ושואלת בזהירות אם כל מי שקראה את הספר החליטה שכדאי לבדוק את העניין הזה של בלוטת התריס, או שמא אני היחידה (ואז זה אומר עלי שאני שרוטה רצח!)?
(ומה חשבתם על הספר באופן כללי? אני עד עכשיו חושבת שאופן הצגת המתנחלים די הוגן בספר)
פורום סופרים וספרים
בהנהלת: חן,
מכתב פתיחה
אני בעיצומו של "תריס"יוקטנה
ב. תלוי איפה את.פלספנית
בעזהי"ת
לענ"ד, הצגת המתנחילים שם איומה.
שכנתי אמרה דבר נכוןיוקטנה
שאמילי טובה מאוד בתיאורים, אבל פחות טובה בלטוות עלילה. זה בדיוק מה שהרגשתי!
(ובקשר ליוד - אוי... תודה... אני אבדוק ואחזור לדווח!)
את יכולה לרדת לפרטים?יוקטנה
כלומר, "איום" במובן של "לא נכון"? או במובן של "נכון אבל לא צריך שיגידו את זה בעוד מקום"? או "נכון, אבל במידות קטנות מאוד, עד כדי כך שלא צריך להזכיר"?
(תודה)
"איום" במובן של קלישאות עמוסות ולא נכונות לחלישתבח המשובח
גילוי נאות - מרוב שזה היה איום לא שרדתי אלא רק עד סוף הדף הראשון...
זה היה נראה לי כמו תיאור הוליוודי ממוצע שאינו קשור בשום צורה ואופן לחיים שאני מכירה בישובים - כתושבת, כמשפחה מורחבת שגם גרה ביישובים, של חיי השכנים וכו' וכו'.
אולי אצל אמילי עצמה זה נכון - אולי היא חיה בסרט, מי יודע, לי אישית זה נראה כמו סרט גרוע למדי.
ולא ראיתי שהיא טובה בתיאורים - את העמוד הראשון, לפחות, יכלה לכתוב כל סופרת אמריקאית מסוג הספרות הזולה (דניאל סטיל וכדו) - היא פשוט הדביקה את הגרנדיוזיות והקלישאות על חיים אמיתיים מאד, שבאמת אפשר לכתוב עליהם ספר מרתק, אבל היא פספסה את האפשרות ובענק.
סליחה מראש על הבוטות אבלנפשי ישובב
זה פשוט בוער בי... הספיק לי רפרוף ועיון חלקי בספר הזה בשביל להבין שהוא לא יכנס אלי הביתה!! (בלנ"ד)
קודם כל- השפה בה הוא כתוב ממש מלוכלכת, כל מילה שניה- קללה,שנית- דרך הצגת הדמויות (קראתי כמה פסקאות) והאוירה בספר אפשר לראות שהוא נכתב כדי להראות לככל הציבור שהמתנחלים הם גם בני אדם כביכול אבל בצורה של התרפסות, כניעה, בקשת "קבלו אותנו, אנחנו גם בני- אדם", והעיקר (החסר מן הספר..)- לא הרגשתי שאני יכולה להתעלות ברמה הרוחנית מהקריאה בו, לפתוח קו מחשבה נוסף, מבט אחר טוב ומרומם יותר, וזו לענ"די אחת ממטרות הקריאה בספר- והוא לא חייב להיות "חרדי" או "דוס" בשביל להיות כזה, אבל הוא צריך להעלות אותנו טפח מעל הקרקע, לקדם אל הטוב, להוסיף נק' מבט מאירה על העניין...
וזה נכתב דווקא בניגוד לאופן שבו ששמעתי והכרתי את המחברת ופועלה- כדוברת מועצת יש"ע דאז וכבעלת פינה קבועה בתוכנית הבוקר של רשת ב', ששם היא השמיעה קולות שונים בתכלית...
בקיצור- ממש לא מומלץ..
בבשורות טובות..
תודה על התגובה - שאלות המשךיוקטנה
באיזה מובן את מתכוונת "התרפסות, כניעה"? הצגה שלילית של דמויות? את יכולה לתת דוגמאות, אם את זוכרת?
אני שואלת בגלל שזו הביקורת שאני שמעתי על הספר, וכשקראתי לא כל כך מצאתי הצגה שלילית של דמויות. כלומר, לדעתי יש בדמויות איזון של שליליות וחיוביות דומה לזה שבכל ספר אחר, פחות או יותר.
מסכימה לגמרי עם נפשי ישובבקישי=]]
ממש לא אהבתי את הסגנון של הספר במיוחד שהוא נכתב ע"י דתיה!!
אהבתי את הספר. למרות שכבר התעייפתיאני12345
באיזה מקום. אבל אהבתי את הלשון והסגנון. וגיליתי דווקא גם חום ואהבה לדמויות שם. ודווקא אני מרגישה שיש בו הרבה חשיבה.
לגבי היוד- ראיתי היום ספר על בלוטת התריס וזה ענין אותי פתאום. גם אני חשבתי על כך. למרות שאני עדיין ברווקותי הסוררת.
יוקטנהשלה שוב
(אז מה החלטת לגבי בלוטת התריס? גם בי עלו מחשבות...אני בדיוק בתקופה המתאימה לעייפות- אחרי לידה, אבל אז אמרתי לעצמי- אם זה ממש מטריד אותי, אכנס לאינטרנט לבדוק את הנכונות, ולא עשיתי את זה, אז זה אומר משהו...)
אני בהתחלה התקשתי עם הספר, למרות שכתוב טוב בעיני, מבחינה ספרותית, אך התקשתי מאוד בבחינה החטטנית הזו בחיים של אחרים, ובמיוחד מפני שאלו אנשים שאני מזדהה איתם... אך בסוף חשבתי שיש כאן הברקה של מן הפוך על הפוך, דווקא בגילויי נקודות החולשה לבסוף מתחברים לדמויות, דווקא החטטנות גורמת לאדם שקורא לבחון בחמלה את המוצגים, להתחבר לאנושיות שבהם, היה נדמה לי שכל 'תל אביבי' שיקרא יסתכל אחר כך בעיניים אחרות על מתנחלים. ויגלה שהעולם הזה הרבה יותר מורכב ואיכותי... כשהיה את הפיגוע השבוע, גם חשבתי שמי שקורא את הספר יחוש בצורה עוצמתית יותר את מצוקתם של המתנחלים. הפחד מהפגיעה. החיים המורכבים לצד הפלסטינים.
אני לא זוכרת דוג' ספציפיותנפשי ישובב
כי רק עיינתי, אבל האוירה מאד מאד צרמה לי... הניגון לא נשמע לי טוב ומאיר באוזן...
חוץ מזה- אחרי הראיון איתה שקראתי ב"בשבע", זה אפילו יותר חזק לי את התחושה הזו...
לא קראתי לעומק, אבל סומכת על האינטואיציה שלי שעבדה טוב...
בבשורות טובות!!
גם אני מסכימה עם "נפשי ישובב"מאמע צאדיקה
השפה והדיבורים- נכון שיש דיבורים של בנות עם נושאים כאלו... אבל לא לספר!!
הדמות הראשית מסתכלת על הישוב שלה מהעיניים של הצלם-חילוני-תלאביבי-בוהמי-בהמי
ואין שם הערכה
יש שם ביקורת,
והרבה הרבה שיפלות, חסר הערכה עצמית מטורף!!!
ומה כל הקטע של הקשר עם הפלשטינאית?!
התחילה ברעיון אחד וגלשה לכל מיני כיוונים לא קשורים בכלל... ובסוף יצא מזה- כלום אחד גדול.
ובסוף של הספר- נשארתי עם השאלה- מה?! כאילו- מה רצית להביע פה?!
קראתי רק כמה עמודים..ילדה זיגזג
וידעתי שאני לא רוצה להמשיך..
הכתיבה דווקא מצאה חן בעיני ועניינה,
אבל כ"כ ביאס אותי איך שהיא התיחסה( הגיבורה) לבחור החילוני הצלם הזה, כאילו זה הקשר החי שלה,
ולבעלה כאילו זה קשר מת.
ואל תגידו לי יש סיפורים כאלה.
נכון, אבל זה גם עניין של החלטה והסתכלות.
האמת שזה היה אחרי שקראתי ראיון איתה בבשבע,וכבר משם ידעתי שאני לא יאהב,
כאילו, כל מיני מסרים שהיו לה שהיה לי קשה לשמוע , וכאילו שהיא רוצה להוציא אותנו, הנשים הדתיות ה"קרבנות", מהפרימיטיביות שלנו ושנפסיק כבר ללדת מיליון ילדים ולהכנע לרבנים ושנתחיל להשקיע בעצמנו ובמיוחד בקריירתנו..
בקיצור, לא בא לי.
גם אני אוהבת ספרים שנותנים לך תקוה ופחות כאלה שמסכסכים אותך עם עצמך. אני יודעת שזה ממש לא אופנתי, אבל לא'כפת לי.
דווקא אהבתי דמות בספר שהיא ציירהיוקטנה
אישה שהיא אמא גדולה כזו, גדולה בגוף ובלב ובמספר הילדים. נראה לי שהיא הביעה בדמות הזו הערכה לכל הנשים שהלכו על משפחה "בגדול" מכל הבחינות.
כן גם אני הרגשתייוקטנה
בעיה גדולה בזרימה של העלילה. אהבתי מאוד' את התיאורים, אבל לא ממש הצלחתי לזרום עם העלילה.
הספר תריס כמשלטלי10
גם אני הרגשתי אי נוחות בקריאת הספר, אם כי הוא זרם לי מאד.
מצד אחד רואים שיש לסופרת יכולת לחוש את המציאות ולהשתמש בדימויים בצורה עשירה וחיה,
אך הצד השני...
אני חושבת שהפריעו לי כמה דברים בספר:
א. הגזמה בשימוש במראה החיצוני – אמנם נכון שהגיבורה היא צלמת, וממילא, המבט שלה מתמקד בעולם כפי שהוא נראה בעין העדשה. אך גם אדם, שמתמקד בעולם החיצוני, יודע שיש הקרנה בין העולם הפנימי לחיצוני. קיימים אנשים רזים וחתיכים שהמבט שלהם ריק, וקיימים אחרים שאמנם לא נחנו ביופי רב, אך פניהם מקרינות שלמות, שמחה וטוב לב. כאשר האפיון של אדם אחד הוא שמראהו כשל פיל, והשני התיאור היחיד שיש לו זה הרווח בין שיניו, יש בזה מימד משפיל. בכלל, כל התיאור המפורט של המשמנים של פלונית, והגוף של אלמונית, גרם לי להרגיש ריחוק.
ב. תלות במבט חיצוני- כל המבט על המתנחלים מבוסס על דעתם של אחרים, אין כאן יכולת עמידה עצמית. מאד חשוב, מה חושב הצלם ואיך אנחנו נראים בעיני יושבי תל-אביב (למשל, זו שבאה לבית החולים עם הבן שלה) וכן מה חושבים עלינו הערבים. אין עמידה עצמית, אין גאוות יחידה, אנחנו צריכים להוכיח את עצמנו כל הזמן.
ג. נקודה נוספת שהציקה לי ותקנו אותי אם אני טועה היא שהמתנחלים ה'קיצוניים' מוצגים באור מאד שלילי בניגוד לאותם מתנחלים מיושבים בדעתם. ניתן לראות זאת בהצגת הזוג הקיצוני של הישוב צביקה ורננה. רננה היא הרכלנית ששופכת את דמם של נשות היישוב, היא גם מפילה מגש ביצים ובורחת. בעלה צביקה, גנב עצים מארונות גוש קטיף בשביל היקב שלו.
לסיכום.
אני חושבת שאמילי אמרוסי היא אישה טובה עם כוונות טובות שיש לה זכויות רבות.
לענ"ד, קיים אצלה עיוות שלצערי קיים היה גם במועצת יש"ע שאותה היא דבררה, של רצון למצוא חן וחוסר יכולת לעמוד על שלנו ממקום גאה, וממקום שמסוגל להכיל גם את אותם ה'קיצוניים' שאינם עוסקים בלשאת חן בעיני הממסד בישראל.
דעתי..ת
בס"ד
אמנם אף פעם לא הייתי פה בפורום אבל ראיתי שיש דיון על זה ובער בי...
-בהמשך לדברים של טלי10- יש בספר הרבה דמויות שהם "אב טיפוס" זאת אולי בחירה ספרותית אבל לדעתי היא מוטעת בגלל שכשמביאים דמות שהיא "המתנחל הקיצוני" אין מצב שמישהו לא דתי או אפילו דתי ומתנחל יזדהה איתו וירגיש אותו כי אם אין בדמות עוד רבדים חוץ מהקיצוניות שלו אז כל מי שלא "מתנחל קיצוני" לא ימצא עם הדמות שום נקודת חיבור. וזו הבעיה שאני מרגישה-שיש דמויות מורכבות שאיתם אמילי מדריכה אותנו להזדהות ויש דמויות שהן אב טיפוס שמהן היא מדריכה אותנו להתרחק, לפני כמה זמן שמעתי שיעור על "תסמונת שטוקהולם" (-תסמונת שבה המותקף מתחבר לתוקף) כשקראתי את הספר הבנתי בדיוק על מה מדובר- אנחנו מרגישים שמדינת תל אביב מסתכלת עלינו בעין זרה אז אנחנו פשוט מאמצים את העין שלהם ומהעין שלהם מנסים לראות איפה אנחנו לא כל כך גרועים, ומי מאיתנו שבאמת גרוע נסמן אותו כקיצוני ולא מייצג-זה הראש שאני התרשמתי שיש לסופרת ולדמות הראשית.
וכמובן שהתיאורים שבספר שבטח לא טובים לבנים ואפילו לבנות אני לא אמליץ על הספר אפילו רק בגלל השפה... (למה המשכתי לקרוא? כי הייתי חולה והעדפתי להתעצבן על הספר ולא על המצב שלי...)
אפשר לנתח את הספר גם מבחינה ספרותית- לפעמים הרגשתי שהתיאורים שלה כבר מייגעים אותי אבל אולי כי אני לא צלמת מקצועית למרות שגם אני עוסקת באומנות (תאטרון) ומבחינת עלילה לדעתי היא דווקא התכוונה להראות עלילה מהחיים שלרוב מתפתחת מאד בהדרגה ולא בבומים כמו שהתרגלנו לראות בסרטים שבהם כל ההתרחשויות קורות במקביל ובמהירות...
ברור שהיה לי מענין לקרוא את הספר ולנתח אותו אבל כואב לי שזה ספר שיצא מהציבור שלנו, ואם תרשו לי להיות בוטה-אני חושבת שטוב לו שלא נברא משנברא.
העלת נקודות יפות למחשבהיוקטנה
כתבת ממש יפה ולעניין. עלית על כמה דברים מאוד מעניינים שמדברים אלי - תודה!
רק רציתי להאיר ולהעיר..נפשי ישובבאחרונה
בקשר לצילום כמראה של דבר חיצוני, עין העדשה- בתור אחת שמתעסקת באמנות וצילמתי תק' מה צילום אמנותי- אמנם זה דבר שכביכול מצלם חיצונית, אבל מביע כ"כ הרבה עומק ורגישות ויכול לתאר גם את המציאות החיצונית באור רך יותר, בהיר יותר, ואחר לגמרי מחיצוניות גרידא... לכן זה תלוי בעיני המתבונן ובלב שלו- עד כמה הוא רואה את המציאות ולאן הוא רוצה לכוון את הצופה.
וכך גם ביצירות אחרות, וכמובן- ספרותיות... תלוי בעיני היוצר כנ"ל..
קראתם ספרים על ה 7.10?..ניגון🌿
איזה? ומה חושבים על זה
למה לעשות לי דבר כזה?משה
יש את הספרים של החטופים. מרגשים.נחלת
נכון, מרגשים ככניגון🌿אחרונה
והזוי שאשכרה היינו במציאות הזאת לפני שנה...
ובאמת יש מלא מה ללמוד מהחטופים, מלא אמונה
אבל קראת נגיד את יום אחד באוקטובר? (נראלי ככה קוראים לו🙈...)
לא ספריםoo
אבל כן סדרה ועוד חלק מסדרה שעסקה בזה
וגם הרצאה בנושא
זה נושא שחשוב לי להעמיק בו לשמוע אנשים שחוו וחווים
סיטואציה של ספרים שמורה אצלי לפאן ולא לדברים מורכבים
אז פחות
לא קראתי ספרים,טאבי
אבל כן דו"חות מפורטים.
בסופו־של־ּדבר גיבשתי דעה מוצקה ביחס לעניין ואינני רואה כיצד החוויה הסובייקטיבית יכולה לתרום לי.
לימוד ערבית?צמר-ארד
שאלה
אני קורא את הספרים של
יוחנן אליחי ואת קטעי השמע גם
מאוד אוהב את הסגנון..
אך אינני מוצא פרקטיקה איך לתרגל
את הערבית בשטח..
יש למישהו רעיון ?
יש מישהו בפורום שגם לומד בצורה הזו ערבית מדוברת?
לא מכיר את הספריםxmasterx
בלי לתרגל בדיבור לא תתקדם לשום מקום וגם לא תדע מה הרמה האמיתית שלך
נכון מאודצמר-ארד
בכל פרק יש עוצר מילים
אבל הוא משני לקטעי דו-שיח
פרקטיים שמגיעים מייד לאחריו
וזה כבר משהו הנקודה היא
שקשה לחבר את הנקודות ללא
דו שיח אמיתי או פרקטיקת שטח
למשל ללכת בשוק הערבי
ולנהל משא ומתן עם הסוחרים
או דיבור בקבוצה או בחבורה
חכן גם שאלתי אם יש פה עוד מישהו
שמעוניין ללמוד ערבית או שאסתפק
בללמד את הילד הזה בחווה שלא הולך
לבית ספר חחח 😅😅
אני מעדיפה ללמוד אידיש. יש עולים חדשיםנחלת
מבוגרים שיודעים אידיש ובכלל.....אוהבת ללמוד שפות,
אפילו יוונית, רוסית וכו', אבל לאחרונה מרגישה שקודם
כל ללמוד את השפה שלנו, היהודית.
נשמע פחות אטרקטיבי אבל אמיתי ונכון יותר.
ערבית אני שונאת. שפה מכוערת.
אין שפות מכוערותshaulreznik
כשלומדים שפה כלשהי, חרף המטענים הרגשיים, מגלים את היופי שלה. בין אם מדובר בערבית או בגרמנית.
שתיהן מאוסות עלי; השניה ייתכן בגלל מטען רגשינחלת
הראשונה - היא כן מכוערת בעיני. גרונית כזו, לא נעימה.....
חושבת שיש שפות שגם בלי להבין אותן, הצליל שלהן נעים לאוזן -
הן רכות כאלה, זורמות....
הספרדית הדרום אמריקאית, גם הפרסית, נראה לי...
לא נעימות לאוזני השפות הגרוניות, או הקצרות-קטועות (סינית למשל)
מדברת על הצליל, לא על העושר הלשוני וכו'.
גם השפות הסקנדינביות, למרות שדומות לגרמנית (חוץ מהפינית) -
רכות ונעימות יותר מגרמנית. בעיני, כלומר, באוזני, לפחות.
לא יודעת איך אנחנו נשמעים, גם לא הכי רכים נראה לי....
עניתי אבל איני מוצאת מה שכתבתי. המחשף שלי חצוףנחלת
ראיתי לאחרונה פרסומת על אפליקציה ללימוד ערביתמתואמת
בשם בסמה.
כנראה היא קפצה לי, כי פה בבית יש לי ילדים שמנסים ללמוד ערבית🤭 (אני אישית לא מסוגלת לשמוע את השפה הזו, אף שמבינה שחשוב ללמוד אותה)
בכל אופן, הבן שלי לומד ערבית מסבא שלו, יליד עירק.
נשמע שהכי טוב לחפש דובר ערבית (יהודי!) ואיתו לה אמן על מה שלמדת...
מדברים עם גוגל ג'מיניshaulreznik
יש היום המון אפליקציות או דרכים ללימוד פרקטי4ne1
אני מציע לך להאזין המון לרדיו ולשמוע את השפה הערבית גם אם אתה לא מבין הכל באותו רגע. אתה תתרגל לניב ולמבטא ובהמשך כשתכיר את המילים תתחיל גם להבין.
גם ככה הכל שם אותו דבר, שנאת יהודים ומדינה פלסטינית
בוט לתרגול ערביתש.בשאחרונה
אם אתה מחפש לתרגל דיבור בערבית, בדיוק בשביל זה פיתחתי בוט AI שמאפשר לנהל שיחות בערבית מדוברת (פלסטינית־עירונית).
אפשר לדבר עם דמויות שונות בסיטואציות מהחיים, כמו קניות בשוק או שיחה עם חבר, והבוט גם יודע לתקן טעויות ולעזור להשתפר.
היתרון הוא שאפשר לתרגל מתי שרוצים, בלי להיות תלויים בפרטנר לשיחה.
אם מעניין אותך, אשמח לשלוח לך קישור להתנסות 🙂
סקירת סופר בלי לספיילר: משה רטאברהם יאיר שטרן
עבר עריכה על ידי אברהם יאיר שטרן בתאריך ד' בתשרי תשפ"ז 23:19
דירוג: 4.75 מתוך 5.
סופר ספרי אימה, עם ניצנוצים של פעולה שוזר במומחיות רבה מיתולוגיה אירופאית קלאסית עם מוטיבים יהודיים בשילוב מודרנה.
הספר הראשון שלו שקראתי "בנפול תרדמה" פוצץ לי את המוח, טוויסט גאוני ובלתי צפוי עם רמזים אליו לאורך הספר.
לאחר מכן כתב וכותב עדיין ספרים מעולם "יחידת האוב" ניתן לרכוש בבוקפוד.
עד כה נכתבו בעולם "יחידת האוב" הספרים: קציני האוב, זאבי ציון, קוד אלישע, בת שאול.
כרגע הוא עובד על ספר נוסף בשם "מעצבי הסיוטים" ומוציא כל יום פרק בפייסבוק שלו.
ממליץ.
בגללו התמכרתי לפייסבוקנקדימון
אחרי בת-שאול ברחתי כל עוד רוחי בי.
אחרת אני שוב אתמכר. לא ולא אדוני.
אחזור רק בעוד זמן ואשלים בבינג'.
הוא אכן סופר מרענן ומקורי. אמנם לפעמים הוא קצת הולך לקצה הגרפי של כל מיני זוועות, אבל בסך הכל מרתק ומוצלח ומפתיע.
לצערנו הוא בדיוק הודיע היום שהוא מפסיק לפרסם כרגעקפיץ
יש לך רק 20 ומשהו פרקים של הסיפור החדש להשלים
לפי הרשימה פה בהודעה הפותחתנקדימון
אני מבין שהוא לא פיתח בסוף את ליה, אה?
הוא גם הודיע שזה יהיה הספר הבאקפיץ
אבל ממתי אני הדוברת שלו? לך תראה בעצמך מה הוא כתב היום
לא לא, אסור לינקדימון
ב"בת שאול" הוא פיתח אותה, וגם יש לו מיני סדרה עםאברהם יאיר שטרן
שלושה פרקים רק עליה, שהיא נוסעת לצפון למצוא להקה. וגם הוא הודיע שכמראה היא תהיה הדמות הראשית בספר הבא.
מאת הפייסבוק שלו היום:אברהם יאיר שטרן
אין פרק היום, אז בינתיים קבלו תמונה של ליה שמחכה כבר לספר הבא שיוקדש לה - "מלכת הערוב"
לא מפסיק, לוקח הפסקה לצורך עריכת "קוד אלישע"אברהם יאיר שטרן
כתבתי פעם ספין אוף על יחידת האוב.משה
וואלה? יפה...אברהם יאיר שטרן
לא התחברתי האמתזיויק
זה סגנון של אנשים, בידיוק בשביל זה כתבתיאברהם יאיר שטרן
לחסוך לאנשים שפחות אוהבים אימה ופעולה וכאלה...
סליה על הסנוביזםנחלת
לא קוראת ספרות ישראלית. משום מה לא נראית לי טובה. וגם לא נקייה. כאילו בלי זה,
הספר לא ייקרא.
קראתי את אהרן אפלפלד (אני מתכוונת לסופר שכותב על השואה);
כותב טוב לדעתי, אבל מה, מדכא....
ספרי אימה - לא מספיק מה שקורה מסביב? במציאות שלנו? זו לא אימה מספקת?
אבל אולי סוג כזה של ספרות דווקא משחרר קצת. כמו ספרי מתח וכאלה.
אגב מי שאוהב ספרים העוסקים בבעלי חיים (אני חוזרת לנושא האהוב עלי בכפייתיות...)
אז:
ג'יימס הריוט. וטרינר אנגלי בשנות לפני ובזמן מלחמת העולם השנייה, בבריטניה.
לא קשור למלחמה בכלל (מלבד ספר אחד שבו גוייס לצבא בפרוץ מלחמת העולם)
מתוק. אנושי. חוש הומור. מקסים. צפון אנגליה, עם הנוף החורפי הצרוב הקשה
שלה, כשהוא מתבוסס בשלג כדי להגיע לאיזו רפת, והאיכר לא מבין בכלל על מה
ולמה ההתנשפות..... למי שרוצה מצב רוח טוב ופרצי צחוק....מומלץ!
לא יודעת איזה איך היה כוטרינר אבל כסופר, מוכשר מאוד. הוא התפרסם
מאוד בזכות ספריו וזוכרת שהודיעו על מותו גם בחדשות.
משה רט נקי ודתי. אם זה העניין.משה
לא זה העניין. אבל ספרי אימה מפחידים אותינחלת
יש סופר אימה אמריקאי בשם קינג. רק מקריאת תמצית מינימלית
של ספר שלו, אוחזת בי צמרמורת ונטייה לבדוק מתחת לארון
אם יש שם משהו, ולמחרת כולי עצבנית. פחד.
למה בכלל לכתוב ספר אימה. מה הקטע. לא מבינה.נחלת
סליחה אם זה נשמע זלזול. לא התכוונתי לזלזל.נחלת
פשוט תמהתי; הרי זה מפחיד!
אנשים אוהבים ריגושים, החל מרומנטיקה וקומדיהאברהם יאיר שטרן
דרך פעולה ודרמה, וכלה באימה ופלצות... אני אישית לא אוהב "אימה" כז'אנר, אבל כן את איך שמשה רט כותב אתזה..
אנשים אוהבים לראות את עצמם בתוך הספראברהם יאיר שטרן
וגם להזדהות עם הפחדים הכי עמוקים וקמאיים שלהם... לכן בדר"כ אנשים שהם אולטרא פילוסופיים ורציונליים לא מתחברים למיתולוגיות וכדו'...
לא שמעתי סנוביזם בהודעתך, עמך הסליחה...אברהם יאיר שטרן
אכן, ספרות ישראלית הרבה פעמים, (יותר מידי) לא לטעמי מבחינת רמה. קללות, גסות, תיאורים גרפיים יותר מידי, ופריצות...
את משה רט ספציפית, את מכירה? אתחיל ואקדים הוא דתי. אמשיך דרך זה שיש לו הסמכה לרבנות, ונסיים בזה שהוא פילוסוף אם זה משמח מישהו (פילוסוף גרוע וסופר נהדר לענ"ד).
לגבי הז'אנר: אנשים אוהבים ספרים, סרטים שהם מוצאים בהם את עצמם, את היום יום שלהם. את השאיפות שלהם. ו,כן גם את הפחדים שלהם... אם את לא מתחברת, אז באמת אני שמח שציינתי את כל שציינתי - חסכתי לך לבדוק אותו...
משה רט - ספר אימה?נחלת
מתיימר להיות😅אברהם יאיר שטרןאחרונה
יישכויח!נחלת
סקירת סופר בלי לספיילר: יונה ספיראברהם יאיר שטרן
מן הסתם הרבה מכירים ובכל אופן:
בקצרה: בדר"כ ליונה ספיר יש גיבור אחד ראשי כל-יכול שמתמודד איכשהוא עם כל דבר שנופל עליו בהצלחה.
בהארכה: לאותו גיבור יש חברים קרובים, מספרי שתיים ושלוש, אך לעיתים רחוקות הוא בודד (המצולע).
בסדרה "דופליקטים" הכרכים 1, 2, 3 נגמרים בצורה רעה, אני מתכוון שהגיבור נכשל והנבל מצליח ועולה ומשיג את מטרותיו בזו אחר זו.
אם כי הסדרה דופליקטים אינה באמת פנטזיה אלא מדע בידיוני (בהתחשב בכך שהסופרת חרדית, חסידת גור אם אינני טועה זה די הגיוני), היא מוצגת כ"פנטזיה" אך איננה כזו.
מרגל להשכרה היא סדרה ארוכה עם מבנה חד גוני שבכל אופן מעניין וכיף לקרוא, עם טוויסט קטן ומפתיע מאוד בכרך האחרון שהגיבור ה"כל יכול" כבר איננו כל יכול...
קניתי את ספר שלה לנכד. קראתי קצת אתנחלתאחרונה
ההתחלה והחלפתי בחנות לספר אחר. זה מתחיל כמו כל ספר מתח, עם רצח וכאלה.
במה זה שונה בעצם? מה הנהייה אחרי הספרים האלה? אולי לא הבנתי. אולי המגיבים
כאן לא קראו ספרי מתח. באמת אני תוהה. לא בציניות.
אינני אוהבת ספר מתח שהקשר היחידי שלהם לרוח ישראל סבא הוא
מדי פעם "בעזרת השם" או תפילת מנחה....סליחה. את ספריה לא
מכירה, אולי אני טועה לגביה, בגלל ההתרשמות הראשונה שלי.
אמרו לי פעם שזה מדע דימיוני; מההתחלה של הספר, זה לא נראה
לי כך.
אולי זה לשון הרע מה שכתבתי. אני צריכה לעשות תשובה, לא יכולתי להתאפק
כי ציפיתי למשהו אחר לחלוטין. סליחה.
האם מישהו יודע היכן אפשר לרכוש ספרים יד שניהנחלת
באנגלית? מחפשת ספר מסויים הנקרא: To play with fire של Tova mordo.
קראתי אותו בעברית ורוצה לתת אותו לנשים שמעדיפות לקרוא באנגלית. תודה!
(ניסיתי באמזון, אבל אני זקוקה לשני ספרים וזה די יקר לי).
ניסית ברשת "סיפור חוזר"?אריק מהדרום
לא חושבת שיש להם ספר כזה - יד שניה באנגליתנחלת
תודה!
במרכז העיר ירושלים יש כמה חנויותמתואמת
שיש בהן גם ספרים באנגלית.
ויש גם חנות שיש בה רק או בעיקר ספרים באנגלית, שנקראת sefer and sefel כמדומני. הייתי שם פעם אחת לפני שנים, אז לא יודעת להסביר לך איך מגיעים. רק זוכרת שזה באחד הרחובות הפנימיים באזור רחוב הלל...
יש את סיפור חוזר ואת סימניהמילה בסלע
לשנים יש אחלה אתר
בסיפור חוזר כל הספרים ב20
בסמניה זה אנשים פרטיים לאנשים פרטיים כך שכל ספר הוא במחיר אחר
תודה רבה!נחלתאחרונה
ספרנחלת
"בשתי ידי".
איירין גוט אופדייק.
חסידת אומות העולם.
פולניה. נערה צעירה.
לא יאומן.