מה הקטע ? כאילו איפה הטקט?

מילא לומר שלום סבבה, אבל טלפונים, שבתות מה הלאה?

היא אחת שזורמת עם כולם

אבל היא ממש צוחקת על זה

בדיוק בגלל זה אני לא מבינה אותה, היא יודעת את רוב

הדברים הגרועים שעברתי איתו.

איפה האמפתיה שלה אלי? כאילו מה, למה נראה לה שאני רוצה

לשמוע שהם בשישו ושמחו וכיף להם ביחד?

מצד אחד בא לי להגיד לה " ראבק מה את עושה, קודם כל זה גבר נשוי,

איפה המוסר שלך, יש לו אישה שמחכה לו בבית, ואני לא רוצה לשמוע עליו כלום

מזה מעניין מה עשיתם ביחד השבוע"

וכן יש את החשש הזה, די מוצדק, שהיא כן תספר לו אם הם כל כך קרובים,

וגם במידה ואומר משהו, ונמשיך להיות איתה בקשר  קרוב,

עדיין יציק לי שהם בקשר כזה קרוב. זאת חברה קרובה שלי למען השם.

הוא לא חסר לו, הוא יכל לבגוד באשתו איתי כמה פעמים, אם לא הייתי

חזקה ומסרבת לו באופן חד משמעי.

איפה " מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך"? אח"כ מתפלאים שלא הולך בזיווג

וזה גם מה שמציק,

יילדי כרגע מבקרים שם אחת לשבועיים בשבת

ואני שמחה שהם הולכים לבית שיש בו אבא ואימא ועוד אחים

לא בא לי שזה גם יתפרק להם

הכי בא לי להגיד את זה וחוששת מאוד שזה לא המקום שלי.

פעם אחרונה שזה נאמר (העדכון שלה עליו) היינו עם עוד מספר אנשים, שבשעה

שסיפרה מה היה איתו , כמה מהם הסתכלו עלי בחשאי, וקלטו שזה לא בסדר, רק לא אמרו מילה

ואני נהייתי אדומה, ופשוט לא ידעתי איך אני אמורה להגיב לה

המצב בבית שלו לא בריא, כמו שתיארתי לעצמי שיהיה.

הוא לא הטיפוס שיקח אחריות ויפיק לקחים מהנישואים שלנו,

הוא פשוט ממשיך לעשות מה שבא לו, למרות שכן ניסיתי לעזור לו

בשלום בית שלו בהתחלה, אבל הפסקתי מאוד מהר. לא ענייני.

אגב מאוד קשה לי להאמין שאשתו יודעת ומסכימה, פעם הוא עזר למישהי

(גרושה+ ) והיא ממש נעלבה וכעסה, והאמת הצדקתי אותה.

היא לא פראיירית, אם היא תגלה קשה לי להאמין שתעבור על זה חלק.

וחוץ מהשבת שעשו ביחד, עם אשתו ,הכל קורה הרחק מעיניה. קשה לי להאמין שהוא מיידע אותה.

אין כמעט סיכוי שהיא תגלה כי המרחק הפיזי בין המקומות הוא עצום, ככה שאין מי ש"ירכל", חוץ ממני.

הקטע שהוא כן מוצא חן בעיניה פיזית, הוא ממש חתיך לדעתה.

לא יודעת, הזוי.

לגבי חברה, יש לי מישהי שכן אפשר שתעזור, אבל לא רוצה להכניס אותה לסיפור.

בא לי פשוט להתנתק משניהם.

אני כותבת כאן, זו בחורה שצריכה מישהו, לא הולך לה במערכות יחסים, וכן הגרוש שלי מאוד לטעמה

בחיצוניות, אמרה לי בפירוש. הולך אליה לבית, היא לעבודה שלו, ייחוד או לא,

לא יודעת מה קורה שם.

טלפונים, הודעות, ועוד...

כן יכול להיות שהכל בנורמה, שלהם לפחות, לי נשמע הזוי, מה שגם היא מזה צוחקת

על זה. בשבילה הכל סבבה. לא יודעת איפה אחוות נשים שלה.

ובגלל זה אני גם פוחדת להתערב לזרוק מילה, הם שני טיפוסים שדי עושים מה שבא להם,

לווא דווקא מרוע, אולי מחוסר הבנה.

בקיצור, חחח ה' יעזור.

את המקום שלי, זה פשוט מאז ומתמיד מרתיח אותי לשמוע דברים כאלה,

קל וחומר שזה נוגע לקרובים לי.

אולי אגיד בכל זאת מה שיש לי על הלב במקום לשתוק,

אבל מה שבטוח היא הורידה את הערך שלה בהרבה בעייני לפחות.

וטוב לדעת שאת ממעריצי "חברים" חחח אחלה סדרה

לגשת לזה, אני אחכה להירגע לא מתוך עצבים ואז...

אין על מוניקה חחח

מה נעשה.. אכן לא ממש ענין שלך.

את יכולה לומר לה שהסיפורים הללו לא עושים לך טוב, ושאת לא מעוניינת יותר לשמוע מדברים כאלה כלל.

ובנוסף, אגב זה, לומר לה שלדעתך יש בכך עוול כלפי אשתו החדשה והמשפחה שהקים.

זה נראה, שהמצב הנוכחי של החברה שלך, גרם לה קצת ל"בעיות בשיפוט". הן בהתנהלות שלה, הן במה שהיא מספרת לך.

אז אין מה לשמור.

אפשר לנסות למכור/ למסור/ לתת מתנות לאנשים אחרים.

דברים שכן אולי תשתמשו בעתיד, אפשר לנסות למצוא מקום לשמור.

זה יכול להיות גם אצל ההורים, אם יש אפשרות.

ואפשר כן להחליט לא לשמור, ובמקרה הצורך תיקנו חדש.

אם כי, לא בטוח שלא תגלו שלפעמים נח שיש עוד שמיכה, ושהיא גדולה יותר.

ואם לא - להשאיר אצל ההורים בינתיים. מתפנה אצלם הרי מקום מהציוד והחפצים האישיים שלכם שיעברו לבית החדש. ותמצאו הזדמנויות להעניק כמתנה לאחרים. 

אם יש לכם חברים שמתחתנים או בגיל מתאים, אפשר לתת להם.

אם יש דברים שאולי תרצו בעתיד וכרגע אין מקום, להשאיר אצל ההורים נשמע לי הגיוני, אם זה מקובל עליהם.

למשל כלים כפולים זה מצוין לפסח כשתהיה לכם דירה גדולה יותר.

שמיכות זה דבר שימושי מאוד כשהמשפחה מתרחבת.

ואגב אני ישנה בכיף לבד עם שמיכה זוגית.

וכמובן אם יש אפשרות להחליף בחנות למשהו שימושי יותר זה בטח טוב.

בכל אופן למכור , למסור מה שלא מתאים לכם או כפול

לפעמים עם הזמן מגלים שכן רוצים אותם

אצלינו בהתחלה השארנו הרה דברים אצל ההורים ועם השנים לקחנו

ויש דברים שהעברנו הלאה 

אולי מגדולי בעלי המוסר הקיצוניים או משהו

ואם קרתה טעות אדם מנסה כמה שיותר לטייח ולהחליק

אז למה לא גם לזולת? למה לא לחיות בעולם סולחני ונעים? שהכל בסוף עובר ומסתדר?

הוא לא "יצעק" כלפי חוץ אבל ביקורת עצמית פנימית זה אחד הכלים הכי ההרסניים שיש.

וקודם כל בינינו לבין עצמינו

ואז בינינו לבין הקרובים לנו ביותר

זה כבר משמעותי מאוד מאוד.

זו הפגיעה עצמה (מה שהיא אמרה)?

או שזה בעיקר זה שזה היה בפומבי? (ואם הייתה אומרת לך ב4 עיניים זה לא היה ביג דיל?)

וכמובן חשוב להבין מה התדירות - זה מאורע חדפ או שהפגיעות מצידה זה משהו שקורה לא פעם ולא פעמיים?

וגם להבין אם יש משהו תקשורתי שאפשר לעשות שימנע פגיעה. למשל- אולי אם היא תדע שא' ב' הן נקודות רגישות, היא תשתדל מאוד סביבן ותהיה באקסטרה רגישות כלפי הנושאים האלו.

הרבה יותר לעומק כדי להתחיל לייעץ.

כל מילה כמעט שכתבת כדאי להתעמק עליה ולהבין לעומק:

"חצי בכוונה" - מדוע? איזה אינטרס יש לה לפגוע בך בכוונה? איך הזוגיות שלכם בכללי? מה עוד יש שם?

"היא ממש התנצלה, עבר קצת זמן, עוד פעם פגיעה" - מדוע? כיצד זה קורה בעצם? איזה מנגנון יש שם אצלה? אצלך? בין שניכם?

אם ההתנצלות ולקיחת האחריות שלמים, כיצד זמן קצר לאחר מכן נוצרת שוב פגיעה?

נשמע שצריך להתבונן *פנימה* *בין שניכם* ולא החוצה. לא החוצה מול כולם שם בפגיעה וגם לא החוצה מול כולם בפיוס ובקירבה המחודשת.

וזה נכון לכל זוג באשר הוא - כאשר יש ביניהם ריחוק מכל סיבה שהיא - ההתמקדות פנימה, ההתקרבות אחד לשנייה, הלעבור דרך המרחק שנוצר, דרך הכאב עצמו, לא לדלג מעליו אלא ממש לעבור בו ובתוכו *יחד* - יכולה להביא לקירבה מחודשת עוד יותר גדולה ולצמיחה גדולה ממש. 

כלומר ישנם מפתחות שאפשר להשיג לזוגיות שלנו דווקא בזכות המקומות בהם אנו בריב / קונפליקט / פגיעה / כאב / ריחוק וכן הלאה.

וחשוב מאוד אכן לאסוף את המפתחות הללו בדרך ולא לאבד אותם ולהמשיך בריחוק או בהימנעות או בבריחות כאלו ואחרות.

לא לצאת מהקשר אם יש ריחוק

אלא להיפך - להיכנס עוד יותר לתוך הקשר. שנינו. אני ואשתי. אשתי ואני.

רק זה הכיוון המצמיח ב"ה.

ב"הצלחה רבה

לדעתי כדאי שלא תדברו ביניכם יותר מעניינים טכניים מול אנשים

זה מאוד קשה.

אבל-

זה יעזור לכם לברר ביניכם לבין עצמכם איך אתם רוצים לתקשר ביניכם בזוגיות

אבל בלי קהל.

הקהל מפריע מאוד לריכוז

זה תלוי בסטנדרטים שלכם.

לא לכל זוג זה היה חורה.

כנראה שגם הוא לא חושב שחצה גבול, כי הוא לא היה מספר לך אם כן.

אם זה מאוד מפריע לך, כדאי שתגדירו גבולות גזרה כי זה לגמרי לא גבול שמובן מאליו.

די בסיסי לשתף דבר כזה.

אתה

רוצה

?

היתה כאן דוגמה לכך 

החלטתי למחוק כי אולי מישהו מכיר את מי שכתבתי עליו.

אז לא משנה

זה עובד בכל סוגי מערכות היחסים,

ככל שההורה / מנהל / בן־זוג מציג תגובה קשה יותר לשיתוף בעיות/כשלים/כיו"ב

ככה קטן החשק לשתף

מחשבה של חתול זמני: כרווק, למה שארצה להתחתן אם ירתחו עליי מעצבים על סיטואציות אקראיות שהשליטה שלי עליהן נמוכה? הלך חשיבה של חתולים זמניים, אבל אני חושב שיש בזה משהו.

ואם הם עשו משהו לא בסדר שמצדיק כעס?

אגב כעס זה לא בהכרח רגש שלילי.

ומה מודיעים למפקד מראש.

מכיר את זה מהמילואים שלי.

להסביר למפקד שאתה לא מוכן לישון עם חיילת באותו הרכב

אבל זה צריך להיות מראש וברור.

כמו שאם יתנו לך אוכל לא כשר לא תאכל. ככה גם כאן.

בדרך כלל יש התחשבות בגבול האפשרי

וכן. לפעמים זה גם לא אפשרי. נדיר אבל קיים

אני חשבתי שהאפשרות השנייה היתה

שהחיילת תהיה היחידה שתישן בחוץ

אלא בגלל שיש חוסר באנשי רפואה בכירה (פראמדיקים ורופאים) והוכח (זה גם הגיון בסיסי) שאם יש מענה מיידי של רפואה בכירה במקרה של פציעה. זה משפר משמעותית את סיכויי ההישרדות.

איפה זה אג'נדה? שיריון/סיירות וכו'

ששם זה בדרך כלל ברור שגבר יעשה עבודה טובה יותר, כי ה' חנן את הגברים בכוח פיזי גדול יותר. ונדרש שם בעיקר כוח פיזי (כן. גם צריך מעבר. אבל בלי כוח פיזי זה פשוט לא ילך) 

את כועסת עליו? על הצבא?

אילו חלופות טובות יש לך להציע? אם הוא לא בחר בהן, אולי תשתפי אותו?

בכל־מקרה, התשובה שלי היא: כפי שהיית רוצה שיגיבו לך לוּ היית מוצאת את עצמך באותה סיטואציה.

אישית לא יכול להזדהות עם העצבים אבל OK,

עם כל התסכול שבדבר הבחירה הטובה לדעתי היא לפעול באופן פרגמטי שיועיל למערכת היחסים ולא יזיק.

לאו דווקא הבלגה והדחקה, אבל נניח לדון בזה באופן בוגר. כעס לא מוביל לשום מקום.

במהלך שירות צבאי ישנם קווים אזרחיים שזזים , בכמה תחומים,  ומכמה סיבות

למעשה זוהי אינה בדווקא עבירה, במובן של שוע יורה דעה,  למרות שאכן זהו מצב לא נעים, וזה מצב שעלול לקרות וקורה ויקרה,

לא פחות חמור,  מה ההווי היומיומי / הפרדה בתעסוקה, עם החיילות, דיבורים התנהלות התנהגות וכו . בשעות תעסוקה ובשעות הפוגה ובחדר אוכל

לגבייך שאת פגועה

א נכון. מהמשקפיים שלך זה ממש פגיעה

ב באם אתם זוג צעיר,  כנראה מגביר את ההרגשה שלך

ג תשוחחו . תראו מה נכון לכם, וכו

בהצלחה רבה, ניסיתי להאיר נקודות 

עם אווירה של חברה מעורבת, היה מטריד אותי הרבה יותר מנקודת קצה של הכרח שנגרמה.

השאלה כמובן אם זה נקודת קצה שנגרמה או שזה מעיד על כל מה שקורה שם.

קודם כל באמת מצטרף למי שאמר תעריכי שהוא סיפר. זה שהוא מספר לך הכל זה מראה שהוא שומר לך אמונים.

באמת זה אתגר מטורף. תהיי בטוחה שכל חייל שנמצא במסלולים מעורבים עובר אותו.

מציעה לך להתייעץ עם דמות תורנית אמיתית ויראת שמים [אולי אפילו ללכת ביחד איתו].

אבל אל תחכי רגע עם התחושות האלו.

תמיד כדאי לשאול אותם הפוך-

האם הייתם כועסים אם האשה שלכם היתה במילואים

והיתה ישנה עם חייל ?

זהו

קל

פשוט

שאשה תישן עם חייל

אין מצב שתגיבו אותו דבר

אתה בא להגיד שנשים דעתן קלה

וגברים מה?

לגברים יש חסינות נגד היסחפות בטנק?

לא הבנתי

אבל לא הייתי נופל מהכסא בגלל שיצא מאילוצים שהיו צריכים לישון לילה אחד בתוך האמר.

מי שרוצה ליפול בצניעות. לא צריך לחכות לשינה בהאמר כדי ליפול

ומנגד. גם מי ששומר על צניעות יכול להמשיך לשמור על צניעות כך

ברור שזה לא המצב הרצוי

וברור שהייתי מעדיף שלא

אבל חד משמעית הייתי מעדיף את זה מאשר הגברים יצטרכו לישון מחוץ לרכב

וכמובן שלא אתן שהאישה תצטרך לישון לבד מחוץ לרכב

כי כנראה זאת היתה האלטרנטיבה

ולהשאיר אותם ערים רק כדי שלא ישנו יחד. לדעתי אפילו גרוע יותר

לכן ההצעה הפרקית לדעתי

זה לוודא שלא מגיעים למצב הזה

לראות את תכנון המשימה מראש, מתי צפי לסיום.

מי ישן איפה ומתי.

ולזכור שתמיד יהיו בלת"מים

וגם בלת"מים אפשר לנסות לנהל

לא תמיד מצליח.

וכן. לצערנו כל עוד יש שירות משותף. דברים כאלה יכולים גם לקרות.

וכן. אם אישתי היתה נקלעת לסטוצאיה הזאת.

הייתי סומך עליה בעיניים עצומות.

והייתי אומרת לבעלי שישנתי בחוץ בקור רק כדי לא לישון עם חיילים אחרים (לא מדובר בחייל אחד)

הוא היה כועס עלי 

בהצלחה רבה

היא עו"ס מתמחה בפריון, מומלצת של פועה, מקבלת בירושלים.

יש גם את יעל סיון פסיכולוגית היא מת"א, לא יודעת אם היא מקבלת בזום, מצוינת ממש, לא דתיה אם זה חשוב