בתקופה האחרונה נכשלתי בהמון מבחנים או קיבלתי ציונים נמוכים מאוד.
זה מתסכל אותי ברמות על.
בשנים האחרונות אני סובלת מדיכאון קליני ועוד שלל סימפטומים חריפים בעקבות דברים קשים שעברתי, ובכל זאת החלטתי ללמוד באוניברסיטה בתואר שדורש המון המון למידה ומשמעת עצמית, ובתחום שאני מאוד אוהבת, כי לא רציתי לוותר לעצמי ועדיין רציתי להאמין שאני יכולה להצטיין כמו בכל שנות התיכון ואפילו להנות מהלימודים.
ועכשיו, אני מקבלת שוב ושוב נכשלים וציונים נמוכים ומלא מועדי ב', הזמן שמוקצב למבחן לא מספיק לי ובין היתר בגלל זה אני נכשלת. למרות שיש לי הקלות ותוספת זמן של שעה - זה לא מספיק לי וכנראה זה המקסימום שאפשר לקבל
אני פשוט מתוסכלת, אני לא רוצה לעזוב את התואר, אני ארגיש אפס אפסית שהדיכאון אכל לה כל ייעוד, רצון, או יכולת בחיים. אתמול קיבלתי ציון כל כך מבייש, שזה פשוט לא אני.
אני לא יודעת מה לעשות, הייאוש והכאב מהכישלונות שלי פשוט קשים לי. אני משקיעה המון המון, אבל יש ימים שהנפש שלי לא מאפשרת לי ללמוד, ואני נאלצת לחזור למיטה ולהיות שם עד שארגיש טוב יותר, וזה גוזל לי זמן מאוד יקר שהייתי יכולה להספיק בו הרבה.
בנוסף לכל זה יש לי סטודנטית שמלווה אותי ונפגשת איתי כל שבוע, אבל בכל זאת, הכישלון אוכל אותי ואני לא יודעת מה אני יכולה לעשות כדי לשפר את המצב.
אני לא רוצה לוותר, זה יגמור אותי לדעת שהדיכאון אכל כל כולי ושלא יהיה לי עתיד מקצועי כמו שקיוויתי שיהיה.
אשמח ממש לעצות או תמיכה או כל דבר שיכול לעזור.
תודה מראש!!
זה מתסכל אותי ברמות על.
בשנים האחרונות אני סובלת מדיכאון קליני ועוד שלל סימפטומים חריפים בעקבות דברים קשים שעברתי, ובכל זאת החלטתי ללמוד באוניברסיטה בתואר שדורש המון המון למידה ומשמעת עצמית, ובתחום שאני מאוד אוהבת, כי לא רציתי לוותר לעצמי ועדיין רציתי להאמין שאני יכולה להצטיין כמו בכל שנות התיכון ואפילו להנות מהלימודים.
ועכשיו, אני מקבלת שוב ושוב נכשלים וציונים נמוכים ומלא מועדי ב', הזמן שמוקצב למבחן לא מספיק לי ובין היתר בגלל זה אני נכשלת. למרות שיש לי הקלות ותוספת זמן של שעה - זה לא מספיק לי וכנראה זה המקסימום שאפשר לקבל
אני פשוט מתוסכלת, אני לא רוצה לעזוב את התואר, אני ארגיש אפס אפסית שהדיכאון אכל לה כל ייעוד, רצון, או יכולת בחיים. אתמול קיבלתי ציון כל כך מבייש, שזה פשוט לא אני.
אני לא יודעת מה לעשות, הייאוש והכאב מהכישלונות שלי פשוט קשים לי. אני משקיעה המון המון, אבל יש ימים שהנפש שלי לא מאפשרת לי ללמוד, ואני נאלצת לחזור למיטה ולהיות שם עד שארגיש טוב יותר, וזה גוזל לי זמן מאוד יקר שהייתי יכולה להספיק בו הרבה.
בנוסף לכל זה יש לי סטודנטית שמלווה אותי ונפגשת איתי כל שבוע, אבל בכל זאת, הכישלון אוכל אותי ואני לא יודעת מה אני יכולה לעשות כדי לשפר את המצב.
אני לא רוצה לוותר, זה יגמור אותי לדעת שהדיכאון אכל כל כולי ושלא יהיה לי עתיד מקצועי כמו שקיוויתי שיהיה.
אשמח ממש לעצות או תמיכה או כל דבר שיכול לעזור.
תודה מראש!!
💪
- סטודנטים