אני  סחוטה!אנונימי (פותח)
הבן  שלי , בן שנתיים ותשעה חודשים - ילד מתוק וחכם מאוד. כל דבר שאני אומרת הוא רוצה הפוך:לא רוצה, התעקשויות על שטויות ורוצה שידו תהיה על העליונה ותמיד. אני יודעת שזה השלב,ויש לו גבולות  מאוד ברורים מאיתנו,ומצד שני אני מאוד מתגמשת כשאפשרי.
 אני מנסה כל מיני דרכים  - אבל כמעט כל ערב אני מרגישה סחוטה,כועסת, ומבואסת מהמצב הזה!!!מוכר לכם? יש לכם עצות ? למי אפשר לפנות?
 
מאוד ממליצה לך להגיע איתו למטרות שלךיהודית פוגל
כמו: הלבשה, רחצה, שינה, התארגנות לגן דרך שיטת הסחת הדעת. דוגמה כשאת רוצה להלביש אותו/לרחוץ אותו/להאכיל אותו - אימרי לו בקול דרמטי: אתה רוצה לשמוע מה קרה לציפור שלא היה לה סוודר וירד גשם????? או כל סיפור שיכול לרתק אותו להסב את תשומת ליבו מהמאבק ביניכם וכך בעודך מספרת לו את הסיפור את בזריזות מלבישה אותו וכו' ללא מאבק ובמצב רוח טוב. שיטה זו נוסתה על עשרות רבות של ילדים כ"י ועובדת יפה גם בגיל 8-10 ולא רק בגילאים הקטנים. אין ספור צלחות מרק האכלתי את ילדי ונכדי בעזרת סיפור - גם מצוץ מהאצבע -, אני מאוד טובה בזה... הם מרותקים ואת עושה את שלך במהירות ובזריזות. רק בשבוע שעבר נסענו מירושלים לבני ברק בשעת לילה מאוחרת עם זאטוט בן שנתיים שהיה חסר מנוחה מאוד מאוד, גם היה רעב וגם שכחו את המוצץ שלו, וכדי שלא יבלבל את אביו בנהיגה ריתקתי אותו כל הזמן ב"דרמות" לפי הבנתו, והוא היה מקסים כל הנסיעה שב"ה עברה בשלום. אין טעם להכנס לויכוחים ומלחמות עם הילדים תמיד הם ינצחו. 
באמת מתוקאנונימי (פותח)
... מוכר מאוד....
קודם כל כל הכבוד מרגישים שאת ממש שם ואכפת לך,
למדתי גיסתי (שנראה לי למדה מהרבנית שילת) להמשיך לשמור על הגבולות אבל להוציא את העניין של המלחמה מהסיפור.
ז"א עבודה עצמית לא לעבוד מתוך כעס אלא מנוטרלת.  כמעט אדישה. ומניסיון זה מוריד הרבה מהמתח וכתוצאה מכך את "התחרות על השליטה" 
לדוגמא אם את מבקשת שירד מהשולחן והוא"לא שם עלייך" פשוט להוריד אותו ולהמשיך הלאה את היום.
זה מקרין לו סמכות אבל ללא אנרגיות שליליות...
מניסיון גם את היום גמרתי פחות סחוטה
ובאמת בסוף הכל מסתכם בעבודת מידות ועבודה ועבודה.
והרווח כולו שלנו ושל כל הסביבה.
המון בהצלחה!!! (גם לי...)
באנגלית זה נקרא "THE TERUBLE TOWS"-שנתיים הנואנונימי (פותח)
אכן גיל קשה.אבל גם מתוק. צריך הרבה כוחות ושימחה.
חשוב להציב את הגבולות , אבל לא בהיתנגשות אלא בהסחת הדעת , כמו שיהודית כתבה - זה מאד עוזר.
בהצלחה.
 
ביתי בשלב דומה...(ואני גם בתחום)אנונימי (פותח)
העניין בגיל הזה הוא שהם רוצים לההרגיש את האני שלהם, הדרך שהכי זמינה להם זה לומר לא, כך הם מרגישים בעלי דעה, למרות שהם אומרים לא על דברים שהם רוצים. כפיתיות כלשהי בגיל הזה עשויה לגרום להם להתקבע באופי העקשן - כאשר כעת זה רק שלב חולף.
מה שאני עושה עם ביתי, כאשר אני יודעת שהיא במצ רוח של "לא", או שזה איזה נושא מועד אצלה אני נותנת לה מראש לבחור- כמובן רק כשאפשר, לדוגמה: את רוצה לאכול כריך עם גבינה או חומוס?

או שאני נותנת לה המון דברים לעשות לבד, למרות שסביר שאעזור לה בשלב כלשהו- אבל בתחושה שלה היא שהיא עשתה את זה לבד, לדוגמה: ללבוש מכנסיים, אז לוקח לה כמה דקות יותר לנסות להשחיל את הרגליים ובסוף היא בוחרת לקבל ממני עזרה- וגם אם היא עשתה קצת מהמשימה שהיא בחרה לעשות אני מחמיאה לה כאילו היא עשתה אתה לבד- כדי לחזק אצלה את תחושת היכולת, שכ"כ חשובה בכלל ובפרט בשלב זה.
 
דבר נוסף הוא שאני פונה לאבא במקום אליה, לדוגמה: אבא רוצה לבוא לאכול איתי? ואז היא מעצמה, אומרת שהיא רוצה גם...

צריך הרבה נחת ותחבולות, וחשוב מאוד לגעת לצחוק איתם משטויות שהם עושים (כאשר אין פה פגיעה חינוכית) זה מאוד משחרר מתח שלך ושלהם...
אני איתך! גם אני נוהגת כך!קרנלהאור
העצות שלכן מאוד מעשיותאנונימי (פותח)
 וכבר התחלתי ליישם!!!
תודה רבה...
The terrible twosכלנית1
אחת מהמטרות החשובות של כל ילדאלי6
היא להשיג ולקבל תשומת לב מההורה (או מהאח, מורה וכו').
הילד מנסה שיטות שונות בזמנים שונים, ואת מה שמצליח הוא מאמץ (באופן די בלתי מודע).
ילד שרואה שכשהוא לא אוכל אמא שלו מתחילה לשדל אותו או לכעוס עליו או לתת לו תשומת לב כלשהיא כשהוא מעוניין בה, יאמץ לעצמו את השיטה המוצלחת לפעמים הבאות.
ילדה שרואה שכשהיא מתלוננת על כאבים כלשהם היא מקבלת תשומת לב מוגברת מההורה, תשתמש בזה כל אימת שהדבר דרוש לה מבחינה רגשית.
יתכן מאוד שזה העניין המדובר אצל ילדך. הוא רואה שהאמירה לא רוצה גורמת אצלך לתגובה כלשהיא, וזה מעודד אותו להמשיך. 
לחילופין, יתכן והוא מעוניין לשמוע ממך תגובה אחרת, למשל הוא מעוניין לראות שאת חזקה ורגועה והוא נותן לך את ההזדמנות להראות לו את זה על ידי כך שאת לא תלחצי כשהוא יאמר 'לא', במקום להרגיש ממך חולשה שאינה נעימה לו (פעמים רבות ילדים מעצבנים למשל הורה שאינו חזק מספיק על מנת להביא אותו לכך שיגער בהם וכך יראה להם את סמכותו שאינה מודגשת מספיק עבורם).

באופן כללי, בעניין תשומת הלב, החכמה היא לדעת לנווט את הילד לכך שידרוש את תשומת הלב (ויקבל כמובן) בעזרת ההתנהגויות הרצויות מבחינתך. למשל- יבקש יפה, יספר סיפור שנעים לשמוע, יעשה מעשה טוב כלשהוא וכו'.

שורה תחתונה- הילד רוצה משהוא, צריך להבין מה...
בהצלחה רבה..
אכן לילד יש מטרותאנונימי (פותח)
כל ילד באופן לא מודע רוצה להתחבר לאמא שלו, וזו המטרה אליה הוא מכוון. יש ילדים שכאשר הם משיגים תשומת לב מאימם, הם מרגישים בלא מודע שלהם שהם התחברו לאמא, וזה עושה להם כ"כ טוב, שמיד הם מחפשים את ההזדמנות הבאה להשיג את תשומת הלב. עד כאן טוב ויפה... הבעיה היא שהאמא פשוט מותשת ועצבנית בסוף כל יום! מצב כזה לא יכול להימשך!! דרך אגב- יש ילדים שלא מסתפקים בקבלת תשומת הלב הזאת אלא הופכים למפגיני כוח מול ההורים שלהם!! מנסיוני האישי- בתי הייתה מתישה ומחרפנת אותי מדי יום. רק כשהגעתי לחוג הורים הבנתי מה המניע (בלא-מודע) שלה, ואיך יוצאים מזה, ומאז חיי וחיי כל הבית שלנו השתנו ללא היכר!! אני ממליצה לך להיכנס לאתר של מרכז שפר שם תוכלי לקבל מידע על חוגים, ובכלל www.merkazshefer.org  פשוט שווה!!!!
ומה עם ילד שלא מפסיק לילל?אנונימי (פותח)
גם לי יש בן בגיל שנתיים וחצי, וכל דבר שהוא רוצה לומר או לבקש הוא ישר מתחיל לבכות ולילל. הרבה פעמים זה גם מלווה בלהתגלגל על הרצפה.
 
אני פותרת את זה בכל מיני דרכים וגם בדרכים שהוצעו עד כה, אבל הילד עדיין כל הזמן מילל!!
 
מה עושים?
לבדוק שלא מפריע לו משהו מהותיאנונימי (פותח)אחרונה
 לפי דעתי, אם את מרגישה שאת בדרך נכונה איתו , ומגיבה ברוגע כשהוא מילל ובכל מיני דרכים יצירתיות, אולי כדאי לבדוק אם אין משהו  אובייקטיבי שמציק לו ?(עצירות,עייפות,רעב )
יוגה עם פרשת שבוע לילדי מילואיםאיתי פ

אהלן, הכנתי סרטון של יוגה להורים וילדים לפרשת השבוע.

הוא מעולה לילדי מילואים/קבע כי יש בו המון מגע, עיטוף, הענקת ביטחון. ומתאים כמובן לכל משפחה, לא רק מילואים.

תהנו

יצירתי!תהילה 3>אחרונה
בהצלחה
אולפנה או תיכון בירושליםאילת אלישיב

מחפשת בירושלים אולפנה או תיכון דתי לבת שלי, מקום טוב וחם עם רמה לימודית טובה וחינוך טוב.

כן שמאפשר טלפון חכם ולק ג'ל. 

מציעה לך לשאול גם בפורום אמהות. בהצלחה בחיפוש!יעל מהדרום
אולי אולפנת חורב?הרמוניהאחרונה
אירועי תרבות בקהילה- מה הכי אהבתם?טליולה

קיבלתי תפקיד חדש יו"ר ועדת תרבות בקהילה שלנו

התקציב דיי דל 🤧

אשמח להמלצות למפעילים באירועי קהילה שהייתם בהם!


תודה!

מקסיםזיויק
באיזו קהילה?
אני אוהבת ערבי נשים שיש זמן לפטפט ולהכיריעל מהדרום
לק"י


יכול להיות יצירה קלילה, סתם ערב שכל אחת מביאה משהו טעים, אוכלים ומדברים.

ומציעה לך לשאול בפורומים פעילים יותריעל מהדרום
סיורים בגינות וחורשות קטנות מקומיות עם מדריכים,ירושלמית טרייהאחרונה

זה נקרא סיורי טבע עירוני. מגלים צמחים ובעלי חיים.

פיתות על הטאבון ביער..

זה עולה מעט כי זה רק תשלום למדריך.

סעודות שבת - קטסטרופה אבא פגום
עבר עריכה על ידי אבא פגום בתאריך י"ח בחשוון תשפ"ו 16:30

אני סובל בשבתות, פשוט סובל, כל סעודה היא סיוט. יש לנו ב"ה 6 ילדים מגיל 3 עד 17 וכל סעודה היא בעיקר הקנטות בין הגדול לכולם. אני מכין דברי תורה, חידונים, סיפורים (כן, ניסיתי גם את "עושים עניין" של הרב יוני לביא) ופשוט לא מצליח להחזיק יותר מ 20 שניות. אני רק פותח את הפה הגדולים על הספה במקרה הטוב קוראים עלונים, או בחדר, נחים מחוסר עזרה בשישי.. אני מרגיש מועקה גדולה, תחושת כישלון, אפילו הקטנים לא מקשיבים לסיפורים.

יש למישהו עצה מלבד תפילה?

אני עובד עצות..

לצערי מוכר גם ליליפא העגלון

החלטתי בשלב מסויים להגיע לסעודה מתוך גישה פנימית: אין לי ציפיות מאף אחד. אני לא אחראי על אף אחד. אני מתחיל שלום עליכם אחרי הודעה מספקת, מי שלא רוצה שלא יהיה. אני מקדש - מי שלא נמצא שיקדש לעצמו או שלא יקדש בכלל. אחרי כל כך הרבה סעודות שבהן ניסיתי להחזיק בכוח, לשלוט בסיטואציה, להשליט ''צורה של שולחן שבת'' - חלאס, זה לא שווה את הכעס.

אלה ילדים גם של הקב''ה ומנקודה מסויימת שייקח אחריות... או כמו שרבי נחמן אומר: ''וכן כשמגיע שבת או יום טוב, אזי אני מוסר כל ההתנהגות וכל הענינים והתנועות של אותו השבת או היום טוב להשם יתברך, שיהיה הכל כרצונו יתברך. ואזי איך שמתנהג באותו השבת ויום טוב שוב אינו חושב וחושש כלל שמא לא יצא ידי חובה בהנהגת קדושת אותו היום, מאחר שכבר מסר הכל להשם יתברך וסמך עליו יתברך לבד''


בקיצור, לשחרר וזהו. לאורך זמן השחרור הזה מביא לשיפור במצב. 

תתרכז אולי בשירים וחוויה.זיויק

שיחות משפחתיות, צחוקים ודאחקות.

אולי התוכן מועבר בצורה מעיקה?

שיטה טובה, עובדת אצלנו:חירטטתי
להתחיל לשיר שירי עונג שבת, מניסיון זה מושך את אלה שעוד נשאר בהם קצת ניחוח של שבת ואלה שלא, כבר בעיה אחרת
מטורףזיויק
שחרר אותם…רינת 24

זה נשמע מאד מעיק.


למה לא פשוט לאכול ביחד, לפטפט ולספר חוויות מהשבוע שחלף?

אני מבינה את האידיאל שאתה רואה לנגד עיניך אבל נשמע שזה עושה יותר נזק מתועלת

מאוד מבינה אותךשם פשוט

מאוד מאוד מבינה אותך💔

מאוד כבר אמרתי?

אבל הכי חשוב שתהיה להם חוויה טובה משולחן שבת.

אל תכביד עליהם

תקליל

שישמחו בשולחן שבת, שיהיה כיף, קולות של צחוק, טעם מתוק וזכרונות טובים

א כלהעני ממעש

צריך שילד יזכור חוויה חיובית משבת , שולחנו, וכלליותו .

תשחרר

שיעור כללי תעביר במקום אחר

בנוסף שים לב יש לך טווח גדול של גילאים

אולי לא צריך ארוחה כל כך ארוכה?משה
יש דרך!!!אוצרי

יש דרך!! בגישת "שפר" להורות תוכל למצוא דרך לשפר את סעודת השבת, לשפר את מערכת היחסים בתוך הבית, להבין את הדינמיקה שבין הורים וילדים ומכאן, השמים הם הגבול. חבל לסבול כשאפשר ליהנות מגידול הילדים. גישת שפר, המפתח להורות אחרת. 

פרסומת?זיויק
לא מתאים לכל הורה, לא מתאים לכל ילד.טויוטה
מגפה כלל יהודיתטויוטה

אם כי ידיעה זאת, לא עוזרת במיוחד...

קח ממנו כמה טיפים. מנסיון.

 

1) תעלה נושא עם אמוציות לדיון, והם המדברים. ולא הקהל. אתה מנהל הדיון. 

 

2) תציב דרישה וציפייה, שאין שלילי בסעודה. רק חיובי !

 

3) תגרום לחוויה בשולחן, שירה חידונים וכו'

 

4) תעשה קואליציה עם שניים מהילדים בשירה או בדיון, השאר יצטרפו בהמשך.

 

5) תעשה קידוש מיד, אנשים רעבים הם אנשים עצבנים.... גם אתה.

 

6) תהיה אתה רק בחיובי ולא בשלילי.

 

8) תנמיך ציפייה, ותוציא מראש את כל התמונות והסירטונים והתיאורים מהידברות וכו' ששולחן שבת יש אוירה מדהימה ומשפחתית... לרוב זה לא כך, כל מה שבא ברוך הבא.

 

9) מסתבר שרוב הריבים הם על אותם דברים פחות או יותר כל שבוע, אוכל, מקום, וכו', תשב עם עצמך או אשתך ותפתור את הבעיות לפני שבת. [כגון חלוקת מקומות שונה]

 

10) בד"כ יש ילד אחד או שניים שהם עושים את הבלגן - תבודד אותם... בעדינות כמובן. ובלי לפגוע.

 

11) אם יש לך ילד עם הפרעת קשב ריכוז שייקח ריטלין גם בשבת.

 

12) אם יש לך הפרעה קח ריטלין לפני הסעודה ..... זה עובד. [וגם אם אין לך הפרעה.... זה עושה את העבודה...]

 

אם תרצה עוד, פנה אלי באישי.

 

כמה מוכר...arlan

לגבי ההקנטות- האם הן ממש מעליבות? האם ילדים יוצאים פגועים? אם כן זה (ורק זה) מצריך ומצדיק מלחמת חורמה. אם כולם בסבבה, תזרום.

לגבי זה שהילדים קמים- אנחנו מאוד קיצרנו את הסעודה תמורת זה שהם לא קמים.

 

משהאחרונה
לא מבין..יהולב

יש לך אחריות על דברים מסויימים, ולילדים יש אחריות על דברים מסויימים (כמו כל דבר בחיים).

נראה שאתה עושה את מה שלדעתך מוטל עליך.

אתה לא יכול לשלוט על אחרים (קדרא דבי שותפי..)

תזרום עם הדברים הטובים שאתה עושה ואל תפנה למקומות שבהם אין לך ממילא שליטה

כמה דברים:תהילה 3>

1. תדאג שלך ולאשתך יהיה כיף וטוב בשולחן. תיהנו, תאכלו טוב, תפטפטו בכיף, תספרו דברי תורה.

אנשים רוצים לבוא למקום שטוב בו, ושולחן שבת צריך להיות עונג, לא מטלה.

תנסי לשכול מכל שאר ההגדרות ופשוט לדאוג שיהיה לכם כיף, וכל השאר מפסידים...

2. אפשר להוסיף דברים שכיפיים לבני הבית, ואפילי לשאול מה אוהבים..

סבב של מה היה טוב השבוע, שירה ב2 קולות/סולו של שירים כיפיים והווי משפחתי.

3. לגבי הגדול שמקניט, זה בדרך כלל ככה או רק בסעודה? התנהגויות של הצקות או מריבות על מקום בשולחן זה מגיע מחיפוש מקום במשפחה, מתחושת מצוקה מול המקום שלי וכו.

כן כדאי לנתב אותו למקום שירגיש משמעותי, ושיש לו מקום ומשמעות במשפחה. אפשר לבקש ממנו להכין דבר תורה, לשיר איתך איזה שיר, לעזור בהגשה, או סתם לפרגן לו על משהו.

בכללי לשים לב שהוא בטוב, ומה קורה לו.

ילד שמציק זה ילד שמשהו מציק לו.

4. כמובן תפילות!!

מחפשת מטפל רגשי מומלץ מנסיוןבננה צהובה

הבן שלי בן 16. מתוק, אבל  עם חרדה חברתית ודימוי עצמי נמוך.
מחפשת מטפל רגשי ממש טוב באיזור פתח תקווה והסביבה.
אשמח להמלצות!
תודה רבה!!

מציעה לך לשאול גם בפורומים נוספים ופעילים יותריעל מהדרום

לק"י


אמהות

הריון ולידה

ועוד

אפשר דרך השרות הפסיכולוגי של פתח תקווהמתיכון ועד מעון

יש שם פסיכולוגים גברים מצוינים, אבל לא דתיים אם זה חשוב

עניתי לך בפרטי, אם עדיין רלוונטיחירטטתי
מה טעות?חירטטתיאחרונה
כמה עובדותאריק מהדרום

1. כלכלת ארהב היא כרבע מכלכלת העולם כולו.

2. כלכלת סין היא הבאה בתור עם כ-17% מכלכלת העולם כולו.

3. אחריה כלכלת גרמניה בפער משמעותי של כ4.3% מכלכלת העולם כולו

4. שלוש הכלכלות האלה יחד לבדן מהוות כמחצית מכלכלת העולם כולו

5. כשמונים אחוז מכלכלת העולם מתבצעת במדינות G8 שהן היום G7 בתוספת רוסיה שממודרת כרגע מהמועדון.

6. 86 אחוז מכלכלת העולם מתבצעת במועדון G20 שהם 19 המדינות החזקות כלכלית בעולם והאיחוד האירופי שנחשב לחברה בפני עצמה (כלומר יש נציגות גם למדינות אירופאיות נחשלות באיחוד)

7. כל שאר העולם מתחלק ב14 אחוז הנותרים

8. ישראל איננה חברה בG20.

9 סדר גודל של התלג לנפש בישראל הוא סדר גודל של תלג לנפש של גרמניה

10. אנחנו לא כמו גרמניה כי אין מספיק נפש, לא כי אנחנו לא מוכשרים או חכמים מהם אלא כי אין מספיק נפשות.


מסקנה שלי, הביאו ילדים זה טוב לכלכלה, שאו ברכה.


(זה איננו פוסט כלכלי ולכן לא נכתב בפורום חיסכון השקעה וצריכה, אני יודע שאני משקר ביודעין שקרים לבנים למשל לגבי התלג לנפש של סין ולא אכפת לי ואני לא נכנס לדיון על כח קניה כי זה לא פוסט כלכלי, רק שורת המסקנה חשובה לי פה וכל השאר לא מעניין אותי)

תמיד נהיה עם קטן יחסית לאומות העולם, "כי אתם המעטקעלעברימבאר
מכל העמים". אף פעם לא נהיה 70 מיליון כמו גרמניה, ולא בטוח שיש מספיק מקום בארץ ישראל המורחבת להיות כמו הסינים.


אף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם כי אנחנו עם קטן.


לכן הנביאים אומרים שבעתיד הגויים יסייעו לנו כלכלית כמו שהאומן והמניקה עוזרים לתינוק קטן "והיו מלכים אמנייך ושרותיהם מניקותייך"

ישראלאריק מהדרום

היא המדינה המערבית היחידה שהאוכלוסיה שלה מתרבה בעוד שאוכלוסיית המדינות המערביות האחרות צונחת.

ישראל היא מדינה שיש סיכוי לדור שלנו להזדקן בה בכבוד כי יש לה צעירים שישלמו מיסים למחלקת הרווחה.

כבר היום ישראל יכולה לקיים את התעשייה שלה ללא מהגרים (ברוב ענפי התעשיה, יש עבודות בבניין ובמוסכים ובסיעוד שזה יותר קשוח).

ישראל צפויה להגיע ל24 מליון נפש עד שנת 2100 ויש הערכות שזה יקרה עוד לפני כן.


בקיצור הבאת ילדים לעולם זה ברכה לישראל.

מסכים איתך שזה ברכה, פשוטקעלעברימבאראחרונה

לא נראה לי שיום אחד נהיה מליארד כמו הסינים.

 

ואם מתישהוא נמנה מליארד, אז הסינים ימנו 500 מליארד (ויגורו בכוכבים אחרים או לא יודע מה יהיה. ובכלל השאלה אם ארץ ישראל יכולה הלכתית להתפשט על כל העולם, או שהטבעים ישתנו בעתיד או הטכנולוגיה בעתיד הרחוק תאפשר לנפח את כדור הארץ או לא יודע מה יהיה). בכל מקרה תמיד נהיה עם שמהווה אחוז קטן כמותית מהאנושות, ואף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם

קראווניםיוני21

עד כמה ילדים זה מתאים


עם 2 ילדים איך זה?



כמה המחירים היום לקראוון בברוכין?


מערב השומרון



תודה רבה

תלוי בגודל של הקראווןעזריאל ברגראחרונה

אנחנו נכנסנו לגור בקראוון כשהיו לנו שני ילדים, ועברנו ממנו עם שלשה ילדים, והיה סביר.

לא זוכר כמה מ"ר הוא היה, אבל היו בו שני חדרי שינה - אחד לנו ואחד לילדים, שהיה בו מקום להשכיב את שלשת הילדים במרווח.

והיתה חצר גדולה שהילדים שוטטו בה בכל זמן שמזג האוויר איפשר את זה....

הבת שלי שאלה אותי. אבא למה יש לך קוויםאדם פרו+

היא מתכוונת קווים בעור.

אני חושב שאלו קמטים.


מה עונים לה?

אולי יעניין אותך