כבר תקופה ארוכה רוצה לכתוב ורק עכשיו הצלחתי לקום ולעשות את זה.
אני מאמין שעבודת ה' מתחילה בעבודת מידות אמיתית, נכונה, ומדוייקת לכל אחד.
אבל לא פחות חשוב מהדיוק זה להבין על איזה מידה עובדים, לכל אחת מהמידות צורה שונה של עבודה כשעובדים על ענווה זה עניין אחד לעומת זאת עבודה על מידת הכעס היא עניין שונה לחלוטין, צריך לדעת היטב מהי דרך העבודה המדויקת!
אני אומנם לא בקי גדול וכמו כולם יש לי עוד הרבה עבודה לעשות, בשביל זה אנחנו פה לא?!?,
אבל אני מאמין שהכתיבה תעזור לי לברר את מה שאני חושב ומרגיש, ורק בשביל זה זה כבר שווה.
כמו תמיד אני מניח שחלק ממה שאכתוב יהיה מובן מאיליו לאי מי, אבל כבר כתב המסילת ישרים שדווקא הידיעות הברורות אלה שנראות לנו פשוטות ממש, הם אלה שצריך ללבן אותם עד שהם מתקבעות בלב!
מודעות!
האבא, ובעצם גם האמא של כל תחום עבודת המידות היא בעצם המודעות, מה שאומר שבשביל להתקדם בתחום המידות מוטל עלינו להבין מהי מודעות.
בעיני חשוב מאד להבין שבעצם כל אחד בטוח שהוא מודע לעצמו לפרטי פרטים, מעטים האנשים שמוכנים לקבל ביקורת, בטח ובטח כזו שהם לא מבקרים את עצמם בה!.
תחשבו שניה אחת על הסביבה שלכם: בן/בת זוג, הורים, אחים, אחיות, חברים, קולגות, ומעסיקים, בקיצור תחשבו על האנשים סביבכם, אתם מכירים מישהו שמוכן להודות בזה שהוא לא מכיר את עצמו?,
אני מניח שגם אם יש כאלה הם באמת בודדים ונדירים.
עכשיו תחשבו על אותם האנשים, האם אתם חושבים שהם מודעים לעצמם??
אתם מאמינים שהם מכירים את עצמם באמת?
למי מאיתנו אין תחושה בויכוח מול בן/בת הזוג שמה שמניע אותו זה לא הטענה הספציפית שהוא מעלה, אלא דווקא רצון נסתר שמונח מאחורי המילים שלו.
( הסיבה שאשתך לא רוצה שתלך עכשיו ללמוד או תצא עם חברים היא לא בגלל שהיא צריכה עזרה אלא בגלל שהיא לא אוהבת את האנשים שאתה מסתובב איתם, או לחילופין הסיבה שבעלך לא רוצה שתקני את הבגד הוא לא כי הוא באמת לא יפה, אלא בגלל שהוא יקר מדי, או שהוא לא אוהב שאת יוצאת בגלל שאת מסתובבת עם חברה שהוא חושש שתשנה אותך.)
ואם מול בן הזוג זה ככה אז מול הורים ומשפחה בטח ובטח!
קיצור כולנו מסתובבים בעולם בתחושה שאנחנו מכירים את עצמנו הכי טוב שיש ואת השני הרבה יותר ממה שהוא מכיר את עצמו!
(כן גם זה שאני כותב את זה בכזה ביטחון, מגיע מאותו המקום, לצערי עמוק בפנים אני באמת מאמין שאני מכיר את עצמי ואת העולם הכי טוב שיש).
מה שבעצם אומר שבאותה המידה שאני בטוח שאת הסביבה שלי מניעים אינטרסים שונים בלי מודעות מספקת אליהם, הסביבה בטוחה שאני מונע מאינטרסים שאני לא מודע אליהם.
עכשיו ברור שזה שכולם אומרים משהו לא אומר שהוא בהכרח נכון.
אבל.... אם כולם יכולים לטעות ולחשוב שהם מכירים את עצמם, וכשאני אומר כולם הכוונה כולם!, גם אנשים שבאמת מוערכים בעינינו, למה כ"כ ברור לנו שאנחנו באמת באמת לא טועים מאיפה מגיע השיכנוע העמוק הזה.
הטענה הראשונה שעולה לי לראש כשאני חושב על הטיעון הזה היא שהוא מגוכח!
'אני לא מבין ברור שאם מישהו מכיר את עצמי זה אני!, אני מסתובב עם עצמי כל היום, מכיר את כל המחשבות שלי וכל הרצונות, מי יכיר את 'עצמי' אם לא אני??'
אז זהו, הטיעון הזה תקף באותה המידה גם לחמותך שאת כועסת עליה כי היא חופרת לבעלך את המוח, "מה היא לא מבינה שקשה לה להרפות, שהיא משתמשת בנו כדי להכניס עניין לחיים שלה, שתעבוד על עצמה בבקשה"
או דווקא על החבר שלך שמשוכנע שהוא צדיק ומשדר לך כמה הוא ירא שמים כל הזמן, כשבעצם אתה בטוח שהוא רק ממלא את יצר הגאווה שלו בלהרגיש עליונות עליך.
כ"כ קל לנו לקבל את זה שהשני לא מודע באמת אבל כשזה אצלנו זה מופרך ומגוכח!
דווקא המבט של התורה הוא שאדם לא באמת מכיר את עצמו, בטח ובטח בלי עבןדה מדוקדקת, קשה וארוכת טווח!
אנחנו מוצאים את זה בהמון דוגמאות בחז"ל 'אדם קרוב אצל עצמו', 'שוחד יעוור עיני חכמים' ועוד ועוד!
כשמתבוננים לעומק הסיבה שקשה לנו לקבל שאנחנו לא באמת מכירים את עצמנו, שאנחנו לא באמת מבינים, ולפעמים אפילו לא באמת יודעים מהם המניעים שלנו, היא כי תחושת חוסר השליטה שהיא תוצר ישיר של חוסר ההבנה מפחידה אותנו, התחושה שאני לא מודע לעצמי כמו שצריך לא רק מחייבת אותי היא גם מקטינה אותי, 'איזה בן אדם אני שלא שולט בעצמו', הפחד והגאווה גורמים לנו לברוח, לרמות את עצמנו ולהתעלם מהצורך שלנו בתיקון המידות.
בסופו של דבר אני מאמין שהבסיס המשמעותי ביותר הוא להבין ולהפנים שיש מה לתקן, להבין שאף אחד מאיתנו לא באמת מכיר את עצמו עד הסוף אפי' איפה שמרגיש לנו שכן, ויותר מזה שאף אחד לא באמת מושלם, דווקא ההיכרות הזאת היא היא עבודת החיים ותכליתם!
שבוע מבורך לכולם!
