מסכימה איתך ב 100 אחוז. הייתי השבוע עם גיסתי בשבעה  של ליאור מבורך (בעלה של בת דודה שלי). בחור בן 30 בריא לחלוטין

שנפטר אחרי שנדבק במוטציה הבריטית.

בת דודה שלי עשתה את החיסון הראשון - חלתה גם אבל עבר לה בקלות.

גיסתי הייתה איתי, בני המשפחה הגרעינית לא מפסיקים להגיד "בבקשה תתחסנו, זה מציל חיים, זה ככ חשוב" . וגיסתי "אני לא מאמינה בחיסונים".

היא אומנם שתקה שם אבל כל הדרך חזרה התחננתי בפניה, איימתי עליה שלא אפגש איתה, רבתי איתה. כלום לא עוזר "היא לא מאמינה וזהו"..

הרגע יצאנו משבעה של אדם בן 30 שנפטר כי לא התחסן..!!! לא עוזר.

איך אפשר לשכנע? איך נצא מהמשבר הזה אם אנשים לא מתחסנים?

אגב שבוע שעבר לא הצלחתי להיכנס למכון ויצמן כי נותנים להיכנס רק עם תעודת מתחסן. לי תהיה כזו רק עוד יומיים

אז לא נתנו לי להיכנס. לדעתי צריכים לאמץ את זה בעוד מקומות.

מאיפה זה בא להם?

אני מבינה שקורונה זה כיף.

אבל עד כדי כך?

ויוו..

איזו הקלה זה אחרי החיסון.

זה לא שאני עכשיו נכנסת למקום סגור והומה.

אבל לשבת לפני יומיים בחנות נעליים עם עוד עשרות אנשים ופשוט למדוד נעליים, 

לחיות את החיים הנורמליים.

רק בשביל זה שווה להתחסן.

"תן לה את הדיאטה הכי הזויה שיש ושאף בנאדם לא יכול לעמוד בה ולחיות - ואז, או שהיא תמות, או שזו לא אשמתינו שהיא דבקה בדיאטה שנתנו לה..."

במקום לעבוד קשה ולהפוך ל"מיוחדים"\"בעלי ערך לאנושות" - הרבה יותר קל לאמץ איזו תיאוריה מופרכת והזויה ולספר אותה כאילו שזו איזושהי תגלית מדהימה שתציל את האנושות מאשר לשבת וללמוד שמונה-עשר שנים ואז לחקור עוד עשרים שנים במעבדה כדי להועיל לאנושות ולהיות מיוחד. 

כולם רוצים להיות מיוחדים אבל לא לעבוד קשה מדי - וזו התוצאה. 

סטטיסטיקה היא משהו מיוחד.

יש למעלה מ4 מיליון שהתחסנו בחדשיים.

המון מקרים יכולים לקרות לאנשים מתוך ה4 מליון האךלו ולא יהיה קשר. זה נקרא נסיבתיות ולא סיבתיות.

צריך להוכיח שכמות האירועים ה"חריגים" היא באמת חריגה ויותר מהנורמל בקבוצה בגודל כזה במשך זמן כ"כ קצר

בקבוצת מתנגדי חיסונים להפיץ ברשתות שקיבלו דימומים למרות שלא קיבלו (לא אומרת שהתופעה הזאת לא קיימת ואולי זאת באמת תופעת לוואי של החיסון אבל אי אפשר להסיק מסקנות מהתדירות שהתופעות מופיעות בפייסבוק).

לא יודעת אם הרופא חייב לדווח ומה הטווח זמן הסביר שבו הוא חייב לדווח (יש הבדל בין דום לב יום אחרי החיסון לדום לב חודש אחרי החיסון) אבל כל בנאדם פרטי שזה קרה לו/ לבן משפחה שלו יכול לדווח על זה למשרד הבריאות.

זה שלא תמצא לא אומר שזה בגלל שמשתיקים.

לפני החיסון היית מוצא את הנתון הזה?

לא כל פילוח זמין לכל אחד

לי שזה הליך שלקח עוד מלפני הקורונה על מעשים פליליים כגון זיוף פנקסי חיסונים

בסוף לא הורד.

לגבי שיחת הנזיםה מסכים איתך שזה לא נכון ולא נראה טוב.

מצד שני יש צד שבמללחמה לא לוקחים שבויים.

לרשויות המקומיות שיוכלו לעודד אותו להתחסן איך זה מוכיח משהו

הוכח שמוריד את ההידבקות והיכולת ל הדביק

https://www.themarker.com/coronavirus/.premium-1.9523937

ממצאים מעודדים: החיסון גם מונע תחלואה וגם מפחית משמעותית הסיכון להדביק

אפקט החיסונים: כל מה שצריך לדעת מי שכבר התחסן, וגם מי שלא

https://www.makorrishon.co.il/news/312239/

https://www.themarker.com/coronavirus/.premium-1.9523937

באופן כללי:

ככל שהמערכת החיסונית נלחמת בנגיף בצורה טובה ויעילה יותר, כך הנגיף מתרבה פחות בגוף האדם, מה שגורם לעומס נגיפי נמוך (אם בכלל).

ככל שהעומס הנגיפי בגוף של אדם פלוני נמוך יותר, כך יש פחות סיכוי שהוא ידביק אדם אחר.

ההיגיון הזה עובד בכל החיסונים שיש עד היום.

רק בקורונה, המחקרים עוד לא בדקו את זה כי מדובר בחיסון חדש, אבל זה שאין מחקרים מוגמרים שאומרים את זה - בפירוש לא אומר שההפך הוא הנכון.

שנותנים היום. 

לפני יותר מ-40 שנה היה חיסון לשפעת החזירים שאחריו ראו חריגה סטטיסטית במספר המקרים המאובחנים של התסמונת. 

זהו. 

זה החיסון היחיד שאי פעם נקשר בצורה כלשהי לתסמונת הזו והחיסון הזה כבר מזמן לא בשימוש.  

https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pmc/articles/PMC1381255/

CONCLUSIONS: If an association exists, it must be extremely rare and not of public health significance.

https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pmc/articles/PMC1381255/pdf/amjph00511-0143.pdf

ואתה מוזמן לקרוא את המסקנות שכתובות שם. (ספויילר: הקשר היחיד הסטטיסטי היחיד בין גיאן בראה לחיסון כלשהו הוא מה שציינתי - חיסון נגד שפעת החזירים ב-1976).

מה שכתוב בעלוני החיסונים כ"תופעות לוואי אפשריות" מכיל כל מה שאי עם מישהו דיווח שהוא חווה או שמע על מישהו שסבל מתופעה כלשהי אחרי החיסון. 

מה שכן, יש קשר בין לחלות בטטנוס לבין תסמונת גיאן ברה - כלומר, למעשה, החיסון מקטין את הסיכוי ללקות בה. 

אתה כמובן, מוזמן לבדוק. 

(וכן, זה ניק חדש. משום מה, הסיסמא שלי השתנתה. אולי יש כאן איזה ניק כועס בפורום שגילה שהסיסמא שלי היתה 1234... )

בסוו של דבר, יש מחקרים ויש מספרים. 

אם מישהו קיבל חיסון וקיבל דום לב שבוע לאחר מכן - אולי זה פחות קשור לחיסון ויותר לעובדה שה-bmi שלו היה 40, מעשן ואחרי שלושה התקפי לב... 

כמו שפירסמו שבמחקר על החיסון, מתו שני נסיינים שקיבלו את החיסון. בכותרת המשנה כתבו שארבעה שקיבלו את הפלצבו, מתו גם הם. 

כשעושים מחקר על עשרות אלפי בני אדם, מישהו ימות. סטטיסטית. 

זה כמו הצ'יזבט על חיסוני הילדות והאוטיזם - כל הורה מחפש סיבה או מישהו להאשים בכך שהבן שלו אוטיסט אז ישר מאשימים את החיסונים. 

לא משנה כמה פעמים הצ'יזבט הזה הופרך ואפילו אחרי שהוכיח שה"מחקר" שהתחיל את כל הסיפורים הללו, הוא מזויף והזייפן קיבל תשלום עבור ה"מחקר" הזה - זה עדיין קיים. 

אז לא כל סיפור שמישהו מספר באינטרנט הוא נכון. 

למשל, ש-8% מהמחלימים מקורונה (כולל חולים קלים) סובלים מבעיות נוירולוגיות. 

אני מכיר אינסוף סיפורים על אנשים שנחטפו ע"י חייזרים. המון אנשים שלא קשורים אחד לשני. 

אני לא חושש ממתקפת חייזרים. 

וכן, יש אנשים שמתו כמה ימים אחרי החיסון. אם לא היו כאלה, זו היתה אנומליה סטטיסטית מטורפת ולא כל מספר סיפורים, מספר את כל הפרטים של הסיפור. (מהניסיון שלי, בד"כ לא).

וכן, יש תופעות לוואי לחיסון. לי, באופו אישי, כאבה מאוד היד במשך יום שלם. 

אף אחד לא מסתיר את זה.  

זה לא זלזול - זו פשוט המציאות היום. 

יש כ"כ הרבה סיפורים ברשת, שאם הייתי מאמין לכולם, הייתי צריך להיות סיינטולוג... 

אני לא שמעתי על מקרים מאוששים שלא נצפו בניסוי. 

לא רואה שום הגיון בלא להתחסן. 

32 מחולי הקורונה במצב קשה - בני פחות מ-30

ו

זה אומר שאמנם רוב החולים הקשים מבוגרים - מעל גיל 40 - אבל גם צעירים יכולים לחטוף מחלה קשה. 

זה לא סיכון מזערי. 

ותוסיף לזה את הסיכון להתפתחות תסמונת פוסט קורונה שקיימת גם בקרב חולים קלים + הסיכון להשפעות ארוכות טווח של המחלה שעדיין לא ידועות... 

אין שום דבר ניסיוני בחיסון הזה. הוא נחקר מכל הכיוונים ועבר את כל השלבים הדורשים אישור. 

אם אתה כותב מספרים לא נכונים, אז אתה יכול להגיע לכל מסקנה שתרצה. 

https://www.themarker.com/news/health/1.8568415

פוסט קורונה זה גם מסוכן. 

גם לילדים:

שלושה ילדים עם קורונה מאושפזים במצב קשה: "נאבקים על חייו של אחד"

אישור חירום חתך בבירוקרטיה. (למשל, התחילו את השלב השני במקביל לשלב הראשון). 

האישור כלל את כל שלבי הניסוי הרגילים על מספר מספק של נסיינים. 

אני לא יודע עם איזה רופא דיברת, אבל בגלל זה יש התמחויות ורופא ריאות מבין באימונולוגיה כמו שאני מבין בריקודי עם. 

לא אוהב את המניפולציה הזאת.

זה מלפני שנה!!!!!!!!!! מדובר שם על תמותה של 2 אחוז כשאנחנו על עשירית מזה.

התעדכנו הנתונים.

יש הרבה פחות חולם קשה הן מצד הידע הטיפולי שנצבר והן מצד המציאות

מתוכם, כ-19,000 הגיעו למצב קשה. 

זה 2.5%. 

זה כמעט פי 100 מהמספר שאיש השקים זרק כאן - וזה כולל את כל התקופה בלי להתחשב שכך שהמוטציה הבריטית יותר גרועה וגורמת ליותר מקרים קשים. 

איך זה בשביל רצינות? 

אתה מוזמן להתווכח איתם. 

ואגב, גם אם נניח שהיו כפול מהמקרים המדווחים, אתה עדיין טעית בפקטור 50. 

אתה מניח שהיו יותר חולים אסימפטומטיים ואז הכל מסתדר. 

רוצה להניח עוד כמה דברים חסרי ביסוס כדי לחזק את הטענה שלך?  

אלא מראש, אנשים שהיתה סיבה לחשוד שהם חלו. 

"בקופת חולים לאומית מבהירים כי אין מדובר במדגם מייצג, אולם בכל זאת מדובר במדגם גדול של 18 אלף נבדקים. יתרה מזו, ישנה הטיה מסויימת בקרב הנבדקים שכן רבים מהם העידו כי היו בקרבת חולה מאומת אך לא נבדקו בבדיקת PCR או קיבלו תשובה שלילית"

נכון לעכשיו, אין נתון אמין ורשמי יותר מזה המפורסם. 

אם וכאשר יתפרסם נתון אחר, נדבר שוב. 

אין שום משמעות לסטטיסטיקה על מדגם לא מייצג. 

ברור שיש פה ושם אסימפטומטיים - אבל המספר שלהם קטן בהרבה. 

כשיהיה מחקר על מדגם מייצג, תעדכן אותי. 

כרגע, המסר הכי אמין, הוא המספר שמשרד הבריאות מפרסם. 

אגב, לפי שני מחקרים שפורסמו לפני חודשיים בערך, אחוז החולים שלא מפתחים תסמינים עומד כל כ-10% או 15% (אני לא זוכר בדיוק - אבל אחד מהם נמצא באתר ה-cdc). 

כלומר, תוסיף עוד בערך 100,000 חולים למספר של משרד הבריאות. זה הכל. 

יודע מה? 

שאל את משרד הבריאות ותעדכן אותנו בתשובה. 

בהצלחה. 

https://journals.plos.org/plosmedicine/article?id=10.1371%2Fjournal.pmed.1003346

https://www.cdc.gov/mmwr/volumes/69/wr/mm6924e2.htm

לפי ה-cdc, רק 4% לא מפתחים סימפטומים. 

קצת יותר רציני. 

בבקשה.  

ומטא-אנליזה שבוצעה עליהם. 

אתה מניח הנחה חסרת בסיס ואני מסתמך על נתוני ה-cdc ועל מטא-אנליזה שפורסמה בלנסט. 

איכשהו, זה תמיד מגיע לזה עם מתנגד חיסונים. 

כרגע, אלו הנתונים שיש ועל סמך הנתונים הללו יש לקבל החלטה. 

אני גם מעריך שהם לא ישתנו הרבה לשום כיוון כיוון שמדובר על מטא-אנליזה של כמה עשרות מחקרים שפורסמה בלנסט. 

גם אם בעתיד יתברר שהיו שם טעויות גרנדיוזיות - עדיין, יש לפעול בכל רגע נתון על סמך המידע שנמצא ברשותנו. 

במידה וזה יקרה, אני אסכים שיש לשקול את דרכי הפעולה מחדש בהתאם למידע החדש. 

הרבה יותר טוב מאשר 14%.

לא אמרתי מי צודק אמרתי שהנתון של ה14% מכתבה על סין לפני שנה לא רציני.

עדיין, זה עדיף על פני ה-0.3% שאיש השקים פשוט המציא. 

(זה כולל המתים או לא?)

קורונה - לוח בקרה

לדעתי זה נראה שלא כולל (3000 מונשמים ו5600 מתים. אז לדעתי המספר הוא 24K מגדיל בעוד כמעט אחוז

אבל הפירוט שם לא משהו. 

הלכתי על המספר הכי קטן. 

אני מתבסס על נתונים רשמיים של משרד הבריאות. 

תזכיר לי בבקשה על מה אתה מתבסס? 

תודה. 

אז טעית רק בשני סדרי גודל בניחוש שלך... 

רופא ריאות לא מבין (כמעט) כלום באימונולוגיה. 

אורתופד של כף רגל לא מבין בברכיים. 

זה המצב. 

ואתה כתבת שפוסט קורונה זה לא מסוכן - אז זה כן יכול להיות מסוכן. אפילו בילדים, אבל ודאי שבמבוגרים. 

היה מחקר בריטי שהראה שהסיכוי של חולה קורונה קשה למות ממחלה אחרת במהלך שלושת החודשים הראשונים להחלמתו, קופץ בכ-30%. 

בקטנה. 

זה לא מסוכן... 

0.1% מהנפטרים הם בגילאי 0-9 ו-0.1% מהנפטרים הם בגילאי 10-19.

ואגב, בין "קרה לו משהו" למוות, יש מנעד די רחב של אפשרויות. 

פשוט ראיתי את השרשור מקופל ואת התגובה שלך שהייתה האחרונה אז פשוט כתבתי שמשרד הבריאות אוהב את המספרים 0 1 ו 9 חחחחח

כן, משרד הבריאות נותן פילוח לפי עשורים בדש-בורד.

עדיין אפשר לשאת אותו, מבלי לחלות. (לא רק בלי סימפטומים, אלא בלי לחלות). 

מי שלא חולה, לא מפתח תסמונת פוסט-קורונה. 

וזה בנוסף לכך שהעומס הנגיפי יהיה קטן יותר בגלל שבלי לחדור לתאים, הוירוס לא יכול להשתכפל - כך שהחיסון גם מונע הדבקה במידה רבה. 

אבל בנידון הזה, יש יותר מידי "מקרים פרטיים" מכדי שאפשר יהיה לא להשליך מהם על כל המציאות.

מגיפה קשה, מדבקת, גובה מחירים כבדים - ומולה תיאוריות שווא.

ואם רואים שיש אנשים מסויימים מבוגרים, למשל, במצב מאד "שביר", שכל תופעת לוואי קטנה של חיסון יכולה לגרום להם לדברים קשים, אז זה לא משהו ש"יסתירו", אלא יעדכנו רזולציות בהוראות. בדיוק כמו שנזהרים בקביעה לגבי ילדים קטנים וכד'.

אבל בכללי - ההבדל בין המתחסנים לשאינם, מאד ברור כיום. מי יהין לפרסם דברים "כנגד"?  החושש, שיחשוש לעצמו.

ב. לגבי דום לב, צריך נתונים סטטיסטיים מדוייקים, ובאיזה מצבים מדובר.

ונכון, זה מה שכתבתי. שאכן לגבי כאלה שאפילו תופעת לוואי קצת קשה, שאצל אחרים עוברת וזהו, יכולה "להפיל" אותך, באמת צריך להיזהר. ומה שאני רואה, זה שכל הזמן מפיקים לקחים ומעדכנים בהתאם. לא מדיניות של "הסתרה". 

כמובן, שכאשר מראש יש זרם עכור של בעלי קונספירציות "מקצועים", אז גם נזהרים שלא כל מקרה חרגי יהפוך אצלם ל"ראיה" שיכולה להרוג רבים חלילה.

יש גם גברים שחווים אלימות.

יש אפשרות לפנות לעזרה.

ונניח שתדע שזה זה

מהם דרכי הפעולה שבשליטה שלך ואתה יכול לנקוט בהם כבר מעכשיו??

ההבדל זה בעיקר בתוצאות.

ההבדל בין אלימות של גבר לאלימות של אישה זה בעיקר היכולת והתוצאות. לא הרצון.

(זה מעבר לזה שנשים הרבה פעמים משתמשות בגברים אחרים כדי לפגוע, כמו הרצח בנחלאות השבוע שהוזמן על ידי האקסית).

אז האקסית שלו לא אשכנזית במיוחד.

הכרתי כל כל מיני עם סיומות "יץ' שהן פחד אלהים.

ברקוביץ'

איצקוביץ'

ישראלוביץ'

או ביץ'. אלה הכי מפחידות.

בכמה זה מדובר וכמה יאמינו לגבר כשהוא גבוה וחזק והיא נראית רונה וחמודה אבל מתעללת רגשית ואפילו פיזית.

וגם הבושה לדבר על זה.

לענ"ד הציפייה (המוסרית-הלכתית) לשתוק למרות החֲרָפוֹת ולהיות מהנעלבים ואינם עולבים, שומעים חרפתם ואינם משיבים שעליהם הכתוב אומר "וְאֹהֲבָיו כְּצֵאת הַשֶּׁמֶשׁ בִּגְבֻרָתוֹ" גבוהה יותר ביחס לגבר לעומת האשה.

גם בדינמיקה הזוגית זה הרבה פעמים ככה. יש דברים לא נעימים שהאשה יכולה לומר לאיש וזה לא ייחשב חמור במיוחד, אך אם האיש יאמר את אותם הדברים כלפי אשתו - זה יוליד משבר נורא.

אני חושב שזה טבעי, אם כי לא אידאלי, כמובן, ואוחי משקף משהו שורשי בהבדלים בין איש ואשה והקשר בינם.

אבל 

1. יש גברים רגישים יותר שיקחו ללב. וגם אם הם לא יביעו את זה בפועל זה יובע בדרכים אחרות כמו ריחוק רגשי כדי להתגונן או אפילו חיפוש עצמם במקומות אחרים.

2. גם נשים צריכות לעשות עבודה רגשית לא להעליב. זה שהוא צריך להתגבר זה לא אומר שהיא בסדר. היא לא.

מהי אלימות רגשית ומילולית

בתור אחת שעבדה ועדיין עובדת על עצמה לשמור על הפה שלי כשאני כועסת.

זה פוגע מאוד לכל גבר

הוא לא צריך להיות "רגיש" בשביל זה
 

לנשים יש כוח במילים להפוך את הגבר שלהם לסמרטוט ואפס או להרים אותו.

וגבר ניזון מהערכה.

אין הקלות לא לגברים ולא לנשים

אין שום ציפייה מגבר לספוג

יש ציפייה מכל אחד לעבוד על עצמו.

הבעיה שזה הפך להיות בעיה של גברים. כי לרוב יש מודעות לזה

אבל נשים יכולות להיות הרבה יותר "אלימות" במילים מגברים, רק שאם זה קורה, מניחים שהיא עברה המון ובעלה הביא אותה לקצה לכן היא מתנהגת כך בשונה מאצל גבר

אלימות רגשית ומילולית יותר נפוצה בקרב נשים כלפי גברים. כי הצד המילולי/רגשי יותר מפותח אצל נשים לכן קל להן יותר להשתמש בו

(בדומה לכך שהצד הפיזי יותר מפותח אצל גברים ולכן הם נוטים יותר להשתמש בו- אלימות פיזית)

ואיך תדע אם אתה חווה את זה?

אתה מורגש מושפל על ידה?

היא מקטינה אותך?

מזלזלת בך?

וכו'

תמיד אני חושב שאצל כולם זה ככה

וזה בעיה שלי

איזו מין תקשורת תיבנה מזלזול?

גם אם יש חוסר הסכמה זלזול והקטנה הוא לא הדרך לפתור אותו.

אני לא אומרת שבחיים לא יצא לי לפגוע בבעלי (או לו בי) אבל זה אף פעם לא היה לגיטימי בעינינו, ותמיד מתנצלים ומתקנים מייד.

בסוף לשנינו יש מטרה משותפת שהבית הזה יהיה המקום הכי בטוח ונעים לשנינו ולילדים.

לזלזול /הקטנה אין מקום.. 

מצביע כנראה על כך שאתה עובר אלימות מסוג כלשהו...

אני חושבת שכדאי ללכת לטיפול אישי, גם כדי לאבחן במה מדובר וגם כדי לחזק את עצמך.

זה לא נחשבת אלימות אולי יותר מצוקה שלה, כי היא אלימה בגלל חוסר יחס, זלזול מצידך וכו

כשגבר מזלזל זה הכי ברור שזה מצד האופי שלו 

כזה שמעלה את האייקיו.

לא? 

זה גם מה שהיא אומרת לי.

אבל אני פשוט לא מצליח להבין אותה.

מרגיש שהיא הלכה רחוק מידי.

אישה לא אמורה לזלזל בבעלה

אלא להעריך ולכבד אותו

חשוב להתייעץ,ולא לסחוב לבד..

ממליצה ללכת לטיפול אישי או זוגי עם גורם מקצועי (עם הסמכה רצינית)

אוי לנו כי חטאנו! שוד ושבר בחוצות הפורום!

​הנה כי כן, הגיעה השמועה המרעישה והמטלטלת את כל קירות הוול, כי הבחור החשוב והמופלג, עמוד התווך של השרשורים וראש ישיבת הניקים, החתן היקר למזל טוב ארעא דשעקלעד בלע"ז, אשר ישב בדד שנים רבות באוהלה של תורה ובאפליקציית "שליש גן עדן"-נלכד.

ואתם הרווקים זעקו זעקה גדולה ומרה כזעקת מרדכי היהודי למען לא תיכחד נפשכם בריתחא דהשכינה, "נמות ולא נתחתן!". די לנו במוסד השמד המלא מרעין בישין הרוצים להשמידנו בכל דור ודור על ידי הבאת איש ואישה ביחד כמעשה צבא השמד לישראוייל בטנקים! רצונו של הקודויש בורכו בהפרדה מוחלטת בין ז' לנ' ואסור בתכלית האיסור לבוא בקהל מוסד הנישואין תק' פרסה על תק' פרסה!

ואתה ארעא דשעקעלד, שהשם ירבה לכם מטל השמיים ומשמני הוולט ושהברכה והאהבה תשרה תדיר בינכם ושהמריבות לא יהיו תדיר שנאמר תדיר ושאינו תדיר, תדיר קודם.

​

אמן וגם לך ומשפחתך, תודה רבה
 

כרגיל, נהניתי לקרוא, הראיתי לארוסתי והיא נהנתה מאוד מדבריך

תמסור לה שכתוב באבחון הפסיכודיאגנוסטי שלי שאני נורמלי.

לרוב אלה בחורים שלמדו בה והמשיכו ללמוד באותו מקום כשהתחתנו, אבל אף אחד (למיטב ידיעתי) לא יאמר לך לא להתחיל ללמוד שם כנשוי...

בישיבה של בעלי (מרכז הרב) היה לפחות מישהו אחד שהגיע כנשוי. מניחה שיש עוד.

כמובן, המעבר הזה (שאולי יכלול גם מעבר דירה) צריך להיעשות בשיתוף וברצון אשתך.

אל תלך למסלול של ישיבה כל היום. עשה את זה בהדרגה בשיעור קבוע או עם חברותא. 

נסה ותראה ישועות

אגב, מה עם תורת החיים?

אבל, כדי שלא תמצא את עצמך בעוד כמה שנים שוב עם אותה תחושה - כדאי שתדייק לעצמך מה אתה מחפש מבחינה מהותית ולפי זה תתמקד על המקום אותו אתה מחפש.

זה שהוא העדיף לנסוע על האופניים ולא איתה ברכב - זה קשור לאופניים או לזה שהוא היה באמצע משהו חשוב או לזה שהוא לא רוצה להיות עם אשתו?

כי ממה שאת מספרת, לא נשמע לי שזו האפשרות הראשונה ולכן אני לא מבין למה האופניים אשמים...

העובדה שהוא רוצה לנסוע עם הילדים - המוני אנשים עושים זאת, אם הוא רוכב בצורה בטוחה על שבילי אופניים, אז אני לא חושב שזה נורא. אם הוא רוכב על הכביש, אז לדעתי באמת לא שייך להיות עם ילד קטן שיכול להיפגע קשות מכל נגיעה של רכב אחר. 

גילוי נאות: אני רוכב קורקינט בעצמי כבר הרבה שנים. יש לי נסיון של אולי 6000 ק"מ על הכביש. כולל עם ילדים והקפצה למסגרות ומה שתרצי.

הראשון זה שהאוטו בעיקר אצלה. היא התרגלה לזה. אני לא יודע מה הדינמיקה בניהם אבל אני יכול לנחש שפשוט לא נעים לו "לבקש ממנה" כל פעם את האוטו. אז הוא קנה לעצמו רכב אחר ושם זה נגמר.

אם הם גרים ביישוב (ולא בעיר גדולה) אז אפשר ממש להבין את זה. בלי האוטו ממש תקועים עם האוטובוס של פעם בשעתיים במקרה הטוב או אם זה מקום גדול פעם בשעה. בהנחה שהם לא עשירים גדולים מדי אני יכול להבין את הפחד מלקנות רכב שני. במיוחד אם הוא נוסע יחסית מעט. אז אופניים חשמליות זה אחלה דבר.

ולגבי להישאר בבית עוד רבע שעה - אני כזה גם . במילא הנסיעה לוקחת חצי מהזמן שהיא לוקחת עם רכב שתקוע ברמזורים. תשאל את הבת שלי שאוהבת לעשות למכוניות שאני עוקף איתה ברמזור אדום "ננה בננה שוקולד בננה" בקול של ילדה בת שש.

נמאס לו לבקש ממנה את האוטו כל הזמן ולכן הוא קנה לעצמו "אוטו" בתקציב שלו?

ולא נשאר כסף לטיפול

שניכם מעוניינים ללכת לטיפול יעוץ? 

באיזה הקשר?

האם יש אפשרויות אחרות מאשר יעוץ או טיפול פרונטלי

בהשאלה, או אפילו בקנייה - זה יהיה זול משמעותית כמובן.

אם יש ידע באנגלית אפשר לחפש לפעמים קורסים מלאים ביוטיוב בנושאים מגוונים, ואני מניח שגם בזה. האמת אולי כבר לא חייב אנגלית טובה כי הכתוביות של יוטיוב די טובות.

אני למשל מצאתי קורס מלא של cbt של תרפיסטית, כאשר כמובן יש לה נותני חסות כדי שהיא תוכל לספק בחינם. אני נוטה להאמין שגם בענייני זוגיות אפשר למצוא...

אלה לא דברחם כתחליף של ממש, אבל יכול להקל ולכוון קצת. לפתח מחשבות חדשות עד שירווח ויתאפשר לעשות מה שהכי יעזור

יש ים של חומר באינטרנט. זה לא כמו מטפל שיודע לראות את נקודות העיוורון שלך אבל זה לא רע בכלל.

קח את הנושא שקשה לך, לך תקרא קצת או תצא להליכה עם פודקסט בנושא או הרצאה או משהו. תיקח עוד חצי שעה לבד לסדר את המחשבות שלך. אם אתה נוסע לעבודה וזה לוקח זמן אפשר לנצל את הזמן הזה. 

לא כולם מסכימים ורוצים ללכת. זה דורש אחריות וענווה.

אם אתה אחרי מילואים אז יש החזרים. גם אם השתחררת מסדיר יכול להיות שאתה זכאי לתוכנית עמית, שיש 12 פגישות חינם.

ולפעמים נכון יותר לוותר קצת על דברים כדי לטפל בפן הזוגי

מסבסדים טיפול אצל אנשי מקצוע (טובים!) שעובדים איתם.

שווה לפנות אליהם.

מסובסד.

ואני רואה בטיפול השקעה לכל דבר.

כשאני ואנחנו בטוב אנחנו עושים הרבה יותר כסף.

לפעמים יש להם שיתופי פעולה זולים.

בעיר שאני נמצאת יש שיתוף פעולה כזה וטיפול עולה שם לשעה פחות ממאה שח.

והם ממש מעולים ומקצועים

זה בעיות כלכליות 😬
 

למרות שכאן לא מדברים על בעיות כלכליות ישירות אלא על קשיים נפשיים בעקבות בעיות כלכליות, אז אולי זה כן יתאים... 

וממילא זה נכתב בחצי הומור...

אם זה מייצר בעיות התנהגות, כעסים, מריבות בין בני הזוג, קמצנות מוגזמת על עצמך וכדומה, אז אולי כן שווה לשקול פניה לאיש מקצוע.

עם הכי הרבה משקעים, כמעט לכולנו, גם לאלה שגדלו עם הרבה כסף.

רוצה לשנות את זה, לך לטיפול.

זה יותר עניין של תפיסה והסתכלות מאשר של חומר.

יש כאלה שגדלו באושר עם מעט ויש כאלה שלהיפך.

המון אנשים לא מקבלים מההורים עזרה כלכלית. הרבה מהם בקשר מצויין עם ההורים כי הם מקבלים מהם דברים חשובים יותר מכסף. השאלה אם את הדברים החשובים לבניית אישיות טובה ומוסרית ושמחה כן קיבלת? כי אם ללכת לטיפול, הייתי הולכת על חסכים באהבה וקבלה, לא על חסכים בכסף. כדאי מאוד לחשוב בראש האם 'הורי לא נותנים לי כי לא אכפת להם ממני/לא אוהבים אותי, או ש- הורי היו רוצים לקנות לי כל מה שאני צריך. אבל לא יכולים.'

יש בתים שחוסר ממון יוצר בהם לחץ ודאגה רבה וזה עובר לילדים או שממש מחנכים אותם ללחץ הזה. ויש בתים שלמרות שאין כסף, זה לא משהו לדבר עליו. גודלים בהרגשה שיש לי כל מה שאני צריך. יש שמחה בבית.

אם גדלת בבית מהסוג הראשון צריך לעבוד על עצמך לא להעביר זאת לדור הבא. יש מקום לטיפול ויש מקום גם לעבודה עצמית, לבניית האמונה ולהשתדלות בצד המעשי.

ויש גם אנשים שירשו כסף אבל עכשיו אין להם הורים... אז מה עדיף?

לא יכלתי לצפות לתשובה טובה מזו.

היחס שלנו לכסף מאד חשוב בהרבה מאד מובנים,

ולכן צריך לבנות יחס נכון בעצמך וגם לחנך את הילדים שלך

ואין יכולת תמיכה מהההורים.

או שעצם הרעיון שיש כאלה הורים שתומכים ואצלך לא, גרם לך להצפה.

עוד נקודה 

האם היה חסר לכם משו בסיסי בבית?

יש משפחות שיש להם כסף, אין מחסור,אבל ההתנהלות היא חסכנית

 והדיבור בבית תמיד הוא על זה שאין ושהמדינה רשויות בסופר הכול יקר

איך זה היה אצלך?

מים קרים על נפש עייפה ב"ה