שזה משהו חריג 

ולא איזה מעשה שהוא פשוט עניין של עבודת המידות נטו ואז באמת יש על מה להתחרט ולהצטער

כאן החרטה והצער על המעשה לא בהכרח עוזרים להמנע ממעשים כאלו בעתיד

כי אם יש איזה נטיה נפשית לכך, אז צריך לטפל בנטיה... או בהשלכות שגרמו המעשה את זה(שהוא שונא את עצמו היום וכו')

בקיצור חובה טיפול. לא חושבת שיש טעם להמשיך בקשר כזה אם הבחור לא יילך לטיפול גם בשביל האיכות חיים שלו...

כמה נקודות שעלו בראשי:

א. ילדים בני 12-13, בכל המגזרים בארץ, עושים לפעמים דברים מטומטמים ורעים (ובאופן ספציפי: חושפים איברים מוצנעים, מתוך סקרנות או שובבות). אני מכיר כמה וכמה בחורים טובים מאוד, אחד מהם היום רב קהילה ורב מחתן של צהר, שעשו את הדברים האלה בילדותם. בהתנהגות הזאת לכשעצמה אין עדות לכך שמדובר בילדים בעיתיים שיגדלו להיות עבריינים, אלא הם בעיקר זקוקים למבוגר שיסביר להם מה מותר ומה אסור.

ב. בגיל 19, לעומת זאת, חשיפת איברים פרטיים כבר לא נחשבת לדבר נורמלי (אלא אם כן זה כחלק מיחסים מיניים או רומנטיים, אבל זה לא המצב כאן). אני אפילו לא מדבר על הצד ההלכתי, אלא רק על המשמעות ה"ארצית" של ההתנהגות הזאת. 

ג. קשר מיני בין בחור בן 19 לבין נער בן 14, הוא לא מקובל ולא נורמלי. קשה לי להאמין שמסתם חברות ודיבורים על כדורגל למשל, הם הגיעו למצב של שליחת תמונות. לדעתי קדם לכך דיבור מיני כללי במקרה הטוב, ודיבור מיני אחד כלפי השני במקרה הרע.

ד. נער בן 14 בדרך כלל לא יבקש תמונות כאלה מבן 19, ובכל מקרה - היה מצופה מבן 19 להיות בוגר ואחראי יותר לעומת נער בן 14. 

ה. מכיוון שהוא נמצא בהליך משפטי, אמור להיות קל לדעת "מי התחיל" עם זה. אם התמונות הגיעו למשטרה (אני מנחש שההורים של הנער דיווחו כשראו זאת), אז גם ההתכתבות שהייתה לפני כן נמצאת כנראה כחלק מחומר הראיות.

ו. בסופו של דבר, הוא עשה מעשה רע, אין בזה ספק. אם הוא חזר עליו בתשובה שלמה, וממש ממש מתחרט על מה שעשה, אנחנו עדיין נשארים במצב מאתגר משתי בחינות:

* הליכים פליליים נגדו - אם הוא יורשע, יישאר עליו כתם עד יומו אחרון בגין הרשעה בעבירות מין כלפי קטין. הוא יהיה רשום במערכות אכיפת החוק כפדופיל, כלומר בכל פעם שילד יספר לאמא שלו "מישהו פגע בי", והילד במקרה גר באותה העיר שלו, המשטרה קודם כל תלך אליו כדי לבדוק איפה הוא היה באותו הזמן. הוא יהיה חשוד תמידי בכל עבירה פדופילית שתהיה באזור שלו. זה אומר שהוא לא יוכל לעבוד בעבודה שדורשת אישור שהוא לא עבריין מין (ורשימת העבודות שדורשות זאת מתארכת כל הזמן).

* גם אם התחרט וחזר בתשובה וכו' על המעשה עצמו, עדיין נשארנו עם אחת משתי אפשרויות: או שהוא מאוד קל להשפעה, או שהוא באמת נמשך לילדים והוא זה שהוביל ודחף את השיחות ושליחת התמונות. 

אנסה להסביר זאת באמצעות דוגמה אחרת:
אם מישהו גנב תיק מאשה זקנה ברחוב, אז יכול להיות שהוא באמת באמת מתחרט על מה שעשה וכו', אבל צריך להבין שהיצר שגרם לו לעשות זאת - אולי עוד קיים ויישאר אצלו לנצח, מה שאומר שיש כאן אתגר משמעותי.

במילים אחרות, גם אם החברה שלך מאמינה לו שהוא באמת מתחרט על זה בלב שלם, היא צריכה לקחת בחשבון את המשמעויות של זה שילוו אותו לכל חייו, ולהחליט האם היא מוכנה להיכנס לאתגר הזה.

לדעתי, אם היא רוצה להמשיך אתו והיא מוכנה בפני האתגר כי היא באמת מאמינה שהיום הוא אדם טוב וכו', שווה לחכות לפני שמתקדמים עם הקשר לשלב הבא - לפחות עד שתדע *בדיוק* מה קרה שם, וכמובן עד שייגמר ההליך המשפטי - ואז יהיה אפשר להבין את המשמעויות שלו לטווח הרחוק.

אתה מתנסח כאילו ברגע שהיא תדע הכל תהיה לה נוסחה לפענוח הסיטואציה, ולכן כדאי לה לחכות לסוף ההליך המשפטי

בעיני, השאלה לגבי מצבו כיום תלויה בהרבה מאד דברים שאינם תלויים בשאלה מה היה אז

אם לדוגמה מאז עברו עשר שנים והוא לא עשה דברים כאלה גם אם היתה לו האפשרות

או אם הוא עבר טיפול והיום נמצא במקום אחר.

שתי השאלות האלה לא רלוונטיות להליך המשפטי עצמו (אולי טענות להקלה מסוימת בעונש, כמו כל חרטה משמעותית), אבל הן העיקריות בעיני לשאלה של ההשלכה של המצב על הקשר

יש המון שאלות שידרשו אמון בו

והמון שאלות שאפילו אמון בו לא יעזור, כי הוא לא יודע הכל על עצמו - אבל כן אפשר לתת אמון ותקווה

ולכן להתלות בהליך המשפטי הזה זה לדעתי להתעסק במעט הניתן לבירור עובדתי במקום בעיקר שדורש בירור מעמיק יותר

כתבתי שאחרי ההליך המשפטי היא תדע מה קרה שם, והיא תדע מה המשמעויות של אותו הליך משפטי לטווח הרחוק (כמו שכתבתי, יש הרבה משמעויות להרשעה בעבירות מין כלפי קטין).

האם זה אומר שתהיה לה נוסחה שבעזרתה היא תדע האם כדאי להמשיך את הקשר הזה? בוודאי שלא. הדגשתי, זה סיפור מורכב, ויש כאן אתגר לא קטן.

ושוב, בית המשפט הוא רק חלק אחד מהמשוואה הזאת. 

בסופו של דבר, כך או אחרת, יש להתנהגות שלו בגיל 19 הרבה מאוד השלכות על העתיד. היא צריכה על ההשלכות האלה, ולהחליט האם היא מוכנה לכך.

בנוסף לדברים החכמים שנכתבו - הייתי רוצה להאיר עוד קצת:

דיברו על הנטיה והטיפול וכו' - מהניסוח שלך נשמע שהילד שלח לו - מיוזמתו - ולחץ עליו לשלוח גם. 

אם ככה לא ברור בכלל שיש כאן נטיה, הוא לא ביקש מהילד ואולי לא ראה בכך כל עניין. הנטיה היא אצל הילד, לא בהכרח אצלו.

כמובן, אין בדברי בכדי להפחית בחומרת החוסר אחריות וחוסר הבגרות שזועקת מדבר כזה, בטח במצב נפשע כזה, בו בחור בן 19 עושה דברים כאלו מפני לחצים של ילד בן 14 ועמו.

אבל עדיין יש משמעות רבה להבדל, הן ביחס לחרטה, הן ביחס לטיפול, ועוד. כדאי לשים לב לנקודה הזו.

(בנוסף, אם זו המציאות - כנראה שלא יורשע ולא יהיה מקום לחששות שהעלה @פשוט אני.., מצד שני, אם יש הליך משפטי - כנראה יש ויכוח על העובדות ואולי הרלוונטיות של תגובתי זו עצמה היא היא העומדת לדיון משפטי ומצפה להכרעה.)

לא טענתי שהוא בסדר מבחינת העברינות, אלא שאין כאן עדות על נטייתו המינית.

במשפט - השופט שופט על אשמה, לא על נטיה מינית. כאן - לפחות חלק מהדיון הוא הנטיה המינית.

עיקר מטרת תגובתי היתה להתחלה, את הסוף הוספתי במחשבה של רגע, והספקתי לשכוח שכתבתי אותו...

יישר כח.

קאט, שכוייח!

נער בן 14 שלוחץ על בן 19, על כזה דבר, ובן 19 שנכנע ללחץ, בלי שלו עצמו יהיה שום עניין ותאווה לזה.

[האפשרויות האחרות, נעות בין האפשרות שהוא התפתה, ותירץ לעצמו שזה רק בגלל הלחץ, לבין שזה נטו ביוזמתו, ואולי גם לא המקרה היחיד, אלא המקרה היחיד שהגיע להליכים משפטיים ולכן הוא לא יכול להסתיר]. 

אבל אני מעתיקה לכאן דברים שכתבה מאור קפלן בפייסבוק. נראה לי שהם יוכלו לעזור.

בחור שצופה בפור נו

זו (בדר"כ) לא סיבה להפסיק לצאת איתו.

למה?

קודם כל מהסיבה הפשוטה שאחוזים גבוהים מהבחורים המדהימים והצדיקים ביותר צופים בו. ואם נפסול כל מי שצופה, מורידים מהרשימה הגם ככה לא גדולה הרבה מאוד בחורים.

דבר שני, כי האתגר כל כך גדול. ולכל אדם יש את הנפילות שלו. לא היינו רוצים למדוד אדם רק לפי הנפילות שלו. אלא לפי המכלול האישיותי שלו. גם לנשים יש קשיים ונסיונות. שהן לא היו רוצות שישפטו אותן רק לפיהם.

דבר שלישי, מי שמשתף את הבחורה בהתמודדות הזו, בטח אם הוא עושה את זה מתוך כאב וצער על הצפייה, זו נקודת פתיחה מצוינת. זה אומר שחשובה לו כנות. זה אומר שהצפייה מעציבה אותו. וזה אומר שהוא רוצה שלא יהיו ביניכם סודות. וזה לא מובן מאליו.

ונקודה אחרונה: כי ככל שהאדם בעל כוחות אגו, אינטיליגנציה רגשית ומודלים בריאים של זוגיות, אז לא רק הפור נו חינך אותו. ההשפעה של הפור נו מתונה יותר. הוא חי גם בעולם הממשי, פוגש חיים, פוגש עומק, ערכים, פוגש שיח רגשי. והם חלק ממנו. הצפייה לא מבטלת את כל החלקים הללו.

אז מה כן?

פור נו הוא לא דבר טוב. והוא גם לא צריך להיות חלק מזוגיות. לא צריך להשלים עם זה בכלל.

זה בסדר אם זה כואב לך. ומפריע לך. זה הכי בריא שיש. ההתנגדות הפנימית. הצער.

זה נראה לי גם הכי בסיסי שבתיאום הציפיות לחיים שאתם רוצים יהיה ברור שפור נו לא יהיה חלק מהזוגיות שאתם בונים.

אם הוא יראה שכשהוא נמצא בקשר זוגי הצורך בצפייה יורד. ובנישואין הוא כבר לא יהיה שם. הכי טוב!

אם תגלו שזה ממשיך ללוות אותו גם לתוך הנישואין, סכמו מראש שהוא יפנה לאיש מקצוע שיעזור לו להשתחרר מהצורך הזה.

בכל מקרה העבודה שלו היא שלו. ואת לא צריכה לקחת אחריות על העבודה שלו! את יכולה ללוות בלב אוהב. ובסבלנות כי לפעמים זה תהליך. אבל את לא צריכה לחוש צורך לפצות, או לעמוד ברף, או להסכים למעשים מיניים שלא נכונים לך. הקשר המיני מבוסס על נוכחות אמיתית ולא על חיקוי עלוב. תסכימי להיות שם באמת ובכנות. בלי קשר להתמודדות שלו. בלי הרגשה שהכול תלוי בך.

אז למה כתבתי בדרך כלל?

כי בסוף תהיי קשובה ללב שלך. ואם את מרגישה שזה משהו שאין לך אפשרות להכיל. שעושה לך רע. שאת לא רוצה את ההתמודדות הזו כי היא גדולה עלייך. אז לא. לכל אחת יש כלים אחרים. ונקודות רגישות אחרות. אם זה בנקודות הרגישות שלך, תקבלי אותך כמו שאת.

והלוואי שנהיה עם לב פתוח לעבודה. לקבלה. להתקדמות. ולאהבה

אופציה כל כך כרגע

אלא אם כן אתם כבר בקשר עמוק וחברי, וגם אז - לא בצורה של הערה.

לא להעיר, אלא לומר שחשוב לך שזו תהיה רמת הצניעות בבית. ואין בעיה לומר שאתה חושב שזה גם יהיה יותר יפה או יותר מחמיא (בתנאי שהקשר בינכם מאוד מתקדם וקרוב ויש מחשבות של להקים בית ביחד)

זה שגבר אומר לאישה "בא לי שבבית שלי אישתי לבושה כך וכך" זה בסדר? אתה בעצם אומר לה או שאת לא אישתי או שאת צריכה לשנות את הלבוש..

אני מציג את זה כבקשה: "לי זה ממש חשוב שיהיה ככה וככה בבית..." לא להציב תנאי אלא לבקש בקשה

תשאל את המשדכת ואת החברה שהיא שמה כאשת קשר. אני חושב שיש מקום לדבר על זה בעדינות עם הבחורה כשהקשר יותר מתקדם

https://www.ybm.org.il/Admin/uploaddata/LessonsFiles/Pdf/9692.pdf

אבל אולי כדאי במקום לדבר על עניין צניעות ספציפית, לדבר על המחויבות להלכה, על תפיסת העולם הדתית והרוחנית שלה, איך היא מקבלת החלטות וכו'.

המשנ"ב אומר לכסות עד סוף המרפק (מ"ב ס' ע"ה סק"ב)

הבית ברוך כותב לכסות את כל היד עד פרק כף היד (בית ברוך ח"א עמ' ק"א)

יש מי שמתיר לחשוף פחות מטפח מעל המרפק וצריך לעיין בזה עוד

לא באתי לפסוק הלכה.

הבאתי פסק הלכה שפוסק שזה עומד בגדרי הצניעות (כיסוי רוב זרוע, שזה פחות ממה שכתבת), של רב פוסק רציני.

אבל שוב, אני לא הבאתי את זה כדי לדון כאן מבחינה הלכתית -

וגם לא טענתי שאין דעות אחרות.

הנקודה היא שסביר והגיוני שבין שני אנשים שגדלו במקומות שונות ותחת השקפות קצת שונות יש הבדל בפרקטיקה ההלכתית - והשאלה היא איך מתייחסים ככלל לעבודת ה' ששונה אצל בן הזוג. האם אנחנו מתחייבים לפעול ולעשות באותה הדרך, או שאנחנו מוכנים לקבל משהו שונה - כל עוד זה עומד בגדרים הלכתיים כל שהם?

את הפסק של הרב.אבל זו לא דעת רוב הפוסקים כיום.. ובתכלס בהרבה מאוד הלכות אפשר למצוא מי שיתיר יותר.. אבל זולא ההלכה שאני מגדיר.

לגבי לדבר על המחויבות להלכה אני מסכים מאוד.צריך לראות איך עושים את זה חכם

כל אדם גם אישה צריך להפשיל שרוולים בשביל לעשות מלאכות.

אשת חיל אמיתית מפשילה שרוולים.

אין מה להתברבר,

תבדוק את העיקר עם מי אתה עומד להתחתן.

וגם אמרה לך את זה ולא תסכים אפילו לדבר על הנושא.

צודק אני או לא צודק אני?

לא הבנתי את כוונתך..

היא יכולה להגיע בצורה לא ממש צנועה וזה בסדר. היא תסביר לך שזה מתאים להלכה. אבל תבהיר שהיא שומרת נגיעה. כי ההלכה אוסרת...

אבל שמירת נגיעה זה אובייס במקום שלי.. לא צריךלדבר על זה בכלל ב"ה.

חולצה מעל המרפק בחום הזה היא דוסה וצנועה.

(זה כמו שתבדוק לגבר בציציות... אז היה קצת חם,

מותר לנשום קצת אוויר לפעמים)

אנחנו לא רובוטים

אם לא יתחתנו ויולידו ילדים,

על מי תשרה שכינה?

על העצים והאבנים?

אם לא יהיו בני אדם לא תוכלו אפילו להתווכח,

על אורך השרוול או על שטויות אחרות.

לכן תתעסק בעיקר וזה חתונה וקיום המצווה פרו ורבו שהיא היסוד לכל התורה.

לי ספק שהכי חשוב להקים בית בישראל זה ברור(:

בסוף אבל יש עקרונות לפיהם כל אדם הולך ובוחר את בת זוגתו.. לא תיקח אישה לבני מבנות כנען- למה? הכי חשוב זה פרו ורבו.. בוודאי שאנחנו צריכים לעשות את ההשתדלות המירבית מצידנו❤️

גבר גם נמדד בציצית צמר שהוא שם בחום.. לא מעקמים את התורה לפי מזג האוויר.

ולא שאני לא מעריך חלילה את אלו שמשתדלות גם כשחם ושמות קצת מעל המרפק! אבל בסוף יש מולי את ההלכה והקו שאני רוצה לבנות איתו בית..

בעניין ציצית רק בגד בעל 4 כנפות חייב בציצית,

זאת אומרת אם בבגד אין 4 כנפות לא חייב בציצית. ויש על זה מחלוקת... (בין מחמירים ומקלים)

אבל ציצית זה עיקר הבגד של היהודי אז צריך ללבוש וזה לא עבירה אם הוריד בגלל סיבה כזו אחרת, כי כבר ברכנו בבוקר על ציצית גדול וקטן.

בעניין אישה שלובשת בגד עד המרפק,

רואים את זרועותיה אבל אין בזה איסור ממש,

כי צריך גם לעשות מלאכות וגם כאן יש מחלוקת... (בין מחמירים למקלים).

בעניין נישואים עם גויים זה איסור חמור מן התורה ואין על זה מחלוקת כלל.

כי עוקר עצמו מכלל עם ישראל לגמרי.

• חס ושלום להוציא שם רע לאישה כשרה!

  כי זה בדיוק מה שקורה כאן.

אישה כשרה לא נמדדת רק באורך הבגד אלא גם באופי שלה.

נשים רעות עזות וחוצפניות הן ההפך מבושה צניעות וטובות לב.

אם יש לה מידות טובות - אל תוותר.

האם הוא היה "מגרד" את המרפק, או ממש מעליו בכל תנוחה של היד?

אולי זו חולצה גבולית יחסית והיא חשבה שזה בסדר, למרות שבעקרון היא כן מכסה את המרפק?

ברור שקשה עד בלתי אפשרי לדבר ולשכנע בזה. אהבתי את העצה של להעלות באופן כללי את הנושא של מחויבות להלכה (כי בסוף ההלכה לא מסתכמת בלהתלבש בבוקר,),

אבל אם באמת אתה רואה שהכיוון שלה בנושאים האלו שונה משלך, נראה לי סביר לגמרי להיפרד על זה.

בסוף העניין הוא להקים בית עם יסודות משותפים, ואם הצפיות בנוגע לקיום הלכות מסוימות שונה, שום הסברים ושכנועים רציונלים לא באמת יעבדו, וחבל לשניכם על הזמן.

אבל חשוב לדעתי שתהיה הסכמה על הכיוון ההלכתי שם אנחנו מחמירים או מקלים.

לדוגמא, אם היא מקפידה על גלאט ואתה לא, אתה רוצה שהיא תקפיד על אורך השרוולים ולה זה לא חשוב, אז לא יודע מי מקפיד יותר אבל אין התאמה בהקפדות וכנראה פחות מתאים.

השאלה היא האם זה הקפדה שחשובה בעיניך ספציפית או שזה מבחינתך סימן ואם זה סימן אז אולי שווה לבחון אם יש דברים אחרים עליהם היא מקפידה שמתאימים לשניכם.

שאישה צריכה ללכת על פי פסיקת בעלה, הקשר צריך להיות כזה שהאישה מתחתנת כי היא בוחרת גם בשיטת הבעלה בהלכה.

(וגם בעניין הזה יש הגדרה יפה בפוסקים שאישה עד החתונה כל מה שהיא נוהגת זה מצד השייכות לבית הוריה ומרגע שהיא מתחתנת מנהגה כמנהג בבעלה ואין בזה משום ביטול מנהג אבות)

אני לא רואה סיבה להניח שזה לא איך שהיא מתלבשת ביום יום שלה.

בציבור הזה אני חושבת שזה יהיה פחות מקובל ויתקבל פחות טוב אצל בנות שזה הסגנון שלהן.

בציבורים כאלו כנראה יעדיפו לשלוח התעניינות דרך צד שלישי.

אם היית מדבר על שמחת בית השואבה במחניים, זה כנראה היה הרבה יותר מקובל ולגיטימי (שמעתי, שיש בנים ממחניים שקובעים חברותא עם בנות ממגדל עוז, ואז בטח העניינים יכולים להתגלגל, למרות שזו לא המטרה המוצהרת...)

התביישתי מאוד וגם חשבתי למה שהוא יגיד לי כן?

זה היה שיעור תורה הוא היה נראה בחור טוב

נעלבתי שהוא בעצמו לא פנה אלי חח זהו.. נראלי היה לא שייך לפנות אליו

רק כדאי לקחת בחשבון שגם הגברים יכולים לפעמים לחשוש מדחייה(שלא לדבר על האווירה הרווחת בה נסיון חיזור תמים יכול בקלות להיחוות כ"הטרדה").

אני בעד שבחורה שבחור מוצא חן בעיניה, לא תחשוש לעשות את הצעד הראשון (אפשר גם דרך מישהו שלישי, אם חשוב לי שאת הדינמיקה בפועל, יוביל בהתחלה הבחור).

אבל באמת מעצבן. תנוח דעתך,גם בנות עושות את זה.

ועל פי רוב גם שוכחות לעדכן את הגיל בכרטיס.

"לֹא תַעֲנֶה בְרֵעֲךָ עֵד שָׁקֶר" גם כולל שליחת תמונה עדכנית

מה הרעיון לשלוח תמונה ישנה? שבדייט פתאום אתאהב באופי שלך?, אבל איך? אם ארגיש ששיקרת לי עוד לפני הדייט?

לא יודעת מה בדיוק קרה, אבל אולי -

מקור התמונה הוא לא הוא, אלא מציע ההצעה?

הרי אם אפשר למצוא בגוגל בקלות תמונה עדכנית, לא סביר שהוא יתעקש לשלוח תמונה ישנה. יכול להיות שזה סתם מה שמסתובב עם הכרטיס שלו - וזה לא הגיע ישירות ממנו.

עוד כיוון של לדון לכף זכות -

יכול להיות שמבחינתו, איך שהוא רואה את הדברים, הוא נראה בול אותו דבר, אז למה לטרוח לשנות??

גם בפייסבוק יש לו תמונה אחת ישנה מאוד לפני עשור.

וההצעה נעשתה דרך בוט בינה מלאכותית שמצריך הרשמה אישית דדך הסלולארי הפרטי.

התמונה מלפני שני עשורים רואים לפי מבנה הפנים, משקל הגוף, צבע כל השיער שכבר האפיר, ועוד.

יש הבדלים בין מצלמות דיגיטליות של 200X לבין 201X לבין סמארטפונים של 2020+.

ומה אם הטלפון פשוט שרד המון, המון זמן?

יש לכם מצלמה קצת אחרת

שמתי לב שבתמונה יש לו שיער מלא לעומת התקרחות שיש לו היום, וגם הבטן בתמונה הרבה יותר מחמיאה מהמציאות. אחר כך ראיתי שלצידו יש בקבוק קוקה קולה הנושא את שמו, וחיפוש זריז בגוגל הראה שהקטע עם השמות על הבקבוקים היה לפני למעלה מעשור...

צריך לדאוג לכמה שיותר תמונות מחמיאות

אני שואל זאת כי הרבה דברים בזוגיות, באופי ההתנהלות הזוגית, ביחסים בין בני הזוג, נחשפים ומתגלים רק לאחר תקופה ארוכה שגרים ביחד.

לדעתי הרבה מה שאתה רואה כיום בבית, לטוב ולרע, לא בטוח שתוכל לאבחן בצד השני לפני הנישואים.

למדתי מה לא לעשות

אותו דבר

מופתע שזה חריג

בעיקר הוציא לי את החשק והמיץ.

הזוגיות שלהם מתאפיינת, לפחות מהמבט שלי, בחיכוכים מינוריים תמידיים, הרבה משחקי תפקידים גבר־אישה, ובפן החיובי דברים שאני מבין שנחמדים שלהם אבל פשוט לא נמצאים בעולם הערכים שלי.

מה שבסופו־של־דבר חיזק אצלי את המחשבה שלפחות עבורי, שאיני מצליח להפיק את החלק החיובי בזוגיות, זה רעיון עם נטו שלילי.

שלמדתי מהם איך לא לנהל זוגיות והורות

היום אני יודעת שזה לא רק הזוגיות/ ההורות

אלא האדם באשר הוא

כי בסוף הזוגיות/ ההורות היא מראה של הבנאדם

גם אם לא רציתי להתנהל כמוהם (והצלחתי בהרבה מובנים)

יש חלקים שנשארו

השפעות מילדות

אפילו כאלה בתת מודע

תמיד יש ויהיה על מה לעבוד

לעשות נכון יותר

אחד של ההורים

השני של הסבא וסבתא שגרו צמוד ממש

הדתדלתי לקחת את הטוב שראיתי משניהם.

מההורים שלי למדתי בעיקר מה לא

מהסבא וסבתא קיבלתי המון.

אבל קצת עיוות לי את המושג זוגיות כי סבא שלי היה בעל מהסרטים באמת.עשה הכל או כמעט לגמרי הכל ופינק את סבתא שלי ממש בלי סוף וממש נהנה מזה.

היא היתה ממש נסיכה שלו.

האם זה דבר שמעיד על הבחור האם את מחפשת שיהיה בבית הערך של גיוס לצבא או שפשוט חונכת לזה? זה הבירור שאת צריכה לעשות על הערך הזה

אם יש לך רגש חזק בנושא וזה מאוד מפריע לך אז זה קריטי לך, אחרת, זה כנראה לא קריטי

שנה,

האם המשהו הזה היה מציק לי?

אם אתה מבין שהיא בוגרת ומבינה תתקדם.

מאוד יכול להיות שיש פה משהו

מה שקפץ לי מהפוסט הוא שנראה שאתה קצת בודק אותה דרך רשימת נתונים חיצונית גיל לימודים תכנון קריירה

לפני שבדקת מי היא באמת(:

בסוף, מקצוע או העובדה שהיא כבר התחילה ללמוד לא מעידים בהכרח על בגרות. הייתי מנסה לברר קודם מי היא כאדם מה הערכים שלה מה היא אוהבת , איך היא חושבת ומתנהלת ורק אחר כך מחליטה אם הפער ביניכם באמת משמעותי..

אבל בסוף קשה לברר את כל זה בבירורים שלפני.. לפני אפשר לברר לרוב דברים יותר טכניים, שלפעמים מעידים על בגרות וכו'

או שאני טועה, מוזמנת להאיר את עיניי(:

האם עובד גם הפוך?

אפשר לדון על מה זה בגרות.

ואולי כדאי לפרק את המושג הזה - לדוגמה, האם אתה מדבר על מודעות כלכלית? על יכולת להכיל מורכבויות?

אם אתה יכול לפרק את המושג הזה, אפשר לנסות מראש לברר, וגם בפגישות לדבר על הנושאים האלה.

אבל -

קח בחשבון שבירורים לא בהכרח מציגים תמונה מלאה. כל אחד מכיר מישהו בפן מסוים שלו, ואולי לא מודע ולא מכיר צדדים אחרים.

לגבי פער השנים,

אני לא חושבת שהגיל הכרונולוגי בהכרח מעיד על משהו. לכל אחד מאיתנו יש מסע בחיים, ואנחנו עוברים בתחנות שונות, והאישיות שלנו משתנה בהתאם. יכול להיות מישהי בגיל 19 שעברה מבחינה נפשית הרבה יותר ממך - לא שזה תחרות, אלא שגם לה יש חיים מלאים.

תמיד תפסתי את עצמי כאדם בוגר יחסית לחברות שלי; זה לא מנע ממני לצאת עם אנשים שצעירים ממני בכמה וכמה שנים - וגם אם היה בינינו פער כמו שאתה מתאר, אבל הפוך, לגבי הלימודים. גם מזה לא נבהלתי, כי מה זה כמה שנים של לימודי מקצוע יחסית לחיים שלמים ביחד?

ואולי זה קצת אירוני, אני חושבת שמי שיצאתי איתו עם הפער הגי גדול מעליי - היה אחד המדוייטים הכי פחות בוגרים שלי (לפי ההגדרות שלי), ודווקא עם לא מעט שצעירים ממני ראיתי בגרות גדולה יותר. כמובן שלא כולם, היו גם כאלה שהיו צעירים ממני, וממש לא בוגרים בעיניי - כשהפער שכתבת, כשאני בלימודים והם עוד לא יצאו מהישיבה (כולל לא עשהו עדיין צבא), יחד עם איך שהתרשמתי בפגישה - ראיתי שזה מאוד לא רלוונטי מבחינתי.

בקיצור, לדעתי צריך לבדוק לגופו של אדם. אם שאר הפרטים נשמעים לך טוב, לדעתי כדאי לנסות -

אבל --

רק אם אתה מגיע עם ראש (ולב) פתוח.

אם אתה כבר ירית את החץ ורק רוצה לצייר מסביב את המטרה, עזוב. אתה לא צריך להוכיח שום דבר לאף אחד. רק אם אתה מוכן לתת הזדמנות אמיתית לבחורה להביא את עצמה, לך על זה. אם אתה לא שלם עם זה, אם כל הזמן יהיה לך ציפור בראש שתגיד לך - היא ילדותית, אינפניטילית וכו' - חבל על הזמן שלכם.

.

ואני זוכר שגם היה לי חשש דומה וראיתי שהיא בוגרת והכל היה סבבה.

תחשוב על זה שהיא אחרי שנתיים שירות,

כמו שהשלב של הצבא מבגר אז ככה גם שירות לאומי, וממש לא פחות בדר"כ.

אתה יכול לשאול בבירורים איפה היא ביחס לרצון להתחתן, אם היא מתכננת ללמוד בקרוב, אם היא בכללי בחורה מקורקעת-מעשית שלוקחת אחריות על עצמה ועל הסביבה.

חוץ מזה, תזכור - יש בזה גם יתרון שהיא צעירה, זה משהו שאפשר מאוד להנות ממנו

זוגות כאלה, אנחנו ביניהם (:

( עם פער של כמעט 5 שנים, אני הייתי בת 19 בחתונה)

בנות בגיל הזה הרבה פעמים כן בוגרות, והרבה מהן גם די סגורות על עצמן.

מה היא עושה שנה הבאה זה משהו שאתה כן יכול לבדוק בבירורים...

קיצור, לא לפסול על הסף

שהתחתנה כשהייתה בת 18

עם בן 24

אפילו תעודת בגרות לא הייתה לה

אבל היא הייתה בוגרת ובשלה

והם התאימו

בגיל 21 יצאתי עם מישהי בת 24, היה הרבה פחות ממה שחשבתי והיא הודתה שגם היא הופתעה.

אני לא בוחר את כל התמונות שמועברים לראשי אבל ספציפית זו בחרתי.

העיקר זה הגיל שלה, אולי לא מתאים לך מישהי בת 19 אבל אני חושב שהפרש הגילאים הוא משהו שלא תייחסו לו חשיבות כשתמשיכו בקשר.

האם אתה מספיק בוגר לקשר זוגי.

אסביר: שאלות כאלו לא מבררים אצל ההמון.

שאלות כאלו שואלים אצל אנשים שאתה יכול לסמוך עליהם.

בפורומים כאלו תקבל מגוון תשובות, ויכול להיות אפילו שמישהו יענה לך שהשאלה שלך מעידה על זה שאתה לא מספיק בוגר.

והוא בכלל לא מכיר אותך...

כדי לדעת שהיא בוגרת. אני מניח שלרוב הבנים הדתיים אין ניסיון עשיר מדי בדייטים בשלב הזה במיוחד לא בעניינים יותר נישתיםי.

לכן לא כזה נורא לשאול.

3 שנתונים זה קלאסי

א' מה זה בדיוק בגרות בשבילך, מהבחינה שאתה מחפש? להיות סגורה על עצמה? מודעות כלכלית? יכולת לקחת אחריות? לא מפחדת מעבודה / מטלות? בגרות רגשית? חוסן נפשי? רצון להתבסס? יציבות? ברגע שזה יותר מוגדר / מפורק לגורמים יותר קל לבדוק.

ב' עד־כמה הגורמים הספציפיים חשובים לך, נניח אם היא בן־אדם מאוד יציב ובוגר רגשית אבל לא כזה סגורה על עצמה מבחינת לימודים כרגע ועדיין צריכה לחשוב, קריטי? או: אם היא פחות מבינה בפיננסים ויותר בקטע שאתה תנהל את החלק הזה, אבל כן יש לה כיוון ברור במה לעסוק? וכן הלאה וכן הלאה.

ג' ברמה הפרקטית מן־סתם יש דברים שאפשר לברר אצל אנשים (אדם צ'יל? או חרדתי ברמות? אחראית מעשית או קצת חולמנית כזאתי? חולמת על משפחה חתונה וילדים או עדיין רוצה להסתובב ולשוטט ברחבי דרום אמריקה? עושה דברים בבית או מחכה שמשהו יקרה?) ויש דברים שאפשר לברר איתה תוך־כדי תנועה (מה רוצה ללמוד/לעבוד? יותר מעניין אותה טיולים או השקעות ב-S&P500 או איך שלא קוראים לזה?)

לראות גם את העומק שלה ולא רק את מה שנראה מבחוץ. הרבה פעמים אישה מבטאת את עצמה דרך רגשות ושם דווקא אפשר להבין מי היא באמת.

(עד גבול מסוים)

אנשים מסגנון מסוים נמשכים לסגנון מסוים ולאו דווקא השקפתי שזה לדעתי החלק הפחות מעניין אלא מצד האופי

וכמובן המוסד מחזק את העניין

אלא שבחורי ישיבה אינם באמת חשופים לעולם המדרשות והאולפנות ולהיפך מלבד שמועות וקווים כלליים מאוד.

לק"י

והאמת שגם בסוף י"ב זה לא תמיד אומר משהו.

לצורך העניין אני למדתי באולפנא אזורית, שהיו בה כל מיני סגנונות. אני הייתי מההכי דתיות שם.

אם מישהו היה בוחן אותי לפי האולפנא, הוא כנראה היה חושב שאני משהו אחר.

לא חושבת שאולפנא או ישיבה תיכונית אומרים הרבה

לא תמיד זה בבחירת הנער/ה ולפעמים השיקול הוא נוחות / לימודים / הקו של ההורים והבית.

גם אחרי תיכון צריך להיזהר עם ההכללות.

מה שכן-

זכותך להגיד סגנון X מעניין אותי ולפנות למוסד שאתה עלול למצוא בנות כאלה או לציין זאת בפני השדכן

(עדיף כמובן לתאר מה קנה אותך במקום הזה ולא רק להגיד מדרשה X מעניינת אותי או מכללה או אוניברסיטה כזו או אחרת)

מעניין אותי כי אני מחפש א' ב' ג'

ככה אתה נותן למי שמשדך אפשרות למצוא את מה שמעניין ומסקרן אותך גם במקומות אחרים שאולי לא היית חושב לחפש.

אני מסכים עם מה שאמרתם אבל לא לגמרי. אני אחדד. אם ניקח כדוגמא את הציבור החרד"לי האם המוסדות שם מעידים על האופי והרמה התורנית או שהם רק מחזקים את זה?

לק"י

עד לגיל 20+

הטובים הולכים ללמוד במקום מסויים, גם בגלל שיקולים שהאלטרנטיבות הרבה פחות טובות.

זה באמת לא מעיד על אורח החיים, הההשקפה, הכיוון הדתי, בגיל 20 ומעלה.

אני יכול להעיד על עצמי שלמדתי בישיבה שנחשבת ממש אשכנזית ואני בכלל בכלל לא כזה. לדעות קדומות בדרך כלל יש שורש באמת, אבל צריך לקחת אותן בערבון מוגבל ולבדוק כל מקרה לגופו.

אני אישית מרגישה שמקום לימודים יכול לתת כיוון מסוים אבל הוא לא באמת מגדיר את האדם.

פגשתי בוגרות של אותה אולפנה או מדרשה שהיו שונות מאוד אחת מהשנייה. בסוף האישיות הערכים וההשקפה נבנים מהרבה דברים לאורך החיים ולא רק מהמקום שבו למדו.

לכן הייתי פחות מתמקדת בשם המוסד ויותר במי שהבחורה היא היום.

לבדוק מוסד תיכוני:

א. מי בוחר את המוסד?

עד כמה זה החלטה שלי, ועד כמה זה החלטה של ההורים שלי?

ב. עד כמה בוגרים של מוסד דומים זה לזה? עד כמה אתה דומה לחבריך, ועד כמה אתם מקשה אחת?

ג. עד כמה הבחירה במוסד משקפת עמדה אידואלוגית, ולא נוחות\סיבה כלכלית\חברתית וכו'?

ד. עד כמה מה שהיה לפני "היציאה לעולם האמיתי" משקף את מי שאני היום? פתאופ כשאנשים יוצאים מהמסגרת, הם יכולים לבחור דרך קצת שונה ממה שהיה.

מדרשות זה אולי יותר פשוט, כי זה יותר מבטא בחירה אישית. אבל גם שם יש מגוון (בדיוק כמו שבישיבה יש מגוון...).

אבל בהחלט -

סטיגמות עוזרות לנו להתמודד עם העולם. לחלק אנשים לקופסאות. האם זה בהכרח נכון ויעיל? אפשר לדון על זה. אבל כדאי לדעתי להסתובב עם התודעה שזה לא בהכרח שמי שאתה מחפשה תהיה בוגרת אולפנה X ומדרשה Y, אלא שזה יכול לבוא מכל כיוון, גם אם אתה מחפש דווקא בוגרות של מוסדות מסוימים.

יש הרבה קווים דקים פה שצריך לברר. ולכן אין כאן דבר מוחלט. צריך לדעת לברר טוב ונכון וגם לדעת איך להתייחס לסטיגמות

ברור לי שבחורה שלמדדה באולפנת ראשית תצא משם עם סל ערכים מסוים וזה לא בגלל הסטיגמות זה באמת בגלל שהיא בחרה לבדוק שם ולקבל מהאולפנה

איפה מכירים בוגרת של אולפנת ראשית זה יותר הסגנון שאני מחפש

ששם כנראה יהיה יותר קל למצוא בנות עם טלפון טיפש.

ניסית לפנות לאולפנה? הפרטים קיימים ברשת, לשאול מי שם מתעסק בשידוכים.

אני אנסה לראות

לפנות לראשת אולפנה ולומר לה זה הסגנון שאני מחפש ואיך אני מכיר בוגרות שלכן? (או כל ניסוח כזה או אחר?)

זכור לי שהחמ"ד לקח את זה כפרוייקט, והכשיר אנשי צוות במוסדות להיות שדכנים - כולל האולפנה שבה למדתי, יש שם שדכניות של האולפנה.

ומה יש לך להפסיד מלנסות?

נעשה השתדלות