אֶת הַיָּמִים וְהַלֵּילוֹת,
הַשָּׁעוֹת הַקְּטַנּוֹת שֶׁל הַגְּאֻלּוֹת
וְהַגְדִּילִי,
הַרְחִיבִי אוֹתָן לְמִלְיוֹנֵי רְגָעִים
מְנַחֲמִים.
תְּנִי מִמֵּךְ אֶת הַשְּׁבָרִים,
אֶת הַתְּפִלּוֹת הַכְּמוּסוֹת,
הַמְּקֻפָּלוֹת בֵּין דַּפֵּי הֶעָבָר
תְּנִי אֶת הַמְּיֻתָּר,
אֶת הַשֶּׁקֶט הַנִּצְחִי
הֲדַר בָּךְ וְשׁוֹקֵעַ לגמריי.
(תֵּן מִמְּךָ אֵלֶיהָ
אֶת הָרָצוֹן וְעֹמֶק הָאַהֲבָה,
אֶת קֶשֶׁת הַצְּבָעִים הָרְחָבָה,
תֵּן לָהּ לְהַרְגִּישׁ
וְלוּ לְדַקּוֹת סְפוּרוֹת
אֵיךְ קוֹרֶה הַחֹפֶשׁ שֶׁל בֶּן חוֹרִין
וּמָה זֹאת יְצִיאָה עַצְמִית מִגָּלוּת.)
גם כשמנסים שוב ושוב ושוב.