איזה דבר הוא זה, שאדם ילך ל"טיפול נפשי", אם אין לו צורך בכך - רק כדי שהאשה תרגיש כאילו "גם לו יש בעיות"... זה בעצמו בעיה..
השאלה היא במציאות: אם באמת הבעל צריך גם טיפול, ויש להם בעיה הדדית - והיא טוענת שאם מטפלים, אז שניהם, זה ענין אחד.
אבל אם שניהם יודעים שזה לא כך, אז הכיוון צריך להיות אחר. הבעל צריך להסביר לה שחלילה איננה "מטרד", ושלכל אחד יש בעיות משלו. יש דברים שצריכים סיוע מבחוץ, ויש שלא.
ובעיקר, שתבין שזה ממש לא "רק בשבילה". הרי הם נשואים, שניהם רוצים שתרגיש טוב, זה לטובת שניהם. זה לא "בשבילה", אלא בשביל שניהם. צריך לתת לה הרגשה שכעת הם ענין אחד. איש ואשתו. ומה שטוב עבורה, זה גם "בשבילו", עוסקים ביחד בפרוייקט משותף.
אם תהיה לה הרגשה כזו, סביר שהמתח מהענין ירד.
אפשר להציע, שאם טוב לה, יבוא איתה לטיפול. שלא תרגיש מתמודדת לבד. זה כמובן מעולה - אם זה טוב מצד הטיפול עצמו.
ובמקרה כזה, אפשר גם להרגיע אותה, שאם מי שמטפל יחשוב שגם הוא צריך לעשות משהו לטובת הענין - יקח את דבריו לשימת ליבו..