זה יותר עניין של לראות מהם הצרכים של שניכם ואיך אפשר לגרום לכך *ששניכם יחד* תרגישו שיש מענה לצרכים שלכם.
למשל, במקרה שתיארת נשמע שיש לך צורך באיוורור, צורך בנחת, רוגע מנוחה
ולבעלך נשמע שיש צורך בשותפות או צורך בעזרה, צורך בסדר וניקיון וצורך במשמעות לחיים (ולא בטלה).
צריך ממש לעבור צורך צורך,
לבחון אותו
ולראות איך מדיעים למלא אותו.
וכמובן לשקף זאת אחד לשני,
לא ממקום של "מי יותר מסכן"
אלא ממקום של - איך אני יכול להראות לאשתי/לבעלי כמה שיותר שאני מעריך/ה את מה שהוא עושה ובעדו ולא נגדו חלילה?
איך נגרום שנרגיש שאנחנו כאן אחד בשביל השנייה, אחד בעד השנייה,
שיש לנו מטרה משותפת - והיא הבית המשותף של "קופסא ובעלה" - השמחה והאהבה שלנו לאורך ימים ושנים רבות וטובות.
ונשאל את עצמנו - מה מקרב אותנו אל מטרת העל הזו?
ומה מרחיק אותנו משם?
להמשיך ולשקף לבעלך - בשפה של צרכים והתרכזות *בך* ולא בו או כמה הוא לא רואה/סופר/מעריך/לא בסדר -
"אני צריכה מנוחה.
יש לנו תינוק שהיה בתוכי 9 חודשים, לידה שמעייפת ומתישה את הגוף, עבודה תובענית ורבה. ובשעות הבוקר שיש לי קצת פנאי ונחת - אני רוצה לנצל אותן כדי להתמלא בעצמי, זקוקה למנוחה הזו. זה ממש צורך שלי."
ואז לשאול - איך אנחנו יכולים *יחד* למלא את הצורך הזה שלי במנוחה והירגעות?
אז כן, ודאי שלמצוא זמן בלי שום מטלות עבורך - זמן שמוקדש נטו למנוחה והנאה ושיחרור ואיוורור וכיף.
זה ממש לא מותרות אלא צורך בסיסי.
בכל שנייה שאת נחה במצב הזה - את מכינה אמא לתינוק שלכם, מכינה רעייה לבעלך, מכינה עובדת שמפרנסת ועושה טוב במעגלים רחבים יותר לעולם ומתחזקת את "המוצר" היקר והנפלא הזה שנקרא את!
בלי זה - לא יהיה "את"...
אם לא מטעינים גם את הסוללה הכי חזקה בעולם - היא תיגמר. זהו. אי אפשר לפעול על אדים לאורך זמן...
ואז בעלך יכול גם לבטא את הצרכים שלו - שוב - בהתרכזות בשפה של "אני" ולא הטחות בך וכדומה -
למשל, "אני צריך שותפות.
אני צריך הערכה למאמץ ולדברים שאני עושה בבית ובחוץ"
"אני צריך להרגיש משמעות"
"אני צריך סדר".
ואז לעבור צורך צורך ולראות איך אנחנו *יחד* (כמו הרב אריה לוין זצ"ל שאמר "הר4גל של אישתי כואבת *לנו*") ממלאים את הצרכים הללו שלו?
למשל צורך בשותפות -
לשקף -
כאשר אני מגדלת את התינוק של שנינו
כאשר אני הולכת לעבוד ומביאה פרנסה הביתה
כל אלו הם בהחלט שותפות בבית שלנו!
הרי בלי זה לא היה ילד ח"ו ולא הייתה הפרנסה שיש...
ממש לשקף ששותפות יכולה להיות בהרבה מאוד דרכי ביטוי וממש לאו דווקא במטלות הבית.
אולי בעלך התרגל לדפוס מסוים או מילדות או מהבית שלו או כי פשוט "הוא הוא" - שבו דווקא עשיית מטלות הבית וסדר ואירגון וקירצוף של הבית מבטא משפחתיות או שותפות או משמעות.
אבל צריך לשקף לו שיש עודז הרבה הרבה מאוד דרכי ביטוי לכך.
וכולן טובות.
אז הוא חזק בסדר - מעולה. וכך הוא תורם.
כמובן שלהעריך את זה, לומר לו, להודות לו, לראות את זה.
ואת חזקה בגידול היל, בפרנסה, בזוגיות והשקעה ובעוד מיליון דברים שבטוח שאת טובה בהם ואלו העוצמות דווקא שלך.
וכל אחד מכם מביא את הטוב שלו, את החוזק שלו, גם למערכת הזוגית - וכמובן שכך מתרמים אחד מהשנייה והבית בכללותו נתרם מכך.
מפרים אחד את השני
מתברכים בשוני אחד של השני
ולא מאוימים מהשוני.
לגבי הצורך בהערכה - כאמור - לחזק את המקום של ההערכה אליו.
זה יכול מאוד לחזק אצלו את המקום שיש לו ניראות, שהוא חשוב ויקר וטוב ושווה.
וכל המרבה הרי זה משובח... 
לגבי הצורך במשמעות (ולא בטלה) -
כאן דרוש תהליך שיעמיק אצל בעלך שיש אותו
ויש אותך
ויש את הילדים
ויש את הביחד שלכם.
ולמשל זמן הפנאי שלך - הוא שלך בלבד.
זה לא קשור אליו.
הוא לא "המשגיח" שלך
ולא הבוס שלך
ולא שום דבר דומה לזה.
הוא בעלך.
אז אם *הוא* חושב שלהיות בפלאפון זו בטלה וכו' - זכותו והוא יכול כמובן לא להיות בפלאפון אף, פעם.
אבל יש גם *אותך*
ואת אדם נפרד בפני עצמו.
ואת כן יכולה להרגיש שלהיות בפלאפון זו לא בטלה עבורך אלא צורך באיוורור, נחת, רוגע, מנוחה וכו'.
וזה בסדר לגמרי ולגיטימי לגמרי!
לכן בזמן הפנוי שלך - את תבחרי מה לעשות איתו.
ובעלך צריך לשחרר כי זו את ולא הוא.
עכשיו איך עושים שגם יהיה לך זמן למנוחה
וגם בעלך ירגיש שותפות וכו'?
מנסים ממש לכתוב לו"ז ברור ולפרטי פרטים של שניכם
ורואים איפה כן אפשר שאת תעשי גם מטלות מהבית,
ואיפה עוד אפשר שבעלך יתן לך מנוחה
וכן הלאה.
ממש לתחום זאת בזמנים.
להקציב זמן לכל דבר ודבר.
גם זמן שנקרא "זמן לעצמי" או "מנוחה אישית"
וגם זמן שנקרא "מטלות"
וגם זמן שנקרא "עשיית דברים בעלי משמעות"
וכן הלאה...
למשל, אפשר לחשוב שיום או יומיים בשבוע תשקיעי חצי שעה מ12:00-12:30 לכביסה/לכלים.
ושאר הזמן - את יכולה לעשות מה שאת רוצה בנחת ובלי שום רגשות אשמה.
אפשר כמובן לחשוב על מיקור חוץ
להביא עוזרת פעם בשבוע ואז כל השבוע לשחרר את המקום של לנקות וכו'
זה מה שעלה לי בינתיים,
אם תרצי להוסיף או לחדד משהו - בשמחה.
בהצלחה רבה רבה 
