רגע לפני ש...רציתי לפרוק מחשבה (מחשבות) שהתרוצצו אצלי בראש במשך כל השבת.
אני כותב ״לפרוק״ ולא ״לשתף״, כי אני לא בהכרח מצפה הפעם לתגובה ואני גם לא מתחייב לתגובה.
בהתחלה רציתי להדחיק את זה, אבל לא הייתי מסוגל, הרגיש לי סוג של הפלה, ונלאיתי כלכל ולא אוכל.
אז אני מניח את זה כאן, אם מישהו ימצא טעם בדברים שיערב לו.
——————-
אחת הפעולות הנפוצות במתמטיקה שמעוררת רושם של התפעמות היא פעולת ״ההפשטה״, נתונים המוני מבנים מתמטיים שונים מתחומים זרים ומגוונים ובתהליך של הפשטה וזיקוק מתברר כי במהות (דהיינו, בתכונות העיקריות) מדובר למעשה במבנה אחד ויחיד שכל שאר המבנים הם התגלמויות שונות שלו.
עברתי חוויה כזאת בשבת, מתוך המון מאמרי חז״ל זיקקתי בע״ה עקרון אחד שמשותף לכולם וחוזר בכולם.
העקרון הוא: הגזירות של הקב״ה הן על היעד ולא על הדרך.
בראש שלי רצה כל הזמן תמונה של הר או יעד אחר שהמוני שבילים מובילים אליו, הגזירה של הקב״ה קובעת שהמציאות תגיע לאותו יעד, אבל הדרך שבה היא תגיע ליעד הזה תלויה במעשי האדם.
באופן הזה נוצר איזון בין יכולתו של הקב״ה לכוון את העולם לרצונו, כרצונו,
לבין יכולת הבחירה של האדם והשפעת המעשים שלו לטוב ולרע על המציאות, גם לאחר שנגזרה גזירה מסוימת.
בסופו של דבר המציאות תגיע ליעד הספציפי שבורא עולם קבע לה, אבל השביל שבאמצעותו תגיע בין המוני השבילים המובילים ליעד הזה תלויה באדם.
בנוסף אראה בע״ה בהמשך ביחס למספר מקורות שאביא, שבאמצעות פעולה שאני קורא לה גזירה לאחור
חז״ל הסיקו מסקנות על ״הדרך״ כאשר היה נתון להם ״היעד״.
1. בבלי שבת י ע״ב
״ואמר רבא בר מחסיא אמר רב חמא בר גוריא אמר רב לעולם אל ישנה אדם בנו בין הבנים שבשביל משקל שני סלעים מילת שנתן יעקב ליוסף יותר משאר בניו נתקנאו בו אחיו ונתגלגל הדבר וירדו אבותינו למצרים״.
כמובן שאי אפשר לומר שזאת היתה הסיבה לגלות מצרים, הרי מדובר בגזירה מברית בין הבתרים.
אלא יש לומר, שלפי גזירת הקב״ה עם ישראל בכל מקרה היה יורד לגלות מצרים, שזה היעד, אבל הדרך נקבעה באמצעות מעשי האדם (יעקב אבינו).
ההדרכה החינוכית פסיכולוגית הזאת של רב נראית ברורה לבן דורנו שגדל על המוטו הקדוש לפיו ״אסור להפלות״.
אבל מניין בעצם מסיק רב את המסקנה הזאת ? הרי אצל אברהם ויצחק כן מצאנו ״ששינו בנם בין הבנים״, אברהם שולח את ישמעאל והגר ריקם, ויצחק מייעד ברכה מיוחדת לאח אחד על פני אח אחר. אז מניין לנו שזה בעייתי ? הרי אבות העולם נהגו כך !
אלא יש לומר שרב מסתכל על היעד שהדרך הזאת הובילה אליה - גלות מצרים, ומסיק מכך בגזירה לאחור שאם זה היעד שהדרך הזאת הובילה אליו, אז גם הדרך עצמה היא בעייתית. אע״פ שראינו שכן היו מעשים כאלה אצל אברהם ויצחק.
2. בבלי שבת פט ע״ב
״א"ר חייא בר אבא א"ר יוחנן ראוי היה יעקב אבינו לירד למצרים בשלשלאות של ברזל אלא שזכותו גרמה לו דכתיב (הושעיא, ד) בחבלי אדם אמשכם בעבותות אהבה ואהיה להם כמרימי עול על לחיהם ואט אליו אוכיל״.
שוב, חז״ל רוצים לומר שמצד הגזירה של גלות מצרים ייתכן שבאחד ״השבילים״ הוא היה יורד למצרים אפילו בשלשלאות של ברזל, אבל היות והדרך נקבעת ע״י המעשים של האדם זכותו גרמה לו והוא ירד באופן שירד, בכבוד מלכים.
3. בבלי סנהדרין קז ע״א
״ דרש רבא מאי דכתיב (תהלים לח, יח) כי אני לצלע נכון ומכאובי נגדי תמיד
ראויה היתה בת שבע בת אליעם לדוד מששת ימי בראשית אלא שבאה אליו במכאוב
וכן תנא דבי רבי ישמעאל ראויה היתה לדוד בת שבע בת אליעם אלא שאכלה פגה״.
מנין למדו תנא דבי רבי ישמעאל ורבא שבת שבע היתה ראויה לדוד מששת ימי בראשית ?
אני טוען שהפס׳ שהביא רבא הוא אסמכתא בעלמא, והמקור לדברי תנא דבי רבי ישמעאל הוא באמצעות גזירה לאחור. חז״ל הסתכלו על היעד שהמעשה הזה הוביל אליו - הולדת שלמה ושושלת בית דוד, והסיקו באמצעות גזירה לאחור שבכל מקרה היינו מגיעים ליעד הזה, אם לא באמצעות הדרך הזאת אז בדרך אחרת עדיפה וכשרה יותר.
4. בבלי שבת לב ע״א
״ תנא דבי רבי ישמעאל כי יפול הנופל ממנו (ממנו) ראוי זה ליפול מששת ימי בראשית שהרי לא נפל והכתוב קראו נופל אלא שמגלגלין זכות על ידי זכאי וחובה על ידי חייב״.
על אותו אדם נגזר שיפול, אבל הדרך שבה זה יתבצע עלולה להשתנות. וראה
5. בבלי סנהדרין ח ע״א
״ כדתניא ראויה פרשת נחלות שתיכתב על ידי משה רבינו אלא שזכו בנות צלפחד ונכתב על ידן ראויה היתה פרשת מקושש שתיכתב ע"י משה רבינו אלא שנתחייב מקושש ונכתבה על ידו ללמדך שמגלגלין חובה ע"י חייב וזכות על ידי זכאי״.
לפי הגזירה האלוהית בתורה צריכות להופיע פרשת נחלות ופרשת המקושש. אבל הדרך שבה הן יופיעו בסופו של דבר מושפעת ממעשי האדם, אם לטוב ואם למוטב.
6. בבלי סנהדרין כ״א ע״ב
״ תניא רבי יוסי אומר ראוי היה עזרא שתינתן תורה על ידו לישראל אילמלא קדמו משה״.
היעד - מתן תורה לעם ישראל- נקבע בגזירת אלוה, אבל הדרך היתה יכולה להשתנות, מפתיע ככל שזה ישמע, ייתכן היה שעם ישראל לא היה מקבל את התורה באמצעות משה.
