אם הבנתי נכון, המצב אצלכם הוא שיש מחשבות על גירושין של ההורים, אבל עוד אין החלטה. במצב כזה מאוד מובן והגיוני שתצטרכו כילדים להתייעץ ולפרוק, אבל נראה לי שלא הוגן לעשות את זה בלי לשתף בכך את ההורים. גם מפני שההחלטה היא עוד בתוך הבית וראוי שהם ידעו אם זה יוצא החוצה, וגם כי פשוט הם היו רוצים לדעת שאתם זקוקים לזה, תזכורת בשבילם כמה הם מושפעים מהמריבות שלהם, ואולי גם הם יוכלו להיות לפחות חלק מהגוף המייעץ לכם...

בהחלט יש מקום להתייעצות חיצונית (גם להם אגב מומלץ, אבל גם לכם הילדים), אני חושבת שעדיף בשיתוף עם ההורים.

אכן, גברים מפסידים לרוב כסף בגירושין, אבל גם לאט לאט מסדרים את זה (למשל אם יש משמורת משותפת אין סיבה שהוא ישלם כל כך הרבה, מה שפעם לא היה משפיע על דמי המזונות), וגם בסופו של יום זה "שווה" את זה אם באמת יש צורך. אין סיבה להישאר נשואים ואומללים רק בגלל הכסף (או אפילו, במחילה, רק בגלל הילדים, שבסוף כולם יסבלו ממהלך כזה...). אם עושים את הפרידה בצורה שקולה ובוגרת ומכובדת ממש לא בהכרח שמפסידים מזה, אלא ההחלטה המשותפת תהיה לטובת כולם. גם לטובת ההורים עצמם.

את סעיף 5 לא ממש הבנתי...אתה שואל האם כדאי לך לעזוב את הבית לישיבה ולתת לאחים הקטנים שלך להתמודד עם המצב בעצמם?

גם אם בנסיבות לא משהו...

קראתי מה שכתבת, איזה מצב נאחס בהחלט, וממש מבאסים שככה הם עשו.

אבל תני לי להגיד לך משהו אישי: במשפחה שלי יש כמה אנשים שלא מדברים ביניהם. זה משהו של שנים, עשורים, ואני כמעט היחידה שמדברת עם שני הצדדים אז תופסת את כל האש והרטינות של כל אחד על השני.

מה שלמדתי מזה זה שלהגיד שזה היה באחריותו וככה למשוך את זה זה הכי קל, הרבה יותר קל מאשר להרים טלפון ולשבור את זה, ובאמת שמגיע לך לכעוס עליהם אבל בסוף תחשבי על זה - את כועסת עליהם כי לא שמרו איתך על קשר ולא היו איתך ברגעים חשובים בחייך, את באמת רוצה להיות עכשיו זו שמוסיפה עוד אבן לחומה הזו ביניכם בכך שתפספסי אירוע גדול כזה בחייו?

קחי זאת כהזדמנות, פתח ביניכם שאת יכולה עכשיו לבחור אם להגדיל או לסתום. במשפחה שלי האנשים האלה כבר פספסו חתונות, בריתות, לידות, נקודות ציון חשובות בחיים...זה פער שקשה לסגור, אצלך זה עוד אפשרי. ואת תהיי בנאדם גדול שעושה את זה! גם אם עוד יהיה בך כעס, זה בסדר לא לכבות את הרגש בבת אחת, זה אנושי ומובן. אולי עם הזמן אפילו תוכלי לפתוח את זה מולם ולדבר על זה בדיעבד ולהבין קצת מה היה שם, אבל בינתיים, אני מציעה, לכי ותשמחי איתם. הם אחים שלך

ועוד דבר - יש לי אחים חורגים שאני בקשר חלקי איתם, ואחותי למשל בקשר הרבה יותר קרוב אליהם, זה עניין של תחזוקה ושל רצון. אבל בהחלט ייתכן שהקשר שלנו לא מאוזן, שמה שאני מרגישה אליהם זה לא כמו שהם מרגישים אליי (חלק גדולים ממני בעשור וחלק קטנים ממני בחצי עשור, ואנחנו בשלבים שונים בחיים אז הגיוני שמתייחסים לזה אחרת). 

פתרת לי הרבה דברים🥰

אחרת זה עוד יותר מוזר...

בטח בהתחלה זה מאולץ, אבל זו הזדמנות לקשר ביניכן (גם אם נראה לך מיותר ליצור איתה קשר וחיבור, שווה לנסות). מקווה שיהיה לך טוב!

טוב שיש לך מקום לפרוק, מקווה שזה עזר לך. ובהחלט לפעמים זה עדיף מאשר לצעוק אליו את כל הדברים שאת רוצה להגיד, במיוחד שבשעות כעס אנחנו אומרים הרבה דברים שאחר כך אולי נתחרט על חלקם...

אז מה המצב הבוקר?