תינוק שני- חסימה רגשיתאניחדשהכאן
היי יקרות❤️
אני מעט זמן אחריי לידה שנייה,
יש לי ילד בן בכור שנה וחודשיים בביית, שאני אוהבת אותו ברמות כל כך עצומות שאין לתאר, רק לחשוב עליו יש לי פרפרים בבטן, ניצוץ בלב, הוא הלב שלי אני הכי קשורה אליו בעולם ואתן בשבילו את חיי!
ועכשיו הצטרפה התינוקת החדשה.. וכלום.. אני לא מרגישה אליה כלום..(חוץ מהרצון כמובן לדאוג לה לצרכים פיזיים שלה)
לפני הלידה חשבתי שהלב מתרחב כמו שהבטיחו לי, הזמנתי לה ים פריטים מהממים לבנות, התרגשתי, ועכשיו הכל ירד בבום
אני לא מרגישה שום קרבה נפשית אליה, הפסקתי להזמין בשבילה דברים,
והכי מפחיד אותי
שגם אם אוהב אותה (שמין הצפוי שזה יקרה בהמשך), אבל גם אז, לעולם לא אוהב אותה כמו הבכור שלי, יש לי אליו אהבה יוצאת דופן כל כך עצומה, שאין מילים שיתארו את אהבתי אליו בכלל,
ואני מפחדת מהתחושות האלה כי אני לא רוצה לעשות הפליות,
לא רוצה לאהוב לא במידה שווה ,
והכי מפחיד
שאני מפחדת לאהוב אותה ולהתחבר אליה, אני די חוסמת את עצמי רגשית כלפייה כי אני מפחדת לתת אהבה לעוד ילד, מרגיש לי כמו בגידה בבכור, שאני רוצה לתת לו את כל הלב שלי בלי לחלוק עם אחרים..
אוף ככ עצוב לי
אני מרגישה שהתינוקת מרגישה את הקרות שלי כלפייה.. לא מנשקת ומלטפת אותה בכלל..
ואני מרגישה כל כך רע עם עצמי שאני רק בוכה
מרגישה אמא רעה ומפלצתית
ובעלי שם לב לכל זה .. והוא מנסה לתת לי להרגיש טוב עם עצמי
אומר לי לא צריך אל תאהבי אותה את לא חייבת, אני יתן לה אהבה,
והוא מפצה על כל האהבה שאני לא נותת לה..
ואם כבר הזכרתי את בעלי בסיפור אז כשהוא איתה יש בי רגש קטן של קנאה..
אוף
יש מצב שפשוט השתגעתי??
תודה לכל מי שטרחה לקרוא את כל זה
פרקתי 😭😭
ומוסיפהאניחדשהכאן
בכל פעם שאני איתה אני מרגישה מעין בזבוז זמן שיכולתי בזמן הזה להיות עם הגדול..
וזה צובט לי כלכך
לפעמים אני איתה והוא בוכה ורוצה אותי.. ואני כמו כועסת עליה שבגללה הבכור עצוב עכשיו
אוף
למה מגיע לה מפלצת כמוני???
אני לא מפסיקה לבכות
כמה זמן את אחרי לידה?אמאלקטנים
זה נורמלי ממש יקרה!
ילד ראשון הוא בעצם כל העולם שלנו מהרגע שנולד,
הילדים הבאים כבר רק מצטרפים.. ואנחנו כבר מחוברות לילדים הקודמים שבבית..
אל תיסרי את עצמך. תזרמי עם המצב, בטוחה שעם הזמן תרגישי איך את מתחברת אליה ואוהבת אותה, ולא. לא על חשבון הגדול. כי הלב שלנו באמת מתרחב ויש בו מספיק אהבה לכולםםם.
לבינתיים לפחות תלטפי ותנשקי ותחבקי אותה גם אם לא מרגישה צורך שבא ממך, אלא יותר בשבילה!
היא מחכה לאהבה שלך! היא רוצה להרגיש אותך קרובה!
הרי תשעה חדשים היתה חלק ממך ממש!
ומתוך שלא לשמה יבא לשמה...
רק אל תייסרי את עצמך..זה לא תורם לכלום. וחבל על האנרגיותשלך..
בטוחה שיום יבא ותצחקי על הימים האלה מרב אהבה שתחושי כלפיה.
העיקר תדעי שזה נורמלי. ואת נורמלית בהחלט!
הרבה הצלחה אמא מסורה ואכפתית.
גרמת לי לבכותאניחדשהכאן
לוקחת את הטיפ של לתת לה חום ואהבה גם אם זה לא מהלב
אלא בשבילה כי היא זקוקה לזה
מקווה שהיא לא תרגיש שזה לא מהלב.. אוף
תודה על המילים החכמות והעידוד❤️
רק תזכרי שזה נורמלי!!!אמאלקטנים
תני לזמן לעשות את שלו. כל ההתחלות קשות. וזה בסדר.
רוצה לשאול אתכןאניחדשהכאן
ואם ביום מן הימים כשכן אתחבר אליה ואוהב אותה עדיין ארגיש בתוך תוכי שאת הבכור אני אוהבת יותר?
מה לעשות לייסר את עצמי??
להרגיש שאני מפלצת מהלכת?
מה עושים עם הרגש הזה??
רגש של כלאמא נורמלית.אמאלקטנים
ובשקט אני יוסיף, בכלל לא בטוח שבהמשך החיים את תאהבי יותר את הבכור.
כרגע חא נרטה לך יש אופציה כזאת. אבל כשיהיו לך כבר כמה ילדים את תראי שיש תקופות שתאהבי יותר את אחד הילדים ותקופות שזה יתחלף בילד אחר.. כששואלים אמא איזה ילד היא הכי אוהבת, תמיד היא אומרת את כולם. אבל בלב מאמינה שלכל אמא יש הילד שהוא יותר ללב שלה.. כרגע זה לא נראה לך הגיוני. אבל זה הגיוני לגמרי. ואמהות לכמה , שחושבות אחרת ממני אדרבא בא נשמע אתכן.
אני מרגישה שהשוני לא כמותיברכה 1
אלא "בסוג" האהבה. לא חושבת שיש לפעמים ילד שאני אוהבת יותר או פחות,
לפעמים ילד מעסיק את הראש יותר מסיבות שונות (יכול להיות מדאגה, מהערכה, משלב התפתחותי חדש ועוד סיבות)
ואז הפוקוס- גם הרגשי מכוון יותר אליו.
ועדיין כולם בתוכי כולם חלק מנשמתי.

לפותות היקרה- לפעמים נהיית בראש מטחנת מחשבותי אני לא אוהבת אותה, היא מסכנה, אני מפלצת, הבכור מסכן...
אם תצליחי "לכבות" את המחשבות, רק להסתכל עליה. פלא הבריאה, אצבעות קטנות, אף קטן... להנות מלראות אותה כיצור חמוד.
החיבור הנפשי יגיע. זה בטוח. את לא צריכה להאיץ בו.
את מאד נורמלית.
אני אשתף אותך שאם אחד הילדים הרגשתי ממש מנותקת קושי להתחבר, טיפול מאד טכני, ואז השניה בן כמה שבועות היינו בסיטואציה מאד מדאיגה איתו שהקפיצה לי את הלב, ואז נדלק לי איזה קליק עצום.
אז אני מאחלת לך שזה פשוט יקרה לאט ולא תצטרכי טריגר מפחיד כמו אצלי, אבל משוכנעת שכשזה יבוא זה יבוא.
מסכימה לחלוטיןמקקה
עם כל ילד יש תקופה יותר מאתגרת שבה קשה יותר לאהוב אותו.
אני חושבת אחרת ממךאין לי הסבר
כמובן שיש ילדים מאתגרים יותר ומאתגרים פחות, אבל אני חושבת שאמא הכי אוהבת את הילד שנמצא איתה באותו הרגע..
אז יש ילד שאולי יותר ''קל'' לאהוב אותו, אבל לא חושבת שזה מגיע לדרגות באהבה
ממני-
אחות לתשעה,
מרגישה שאמא אוהבת את כל העשרה🤗
את בסדר גמור!!טיב
ב"ה
את בסדר גמור!!! ההרגשה שלך כל כך מוכרת לי, גם אני הייתי בסיטואציה כזו, אחרי הילד הראשון, והכרחתי את עצמי סתם ללטף ולנשק בלי לחשוב יותר מדי אם אוהבת או לא, כדי לתת לתינוק את המגע שהוא ככ צריך,, בסוף גם הגיעה האהבה, לא מיד, ואל תכניסי לך כאלו מחשבות נוראיות שאת מפלצת!!! חו! את אמא מסורה דואגת ומודעת מאוד לעצמך ולילדים, האהבה תגיע, אל תדאגי, עכשיו את חלשה,כאובה, ומנסה לתמרן בין שתיים, גם אצלי המעבר הכי קשה היה בין אחד לשתיים, אח''כ כבר לא היה את זה. בעז"ה תרגישי מהר טוב,ותראי כמה את אוהבת את הבובה הקטנה,
ילדתי כמוך. בהפרש כזה בערך .. די מזמן דובדובה
וכן.. גם לי היתה הרגשה כזו מוזרה...
בכלל בהיריון כעסתי על עצמי שלא שמרתי מספיק ונכנסתי כל כך מוקדם להיריון..
חיבקתי את הבן שלי בלי סוף ביקשתי ממנו סליחה שהוא כבר לא יקבל את מלוא.תשומת הלב.
ועד היום הבכור שלי הוא החיים שלי...
הוא הראשון..
ואי אוהבת את הבת מאוד מאוד ...
אבל הבכור הפך אותי לאמא אז זה אחרת. הקשר שונה...
אין כאן מה למדוד אהבה.
לא חושבת שזה נכון...
את שניה אחרי לידה. אל תחפשי אם את אוהבת לא אוהבת.. שוב מתוך ניסיון שגם לי היו כאלה תחושות..
אל תהי קשה עם עצמך...
את עוד תתחברי אליה מאוד ותאהבי אותה.
הרגש הוא לא אמיתי הרבה פעמים. סתם מהתל בנו.
תני לזמן לעשות את שלו...
דברים הסתדרו.
האהבה תגדל.
הכי חשוב.. מה שאני למדתי...
זה לזרום.
תזרמי.
אל תחשבי יותר מדי.
תטפלי בה.
תטפלי בו.
לא להיות מושפעת מהרגש.
זה סתם.
זה שתתני לה יגרום לך לאהוב אותה עם הזמן.
מתי ילדת?
איך עברה הלידה?
לפעמים כל זה קשור.
תפרטי קצת...
תוציאו על הדף את הסיפור לידה.
הכל עובר אהובה.
את בשיא ההורמונים

כל התחושות שלך טבעיות.
רק תשתדלי לא להעצים אותם יותר מדי ולא לתת להם מקום. תדאגי שיפנקו אותך מלא...
מבטיחה לך...
הכל עובר...
ככל שאנחנו משקיעים יותר בילדים שלנו אנחנו אוהבים אותם יותר מניסיון...
דרך אגב הבן שלי שהיום גדול הוא ילד מדהים.. הוא גדל ישר עם עוד תינוקת אחות. הוא זוכר את עצמו ישר עם עוד אחות שצריך לחלוק איתה.
.הוא מהמם בהתנהגות ונורא בוגר..
אני בטוחה שזה בזכות זה שהתרגל לאחות שכבר היה פיצפון.
אם.את צריכה עוד יעוץ לפני בפרטי..
אגיד לך את האמתאמאשוני
כמה שזה ישמע רע,
הגדולים שלי בני 7,9
הבכור שלי בכור היה ובכור יהיה

השניה שלי ילדה מתוקה עדינה וחכמה ילדת סנדוויץ' לתפארת.

מה לעשות זאת המציאות ולא עוזר להמציא לעצמי שזה לא. אבל דווקא מתוך המודעות פועלים לשינוי.
האהבה והיחס לבכור ולקטנים באים טבעי.
אליה מגיע במאמץ ובפעולה אקטיבית (זמן של שתינו לבד)
לשמחתי בעלי מטורף עליה באופן טבעי והיא מוצאת חן בעיני כל רואיה. אז עם אמא זה פועל אחרת. העיקר שפועל זה מה שחשוב.
זה מוזר אצלי בדיוק הפוך- הלב שלי דוקא לא נפתח לבכורהראשית גאולה
זאת אומרת.. כשהיתה קטנה כן.אבל מאז שגדלה יותר מגיל 4 בערך
אז לא יודעת לא קל לי בנפש מולה..מקגישה פחות אהבה טבעית פחות רצון לחבק.
קל לי לאהוב את הקטנים עם המתיקות הטסעית והתמימות
וגם מהשהו בה באמת פחות תמים ומתוק באופי ולא יודעת.ברור שה לא שלא אוהבת
אבל זה כן מרגיש אחרת בלב
מציק מאוד
ומנסה לא להכנס לאשמה על זה כי המלא עוזר

פשוט מוזר שאצל כולם כותבים על הסכורים יחס בקלות ואצלי להפך
בכורות זה שונה מבכורים מיואשת******
אמרה לי את זה פסיכולוגית ומנחת הורים. לאמא הכי קשה עם בת בכורה. מבחינת קשר. זה הכי מאתגר ולכן מה שאת מתארת זה טבעי מאד. עם עבודה נכונה אפשר להגיע לקשר מקסים, אבל זה דורש עבודה
וואוו אני חושבת בדיוק הפוךשירה רננה
בת בכורה זה קשר מהמם עם האמא. אני ואמא שלי החברות הכי טובות. ואצל אחיות של אמא שלי שיש להם בן בכור הן הכי קשורות לבת שאחכ.
יש להם קשר מצויין עם הבכור אבל רואים שהקשר עם הבנות לא אותו דבר.. מן הסתם זה שונה מאחד לשני אבל צרם לי ההכללה
ההכללה היא לא שלימיואשת******
היא של נשות מקצוע בתחום
ולי יש קשר מדהים עם הבכורה שלי ואין לי ספק שהיא לא יודעת ולא תדע כמה קשה עבדתי וכמה קשה היה לי ואת צריכה להבין שזה שהיה לי קשה זה לא בגללה, זה בגללי! בת בכורה פוגש אותך בכל מיני מקומות אישיים, מזכיר לך דברים על עצמך, מעמיד לך מראה... זה לא קשור אליה בכלל!
ודווקא מתוך המקום הזה של עבודה על עצמי נוצר קשר עוד יותר מדהים וקרוב לנו, אל תקחי את זה בקטע שלילי חס ושלום.
זה שהיא ״אשת מקצוע״ לא אומר שכל מה שהיא אומרת זו תורה מסינימחכה_ומצפה
הרי זה לא משהו שאפשר למדוד.
זו דעתה. יש גם דעות אחרות.
ואני מסכימה שההכללה הזו לא במקום. לא חושבת שאמהות לבכורות צריכות להכנס לסרטים כי איזו ״אשת מקצוע״ אמרה משהו כזה או אחר.
אז אמרה. אחרות אומרות דברים אחרים.
ובכלל למי אכפת מה הן אומרות בהקשר הזה? כל ילד זה עולם אחר עם מערכת יחסים אחרת לגמרי עם ההורים. בעיניי זה תלוי בעיקר באופי של הילד וההורה. להפיל הכל על המין, ועוד בגיל כל כך צעיר, נשמע לי ממש לא במקום.
וואו. את יודעת להגיב מאד בנחמדותמיואשת******
אענה למקרה שאחרות נחמדות יותר מעוניינות לשמוע, ילד ראשון יותר מאתגר להורים בדכ, (כן, הכללה. שנה ראשונה לנישואין, שנה ראשונה אחרי לידת ילד ראשון, בדכ יותר מאתגרות)
לגברים קשה יותר כשזה בן בכור ולנשים קשה יותר כשזה בת. למה זה ההכללה הזו? כי כשזה אותו מין זה מציב יותר מראה בפני ההורה מאותו המין. זה הכל.
מסתמא זה לא תופס למאה אחוז מהעולם אבל סטטיסטית ככה זה.
מה שיפה זה שאם מודעים לזה אפשר לעשות עבודה מדהימה ולפתח קשר מדהים עוד יותר מהרגיל.
מסכימהמייפל1
אני מאוד שמחתי כשגיליתי שיש לי בן. בתור בת בכורה בעצמי, הרגשתי שיהיה לי יותר כיף ופשוט בתקשורת מול בן בכור.
תודה מיואשת!בוקר אור
וכיף שקפצת לבקר💕
מה בדיוק היה לא נחמד במה שכתבתי? 🙄מחכה_ומצפה
בכלל לא אמרתי שום דבר עלייך, אלא רק על מה שאמרה ״אשת המקצוע״ המדוברת (אפילו לא התייחסתי אליה אלא רק לדברים שאמרה), ואמרתי שבעיניי לא צריך לקחת את כל מה שהיא אומרת כאורים ותומים, במיוחד שפסיכולוגיה זה לא בדיוק מדע מדוייק (וכבר בכלל לא מדברת על הנחיית הורים ששם בכלל יש אינסוף גישות).

בהמשך להודעה של אין לי הסבר, באמת שכבר נהיה קשה כאן גם לכיוון השני, כשכל אחת כאן נעלבת ומייחסת למגיבות האחרות כוונות נסתרות (ושליליות כמובן).

ולענייננו: ילד ראשון הוא באופן כללי הכי מאתגר להורים, בוודאי. לא מתווכחת על זה.
פשוט לא מסכימה שזה קשור למין. לדעתי זה קשור לאופי של הילד וההורים ולא למין (אם הילד בן ולקח מהאמא תכונות אופי שלה שיותר קשה לה איתן בהקשר לעצמה, כנראה שגם יהיה לה קשה איתן מול הבן. כנ״ל אבא ובת וכנ״ל אמא ובת ואבא ובן. זה לא קשור למין לדעתי, וזה גם יהיה נכון אם זה ילד שלישי (אם כי אולי בעצימות פחותה), לא משנה המין, אבל מציב לאבא/אמא מראה. או סתם ילד קשה באופן כללי, שגם כאלה יש).

בקיצור, לדעתי יש כאן כל כך הרבה משתנים וכל כך הרבה דברים תלויי אופי שלתלות את הכל במין של הילד זה סתם לעשות עוול לכולם.
מייאושת היה כיף לראות אותך בתגובותאם_שמחה_הללויהאחרונה
התגעגענו
שיהיה לך פסח שמח מלא בישועות!
וואיבת 30
ממש נכון לגבי בת בכורה.
וואו, הבת שלי היא הלב שלי והיא בכורה.כל היתר חולף
ב"ה אני הבכורה ויש לי קשר מאוד קרוב עם אמא שלי.
דווקא אני גדלתי על זה שקשר של אמא ובת בכורות הוא הכי חזק שיש...
גם אצלי ההפך והבכור הוא בןפעםשלישית????
אבל הקטנה שבתה את ליבי ונשמתי
לי באופן אישי קשה לעמוד בזה שהם קטנים זה מטריףף
מזדהה לצערי...שוקולטה
זה קורה לכולן?אהבתחינם
צריך להתכונן לזה? איך מתמודדים?
ואו..
שואלת ברצינות...
ממש לא מחייב שיקרה לכולן!!!אין לי הסבר
אבל זה קורה...
אלו החיים. אחרי שמתאוששים קצת מהלידה העניינים מסתדרים
אני שמתי לב לזה כשהשלישית התחילה לגדולאמאשוני
ולדרוש צומי שהוא לא רק טיפול בתינוק אלא ממש יחס.
הבכור קיבל מנות עצומות של תשומת לב, הקטנה דרשה את שלה והשניה נעלמה מהראדר שלי.
אז אני משתדלת להחזיר אותה אקטיבית לפני שהיא תגיע למצב שהיא כבר משדרת אותות מצוקה.
זה גם מאוד תלוי אופי. ולא משנה לדעתי אם זה קורה עם הבכור עם השני עם השלישי עם הבן או הבת,
רק לשים לב שלא כל הילדים תופסים אצלנו מקום באופן טבעי ואם זה קורה אז לטפל בזה בלי להילחץ מהעובדה שזה קרה.
המונח ילד סנדוויץ' כנראה לא הומצא ללא רקע, לא יודעת כמה זה נפוץ אבל יכול לקרות.
ואין טעם לחפש בעיות, אם זה קורה מטפלים. הכל טוב.
אהובה ויקרה! את נורמאלית!!!!מזלטוב
את נורמאלית!! זה תגובה מצויה..
אני חושבת שהמעבר מילד ראשון לשני,
הוא בין הקשים.
הרגשות שאת מתארת מובנים, וזה קורה,
אל תיבהלי מעצמך.
תזכרי שזה לגיטימי להרגיש כך
תזכרי שלב של אמא מתרחב, ויש בו מקום לכל ילד שנולד
תזכרי שאת אחרי לידה. וזה יעבור..

יכולה להבטיח לך. בהתחייבות.
שזה יעבור.
ואת תאהבי את שניהם אהבה עצומה כזאת,
שתצחקי על עצמך..

חיבוק יקרה!!
נורמלית ממש!התמסרות
את אף אחד מילדי לא אהבתי בהתחלה!
והיום אני מטורפת עליהם!

למדתי שלוקח לי זמן, הטיפול הקשה בתינוקות אפילו טיפה מרחיק אותי מהם.

היי את רגע אחרי לידה עם רמת הורמונים פסיכית שמשבשת את הראש חחחחח


יהיה בסדר!
את אמא נהדרת! וגם עבורה את תהיי מדהימה!
ממש מזכירה לי את עצמימקקה
גם לי יש שניים צפופים
אומנם הרגשתי אהבה מהתחלה, אבל גם מין כעס על כך שגרמה לי לנטוש את הגדול
בחודשים הראשונים לא הייתי מסוגלת להלביש אותה בבגדים של בנות, רק בבגדים שלו. כאילו ככה אני הופכת אותה אליו. בכל התמונות הראשונות רואים תינוקת יפיפיה בבגדים כחולים עם כדורסל... ( זה גם הגיוני כלכלית אבל לא הגיע ממקום נכון)
אני יכולה לעודד אותך שסביב גיל חודשיים פלוס זה בבת אחת עבר. פתאום לא יכולתי לסבול לראות אותה בבגד של בן, העפתי הכל וקניתי לה הכל ורוד וסגול. כאילו בבת אחת היא קיבלה את המקום שלה בלב שלי.
את לא השתגעת. החיים מורכבים. יש הרבה מורכבויות. לאט לאט את תאהבי אותה, במיוחד כשהיא תגיע לגיל שבו היא מחזירה אהבה ומתקשרת בחזרה. זה קשה בהתחלה.
נשמה שאתאין לי הסבר
את רגע אחרי לידה😰😰
אל תייסרי את עצמך באלף מחשבות...
הגיוני שייקח זמן להתחבר ולאהוב.. אז בנחת. כל החיים לפניכם

לגבי הבן הבכור-
צריך לזכור שהאהבה כלפיו לעולם לא תיפגע. במקום לשדר לו- עכשיו אני לא איתך, תשדרי לו- אני עכשיו *איתכם* עם שני הילדים האהובים שלי ביחד!!
(יש ספר מתוק ''את כולכם אנחנו הכי אוהבים''. מומלץ)
את נתת לילד שלך מתנה ע צ ו מ ה!! נתת לו חברה ואחות לכל החיים!!!!
תשמחי בשבילו שהוא לא בן יחיד ושיהיה לו בעוד שנה אחות למשחקים

הרגש שלך מובן, לפעמים לוקח זמן...
בסופו של דבר הלב יתרחב🤗
לא השתגעתסמיילי12
זה קורה.
אני גם אחרי הלידה של השני לא הצלחתי להתחבר אליו.
אפילו בלידה עצמה רק התרכזתי בעצמי ובזה שלא יהיו קרעים טחורים וכל מיני.
ואחרי שיצא בקושי החזקתי אותו. הבאתי לאמא שלי.
הבכור מבחינתי היה כל עולמי. וגם שטחתי בפני ההורים שלי את המצוקה הזו.
ועד היום זכורה לי הודעה של אבא שלי,צירפתי אותה למטה.
ואכן, כך קרה.
אני מכורה אליהם ברמות הכי קשות.
את שניהם אני אוהבת אהבת נפש. לשניהם אני אתן עולם!

אז תהיי רגועה, את כלום זמן אחרי לידה. בסוף את תתמכרי. וזה ממש לא יבוא על חשבון הבכור.

והנה ההודעה של אבא שלי שחיזקה אותי:
אנחנו בנויים מגוף ונשמה.
הגוף מוגבל הנשמה אינסופית.
אהבה היא חלק מהנשמה כך שהיא אינסופית.
את יכולה לאהוב את *** אהבה גדולה. ובאותה מידה את יכולה לאהוב את הרך הנולד. את לא מחלקת את האהבה בין שניהם.

מזל טוב יקרה❤ את נורמלית לחלוטין.
זה יעבור

איזה אבא חמוד וחכם יש לך!!מזלטוב
ברוך השם🙂סמיילי12
יש לך אבא מקסים ורגישמקרמה
אני חושבתפעםשלישית????
כמו שהציעו מעלי כרגע לנשק ולחבק אפילו באופן מלאכותי בסוף הרגש ידביק את הקצב..
האהבה שלך לבכור לא באה על חשבונה והיא לא באה על חשבונו לכל אחד יש את המקום שלו בלב שלנו.

יכולה לספר לך על עצמי שבהריון לא הצלחתי בכלל להבין איך אני יאהב אותה כמו שאני אוהבת אותו..
והיום היא העולם שלי..אהבת חיי..

ועם זאת אם את מרגישה שהתחושות האלה נמשכות וכבר קשה לך להכיל אותן בשבילך וגם בשביל המשפחה אפשר לפנות לשיחות.
חיבוק ענק יקרה!הריוניסטית
את אחרי לידה.
תנשמי עמוק.
ההורמונים שלך משתוללים.
תחוסי על עצמך.
האהבה תגיע בעזרת השם.
זה טבעי כרגע,
ונורמלי.
ואנחנו יודעים שמתוך המעשים נמשכים הלבבות,
אז תעשי,
באופן מלאכותי.
תחבקי, תנשקי, תלטפי. גם אם זה לא מהלב, בסוף זה יהיה.
ואם התופעה נמשכת כן הייתי ניגשת לבדוק את הנושא עם פסיכולוג.
אבל כרגע את נורמלית.
ואת לא אמא רעה.
את אמא שנלחמת כדי לעזור לעצמה ולתינוקת שלה.
את אמא שלא מוותרת.

שולחת חיבוק ענק ממני
ענק ענק
ותפילה שהכל יסתדר בקרוב ♥️
רק מוסיפה - לבדוק דיכאון אחרי לידהיום שני

אם אני זוכרת נכון, אחד מהתסמינים הוא רצון להתרחק מהתינוק שנולד.

 

אבל גם אם כן- את נורמלית!! מקבלים טיפול וממשיכים בחיים בעז"ה.

יקרה ואהובה שאתמצפה להריון.
תפני לטיפת חלב למלא שאלון דכאון אחרי לידה
נשמע שעם כל ההורמונים והכל שזה מעבר לנורמה לדעתי
אהבה של אמא זה לא משהו שיש לו סוף❤❤כל היתר חולף
אין הגבלה של כמות לאהבה של אמא.
אמא יכולה לאהוב גם 20 ילדים, לכל אחד יש את האהבה שלו.

חיבוק ענק לך אהובה, הרגע ילדת! תני לעצמת זמן לעכל את כל מה שקרה. אם תרגישי צורך אז גם לדבר עם מישהי זו כמובן אופציה, תנוחי הרבה.
שולחת לך כוח!
זה דווקא הגיוני מה שאתה מתארתאמאשוני
לא יודעת להגיד כמה נפוץ או לא, אבל זה לא משנה. זה קורה לך וצריך להתמודד עם זה.

מציעה לך לשחרר כרגע את הנושא עד אחרי החג.
כרגע להתרכז בהחלמה שלך בשביל שתוכלי להעניק לילדים.
עברת שני הריונות קשים מאוד וצפופים, את עכשיו אחרי לידה, מה שמגיע לך עכשיו זה בית מלון מפואר וים פינוקים.
את לא צריכה להלקות את עצמך עכשיו. בע"ה הילדה לא תגדל בלי אהבה של אמא.
אבל עכשיו אמא מתאוששת. את עכשיו מכינה לה אמא.

בהמשך מציעה לשלוח את הגדול למסגרת לכמה שעות זה יכול לחולל פלאים בהיקשרות לתינוקת.

לגבי בעלך, מציעה לומר לו בדיוק לאיזה עזרה בנושא את מצפה ממנו. בזמנים שיש לך אפשרות להתכרבל ולהתפנק עם התינוקת תבקשי ממנו שישחק עם הבכור שאת תוכלי להיות איתה ולא להיפך.
עם הזמן ועם הנתינה אמורה להגיע גם היקשרות ואז אהבה. לא לכולם זה לחיצה על כפתור.
תגובה ממש מעודדתאניחדשהכאן
בעלי ממש עוזר בלילות הוא עכשיו איתה קם אלייה כדי שאתאושש..
וביום הוא לוקח קבוע את הגדול לטיול בגן שעשועים פעם ביום
ופה ושם עוזר בביית במה שצריך
יקרה!!בת 30
אל תהיי קשה עם עצמך מידי!! את רגע אחרי לידה!! והכל עמוס כל כך!!
אולי ינחם אותך...אני הרגשתי ככה אחרי הלידה השניה. אולי לא באותה עוצמה...אבל לא הרגשתי שאני אוהבת את השניה.
ואני זוכרת את הרגע שבו זה הגיע. היא היתה בת חודש, ופתאום הציף אותי גל של אהבה אליה. בדיוק ישבתי עם בעלי וחיבקתי אותה ואמרתי לו בשמחה ''אני כל כך כל כך כל כך אוהבת את הדבר הקטן הזה''!!

האמת, גם עם הקטן שלי, שהוא הבן השני, לא הרגשתי אהבה מיד כמו עם הבן הראשון. לקח לי קצת זמן. וזה ממש בסדר.
בבקשה אל תעמיסי על עצמך נקיפות מצפון מיותרות...את אמא נהדרת, ותהיי כזאת גם לתינוקת, אין ספק בכלל!!
אמא שלי סיפרה לי שהשלך על ה' יהבך
כשאחי נולד (אני הבכורה) היא פשוט לא אהבה אותו 3 חודשים ורק דאגה לו פיזית, ואני אספר לך היום שהיא הכי קשורה אליו בעולם ולפעמים אפילו היינו מרגישים שהוא לפני כולם, אז ממש לא נראלי שלא תצליחי לאהוב אותה אלא זו תקופה שעוברת, וכמובן לבדוק דיכאון אחרי לידה, אצל אמא שלי התברר שזה מה שמנע ממנה לאהוב בהתחלה את אחי.
לא השתגעת יקרהאורוש3
אני חושבת שדבר ראשון תספרי לעצמך בשכל-
אם אני אוהב אותה זה לא יפגע בבכור המהמם. להיפך זה יגרום לו לגדול בבית בריא וטוב ואוהב. ילמד אותו גם להרחיב את הלב ולאהוב וייתן לו כלים לחיים. חברה והמון אהבה. להיפך, אם לא תאהבי אותה את גם תזיקי לו בסופו של דבר. אז שווה לך דווקא בשבילו לעבוד על לא לפחד מזה.
תנסי לספר לעצמך את זה ולשחרר את הפחד מלאהוב אותה. וזהו. אחרי שתשכנעי את עצמך שאין מה לפחד מלאהוב אותה תשחררי את השכל ואת המחשבות. תגידי להן ביי ולילה טוב.
ותעשי את התפקיד שלך שהוא עכשיו- להתאושש מהלידה ולטפל בתינוקת ולהקדיש לגדול עשר דקות רבע שעה ביום. וזה הכל.
לטפל בתינוקת זה כולל אוכל, ניקיון, החלפות טיטול, חיבוקים, נשיקות וכרבולים. מגע קרוב זה צורך פיזי שלה בדיוק כמו טיטול נקי. ממש ככה. הוכח מחקרית כבר לחלוטין. אז תחבקי אותה כמו שאת מאכילה אותה. תני לה את כל הצרכים שלה.
מאמינה שגם אם זה יתחיל טכני, אחרי שתשחררי את הפחד, הלב יפתח לאט ובהדרגה.
אם לא מתחיל להשתפר תוך שבועיים שלושה לפנות לעזרה. בינתיים הכל בסדר. תנשמי. את אמא מהממת.
תגובה מעולה מעולהסופי123
את מדהימה!כל היתר חולף
תודה. מתוקות אתןאורוש3
את הורמונלית כרגעים...

אז ברור שישתנה בהמשך

ואולי אם לא תפחדי לאהוב אותה כמו שאמרת , תשימי לב שהלב אכן מתרחב.

נשמה, מנסיון שלי, היום אמא ל8 ב"ה-(מה??😆)האור שבלב
האהבה מגיעה אחרי זמן של הכרות.
אהבה עצומה מני ים.
אל תדאגי.

בהתחלה- נאדה.
גם אצלי זה היה שוק, כי לא אמרו לי שזה ככה.

אחרי חודשיים של הכרות- פתאום מגיעה אהבה שאת לא מאמינה..
וזה גם תלוי אם התינוק רגוע ומאפשר הכרות, או תינוק שרק צורח- שככה קשה יותר ולוקח זמן להכיר- ומשם לאהוב, כי הקושי של הצרחות והטיפול בילד מטשטש.

וזה אצלי ככה עם כל הילדים!!

אל תדאגי, מבטיחה לך שהאהבה תגיע

כן, כרגע זה לטפל, להתאושש, ללמוד מה זה ואיך זה עוד תינוק במשפחה(וזה למידה גם בילד ה8)
אחכ כשהגוף מתחיל להתאושש
ואת מתחילה להכיר את היצור הזה
אז מגיע חיבור.

בנתיים- הרבה סבלנות וכח לתקופה הזו!
💗💗💗
אני חושבת שצריך להיות עם האצבע על הדופקמחכה_ומצפה
תראי, טבעי שלוקח זמן להתחבר לתינוק. היום כבר מדברים בצורה גלויה על זה שזה לא בהכרח קורה ברגע הלידה ויכול לעבור קצת זמן.

עם זאת... ההודעה הזו שלך, וגם ההודעות הקודמות, קצת מדאיגות בעיניי. אני חושבת שאת ובעלך צריכים להיות עירנים למצב ולשים לב שזה לא מתפתח לדכאון אחרי לידה (שאולי כבר התחיל) ואם כן אז לפנות לעזרה מיידית.
2 דבריםאפונה
1. לגבי דל"ל - אחרי היריון עם היפראמזיס חובה (!) לעשות בדיקות דם מקיפות ולהשלים חוסרים תזונתיים. וגם להשקיע בעצמך - סיפרת לנו מה עם הקטנה ומה עם הגדול אבל מה איתך?! איך את בימים אלו? איך מרגיש הגוף שלך? איך הנפש? את מצליחה לנוח? את עושה מידי פעם משהו שאת אוהבת?

2. את הגדול את מכירה כבר שנה פלוס, יש לו אופי, יש לכם חוויות משותפות, הוא מתקשר איתך. את מבינה שהמצע לאהבה כאן הוא הרבה יותר עשיר. את הקטנה את עדיין לא מכירה, היא לא מתקשרת, אז היא חמודה והכל אבל אין שום סיבה שתרגישי כלפיה מה שאת מרגישה כלפי הגדול. וגם אין צורך. תהיי איתה כמו שאת והיא צריכות - הרבה מגע משותף, מנוחה. לאט לאט תכירי אותה, היא תתחיל להגיב אלייך יותר ועם הזמן תיבנה מערכת יחסים חדשה בין שתיכן.
מה עושים עם זה שאני נטרפת מהבן שלי?אונמר

הוא בן 5 וחכם ומקסים.

אבל יש לו קטע שהוא מציק לטונה בת 3 בלי סיבה, סתם כי היא באופציות שלו. וזה מטריף לי את המח.

מתעורר בוקר לוקח לה מוצץ וגרב. היא בוכה, אני קמה, ובלאגן.

אני ממש מרגישה את עצמי כל פעם נכנסת לטירוף. אני משתגעת.

אני יכולה לצרוח עליו או לתפוס לו את היד חזק מידי או לתת סטירה אפילו

ואני כל-כך ממוצפנת אחרי וכל כך שונאת את זה חושבת שזה לא אמור להיות.

אבל הבנתי שאני לא מצליחה שזה לא יפעיל אותי.

בזמנים אחרים אני מרעיפה עליו אהבה וחיבוקים חצילים טובות וביחד, אבל לא מצליחה שלא יקרה בכלל ההתפוצצות הזו שלי על ההתנהגות שלו.

מה אני אמורה כן לעשות?

מרגישה שאם אני אצליח לחשוב אחרת כשאני עוד שומעת שככה הוא מתנהג כרגע אני אצליח להגיע אליו כבר רגועה יותר ולא בכעס כזה גדול, אבל לא מצליחה לחשוב שום דבר חוץ מאיזה ילד בלתי 😔

והוא לא ככה תמיד וזה לא מה שאני חושבת עליו באופן כללי, אבל כשזה כן קורה אני באמת מאבדת את זה.

אני מבינה גם שזה קשור לזה שאני מרגישה חסרת אונים קצת מולו בנושא הזה כאילו אין לי דרך לעצור אותו. או אין לי דרך לשלוט באירוע. לא יודעת למה שזה מרגיש לי ככה כי הוא כן יפסיק כמובן כשאגיע.

אולי עצם זה שהוא עושה את זה רק כדי שאבוא זה מחרפן אותי.

באמת לא יודעת וזה עצוב לי להיות ככה לילד שלי.

ועצוב לי גם להיות ככה לעצמי.

בקיצור עצות יתקבלו ממש בברכה

מבינה אותך מאוד❤️מתואמת

העצה העיקרית שלי היא הדרכת הורים.

העצה השנייה שלי היא לנסות להבין שזה כנראה משהו לא בשליטתו, אף שהוא גדול יחסית. והצעד הבא הוא לנסות להבין ממה זה נובע. אבל זה קשה מאוד מאוד...

תודה.אונמר

מה הכוונה לא בשליטתו?

הוא לא מציק כי הוא רוצה להיות רעמתואמת

הוא מציק כי משהו מציק לו...

אכתוב לך כמה שאלות שאת יכולה לשאול אותו בזמן אמת (ששמעתי מקלינאית תקשורת):

  1. היא עשתה משהו שהפריע לך ולכן אתה מציק לה?

  2. אתה רוצה לשחק איתה, אבל לא יודע איך, ולכן זה יצא בצורת הצקה?

  3. אתה מאוד אוהב אותה, אבל לא יודע איך להביע את האהבה ולכן זה יצא בצורת הצקה?

    כמובן, תתאימי את השאלות לרמה שלו. ועצם זה שתחזיקי בראש את שלוש האפשרויות האלה כבר יוריד לך קצת את רמת הכעס עליו...

אנסה. תודה.אונמר

למרות שקצת מרגיש לי שזה בכלל לא קשור אליה. זה קשור לזה שהוא רוצה שאני יבוא ולא יודע לקרוא לי יפה. יש מצב?

כן, בהחלט!מתואמת

שכחתי עוד שאלה שאפשר לשאול אותו:

משעמם לך? וכשאחותך בוכה נהיה "אקשן"?

אבל נשמע שעלית בעצמך על הסיבה שנכונה אצלו. ועכשיו צריך לחשוב מה אפשר לעשות עם זה...

אולי ליזום פניות אליו לפני שהוא מנסה להסב את תשומת לבך? כמה שיותר פעמים ביום.

אולי זמן אישי רק איתו פעם אחת ביום ימלא את הצורך שלו?

זה הרבה ניסוי וטעייה והרבה עבודה, טכנית ורגשית, ואני מתפללת איתך שתעמדי בזה❤️

ואם בעלך נמצא בחלק מהיום, אז שגם הוא יתגייס למשימה הזו...

אז זהו שבאמת באופן כללי אנחנו עושים את זהאונמראחרונה

נותנים לו יחס אישי ובמשך היום זה כמעט לא קורה,

אבל בבוקר הוא מתעורר ואנחנו עוד ישנים. אז אין לנו איך להיות שם יותר...

נשמע לי מוגזם שמקום כל יום עוד שעה מוקדם כדי למנוע את זה. אני רוצה לתת לו כלים להתמודד עם החיים ולא רק למנוע היתקלויות.

בעז''ה.

חיבוק♥️המקורית

לדעתי חוסר השליטה הוא זה שמוציא אותך מפרופורציות כמו שכתבת, ואולי גם הבכי של הקטנה מטרגר

אני ממליצה להתעכב על זה

מה עובר לך בגוף כשהילדה בוכה? את ככה מול כל הפגנת בכי? ממהרת "לכבות" אותה? קשה לך עם תחושת חוסר אונים?

אם תקראי לו כשהיא בוכה ותגידי לו שאת אוהבת אותו ותתני לו חיבוק ושיחזיר לה ?

אם לא תגיבי דקה ורק תגידי - אני באה ותאספי את עצמך ותוך כדי תחשבי על תגובה?

אני לא מסכימה עם זה שזה לא בשליטתו האמת, אני חושבת שילדים מנסים להשיג כל מיני דברים באמצעות התנהגויות. אולי הוא באמת רוצה להעיר אותה כדי לשחק למשל ולא יודע איך. אולי הוא רוצה להעיר אותך ונעזר בבכי שלה. . גם הבן שלי היה מציק לאחותו כדי להעיר אותה והסברתי לו שזה לא נעים ושיקרא לה בעדינות עד שתקום. והוא יודע לבוא להעחר אותי אם הוא קם מוקדם. גם כשהיה בגיל 5. הוא מתעורר הרבה פעמים לפני כולם?

לדעתי בגלל שזה מגיע למצב של צרחות ואפילו סטירה שזה דבר שהוא מאוד משפיל בעיניי, ובאמת מעיד על סוג של אבדן שליטה טוטאלי בסיטואציה (דווקא כי את מבינה כמה זה באמת לא בסדר), אני רואה צורך בהדרכת הורים/ טיפול סביב התחושות האלה.

עוד חיבוק גיבורה♥️ בטוח לא פשוט לכתוב ככה בפתיחות. שהשם יסייע בידך 🙏

זה בדיוק מה שהתכוונתי ב"לא בשליטתו"מתואמת

שההצקה נובעת ממקום אחר, לא מתוך רצון להציק. אלא שפשוט בלי שליטה זה יוצא בצורת הצקה...

אז לא הבנתי אותך סליחה🙏המקורית

הכול בסדר❤️מתואמת

תודה.אונמר

ממש ללכת להדרכת הורים? נשמע לי רחוק ממני.

אבל באמת אני רוצה.

אברר עם מישהי שאני מכירה בעז''ה שיהיה לי אומץ.

מבינה אותךהמקורית

היתרון בזה הוא שמדריכה טובה משקפת מעיניים של ילד את הסיטואציה ותעזור לך גם עם תיאום ציפיות מולו.

תחשבי על זה

את יכולה גם לבנות לך תכנית התקדמות מסוימת שעד זמן x אם לא חווים שיפור אפשר ללכת.

וככל שהם יגדלו זה ישתפר, מבטיחה♥️

אני חושבתoo

שמוקד ההפעלה הוא בציפייה

את מצפה שילד בן 5 לא יציק בלי סיבה

אבל ילדים

גם יותר גדולים

לא צריכים סיבה להציק

(ויש גם לא מעט מבוגרים כאלה

שמציקים בדרך שמבוגרים מציקים)

אם יוצאים מנקודת הנחה

שילד רשאי להציק

כי הוא צריך לעבור דרך

כדי לראות את העולם במבט רחב

יותר מנקודת המבט שלו

אז ההצקה הרבה פחות מציקה להורה

וכל הצקה יכולה להיות הזדמנות

לדבר איתו אחכ

לשמוע אותו

את נקודת המבט שלו

להסביר לו למה זה מציק

להציע דרכים אחרות לפעולה

אבל להשאר איתו

בצד שלו

להיות ההורה התומך והמנווט

לא השוטר

תודה ♥️♥️אונמר

היתי צריכה לשמוע את זה.

זה באמת הגיוני. בטח כשהוא איתה לבד ואני עוד לא קמתי.

אני צריכה להיות יותר בהבנה שככה זה ילד.

תודה.

מה שמפריע לך שהוא מנהל פה את המצבל666

אין לך אפשרות לא לבוא כי הקטנה היא גם ילדה קטנה וגם לה יש צרכים . אז מה שמעצבן אותך שהוא מפעיל אותך בצורה כזאת. גם אותי דברים כאלו מעצבנים.

אז צריך לקחת ילד ולהסביר לו שאם הוא רוצה שאת תבואי, הוא קורא לך. ובאיזה צורה הוא קורא לך . אבל אם הוא מציק לאחות קטנה , אז תהיה תוצאה לא נעימה. לא יקבל הפתעה , לא ילך לחבר, לא יהיה סרט. ולעמוד בזה.

בזמן הרגוע לדבר כמה זה לא נעים כשמציקים לך

וואי תודה על הדיוק. נכון.אונמר

באמת זה מה שמפריע לי.

שהוא יודע שהוא שהוא בטוח יקבל אותי.

ניסיתי להסביר לו פעם שיבוא להעיר אותי ואני יקום ואני באמת קמה, אבל התפספס. אולי ננסה שוב לחדד את זה עם איזה מבצע.

מזדהה ממששיפור

לא ברמה של סטירה. אבל כן זה מטריף ברמות. גם בין בן 5 ובת 3, הצקות סתם, לא כי כועס. והוא לא עוצר כשאני באה, רק אם אני תופסת אותו או מסיחה את דעתו. אולי זה קשר נורמלי בין אחים בגילאים האלו?

הגיוני שזה תקין.אונמר

אני כן הבנתי מיזה שאני צריכה להיות יותר זמינה באופן מלא

מזמן הבנתי את זה ולכל זה נשאר רק בשעות הבוקר שהם קמים לפני.

ילדים צריכים נוכחות הורית.

היתה תקופהריבוזום

לפני כמה שנים שהבן שלי גם היה מציק ומרביץ לאחותו (הגדולה דווקא), בלי שום פרובוקציה מצדה. וזה באמת היה משגע! אז אני יכולה להזדהות. מצד אחד יש את החינוך שלו, ושם אפשר לומר שנגיד שוב ושוב ואפשר להיות סבלניים אתו וזה יחלחל וכו' - אבל מצד שני יש את האחות, שכאמא שלה יש לי אחריות להגן עליה ולא לתת לה לסבול ממנו. אני חושבת שממש חשוב להבהיר לילד שלא מקובל עלייך שהיא תסבול בגללו ואת חייבת להגן עליה. אבל לא לעשות את זה בכעס עליו או הרחקה שלו - אלה שני דברים נפרדים.

זה דבר ראשון.

דבר שני, באותה תקופה הרגשתי די אבודה מה גורם לו להרביץ לה סתם כך. נרשמתי לקורס קצר של הבית להורות מקרבת "למה הילד שלי מתנהג כך" (או משהו דומה). בגדול הרעיון שהם מביאים הוא שכל התנהגות מגיעה מצורך כלשהוא שמחפש מענה. ולפעמים קשה למצוא בדיוק מה הצורך הזה, אבל חשוב לנסות לחקור: מתי ההתנהגות התחילה? (וזה יכול להיות: מאז שהאחות נולדה, כן?), מתי היא קורית? כשמי נוכח? ועוד ועוד שאלות שיעזרו לנו אולי בסוף להתחקות אחרי הסיבה (אפשר לחפש רשימה של צרכים באינטרנט, יש דברים שאולי אנחנו לא חושבים עליהם). ברגע שנבין מה עומד מאחורי ההתנהגות נוכל לחשוב על דרכים לספק את הצורך שמניע אותה וממילא ההתנהגות השלילית תדעך. ספציפית עם הבן שלי אני חושבת שהיה לו צורך גדול בשליטה כי זו היתה שנה עם המון שינויים: התחלת גן עירייה, הולדת אחות קטנה והמון שינויים שלא בשליטתנו בצוות של הגן (שכולו היה מקסים, אבל הרבה חופשות לידה ועוד). לא יכולה להגיד שהצלחתי מאוד עם לספק את הצורך בדרכים אחרות, כי הרבה מהרגשת הערעור הגיעה מחוץ לבית אבל זה כן עזר שהיה לי קצה חוט מאיפה ההתנהגות הזו מגיעה. ועם הזמן וההתייצבות של הגן גם ההתנהגות שלו נרגעה מאוד.

אולי יוכל לעזור לך. זה באמת מאתגר.

בהצלחה, והרבה נחת מהם!

(חידוד של משהוריבוזום

כתבתי "בלי כעס עליו". אני לא מתכוונת שלא לגעור בו. אני חושבת שכן טוב להיות תקיפים במקרים של אלימות. אבל יש הבדל ענק בין גערה ללא כעס, שמגיעה באופן נקי רק למען חינוך, ובין כעס אמיתי. גם ההורה וגם הילד מרגישים היטב את ההבדל... כאן זו רק דעתי)

נכון. משתדלת ולרוב מצליחהאונמר

אבל לפעמים לא וכן יוצא הכעס...

תודה.

תודה!! אמן.אונמר

מזדהה, אבל אצלי שמתי לב שזה קשור לויסותיום שני

חושי.

לחלק מההצקות כמו לקחת מוצץ - יש תוצאה שתופסים איתו, לוקחים ממנו את המוצץ... מה שנותן מענה לתחושה.

אז אם יש לי יכולת לתת לו אמבטיית קצף או משהו אחר שנותן מענה לתחושה ומרגיע אותו, רמת ההצקות יורדת פלאים

מפה בניק אחר..ברכה כפולה:)

אבל לרגל ההפתעה פתחתי ניק חדש

אז שבוע 7 ראינו דופק והכל,

והיום שבוע 10 הגענו לרופא (בנס שבעלי הגיע גם) והפתעה! יש 2 עוברים. פשוט הלם!!

אז קודם כל הייתי חייבת לפרוק פה

ודבר שני ממש אשמח לשמוע מבעלות נסיון, הרופא אמר שזה הריון מונו בי (אותה שליה) וקצת הרחיב על סיכונים, אז ממש אשמח לשמוע הרגעות שהריון כזה גם יכול להמשיך בטוב.. ובכלל על שבוע לידה, אם צריך שמירה וכו' (אני עובדת בעבודה פיזית)

וגם, עובר אחד התאים לשלב והעובר השני היה קטן בשבוע, קרה למשהי? יש לי ממש פחד שהוא לא יתפתח טוב..

ובכלל כל הרגעות על תאומים יתקבלו בברכה, יש לנו מלא פצפונים בבית תודה לה'!!

וואו מזל טוב! איזה מרגשקנקן שבור

אין לי ניסיון (רק חלום ;))

מקפיצה לך

תודהברכה כפולה:)

האמת שזה ממש לא החלום שלי, אבל ברגע שהרופא אמר את זה שנינו אמרנו מזמור לתחושה בכזאת שמחה😅

זה מופלא.מוריה

לא התנסתי בהריון כמו שלך. אצלנו זה ביבי.

אם ראו מחיצה, המצב יותר טוב.

יש כמובן יותר סיכונים כמו אנמיה, סכרת ורעלת הריון.

סביר להניח שתצאי לשמירת הריון.

ויש בדיקות שלא עושים בהריון כפול.

אישית ילדתי רגע לפני שבוע 37. אבל זה היה הריון תאומים קצת שונה.

היא עוד לא ראה מחיצהברכה כפולה:)אחרונה

רק מהמנח שלהם הוא אמר שזה נראה שהם לא באותו שק ממש.

שמירת הריון כי זה יותר כבד או כי יותר סיכון ללדת מוקדם?

ואם כבר, מתי יוצאת הבטן בהריון הזה? רגילה שעד שבוע 18 בערך אף אחד לא מנחש..

אני מרגישה בגיהנוםמטפחת:)

הפה שלי מלא פצעים-

כבר שבוע. הרופא טוען אפטות. יש לי בערך חמש עשרה חלק על הלשון חלק בחיך.-

כואב לי לדבר, לשתות. לאכול בכלל לא באופציה. הביא משחה זה לא עוזר. פשוט רוצה שירדימו אותי הפה שלי בוער

יאייי. זה נורא!!! 🫂אחת כמוני

אוי ואבוירקאני

תנסי חלב עיזים

וואי. איזה סיוט. מסכנה.רק טוב!

אם אני זוכרת נכון טחינה גולמית על בפצעים גם עוזרת.

ותשאלי את הצאט אולי יהיה לו רעיונות נוספים.

לרופא יש הסבר ממה זה וכמה זמן לוקח לזה לעבור?

וואי, חיבוק!מתואמת

לפני כמה שנים כשהייתה לי קורונה היו לי אפטות נוראיות-נוראיות, ברמה כמו שאת מתארת... (סובלת מדי פעם מאפטות, אבל לא ברמה הזו) ב"ה הן עבאו אחרי כמה ימים (נדמה לי עוד לפני שהחלמתי לגמרי מהקורונה)

יכול להיות שיש לך וירוס? עשית בדיקות דם?

תנסי לקנות עוד תכשירים שאמורים לעזור...

הלוואי שיעבור לך מהר!!❤️

לי אמרו זיהום ובסוף זה היה פטריה.מרימוש!

כשהגיעו לאבחנה הנכונה טיפות ניסטדין וכדו' פלוקנול או משהו כזה פתרו את הבעיה.

לקחו לך משטח? תחזרי לרופאהמקורית

רפואה שלמה♥️

יאא ♥️אונמר

אולי תנסי רופא אחר? איזה כואב זהה

תקחי משככי כאבים, כדי שתוכלי לשתות ולאכולרוח הרים

כמו שצריך. תרגישי טוב!

יש ארטיק מיוחד בשם לימזוררינת 24

שאמור לעזור לפצעים בפה…

החלמה מהירה!!

תודה רבה לכל העונות!מטפחת:)

אני באמת רוצה לחזור הבעיה שיש תור רק בשלישי והרופא תורן יש לי חוויה נוראית ממנו

תרופת סבתא מטורפתתתתותית11

חלב עיזים ישר מהעז, ממש לחלוב ולשתות או לגרגר ישר

היה לי ממש כזה אמנם בגיל יותר צעיר

ברמה שלא יכולתי לדבר

באותו יום הכל נעלם

ממה ששמעתי גם מהסופר זה סבבה.מוריהאחרונה

הבעיה עם חלב עיזים יישר מהעז זה חלילה העברת מחלות.

ירקות/פירות- שמירת טריות בקירורפינק ליידי

איך אתן שומרות על טריות של פירות/ירקות במקרר

מלפפונים. מה ר מאוד נרקבים, מנסה לשים במקרר עטוף בשקית ואז יש אדי מים שמרככים את המלפפונים , בלע שקית הם גם מהר מאוד כבר לא טריים

אני מדברת על טריות של מס ימים לא שבועות....

גם פלפלים קשים מאוד , מהר מאוד לא נראים טוב

הקטע גם שאצחינו אוהבים שהםירות והירקות לא רכים

אשמח לרעיונות איך לשמור את הירקות והפירות במצב מעוחה במקרר

יש חשיבות למיקום בתוך המקרר - במגירות יעודיותאלישבע999

לפירות וירקות.

הירקות בשקיות הניילון מהסופר, כאשר השקיות פתוחות ומאווררות.

המגירות עצמן מיועדות לפירות וירקות (כתוב באנגלית, vegetable and fruit. מקרר סמסונג ישן). אלו שתי המגירות התחתונות במקרר. אין זרימת קור ישירה על הדברים. וגם לכל מגירה, כשהיא סגורה, יש מעין תקרת פלסטיק מחוררת, חציצה ממשבי הקירור שיש במקרר.

זה מקרר עםפינק ליידי

מגירה תחתונה לפירות/ירקות -לא מהדגמים החדשים.

האם נכון, לשים נייר מגבת סביב הפירות ירקות?

כן, זה מה שרציתי להגיד לךאביול

לשים את הטלפונים בשקית עם נייר סופג..זה עוזר, אבל אם יש כמות של מלפפונים אז כדאי לפצל לשתי שקיות.

כמו כן, יש בסטוקים ואושר עד משטחים ירוקים כאלה לפירות וירקות...

מכירה מאוד את מה שאת מתארת

כל ירק צריך אחסון שונהDoughnutאחרונה

ויש סוגי ירקות ופירות שלא כדאי לשים יחד כי סוג אחד משחרר חומרים שמקריבים את השני, יש סרטונים ביוטיוב עם הסברים איך כדאי לאחסן.

ספציפית למלפפונים ששאלת כדאי לשים עטופים בשקית עם נייר סופג, כך הם נשמרים כמה ימים פריכים וטריים.

התלבטות תאורטית על הכנת הגוף ללידההרמה

יש אמצעים והמלצות שונות לקראת הסוף כמו: עלי פטל, עיסוי פרנאום, אמבטיית רוזמרין, נטילת שמן נר הלילה לריכוך הצוואר.

כמה שווה להשקיע בזה ולקחת ריסק שאולי הדברים לא הכי בטיחותיים שיש (בעיקר שמן נר הלילה)

וכמה לשחרר ולהאחז בזה שגוף יודע ללדת כשמגיע הזמן.

אני שומעת דעות לכאן ולכאן וקשה לי לקבל החלטה, אשמח לדעות

אני לא עשיתי כלום מזה האמתהמקורית

כנ"ליעל מהדרום

לק"י

אולי בהריון הראשון ניסיתי קצת לעשות עיסוי.

וטוב שלא התאמצתי לשוא, כי בסוף ילדתי בקיסרי.

ובהמשך גם קראתי שזה לא מומלץ.

ילדתי 4 ילדים בלידות רגילות בשכיבה על הגב, וב"ה רק באחת נקרעתי קצת.

2 לידות עם אפידוראל- באחת מהן נקרעתי קצת.

בשלוש לידות שפכו שמן שקדים בלידה עצמה.

ברביעית נראה לי שלא. או שלא שמתי לב....

(בדיעבד אחרי הלידה נזכרתי שלא הוצאנו את השמן מהתיק. אבל אולי השתמשו בשלהם. לא בטוחה. אבל זה משהו שכן הייתי עושה- זה לא מזיק, ונראה לי עשוי רק להועיל).

תלוי בעיני כמה קריטי לך המטרה (נניח לא להיקרע)ירושלמית במקור

עשיתי קצת עיסוי עם מכשיר פרימאם, וגם את האמבט רוזמרין קצת (בטעות קטפתי ממשהו מרוסס חחח שלא בריא, אבל לא נרשם נזק), והיתה לי לידה מדהימה כמו שרציתי בלי קרע או תפר אבל אין לדעת אם בגלל זה... אז השאלה בעיני כמה קריטי לך המטרה הסופית

נזכרתי שגם פטל לקחתיירושלמית במקור

מהניסיון שלי..חזקה בעורף

בלידה הראשונה ממש הקפדתי לעשות לפני הלידה עיסוי פרנאום, הבאתי ללידה הרבה שמן (שקדים נראלי🤔)

וזו הלידה היחידה שנקרעתי ובגדול🙈

בלידות הבאות, והיו הרבה ב"ה, לא עשיתי כלום ולא היו לי בכלל קרעים🥳 והיו גם תינוקות במשקלים גבוהים יותר💪🏻

קיצר, לא תופסת מזהה בכלל😅

וואי מעניין ממש . השאלה מה היה קורה אם לא הייתהרמה

והאם ילדת עם אפידורל/בלי? אולי היתה יותר הקשה למיילדת? היו תנוחות שונות? שווה קצת להעמיק בזה. זה כל כך מפחיד נשים בליגה הסיפור של הקרעים

לדעתי הפחד מהתפרים יותר גרוע ממה שזה באמתירדנית

והיה לי חתך בלידה ראשונה ובלידות אחרות לא.

כאב במשך שבועיים אבל לא משהו שמפריע לתפקוד, אם זה כואב מדי צריך לבדוק שאין תפר הדוק מדי.

לדעתי להשתגע אחרי כל מיני תכשירים ועיסויים שאולי בפני עצמם לא נעימים, ואז אולי להתאכזב אם בכל זאת יש תפרים זה גם מבאס.

אז תעשי רק מה שטוב ובע"ה יהיה טוב

תראי לי היה סיוטטטטטהרמה

ההחלמה היתה קשה קשה קשה

מתוך 4 לידות 2 היו מאוד קשות מהבחינה הזאת.

השאלה מה אפשר לעשות להמנע במידה ויש נטיה וכמה להשקיע בזה או להשלים עם זה

ובדקו את התפרים כשזה כאב כל כך?ירדנית

מה היה ב2 הלידות האחרות?

יש גם קרעים מאד רציניים..כל הישועות

יש בזה דרגות ומאחלת לכן לא להכיר את הרציניים.

הפחד לא תמיד יותר ממה שזה באמת

ברור שיש קרעים בדרגה גבוההירדנית

שלהם עוד יותר ברור לי שעוד שמן או עיסוי לא יעזרו, אלא עניין גנטי וגודל התינוק..

קרע דרגה 2 לא אמור להיות כזה נורא

לא אמור להיות אבל יכול להיותשמ"פ

מה שכן, מניסיון אם אחרי שבועיים זה לא משתפר ללכת להבדק

במיוחד אם זה מחמיר

ולפותחת - לידה ראשונה עשיתי עיסויים גם עם מכשיר היה לי 3 תפרים בדרגה 2

לידה שנייה עשיתי הרבה פחות נקרעתי פחות למרות שהתינוק היה יותר גדול

בשניהם שפכו לי שמן בכמויות מה שכן בשני לא הפסקתי לחפור להם שממש יעזרו לי עם זה כי בלידה הראשונה תפר אחד הזדהם ותפר אחד לא תפרט טוב והייתי צריכה ניתוח ו

לא צריך לחכות שבועיים, לפני שחרורירדנית

לבקש שיסתכלו אם אפשר לפתוח תפר זה מאוד מקל

אוי היה לי יותר כואב מהצירים והכלנעומית

כאב בסדר הזה

תפרים

הנקה

צירים ולידה

בלידה הזו הייתה בלי אפידורלחזקה בעורף

בכל הלידות אני יולדת על הגב.

חלק עם אפידורל חלק בלי….

הסיבה היחידה שעולה לי, זה אולי בגלל שהעובר היה עדיין מאוד מאוד גבוה, למרות שהייתי בפתיחה מלאה והייתי בלחיצות הרבה מאוד זמן ובשלב מסוים המיילדת עזרה קצת לתינוק, כדי למנוע מצוקה ומשכה אותו. אז הגיוני שזה גרם לקרעים.

מסכימה איתך שהתפרים זה סיוט, בלידה השניה הייתי בהלם מההבדל עם תפרים או בלי תפרים.

לי אישית היה ממש סיוט ומגעיל לעשות עיסוי כל פעם, ואז בזמן אמת ראיתי שזה לא עזר לי בכלל אז לא חשתי שום צורך לעשות בלידות הבאות.

חושבת שאם לא מפריע לך, תעשי, מה תפסידי?

לא הייתי משקיעה בטירוף ובטח לא עושה דברים לא בטיחותיים.

שיהיה בהצלחה ובידיים מלאות, הכי חשוב❤️

אני ממש מאמינה שתה עלי פטל ושמן נר הלילההתייעצות הריון

שהלכתי בכמוסות עזרו משמעותית. אין לי למה להשוות כי בכל הלידות (והיו כמה וכמה) הקפדתי על זה, אבל ב"ה בכולן הצוואר היה רך והלידה התקדמה במהירות

אני אישית לא עשיתי שום דברהשם שלי

והיו לי לידות טובות.

הראשונה היו תפרים, ובאחרות לא.

כל מה שכתבת בטיחותי אם עושים אותו נכוןאמא לאוצר❤

ולא יכול לעשות שום נזק... הוא אולי לא יועיל אבל גם לא יזיק. הכל תלוי כמה זה חשוב לך וכמה השתדלות את רוצה לעשות.... זה דברים שיכולים לעזור ויכולים גם לא❤️ לא ממליצה להשתגע, כן להשתדל בגדר האפשר

לגבי עיסוייעל מהדרום

לק"י

יצא לי לקרוא בפורום שיש מי שאומר שזה לא מומלץ, שזה יכול לגרום לעור להיות פריך יותר ולהיקרע. ושמה שמשפיע זה סוג העור ולא העיסוי שעושים.

לזכרוני כשזה עיסוי ידני.במכשיר (פרימאם למשל) זה לאירושלמית במקור

אה וזוכרת גם שמה שמסוכן קצת זה הבלון (מכשיר אחר)ירושלמית במקור

לא יודעת. במה ששקראתי דובר על עיסוי בכללייעל מהדרוםאחרונה

לק"י

לא פירטו איזה בדיוק.

אני לידה ראשונה עשיתי מלא עיסוייםובסוף ילדתי קיסרידיאן ד.

לידה שניה לא התאמצתי בכלל, היו לי מספיק חששות ופחדים בלידה

ונקרעתי חבל על הזמן (דרגה 2) וההתאוששות היתה די קשה.

אני אישית לא כזה מאמינה שזה עוזר כל הדברים,

בעיניי לנסות ככה בכייף, מה שמרגיש בנח ובסבבה

בלי להיות היסטריים.

שוב לגבי כיתה א'אובדת חצות

אני עדיין מרגישה מעורבבת מהם מאד

יש להם המון חוויות שצריך לשתף ולהכיל , סיפורים לשמוע, עניינים לטפל בהם, שיעורים לעשות.

אנחנו מתמזמזים יחד עם כל המטלות והמאבקים איתם בסדר ערב (לנו יש אידיאל לעשות שיעורים לפני טלויזיה או להתקלח מוקדם ולסיים עם זה- להם יש תוכניות אחרות רוצים זמן מחשב ומסך וכו) ואיכשהו אנחנו גם משקיעים בהם בקריאת ספרון או להביא חבר או לעבוד על קריאה או אנגלית וכל זה מאד לוקח זמן ומגיעים ל11 ועוד לא עשינו כלום ויש כלים בכיור.

פתאום אין לי זמן לספורט אפילו ולדברים שבעבר היה לי זמן.

ושוב אני סביבם מאד ואין לי רגע לעצמי.

אפשר לו"ז ערב עם ילדי כיתה א (מאמהות לילדי בית ספר) בלי להתמזמז אבל גם לא להיות מדי נוקשים? כלומר להביא בחשבון שילד שחזר עייף ורעב מיום שלם וצהרון לא ירצה לעשות שיעורים מייד? אשמח ללו"ז של שעות והצעות מה לעשות בכל זמן מה אתם מאפשרים ומה לא.

סליחה על החפירה ותודה על ההכלה

תודה!!!

מה קשור אנגלית בכיתה א?רינת 24

למה להעמיס סתם?

אצלנו אין כמעט שיעורי בית. רק בשבת יש דף קריאה ובמהלך השבוע 2-3 דפים בחשבון. הילדה עכשיו בכיתה ב' והיא קוראת מצוין אז כנראה שזה עבד…

מציעה לך לדבר עם המורה ולברר איתה מה קריטי בשיעורי בית ומה אפשר לוותר.

הלוז אצלנו:

16- חוזרים מהצהרון

עד 18- חבר/חוג/מסכים/פארק

18- ארוחת ערב

19- שיעורי בית (אם יש, בדרך כלל אין)+ מקלחת

20- זמן התמרחות לצערי…

21- לישון

אצלנו יש המון שיעורי בית ואין חיה כזאת לא לעשות.ואז את תראי

בגלל זה אמרתי לתאם עם המורהרינת 24

לדעתי האישית ומניסיוני עם שני ילדים אין צורך בכל כך הרבה שיעורי בית בכיתה א… זה ממש צער בעלי חיים… חחח

(בניגוד לגילאים גדולים יותר שלדעתי צריך הרבה יותר לתרגל מתמ' למשל ממה שנותנים אצלנו)

הייתי מורידה עומסנעמי28

מילא הייתם שמחים ומאושרים עם ההעשרה הזאת.

אבל נשמע שזה לא עובד לכל הצדדים.

גם ככה עמוס, גם ככה המעבר בין גן לכיתה קשוח, גם ככה תאומים, גם ככה יש אתגרים שלא קשורים, למה להעמיס?

זאת לא שאלה רטורית, תשאלי את עצמך בכנות מה מניע אותך לדחוף אותם לעוד ועוד?

זה דומה לדרך שאת גדלת? זה תנאי בעינייך להצלחה עתידית? זה גורם לך להרגיש אמא משקיעה וטובה יותר (וללוא זה, מזניחה)? , העתיד שלהם מלחיץ אותך?

אולי את דורשת מעצמך הרבה ומצפה דרישה דומה גם מהם?

ולמה?

באמת תשאלי את עצמך מה גורם לך למרדף הזה, כדי שאם העומס קורה שוב, תזהי על מה זה יושב.

אם זה היה בשמחה ובטוב, אז הכל בסדר, אבל זה לא.

הרבה יותר משמעותי בהתפתחות ילדים בגיל הזה זה סביבה רגועה, בית שאפשר להתפרק בו, אמא רגועה, זה נותן ביטחון רגשי שהוא יכתיב את ההצלחה העתידית שלהם יותר מכל תחום העשרה בכיתה א'

רגעים משפחתיים וחוויות חברתיות מעשירות הרבה יותר מכל עוד תוספת לימודית.

היה להם יום ממש עמוס ורווי לימודים, די הגיוני שירצו לפרוק לחץ.

כשאת חוזרת מהעבודה לא מתחשק לך רגע שקט וקפה?

לילדים פי כמה.

אם השיעורים לא ליום שלמחרת, אין צורך כל יום, גם לא נורא אם לא הכל יעשה בשלמות, וכל שאר התוספות להוריד כרגע.

אצלנו היה בערך ככה:טארקו

חוזר ב16 מהצהרון

זמן חופשי, משחקים, מחשב, לצאת החוצה לגן שעשועים וכאלה.. מה שזורם

חמש וחצי בערך אפילו לכיוון שש עשינו ש"ב, לא היו הרבה ולא נמרחנו עם זה אבל גם אם בחר שלא השארנו את המאבק למול המורה ולא מולנו. היה בעיקר בקריאה.

18-18:30 ארוחת ערב(קלה. לרוב משהו מבוסס על פיתות) לוקחת בערך חצי שעה ולפעמים פחות מזה

מקלחות מהירות, יוצאים עד 19 ורבע מקסימום

ולמיטה עם סיפור/פודקאסט/מוזיקה.

פעם בשבוע(לרוב מוצש כדי להתחיל את השבוע בטוב) עוברים על הקלמר והילקוט לראות שהוא מסודר

מערכת לא ממש היה בכיתה א כי פשוט היה צריך להביא חשבון ועברית כל יום והשאר נשאר בכיתה.

אוכל ארגנו אחרי שהוא הלך לישון אבל הוא באמת היה במיטה עד 20 במקסימום.

אני דווקא לא מרגישה שנכון לעשות שיעורי בית מיד כשחוזרים מבית הספר. נכון שככה זה "קל יותר" מצד לזכור ושזה לא ייבלע ביום

אבל ממש רואה אצלנו, וגם זוכרת עלי כילדה ועל אחים שלי, שחוזרים מאוד מוצפים מיום שלם מחוץ לבית שהוא מאמץ מנטלי גדול מאוד

וצריך זמן רגיעה והפסקה לפני מאמץ מנטלי נוסף... יש ילדים שזה בסדר להם אבל לדעתי לרוב הילדים זה נכון ולכן העדפנו שזמן ש"ב יהיה לקראת א.ערב ולא מיד כשחוזרים.

הבת שלי בכיתה א בבית ב2, יש לה ש.ב כל יוםרקלתשוהנ

אבל המורה לא נותנת משהו שלוקח יותר מ10 דקות. אם שתי מורות נותנות, זה רבע שעה מקסימום.

אני לא מבינה את התיאור שלך אז נראה לי שמשהו בתנאי הפתיחה שלכם שונה בהרבה.

מאיפה הגיע האנגלית? הם לומדים אנגלית בכיתה א??

מניחה שאם היתה חוזרת ב4, גמורה מותשת ומוצפת בהרבה, היה לה קשה הרבה יותר לתת מהזמן שנותר לה לשבת שוב ללמוד

לא הייתי עושה שום לוז עם ילדות הכיתה שלה אם היא מגיעה ב4, אין לה שום צורך לראות שוב חברות אלא רק להירגע בבית ולנשום.

יש מקומות שלומדים אנגלית בכיתה א'יעל מהדרום

לק"י

אבל אצל הילדים שלי זה היה קליל. בטח לא כולל חזרות וש.ב.

לוזהמקורית

חוזרים ב16

מסספרים איך היה, מנשנשים משו

משחקים

לפני ארוחת ערב אם יש שיעורים - עוברים על זה (לא יותר מ10 דק רבע שעה בדרכ)

ארוחת ערב+ מקלחות

זמן פטפוטים

20 לישון וביי

אחרי השעה 16 מבחינתי זה הזמן להיות בבית.

לפני שנתיים היה חוג לכל אחד אבל זה היה עמוס מדי

הבת שלי התחילה לבקש להיפגש עם חברות. אני אאפשר לה פעם אחת השבוע, אבל במקביל אבהיר לה שהחברה נמצאת איתה בכיתה כל היום וזה מספיק בעיניי וזה ממש לא הולך לקרות על בסיס שבועי

בעלי דואג להפגיש את הילד למשחק כדורגל עם חברים פעם ב3 שבועות

זהו

אצלנו השב יכולים לקחת 20 דקות, ילד1מנגואיתאחרונה

המורה אמרה שאם לוקח יותר מ20 דקות ,להפסיק ואם קורה כמה פעמים לדבר איתה והיא יכולה להוריד לילדים באופן ספציפי

אנחנו עושים בדרכ שב אחרי ארוחת ערב כי אז גם אני וגם בעלי בבית ונוח שאחד יושב איתו וההורה השני עם השאר/מקלחות וכו

אמהות לצמודים?עיונית

אז מסתבר שאני בהריון.

לא רציתי את זה, מבחינתי מינימוםם עוד שנה...

והתינוק שלי עדיין תינוק! הרגע חגגנו לו שנה, הוא לגמרי יונק ועוד ישן איתי..

השנה הזאת הייתה לי ממש אינטנסיבית עם התינוק. איך עושים את זה כשיש גם פעוט בן עוד לא שנתיים?

אני אשמח לעצות, טיפים, ועידודים שזה שווה את זה 🥲

תזכרי שעוד 9 חודשיםהשקט הזה

התינוקי כבר יהיה ממש פעוט. ירוץ, ידבר במידה מסויימת.. 9 חודשים של הריון זה המון זמן בהתפתחות של תינוק/ פעוט

גם לי קרה, כשהקטן שלפניו היה בן שנה נכנסתיהתייעצות הריון

להריון עם התקן והרגיש לי שהוא ממש תינוקי. היה קשוח באמת, יכולה לעודד אותך שגיל שנה ותשעה חודשים שונה מאוד מאוד מגיל שנה! אמנם עדיין הרגיש לי שהוא תינוק שלי, אבל הוא כבר הלך, דיבר קצת, הבין המון וקיבל את התינוק בשמחה ואהבה.. התינוק שנולד מתוק מדבש, אבל ברור שזה דורש ויחסית צמוד.. תני לעצמך זמן לעכל את האירוע.. מקווה שתתחזקי ותצליחי להכיל את זה בטוב. מוזמנת לפרטי אם תרצי

יש לי צמודים ואחכ לא צמודיםכורסא ירוקה.

ההתחלה עם צמודים קשה, זה ברור, אבל קודם כל את עדיין בתוך הלופ, זה לא להתחיל מאפס עם תינוק (בניגוד ללא צמודים שהיה לי יותר קשה מהבחינה הזאת), ושתיים זה משתלם ממששששששש.

בהתחלה כשאמרו לי שזה משתפר לא האמנתי בכלל, אבל וואו! איזו קרבה ואיזה כיף זה כהורים לראות את הכנופיה הקטנה 🤣 והם ממש חברים ואכפת להם אחד מהשני וחווים חוויות דומות וזה מהמם.

הטיפ הכי טוב הוא לקחת עזרה בהתחלה בלי להתחשבן, לדאוג גם לזמן אישי עם הגדול ולשמוח בעצמך בשבילו על המתנה המופלאה שהוא מקבל שהיא האח החדש (זה ממש לא נאמר כביקורת והגיוני שאת בהלם ומאוכזבת. הכי נורמלי וטבעי. הכוונה היא לא לשמוח שקרתה לך "תקלה", אבל גם אם בשבילך זה קושי בשבילו זה דבר מופלא אז לנסות לראות את הפן הזה ובו להשתדל לשמוח)

אצלי הרווח בדיוק ככהרקאני

וההבדל בין גיל שנה לשנה ו9 הוא ענק

כשילדתי היא כבר ממש הייתה פעוטה

כן זה לא קל

גם הריון עם תינוקת זה לא קל

ובסוף הם כן דורשים שניהם

אבל זה ממש בסדר

הרבה פחות קשה ממה שחשבתי שיהיה

לי יש צמודים במרווח של שנהקל"ת

ההתחלה קשוחה, אבל ב"ה הם גדלים והם החברים הכי טובים😊

לי יש מרווח של שנה וחודשייםהמקורית

זה באמת יהיה קל יותר ככל שיגדלו. עד אז תחעזרי במי שניתן ובמה שניתן

בשעה טובה♥️

שנתיים הפרש זה צמוד?שושנושי

בהתחלה כמובן שהיה מאתגר, בהריון לא היה לי קל בכלל.

אחרי הלידה הייתי חייבת שבעלי יהיה נוכח כי לא הסתדרתי לבד.

היום?

הגדות בן 4, הקטן בן שנתיים - ואני פשוט מודה על הילד הזה שהצטרף אלינו בתזמון הזה.

המון כוחות!

עוד לא מניסיון אבל כמוךאנונימיות

עד עכשיו פערים של שנתיים וחצי ושלוש וחצי.

ופתאום הריון מפתיע .. יהיה ביניהם שנה ו10

אני רק יכולה להגיד שההבדל בין גיל שנה לשנה וחצי ועוד יותר שנה ו9/10 הוא עצום.

ממש פחדתי בתחילת ההריון גם שלי היה הכי תינוק יונק ומשם איתי והוא גדל.

אני כבר מתחילה שישי ומצלילה לראות איך זה קורה.

לפני שלושה שבועות נגמל מהנקה...

ובכללי הרבה יותר עצמאי תקשורתי הוא כבר מבין הכל!

ליooאחרונה

צמודים היה קשוח מדי

על סף הבלתי אפשרי

והעצות שלי

לדעת שזה קשה מדי

לא לצפות להסתדר לבד

לחפש כמה שיותר עזרה וחלוקת עבודה הגיונית

אפשר סקר הריוניות? 😍 איזה שבוע ואיך מרגישות?הרמה

וואי ממש מתסכלשמ"פ

זה אפילו מכעיס, אני התלוננתי גם על כאבי גב בגלים והרופא ממש צחק עלי שאם זה היה צירים הייתי כבר יולדת ושאני היסטרית וזה הרחם שגדלה וכו'... כמה שבועות אחר כך הייתי עם שמירה התמיכה ....

וב"ה שימשיך כך! בע"ה תזכי ללדת בזמן !