הי, עד כמה אני 'לא בסדר' מבחינה אובייקטיבית?קופסא
שלום לכולם, פתחתי ניק חדש... לצורך השאלה.
רציתי לשמוע דעתכם לסיטואציה.
בעלי היום חזר הביתה בשעה 11:30 וראה שאני שוכבת במיטה עם הפלאפון כשהתינוק שלנו שוכב לצידי ישן.
הוא התעצבן נורא ועשה מזה פיצוץ גדול, כיוון שיש המון מטלות בבית שיש לעשות ולמה אני לא מניחה אותו במיטה ועושה בינתיים דברים כשהוא ישן(לדג' כלים, כביסה, סדר בסלון וחדרים וכו')
אני מבחינתי כמובן יודעת שיש דברים לעשות, אך בחרתי שלא לעשות זאת כיוון שיש לי עבודה בערב(יוצאת בשתיים מהבית עד 24 בלילה) ואני מעדיפה לא להתעייף בבוקר.
יש לציין שאני לא אוהבת מטלות בית ולכן הבית שלנו לרוב לא נקי ומסודר. כשלבעלי זה מפריע מאוד.
ואני אוהבת הרבה 'להתחפשן' על הפלאפון שזה גם בעלי שונא ברמה העקרונית של הבטלה וכו'.
ולכן כשראה אותי כך היום חרה לו מאוד.
הוא אומר שאני לא עושה ולכן הרבה מאוד נופל עליו והוא מרגיש צורך לעשות דברים כדי שנהייה במצב שסביר מבחינתו.
אשמח לשמוע דעות נוספות בנושא.
תודה רבה!!
ומה דעתך בנושא? עד כמה את בסדר או לא בסדר?גפן36
שאלת השאלות. אני אחשוב על זה... תודהקופסא
גם אני לא אוהבת מטלות ביתלמה לא123

אבל עושה, אני חושבת שהרבה נשים, אולי אפילו רובן, לא נהנות לעשות כלים/לכבס/לגהץ/לשטוף רצפה וכו',אבל עושים את זה כי צריך.

זה חלק מהתפקידים שלך כבעלת בית,לתחזק אותו.

אנחנו לא ילדים שאנחנו עושים רק מה שאנחנו אוהבים, יחד עם זאת אפשר להקל ולהביא עזרה. אולי למטלה הכי שנואה עליך?

אם הוא צודק שהרוב נופל עליו,ברור שיכעס.

פלאפון זה דבר סוחף,כדאי לך לצ'פר את עצמך בכל פעם שאת עושה משהו בבית,תשבע על הפלאפון בלי ייסורי מצפון 20 דקות.

 

תודה👍קופסא
את עובדת המון שעותMonica Geller
ועם תינוק.
הכי הגיוני שתרצי זמן לעצמך כשהוא ישן.
אפשרי לקחת עוזרת פעם בשבוע?
תודה.קופסא
לוקחים עוזרת פעם בשבוע לשעתיים,בשאר הזמן אני לא עושה כלום.
כלומר כן עושה כביסות ומדי פעם מדיח. בישולים רק עלי.
בשאר לא נוגעת. אז יש בלאגן שמצטבר....

אגב, אולי זה לא היה מובן- אני לא עובדת ככה כל יום... זה עבודת משמרות. היום יצא שעבדתי ככה.
אתמול נגיד עבדתי בוקר. חזרתי הביתה בארבע, הייתי גמורה ממש אבל כן בישלתי א.ערב וקילחתי את התינוק וכו'... אבל לא עזרתי לו עם הילדים הגדולים יותר ונכנסתי כבר למיטה מוקדם אז הוא שוב כזה התבאס...
אני יכול להבין אותו..אבלמתנחלים
אם זה משהו חד פעמי אז מותר לאדם גם לנפוש ולנוח במיוחד שיש עבודה אחר כך

אך אם כל הנטל נופל עליו כל הזמן..זה באמת מתסכל.

בכל מקרה זה לא צריך להגיע למצב של פיצוץ.
יש מצב שהוא שבר כלים..כי הוא אגר את זה הרבה זמן בפנים.

הכי חשוב תשבו על כוס קפה ותלבנו את העניין.בהצלחה
לא יודעת מה נכון מה לאסיה
אני יודעת שאם בא לי לשכב אני יעשה זאת כמה שעות שאני רוצה , גם אם יש המון המון מה לעשות בבית, ואין מצב מעולם שאני אפחד מבעלי או ארגיש חוסר נעימןת ממנו על כך שאני מבזבזת זמן במיטה, אן ארגיש איזה צורך הכי קטן אפילן להסביר את עצמי או להתנצל בפניו. פשוט לא הכוון!
אני עושה מה שמתאים לי ואם מתאים לי לא לעשות כלום אעשה זאת בגאוה ענקית, האמת אני לרוב לא עושה כלום, זאת אומרת הןלכת לעבודה, רוחצת ילדים, מכבסת, קצת מבשלת.
לא עושה הרבה הכונה לא בעיני אלא בעיני העולם, לא תמצאי אותי מטאטא או עושה כלים או שוטפת ריצפה. יש עוזרת פעם בשבוע, מה שהיא עושה מבחינת נקיון נעשה, מה שלא לא. יש מדיח שאני מכניסה כלים. אבל לא מטאטא ולא שוטפת.
ובקשר לבעלי אני גם לא דורשת ממנו לעשות כלום אז הוא גם לא ידרוש ממני. שתינו מריגישים מעןלה לשבת או לשכב או לקרוא ולא לעשות כלום
זה תחושה נוראית כל הזמן לחיות בהרגשה אני לא בסדר אני מבזבזת זמן סתם במיטה. זה לא ביזבוז זמן.ביזבוז זמן זה לדעתי לנקות
וואו, אני בדיוק כמוך...קופסא
ההבדל הוא שאת מקבלת הכלה/ הסכמה מבעלך ואצלנו זה נושא תמידי לחיכוכים... באסה.
תודה על תגובתך. שמחה לשמוע עוד מישהי שגם כמוני, כי אני מרגישה שאני כן בסדר בסך הכל(כן צריכה לחזק את עצמי כי בעלי חושב שאולי יש לי בעיה אמיתית... חושבת שזה ממש לא נכון.)
זה לא היה ככה בכלל בהתחלהסיה
בעלי מאוד ביקורתי ונקי בטירוף
אבל ראה שהחיים הולכים לזבל ומתדרדרים כשהוא נלחם בי בנושא נקיון
לא אגיד שמידי פעם זה לא יוצא לו בטעות, איזה סינון של משפט ,אבל זה יכול לקרות אולי אחת לחצי שנה ומיד תןפס את עצמו. כי זה במילא לא עוזר,
נגיד היום בא, אני במיטה, אומר הגעתי, יופי ברוכה הבאה. חחח אני אולי אקום לשבת סתם בספה אבל ממש לא בשביל לנקןת, למרות שיום חמישי והבית צריך , אני אמצא את הזמן מחר מתי שיתאים לי עם שעות הבןקר ושהילדים לא בבית ועם מוזיקה לעשות איך שמתאים לי.
לקח לי כמה שנים להבין שעצם קיומי זה עולם ומלואו ואני לא אצדיק את קיומי בעיני בעלי בנושא נקיון הבית , הוא גם למד שחבל להעכיר את האוירה בשביל שלא יהיה לכלוך בריצפה
מקסים.קופסא
אני חושבת שגם בעלי אולי יוכל להבין את זה יום אחד, אבל זה יהיה הרבה תלוי באיך שאני אציג את הדברים. אם יש לך תובנות או טיפים לאיך שידרת לו כך שיקבל ולא יהיה אנטי אני אשמח, רק אם לא קשה לך... תודה!!
אין לי איזה נקודה להצביע עליהסיה
אני בעקרון אישה די קשה . אז כנראה שלא היה לו הרבה ברירה אלא להיכנע. קשה בקטע שלא שותקת , זאת אומרת זה לא שהוא יגיד משהוא ואני יעמוד דום לעשות זאת,
האמת גם ישבנו עם דפים טבלאות. מה אני עושה כעת/ מה הוא עושה כעת/ מה אני היתי רוצה שיהיה מה הוא היה רוצה ומה נעשה
כמו נגיד. יש כלים , יש לטאטא. אני נגיד אקח כלים הוא מבחינתן רוצה כל יום שיהיה כלים אני רוצה לעולם לא. הגענו לפשרה פעמים בשבןע. ונגיד לטאטא לא עושה בכלל וגם הוא לא כי אף אחד לא הסכים לקחת את זה. זה עוזרת עושה פעם בשבוע
עכשיו כל הצד שלו בטבלה זה לא נקיונות כל לא מענין אותי נקי!! אני בשבילן מנקה אני לא צריכה שהןא ינקה בשבילי. אז נגיד הצד שלו ידבר איתן שעה, יעשה קפה דברים שאני צריכה . אז נגיד סיכמנו על רבע שעה לדבר.
הרעיון לשבת לכתוב כל אחד מה רוצה באופן עקרוני, עוד עמודה מה הצד השני חושב על זה, ומה בסוף הצד העושה מסכים. יתכן שמלא עמודות ישארו ריקות כי לא תסכימי. עכשין הרעיון זה לא דברים שרק את עושה! כן מדובר על דברים שחסרים לך בזוגיות!! נפשי , ריגישי, פיזי מה שחסר לך את כותבת איך היית רוצה שזה יעשה והוא כותב איך מצידו ומה מסכים בסוף. וגם כלל חשוב אף אחד לא עומד על השני לראות שהוא לא מבצע. אם זה לא מבצע לא אומרים כלום!
תכלס זה היה לפני עשר שנים זה החזיק מעמד כמה שנים. שנים האחרונות אין כלום עזבנו אחד את השני לחלוטין בקטע מה כל אחד עושה.לא חבל לבזבז זמן של פנים זועופןת. על מה??? על דברים שהם עצים ואבנים, על עוד נייר בריצפה, על עוד כלי בכיור, אני נבזבז את הזמן על לצאת, לבלות, לרקוד, לשחק, תכלס שנים אחרונות אנחנו הרבה יותר מבלים ויוצאים פשוט לא מדברים כל הבית הרבה, אני תאמת לא עושה הרבה, לא טוב לי לא בא לי לא רוצה, אני בבית שלי ארגיש הכי נח הכי טוב די לא רוצה להתנצל או לרצות, ברור שיש דברים שאני עושה ואין לי חשק אבל זה כי אני רוצה!!! לא כי מישהוא עומד ועושה לי פרצוף זועף, אני אומרת ברוך השם!! מודה אני!! אני שמחה שיש לי בית כזה יפה ילדים בריאים ובעל ושום דבר לא מובן מאליו ואני רוצה לעשות!!! בתור תודה להקבה על כל השפע וכל הטוב.
מדהים! תודה!קופסא
האמת שבעקבות השרשור באמת רציתי ככה לשבת לכתוב ועכשיו חיזקת אותי וגם אהבתי את הרעיון של לשים את הדברים אחד מול השני- מה אני, מה הוא ואז להגיע לאיזה פשרה, דרך האמצע. חושבת שזה משהו שיכול ללכת טוב אצלנו בע"ה. המון תודה לך🙏🙏
בשמחה רבהסיה
את יודעת שיש לך כאן מעריצה, נכון?חולת שוקולד
תודה איזה כיףסיה
פעם ראשונה מסכימה איתךאהבתחינם
תעשי רק מה שטוב לך ונוח לך.
אם באלך לנוח כמה שעות, אז תנוחי
נראה ליסיה
הפעם ראשונה הזה מיותר לחלוטין בכל אןפן לי
זה גם מוריד מהערך. לא שאלו אותך מה דעתך עלי באופן עקרוני
אויש תנשמי ותנוחיאהבתחינם
אני נחה .אם לא הבנת עד כה. אני הרבה נחהסיה
זה לא עניין של צודק/לא צודק או בסדר/לא בסדרנגמרו לי השמות

זה יותר עניין של לראות מהם הצרכים של שניכם ואיך אפשר לגרום לכך *ששניכם יחד* תרגישו שיש מענה לצרכים שלכם.

 

למשל, במקרה שתיארת נשמע שיש לך צורך באיוורור, צורך בנחת, רוגע מנוחה

ולבעלך נשמע שיש צורך בשותפות או צורך בעזרה, צורך בסדר וניקיון וצורך במשמעות לחיים (ולא בטלה).

 

צריך ממש לעבור צורך צורך,

לבחון אותו

ולראות איך מדיעים למלא אותו.

 

וכמובן לשקף זאת אחד לשני,

לא ממקום של "מי יותר מסכן"

אלא ממקום של - איך אני יכול להראות לאשתי/לבעלי כמה שיותר שאני מעריך/ה את מה שהוא עושה ובעדו ולא נגדו חלילה?

איך נגרום שנרגיש שאנחנו כאן אחד בשביל השנייה, אחד בעד השנייה, 

שיש לנו מטרה משותפת - והיא הבית המשותף של "קופסא ובעלה" - השמחה והאהבה שלנו לאורך ימים ושנים רבות וטובות.

ונשאל את עצמנו - מה מקרב אותנו אל מטרת העל הזו?

ומה מרחיק אותנו משם?

 

להמשיך ולשקף לבעלך - בשפה של צרכים והתרכזות *בך* ולא בו או כמה הוא לא רואה/סופר/מעריך/לא בסדר -

"אני צריכה מנוחה.

יש לנו תינוק שהיה בתוכי 9 חודשים, לידה שמעייפת ומתישה את הגוף, עבודה תובענית ורבה. ובשעות הבוקר שיש לי קצת פנאי ונחת - אני רוצה לנצל אותן כדי להתמלא בעצמי, זקוקה למנוחה הזו. זה ממש צורך שלי."

ואז לשאול - איך אנחנו יכולים *יחד* למלא את הצורך הזה שלי במנוחה והירגעות?

אז כן, ודאי שלמצוא זמן בלי שום מטלות עבורך - זמן שמוקדש נטו למנוחה והנאה ושיחרור ואיוורור וכיף.

זה ממש לא מותרות אלא צורך בסיסי.

בכל שנייה שאת נחה במצב הזה - את מכינה אמא לתינוק שלכם, מכינה רעייה לבעלך, מכינה עובדת שמפרנסת ועושה טוב במעגלים רחבים יותר לעולם ומתחזקת את "המוצר" היקר והנפלא הזה שנקרא את!

בלי זה - לא יהיה "את"...

אם לא מטעינים גם את הסוללה הכי חזקה בעולם - היא תיגמר. זהו. אי אפשר לפעול על אדים לאורך זמן...

 

ואז בעלך יכול גם לבטא את הצרכים שלו - שוב - בהתרכזות בשפה של "אני" ולא הטחות בך וכדומה -

למשל, "אני צריך שותפות.

אני צריך הערכה למאמץ ולדברים שאני עושה בבית ובחוץ"

"אני צריך להרגיש משמעות"

"אני צריך סדר".

 

ואז לעבור צורך צורך ולראות איך אנחנו *יחד* (כמו הרב אריה לוין זצ"ל שאמר "הר4גל של אישתי כואבת *לנו*") ממלאים את הצרכים הללו שלו?

 

למשל צורך בשותפות -

לשקף -

כאשר אני מגדלת את התינוק של שנינו

כאשר אני הולכת לעבוד ומביאה פרנסה הביתה

כל אלו הם בהחלט שותפות בבית שלנו!

הרי בלי זה לא היה ילד ח"ו ולא הייתה הפרנסה שיש...

ממש לשקף ששותפות יכולה להיות בהרבה מאוד דרכי ביטוי וממש לאו דווקא במטלות הבית.

אולי בעלך התרגל לדפוס מסוים או מילדות או מהבית שלו או כי פשוט "הוא הוא" - שבו דווקא עשיית מטלות הבית וסדר ואירגון וקירצוף של הבית מבטא משפחתיות או שותפות או משמעות.

אבל צריך לשקף לו שיש עודז הרבה הרבה מאוד דרכי ביטוי לכך.

וכולן טובות.

אז הוא חזק בסדר - מעולה. וכך הוא תורם.

כמובן שלהעריך את זה, לומר לו, להודות לו, לראות את זה.

ואת חזקה בגידול היל, בפרנסה, בזוגיות והשקעה ובעוד מיליון דברים שבטוח שאת טובה בהם ואלו העוצמות דווקא שלך.

וכל אחד מכם מביא את הטוב שלו, את החוזק שלו, גם למערכת הזוגית - וכמובן שכך מתרמים אחד מהשנייה והבית בכללותו נתרם מכך.

מפרים אחד את השני

מתברכים בשוני אחד של השני

ולא מאוימים מהשוני.

 

לגבי הצורך בהערכה - כאמור - לחזק את המקום של ההערכה אליו.

זה יכול מאוד לחזק אצלו את המקום שיש לו ניראות, שהוא חשוב ויקר וטוב ושווה. 

וכל המרבה הרי זה משובח...

 

לגבי הצורך במשמעות (ולא בטלה) -

כאן דרוש תהליך שיעמיק אצל בעלך שיש אותו

ויש אותך

ויש את הילדים

ויש את הביחד שלכם.

 

ולמשל זמן הפנאי שלך - הוא שלך בלבד.

זה לא קשור אליו.

הוא לא "המשגיח" שלך

ולא הבוס שלך 

ולא שום דבר דומה לזה.

הוא בעלך.

 

אז אם *הוא* חושב שלהיות בפלאפון זו בטלה וכו' - זכותו והוא יכול כמובן לא להיות בפלאפון אף, פעם.

אבל יש גם *אותך*

ואת אדם נפרד בפני עצמו.

ואת כן יכולה להרגיש שלהיות בפלאפון זו לא בטלה עבורך אלא צורך באיוורור, נחת, רוגע, מנוחה וכו'.

וזה בסדר לגמרי ולגיטימי לגמרי!

 

לכן בזמן הפנוי שלך - את תבחרי מה לעשות איתו.

ובעלך צריך לשחרר כי זו את ולא הוא.

 

עכשיו איך עושים שגם יהיה לך זמן למנוחה

וגם בעלך ירגיש שותפות וכו'?

 

מנסים ממש לכתוב לו"ז ברור ולפרטי פרטים של שניכם

ורואים איפה כן אפשר שאת תעשי גם מטלות מהבית,

ואיפה עוד אפשר שבעלך יתן לך מנוחה

וכן הלאה.

ממש לתחום זאת בזמנים.

להקציב זמן לכל דבר ודבר.

 

גם זמן שנקרא "זמן לעצמי" או "מנוחה אישית"

וגם זמן שנקרא "מטלות"

וגם זמן שנקרא "עשיית דברים בעלי משמעות"

וכן הלאה...

 

למשל, אפשר לחשוב שיום או יומיים בשבוע תשקיעי חצי שעה מ12:00-12:30 לכביסה/לכלים.

ושאר הזמן - את יכולה לעשות מה שאת רוצה בנחת ובלי שום רגשות אשמה.

 

אפשר כמובן לחשוב על מיקור חוץ

להביא עוזרת פעם בשבוע ואז כל השבוע לשחרר את המקום של לנקות וכו'

 

זה מה שעלה לי בינתיים,

אם תרצי להוסיף או לחדד משהו - בשמחה.

 

בהצלחה רבה רבה

וואו, תודה על ההשקעה הרבה בתגובה!!קופסא
צריכה לקרוא עוד כמה פעמים כדי להפנים. תודה!
בשמחה רבה 🌷נגמרו לי השמות
נפלא!מופאסה
זה תלוי בהרבה מאוד דבריםבוקר אור
אם יוצא שהוא בסוף עושה את כל הדברים בבית, כן הייתי מנסה להקל עליו קצת גם אם זה בא על חשבון חצי שעה שלך
אבל כן תשתדלו ביחד שיהיה לך גם חצי שעה לפחות של מנוחה והירגעות
נכון. תודה!קופסא
סליחה על החוצפהבוריס
אבל שניכם לא בסדר.

אין פה עניין של מי צודק ומי לא כי שניכם צודקים. הצורך שלל באוורור הוא צורך נורמלי והצורך שלו לשוטפות הוא גם נורמלי.
בסופו של דבר זוגיות זה הרבה עניין של תאום ציפיות עד כמה הוא רוצה את הבית נקי מול כמה את רוצה לנוח.

תתדיינו על זה תגיעו לעמק השווה תראי עד כמה את מוכנה לעשות יותר בבית ועד כמה הוא מסוגל לסבול בית פחות נקי (סביר להניח שתמשיכו לריב כל זה עוד כמה פעמים תתדיינו עוד כמה פעמים עד שתגיעו באמת לעמק השווה) ותשמחו.

בניגוד למה שהרבה מציעים אני לא חושב שכוזרת זה הפתרון לפחות לא במקרה הזה ולא בשלב הזה לפחות כי זה יכול להתמיע יותר את תדמית ה''עצלנית'' (לא שאני אומר שאת עצלנית מדברייך נשמע שאולי בעלך חושב ככה) עדיף לפחות בהתחלה כן להגיע לתובנה מאוחדת של מה שקורה בבית ברגע שהוא יבין שאת לא מתחפשנת אלא נחה (שני דברים שונים) אולי יהיה מה לדבר על עוזרת.
מתחשב והגיוני. יפה.אורה שחורה
אהבתי ממש. תודה!!קופסא
בגדולהעני ממעש
את התנהלת בסדר לדעתי
הקשבה ביניכם
אולי אתם זוג צעיר ?
תודה. לא זוג צעיר...קופסא
אנחנו לא יכולים לדעת אם יש ביניכם חלוקה שווהחולת שוקולד
זה תלוי בכל מיני נתונים כמו כמה שעות בעלך בעבודה (או מה שהוא עושה) ומי מטפל בילדים

בכל מקרה לי נשמע שאת עושה לא מעט, מקלחות, בישולים, כביסות , כלים, בעצם הכל חוץ מסדר וניקיון, זה אולי מרגיש לו קצת כי זה משימות שפחות נראות לעין, נגיד אם קיפלת כביסה ותלית כביסה חדשה לא רואים הבדל לפני ואחרי

ולדעתי אם את עובדת ובבוקר את עם התינוק אז מנוחה משמעותית לפחות כשהוא ישן זה מאסט (אני לא עובדת וכרגע בלי אף ילד בבוקר ומקדישה את כל הבוקר למנוחה פלא' ותחביבים, עבודות בית עושה אחה"צ עם הילדים) כשהילדים בבית א"א לנוח ולכן לנצל את הזמן הזה למנוחה זה לא בזבוז זמן, זה הכי ניצול זמן שיש, מנוחה זה לגמרי עוד משימה שצריכה להכנס בסדר היום, אנחנו לא חמורי עבודה
הי, תודה רבה לך!קופסא
האמת שפחות משנה לו מה עשיתי. משנה לו שהבית נראה הפוך. במבחן התוצאה יש בלאגן וזה מפריע לו. אם הכל היה פה מתוקתק כל הזמן אז לא היה אכפת לו שאני נחה לפעמים וכד'. אבל כשהכל הפוך- כביכול איך אפשר לנוח...
השאלה אם זה צריך להיות דווקא תפקיד שלךחולת שוקולד
ובתכלס, א"א לעבוד מהבוקר עד הלילה, בזמן הזה את עושה "עבודה" אחרת- את נחה, וזאת "עבודה" לא פחות חשובה, לנפש גם יש צרכים
ערכתייעללללל
המון תודה לכולם!!קופסא
עזרתם המון והכנסתם לפרופורציות, התחלנו כבר בהכנת טבלה של חלוקת תפקידים כזאת, שכבר עשתה הרגשה יותר טובה, מקווה מאוד שאצליח לעמוד בכל המשימות בע"ה.
תודה 🙏🙏
איזה יופי!!! מדהימים אתם ישר כוח נגמרו לי השמות


יופי. כל הכבוד!...ד.


ככה בעלי ציפה ממנידובדובה
ואז התייעץ עם הרב שלו שאמר לו חד משמעית..
אישתך לא עוזרת ולא מנקה תביא עוזרת.
אני מתעייפת ממש מהר ואחרי לידות וכו..
אין לי חוש של סדר וניקיון..
אני הרבה פעמים מבקשת מהבת שלי בת 10 לסדר ואני משלמת לה על זה שוקולדים. יש לה חוש אסתטיקה וניקיון כמו אבא שלה.
מי קבע שאני חייבת כל היום לסדר לנקות? במיוחד שיש תינוק?
קיצר מאז אני מביאה לרוב עוזרת..
פעם ב.. נכנס בי אנדרנלין ואני מנקה חבלז.
אבל את לא חייבת לנקות ולסדר ולרוץ אחרי המטלות..במיוחד שאת עייפה ועם תינוק. ואם קשה לו תביאו עזרה.
אבל לא להשאיר את המצב ככה.
זה בטוח.
שלא יהיו פיצוץ ביניכם שוב.
נכון. תודה רבה!קופסא
כמה מחשבות על סדר וניקיון:צפורה
1. לא נכון לצפות מעצמנו לעמוד בסטנדרט הכי גבוה של סדר וניקיון תמיד. למשל, בתקופה עמוסה בעבודה, עומס הלימודים, לפני לידה, אחרי לידה, בסגר כשהילדים כל הזמן בבית וכו. זה בסדר שיש תקופות שהבית יותר מתוקתק ותקופות שפחות.
אם המצב ממש לא משהו אולי שווה להביא עוזרת או בחורה שתעזור.

2. מה האופי שלנו -לא כולנו עומדים בכל המטלות באופן שוטף. יש כאלה שעושים את זה על הדרך בלי בעיה ויש כאלה שלסדר מרוקן להן את כל האנרגיה ולוקח להם שעות. חשוב לדעת לאיזו קבוצה אנחנו שייכים ולהתייחס לעצמנו בחמלה. חשוב לשקף את זה גם לבן הזוג.

3. סדר וניקיון עוזר גם לאווירה נעימה בבית כל עוד לא מתווכחים על זה כל היום.. עדיף קצת בלאגן ובית זורם ונעים.

4. להקפיד באופן שוטף לא לצור בלאגן - נעליים חולצים במקום ששם מניחים נעליים, ספרים חוזרים בסוף השימוש לארון. כוס מחזירים למטבח. לא אוכלים ברב החדרים חוץ מ..

5. סדר יותר בולט בדכ מניקיון. שווה להשקיע 10 דקות בלפנות את השולחן מבלאגן או את הספות ולתת לתחושה נעימה של סדר. לפעמים מספיק לארגן לערימה אחת אפילו בלאגן מאוד גדול וכבר יותר נעים.
אפילו פינה אחת מסודרת בחדר נותנת תחושה טובה. לדעת להקדיש זמן מועט לסדר עם תועלת גדולה מבחינת הנראות של החדר.

5. לפני שאנחנו מתלוננים על בן הזוג שהוא לא עושה משהו (מנקה, מסדר,שוטף) לשאול את עצמנו איך אנחנו בעניין הזה
(הרבה פעמים נגלה שהרגל מסוים קורה גם לנו .. ואם לא, כנראה שבדבר הזה יש לנו אופי טוב וקל לנו אבל לא תמיד לבן הזוג זה בא בטבעיות)

לשקף לבן הזוג שהקשר בינינו הכי חשוב יותר מכמה בגדים לא במקום ושאנחנו היינו הכי שמחים בעולם לו תמיד הבית היה מסודר ונקי לשביעות רצונו.
מקסים. אהבתידובדובה
אהבתי ממש. תודה רבה!!קופסא
בכללי, אני חושבד.

שבני זוג צריכים לא "להתעצבן נורא" על חולשות אנושיות אחד של השני.

 

כמובן, אם המקרה הזה היה יחידי - בפני עצמו - אז בכלל אי אפשר היה להבין את הסיטואציה.. אשה הולכת עוד מעט לעשר שעות עבודה, מה איכפת שהיא נחה לה...

 

אלא שאת היית מספיק ישרה לצין שזה סוג של "תכונה" אצלך, ואז לטענתו התוצאה של זה נופלת עליו.

 

אז שניכם צריכים "להתקרב"...

 

את צריכה לקחת עלייך קצת יותר מחוייבות למטלות הבית, אפילו שאת לא ממש אוהבת את זה. גם לא להגזים עם הניד זה טוב.

ובעלך, צריך לא "להתעצבן"... אלא להסביר, אפילו שוב ושוב..

 

כמובן שלשניכם קשה, מסיבות מובנות, לעשות את מה ש"צריך", כל אחד מצידו....  תשתדלו..

 

 

הצלחה רבה. ועין טובה אחד על השני.

 

 

תודהקופסא
אצלי זה מקפיץ את הפיוז הפמיניסטיבת הרים
עבר עריכה על ידי בת הרים בתאריך כ"ד באדר תשפ"א 04:14
עבר עריכה על ידי בת הרים בתאריך כ"ג באדר תשפ"א 21:29
"הוא אומר שאני לא עושה". אין דבר כזה אישה שלא עושה. כל אישה יודעת כמה כח יש לה ועושה לפי הכוחות שלה וכך היא מתכננת את הזמן שלה. אולי הוא לא רואה את חצי הכוס המלאה.
אחד הדברים השנואים עליי זה שבעלי אומר לי, אפילו ברמז ("בצחוק") לשטוף כלים. אני לא צריכה שהוא יזכיר לי לשטוף כלים! אני מודעת היטב לצרכים של הבית ואם אני נמנעת מפעולה כלשי יש לזה סיבה טובה מאוד.
לא נראה לי שזה קשור לפמיניזם שוביניזםבוריס
עובדה שהוא גם עושה בבית ונראה שחלק ממטלות הבית כן נופל עליו.

ויש אנשים שצריך להזכיר להם (לא מדבר עליך או על הפותחת באופן אישי. מדבר כללי) יש אנשים שחיים בדירת שותפים ואחד השותפים לא יעשה כלום אם לא יגידו לו (וזה יכול להיות שותף וזה יכול להיות שותפה, המין לא משחק תפקיד)
מסכימה איתך ממש.קופסא
אני בדיוק ככה! אם אני לא עושה יש לזה סיבה מצויינת.
פשוט הוא מרגיש שהרבה נופל עליו, כביכול אם לא יעשה- לא יהיה.
אבל זה לא שאני לא עושה, פשוט כוחותי מוגבלים יותר, והוא יודע את זה.
למשל אתמול, חזרתי בארבע אחרי יום עבודה מעייף, והייתי לבד כי הוא עבד בערב- לילה, אז חוץ מלקלח, להאכיל ולהרדים את כולם וש.ב לגדולים, לא היה לי עוד כוחות להתעסק עם כלים כביסות וכו'. אז בגדול היום הוא כן אמר לי שהוא מבין את זה, כן? אבל הוא מפחד שלמרות הטבלה שוב יהיה מצב שהרבה נופל עליו ואין לו כח לזה.
טבלה?בוריס
מה זה חוץ?? עשית מלא!!!!סיה
מה הוא עשה אתמול?
את
קילחת
האכלת
הרדמת
עשית ש.ב
מה זה שוב נופל עליו? זה נשמע שאת הכל תסלחי לי.
אם כביסה וכלים גם ברשימה שלך חוץ מלקלח להרדים להאכיל לעשות ש.ב
כל השיח פה לא הגיןני. אולי את תפחדי שיפול עליך דברים?
אם לא מתאים לך כביסה וכלים. זה לא אמור להיות ברשימה שלך! למה את שמה דברים שאת יודעת שזה קשה לך! הרעיון של הרשימה זה לא להקל על בעלך !! אלא להקל עליך
להוריד ממך דברים שאת לא אוהבת או אין לך כח. הרשימה נועדה שבעלך יראה שיש הרבה מטלןת וזה לא קצת כמו שהוא חושב
לכן כל מה שאת לא אוהבת ואין לך כח את מורידה מהרישמה של הצד שלך.
תהיה רשימה של דברים ששתיכם לא רוצים ואז תחשבו מה לעשות איתה
אז תחליפי פיוז..יהודה224
יש לי חשמלאי מעולה
כנראה שהיו דברים שהצטברו אצלו בנושא הזההיום הוא היום
חשוב למצוא פתרונות ששניכם תהיו מרוצים מהם. אם יש לכם יכולת כלכלית אפשר להביא עוזרת בית.

הרבה אנשים פה עונים תשובות של לדבר על זה ביניכם ולמצוא תשובה שטובה לשניכם. הם צודקים.

אם משהו מפריע לך חשוב לטפל בזה וגם אם להיפך.
מגיבה מנקודת מבט אחרת לגמרילורייל

אולי כתבו, לא קראתי הכל.

נדמה לי, שזה לא בדיוק הניקיון שמפריע לבעלך. הרי גם אם הבית

יהיה מצוחצח ואת תשבי רגע לראות סרט.. זה יפריע לו, ושמעתי זאת מהרבה 

נשים נשואות.

 

תחשבי על זה מנקודת מבט שלו, גבר אוהב אישה פעילה, חמימה, אחת שתקום ותעשה 

עם עצמה משהו. במיוחד שיש לכם כבר עוזרת, אז אמור כביכול להיות לך יותר קל.

אם הוא רואה אותך כל הזמן בפלאפון, מחשב, זה מעביר לו מסר אחר , של ייאוש קצת הייתי אומרת.

 

אם את אחרי עבודה, מובן לגמרי, אחרי עבודה כולנו גמורים והכי סבבה לשבת כוס קפה/לישון/מה בא לך.

 

אבל תשאלי את עצמך, בוקר חופשי, עוד לא עובדת, זה לא מכניס אותך לסוג של דכדוך, לשבת לראות סרטים

עד שיגיע הזמן של העבודה? 

למה שלא תעשי לעצמך שעה אחת לפחות של סידור בית על הבוקר, אפשר לשים הרצאה תוך כדי,

קצת ספורט אח"כ, טיפוח אישי, וואלה נשאר לך עוד זמן עם הפלאפון.

אני מקווה שאת מבינה אותי ולא כועסת, זה באמת מתוך דאגה, גם אם הרבה לא יסכימו איתי.

 

את יכולה להמשיך ולעמוד על שלך עד מחר, אבל קחי בחשבון שברגע שמבטלים לגמרי רצון של בן הזוג,

פה זה ניקיון, יש עוד מקרים שונים כמובן, זה שובר משהו אצל בן הזוג, ומדברת מניסיון. אח"כ

אין שום רצון לתקן.

זה נשמע אולי שטויות, כולה ניקיון בית, אבל אם זה הרצון שלו, לפחות תדברו ותנסו להגיע לעמק השווה.

 

ובינינו בית לא מסודר לא נעים לאף אחד. סתם אנרגיות שליליות

היא אמרה שאם היה מסודר זה לא היה מפריע לוחולת שוקולד
ובעצם את מציעה לה לסדר בשביל עצמה כדי להתעסק במשהו וכדי לחיות בבית מסודר, וואלה, אם היא היתה רוצה את זה היא כבר מזמן היתה מתנהלת ככה, לא לכל אחד העבודה שווה את התוצאה ועוד יותר לא כל אחד יסדר בשביל תעסוקה, אני למשל מעדיפה להשתעמם ונראה לי שנדירים האנשים שלא, לסדר יכניס אותי יותר לדכדוך מ"לא לעשות כלום"
והיא עושה המון, לי נשמע שכמעט את הכל היא זאת שעושה ושאם יש צד שמבטל את הרצון של בן הזוג הוא דווקא הצד השני
והיא גם עובדת, רוב הזמן היא לא בפלאפון ובסרטים, אז אחוז מסוים מהיום בפלא' ממש לא אמור להכניס לדכדוך והרגשה רעה עם עצמך, זה מתבקש שחלק מהיום לא יהיה מוקדש לעבודה
אחחח נמחק, בקיצור יש משהו בדברייךלורייל

היא אכן עובדת שעות מרובות מהרגיל.

 

וכל אחד יעשה מה טוב לו, זה החיים שלו. היא בכל זאת שאלה את עצתנו,

וכאן רציתי להבהיר נקודה שיש פה בית 1 ו-2 רצונות מנוגדים.

היום זה סידור בית, מחר זה משהו אחר. גם אם משהו לא מסתדר/ לא נעים

לאחד מהצדדים, הכי הומני לבוא אחד לקראת השני, כמה שמתאפשר.

ולא אוטומטית לבטל רצונות.

 

ואגב לגבי ביטול רצון, הוא נשמע לי דווקא מאוד תומך, לא כל בעל מביא עוזרת

הביתה. אפילו לא לפעם בשבוע, אז אי אפשר לומר שהוא לא בא לקראתה.

 

עכשיו ראיתי שיש לה תגובה מעודכנת, שהם הגיעו להסכם של חלוקת תפקידים

אז מצויין להם.

 

זהחולת שוקולד
זה נכון מה שאת אומרת, עד שזה מגיע לרמה של ניצול, קשה לדעת אם יש פה ממש ניצול אבל לפי מה שהיא כתבה לי זה נראה הכיוון

ואני רואה אחרת את עניין העוזרת, זה לא ש*הוא* מביא עוזרת *בשבילה* אלא *היא* מביאה (מסכימה שהוא יביא) עוזרת בשבילו, העוזרת עושה את המעט שהאישה לא עושה שלכאורה היה אמור ליפול על הבעל

שוב, אני לא רואה את התמונה המלאה והגיוני שאני טועה אבל זה הרושם שלי ממה שהיא כתבה
עוזרתקופסא
אצלנו לפחות, זה ממקום של זה שאני לא אוהבת לעשות עבודות בית. פשוט לא.
והוא מבין שזה קשה לי ולכן החלטנו שאנחנו מביאים עזרה. היו תקופות שהוא ניסה לשכנע אותי שנפסיק עם זה והוא יעשה, אבל כמובן שזה לא הלך...
אז זהו, אנחנו כבר שנים איתה וב''ה זה מצויין. אבל זה עדיין לא תחליף לכלים שמצטברים במהלך השבוע אחרי שהיא עושה, ולבלאגן בסלון-מטבח-חדרים.... קיצור עוזרת זה חמוד, אבל זה לא פתרון קסם.
נכון. תודה רבה!קופסא
הי, תודה.קופסא
תראי בגדול את צודקת, אני לא יכולה שלא להגיד שיש אמת בדברייך.
ברור- ברור שזה מה שהיה אולי רוצה/מצפה מאשתו הדמיונית.
אבל מה לעשות, אני לא כזאת...
וככל הנראה זה לא ישתנה, אני ככה תמיד... למרות שהייתי רוצה נורא נורא להיות כזאת ג'אדאית ותקתקנית. וכן, ברור שיש בזה מן הדכדוך לשבת עם הפלאפון כל הבוקר, אבל זה חלק ממני הדכדוך הזה כנראה...
אבל לא יודעת, הכוחות שלי מוגבלים ממש כנראה.
היום הייתי נורא עייפה אחרי הצהריים. כנראה כי עשיתי יותר מהרגיל שלי ליום אחד, יצאתי שלוש פעמים מהבית- בבוקר יצאתי לקחת את התינוק לרופא, משם המשכתי לקניות בגדים וכו' לקראת פסח, חזרתי הביתה, הכנתי ארוחת צהריים, ארוחת מוצקים לתינוק, טיפה נחתי על השטיח לידו כששיחק, יצאתי להביא ילדה, חזרתי, אחרי חצי שעה יצאתי להביא ילד...
ועוד הייתי איתם לבד הערב כי בעלי עובד היום... סיוט... אז שוב, רק מקלחות ואוכל שזה הבסיס ושום דבר מעבר, זה מה שאני מסוגלת🤷
אלופה👍 את בסדר גמור++חולת שוקולד
את עושה המון ואם בעלך לא הצליח לעשות במקום העוזרת הוא לא יכול לצפות שאת כן תצליחי

ואת לגמרי אישה פעילה, לגמרי לגמרי, נשמע שהוא מצפה באמת לאישה דמיונית, קוראים לזה פנטזיות

רק לטפל בילדים כולל מקלחות, יציאה לרופא, איסוף מהגנים, זה כבר משרה מלאה

אגב, חבל לשלם לעוזרת שתשטוף כלים כשאפשרחולת שוקולד
לשלם הרבה פחות למדיח שיעשה את זה

אני חולמת על היום שימציאו מכונה על גלגלים שאוספת חפצים ומחזירה למקום (יש לחמותי ספר ילדים על חתול תעלול שהחתול עולה על מכונה כזאת ותוך שניה מסדר את כל הבית, מאז התחלתי לחלום על זה😆)
תודהקופסא
יש לנו מדיח 😱🙈
עכשיו אני נשמעת יותר גרוע?..
סתם, אבל המדיח שלנו בשרי ובעלי אומר שאנחנו לא נוהגים להשתמש גם וגם, אז יש תמיד גם כיור חלבי לשטוף. וגם הבשרי- צריך שמישהו יעמוד להכניס ולהוציא מדיח.... אמנם יותר קל אבל עדיין זה זמן. וגם תמיד יש את הכלים שלא נכנסים למדיח... קיצור....
מה עם להביא איזה נערה לכחצי שעה ביום/יומייםכתבתנו
לשטיפת כלים, טאטוא, קיפול כביסה?
באמת, הכי חשוב זה לעשות מה שמיקור חוץ לא יכול למלא, כמו זמן עם הילדים.
תמצאו מישהי בנוסף לעוזרת, לפעמים אפילו בנות בכיתה ו' שהן חרוצות ונקיות (בפרט בנות בכורות..) יכולות למלא את המשבצת הזו. זה באמת לא מספיק חשוב ש*דוקא את* תעשי את זה, זה מפנה את הראש ואת הלב לדברים החשובים באמת.
ממליצה לך לגגל שיטת פליי ליידישירה 2אחרונה
אם את זורמת עם אנגלית תמצאי ביוטיוב המון סרטונים על זה. שיטה מעולה לסידור וארגון הבית, במיוחד לנשים שלא אוהבות וזה לא בא להן בכיף.

זה עוזר לשמור על הבסיס והמינימום מתוך הרגל. למשל אם את מתרגלת להפעיל מדיח כל ערב או כל שני ערבים, ולרוקן אותו בבוקר, אחרי חודש שאת עושה את זה, זה נהיה אוטומטי ולא דורש הרבה אנרגיה. רוב האנרגיה לדעתי היא כשחושבים מה צריך לעשות, כשעושים בלי לחשוב יותר קל. תחשבי על דברים אחרים שאת עושה באוטומט והם לא קשים לך, לא דווקא בעבודות הבית..
זה ממש עמוסלורייל

זה בסדר, לא רציתי חלילה שתסבירי לי, יום כזה עם עוד סידורים

בחוץ מעייף הרבה מיותר לסדר את הבית.

 

והכוונה שלי בגדול הייתה להניע אותך, יותר מאשר הקטע עם בעלך. בקטע

של הדכדוך כמו שלצערי ניחשתי נכון, גם אני הייתי כזו בעבר, בתקופה

קשה, זה מצב לא פשוט היה לי, ובגלל זה לא רציתי שתהיי באותו מקום שלי.

 

ותעשי מה שאת מסוגלת, גם חשוב יותר שיהיה לילדים גם אימא שמחה ורגועה.

נכון. תודה רבה!קופסא
נפילות ברשת אחרי החתונהמחפש את עצמי!

אני היחיד?

לא, אבל מה זה רלוונטי?פשוט אני..

אם אתה לא מרוצה מזה, אז זה שיש עוד כמוך לא אמור לגרום לך לוותר

אתה ממש לא היחיד. זה אמור לעזור לך?לאחדשה

זה לא אמור לנרמל את המצב (ואני לא אומרת בטון ביקורתי בכלל..)
אם אתה מחפש עזרה או עצות זה משהו אחד.
אם הכלה הבנה והזדהות זה משהו אחר.

כן. אתה היחיד בעולם שעשה את זה.חתול זמני

עד רגע זה, אף־אחד, מעולם, לאורך כל ההיסטוריה של האנושות, לא הגיע לכך.

ברכותיי.

(או קללותיי, לא יודע מה אומרים במצב כזה.)

נראה לי שמה שעומד מאחורי השאלה שלך, אינו אם באמתהסטורי

אתה היחיד, אלא כאב עצום שקיווית שהחתונה תמנע ממך את הנפילות ואתה מגלה שלא רק שהיא לא מונעת - אלא על ייסרי המצפון על הנפילות, נוסף מצפון על הפגיעה באשתך.


אז לא - חתונה היא טובה, היא חשובה, היא נותנת מקום להביע את הביקושים הגופניים בדרך היתר ומצווה - אבל היא לא מונעת נפילות.


הדרך למנוע נפילות אחרי החתונה, בדיוק כמו לפניה, היא בסור מרע ועשה טוב -

סור מרע - לא להחזיק שום מכשיר לא מוגן ולא להתקרב לזה, אם זה לא מספיק - ללכת לטיפול אצל מטפל מוסמך שמומחה בגמילה מנפילות כאלו.

עשה טוב - למלא את זמנך בעיסוקים חיוביים.

למה אתם כאלה לא מבינים..מחפש את עצמי!

הסטורי דיבר לעניין.

אשמח אם תרחיב יותר מניסיון [ברמה שנקי לדבר]

וגם תקשר אותי למטפלים כאלו

אגב, לדעתך זה טיפול? יעני אני בעייתי? חולה?

לא אומר את זה כדי להתגאותהסטורי
אבל לי לא היו הסוג הזה של הנפילות, ככה שלא שייך לכתוב מנסיון (אל תדאג, כל אחד ו'התיק' שהוא סוחב, יש לי מספיק מורכבויות אחרות...). בכלל, כנראה שכשהייתי בגילך - האינטרט היה הרבה פחות משמעותי, בוודאי בסביבה בה אני הייתי.

השאלה אינה איזה 'טייטל' נלביש עליך. כשיש קושי, גם אם הוא לא 'מחלה', כדאי לטפל בו. לא צריך להיות חולה, בשביל להתגבר על קשיים. כן יכול להגיד מנסיוני, בהקשר אחר לגמרי - שהייתי צריך תמיכה/טיפול והיה לי מאוד קשה לקבל את זה (במיוחד שלא אני גרמתי, אז למה אני ה'חולה' שצריך טיפול,), חבל שלקח לי זמן להסכים.


איני יודע אישית, יודע שהיו כל מיני פרסומים. אין לי מושג מי באמת מוצלח, אפשר לברר. הרב יוני לביא עוסק בזה כבר למעלה מחצי יובל - אולי הוא יוכל להפנות.

אתה לא בעייתי ולא חולהשוקו.

אתה מתמודד עם מעידות שקשורות לגלישה ברשת. איפה כמה למה ומה חומרת הבעיה את זה במידת הצורך ובמידה ותחליט ללכת לטיפול,יקבע המטפל. עד אז תשמח על עצם השאלה שמעידה שאתה נמצא במקום שאתה לא רוצה להיות בו, וזו ברכה ונקודה שמאפשרת תיקון וחזרה לסדר. ישנם ארגונים שבצורה אנונימית מסייעים בתחומים אלו כמו חברים מקשיבים ועוד. תתייעץ איתם,זה יתן לך פרופורציות ובהירות על המקום שאתה נמצא בו ואפשרות לקחת אחריות ולצאת מהמקום שאתה נמצא בו.

 

בהצלחה אחי.

וכמו בכול דבר תתפלל על זה, אל תוותר ואל תתייאש וההפך - תשמח, תיקון הכללי טבילת מקווה תהילים כל יום

 

בהקשר של גלישה, אני משתמש בשני תוספיםנקדימון

שבאופן כללי שיפרו את הרגלי האינטרנט שלי. שניהם תוספים של chrome.

 

הראשון זה Adblock Plus שמה שטוב בו באופן מיוחד זה האפשרות לחסום אלמנטים נוספים בתוך כל אתר, גם אם זה לא נחסם באופן מובנה על בסיס הפילטרים הדיפולטיים.

(כאן הקישור לחנות התוספים הרשמית של גוגל https://chromewebstore.google.com/detail/adblock-plus-free-ad-bloc/cfhdojbkjhnklbpkdaibdccddilifddb)

 

השני זה StayFocusd שמאפשר לך להגדיר רשימות אתרים שייחסמו אחרי X זמן גלישה שאתה קובע, אבל מה שטוב במיוחד זה אפשרות מובנית לחסום כל מיני פיצ'רים אוכלי זמן באתרים מסויימים (כמו למשל להעלים את הרילס מיוטיוב וכדומה)

(כאן הקישור לחנות התוספים הרשמית של גוגל https://chromewebstore.google.com/detail/stayfocusd-%E2%80%93-website-bloc/laankejkbhbdhmipfmgcngdelahlfoji )

 

למען הסר ספק, אני לא מספים כאן ולא מקבל כסף (אלה תוספים חינמיים) והאינטרס היחיד שלי זה לשתף במה שמצאתי יעיל.

הקישורים הם מהאתר הרשמי של התוספים של גוגל. אלה תוספים שיש להם כמות הורדות ענקית ולכן נחשבים בטוחים (אם כי, עדיין כשאני נכנס לבנק וכדומה אז אני מכבה אותם לפני כן ומדליק שוב לאחר מכן).

 

גם אם זה לא קשור באופן ישיר למה שאתה צריך @מחפש את עצמי! , אני עדיין חושב שצבירה של הרגלים טובים בהקשר הטכנולוגי-אינטרנטי יהיה בעל ערך מוסף גדול לחיים שלך. בהצלחה רבה, חבר!

uBlock Origin עדיף על Adblockחתול זמני

החסימת הפרסומות שלו הרבה יותר מקיפה

מה הכוונה יותר מקיף?נקדימון
כרגע adblock חוסם לי ממש כמעט הכל, ומה שלא אז סימנתי לבד את האזור במסך וחסמתי. זה גם עובד לא רק על פרסומות.

למשל ברוטר, אז סימנתי את האזור של התגובות וב"ה כל הרעל שהולך שם נחסך ממני עכשיו...


אבל אבדוק את ההצעה שלך בכל זאת. תודה רבה!!

זכורני שיש דברים ש-uBlock חוסם ו־adblock לאחתול זמניאחרונה

אבל לא זוכר מהם

מעניין. הייעוד שלהם הוא כללי בעצם?מרגול

למשל, שלא יקפצו לי גם פרסומות מיותרות של דברים אחרים (לאו דווקא לא צנועים), ושאבזבז פחות זמן על שטויות? (נניח אפילו אתרי שופינג)


נשמע מעניין.

מחפשת בשביל המחשב. עובד גם על מקבוק? (גולשת לרוב בכרום, לא ספארי)

כן, לגמרינקדימון
אני משתמש בזה לא רק בגלל צניעות. למעשה הסיבה המרכזית היא הזמן, ההטרדה, המתח והפיזור שזה חוסך לי. צניעות זה עוד בונוס ענק בהקשר הזה, כמובן.
בשליפההעני ממעש

נפוץ


יש דמיון שנישואין זה תעודת ביטוח מתאוות מין

זה לא בהחלט נכון


כל עוד לא חריג איני יודע אם מצריך טיפול

שמות של מטפליםקינסא

קודם כל חשוב לי להגיד שאתה לא היחיד אבל כמו שאמרו לעיל -  זה לא אמור לנרמל את העניין..

אנחנו בדור מלא פריצות בתחום הזה בכל פינה, והדרך הנכונה זה לגדור פרצות ואם אתה מרגיש שגם זה לא עוזר, להיעזר באיש מקצוע.

אני אישית גם מתמודד בתחום ונעזרתי בעבר בטיפול.

לא יודע אם יתאים לכל אחד..זו הייתה מטפלת חילונייה.

לדעתי עדיף דתי,

יש לי כמה שמות:

אלישע אזר 054-7600080

שי אורים 0586886579

מומלץ בחום דר יניב אפרתישוקו.

אומנם הוא מתעסק בתחום ההתמכרויות אבל במכון שהוא הקים יידעו אולי להכווין אותך ולתת כלים ודרך

לפעמים דבר כזה הוא התמכרותמרגול

בטח כשזה כולל תכנים ברשת ולא רק מעשים פיזיים עם עצמו.

אפילו טלוויזיה או נטפליקס ממכרים. אז בוודאי שתכנים כאלו גם. 

מכיר את התוכנית של פורטיפיי?אינגיד

פעם היה באתר GYE. אבל אני יודע שהיום יש ערוץ ביוטיוב שמכיל את כל הסרטונים של התוכנית. תחפש פורטיפיי ישראל או משהו בסגנון.


זו תוכנית שנועדה לסייע למתמודדים.

אולי תמצא בזה תועלת. יש מי שזה עזר להם.

מישו מחפש איפה לגור?מחפש את עצמי!

יש פה עוד זוגות צעירים, וגם לא, שעוד לא מצאו מקום לגור בו שהם מתחברים אליו, והם עדיין מחפשים?

אם אפשר לשתף גם מה הסיבה שעוד לא מצאתם?

ומה אתם מחפשים.

[מי שרוצה כמובן]

 

כןניק חדש2

לא מצאנו מקום שעונה על מכלול הדרישות- בעיקר שלי.

שהן

חינוך מספיק איכותי לילדים

קרבה יחסית להורים שלי

מקום עם תחושת ביטחון פיזית

קהילה חמה ואיכותית.

מחירים הגיוניים.


כרגע אנחנו גרים במקום שכמעט עונה על הכל.

אבל המחיר פה בשמיים. לא יודעים אם נוכל לעמוד בזה לטווח הרחוק.

וגם החינוך הוא לא בדיוק מה שרצינו. 

יש מקום בארץ שהמחיר לא בשמים?משה
חוץ ממצפה רמון?
בחדרהפ.א.
במקרה יודע ממקרה משפחתי של מכירת דירה 
כל שוק הנדלן בטירוף בחצי שנה האחרונהמשה

אבל רוב המחירים לא ירדו באמת. רק פיקציה.

בוודאי שיש מקומות.ניק חדש2אחרונה
פשוט לא עונה על שאר הדרישות שלי🙄

אנחנו.מנגואית

גרים במקום מאוד נוח מהרבה בחינות. גם חברתית וגם אידאולוגית.

מצד שני , חלום שלי ישוב פיצי ועכשיו יש מלא כאלה

וחזרה להתחלה שכרגע גרים במקום טוב )יש חסרונות אבל הרבה יתרונות)

אני משתגעת ממנו!אנוני.מית

נסעתי היום לסידורים. בעלי היה על הילדים. כנראה קם בבוקר והמקרר התקלקל.  ניתק אותו מהחשמל שיפשיר, שלח את הילדים למסגרות ונסע לעבודה.

 

 

אני חוזרת הביתה. פותחת את המקרר ומגלה שהתרופות פוריות נשארו שם. הוא לא טיפל בהן ולא הוציא אותן משם. הן התקלקלו. זה אלפי שקלים וכאב לב פסיכי.

התקשרתי אליו לדבר איתו. הוא ניתק עליי את השיחה וכתב לי אחר כך "לא לצעוק עליי" בווטסאפ. התקשרתי שוב. הוא התעלם.

אני משתגעת. כל כך הרבה כסף וכל כך מעט התייחסות.

 

מה לעשות איתו?

הוא בטוח לא עשה זאת בכוונהפשוט אני..
ואם את צעקת עליו כאילו הוא ילד קטן, אז מן הסתם השיחה לא מועילה אלא רק גורמת לו לרצות להתרחק ולהתגונן.

האם היית כועסת עליו אם הוא היה שובר צלחת בטעות? הרי זה אותו דבר. הוא בטח מיהר בבוקר, ועם ארגון ופיזור הילדים וגילוי התקלה זה התפספס.

הצעקותoo

לא יתקנו את הטעות

וגם לא יעזרו לכעס ולתסכול


הפסד כספי זה כאב לב

חוסר לגיטימציה לטעות זה גם כאב לב

כנראה גדול יותר


מה לעשות?

ללמוד לנהל כעסים בצורה טובה יותר

להכניס למודעות שבני אדם יכולים לטעות

לא להתקשר כדי לצעוק

ואם מנתקים לכבד את הספייס של הבנאדם 

יפה מאוד!נחלת
אני מבין את המקום שלךחתול זמני

וזה באמת מלחיץ ומטלטל,

 

איני טוב בניסוחים אך אגיד את דעתי האובייקטיבית נוקבת ככל שתהיה.

 

אבל

 

– לא רוצה להטיף מוסר דתי אבל זה באמת מסוג הדברים שהם ניסיון באמונה. הנזק כבר נעשה אין פה כבר מה לתקן. גם מפתח הפרנסה וגם מפתחות החיים נתונים בידי הקב"ה ברצונו נתן וברצונו לקח כי הנה כהגה ביד המלח. או שאנחנו אומרים את זה ומאמינים בזה או שאנחנו אומרים את זה ולא מאמינים בזה. זה ניסיון מטורף אבל זאת ההשקפה שאנחנו צריכים לגבש לעצמנו בסופו־של־דבר. ואחת הסיבות שאנחנו מצווים באמונה הזאת היא כדי שלא נאשים את האנשים מסביבנו. איני מאמין שהדבר נעשה בכוונת מכוון הרי זה כסף (ואינטרס) משותף לשניכם. אני מניח שגם הוא בעצמו החוויר כששמע את זה, ויודע כמה זה חשוב לך אישית.

 

– איך את היית רוצה שיתנהגו אלייך אם היית עושה טעות כזאת? אם היית נניח קמה עם כאב ראש פיצוצים ושוכחת לעשות משהו מרוב שמיהרת? ואז מתקשרים לצעוק עלייך בטלפון? שיחות בטלפון לא נועדו כדי לספוג צעקות (וגם שיחות בכלל). אם מתקשרים לצעוק אז עדיף שלא להתקשר בכלל ולצעוק אל הקיר, זאת דעתי. מה בדיוק מרוויחים מזה? הרי, אם הוא מבין את חומרת העניין וכמה זה חשוב לך, אז גם ככה הוא מבין ויתמוך בך כשיחזור מהעבודה. אם זה לא מזיז לו, אז מה טוב בכך ש"תכריחי" אותו ש"יזיז" לו?

 

– בית בסופו־של־דבר הוא מקום המבטח של האדם, המצודה היחידה שלו בעולם רועש גועש ועוין, ספינה בלב ים. בערך כל האנשים סופגים דברים לא נעימים בעבודה, ומה לעשות סופגים כי על זה (בין השאר) משלמים. בית לא יכול להפוך למקום לא בטוח, גם אם קורות פשלות וטעויות. הוא אמור להיות רשת שתופשת את המקומות האלה והפוך מקנה ביטחון. טוב, לא לתת לו פרס על פיזור הדעת שלו... אבל העיקרון מובן. אין שום עניין להפוך את הבית לשדה קרב נוסף בשם הצדק.

נפלא חתול זמני. אם אתה נאה דורש ונאה מקיים,נחלת

תהיה בעל נהדר! בעזרת השם!

נעחתול זמני

ראשית אינני אלא חתול זמני. תרתי לגריעותא.

שנית נקודת החוזקה שלי שהיא דעותיי האובייקטיביות היא גם נקודת התורפה כי אנשים לא אוהבים אותן.

 

הן מצוינות ומאלפותנחלת

אלא שבתחילה אומרים שצריך להכיל את הרגש של הזולת

לא משנה כמה הוא רואה/לא רואה את האמת ואחר כך,

כשהוא נרגע אפשר וכדאי לאמר לו את דעתנו.

 

גם הח"ח מדבר על כך (שלפעמים מותר לשמוע

לשון הרע מהזולת אם זה מרגיע אותו, בבחינת

"דאגה בליבו ...)

 

אם אתה יכול להתחבר לרגש הראשוני

של המשיח ולנסות להכיל את מצוקתו

זה מצויין.

 

אובייקטיביות זה דבר נפלא!

כיוונת לדעתי האובייקטיביתחתול זמני

תיכננתי להתחיל את תגובתי בכך שהייתי צריך להתחיל את תגובתי בהכלה הבנה וכו' וכו'.

אלא שאין לי סבלנות לזה כלל וכלל, מי שרוצה לקנות את סחורתי האובייקטיבית והצנועה מוזמן גם בלי זה.

תודה.אנוני.מית

בעיקר המשפט האחרון. עזר קצת להבין מה קורה.

באסהנתקה

איזה באסה 

פלא יועץ : סימן "דאגה"

איזה נסיון!שוקולד לבן

קודם כל קבלי חיבוק ממני

זה ממש ממש מחרפן

אלפי שקלים או יותר שהלכו לפח כבר מוציא מהדעת,

להוסיף לזה את הצורך להשיג שוב, ואת כל עוגמת הנפש שיוצאת מזה זה באמת מוציא מהדעת

ממש הגיוני שהגבת ככה


העניין הוא שזה קרה. ואין מה לעשות עם זה.

ובעלך לא עשה את זה בכוונה, כי למרבה הצער הגברים לא באמת חווים את הטיפולים, כמה שזה מתסכל.

לא הם אלו שצריכים להשכים לבדיקות ולאחר לעבודה, לא הם אלו שצריכים לקחת מיליון תרופות ולהזריק לעצמם, לא הם אלו שעוברים את החשיפה לפרטיות והם לא אלו שצריכים להיות זמינים לטלפון של האחיות בזמן הכי תקוע שיש. לכן הם לא מספיק מודעים בד"כ ולא מספיק חושבים על זה.

העניין הוא שעכשיו הוא כבר מבין את ההשלכות אוכל את הלב על מה שהוא עשה, ואז הצעקות (ההכי הגיוניות בעולם!) מחסלות אותו סופית..

הוא פשוט לא מסוגל להתמודד עם זה שהוא גרם לכל זה.


אז ממש כדאי לך לנסות להוציא את העצבים (הסופר מוצדקים) במקום אחר, ולחוס על בעלך שסה"כ מניחה שאת אוהבת אותו ורוצה בטובתו ולא רוצה להוסיף על יסורי המצפון שהוא עשה לעצמו.

מניחה שהוא למד את הלקח ולא יעשה את זה שוב..


(ואת עוגמת הנפש קחי לתפילות שהטיפולים יצליחו, בסוף כל הזריקות האלו יכלו גם להיזרק כי הטיפול לא צלח, לא כל הטיפולים הרי מצליחים למרבה הצער, תפילות הכי נצרך)

יישר כויח גדול, שוקולד לבן!נחלת
קודם כל הוא לא גרם לכל זהמשה

מי שגרם לכל זה הייתה התקלה במקרר. סביר להניח שבעת הגילוי שלה (סביר להניח - בוקר לחוץ שנוגעים באוכל במקרר והוא לא קר) התרופות כבר היו מקולקלות.

 

השאר. נכון.

 

אגב, אני חושב שנכון שהוא הגיב "לא צועקים עליי" כהצבת גבול. לא בטוח שנכון היה לנתק את השיחה. גם במצב של התפרקות רגשית זה לא סיבה להתנפל על בן זוג. זה גם לא מקדם שום דבר. אנשים שמגיבים לצעקות (גם אם הם עושים מה שמבקשים מהם) מתייחסים לבית כאל מקום-לא-בטוח וממילא הלב שלהם ישאר בחוץ כדי להתגונן.

הגיוני שאתה צודקשוקולד לבן

באמת במצב כזה אולי בכל מקרה לא היה כדאי להשתמש בתרופות

ובכל מקרה התסכול שלה מובן מאד, זה אפילו לא על הבעל אלא על המצב.

ומסכימה שזה לא סותר שנכון להציב גבול. רק שלא הגבתי לבעל אלא לאשה

להבנתי את המציאות (ואולי אני טועה)משה

התרופות לא התקלקלו בגלל "הבעל". כשהבעל פתח את המקרר בבוקר התרופות כבר היו (לכאורה?) מקולקלות. לבוא אליו בטענות זה קודם כל לא מחובר למציאות.

 

(וכתבת פה תגובה רגישה ומכבדת)

כמו שהגבתי סביר להניח שאתה צודקשוקולד לבן

יחד עם זה התסכול שלה מאד מובן והגיוני שהוא יצא בצורה לא טובה, כי זו עוגמת נפש נוראית. רק שעכשיו כדאי לתקן כי בפועל בין אם זה אשמתו ובין אם לא זה כבר היה וחבל להעכיר את המצב, זה לא יעזור אז לפחות שיהיה שלום בית ובעז"ה עצם השלום-בית יעזור ותהיה להם ברכה

 

תודה 

מצופה מגבר לא להתפרק ככה בטלפון .העני ממעש
לא נעים לי, אבל גם אני עשיתי כזה דבר,נחלת

ממש בלי כוונה. נכון שלגבי הקוטג', הייתי מגלה יותר רגישות

אבל מה לעשות שלא רגילה לתרופות פוריות בפריג'ידר?.......

חביבתי. עוד משהו. הוא פיזר את הילדים!נחלת

הוא לא אמר: עזבי אותי במנוחה אין לי כוח  לזה....

 

ואולי האיפוק שלנו הוא שיגרום לברכה שתבוא ותשרה? אולי זה הנסיון?

קשה. בטח. אבל אולי שווה?

וגם שם לב שהמקרר התקלקל וגם ניתק את החשמלנחלת

לא כל אחד היה שם לב לדבר כזה!

 

כמה צריך ללמד זכות. להשתדל לראות את מחצית הכוס המלאה, להבין.....וכמה זה קשה לפעמים.

חיבוק גדוללאחדשה

לא חוויתי טיפולי פוריות והאמת שלא מכירה מקרוב, אז אולי אין לי זכות להתייחס ספציפית לעניין הזה.
בכל זאת נשמע כואב וקשוח ממש!
מבלי להקטין את הכאב של הסיטואציה שלך, מציעה להסתכל על העניין ב"נפרדות"-
להבין מה הוא חווה ואיך פעל, בלי קשר לאיך שזה גורם לך להרגיש.
הוא וודאי לא עשה בכוונה,
וודאי מצטער מהעניין, גם אם פחות ממך.
השאלה החותמת שלך בפוסט דיי מסכמת את הגישה שלך- מה לעשות איתו?
מה זה דייסון מקולקל? סליחה שאני מציגה את זה בכזו חריפות זה פשוט ממש בלט לי.
זה בעלך, את לא אמורה "לעשות" איתו כלום.
גם אם הגבת מרגש ומקום כואב- כמו שהתגובה שלך כבר נעשתה ואין להשיב למה שהיא גרמה כך גם מה שקרה לו- בבוקר קם לכאוס (ארגון ילדים ומקרר מקולקל) ונסע לעבודה לבד, ואח"כ קיבל מטר צרחות מאשתו (כנראה שלא שמת לב כמה זה מפריע לו, כתבת התקשרתי לדבר איתו. כשבעצם כנראה צעקת והתעצבנת- וזה ממש מובן אגב! אבל זה היה המצב..)


עכשיו לאחר מעשה, אי אפשר להחזיר את התרופות,
ולא את הצעקות שלך עליו.
אפשר לנשום, להתאכזב, ולהרגיש את הצער והכאב.
לדבר איתו, ולתווך לו מה הרגשת וכמה זה מתסכל תוך הבהרה שאת יודעת שהוא לא שם במצב, לא עשה בכוונה זה בטוח...

שוב חיבוק❤️

תודה אנוני.מית

עזרת לסדר את הראש.

וואו איזה מפח נפש נגמרו לי השמות

דבר ראשון רוצה לשלוח חיבוק גדול

גם על עצם המציאות שמצריכה תרופות פוריות

וגם על האובדן שלהן

ובכלל על כל הסיטואציה

נשמע כ"כ מתסכל, וטבעי מאוד להרגיש את מפח הנפש הזה. זה באמת מאוד כואב.

 

כתבו לך מקסים ומצטרפת לדברים החכמים מעליי,

בעלך היקר בטוח לא התכוון שהתרופות יתקלקלו וכל הכסף והמאמץ ירדו לטימיון, אלא הוא בן אדם בשר ודם ואנושי וטעה כאן אבל באמת טעות אנושית ובלי כוונה רעה חלילה.

בטוחה שגם לו מאוד עצוב שהתרופות התקלקלו.

והוא ניסה מה שהוא יכל באותו רגע נתון, עם כל העומס והלחץ של הבוקר, אירגון הילדים החמודים, הפיזור שלהם, דאגה למקרר, לרוץ לעבודה, כל זה בתוך הימים הבודדים בהפסקת האש לאחר המלחמה שגם ככה המוח של כולנו די פירה בגלל כל המצב ולהסתגל אפילו להגיד משפט קוהרנטי בריכוז באמת לוקח זמן...

אז הכל ביחד גרם לטעות אנוש של לשכוח את התרופות.

ונכון, זה הכי הכי הכי מתסכל וכואב שיש! בטח המשמעות שלהן בכמיהה לעוד ילד, וגם עניין העלות הגבוהה וכל המאמץ בפני עצמו. זה באמת הרבה מאוד לאבד ומותר בהחלט לתת לעצמך את הזמן והמקום והליגיטימציה לאכזבה, לתסכול, לכאב, לאובדן של זה.

ויחד עם החמלה וההבנה שלך כלפי עצמך, לנסות לראות גם את ההבנה והחמלה כלפי בעלך (והוא כלפייך כמובן) באופן של טעות האנוש שבאמת נעשתה בלי כוונה ורק מתוך לחץ עומס ובעיקר אנושיות ❤️

אז מותר לטעות.

ומותר להתאכזב.

ומותר שיכאב.

והלוואי וב"ה מעז יצא מתוק

ודווקא מתוך הכאב הזה תזכו לישועה שלמה בקרוב ממש,

זה ממש הזכיר לי את הסיפור על הזוג מצידון שבאו לרבי שמעון בר יוחאי, והאישה שלקחה את בעלה כחפץ שהכי יקר לה יותר מכל ובסוף נפקדו ב"ה...  כלומר המהות הזו שהכי חשוב זה את ובעלך. האהבה ביניכם.

 

אתם בהחלט יכולים להתאכזב ביחד על אובדן התרופות

ובהחלט יכולים להבין יחד ולתת חמלה ומרחב גם לטעויות.

ויכולים גם ללמוד עוד על מצבי קושי שנוצרים בעקבות האנושיות שלנו (בין אם זה מצב הקושי בצעקות שצעקת מהכאב שלך, ובין אם זה מצב הקושי של בעלך ששכח את התרופות בגלל העומס וכו', ובין אם זה מצב הקושי שבעלך לא יכל לשאת צעקות וביקש לא לצעוק עליו וניתק את הטלפון וכן הלאה...) - כל מצבי הקושי הללו מולידים אצלנו הפעלה של מנגנון הגנה שהוא זה שעכשיו בקדמת הבמה ולא ה"אני האמיתי והמיושב" שלנו.

זה מה שקרה לך כשצעקת

זה מה שקרה לו כשניתק את הטלפון

נכון שזה לא אידיאלי, אבל זה בהחלט קורה ולטובים ביותר.

אז הכל בסדר,

לקחת נשימה עמוקה

להבין את עצמי

להבין את בעלי

להבין את הכאב שלי ולתת לו חיבוק ולגיטימציה

להבין את האנושיות של בעלי ולתת גם לטעות האנוש חמלה והבנה

להבין אצל בעלך את המקום שבו שהרגיש מכווץ מצעקות עליו + תחושת אשמה קשה גם כלפי אשתו שבגללו התרופות ירדו לטימיון וגם כלפי עצמו כי וודאי שזו מטרה גם שלו הכמיהה לעוד ילד... אז הכל יחד יצר אצלו את התגובה שזעקה ממנו: אני לא יכול שצועקים עליי. בבקשה לא לצעוק עליי. ואולי גם ניתוק הטלפון כדי לא לשמוע שצועקים עליו, את ה"הוכחה" הזו עבורו עד כמה הוא אשם ולא בסדר. עד כמה הוא איכזב. עד כמה זה בגללו. עד כמה בגללו אין גם לאשתו וגם לו את התרופות עכשיו על כל המשתמע מכך.

אז זה גם הצעקות עצמן שלא נעימות וגם מה שמסתתר מאחוריהן שזו בעצם תחושת אכזבה עצומה ממנו והוא לא יכל להכיל את זה כנראה. גם בפני עצמו ובטח אם זה יושב אצלו על פצעי ילדות קודמים של מקומות בהם הרגיש שהוא לא בסדר או אשם או שצועקים עליו או שצועקים בסביבתו הקרובה וכל מה שזה עושה, ופיתח רגישות או יותר נכון "אלרגיה" לצעקות ומאוד קשה לו לשאת אותן.

לכן זו דווקא הזדמנות אחרי שהכל נרגע

ואחרי שנותנים מקום להכל כנ"ל

ללבן עוד את המקומות הכואבים שלנו

את הפצעים שלנו

את הקושי שמולו עמדנו

את מול הקושי שלך באובדן התרופות

והוא מול הקושי שלו באכזבה ממנו ובצעקות עליו

ולנסות לראות שם עוד לעומק איזה מפתחות אפשר לקחת משם, 

איך אפשר ללמוד עוד להבא, 

איך אפשר להגיב בצורה שגם תיתן מקום לקושי וגם לא תפגע בשני/ה וכן הלאה.

 

ובעזרת ה' שהקב"ה שבידו הכל, והוא אמר גם לחומץ לדלוק ובידו להושיע אתכם בכל מציאות שהיא, גם אם אבדו התרופות כרגע, ישלח לכם ישועה שלמה וזרע של קיימא במהרה, בשמחה, בנחת ובאהבה 🙏❤️

וואי וואי....שלג דאשתקד

טירגרת אותי מהתקופה שלנו עם תרופות הפוריות. זה באמת הון תועפות (וגם משפיע מאוד על מצב הרוח, כך שממש אני לא מתפלא אם רצית לרצוח אותו 😅).

ממש תקופה מאתגרת, גם הורמונלית וכלכלית וגם המוןן בלבול מוח לתאם את הכל (וגם כל העניינים של ההזרעות וכו', לא חוויה מי יודע מה...). פשוט מבין אותך ומסכים איתך.

כדי לנחם ולהרגיע אותך (אם זה אפשרי 😉), אומר לך שקורה לכולנו, גברים ונשים וצ'רקסים, שאנחנו שוכחים דברים, גם אם אלו דברים חשובים מאוד. ולמה הוא ככה היה עצבני עלייך? כי יכול להיות שהוא כבר סובל בשקט הרבה זמן...


והכי חשוב יקרה, שה' יעזור לכם, שהתקופה הזו תביא לכם טובה ושמחה וברכה, בכי וצחוק ואושר ויופי והנאה!

כשזה מגיע, אין יותר יפה מזה..

כואב ממשהסטורי
תודה לכולם (ולכולן)אנוני.מית

קמתי בבוקר, זרקתי את המקולקל לפח. קניתי מה שצריך באושרעד. הכל רגוע עכשיו.

מדהים!שלג דאשתקדאחרונה
מלא הצלחה בהכל!!
אלימות בזוגיותנחלת

זה מתחיל לפעמים כל כך דק, עדין והולך והולך ומחריף, אם אנו מניחים רגל

במלכודת הדבש הזו.

 

ספר קשה. מאוד. לדעתי, חובה:

"הכל עניין של פיקסלים". תמר.

הערת שוליים - גם תמר, מתארת בקצרה את תקופת השידוכים  והאירושין עם אותו אדם, שלבסוף נישאה לו. אתר "בין הזמנים".

 

גם באתר הידברות יש ראיון של מורן קורס בנושא.

 

בחוברת "המקום" יש כתבה גדולה על כך.

 

 

 

את מקבלת כסף על ההפצה המקיפה הזו?נקדימון
אני לא יודע אם יש פורום שלא הספמת עם זה.
נניח שכןשלג דאשתקד
מה אכפת לך? אולי היא מפיצה חומר טוב ומעניין?!
בכלל לא נראה לי קשור לכסף. אלא חכמת חייםקעלעברימבאר

@נחלת  אני צודק?

(אני בדרך כלל לא קורא פה. זה פשוט קפץ לי בראשי)קעלעברימבאר
כל מי שעוקב אחרי נחלתשלג דאשתקד

יגיד לך שהיא לא מונעת מכסף.

מהכתיבה שלה אני מבין שהיא אישה חרדית, מבוגרת יחסית, גרושה, עם לב טוב ורצון להחכים אותנו בדברים שהיא התפעלה מהם.

מסכים, והתגובה שלי כוונה למיסיונריות המסויימתנקדימוןאחרונה

שעלתה מההפצה התזזיתית הזו במספר פורומים כאן. האמירה שלי על "תשלום" היא צינית. מי שעוקב אחרי, כבר אמור להכיר.
 

לב טוב ושיתוף בהתפעלות זה דבר יפה, ואני לא מזלזל חלילה. אני כן מבקר את ההגזמה בזה, במיוחד שאנשי הפורום כאן אינם חולקים איתה את החרדיות. לכל דבר צריכה להיות מידה, לזו כוונתי.

קראתי חלקמישהי נשואה

המפרקים שהיה אפשר באינטרנט.


לא הבנתי - למה היא מתארת כאילו זו בעיה

שהיא ניקתה את הבית / הפעילה מכונות כביסה וכו'?


זה מתואר כאילו זה בעייתי

וזה שהיא משתפת את בעלה במה שהיא עשתה בבית

מה הבעיה בזה?


הספר הזה חשוד שיש בו בעצם רעיון וניסיון לפרק בתים.


לתת לאשה תחושה שהיא אוכלת  אותה בגלל שהיא עקרת בית.

בגלל שהיא עושה את התפקידים של אמא.

מנקה מסדרת מבשלת מכבסת.

מה הבעיה בזה?


דרך אגב אם כבר רוצים לעזור לדמות בסיפור

הבעיה העיקרית היא- זה שהיא מרצה

היא מפחדת

היא מרצה.

אם היא לא היתה מרצה

גם הבעל שלה לא היה משתלט עליה כמו שמתואר


** ואני מסייגת שלא קראתי הכל.


רק מה שהיה אפשר באינטרנט.


אז אני ממליצה למי שהשתכנע מהספר הזה

לעקוב דווקא אחרי מישהי בשם:

חני בצון


---------------------


תמר כותבת לעצמה בהערות שוליים

שמותר לה גם לתת מקום לעצמה

כל פעם במילים אחרות

ברור שזה מרכיב מאוד משמעותי בקשר שלה עם בעלה

ועם כל הסביבה שלה


לאותה תמר (כן אני יודעת שזו דמות מספר)

הייתי ממליצה ללכת לטיפול רגשי

שיעזור לה לעמוד על שלה

לתת לעצמה מקום.

וממילא היא היתה מקבלת גם יותר מקום מהסביבה.


ואל תשכחו- זה עוד ניסיון להסביר לנשים כמה זה לא טוב להיות עקרת בית. להיות בתפקיד האשה.


כן זה לא פסול שהיא ניקתה וסידרה ושוב ניקתה חשוב הפעילה מייבש.

מאוד הפריע לי האופן שבו מתואר שהיא הפעילה שוב חשוב מיבש!


זו הדיעה שלי אני בטוחה שיש לכם דיעות משלכם

מוזמנים להגיב. (יהונתן גרובר עיין שם שם)


וגם ממליצה לצפות קצת במיכל לויטין


מסכים איתך חלקיתשלג דאשתקד

האמת, חוברות כמו "המקום", חשודות בעיניי באופן מיידי בדברים שאת אומרת. מדובר בביטאון של חרדים סופר מודרניים, מניח שאחוסי הגירושין שם גדולים מאוד וכמעט כל הנשים שמעורבות בפרוייקטים האלה לא נשואות.

הטענה היא תמיד, שמצד שני זה גם פותח את העיניים לאלו שען נמצאים במצב של אלימות וסכנה (לצערי הכרתי לא מעט גברים - בעיקר חרדיים - שנמצאים במקום הזה. גבר חרדי שמתחתן הוא מאוד נאיבי וחסר ניסיון. יש נשים, בעיקר אלימות או מטורפות, שמנצלות את זה והגבר לרוב לא יגיב וינסה לרצות. אצל גברים המודעות נמוכה מאוד, ולהיפך החינוך הוא תמיד ל"מכבדה כגופו" וכו וכו, וכאנשים חסרי ניסיון וגםחסרי השכלה ומשענת כלכלית, הם מאוד בקלות נכנסים ללופ הזה של ריצוי וכניעה. יש לי כמה חברים שהתגרשו אחרי שנים רבות, ומהסיפורים שלהם אין לי מושג איך החזיקו יום אחד. אחד מהם היה נשוי לחולת נפש רשמית, שאפילו את העובדה הזו היא הצליחה החליק לו ולגרום לו להתחתן איתה).


אז מה טוב, קשה להגיד. ככלל זה תלוי באיזו אוכלוסייה אני נמצא/ת. אם אני נערה שמוקפת בפמיניסטיות קלאפטעס, עדיף לקחת איזון עם ספרי בגן השלום. אם אני מנשות השאלים, כדאי לקרוא המקום.

והעי חשוב זה לקוות ולהתפלל שיהיו לנו עיניים טובות וחדות, לראות כל הזמן את מה שטוב, ולדעת אם זה באמת טוב

כתבת יפה ונכון!מישהי נשואה

מדוייק

ושיהיה ברור שלא תקין לא אשה מוכה ולא גבר מוכה


שכחתי לציין לגבי "המקום"שלג דאשתקד
אאל"ט: "המקום", "צריך עיון" ו"בין הזמנים" זה אותו גוף ואותם אנשים עם אותן מטרות (לא אמרתי שהמטרות שלהם לא טובות. אבל כן צאיך להבין מאיזו פרספקטיבה הם באים ולקחת את מה שטוב).
עזרה בתקשורתצופה אנונימי

שלום לכולם

נשואים טריים ב"ה

אני בצבא, חוזר בעיקר סופ"שים

היא בלימודים מאוד אינטנסיביים (עכשיו תקופת מבחנים אז בכלל)

התקשורת שלנו מתבססת בעיקר על שיחות טלפון (ממש מקפידים פעם ביום בד"כ בערב)

והודעות בווצאפ

העניין הוא שאני יחסית מאוד זמין בהודעות והיא בכלל לא

כלומר אני בד"כ מגיב כמה דקות אחרי שהיא שולחת

ואצלה זה גם יכול לקחת כמה שעות

מה שזה גורם הרבה פעמים זו למין הרגשה של לבד פה בזוגיות

לא ספציפית כי היא לא עונה אלא כי זו הדרך תקשורת היחידה שלנו וכשאנחנו לא מדברים הרבה שעות זה מרגיש רחוק

דיברנו על זה ושני דברים באמת עלו מהשיחה:

א. אולי באמת זו איזו מין תלותיות לא טובה בקשר

ב. אני מאוד מאוד אוהב אותה ואין הרבה דברים שאני אוהב כמו להיות איתה ולדבר איתה אז ברור שאני רוצה מזה הרבה יותר (אני נניח יושב לעשות משהו שאני פחות אוהב ופתאום רואה הודעה ממנה, ברור שאני ישר אפתח ואענה)

רעיונות שלכם מה לעשות?

אם זו תלותיות איך באמת אפשר לפתור את זה?

אם זה עניין של פשוט מאוד אוהב לדבר איתה עדיין איך אפשר להתמודד גם כשאני עושה דברים שפחות אני אוהב?

יש לציין שמבחינתה הודעות זה ממש לא כמו שיחה וזה משמעותית גרוע יותר כי אי אפשר לדעת בדיוק מה השני מתכוון

ומבחינתי זה פחות האלמנט של ההודעות

אלא זו ההרגשה שאני חושב עליה מלאא במהלך היום ואצלי זה מתבטא בהודעות ולעומת זאת כשאני רואה שהיא שולחת לי הודעות בשלוש נקודות זה גורם להרגיש שהיא חושבת עליי בשלוש נקודות במהלך היום

מה דעתכם?

תודה למשיבים

שניכם צודקיםהעני ממעש

זה תקופה מאתגרת

תזכרו שלא לנצח יהיה כך

הבהרת יפה את ההבדלים ביניכם,  בין כהבדלי המינים,  בין כנגזרת של הבתים בהם גדלתם, או סיבה אחרת

ממש כואב להרגיש ככהשבורת,לב

לא פשוט להתחיל בתוך צבא.

הקשר חשוב לך, הלב שלך לגמרי שם וזה מקסים.

טבעי שאתה רוצה להרגיש שגם היא מתגעגעת.

מה קורה בהודעות וכשכן מדברים? היא חמה? מביעה רגש?

ההודעות שלהצופה אנונימי

בדרך כלל יותר טכניות אבל מידי פעם יש הודעה חמה וזה ממש יפה

אני חושב שאני יותר חם בהודעות אבל בסוף אני מבין ורואה שזה לא אותו דבר כמו לדבר

כשאנחנו כן מדברים אז הכול בסדר 

מורכב, אבל זו המציאותהסטורי
המצב התקין הוא שזוג נפגש כל ערב, וודאי זוג צעיר. לבנות התחלה של חיים על בסיס שיחות והודעות - זה מאוד לא פשוט.

אשריך שאתה משרת ומגן עלינו, למלחמת מצווה יש השלכות רבות. המציאות היא שאתה צריך קצת לשחרר, אי אפשר בלימודים אינטנסיביים להיות זמינים כל הזמן.

מרגיש לימשה

שאתה מפתח תלות לא בריאה בהתכתבויות ובשיחות. וזה לא קשור אליך. זה שלך לגמרי. היא שם והיא נשואה לך גם כשהיא לא מגיבה כשהיא עמוסה. זה שאתה מרגיש רחוק זה כי אתה מרגיש רחוק.

שווה לבודד איפה אתה מול דברים אחרים מהבחינה הזו. יש לך עוד אובססיות? דברים שממש שואבים לך את המוח בלי קשר אליה?

 

זה לא במקום קשר זוגי תקין. זה רק קריאה לראות עוד זווית על ההתנהגות שלך.  רק שלך. והשחרור משם יהיה לך גן עדן.

עוד אובססיותצופה אנונימי

ממש שואב אותי לקרוא או ללמוד משהו שאני אוהב או לשמוע שירים

לא הבנתי את המשפט האחרון מה במקום קשר זוגי תקין?

ומה לדעתך הדרך הנכונה לטפל באובססיה הזו אם בכלל?

תודה

אז אתה בהיפר פוקוס.משה

קודם כל תדע שזה מאוד נפוץ אצל כמה סוגי אנשים. תקרא על זה קצת. זה תופעה שכל המוח ממוקד במשהו אחד והוא "הכי חשוב" ואין בלתו.  כשזה בעבודה למשל זה ממש עוזר. כשזה על משהו משני אז פחות.

 

שב תקרא קצת. 

עוד שאלה - אתה אדם יחסית רגיש?

 

עוד לפני  לטפל. קודם כל לדעת שזה קיים. וזה בסדר. לדעת שאני קצת נמשך לשם וזה לא "האמת". כלומר האמת זה לא המחשבה שרצה לי בראש שהיא לא הגיבה לי כמה שעות ולכן אנחנו נפרדים או משהו אחר שאתה מרגיש שם  בגלל הפצע שלך ולא מעיז להגיד. וזה בסדר להרגיש הכל. כלומר, אל תרגיש לא בסדר עם הרגשות שלך. רק להתייחס אליהם כאל מה שהם: רגשות. אמצעי תקשורת בין המערכת התת מודעת למודע בחוץ.

 

 

"לא במקום קשר זוגי תקין" - היחס  למנגנון שלך שנשאב לשם ומרגיש לא טוב כשאין קשר.

חושבת שזה נורא טבעינחלת

מה שאתה מרגיש. שמתי לב שיש אנשים/נשים שפחות אוהבים לשוחח בטלפון ומגיבים מאוד טכנית.

עובדה שבשיחות הכל בסדר.

 

לא לשכוח שהמצב בו אתה נמצא גם יוצר מתח ואולי חרדה ואתה נכסף לקשר חם וטוב ומכיל.

 

ויתכן גם שהיא אדם פחות רגשי ממך. זה בסדר גמור. זה טוב לאיזון!

 

למה שלא תאמר לה מה אתה מרגיש? שאתה מרגיש כמו.....?

אולי היא תבין ותעשה מאמץ.

 

כל כך כיף לשמוע על אהבה וכמיהה כמו שלך. זה נותן תקווה. באמת!

 

המון אושר ביניכם. עד 120, בעזרת השם!

בדקתי על היפר פוקוסצופה אנונימי

לא נשמע ממש כמו מה שיש לי

אני לא מאוד ננעל לחלוטין ולא רואה כלום

אני כן אדם יחסית רגיש

תודה על השאר, נשמע נכון להתמקד בלתת מקום לרגשות האלה ולא לחשוב שהם האמת 

זה בסדר שמשהו לא מדוייק לךמשהאחרונה

בגדול מותר להרגיש ולחיות בתוך הרגש שלנו. זה רק רגש. לא כל היום או כל הזמן אבל מותר לפנות את הזמן להרגיש ולרצות דברים גם כשהם לא הגיוניים.

קודם כל זה נפלא שאתם מדברים על הדבריםנגמרו לי השמות

כבר הגעתם יחד להבנות ותובנות.

ממליצה להמשיך לפתוח ולדבר ביניכם על הדברים.

וכך כל פעם תוכלו לגלות עוד רובד ולהגיע לעוד איזה דיוק.

 

אז הנתונים בינתיים שאתם כבר במודעות אליהם ולוקחים אותם בחשבון:

- גם נשואים טריים ב"ה - והידיעה שצריך כמה שניתן להשקיע בבסיס היציב הזה של הביחד שלכם, על כל המשתמע מכך.

- גם אתה בצבא וחוזר בעיקר סופ"שים - כלומר להבין את המורכבות המובנית כאן ולמצוא עוגנים במהלך השבוע שיהיו מותאמים ונכונים לכל אחד מכם ובסופי השבוע לחזק עוד ועוד את הביחד.

- גם אשתך בלימודים מאוד אינטנסיביים ועוד בתקופת מבחנים - כנ"ל, להבין את המורכבות המובנית שיוצרת פחות פניות וליצור לעצמכם כמה שיותר עוגנים בשיגרה הנוכחית + חיזוק הטוב והקשר בזמנים שכן אפשר.

ובתוך כל זה -

מה שיוצא בפועל שהתקשורת לא יכולה להיות פנים מול פנים כל ערב. נכון שזה הכי עדיף והכי אפקטיבי ומקדם, אבל המציאות מורכבת ולא מאפשרת זאת.

כל זמן שכן תוכלו - תעמיקו וכן תדברו פנים מול פנים.

ומתי שלא - אתם כבר יודעים ששיחות טלפון, בהן לפחות שומעים את הטון וכו' הן יותר אפקטיביות, ואתם שומרים על כל ערב לשוחח שזה חשוב.

 

לגבי ההודעות - כאן יש גם סוג תקשורת פחות אפקטיבי כי גם לא רואים וגם לא שומעים אחד את השנייה, אז נלקחו לכם כבר שני חושים כאן,

אז קודם כל להבין זאת, 

ואז גם לקחת בחשבון שוב את המציאות המורכבת של לימודים אינטנסיביים + תקופת מבחנים + צבא רוב השבוע = יצא פחות ופחות פניות,

ואז גם לקחת בחשבון את ההבדלים ביניכם בתור בני אדם שונים, "כשם שפרצופיהם שונים כן דעותיהם שונות", והכוונה כאן באיך כל אחד מתייחס להודעות בוואטסאפ,

מאוד יכול להיות שלאשתך אין צורך בהודעות רבות ותכופות ואילו לך יש. הכל בסדר. זה לא אומר עליכם שום דבר רע, אלא רק שאתם שני בני אדם שונים, איזה כיף שלא התחתנת עם עצמך

ובתוך הדיוק הזה של ההודעות (שהוא כבר מחולק ל3 הבנות - שאין כאן ראייה ושמיעה + שיש מציאות נוכחית מורכבת ומובנית עם פחות פניות + שיש הבדלים ביניכם שם והכל בסדר) -

יש דיוק נוסף אפילו שכבר הגעתם אליו - שבו אמרת שלא מפריע לך ספציפית שהיא לא עונה אלא כי זו הדרך תקשורת היחידה שלכם וכאשר אתם לא מדברים הרבה שעות זה מרגיש לך רחוק, ויוצר הרגשה של בדידות.

אז קודם כל זה הכי טבעי והגיוני ואנושי שיש שאתה מחכה לדבר עם אשתך!

וזה אפילו מרגש ונפלא עד כמה אתה אוהב את אשתך, עד כמה אתה רוצה בקרבתה, עד כמה הביחד שלכם יקר לך, עד כמה אתה חושב עליה במהלך היום ואוהב לדבר איתה, זה פשוט מרחיב את הלב לקרוא אותך, זכות עצומה ב"ה!

ממש את הלב הזה שלך, את המילים הללו שלך, תאמר לאשתך היקרה. ככה בפשטות ומכל הלב.

דרך כך תגיעו לעוד יותר הבנות ודיוקים ותיצרו את המתכון הייחודי והמותאם לכם ספציפית גם למצב הנוכחי והאינטנסיבי.

תוכלו למשל עוד לדייק:

* בעיקר כדאי לשנות אצלך בראש את המשוואה שאומרת "אם אשתי לא זמינה כמוני סימן שפחות אכפת לה" או מילים דומות כאלה,

ולשנות את המשוואה ל- "אשתי פחות זמינה כי היא בלימודים אינטנסיביים ותקופת מבחנים. + מאוד יכול להיות שעבורה הודעות הן לא כ"כ אפקטיביות להרגשת הקירבה לכן לא רואה בהם חשיבות עליונה מדי + ברור ברור לי שהיא אוהבת אותי ואכפת לה ממני כ"כ! זה שהיא פחות זמינה לא סותר את זה כלל וכלל אלא רק אומר שהיא כאמור פחות זמינה עכשיו"

* שזה אף פעם לא אני נגדך אשתי או אני נגדך בעלי, וזה אף פעם כי אנחנו לא אוהבים או לא אכפת, אלא זה רק כי המציאות אינטנסיבית ולא מאפשרת את הפניות שהיינו רוצים. השורש הוא תמיד האהבה והביחד שלנו. משם יוצאים ולשם חוזרים. זה הבסיס. ולא לשכוח זאת.

* לחשוב ולמצוא יחד עוד דרכים בהם ניתן להרגיש את הקירבה ולא הריחוק גם בתקופה הזו.

בין אם בשיחות והודעות, בין אם זה להסתכל בתמונות שלכם יחד כשהשני לא זמין כרגע, לשמוע שיר מקרב שמזכיר, לחשוב אחד על השניה עם חיוך ונשימה עמוקה כמה טוב שיש אותו/ה, להחביא פתקים בתחילת השבוע לכל השבוע אחד לשניה, אפילו פתק קטן של "אני אוהב אותך" ואז לקרוא גם בזמנים שאי אפשר לדבר עכשיו, להחביא כנ"ל הפתעות קטנות כמו שוקולד, תמונה, חפץ שמזכיר וכו', לחשוב על תיאום זמנים תחומים כמו תחנות יציבות ביום בהם יודעים שיש פניות וניתן לשוחח/להתכתב ואז אפשר לחכות להם ויש למה לצפות וכן הלאה.

ובעיקר - להשמיע לאשתך את הלב שלך. ולתת לה לשמוע אותו לעומק.

ולה להשמיע את הלב שלה ומה היא מרגישה וחושבת בנושא.

ויחד כאמור למצוא את מה שהכי מדויק לכם.

 

עורכת לעוד כמה נקודות ששכחתי לכתוב:

* לא הייתי ממהרת להדביק כותרת והגדרה של "תלותיות בקשר".

כי על פניו נשמע שמדובר כאן פשוט באיש שאוהב כ"כ את אשתו

ואין בכך שום פשע, להיפך זה כ"כ מדהים לקרוא את זה!

איך שכתבת "אני מאוד מאוד אוהב אותה

ואין הרבה דברים שאני אוהב כמו להיות איתה

ולדבר איתה

אז ברור שאני רוצה מזה הרבה יותר"

נכון!

ככה פשוט!

לא תלותיות ולא נעליים מה שנקרא אלא רק אהבה גדולה ושלמה וזכות עצומה!

התחנת עם אשת בריתך, אהבת חייך, אתם נשואים טריים ואתה פשוט רוצה לאהוב אותה ולהיות כמה שיותר קרוב אליה!

אין יותר טבעי, מקסים ומרגש מזה

 

(כל זה כאמור רק בצורה שטחית ומקריאה של הודעה ולא בא כמובן להחליף היכרות מעמיקה ולא בא להחליף איבחון כזה או אחר.

ואם כן יש עניין של תלותיות שיבוא לידי ביטוי בדברים נוספים, רבים ועמוקים, עכשיו או בהמשך, אפשר לבחון זאת בנפרד וללמוד ולעבוד על נפרדות בתוך הביחד, על מובחנות, על עצמאות רגשית גם בתוך קשר וכן הלאה.

וזה לימוד בפני עצמו שחשוב לכל איש ולכל אישה באשר הם במערכת זוגית.

אז אם יש או יהיה צורך - מצוין. אפשר ללמוד את זה. (וגם בלי תלותיות בקשר חשוב לכולנו ללמוד את זה).

אבל שוב לא הייתי ממהרת להדביק תוויות על עצמך ולהכניס אותך למשבצת של "תלותיות בקשר", בעוד אתה בסה"כ איש יקר שאוהב את אשתו היקרה...)

 

* כתבת בהודעתך שמבחינת אשתך "הודעות זה ממש לא כמו שיחה אלא משמעותית גרוע יותר כי אי אפשר לדעת בדיוק מה השני מתכוון"

בהמשך למה שכתבתי בתחילת ההודעה, כדאי גם כאן להעמיק יחד ולראות עוד מה זה ההודעות עבור אשתך.

כי אם מבחינתה אי אפשר לדעת למה השני, אתה, מתכוון בהודעות, יכול להיות שזה זולל לה אנרגיות שאין לה כרגע עם כל האינטנסיביות והמבחנים וכו' והיא רק רוצה לדבר נורמלי עם בעלה האהוב פנים מול פנים או לפחות בטלפון ולשמוע אותו...

ואז כל ההלבשה של החששות של המוח שאומר "הנה היא לא אוהבת אותי. לפחות לא כמוני. היא שולחת 3 נקודות אז זה מה שהיא חושבת עליי רק 3 נקודות" - כל הפרשנות הזו כלל לא רלוונטית ולא נכונה ואפשר ממש לשחרר אותה ולהיות בנחת הזו שאשתי אוהבת אותי! מאוד! וחושבת עליי ולא רק 3 נקודות, אלא פשוט היא לא מסתדרת עם הפלטפורמה של ההודעות בוואסאפ כ"כ, היא לא כ"כ מצליחה להבין מתוך התכתבות, היא צריכה ישירות, תקשורת ישירה, טון, מילים, הקול שלי, אני. היא צריכה אותי! והודעות זה רק חלק פצפון של מילים שאני מקליד לה בלי הקול שלי, בלי הטון שלי, בלי החיוך שלי וכו' אז היא פחות מצליחה להבין ככה ולכן, בתוספת האינטנסיביות הגדולה שהיא נמצאית בה, היא פחות שולחת הודעות וגם כשכן זה יותר בקצרה.

אבל הכל בסדר כי אני יודע עד כמה היא אוהבת אותי ואדרבא, עד כמה אני כאדם, כאני, כמכלול, יקר לה שהיא רוצה את הדבר האמיתי ולא הקלדה יבשה של מילים בלי הקול שלי שהיא שומעת.

 

עד כאן מה שעלה לי מהקריאה.

איזו נחת אתם!

תמשיכו ככה

לבנות את בניין עדי עד שלכם 

והמון המון ברכה והצלחה בכל ב"ה

וכמובן תודה רבה מכל העם שלנו על שירותך בצבא 🙏💪

וואו הרבה נקודות מעניינותצופה אנונימי
תודה רבה!
זה ממש מתוק..לאחדשה

לפני הכל לומר שאני קוראת אותך וזו ממש מתיקות, ההתרגשות הזו מבן הזוג.
אני רוצה להתייחס לשני דברים עיקריים בתגובה:
1. עצם קיום הקשר שלכם
2. אופן התקשורת בינכם

בעיה מורכבת מאוד בציבור שלנו, שכשרוצים זוגיות מלאה על כל המשתמע מכך, אהבה, אינטימיות רגשית ופיזית, מתחתנים. למה זו בעיה?
בגלל שהחיים איך שהם מתנהלים הרבה פעמים לא מאפשרים בניה יציבה ורצופה של הקשר הזוגי- חברה דתיים בגיל של חתונה לומדים לימודים תובעניים ומתגייסים לפעמים במקביל.
ואז מה שקורה שצריך להשקיע בכמה "פרוייקטים" גדולים בו זמנית וזה מתנגש. כי ברגש- רוצים להיות אחד עם השניה, להשקיע זמן קריטי חשוב וטוב בבניה זוגית, אבל החיים קורים מסביב באינטנסיביות. הרבה פעמים תוך תקופה קצרה נכנסים להריון ואז בכלל החגיגה מכופלת.
אז קודם כל להבין את המורכבות שאתם נמצאים בה- הריחוק הפיזי שלכם במהלך השבוע, אתם לא נפגשים בסוף כל יום, לא ישנים יחד, זה לא טבעי בבניית זוגיות, בטח שלא בהתחלה. זה מייצר נדבח של קושי.
מה שאני רוצה לחדד פה זה גם אם שניכם הייתם זמינים אחת לשניה ימים שלמים- תקשורת דיגיטלית זה עדיין לא האידיאל, לכן הקושי מורגש.
מכאן מגיעה לנקודה השניה-
2. אופן התקשורת. אנחנו שונים. גברים ונשים, חייל וסטודנטית ועוד אינספור הבדלים. שפת תקשורת זה משהו שלומדים, הרבה זמן, משתנים ומשתדרגים.
השלב הראשון זה להבין- שאם אנחנו מתקשרים שונה זה לא אומר שיש בעיה ביננו. ברגע שאתה מקבל את עצם העובדה הזו אפשר להתקדם לשלב הבא- לא להסיק מסקנות על מה שהיא מרגישה כלפייך והרצון שלה. עכשיו כאן זה טריקי בגלל שבמערכת יחסית מרגישים הרבה פעמים דרך המעשים הרבה יותר מהמילים שאומרים, אבל כאן בגלל המוגבלות של המרחק חשוב לזכור, ממש לשנן מנטרה מודגשת בראש- היא אוהבת אותי וחושבת עליי גם אם היא לא עונה על כל הודעה מיד!
זה יכול להיות שבאמת יש אצלה עומס, ויכול להיות שהיא מרגישה שהיא לא מצליחה לתקשר נורמלי בהודעות ויכול להיות עוד מליון דבריפ אחרים. אבל זה לא שבגלל זה משהו לא תקין בינכם.
זה שאתה כ"כ משתוקק אליה, זה מרחיב את הלב, באמת. אבל בשבילך- על מנת לא לכאוב ולהתאכזב, כדאי לתרגל התנהלות וציפיות שונות ממה שאתה רגיל.
מה למשל?
זמנים שאתה לא ליד הטלפון בכלל- גם אם אתה ממש רוצה. אין ציפיה= אין אכזבה. (דרך אגב, אולי היא יותר נונשלנטית כי היא יודעת שלא משנה מתי היא תכתוב לך אתה תענה? אולי כדאי לייצר אצלה ציפיה? לא בכוונה אלא איזון בריא במערכת התקשורתית..)
אני מבינה שעיקר התקשורת הוא בהודעות אז אולי להוריד בכמות ולהעלות באיכות? לא כל פיפס לרשום בשניה שעולה, לרכז הכל פעם בכמה שעות?
אולי לנסות להבין מתי יותר נוח לה להתכתב? נגיד בבוקר היא רעננה ללמידה והודעות מוציאות אותה מריכוז, אז אולי בזמנים שהיא עושה הפסקה או מנוחה?

אולי למצוא עוד זמן ביום  לשיחת טלפון של כמה דקות ששומעים אחד את השניה?

ואם הצלחת לשרוד את כל האורך עד לכאן, מחזקת אתכם, בניה של בית זה הדבר הכי מתוק ומרגש שקיים במישור הפרטי, וודאי מקרב את הגאולה בפן הלאומי. עם זאת, לא להתרגש ולהיכנס לטלטלה, לוקח זמן להכיר אחד את השניה, לטוב ולמוטב, יש לכם בע"ה עד 120.
העיקר שיהיה בבריאות, בשמחה, בנחת ואהבה!
 

שאלה שמטרידה אותי ביותרצדיק יסוד עלום

(איני נשוי)

מדי פעם אני קורא קצת שרשורים בפורום הזה ומקבל רשמים שבתוך הזוגיות ובתוך מרחבים אינטימיים יש רגשות קשים, מועקות, שתיקות, הסתרות, חשדות זה כלפי זה. המון פוסטים כאן בפורום מתארים סיטואציות מאוד קשות ומלחיצות ורעות בין בני זוג.


האם בעיני גולשי הפורום המקרים המתוארים כאן הם מיעוט? האם רוב הזוגות הנורמליים מתמודדים מדי פעם גם עם קשיים מסוג זה? או שאולי אלה סיפורי קצה והרוב המוחלט חי חיי זוגיות נעימים בהרבה, נאמנים בהרבה ורגועים בהרבה? האם בעיניכם קונפליקטים מהסוג שתיארתי הם "נוראיים", או שהם דווקא לא כל כך נוראיים בתוך הקשר ונבלעים בסך הכולל של החוויה החיובית של זוגיות


תודה!

באופן כלליפשוט אני..

אף אחד לא נכנס לפורום כדי לכתוב ''איזה יום נפלא היה לי היום, אשתי האהובה נתנה לי חיבוק נעים, אני בישלתי עבורה את האוכל האהוב עליה, והלכנו לישון כשאנחנו מחזיקים ידיים''.
 

האמת היא שהסיטואציה *הזאת* מאוד מאוד שכיחה, אבל מי יכתוב עליה בפורום?


 

מי שכותב כאן זה מי שצריך עזרה, ייעוץ, לפרוק... אז ממילא אתה לא מקבל כאן מדגם מייצג של זוגיות אלא מדגם של אנשים שצריכים עזרה.

 

הטעות הזאת נקראת ''הטיית דגימה'', אתה יכול לגגל על זה.
 

 

ענית ולא עניתצדיק יסוד עלום

אני רוצה להתחתן וחושב שזוגיות היא דבר טוב, וברור לי שעיקר הזוגיות הוא הקשר וההדדיות.


שאלתי לגבי שכיחות הדברים הרעים והמצוקות, שעולים פה המון ובווליום גבוה.

1) האמנם הם כל כך שכיחים [= שכל זוג עובר דברים כאלה / = בתדירות כזו או אחרת]

2) האמנם הם כל כך רעים [להיות בריב או באי הבנה או בהסתרה מבן / בת הזוג]

הייתי מפרידהרוני 1234
יש מועקות, כעסים, שתיקות, ריבים - שכיח מאד ואפילו חלק בלתי נפרד מכל מערכת יחסים. לא כ"כ נורא לדעתי אם יודעים איך לריב בצורה "מכובדת"  ובתוך גבולות הגזרה.

חשדות והסתרות זה שונה בעיני ומראה על בעיה עמוקה בקשר. מאמינה שזה הרבה יותר נדיר.

אז לשאלותיךאריק מהדרום
1. תלוי באופי של הזוג, יש אנשים עם נטיות לריב ולבגוד ויש אנשים בלי, צריך לעמוד היטב על האופי של הפרטנרית שלך לפני החתונה.

2. כן, הם רעים, הם יכולים להרוס לך את החיים שלך, של משפחתך וגם של הפרטנרית עצמה, מצד שני נישואים מוצלחים יביאו אותך לחיים של אושר, יש אחוז גבוה של גירושין אני לא זוכר נתונים נדמה לי כשליש, שזה לא המון בכלל ביחס למדינה מערבית אבל צריך לקחת את הנתון הזה ברצינות כדי להיות רציני בבחירה הכי חשובה בחייך.


(אגב זוכר לפני כמה חודשים פרצתי ללנ"ו והתפוצצת עלי בעניין זה? לא נורא, דיברנו באישי מאז)


הצד המרגיע בכל הסיפור הזה הוא שבין כך ובין כך בדרך כלל יש מה לעבוד והאינטרס לגרום אושר אחד לשני ולא לאמלל אחד את השני היא משותפת כך שאם לא נפלת על פרטנרית מטומטמת/ מרשעת אז אפשר יהיה לפתור בעיות ביחד, יש אינספור סוגים של מטפלים ומחיר הטיפול שלהם (לרוב) זול מאוד ביחס לתמורה.


ותשובה ותפילה וצדקה מעבירים את רוע הגזירה.


בהצלחה.

בתור מי שבסטטוס שלךadvfb

זה שיש דברים קשים במערכות יחסים זה לא מעיד את זה שמערכת יחסים זה לא דבר טוב.

אדרבה, להיפך, בגלל שזה מרחב כל חשוב אז כל דבר שקורה בו הוא משמעותי שהוא יכול ממש לפגוע ויכול ממש להעלות.

והחיים הם קשים, זה לא אומרים שהם לא טובים, החיים קשים וטובים ;)

כמה יפה!נחלת

אומרים שרק נישואין הוא הקרקע הנכונה ו האמיתית לתיקון המידות...שלנו.

 

שני אנשים שונים: הוא איש היא אשה. מנטליות שונה, הרגלים שונים.....

 

הרי גם עם חברים לחדר יכולים להיות "תקלים". אלא שבמסגרת של נישואין

זה יכול להיות הרבה יותר נוגע וחריף; לטוב  ולמוטב.

 

אם לא טועה, נדמה לי שהאור החיים הקדוש אומר שהטוב ביותר

שאדם ישא את בת עירו: מנטליות דומה, הרגלים דו מים, זכרונות

דומים - פחות הרגלים שונים.....

 

שמעתי פעם: כל אחד הוא חצי. אבל החצי הזה צריך  להיות...שלם.

וזו עבודה בפני עצמה; חושבת שככל האדם יותר שלם עם עצמו

בשלום עם עצמו, חי את עצמו באמת - הוא יותר רגוע ואז יש פחות

קונפליקטים פנימיים שעלולים להקשות על ראייה אובייקטיבית.

 

יש שיעורים רבים ביוטיוב על יחסי זוגיות: הרב אבנר קוואס למשל,

ומי שמבין אנגלית: הרב מניס פרידמן. ועוד.

אבל לא שאלתי על הדברים הטובים, ברור לי שהם קיימיםצדיק יסוד עלום
ושהם העיקר.

שאלתי על שכיחות ודרמטיות הדברים הרעים...

אתה מסתכל על זה בצורה חיצוניתadvfb

ולכן אתה יכול להפריד בין רע לטוב

אבל אם מסתכלים על נישואין כמכלול זה הכל מעורבב ביחד וגם הדברים הקשים יכולים להתרש אח"כ לטובה.

מריבה ומשילימים ומגיעים לרמה יותר גבוה אח"כ, הכל תהליך אחד.

 

אתה יודע הלך החשיבה שלנו הפוך בקטע הזה.חתול זמני
מרוב אימה אני כבר לא חושב רק חושש וחושדצדיק יסוד עלום
ריב ואי הבנהרקאני

שונה מאוד מאוד מהסתרות וחשדות

 

ריבים ואי הבנה זה שכיח 

זה חלק מהעבודה בזוגיות

ואם יש תקשורת טובה אז הכל בסדר

 

הסתרות וחשדות זה פחות שכיח

אני אישית לא חווויתי דברים כאלה ב"ה 

לא יודעת מה קורה אצל אחרים

אבל כשיש תקשורת טובה אז גם כשקשה הכל בסדר זה לא מועקות בלתי נסבלות והסתרות ודברים כאלה

נכון. נכון מאוד.נחלת

זה הדבר הכי חשוב ששכחתי  לציין:

 

תקשורת פתוחה. לא לברוח מדיון, משיחה משמעותית.

שיעופו צלחות אבל שתהיה התייחסות וכובד ראש לכל

ויכוח....

 

שמעתי בשיעור שחייבת להיות  מריבה כדי להגיע לשלום בית אמיתי.....

 

לא לצפות לנישואין נוסח הוליבוד. זה תעתוע ושקר ודמיון....

אף אחד כמובן לא יודע מה קורה עמוק בתוך הזוגיות שלזמירות

אחרים, של חברים, שכנים - אבל בהחלט נורמלי שיש לכל זוג אירועים של ויכוחים קשים, מועקות ומריבות.  

זה קורה ונפוץ בשנה הראשונה לנישואים - כאשר כל צד מביא את ההרגלים והחינוך והאופי, את היחס לכסף ולחיסכון ולהוצאות כספיות, וזה מתנגש עם השקפה וראייה והתייחסות אחרת לגמרי של הצד השני.

על התנהלות כלכלית יכולים להיות בתחילת הדרך הרבה מריבות קשות, עד שלומדים להכיל ולהסתגל ולהתפשר.

 

טריגר אחר למשברים בתחילת הנישואים - הולדת הילד הראשון. העייפות הקיצונית של האישה בשבועות הראשונים אחרי הלידה, תופעות של דיכאון אחרי לידה, צורך לסגל חלוקת אחריות חדשה בין בין הזוג בהתנהלות היומיומית, התנגשות בין צרכי הבית וקריירה ועבודה.

יפה.נחלת
שרשור שעולה כאן מידי פעםהסטורי
כבר שאלו זאת כמה פעמים. בגדול היום הפורום הרבה פחות פעיל, אבל גם כשהיה הרבה יותר פעיל, חלק גדול מהשרשורים היו על מורכבויות ולא - זה ממש לא משקף את חיי הנישואין.

חלק מהותי בזוגיות, באינטימיות - זה שהקשר, הקירבה היא סוד רק של בני הזוג. ממילא, בד"כ אנשים לא ישתפו מציאויות נעימות וטובות, שבהתנהלות נכונה היא ההתנהלות רוב הזמן. אגב, בעיני גם מאוד עצוב כשמשתפים יותר מידי אפילו בדברים שאינם עניינים צנועים כלעצמם - אין הברכה שורה אלא בדבר הסמוי מן העין.


ממילא, רוב ההתיעצויות כאן יהיו כשכלים הקיצים. ממילא, גם כשמישהו מתייעץ, בד"כ לא יענו לו "אנחנו עושים כך וכך", אלא בצורה הרבה יותר כללית, מה שמביא לתחושה מוטעית - שכל ה'סיפורים' הם מורכבים.

חייבת להגיד שכנשואהאונמר

פחות שנים מהיום היו תקופות שקצב שירשורי חוסר האמון פה בין בני זוג הכניסו בי חרדות והזיות על בעלי האהוב.

כמו שאתה מתאר שזה מפחיד אותך, אז לי כשאני בזוגיות.

התבדתי והבנתי ב"ה שאכן המקרים האלה הם שכיחים והם צפים פה יותר מהרגיל בחיים מהסיבות שפירטו מעלי.

 

בנוסף,

לא אומרת שלא היו לי כל מיני התמודדויות מול בעלי או לו מולי, אבל זה אחר לגמרי בחיים מאיך שזה נראה פה,

ואם השאלה שלך היא האם זה פחות מפחיד או נורא אז לדעתי האישית כן.

 

ודבר נוסף, תסמוך על הקב"ה. שיודע מה טוב לך ועוקב אחרי כל פיפס שאתה או כל אחד אחר שכתב פה עובר בחיים.

 

מתוקה! שיהיה לך רק טוב ועוד יותר טוב ועוד יותר טובנחלת
תשובה נהדרת ונפלאה! תודה רבה!צדיק יסוד עלום
ברור שהקיצון נכתב פהנעמי28

מכל מה שכתבת, ההסתרות, חשדות, חוסר האמון הם הכי בעייתיים, את זה ממש לא כל זוג חווה.

או שמישהו מהצדדים מגיע עם פצעי ילדות של אמון, או שהצד השני עשה מעשים שפגעו באמון.


שאר הדברים כל זוג חווה, עליות ומורדות, מועקות, ריחוק, זה כן יותר נפוץ, אבל אם בוגרים מספיק כדי לטפל בזה באמת באמת שגדולים להיות זוג טוב יותר.


כתבת שני סוגיםרקלתשוהנ

רגשות קשים, מועקה, ריבים, קונפליקטים - 

קיימים ומוכרחים להיות קיימים במערכת זוגית אמיתית. אני מניחה שלאורך כל החיים, אבל עם הזמן לגמרי לומדים להתנהל עם זה, ומקביל יש גם רגשות טובים ומשמחים כמו אהבה, הערכה, אמון, שמחה, צחוק, התפתחות.
במקרים רגילים, הקושי הוא ממש המפתח להתפתחות, ההתנגשות מלמדת אותנו לחיות בהרמוניה אמיתית, בהתחשבות, בשותפות תוך כדי הפרדה. כמובן שיש מקרים שהם כבר לא נורמטיביים, אם המערכת הזוגית הופכת להיות סיוט של מריבות והתנגשויות.

 

חשדות, חוסר אמון, הסתרות - 

לא אמור להיות בזוגיות כי זוגיות חייבת להיות מבוססת על אמון.

מניחה שבכל זאת זה קיים גם אצל זוגות נורמטיביים בזוגיות טובה, אבל במינון מאד מאד קטן, והזוג שמים לב לכך שיש משהו לא תקין ומטפלים בדרך כלשהי.

יפה. תודה.נחלת
דרך האמצעלאחדשה

יש מקרי קיצון הזויים מוגזמים.

זה לא אומר שכל זוגיות כזו חלילה, ולא אומר שכל זוג ייתקל המשברים כ"כ עמוקים במהלך חייו.

עם זאת כדאי להגיע לנישואין עם הבנה של מורכבויות, מוכנות לאתגרים, קבלה של קשיים מאוד לא נעימים שמרגישים כל אחד עם עצמו ועם בחיר/ת ליבו מול צמתים שדורשים מהם לשאול שאלות כואבות, לגעת העצבים חשופים ולהתמודד מול מציאות לא פשוטה.

זה לא חייב להיות דרמטי, טרגי נוראי,

זו כן עבודה, יש מורכבות. כשמתחתנים תמיד מגלים דברים חדשים על בני הזוג שלנו על עצמו ועל הדינמיקה שלנו.

זוגיות בנישואין הם עבודה עצמית גדולה.

יש לה הרבה פולסים,

יש הרבה דברים נעימים, נפלאים ונהדרים, ובע"ה הם הרוב המכריע.

בנוסף למה שנאמרהעני ממעש

אתה תבנה בית אחד ותשקיע בו

מה משנה לך מה קורה אצל שכניך

השאלה שלו באה ממקום אמיתי, מרצון טבעי להבין מהזמירות
 קורה בחיי הנישואים בין זוגות רגילים ונורמליים

לא ממקום של סקרנות, אלא מרצון להכיר גם את הדברים, שמדברים עליהם בפורומים, שמציגים אירועים פחות נעימים בחיי הנישואים.  לומר "מה זה משנה מה קורה אצל שכניך" מתעלם ממציאות החיים. 

השאלה שלי באה ממקום חטטני, מרצון מאולץ לחקור מהצדיק יסוד עלום
סתם.

הנימה שלך היתה מעצבנת יקירי, אני אופטימי לגבי הבית שיהיה לי בעתיד אבל בהחלט קיבלתי רשמים רבים מקרוב ומרחוק לכך שיש התמודדויות לא פשוטות מאוד ושכיחות מאוד בזוגיות, ותהיתי האם אני הוזה או מטפח הדהוד סלקטיבי של המגרעות לשם העצמת החרדה, או שאני דווקא התרשמתי נכון בנוגע לנושאים הלא פשוטים ועדיין הם מתכללים בצורה טובה בתוך הקשר.


קיבלתי תשובות טובות, ואני נעזר בזה בתור רושם כללי.

נאמנות בעיני זה א,בחיוך2019
רגשות קשים בטח שעולים במערכת אינטימית כי זה המקום לעבד אותם. וגם מריבות, זה כדי לאזן ולפתור דברים
גם אני איני נשוי אבל תראה:חתול זמני

עובדות:

 

– בישראל אנו עומדים על 40% גירושין בערך (פחות מזה במגזר הדתי אך גם לא מבוטל בכלל)

– מתוך אלה שאינם מתגרשים אני מניח שיש המון שפשוט סוחבים את זה מכל־מיני סיבות

– רוב הגירושים נגרמים בגלל: בגידות, בעיות כסף, אלכוהוליזם/שימוש בסמים, התעללות (רגשית או פיזית)

 

מחשבותיי:

 

– רוב הזוגות שראיתי או גרושים או גרועים

– אבל גם רוב האנשים שראיתי הם מטומטמים למדי (בלי להעליב)

– כמעט לכל האנשים החכמים (לא בידע כללי אלא חכמת החיים) שראיתי זוגיות מצוינת 

 

דעותיי האובייקטיביות:

 

– תאר לעצמך חניון תת־קרקעי גדול וסבוך עם הרבה קומות ועמודים. עכשיו תאר לעצמך שתי מכוניות שצריכות לצאת משם. בתוך שתי המכוניות האלה תאר לעצמך נהג ונהגת. עכשיו אומרים לך שהנהג והנהגת האלה מעולם לא למדו נהיגה, אין לזה מושג מה זה רכב, בנוסף לזה העיניים שלהם קשורות במטפחת עבה, ויש להם אובססיה גלויה להתנגש בדברים. אה, ויש גם מכוניות אחרות שנוסעות בחופשיות, וכל־מיני חלקים נעים ושערים נפתחים ונסגרים אוטומטית. זאת לדעתי נקודת המוצא של זוג נשוי בימינו, סבבה לאורך המטר הראשון, איזה כיף אני נוסע באוטו! .......

 

– עכשיו במקום זה, תאר לעצמך שכל־אחד מהם למד קצת נהיגה. תיאוריה לפחות. ותאר לעצמך שאמנם העיניים שלהם עדיין קשורות, אבל יש להם חבר שעוזר להם קצת ואומר להם קדימה קדימה אחורה אחורה סטופ. או, תאר לעצמך שהעיניים שלהם לא קשורות, אבל הראייה שלהם בערך -8 ואין להם משקפיים. אז הם רואים קצת אבל הרוב מטושטש מאוד. עכשיו תאר לעצמך שהם מרכיבים משקפיים, רואים גם אחד את המכונית של השני, ומשתדלים לא להתנגש.

 

=> אם יודעים מה עושים, יוצאים מנקודת מוצא של אמונה למידה שיפור סבלנות מתייעצים הרבה עם רב קרוב כו' כו' כו' אין שום סיבה שזה יהיה כל־כך גרוע.

 

=> אם עושים מה רוצים ומחזיקים בהשקפות גרועות (מגיע לי / אני מצפה / תאוות / חוסר אחריות / חוסר אמונה) אין מה להתפלא. השתייכות למגזר מסוים אינה אינדיקציה לכך שמחזיקים בכל הקלפים.

 

=> כן יכולות להיות התנגשויות שריטות שאלות ובעיות אבל יש הבדל בין מי שנע בעדינות ואחריות לבין מי שחושב שהוא מכייף במסלול מכוניות מתנגשות (למרבה הצער רוב האנושות. אבל: רבים בני שוממה מבני בעולה דלא ילדה בנים לגיהנם כוותייכו. רוב העולם צועד על עיוור ונתקל בפחים ופחתות מי שתורה בידו נר בידו).

 

=> לפעמים יש מקרי קיצון beyond our control כמו מחלות קשות כיו"ב זה באמת אין מה לעשות אבל באותה מידה יכול היה לקרות אם היית לבד בבית. אם הקב"ה רוצה שתסבול אל תדאג אתה תסבול.

מאיפה הנתון של 40%? חשבתי שפחותברגוע
לא זוכר מהיכן הנתון ייתכן שקצת פחות אבל גם אם 25%חתול זמני

זה אותו עיקרון

יכול להיות גם שפשוט פחות מקובל תרבותית להתגרש לאו דווקא שהנישואין יותר מאושרים

או כאמור, הסיבות המרכזיות לגירושין פחות נפוצות בקרב הציבור הדתי/חרדי וזה מאזן

מזה מעודד.....נחלת
העידוד הוא בזה שאין ללמוד מן השוטיםחתול זמני

ורובו המוחלט של העולם לא כולל יראי ה' נחשבים לשוטים

אתה מכיר מישהו שהוא עצמו תמיד נחמד וכיף לו?מרגול

מישהו שאף פעם אין לו תקופות קשות/מאתגרות?


אני לא מכירה. כי החיים, באופן טבעי, מזמנים קשיים שונים והתמודדויות שונות.

בנישואים, שבע"ה מחזיקים עד 120, זה מאוד אינטנסיבי. אתה חי עם אישה ובעצם בוחר לחיות את חייך איתה.

אז כפי שבכללי בחיים יש קשיים, כך גם בזוגיות. השאלה היא האם כמכלול היחסים טובים או שכמכלול הם רצופים מריבות והסתרות.


אמרו לפניי ביושר, יש הבדל גדול בין ויכוחים ותקופות של ריחוק, ובין הסתרות וחוסר אמון.

תקופות מאתגרות ומבאסות מניחה שלכל זוג יש.

חוסר אמון והסתרות זה כבר שונה לגמרי. וזה לא קיים אצל כל הזוגות, אבל כמובן לא יודעת להגיד לך סטטיסטיקה. מניחה שיותר נפוץ אמון ופתיחות, אבל לא עשיתי מחקר אמפירי בנושא

כתבו לך יפהגפן36

באמת הפורום לא משקף את שכיחות המקרים בזוגיות נורמלית.


יש קשרים זוגיים שיש בהם יותר קושי ויש שפחות.

לכן חשוב מאוד לשים לב מראש במי אתה בוחר, ואיך אתה בונה בעצמך יכולת לעבוד על מידותיך.


אני חושבת שהדבר שיותר משקף הוא מבט למציאות סביבך.

אתה מכיר זוגות, נכון?

לפעמים קשה, לפעמים קל, לחלק קשה בתדירות גבוהה יותר, ולחלק פחות.


יכולה לומר ממקום אישי- אני כמעט ולא כותבת כאן בפורום. את כמות הפעמים שהיה לנו קשה אחד עם השניה בשנות נישואינו אפשר לספור על יד אחת.


כשקשה אז קשה, אין ספק.

אבל זה זניח ממש לעומת כמות הכח והעוצמה שזה נותן, גם מול התמודדויות מורכבות מול המציאות. והיכולת ליצור יחד ולהתקדם יחד ולהשתפר כל הזמן היא ממש מתנה.


לצורך העניין- גם עם אחים יש לפעמים ריבים ועצבים, ועדיין הם עוגן מאוד משמעותי בחיים.


ככה זה יחסים קרובים בין אנשים. 

הכי חשובנגמרו לי השמותאחרונה

שנזכור ונזכיר לעצמינו כל הזמן שזוגיות היא לימוד. כמו כל דבר.

באמת באמת שאף אחד מאיתנו בני האדם לא נולד יודע זוגיות.

תורה היא ולימוד היא צריכה.

וככל שיותר נעמיק בלימוד הזה, זה ישפיע עלינו ויקדם אותנו גם במצבי חיכוך וקונפליקט.

וזה באמת כ"כ חשוב לזכור זאת ולחזק את עצמינו שזה לא שמשהו בנו או בשני/ה "דפוק" ו"למה כולם מצליחים ואנחנו לא", אלא שאנחנו פשוט צריכים ללמוד ולהתקדם.

 

ריבים או ויכוחים / חילוקי דעות / קונפליקטים / רגשות קשים / מועקות / מנגנוני הגנה שפועלים וכן הלאה הם נחלתם של כל הזוגות באשר הם.

הרי כולנו בני אדם, ובכל מערכת יחסים שהיא, אפילו אדם עם עצמו, לא יתכן לעבור חיים שלמים ללא חיכוך.

קרה לך לפחות פעם אחת בחייך שאתה עם עצמך לא היית בשלווה ושלום?

עם הוריך?

עם אחיך?

עם חברך?

ודאי.

אין שום מערכת סטרילית לחלטין כיוון שאנו כאן בעולם להשתלמות, לגדול, לצמוח.

ובמערכת הנישואין הקב"ה יצר באמת פלא עצום שדרך כולה בכלל ודרך חילוקי הדעות והקונפליקטים בפרט נוכל להתקדם בתנועה שתוביל אותנו גם לעומק וגם למעלה וקדימה, 

עוד לגדול בעצמינו, באדם שאנחנו, וגם בזוג שאנחנו

ועוד לצמוח ולהתפתח.

ובאמת השמים הם הגבול.

אז לא רק שלא צריך להיבהל ולפחד מהריבים, אלא להבין ששורשם עם פוטנציאל עצום לגדילה אישית וזוגית,

וללמוד איך "לריב נכון", 

ללמוד את השורש של הדברים. מה מניע אותנו, מה מטרגט אותנו, מה מכאיב ופוצע אותנו, איך אנחנו פועלים, למה זה הכאיב לנו, איך עוד אנחנו מחווטים, איך פועלים מנגנוני ההגנה שלנו, מהם הצרכים שלנו, מהם הקשיים שלנו, איפה זה פוגש את השני/ה, וכל השאלות הללו כנ"ל גם לצד השני ובעיקר בנקודת המפגש בין שנינו.

אז בעיקר ללמוד את עצמינו לעומק

וללמוד את בן הזוג שלנו לעומק

וללמוד את הזוגיות שלנו לעומק

ואת ניהול הקונפליקטים לעומק

ללמוד מה זה בכלל קשר ואיך עושים קשר טוב ואיך שומרים על קשר ואיך מעמיקים בקשר.

ובתוך הדבר הזה, ממש כמו ספירלה, ניתן לעלות ולהעמיק עוד ועוד.

גם להינות ולשמוח בכל הטוב הגדול שבביחד ב"ה, וגם לצמוח מהאתגרים.

ואותם אתגרים יכולים להיות מגוונים, כתבו לך נפלא כאן, שלרוב מה שאתה פוגש בפורום הם מקרי קצה ולא בהכרח מייצגים.

ונכון גם שיש חלוקה בין אתגרים שכיחים לבין אתגרים פחות שכיחים כדוגמת חוסר אמון והסתרות,

אבל שוב חשוב לזכור שכך או כך יש לנו מה לעשות עם זה, זה המון בידיים שלנו ובלימוד שלנו של הזוגיות.

אפשר להגיע לקירבה גדולה גם לאחר ריחוק גדול, אפשר להגיע לריפוי ב"ה, לתיקון ולצמיחה גם במקרים קשים.

וכמובן שבכל האתגרים השכיחים ניתן לגדול מהם, להתקדם, להעצים את מה שיש לנו.

 

אז מה בתכל'ס?

לדייק בחיפוש בן//בת הזוג בעיקר את הלב הטוב, המידות הטובות, האישיות והאדם שנמצא מולנו. שיהיה אדם טוב.

בנוסף, לצאת יחד שנינו מנקודת מוצא שזוגיות היא לימוד ואנחנו כאן כדי ללמוד אותה ולא לקחת אותה לעולם כמובן מאליו או כמשהו ש"או שיש לנו או שאין לנו", כי כמו כל דבר בטבע זה לא עובד ככה בלי השקעת אנרגיה אקטיבית במשהו שרוצים שיצא ממנו פירות.

וכמובן להשקיע ספציפית בלימוד ניהול נכון של קונפליקטים / ריבים / חילוקי דעות וגם בתקשורת מקרבת.

ואז כרגע יש איש ואישה שהלב שלהם במקום הנכון, אוהבים ומכבדים אחד את השנייה, לא לוקחים כמובן מאליו גם לא לאחר שנים רבות, לומדים זוגיות, עם רצון ומוכנות ללמוד ולהשקיע אקטיבית, לומדים גם על חיכוכים וחילוקי דעות ונמצאים כל הזמן בתנועה מתמדת של צמיחה והתפתחות.

להציע לחבר?נתקה

זה פיד בחורה שלי פה גולש לא ממזמן (מזל טוב )

 

רציתי לשאול.. 

אני רוצה לשדך לחבר מישהי..

עכשיו הוא בחור באמת חביב וטוב אבל.. המשפחה שלו גם סה"כ בסדר אבל.. אבא שלו קצט בעייתי

ז"א הוא ממש גס רוח ברמה אחרת.. אשמח לפרט אבל לא עכשיו.. אני ממש חושש שתיווצר בעייה..

 

1) בכל מקרה האם לדעתכם הורה כזה או אחר או התנהלות תרבותית מסויימת של משפחה זה מעקב בלהציע?

2) האם הבחור יצטרך לעבור למקום אחר תרם הנישואים בשביל להוכיח שהוא מתנתק מהתלות בהורים (במידה וזה קיצוני?)

3) במידה וכבר עכשיו מאוד קשה לו עם המשפחה האם 1 ו 2?

 

הוא לא פסול חיתון בגלל אבא שלואריק מהדרום

אם הוא עצמו עם מידות טובות מה הבעיה?

אם האבא סובל מתסמונת טורט עם  קופרולליה זה אולי צריך לשקול להזהיר כי יש גם מרכיב של נטיה תורשתית, לא בטוח שצריך להזהיר בשלב ההצעה.

החבר בסדר? זה מה שחשובהסטורי
הוא לא אבא שלו.

סביר שעל רוב החברים (אם הם לא מהשכונה הקרובה) אינך יודע איך אבא שלהם מתנהג.

לא מסכים עם הנאמר בתגובות. יש להתייחס בכובד ראש להעני ממעש
סקרנתנתקה

מה זה אומר 

לפערים יוצאי דופן במשפחה איתה מתחתניםהעני ממעש
מסכים שצריך להתייחס בכובד ראשהסטורי
לא מסכים עם הכיוונים של הפותח
לדעתי אבא זו בעיה רציניתשלג דאשתקד

מצד שני מותר לבחור הזה להתחתן.

אישית לא הייתי מציע בחור כזה אם הוא צעיר ובקשר רציף עם בית הוריו. מצד שני אם אתה יכול לחשוב איך לתווך דברים שיהיה ברור, אולי כן אםשר להציע ושהבחורה תבחן בעצמה את הדברים.

סביר להניח שהיא תגלה את אופי האבא מתישהו (תמיד יש שכנים וחברים או מגיעים לביקור וכדו)

בחורה שלךחתול זמני

1) אבא של אברהם היה תרח... ואבא של רחל ולאה היה לבן... אם יש בחורה רגישה שזה יכול להפריע לה אולי כדאי להציף את זה. או לבדוק מ־1 עד 10 כמה הבן יכול להתמודד עם זה מבחינת להתרחק מהאווירה הזאת או להיות קונטרה/מגן משמעותי מספיק כדי להגן על אשתו.

 

2) לא אבל זה יכול לשמש כאינדיקציה הוא צריך בעצמו לדעת מה הוא רוצה ומה הוא יכול או לא יכול לעשות.

יכולים להיות הורים קשים אבל יכולים להיות גם ילדים חזקים שפשוט פחות בקשר או יודעים להציב גבולות ברורים מאוד (או כאלה שלא מזיז להם).

 

3) שילמד להתמודד איתם או להתרחק מהם לא חושב שזה רעיון טוב להכניס בחורה לתוך קושי.

אם הבחור מודע שזה בעייתירקאני

אז אני לא רואה בעיה לשדך לו

אם הוא עמוק בתוך הקשר בלי מודעות אז זו קצת בעיה

אולי כדאי לדבר איתו על זה שישתף את הבחורה בנושא הזה

 

לא מבינה מה הקשר לאבא שלו. העיקר הבחור. שהוא לאנחלת

יהיה גס רוח ובוטה....כל אחד מאיתנו מכיר לפני ולפנים את ההורים של הצד השני?! תמהני.

תודה לכםנתקהאחרונה

תודה על התגובות המחכימות

אמת

מסכים שהוא זה לא משפחתו

ומצד שני מסכים שכל אחד מקבל מה את ההתמודדויות שלו 

ועם זה הוא צריך לעבוד ולפעמים מגלים שלא כמו שחשבנו

 

פשוט מעניין אותימה לדעתכם הגבול בתרבות גסה

והאם למשל יש בחורות שלא להציע כלל או משו כזה שזה לא ממש יתאים להם

והאם זה אומר עליהם טוב או רע? שהם לא מוכנות למצוא את הטוב ברע?

 

טוב זה ממש כללי אז אחרי זה נראה לי שאפשר לסגור את הפיד

תודה לכם

שאלת המאורסים החופרת😅אוי טאטע!

רעיונות למקומות באזור המרכז המורחב שיש בהם קהילה דתית תורנית עם זוגות טריים גם, ושהשכירות שם לא מאוד יקרה עד כמה שאפשר במרכז?

בלוד יש כמה קהילות שיכולות להתאיםפשוט אני..
אתה יכול לפרט טיפה?אוי טאטע!

השמות של הקהילות?

באיזה שכונות בערך?

לודז'חתול זמני

הידועה בשם הפחות פופולרי לוד

מזל טובהסטורי
איפה שיש ערבים, זה מועיל לשכר הדירהמשה
למשל,לוד.
קולולוש - נחלת יצחק?נתקהאחרונה

אם תשאלי אותי

נחלת יצחק

רמה גבוהה אומר מראש

אבל גן עדן בשנה הראשונה

לדעתי

אולי יעניין אותך