היום בחור חתך לי כי אני לא מתחסנת.

(דפוק)

פשוט מראה לי כמה זה לא מתאים

א. החיסון היה יעיל בעיקר לגרסה הראשונה של הקורונה,

לגרסאות שכבר כיום מסתובבות בעולם ובארץ הוא הרבה פחות יעיל.

אז השמירה על הריחוק החברתי הרבה יותר חשוב וקריטי מהחיסון.

הבעיה העיקרית אלו המכחישי קורונה (כולל אלו מביניהם שהתחסנו).

ב. חוץ מאנשים מבוגרים, הסיכון בקורונה הוא יותר נמוך משפעת וממחלות אחרות.

רובנו עדיין עושים דברים הרבה יותר מסוכנים (כמו עקיפות בכביש דו סתרי), אז להגיד בכזו נחרצות שהיא מסכנת חיי-אדם ואת עצמה? בוא נרגע..

מהמתנגדים ההזויים

תבדוק בטבלאות, מה הסיכוי של בן 20-30 למות מקורונה, ותבין באיזה היסטריה אתה נמצא.

יש לך יותר סיכוי למות בכביש.

גילוי נאות:התחסנתי

תביא הוכחות! תביא מספרים

קורונה בישראל: תמונת מצב | שירותי בריאות כללית (clalit.co.il)

תגלול למטה ותגיד מה אחוזי הסיכוי לתמותה בגיל שלך, ואל תשכח שיש עוד המון א סימפטומטים+אנשים שידעו שהם חולים ולא הלכו להיבדק, מה שמוריד עוד את האחוזים.

אני כמובן לא נגד חיסונים וכל אדם שנפטר הוא עולם ומלואו, אבל ההיסטריה והקיצוניות שאתה משתמש בה,היא לא נעימה ואפילו גורמת לחוששים להירתע מהחיסון עוד יותר.

דבר אחד נכון כתבת 

חשוב לשמור על ריחוק חברתי. 

יש גם אנשים זהירים מאוד בכביש שנהג לא זהיר הרג אותם.

זהירות 100% בכביש,זה לא לעלות על כלי רכב

וזה קרה יותר מפעם אחת.

בכל מקרה חשוב להתחסן,אני לא נגד, אבל לא צריך להיות כ"כ קיצוניים ולקרוא הזוי למי שפוחד להתחסן (כמובן לא מאלה שמאמינים בשבבים ודילול אוכלוסיה), אנשים שיש להם חשש ממשהו חדש, שבוחרים לחכות עוד קצת.

אין צורך לשכנע את המשוכנעים,אני התחסנתי.

להגיד שלא חששתי? אני אשקר

וגם אם לא מסכימים עם כל נקודה, זה די קיצוני.

זה לא במקום, כל השיימינג שעושים ללא-מחוסנים

חוץ מזה שמה שכתבת פה הוא בזוי ולא ראוי לתגובה.

מלמד בעיקר עליך - שאתה פנאט, לא מסוגל להקשיב לרצונות, לצרכים ולתחושות של אנשים שחושבים אחרת ממך, ומוכן לשלול זכויות מאנשים רק כי הם חושבים אחרת ממך. בזוי, אכזרי, חסר חמלה.

או שאתה סתם מגזים, ואז זה סתם לא יפה.

הרבה מתחסנים לא מסכימים איתך.

הרבה מאד מתחסנים יכולים לקבל את זה שאנשים חושבים אחרת מהם, ועדיין מגיעים להם זכויות אדם.

הרבה מתחסנים יודעים להבדיל בין אדם שחושש להתחסן או סתם חושב שזה לא חיוני, לבין אדם שמפיץ שקרים.

והרבה מתחסנים מבדילים בין אנשים שמתחסנים לבין פנאטים ששואפים לחסן את האחרים בכפיה, כוחנות ואלימות.

ויודעים גם שהגישה שלך, הכוחנית, האלימה, חסרת האמפתיה וחסרת החמלה, היא הדלק העיקרי של הפצת השקרים. במקום לנהל דיון הגיוני, אתה מנסה להשמיד את הצד השני, אתה מעליב, אתה מקטין, אתה מלגלג, אתה מבזה. אז הוא נלחם בך בחזרה. אם היית מוכן להקשיב, יותר אנשים היו מקשיבים לך.

נראה כי יצאת מדעתך..

ב"ה שהקב"ה לא נתן בידיך את האפשרות לקבל החלטות לאומיות.

נשמע מדבריך שכל מי שלא התחסן מסכן באופן ממשי אחרים ויש לו "דין רודף" -

כך שלפי דעתך אפשר (ואף יש מצווה) להרוג את כל מי שלא התחסן (כולל ילדים ותינוקות).

אף לא אחד כאן המליץ שלא להתחסן,

אבל בהחלט מדובר כאן במצב שלגיטימי לאפשר את הזמן ואת הבחירה לאנשים לבחון את המציאות,

ולהחליט את הבחירות שלהם ברוגע ומתוך שיקול דעת.

אם המנכ"ל וכל הדיירקטוריון של פייזר טרם התחסנו ועדיין "מחכים" (כבר כמה חודשים) לתורם להתחסן,

אז הפאניקה שאתה מנסה לעשות כאן - זו פאניקת שווא, וכדאי מאד להירגע..

אני בטוח שאם המצב היה כ"כ בהול כפי שאתה מתאר, אז חברי הדיירקטוריון של פייזר כבר היו מתחסנים מזמן...

בוא נראה אותך הורג מתנגדי חיסונים ומצדיק את זה בבית המשפט.

פושע - מוסכם.

אבל תזכור שלא כולנו מפיצי מחלה. לא כל מי שלא התחסן מפיץ מחלה. למה כל כך קשה להבין את זה? אדם יושב בבית שלו, לא עשה כלום, וגוררים אותו למרפאה כדי להתחסן כדי שלא ידביק אחרים.

אדם שלא התחסן לא מסכן אחרים יותר מילד בן 15 שלא התחסן והולך ברחוב. האם אתה בעד לאסור על בני 15 ומטה לצאת לרחוב? לגזור על כולם בידוד?

אבל צריך לשמור על הזכות שלא להתחסן.

לא לקלל אותם, לא לשנוא אותם, לא לנעול אותם בבית, לא לפטר אותם (בדיוק כמו שהם לא פוטרו בחודשים שקדמו לחיסון). לאפשר להם להתפלל במנין בדרך כלשהי

זה מה שקרה כאן במהלך כל השנה האחרונה, בגלל העקשנות המטופשת של שר החינוך לפתוח את מוסדות החינוך.

וכן, בעיני לגיטימי לפתוח בתי ספר עם תו ירוק, מי שלא מחוסן שלא ייכנס. והמורים שלא מחוסנים - שאלה משפטית מעניינת, מה המעמד שלהם - אולי חל"ת או כל פתרון אחר. אבל אני מקבל את זה כלגיטימי. *אבל* אם התרת למורה לא מחוסן לעבוד, אתה צריך לקחת בחשבון את הסיכון שהוא יכניס אנשים לבידוד. בדיוק כמו שאתה לוקח את הסיכון שגם מורה מחוסן עלול לחלות ולהכניס אנשים לבידוד.

וחוץ מזה, אתה שוכח שהמורים הלא-מחוסנים הם הבעיה הכי קטנה בבית הספר. הבעיה הגדולה היא התלמידים בבית הספר, והסיכוי שתלמיד ידביק את כולם לא פחות מהסיכוי שמורה ידביק את כולם. זה שהמורה היה יכול להתחסן שקול לזה שהתלמיד היה יכול להיעדר - שתיהן החלטות סבירות מאד בהתחשב במצב התחלואה, והיו חוסכות הרבה. אבל פתיחת בתי הספר לוקחת את הסיכון הזה, ומי שלא רוצה - שלא ישתתף בהימור

(ועוד יבוא הגאון שיטען שילדים לא מדביקים. אז למה הם צריכים בידוד?)

אם העבודה שלך היא לדבר מול קהל, אז כן, יש בזה הגיון באופן עקרוני.

אבל

אם אתה מדבר מול קהל מחוסן - אתה לא באמת מסכן אותם

אם אתה מדבר מול קהל לא מחוסן - אתה מוסיף סיכון קטן מאד למה שהם מסכנים את עצמם

ואז אין לזה הצדקה

בדקו אם החיסון גורם לשיגעון?

אולי החיסון גרם לשיגעון שלך?

עכשיו אני מפחד שהשיגעון יידבק גם בי..

המנכ"ל של פייזר אמר מפורשות שהוא מחכה לראות מה יהיו התוצאות בישראל.

חוץ מזה, שכיום לפחות חלק מהדיירקטוריון שלהם זכאי לחיסון, והם עדיין לא התחסנו.

וכמו שכאן ביבי ואדלשטיין התחסנו כדי להראות דוגמא, גם עליו היה להתחסן כדי להראות דוגמא.

ולהכחיש בדיוק את ה-"פייק" ניוז האלו..

כל התירוצים שעדיין לא הגיע תורו - זה תירוצים צדקניים שעושים הרבה יותר נזק מתועלת.

(בהנחה שהוא באמת חושב שהחיסון באמת יעיל כמו שהם מפרסמים.)

שמהווה שיקול.. היום השאלה 'האם התחסנ/ה?' התווספה לכל השאלות ששואלים על המיועד/ת.. 

ואין לי כח להכנס לדיונים,

אבל לא כל מי שבוחר לא להתחסן בינתיים זה מאמונה לפייק ניוז או לקונספרציות ממש לא.

יש שיקולים נוספים ורבים,

ויש גם אנשים שפויים שבוחרים להמתין.

פרט לאנשים שאינם יכולים להתחסן מבחינה בריאותית 

מותר לאדם לא מקצועי (וגם לאדם מקצועי) להקשיב בסבלנות ובכבוד לטיעונים שלא מסכימים עם המיינסטרים, ולנסות לברר מה האמת. סתם לזרוק "פייק" ולזלזל גורם לזה שלא יהיה בירור מסודר.

המציאות היא שהמסה המשמעותית של הטיעונים בעד החיסון זה הטענות המאוסות של "מי שלא מתחסן רוצח", ותגובות לטענות מגוחכות (שבב וכו'), והתעלמות מטענות סבירות יותר. כן, יש התעלמות. תקרא בזהירות ראיונות עם רופאים, על השאלות הקלות הם מגיבים באריכות, והשאלות הקשות יותר הם מעלימים. וחבל, חבל מאד.

ולכן ההמלצה של הרופא היא חשובה לציבור, ויכול להיות שליחיד אין צורך להתחסן - והרופא ימליץ לו להתחסן, בגלל האינטרס הציבורי.

אני אציג טיעון, אתה תגיד שהוא לא רציני. נמאס. לא כיף הזלזול הזה. אנחנו לא חייבים להיות מדעיים.

מותר לבן אדם לחשוש גם חשש לא מדעי.

הטיעון שמתעלמים ממנו הכי הרבה - שזאת טכנולוגיה חדשה שלא נוסתה בהיקף רחב.

אני לא מציין את זה כי אני רוצה להוכיח שזה טיעון רציני, אלא כי בראיונות עם רופאים (לדוגמה הראיון עם ד"ר סודי נמיר) התשובה היא בדרך כלל קצרה ומשהו בסגנון של "נכון אבל כן ניסו את זה וזה בסדר, ואין לזה תופעות לוואי מיידיות" שאלה התחמקויות כי הן לא עונות על השאלה, ואכן אין תשובה על השאלה "איך יודעים את ההשפעה לטווח ארוך"

מה אכפת לי הסיבה שלא הגיע לשלב סופי? זה עדיין טכנולוגיה חדשה.

יש לי גם טכנולוגיה חדשה, להפוך עופרת לזהב. פשוט אין לי מספיק עופרת. אבל ברגע שיתאפשר אני אעשה את זה.

והמיליונים שהתחסנו התחסנו לפני חודש וחצי

ולכן התשובה שלך היא משהו בין זלזול/התעלמות/אי הבנה של השאלה. ואתה רוצה שאסמוך עליך?

אלו החיים שלך!!!

גם אם מישהו מעשן או אוכל עוגיה שתגרום לו להשמנת יתר הוא יתפוס מיטה בטיפול נמרץ

וגם אם מישהו מדבר שטויות שמעצבנות אנשים הוא יגרום להם להתקף לב והם יתפסו מקום בטיפול נמרץ.

כל עוד לא הוכח שמי שמתחסן לא עלול להדביק אחרים כנשא, הטענה הזו מופרכת מעיקרה.

ומנין לי שלא הוכח? זה מופיע כחול על גבי לבן באתר של כללית ואני מאמינה שגם באתר משרד הבריאות.

מותר לחכות. הדבר החשוב הוא שתבין שמי שלא התחסן לא חייב לך כלום, והוא גם לא מנסה לפגוע בך. הוא חי את החיים שלו בדיוק כמו שהיה עד החיסון, ואז לא ראית בו רוצח.

יש לך שיקולים יפים ומעניינים, יש אנשים שחושבים אחרת. אתה יכול להביר את עמדתך ולקוות שאנשים ישתכנעו, אבל לריב עם אנשים ולהגיד שהם מחכים יותר מדי זה התנהגות שבכל הקשר אחר היינו מוקיעים אותה, ורק פה עם החיסונים מותר לכל אחד להחליט בשבילי.

דבר שני - לא התבלבלתי, התייחסתי לגישה הכללית שיש, ולא אליך אישית.

אני יכול לקבל שאתה לא שותף לזה, ואני מתנצל מכל הלב.

ומה בכתיבה שלך כן גרם לי להתייחס ככה?

"כמה אפשר לחכות" משמעו שיש משהו שברור שצריך לעשות, או אנחנו רוצים שיקרה, ומישהו משתהה. זה לא היה נשמע כמו שאלה אינפורמטיבית.

ולכן ציינתי, שאם מישהו רוצה לחכות שנה, שנתיים, או עשר - מותר לו. הטיעון "כמה אפשר לחכות" הוא כאשר אנחנו רוצים שיקרה משהו, לא כשמכריחים אותנו לעשות משהו.

אצל הקב"ה אין את 'היותר סיכוי או פחות סיכוי..'

מה לא עושים כדי לשכנע את הציבור להתחסן..

שאם הקב"ה רוצה הוא יזווג לי את הזיווג המתאים לי בלי קשר להתחסנתי או לא ובלי קשר לכל הוכחה מדעית כזאת או אחרת.

פשוט כתוב שם "למחוסנים יש יותר סיכוי למצוא אהבה". לדעתי זה שטויות

ה' ציווה אותנו "ונשמרתם מאד לנפשותיכם" לאור המידע שאני נחשפתי אליו אני מקיימת את מה שה' ציווה עלי

ואני שמעתי הרבה רופאים שמתנגדים לחיסון שמשתיקים אותם וכמעט ולא מדברים עליהם בתקשורת..אז זה שאתה חושב שהחיסון זה הדבר שיציל אותך אני חושבת אחרת ממך ויש גם רבנים שחושבים אחרת ואני לא אכנס לדיון הזה ..רק אל תכליל אותי ועוד אלפי אנשים שחוששים להתחסן.

נפגע מהחיסון יומיים לאחר קבלת החיסון התעוותו לו חצי מהפנים ושום פיזיותרפיה לא עוזרת לו..

הוא רמז לאבא שלי שלא יעשה את החיסון..ואני שמעתי על הרבה בנות שקיבלו דימום רציני לאחר החיסון וגם נשים שהפילו

אי אפשר להתעלם ,לעצום עיניים ולסגור אוזניים ..לפני שמכניסים משהו לגוף שיכול לעשות נזק בלתי הפיך

ואל תגידו את התשובה שכולם עונים..הקורונה יותר גרועה..מי אמר שח"ו כולם יחלו בקורונה?נכון שיש סיכון אבל גם לקבל את החיסון זאת סכנה אני לא אהיה ניסוי של אף חברת חיסונים..

רואים את המאמץ של התקשורת לשכנע את כולם לרוץ להתחסן וכמעט לא מזכירים את התופעות לוואי,ואת האנשים שמתו לאחר קבלת החיסון,מה אומרים?אין קשר לחיסון הם נדבקו מהקורונה..יכול להיות אבל גם יכול להיות שהחיסון זה שהרג אותם ובזה משרד הבריאות לא יודה.

פייזר בעצמם אומרים שנראה מה יהיה בהמשך ושעושים ניסוי בישראל.

ויש הרבה רופאים שמשתיקים אותם..מי שרוצה שיעשה חיסון בהצלחה אבל מפה ועד להכליל שכל מי שלא עושה את החיסון הוא פושע והולך להדביק את כל העולם?אם אתם מחוסנים אז ממה אתם כ"כ מפחדים ?הרי אתם מחוסנים לא?

איפה ההגיון פה?

וזה לא הסרטון היחיד שראיתי

Moshe

זה אומר שאכן ההסברה האלימה עוזרת בצורה חלקית מאד.

הרבשלום

וזה טיפה בים מכל הדברים הנוראיים שראיתי ושמעתי על החיסון..(וגם מכירה סיפורים מקרוב)

אח"כ שמישהו יבוא ויגיד לי שזה שאני לא עושה את החיסון אני ח"ו לא עושה את רצון ה'?להפך אני שומרת על החיים שלי!!!

שימי לב, בקישור שהבאת - בעצם, בשני הקישורים - מצוטטים רופאים שאומרים שאין לנו מידע על הכל. וזה נכון.

אבל מצד שני, הרבה רופאים אומרים - וגם הם צודקים - שלפי המידע שיש לנו, אין שום סיכון.

ולכן אני מבין את מי שחושש, כי באמת יש הסברה מאד גרועה, וחלק מהסיבה היא שאין מידע עדיין לגבי הכל. רק חלק מהסיבה, החלק השני הוא אנשים שחושבים שאם הם יצעקו מספיק חזק זה ישכנע אנשים.

ומצד שני, אין לנו שום אינדיקציה לסיכון בחיסון, וכנראה גם בטווח הארוך זה בטיחותי באופן מוחלט.

מה עשית עשרה חודשים עד שבא החיסון הגואל? ישבת בבית ונעלת את הדלת? אני מכיר אנשים שעשו את זה. אם גם אתה, אני יכול להבין את ההיסטריה שלך מהמחלה, ומצד שני - עוד חודשיים א יהרגו אותך.

אתה בלחץ מהמוטציה הבריטית? צמצם מגעים. זה הפתרון האמיתי. אל תחסן את הסביבה שלך. הרי בסביבה שלך יש גם ילדים שלא יכולים להתחסן.

תדרוש סולידריות מאלה שטסו לדובאי, מאלה שהפרו בידוד, מאלה שברחו ממלוניות.

אני סבלתי מספיק, וחוץ מכפיה שום דבר לא יגרום לי לנקוף אצבע לטובת המאמץ הציבורי הזה, שבו מישהו החליט שיש רק פתרון אחד ולכן כולם חייבים לעשות ככה ומי שלא הוא רוצח.

המחלה הופצה על ידי אנשים שהפרו סגרים, הפרו בידוד, זלזלו בהנחיות, ועשו מה שבא להם - והממשלה חיפשה לעשות סגרים לפי שיקולים פוליטיים, רק בחגים. לא מתנגדי החיסון הפיצו את המחלה. הם לוקחים סיכון בעיקר על עצמם, ומותר להם.

מסכים בהחלט עם הפסקה האחרונה.

ועם זאת, חלק מחופש הביטוי והדעה הוא לתת מקום גם לאנשים לא עקביים וטועים

ולגבי ניהול הסיכונים - גם עם חיסון של חלק מהאוכלוסיה - ועד שלא יאשרו חיסונים לילדים, זה יהיה המצב בכל מקרה - ניהול הסיכונים נעשה קל יותר ומסוכן פחות, לא להיפך

חשבתי ששלחתי את הסרטון המלא של 'הצינור' בו הרופאים מתנגדים ובסרטון הזה הראו רק קטע קצר  ושילבו עוד כמה נושאים אחרים..לא יודעת איפה הסרטון המלא ..בכ"מ זה לא העניין רק רציתי להראות שיש הרבה רופאים שמתנגדים וגם מפחדים להביע את דעתם בציבור כדי שלא יפטרו אותם..זה מה שהראו בסרטון המלא.

א. אני כן חושב על עצמי. הקרבתי השנה מספיק בגלל ובשביל אחרים

ב. אולי אני עלול להדביק. כל אחד והסיכוי שלו.

ג. שוב, השאלה מה הסיכון. אם אני מתחסן, 100% עברתי חיסון. אם אני מחכה שההדבקה תדעך, סיכוי נמוך להדבק - ושוב, כל אחד ותנאיו

ד. נו באמת, במוקדם או במאוחר. אולי כן, אולי לא.

ה. ואם מה שיקרה יקרה בדיוק עוד יומיים? המתחסנים הראשונים פתאום יראו בעיות, ולי, שהייתי טפש והתחסנתי, נשאר רק לחכות שזה יקרה גם לי?

אם אתה רוצה, תקח, תעבד, תזקק, ותנסח טיעונים מדויקים.

א,ב,ג,ד,ה. יש לך הנחות מסוימות לגבי הסיכון של החיסון, הסיכון לחלות, והסיכון שהמחלה תהיה קשה אצלו או שהוא ידביק אחרים. אדם שההערכה שלו לגבי הסיכונים האלה היא שונה, עלול להתנהג אחרת ממך. לא סיבה לזלזל בו, להאשים אותו, רדוף אותו, לטעון שהוא מפיץ שקרים. הוא מבין את השיקולים שלך, ופשוט קורא אחרת את המפה הסטטיסטית. אולי הוא אפילו טועה, אבל מותר לו לטעות.

לקדם מדיניות מסויימת. כי הנתונים האמיתיים הם שגם מי שהתחסן עלול לחלות שוב ובסיכויים הרבה יותר גבוהים ממי שהחלים. ואני גם מכיר אדם כזה. אז החיסונים כנראה לא פותרים לנו את כל הבעיות.

תשלים עם זה שהכל כאן ניסיוני ולא יודעים כלום בוודאות ואל תתייהר ללכת אחרי הצד "שיודע", להיות עם הצד השולט, עם אלו שאומרים שמי שלא מתחסן רוצח ושופכים דם בעצמם.

אנשים שחלו, גם אחרי החיסון השני וכמובן אחרי הראשון

(בלי לדבר על תופעות לוואי...)

לא מבין למה לקרוא לזה חיסון בכלל. כשעוקבים אחרי הנתונים שמתפרסמים ומשתנים רואים שהחיסון נסיוני ונבדק כל הזמן, ופעם הוא לא בטוח מפני המוטציה הזאת ופעם מוטציה אחרת, והוא לא מונע הדבקה או מקנה מוגנות מוחלטת ועובדים על חיסונים שלישיים ורביעיים וצריך עדיין להסתובב עם מסכות ולשמור מרחק ועושים סגרים. אז ממה אתה מחוסן בכלל? מכניס את עצמך לסכנה במו ידיך. 

אגב אגב

מחוסנים שאושפזו בעקבות החיסונים-" מרבית מקרי האשפוז היו כתוצאה ממחלת רקע." גם מרבית מקרי האשפוז מהקורונה. אז מה עשינו בזה אם אותם שמסוכן להם הקורונה הם אותם אנשים שמסוכן להם להתחסן?
 

כרגע אני תומך בחברה האלה מודל היגיון בריא

כי הוא אמר שהסיכוי לחלות אחרי חיסון גדול מהסיכוי לחלות אחרי החלמה. זה מה שהוא אמר. טיעון לגיטימי, שאני לא יודע מה המקור שלו, בדיוק כמו חצי מהנתונים שאתה מביא מהתקשורת, שאמינה בערך כמו יאסר ערפאת.

אתה יכול לענות "אני מבין את הטיעון שלך, אבל לדעתי ההגיון עדיין אומר להתחסן". וזה לגיטימי, ומוצדק, ואין הגיוני מזה. 

אבל אתה בוחר להאשים אותו - שהוא משקר בכוונה, ומפיץ שקרים בכוונה, וגורם למוות של עשרות מיליארדי ישראלים, ורשע מרושע.

אולי די? אולי תעצור ותקשיב? תבין שאנשים שלא מסכימים איתך לא מנסים לפגוע בך אלא פשוט רואים את המציאות אחרת? הם לא מנסים לשקר, ואולי גם לא משקרים, ואולי אפילו צודקים בטיעונים שלהם - גם אם המסקנה הסופית תקבע לפי שיקולים אחרים

----

וסתם להשלמה - ונוציא לרגע את העובדות, כי על כל עובדה אתה תצרח "פייק". מה שהוא טען זה ככה:

הסיכוי לחלות אחרי חיסון הוא לא נמוך כל כך.

ולכן חיסונים לא פותרים את הבעיה לגמרי.

ולכן להתסכל על החיסונים כפתרון יחיד ובלעדי זה לא נכון.

עקרונית הוא צודק, אבל לא בגלל הטיעונים האלה. הבעיה האמיתית היא אוכלוסיית הלא מתחסנים שמתחת לגיל 16. הם קיבלו פקודה של פייזר להיות רוצחים, כלומר לא להתחסן, ולכן כל עוד לא פתרנו את הבעיה הזאת, עוד כמה אחוזים מהאוכלוסיה שלא התחסנו לא ישנו את הסיפור בצורה דרמטית.

[הייתי ממליץ לנסות למשל בגוגל סקולר, לא עשיתי את זה בעצמי כי אני האנגלית שלי לא מספיק טובה].

ב. לפי מה שאת אומרת לא חוקרים את זה כי התוצאות עלולות להיות מבהילות. כלומר, אנשי המחקר הרפואי מכל המדינות והמוסדות, יודעים שזה עלול לסכן חיים, ודווקא לכן הם מעדיפים לא לחקור.

ואם זה עדיין לא נשמע מספיק מוזר, יש קבוצת אוכלוסייה שמקבלת חיסונים יותר מכל שאר האוכלוסייה, ומחוייבת להתחסן בחיסונים מסויימים, וזה אנשי צוות רפואיים.

לכן, אלו האנשים שצריכים להיות מוטרדים במיוחד מהשאלה הזו, ולרצות שהיא תיחקר.

וחלק מהחוקרים בתחום הרפואה, הם רופאים בעצמם,.

אם זה ספק שיכול להתברר ולהתיישב במציאות אז לחכות.

גם צריך תמיד לשאול האם בקשר יש את כל מה שמחפשים ונכון כדי להקים בית

איך יודעים מה צריכים כדי להקים בית?

יש לי הרבה רצונות ושאיפות וכו', אבל אף פעם לא באמת הייתי נשואה כדי להבין מה אני צריכה בבעל..

זה תהליך שמתחיל בזהות שלי ובערכים שחשובים לי ואיך יראה הבית שאני רוצה להקים, ואז מתוך זה בפגישה מבררים האם יש מכנים משותפים, האם יש מציאת חן

לא באמת אפשר לדעת בלי ניסיון

וגם כשיש ניסיון אנשים יכולים לטעות בבחירה שוב

באופי ובהרגלים מהבית. כי הרבה מהרצונות והצרכים שלנו טבועים בנו מתוך הרגלים שרכשנו בבית ההורים בשנות ילדותינו ובגיל ההתבגרות, ועיצבו את האופי שלנו.

ברור שיש את הדברים המאוד בסיסיים:

התאמה באורח החיים הדתי וההשקפה הדתית, מציאת חן פיזית ורגשית, הרגשת משיכה ותשוקה מאוד כייף לנו ביחד ויש געגוע וחוסר כשלא נמצאים ולא מתראים כמה ימים…

היכולת לנהל שיחה פתוחה, מקשיבה ומכבדת, בייחוד בזמנים של חוסר הסכמה

ויש נושאים שעלולים להיות יותר מורכבים בדרך להחלטה, ומקור לספקות וחוסר ביטחון מה יקרה בעתיד:

מצבים רפואיים ידועים ומחלות כרוניות, האם יש שקיפות מלאה בקשר הזוגי או שיש הרגשה שיש חורים מהעבר שלא ידועים, כסף - האם יש בטחון כלכלי להקמת בית ומשפחה, כלומר לפחות אחד מבני הזוג כבר יכול לפרנס בצורה סבירה, או שהפרנסה תלויה בניסים ונחיה בהתחלה מהיד לפה?

אם כל צד מבני הזוג מגיע מעדה ותרבות אחרת, אשכנזים מול עדות המזרח, עשויים להיות פערי מנטליות.

גם הייתי מכניס כאן את היחס של כל צד בנושא חלוקת אחריות במטלות היומיום, ניקיון, ואחזקת הבית. יכולים להיות כאן פערי מנטליות… הגבר למשל בא ממשפחה שבה האבא לא לוקח חלק בעול תחזוקת הבית ואצלם הכל האמא עושה, אבל אנחנו בדור אחר וכן רוצים שהגבר ישא בעול ובמטלות המעצבנות…

וחשוב לציין שכמה שלא נהיה סגורים ובטוחים בהחלטה, אחרי הנישואים, כשמגיעים לחיים המשותפים ביחד, בהכרח יצוצו דברים חדשים שלא יכולנו לבדוק אותם לפני הנישואים.

אבל כן נוכל להתמודד ולמצוא פתרונות, להכיל הבדלים ולבוא לקראת הצד השני, וגם פה ושם נושאים שלא נוכל לפתור באופן מושלם ונצטרך להתפשר.

בשלב מסוים, המשך הציפייה אינו מוסיף נתונים חדשים על הפרטנר אלא רק מעכב את הנכונות לקבל החלטה, לחתוך או להחליט שזה זה.

כנראה שאת מכירה אותו מספיק זמן, מכירה את הערכים המרכזיים שלו, ראיתם אחד את השניה ברגעי כעס או לחץ, אתם יודעים מה שואפים לבנות – ואין באמת מידע חדש וקריטי שעומד להתגלות שבוע הבא.

אין ודאות של 100% בשום דבר. בחירה זוגית אינה "גילוי" של משהו שקיים במאה אחוז, אלא החלטה ליצור את הוודאות הזו יחד.

את צריכה להבדיל בין ספק מוצדק לחשש מטבעי: אם יש דברים שהם מהותיים - חוסר התאמה בערכים, תקשורת לקויה, אורח חיים והשקפה שונים, ראייה שונה של מציאות החיים והתכנון לעתיד- זו סיבה מוצדקת לעצור.

לעומת זאת, פחד מהחמצה או פחד מהתחייבות הם תגובה אנושית טבעית למעבר בין שלב ההססנות לשלב ההשקעה.

יכול להביא מעצמי - הכרנו והחלטנו להתחתן עוד לפני שהיה לי תואר. אנחנו לא דוסים ולא מסוג המשפחות שמסתמכות על פרנסת האישה.

תודה לאל שמי שהיום אשתי האמינה בי, נענתה להצעת הנישואין (אחרי 3 חודשי היכרות ביננו), התחתנו, בתחילה הייתי סטודנט והיא פרנסה, חיינו בצמצום רב, ואח"כ סיימתי את הלימודים, השתלבתי בעולם הייטק, נולדו לנו ילדים, גרים בבית מרווח, וב"ה חיים באושר

אבל איך אני יכולה לדעת מה מהספקות באמת מוצדק?

מתמודדת איתן 🤔

ודאות היא לא שהכל מושלם, אלא שאני שמח בעיקר שפגשתי ומוכן לעבוד איתו ולגדול איתו. ברגע שבו פוגשים את זה יש ודאות ואין מקום להכניס ספקות

יראה את הטוב במי שמולו, יבחר בו,

ובעצם יתחרט אח"כ על החבילה שהוא לקח על עצמו?

מה זה להכניס את עצמו לוודאות ואז לראות את הטוב? זה עובד הפוך. רואים את הטוב, נוצר חיבור ורואים פוטנציאל לצמיחה משותפת, ואז בוחרים.

ואם אח"כ יתחרט על הבחירה?

פחד ממחוייבות.

יש משהו עכשיו שגורם לך לחשוב שבהמשך לא יהיה טוב? פער שאינו פתיר בעבודה משותפת, בכוחות משותפים שאת כבר מכירה בשניכם?

אז למה לחשוש ממה שלא קיים במציאות?

פחד הוא דבר נהדר כשהוא גורם לזהירות בהתקדמות, אבל הוא דבר נורא כשהוא תוקע. (אגב, אלו שתי תגובות לפחד לא רק בפן הרעיוני. יש אנשים שכשהם נתקפים בפחד מאיום פיזי הם נדרכים ופועלים הרבה יותר טוב, בחושים מחודדים, ויש שמשתתקים ונתקעים במקום)

אז חדדי חושים, שהפחד יהיה פחד בריא שעוזר להתקדמות ולא תוקע.

החוש שהכי חשוב שיהיה חד הוא הראייה.

עין טובה.

לראות טוב. לחפש את הטוב. לדון לכף זכות, ובעיקר, להאמין בטוב. שהוא קיים, שהוא יכול, שהוא יגדל, והכל שואף אליו.

כי אלוקים טוב.

"וירא אלוקים את כל אשר עשה והנה טוב מאד"

את רואה בו טוב? הוא עושה לך טוב? גורם לך להיות טובה יותר? הוא רואה בך טוב? ושניכם אוהבים טוב?

טוב מאד.

לא ודאות שאני כרכע בשיא הקשר ואנחנו תמיד בעננים, שברור לי שהוא הכי טוב.

פשוט הבנה שיש בסיס לקשר, בסיס משותף בשיח וערכים, ואמונה שעם הקשר הנוכחי ועם האישיות שלך ושלו אפשר להצמיח ולהפריח את הקשר מעלה-מעלה.

בסיס זה טוב

טוב.. תודה!

1. שנעים איתו וכיף ונחמד

2. שהוא מודע לחסרונות שלו ולא נרקיסיסט

3. שאין דברים שהם ווטו (לא כדאי להתחתן עם חילוני כי זה מורכב, זה בסדר להטיל ווטו על חסרונות אובייקטיביים)

לכולם תמיד יש חסרונות ובתוך הקשר מתגלים עוד חסרונות, ככה זה באופן טבעי. המטרה היא למצוא דבר עיקרי - הלב שלו, המילה שלו, המידות שלו, האמיתיות שלו, הרצון שלו - ועל זה לשים את הכסף

תקופה את מרגישה שאין לך חשק לראות אותו שכל דבר שהוא עושה מכווץ אותך

זה לא התלבטות זה לא זה ..

ואם יש משהו אחד שלא מסתדר לך זו התלבטות

אבל מה הקשר לבדידות

ולמה שזה יפריע

ניסיתי לשכנע מישהי שתפסיק ושהוא סתם מבלבל אותה עם שטויות, לא מקשיבה...

בעיניי הכול עניין של מינון. הבעיה מתחילה כשנוצרת תלות- כשהוא הופך לכתובת הרגשית הקבועה או מחליף קשר אנושי.

הבעיה היא בין היתר שהוא מתחנף ומרצה ולא מאתגר.

להבנתי הוא נותן עצות לא רעות בכלל לנשים, והרבה פעמים לא מתאימות בכלל לגברים.

נתתי פעם תאור של קשר חצי רעיל (לא כזה שמרעילים בכוונה, אבל כזה שלא בריא לצד הגברי שבעניין).

GPT הציע להמשיך

ג'מיני ממש צעק שזה קשר רעיל ושנכון להפסיק אותו. אבל רק לאחר עוד קצת התכתבות.

גרוק לא זוכר מה הייתה התשובה. אבל יהיה מעניין לנסות. אני אחפש אם יש לי את השאלה.

ראיתי פה ושם התייעצויות עם GPT של נשים עם שאלות נשיות (וגם ניסיתי לבדיקה) והיה ניכר ממש שהוא מוטה לכיוון הזה.

מקום אחד שהיה בו מענה לא רע לגבר: מודלים סיניים לא מצונזרים. המצונזרים עושים את מה ש"נכון" ופמיניסטי.

GPT ודומיו מעולים בצורך לקחת משהו שאדם כותב ולעשות לו שיקוף. זה נותן תועלת בערך כמו לכתוב בשביל עצמך (תרגיל ידוע לניקוי הנפש מעומסים שעובד יפה) וגם קצת כמו המנגנון המקובל באחת החסידויות לכתוב ליהודי שכבר לא איתנו.

זה שהוא יכול לשנות את דעתו תוך כדי תנועה מאות פעמים אם זה מתיישר עם דעת השואל.

אז אני לא יודע כמה נכון לשפוט אותו כמישהו עם מערכת מוטה לצד כזה או אחר...

הוא פשוט נותן עצות לא נכונות. גם אם הוא "נוטה לכיוון".

אין לה באמת אינטילגנציה רגשית ויכולת חשיבה מורכבת זה ניתוח שכלתני של מה שאתה כותב לו. מעבר לזה יש סכנה שכשפורקים רגשית לבינה המלאכותית הוא גורם לנו לפתח אליו מעין מערכת יחסים שהיא מסוכנת בקלות היא יכולה לנתק אותנו מהחברים שלנו.

אבל, נראה לי שגרוק פחות מפחדים מהשטויות האלו

נסה גם את ג'מיני.

התלבטתי אם לנסות את deepseek ובסוף וויתרתי.

לא תקין, לא בריא, לא בעד

אבל כן...

לא צריך להיות בת בשביל זה... מסוכן ביותר.

למה זה רע?

וגם מבזבז זמן ותנסי לחשוב כמה זה מנתק אותך מהיום יום וחוסם את היכולת להיפתח רגשית לבני אדם

תלוי איזה שימוש עושים בו

אפשר לתעל אותו ואפשר להתבזבז איתו

ובAI זה בריבוע

כי בשימוש נכון הוא מתאים את עצמו והתועלת עולה

ובשימוש גרוע להיפך

קשרים פרונטליים...

העולם הולך לשם בכל מקרה, צריך לחשוב מה עושים ואיך לוקחים את זה לטוב, אם זה אפשרי...

והוא לא משאיר את הנעליים בסלון

בסוף הבינה המלאכותית חשופה לכל המידע שקיים ברשת, חשופה להרבה מאמרים פסיכולוגיים וידע מקצועי. למה לא לנצל את זה?

בנוסף יש לה מוח גדול, אמנם מלאכותי אך עדיין מתפקד והיא יכולה לעשות סדר במחשבות ולעזור ולהעלות נקודות.

כמובן שצריך להשתמש בה בגבול הטעם הטוב. אני מכירה מישהי שכשבחור מסוים נפרד ממנה אמר לה שזה בעצת הצ'אט. זה מוגזם בהחלט.

אבל אם סתם מתבכיינים לו, בעיני סבבה.

*ולמה הדגשת שהן תורניות? אם זה בעיה זה בעיה לכולן בכל המגזרים.

אבל הוא לא גאון רגשית, חוץ מזה תחשבי גם על ניצול הזמן שלך מולו

צריך לפעמים להקשות עליו, להגיד לו להעלות רמה, ולדייק אותו. כלומר להעלות אותו על המסלול האישי שלך.

על מישהי שנפרדה מהחבר שלה בגלל שהיא הבינה שהיא פשוט נמצאת בתוך לולאת צ'ט. הוא פשוט אמר לו מה לעשות והוא עשה.

הוא לא באמת יכול להחליף בן אדם

הוא גם קוטע כל רגע ומביא מלא עצות

הוא נכשל בתור גבר או אישה

שתהיה שנה טובה! בע"ה כולנו נמצא את החצי השני שלנו ולא נזדקק לפתרונות ביניים.

לא ממש הבנתי איך הוא עובד ולא ענו לי מהתמיכה הטכנית של האתר

ובאתר שלהם יש רשימת שדכנים עם מספרי טלפון. תחפש את מי שהכי קרוב אליך ולנסות ליצור קשר ישירות.

אולי המיזם לא התרומם, ורק נשאר אתר...?

אישית, לא מעמיק בהלכות, שמח שלשנינו זה אתגר כי זה סימן שאוהבים ומקיימים את ההלכה כי צריך למרות הקושי ויודעים שזה זמני (מאורסים)

קיבלתי החלטה, ואני יכול לעמוד בה.

הרי בשבת לא היית מדליק חשמל בגלל רצון רגעי או דחף עז להכין משהו

בגמרא בסוף מסכת עבודה זרה מובא מקרה בנוגע ליין נסך של יהודים שיושבים עם פרוצה גויה, שהיין לא נאסר. והסיבה: שאמנם גובר על היהודים יצר העריות, אך עדיין לא מוכנים לשתות יין נסך (ולכן לא סביר שהם נתנו לגויה לגעת ביין). עיין סט:

או כמו שאמרו במקום אחר, גזל ועריות - נפשו של אדם מתאוה להן ומחמדתן.

זה לא קשה

והאם יש לכם שיעורים שאתם אוהבים לשמוע בנושא ובנושא זוגיות בכללי?

מחפש בסגנון הרב שרקי כזה רציונלי פשוט ובהיר

פשוט לו אין הרבה

סדרה יפה. עוסקת בעיקר בדייטים כפי הזכור לי אבל לא רק

מרב המוגדר חרדי, ממליצה מאוד על הרב אבנר קבאס (הרבה הומור....)

ורבנים נוספים העוסקים ומרצים בנושא. לצערי איני זוכרת את

שמותיהם, אבל שמעתי ברדיו וכן ראיתי ביוטיוב.

ישנם ביניהם כאלה שממש מפרטים מהפגישה הראשונה. באתר "הידברות". מצויינים.

אגב, באתרי השידוכים השונים ביוטיוב יש טיפים טובים מאוד

ומאמרים טובים מאוד בנושא.

בהצלחה!

"מגע הקסם" לא יודע אם אפשר להשיג אותה בחנויות אולי באינטרנט אפשר.

אם לא היה קושי זה היה נורה אדומה. כדאי שתתרגלו, זה הולך לחזור בראונדים כל חודש

ועכשיו ברצינות - אין פתרון קסם. רק אני יכול לומר שזה קשה וצריך להסתכל קדימה. לזכור שזה תחום בזמן ושיש ודאות מתי נגמר. ותכלס חזרתי על מה שארץ השוקולד אמר

לק"י

זו הערה לגבי מי שלא מרגיש קושי, שלא ייבהל שמא משהו לא בסדר בקשר.

וגם נראה לי שיש קצת הבדל בתחושות לפני החתונה ואחריה.

האם אתם מנהלים את הזמן שלכם, או שהוא מנהל אתכם?

כולנו רצים סביב השעון, מודדים דקות ומנסים להספיק כמה שיותר. אבל האמת היא שמהירות היא לא הסיפור – האיכות היא הסיפור.

ספר הזוהר חושף סוד שמימי מדהים על כוחה של הבחירה לעצור את השלילי:

"כַּד אִתְכַּפְיָא סִטְרָא אַחְרָא לְתַתָּא, אִסְתַּלַּק יְקָרָא דְקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְעֵילָא עַל כֹּלָּא, יַתִּיר מִשְּׁבָחָא אַחְרָא"

ובתרגום פשוט לעברית: כאשר כוחות הסיטרא אחרא (הצד האחר, השלילי) נכנעים ומכופפים למטה, כבודו של הקדוש ברוך הוא מתעלה למעלה מעל הכל, יותר מכל שבח אחר.

המשמעות היא עצומה: בכל פעם שאנחנו מונעים מעצמנו מעשה שלילי, אנחנו לא רק נמנעים מרע – אנחנו אקטיבית ממשיכים ומגלים את אור האינסוף של הבורא בכל העולמות כולם.

זהו עומק כוונת שלמה המלך בפסוק: "מָוֶת וְחַיִּים בְּיַד לָשׁוֹן" (משלי י"ח, כ"א). הבחירה לעצור, לבלום את הדחף ולבחור בטוב הופכת את ההווה החולף למציאות נצחית שמאירה את הקוסמוס כולו באור אלוקי בלתי מוגבל.

אל תתנו לזמן פשוט לעבור – חברו אותו לאינסוף על ידי הבחירות שלכם בכל רגע מחדש.

מה התנועה האיכותית הבאה שאתם בוחרים לעשות כבר עכשיו

אולי נגיד שכשאתם הולכים

אם זה לא מציק

אז שיהיה לך חפץ אחר ביד שאתה משחק איתו

כדור כזה של התרמות דם או מפתחות

קנס של מאה שקלים, אם לא עומדים בהחלטה. אתה תעמוד בהחלטה. הכי טוב לא להיפגש. לא תהיה לך שום בעיה.

צריך להכיר טובה לה' שהפגיש ביניכם, זה ממש לא מובן מאליו, ולשמור את מה שהוא מצווה.

לזכור שלצד השני גם יש אח שלא רוצה שמישהו יגע באחותו בלי מחוייבות.

לצאת מהפרספקטיבה המצומצמת של מה אני מרגיש, להסתכל מלמעלה על העניין ולהתחבר לאמת המוסרית והתורנית שלא נוגעים לפני חתונה.

לזכור שמטרת האיסור היא לא רק סור מרע אלא גם עשה טוב - זה הזמן הכי טוב להתחבר לצד של "וארשתיך לי לעולם" ושל "אחותי כלה". לקשר הפנימי השורשי שהוא הרבה מעל הגוף והמגע. עכשיו אתם באורות הגבוהים המיוחדים שבהמשך החיים אתם תכניסו אותם לכלים, ואם עכשיו אתם מצמצמים את האורות, זה יכול להשפיע על כל העתיד שלכם.

האם אתם מנהלים את הזמן שלכם, או שהוא מנהל אתכם?

כולנו רצים סביב השעון, מודדים דקות ומנסים להספיק כמה שיותר. אבל האמת היא שמהירות היא לא הסיפור – האיכות היא הסיפור.

ספר הזוהר חושף סוד שמימי מדהים על כוחה של הבחירה לעצור את השלילי:

"כַּד אִתְכַּפְיָא סִטְרָא אַחְרָא לְתַתָּא, אִסְתַּלַּק יְקָרָא דְקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְעֵילָא עַל כֹּלָּא, יַתִּיר מִשְּׁבָחָא אַחְרָא"

ובתרגום פשוט לעברית: כאשר כוחות הסיטרא אחרא (הצד האחר, השלילי) נכנעים ומכופפים למטה, כבודו של הקדוש ברוך הוא מתעלה למעלה מעל הכל, יותר מכל שבח אחר.

המשמעות היא עצומה: בכל פעם שאנחנו מונעים מעצמנו מעשה שלילי, אנחנו לא רק נמנעים מרע – אנחנו אקטיבית ממשיכים ומגלים את אור האינסוף של הבורא בכל העולמות כולם.

זהו עומק כוונת שלמה המלך בפסוק: "מָוֶת וְחַיִּים בְּיַד לָשׁוֹן" (משלי י"ח, כ"א). הבחירה לעצור, לבלום את הדחף ולבחור בטוב הופכת את ההווה החולף למציאות נצחית שמאירה את הקוסמוס כולו באור אלוקי בלתי מוגבל.

אל תתנו לזמן פשוט לעבור – חברו אותו לאינסוף על ידי הבחירות שלכם בכל רגע מחדש.

מה התנועה האיכותית הבאה שאתם בוחרים לעשות כבר עכשיו

מזכיר את התפיסה כאילו מי ש"אחראי" על "טוהר האישה" זה לא היא אלא הגברים בחייה..

או כמו הקטע הדפוק שיש לחלק מהגברים לכבד אישה רק כתלות בהאם יש גבר בסביבתה שאותו צריך לכבד.

הרבה פעמים אם מישהו מתחיל עם מישהי והיא לא בעניין, היא יודעת שהוא לא יפסיק לנדנד עד שהיא תגיד "יש לי חבר". כי אז יש פה גבר שהוא צריך לכבד, אם סתם האישה בעצמה לא רוצה זה לא מספיק

אני לא מאשימה אותך ברעות החולות האלה, אבל צריך לשים לב שלא נגררים לשם בטעות

זה לא משנה אם בפועל יש לה אח או לא, זה בא לשקף לבחור תחושה מצד מה ששנוא עליך.

אז אם כבר מתאים יותר לשאול- ומה אם אין לבחור אחות (למרות שלך תוכיח שאין לו)

למה שמישהו ירצה "שלא יגעו באחותו" כאילו היא איזה אובייקט שברשותו, מילא היית אומר "שרוצה שאחותו תשמור מצוות" וגם על זה היו לי קושיות

הרגזתי אותך? מצויין.

חלילה לוותר.

קח את הכעס הזה שקפץ לך הרגע, ותחשוב מאיפה הוא מגיע.

זה פשוט לא שייך. 'נישט שייך'.

להשקיע את זה עמוק בנפש.

זה פשוט לא שייך.

בנוסף, מבחן המרשמלו.

תחזיק חזק. הגעגוע בונה את הקשר.

כ "תקופת אימון לעתיד"

ואז כשקשה לנו לשמור (גם אנחנו שומרים) אנחנו זוכרים רגע שאנחנו לא כאן בשביל הרגע.. אלא בשביל להתכונן למשהו גדול יותר שיבוא אחרי החתונה.

וגם לזכור את החומרה של זה וללמוד (כל אחד לבד) על החשיבות של זה עוזר מאוד.

כל כך יפה ונכון! תודה!

כך פסק החפץ חיים. (מצד איסור קריבה לנידה). אמנם ברמת ההתפרטות ההלכתית יש מקום לדון לגבי סוגים שונים של נגיעת חיבה, אך הגבול דק מאד. רגב זה רלוונטי גם לקשיים אחרי החתונה כשאסורים. ומחומרת העוון נלמד על שכר הנזהר ממנו.

האינסופי, המפרק, הלא הגיוני, של הרווקות -

לזכור שה' נוכח שם, ולא רק כמלווה, אלא כמי ששם אותנו בתוך זה ומעביר אותנו תהליך שנבחרנו לעבור.

דבר שני, עם כל ההתרגלות להרגל, בסופו של דבר יגיע השלב שההרגל כנראה יקרוס מעצמו מרוב קושי, אז עדיף להקדים את המאוחר ולהפיל אותו באופן יזום.

לגבי האינטואיציה - זה באמת לא פשוט, אני חושב שיש שתי שאלות משלימות שיכולות לתת תשובה אינטואיטיבית יחסית בהירה - מה היית עושה לפני עשר שנים ובעוד עשר שנים אם היית נפגשת איתו אז?

אם נניח-

בגיל עשרים (בהנחה שבגיל הזה היה פשוט יותר) הייתי רוצה להתחתן איתו. ואז עולה החשש- אבל אולי זה כי לא הייתי מספיק מודעת.

ובגיל ארבעים גם הייתי רוצה להתחתן איתו כי גם אחרי כל המודעות יש התאמה טובה וכמה אפשר לבד.

אז יוצא שאת מכוסה גם מצד המודעות וגם מצד החיבור הטבעי.

על המודעות העצמית.

פחד זה רגש לגיטימי.

לא מצופה שתבטלי אותו.

השאלה היא אם את יודעת לנהל אותו? תהיי מסוגלת?

איזו מודעות, איזו רגישות, איזו תבונה.

את נשמעת אישה פשוט מקסימה!

ובאמת נשמע שבתוכך הכל, שאת יודעת הכל, וכמו הניק שלך – כאשר את פורחת מבפנים ויש לך את השלווה הזו מבפנים אז הכל ממש ממש בסדר 😊

כמו בפעמים שהקשבת פנימה כאן בכתיבה שלך והיו "הבלחות" כאלו של רוגע ושלווה ויציבות וטוב פשוט ושלם.

כמו במילים שכתבת עליו: "ככל שאני כותבת אני מבינה שהשאלה לא ממש קשורה אליו, כפרה עליו. לאיש הזה שעומד מולי". נכון שזה כאילו "קצת" מילים אבל נשמע שהן מבטאות כ"כ הרבה. ונשמע שטוב לך איתו, ואפילו טוב מאוד, כמו שכתבת "אם טוב ברמה כזו עכשיו".

אז טוב מאוד שכתבת את כל ההודעה הזו, זה ממש עושה סדר (או לפחות מתחיל לעשות) לכל מה שמתחולל בפנים, והייתי ממליצה לך פשוט להמשיך – להמשיך ולכתוב כאן או רק לעצמך וממש לפרוט דבר דבר.

לכתוב ולפרט – מה מפחיד?

ומה עוד?

מה מפחיד בלהתחתן דווקא איתו?

מה קשור דווקא בו שמפחיד אותך?

באילו פעמים את לא סומכת עליו (אם יש כאלו) ספציפית?

באילו פעמים את מפחדת לא לסמוך עליו ספציפית?

ממש להסתכל לפחד בלבן של העיניים, לא להתעלם או להדחיק אלא להיפך – לכתוב ולפרוט ולפרט את כל הפחדים. פחד פחד.

ואז גם להתחיל לענות לו. אחד אחד ולעומק.

קודם לכתוב ואז להבין, כי כאשר כותבים יש לדברים התחלה ואמצע וסוף ולא הכל נמצא לנו במוח (ובלב) בבליל בלתי נגמר של מחשבות ולופים שבאמת אי אפשר למצוא ידיים ורגליים שם...

וככל שאת כותבת את מזהה באמת קולות של פחד דווקא מההחלטה להתחתן, מעצם השינוי, מעצם הלא מוכר והלא יודע, שזה הכי הכי טבעי והגיוני שיש בעולם יקרה!

ובטח אחרי שכתבת שיש לך סיבות לפחד מעצם הנישואים ואפילו התחלת לפרט אותן: כאלה שקשורות ברקע שלך, שנוגעות באופי, ולהיכרות שלך את עצמך בלבד עד עכשיו.

ובאמת שהמוכר והחזק זה הלבד במה שסיגלת עד עכשיו כל השנים אז בטח שזה מפחיד, אפילו מפחיד נורא להניע לשינוי!

המוח שלנו מורכב מתבניות ואוהב באמת את המוכר והידוע ואל תזיזו לי את הגבינה שלי, ככה אנו מתוכנתים. וכשבאים לעשות שינוי, גם שהוא שינוי לטובה, זה מפחיד! לעיתים משתק מפחד! לכן כ"כ חשוב להקשיב לפחדים האלה, כמה שצריך, ובעיקר – לענות להם. בכנות ועד הסוף.

ואת מקסימה שכתבת שאת רגילה לפחד ולעשות. זה באמת מדהים איך שלמדת ולימדת את עצמך להתמודד עם דרכי החשיבה של המוח שמייצר לך קטסטרופות ובעצם רוצה רק לשמור עלייך משינוי בכל מחיר. ואת מתמודדת, ואת עושה, ואת לא נמנעת, ואת ממש מצליחה! אלופה שאת!

ואולי תקראי לאינטואיציה הזו שלך שדיברת עליה גם "הקול הפנימי שלי", ובעצם תחזקי את עצמך בכך שיש בתוכך נשמה, חלק אלוק ממעל ממש, אלוקות! והרבה פעמים הקול הפנימי הזה שלנו הוא הוא הביטוי של הנשמה ושל החלק אלוק ממעל שלנו. ודווקא הקשבה לקול הזה זה המפתח.

ודאי שלא אפשרי להעביר כאן על הכתב את העומק של הדברים, וודאי שיש כאן דיוקים רבים שצריך להעביר ולעבור, אבל זה באופן שטחי וכללי – להקשיב לקול הפנימי שבך.

כמובן בליווי של ההקשבה גם לפחדים, הפירוט שלהם והמענה להם דבר דבר ולעומק כאמור. ותמיד תמיד כדאי גם להתפלל על זה לקב"ה שבידו הכל, להתפלל לבהירות, ולשלווה, ולהחלטות הכי טובות ונכונות.

ואפשר גם לכתוב את כל הטוב שאת כן רואה בו, באיש הזה שעומד מולך 😊

ואיפה את כן סומכת עליו, ואיפה את כן רוצה להתחתן דווקא איתו.

וכנ"ל איפה מפחיד לך דווקא בו, איפה מפחיד שאת לא סומכת דווקא עליו?

ואז בטבלה נפרדת את יכולה לכתוב את הפחדים מעצם ההחלטה להתחתן ומעצם הנישואים, בצורה נפרדת ממנו ספציפית, וככה לראות יותר בבהירות איפה זה הפחד מעצם השינוי ואיפה זה הפחד מהבחירה דווקא בו ספציפית. זה יעשה לך עוד יותר סדר. ואת גם ממש ממש טובה בזה אז פשוט להמשיך ולפרוט לעצמך הכל 😊

ולגבי מה שכתבת בסוף של מה אם יש איפשהו שם מישהו אפילו טוב יותר וכו',

אז בדיוק כמו שכתבת, חשוב לזכור שאין באמת אף אדם אפילו אחד מושלם. לא גבר ולא אישה.

רק רק הקב"ה לבדו מושלם.

אנחנו כולנו בני אדם.

ו"אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא". אין.

כלומר לכולנו יש יתרונות, לצד חסרונות.

וכדאי לראות את האדם שמולנו כמכלול.

האם את המכלול הזה אני רוצה?

האם במכלול הזה אני בוחרת?

(והאם הוא/היא רוצים אותי ואת המכלול שאני? האם הוא/היא בוחרים בי ובמכלול שלי?)

עוד דבר מהותי מאוד מאוד הוא ה*עבודה תוך כדי תנועה* כלומר ההבנה שנישואין, זוגיות, הוא דבר של תחזוקה מתמדת והשקעת אנרגיה מתמדת. לכן שני בני זוג שמגיעים גם עם שלמות בבחירה, גם עם רצון אמיתי להיות יחד ולעבוד על כך כל הזמן, גם בוחרים אחד בשנייה כל יום מחדש ומבינים שהשקעה תמיד תמיד צריכה להיות - הסיכויים שלהם להצלחה וחיי נישואין מאושרים עולים בצורה ענקית.

ולגבי החששות והספקות:

קודם כל חשוב להפריד האם הספקות הן מ*הבחור עצמו*

או האם הספקות הם מ*ההחלטה עצמה להתחתן* ומהמעבר המפחיד והגדול מרווקות לנישואין.

אם התשובה היא המקרה הראשון - צריך להמשיך בנחת להיפגש עם הבחור ולראות האם באמת זה זה.

ורק את יכולה באמת לענות לעצמך ולהחליט מה הכי נכון עבורך

(כמובן שתמיד טוב להתייעץ כמו שאת עושה פה, אבל חשוב להבין שבסוף רק את יכולה להחליט את ההחלטה ולא אף אחד אחר).

כדי לדעת אם זה זה או בדרך להיות זה,

תוכלי לשאול את עצמך מספר שאלות:

האם את מעריכה את בן זוגך הנוכחי?

האם את רואה בו אבא טוב לילדייך?

האם כיף לך איתו בזמן הפגישות ונעים לך איתו?

איך התקשורת ביניכם?

איך מתנהלים חילוקי הדעות ביניכם?

האם את מרגישה שאת יכולה להיות את כאשר את לידו?

האם בין לבין הפגישות את מתגעגעת אליו או חושבת עליו?

האם הוא מכבד אותך?

האם יש לך חיבה אליו?

האם יש לך משיכה אליו?

אחרי שתעני לעצמך על השאלות הללו,

אפשר לעבור לרגש של הבילבול. בתוך הבילבול הזה נמצא (ואולי בעצם מסתתר) הפחד.

פחד עמוק וגדול מאוד.

פחד לטעות.

פחד לחיות חיים שלמים ללא אהבה, כזו טובה ואיכותית

פחד להיכשל בבחירת בן הזוג

זה חשוב שאחרי שתביני את עצמך תיתני גם לו מקום, לפחד.

תביני מה בדיוק מפחיד אותך?

מה התסריט הכי גרוע שיכול להיות אם כן תתחתני לבסוף עם הבחור?

מה התסריט הכי גרוע שיכול להיות אם לא תתחתנו בסוף?

מה יקרה?

ומה עוד יכול לקרות?

ואיך את תהיי?

ומה יקרה לך?

ואיך את תרגישי?

ומה זה אומר עלייך לדעתך?

ותני לעצמך להרגיש גם בגוף את התחושות שתרגישי כאשר תעבדי על המקום הזה של הפחד.

האם יש כיווץ בגוף?

איפה בדיוק? בבטן? ברגליים? בראש?

האם הגרון נחנק? יש דמעות?

אולי אין בכלל כלום?

תני לעצמך להרגיש.

תהיי שם.

אחרי שתעברי את כל השלבים האלה עם עצמך,

תוכלי להיות יותר חכמה כלפי עצמך.

תוכלי לראות יותר בבהירות דברים.

וזה תהליך, כמובן, לא תוך שניה הכל מסתדר ומתבהר.

אבל זה תהליך חיוני שחשוב לעבור עם עצמך.

חשוב גם לזכור שהפחד הוא באמת רגש טבעי.

זה באמת מפחיד.

זה באמת דבר בעל משמעות עצומה לחיים - עם מי לחלוק אותם, לנצח

ההחלטה הזו בהחלט מפחידה.

ואם נקשרים ואוהבים - גם אז הפחד הוא לעיתים בלתי נמנע

כי מה יקרה אם חלילה נאבד את זה?

גם פחד מאובדן ממשי ח"ו של האדם האהוב

וגם פחד מאובדן של הקשר שמתבטא בדמות גירושין בפועל או גירושין רגשיים וחיים ללא אהבה.

זה באמת מאוד מאוד מפחיד.

עם כל אהבה גדולה בא גם פחד גדול.

עם כל אהבה גדולה בא גם סיכון לאבד אותה

עם כל סיכוי גדול בא גם סיכון גדול

אבל אם לא מסתכנים לעולם - גם לא אוהבים עד הסוף לעולם.

את את מוכנה לוותר על אהבה שלמה ולהיות רגועה שלעולם לא תטעי ולעולם לא תיפגעי?

או שאולי את מוכנה לפחד לפעמים ולהרגיש בלבול ולא כל-יודעת לפעמים ולקחת את הסיכוי שאולי משהו יקרה - אבל מצד שני לקחת בשתי ידיים את הסיכוי לאהבה גדולה ושלמה?

זו בחירה רק שלך. ❤

דבר נוסף שעוזר לבהירות בהחלטה -

קודם כל - בדיוק כמו שכתבת בהודעתך, אנחנו יודעים שבכל אדם יש יתרונות וחסרונות.

ז"א, שכל אותן תכונות מאוד טובות שכן יש בבחור הנ"ל, בכלל לא בטוח שיהיה בהבא בתור שלו יהיו או שלא את התכונות שמהותיות לך.

לכן צריך גם את זה לקחת בחשבון.

תמיד צוחקים שאם כל גבר וכל אישה יכלו לעשות "מיקס" של כל התכונות הטובות+הפיזיות הטובה בכל מי שיצאו איתם לאורך כל השנים - הם היו מגיעים לנוסחה של גבר/אשת החלומות.

קצת מההוא,

את זה מההוא,

את זה מההיא -

ויוצא מר/גברת מושלם/ת

ובכן,

לצערנו זה לא קיים.

ולא רק שזה לא קיים,

כל ההשוואות האלה שיש לנו מקשרים קודמים,

יוצרים אצלנו מעין "תרמיל" שהולך ונהיה מאוד כבד על הגב...

בתרמיל הזה נמצאות ההשוואות.

וככל שיוצאים עם יותר מדויטים - כך התרמיל הזה גדל וגדל

ואותו בחור שכרגע נמצא איתך בקשר - נמצא איתך בקשר + עם כל התרמיל שלך וכל מי שאי פעם יצאת איתו.

הוא אפילו בלי לדעת נמצא בתחרות סמויה (או גלויה) עם כל אותם מספר הבחורים עמם יצאת בעבר.

עם כל תכונה ותכונה טובה של מי מהם,

עם כל פרט גופני של מי מהם,

עם כל כימיה, רגש של אהבה, תשוקה ומשיכה שהרגשת לכל מי מהם,

עם כל חוויה וחוויה שעברת איתם

וזה בנוסף לכל מה שאת סוחבת על עצמך עוד מינקות וילדות - וכל הדפוסים והמשפחה הגרעינית וכו' וכו' -

ו...

זה הרבה.

זה לא קל.

צריך באמת להיות כמעט מלאך ומושלם כדי להצליח לנצח בתחרות הזו.

ולעמים נראה שלתחרות הזו פשוט לא יכול להיות מנצח.

אז אם אפשר לבוא לפגישות איתו ולראות רק אותו כפי שהוא,

ורק אותך כפי שאת,

בלי כל המטענים של האחרים ובלי כל ההשוואות - 

זה יכול לעשות הרבה טוב.

אפשרות לבחון רגע את הדברים בנקיות, בלי כל ההפרעות וההסחות שיש ברקע.

ואז לשאול את עצמך אז מה כן יש בו?

במה הוא טוב?

מה את אוהבת בו?

מה את מעריכה בו?

וכן הלאה.

---

ואם הפחד והחשש הוא מ*עצם ההחלטה להינשא* ולא מהבחור עצמו-

ישנם כמה דברים שיוכלו לעזור:

1. נסי לברר בתוכך את החלק ההססן הזה.

ממה הוא מפחד בעצם?

האם הוא נתקל בעבר (אולי בילדות? אולי מודל ההורים? אולי חוויה קשה שבה הוא ראה איך נישואין מתפרקים או לא מתפרקים אבל גורמים לאדם סבל? משהו אחר?) במשהו שיכול לגרום לו לפחד ולהסס?

מה התרחיש הכי מפחיד שממנו הוא הכי מפחד?

מה קורה בתרחיש הזה?

מדוע הוא פיתח את חוסר הודאות הזה?

האם זה תרם/תורם לו באיזשהו אופן במשך השנים?

האם בעבר הוא גם היה שם? מה הוא גרם לך להרוויח/להפסיד?

מה כן עשית או לא עשית בגללו?

מה יקרה אם תקשיבי לו ולא תלכי על זה? מה תרוויחי? ומה תפסידי?

ומה יקרה אם לא תקשיבי לו, תתמלאי בחלק הבטוח שלך ותלכי עלך זה - מה תרוויחי אז? ומה תפסידי אז?

תנסי להיות רגע עם עצמך בשלמות - ממש להרפות את הגוף, לעצום עיניים, לנשום לתוכך פנימה ולהיזכר ברגע אחד בחייך שבו הרגשת ביטחון. ממש רגע שבו הביטחון עטף את כל כולך והלכת איתו בראש ובלב ופעלת לפיו.

מה את רואה שם?

מה היה שם באירוע הזה?

איך הרגשת שם?

איפה בגוף הרגשת את הביטחון הזה?

נסי להיות שם רגע ולקחת את הביטחון הזה, שהוא גם חלק ממך, ולנסות לתת לו יותר ויותר את הבמה - ממש לדמיין אותו גדל וגדל בתוכך עד שהוא ממלא את כל כולך.

מי את שאת מלאה בביטחון עצמי?

מי זאת שואלת ושואלת שהיא בטוחה?

מי את שאת לרגע נפרדת מחוסר הודאות?

2. ישנה טכניקה מוכרת לקבלת החלטות,

שבה אומרים להפוך את ההחלטה ממצב אקטיבי (אני בוחר) למצב פסיבי (בוחרים בשבילי) - ולפי זה לראות מהו באמת הרצון האמיתי יותר של האדם.

במקרה שלך,

אם אני אשאל אותך מה יקרה אם תיפרדו מחר, בן זוגך יהפך לבן זוגה של אישה אחרת - ינשא לה ויהיו להם יחד ילדים משותפים.

ז"א, אם הוא יחליט זאת מחר ויחתוך ממך וילך לאחרת -

מה תרגישי אז?

שהרווחת?

או שהפסדת?

את התשובה הזו תיקחי ותדעי את ההחלטה שלך יותר בשלמות.

3. הדבר העיקרי, ואולי היחידי יש יאמרו שיקבע האם זה יהיה זה או לא יהיה זה

זה אך ורק *את ובן זוגך* והבחירה שלכם אחד בשנייה בכל יום מחדש!

אם תבחרי להיות שם,

אם תאמיני בעצמך ובבן זוגך ובמה שיש ביניכם,

ותקחי את האמונה והבחירה והביטחון הזה יום יום שעה שעה - *זה* מה שיגרום לכם להצליח!

*זה* מה שיגרום לנישואים שלכם לעבוד לנצח,

*זה* מה שיהפוך את זה ל*זה*!

וכמה שזה חשוב לומר זאת,

כי לצערנו בדור הזה הבלבול כל כך כל כך גדול, אנשים הולדים ומסתובבים בעולם הזה פשוט מבולבלים וגם אחרי שהתחתנו, כבר לא יודעים מה ואיך והאם ומדוע

בטוחים שרק אם ימצאו את האחד הזה שעוד יותר טוב מההוא,

ואת האחת הזאת שעוד יותר מוצלחת מההיא - אז הם באמת יהיו מאושרים!

וזה פשוט לא נכון!

מה שהם באמת צריכים זה לבחור בו/בה! בשלמות!

להביט לו בעיניים ולראות בו את האחד *שלך*, כי הוא *שלך*,

להביט לו לתוך הנשמה ולראות בו את השותף לכל חייך,

ולא רק עכשיו, ולא רק באירוסין, ולא רק החתונה, ולא רק בשנה הראשונה והשנייה, ולא רק בשנה ה20, אלא כל יום מחדש!

ההבחירה הזו,

האמירה הברורה הזו,

תגרום לך כל יום לבחור בו מחדש,

להפוך את הנישואים שלכם ללא מובנים מאליהם,

להשקיע ולתת,

להקדיש זמן ומרחב זוגי לכל אורך הדרך

וזה, באמת באמת זה מה שיגרום לך לאושר נצחי ולנישואים חזקים, טובים ומטיבים ב"ה.

4. הייתי מציעה לך להקשיב יותר לגוף שלך, לרגש שלך,

ולא רק לשכל.

שהוא שם, והוא חריף וחכם וחזק - ואת זה את יודעת ואף אחד לא יקח לך.

אבל אל תתני לו להעיב על השמחה שלך ועל כל מה שיכול להיות לך טוב בחיים האלה רק כי הוא אוהב לנתח ולשאול אלף פעמים ומכל זווית על כל אירוע שקורה לו בחיים.

אני לא אומרת חלילה להתעלם ממנו,

הוא שם ויש לו תפקיד חשוב,

אבל מאז שסיים את תפקידו ובחן רציונאלית האם הבחור טוב לך או לא, מתאים לך או לא,

*שם*, תני יותר מקום לגוף ולרגש שלך.

שאלי את עצמך

מה אני מרגישה כשאני לידו?

איזה רגש עולה בי כשאני חושבת עליו?

ועלינו יחד?

ועלינו מגדלים ילדים?

ואיפה אני מרגישה בגוף שלי את כל זה?

מה החוויה הגופנית/פיזית שלי כשאני נמצאת לידו?

איזו תחושה הוא מעלה בי?

תהיי שם רגע ותשהי בתחושות האלה.

גם הגופניות וגם הרגשיות.

ותני להן רגע למלא את כל כולך.

את יכולה אפילו לתת להם שם או לדמיין אותן בצורה מסוימת עם צבע מסוים - ואז בכל פעם כשיעלו החששות - תביאי את הצורה המוחשית הזו שדמיינת לאותן החששות שיענו להן,

שיהיו שם לעשות סדר בדברים.

תני להם את המקום שלהן ואת הזמן שלהן ותרגישי אותן, ותשהי ברגש ובחוויה הגופנית הזו.

בצורה הזו, תהיי בטוחה גם שכלית, גם רגשית וגם גופנית,

ובצורה הזו תוכלי קצת להרגיע את החלק ההססן והחושש שבך כשתצטרכי.

5. לגבי החשש "מה אם יש יותר טוב?"

אז כמובן שאפשר לדעת רק את מה שיש כרגע.

ואם כרגע יש מישהו שאת אוהבת, מעריכה, טוב לך איתו,

ואת חושבת שיש כיוון ויש דרך לעבור איתו גם מכשולים וקשיים – אז הכיוון מאוד חיובי.

ואחרי כל השאלות והבירורים האלו תאמיני בעצמך שיש לך ותהיה לך את התשובה הנכונה עבורך.

ואז אחרי שמחליטים החלטה - שכמובן חשוב מאוד שתהיה בשלמות ובבהירות -

כל מה שישאר לך לעשות זה להיות שלמה איתה

שזה אומר - לשים רגע את הפחדים בצד ולחיות, ולהשקיע באופן אקטיבי כוונה ורגש ומחשבה ומאמץ לטובת הקשר, ואם וכאשר הקשר שלכם יגיע לחתונה - גם אז - לזנוח את כל ה"מה היה אילו" ולחיות בכאן ועכשיו.

ויותר חשוב - להשקיע בכאן ועכשיו.

להחיות את הכאן ועכשיו כל יום מחדש.

לכוונן את כל האנרגיות שלך - במקום לבלבול ולספקות שיכרסמו - לבנייה. לביחד שלכם. 

להחליט החלטה ברורה ש*כך החלטתי ואני עכשיו נותנת את כל כולי לנצח למען זה*-

ואז אפשר לנתב את כל הבלבולים והפחדים ולתעל אותם לצורך עשייה חיובית.

לכמה שיותר אהבה, וזמן ביחד, ונתינה, והשקעה, וחיבור, ושיחות, ואיכות.

הנישואין מעניקים לבני זוג שייכות אמיתית זו לזה.

התחתנו. אני האישה שלו. הוא האיש שלי. כמו שהילדים שלי הם שלי ואני אמא שלהם, וזו לא שאלה בכלל.

וזה הופך את הזוגיות שלנו למשהו חי וקיים, יציב ובטוח, ומתוך המקום הזה בניית הזוגיות נראית שונה לגמרי.

אז החתונה בעצם מעבירה אותנו ממוד של 'האם' למוד של 'איך'.

זו החלטה חד פעמית וגורפת (שהיא קפיצה למים בעיניים עצומות, לא משנה כמה זמן וכמה לעומק מכירים), שמעבירה את הקשר משאלת ההאם הקשר הזה טוב לשאלת האיך נגרום לקשר הזה להיות טוב.

ויש בידינו המון המון איך!

כלומר יש בידינו היכולת להגיע לטוב שלם, גדול, עצום ומקיף ב"ה.

6. ואם יש גם חשש ופחד שאומר לך: "מה אם אחרי החתונה "פתאום" פוגשים מישהו אחר"?

אז את עונה לו -

מתחתנים כאשר יש שלמות בהחלטה ורצון אמיתי לחיות יחד כל החיים.

מה יקרה אחרי החתונה?

אם תכירי מישהו אחר?

זה בכלל לא נכנס למשוואה כאשר יש שלמות, כי אם את אוהבת אותו ובחרת בו - אז בחרת *בו*. וזהו.

אז הוא שלך.

וזהו.

אין עוד אחרים.

אין.

עושים ניתוק במוח - וכל הגוף והנפש מכווננים למצב הזה ש*כבר מצאתי*

ולא למצב של *אני עדיין מחפשת*

כאשר את במצב של כבר מצאתי,

אז אפילו יהיו מיליון בחורים טובים - זה לא אמור להזיז לך - כי יש לך את בעלך שלך.

הוא שלך, ודי.

אז את לא תהיי ביחידות עם אחרים, ולא תשחנשי עם אחרים, ולא תגעי באחרים וכו' - וכך יהיה יותר קל לא "לפול" בפניהם, אם יש גבולות ברורים גם טכניים וגם נפשיים בעמדה הנפשית - זה בכלל לא אמור לקרות.

וכדי לחזק את ה"לא אמור לקרות" הזה - ממשיכים לעבוד על עצמנו ועל הזוגיות שלנו יום יום גם אחרי החתונה -

ממשיכים להשקיע אחד בשני ובעצמנו,

ממשיכים לצאת לדייטים קבועים גם כשנשואים,

ממשיכים לקחת אחד את השנייה כלא מובן מאליו בכלל,

ממשיכים לתת, להשקיע, לאהוב, להתרכז פנימה ולכוון את כל האנרגיות והאהבה לבית פנימה בכל התחומים שיש - וממילא מה שיש בחוץ בכלל לא מעניין כבר.

7. ומה עונים לחששות או פחדים שאומרים לנו שאם נתחתן הכל יהיה "דפוק"?

למשל, שלא תישמר האהבה והתשוקה שלנו?

קודם כל לענות להם את האמת - שהדבר המרכזי שיקבע האם זוגיות הכוללת נישואין תשמר -

הוא בני הזוג עצמם.

והמודעות והמאמצים שלהם עצמם.

הכל תלוי איך מתייחסים לנישואין ואיך רואים אותם.

האם ההתייחסות אליהם היא כ"מזהמים" את כל הדברים הטובים הנ"ל,

או ההאם ההתייחסות היא כמעצימים, מרחיבים ומעמיקים את כל הנ"ל.

איך אומרים? הכל תלוי בעיני המתבונן.

כל מה שנחשוב שיכול "לזהם" את הנישואין  - יכול להיכנס באותה מידה גם למערכת זוגית ללא נישואין, וגם לאדם רווק ללא כל זוגיות.

ואתן מספר דוגמאות -

קודם אכתוב את ה"חשש" (שיופיע בגרשיים) ואז את התשובה אליו:

- לדוגמא "עול הפרנסה":

עול הפרנסה יכול לדכא, לבאס, להכביד ולהעיק גם על רווק,

גם על רווקה,

גם על זוג ללא נישואין

וגם על זוג במסגרת הנישואין.

אנשים צריכים לעבוד כדי להתקיים, זו המציאות בימינו,

ויוקר המחיה שעולה וכל מה שקשור בזה לא תורם, אבל זה לא שייך לנישואין או לא נישואין,

אפשר לראות זאת אצל כל אדם באשר הוא.

-"גידול-חינוך- טיפול והשקעה בלתי פוסקת מכל היבט אפשרי בילדים":

גם כאן

אם אדם רוצה ילדים,

ולא משנה אם זה רווק או אם זו רווקה שמחליטה לקחת תרומת זרע/הורות משותפת/כל דרך אחרת - היא תצטרך להתמודד עם עול גידול הילדים.

אא"כ אדם לא רוצה ילדים כלל - ואז אמנם אין לו את "עול הילדים", אבל באותה מידה גם אין לו את "הילדים עצמם", האושר שבהם, ההמשכיות שבהם, החיים עצמם שבהם וכל היתר.

- כל מורכבות נוספת אצל הילדים כמו טמפרמנט, נכות ל"ע וכו' - כל זה רק קל יותר להתמודדות במסגרת יציבה של משפחה עם שני הורים מתפקדים, מאשר אצל אם חד הורית או אב חד הורי.

- "מערכת היחסים עם המשפחה המורחבת/סביבה- מתערבת/מעורבת/מגוננת מדי/מתעלמת/מפלה" - 

גם כאן - אם אדם רוצה להיות לבד כל חייו, ללא שום זוגיות באשר היא - אז את המשפחתולוגיה של הצד השני הוא אכןן לא יחווה.

כי בכל דרך אחרת - זוגיות ללא נישואין גם היא כוללת בתוכה משפחתולוגיה לא מעטה של הצד השני.

אז גם כאן - שוב תלוי בעיני המתבונן - מהם היתרונות ומהם החסרונות,

מה אני מרוויח/ה ומה אני מפסיד/ה ומה יותר כדאי לי.

אני מאמינה שאנשים שבוחרים בנישואין מעדיפים להרוויח את כל הטוב שבהם גם אם יצטרכו "להפסיד" ולהתמודד פעם בחודש עם חמות לא מי יודע מה...

וכמובן גם בתוך הקושי/הקשיים עצמם ללמוד להשתכלל ולמצוא כלים נכונים ומתאימים לנו גם בעת הקושי עצמו.

- "שינויים ומעברים בחיים" -

- גם כאן רוצה לומר לפחות על עצמי,

בתור אישה שעברה תוך כדי נישואים גם אובדן של אב בגיל צעיר,

גם חזרה בשאלה של בעלי,

גם דיכאון אחרי לידה,

גם משברים אחרי הלידות

גם מחלות של הורים 

ועוד הרבה דברים -

ובכולם, עם יד על הלב, המציאות שה' זיכה אותי שיהיה לי את אישי לידי - רק העלתה אותה, עשתה לי טוב, ובהרבה מובנים אפשר לומר שהצילה אותי.

מערכת הנישואין הייתה שם כדבר הטוב, המנחם, המרפא, העוזר, התומך והטוב שבחיים.

לא חלילה המפריע לכל זה.

אינני יודעת כיצד אדם לבד יכול לעבור דברים כאלה, זה נורא גם ככה, ולא מאחלת את זה לאף אחד בעולם.

והרבה אנשים, רואים את המציאות המשותפת שלהם ובני/בנות זוגם אליהם הם נשואים, כברכה גדולה.

ועם הברכה הזו הם מתמודדים עם שלל אתגרי החיים,

ששוב, גם ללא הנישואין כל אדם עובר או יעבור אי אילו משברים בחייו, כל אחד וה"שק" שלו איך שאומרים.

לא הנישואין הם אלו שגורמים לכל ה"לכלוך"/"זיהום"/"קשיים"/"משברים"- הם יכולים להיות קיימים ללא שום תלות בהם,

ואם משכילים ומתאמצים לדעת איך לשמר ולהתמודד עם הכל בצורה נכונה ובריאה - רק צומחים מזה.

- "קושי לשמר תשוקה" -

לימוד נכון של כל נושא האישות והשקעה בו -  גורמים גם לפן הזה להתעמק, להתעצם ולהתרחב עם השנים.

גם כאן - צריך להתאמץ, צריך לעבוד, צריך לשמר, צריך להשקיע, צריך לדבר, להיפתח, גם בתוך מערכת של נישואין אפשר וצריך להשקיע וללמוד עוד ועוד גם בנושא זה, ובשניים זה נותן הרבה יותר.

לכן, אם נחרוט על לוח ליבנו שני "סטיקרים" אולי הכי חשובים -

1.  בן זוג זה המשפחה שכן בוחרים - שייכות אמיתית ושורשית.

2. ההצלחה של הזוגיות לא קשורה בהכרח רק לנתוני הפתיחה/האדם, אלא להחלטה - אני שלו והוא שלי, אני אוהבת אותו, אנחנו ביחד.

ומי שיקבע אם נצליח או לא - זה רק או בעיקר אני והוא,

ההחלטה שלנו לאהוב, כל יום מחדש, גם אחרי 20 ו50 שנות נישואין,

הבחירה שלנו אחד בשנייה, כל יום מחדש, גם אחרי 20 ו50 שנות נישואין

המודעות שלנו לכך

וההשקעה שלנו בפועל לכך.

- וכמובן כמובן *ללמוד* על הנישואין

מהי המהות של הנישואין,

תמיד להיות במודעות, למידה, הקשבה, נתינה והשקעה.

ועוד דבר חשוב על אהבה בכללותה ובמהותה:

אהבה -

היא התחייבות ללא תנאים כלפי אדם לא מושלם

לאהוב זו לא רק הרגשה חזקה,

זו החלטה.

זו בחירה.

והבטחה.

מי שאיתי – בעלי/אשתי הוא/היא הכי מושלם *לי*.

וואו יצא ממש ארוך,

המון המון ברכה והצלחה יקרה

ב"ה שתראי בחוש ובמתיקות בשלווה ובבהירות את כל הטוב שיש

מאמנת טובה תעזור לך לארגן את הראש.