לגבי הטלפונים והשאר- כמו שניחשתי: זה בא מתום לב!. הוא לא ידע שחשוב לי שיהיו יותר טלפונים ביננו (במיוחד כשבין פגישה לפגישה מפריד שבוע..).
עכשיו אני שוקלת לעזוב אותו מסיבה אחרת: הוא אמר לי שלא "אבנה" על זה שהוא יעבוד בעתיד הקרוב/רחוק.
הוא כרגע בשיעור ו' בישיבה גבוהה/הסדר (לא הבנתי איך הישיבה מוגדרת..).
זה נשמע לי ממש מוזר שאין לו תוכניות לגבי העתיד: הוא לא ילד בשיעור א' שיודע שכרגע הוא בישיבה ולגבי ההמשך- לא יודע. הוא כבר בן 23!!!. ולא זו בלבד אלא שהוא גם רוצה להקים משפחה (עובדה שהוא "יוצא", מכיר בחורות...).
איך לבחור שנמצא כבר בשנה ה-6 שלו בישיבה ורוצה להקים בית- לא יודע מה יקרה איתו בעתיד????.
האם זה אומר שהוא בורח מהחלטות? האם יש פה חוסר אחריות?
זה נראה שהוא רוצה להינות מכל העולמות יחד (גם להתחתן וגם לא להתחייב לכלום)
לדעתי, הבעל צריך להיות המפרנס העיקרי והאישה יכולה להיות ה"מכניסה מהצד".
אני ממש לא רוצה להיות המפרנסת היחידה!!!!!!! (וכמובן שגם יש לי את הנטייה הנשית להיות בבית ולגדל את הילדים. זוהי פחות או יותר החלוקה בין בני הזוג לפי היהדות: הבעל מצווה לפרנס את אישתו ולא להיפך. כמובן שזה לא סותר שאם האישה רוצה לעבוד- היא יכולה, אבל גם הבעל צריך קצת לתרום...במיוחד אם האישה עוסקת במקצוע שלא מרוויחים ממנו יותר מדיי, כמו הוראה).
אני גם הבהרתי לו שאני לא מתכוונת "להישען" על ההורים.
מן הסתם ההורים שלי ושלו יעזרו כמה שיכולים, אבל אני רוצה שמתישהוא נהיה עצמאיים כלכלית (במיוחד שלשנינו יש הרבה אחים ואחיות. יש גבול למידת יכולת ההשתתפות של ההורים).
אם הוא לא מתכנן לעבוד, ואני מתכוונת להיות מורה- איך נחייה?. לצערנו, כל דבר בעולם עולה כסף. כסף לא נופל מהשמיים!. מה יקרה כשיגיע אי"ה הילד/ה הראשונ/ה? ההוצאות גדולות מההכנסה של מורה (גם אם מחליטים לחיות בצמצום..).
אני ממש מפחדת שהוא לא עם הרגליים על הקרקע. שהוא מסיר אחריות ולא נוטל אותה ("אל תבני על זה שאעבוד"- למה מה קרה? אני לא צד בעניין? רק אתה קובע את החוקים? ואם אני אחליט שתפקידי להיות בבית ולגדל את הילדים?. בנוסף, גם לגבי קביעת זמני הפגישות ומקומותיהן- הוא קובע בשנייה האחרונה, כלומר: באותו יום.. . זה עוד דבר שיכול להעיד על כך שהוא בורח מהחלטות, לא אחראי..).
שלא תבינו לא נכון: אין לי בעייה שישאר עוד כמה שנים בישיבה ויהיה מעין "אברך", אבל שיעבוד אפילו במשהוא קטן וקבוע. ראיתי הרבה זוגות ששני בני הזוג הם מורים. אומנם הם מצטמצמים, אבל חיים. משכורת של מורה אחת לא מספיקה בקושי לטיטולים ולאוכל לתינוק בחודש..
אני לא חרדית (דתייה - לאומית)!. גם הוא לא. אז למה זה לא ברור לו שהוא צריך לפרנס אפילו מעט?
זה לא שלא ידעתי קודם שהוא מתכנן להישאר עוד כמה שנים בישיבה, אבל לא הבהירו לי שהוא לא מתכנן גם לעבוד במקביל. למה הוא עושה תעודת הוראה? סתם בשביל שיהיה ליתר ביטחון?
אמרו לי פעם: גם אם בחור אומר שהוא לא יעבוד- מכורח המציאות הוא יעבוד (יהיו ילדים אי"ה וכד'). אני ממש לא רוצה לבנות על האימרה הזו (ובמיוחד כשהוא מדגיש מ-ל-י-ו-ן פעם שלא אבנה על זה שיעבוד. אני חוסכת לכם... אל תשלחו לי שהוא יעבוד בסוף.. גם מדובר פה בדבר מהותי יותר: אולי הוא בורח מהחלטות, אולי הוא לא אחראי. איך אוכל לסמוך עליו גם בהמשך, אם נתחתן?)
הקיצר: אשמח לשמוע מה אתם חושבים על הנושא: האם באמת יש פה עניין של חוסר אחריות? (אשמח גם לתגובה מיהודית).
אשמח אם תשתפו אותי בדעותיכם. זה דחוף!!!!!!!!!!!
בשורות טובות
]
)]