אבל עושה, אני חושבת שהרבה נשים, אולי אפילו רובן, לא נהנות לעשות כלים/לכבס/לגהץ/לשטוף רצפה וכו',אבל עושים את זה כי צריך.

זה חלק מהתפקידים שלך כבעלת בית,לתחזק אותו.

אנחנו לא ילדים שאנחנו עושים רק מה שאנחנו אוהבים, יחד עם זאת אפשר להקל ולהביא עזרה. אולי למטלה הכי שנואה עליך?

אם הוא צודק שהרוב נופל עליו,ברור שיכעס.

פלאפון זה דבר סוחף,כדאי לך לצ'פר את עצמך בכל פעם שאת עושה משהו בבית,תשבע על הפלאפון בלי ייסורי מצפון 20 דקות.

זה יותר עניין של לראות מהם הצרכים של שניכם ואיך אפשר לגרום לכך *ששניכם יחד* תרגישו שיש מענה לצרכים שלכם.

למשל, במקרה שתיארת נשמע שיש לך צורך באיוורור, צורך בנחת, רוגע מנוחה

ולבעלך נשמע שיש צורך בשותפות או צורך בעזרה, צורך בסדר וניקיון וצורך במשמעות לחיים (ולא בטלה).

צריך ממש לעבור צורך צורך,

לבחון אותו

ולראות איך מדיעים למלא אותו.

וכמובן לשקף זאת אחד לשני,

לא ממקום של "מי יותר מסכן"

אלא ממקום של - איך אני יכול להראות לאשתי/לבעלי כמה שיותר שאני מעריך/ה את מה שהוא עושה ובעדו ולא נגדו חלילה?

איך נגרום שנרגיש שאנחנו כאן אחד בשביל השנייה, אחד בעד השנייה, 

שיש לנו מטרה משותפת - והיא הבית המשותף של "קופסא ובעלה" - השמחה והאהבה שלנו לאורך ימים ושנים רבות וטובות.

ונשאל את עצמנו - מה מקרב אותנו אל מטרת העל הזו?

ומה מרחיק אותנו משם?

להמשיך ולשקף לבעלך - בשפה של צרכים והתרכזות *בך* ולא בו או כמה הוא לא רואה/סופר/מעריך/לא בסדר -

"אני צריכה מנוחה.

יש לנו תינוק שהיה בתוכי 9 חודשים, לידה שמעייפת ומתישה את הגוף, עבודה תובענית ורבה. ובשעות הבוקר שיש לי קצת פנאי ונחת - אני רוצה לנצל אותן כדי להתמלא בעצמי, זקוקה למנוחה הזו. זה ממש צורך שלי."

ואז לשאול - איך אנחנו יכולים *יחד* למלא את הצורך הזה שלי במנוחה והירגעות?

אז כן, ודאי שלמצוא זמן בלי שום מטלות עבורך - זמן שמוקדש נטו למנוחה והנאה ושיחרור ואיוורור וכיף.

זה ממש לא מותרות אלא צורך בסיסי.

בכל שנייה שאת נחה במצב הזה - את מכינה אמא לתינוק שלכם, מכינה רעייה לבעלך, מכינה עובדת שמפרנסת ועושה טוב במעגלים רחבים יותר לעולם ומתחזקת את "המוצר" היקר והנפלא הזה שנקרא את!

בלי זה - לא יהיה "את"...

אם לא מטעינים גם את הסוללה הכי חזקה בעולם - היא תיגמר. זהו. אי אפשר לפעול על אדים לאורך זמן...

ואז בעלך יכול גם לבטא את הצרכים שלו - שוב - בהתרכזות בשפה של "אני" ולא הטחות בך וכדומה -

למשל, "אני צריך שותפות.

אני צריך הערכה למאמץ ולדברים שאני עושה בבית ובחוץ"

"אני צריך להרגיש משמעות"

"אני צריך סדר".

ואז לעבור צורך צורך ולראות איך אנחנו *יחד* (כמו הרב אריה לוין זצ"ל שאמר "הר4גל של אישתי כואבת *לנו*") ממלאים את הצרכים הללו שלו?

למשל צורך בשותפות -

לשקף -

כאשר אני מגדלת את התינוק של שנינו

כאשר אני הולכת לעבוד ומביאה פרנסה הביתה

כל אלו הם בהחלט שותפות בבית שלנו!

הרי בלי זה לא היה ילד ח"ו ולא הייתה הפרנסה שיש...

ממש לשקף ששותפות יכולה להיות בהרבה מאוד דרכי ביטוי וממש לאו דווקא במטלות הבית.

אולי בעלך התרגל לדפוס מסוים או מילדות או מהבית שלו או כי פשוט "הוא הוא" - שבו דווקא עשיית מטלות הבית וסדר ואירגון וקירצוף של הבית מבטא משפחתיות או שותפות או משמעות.

אבל צריך לשקף לו שיש עודז הרבה הרבה מאוד דרכי ביטוי לכך.

וכולן טובות.

אז הוא חזק בסדר - מעולה. וכך הוא תורם.

כמובן שלהעריך את זה, לומר לו, להודות לו, לראות את זה.

ואת חזקה בגידול היל, בפרנסה, בזוגיות והשקעה ובעוד מיליון דברים שבטוח שאת טובה בהם ואלו העוצמות דווקא שלך.

וכל אחד מכם מביא את הטוב שלו, את החוזק שלו, גם למערכת הזוגית - וכמובן שכך מתרמים אחד מהשנייה והבית בכללותו נתרם מכך.

מפרים אחד את השני

מתברכים בשוני אחד של השני

ולא מאוימים מהשוני.

לגבי הצורך בהערכה - כאמור - לחזק את המקום של ההערכה אליו.

זה יכול מאוד לחזק אצלו את המקום שיש לו ניראות, שהוא חשוב ויקר וטוב ושווה. 

וכל המרבה הרי זה משובח...

לגבי הצורך במשמעות (ולא בטלה) -

כאן דרוש תהליך שיעמיק אצל בעלך שיש אותו

ויש אותך

ויש את הילדים

ויש את הביחד שלכם.

ולמשל זמן הפנאי שלך - הוא שלך בלבד.

זה לא קשור אליו.

הוא לא "המשגיח" שלך

ולא הבוס שלך 

ולא שום דבר דומה לזה.

הוא בעלך.

אז אם *הוא* חושב שלהיות בפלאפון זו בטלה וכו' - זכותו והוא יכול כמובן לא להיות בפלאפון אף, פעם.

אבל יש גם *אותך*

ואת אדם נפרד בפני עצמו.

ואת כן יכולה להרגיש שלהיות בפלאפון זו לא בטלה עבורך אלא צורך באיוורור, נחת, רוגע, מנוחה וכו'.

וזה בסדר לגמרי ולגיטימי לגמרי!

לכן בזמן הפנוי שלך - את תבחרי מה לעשות איתו.

ובעלך צריך לשחרר כי זו את ולא הוא.

עכשיו איך עושים שגם יהיה לך זמן למנוחה

וגם בעלך ירגיש שותפות וכו'?

מנסים ממש לכתוב לו"ז ברור ולפרטי פרטים של שניכם

ורואים איפה כן אפשר שאת תעשי גם מטלות מהבית,

ואיפה עוד אפשר שבעלך יתן לך מנוחה

וכן הלאה.

ממש לתחום זאת בזמנים.

להקציב זמן לכל דבר ודבר.

גם זמן שנקרא "זמן לעצמי" או "מנוחה אישית"

וגם זמן שנקרא "מטלות"

וגם זמן שנקרא "עשיית דברים בעלי משמעות"

וכן הלאה...

למשל, אפשר לחשוב שיום או יומיים בשבוע תשקיעי חצי שעה מ12:00-12:30 לכביסה/לכלים.

ושאר הזמן - את יכולה לעשות מה שאת רוצה בנחת ובלי שום רגשות אשמה.

אפשר כמובן לחשוב על מיקור חוץ

להביא עוזרת פעם בשבוע ואז כל השבוע לשחרר את המקום של לנקות וכו'

זה מה שעלה לי בינתיים,

אם תרצי להוסיף או לחדד משהו - בשמחה.

בהצלחה רבה רבה

שבני זוג צריכים לא "להתעצבן נורא" על חולשות אנושיות אחד של השני.

כמובן, אם המקרה הזה היה יחידי - בפני עצמו - אז בכלל אי אפשר היה להבין את הסיטואציה.. אשה הולכת עוד מעט לעשר שעות עבודה, מה איכפת שהיא נחה לה...

אלא שאת היית מספיק ישרה לצין שזה סוג של "תכונה" אצלך, ואז לטענתו התוצאה של זה נופלת עליו.

אז שניכם צריכים "להתקרב"...

את צריכה לקחת עלייך קצת יותר מחוייבות למטלות הבית, אפילו שאת לא ממש אוהבת את זה. גם לא להגזים עם הניד זה טוב.

ובעלך, צריך לא "להתעצבן"... אלא להסביר, אפילו שוב ושוב..

כמובן שלשניכם קשה, מסיבות מובנות, לעשות את מה ש"צריך", כל אחד מצידו....  תשתדלו..

הצלחה רבה. ועין טובה אחד על השני.

אולי כתבו, לא קראתי הכל.

נדמה לי, שזה לא בדיוק הניקיון שמפריע לבעלך. הרי גם אם הבית

יהיה מצוחצח ואת תשבי רגע לראות סרט.. זה יפריע לו, ושמעתי זאת מהרבה 

נשים נשואות.

תחשבי על זה מנקודת מבט שלו, גבר אוהב אישה פעילה, חמימה, אחת שתקום ותעשה 

עם עצמה משהו. במיוחד שיש לכם כבר עוזרת, אז אמור כביכול להיות לך יותר קל.

אם הוא רואה אותך כל הזמן בפלאפון, מחשב, זה מעביר לו מסר אחר , של ייאוש קצת הייתי אומרת.

אם את אחרי עבודה, מובן לגמרי, אחרי עבודה כולנו גמורים והכי סבבה לשבת כוס קפה/לישון/מה בא לך.

אבל תשאלי את עצמך, בוקר חופשי, עוד לא עובדת, זה לא מכניס אותך לסוג של דכדוך, לשבת לראות סרטים

עד שיגיע הזמן של העבודה? 

למה שלא תעשי לעצמך שעה אחת לפחות של סידור בית על הבוקר, אפשר לשים הרצאה תוך כדי,

קצת ספורט אח"כ, טיפוח אישי, וואלה נשאר לך עוד זמן עם הפלאפון.

אני מקווה שאת מבינה אותי ולא כועסת, זה באמת מתוך דאגה, גם אם הרבה לא יסכימו איתי.

את יכולה להמשיך ולעמוד על שלך עד מחר, אבל קחי בחשבון שברגע שמבטלים לגמרי רצון של בן הזוג,

פה זה ניקיון, יש עוד מקרים שונים כמובן, זה שובר משהו אצל בן הזוג, ומדברת מניסיון. אח"כ

אין שום רצון לתקן.

זה נשמע אולי שטויות, כולה ניקיון בית, אבל אם זה הרצון שלו, לפחות תדברו ותנסו להגיע לעמק השווה.

ובינינו בית לא מסודר לא נעים לאף אחד. סתם אנרגיות שליליות

היא אכן עובדת שעות מרובות מהרגיל.

וכל אחד יעשה מה טוב לו, זה החיים שלו. היא בכל זאת שאלה את עצתנו,

וכאן רציתי להבהיר נקודה שיש פה בית 1 ו-2 רצונות מנוגדים.

היום זה סידור בית, מחר זה משהו אחר. גם אם משהו לא מסתדר/ לא נעים

לאחד מהצדדים, הכי הומני לבוא אחד לקראת השני, כמה שמתאפשר.

ולא אוטומטית לבטל רצונות.

ואגב לגבי ביטול רצון, הוא נשמע לי דווקא מאוד תומך, לא כל בעל מביא עוזרת

הביתה. אפילו לא לפעם בשבוע, אז אי אפשר לומר שהוא לא בא לקראתה.

עכשיו ראיתי שיש לה תגובה מעודכנת, שהם הגיעו להסכם של חלוקת תפקידים

אז מצויין להם.

זה בסדר, לא רציתי חלילה שתסבירי לי, יום כזה עם עוד סידורים

בחוץ מעייף הרבה מיותר לסדר את הבית.

והכוונה שלי בגדול הייתה להניע אותך, יותר מאשר הקטע עם בעלך. בקטע

של הדכדוך כמו שלצערי ניחשתי נכון, גם אני הייתי כזו בעבר, בתקופה

קשה, זה מצב לא פשוט היה לי, ובגלל זה לא רציתי שתהיי באותו מקום שלי.

ותעשי מה שאת מסוגלת, גם חשוב יותר שיהיה לילדים גם אימא שמחה ורגועה.

אני גרוע בתור (אבא|בן זוג|מתפקד)

מי אתה בכלל? אתה מסתכל על עצמך מנקודת המוצא של עצמך או מנקודת המוצא של אנשים אחרים סביבך?

זוכר ויודע מה היו היכולות שלי

ומי הפעיל אצלך את כל המנגנון הזה של "דחוי" ו "חבוט" ו"כושל"? זה לא תמיד היה שם.

את המילה דחוי.

לא מרגיש גם כזה

והכי חשוב

בהצלחה !

זה עדין כואב גם כשאתה רושם את זה

אני לא חופר פה יותר כי לא הוגן לעשות לך את זה, אבל יש דרך להתמודד עם המצב הקיים

ורגשות תמיד מותר להרגיש. לא לשפוט אותם. זה לא "אני חבוט" אלא "אני אדם רגיל ויש בי עכשיו מחשבה ורגש שאני חבוט".

גם לי היו תקופות חשוכות כאלו.

תנסה להיזכר בעצמי המיוחד שלך. מה אתה מביא לעולם?

ועוד משהו- יש מישהו שיודע על מצבך?

כן יודעים.

אנשי מקצוע.

מנסה להיזכר מה הבאתי לעולם

ואם לא נעים לדבר איתו,

אז פשוט תתרגלי לרעש...

אז מן הסתם הוא עושה את זה לגמרי בחוסר מודעות, והוא ישמח שיאמרו לו אם מפריע.

פשוט לגשת אליו, לומר לו בחיוך שאתם נהנים לשמוע לפעמים את מה שהוא שומע, אבל לפעמים העוצמה קצת מפריעה לכם, ואוחי אם אפשר לשמוע באוזניות - זה יהיה מבורך.

קצת לא נעים ברגע הראשון, אבל הבעיה תיפתר בסוף.

וכמובן, תמשיכו לשמור איתו על יחסי שכנות חביבים ופתוחים גם אחר כך, כדי להראותלו שאין לכם בעיה איתו, אלא שמדובר רק במשהו נקודתי שרציתם לפתור.

אולי יש לו ירידה השמיעה ולכן לא שם לב שזה כ''כ חזק

😅 50/60 או יותר 80/90?

אם הוא מאד מבוגר אז לא הייתי פותחת את זה מולו גם אם הוא מאד סימפטי..

לנו יש רעש של סקסופון מהשכן..רוצה להתחלף?😜

בתחלה חשבנו שהיא שמה שירים, אבל הכל אותו קול. יש פלייליסט קבוע שכולל שירי ארץ ישראל הישנה והטובה, let it go, רק תפילה אשא, הלוליה hello silence my old friend, ועוד כמה קלאסיקות מלפני 15 שנה מינימום.

בעיקר בימי שישי או בערבים. אנחנו לא יכולים לצפות את זה. אם אלו היו שירי מסיבות אולי היה לנו יותר אומץ, אבל כרגע אנחנו לגמרי מתפדחים לדבר איתה על זה.

גם מה נעשה? בזמן שהיא שרה היא בטח לא תשמע דפיקות בדלת, ובזמן אחר זה לא קשור.

מצטרפת לשאלה.

אני משערת שיש לו ירידה בשמיעה ולכן הוא לא שם לב אפילו שזה כל כך גבוה. אם זה מאד מציק שווה לדפוק להתעניין בשלומו ליצור קשר נעים ואז בעדינות לעלות מודעות שלו לעניין. אולי יש לו מכשירי שמיעה ואיתם הוא יכול לשמוע בפחות ווליום? אולי לשמוע באוזניות? אולי בשעות שיותר נוחות?

זה שיח שצריך קודם להגיע ממקום חברי ומתעניין וממקום מכבד לנסות למצוא פתרון

שהנער הגיבעוניסט מתברר מקפיד (חוץ מעל נזירות מלאה של אי תספורת בכלל) גם על קצוות השרוול כארבע כנפות ושם גם בהן ציציות.

התשובה היא כנראה הגיל של הילד. זו תספורת שהיא "באופנה" בקבוצות מסוימות, והילד רוצה להסתפר ככה, ובשלב מסוים ההורים לא מחליטים לילד איך להסתפר. וכנראה שזו תספורת די מנייסטרים בציבור החילוני עכשיו.

גם אחי השמיניסט החצוף מסופר ככה, ולדעתי זה נראה מכוער וערסי, וחבל על הפאות המתולתלות שהיו לו בילדותו. מה לעשות, אי אפשר להכריח אותם בגיל הזה.

במקרה הבינה גם תפסה לך את הגילאים של הילדים בצורה הדרגתית: מילד חמוד יהודי קטן, שעובר שלב של גיבעוניסט, ואז הופך לערס שמתסובב עם החבר'ה בשתיים בלילה ומשאיר זבל ברחוב.

אבל אני דווקא רואה תופעה הפוכה מקבילה- הרבה יותר נערים מגדלים פאות ארוכות

בטח בהשוואה למה שהיה בילדות שלי.

כמו נערות אצלינו מבתים סופר דוסים שהולכות עם שרוול קצר ושסע כמעט עד למעלה.

זה לא כי ההורים מרשים. זה אף על פי שהם לא מרשים.

אולי בגיל ההתבגרות יש צורך לשנות משהו והפאות נבחרות כקרבן.

איך הילדים שלך מסופרים?

היום לא שואלים.

אפילו בגיל 12 אני רואה את זה, בגיל שבו ילדים עוד לא אוכלים שניצל בחוץ בלי לבקש רשות מההורים

ב"ה בשנים האחרונות יש תופעה של התחזקות המונית

אם שאני הייתי נער. ללכת עם ציציות בחוץ זה היה רק מי שממש דוס או חזק.

הרוב היו הולכים עם פתילות בפנים (ואני מוציא רגע את עניין ספרדים אשכנזים כי זה לא קשור)

כיפה. רוב מי שהתפלל איתנו בבית כנסת. לא היה הולך עם כיפה ביום יום. גם כאלה שהקפידו על אורח חיים דתי.

היום ב"ה אנחנו רואים שגם חבר'ה שעדיין רחוקים מאורח חיים דתי מלא, יכולים להסתובב עם כיפה או ציציות בחוץ

יכול להיות שהוא לא יקפיד על שמירת שבת וכו' אבל עדיין ביום יום הוא יסתובב עם כיפה וציציות בחוץ (מכיר כמה כאלה)

יכול להיות שנערים שאתה רואה שייכים לזרם הזה

זה לא זרם דתי קלאסי

זה יותר מסורתי +

אלא באמת על טובי בנינו ממשפחות מאוד מאוד דתיות

זה לגמרי גיל ההתבגרות

אם ילד בן 12 מתעקש להסתפר ככה

אני יכולה להבין את ההורים שמעדיפים לא להיכנס למלחמות על תספורת

לדעתי פאות זה הכי יפה בעולם

אבל אם הילד שלי יתעקש להוריד אני אגיד לו את דעתי ואתן לו להחליט על עצמו

אם זה קצר אבל עדיין בגבול ההלכה. ניחא

אבל גלח מלא של הפאה שזה איסור דאורייתא ממש אני אישית (ורוב הדתיים שאני מכיר) לא הייתי מסכים

אני לא כל כך מכירה את ההלכה הזאת בתור אישה....

אבל יכול להיות שהם כן משאירים קצת ופשוט לא רואים את זה?

שאסור להקיף פאת הראש

משמע שאסור לגלח מאיזור הרכה ועד סוף העצם שליד האוזן.

אסור שיהיה מגולח. צריך שיהיה שיער ממשי. והפוסקים נתנו הגדרה של סביב 4-5 מ"מ לפחות.

(לא כתבתי את כל ההלכה אלא בגדול את עיקר הדברים)

תודה על התזכורת החשובה. במרחב הווירטואלי לא תמיד אפשר לדעת מי עומד מאחורי הניק ומהן כוונותיו, ולכן חשוב לשמור על גבולות ולא לשתף פרטים אישיים, תמונות או מידע רגיש עם אנשים שלא מכירים באמת. אם מישהו מטריד או גורם לאי־נוחות, כדאי לתעד, לחסום ולדווח למנהלי הפורום. אפשר להיות פתוחים ולעזור לאחרים, ובו בזמן לשמור על עצמנו. 🙏

אז הוא ממש גרוע בזה.

וגם במקרים הרבה יותר מורכבים / מבלבלים / לא ברורים / שכוללים בתוכם ניסיונות יותר עדינים או הדרגתיים במסווה כזה או אחר של עזרה / רצון טוב / הבעת מצוקה / שיתוף / התייעצות / פנייה כאישה ובאמת עוד אינסוף אפשרויות. הכל מהכל ובכל דרך שהיא.

אז המעט שנוכל לעשות זה לשמור על עצמינו, לנקוט משנה זהירות מול כולם, ולהזכיר ולרענן לעצמנו את החשיבות.

הקב"ה נתן לבני האדם כ"כ הרבה כוח ויכולת וזה באמת כ"כ מצער שיש שבוחרים להשתמש בזה לרע. הלוואי שכל אדם יתחבר לטוב שבו, לחלק אלו-ה ממעל שבו, וישתמש בכל כוחותיו אך ורק לטוב.

ב"ה שנזכה כולנו להשתמש רק לטוב בפלטפורמה הזו ובכלל 🙏

ובכלל יש שלל ניקים.

יש כאלה שזה ממש שיטה אצלם - כל גולשת באשר היא לשלוח לה הודעה ולנסות את "מזלם".

וכאמור זה יכול להיות כל אחד/ת. על שלל הניקים השונים.

לפחות שיהיה מקורי

אם הוא הצליח להתחיל עם מישהי

לפעמים יש אנשים בעולם (מסתפק?) שכנראה מאחסנים את המוח שלהם בצנצנת ועובדים בלעדיו.

לק"י

אבל באמת שחשוב להיות עירניים.

ובכללי מי שפונה באישי לאשה נשואה, לגבי דברים שהיא כתבה בפורום, זה לא לעניין.

(לא מדברת על אלה שפותחים בשיחה חברית, כאילו שהם חברים... שזה ברור שזה חשוד).

הייתי נרשם פה עם ניק של אישה, מגיב קצת בפורום, מחכה להם שיבואו ומגיב להם עם פרסומת.

ומזה אפשר להסיק את היקף התופעה הנוראית והמצערת.

שהרבה מהגברים (מבין אלה שבאמת לא רוצים את הטינופת הזו, אך מתפתים בכל זאת, כלומר רובם הגדול של הדוסים, ולא רק), היו מעדיפים יותר מעורבות, שותפות ותמיכה מצד האשה שלהם עם היא מגיעה עם הרבה מאד הבנה, הכלה, אמפתיה, אמון, סבלנות, רצון אמיתי לעזור, ואהבה בלתי מעורערת.

אך בפועל הרבה מהנשים לא מסוגלות לכך או לא מעוניינות בכך. בהחלט אפשר להבין זאת, לדעתי זה חבל, אבל מה לעשות.

זה כואב, מאד. גם לאיש, גם לאשה - השאלה מה עושים אחרי שנותנים זמן לכאוב את הכאב, ומתפנים לחשוב מה הלאה?

"אש בבית עמרם", ולא לחינם אמרו שאין אפוטרופוס לעריות. זה לא אומר עלייך שום דבר, זה הדבר הראשון הכי חשוב בסיטואציה הזו.

עכשיו צריך למצוא תהליך שדרכו עובדים על פיתוח הרגלים חדשים וחיזוק האיפוק והשליטה העצמית. יש מי שזה אצלו עם אוכל, יש מי שזה אצלה עם שופינג, ויש מי שזה קורה להם בנושאים הרגישים האלה.

הכאב מובן, והכאב גם מותר. את זה בכל מקרה אין טעם להכחיש.

איך אפשר לתת כותרת לנושא כל כך עמוק, כואב ומורכב??

אי אפשר.

למעשה:

-אין דבר יותר כואב בעולם מאשר שתי השורות שכתבת. אפשר לבכות על זה שנים. זה הדבר הכי עצוב וקשה שיכול לקרא לך..

-תדעי לך שלעולם נשים לא יבינו את תפיסת העולם של גברים באמת על הנושא הזה. וגם אם יבינו לעולם לא יכילו.. אולי רק אם תלמדי פסיכולוגיה מינית...

הגבר שלך לא ממש בוגד בך. הוא אוהב אותך הכי בעולם.. הוא רק מתמודד עם גירויים שחזקים יותר מכל הרגשות שלו ועובדים רק על הביולוגיה שלו. תקראי שוב את המשפט האחרון. הכוונה היא שאת לא -לא מספיקה לו. הוא לא חושב שאת לא יפה או לא חלילה לא -לא אוהב אתך מספיק. כשגבר צופה בדברים מיניים זה הרבה פעמים מנגן לו רק על הביולוגיה, על התאווה והגוף. זה נטול כל רגש. זה מלא ומוצף תאווה, אבל לא רגש. הרגש שלו תמיד יהיה שמור רק לך. כשהוא נפל הביולוגיה שלו גברה. זה הסיפור.. (מקווה שאני מספיק ברור)

חשוב שתביני אותו! -עד כמה שאת מסוגלת... העולם פיתויים וגירויים שמציבה המדיה היום בפני גברים היא לא נתפסת בעוצמתה. ותדעי לך שאם הוא -כמו שכתבת, נופל רק פעם בהרבה זמן (בתקווה שזה אכן כך ולא בעוד מקומות) זה אומר שהוא ממש עובד על עצמו ומשתדל שזה לא יקרה וכנראה שברגע חולשה נפשית או פיזית, עייפות, הוא לא מצליח ונופל.

אני חושב שזו תעודת גיבור במובן מסויים.. אם הוא נופל רק פעם מכמה חודשים הוא גיבור! שלא תחשבי. אני כלל לא מנרמל את המעשים שלו. זה בעייתי ונוראי לחלוטין. ממש! אבל אם את עושה זום אאוט רגע; תביני, בעלך לא הכי צדיק כמו שרצית או דימיינת. יש לו יצרים והוא נופל. אבל שימי לב! הוא לא "שה תמים", ודווקא בגלל זה: עם זאת שהוא חשוף לעולם הגירויים והתאוות שמציעה המדיה, הוא משתדל וכל כך נלחם לא ליפול, ורק פעם ב.. נכשל. דעי לך שאנשים שחשופים לעולם הזה שמציעה המדיה בדרך כלל מכורים ונמצאים עמוק עמוק בלופ בתוך התוכן הזה. שוב, אני לא מצדיק אותו כלל. אבל רק חשוב שתביני שהוא בתוך מלחמה. הוא לא אוהב את המקום בו הוא נמצא.

דעי לך שזו התמודדות קשה ביותר. "ה"התמודדות של הדור שלנו!!

-אם זה ממש ממש מפריע לך, ונשמע שזה כן, תתייעצי עם רב או יועץ זוגי העוסקים בתחום. חשוב שזה יהיה מישהו עם הבנה עמוקה בנפש האדם ובעל רחבות אופקים. ולאחר מכן אני חושב שאת צריכה לפתוח את הנושא אתו. כן, עם בעלך. אבל לבוא עם מאסה פסיכית של הכלה, הבנה, קבלה. אפס שיפוטיות!!! אפס!!!

אני חושב שרק אם תיגשי איליו ככה, את תצליחי בעז"ה, ואת הולכת לתת לו את המתנה הכי גדולה שנתת לו בחיים.

תגידי לו שאת מבינה אותו ואת ההתמודדות שלו. יודעת שזה קשה. יודעת שזה לא אתה ולא קשור לכל הטוב שביניכם.. אבל את רוצה שביחד הוא ייצא מהג'ורא הזו...

-הכול בהשגחה פרטית! לא סתם את נשואה לגבר הזה, עם ההתמודדות הזו. ולא סתם גילית את זה; כנראה שיש לך שליחות מטורפת שרק את יכולה לעשות. ואת בעז"ה תעשי את זה, ובגדול!

אני לא מכיר את המכלול והמבנה, לכן אני שוב מדגיש: חייבים להתייעץ לפני עם רב וכדומה. מה שכתבתי זו דעתי הענייה. אני לא יועץ ולא רב, ולא עם ניסיון בתחום. רק אדם שחושב קצת ושעבר הרבה. כך שייתכן ואני טועה לגמרי...

אבל מה שבטוח את חייבת לשים בצד את כל החששות, הפחדים הבושה. להיות לביאה. לקחת את החיים שלך והזוגיות והבית שלך בשני הידיים, ולהגיד לעצמך ולאלוקים: "אני מנקה לך ומטהרת לך את המשכן לשכינה שבביתי". "אנא ה' עזור לי!"

מאחל לכם את כל ההצלחה שרק אפשר.

זכרי: ירידה צורך עלייה!

הייתי חוזרת מטבילה והיה נוגע פעם אחת ואז לא מתקרב אליי שבועיים. זאת אומרת שהיה השלכות למעשים שלוִ . ולא הייתי מבינה למה לא מתקרב אליי.

את באמת חייבת להתייעץ עם מישהו..

היום אפשר למצוא -ובוודאי שמגזר שלנו, רבנים כל כך אנושיים. כל כך חדי מחשבה ויחד עם זאת בעלי רגישות.. אני בטוח שאם תרצי תמצאי מישהו כזה.

את חייבת. כמה שזה יהיה לא נעים והכל...

והעיקר להיות חזקה. לקחת נשימה לפני כל צעד ולדעת שה' שם אותך בתוך הסיטואציה ויש לך את הכוחות לעמוד בזה.

את רוצה טוב, אז זה מה שיהיה בסוף.

בטוח!!!

לא לדאוג, לא לדאוג...

בשורות טובות והצלחה רבה..

מה הוא אמר לגבי זה?

ולא מבין ממה אני כל כך פגועה. ולמה לא ממשיכה הלאה ושוכחת מזה כי מבחינתו הוא השתנה ולא יעשה את זה שוב. חייבת לציין שלפני 3 חודשים נפל. הבטיח שלא יקרה שוב. ושבועיים אחרי שוב נפל. ועדיין לא מבין למה אני פגועה .

אני מנסה להבין האם כל אחת הייתה מרגישה פגועה ונבגדת או שאני דרמטית ?

ואני מתעלמת מההשלכות ושמה אותן בצד ושואלת רק לעניין עצם המעשה. שלמרות שנשוי מחפש יזום תמונות. זה מרגיש לי זלזול וחוסר כבוד אליי.

ניסה לעצור ולא הצליח, הבטיח ושוב נפל - קוראים לזה התמכרות. הדרך החוצה מצריכה עזרה מקצועית.

אם כלל החיים שלכם הם טובים, אז זה לא שהוא מחפש אישה אחרת אלא הוא מחפש את ה"סם" שלו. אם הקשר ביניכם הוא תקין מצד עצמו אז באטתה מידה הוא יכל להתחיל לעשן. זה לא בגללך וזה ממש לא שייך לחוסר כבוד כלפייך. כשאדם מכור אז זה פשוט לא בשליטתו גם אם הוא חושב שזה תועבה.

אדם שמבטיח לעצמו שלא יאכל עוד מתוקים ואז אוכל עוגייה אחרי שבועיים שלא אכל, מכור למתוק? או פשוט יש פה פיתוי שלא הצליח לעמוד בו?

בעיניי הנקודה הבעייתית פה היא שלא נוגע בה אחר כך.

כלומר אם נשים לרגע בצד את מה הוא עושה, ונתמקד במה זה משפיע עליה, שם יש עבודה וזה בעיניי הפן החשוב, הפגיעה בזוגיות.

כי עצם המעשה הוא התמודדות שלו מול עצמו. ואם פותחת השרשור הייתה אומרת שזה לא משפיע עליה בשום צורה אבל היא נגעלת או מרגישה נבגדת וכו' הייתי אומרת לה לעשות עבודה פנימית מול עצמה, לעשות הפרדה בין המעשים שלו אל היחס שלו אליה.

אבל ההשלכה המיידית היא פגיעה בזוגיות ולכן זה בעייתי.

זו שאלה מה קרה לפני שקיבל על עצמו לא לאכול יותר מתוקים. ואנחנו יודעים שמיניות היא כוח קצת אחר מתשוקה למתוק.

אבל אני מקבל את הזהירות שלך.

לא כל מי שלא מצליח לעמוד במילה שלו, הוא מכור.

במיוחד אם הוא הבטיח רק בגלל הכעס שלה בלי רצון אמיתי ויצא מנק הנחה שהיא לא תגלה.

ואפשר לבדוק אותם בשאלון די פשוט של 12 צעדים.

למשל בהתמכרות תמיד תהיה הידרדרות מדברים קלים לדברים חמורים יותר.

למשל כפייתיות, למשל שלא בהכרח יש לה קשר לסיפוק המיני בזוגיות (כלומר יכול להיות מצב שהיחסים מעולים ועדיין יש התמכרות)

שלמשל תסמיני גמילה מסוימים למי שמנסה להתנקות.

היד באמת קלה על המילה, מצד שני יש הרבה מכורים שלא מודעים לעצמם.

תרגישי בנוח עם הרגשת הנבגדות.

זה אמנם לא בגידה. ובאמת כמו שכבר כתבו זה נפוץ מאד.

אבל זה לא מצדיק או מכשיר או אומר שזה פחות פוגע ומשפעל.

מבינה אותך ממש.

וכמו אלה שהגיעו - ממליצה ממש להתייעץ. ובאמת נשמע שהוא מכור ולא מצליח להפסיק ואז כדאי לבדוק תהליכי גמילה.

בהצלחה ממש!!

עד כמה זה פוגע באשה

קודם כל זה שאת מרגישה שזה כמו בגידה עבורך, זה בסדר, ככה את רואה את הדברים ואת יודעת מה את רוצה בזוגיות שלך.

זה משהו שגילית רק עכשיו ויכול להיות שהוא לא רואה את זה בתור משהו גדול במימדים שאת רואה את זה, אז פשוט תדבררי את עצמך מולו ותגידי לו בלי לתקוף(כי הוא לא מודע לרמת התסכול והאכזבה שאת חווה כרגע), שגילית את זה לאחרונה, שזה מאוד מפריע לך, תסבירי לו גם למה זה מפריע לך ותשאלי מה גרם לו לעשות את זה?

תפתחי איתו את השיחה בצורה כזו שתיתן לו את האפשרות להגיב לך כדי שתייצרו שיח אמיתי ולא שיח עמדות, כי יכול מאוד להיות שיש בעיה יותר עמוקה שמפריעה לו(לא שזה מצדיק את המעשה) והיא זו שגרמה לו לעשות את זה. - ככה גם תעמדי על מה שמפריע לך וגם תשתמשי בזה בשביל לשפר את הזוגיות שלך.

לפני זמן מה נתן מאיר פרסם כתבה במקור ראשון על כך שהיה מכור לתכניים מיניים והיום הוא מטפל בתחום. ממליץ לפנות אליו או לכל מישהו שהוא בר סמכא בתחום.

קודם כל חיבוק.

כתבת מדהים.

אתה כותב עם המון מודעות.

היית בטיפול?

אתה יודע מה עומד מאחורי זה?

לדברר את זה, את הכאב

לשומן ופחמימות,

להימורים,

לצפייה בתכנים מיניים...

לאו דווקא מניסיון אישי או מקצועי אלא מקריאה על חוויות של אנשים אחרים...

התחושה שבזמן אמת אתה לא יכול לעצור את עצמך, ורגע אחר כך מגיע הכעס ו''למה עשיתי את זה'' והייאוש, וההבנה שלא באמת קיבלת את מה שרצית...

כתבת בעבר שגם אשתך לא יודעת. אולי כדאי לספר לה? אולי כאשר מגיע הייצר, אם תשתך תדע על כך אז היא תוכל לעזור לך לנתב את זה למקום חיובי במקום למקום שפוגע בך?

נשמע קשה.

חיבוק.

זה דיי סיוט. מה זה נותן?

ובכלל צריך הפניה למיון, לא?

הוא כתב על זה בעבר, אפשר לראות בכרטיס שלו.

ומה הבעיה לקבל הפניה למיון אם מתלוננים על כאב בטן חזק?

תקרקע את עצמך מחדש, ותמשיך קדימה.

שנים שלמות לא נעלמות רק בגלל פעם אחת. שנים של מוח לומד, שנים של חיזוק עצמי, שנים של הצלחה - זה מדהים!

של 12 צעדים, היא נחשבת עם יעילות גבוהה.

תקבלי שם גם הזדהות וגם עזרה.

להתחיל מזה שלגלוש ולצפות

זה לא דבר נורא

ובכלל ספק אם זה כזה גרוע

ואז חמלה וקבלה עצמית

כבר משפר את איכות החיים

וזה בסדר שיש סודות

לא על כל דבר שעושים

מישהו צריך לדעת

ואז להמשיך עם הבנה איזה שינוי רוצים לעשות

ולחפש דרך עם יעדים ראליים

מישהי יודעת איך אני מגיעה למשתמשת פה?

איך מתייגים?

למשל "@ סיר לחץ" אבל בלי רווח בין השטרודל לשם המשתמש שאת מקלידה, ואז בוחרת מתוך הרשימה הנפתחת.

@סיר לחץ

לאתר של מאור קפלן. מניחה תמצאי מענה, כי עוסקת גם בנושא הזה.

מאור קפלן – עמוד 2 – להאיר מיניות בריאה

לחפש איזה חלל היא באה למלא.

ומתי את נתפסת לזה. כלומר, מתי יש לך צורך לברוח.

והכי חשוב אהבה וקבלה עצמית. גם במצב הקיים.

הרבה מאד מאד גברים

והרבה נשים

גם הם בצרה הזו.

אך הידיעה הזו טובה רק אם היא מחזקת, ולא להיפך חלילה.

ממליץ לך לא להתפתות מדברי מי שמטילה ספק עד כמה זה נורא. זה בפירוש נורא. אך יש תקווה, ומנסיון אישי - החיים הרבה יותר יפים אחרי שנגמלים.

מצויין שאת רוצה עזרה.

יהי ה' בעזרך.

אל נא תשנאי את עצמך, אך בהחלט כן תשתדלי לשנוא כמה שיותר את הטינופת. השנאה הזאת היא חשובה, ונובעת מאהבה גדולה לטוב.

בהצלחה אחות יקרה.

את שופטת את עצמך מאד לחומרה.

אמא לא טוב. אישה שהוא לא רצה.

זה לא.

זה נושא כאוב ועצוב ואת בעז''ה תצאי מיזה, אבל זה לא את. את אישה טובה.

בעיני לכל התמכרות יש גמילה. אומנם זה קשה להגיד ולעשות אבל נותן תקווה שזה אפשרי.

אנשים נגמרו מסמים קשים מאד, ממצבים חמורים מאד מאד.

בטוחה שאת גם יכולה. ואם היה לך מספיק כח לכתוב פה, תוכלי לאגור עוד כח ולטפל ולהיגמל ולסיים.

מאחלת לך טוב בעז''ה ♥️

קודם כל חיבוק ענק ענק.

ההתמודדות קשה מאוד ולא פשוטה

היא שקופה כי את מסתירה- אבל היא שם.

וכשאת מסתירה משהו- הקושי הוא גם על ההתמודדות וגם על ההסתרה, מנסיון...(רצית הזדהות 😉)

אני לא מחלקת ציונים כמה זה נורא וכמה לא. זה גם לא משנה

את עושה את מישהי אחרת עושה ב'.

זה לא בית משפט.

זה מספיק שזה משהו שלילי ואת מרגישה את ההשלכות ורוצה להיגמל.

כמה דברים

1. הכותרת. תחזקי את עצמך. תמצאי נקודות אור ויש המון. זה דבר אחד שלילי, משמעותי אבל אחד. אני בטוחה שיש המון, ועצם הרצון שלך מוכיח את זה. ממש תרשמי רשימה מפורטת של דברים שאובים בך.

2.חמלה. גם שעושים דבר שהוא נורא מותר לחנות ולחבק ולהכיל את עצמנו. הלקאה עצמית לא מקדמת אלא רק מובילה למעגל קסמים שבסופו נופלים שוב.

3.לזהות דפוס- את שמה לב אם הנפילה קוראים בזמן מסויים? לחץ, חרדה? או חשק מיני לא מסופק? את רוצה את מה ששם טכנית או מה שזה מספק לך?

לכל מה שתעשי פה יש התקדמות בנתיב שונה.

אם זה לחץ וחרדה- לטפל במקור.

אם זה חשק מיני טכני אמיתית רוב הבעלים רק מחכים שהאשה תרצה לשדרג את החיים הסודיים באספקט הזה, לאפשר בעדינות וחכמה להביא לידי כך.

חשוב לי לומר שאם אכן מתגלה דפוס התמכרותי שהוא התמכרות ממש, כדאי לחשוב על עזרה מקצועית.

דבר נוסף שחשוב לי לומר- זה לא צובע את כולך. למה את פוסלת את כולם- זו לא האשה שבעלי רצה זו לא האמא שמגיעה לילדים שלי. אם את נופלת בזה, אז את גם לא מקשיבה להם, מגדלת, מאכילה, מכבסת וכו'? את חברת יכולות הכישורים של אמא כי נפלת? זו עצת היצר הרע שרוצה לדרדר אותנו לתהום נצחית ולא מאפשר לנו לקום ולהמשיך. וזה בטוח לא נכון, טכנית.

העולם שלנו לא שחור ולבן. הטוב והרע משמשים בערבוביא.

ברכת ה' עלייך ומליון חיבוקים!