................❤❤❤❤
עבר עריכה על ידי ❤❤❤❤ בתאריך י"ז באדר תשפ"א 16:02

סיפור/מכתב או משהו בסגנון.....

 

 

 

 

נשמה. 
נשמה שאהובה עליי מאוד.

איך מסכמים תקופה משמעותית כלכך בחיי? 
וואו. תקופה ארוכה. בעצם קצרה. 
לא יודע איך ניתן לתאר אותה במילים.

אני יכול לנסות..

אז איך הכל התחיל? 
וואו. זה היה ממש ממזמן. 
לא דקה, שאני חושב עלזה אי אפשר לחשב את הזמן שעבר, זה לא היה רק זמן, היה פה משהו אחר. 
חודשיים זה ממש כלום.
אולי בעצם לקשר זה המון. 
כע, המון. 
אבל זה לא היה קשר רגיל.
היה פה משהו אחר. משהו מיוחד כלכך. 

תהילה. 
מחילה.
אני הסביר את עצמי בצורה יותר ברורה.
דקה.

בתקופה כלכך קצרה לעשות שינוי כלכך גדול. כלכך משמעותי בחיים.
זה מדהים. 
מדהים זה לא המילה זה הרבה יותר מזה....

הגעת ברגע האחרון.
לא, אני הגעתי אלייך.

יש בך משהו כלכך אמיתי. כלכך טהור.
תהילה יש בך משהו ממכר. כלכך.

כן, זה המילה- התמכרות. 

התמכרתי.

התמכרתי, לטוב. לשמחה. לפשטות. ליושר. לאמת. ולאמונה התמימה הזאת. 
ישבך משהו אחר. שונה כלכך מכולם.

הרגשתי שאת מחזיקה אותי. רואה אותי. ומצליחה לגעת בנקודות הכי עמוקות שבי. 

ורק את ראית אותם, רק את ראית את כל הכוחות האלה שהיו בי, אך היו מכוסים מאחורי כלכך הרבה מסכות. כלכך הרבה דברים חיצוניים.
רק את ידעת שהם קיימים. ורק את באת ונלחמת בכל הכוח, על הכוחות שבי.

איך ידעת, תהילה? איך? 
'חוכמת נשים'? זה הסיפור.

תודה יקרה.

אז ננסה לחזור להתחלה.

מאיפה הכל התחיל... 
שאני נזכר בשיחה הראשונה עולה לי חיוך. חיוך של מבוכה. אבל אני בכל זאת צוחק.
מזה צוחק?! מתפוצץ מצחוק.
אני חושב שזה השלב שעולות לך הדמעות. שאת נזכרת בבחור הזה שלא סגור על עצמו. לא סגור על החיים שלו. שכרגע מתעסק בשטיות. שלפני שלוש חודשים עזב את הישיבה...

עזבי, לא ננסה אפילו להסביר איפה את היית ואיפה אני. אני חושב שהשמש והירח היו יותר קרובים ממנו...
אני עדיין זוכר את ההלם הזה שהיה בקול שלך שהתקשרתי.
וביקשת שאני ינתק. שאת צריכה כמה דקות עם עצמך. 

אז ניסיתי להשחיל איזה משפט אחרון- 'תהילה, אני או... עזבי. לא משנה. אני יתקשר יותר מאוחר. כחי תזמן שלך', רציתי להגיד לך עוד משהו ועצרתי את עצמי. 'להתראות תהילה'. 

עבר חצי שעה. את לא יודעת מה עבר עליי בזמן הזה.

התקשרתי. את לא ענית.

ואני, וואיוואי. ה' יעזור מה עובר לי בראש בזמן הזה. 'נריה, מה קורה לך?! יאללה שחק אותה הגבר פה.' 
כעסתי על עצמי. 
ולמרות כל המחשבות האלה שהיו בתוכי לא עצרתי.
הרגשתי שבאלי כלכך להכיר אותך. לשמוע ממך. 
ואולי גם, כן. גם לקבל ממך. 
אני חושב שהיה בי איזה חלום כזה שאולי תבואי ותפקחי את עיניי. שתראי לי מה את רואה, ומה אני מפספס ולא רואה.
שאני רוצה לראות קצת, ממש קצת. מנקודת המבט שלך על החיים. 

וואו. תהילה זה כלכך סיקרן אותי.

ועכשיו, אחרי כל התקופה הזאת אני זוכה להגיד שהצלחתי. שלמדתי. וכל זה ממך. לגמרי ממך.


אחרי שלא ענית לי בפעם השנייה, החלטתי שאני שולח SMS. שלחתי. אחרי חצי שעה ענית.

ותהילה מה את ענית? וואו. איזה תשובה. בעצם איזה שאלה. 
שאלה שבאה כלכך במקום.
היא הייתה ארוכה. ההודעה. 
אני יקצר קצת. או שלא.

'נריה.
תאמת שאני מרגישה שיש פה משהו אחר.
אבל זה לא קשור.
בוא נחשוב עכשיו על 'תירוץ' טוב להקב"ה למה אנחנו צריכים לדבר.
מה הולך לצאת מזה עכשיו? שנהייה בקשר? 
בוא נחשוב עלזה.
עכשיו. לפני שמתקדמים. 
אח"כ נריה, באמת יהיה הרבה יותר קשה לעצור אתזה, גם לי וגם לך. 
בוא נחשוב על גבולות, על יעדים. 
על הדרך לנו. 
כל טוב.

אל תפגע, רוצה בטובתך. 
רק בטובתך.

בתפילה לישועה קרובה. 
תהילה.'.

עניתי, כתבתי לך שאני ממש לא מבין אותך. 
'תגידי לי, נשמה. 
את לא רוצה חבר עכשיו? 
את לא רוצה מישהו שיחשוב עלייך? שיהיה שם בשבילך? שידאג לך?
יאללה תהילה צריך לשחרר קצת בחיים. בואי להנות. נעשה כיף ביחד. 
אני מבטיח.'

ואת ענית לי, שלא. כאליו כן. אבל את הכוחות האלה את שומרת לבעלך. ושיגיע הזמן הוא יקבל אותם. 
תהילה, את אמרת אתזה ממקום כלכך אמיתי. ו, וואו. איזה טהרה היה בדיבור הזה.

נראה לי פה התחיל אהבה שלי אלייך. אהבה אמיתית.
אמרתי לעצמי שאני הולך לעשות הכל בשביל להיות בעלך.
בשביל להיות מי שיזכה לקבל את האוצר הכלכך גדול הזה שבך.
בשביל לקבל את כל הכוחות ששמרת בתוכך. ולא וויתרת. ונלחמת עליהם. שאפחד לא יעז להשתמש בהם ולבזבז לך אותם.

תהילה, אם לפני זה חשבתי שאת מלכה. פה שמתי לך את הכתר.

ופה. בנקודה הזאת התחיל הדיבור על החיים. על המשמעות.
היו לך תשובות כלכך טובות לשאלות שלי.
למה שחיפשתי תשובות עליהם כלכך הרבה זמן. 

אני צריך להודות לך על כלכך הרבה דברים.
אבל דבר אחד, אני חייב לך הרבה עליו.
עלזה שבאת, ולא התביישת. אמרת את האמת בפרצוף. אמרת מה את מרגישה. אמרת מה את חושבת על דברים שעשיתי.
ולא באת כמו כולם והיית בצד שלי. באיזה מקום את באת והרמת אותי.
הוצאת אותי מהבוץ. 
ואיך עשית אתזה? תהילה איך?
במקום שכלכך הרבה אנשים ניסו לעזור לי, ניסו במלא שיטות.
את באת. ובכזאת פשטות בכזאת טביעיות, עם המון שמחה ואהבה.


הראית לי איזה עולם מדהים. היראת לי את כל הטוב שה' יתברך מרעיף עלינו.
הראית לי את השפע העצום הזה!!


הייתי מסונוור.
'ברוך פוקח עיוורים'. 'ברוך מתיר אסורים'.
אני צריך לברך ולהודות על כל הטוב הזה. 
הוא פשוט לא נגמר.

 

תהילה מהרגע הזה שאת פקחת את עיניי, השפע והטוב לא מפסיק ללכת לצידי.
אני מרגיש שה' יתברך מלווה אותי.
מזה מלווה אותי?! יושב לידי. כן ממש, אני אומר לכם.
מבטיח.

 

אני יושב עכשיו בישיבה.
תהילה, נראה לי את ממש לא מאמינה.
אין כבר שיער ארוך, אין כבר את כל התלתלים. 
יש משהו אחר.

שתי קבוצות שיער ארוכות ויפות.
פאות מהממות.
עם כיפה שלך. שנסרגה עם כלכך הרבה אהבה. עם כלכך הרבה אמונה. 
אני זוכה לסיים מסכת 'מגילה'. רציתי להתקשר לשמח אותך. אבל לא. התאפקתי. את נראה לי יותר תשמחי שאני מתאפק. 
כן תודה תהילה, גם אני מחכה.

יש מישהו אחד בעולם שאני חייב לו את תודתי. 
את תודתי הכלכך גדולה. העצומה.
כי את השינוי הגדול הזה שעברתי לא הייתי מצליח לעשות אותו לבד.
תודה שפקחת את עיניי.

אני לא שולח לך את המכתב הזה. אני שומר אותו. 
בתקווה שאני יזכה להביא לך אותו.
תאמיני לי אם אנחנו צריכים להיות ביחד זה ייקרה. קטן כלכך על הקב"ה להפגיש בינינו.
מעריך כלכך את ההחלטה שלי, שבאה בזכותך...
שאנחנו מפסיקים לדבר.
שמנתקים את הקשר. 
ו- 'שומרים את הכוחות'.

מקווה שאת בטוב.
מעריך כלכך.
נגמרו המילים.

 

נריה.
 

 

 

תודה מראש לכל המגיבים..
בשורות טובות!
ובקרוב אצל כולנו!!!

..רחל יהודייה בדםאחרונה
זה כן, יפה ומעניין

וסחתיין על הדרך שנעשתה
כל הכבוד
..דאק

..

שתי נקודותטאביאחרונה

שתי נקודות

קרובות, קרובות

אך המרחק ביניהן מלגעת

במסגרת הפורמט

אינו ניתן לגישור.

מי נתן לך רישיוןעיניים טובות

בחיים לא חשבתי שאפשר למשש ככה פגיעות.

החלל הריק בין המילים ללב נשאר דומם, בעיקר מדמם, ובאוזני רק זעקה נוקבת: "מי נתן לך רישיון?!"

הזירה נראית כמו אחרי תאונה קשה במיוחד. הצעדים הכבדים של אחריות מנסרים את השטח עד שהוא מסיים להקיף את הזירה ושולח בי מבט שאין בי כוחות נפשיים להסתכל בו חזרה.

זה רצון. זה רצון. אני ידעתי מיד. הוא שרוע מדמם במרכז הזירה שאשמה מכתרת כעת בסרטים אדומים. תוך כדי אני שומעת אותה ממלמלת-מטיחה לכיווני, נוטפת ארסיות: "לא סתם רצון. זה הרצון הטוב. ה-רצון הטוב".

אני רוצה לצעוק לה שזה לא הזמן כרגע, שהוא מאבד דם יקר, שיטפלו בו לפני שיהיה מאוחר מדי, אבל כל מה שיוצא לי מהפה זה רק יבבות קטועות שכנראה מנסרות את הלב של ביטחון שנדרס במרכז החזה.

מרחוק אני רואה את חמלה נוגעת-לא נוגעת, בטח מפחדת להתקרב. לעזאזל, למה היא נשארת לבהות שם? לא רואה שצריך אותה כאן דחוף?

בטחון משחרר אנחות קטועות מפעם לפעם, מחרחר בצורה שמדאיגה את אשמה ואחריות.

רצון מאבד סופית את ההכרה.

כל העסק הזה מדליק את אשמה שבפנים מיוסרות מתקרבת אליי, מדדה עקב בצד אגודל עד שעיניה ננעצות עמוק בעיני והיא לוחשות אליהן, שוב עם הארס הזה: "את הרגת את רצון".

אחריות ואשמה אוהבות לעבוד יחד, אני כבר מכירה אותן היטב. שני צדדים של אותו מטבע שחוק שכעת נזרק לכיווני ואני חסרת אונים.

חוסר אונים. בחייאת ראבאק איך שכחתי ממנו. אורות כחול-אדום מהבהבים מולי בדיוק כשאני קולטת אותו מתרוצץ בתוך הזירה עד שכמעט ובורח ממנה.

כשהוא יושב ליד מה שנשאר מרצון הוא מזכיר לי ילד כאפות, מחכה לבריון של השכבה שירביץ לו.

אחריות מנסה להזיז אותו מהשטח המסומן. אשמה דווקא גוררת אותו לשבת על רצון, אולי חושבת שבכוחו להנשים אותו. מפגר.

איך תמיד אני נתקעת עם הכוחות האלו, כנראה שוב חוייג המספר הלא נכון בלהט הלחץ והכאוס.

"גם כן כאוס. בגללו התאונה בכלל", אשמה מלכה בלקרוא מחשבות, והמחשבות שלה מלקות בחזרה. אולי זאת האֲשָׁמָה בעצם.

בין חרחור אחד של ביטחון למשנהו יש לי כמה שניות לעצמי ושוב השאלה חוזרת להכות ולהדהד בי, "מי נתן לך רישיון?!"

חבר'ה יש תחרות כתיבההרמוניה

שיר או סיפור קצר עד 250 מילים

הנושא הוא "אמת"

תרשמו בגוגל "מילה במקום 2026" ותראו פרטים

אפשר לשלוח רק עוד 10 ימים

יש פה הרבה מוכשרים...

בהצלחה

וואי תודה, שלחתי עכשיואהבה.

איזה יופי רוצה לשתף?הרמוניה

הבנתי שאסור להעלות לרשת..אהבה.

לפי התקנון.

אולי כשיפרסמו את הזוכים אני אעלה

אהה חחח אופסהרמוניה

לא נורא חוקים נועדו כדי לעבור אותם

חוץ מזה שכאן זה לא באמת רשת זה סך הכל חצר אחורית כזאת..😅

סתם סתם אבל אם באלך תשלחי לי בפרטיהרמוניה

תודה על ההכוונה סופר צעיר

הנה אחד משלושה שירים שכתבתי לתחרות

עֵת תָּבוֹא הָאֱמֶת 

לְבִקּוּר אֶצְלֵנוּ, 

בְּוַדַּאי תִּתְפַּלֵּא  

מֵעֹקֶם שְׁבִילֵינוּ. 

  

עִקְבוֹתֶיהָ יְכַסּוּ אֶרֶץ 

בּוֹחֶנֶת שֶׁלֶט אֶל דֶּרֶךְ, 

תִּשְׁכֹּן בְּלֵב כָּל נַוָּד 

תָּסֹב כְּנָחָשׁ כָּל כֶּרֶךְ. 

  

לְבַסּוֹף תַּעֲצֹר הָאֱמֶת 

לָפוּשׁ תַּחַת בְּרוֹשׁ, 

יַעֲצֹר לְיָדָהּ זָב חֹטֶם 

וִינַעְנֵעַ אֶת הָרֹאשׁ. 

  

מוֹפִיעָה בְּכָל מָקוֹם, 

וַעֲדַיִן אַתְּ נִסְתֶּרֶת. 

לְךָ יֵשׁ רַק דֶּרֶךְ אַחַת 

וְלָנוּ יֶשְׁנָהּ כָּל דֶּרֶךְ. 

ואוו..!הרמוניה

ידעתי שמוכשרים פה

אהבתי זה נשמע לי פשוט ומקצועי בו זמנית

את הבית השני לקח לי יותר זמן להבין

וממש אהבתי את הבית האחרון

תודה רבהסופר צעיר

לצערי עירי אינה משתתפת טאבי

וואי...הרמוניה

לא אכפת לי לשלוח בשמך אם אתה רוצה כי אני לא שלחתי חחח

אם זה אפשרי אין לי בעיה

אפשר להחליף זריז את הכתובת במשרד הפנים ואז לשנותטאבי

חחחחהרמוניה

סתם שתדע לקבוע תור זה 7 חודשים מראש..(;

פעם בשנה אפשר לשנות דרך האתרטאבי

גולמי, אבל:

מבעד לאישון עיני

המשתקף באישון עיני במראה

ובאישון עינך

נמצאת, בַּשחור חסר־ניצוץ

כל האמת

האמת כולה

על בושה בלתי־מוסברת

שמלווה את נשימותיי

מוסיפה להן נופך צילי

כמו הפחד מרעשי לילה

הדומה לאמת חבויה בציורים בחול על החוף

הנשטפים בגאות ושפל

ובגלים מתנפצים של אמת

האמת שמספרת על חטאים, אכזבות,

טינה שאני שומר כלפי העולם

לְעולם, ולעצמי

כמו קור בלתי־נסבל

מתלכדים גבישים של אמת ופחד

במערות הלב השחורות כאישון

נשקפת מבעד לְחלון הנשמה

סכנת התמוטטות

תחת כובד כל האמת כולה.

תודהההרמוניהאחרונה

מעניין... בעצם ההגדרה שלך לאמת.. היא כל ההוויה.

יפה מאד!

שיר של יוםאשר ברא

אתגר לכתיבת שיר יומי

@כולם

בו"ה

שיר של יוםטאבי

הכל שר, מזמזם, הומה

מיילל, רועש, סואן

דומה הדבר הזה

למשהו

אך דומם הדבר ההוא

מכבר.

כל קריאה הבנתי דבר אחרבין הבור למים

זה גדול

שיר של יוםאשר ברא

תקיעת שופר,

קול תרועה.

הנה הוא בא,

הנה הוא בא.

אבל הוא לא ענה,

וגם לא צלצל.

צחוק של ילדים,

רחובות מלאים.

מי זה הוא האיש,

שחוצה את הכביש?

קול מבשר,

אנחה גדולה.

משיח בא.

משיח בא.

שיר של יוםסופר צעיר

אַסְלָה תַּמָּה

אַסְלַת הַחֵן

מְצֻפֶּה בְּפּוֹרְצֵלָן

קוֹרֵאת לִי: הֵן!

קִלּוּחֵךְ קוֹלֵחַ נִיחוֹחֵךְ פּוֹרֵחַ

וְכָל כֻּלֵּךְ אוֹמֶרֶת אַהֲבָה. 

 

בָּרְחָה לִי אַסְלָתִי הַתַּמָּה

נִשְׁבְּרָה הִיא בְּצֵל הַמַּעֲמָסָה

נָפְלָה שְׁדוּדָה

מִי יַרְכִּיבֶנָּה שׁוּב לְמַעֲנִי.

מִקּוֹל שְׁרַבְרַבֵךְ

בּוֹקַעַת זְעָקָה

שֹׁד וָשֶׁבֶר! אָסוֹן נוֹרָא!

נָפְלָה הָאַסְלָה

לֹא תּוֹסִיף קוּם

עַכְשָׁו אֲנִי לֹא שׁוֹמֵעַ כְּלוּם וְהַכֹּל בְּצֶבַע חוּם.

אוי ואבוימשה

שיר של יוםצדיק יסוד עלום

הכלבים בשכונה שלנו נובחים הרבה

מפריעים ללמוד תורה

נובחים נביחות שבעל פה

אין להם מורא

יש אחד מרוט

נכנס לפעמים בצעד ארוך

לא נובח, מחרחר

אין תחרות

הרבה פעמים הוא מאחר

לא הבנתי אותו בפעם הראשונהבין הבור למים

היום ניסיתי שוב, והשיר כביר

מרתק אותי הרקע

חזק ונהדרליפא העגלוןאחרונה

עומק ראוי לשמו. תודה

ג כסלובין הבור למים

היו מניעות העלמות את רגליהן בכיוון מזרח והעלמים היו נפלאים בעיניהם אל תוך אגם

דוּר דוּר עלסו הפרפרים,

גוף גוף שחקו כעוללים

דווי דווי עלו החכמים

שור שור עמלו החסידים

צוף צוף, הגו משוררים!

שיר של יוםאשר ברא

עמדתי בשער ולא נתנו לי להיכנס.

"משפצים כאן",

הם אמרו.

אז חיכיתי על מפתן השער,

הדקות והשעות עברו.

המשכתי להגיד את פרקי התהילים,

שיפעלו שם.

יעוררו רחמים.

על נהרות בבל ישבנו, גם בכינו.

והמואזין קורא לגויים.

והם, ימח שמם- עוברים.

והבאים וההולכים, השואלים והמבררים-

מסתכלים עליי. נועצים.

ודמעות רבות,

אם אשכחך ירושלים.

והקריאת מואזין ממשיכה.

ולי- אין עדיין כניסה!

כך מרגישה גלות.

ואחרי כמה דקות והמתנה של מספר שעות,

אמרו לי: "את יכולה להיכנס עכשיו".

ונכנסתי.

והרגשתי,

ככה מרגישה גאולה.

ככה מרגישה תקווה.

הר הבית?משה

כתבת יפה.

שיר של יוםליפא העגלון

מִזְדָּרֵז לְהַשְׁכִּים, לְעוֹרֵר

אֶת הַשַּׁחַר,

אֶת הָאוֹר הָרִאשׁוֹן

וְכָל שֶׁעוֹלֶה בְּיָדִי

לְגָרֵד מְעַט רְשִּׁימוּ

שידוךxmasterx

הוא נכנס החליט שהגיע הזמן

הוא מוכן ונמאס לו מהמשחקים

שדכנית

זהו להיות רציני

מתיישב מחכה לתורו

מסביבו עוד כמה נשמות אבודות

באות לנסות את מזלן

הוא נכנס

מתיישב מולה היא נחמדה

מחייכת

הוא משתף במה שהוא רוצה מדייק

היא שואלת שאלות והוא עונה

יש לה ניסיון בריקוד המוזר הזה

היא מתחילה לשאול

זו הפעם הראשונה?

כן, הוא עונה קצת בהיסוס

זה בסדר יש כאלה שמגיעים לעדכון גרסה או שדרוג

מה חשוב לך?

נשמה

שהכל יהיה מדויק

היא מקלידה הכל

הכל מתועד שהוא יקבל בדיוק את המילה האחרונה של מה שהוא רוצה

והכל כל כך מושלם

הכל AI

לא צריך אנשים לא צריך כלום רק שרתים

מישהי בחוץ מחכה

באת לשדרג?

שואלת אותה המזכירה

היא עונה שלא

דווקא הפוך, להחליף

להחזיר לדגם הישן.

המזכירה מצקצקת ומעירה משהו על עוד אחת שבאה לחזור לדגם הישן

הוא מושלם מדי היא אומרת למזכירה

אין לו אופי אסרטיביות כלום

אני צריכה משהו חזק לא עדין לא רגיש ולא שביר

תראי ריקי עוד אחת באה להחזיר

בסוף את כל הדור החדש נחזיר וזהו

משטרת התנועהאני הנני כאינני

שלום, כאן משטרת התנועה

שלום, רציתי לשאול האם את מגיעה?

מה זאת אומרת, הזמנתם משטרה?

לא, מה פתאום, למה מה קרה?

רגע, לא הבנתי. סתם התקשרת?

חס ושלום, אבל לא נראה לי התחברת

זו פעם אחרונה, מספיק עם השטויות

למה מה נראה לך? תמנעי לי חוויות?

לא, את לא אמיתית, הלו, מדברת כאן שוטרת

אני חושבת לא קלטה עם מי היא מדברת

טוב נו חלאס, אני מנתקת את השיחה

שלום ולא להתראות לגברברת הקשוחה

היי, את לא תלעגי לי יא שטוחה

וואו וואו, פסים אישיים, לא מקצועי לך חה חה חה

טו טו טו

אני לא מאמינה, היא פשוט ניתקה

תגידי, מה חשבת, יפה שהחזקת יותר מרק דקה

משהאחרונה

אתמול שחתי בערב שבת עם חברה על המקוםבין הבור למים

ואמרו סביבי שאינו קיים עוד, ושאעזוב. נזדעקתי שוודאי שהוא ישנו, אני עוד שבה אליו פעם בפעם וקוראת את החדשים. כעת מששבתי הפורום עוררתם בי המון חמלה, חשתי באוירת תהוכנות(תוהו וכנות), שהפשטות שלה יש בה משהו שובה לב.

יש אמת בזעקת השיר, משהו בלתי אמצעי, זה לא מובן מאליו שאתם כאן, תורמים דמכם ומיישבים את המקום, בכלל לאחרונה אני מבינה שמדובר בסוג של שליחות, לא ברור לי עדיין מה מהותה אך אין ספק שהשירה היא דבר שלוכד בו נצח, שזו מעין נבואה.

@אשר ברא @רחל יהודייה בדם @זכרושיצאנולרקוד @שובי מלכות (שברת אותי) @טאבי @מוריה.

@עיניים טובות ו @אנונימי17 זיקקתם הכל כבר לפני בשרשור שלכם. עפתי על לשירתגובה

@ימח שם ערפאת @צדיק יסוד עלום @סופר צעיר @אברהם יאיר שטרן @חתול זמני אתם מצד הסיפורת! מודה שטרם העמקתי בכתבכם אבל על דבריי אני עדיין עומדת! מקווה לשוב אליהם

וכל המגיבים!! @זיויק @משה ואני באמת לא מספיק מתמצאת בשביל לקרוא לכולם. אבל בקיצור! היה חשוב לבטא! חזקו ואמצו

קריאה לאתגרבין הבור למים

לפני כארבעה חודשים כתבתי פתק בטלפון, כותרתו שיר של יום ומהותו שיר אחד כל יום.

ידעתי שחלדו גלגלי שפתי וזמן רב יקח עד שאכתוב שירה שוב, לומר שהתמדתי תהיה אמת חלקית מאוד, אך עם הזמן התדירות גברה ובימים האחרונים הרגשתי כאילו נמהלתי שמן ועברתי ממלמול שקט לדיבור מפורק, תכף נשורר.

אני הייתי אחת ולעצמי, חשבתי להציע לכם, אם תהיה היענות, לפתוח שרשור שיקרא שיר של יום ויהווה קריאה לאתגר. כל יום ישורשר בו שיר אחד בלבד, מי שתופס תופס, אם שניים פרסמו יחדיו - זכינו כולנו, אבל אם מישהו כבר כתב את השיר היום, יש להמתין למחרת. חושבת שאפשר לנסח כמה חוקים, אתם יכולים להעלות אותם, למשל: לא ניתן לשתף בשיר שנכתב אתמול.

הקיצור! מה אומרים? @כולם ללא יוצא מן הכלל גם אתם המספרים סיפורים

בעד. יוזמה ברוכה. אפשר לבקש ממך למסד את זה?אני הנני כאינני

רק לא מיסודבין הבור למיםאחרונה

אהבתי את האתגר, אני בעד.אשר ברא

לגבי מקום..

סיפורי מעשיות, אבדת בת מלך.

תפתחי לנו?בין הבור למים

ברוכה השבהמשה

כבר ציינתי בפני חבריי שזמרים הם בין רופאים לנביאיםאברהם יאיר שטרן

תודה. מחזקים דברייך.

מעניין שרופאים, תוכל לומר על זה עוד?בין הבור למים

חייבים אותך כאן.זכרושיצאנולרקוד

התפעמות שכזאת אסור לה שתישאר במחשכים.

כנביא האוגר נבואתו הנכספת להתגלות.

נו נבא לנו!בין הבור למים

מאגריי כמעט וייבשוזכרושיצאנולרקוד

"והבור ריק אין בו מים"

טעות למחוקצדיק יסוד עלום

טעות, למחוקטאבי

או שטעות למחוק?

אני מוצא את עצמי נע בין שני הקצוות האלה.

יפה !משהאחרונה