איך ההורים בד"כ מודיעים על גירושים?
יושבים עם כל אחד מהאחים בנפרד?
עם כולם ביחד? (פחות נראה לי, אני כבר בכיתה י' ויש לי אח בן 5).
מחכים שהילדים יבינו לבד?

לעיתים יקבצו את כולכם יחד ויודיעו,
לפעמים יבחרו להודיע לכל אחד בנפרד בדרכו..
לא יתנו לכם להבין לבד. אין פה מה להבין.
ברגע שאחד מההורים עובר לבית אחר, אין מה להשאיק את הילד תלוי בחוסר בהירות.

מגיבה עכשיו כדי שאזכור להגיב מחר בבוקר.

ובנתיים, כוחות רבים, נשימות עמוקות ואמונה שבסוף הכל יהיה בסדר!! 😌

וואו. אני מאחלת לך המון כוחות ואמונה שבע'ה יעזרו לך לעבור את המשבר הזה

חשוב שתדע שלכל זוג יש מריבות ומשברים, גם ההורים שלי עברו טיפול זוגי וב''ה הם הרבה יותר טוב

וכן, היתה מחשבת על פרידה וגירושים וזאת היתה תקופה קשה ולכן אני ממש מבינה אותך

 

ועכשיו פרקטי.. תראה, סליחה ממש שאני ככה, אבל אני לא חושבת שאתה יכול לגרום להם ללכת לטיפול זוגי, כי זה פשוט לא אפשרי. אי אפשר לעזור למי שלא רוצה לעזור לעצמו

הם אנשים בוגרים שצריכים לדאוג לעצמם ולהחליט ביחד מה הכי נכון, ואם גירושים אז אין מה לעשות

וזה לא סוף העולם!  הכול יהיה בסדר!!

ויכול להיות שלהתגרש יעשה להם הכי טוב.. עם כול הכאב שיש בזה

עוברים את זה, כמו כל דבר בחיים..

מבחינה משפטית גירושים זה דבר שקורה (לצערנו, כן?) ויודעים להתמודד עם זה

אם הם החליטו שזה הכי נכון להם, הם מן הסתם יעשו את זה בצורה מכובדת ושקולה שח'ו לא תפגע בכם, הילדים.

מבחינה חברתית ונפשית, יכול להיות שיהיה לך קשה.. הגיוני.. אבל בעזרת השם תעבור את זה

תחשוב מה עדיף, לסבול את המריבות והוויכוחים או לחיות בראש שקט ולא בדאגות של מה קורה בבית עכשיו ואם הם רבים ומה יהיה.. ואני מדברת איתך מניסיון.

בהצלחה ותעדכן אותנו

אני אתחיל מזה שמרגישים את הכאב שלך בכל מילה ומילה שכתבת.
זו סיטואציה באמת לא פשוטה בכלל שמצריכה ממך הרבה כוחות נפש.
זה שאתה גר בישוב דוס בו יש רק משפחה אחת שהתגרשה לא אומר כלום. זה רק אומר שזוג אחד החליט שיותר טוב להם ולילדהם לחיות בנפרד, אך בשלום אחד עם השניה. ולעיתים רבות זה עדיף על מצבים אחרים..

אני מבינה את תחושת האחריות שאתה מרגיש על הכתפיים שלך, אבל אני גם רוצה להוסיף שאתה צריך להיות קשוב לעצמך ולדרוג גם לרווחתך בתוך הסיטואציה.
אלה לא זמנים קלים, וצריך בהם הרבה שלוות נפש וכוחות כדי לצלוח אותם בטוב והשלמה.
תמצא את הדברים שמשמחים אותך, שממלאים אותך ועושים לך טוב- ותתמקד בהם.

לגבי אחת הסיבות שבגללן אתה לא רוצה שיתגרשו- אל תחשוב על זה בכלל.
עזוב את זה שזה שקר ולא נכון בכלל. אף אחד לא מביא ילדים לבית דין/ משפט ושואל אותם עם מי הם רוצים להיות. יש חזקת הורים, החלטות בית משפט/דין לפי השתלשלות האירועים וכו'. באמת שזה לא מה שצריך להטריד את מנוחתך.

אני לא חושבת שיש איך לשכנע הורים ללכת לטיפול זוגי. מה שכן, אפשר להגיד בזמן רוגע שאתה מרגיש שהמריבות שלהם מקשות עליכם את התפקוד, ושזה מוציא מכם את הרוח.. אולי משהו בסוג הוויכוח ישתנה ברגע שיתבהר להם המקום בו אתם נמצאים. וגם אולי לא.. זו גם אפשרות.
זה נכון שלפעצים מישהו צריך לבוא ולעורר את הזוג, אבל לא חושבת שזה תפקיד הילדים בשלב ובגילים שלכם.

ואם ח"ו יתחילו הליך גירושים- הכל יכול להיות. זה תלוי בכל כך הרבה גורמים.
מה שכן, אל תשאיר את המצב והרגשות שלך לעצמך בלבד. תמצא את האדם שיוכל לתמוך בך. כבר עכשיו בעיניי..
חשוב לתת מקום גם לעצמנו לפורקן. ולא רק לדאוג לכל מי שמסביב.
זה מבורך שאתה רואה את אחים שלך ודואג להם.
הלוואי על כולם.


בהצלחה רבה.
מוזמן תמיד להמשיך ולשתף כאן.
אנחנו כאן איתך!

אני יכולה להגיד לך מהצד שלי(ההורים שלי התגרשו שהייתי בת חמש וחצי) שאני פשוט שמחה שהם התגרשו! לקח לי זמן להגיע להבנה הזאת אבל אם הם לא היו מתגרשים, פשוט מזעזע מה שהיה קורה, אני אפילו לא רוצה לדמיין...
אולי גדלים בלי 2 הורים בבית אבל לפחות גדלים בבית שקט בלי צעקות ומריבות על כל שטות...
אצלי לא הייתה אפילו שיחה, פשוט יום אחד עזבנו את הבית ואח"כ הם הלכו לבית דין להסדיר את הגירושין...
בהתחלה רק היינו רואים את אבא שלי אבל לא ישנים אצלו ושגדלנו קצת התחלנו לישון אצלו... בעיקרון, מה שמרגיש לך נוח, אם אתה רוצה לעשות שבוע שבוע או 3 ימים...אני הייתי ישנה אצל אבא שלי יום אחד בשבוע וכל השאר כולל שבתות וחגים אצל אמא... זו בחירה שלך ותגיד רק מה שאתה מרגיש לנכון.
עד כמה שאני יודעת ההורים מחלקים את הזמן(או שאם המצב ממש גרוע אז בית המשפט קובע).
מבחינה נפשית, אני גם הגדולה בבית ובאמת יש פעמים שזה קשה אבל אני מנסה להישאר יציבה...
ואם ההורים שלך יחליטו להתגרש, בחברה הדתית לא מסתכלים על זה בעיין ככ יפה אז פשוט *אל תקשיב לאף אחד שמנסה להוריד אותך*, עדיף שההורים יהיו גרושים מאשר לגדול לתוך צעקות ומריבות...
מאחלת המון בהצלחה ואם אתה צריך עוד משהו אז ממש בשמחה

אגב, אם יש שם אלימות, גם אם היא רגשית ולא פיזית

, אסור לך לחכות שמתישהו יקרה משהו.

צריך לדבר עם מישהו שיכול לעזור

אבא: אני לא לוקח מפתח. אם אתה הולך לישון תשאיר לי מפתח בחוץ.
😁😅🤦‍♂️

גם אם בנסיבות לא משהו...

 

קראתי מה שכתבת, איזה מצב נאחס בהחלט, וממש מבאסים שככה הם עשו.

אבל תני לי להגיד לך משהו אישי: במשפחה שלי יש כמה אנשים שלא מדברים ביניהם. זה משהו של שנים, עשורים, ואני כמעט היחידה שמדברת עם שני הצדדים אז תופסת את כל האש והרטינות של כל אחד על השני.

מה שלמדתי מזה זה שלהגיד שזה היה באחריותו וככה למשוך את זה זה הכי קל, הרבה יותר קל מאשר להרים טלפון ולשבור את זה, ובאמת שמגיע לך לכעוס עליהם אבל בסוף תחשבי על זה - את כועסת עליהם כי לא שמרו איתך על קשר ולא היו איתך ברגעים חשובים בחייך, את באמת רוצה להיות עכשיו זו שמוסיפה עוד אבן לחומה הזו ביניכם בכך שתפספסי אירוע גדול כזה בחייו?

קחי זאת כהזדמנות, פתח ביניכם שאת יכולה עכשיו לבחור אם להגדיל או לסתום. במשפחה שלי האנשים האלה כבר פספסו חתונות, בריתות, לידות, נקודות ציון חשובות בחיים...זה פער שקשה לסגור, אצלך זה עוד אפשרי. ואת תהיי בנאדם גדול שעושה את זה! גם אם עוד יהיה בך כעס, זה בסדר לא לכבות את הרגש בבת אחת, זה אנושי ומובן. אולי עם הזמן אפילו תוכלי לפתוח את זה מולם ולדבר על זה בדיעבד ולהבין קצת מה היה שם, אבל בינתיים, אני מציעה, לכי ותשמחי איתם. הם אחים שלך

 

ועוד דבר - יש לי אחים חורגים שאני בקשר חלקי איתם, ואחותי למשל בקשר הרבה יותר קרוב אליהם, זה עניין של תחזוקה ושל רצון. אבל בהחלט ייתכן שהקשר שלנו לא מאוזן, שמה שאני מרגישה אליהם זה לא כמו שהם מרגישים אליי (חלק גדולים ממני בעשור וחלק קטנים ממני בחצי עשור, ואנחנו בשלבים שונים בחיים אז הגיוני שמתייחסים לזה אחרת). 

פתרת לי הרבה דברים🥰

וגם כשראיתי אותם זה היה אחרי שנתיים שלא ראיתי אותם.
יש פער של מעל 10 שנים בינינו ואמא שלי, גם אם לא במוצהר, מרחיקה בינינו (הילדים של בעלה).

מדי פעם זה נראה לי מוזר אבל לא ככ מפריע לי.

ואני מצטרף ל @ניל"ס, את יכולה לבחור אחרת, ואם זה חשוב לך ואת אומרת שהיה לכם טוב אז אפילו כדאי לך לגשר על הפער.

אחרת זה עוד יותר מוזר...

זה מוזר ממש

אבל היא נותנת תחושה טובה, אז זה...

בטח בהתחלה זה מאולץ, אבל זו הזדמנות לקשר ביניכן (גם אם נראה לך מיותר ליצור איתה קשר וחיבור, שווה לנסות). מקווה שיהיה לך טוב!

ליל הסדר זה אחד המבאסים כשאתה לא נשוי וזה יוצא על שנה שכל אחד הולך למקום אחר
למצוא את עצמך אצל דודים או אצל ההורים של גיסך מרגיש תקוע

עשיתי את זה פעם בסוכות...

שונאת להיות נזקקת. ביחוד למקומות שהות

ובהחלט חג שמראה ומעצים את הקושי
נשמע לא קל להיות בין שני בתים בלי מקום בטוח לחג
ובתחושה שאת לא רצויה בשום מקום

מקווה שתהני אצל אחותך
השיח על התאבדות אינו מתאים וכדאי לחשוב על דרך אחרת להביע את במצוקה הגדולה שאת נמצאת בה
אם קשה לך תמצאי מקום לשתף
אפשר גם לפנות לער״ן / חברים מקשיבים

תתחזקי

השינויים מקשים ומכבידים, אין מקום יציב מספיק שנרגיש בו בטוחים.
אני רק רוצה שתדעי, שזו תקופה. והיא חולפת.
ובתקופה הזו כדאילקבל עזרה, אוזן קשבת, מקום חם שיקבל אותך גם עם המורכבות שאת מתמודדת איתה..

וכמובן כמו שברוקולי אמרה, שיח על התאבדות לא מתאים, וכדאי למצוא דרכים אחרות להתמודד עם מציאות החיים.
אני כאן אם תרצי הקשבה וחיבוק.
ואם אנשים זרים מתאימים לך בחג, מוזמנת לדבר איתי ונראה איך אפשר לסייע ❤️

וזה גם לא סיבה להתחיל להסביר לי שאצלך עדיף
כבר סיכמנו משהו. תתחייב בזה פחות.
אני לא יכולה לעזוב אותו לבד

אל תדבר ככה בחיים על אמא!
ואל תגיד לי שאני הבת שלך יותר מאשר הבת של אמא.
כי אני שמעתי אותך צועק על אמא שכבר היה עדיף ולא הייתם מביאים ילדים לעולם,
וזה היית אתה!
אין לך זכות לדרוש בעלות
אני לא חפץ

לא מעניין אותי כלום
תתווכחו מצדי עד שיבוא המשיח. שיבוא כבר

אתם בעיקרון לא בקשר יומיומי
אין לך אפילו את המספר העדכני שלה

המשפט ’’כל המוסיף גורע’’ מוכר לך?
מר מלומד

טריקת דלת.
עכשיו יכאב לך בלב

הגעת עד לפה כדי להרוס לי גם את מקום היחיד שיש לי בעולם לנשום אויר נקי?😢
השתנת.
אני לא אוהבת את זה.
ותעזוב אותי כבר לנפשי, אתה לא ראוי להיות אבא. אתה צודק.

טוב שיש לך מקום לפרוק, מקווה שזה עזר לך. ובהחלט לפעמים זה עדיף מאשר לצעוק אליו את כל הדברים שאת רוצה להגיד, במיוחד שבשעות כעס אנחנו אומרים הרבה דברים שאחר כך אולי נתחרט על חלקם...

אז מה המצב הבוקר?

ילדים לפעמים רואים את המציאות כלכך פשוט


(מזכיר לי שכשאמא שלי סיפרה לאחי הקטן, הוא התחיל לספר לה על כל ההלכות של גירושין שהוא מכיר- איזה קלף כותבים גט וכו')