מסכימה איתך ב 100 אחוז. הייתי השבוע עם גיסתי בשבעה  של ליאור מבורך (בעלה של בת דודה שלי). בחור בן 30 בריא לחלוטין

שנפטר אחרי שנדבק במוטציה הבריטית.

בת דודה שלי עשתה את החיסון הראשון - חלתה גם אבל עבר לה בקלות.

גיסתי הייתה איתי, בני המשפחה הגרעינית לא מפסיקים להגיד "בבקשה תתחסנו, זה מציל חיים, זה ככ חשוב" . וגיסתי "אני לא מאמינה בחיסונים".

היא אומנם שתקה שם אבל כל הדרך חזרה התחננתי בפניה, איימתי עליה שלא אפגש איתה, רבתי איתה. כלום לא עוזר "היא לא מאמינה וזהו"..

הרגע יצאנו משבעה של אדם בן 30 שנפטר כי לא התחסן..!!! לא עוזר.

איך אפשר לשכנע? איך נצא מהמשבר הזה אם אנשים לא מתחסנים?

אגב שבוע שעבר לא הצלחתי להיכנס למכון ויצמן כי נותנים להיכנס רק עם תעודת מתחסן. לי תהיה כזו רק עוד יומיים

אז לא נתנו לי להיכנס. לדעתי צריכים לאמץ את זה בעוד מקומות.

מאיפה זה בא להם?

אני מבינה שקורונה זה כיף.

אבל עד כדי כך?

ויוו..

איזו הקלה זה אחרי החיסון.

זה לא שאני עכשיו נכנסת למקום סגור והומה.

אבל לשבת לפני יומיים בחנות נעליים עם עוד עשרות אנשים ופשוט למדוד נעליים, 

לחיות את החיים הנורמליים.

רק בשביל זה שווה להתחסן.

"תן לה את הדיאטה הכי הזויה שיש ושאף בנאדם לא יכול לעמוד בה ולחיות - ואז, או שהיא תמות, או שזו לא אשמתינו שהיא דבקה בדיאטה שנתנו לה..."

במקום לעבוד קשה ולהפוך ל"מיוחדים"\"בעלי ערך לאנושות" - הרבה יותר קל לאמץ איזו תיאוריה מופרכת והזויה ולספר אותה כאילו שזו איזושהי תגלית מדהימה שתציל את האנושות מאשר לשבת וללמוד שמונה-עשר שנים ואז לחקור עוד עשרים שנים במעבדה כדי להועיל לאנושות ולהיות מיוחד. 

כולם רוצים להיות מיוחדים אבל לא לעבוד קשה מדי - וזו התוצאה. 

סטטיסטיקה היא משהו מיוחד.

יש למעלה מ4 מיליון שהתחסנו בחדשיים.

המון מקרים יכולים לקרות לאנשים מתוך ה4 מליון האךלו ולא יהיה קשר. זה נקרא נסיבתיות ולא סיבתיות.

צריך להוכיח שכמות האירועים ה"חריגים" היא באמת חריגה ויותר מהנורמל בקבוצה בגודל כזה במשך זמן כ"כ קצר

בקבוצת מתנגדי חיסונים להפיץ ברשתות שקיבלו דימומים למרות שלא קיבלו (לא אומרת שהתופעה הזאת לא קיימת ואולי זאת באמת תופעת לוואי של החיסון אבל אי אפשר להסיק מסקנות מהתדירות שהתופעות מופיעות בפייסבוק).

לא יודעת אם הרופא חייב לדווח ומה הטווח זמן הסביר שבו הוא חייב לדווח (יש הבדל בין דום לב יום אחרי החיסון לדום לב חודש אחרי החיסון) אבל כל בנאדם פרטי שזה קרה לו/ לבן משפחה שלו יכול לדווח על זה למשרד הבריאות.

זה שלא תמצא לא אומר שזה בגלל שמשתיקים.

לפני החיסון היית מוצא את הנתון הזה?

לא כל פילוח זמין לכל אחד

לי שזה הליך שלקח עוד מלפני הקורונה על מעשים פליליים כגון זיוף פנקסי חיסונים

בסוף לא הורד.

לגבי שיחת הנזיםה מסכים איתך שזה לא נכון ולא נראה טוב.

מצד שני יש צד שבמללחמה לא לוקחים שבויים.

לרשויות המקומיות שיוכלו לעודד אותו להתחסן איך זה מוכיח משהו

הוכח שמוריד את ההידבקות והיכולת ל הדביק

https://www.themarker.com/coronavirus/.premium-1.9523937

ממצאים מעודדים: החיסון גם מונע תחלואה וגם מפחית משמעותית הסיכון להדביק

אפקט החיסונים: כל מה שצריך לדעת מי שכבר התחסן, וגם מי שלא

https://www.makorrishon.co.il/news/312239/

https://www.themarker.com/coronavirus/.premium-1.9523937

באופן כללי:

ככל שהמערכת החיסונית נלחמת בנגיף בצורה טובה ויעילה יותר, כך הנגיף מתרבה פחות בגוף האדם, מה שגורם לעומס נגיפי נמוך (אם בכלל).

ככל שהעומס הנגיפי בגוף של אדם פלוני נמוך יותר, כך יש פחות סיכוי שהוא ידביק אדם אחר.

ההיגיון הזה עובד בכל החיסונים שיש עד היום.

רק בקורונה, המחקרים עוד לא בדקו את זה כי מדובר בחיסון חדש, אבל זה שאין מחקרים מוגמרים שאומרים את זה - בפירוש לא אומר שההפך הוא הנכון.

שנותנים היום. 

לפני יותר מ-40 שנה היה חיסון לשפעת החזירים שאחריו ראו חריגה סטטיסטית במספר המקרים המאובחנים של התסמונת. 

זהו. 

זה החיסון היחיד שאי פעם נקשר בצורה כלשהי לתסמונת הזו והחיסון הזה כבר מזמן לא בשימוש.  

https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pmc/articles/PMC1381255/

CONCLUSIONS: If an association exists, it must be extremely rare and not of public health significance.

https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pmc/articles/PMC1381255/pdf/amjph00511-0143.pdf

ואתה מוזמן לקרוא את המסקנות שכתובות שם. (ספויילר: הקשר היחיד הסטטיסטי היחיד בין גיאן בראה לחיסון כלשהו הוא מה שציינתי - חיסון נגד שפעת החזירים ב-1976).

מה שכתוב בעלוני החיסונים כ"תופעות לוואי אפשריות" מכיל כל מה שאי עם מישהו דיווח שהוא חווה או שמע על מישהו שסבל מתופעה כלשהי אחרי החיסון. 

מה שכן, יש קשר בין לחלות בטטנוס לבין תסמונת גיאן ברה - כלומר, למעשה, החיסון מקטין את הסיכוי ללקות בה. 

אתה כמובן, מוזמן לבדוק. 

(וכן, זה ניק חדש. משום מה, הסיסמא שלי השתנתה. אולי יש כאן איזה ניק כועס בפורום שגילה שהסיסמא שלי היתה 1234... )

בסוו של דבר, יש מחקרים ויש מספרים. 

אם מישהו קיבל חיסון וקיבל דום לב שבוע לאחר מכן - אולי זה פחות קשור לחיסון ויותר לעובדה שה-bmi שלו היה 40, מעשן ואחרי שלושה התקפי לב... 

כמו שפירסמו שבמחקר על החיסון, מתו שני נסיינים שקיבלו את החיסון. בכותרת המשנה כתבו שארבעה שקיבלו את הפלצבו, מתו גם הם. 

כשעושים מחקר על עשרות אלפי בני אדם, מישהו ימות. סטטיסטית. 

זה כמו הצ'יזבט על חיסוני הילדות והאוטיזם - כל הורה מחפש סיבה או מישהו להאשים בכך שהבן שלו אוטיסט אז ישר מאשימים את החיסונים. 

לא משנה כמה פעמים הצ'יזבט הזה הופרך ואפילו אחרי שהוכיח שה"מחקר" שהתחיל את כל הסיפורים הללו, הוא מזויף והזייפן קיבל תשלום עבור ה"מחקר" הזה - זה עדיין קיים. 

אז לא כל סיפור שמישהו מספר באינטרנט הוא נכון. 

למשל, ש-8% מהמחלימים מקורונה (כולל חולים קלים) סובלים מבעיות נוירולוגיות. 

אני מכיר אינסוף סיפורים על אנשים שנחטפו ע"י חייזרים. המון אנשים שלא קשורים אחד לשני. 

אני לא חושש ממתקפת חייזרים. 

וכן, יש אנשים שמתו כמה ימים אחרי החיסון. אם לא היו כאלה, זו היתה אנומליה סטטיסטית מטורפת ולא כל מספר סיפורים, מספר את כל הפרטים של הסיפור. (מהניסיון שלי, בד"כ לא).

וכן, יש תופעות לוואי לחיסון. לי, באופו אישי, כאבה מאוד היד במשך יום שלם. 

אף אחד לא מסתיר את זה.  

זה לא זלזול - זו פשוט המציאות היום. 

יש כ"כ הרבה סיפורים ברשת, שאם הייתי מאמין לכולם, הייתי צריך להיות סיינטולוג... 

אני לא שמעתי על מקרים מאוששים שלא נצפו בניסוי. 

לא רואה שום הגיון בלא להתחסן. 

32 מחולי הקורונה במצב קשה - בני פחות מ-30

ו

זה אומר שאמנם רוב החולים הקשים מבוגרים - מעל גיל 40 - אבל גם צעירים יכולים לחטוף מחלה קשה. 

זה לא סיכון מזערי. 

ותוסיף לזה את הסיכון להתפתחות תסמונת פוסט קורונה שקיימת גם בקרב חולים קלים + הסיכון להשפעות ארוכות טווח של המחלה שעדיין לא ידועות... 

אין שום דבר ניסיוני בחיסון הזה. הוא נחקר מכל הכיוונים ועבר את כל השלבים הדורשים אישור. 

אם אתה כותב מספרים לא נכונים, אז אתה יכול להגיע לכל מסקנה שתרצה. 

https://www.themarker.com/news/health/1.8568415

פוסט קורונה זה גם מסוכן. 

גם לילדים:

שלושה ילדים עם קורונה מאושפזים במצב קשה: "נאבקים על חייו של אחד"

אישור חירום חתך בבירוקרטיה. (למשל, התחילו את השלב השני במקביל לשלב הראשון). 

האישור כלל את כל שלבי הניסוי הרגילים על מספר מספק של נסיינים. 

אני לא יודע עם איזה רופא דיברת, אבל בגלל זה יש התמחויות ורופא ריאות מבין באימונולוגיה כמו שאני מבין בריקודי עם. 

לא אוהב את המניפולציה הזאת.

זה מלפני שנה!!!!!!!!!! מדובר שם על תמותה של 2 אחוז כשאנחנו על עשירית מזה.

התעדכנו הנתונים.

יש הרבה פחות חולם קשה הן מצד הידע הטיפולי שנצבר והן מצד המציאות

מתוכם, כ-19,000 הגיעו למצב קשה. 

זה 2.5%. 

זה כמעט פי 100 מהמספר שאיש השקים זרק כאן - וזה כולל את כל התקופה בלי להתחשב שכך שהמוטציה הבריטית יותר גרועה וגורמת ליותר מקרים קשים. 

איך זה בשביל רצינות? 

אתה מוזמן להתווכח איתם. 

ואגב, גם אם נניח שהיו כפול מהמקרים המדווחים, אתה עדיין טעית בפקטור 50. 

אתה מניח שהיו יותר חולים אסימפטומטיים ואז הכל מסתדר. 

רוצה להניח עוד כמה דברים חסרי ביסוס כדי לחזק את הטענה שלך?  

אלא מראש, אנשים שהיתה סיבה לחשוד שהם חלו. 

"בקופת חולים לאומית מבהירים כי אין מדובר במדגם מייצג, אולם בכל זאת מדובר במדגם גדול של 18 אלף נבדקים. יתרה מזו, ישנה הטיה מסויימת בקרב הנבדקים שכן רבים מהם העידו כי היו בקרבת חולה מאומת אך לא נבדקו בבדיקת PCR או קיבלו תשובה שלילית"

נכון לעכשיו, אין נתון אמין ורשמי יותר מזה המפורסם. 

אם וכאשר יתפרסם נתון אחר, נדבר שוב. 

אין שום משמעות לסטטיסטיקה על מדגם לא מייצג. 

ברור שיש פה ושם אסימפטומטיים - אבל המספר שלהם קטן בהרבה. 

כשיהיה מחקר על מדגם מייצג, תעדכן אותי. 

כרגע, המסר הכי אמין, הוא המספר שמשרד הבריאות מפרסם. 

אגב, לפי שני מחקרים שפורסמו לפני חודשיים בערך, אחוז החולים שלא מפתחים תסמינים עומד כל כ-10% או 15% (אני לא זוכר בדיוק - אבל אחד מהם נמצא באתר ה-cdc). 

כלומר, תוסיף עוד בערך 100,000 חולים למספר של משרד הבריאות. זה הכל. 

יודע מה? 

שאל את משרד הבריאות ותעדכן אותנו בתשובה. 

בהצלחה. 

https://journals.plos.org/plosmedicine/article?id=10.1371%2Fjournal.pmed.1003346

https://www.cdc.gov/mmwr/volumes/69/wr/mm6924e2.htm

לפי ה-cdc, רק 4% לא מפתחים סימפטומים. 

קצת יותר רציני. 

בבקשה.  

ומטא-אנליזה שבוצעה עליהם. 

אתה מניח הנחה חסרת בסיס ואני מסתמך על נתוני ה-cdc ועל מטא-אנליזה שפורסמה בלנסט. 

איכשהו, זה תמיד מגיע לזה עם מתנגד חיסונים. 

כרגע, אלו הנתונים שיש ועל סמך הנתונים הללו יש לקבל החלטה. 

אני גם מעריך שהם לא ישתנו הרבה לשום כיוון כיוון שמדובר על מטא-אנליזה של כמה עשרות מחקרים שפורסמה בלנסט. 

גם אם בעתיד יתברר שהיו שם טעויות גרנדיוזיות - עדיין, יש לפעול בכל רגע נתון על סמך המידע שנמצא ברשותנו. 

במידה וזה יקרה, אני אסכים שיש לשקול את דרכי הפעולה מחדש בהתאם למידע החדש. 

הרבה יותר טוב מאשר 14%.

לא אמרתי מי צודק אמרתי שהנתון של ה14% מכתבה על סין לפני שנה לא רציני.

עדיין, זה עדיף על פני ה-0.3% שאיש השקים פשוט המציא. 

(זה כולל המתים או לא?)

קורונה - לוח בקרה

לדעתי זה נראה שלא כולל (3000 מונשמים ו5600 מתים. אז לדעתי המספר הוא 24K מגדיל בעוד כמעט אחוז

אבל הפירוט שם לא משהו. 

הלכתי על המספר הכי קטן. 

אני מתבסס על נתונים רשמיים של משרד הבריאות. 

תזכיר לי בבקשה על מה אתה מתבסס? 

תודה. 

אז טעית רק בשני סדרי גודל בניחוש שלך... 

רופא ריאות לא מבין (כמעט) כלום באימונולוגיה. 

אורתופד של כף רגל לא מבין בברכיים. 

זה המצב. 

ואתה כתבת שפוסט קורונה זה לא מסוכן - אז זה כן יכול להיות מסוכן. אפילו בילדים, אבל ודאי שבמבוגרים. 

היה מחקר בריטי שהראה שהסיכוי של חולה קורונה קשה למות ממחלה אחרת במהלך שלושת החודשים הראשונים להחלמתו, קופץ בכ-30%. 

בקטנה. 

זה לא מסוכן... 

0.1% מהנפטרים הם בגילאי 0-9 ו-0.1% מהנפטרים הם בגילאי 10-19.

ואגב, בין "קרה לו משהו" למוות, יש מנעד די רחב של אפשרויות. 

פשוט ראיתי את השרשור מקופל ואת התגובה שלך שהייתה האחרונה אז פשוט כתבתי שמשרד הבריאות אוהב את המספרים 0 1 ו 9 חחחחח

כן, משרד הבריאות נותן פילוח לפי עשורים בדש-בורד.

עדיין אפשר לשאת אותו, מבלי לחלות. (לא רק בלי סימפטומים, אלא בלי לחלות). 

מי שלא חולה, לא מפתח תסמונת פוסט-קורונה. 

וזה בנוסף לכך שהעומס הנגיפי יהיה קטן יותר בגלל שבלי לחדור לתאים, הוירוס לא יכול להשתכפל - כך שהחיסון גם מונע הדבקה במידה רבה. 

אבל בנידון הזה, יש יותר מידי "מקרים פרטיים" מכדי שאפשר יהיה לא להשליך מהם על כל המציאות.

מגיפה קשה, מדבקת, גובה מחירים כבדים - ומולה תיאוריות שווא.

ואם רואים שיש אנשים מסויימים מבוגרים, למשל, במצב מאד "שביר", שכל תופעת לוואי קטנה של חיסון יכולה לגרום להם לדברים קשים, אז זה לא משהו ש"יסתירו", אלא יעדכנו רזולציות בהוראות. בדיוק כמו שנזהרים בקביעה לגבי ילדים קטנים וכד'.

אבל בכללי - ההבדל בין המתחסנים לשאינם, מאד ברור כיום. מי יהין לפרסם דברים "כנגד"?  החושש, שיחשוש לעצמו.

ב. לגבי דום לב, צריך נתונים סטטיסטיים מדוייקים, ובאיזה מצבים מדובר.

ונכון, זה מה שכתבתי. שאכן לגבי כאלה שאפילו תופעת לוואי קצת קשה, שאצל אחרים עוברת וזהו, יכולה "להפיל" אותך, באמת צריך להיזהר. ומה שאני רואה, זה שכל הזמן מפיקים לקחים ומעדכנים בהתאם. לא מדיניות של "הסתרה". 

כמובן, שכאשר מראש יש זרם עכור של בעלי קונספירציות "מקצועים", אז גם נזהרים שלא כל מקרה חרגי יהפוך אצלם ל"ראיה" שיכולה להרוג רבים חלילה.

קרה לך פעם שהגעת לבהירות טובה כזו דווקא אחרי התבוננות איטית? או מהלך איטי?

לפעמים בתוך המהירות מתפספסים דברים מהותיים.

דווקא הלאט מאפשר להגיע אליהם, לתפוס אותם, לנשום אותם, ולאמץ אותם קרוב ללב.

ע"י כך פעמים רבות ניתן להגיע לבהירות מרגיעה, טובה כזאת.

בהירות שהיא לכשעצמה מקצרת תהליכים ומקצרת את הדרך.

לכן לפעמים דווקא הדרך הארוכה כביכול היא הקצרה באמת.

דווקא הלאט הוא מהר. 🩵

לפעמים לא מספיקים לעשות כלום והופ עברו 40 שנה, יש כאלה שאם לא ירוצו במרוץ העכברים הם לא ירוצו בכלל וימותו לוזרים בלי שום יכולת לחיות חיים טובים יותר בלי הון, בלי בית, בלי משפחה, בלי מקצוע.

קורה ליותר מידי אנשים סביבי, לפעמים אתה נתקע בהתפתחות שלך ומגלה שהלכת בנחת יותר מידי וזה הזמן לספרינט או למות חסר כל.

כי מה שאני התכוונתי אליו כמובן שונה,

ומדבר על משהו אחר.

יותר על הדרך הקצרה שלפעמים היא בעצם ארוכה ולא מובילה אותנו למטרה שלנו, או למטרת העל שלנו.

ודווקא הדרך שהיא ארוכה, במקרה הזה הלאט, יכולה להיות הקצרה באמת, זו שתניב לנו את המטרה בסופו של דבר. יחד עם השלווה, הבהירות, העומק, הבחירה, הכיוונון למה שנכון וכן הלאה.

אני פשוט לא חושב שנכון להאט, לפחות לא לפני שכל פרמידת מאסלו אצלך ביד.

פירמידת מאסלו תושג דווקא ע"י הלאט.

ראיתי את זה המון אבל אם אתמקד רגע בעצמי ובניסיון אישי -

בתור אדם שבעבר היה בקצב מאוד מהיר גם של המחשבות, גם של הדיבור, גם של המעשים - באמת שפיספסתי דברים דווקא מהקצב המהיר הזה.

ודווקא כאשר למדתי להאט - הגעתי לדברים שלא הייתי מגיעה אליהם לולא ההאטה.

גם דברים מהותיים וגם אפילו הספקים טכניים.

אם אני יושבת ועוצרת רגע להאט את המחשבות שלי שהיו רגילות רק לרוץ ולעשות סדר ובהירות,

אם אני מאיטה גם בדיבור, אפילו בתפילה להגיד את המילים לאט יותר ובכוונה,

אם אני במקום לרוץ מדבר לדבר מאטה גם את קצב ההתנהלות - כל אלו גרמו לי הרבה מאוד טוב ב"ה.

הלאט גורם פעמים רבות ליותר צלילות, בהירות, ריכוז, מיקוד במה שחשוב ובעיקר יותר נחת.

ובאמת שזה בדברים הכי קטנים ועד הגדולים.

אפילו לחתוך סלט מהר מהר ולפעמים להיפצע בטעות בגלל זה, או להאט ולשים יותר לב.

לחשוב קודם על היום או השבוע או השנה או כל כיוון החיים שלי רגע לאט ובהבנה והתבוננות עצמית מאשר רק לרוץ ולרוץ ולהספיק עוד ועוד,

להוריד עוד סלט ועוד תבשיל ועוד מרדף להכנות לשבת או חג ולהגיע דווקא עם יותר אוויר ושלווה,

לדבר עם הילדים יותר לאט ובנחת מאשר רק להספיק לסמן "וי" מהיר על כל מה "שצריך" להספיק,

לנשום נשימות עמוקות ואיטיות יותר ולא רק מהירות ושטחיות, מה שהגוף עצמו מפרש כמוריד סטרס, וכמקום לא הישרדותי, ונהיה רגוע יותר וכן הלאה.

לעצור באמצע היום להביט בשמים, בפרח, בחיוך, במילה, בכל דבר בעצם ודווקא הקצב האיטי הזה גורם להתפעלות פנימית וחיבור לקב"ה, לבריאה, לטוב שבעולם ובחיים, וממילא יוצר יותר שלווה פנימית ומוטיבציה וכוח גם להמשך היום.

לשתות לאט כוס תה ולהתמקד בטעם ובמרגש ובלגימה האיטית והנינוחה ולהכניס עוד רוגע וכיף לחיים, זה גם נותן עוד כוח הלאה וגם בפני עצמו ממלא ומרפא.

לעצור להקשיב לגוף, לשהות ברגע, להיות בנוכחות.

לחשוב, לנשום, לבחור מה שייך לי ומה לא שייך לי, מה נכון ומתאים ומה פחות.

זה בכ"כ הרבה דברים לבני אדם באשר הם. גם חיבוק בין בני זוג יכול להיות בלאט שלו ובשהות שלו יותר ממלא ומקרב, גם כל קירבה שהיא רגע לאט יותר וקרוב יותר יכולה לתת מה שרק מהר לא מאפשר, גם לחשוב על הפן התעסוקתי שלנו אפילו או השליחות והייעוד שלנו בעולם יכול לקרות יותר מהר דווקא כשחושבים על זה יותר לאט ומקדישים לזה את הזמן בנחת ובבירור עומק.

גם איך להגיע ליעדים כולל כלכליים יכול להתאפשר פעמים רבות דווקא מהלאט שנותן רגע התבוננות במבט-על וכולל דרכי פתרון יצירתיות ואפקטיביות יותר,

גם לתת לעצמי כבן אנוש את התנאים הכי טובים כדי לתפקד בעולם הזה, ולזכור שאני כולל גוף פיזי ונפש ורגש ושכל ורוח ובכל אחד מהם לפעמים הלאט הוא ברכה שרק דרכו ודווקא דרכו נוכל לגלות ולהעצים עוד יותר את עצמינו ואת התפוקה שלנו.

אז ודאי שזה לא 0 או 100

זה לא או ללכת בהילוך איטי וכמו צב להתנהל באיטיות תהומית 24/7 בכל רגע ורגע, וזה גם לא לרוץ בלי הפסקה ובלי אוויר ואם לא אז להגיע לפת לחם ובלי קורת גג...

ודאי שיש הרבה באמצע.

וודאי שיש פעמים שאחרי הלאט הזה יגיע המהר, אבל רק על גבי הנדבך שהיה קודם הלאט ומה שהוא איפשר - הבהירות הזו והצלילות הזו - ועל גבי זה אפשר לרוץ קדימה בביטחון ובשלמות יותר.

וודאי שיש פעמים שהלאט לכשעצמו הוא יותר נכון.

וודאי שיש מצבים שגם מהר יהיה אפקטיבי ונכון.

וודאי שיש גם אנשים שונים וגם מצבים שונים והכל בהתאם למקרה המדובר.

לכן כתבתי שלפעמים הלאט הוא מהר. לא תמיד, אבל פעמים, ואפילו פעמים רבות, כן

בעיקר בציבור הדתי, שאנשים הולכים לאט מידי וצריך לדרבן אותם להתחיל לרוץ במקום להאט, את אומרת לא 0 או 100 ולפעמים וכו אבל לעיקר האנשים צריך לבעוט בהם להכנס לכושר ולא להוריד דופק.

בכל הציבורים ובטח בדתי.

אבל יותר נראה לי שאנחנו פשוט מדברים על דברים שונים.

הסברתי קצת בהודעות שלי למה אני אישית מתכוונת.

נ - נוכחות

ח - חמלה

ת - תיעדוף

כאשר אנחנו בנוכחות בחיים שלנו, באמת נמצאים בכאן ועכשיו וחיים אותו ובו,

וכשאנחנו בחמלה עצמית (וגם על הזולת כמובן),

ומתעדפים בסדרי עדיפויות את מה שיותר חשוב ויקר לנו, מה שיותר שייך אלינו מאשר מה שלא -

או אז יכולה להיות לנו יותר נחת.

ונחת זו אחת הברכות המשמעותיות ביותר שיכולה להיות לנו כבני אדם.

בעזרת ה' שתהיה לכולם גמר חתימה טובה עם המון נחת ושלווה 🤍

הוידוי והקבלה לעתיד זה אחרי הכרת החטא והחרטה.

זה מה שאמרתי.

ובכל זאת אתה לפחות מנסה.

עצם זה שאתה לא עושה את זה שוב, זה עיקר התשובה.

החרטה לא צריכה להיות על פרטי החטא אלא על זה שהמרת צווי ה'.

גם אם אכלתי חזיר, היה לי טעים, הפסקתי ויש לי חשק לעוד, אני יכולה להביע חרטה שיש אדון לעולם, שקבע חוקים ואני בטיפשותי וחשקיי שעדיין קיימים המרתי את פיו.

אתה גם אמור להצטער

אבל בחרת אחרת

אולי עכשיו אפשר גם לבחור לשחרר את בקשת המחילה

ואולי בכלל להתמקד בבחירה ולא באמור

ויותר מכך, האם היה מפני שלהבנתך ייעקר משהו מן התורה?

אני בעוונות מניח שעשיתי דברים רבים מתיאבון, ומיעוט שבמיעוט מכעס ומהכעסה (למשל, אם משהו היה קשה באופן קיצוני בשבת, הגם שלא באמת נצרך, ועניין כזה הוא עבורי בנדיר, וודאי שלא נסעתי פתאום בשבת לבלות בחוף ים רחוק). גם אם פעם קמתי ממקום סעודה ולא בירכתי - אפילו יעבור הרהור שהיה זה בהתרסה כלפי מטבע שטבעו חכמינו מכוחם לתקן ולפסוק, ולא רק מתיאבון וגרגרנות זמן שלא היה זה נוח להתעכב ולהודות על שנותן לחם לכל בשר - אינני חושב שהגעתי לחשוב שאין כל ממש בציווי ובאורח החיים (ובטור אורח חיים).

אני אישית חושב, בצניעות רבה, שאם כל המניעים לקשיות העורף או הנפש הם לתיאבון ואפילו להכעיס, אך לא מפני שעוקרים את שורש ומקור אמונתנו הפנימית, האוהבת, הנכזבת לעתים, אך שלעולם לא תינטש, זוהי - באיזה אופן חסידי ברדיטשובי - סנגוריא גדולה ונקודת אור בחושך. כי בכלל להיות יהודי שעוד מתחבט בזה, שנפשו כועסת אך לא נפרדת ואולי עם כל זה שוקקת, הרי זה בכלל סגולת ישראל וחלק ממעל, גריעותא ומעליותא משמשים בעירבוביא, ועדיין מכל זאת מתגדל ומתקדש שמיה רבא.

מה אתה מבקש מאיתנו לרחם עליך.

תפנים שיש מלך לעולם.

הרב יעקב חזן ז"ל:

ניק חביב שאל האם לצאת עם בחורה דתייה שהוריה מסורתיים, ואתה ענית לו שעל מקרה כזה נאמר ארור שוכב עם כל בהמה.

היהדות שלך היא לא היהדות שלי, ולכן מבחינתי התשובות התקיפות שלך לאורך השרשור הזה לא רלוונטיות יותר מאשר שכומר קתולי מפולין יגיד לי את דעתו.

ולא, לא ביקשתי רחמים. בטח לא מאדם חסר רחמים.

אבל מצטער על כך שאתה לא מצטער, וגם זה יקר מאוד בעיני האלוקים לכאורה

אין פה תשובה.

בעצם אתה מצטער על כך שאלוקים שולט בעולם.

והחליט לאסור דברים מסויימים.

זה "אני מצטער שאני לא קובע מה מותר ומה אסור.

אלא אתה מלך העולם."

מה הקטע דקה לפני שממליכים את הקב"ה

ומבהירים שאנחנו נאמנים לדרך שלו.

גם אם קשה. וגם אם לא תמיד מצליחים.

להביע דעות הפוכות.

עדיף על כלום

אני לעולם לא אצטער על חטאים.

איפה כל מה שלמדנו על חרטה?? וידוי?? וקבלה לעתיד??

עזוב את זה שהוא מפרסם שעבר על רצון ה'

הפוך בדיוק. צריך להתבייש.

וגם אם עושים עבירה. לא להראות את זה לכולם.

ולא לפרסם. גם אם קיים יצר הרע שלא יכול לכבוש אותו.

אמר ר' עילאי הזקן:

ילבש שחורים ויתעטף שחורים.

לילך למקום שאין מכירים אותו.

ואל יחלל שם שמים.

📚 עין יעקב — 3/9/2026

ּא בַּעֲבוֹדַת כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת הוּא דִּכְתִיב. דְּאָמַר מַר: חֲמוּרָה עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת, שֶׁכָּל הַכּוֹפֵר בָּהּ, כְּמוֹדֶה בְּכָל הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ. עוּלָא אָמַר: כִּדְרַב הוּנָא, דְּאָמַר רַב הוּנָא: כֵּיוָן שֶׁעָבַר אָדָם עֲבֵרָה וְשָׁנָה בָּהּ, הֻתְּרָה לוֹ. 'הֻתְּרָה לוֹ', סַלְקָא דַּעְתָּךְ? אֶלָּא נַעֲשֵׂית לוֹ כְּהֶתֵּר. אָמַר רַבִּי אַבָּהוּ מִשּׁוּם רַבִּי חֲנִינָא: נוֹחַ לוֹ לְאָדָם שֶׁיַּעֲבֹר עֲבֵרָה בַּסֵּתֶר וְאַל יִתְחַלֵּל שֵׁם שָׁמַיִם [בְּפַרְהֶסְיָא, שֶׁנֶּאֱמַר: (שם כ) "וְאַתֶּם בֵּית יִשְׂרָאֵל, כֹּה אָמַר ה' אֱלֹהִים: אִישׁ גִּלּוּלָיו לְכוּ עֲבֹדוּ, [וְאַחַר] אִם אֵינְכֶם שֹׁמְעִים אֵלָי וְאֶת שֵׁם קָדְשִׁי לֹא תְחַלְּלוּ". אָמַר רַבִּי אִלָעִאי הַזָּקֵן: אִם רוֹאֶה אָדָם שֶׁיִּצְרוֹ מִתְגַּבֵּר עָלָיו, יֵלֵךְ לְמָקוֹם שֶׁאֵין מַכִּירִין אוֹתוֹ וְיִלְבַּשׁ שְׁחוֹרִים וְיִתְכַּסֶּה שְׁחוֹרִים, וְיַעֲשֶׂה כְּמוֹ שֶׁלִּבּוֹ חָפֵץ, וְאַל יְחַלֵּל שֵׁם שָׁמַיִם בְּפַרְהֶסְיָא. אֵינִי? וְהָתַּנְיָא: כָּל שֶׁלֹּא חָס עַל כְּבוֹד קוֹנוֹ, רָאוּי לוֹ שֶׁלֹּא בָּא לָעוֹלָם, מָה הִיא? רַבָּה אוֹמֵר: זֶה הַמִּסְתַּכֵּל בַּקֶּשֶׁת. רַב יוֹסֵף אוֹמֵר: זֶה הָעוֹבֵר עֲבֵרָה בַּסֵּתֶר. לָא קַשְׁיָא, הָא, דְּמָצִי כַּיִיף לְיִצְרֵיהּ, וְהָא, דְּלָא מָצִי כַּיִיף לְיִצְרֵיהּ]. כז תְּנָן הָתָם: אֵין מַקִּיפִין בְּחִלּוּל הַשֵּׁם, אֶחָד שׁוֹגֵג וְאֶחָד מֵזִיד. מַאי 'אֵין מַקִּיפִין'? אָמַר מַר זוּטְרָא: שֶׁאֵין עוֹשִׂין כְּחֶנְוָנִי. (המקיף) אָמַר מַר בְּרֵיהּ דְּרַבִינָא: לוֹמַר, שֶׁאִם הָיְתָה שְׁקוּלָה, מַכְרַעַת. כח תָּנוּ רַבָּנָן: לְעוֹלָם יִרְאֶה אָדָם עַצְמוֹ, כְּאִלּוּ חֶצְיוֹ חַיָּב וְחֶצְיוֹ זַכַּאי, עָשָׂה מִצְוָה אַחַת, אַשְׁרָיו שֶׁהִכְרִיעַ עַצְמוֹ לְכַף זְכוּת. עָבַר עֲבֵרָה אַחַת, אוֹי לוֹ שֶׁהִכְרִיעַ אֶת עַצְמוֹ לְכַף חוֹבָה, שֶׁנֶּאֱמַר: (קהלת ט':י"ח) "וְחוֹטֶא אֶחָד יְאַבֵּד טוֹבָה הַרְבֵּה", בִּשְׁבִיל חֵטְא יְחִידִי שֶׁחָטָא, אָבַד מִמֶּנּוּ טוֹבוֹת הַרְבֵּה. רַבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: לְפִי שֶׁהָעוֹלָם נִדּוֹן אַחַר רֻבּוֹ, וְהַיָּחִיד נִדּוֹן אַחַר רֻבּוֹ, עָשָׂה מִצְוָה אַחַת, אַשְׁרָיו שֶׁהִכְרִיעַ אֶת עַצְמוֹ וְאֶת כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ לְכַף זְכוּת. עָבַר עֲבֵרָה אַחַת, אוֹי לוֹ, שֶׁהִכְרִיעַ אֶת עַצְמוֹ וְאֶת כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ לְכַף חוֹבָה, שֶׁנֶּאֱמַר:

ולא מצליח מספיק להצטער עליהן למרות שהיה רוצה, ומרוב שהוא מצטער על כך שהוא לא מצליח להצטער, הוא משתף על כך בפורום.

אם נמשיך במלחמת הציטוטים 🙂, אצטט את דברי ר' נחמן הידועים, על כך שצריך להסתכל על הנקודות הטובות, ודרך שם הרוע ייעלם.

לענ"ד זאת דרך יותר יעילה כיום.

מה יעזור 100 פורומים תומכים.

הרי ידוע "אין עצה ואין חכמה ואין תבונה לנגד ה'"

תקשיב קצת.

אם אני לא אמחה ואצווח ככרוכיא

הרי להגיד אוו כמה חמוד מישהו שלא מעוניין לעשות תשובה כראוי בלב שלם, ויום אחרי זה לבוא לקב"ה ולאחל לו "שיבואו כולם לעשות רצונך בלבב שלם' זו צביעות,

ואמר הכותב שיחי' בפתח השירשור

שאינו אוהב את הצביעות

על כך שאינו מצטער כאמור.

מצטער, על כך שיודע, שאיננו מצטער כראוי.

וכל רצונו הכמוס והגלוי.

להיות בקשר טוטאלי עם ה'

בלב שלם.

איך אינו יכול.

רגע רגע רגע.

מה זה אני רודף אחר חוקיך מחד.

שו הדא מחד. רודף וזהו.

מחד ומאידך.

יש פה תפיסה מוזרה להאדיר ולתת מקום לחולשה,רדיפת חוקיך מחד, ותשוקות זרות (שבטעות מתפרשות כשתשוקה עצמית) מאידך, בראש כל חוצות.

השיר הזה הוא לפי עניות דעתי.

בעייתי. איך בן אדם מכריז בפומבי שמאידך. אין מאידך.

רודף אחר חוקיך מחד ומאידך.

ובד בבד מתגנבת חולשה שאני מצטער עליה עד עמקי נשמתי.

לא באותו לבל של רצון. לא מכריז עליה בקול היא המאידך הזה.

במאידך מתביישים ומסתירים.

השיר מקומם.

אז אתה לא רודף אחר חוקיך.

זה הופך את הרודף אחר חוקיך על רמת הדקלום. ובתכלס אני עושה מה שבא לי.

ועל השיר הזה.

על הצביעות שבו היה צורך לצוררי הצביעות, להתקומם.

שו הדא שיהודי אומר לקב"ה לעיני כל העדה מאידך.

ביטויים כאלו, אבל לא זכרתי בדיוק.

ביקשתי את עזרתו של ידידנו gpt:

Worked for 49s

כן. ובעצם הדוגמאות המדויקות יותר מחלישות מאוד את הביקורת שבתמונה. יש בשירה התורנית המקובלת מקום לא רק לווידוי שכבר מסודר בתוך מסגרת של חטא–חרטה–תשובה, אלא גם לשהייה בתוך נפש קרועה, עוד לפני שההכרעה נאמרת — ולעיתים אפילו בלי הכרעה שלמה בסוף השיר.

הדוגמה החזקה ביותר היא דווקא “שקעה חמה” של הרב אברהם אליהו קפלן:

> “שקעה חמה, שקעה נפשי

בתהום רעיונות רב כים;

כי נלאיתי מלחום את מלחמתי

עם הבשר, עם הדם.”

ובהמשך:

> “האם לשכוח ולשמוח,

או לזכור הכול ולבכות?”

זה ממש מבנה של שני קטבים נפשיים. המשורר אינו מתחיל בהצהרת האמת, אינו מספר שכבר ניצח ואפילו אינו מכריע בין האפשרויות. הוא מביא לפני הקב"ה את הבלבול עצמו: “חוסה אלי כי לא אדע”. בנוסח המקורי המובא ב“בעקבות היראה”, השיר מסתיים ב“אולי אפתור את החלום” ובשקיעת החמה — לא בפתרון חגיגי. גרסאות שבהן נוספת אחר כך “זרחה חמה, זרחה נפשי” אינן בהכרח הנוסח המקורי. זה שיר שנחשב נכס מובהק של עולם הישיבות הליטאי. הטקסט והנוסחים באתר זמרשת, הפיוט בספרייה הלאומית.

גם אצל ריה"ל, “לבי במזרח ואנכי בסוף מערב” מתחיל בפיצול חד בין המקום שבו נמצא לבו לבין המקום שבו נמצאים גופו וחייו. אמנם כבר במילה “לבי” ברור היכן נאמנותו העמוקה, ובסיום הוא אומר שיקל בעיניו לעזוב את טוב ספרד; אבל רוב השיר חי בתוך הקרע ולא מדלג מיד להכרעה. נוסח השיר.

והדוגמה המקראית המדויקת ביותר היא תהילים ע"ג. אסף אינו רק מודה שנכשל; הוא נותן ביטוי ממושך ומשכנע לקוטב האחר:

> “וַאֲנִי כִּמְעַט נָטָיוּ רַגְלָי… כִּי קִנֵּאתִי בַּהוֹלְלִים, שְׁלוֹם רְשָׁעִים אֶרְאֶה.”

הוא ממשיך לתאר באריכות מדוע הרשעים נראים מצליחים, ואף אומר: “אַךְ רִיק זִכִּיתִי לְבָבִי” — אולי כל עבודתי הייתה לשווא. רק הרבה אחר כך, “עַד אָבוֹא אֶל מִקְדְּשֵׁי אֵל”, התמונה מתהפכת. כלומר, מזמור קנוני נותן תחילה במה מלאה למשיכה ולספק, ורק אחר כך מגלה את נקודת האמת.

מכאן ההבחנה החשובה: סימטריה ספרותית אינה בהכרח סימטריה ערכית. כשמשורר אומר “מחד אני רודף אחר חוקיך ומאידך…”, הוא עשוי להעמיד שני כוחות נפשיים זה מול זה בעוצמתם החווייתית — בלי לומר ששניהם טובים, נכונים או רצויים לו באותה מידה.

אפשר עדיין לומר שהניסוח בשיר המסוים עמום מדי, ושבשונה מ“שקעה חמה” לא נאמר בו במפורש שמדובר ב“מלחמה עם הבשר והדם”. זו ביקורת ספרותית לגיטימית. אבל עצם הדרישה שמשורר דתי חייב לסמן כבר באותה שורה מהו הצד הנכון, ולא רשאי להשהות את ההכרעה ולתת קול לקרע — אינה עומדת במבחן השירה התורנית עצמה. לפעמים עצם הבאת שני הקטבים לפני הקב"ה היא התפילה.

ומחפש להיות טוב מבלי לדרוך ולרמוס אחרים בשם הצדקנות והצדקות

אני לא רואה שום פסול ב"צידוק הדין". יש דברים שהקב"ה קבע שאסור, ואני מקבל עלי כי אני מקבל אותו עלי.

זה לא אומר שאני משוכנע, זה לא אומר שאני אוהב את זה, זה לא אומר ש"הייתי מחליט ככה בעצמי".

במילים של הרב מיכי אברהם, להקב"ה יש "סמכות מהותית" וזהו.

האם מישהו אמור להצטער על זה שהוא לא מצטער שהוא לא מצטער? מה שאלה כזו מוסיפה בכלל?

אגב, על מה בכלל מוסב אותו צער? בפשטות, הצער הוא פשוט על כך שלא התגברתי כמצוות האל.

זה אפילו לא קשור בדווקא לתוכן המצווה/עבירה. זה קשור ליחס עם ריבונו של עולם.

הרי אם לא היה לך אכפת בכלל שום דבר, זה לא היה מזיז לך.

וזה שמזיז לך, מעיד על הכל ...

זה חלק מאיך שנבראנו וצריך לעבוד ולהתפלל על זה.

לא סתם ר' נחמן הקדיש לזה תורה (תורה קמא) שזאת זכות להגיע לדרגה להרגיש כאב על העבירות שעשינו.

"אִם יִזְכֶּה שֶׁיַּרְגִּישׁ בֶּאֱמֶת כְּאֵב חֲטָאָיו, הַיְנוּ כְּשֶׁיָּמוּל אֶת עָרְלַת לְבָבוֹ, כִּי כָּל זְמַן שֶׁלִּבּוֹ עָרֵל וְאָטוּם, אִי אֶפְשָׁר לוֹ לְהַרְגִּישׁ בֶּאֱמֶת, רַק כְּשֶׁיָּמוּל אֶת עָרְלַת לְבָבוֹ, וְיִהְיֶה לוֹ חָלָל בַּלֵּב, וַאֲזַי יַרְגִּישׁ לְבָבוֹ בֶּאֱמֶת גּדֶל כְּאֵבוֹ, וְיִצְטַעֵר וְיִתְחָרֵט בֶּאֱמֶת"

ור' נתן מתפלל על זה בתפילה ו' "שֶׁאֶזְכֶּה לְהַרְגִּישׁ כְּאֵב חֲטָאַי וַעֲווֹנוֹתַי הַמְּרֻבִּים, וְלָשׁוּב בִּתְשׁוּבָה שְׁלֵמָה לְפָנֶיךָ"

אני לגמרי לא חושב שזאת צביעות לבקש סליחה למרות ההרגשה,

אנחנו לא מנסים לעבוד על הקב"ה וגם יודעים שאי אפשר, אלא רוצים שיסלח לנו (מכל סיבה שהיא) למרות שעדיין לא מרגישים רע עם מה שעשינו

אני שואל לא בעוקצנות

זה משהו שאתה מרגיש שהוא נכון לאחרים אבל לא לך?

משהו מיושן בדת?

אתה כועס על הקבה והחטא כאילו מוציא אתכם במקום מאוזן?

מה מדובר?

מה נכון ללמוד ממך ומה לא נכון?

לא אמרתי לאף אחד ללמוד ממני, ואני לא יודע מי זה ''אתכם''...

שקשורים לבין אדם לחברו

וודאי שאנחנו גם

מדברת על דברים קיצוניים שאנשים עוברים..

באותו יום יש להבנתי הדלה, משהו שיורד מלמעלה שמוריד לנו את המשיכה לעברות (קרוב קצת לאדם הראשון קודם החטא), האתגר שלנו שם זה בעיקר לתפוס את זה, ולראות איך משמרים משם דברים הלאה...

שאתה מצטער שיש דברים שאתה לא מצטער.

אתה אמיתי וכנה. זה מהמם!

אפשר גם עוף או הודו טחון, הודו לדעתי הכי טעים והכי בריא.

מטחון אפשר להכין אין סוף אפשרויות.

אפשר להכין עיסה אחת גדולה, להקפיא במנות קטנות, וכל פעם להכין מזה משהו אחר. או להקפיא מוכן, זה בד"כ מעולה.

אפשר מאותה עיסה להכין עראיס, קציצות מטוגנות, שיפודונים, קציצות ברוטב, מוסקה, לזניה בשרית, פיצה בשרית, לחמעג'ון / פוקאצ'ה בשרית, ובטח עוד כמה אפשרויות ששכחתי.

לעיסה אפשר להוסיף ירקות או לחם שיגדילו את הכמות (בעיקר משיקול כלכלי. למרות שלדעתי פרגיות הרבה יותר יקר).

אפשר להכין קציצות, ולמחרת לבשל את אותן קציצות בתוך רוטב. עונה לדרישות שלך?

המעולות -ממש טעימות וללא חומרים משמרים של קטניות שנקראות "שטראוס בקופסה" -זה לא קפוא אלא בא מוכן לאכילה בטמפרטורת החדר, כך שאפשר להוסיף לאורז (לדוגמא -עדשים ואורז כמו במג'דרה), לקוסקוס (לדוגמא- חומוס במרק של קוסקוס) ואז זה גם חלבון מלא ,מכיוון שקטניות+דגן =חלבון מלא.

אני הרבה פעמים פשוט מערבבת את הקטניות עם סלט וטחינה וזה מעולה.

פרגית במחבת

חזה עוף במחבת

שניצל

קציצות בקר

קציצות הודו

לכל אחד המקציצות אפשר לעשות כמה סוגי רטבים ואז יש ממש גיוון

נקניקיות ביתיות (אשתי מכינה ויוצא מדהים)

המבורגר מבשר טחון

קבב מבשר טחון

צלי בשר

זה בגזרת הבשרי

אפשר גם דגים

דג מטוגן

דג ברוטב

דג בתנור

סלמון

קציצות דג

טונה

קציצות טונה

ואפשר לקבל חלבון גם מקטניות

מגדרה

חומוס ביתי

קוסקוס עם חומוס

מרק אפונה

מרק שעועית

גם במוצרי חלב יש חלבון.

זה מה שעלה לי לראש כרגע.

מניח שיש עוד הרבה מאוד דברים

ככה שיש מבחר

רוב הדברים שרשמתי בבשר עוברים הקפאה בסדר גמור (גם שניצל. לא חוזר להיות קריספי אבל בסדר גמור)

השאר זה דברים שאפשר להכין יום-יומיים לפני וישמרו במקרר

מאד קל לבשל ומאד טעים.

פשוט מניחים שם חזה עוף/פרגית/ סטייק/דג עם קצת תבלינים וזה מוכן די מהר.

לא מדדתי בדיוק כמה זמן אבל נניח תגריל על עצמה גבוהה אולי עשר דק? בערך? זה עד שהוא מתחמם ואתה יכול לשים אוכל בפנים.

כשאתה מכניס, לוקח כמה דק' עד שמוכן תלוי מה הכנסת:

נניח פילה חזה עוף, 6 דק', אם היה קפוא אז אולי 8 דק', המבורגר קפוא קבבים קפואים עשר דק', כנפיים קפואות שכבר תיבלנו מראש אני אוהבת לשים לאיזה רבע שעה ויותר אבל מוכן כבר אחרי 13 דק' בערך.

דג מושט קפוא עם תבלינים, ברוקולי ושעועית, סביב 12-13 דק' למיטב זיכרוני

תודה

הרבה יותר טוב מהנינגה לדעתי ( יש לי את שניהם)

להכין לבישול או טיגון, ולהקפיא, כשמכינים זה בדיוק כמו טרי.

(קציצות/שניצלים/פרגיות מתובלות/כדורי פלאפל/ דגים וכו')

חזה עוף בסוגים שונים של רטבים (אם תרצי אפרט) ולהקפיא בצורה שטוחה בשקיות זיפלוק

בלילה של בשר או עוף טחון- כשמוסיפים לחמניה סחוטה תפוא, בצל, קישוא הביצים זה יכול כמעט להכפיל את נפח מוזיל משמעותית את המסה. ואפשר להכין מזה המון דברים.

פרגיות- לתבל ולהקפיא עם תיבול ואז רק להפשיר ולטגן או בנינג'ה/תנור.

מגוון סוגי קטניות ברורות מושרות

אפשר גם פשטידות שזה אחלה.

הטיפ הכי חשוב שלי- אם הוא ה"בעייתי" ושאר המשפחה אוכלת מגוון יותר - לקנות טרי ולהקפיא במנות קטנות (נגיד כל שקית זיפלוק עם 2 פרגיות)

פרגיות אפשר לתבל לפני ההקפאה (ואז זה להוציא שיפשיר ו2 דק מכל צד על המחבת וביי)

דגים- מפשירים יחסית מהר, תיבול בקטנה ולתנור (גם קצר). נגיד סלמון, פילה מושט/דג לבן אחר וכו.

קטניות- אפשר להקפיא מבושלות או מונבטות.

חזה עוף- כמו פרגיות. בנוסף אפשר לתבל ולעטוף בפירורי לחם, ובמקום לטגן - לעטוף אחד אחד ולהקפיא. יש מקומות שמוכרים ככה מראש (יקר)

אם זה רק הוא אוכל את החלבונים היקרים יותר, ואתם אורזים בנפרד להקפאה, זה הרבה פחות מורגש כלכלית.

וכן כמובן חיפוש ממוקד באלי אקספרס

אם תכתוב לי את מה שאתה מחפש. אנסה לחפש גם כן.

מה החלק המקורי? ננסה לעזור לך למצוא.

חפש בגוגל. חלקם גם עובדים עם יצרנים ויכולים לייצר לך בהתאמה אישית.

אם זה ברגי גלגלים. אין יותר מדי מה להתבלבל. בכל חנות חלפים לרכב יש. עולים כ10-20 שח לאחד

אם זה מכסה. תזמין מחו"ל. יש יותר מבחר ולא צריך לכתת רגליים בין חנויות כדי למצוא משהו שאתה אוהב