שאלות נשיות (וגם ניסיתי לבדיקה) והיה ניכר ממש שהוא מוטה לכיוון הזה.

מקום אחד שהיה בו מענה לא רע לגבר: מודלים סיניים לא מצונזרים. המצונזרים עושים את מה ש"נכון" ופמיניסטי.

GPT ודומיו מעולים בצורך לקחת משהו שאדם כותב ולעשות לו שיקוף. זה נותן תועלת בערך כמו לכתוב בשביל עצמך (תרגיל ידוע לניקוי הנפש מעומסים שעובד יפה) וגם קצת כמו המנגנון המקובל באחת החסידויות לכתוב ליהודי שכבר לא איתנו.

זה שהוא יכול לשנות את דעתו תוך כדי תנועה מאות פעמים אם זה מתיישר עם דעת השואל.

אז אני לא יודע כמה נכון לשפוט אותו כמישהו עם מערכת מוטה לצד כזה או אחר...

הוא פשוט נותן עצות לא נכונות. גם אם הוא "נוטה לכיוון".

אין לה באמת אינטילגנציה רגשית ויכולת חשיבה מורכבת זה ניתוח שכלתני של מה שאתה כותב לו. מעבר לזה יש סכנה שכשפורקים רגשית לבינה המלאכותית הוא גורם לנו לפתח אליו מעין מערכת יחסים שהיא מסוכנת בקלות היא יכולה לנתק אותנו מהחברים שלנו.

אבל, נראה לי שגרוק פחות מפחדים מהשטויות האלו

נסה גם את ג'מיני.

התלבטתי אם לנסות את deepseek ובסוף וויתרתי.

לא תקין, לא בריא, לא בעד

אבל כן...

לא צריך להיות בת בשביל זה... מסוכן ביותר.

למה זה רע?

וגם מבזבז זמן ותנסי לחשוב כמה זה מנתק אותך מהיום יום וחוסם את היכולת להיפתח רגשית לבני אדם

תלוי איזה שימוש עושים בו

אפשר לתעל אותו ואפשר להתבזבז איתו

ובAI זה בריבוע

כי בשימוש נכון הוא מתאים את עצמו והתועלת עולה

ובשימוש גרוע להיפך

קשרים פרונטליים...

העולם הולך לשם בכל מקרה, צריך לחשוב מה עושים ואיך לוקחים את זה לטוב, אם זה אפשרי...

והוא לא משאיר את הנעליים בסלון

בסוף הבינה המלאכותית חשופה לכל המידע שקיים ברשת, חשופה להרבה מאמרים פסיכולוגיים וידע מקצועי. למה לא לנצל את זה?

בנוסף יש לה מוח גדול, אמנם מלאכותי אך עדיין מתפקד והיא יכולה לעשות סדר במחשבות ולעזור ולהעלות נקודות.

כמובן שצריך להשתמש בה בגבול הטעם הטוב. אני מכירה מישהי שכשבחור מסוים נפרד ממנה אמר לה שזה בעצת הצ'אט. זה מוגזם בהחלט.

אבל אם סתם מתבכיינים לו, בעיני סבבה.

*ולמה הדגשת שהן תורניות? אם זה בעיה זה בעיה לכולן בכל המגזרים.

אבל הוא לא גאון רגשית, חוץ מזה תחשבי גם על ניצול הזמן שלך מולו

צריך לפעמים להקשות עליו, להגיד לו להעלות רמה, ולדייק אותו. כלומר להעלות אותו על המסלול האישי שלך.

על מישהי שנפרדה מהחבר שלה בגלל שהיא הבינה שהיא פשוט נמצאת בתוך לולאת צ'ט. הוא פשוט אמר לו מה לעשות והוא עשה.

הוא לא באמת יכול להחליף בן אדם

הוא גם קוטע כל רגע ומביא מלא עצות

הוא נכשל בתור גבר או אישה

שתהיה שנה טובה! בע"ה כולנו נמצא את החצי השני שלנו ולא נזדקק לפתרונות ביניים.

זה שהAI עושה את זה זה לא הבעיה, הבעיה אם יש עוד מעגלי תמיכה או אין.

לא נתקלתי בזה

יש כאן כמה שיקולים:

1. לאיזה כיוון היא חזרה בתשובה? מה עולם הערכים שלה? האם המנטליות שלה קרובה לשלי?

2. זה שהיא הייתה בקשרים עם בחורים לפניי החזרה בתשובה זו גם שאלה. ברור שהלכתית יש כאן בעיה האם אחרי שהיא חזרה בתשובה אני צריך להתייחס לזה?

   אני אישית חושב שרק אחרי הבירור הזה יהיה ניתן לענות ואם ז מתאים לא אשלול (בתנאי שזה באמת מתאים למנטליות ולעולם הערכים שלי

ההתאמה - שתי הנקודות הללו לא יפריעו.

השאלה הזו נשאלה בפורום הזה במהלך השנים עשרות פעמים על בנים ובנות רק ברגישות יתר, בדיסקרטיות ובצנעה בלי להכניס את הבעיה שכולם מבינים לתוכן ההודעה ובניסיון לא לפגוע באף אחד מהמשתמשים.

מכל המעלות שהתורה יכלה לספר על רבקה, הדבר היחיד שהתורה כתבה הוא שהיא הייתה בתולה.

לא צריך להגזים, יש אנשים שמפריע להם להיפגש עם חוזרים בתשובה בגלל המשפחה, יש כאלה בגלל תרבות, אז הוא דייק לנושא שמפריע לו.

אם היא חזרה בתשובה לכיוון של פולחן צדיקים (וד"ל) אז התשובה היא לא. אבל אם היא פשוט החליטה לשמור מצוות - למה לא? בגלל שזה פורום דתי אני נמנע מלהשתמש בשפה גסה, אז הניסוח הכי מעודן שאני יכול לומר זה שלא משנה לי עם מי היא הייתה כל עוד היא לא החליפה בני זוג כל שני וחמישי.

ושבת גם איתה לא הייתה יוצא?

היא כנראה הייתה דוסית מדי בשבילי 😅

ושום דבר אחר, חחחחחחחח

באופן טבעי, אישה מסוג זה ואורח חיים כזה, תמצא חתן מתאים.

או אלו שנוהרות אחרי הצדיקות שמפעילות אירועי הפרשת חלה עם משפיעניות רשת - גם הן מוצאות חתנים מתאימים. ושם די בוודאות יש הרבה מאוד חוזרות בתשובה.

אך אני לא הייתי לוקח אותן

אם יש יכולת לגשר על הפערים השמיים הם הגבול. אני כן אומר שהאתגר הוא השפה שיש מנטליות שיש בה שפה מסוימת זה מאתגר לגשר בה על הפער אם הצד השני לא מכיר ונמצא שם זה אפשרי אבל מאתגר

הארה מול האפלה: חזון הנצח וייעוד האדם מול תפיסה חומרית חולפת

יש המתבוננים במשפחה ברוכת ילדים ורואים בה "דלות" או "כניעה", אך מבטם נעצר במעטפת החומרית בלבד. השאלה המהותית היא: מהי מטרת הבריאה ומהו תפקיד האדם עלי אדמות בשנותיו הספורות? אם התכלית היא נוחות רגעית ומיצוי עצמי אנוכי, הרי שדבריך "מתאימים" לך. אך אם נרכיב את משקפי התורה והמצוות, נגלה עולם אחר לגמרי.

המצווה הראשונה בתורה, "פרו ורבו ומלאו את הארץ", אינה רק ציווי ביולוגי, אלא היסוד להמשכיות האלוקית. ההשקעה במשפחה היא השקעה נצחית, המביאה להתעלות הנשמה ללא הפסק בנצחיות של הבורא. המטרה העליונה היא חיבור לבורא יתברך וגילוי אלוהות בעולם הזה התחתון. דווקא מתוך הריבוי והעמל, נבנה בניין עדי עד שמתקן את השלילה שנגרמה מחטא עץ הדעת, כפי שמבארת תורת הקבלה.

כל ילד הוא נשמה נצחית וחלק מהתוכנית להפוך את היקום למשכן לו יתברך. מי שחי בתפיסת "אכול ושתו כי מחר נמות", מחמיץ את המהות האמיתית של הקיום ובוחר בחיי שעה על פני חיי עולם. אנו לא משועבדים לערכים עבשים, אלא מחוברים למקור החיים ולחוקים שמובילים לשינוי מהותי וחיובי בנפש, עד להשגת חיים נצחיים ושונים בתכלית. כפי שנאמר: וזרח בחשך אורך ואפלתך כצהרים (ישעיהו נח). וכן: כי לא על הלחם לבדו יחיה האדם כי על כל מוצא פי יהוה יחיה האדם (דברים ח). וגם: ונגלה כבוד יהוה וראו כל בשר יחדו כי פי יהוה דבר (ישעיהו מ). האמת אינה נמדדת במטרים רבועים של מגורים, אלא בגודל השליחות ובנצחיות הנשמה.

גם גרושה לא בתולה, וגם לא אלמנה. ר' עקיבא נשא את אשתו של טורנוס רופוס הרשע. לא הייתה בתולה. אם אתה כהן גדול הסיפור שונה.

אם היא "נורמלית" כפשוטו, ולא מתוסבכת, זה מצוין. היא תרים אותך ואת הבית כלפי מעלה.

המנטליות כן

אני מניחה שאם הייתי רווקה, אז התשובה שלי כרגע היתה לא. ואם זה היה עוד כמה שנים, הייתי עלולה להתפשר על כן.

אבל אין לי בעיה עם חוזר בתשובה, בכלל. הדבר היחיד שהיה מפריע לי, זה הפחד שהוא יחשוב על הקודמת (קודמות?) וישווה. לא בגלל ההתנהגות והמצב שלו אלא בגלל שאני לא רוצה להרגיש בתחרות סמויה עם מישהי. ולכן אני גם קוראת לזה להתפשר- כי זו סיטואציה שלא הייתי מוכנה להכניס את עצמי לתוכה.

הייתי ממליצה לחוזרת בתשובה לא לצאת איתך או עם כל בחור שמתכנן לשאול שאלה כזרת חסרת טאקט ופוגעת.

מרגיש לי כ"כ מתנשא להיות "הדתי השמור מבית", מדובר בנשמה שיצאה מהמקומות שהייתה בהם ובחרה בדרכי תורה, שרוצה להקים בית של קדושה.

עם כל הכבוד כאשר אלה הדברים שאתה מסתכל עליהם עוד לפני שהכרת בחורה כזאת, אז גם אם תצא עם חוזרת בתשובה לא באמת תכיר אותה כי תגיע מהמקום המתנשא והשיפוטי, שלא יהיה מפגש חוץ מהמחשבות האלה.

צריך להגיע עם הרבה אומץ והכלה לפגוש משהו שיש בו גודל, עוצמה ואנושיות.

ואחת כמה חוסר מושלמות. בטוחה שגם אתה לא בבחינת מושלם.

זאת זכות, לא פחות ולא "ברירת מחדל" או "סוג ב'." וכל הדברים האלה.

עשתה תשובה, בחרה וחיה דרכי תורה- אז מה יש להזכיר לה את החטאים שלה?

אף אחד לא מגיע עם פנקס לפגישה ומזכיר לך על מה אתה עברת ומה אתה לא שמרת.

בראש ובראשונה, הפז"ם הדתי שלה. מן הסתם, במשפחה שלכם אימא לימדה אתכם קריאת שעל המיטה, אולי שרה את "מודה אני", קראה ספרים של סופרי ילדים דתיים וכו'. השאלה היא אם חוזרת בתשובה הספיקה להכיר את התכנים הללו ותאורטית, בכוחה להעביר אותם לילדיכם המשותפים.

נקודה נוספת: כיצד ההורים שלה מתייחסים לדת, ומה תהיה מידת ההשפעה שלהם על הנכדים.

בעלות תשובה, שבחרו (בעצם, שהשם גרם להן לבחור..), הן, לענ"ד, משכמן ומעלה.

לעזוב הכל, ולהתחיל לקיים חיים שיש בהם עול. כן. עול מצוות. זה לא פשוט בכלל.

הן לא גדלו כך. האין זה אומר הרבה לזכותן?

אבל לא באנו כאן לדבר על מעלתן ומעלתם של החוזרים בתשובה, אלא:

מה חשוב לך.

אם הדברים שציינת חשובים לך, ועלולים ללוות אותך אם יווצר ביניכם קשר

רציני - אתה צריך לחשוב על זה שוב. לא לכל אחד זה מתאים.

מכל מקום, חושבת שבעלי תשובה מתאימים...זה לזו. בדרך כלל, אותה מנטליות,

אותם שלבים בחיים, אותה התמודדות.....

אלא אם כן, הדתי מאוד מכיל, עם "ראש גדול"......

אנקדוטה:

לרב אהרן שטיינמן זצק"ל, הגיע בחור חרדי כדי להתייעץ איתו על הצעה

שהוצעה לו:

בחורה חרדית ש"ירדה" מהדרך ושבה בתשובה שלמה.

על השולחן ניצב בקבוק יין. הרב שטיינמן דפק על השולחן

והוא, שהיה שיא העדינות והשלמות בין אדם לחבירו,

אמר בקול קשה: אני אוסר עליך לגעת בבקבוק הזה;

אתה כופר!......

אם אתה לא מאמין באפשרות של החזרה בתשובה,

אתה כופר!

עם כל הכבוד לכל מי שמייעץ כאן. נראה לי לחפש תשובות אצל מי שנמצא בעניין.

מכירה זוגות שאחד חזר בתשובה והכל נפלא, ויש כאלה שעוברים משבר (קוראים לזה משבר 15 השנים) ופתאום מתגעגעים להמון דברים שהיו בילדות/נערות/בית אבא.

ואז פורקים עול בצורה קטנה או

בצורה גורפת.לצערי מכירה מקרה שאישה עם 4 ילדים שחזרה בתשובה אחרי כעשור החליטה שזה לא מתאים לה ועזבה הכל.

מאוד מורכב.

אבל לא יודעת מה היחס ביניהם לבין החוזרים בתשובה שחוזרים שוב בשאלה...

מכל מקום, רוב בעלי התשובה המוכרים לי, יציבים, מאוזנים וגם....סוג של צדיקים. וגיבורים. באמת.

תלוי אולי לפני כמה זמן היא חזרה בתשובה, אם היא לא קיצונית מדי, אם היא מאוזנת כבר, בריאת

נפש.... איך הקשרים שלה עם משפחתה (כמובן שצריך להיות מודע לעובדה שסבא וסבתא הם

לא שומרי מצוות ואיך לשמור על הילדים מצד אחד ולשמור על יחסים טובים מצד שני - אבל זה

לפי דעתי, לא אקוטי. אבל שוב, זה מאוד תלוי בך: כמה אתה גמיש, רחב אופקים, יודע להכיל,

מאוזן, יכול להציב גבולות בצורה נעימה, לא היסטרי.....)

יש אגב בעלי תשובה שנכנסו ממש לעולם הדתי, כל כולם והתנתקו ממש מכל העבר ויש

כאלה שלא; שמתגעגעים לפעמים לספרים שאהבו, מוסיקה שאהבו, לבטן גב בחוף

גדול, רחב, נדיב לעומת פיסת חוף צרה, חנוקה, צפופה, חורקת זיפזיף מתחת לכפות הרגליים

הנרתעות..., וכו'. רוצים באמת להיות על טהרת הקודש, אבל לא מצליחים באמת להיות

שם. אולי זה סוג של נשמה, או מבנה נפשי, או עד כמה החילוניות השפיעה עליהם....

ועדיין, מנסים לשמור בכל כוחם, ככל שביכולתם, על המצוות, אוהבים שיעורי תורה

רוצים להשתפר במצוות שבינם לבין המקום ובינם לבין הזולת....

לא יודעת מי יותר נחשב אצל השם.... מי יכול לדעת?

אז, תלוי איזה סוג היא ותלוי.....איזה סוג אתה!

בהצלחה!

זה מאד תלוי באיזה אופן היא מתנהגת עכשיו.

לעיתים לחוזרים בתשובה אין אפור. רק שחור או לבן.

וזה עניין הרבה יותר מהותי ממה שציינת.

בשבילי אם היא יפיפייה, עדינה ומאוהבת בי -

אז כן.

אם ההפך,

לא הכי יפה, מחוספסת ואין לה ניצוץ בעיניים -

ועוד היה לה גברים לפניי?!?!?

אני בורחחח!!!!

וזו בדיוק תובנה #1 שלי:

תובנה #1 - לקראת נישואין וזוגיות

זה הבסיס, וצריך ללמוד על זוגיות.

אבל נראה לי יותר עקרוני מזה:

אם אני מבינה נכון, שניכם עוד בשלבים ראשוניים של גיבוש זהות עצמית. אלו השנים של עיצוב האישיות הרוחנית. כשאנחנו במסגרת של תיכון, יש פחות מקום של בחירה ועצמאות, וזה מתבטא בשנים שאחר כך - מהן הבחירות שאני עושה? ממי אני בוחר ללמוד?

המקום שבו גדלנו, אותו ההורים שלנו בחרו, זה לא בהכרח מה שאנחנו נבחר - ובטח שלא אחרי שינוי משמעותי של שירות צבאי (או לאומי). איך שאתם היום, כפרטים וכזוג, יכול להשתנות בצורה דרסטית בשנים הקרובות, לכל כיוון.

מעבר לזה, כמה עניינים נוספים:

1. כבני זוג, אנחנו לא אחראים על עבודת השם של השני. נכון, יש כיוון, יש דרך, יש שאיפות משותפות לבית - אבל בפרקטיקה, אני מאמינה שאין לי מקום להתערב.

   במילים אחרות: אנחנו מתחתנים עם האדם, לא עם קיום המצוות שלו. נכון, זה צד מסוים של האישיות - אבל יש עוד הרבה.

   אני מניחה שלא כולם יסכימו איתי, וזה בסדר, אבל מה יקרה אם בת הזוג שלך תחליט יום אחד להיות חרדית? חב"דניקית? גוראית? חילונית? מסורתית?

   אני חושבת שלעמדה הרוחנית יש השפעה גדולה על הקשר, ואנחנו רואים זוגות שנפרדים על רקע זה - אבל גם כאלו שמחליטים להישאר יחד, בגלל האדם שאיתו התחתנו. (אאלט כך קרה למנהלת כאן).

   [וגם צריך לשאול מה יקרה לחינוך הילדים - בהנחה שהיא לא משתנה, האם זה קו אדום מבחינתך?

2. זוגיות זה מקור של אור וחום, התעצמות וגדילה - אבל לא של טיפול. לטיפול הולכים לאנשי מקצוע. לברוח מבעיות בבית לתוך קשר זה רחוק מאוד מפתרון, ועלול גם להזיק לקשר.

3. האם בחרת נכון? עוד לא באמת בחרת, אבל שים לב - תמיד יהיו בנות צנועות יותר, וכל X אחר שתרצה. מה שהופך בחירה להיות נכונה זה המחויבות ההדדית שלכם. אם כל הזמן תפקפק בבחירה, אז זה לא יאפשר לקשר שלכם להתרומם. פזילה לצדדים לא תקדם אותך למטרה.

זה בסדר גמור שאתה רואה משהו ורוצה אותו, ולאף אחד אין זכות לכעוס עלייך בשל זה.

צריך לזכור כמה דברים-

1. פער דתי יכול להתרחב ולהצטמצם בלי קשר למה שהיה לפני החתונה. החיים קורים, דברים משתנים, לאנשים מוצאים את עצמם במקום אחר ממה שהתחתנו.

2. תחפש מידות ולא מעשים. כשיש בסיס מוצק וטוב של התנהלות נכונה ומידות טובות, השאר כבר יבוא מעצמו. ז"א אם האשה שלך מחוברת לעצמה ולאמת שלה, שואפת לבית של תורה פשוט עדיין קשה להם זה כיוון טוב.

   לעניות דעתי זה עדיף מישהי שמתלבשת צנוע אבל מסוכסכת עם עצמה, חסרת ביטחון ועושה דברים כי צריך ולא כי היא רוצה ומחוברת..

3. תסתכל על המכלול. לכל אחד יש חיסרון. האם הפערים האלה מהותיים ההתנהלות החיים או פשוט לא מתכתבים עם מה שדמיינת לעצמך?

אתה צריך לבנות לברר עם עצמך מה חשוב לך, לבנות סולם ערכי, ללמוד תורה, להתחבר לישיבה ולרבנים, ומתוך כך להחליט.

כמו שאמרתי בתגובה הקודמת, אפשר לעשות את התהליך הזה עם הבחורה. אבל תברר איתה קודם מה היא חושבת. אמרת שהיא הולכת למדרשה, דבר איתה על ערכים, על השאיפות…

ולומר לך שהכי לגיטימי בעולם הרצון שלך שאשתך תתלבש צנוע!!

ירגמו אותי כל הפמיניסטיות הפרוגרסיביות אבל חוסר צניעות של האישה חד משמעית פוגם משהו בקשר האינטימי שלהם. הוא הופך משהו שאמור להיות רק שלהם כזוג, מקום של "סוד", מקום שהוא אינטימי ומיוחד להם- לנחלת הכלל. ברור שזה פוגע בזוגיות!! ברור!

אני לא יודעת אם בהכרח רואים את זה תמיד על פני השטח, אבל ברור שבפנים- זה משפיע. מותר לך לרצות שאשתך תשמור על צניעות ובכך תשמור על האינטימיות שלכם. מעבר לזה, ברור שחוסר צניעות חיצונית זו אמירה, וסופר לגיטימי שלא יתאים לך מבחינה תורנית האמירה הזאת.

האם בגלל זה נכון שתיכנס לה לעבודת ה'? לא. אבל מותר לך לחפש ולרצות אישה שמתלבשת בצניעות.

ביחס לשאלה המרכזית שלך- אני לא מומחית גדולה באיך מגשרים על פערים דתיים ותורניים, כי אחד מכללי הברזל שלי כשחיפשתי בעל זה שיהיה לנו שיח תורני משותף, שנסתכל על התורה מאותה נקודת מבט. וב"ה זכיתי וזאת אכן המציאות ואין ברכה כזאת! תענוג עצום!

הדבר היחיד שכן עולה לי זה שלפני שאתה ניגש לגשר על פערים אני חושבת שלפני הכל אתה צריך להחליט עד כמה זה חשוב לך. ואל תוותר על משהו מכוח האנרציה, כי זה יכול להתהפך עליך יום אחד ותהיה מתוסכל שויתרת על עצמך ועל משהו שחשוב לך.

זה לא אומר שאם תחליט שזה מאוד חשוב לך אז אוטומטית שווה להיפרד, אבל כן כשדברים יותר מבוררים לך באופן אישי, אז יותר קל לנהל שיח של גישור על פערים.

אגב זה לא סותר את מה שאמרתי מקודם לגבי לא להיכנס לעבודת ה' שלה, כי מראש שיח של גישור על פערים הוא לא שיח של "תשתני" אלא של "וואי אני מרגיש שהעקרון הזה נורא חשוב לי כי.... ומצד שני..... מה את מרגישה כלפי זה? איפה זה פוגש אותך?" ומשם מתגלגלים ומנסים להבין איך מגשרים על הפער ובמקרה של לפני נישואין- האם זה שווה לנו לגשר על הפער.

רובד הלכתי - לבוש מסויים לא עונה על הקריטריונים ההלכתיים. סעיף בשו"ע, שצריך לקיים כמו כל הסעיפים שבשו"ע.

רובד הברית בין איש לאישה - לבוש לא צנוע פוגם בברית מההיבט האינטימי בין האיש לאישה.

רובד חברתי - לבוש מסויים מציין השתייכות חברתית.

דווקא אני מבין שבדרך כלל מה שמעסיק אנשים זה בעיקר הרובד החברתי, ואני אומר את זה בלי לזלזל בו כהוא זה, זה רובד מאוד משמעותי.

בעיני, הרובד של הברית הוא לא תלוי רק בקריטריונים ההלכתיים, הרי גם בהלכה יש מגוון *מסויים* של דעות. וחלילה אם נגיד על דעה מסויימת שמתירה טיפה יותר שהיא חס ושלום גורמת לפגם בין הברית לאיש והאישה. לכן, עניין זה גורם לי לתהות ביחס לכך האם הקריטריונים ההלכתיים הם הפרמטר המרכזי לעניין של הברית. בודאי שהם מעצבים את הברית, אך לא נראה לי שבצורה בלעדית.

העניין שלהכנס לעבודת ה', נראה לי שבהחלט הוא נכנס לה לעבודת ה' וזה לגיטימי מאוד. בפועל, עבודת ה' של האישה משפיעה על הבית כמו עבודת ה' של האיש.

הפתרון שהצעת בתור החלפת רגשות הוא בהחלט נשמע נכון לכל דבר שקשור לזוגיות. ליצור תקשורת מיטיבה ולהגיע להבנה הדדית והזדהות זה מדהים. ההתעסקות בפן הריגשי והתקשורתי יכולה להפרות את השיח וליצור מחשבות ורגשות חדשים של כל אחד מהצדדים ביחס לאיך שהוא תופס את הנושא. שיח זה גם יכול להגיע לקרבה שמאפשרת ויתורים והליכה לקראת אחד לשנייה. אמנם כמו שכתבת, ברגעי ההחלטה לפני נישואין, ההחלטה היא מאוד אישית - לשחרר או לא. מכיר חבר ששם תנאי לכיסוי ראש מלא אחרי החתונה והאישה החליטה לזרום. זה באמת עניין מאוד אישי.

בגלל שהוא עסוק בהשוואות נשמע שהעניין יותר חברתי.

אם עניין הברית היה פה המרכזי, ההשוואה בין נשים שונות לא היתה מתחילה. מה שפוגם בברית, בודאי לא ראוי לזוגיות.

זה מתחיל בקטן וממשיך בגדול.

סליחה שתוקפנית.

מכירה יותר מדי מקרוב את ההשוואות הבלתי פוסקות האלה.

אם אתה רוצה דוסית תתחתן עם דוסית.

ואל תצפה ממישהי שכרגע לא דוסית להפוך לכזו.

אתה מתחתן עם אישה שאתה אוהב?

או עם שמלה?

הייתי מתייחסת לפזילות שלך החוצה.

אבל כתבת שאתה צעיר לקשר (תיכון?) + נכנסת לזוגיות ממקום של קושי נפשי + פערים + פזילות החוצה לחיפוש יותר טוב.

אולי פשוט קחו הפסקה אחד מהשני.

אתה עדין צעיר, תבנה את עצמך, תבין מה חשוב לך, כל אחד יפנה לחייו ולהתפתחות שלו ותדברו בעוד תקופה אם מתאים.

אני לא חושבת שבשלב כל כך מוקדם בחיים צריך להיות במקום של "להילחם על הקשר"

לא ממש הבנתי איך הוא עובד ולא ענו לי מהתמיכה הטכנית של האתר

ובאתר שלהם יש רשימת שדכנים עם מספרי טלפון. תחפש את מי שהכי קרוב אליך ולנסות ליצור קשר ישירות.

אולי המיזם לא התרומם, ורק נשאר אתר...?

אישית, לא מעמיק בהלכות, שמח שלשנינו זה אתגר כי זה סימן שאוהבים ומקיימים את ההלכה כי צריך למרות הקושי ויודעים שזה זמני (מאורסים)

קיבלתי החלטה, ואני יכול לעמוד בה.

הרי בשבת לא היית מדליק חשמל בגלל רצון רגעי או דחף עז להכין משהו

בגמרא בסוף מסכת עבודה זרה מובא מקרה בנוגע ליין נסך של יהודים שיושבים עם פרוצה גויה, שהיין לא נאסר. והסיבה: שאמנם גובר על היהודים יצר העריות, אך עדיין לא מוכנים לשתות יין נסך (ולכן לא סביר שהם נתנו לגויה לגעת ביין). עיין סט:

או כמו שאמרו במקום אחר, גזל ועריות - נפשו של אדם מתאוה להן ומחמדתן.

זה לא קשה

והאם יש לכם שיעורים שאתם אוהבים לשמוע בנושא ובנושא זוגיות בכללי?

מחפש בסגנון הרב שרקי כזה רציונלי פשוט ובהיר

פשוט לו אין הרבה

סדרה יפה. עוסקת בעיקר בדייטים כפי הזכור לי אבל לא רק

מרב המוגדר חרדי, ממליצה מאוד על הרב אבנר קבאס (הרבה הומור....)

ורבנים נוספים העוסקים ומרצים בנושא. לצערי איני זוכרת את

שמותיהם, אבל שמעתי ברדיו וכן ראיתי ביוטיוב.

ישנם ביניהם כאלה שממש מפרטים מהפגישה הראשונה. באתר "הידברות". מצויינים.

אגב, באתרי השידוכים השונים ביוטיוב יש טיפים טובים מאוד

ומאמרים טובים מאוד בנושא.

בהצלחה!

"מגע הקסם" לא יודע אם אפשר להשיג אותה בחנויות אולי באינטרנט אפשר.

אם לא היה קושי זה היה נורה אדומה. כדאי שתתרגלו, זה הולך לחזור בראונדים כל חודש

ועכשיו ברצינות - אין פתרון קסם. רק אני יכול לומר שזה קשה וצריך להסתכל קדימה. לזכור שזה תחום בזמן ושיש ודאות מתי נגמר. ותכלס חזרתי על מה שארץ השוקולד אמר

לק"י

זו הערה לגבי מי שלא מרגיש קושי, שלא ייבהל שמא משהו לא בסדר בקשר.

וגם נראה לי שיש קצת הבדל בתחושות לפני החתונה ואחריה.

האם אתם מנהלים את הזמן שלכם, או שהוא מנהל אתכם?

כולנו רצים סביב השעון, מודדים דקות ומנסים להספיק כמה שיותר. אבל האמת היא שמהירות היא לא הסיפור – האיכות היא הסיפור.

ספר הזוהר חושף סוד שמימי מדהים על כוחה של הבחירה לעצור את השלילי:

"כַּד אִתְכַּפְיָא סִטְרָא אַחְרָא לְתַתָּא, אִסְתַּלַּק יְקָרָא דְקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְעֵילָא עַל כֹּלָּא, יַתִּיר מִשְּׁבָחָא אַחְרָא"

ובתרגום פשוט לעברית: כאשר כוחות הסיטרא אחרא (הצד האחר, השלילי) נכנעים ומכופפים למטה, כבודו של הקדוש ברוך הוא מתעלה למעלה מעל הכל, יותר מכל שבח אחר.

המשמעות היא עצומה: בכל פעם שאנחנו מונעים מעצמנו מעשה שלילי, אנחנו לא רק נמנעים מרע – אנחנו אקטיבית ממשיכים ומגלים את אור האינסוף של הבורא בכל העולמות כולם.

זהו עומק כוונת שלמה המלך בפסוק: "מָוֶת וְחַיִּים בְּיַד לָשׁוֹן" (משלי י"ח, כ"א). הבחירה לעצור, לבלום את הדחף ולבחור בטוב הופכת את ההווה החולף למציאות נצחית שמאירה את הקוסמוס כולו באור אלוקי בלתי מוגבל.

אל תתנו לזמן פשוט לעבור – חברו אותו לאינסוף על ידי הבחירות שלכם בכל רגע מחדש.

מה התנועה האיכותית הבאה שאתם בוחרים לעשות כבר עכשיו

אולי נגיד שכשאתם הולכים

אם זה לא מציק

אז שיהיה לך חפץ אחר ביד שאתה משחק איתו

כדור כזה של התרמות דם או מפתחות

קנס של מאה שקלים, אם לא עומדים בהחלטה. אתה תעמוד בהחלטה. הכי טוב לא להיפגש. לא תהיה לך שום בעיה.

צריך להכיר טובה לה' שהפגיש ביניכם, זה ממש לא מובן מאליו, ולשמור את מה שהוא מצווה.

לזכור שלצד השני גם יש אח שלא רוצה שמישהו יגע באחותו בלי מחוייבות.

לצאת מהפרספקטיבה המצומצמת של מה אני מרגיש, להסתכל מלמעלה על העניין ולהתחבר לאמת המוסרית והתורנית שלא נוגעים לפני חתונה.

לזכור שמטרת האיסור היא לא רק סור מרע אלא גם עשה טוב - זה הזמן הכי טוב להתחבר לצד של "וארשתיך לי לעולם" ושל "אחותי כלה". לקשר הפנימי השורשי שהוא הרבה מעל הגוף והמגע. עכשיו אתם באורות הגבוהים המיוחדים שבהמשך החיים אתם תכניסו אותם לכלים, ואם עכשיו אתם מצמצמים את האורות, זה יכול להשפיע על כל העתיד שלכם.

האם אתם מנהלים את הזמן שלכם, או שהוא מנהל אתכם?

כולנו רצים סביב השעון, מודדים דקות ומנסים להספיק כמה שיותר. אבל האמת היא שמהירות היא לא הסיפור – האיכות היא הסיפור.

ספר הזוהר חושף סוד שמימי מדהים על כוחה של הבחירה לעצור את השלילי:

"כַּד אִתְכַּפְיָא סִטְרָא אַחְרָא לְתַתָּא, אִסְתַּלַּק יְקָרָא דְקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְעֵילָא עַל כֹּלָּא, יַתִּיר מִשְּׁבָחָא אַחְרָא"

ובתרגום פשוט לעברית: כאשר כוחות הסיטרא אחרא (הצד האחר, השלילי) נכנעים ומכופפים למטה, כבודו של הקדוש ברוך הוא מתעלה למעלה מעל הכל, יותר מכל שבח אחר.

המשמעות היא עצומה: בכל פעם שאנחנו מונעים מעצמנו מעשה שלילי, אנחנו לא רק נמנעים מרע – אנחנו אקטיבית ממשיכים ומגלים את אור האינסוף של הבורא בכל העולמות כולם.

זהו עומק כוונת שלמה המלך בפסוק: "מָוֶת וְחַיִּים בְּיַד לָשׁוֹן" (משלי י"ח, כ"א). הבחירה לעצור, לבלום את הדחף ולבחור בטוב הופכת את ההווה החולף למציאות נצחית שמאירה את הקוסמוס כולו באור אלוקי בלתי מוגבל.

אל תתנו לזמן פשוט לעבור – חברו אותו לאינסוף על ידי הבחירות שלכם בכל רגע מחדש.

מה התנועה האיכותית הבאה שאתם בוחרים לעשות כבר עכשיו

מזכיר את התפיסה כאילו מי ש"אחראי" על "טוהר האישה" זה לא היא אלא הגברים בחייה..

או כמו הקטע הדפוק שיש לחלק מהגברים לכבד אישה רק כתלות בהאם יש גבר בסביבתה שאותו צריך לכבד.

הרבה פעמים אם מישהו מתחיל עם מישהי והיא לא בעניין, היא יודעת שהוא לא יפסיק לנדנד עד שהיא תגיד "יש לי חבר". כי אז יש פה גבר שהוא צריך לכבד, אם סתם האישה בעצמה לא רוצה זה לא מספיק

אני לא מאשימה אותך ברעות החולות האלה, אבל צריך לשים לב שלא נגררים לשם בטעות

זה לא משנה אם בפועל יש לה אח או לא, זה בא לשקף לבחור תחושה מצד מה ששנוא עליך.

אז אם כבר מתאים יותר לשאול- ומה אם אין לבחור אחות (למרות שלך תוכיח שאין לו)

למה שמישהו ירצה "שלא יגעו באחותו" כאילו היא איזה אובייקט שברשותו, מילא היית אומר "שרוצה שאחותו תשמור מצוות" וגם על זה היו לי קושיות

הרגזתי אותך? מצויין.

חלילה לוותר.

קח את הכעס הזה שקפץ לך הרגע, ותחשוב מאיפה הוא מגיע.

זה פשוט לא שייך. 'נישט שייך'.

להשקיע את זה עמוק בנפש.

זה פשוט לא שייך.

בנוסף, מבחן המרשמלו.

תחזיק חזק. הגעגוע בונה את הקשר.

כ "תקופת אימון לעתיד"

ואז כשקשה לנו לשמור (גם אנחנו שומרים) אנחנו זוכרים רגע שאנחנו לא כאן בשביל הרגע.. אלא בשביל להתכונן למשהו גדול יותר שיבוא אחרי החתונה.

וגם לזכור את החומרה של זה וללמוד (כל אחד לבד) על החשיבות של זה עוזר מאוד.

כל כך יפה ונכון! תודה!

כך פסק החפץ חיים. (מצד איסור קריבה לנידה). אמנם ברמת ההתפרטות ההלכתית יש מקום לדון לגבי סוגים שונים של נגיעת חיבה, אך הגבול דק מאד. רגב זה רלוונטי גם לקשיים אחרי החתונה כשאסורים. ומחומרת העוון נלמד על שכר הנזהר ממנו.