[דומני שאני מכיר אותו. מכרים ותיקים]
אלא אלו דברים שתלויים מאד ספציפית באדם.
נכון, שמבחינת המעלה הרוחנית, אז בוודאי שביכולת התשובה למחוק כל חטא.
אבל, יש לסייג בנוגע לנושא המדובר.
ראשית, לפעמים מישהי חזרה בתשובה, ועדיין מבחינה רגשית/נפשית, הנושא השאיר שאריות. האם התושבה שלה פחותה? לא. הרי כתב הרמב"ם, שתשבה גמורה זה כאשר אדם חושק באותה אשה שרצה בה, אבל לא חוטא כי התורה אמרה.
נו... האם זה אומר שבחורה תצטרך להתחתן עם מישהו כזה, שעדיין רוצה את ההיא? בוודאי שלא. ללא קשר למעלת תשובתו.
בנוסף, האם מעלת התשובה מביאה גם מבחינה נפשית לאותו מקום כאילו לא קרה דבר כזה מעולם? לא בהכרח ברור. מבחינת המעלה הרוחנית, בוודאי שכן - אם עשתה תשובת אמת. אבל איפה נאמר שזה מחזיר את הנפש והגוף למצב של כאילו לא היה מעולם?
זה נכון, שיש כאלה שהחזרה בשתובה שלהם/ן כל כך משמעותית מבחינת התהליך, ויש להם תום לב טבעי וכד', שזה ממש כאיו "לא הם".
אבל גם צריך לדעת שההפרעה של דבר כזה, אינה איזו "סתם בעיה". זה בא ממושגים בריאים ונכונים על הנישואין. נישואין זה בלעדי. על גבי זה באה השאלה, האם פלוני מסוגל נפשית להתחתן עם מישהי ששגבה מעלתה הרוחנית (במקרה שזה באמת כך. כבר אמרתי, ה"פלומבה" לא תמיד משנה את האדם כליל ומורידה כל שאריות. תלוי באדם), אע"פ שעברה כך - או לא. וצריך לכבד כל החלטה. זה לא דבר של מה בכך, "שטות" כביכול... ממש לא.
כאן מדובר במישהו, שהסכים לקבל מה שאשתו עברה כשהיתה בצבא. זה לא דבר שלכ אחד היה מקבל - וגם מי שלא, זה מאה אחוז. כמו גם מי שכן.
היא לא עשתה "מעשה גדול" שסיפרה לו אחרי הנישואין. אלא מעשה תמים, מחוסר הבנת ההבדל בין איש לאשה, וגם כנראה טעות...
הוא לא יעשה לה "עוול גדול" אם ידבר איתה על זה. ראשית, כי היא עצמה בחרה לספר רק אחרי הנישואין. דבר שני, כמו שאמרתי, לגיטימי לגמרי שזה יפריע. אלא שאם מדבר - צריך להדגיש שאינו דן איתה מבחינת מעלתה הרוחנית. אם חזרה תשובה, זה לא הענין. אלא מצד מה שזה עשה לו. לפעמים זה יעזור - ולפעמים לא, ואדרבה.
ואנילא בטוח שדווקא "רב חוזר בתשובה" הוא הפיתרון. אולי זה טוב מסיבה פשוטה, ש"יסביר" לו שמבחינת המציאות שהיא היתה בה, אז זה לא באמת משהו "משמעותי" כביכול וכד'. כלומר, יקל עליו אכישהו לעכל את זה. כמובן, במידה שהאדם מעונין בכך.