חברים, כמו יויו,
הולכים חוזרים, מתרחקים מתקרבים,
יש כאלה שנשארים,
עמיחי, מלאכי הם דוגמאות חיות נשארים ולא עוזבים,
גם בתוך העצב יש שמחה גדולה,
כי יש אותם מלאכי עולם, מלכים.
מרימים איפה שצריך,
נוגעים ברגשות הכי עמוקים,
מחפשים אחריהם, צדיקי עולם,
מסתתרים טוב, רק לטובים ביותר מגיע אותם,
לא לאף אחד אחר,
נכנסים עמוק ללב,
מתרגשים, בוכים, צועקים, מתעצבנים
עושים הכל ביחד איתך.
אתה לידם ולא מרגיש,
לא מרגיש את החברות משהו אחר כל פעם מפריע,
פעם תקופה פעם מכה, פשוט בלתי נסבל!
מתכננים והכל קורס בשניה אחת,
כל פעם איזה תירוץ דפוק.
עוזרים בכל מה שאפשר,
הפירגונים יוצאים בלי הפסקה,
עמיחי פשוט יורה,
יורה פירגונים יורה עזרה לא משנה מה,
מסע אחרי אותם חברים,
כי כאלה חברים אני רוצה,
זה מה שאני צריך,
לא משנה מתי, הם פה לידי,
לא להרעיף יותר מידי מחמאות ולא ליצור מריבות,
לא לחפור,
זה קורה ואני פשוט לא שם לב,
זה לא טוב,
זה מפריע בדרך,
בדרך אל האושר השמחה מה שכל בן אדם רוצה,
לא משנה מה, גם כל בן אדם צריך,
צריך כאלה חברים,
בלי הפרעות בלי השתקות ובלי מריבות.
לחיות את החיים כמו שהם,
עם קצת עזרה מהם,
עזרה עם שתי קצוות,
לקחת או לא לקחת את העזרה, זאת השאלה,
מצד אחד לא נעים,
לא רוצה להטריח ולהעמיס,
מצד שני רוצה שתיווצר פה חברות,
אבל חברות אמיתית!
לא חברות שתלך לזבל,
כי אז זה לא שווה,
זה לעבוד לשווא,
לעבוד בלי לקבל כלום כאילו לא עשית כלום,
הם פעם פה פעם שם,
עכשיו התקופה קשה ויום שמח,
כל אחד בבית שלו,
אנחנו לא ביחד,
זה מה שאנחנו רוצים
להיות ביחד!
לתת חיבוקים אחד לשני,
יותר מזה אנחנו כל אחד בבית שלו,
לא יוצאים.
אני יותר מאשמח לשמוע מה אתם חושבים על זה!
גם כשמנסים שוב ושוב ושוב.
