אני פשוט כלום. אתה מבין. שכולם פשוט ילכו ממני. ילכו. ילכו. ילכו. ואני באה לפה שקשה לי. כמו עוד דברים שאני עושה שקשה לי. וזה בסדר. פשוט צריך לטפל בזה ולדייק את זה למקום הנכון. אבל לא עכשיו. לא עכשיו שכואב לי. לא עכשיו. והמילים יוצאות ממני. ואני מנפחת את הסיטואציה כדי להבין את עצמי. ובסוף זה יעבור. אנחנו יודעות. אבל עכשיו זה כואב לי. וזה הדבר שעומד ברומו של העולם. וזה כואב. ואנחנו רצינו להתפלל. באמת? על מי את מנסה לעבוד? אני לא. אני לא מנסה לעבוד על אף אחד. אני לא. רבש"ע. הנה. תכף את תבכי. לאט. ותרצי לצרוח צרחה כואבת אבל לא תוציאי מילה. את תשתקי. תשתקי. תשתקי. והצרחה הכי עמוקה היא בלב. עמוק. שאף אחד לא יודע. וחשבתי שגמרנו עם זה לעת הזאת. אבל הנה זה בא פתאום לומר שלום. הדבר הכי חמור שיש זה להאשים אותי. ולהלקות את עצמי על דברים שאני לא אשמה בהם. הכוח שלי. הוא. נחלש. וזה מכאיב לי טאט. ואתה שומע. אבל זה כאן. וזה לא אמור להיות כאן. זה רק בנתיים. כי אני רוצה לכתוב במקום עם קצת משמעות. אין פרטיות בעולם הזה, וחיפשנו פינה. ויש פה מקום. אבל לא זה אמיתי. תהיי יפה ותשתקי. תשתקי. כי אם לא. יפגעו בך. יפגעו. מילולית. ואולי פיזית. תשמחי בשקט מההצלחות שלך כי אין מי שיכיל וישמח באמת. וכל היציבות שביקשת נאבדת לך מול העיניים. ואת לא רצית שיקנאו. אז החלטת לומר רק להם. אבל הם גם. באותו סיפור. וזה מכאיב. ואין לי כוח. להתמודד מול עצמי. מול מה שנתת לי. קוטן וגודל. משימה ושליחות. אני ככ קטנה ושפלה. ככ רציתי לחיות טאט. אני כבר לא יודעת מה אני רוצה. ואני שונאת התנהגויות של אנשים מסוימים. וזה עדין למה שהתכוונתי. ואת ילדה. יחפה וקטנה. ואבודה. רק אני יודעת כמה. אסור לי לוותר עליך. זה קשה. אבא. הדמעות האלה. 

מי מאחל שבת שלום בחמישי בבוקר

בצהרים

מה יהיה

עד כדי כך כל הבטחון העודף הזה מקיף אתכם?

לאן יש לרוץ

87%

In two days

And I'll probably finish it today

.This is fucked up

What the fuck is wrong with me 

חייב לתת כיסוי לכל זה ולהמשיך לעבוד קשה

חוץ מגניטיקה ואירועי חירום דיסטופיים יוצאי דופן בממלכת הפיזיקה הביולוגית ננצח הכל.

החום הזה מאוס ומעצבן אבל יש גם יתרונות בלהזיע כל כך הרבה באימון ולעבוד קשה לצאת לשמש להזיז את המכונה החורקת בגלל תעוקת מפרקים

בנוסף לכל זה צריך למצוא מוזיקה מתאימה וספרות נורמלית לערבים חסרי מסך אולטרא אינפרה מכשף בעיניים כי השינה גם חשובה מסתבר

אני כותב לעצמי וחושב תוך כדי אם כל זה לא גדול עלי

כנראה שלא אבל נצטרך לעשות התאמות

יש בי את הפחד לפעמים

שאני נותנת ומתרוקנת- מקריבה

אני אפילו יודעת בעצם

אחרי 6 חודש אינטנסיביים

שכרגע זה חצה קצת את האהבה

כרגע זו הקרבה.

אני לא חושבת שזה משהו טוב,אף פעם

אבל מצד שני

לפעמים כשאתה אוהב מישהו

צריך לדעת גם להקריב,ברמה האישית

וכשאתה אוהב משהו גדול בצורה כזאת

כמו מדינה,וצבא

לפעמים,זה לא מספיק רק אהבה 

קומי אהובתי

קומי

יש לך עוד לחיות

את עוד תהיי

ותחיי

יהיה לך טוב

כל כך טוב

🤍