אבל עושה, אני חושבת שהרבה נשים, אולי אפילו רובן, לא נהנות לעשות כלים/לכבס/לגהץ/לשטוף רצפה וכו',אבל עושים את זה כי צריך.

זה חלק מהתפקידים שלך כבעלת בית,לתחזק אותו.

אנחנו לא ילדים שאנחנו עושים רק מה שאנחנו אוהבים, יחד עם זאת אפשר להקל ולהביא עזרה. אולי למטלה הכי שנואה עליך?

אם הוא צודק שהרוב נופל עליו,ברור שיכעס.

פלאפון זה דבר סוחף,כדאי לך לצ'פר את עצמך בכל פעם שאת עושה משהו בבית,תשבע על הפלאפון בלי ייסורי מצפון 20 דקות.

זה יותר עניין של לראות מהם הצרכים של שניכם ואיך אפשר לגרום לכך *ששניכם יחד* תרגישו שיש מענה לצרכים שלכם.

למשל, במקרה שתיארת נשמע שיש לך צורך באיוורור, צורך בנחת, רוגע מנוחה

ולבעלך נשמע שיש צורך בשותפות או צורך בעזרה, צורך בסדר וניקיון וצורך במשמעות לחיים (ולא בטלה).

צריך ממש לעבור צורך צורך,

לבחון אותו

ולראות איך מדיעים למלא אותו.

וכמובן לשקף זאת אחד לשני,

לא ממקום של "מי יותר מסכן"

אלא ממקום של - איך אני יכול להראות לאשתי/לבעלי כמה שיותר שאני מעריך/ה את מה שהוא עושה ובעדו ולא נגדו חלילה?

איך נגרום שנרגיש שאנחנו כאן אחד בשביל השנייה, אחד בעד השנייה, 

שיש לנו מטרה משותפת - והיא הבית המשותף של "קופסא ובעלה" - השמחה והאהבה שלנו לאורך ימים ושנים רבות וטובות.

ונשאל את עצמנו - מה מקרב אותנו אל מטרת העל הזו?

ומה מרחיק אותנו משם?

להמשיך ולשקף לבעלך - בשפה של צרכים והתרכזות *בך* ולא בו או כמה הוא לא רואה/סופר/מעריך/לא בסדר -

"אני צריכה מנוחה.

יש לנו תינוק שהיה בתוכי 9 חודשים, לידה שמעייפת ומתישה את הגוף, עבודה תובענית ורבה. ובשעות הבוקר שיש לי קצת פנאי ונחת - אני רוצה לנצל אותן כדי להתמלא בעצמי, זקוקה למנוחה הזו. זה ממש צורך שלי."

ואז לשאול - איך אנחנו יכולים *יחד* למלא את הצורך הזה שלי במנוחה והירגעות?

אז כן, ודאי שלמצוא זמן בלי שום מטלות עבורך - זמן שמוקדש נטו למנוחה והנאה ושיחרור ואיוורור וכיף.

זה ממש לא מותרות אלא צורך בסיסי.

בכל שנייה שאת נחה במצב הזה - את מכינה אמא לתינוק שלכם, מכינה רעייה לבעלך, מכינה עובדת שמפרנסת ועושה טוב במעגלים רחבים יותר לעולם ומתחזקת את "המוצר" היקר והנפלא הזה שנקרא את!

בלי זה - לא יהיה "את"...

אם לא מטעינים גם את הסוללה הכי חזקה בעולם - היא תיגמר. זהו. אי אפשר לפעול על אדים לאורך זמן...

ואז בעלך יכול גם לבטא את הצרכים שלו - שוב - בהתרכזות בשפה של "אני" ולא הטחות בך וכדומה -

למשל, "אני צריך שותפות.

אני צריך הערכה למאמץ ולדברים שאני עושה בבית ובחוץ"

"אני צריך להרגיש משמעות"

"אני צריך סדר".

ואז לעבור צורך צורך ולראות איך אנחנו *יחד* (כמו הרב אריה לוין זצ"ל שאמר "הר4גל של אישתי כואבת *לנו*") ממלאים את הצרכים הללו שלו?

למשל צורך בשותפות -

לשקף -

כאשר אני מגדלת את התינוק של שנינו

כאשר אני הולכת לעבוד ומביאה פרנסה הביתה

כל אלו הם בהחלט שותפות בבית שלנו!

הרי בלי זה לא היה ילד ח"ו ולא הייתה הפרנסה שיש...

ממש לשקף ששותפות יכולה להיות בהרבה מאוד דרכי ביטוי וממש לאו דווקא במטלות הבית.

אולי בעלך התרגל לדפוס מסוים או מילדות או מהבית שלו או כי פשוט "הוא הוא" - שבו דווקא עשיית מטלות הבית וסדר ואירגון וקירצוף של הבית מבטא משפחתיות או שותפות או משמעות.

אבל צריך לשקף לו שיש עודז הרבה הרבה מאוד דרכי ביטוי לכך.

וכולן טובות.

אז הוא חזק בסדר - מעולה. וכך הוא תורם.

כמובן שלהעריך את זה, לומר לו, להודות לו, לראות את זה.

ואת חזקה בגידול היל, בפרנסה, בזוגיות והשקעה ובעוד מיליון דברים שבטוח שאת טובה בהם ואלו העוצמות דווקא שלך.

וכל אחד מכם מביא את הטוב שלו, את החוזק שלו, גם למערכת הזוגית - וכמובן שכך מתרמים אחד מהשנייה והבית בכללותו נתרם מכך.

מפרים אחד את השני

מתברכים בשוני אחד של השני

ולא מאוימים מהשוני.

לגבי הצורך בהערכה - כאמור - לחזק את המקום של ההערכה אליו.

זה יכול מאוד לחזק אצלו את המקום שיש לו ניראות, שהוא חשוב ויקר וטוב ושווה. 

וכל המרבה הרי זה משובח...

לגבי הצורך במשמעות (ולא בטלה) -

כאן דרוש תהליך שיעמיק אצל בעלך שיש אותו

ויש אותך

ויש את הילדים

ויש את הביחד שלכם.

ולמשל זמן הפנאי שלך - הוא שלך בלבד.

זה לא קשור אליו.

הוא לא "המשגיח" שלך

ולא הבוס שלך 

ולא שום דבר דומה לזה.

הוא בעלך.

אז אם *הוא* חושב שלהיות בפלאפון זו בטלה וכו' - זכותו והוא יכול כמובן לא להיות בפלאפון אף, פעם.

אבל יש גם *אותך*

ואת אדם נפרד בפני עצמו.

ואת כן יכולה להרגיש שלהיות בפלאפון זו לא בטלה עבורך אלא צורך באיוורור, נחת, רוגע, מנוחה וכו'.

וזה בסדר לגמרי ולגיטימי לגמרי!

לכן בזמן הפנוי שלך - את תבחרי מה לעשות איתו.

ובעלך צריך לשחרר כי זו את ולא הוא.

עכשיו איך עושים שגם יהיה לך זמן למנוחה

וגם בעלך ירגיש שותפות וכו'?

מנסים ממש לכתוב לו"ז ברור ולפרטי פרטים של שניכם

ורואים איפה כן אפשר שאת תעשי גם מטלות מהבית,

ואיפה עוד אפשר שבעלך יתן לך מנוחה

וכן הלאה.

ממש לתחום זאת בזמנים.

להקציב זמן לכל דבר ודבר.

גם זמן שנקרא "זמן לעצמי" או "מנוחה אישית"

וגם זמן שנקרא "מטלות"

וגם זמן שנקרא "עשיית דברים בעלי משמעות"

וכן הלאה...

למשל, אפשר לחשוב שיום או יומיים בשבוע תשקיעי חצי שעה מ12:00-12:30 לכביסה/לכלים.

ושאר הזמן - את יכולה לעשות מה שאת רוצה בנחת ובלי שום רגשות אשמה.

אפשר כמובן לחשוב על מיקור חוץ

להביא עוזרת פעם בשבוע ואז כל השבוע לשחרר את המקום של לנקות וכו'

זה מה שעלה לי בינתיים,

אם תרצי להוסיף או לחדד משהו - בשמחה.

בהצלחה רבה רבה

שבני זוג צריכים לא "להתעצבן נורא" על חולשות אנושיות אחד של השני.

כמובן, אם המקרה הזה היה יחידי - בפני עצמו - אז בכלל אי אפשר היה להבין את הסיטואציה.. אשה הולכת עוד מעט לעשר שעות עבודה, מה איכפת שהיא נחה לה...

אלא שאת היית מספיק ישרה לצין שזה סוג של "תכונה" אצלך, ואז לטענתו התוצאה של זה נופלת עליו.

אז שניכם צריכים "להתקרב"...

את צריכה לקחת עלייך קצת יותר מחוייבות למטלות הבית, אפילו שאת לא ממש אוהבת את זה. גם לא להגזים עם הניד זה טוב.

ובעלך, צריך לא "להתעצבן"... אלא להסביר, אפילו שוב ושוב..

כמובן שלשניכם קשה, מסיבות מובנות, לעשות את מה ש"צריך", כל אחד מצידו....  תשתדלו..

הצלחה רבה. ועין טובה אחד על השני.

אולי כתבו, לא קראתי הכל.

נדמה לי, שזה לא בדיוק הניקיון שמפריע לבעלך. הרי גם אם הבית

יהיה מצוחצח ואת תשבי רגע לראות סרט.. זה יפריע לו, ושמעתי זאת מהרבה 

נשים נשואות.

תחשבי על זה מנקודת מבט שלו, גבר אוהב אישה פעילה, חמימה, אחת שתקום ותעשה 

עם עצמה משהו. במיוחד שיש לכם כבר עוזרת, אז אמור כביכול להיות לך יותר קל.

אם הוא רואה אותך כל הזמן בפלאפון, מחשב, זה מעביר לו מסר אחר , של ייאוש קצת הייתי אומרת.

אם את אחרי עבודה, מובן לגמרי, אחרי עבודה כולנו גמורים והכי סבבה לשבת כוס קפה/לישון/מה בא לך.

אבל תשאלי את עצמך, בוקר חופשי, עוד לא עובדת, זה לא מכניס אותך לסוג של דכדוך, לשבת לראות סרטים

עד שיגיע הזמן של העבודה? 

למה שלא תעשי לעצמך שעה אחת לפחות של סידור בית על הבוקר, אפשר לשים הרצאה תוך כדי,

קצת ספורט אח"כ, טיפוח אישי, וואלה נשאר לך עוד זמן עם הפלאפון.

אני מקווה שאת מבינה אותי ולא כועסת, זה באמת מתוך דאגה, גם אם הרבה לא יסכימו איתי.

את יכולה להמשיך ולעמוד על שלך עד מחר, אבל קחי בחשבון שברגע שמבטלים לגמרי רצון של בן הזוג,

פה זה ניקיון, יש עוד מקרים שונים כמובן, זה שובר משהו אצל בן הזוג, ומדברת מניסיון. אח"כ

אין שום רצון לתקן.

זה נשמע אולי שטויות, כולה ניקיון בית, אבל אם זה הרצון שלו, לפחות תדברו ותנסו להגיע לעמק השווה.

ובינינו בית לא מסודר לא נעים לאף אחד. סתם אנרגיות שליליות

היא אכן עובדת שעות מרובות מהרגיל.

וכל אחד יעשה מה טוב לו, זה החיים שלו. היא בכל זאת שאלה את עצתנו,

וכאן רציתי להבהיר נקודה שיש פה בית 1 ו-2 רצונות מנוגדים.

היום זה סידור בית, מחר זה משהו אחר. גם אם משהו לא מסתדר/ לא נעים

לאחד מהצדדים, הכי הומני לבוא אחד לקראת השני, כמה שמתאפשר.

ולא אוטומטית לבטל רצונות.

ואגב לגבי ביטול רצון, הוא נשמע לי דווקא מאוד תומך, לא כל בעל מביא עוזרת

הביתה. אפילו לא לפעם בשבוע, אז אי אפשר לומר שהוא לא בא לקראתה.

עכשיו ראיתי שיש לה תגובה מעודכנת, שהם הגיעו להסכם של חלוקת תפקידים

אז מצויין להם.

זה בסדר, לא רציתי חלילה שתסבירי לי, יום כזה עם עוד סידורים

בחוץ מעייף הרבה מיותר לסדר את הבית.

והכוונה שלי בגדול הייתה להניע אותך, יותר מאשר הקטע עם בעלך. בקטע

של הדכדוך כמו שלצערי ניחשתי נכון, גם אני הייתי כזו בעבר, בתקופה

קשה, זה מצב לא פשוט היה לי, ובגלל זה לא רציתי שתהיי באותו מקום שלי.

ותעשי מה שאת מסוגלת, גם חשוב יותר שיהיה לילדים גם אימא שמחה ורגועה.

הוידוי והקבלה לעתיד זה אחרי הכרת החטא והחרטה.

זה מה שאמרתי.

ובכל זאת אתה לפחות מנסה.

עצם זה שאתה לא עושה את זה שוב, זה עיקר התשובה.

החרטה לא צריכה להיות על פרטי החטא אלא על זה שהמרת צווי ה'.

גם אם אכלתי חזיר, היה לי טעים, הפסקתי ויש לי חשק לעוד, אני יכולה להביע חרטה שיש אדון לעולם, שקבע חוקים ואני בטיפשותי וחשקיי שעדיין קיימים המרתי את פיו.

אתה גם אמור להצטער

אבל בחרת אחרת

אולי עכשיו אפשר גם לבחור לשחרר את בקשת המחילה

ואולי בכלל להתמקד בבחירה ולא באמור

ויותר מכך, האם היה מפני שלהבנתך ייעקר משהו מן התורה?

אני בעוונות מניח שעשיתי דברים רבים מתיאבון, ומיעוט שבמיעוט מכעס ומהכעסה (למשל, אם משהו היה קשה באופן קיצוני בשבת, הגם שלא באמת נצרך, ועניין כזה הוא עבורי בנדיר, וודאי שלא נסעתי פתאום בשבת לבלות בחוף ים רחוק). גם אם פעם קמתי ממקום סעודה ולא בירכתי - אפילו יעבור הרהור שהיה זה בהתרסה כלפי מטבע שטבעו חכמינו מכוחם לתקן ולפסוק, ולא רק מתיאבון וגרגרנות זמן שלא היה זה נוח להתעכב ולהודות על שנותן לחם לכל בשר - אינני חושב שהגעתי לחשוב שאין כל ממש בציווי ובאורח החיים (ובטור אורח חיים).

אני אישית חושב, בצניעות רבה, שאם כל המניעים לקשיות העורף או הנפש הם לתיאבון ואפילו להכעיס, אך לא מפני שעוקרים את שורש ומקור אמונתנו הפנימית, האוהבת, הנכזבת לעתים, אך שלעולם לא תינטש, זוהי - באיזה אופן חסידי ברדיטשובי - סנגוריא גדולה ונקודת אור בחושך. כי בכלל להיות יהודי שעוד מתחבט בזה, שנפשו כועסת אך לא נפרדת ואולי עם כל זה שוקקת, הרי זה בכלל סגולת ישראל וחלק ממעל, גריעותא ומעליותא משמשים בעירבוביא, ועדיין מכל זאת מתגדל ומתקדש שמיה רבא.

מה אתה מבקש מאיתנו לרחם עליך.

תפנים שיש מלך לעולם.

הרב יעקב חזן ז"ל:

ניק חביב שאל האם לצאת עם בחורה דתייה שהוריה מסורתיים, ואתה ענית לו שעל מקרה כזה נאמר ארור שוכב עם כל בהמה.

היהדות שלך היא לא היהדות שלי, ולכן מבחינתי התשובות התקיפות שלך לאורך השרשור הזה לא רלוונטיות יותר מאשר שכומר קתולי מפולין יגיד לי את דעתו.

ולא, לא ביקשתי רחמים. בטח לא מאדם חסר רחמים.

אבל מצטער על כך שאתה לא מצטער, וגם זה יקר מאוד בעיני האלוקים לכאורה

אין פה תשובה.

בעצם אתה מצטער על כך שאלוקים שולט בעולם.

והחליט לאסור דברים מסויימים.

זה "אני מצטער שאני לא קובע מה מותר ומה אסור.

אלא אתה מלך העולם."

מה הקטע דקה לפני שממליכים את הקב"ה

ומבהירים שאנחנו נאמנים לדרך שלו.

גם אם קשה. וגם אם לא תמיד מצליחים.

להביע דעות הפוכות.

עדיף על כלום

אני לעולם לא אצטער על חטאים.

איפה כל מה שלמדנו על חרטה?? וידוי?? וקבלה לעתיד??

עזוב את זה שהוא מפרסם שעבר על רצון ה'

הפוך בדיוק. צריך להתבייש.

וגם אם עושים עבירה. לא להראות את זה לכולם.

ולא לפרסם. גם אם קיים יצר הרע שלא יכול לכבוש אותו.

אמר ר' עילאי הזקן:

ילבש שחורים ויתעטף שחורים.

לילך למקום שאין מכירים אותו.

ואל יחלל שם שמים.

📚 עין יעקב — 3/9/2026

ּא בַּעֲבוֹדַת כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת הוּא דִּכְתִיב. דְּאָמַר מַר: חֲמוּרָה עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת, שֶׁכָּל הַכּוֹפֵר בָּהּ, כְּמוֹדֶה בְּכָל הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ. עוּלָא אָמַר: כִּדְרַב הוּנָא, דְּאָמַר רַב הוּנָא: כֵּיוָן שֶׁעָבַר אָדָם עֲבֵרָה וְשָׁנָה בָּהּ, הֻתְּרָה לוֹ. 'הֻתְּרָה לוֹ', סַלְקָא דַּעְתָּךְ? אֶלָּא נַעֲשֵׂית לוֹ כְּהֶתֵּר. אָמַר רַבִּי אַבָּהוּ מִשּׁוּם רַבִּי חֲנִינָא: נוֹחַ לוֹ לְאָדָם שֶׁיַּעֲבֹר עֲבֵרָה בַּסֵּתֶר וְאַל יִתְחַלֵּל שֵׁם שָׁמַיִם [בְּפַרְהֶסְיָא, שֶׁנֶּאֱמַר: (שם כ) "וְאַתֶּם בֵּית יִשְׂרָאֵל, כֹּה אָמַר ה' אֱלֹהִים: אִישׁ גִּלּוּלָיו לְכוּ עֲבֹדוּ, [וְאַחַר] אִם אֵינְכֶם שֹׁמְעִים אֵלָי וְאֶת שֵׁם קָדְשִׁי לֹא תְחַלְּלוּ". אָמַר רַבִּי אִלָעִאי הַזָּקֵן: אִם רוֹאֶה אָדָם שֶׁיִּצְרוֹ מִתְגַּבֵּר עָלָיו, יֵלֵךְ לְמָקוֹם שֶׁאֵין מַכִּירִין אוֹתוֹ וְיִלְבַּשׁ שְׁחוֹרִים וְיִתְכַּסֶּה שְׁחוֹרִים, וְיַעֲשֶׂה כְּמוֹ שֶׁלִּבּוֹ חָפֵץ, וְאַל יְחַלֵּל שֵׁם שָׁמַיִם בְּפַרְהֶסְיָא. אֵינִי? וְהָתַּנְיָא: כָּל שֶׁלֹּא חָס עַל כְּבוֹד קוֹנוֹ, רָאוּי לוֹ שֶׁלֹּא בָּא לָעוֹלָם, מָה הִיא? רַבָּה אוֹמֵר: זֶה הַמִּסְתַּכֵּל בַּקֶּשֶׁת. רַב יוֹסֵף אוֹמֵר: זֶה הָעוֹבֵר עֲבֵרָה בַּסֵּתֶר. לָא קַשְׁיָא, הָא, דְּמָצִי כַּיִיף לְיִצְרֵיהּ, וְהָא, דְּלָא מָצִי כַּיִיף לְיִצְרֵיהּ]. כז תְּנָן הָתָם: אֵין מַקִּיפִין בְּחִלּוּל הַשֵּׁם, אֶחָד שׁוֹגֵג וְאֶחָד מֵזִיד. מַאי 'אֵין מַקִּיפִין'? אָמַר מַר זוּטְרָא: שֶׁאֵין עוֹשִׂין כְּחֶנְוָנִי. (המקיף) אָמַר מַר בְּרֵיהּ דְּרַבִינָא: לוֹמַר, שֶׁאִם הָיְתָה שְׁקוּלָה, מַכְרַעַת. כח תָּנוּ רַבָּנָן: לְעוֹלָם יִרְאֶה אָדָם עַצְמוֹ, כְּאִלּוּ חֶצְיוֹ חַיָּב וְחֶצְיוֹ זַכַּאי, עָשָׂה מִצְוָה אַחַת, אַשְׁרָיו שֶׁהִכְרִיעַ עַצְמוֹ לְכַף זְכוּת. עָבַר עֲבֵרָה אַחַת, אוֹי לוֹ שֶׁהִכְרִיעַ אֶת עַצְמוֹ לְכַף חוֹבָה, שֶׁנֶּאֱמַר: (קהלת ט':י"ח) "וְחוֹטֶא אֶחָד יְאַבֵּד טוֹבָה הַרְבֵּה", בִּשְׁבִיל חֵטְא יְחִידִי שֶׁחָטָא, אָבַד מִמֶּנּוּ טוֹבוֹת הַרְבֵּה. רַבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: לְפִי שֶׁהָעוֹלָם נִדּוֹן אַחַר רֻבּוֹ, וְהַיָּחִיד נִדּוֹן אַחַר רֻבּוֹ, עָשָׂה מִצְוָה אַחַת, אַשְׁרָיו שֶׁהִכְרִיעַ אֶת עַצְמוֹ וְאֶת כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ לְכַף זְכוּת. עָבַר עֲבֵרָה אַחַת, אוֹי לוֹ, שֶׁהִכְרִיעַ אֶת עַצְמוֹ וְאֶת כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ לְכַף חוֹבָה, שֶׁנֶּאֱמַר:

ולא מצליח מספיק להצטער עליהן למרות שהיה רוצה, ומרוב שהוא מצטער על כך שהוא לא מצליח להצטער, הוא משתף על כך בפורום.

אם נמשיך במלחמת הציטוטים 🙂, אצטט את דברי ר' נחמן הידועים, על כך שצריך להסתכל על הנקודות הטובות, ודרך שם הרוע ייעלם.

לענ"ד זאת דרך יותר יעילה כיום.

מה יעזור 100 פורומים תומכים.

הרי ידוע "אין עצה ואין חכמה ואין תבונה לנגד ה'"

תקשיב קצת.

אם אני לא אמחה ואצווח ככרוכיא

הרי להגיד אוו כמה חמוד מישהו שלא מעוניין לעשות תשובה כראוי בלב שלם, ויום אחרי זה לבוא לקב"ה ולאחל לו "שיבואו כולם לעשות רצונך בלבב שלם' זו צביעות,

ואמר הכותב שיחי' בפתח השירשור

שאינו אוהב את הצביעות

על כך שאינו מצטער כאמור.

מצטער, על כך שיודע, שאיננו מצטער כראוי.

וכל רצונו הכמוס והגלוי.

להיות בקשר טוטאלי עם ה'

בלב שלם.

איך אינו יכול.

רגע רגע רגע.

מה זה אני רודף אחר חוקיך מחד.

שו הדא מחד. רודף וזהו.

מחד ומאידך.

יש פה תפיסה מוזרה להאדיר ולתת מקום לחולשה,רדיפת חוקיך מחד, ותשוקות זרות (שבטעות מתפרשות כשתשוקה עצמית) מאידך, בראש כל חוצות.

השיר הזה הוא לפי עניות דעתי.

בעייתי. איך בן אדם מכריז בפומבי שמאידך. אין מאידך.

רודף אחר חוקיך מחד ומאידך.

ובד בבד מתגנבת חולשה שאני מצטער עליה עד עמקי נשמתי.

לא באותו לבל של רצון. לא מכריז עליה בקול היא המאידך הזה.

במאידך מתביישים ומסתירים.

השיר מקומם.

אז אתה לא רודף אחר חוקיך.

זה הופך את הרודף אחר חוקיך על רמת הדקלום. ובתכלס אני עושה מה שבא לי.

ועל השיר הזה.

על הצביעות שבו היה צורך לצוררי הצביעות, להתקומם.

שו הדא שיהודי אומר לקב"ה לעיני כל העדה מאידך.

ביטויים כאלו, אבל לא זכרתי בדיוק.

ביקשתי את עזרתו של ידידנו gpt:

Worked for 49s

כן. ובעצם הדוגמאות המדויקות יותר מחלישות מאוד את הביקורת שבתמונה. יש בשירה התורנית המקובלת מקום לא רק לווידוי שכבר מסודר בתוך מסגרת של חטא–חרטה–תשובה, אלא גם לשהייה בתוך נפש קרועה, עוד לפני שההכרעה נאמרת — ולעיתים אפילו בלי הכרעה שלמה בסוף השיר.

הדוגמה החזקה ביותר היא דווקא “שקעה חמה” של הרב אברהם אליהו קפלן:

> “שקעה חמה, שקעה נפשי

בתהום רעיונות רב כים;

כי נלאיתי מלחום את מלחמתי

עם הבשר, עם הדם.”

ובהמשך:

> “האם לשכוח ולשמוח,

או לזכור הכול ולבכות?”

זה ממש מבנה של שני קטבים נפשיים. המשורר אינו מתחיל בהצהרת האמת, אינו מספר שכבר ניצח ואפילו אינו מכריע בין האפשרויות. הוא מביא לפני הקב"ה את הבלבול עצמו: “חוסה אלי כי לא אדע”. בנוסח המקורי המובא ב“בעקבות היראה”, השיר מסתיים ב“אולי אפתור את החלום” ובשקיעת החמה — לא בפתרון חגיגי. גרסאות שבהן נוספת אחר כך “זרחה חמה, זרחה נפשי” אינן בהכרח הנוסח המקורי. זה שיר שנחשב נכס מובהק של עולם הישיבות הליטאי. הטקסט והנוסחים באתר זמרשת, הפיוט בספרייה הלאומית.

גם אצל ריה"ל, “לבי במזרח ואנכי בסוף מערב” מתחיל בפיצול חד בין המקום שבו נמצא לבו לבין המקום שבו נמצאים גופו וחייו. אמנם כבר במילה “לבי” ברור היכן נאמנותו העמוקה, ובסיום הוא אומר שיקל בעיניו לעזוב את טוב ספרד; אבל רוב השיר חי בתוך הקרע ולא מדלג מיד להכרעה. נוסח השיר.

והדוגמה המקראית המדויקת ביותר היא תהילים ע"ג. אסף אינו רק מודה שנכשל; הוא נותן ביטוי ממושך ומשכנע לקוטב האחר:

> “וַאֲנִי כִּמְעַט נָטָיוּ רַגְלָי… כִּי קִנֵּאתִי בַּהוֹלְלִים, שְׁלוֹם רְשָׁעִים אֶרְאֶה.”

הוא ממשיך לתאר באריכות מדוע הרשעים נראים מצליחים, ואף אומר: “אַךְ רִיק זִכִּיתִי לְבָבִי” — אולי כל עבודתי הייתה לשווא. רק הרבה אחר כך, “עַד אָבוֹא אֶל מִקְדְּשֵׁי אֵל”, התמונה מתהפכת. כלומר, מזמור קנוני נותן תחילה במה מלאה למשיכה ולספק, ורק אחר כך מגלה את נקודת האמת.

מכאן ההבחנה החשובה: סימטריה ספרותית אינה בהכרח סימטריה ערכית. כשמשורר אומר “מחד אני רודף אחר חוקיך ומאידך…”, הוא עשוי להעמיד שני כוחות נפשיים זה מול זה בעוצמתם החווייתית — בלי לומר ששניהם טובים, נכונים או רצויים לו באותה מידה.

אפשר עדיין לומר שהניסוח בשיר המסוים עמום מדי, ושבשונה מ“שקעה חמה” לא נאמר בו במפורש שמדובר ב“מלחמה עם הבשר והדם”. זו ביקורת ספרותית לגיטימית. אבל עצם הדרישה שמשורר דתי חייב לסמן כבר באותה שורה מהו הצד הנכון, ולא רשאי להשהות את ההכרעה ולתת קול לקרע — אינה עומדת במבחן השירה התורנית עצמה. לפעמים עצם הבאת שני הקטבים לפני הקב"ה היא התפילה.

אני לא רואה שום פסול ב"צידוק הדין". יש דברים שהקב"ה קבע שאסור, ואני מקבל עלי כי אני מקבל אותו עלי.

זה לא אומר שאני משוכנע, זה לא אומר שאני אוהב את זה, זה לא אומר ש"הייתי מחליט ככה בעצמי".

במילים של הרב מיכי אברהם, להקב"ה יש "סמכות מהותית" וזהו.

האם מישהו אמור להצטער על זה שהוא לא מצטער שהוא לא מצטער? מה שאלה כזו מוסיפה בכלל?

אגב, על מה בכלל מוסב אותו צער? בפשטות, הצער הוא פשוט על כך שלא התגברתי כמצוות האל.

זה אפילו לא קשור בדווקא לתוכן המצווה/עבירה. זה קשור ליחס עם ריבונו של עולם.

הרי אם לא היה לך אכפת בכלל שום דבר, זה לא היה מזיז לך.

וזה שמזיז לך, מעיד על הכל ...

זה חלק מאיך שנבראנו וצריך לעבוד ולהתפלל על זה.

לא סתם ר' נחמן הקדיש לזה תורה (תורה קמא) שזאת זכות להגיע לדרגה להרגיש כאב על העבירות שעשינו.

"אִם יִזְכֶּה שֶׁיַּרְגִּישׁ בֶּאֱמֶת כְּאֵב חֲטָאָיו, הַיְנוּ כְּשֶׁיָּמוּל אֶת עָרְלַת לְבָבוֹ, כִּי כָּל זְמַן שֶׁלִּבּוֹ עָרֵל וְאָטוּם, אִי אֶפְשָׁר לוֹ לְהַרְגִּישׁ בֶּאֱמֶת, רַק כְּשֶׁיָּמוּל אֶת עָרְלַת לְבָבוֹ, וְיִהְיֶה לוֹ חָלָל בַּלֵּב, וַאֲזַי יַרְגִּישׁ לְבָבוֹ בֶּאֱמֶת גּדֶל כְּאֵבוֹ, וְיִצְטַעֵר וְיִתְחָרֵט בֶּאֱמֶת"

ור' נתן מתפלל על זה בתפילה ו' "שֶׁאֶזְכֶּה לְהַרְגִּישׁ כְּאֵב חֲטָאַי וַעֲווֹנוֹתַי הַמְּרֻבִּים, וְלָשׁוּב בִּתְשׁוּבָה שְׁלֵמָה לְפָנֶיךָ"

אני לגמרי לא חושב שזאת צביעות לבקש סליחה למרות ההרגשה,

אנחנו לא מנסים לעבוד על הקב"ה וגם יודעים שאי אפשר, אלא רוצים שיסלח לנו (מכל סיבה שהיא) למרות שעדיין לא מרגישים רע עם מה שעשינו

אפשר גם עוף או הודו טחון, הודו לדעתי הכי טעים והכי בריא.

מטחון אפשר להכין אין סוף אפשרויות.

אפשר להכין עיסה אחת גדולה, להקפיא במנות קטנות, וכל פעם להכין מזה משהו אחר. או להקפיא מוכן, זה בד"כ מעולה.

אפשר מאותה עיסה להכין עראיס, קציצות מטוגנות, שיפודונים, קציצות ברוטב, מוסקה, לזניה בשרית, פיצה בשרית, לחמעג'ון / פוקאצ'ה בשרית, ובטח עוד כמה אפשרויות ששכחתי.

לעיסה אפשר להוסיף ירקות או לחם שיגדילו את הכמות (בעיקר משיקול כלכלי. למרות שלדעתי פרגיות הרבה יותר יקר).

אפשר להכין קציצות, ולמחרת לבשל את אותן קציצות בתוך רוטב. עונה לדרישות שלך?

המעולות -ממש טעימות וללא חומרים משמרים של קטניות שנקראות "שטראוס בקופסה" -זה לא קפוא אלא בא מוכן לאכילה בטמפרטורת החדר, כך שאפשר להוסיף לאורז (לדוגמא -עדשים ואורז כמו במג'דרה), לקוסקוס (לדוגמא- חומוס במרק של קוסקוס) ואז זה גם חלבון מלא ,מכיוון שקטניות+דגן =חלבון מלא.

אני הרבה פעמים פשוט מערבבת את הקטניות עם סלט וטחינה וזה מעולה.

פרגית במחבת

חזה עוף במחבת

שניצל

קציצות בקר

קציצות הודו

לכל אחד המקציצות אפשר לעשות כמה סוגי רטבים ואז יש ממש גיוון

נקניקיות ביתיות (אשתי מכינה ויוצא מדהים)

המבורגר מבשר טחון

קבב מבשר טחון

צלי בשר

זה בגזרת הבשרי

אפשר גם דגים

דג מטוגן

דג ברוטב

דג בתנור

סלמון

קציצות דג

טונה

קציצות טונה

ואפשר לקבל חלבון גם מקטניות

מגדרה

חומוס ביתי

קוסקוס עם חומוס

מרק אפונה

מרק שעועית

גם במוצרי חלב יש חלבון.

זה מה שעלה לי לראש כרגע.

מניח שיש עוד הרבה מאוד דברים

ככה שיש מבחר

רוב הדברים שרשמתי בבשר עוברים הקפאה בסדר גמור (גם שניצל. לא חוזר להיות קריספי אבל בסדר גמור)

השאר זה דברים שאפשר להכין יום-יומיים לפני וישמרו במקרר

מאד קל לבשל ומאד טעים.

פשוט מניחים שם חזה עוף/פרגית/ סטייק/דג עם קצת תבלינים וזה מוכן די מהר.

לא מדדתי בדיוק כמה זמן אבל נניח תגריל על עצמה גבוהה אולי עשר דק? בערך? זה עד שהוא מתחמם ואתה יכול לשים אוכל בפנים.

כשאתה מכניס, לוקח כמה דק' עד שמוכן תלוי מה הכנסת:

נניח פילה חזה עוף, 6 דק', אם היה קפוא אז אולי 8 דק', המבורגר קפוא קבבים קפואים עשר דק', כנפיים קפואות שכבר תיבלנו מראש אני אוהבת לשים לאיזה רבע שעה ויותר אבל מוכן כבר אחרי 13 דק' בערך.

דג מושט קפוא עם תבלינים, ברוקולי ושעועית, סביב 12-13 דק' למיטב זיכרוני

תודה

הרבה יותר טוב מהנינגה לדעתי ( יש לי את שניהם)

להכין לבישול או טיגון, ולהקפיא, כשמכינים זה בדיוק כמו טרי.

(קציצות/שניצלים/פרגיות מתובלות/כדורי פלאפל/ דגים וכו')

חזה עוף בסוגים שונים של רטבים (אם תרצי אפרט) ולהקפיא בצורה שטוחה בשקיות זיפלוק

בלילה של בשר או עוף טחון- כשמוסיפים לחמניה סחוטה תפוא, בצל, קישוא הביצים זה יכול כמעט להכפיל את נפח מוזיל משמעותית את המסה. ואפשר להכין מזה המון דברים.

פרגיות- לתבל ולהקפיא עם תיבול ואז רק להפשיר ולטגן או בנינג'ה/תנור.

מגוון סוגי קטניות ברורות מושרות

אפשר גם פשטידות שזה אחלה.

הטיפ הכי חשוב שלי- אם הוא ה"בעייתי" ושאר המשפחה אוכלת מגוון יותר - לקנות טרי ולהקפיא במנות קטנות (נגיד כל שקית זיפלוק עם 2 פרגיות)

פרגיות אפשר לתבל לפני ההקפאה (ואז זה להוציא שיפשיר ו2 דק מכל צד על המחבת וביי)

דגים- מפשירים יחסית מהר, תיבול בקטנה ולתנור (גם קצר). נגיד סלמון, פילה מושט/דג לבן אחר וכו.

קטניות- אפשר להקפיא מבושלות או מונבטות.

חזה עוף- כמו פרגיות. בנוסף אפשר לתבל ולעטוף בפירורי לחם, ובמקום לטגן - לעטוף אחד אחד ולהקפיא. יש מקומות שמוכרים ככה מראש (יקר)

אם זה רק הוא אוכל את החלבונים היקרים יותר, ואתם אורזים בנפרד להקפאה, זה הרבה פחות מורגש כלכלית.

וכן כמובן חיפוש ממוקד באלי אקספרס

אם תכתוב לי את מה שאתה מחפש. אנסה לחפש גם כן.

מה החלק המקורי? ננסה לעזור לך למצוא.

חפש בגוגל. חלקם גם עובדים עם יצרנים ויכולים לייצר לך בהתאמה אישית.

אם זה ברגי גלגלים. אין יותר מדי מה להתבלבל. בכל חנות חלפים לרכב יש. עולים כ10-20 שח לאחד

אם זה מכסה. תזמין מחו"ל. יש יותר מבחר ולא צריך לכתת רגליים בין חנויות כדי למצוא משהו שאתה אוהב

גם לנקיון באופן כללי.

לשמוע פרטים נוספים. תודה!

ספות, מזרונים, בגדים שצריכים ניקוי יבש ושלל שימושים שאיני זוכר כרגע.

אחלה מכשיר. מרוצה.

אגב לרובה יש תכשיר של חברת sag. לא זול אבל זה פשוט לשפוך ולשפשף עם מטאטא. קניתי וטרם ניסיתי אבל ההמלצות טובות

ניסיתי את סאג . לא עובד כמו בפרסומת אולי אנסה שוב יש לי בבית. תודה

ותספרי איך הוא עובד ומה התוצאה.

האם שווה את המחיר